פס"ד בתביעה נזיקית של אישה שהחליקה על גלידה בקניון

1.התובעת, ילידת X.X.1969, קוסמטיקאית במקצועה. בשעות הערב של יום 15.6.2020, ביקרה התובעת בקניון "הסיטי" שבאשדוד, והחליקה על גלידה שהייתה מרוחה על הרצפה (להלן "האירוע"). כתוצאה מהאירוע נגרמו לתובעת נזקי גוף, ועל כן היא הגישה תביעתה זו כנגד מחזיקת המקרקעין, היא הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים נסבה הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק.

טענות הצדדים

2.ביום האירוע, הגיעה התובעת לקניון יחד עם בתה ונכדתה, על מנת לרכוש נעליים. בדרכן לחנות הנעליים בה חפצו לבקר, בסמוך לסניף "מקדונלד'ס" המצוי בקומה הראשונה שבקניון, החליקה התובעת עת דרכה על גלידה שהייתה על רצפת הקניון. התובעת נפלה על צד ימין של גופה, ודיממה קלות. לאחר נפילתה, חלצה נכדתה את הנעליים שנעלה התובעת, בכדי לנקותן מהחומר אשר ממנו החליקה, וזיהתה כי מדובר בגלידה. לאחר הנפילה, פונתה התובעת לבית החולים אסותא שבאשדוד, שם אובחן כי היא סובלת מקרע בשריר רגל ימין. התובעת טופלה בפיזיותרפיה ונאלצה להתנייד עם הליכון.

התובעת סבורה כי הנתבעת התרשלה משלא דאגה לנקות את המפגע או למצער לשים שלט המזהיר ממנו לעוברים והשבים. לשיטתה, עבודות הניקיון בקניון לא בוצעו כדבעי, ובזמן אמת לא היו עובדי ניקיון או נציג מטעם הקניון שיבחין במפגע ויסיר אותו. משהנתבעת היא המתפעלת של הקניון, היא חבה בחובת זהירות כלפי מבקרי הקניון, והתרשלותה מצדיקה חיובה בפיצוי נזקיה.

3.הנתבעת שוללת את גרסת התובעת וטוענת כי הנפילה, ככל שהתרחשה, אינה בידיעתה ובכל מקרה לא הוכח שהיה מפגע בשטחה שגרם לנפילה. נפילתה של התובעת, אם תוכח כאמור, נבעה ממצבה הרפואי הקודם, הכולל חוסר שיווי משקל וסחרחורות. התובעת אינה יודעת מהו החומר ממנו החליקה ואי ידיעתה מוכיח כי כלל לא היה מפגע. הגורם המקשר היחיד לקיומה של גלידה הוא נכדתה, אלא שהנכדה לא הובאה לעדות, כך שאי הבאתה עומדת לה לרועץ, ויש בכך חיזוק לעמדתה לפיה הנפילה נבעה ממצבה הרפואי הקודם.

לחלופין, גורסת הנתבעת כי אם בית המשפט ימצא שהאירוע הוכח, יש לתת משקל לכך שהרצפה בגוון בהיר, כך שהיה על התובעת, בתה ונכדתה להבחין בכתמים על הרצפה, ביתר שאת כשמקום הנפילה מצוי בסמוך למתחם המזון. האדם הסביר, כך לשיטת הנתבעת, היה נוהג בזהירות יתרה ומבחין במפגע הנטען. הנתבעת מקפידה על ניקיון ברחבי הקניון בכלל במתחם המזון בפרט, ולא ניתן להציב עובד ניקיון לכל אדם שמתהלך בו.

הנכות הרפואית

4.לאחר האירוע, הגיעה התובעת לבית החולים "אסותא אשדוד", כשהיא מלינה על כאבים בפלג גופה הימני תחתון, ובעיקר בירך ימין. לאחר בדיקת MRI התגלה קרע של שרירי מיתר הברך (Hamstring) מימין, התובעת טופלה בפיזיותרפיה ונאלצה להתנייד עם הליכון עד לספטמבר 2020.

מומחה התובעת, ד"ר מריו אייכנבלט, קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 30%, בגין הפגיעה בשלושת שרירי מיתר הברך, כאשר קצות השרירים התרחקו ממקום אחיזתם באגן (עצם האיסכיום, התומכת בגוף בזמן ישיבה) בכעשרה ס"מ. כמו כן, מצא שינוי שומני (אטרופיה) משמעותי בשלושת השרירים.

מומחה הנתבעת, ד"ר גד ולן, ציין כי התובעת מתהלכת בצליעה על רגל ימין, אך טווחי תנועת מפרק הירך מלאים. בהינתן העובדה שהקרע אינו מערב, לשיטתו, את כל חלקי מיתרי הברך, יש לקבוע כי הקרע הוא בינוני. בהינתן דרגת הקרע וטווחי תנועת הירך, סבר המומחה מטעם הנתבעת כי לתובעת נכות בשיעור 10%.

