פלוני נ' אליהו ואח'

צד ג                    הכשרת היישוב חברה לביטוח

פסק דין

1.לפני תביעה לפיצויים שהגישו יורשי המנוחה פלונית ז"ל (להלן: "המנוחה"), בגין מותה הטראגי שארע ביום 21.8.17 בעקבות התחשמלותה במהלך מקלחת (להלן: "האירוע"), בדירה ברחוב XXX בטירת הכרמל (להלן: "הדירה"), אותה שכרה ביחד עם בעלה (התובע 1, להלן: "פלוני"), מהנתבע 5 (להלן:"נדב"). נתבעים 1,2 ו-4 הם יורשיו של מר אליהו זלמן ז"ל, מי שהיה בעליה של הדירה ונדב הינו נכדו, אשר החזיק, טיפל והשכיר את הדירה במהלך השנים, לרבות לפלוני (בהתאם להסכם שכירות שכרת עימו ביום 22.6.17 להלן: "הסכם השכירות").

נתבעת 6 היא חברת הביטוח, אשר ביטחה את הדירה גם בביטוח צד שלישי (להלן: "הכשרה"). נדב שלח הודעת צד ג' כנגד נתבעת זו ביחס לסכומים העולים על סכום הכיסוי הביטוחי בו הכירה, בטענה כי אחריותה אינה רק ע"פ הפוליסה לדירה, אלא גם מכוח פוליסות לדירות נוספות שהנפיקה לבקשתו.

נתבע 7 (להלן: "יחיא") הוא חשמלאי שביצע עבודות חשמל בדירה.

נתבעת 10 הינה חברת החשמל לישראל (להלן: "חברת חשמל").

נתבעים נוספים אשר גם נגדם הוגשה התביעה בתחילה, נמחקו בהסכמה במהלך ניהול ההליך.

2.ביום 30.7.21 ניתן תוקף של פס"ד חלקי להסכם גישור שהושג בין הצדדים על פיו הוסכם, כי הפיצוי לו יהיו זכאים התובעים יעמוד על 1,530,000 ₪ כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אך לא כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין החלקי ועד התשלום המלא בפועל (להלן: "סכום הפיצוי שנפסק"). בהתאם להסכמת הצדדים, נותרה להכרעה שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים, שתקבע אחריותם לאירוע וכן שאלת היקף הכיסוי הביטוחי בהתייחס לטענות בהודעת צד ג'.

3.טענות התובעים בתמצית - ביום 22.6.17 נכרת בין פלוני לנדב הסכם השכירות. מיד עם הכניסה לדירה התברר לפלוני, כי ישנן תקלות במערכת החשמל ואירועים רבים של "קפיצות" חשמל. בעקבות תקלות אלה פנה פלוני לנדב וזה הפנה אותו ליחיא. כעבור מספר ימים הגיע יחיא לדירה ופעל לחיזוק שני חוטים רופפים. למשך מספר ימים פעולה זו אכן פתרה את בעיית "הקפיצות". ביום 15.8.17 נישא התובע למנוחה והשניים עבור להתגורר יחדיו בדירה. ביום 16.8.17 בשעות הערב חזרה התקלה ונדב שב והפנה את פלוני ליחיא, אשר הגיע למחרת לדירה ולאחר בדיקה מצא, לגרסתו, כי ישנה בעיה במפסק הפחת. יחיא ניתק את מפסק הפחת (על אף שבדיעבד התברר כי היה תקין לחלוטין) והודיע על כך לנדב, שהתחייב לדאוג למפסק פחת חלופי. עד הספקתו של מפסק חלופי, הדירה נותרה ללא מפסק פחת. ביום 21.8.17 מסר נדב לפלוני מפסק פחת חלופי ויחיא הבטיח לבוא ולהתקינו במהלך אותו שבוע, אלא שעוד באותו היום נכנסה המנוחה להתקלח, מקלחת ממנה לא יצאה בחיים.

בהתאם לחוות דעת המכון לרפואה משפטית סיבת המוות הייתה התחשמלות.

לטענת התובעים ניתוק מפסק הפחת, שסיפק הגנה בלעדית מפני התחשמלות בבניין שלא הייתה בו הארקה, היווה את הסיבה למות המנוחה כתוצאה מהתחשמלות. לעניין היעדר הארקה בבניין נטען, כי צנרת מים מתכתית שחוברה לקרקע באופן שמאפשר סגירת מעגל חשמל לאדמה במקרה של תקלה, הוחלפה במרוצת השנים בצנרת מים פלסטיק שאינה מוליכה חשמל ולכן הבניין "איבד" למעשה את מערכת ההארקה. חלק מבעלי הדירות השכילו לבצע פעולות של הארקה מקומית בדירותיהם, אולם בדירה לא נעשה דבר והיא נותרה ללא הארקה כלל. בתביעה נטען, כי לאחר האירוע הוחלפה מערכת החשמל בכללותה באופן שמצביע על כך שמערכת החשמל בדירה מלכתחילה הייתה לקויה. לטענת התובעים, עם ניתוקו של מפסק הפחת על ידי יחיא נוצר למעשה, "מתח מלא" בדירה. המנוחה שאחזה בידה את ברז המקלחת בו זרם זרם חשמלי לכיוון האדמה, התחשמלה בכל גופה ולמעשה "סגרה מעגל" התחשמלות. יצוין כי חוות הדעת שצורפה לתביעה לא הוגשה כראיה ולפיכך אינה מונחת לפני.

