בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' לימואי

התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הגיש ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב בסך של 67,500 ₪, וזאת בגין ערבות שחתם כביכול הנתבע לבנו, מר דניאל לימואי (להלן "דניאל").

בכתב התביעה נטען כי דניאל פתח חשבון בנק אצל התובע וחובו לתובע מגיע כמעט למיליון וחצי ₪. התובע פעל מול דניאל לגביית החוב ונקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים נגדו.

עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבע, אביו של דניאל, חתם ביום 3.10.2007 על ערבות לפירעון החוב בחשבון בנו המוגבלת לסכום של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום החתימה.

הנתבע הגיש התנגדות לתביעה בה נטען כי החתימות על כתב הערבות אינן שלו. הוא צירף להתנגדותו דוגמאות חתימה שלו המצביעות לטענתו כי מדובר בחתימות שונות בתכלית.

ההליך

בדיון הראשון שהתנהל בהליך טען הנתבע כי החתימה על כתב הערבות אינה שלו וכי אינו יודע מי זייף את חתימתו. בדיון זה הוסכם על הצדדים כי ימונה גרפולוג לבחינת השאלה האם מדובר בחתימתו של הנתבע על כתב הערבות, וכי חוות דעתו תהיה מכרעת.

על בסיס ההסכמה האמורה מונתה הגרפולוגית אורית ינאי לבחינת החתימות שבמחלוקת. המומחית הגישה חוות דעת לפיה החתימות שבמחלוקת שונות אחת מהשניה ולא ניתן לקבוע האם נכתבו על ידי כותב אחד או יותר. עוד נקבע כי דוגמאות החתימה של הנתבע שונות בצורתן מהחתימות שבמחלוקת, וכי לא ניתן לקבוע האם החתימות שבמחלוקת, כולן או חלקן, נכתבו על ידי הנתבע בצורה מסולפת או נכתבו על ידי כותב אחר.

מאחר שחוות הדעת לא הכריעה למעשה במחלוקת הוריתי על הגשת ראיות בהליך. הבנק הגיש תצהיר מטעם הפקידה שחתומה על כתב הערבות. לבקשת הנתבע התרתי לו להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וכן חוות דעת מטעמו של הגרפולוג סיוון זמיר, בה נקבע בסבירות גבוהה למדי כי החתימות שבמחלוקת לא בוצעו בכתב ידו של הנתבע.

לאחר הגשת הראיות נעניתי לבקשת התובע להעביר את חוות הדעת של מר זמיר להתייחסות המומחית מטעם בית המשפט. בהתייחסותה שללה המומחית את מסקנתו של מר זמיר.

יום טרם מועד ההוכחות שנקבע הוגשה בקשת הנתבע לצרף תצהיר מטעם בנו, בו נטען כי הוא זה שחתם במקום אביו על כתב הערבות לבקשת הפקידה שאמרה לו "תן קשקוש כאן". בדיון ההוכחות הוסכם על הצדדים כי תישמענה עדויותיהם של הפקידה והנתבע, וכי יקבע מועד נוסף לשמיעתם של דניאל ומר זמיר.

טענות הצדדים

התובע טוען כי עמד בנטל ההוכחה לכך שמדובר בחתימת הנתבע על כתב הערבות. נטען כי אין לקבל את גרסתו של הנתבע שהגיש תלונה למשטרה על הזיוף אך לא ידע לומר מי החשודים. נטען כי גרסתו של הנתבע שהודה שהיה בבנק וחתם על מסמכים שונים עבור בנו, נסתרה בעדותו עדותו של דניאל לפיה אביו מעולם לא חתם עבורו על ערבויות. התובע טען כי תצהירו של דניאל הוגש רק יום טרם מועד ההוכחות בניסיון של הנתבע להתחמק מהתשלום.

עוד נטען כי יש לקבל את עדותה של הפקידה לפיה היא אינה מחתימה ללא נוכחות החותם בפניה. עדותה מתחזקת, כך נטען, מזיהוי הערב באמצעות תלוש משכורת ותעודת זהות.

באשר לחוות דעתו של מר זמיר נטען כי היא נסתרת על ידי חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט.