5.לאחר שניתנה לצדדים הזכות לטעון למינוי מומחה מטעם בית המשפט, הודיעו הצדדים על הסכמתם למיצוע נכויות. משכך, לצורך ההליך, שיעור הנכות מוסכם ומחייב (20%).

דיון - נסיבות האירוע

6.אמנם הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את אירוע הנפילה, אך בפועל, הן בחקירה הנגדית והן בסיכומיה, מיקדה הנתבעת את טענותיה לכך שאירוע הנפילה אינו קשור בהתנהלותה, אלא נובע ממצב רפואי קודם של התובעת.

כך או אחרת, בכל הנוגע לעצם הנפילה ונסיבותיה, שוכנעתי – לטעמי הרבה מעבר למאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי – כי התובעת החליקה ברחבת הקניון, בשל גלידה שנפלה על רצפת הקניון ולא נוקתה על ידי מי מעובדי הקניון תוך שהות סבירה.

7.עדותה של התובעת עשתה עליי רושם מהימן, משהיא הייתה עקבית, סדורה, קוהרנטית, וניתן במסגרתה מענה לכלל התהיות שעלו. העדות נתמכת בכלל יתר הראיות האובייקטיביות, בעדותה של בת התובעת שהייתה עמה בזמן אמת וכן בתמונות שצולמו על ידיה.

בחקירתה, מציינת התובעת כי הגיעה לקניון על מנת לרכוש נעליים יחד עם בתה ונכדתה. בשעה 19:00 לערך, תוך כדי הליכה סמוך לרחבת המזון שבקניון, לכיוון חנות הנעליים (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 28), הרגל הימנית של התובעת דרכה על גלידה וכתוצאה מכך החליקה ונפלה ארצה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 17-6). עוברי אורח סייעו לה לקום. לאחר נפילתה, נכדתה נטלה את נעליה על מנת לשטוף אותן מהחומר ממנו החליקה, בכדי שלא תיפול ממנו פעם נוספת, וזיהתה אותו כגלידה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 25-19). בהמשך החקירה, התובעת מוסיפה כי אנשים נוספים אמרו לה שמדובר בגלידה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 24, שורה 26).

8.גרסת התובעת מתיישבת עם עדות בתה, שהעידה כי בהגיען לקומה הראשונה בקניון, כשסניף "מקדונלד'ס" מאחוריהן ומימינן דוכן "סחוט" (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 2-1, שורות 17-15; מוצג נ2), התובעת החליקה על גלידה, כשבמהלך הנפילה רגל ימין התהפכה (עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 25-24). שני עוברי אורח הגיעו לסייע לתובעת לקום ואחד מעובדי הקניון הזמין לתובעת אמבולנס. העדה צילמה את מקום הנפילה סמוך לאחר הנפילה, מקום שתואם את אזור הנפילה שתואר על ידי התובעת, וכן נאמר לה כי אחד מעובדי הקניון בדרכו כדי לבחון את האירוע (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 15-2). התמונות שצולמו על ידי העדה משקפות את סביבת מקום הנפילה (מוצג ת/1) וניתן להבחין בבירור בלכלוך שהיה על הרצפה שזוהה בזמן אמת כגלידה (עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 15). בנוסף, ניתן להבחין בדם, שככל הנראה נטף מרגלה של התובעת בעקבות הנפילה (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 33-26, עמ' 40 לפרוטוקול, שורה 1, שורה 5).

התמונות תומכות בעדויות שנשמעו מטעם התובעת; ניתן להבחין בנקל בדמה של התובעת וכן במוצר מזון, שנראה כגלידה, בצבע חום וצהוב. העדה הוסיפה כי במתחם המזון בו נפלה התובעת נמצאת גלידרייה (עמ' 41 לפרוטוקול, שורה 16), והמסקנה לפיה מדובר בגלידה הגיונית ואף מתבקשת. גם עדות זו הייתה מהימנה עליי מאוד, ויש בה לסייע כדי להציג תמונה עובדתית מלאה לפיה התובעת החליקה בקניון לאחר שרגלה הימנית דרכה על גלידה שהייתה מרוחה על הרצפה, והחליקה אפיים ארצה.