התובעים טענו, כי הנתבעים 1, 2, 4, 5 אחראים לאירוע וזאת מכוח עוולת הרשלנות (מעשים ומחדלים) ומכוח עוולת הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968, לרבות חוק החשמל, התשי"ד-1954, חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 ותקנות החשמל (הארקות ואמצעי הגנה חשמול במתח עד 1000 וולט), התשנ"א-1991. עוד טענו התובעים להיפוך נטל הראיה מכוח סעיף 38 לפק' הנזיקין, שכן מערכת החשמל הפגומה היוותה "דבר מסוכן" שנתבעים אלו היו בעליה או מחזיקיה.

ביחס לנתבע 7-יחיא, נטען לרשלנות בכך, שניתק את מפסק הפחת למרות שניתוקו היה בגדר פעולה המסכנת חיי אדם. נטען, כי יחיא לא היה חשמלאי מוסמך לא נשא ברישיון שכזה ולכן אסור היה לו לעסוק בביצוען של עבודות חשמל.

ביחס לאחריות חברת החשמל נטען, כי חברת החשמל ידעה שבבניין אין הארקה וכי מפסק הפחת מהווה הגנה בלעדית ואף על פי כן לא עשתה דבר. התובעים טענו, כי בבדיקות תקופתיות המבוצעות על ידי חברת חשמל, קיימת דרישה להתקנת שלט אזהרה מפני פירוקו של מפסק הפחת ואולם, במקרה זה חברת החשמל לא חייבה את בעלי הדירות בבניין להתקין שלט אזהרה.

4.טענות הנתבעים בתמצית - נתבעים 1,2,4 יורשי בעל הזכויות בדירה, טענו להעדר עילה כנגדם וזאת בהעדר כל זיקה מטעמם לדירה שהייתה דה פקטו בבעלותו של נדב וכי הרישום על שם המנוח שהם באים בנעליו כיורשיו, היה פורמאלי גרידא.

נדב והכשרה הכחישו את אחריותו של נדב מכוח עוולת הרשלנות, או עוולת הפרת חובה חקוקה. נדב הוסיף וטען, כי הכיסוי הביטוחי מטעם הכשרה אינו עומד ע"ס של 500,000 ₪, סכום בו הודתה, אלא על 2,600,000 ₪. מכוח פוליסות ביטוח נוספות, זאת מאחר שבכולן הכיסוי כלל אחריות כלפי צד ג' "בשל אירוע תאונתי שהתרחש בשטח מדינת ישראל". הכשרה טענה מנגד, כי יש כיסוי ביטוחי רק ע"פ הפוליסה שהוצאה לדירה ואילו ליתר הפוליסות שהונפקו , אין כל זיקה לאירוע.

חברת חשמל טענה, כי אינה נושאת באחריות למערכת החשמל הביתית ולמתקן החשמל הביתי, ממועד אישור מערכת החשמל לאחר בדיקה ראשונית ואילך. מאז האחריות לתחזוקת המתקן הביתי מוטלת אך ורק על בעלי הדירות. השינויים שבוצעו במערכת הארקה ו/או ביטול מפסק הפחת, בוצעו מבלי שקיבלו את אישור חברת חשמל ולא בידיעתה ועל כן ממילא לא הייתה יכולה לעשות דבר.

5.מטעם התובעים העידו: בעל המנוחה - פלוני, אבי המנוחה –א'.

מטעם הנתבעים העידו: אשתו של יחיא - חנה, נדב, מר ירון חזן - מהנדס חשמל ועד לפרישתו בודק מתקנים בחברת החשמל.

כן הוגשו בהסכמה מסמכים מההליך הפלילי שהתנהל בגין האירוע: כתב האישום שהוגש כנגד יחיא ונדב וכן הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו כנגד יחיא.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בכל המסמכים המונחים בפני, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו ושקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי, כי עיקר האחריות להתרחשות האסון במסגרתו התחשמלה המנוחה למוות, מוטל על יחיא כשגם לנדב אחריות אם כי נמוכה יותר. לא מצאתי להטיל אחריות כלשהיא על נתבעים 1,2,4 או על חברת החשמל. כן לא מצאתי לקבל את טענות נדב כלפי הכשרה בעניין היקף הכיסוי הביטוחי.