הנתבע טען כי נטל ההוכחה להוכיח את אמיתות החתימה הוא על התובע וכי הוא לא עמד בנטל זה. לא הוגשה חוות דעת גרפולוגית מטעם התובע, והפקידה מטעמו לא זכרה את האירוע הספציפי.

נטען כי יש לקבל את עדותו של דניאל שהעיד על יחסיו הידידותיים עם בעלי תפקידים בבנק, סיטואציה שהובילה למתן אשראי של למעלה ממיליון וחצי ₪ ללא כל ביטחונות. מצב דברים זה יצר לחץ אצל הבנק לגבות את חובו חזרה ויתכן כי הפקידה פעלה מתוך לחץ זה.

הנתבע טוען כי יש לקבל את עדותו של דניאל לפיה הוא זה שחתם במקומו של אביו בהוראת הפקידה, ואת חוות דעתו של מר זמיר התומכת בעדות זו ובעדות הנתבע לפיה הוא לא חתם על כתב הערבות מעולם.

דיון והכרעה

למעשה שני הצדדים מסכימים כי נטל השכנוע להוכחת הטענה כי החתימה על כתב הערבות היא חתימתו של הנתבע, מוטל על התובע. ואכן, נקבע בפסיקה כי מקרה בו אדם מתכחש לחתימתו על מסמך, הנטל הוא על הצד שכנגד להוכיח את אמיתות החתימה. אעיר כי במצב בו שני הצדדים להליך אינם צדדים למסמך שבמחלוקת, שלא כבענייננו, הנטל להוכיח את הטענה כי המסמך מזויף מוטלת על הטוען לזיוף (ע"א 45/15 נבולסי נ' נבולסי, פסקה 13 (15.5.2017); ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל, פסקה 6 (15.3.2011) (להלן "עניין הורוביץ")).

ישנן שלוש דרכים עיקריות להוכחת הטענה כי חתימה כלשהי שייכת לאדם כלשהו: ראשית, באמצעות עדות ישירה של החותם עצמו או של מי שהיה עד לחתימה; שנית, באמצעות השוואת החתימות שבמחלוקת לחתימות אותנטיות ומוסכמות של אותו אדם. השוואה כזו יכולה להיעשות באמצעות מראה עיניים או באמצעות חוות דעת גרפולוגית; ושלישית, על ידי עדות של אדם המכיר היטב את כתב ידו או חתימתו של אותו אדם (ע"א 5293/90‏‎ ‎בנק הפועלים בע"מ‎ ‎נ' שאול רחמים בע"מ, פ''ד מז(3) 240, 263 (1993); עניין הורוביץ, פסקה 7).

לאחר שמיעת הראיות יש לקבוע כי הבנק לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו, גם אם יש לומר כי כפות המאזניים כמעט מעוינות. אזכיר כי במקרה של כפות מאזניים מעוינות דין התביעה להידחות.

מטעם הבנק הובאה הפקידה שהחתימה וחתמה על כתב הערבות. היא הצהירה כי היא נוהגת להחתים ערבים רק לאחר זיהויים באמצעות תעודת זהות וכאשר הם נוכחים בפניה. היא הפנתה אף לצילום תעודת זהות של הנתבע וצילום תלוש משכורת שלו שצורפו לכתב הערבות. לכאורה די בראיות אלו על מנת להרים את נטל השכנוע המוטל על הבנק להוכחת חתימתו של הנתבע על כתב הערבות (עניין הורוביץ, פסקה 8).

עם זאת, הצטברותן של הראיות שמנגד מובילה לטעמי למסקנה כי נטל השכנוע בסופו של יום לא הורם על ידי התובע.

במסגרת הראיות שכנגד הובאו עדויותיהם של הנתבע ושל דניאל. הנתבע חזר וטען לאורך כל ההליך כי הוא לא חתם על כתב הערבות. אכן קיימת סתירה בין עדותו לפיה חתם על ערבויות בעבר עבור בנו, לבין עדותו של דניאל לפיה אביו מעולם לא חתם לו על כל ערבות, אך איני סבורה כי די בסתירה זו על מנת להפריך את שתי העדויות. מעבר לסתירה זו מתיישבות העדויות האחת עם השניה. האב טוען כי לא חתם על כתב הערבות ולא ידע עליה כלל, והבן טוען כי בשעת מצוקה ולאחר שהפקידה אמרה לו "לקשקש" משהו על המסמך, חתם בשם אביו על כתב הערבות ואף השיג בדרכי מרמה את צילום תעודת הזהות של אביו ותלוש משכורת של האב.