9.החומר הרפואי שצורף מטעם התובעת מחזק את גרסתה של התובעת. התובעת פנתה למלר"ד ביום האירוע, בשעה 20:54, ומסרה: "ביום קבלתה, מספרת כי התהלכה בקניון, החליקה על גלידה ונפלה על עכוזה הימני". המסמך נערך בהזדמנות הראשונה שלאחר הנפילה, ועל כן יש ליתן לו משקל גבוה, שכן יש היגיון רב במסירת גרסה עובדתית מדויקת בפניה לקבלת טיפול רפואי. זאת, מהטעם שצד הפונה לקבל טיפול רפואי אינו חושב בשלב זה, לרוב, על ההשלכות המשפטיות של אמירותיו, ולשם קבלת טיפול רפואי מיטיב – המצוי בראש מעייניו באותה העת - מוסר את הפרטים הנכונים על מנת להתאים את הטיפול הרפואי לנסיבות שהביאוהו למוסד הרפואי. מובן כי ישנם מקרים יוצאי דופן, אך סבורני כי אין זהו המקרה הנופל בגדר החריגים.

תיאור האירוע כפי שמסרה התובעת בעת קבלת במיון מלא, מדויק, משקף הן את אופן הנפילה והן את הנסיבות שהובילו לנפילה. יש בו התייחסות לנפילה וסיבת הנפילה, כך שלמסמך זה יש לתת משקל משמעותי בכל הנוגע לקביעה העובדתית הנוגעת לאופן התרחשות האירוע.

10.לסכם את החלק העובדתי: הוכח כי אכן, כגרסת התובעת, היא דרכה על גלידה שהייתה על רצפת הקניון עם רגלה הימנית, החליקה ונפלה אפיים ארצה. יש להדגיש, כי אף אם לא מדובר בגלידה, אלא במוצר או חומר אחר כלשהו, תוצאות פסק הדין לא היו משתנות.

אני ער למחדל התובעת בכל הנוגע לאי העדת האישה שסייעה לה לקום לאחר שנפלה, חרף העובדה שהיו לה את פרטיה המזהים (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 13-10), ואף לכך שנכדתה הקטינה לא העידה. ביחס לאשה שסייעה לתובעת, הבהירה התובעת כי לא ידעה שעליה להזמין את האישה, כיוון שהדבר אינו תלוי בה (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 13). הסבר זה ניתן בדוחק, ואינו יכול להתקבל. ביחס לנכדה, הוסבר כי היא הייתה בת 12 במועד האירוע, ונלחצה מאוד מהפגיעה של סבתה (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 19-17; עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 30-22). ההסבר לאי הבאתה כעדה מעלה הגיון רב, אך בהיבט המשפטי סבורני כי גם אותו לא ניתן לאמץ בהעדר תימוכין.

במקרה אחר, ניתן שמחדלים אלו היו מצדיקים קביעה עובדתית שונה, לרעת הניזוק, אלא שבתיק זה הוצגו ראיות רבות, מהימנות וטובות התומכות בהתרחשות האירוע, כך שאין בכוחם של החוסרים הללו להסיט מהקביעה העובדתית.

לאחר שנקבעו הנסיבות העובדתית, אפנה לבחינת שאלת האחריות.

עוולת הרשלנות

11.עוולת הרשלנות מעוגנת בסעיפים 36-35 בפקודת הנזיקין, הקובעים כהאי לישנא:

"35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.

36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף."

המודל המסורתי לניתוח עוולה זו דורש, בקליפת אגוז, קיום מספר יסודות, שיש לבחון בהתאם לסדרם: הראשון, חובת זהירות - מושגית (האם ראוי להחיל את החובה על סוג המזיקים ביחס לסוג הניזוקים תוך בחינת סוג הפעילות וסוג הנזק) וקונקרטית (בדיקה פרטנית ביחסים שבין המזיק הספציפי לניזוק הספציפי, בצירוף נסיבות המקרה המיוחדות והנזק המסוים). חובת הזהירות נבחנת על פי מבחן הצפיות הנורמטיבית - הצורך לצפות, והצפיות הטכנית – היכולת לצפות; היסוד השני, התרשלות (אשם, הפרת חובת הזהירות) – הנבחנת על פי סבירות התנהגותו של המזיק תוך התאמת ההתנהגות ליכולת האדם הסביר לצפות את הסיכון במועד ההתנהגות, בנסיבות המקרה הנתון; היסוד השלישי, קשר סיבתי - עובדתי (הסיבה בלעדיה אין) ומשפטי (מבחן הצפיות הסבירה, מבחן הסיכון, מבחן השכל הישר); היסוד האחרון הוא נזק (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113 (1985); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113).

12.המודל החלופי לניתוח עוולת הרשלנות, שהוצג בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.07.2013, להלן "עניין פלוני") הוא מפוצל פחות, מורכב מחוליות מנותקות ופשטני יותר, בפרט על בתי המשפט המבררים סוגיות נזיקיות שכיחות. בדרך המלך יש לבחון תחילה את רכיב ההתרשלות - התנהגות היוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר, לפי מבחן הצפיות הטכנית - היכולת לצפות; לאחר מכן נבחן רכיב הקשר הסיבתי – עובדתי (האם המחדל היווה גורם בלעדיו אין לנזק) ומשפטי (מבחן הסיכון, בחינה בדיעבד של התממשות הסיכון, דהיינו האם הנזק שנגרם מהווה התממשות של הסיכון שהפך מראש את ההתנהגות לעוולתית, ר' לכך רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ, פסקה 8 לפסק הדין (30.12.2010)); לאחר מכן נבדק הנזק; לבסוף, תחת רכיב חובת הזהירות, נבחן קיומם של שיקולי מדיניות השוללים הטלת אחריות (על הסתייגות ממודל זה ר' ע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי, פ"ד סז(1) 84).