7.אחריות יחיא הנתבע 7 - יחיא הורשע ע"פ הודאתו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ת"פ 28579-01-20). פסק הדין החלוט בעניינו משמש ראיה מכוח סעיף 42א' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א–1971. בהתאם לסעיף 42ג' לפקודה, משהוגש פס"ד פלילי עפ"י סעיף 42א(א), לא רשאי הנתבע להביא ראיה לסתרו, אלא ברשות ביהמ"ש מטעמים שירשמו וכדי למנוע עיוות דין. ראה בספרו של קדמי "על הראיות" כרך שלישי בעמ' 1564:

"לפסק הדין הפלילי כשלעצמו משקל סגולי "מיוחד", שהרי מדובר בפסק דין שקבילותו כראיה נובעת מן הרעיון שחקירה ודרישה שנעשתה על ידי שופט פלילי ראויה לעמוד בחזקת אמת; והכלל הוא שמשקלו בדרך כלל יהא רב ולא בנקל יהפוך השופט האזרחי מסקנותיו על פיהן, אם לא נתגלתה והובאה לפניו ראיה חדשה בין ברשות ובין בזכות".

יודגש כי, משלא התבקשה רשות להביא ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין, הפך מעמדו הראייתי של פסה"ד מראיה לכאורה, לראיה יחידה שהיא כמעט מכרעת:

"מקום שהיריב חייב ברשות להבאת ראיות לסתור תוכנו של פסק דין פלילי כאמור – מוגבר למעשה כוחו הראייתי של פסק הדין הפלילי; שהרי אם לא ניתנת רשות הוא נותר בלתי נסתר ולמעשה כמעט מכריע".

מאחר שלא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור, יש לקבוע את העובדות כאמור בפס"ד הפלילי על פיהן בתמצית: יחיא שלא החזיק ברישיון חשמלאי מוסמך כדין כנדרש על פי חוק, התבקש ע"י נדב עוד בתקופת השוכרת הקודמת - מעין זליאט, לטפל בינואר 2017 בתקלה של יציאת עשן מחוטי החשמל המחוברים למזגן בדירה. יחיא הגיע אל הדירה והחליף את החוטים השרופים בחוטים חדשים. בהמשך בין התאריכים 8/8/2017 – 10/8/2017 הגיע לדירה, חיזק מספר חוטים רופפים בארון החשמל ודיווח על כך לפלוני. בהמשך, לאחר ששוב קפץ מפסק הפחת ופסק החשמל, הגיע יחיא ביום 17/8/2027 לדירה. בכניסתו, פגש בתובע 2 (להלן: "א'"), אשר שאל את יחיא שהציג עצמו כחשמלאי, איך הוא חשמלאי והוא בכלל נהג משאית. יחיא סבר, כי מפסק הפחת הוא המקור לתקלה, הגם שהמפסק היה תקין ולכן החליט לנתק את המפסק ולחבר את חוטי החשמל, תוך שנטרל את מפסק הפחת, באופן שיצר חיבור ישיר של רשת החשמל בדירה. כל זאת עשה בנוכחות א' ולא טרח להזהירו בדבר סכנת ההתחשמלות למנוחה ולפלוני כתוצאה מפעולה זו. יחיא דיווח לנדב, כי מקור התקלה בפחת וכי ביצע מעקף לפחת וביקש ממנו לקנות פחת חדש. ביום 18/8/2017, דיווח יחיא לפלוני, כי מפסק הפחת אינו תקין, כי ניתק אותו וכי יש צורך בהתקנת פחת חדש, מבלי שהזהירו מסכנת התחשמלות.

ע"פ פס"ד, מות המנוחה נגרם, בין היתר, מהתרשלותו של יחיא שהתבטאה בכך שביצע עבודות חשמל בדירה מבלי שהחזיק ברישיון חשמלאי כנדרש בחוק החשמל וללא הכשרה מתאימה, באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם ובכלל זה נמנע מליידע את נדב – המשכיר ואת פלוני – השוכר, בדבר היעדר הכשרה כאמור. בנוסף, יחיא נטרל את מפסק הפחת בדירה, ובכך חשף את הדיירים לסכנה של פגיעה חשמלית קטלנית ולא הזהיר את הדיירים מפני סכנה, הכרוכה בשימוש בחשמל בדירה כשמפסק הפחת מנוטרל. בנוסף, למרות מעורבותו באחזקת הדירה, היה מודע לקיומה של בעיית חשמל ממושכת בדירה ונמנע מלהזהיר את הדיירים בדבר שימוש בחשמל ומסכנת התחשמלות עקב נטרול הפחת.