אמנם, מדובר בעדויות של עדים המעוניינים בתוצאות ההליך. עם זאת, לחיזוק עדויות אלו יש להוסיף את העובדה שפקידת הבנק לא זכרה את האירוע עצמו והעידה באופן כללי על הנהלים בהן היא נוקטת; וכי דניאל העיד באופן מפורט על הסיטואציה החריגה שנוצרה ביחסיו עם הבנק. בהתאם לעדותו, שלא הופרכה, הוא שימש בזמנו כיו"ר מטה השכונות בירושלים, ובמסגרת זו יצר קשרים עם פוליטיקאים, קשרים בהם השתמש לצורך סיוע לעובדי הבנק, כולל כאלו בעמדות ניהוליות. כתוצאה מכך הוא קיבל יחס מיוחד בבנק. מצב דברים זה הוביל לכך שדניאל קיבל אשראי של למעלה ממיליון וחצי ₪ מהבנק וזאת מבלי שניתנו לשם כך ביטחונות כלשהן.

עדות זו מעלה ספק האם אכן יחסי החברות בין דניאל לעובדי הבנק הובילו להחתמה על כתב הערבות בניגוד לנהלים, או האם היה קיים לחץ על עובדי הבנק לכסות את החוב העצום שנוצר לבנק ללא יכולת לגבות אותו לאחר שלא הועמדו בטחונות לחוב. אדגיש כי הבנק לא התכחש לנתון האובייקטיבי של גובה החוב ולהעדר בטחונות מטעמו של החייב, נתון התומך בעדותו של דניאל ומעלה בפני עצמו תמיהה. הפקידה נשאלה על עניין זה בעדותה אך לא יכלה לספק הסבר למצב חריג זה.

לכך יש להוסיף כי מעיון בחתימות שבמחלוקת ובחתימות של הנתבע על מסמכים בעבר, עולה בבירור כי אין מדובר באותה חתימה. החתימות על כתב הערבות אינן ברורות ודומות יותר לשרבוט כלשהו. חתימות אחרות שהציג הנתבע מכילות בבירור את שמו המלא של הנתבע, שם פרטי ושם משפחה. אין הדבר שולל אפשרות של סילוף החתימה על ידי הנתבע, אך זאת לא הוכח במהלך ההליך.

אעיר לגבי חוות הדעת הגרפולוגיות שהוגשו בהליך כי לטעמי הן אינן מעלות ואינן מורידות מהאמור לעיל. כאמור, המומחית מטעם בית המשפט קבעה כי לא ניתן להכריע באמצעות מומחיות בגרפולוגיה בשאלה האם החתימות שבמחלוקת שייכות לנתבע אם לאו. כידוע, בית המשפט לא יסטה מחוות דעת של מומחה שהוא מינה אלא בנסיבות חריגות (ראו לשם דוגמא ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי, פסקה 12 (11.2.2018)). בענייננו אף לא הוזמנה המומחית מטעם בית המשפט להיחקר על חוות דעתה. לפיכך יש להסתמך על האמור בחוות דעתה. אעיר למעלה מן הצורך כי לא מצאתי להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, אשר למעשה לא התמודד באופן ממשי עם התייחסותה של המומחית לחוות דעתו, מלבד טענותיו באשר להעדר מקצועיותה בתחום, טענות שאין בידי לקבל.

העולה מן האמור כי במאזן ההסתברויות דין התביעה להידחות. אעיר בשולי הדברים כי יתכן ובתקופה הדיגיטלית בה אנו מצויים היה מקום לצלם את חותם הערבות בעת החתימה, פעולה שעל פניו אינה דורשת משאבים מיוחדים ויכולה לחסוך התדיינויות כגון אלו.

מכל מקום, בנסיבות שתוארו דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪. באשר להוצאות המשפט, יישא התובע במלוא שכר טרחת המומחית מטעם בית המשפט. מאחר שלא מצאתי לנכון להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, יישא הנתבע בעצמו בהוצאות חוות דעת זו ובהוצאות העדות. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר הצדדים.