בתביעה זו אנתח את המחלוקת בהתאם למודל החלופי, הפשטני יותר, בשל כך שמדובר בסוגיה נזיקית פשוטה. לצד זאת אבהיר, כי חובת זהירות מושגית מתקיימת, משהנתבעת היא המחזיקה במקרקעין בהם ארעה התאונה, ובהיותה בעלת מקרקעין, חלה חובת זהירות כלפי המבקרים במקום (ע"א 1531/04 משה סידי נ' דוד מלכה (19.2.2007). חובת זהירות קונקרטית מתקיימת גם כן, שהרי היה באפשרות המזיקה הספציפית לצפות לקיומו של סיכון לניזוק הספציפי.

13.על השאלה האם התובעת הוכיחה שהנתבעת התרשלה, ראיתי להשיב בחיוב. ההתרשלות היא התנהגות הנבחנת לפי מבחן הצפיות, היכולת לצפות, כאשר "לצורך הערכת ההתנהגות ביסוד ההתרשלות, יש להבחין בין סיכון צפוי לסיכון לא צפוי, ובין סיכון סביר לסיכון בלתי סביר"

(ע"א 4486/11 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פ"ד סו(2) 682, 705) (להלן "עניין שירותי בריאות כללית"). סיכון צפויהוא סיכון שהצפיות להתממשותו, במכלול הסיכונים והתוצאות של התנהגות מסוימת כלפי כלל האנשים שיכולים להיות מושפעים מההתנהגות, סבירה. משניתן לומר כי כל סיכון צפוי במידה כזו או אחרת, הרף הוא של צפיות סבירה, במועד ההתנהגות עצמה, מראש.סיכון סביר, כהשלמה, הוא סיכון שעלות מניעתו גבוהה מתוחלת הנזק שלו, לרוב סיכון טבעי ורגיל הנלווה לפעילות הנבחנת, סיכון אינהרנטי לעצם הפעילות ועומד ברקע שלה (שם, שם).

צירוף הסיכון הצפוי לסיכון הסביר מביא למסקנה לפיה "התנהגות היוצרת סיכון צפוי וסביר = התנהגות לא עוולתית. התנהגות היוצרת סיכון צפוי ולא סביר = התנהגות עוולתית. התנהגות היוצרת סיכון לא צפוי וסביר = התנהגות לא עוולתית. התנהגות היוצרת סיכון לא צפוי ולא סביר = התנהגות לא עוולתית" (שם, סעיף 21). לשון אחר, התרשלות היא התנהגות שיוצרת סיכון שאדם סביר היה יכול לצפות ואדם סביר לא היה יוצר בשל אי סבירותו (שם, סעיף 19).

14.אכן, כטענת הנתבעת, העובדה שמבקר בקניון רכש גלידה והפיל את חלקה על הרצפה אינה יכולה להקים חבות בנזיקין כלפיה. אלא, שלא זו ההתנהגות הנבחנת, כי אם התנהלות הקניון בהסרת מפגעים בדרכם של מבקרי הקניון, מבקרים שהיא עצמה הזמינה לבוא בשעריה. מפגע כאמור יכול להיות שאריות מזון, כבענייננו, אך לא בהכרח, ועל כן הניתוח המשפטי יהיה זהה.

בעל קניון סביר אמור לצפות כי מבקרים אחרים ישליכו שאריות מזון ושתייה על רצפות הקניון, בשגגה או במתכוון, בפרט באזור מכירת המזון. אי הסרת המפגעים מהווה סיכון צפוי. עלות מניעת הסרת המפגע שולית יחסית, והיא באה לידי ביטוי בהצבת עובדי ניקיון או תחזוקה שידאגו להסרת המפגעים בדרכי המבקרים. עלות הצבה זו שולית באופן יחסי בהינתן הנזקים האפשריים, כך שאי הצבתם מהווה סיכון לא סביר.

15.בעוד התובעת העידה כי לא הבחינה בעובדי ניקיון שתפקידם לנקות את הרצפה ולהסיר מפגעים, הנתבעת טענה כי עשתה כל שביכולתה על מנת לוודא ניקיון הקניון.