לאור האמור, ברי, כי גם אם היו כשלים נוספים במערכת החשמל בדירה, אין לקבל את טענת יחיא בסיכומיו, כאילו רשלנותו זהה לאחריות האחרים (על היורשים ועל חברת החשמל ממלא לא מצאתי כי חלה אחריות כלשהיא), או אפילו נמוכה מכך (בסיכומיו העמידה על 12.5%?!!). הגורם הישיר להתחשמלות המנוחה היה ניתוק מפסק הפחת שנעשה ע"י יחיא. עובדה היא שקודם לכן ולמרות הבעיות במזגן/ההארקה הלא תקינה והעדר המפסק הראשי, לא אירעה התחשמלות. אילו מפסק הפחת לא היה מנותק, היה החשמל קופץ ומפסיק את הזרם בטרם התחשמלה המנוחה למוות (ראה בעדותו של חזן, בעמ' 26 ו-27 וכן עמ' 34 שורות 29-31 והלאה), שם חזר והבהיר כי אילו היה פחת, הוא היה קופץ. העד, שהינו מהנדס חשמל, הבהיר והדגיש כי אינו מסכים עם הטענה שממילא הייתה המנוחה מתחשמלת ומצאתי את עדותו מקצועית ומשכנעת ועל פיה, סיבת המוות הייתה ניתוק מפסק הפחת בלוח החשמל הפרטי של הדירה. חזן הבהיר בעדותו, כי כשמפסק הפחת מזהה זליגות קטנות, הוא מיד מפסיק את הזרימה בתוך שליש השנייה ובכך מונע התחשמלות (עמ' 35 שורות 2-6) ולכן ניתוק מפסק הפחת הוא הגורם הישיר למוות.

משיחיא הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, הרשעתו מקימה גם את אחריותו במישור האזרחי, על יסוד עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, שהרי בהתאם להלכה, היסודות הנדרשים להרשעה על פיסעיף 304לחוק, זהים לאלה המרכיבים את עוולת הרשלנות המוגדרת בסעיפים 35ו-36לפקודת הנזיקין (דנ"פ 983/02 יעקובוב נ. מדי', פד"י נו (4) 385). בשני המקרים (יסודות עוולת הרשלנות ויסודות העבירה של גרם מוות ברשלנות), יש להוכיח קיום חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת חובת הזהירות, התרחשות הנזק וקיום קשר סיבתי שבין הפרת חובת הזהירות לתוצאה, כאשר לצורך הרשעה בפלילים יש אף צורך שמידת הסטייה מנורמת התנהגות סבירה תהא גבוהה מרמת הזהירות הנדרשת לשם גיבוש עוולת הרשלנות האזרחית. בעוד שבדין האזרחי די בחריגה מסטנדרט הפעולה הראוי, בדין הפלילי יש להראות חריגה מכל קנה מידה שלפיו היה נוהג האדם הסביר ונטילת סיכון בלתי סביר [ע"פ 385/89 אבנת נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 1, 12 (1991)].

לפיכך משקיימת הרשעה חלוטה כנגד יחיא, ברי כי הוכחו יסודות עוולת הרשלנות עפ"י פקודת הנזיקין, על פיהן די היה אף בהוכחת הפרת חובת צפיות וסבירות ברמה נמוכה יותר מזו שהוכחה בהליך הפלילי. בנסיבות אלו, אין ספק שיחיא יכול וצריך היה לצפות את הנזקים והסכנות שעלולים היו להיגרם כתוצאה מכך שביצע עבודות חשמל בדירה, מבלי להחזיק רישיון חשמלאי כנדרש בחוק החשמל, ללא הכשרה מתאימה ומבלי שיידע את נדב ופלוני בכך. כמו כן יחיא יכול וצריך היה לצפות את הנזקים והסכנות שעלולים היו להיגרם מכך שנטרל את מפסק הפחת בדירה, ומכך שלא הזהיר את הדיירים מפני סכנה הכרוכה בשימוש בחשמל בדירה כשמפסק הפחת מנוטרל.

מעבר לפס"ד המרשיע אוסיף, כי מאחר שיחיא בחר שלא להעיד בהליך שלפני, אף לא נסתרה גרסתו של פלוני, על פיה כאמור בסעיף 19 לתצהירו, כאשר התקשר ליחיא לאחר ניתוק הפחת, הלה השיב לו שבעוד כמה ימים יביא מפסק חדש וכי לעת הזאת: "אין בעיה לגור בדירה". עדותו זו נתמכה בעדות א', אשר גם לשאלתו את יחיא האם ניתוק הפחת מסוכן, השיב לו יחיא "שהכל בסדר" (עמ' 18 שורות 28-26, וכן עמ' 19 שורה 12). כלומר, לא זו בלבד שיחיא לא התריע על הסכנה, הוא אף יצר מצג שגוי ורשלני ביותר - שאין כל סכנה בפרק הזמן בו אין מפסק פחת לדירה.