מטעם הנתבעת העיד מר אליהו כחלון, מנהל הקניון מטעם חברת הניהול במועד האירוע. אקדים את המאוחר; עדותו של מר כחלון לא הייתה מהימנה עליי כלל, מצאתיה מגמתית, חסרת הגיון, רוויית סתירות – פנימיות וחיצוניות, וניכר שכל מטרת העדות המתפתחת היה ניסיון להרחיק את הנתבעת מהאירוע, גם כאשר הדברים סותרים את הראיות שהגישה הנתבעת בעצמה.

16.מר כחלון, שלא היה נוכח בקניון בזמן האירוע, סמך את עדותו על סידור העבודה של עובדי הקניון ממועד האירוע (צורף לתיק ביום 20.5.2024; עמ' 47 לפרוטוקול, שורות 12-1), כשבאותה העת עובדי הקניון הם שהיו אחראים על הניקיון של הקניון (עמ' 53 לפרוטוקול, שורה 5).

בתחילה, הסביר העד כי בהתאם לנוהל הניקיון, מחולק הקניון לאזורים, כאשר אזור ההסעדה והמזון הוא האזור "שדורש הכי הרבה תשומת לב ועובדי ניקיון" (עמ' 47 לפרוטוקול, שורות 25-23). באזור ההסעדה מוצבת עובד/ת שמנקה את כל הרחבה, וזאת בנוסף לאחריות בעלי הדוכנים לנקות את סביבתם, במסגרת אחריותם החוזית מול הנהלת הקניון (עמ' 47 לפרוטוקול, שורה 29 ואילך). גרסה זו מתיישבת עם נוהל הנקיון, בגדרו ניתן להבחין כי ניתנה התייחסות פרטית לאזור ההסעדה (עמ' אחרון לנוהל: "איזור הסעדה: איסוף וניקוי שולחנות, שטיפה וייבוש רצפות בדרכים המובילות לשירותים").

להבטחת ניקיון פנים הקניון, מוצבים בסך הכל ארבעה עובדי ניקיון; בנוסף, ישנם שלושה עובדים שמסייעים באיסוף האשפה והקרטונים - גם בשטח פנים הקניון וגם באזור החיצוני של הקניון. כלל העובדים רשומים, על פי העד, בסידור העבודה שהוגש (עמ' 57 לפרוטוקול, שורה 29 עד עמ' 58 לפרוטוקול, שורה 8).

17.כשנשאל מר כחלון מיהו עובד הניקון המסוים במועד האירוע, השיב כי מדובר בגב' ליבקנסקי (צ"ל ליפקנסקי על פי סידור העבודה), שעובדת תמיד באזור זה (עמ' 55 לפרוטוקול, שורות 29-12). כאשר נשאל הכיצד הוא יכול להעיד שאותה גב' אכן הייתה באזור ההסעדה במועד האירוע, שהרי היא לא הובאה לעדות, השיב "כי אני יודע את זה גם לפי סידור העבודה, גם בגלל ההיכרות שלי עם הנפשות שם. אני יודע... אני יודע שהיא עובדת בעמדה הספציפית כל הזמן" (עמ' 55 לפרוטוקול, שורה 24; עמ' 56 לפרוטוקול, שורות 29-23).

18.בשלב זה, עומת העד עם יתר השמות שבסידור העבודה ולאחר מעבר מדוקדק על המסמך אישר כי העובדים שבתחילת הרשימה, עד העובדת העונה לשם "סבטה" (כולל), עובדים בתוך הקניון והיתר בחוץ: "ש. זאת אומרת שאם אני מסכם את המסמך הזה, עד השם, זה די מסודר שבפנים זה החל מהשם הראשון בבי ועד ... עד סבטה? ת. עד, עד סבטה. נכון; ש. סבטה כולל? ת. נכון" (עמ' 60 לפרוטוקול, שורות 20-15).

אלא, שבניגוד לעדות לפיה בתוך הקניון ארבעה מתחמים הדרושים נקיון ובהם מוצגים ארבעה עובדי נקיון בו זמנית, התברר כי לפי שעות העבודה שבסידור העבודה, בשעה 19:00, שעת האירוע, עבדו שני עובדי נקיון בלבד על כלל החלק הפנימי של הקניון.

19.כאשר הסיק מר כחלון את קו החקירה – העדר עובדי ניקיון בתוך הקניון במועד האירוע - שונתה גרסתו הראשונית. לפתע, עובד העונה לשם גולנרב (נרשם בפרוטוקול "גונראב"), שאושר זמן קצר לפני כן כאדם שעובד מחוץ לקניון, "יכול להיות שהוא" עבר בפנים הקניון וכי "צריך לבדוק איתו" (עמ' 61 לפרוטוקול, שורות 17-7), כיוון ש"יכול להיות שהוא החליף את גלינובסקי באותו יום" (שם, שורה 19).