8.העדר אחריות לנתבעים 1,2 ו 4 להבדיל מאחריות נדב - נתבעים אלו הינם כאמור חלק מיורשי המנוח אליהו זלמן ז"ל שהיה בזמנים הרלוונטיים הבעלים הרשום של הדירה. יחד עם זאת, בהתאם לתצהירו ועדותו של נתבע 2 וכן בהתאם לעדותו של נדב, עדויות אשר לא נסתרו בנושא הזיקה לדירה - הדירה נרכשה מלכתחילה עבור נדב, תוך כוונה להעביר גם את הרישום על שמו. בפועל, נדב גר בדירה עוד לפני רכישתה ומאז נרכשה ע"י סבו המנוח, הייתה באחריותו ובטיפולו המלא של נדב: הוא גר בה, לאחר מכן השכיר אותה, ביטח אותה ונטל לכיסו את ההכנסות מהשכירות, כשלסב המנוח וליורשיו אחריו (גם אם צו הירושה הינו 50% לאם ו50% לילדי המנוח), לא הייתה כל זיקה לדירה. ראה בעניין זה תצהירו של נתבע 2 ובעדותו - עמ' 20 שורות 10-11 וכן בעדותו של נדב, אשר אישר מפורשות כי הסב רק מימן את רכישת הדירה עבורו כשבפועל הוא עצמו (נדב), היה הבעלים (עמ' 41 שורות 8-15). עדויות אלו כאמור לא נסתרו.

אמנם בהתאם להלכה קיימת על בעל מקרקעין חובת זהירות מושגית לפי סעיף 35 כלפי כל אדם העלול להינזק על-ידי המצב הפגום של המקרקעין. יחד עם זאת לצורך קיומה של חובת זהירות קונקרטית ובוודאי לצורך קביעת הפרתה, יש צורך בזיקה כלשהיא של הבעלים למקרקעין ואפשרות ידיעתו ושליטתו על הפגמים שבמקרקעין.

ראה לדוגמא רע"פ 4348/08 אפרים מאיר נ' מדינת ישראל (8.7.10):

"מתן זכות חזקה לאחר בנכס של הבעלים אינה גורעת, אפוא, מאחריותו המושגית של הבעלים כלפי מבקרים בנכס לקיומם של סיכונים הטמונים בו, העלולים לפגוע בשלומו או בבטחונו של אדם. עם זאת, העברת החזקה בנכס לאחר מעלה שאלה ביחס לקיומה של חובה קונקרטית על הבעלים ביחס לסיכונים הנובעים מהנכס והיקפה. שאלה זו נענית בהתאם למבחן הזיקה של הבעלים לנכס, ויכולתו וחובתו לצפות קיומם של סיכונים הטמונים בו שבתורת בעלים עליו לשאת באחריות להסירם.... מימושה של החובה המושגית מקבל ביטוי באמצעות חובת הזהירות הקונקרטית. על בעלים של נכס שהשכירו לאחר חלה חובה קונקרטית ביחס לסיכונים אינהרנטיים לנכס העלולים לפגוע בשלומם של באי המקום, בין אם הסיכונים נוצרו לפני ההשכרה, ובין אם לאחריה, ובלבד שלבעלים נותרת זיקה מספקת לנכס לאחר ההשכרה המאפשרת לו לדעת "בכוח" על קיום הסיכונים למבנה, והמטילה עליו חובה נורמטיבית לצפות את התוצאות מאי הסרתם. דברים אלה אמורים ביחס לסיכונים הידועים לבעל הנכס עוד בטרם ההשכרה ומתפרשים גם על פני סיכונים שהמשך זיקתו לנכס מאפשרת לו לדעת אודותם ומטילה עליו אחריות להסירם".(הדגשה שלי ר.א).

וכן ראה בע"א 7436/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני:

"כפי שהעדרה של בעלות במובנה הקנייני אינה בהכרח פוטרת מחובת הזהירות, כך גם קיומה של זכות בעלות בנכס מקרקעין במישור דיני הקניין אינו מביא באופן ישיר להטלת אחריות. המושג "בעלים" הוא מושג רחב, הכולל בתוכו מקרים רבים ומגוונים, שספק אם ראוי כי דין אחד יחול על כולם (הסדר חקיקתי לאחריות התופס מקרקעין, 141). ייתכנו מקרים בהם, נוכח הנסיבות, לא נראה בבעלים רשומים של מקרקעין כבעל זיקה מספקת לחיובו בחובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין....."

ובהמשך פטר ביה"מ שם בעלים שקבע כי נעדרה זיקה לנכס:

"אשר לאחריותה של בית הקרנות כבעלת הנכס, מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא לפיה הזיקה של בית הקרנות היא זיקה רחוקה, המתאפיינת בהיעדר שליטה בפועל על הנעשה בתוככי הנכסים שהושכרו לדיירים מוגנים ובהיעדר שליטה אפקטיבית על מעשי שוכרי משנה...".