כאשר עומת עם כך שאפילו אם תתקבל הגרסה מדובר בשלושה עובדים, שב העד והתעקש ש"לא. יש לנו 4 עובדים" (שם, שורה 22), ובשלב זה "נזרקו" לחלל האולם שמות עובדים מתוך הסידור (מר גוטרשווילי, מר דונייב; שם, שורות 29-23), ובהמשך הערכה כי ייתכן שמר ויניצקי, שלפני כמה דקות נטען שלא עובד בפנים הקניון, עבד בתוך הקניון: "ההערכה שלי זה שכנראה ויניצקי שכתוב פה בכתב יד, הוא עבד, העובד הרביעי. זאת אומרת סך הכל יש לנו פה ליבקנסקי ונוסביצקי ו-ויינר שאמרנו שהם אחד. בסדר? וגונארב ו-ויניצקי. זאת ההערכה שלי של כל ה-4 שעבדו בתוך הקניון." (עמ' 63 לפרוטוקול, שורות 20-17).

הערכה זו, כדי לשוות לה רצינות ככל הנראה, הפכה ידיעה מוחלטת בהמשך העדות, עת הבהיר העד כי הוא מעיד "על סמך ידיעה" (עמ' 64 לפרוטוקול, שורה 8), שבהמשך הפכה לוודאות: "אני יודע להגיד את זה בוודאות" (שם, שורה 29).

20.הנה כי כן, בהינף יד, שני עובדים שעובדים בדרך קבע מחוץ לשטח הקניון הפכו "למנקים בתוך הקניון", בניגוד לתחילת העדות עצמה, בניגוד לכל הגיון, והכל מתוך הערכה סתמית שאין לה על מה לסמוך. ניכר כי העד ניסה להתאים את המסמך לאירוע, ושינוי הגרסה מדבר בעד עצמו. לעדותו של העד, שכאמור התפחתה במהלך החקירה על מנת להתאים את עצמה לאינטרס של הנתבעת, מצאתי ליתן משקל אפסי, שכן דווקא לגרסה הראשונה, טרם הסיק העד מהו קו החקירה, יש לתת משקל גבוה יותר.

21.לכל זאת יש להוסיף, כי כלל עדותו של מר כחלון היא עדות מפי השמועה, שהרי הוא כלל לא נכח בקניון במועד האירוע, וכל שביכולתו להעיד הוא על סידור העבודה שאישר. לא ניתן הסבר מדוע לא הובאו העדים הספציפיים, ובניגוד למחדל התובעת – שתוקן באמצעות הבאת ראיות רבות – לא כך נעשה מטעם הנתבעת. העדות מטעם הנתבעת, כשלעצמה, אינה תומכת בטיעוני הנתבעת, ומעבר לכך לא הצטרף לה דבר. הנתבעת ככל הנראה נמנעה מהבאת העדים כיוון שחששה שיתברר שבמועד האירוע לא היו די מנקים כפי שהדבר נקבע על ידי הנהלת הקניון.

שוכנעתי, על כן, כי ביום האירוע לא היו מספיק מנקים בקניון - שני מנקים תחת ארבעה, כך שלא היה עובד נקיון שאחראי על שטח ההסעדה ביום האירוע בהיקף הראוי, כטענת התובעת. לכך יש להוסיף את ההפסקות של העובדים וההחלפות הנדרשות בוואקום זה ככל שההפסקה אינה קצרה (גם בסוגיה זו איני סבור שעד הנתבעת דייק, אך הדבר אינו נדרש לצורך הכרעה). הנהלת הקניון מצאה לחסוך בהוצאותיה, אך במעשה זה פגעה בטובת המבקרים ויצרה סיכון צפוי ולא סביר כלפי המבקרים, שמא אחד מהם ימעד בשל מפגע שלא טופל על ידי עובדי הקניון.

22.ברי כי קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, מתקיים, שכן מחדלה של הנתבעת הוא שגרם לנזק, ובהיבט המשפטי מדובר בנזק שמקורו בהתממשות הסיכון שהפך מראש את ההתנהגות לעוולתית. מטעם זה הצדדים לא הרחיבו עליו יתר על המידה, ובצדק בחרו להימנע מכך.

אשם תורם

23.כעולה מהתמונות שהוצגו (מוצגים נ/1 ונ/2), רצפות הקניון בהירות והגלידה בצבע חום/צהוב; כמו כן, מדובר באזור הסמוך לאזור מכירת מזון, כך שהדעת נותנת שאדם יהא זהיר יותר בדרכו באזור כאמור. מנגד, אין מדובר במפגע גדול, כך שלא בנקל ניתן להבחין בו. לכך יש להוסיף כי לא ניתן לצפות כי אדם המטייל במהירות איטית בקניון יילך כשעיניו בקרקע, ובפועל לא התובעת ולא בנות המשפחה הצליחו להבחין במפגע מפאת גודלו הקט (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 25-8; עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 30-7).