אמנם השכרת נכס כשלעצמה אינה פוטרת את הבעלים של הנכס מאחריות להבטחת בטיחות הנכס והסרת פגמים מסכנים הקיימים בו ,אולם לצורך כך יש צורך כמצוטט לעיל בזיקה כלשהיא של הבעלים לנכס. במקרה דנן יורשי הבעלים הרשום לא היו מעולם בעלי זיקה כלשהיא לנכס מלבד היותם יורשים. בנקודה זאת נעוץ ההבדל בין העדר אחריות נתבעים 1,2 ו 4 כיורשים בלבד של בעל הזכויות הרשום בדירה לבין אחריות נדב - מי שבפועל נחשב בעיניו ובעיני משפחתו כבעלים ואף תיפקד כך לאורך השנים ומי שהשכיר את הדירה למגורי המנוחה. בהתאם, אין לקבל את טענות התובעים בסיכומיהם, כאילו הוכחה שליטה או זיקה של נתבעים אלו לנכס הספציפי הנ"ל. גם אם למשפחה דירות מושכרות נוספות, היה על התובעים להוכיח שליטה וזיקה של נתבעים אלו ביחס לדירה שבנידון דווקא ואף במועדים הרלוונטיים. אין בעובדה ששנה אחת בעבר, כשנדב היה בחו"ל, טיפל עבורו אחד האחים בדירה, או שמיד לאחר רכישתה ביטח את הדירה הסב או מי מהאחים, כדי להקים את השליטה הנדרשת להקמת אחריות. משהמנוח או יורשיו מעולם לא החזיקו בדירה ומשהוסכם (לכל הפחות לא נסתרה הטענה), כי הדירה נרכשה עבור נדב שגר בה מעת רכישתה (ואף עוד לפני כן, שכן כמו שהעיד, לפני רכישתה ע"י הסב הייתה שייכת למשפחת בת זוגו), טיפל בה ובתיקונים שנדרשו בה מעת לעת, השכיר אותה ונהנה מרווחי השכירות, ברי כי לנתבעים 2-3 לא הייתה כל זיקה לדירה, הם לא יכלו ולא היו צריכים לדעת על ליקויים בה ולכן לא קמה להם חובת זהירות קונקרטית כלפי המתגוררים בה ודין התביעה כנגדם להידחות.

בהערת אגב אציין, כי אמנם יש ממש בטענת היורשים בסיכומיהם, כי ע"פ הדין לא ניתן לחייב יורשים בחובות עיזבון אלא בשיעור ירושתם מנכסי העיזבון. אולם, כאן הועלתה הטענה כלפי היורשים באופן אישי מתוקף היותם בעלי נכס לאחר ירושה ולא מחמת אחריותם לחובות העיזבון. יחד עם זאת ,כאמור לעיל, טענה זו לאחריותם האישית מצאתי לדחות לגופה.

9.אחריות נדב נתבע 5 - אין חולק שנדב היה הבעלים בפועל ומי שהשכיר את הדירה. כאמור, לבעל מקרקעין חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבקרים במקרקעין וכלפי השוכרים המתגוררים במקרקעין. נקודת המוצא הינה, כי התחשמלות המנוחה נעשתה לאחר שהגורם שהוזמן ע"י נדב לתקן את הליקויים החוזרים ונשנים, היה אדם ללא הסמכה וללא ההכשרה הנדרשת בדין לטיפול בחשמל וכי רשלנותו ופעולתו בניתוק הפחת היא שהביאה למותה של המנוחה. השאלה שיש לבחון הינה האם במקרה דנן ולאור עובדות אלו, הפר נדב את חובת הזהירות שחלה עליו. דהיינו: האם, בנסיבות הספציפיות שבפנינו,כבעל מקרקעין וכמשכיר סביר יכול היה נדב לצפות את האסון שקרה וצריך היה לפיכך לנקוט צעדים, שלא נקט בהם, למניעתו. כפי שיפורט שוכנעתי, כי נדב הפר חובתו זו ובכל מקרה, מאחר שאין ספק שהנזק- ההתחשמלות, נגרם ע"י דבר מסוכן-מערכת החשמל, הרי בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין חל נטל הראיה על נדב, כממונה ומחזיק מערכת החשמל בדירה ולכן היה עליו להוכיח העדר רשלנות מצידו. מאחר שלא הובאו על ידו כל ראיות בעניין, שוכנעתי כי הוכחה רשלנותו. וביתר פירוט:

לעניין הגורם להתחשמלות, הצדדים ויתרו על הגשת חוות דעת מומחים מטעמם ואין בפני אלא את עדויות הצדדים, לרבות עדותו של חזן והנספחים לתצהירו, אשר כללו את דו"ח האירוע. בהתאם לעדותו של חזן ולדוח האירוע, לוח החשמל של הדירה לא היה תקין-ללא מפסק ראשי ומפסק הפחת היה מנותק. כמו כן צנרת המים ששימשה הארקה לדירה, הוחלפה לצנרת פלסטיק וכך נותרה הדירה ללא הארקה. המזגן גרם להופעת מתח חשמול במערכת החשמל ובברז המקלחת. אמנם כפי שכבר צוין, הגורם הישיר להתחשמלות המנוחה היה ניתוק מפסק הפחת שכן אילו לא היה מנותק, היה החשמל קופץ ומפסיק את הזרם בטרם התחשמלה המנוחה למוות (ראה בעדותו של חזן, עמ' 34 שורות 29-31). יחד עם זאת, ניתן ללמוד מעדותו של חזן שהיו דירות בבניין שהייתה להם הארקה מקומית, כך לדוגמא: "הדירה הסמוכה נבדקה על ידי ונמצא שיש הארכה אז היא חוברה. כך בדקתי את כל הדירות בכניסה הזו.... מעבר לזה, כל הדיירים ידעו שאין להם הארכה ועשו שינוי - הארכה מקומית" (עמ' 29 שורות 17-18, 26-27). לעניין חשיבות ההארקה בנסיבות דנן, ראה הסבר חזן בעמ' 30 שורות 16-18, על כי במקום שהמזגן שקיצר יוליך את החשמל באמצעות ההארקה לאדמה, החשמל זרם למעשה בצנרת המים.