בשקלול האמור, סבורני כי ראוי להטיל אשם תורם על התובעת, שיעמוד על 30% בנסיבות הקונקרטיות של המקרה.

הנכות הרפואית, התפקודית והפסד השתכרות

24.נקודת המוצא היא שבהעדר ראיות אחרות, הנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית (ע"א 4946/06 צל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (31.03.2008, סעיף י"ג), והיא שלב מקדים לקביעת מידת הפגיעה הפרטנית בכושר ההשתכרות של הניזוק (ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אסרף (30.01.2008, סעיף 20). במקרה דנן, לא מצאתי לסטות מהכלל. בסיכומים, הבהירה התובעת כי היא עלתה משמעותית במשקל, מעל 10 ק"ג, מתקשה בניידות ועדיין נמצאת בטיפולים רפואיים. התובעת הבהירה כי היא חשה בכאבים ברגל ימין (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 9-6), מתקשה בקיפול הרגל, ולעתים אף נאלצת להרים אותה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 15). התובעת חשה כי רגלה "נתפסת", בעיקר בבקרים (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 6-5), ונאלצת לנער אותה כדי שתשתחרר (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 20). העדה מטעמה, העידה ביחס לתפקודה כי "קשה לה הרבה זמן לשבת. קשה גם לעמוד. יש לה נכדים קטנים שהיא לא יכולה גם להחזיק הרבה זמן, לעמוד על הרגליים והיא מוגבלת בתנועה" (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 29-27) ובהמשך "...פעם אחת הלכנו, היא לא יכולה כי הזמנתי אותה ונכדים אז היא נכנסה למים והיא אמרה לי קחי את הילדה, אני לא יכולה כי היו לה התכווצויות במים...אז היא יצאה ולא נכנסה כי היו לה כאבים..." (עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 13-9). התובעת עודנה נמצאת בטיפולים רפואיים ומטופלת בדיקור וברפואה משלימה (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 27-26). מנגד, בסיכום טיפולי הפיזיותרפיה מיום 22.9.2020 (עמ' 23 לכתב התביעה) נרשם כי "המטרות הושגו במלואן", התובעת בעצמה העידה כי החזירה את ההליכון בספטמבר 2020 (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 2), לא צורפו אסמכתאות לטיפולים שבוצעו ברפואה משלימה, ובנוסף התיעוד הרפואי האחרון ביחס לקרע בשריר הוא בדיקת MRI מיום 13.3.2022, ללא מסמכים נוספים.

מדובר בנכות בתחום האורתופדיה, תפקודית בהגדרתה, לא כל שכן נכות הקשורה באגן ובברך. אופי הנכות מצדיק העמדת הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית, למצער, כלומר 20%.

25.ביחס להפסדי העבר, טוענת התובעת כי לאחר התאונה לא עבדה כלל משך חודשיים ובחודש השלישי עבדה באופן חלקי (עמ' 76 לפרוטוקול, שורות 3-1). ואולם, קודם לדברים אלו ציינה התובעת כי היא לא עבדה בשנים 2020-2019, בין היתר בשל מגפת הקורונה, ואף קיבלה מענקים (עמ' 75 לפרוטוקול, שורות 33-32). משמדובר בנזק מיוחד ונוכח טענות התובעת שלא עבדה ממילא בשל נסיבות אחרות, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח הפסד שכר בגין תקופת העבר.

26.אשר להפסדי העתיד, התובעת טוענת לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, עד גיל 70, בסך של 52,500 ₪. הנתבעת, מנגד, טוענת כי אין מקום לפיצוי הפסדי העתיד, משהתובעת חזרה לעבודתה. לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות, צירפה התובעת דוח רווח הפסד לשנת 2021 בלבד. בהעדר אינדיקציה אחרת, אין אלא לקבוע את בסיס השכר לפיו, כך שהוא יעמוד בסך של 32,882 ₪ שנתי ו- 2,740 ₪ חודשי נכון לסוף שנת 2021. סך זה צמוד למועד מתן פסק הדין הוא 3,095 ₪. בסיכומיה, טענה הנתבעת לסכום גבוה יותר, כך שהקביעה מתיישבת עם ההגיון והחומר שהוצג, ומהווה את פוטנציאל השתכורתה של התובעת.

בהינתן תאריך לידתה של התובעת, X.X.1969, מקדם ההיוון המתאים לה עד גיל 70 כעצמאית, הוא 141.09. חישוב אקטוארי מלא מעלה כי אובדן כושר ההשתכרות לעתיד עומד על 87,337 ₪ ללא רכיב פנסיוני לו התובעת אינה זכאית בהיותה עצמאית.