מעבר לבעיות האמורות בתכוף להתחשמלות המנוחה, שוכנעתי כי לפני התרחשות האירוע ידע נדב, שמדובר בדירה בה בעיות חשמל חוזרות ונשנות: בהתאם לעדותו של פלוני, כבר שבוע לפני האירוע ומרגע שנכנס לדירה, היו בה קפיצות חשמל חוזרות ונשנות. פלוני העיד כי אף לפני שנכנס לדירה, שלחה לו מעיין – הדיירת הקודמת ששכרה את הדירה, הודעת ווטסאפ בה: "היא אמרה לי לדבר עם נדב לוי לגבי החשמל בבית" (עמ' 14 שורה 8). גם נדב הודה, כי בימי השכירות האחרונים שלה, מעיין הודיעה לו שהחשמל קופץ כל הזמן (עמ' 46 שורות 13-15) וכי גם בתקופה שפלוני התגורר, לפני האירוע, היו מס' שיחות על תקלות חשמל (עמ' 50 שורות 10-11). הנה כי כן, הבעייתיות בנושא החשמל בדירה הייתה דבר ידוע ברמה כזו שהדיירת הקודמת אף טרחה להודיע על כך לפלוני השוכר אחריה. עוד אישר פלוני, כי נדב אשר הפנה אותו ליחיא, הציג את יחיא כחשמלאי שלו (עמ' 17 שורות 7-8).

נדב טען בעדותו, כי לא ידע על כך שקיימת בעיית הארקה לדירה ואולם הודה, כי מעבר לזימונו של יחיא כל פעם למתן מענה נקודתי, לא הזמין אף חשמלאי לערוך בדיקת חשמל בדירה (עמ' 43 שורות 20-23). עוד טען, כי מעיין אמרה לו שיחיא חשמלאי ולאחר שביצע בעבר תיקון בהצלחה, לא חשד כי יחיא מתחזה לחשמלאי (עמ' 44 שורות 31-32). לעניין ניתוק מפסק הפחת, נדב טען כי יחיא אמר לו, לאחר שניתק את מפסק הפחת, כי דאג לפתרון זמני חלופי של מעקף ומאחר שראה בו איש מקצוע הסתפק בכך.

נדב אף הכחיש שמעין התלוננה בפניו בעבר על עקצוצים במקלחת, אולם המשיך: "גם לטענתה שהיא כן אמרה, היא לא ידעה לקשר את זה לבעיות חשמל" (עמ' 49 שורות 2-3). כלומר, נדב לא הכחיש שמעין אמרה בחקירתה, בהליך הפלילי, כי התלוננה בפניו בעבר על עקצוצים כאמור, אלא טען שהדברים לא נכונים (שלא התלוננה בפניו) ושלא קישרה זאת לחשמל.

לא מצאתי בטענות הגנתו של נדב כמפורט לעיל (טענות על פיהן-מעין אמרה לו שיחיא חשמלאי, הוא לא ידע שיחיא מתחזה, יחיא אמר לו שהתקין פתרון זמני לאחר שהוציא את מפסק הפחת, הוא לא ידע על בעיית ההארקה בדירה), כדי להואיל לו, שכן המדובר בטענות שלא נתמכו בכל ראיה ונטענו על דרך הסתם. ואבהיר, בניגוד לנטען בסיכומי נתבעים 5-6, אין המדובר בבקשה של נדב מיחיא לביצוע "תיקונים מינוריים". אין המדובר בעבודות שלא דורשות מיומנות ורשלנותו נעוצה גם בהתייחסות זו שלא צפה את הסכנה ולא פנה ווידא, כי יינתן פתרון ע"י בעל מקצוע מיומן ומוסמך, זאת למרות שהיה מדובר בתקלות חוזרות ונשנות שהקפיצו את החשמל בדירה כולה. מדובר בבעיית חשמל שחזרה ונשנתה שוב ושוב. נדב דווח עליה והיה מודע לכך שהבעיה לא נפתרת הן מפניות מעיין והן מפניות פלוני ומצופה היה שיתייחס לתקלה החוזרת ונשנית כבעיה חשמלית הדורשת טיפול מקצועי ולא בדיוק כפי שמוצג בסיכומים מטעמו, כבעיה שולית ומינורית.