27.כעולה מהעדויות, במהלך עבודתה, התובעת אינה יכולה לעמוד זמן רב (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 14-12), והיא נאלצת לקחת הפסקה בין לקוחה ללקוחה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 33-32). אמנם התובעת חזרה לעבודה, אך כעולה מחוות הדעת של מומחה הנתבעת, התובעת אינה מתהלכת באופן חופשי (צליעה על רגל ימין). עוד יש להביא בגדר השיקולים כי אין צורך במומחיות רפואית כדי להסיק כי פגיעה באגן – באזור הספציפי שבו נפגעה התובעת, החלק התחתון – מקשה מאוד על על תנועתיות, וכבר היום משפיע על קצב ביצוע העבודה. וככל שכך כיום, סבורני כי בהמשך המצב הרפואי עלול להשפיע אף יותר על יכולתה להשתכר כעצמאית.

חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד ראוי לעמוד על חישוב של 60% מחישוב אקטוארי מלא, כלומר 52,502 ₪.

עזרת צד ג', הוצאות וכאב וסבל

28.התובעת טוענת כי עובר לתאונה עשתה "...קודם עשיתי הכל אני לבד" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 28-27), לאחר התאונה התניידה עם הליכון (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 31) ונזקקה לעזרה רבה מבני משפחתה בביצוע פעולות רבות הכוללות רחצה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 5-3) וניקיון (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 8) וכן נמנעת מביצוע פעולות הכוללות כיפוף הרגל כמו ישיבה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 9-8). בנוסף, התובעת הייתה באי כושר מלא חודשיים. הפיצוי ההולם את גובה נכותה לשיטתה, 17,900 ₪ לעבר 130,000 ₪ לעתיד ופסיקת הוצאות רפואיות בסך 15,000 ₪ גלובאלי. הנתבעת טוענת כי ההליכון עמו התניידה התובעת כלל לא היה על שמה והיא שבה לעבודתה. בסיכומיה, מוסיפה הנתבעת כי התובעת עברה תאונה נוספת, חצי שנה לאחר התאנה דנן, עת שעבדה בגינה, על כן, טענתה לסיוע איננה הגיונית וברי כי אין מקום לפיצוי.

התובעת לא סיפקה הסבר ביחס לשם המצוי על טופס החזרת ההליכון ליד שרה, לא צורפו אסמכתאות לטיפולים ברפואה משלימה או לביקור אצל רופא או להוצאות הניידות אליהן היא טוענת. מנגד, אין בידי להתעלם מהאופי המיוחד של הפגיעה, וההשפעה המהותית של הפגיעה על חייה ביום-יום. הפגיעה בברך ובאגן היא פגיעה מהותית, באיברים תפקודיים של ממש, ואין כל ספק כי הפגיעה היוותה נקודת מפנה בחייה של התובעת. הפגיעה משליכה על תפקודה כיום ואני סבור כי בעתיד מצבה הרפואי יושפע אף יותר כתוצאה מהפגיעה מושא האירוע. בהינתן תוחלת החיים הצפויה של התובעת (85.88 שנים, מקדם 239.12), אעמיד את ראשי הנזק זה, לעבר ולעתיד, על סך כולל של 48,000 ₪ (סיוע והוצאות רפואיות בסך 200 ₪ לחודש, רק מהטעם שלא הוצגו ראיות מעבר לכך). בחישוב זה נלקח בחשבון אופי הנכות כעולה מחוות הדעת.

29.רכיב הכאב והסבל יעמוד על סך של 85,000 ₪ בהתאם לגובה הנכות וגילה של התובעת, לאחר שנתתי משקל לתפקודה לאחר התאונה ואופי הנכות התפקודית כפי שנקבע לעיל. ניתנה דעתי לכאבים שלאחר האירוע, שהיה סמוך למועד חתונת בנה של התובעת, צליעתה ולכך שהתובעת סובלת מכאבים בתנועה - ותסבול מכך כל חייה.

אני מודע לבקשת התובעת בתחשיבה ברכיב זה, אך בד בבד היא ציינה כי היא מבקשת שבית המשפט יפסוק שילוש הפיצוי לפי חוק הפלת"ד, וכך אף בסיכומיה. על כן, ניכר שמדובר בשגגת חישוב מטעמה, ולא ראיתי לפגוע בתובעת בשל טעות חישוב זו, בפרט משזכות הטיעון של הנתבעת לא נפגעה.

30. נזקה של התובעת,על פי ראשי הנזק השונים, הוא כדלקמן:

א. הפסדי שכר לעתיד – 52,402 ₪;

ב. הוצאות ועזרת הזולת – 48,000 ₪;

ג. כאב וסבל - 85,000 ₪

סה"כ – 185,402 ₪

מסך זה יש לנכות 30% אשם תורם, כך שהפיצוי יעמוד על 129,781 ₪.

31.סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובעת 129,781 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות ההליך (אגרות בית משפט, שכר טרחת מומחים וכיו"ב).

הסכומים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו ריבית והצמדה כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז (לוד) תוך 60 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"ה, 24 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.