ודוק כאמור ע""פ סעיף 38 לפקודת הנזיקין:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".

מערכת החשמל בדירה וארון החשמל בו נותק מפסק הפחת בפרט, הינם בגדר "דבר מסוכן".לפיכך משנדב היה הבעלים של הדירה לרבות ארון החשמל, עליו נטל הראיה שלא התרשל בכך שלא דאג מבעוד מועד למניעת הסכנה. ראה בע"א 437/87 צחי כהן (קטין) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, שם התייחס בית המשפט העליון לנזק הנגרם על ידי כבל חשמל:

"אין מחלוקת בין הצדדים, שהנזק נגרם על ידי כבל חשמל המהווה חפץ מסוכן כמובנו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכי על כן על המזיק – במקרה זה המשיבה – להוכיח שלא התרשל, וכי נקט אמצעי זהירות נאותים למניעת הנזק. אכן, לא יכול להיות ספק, שהמשיבה, המחזיקה רשת חשמל, חייבת לנקוט אמצעי זהירות סבירים, המתחייבים לפי הנסיבות למניעת סכנת התחשמלות הצפויה מרשת זו. השאלה הדורשת הכרעה בענייננו, היא אם אמצעי הזהירות שנקטה המשיבה היו סבירים, והאם היה די בהם, או שמא בגלל אי נקיטת אמצעי זהירות נוספים שהיה עליה לנקוט נפגע המערער".

עוד לעניין מתקני חשמל כדבר מסוכן, ראה ע"א 7877/02 ג'וויליס זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד נח(2) 279, שם נקבע כי כבל חשמל הינו דבר מסוכן. העדר אחריות בעלת הכבל - חברת החשמל, נקבעה שם רק מאחר שהמערער לא הוכיח את נסיבות התרחשות התאונה ובית המשפט שם לא יכול היה לדעת בבירור איזה הוא כבל החשמל שמדובר בו, היכן הוא ממוקם והאם מדובר בכבל המצוי בשליטת חברת החשמל.

במקרה דנן, נדב היה כאמור הבעלים בפועל של הדירה לרבות ארון החשמל שבה והיה אף בגדר הממונה עליה מכוח חוזה השכירות עצמו. ראה סעיף 9 ב' לחוזה השכירות, אשר הטיל אחריות ברורה על נדב לתקן פגמים וליקויים אשר עליו חובה כמשכיר לתיקונם, ובכלל זאת צנרת מים וחשמל: "המשכיר מצידו יהא לחייב לתקן פגמים ו/או קלקולים אשר יתהוו במשך התקופה הקצובה ואשר החובה לתקנם תהא עליו כמשכיר וזאת תוך זמן סביר מיום דרישות השוכר, כגון נזילות בצנרת, תקלות במים דלוחים, בעיות במערכת החשמל המרכזית וכיוצ"ב.".

הנה כי כן, התקיימו שלושת היסודות הנדרשים ע"פ סעיף 38 לפקודת הנזיקין להעברת נטל הראיה לשכמו של נדב: (א) אירוע נזק-אסון התחשמלות המנוחה; (ב) הנזק נגרם על-ידי דבר מסוכן-ליקויים בארון החשמל-בעיקר ניתוק מפסק הפחת ואף בהעדר הארקה תקינה; (ג) נדב היה בעליו של הדבר המסוכן או ממונה עליו.

משנטל ההוכחה חל על נדב, ומשהוכח כי ידע על קפיצות החשמל ובעיות החשמל בדירה, לא היה די בטענותיו הסתמיות לצורך הרמת נטל ההוכחה החל עליו להעדר התרשלות. כבעל מקרקעין סביר וכבעלים והממונה של מערכת החשמל וארון החשמל בדירה, היה עליו להוכיח, כי לא יכול היה לצפות את התרחשות הנזק וכי נקט באמצעים סבירים למניעת הסכנה. גם אם אתעלם מכך שבעלי דירות אחרים בבניין, בניגוד לנדב, כן ידעו על בעיית ההארקה ודאגו להארקה מקומית בדירותיהם, עדיין ברי, כי כל בעל מקרקעין סביר המתוודע לבעיות חשמל בדירתו צריך לוודא תיקונן לאלתר באופן מקצועי ובטיחותי ע"י בעל מקצוע מורשה ובעל הכשרה מתאימה בתחום החשמל. בהתאם היה על נדב לזמן את מעיין ואת יחיא להעיד, על מנת שיתמכו בטענתו כי לא יכול היה לדעת שיחיא אינו חשמלאי, וכי הסתמך על דברי מעיין בעניין. בחקירתו לא ידע נדב להשיב בצורה ברורה ומפורשת, האם הוא עצמו שאל את יחיא, אם הוא חשמלאי (עמ' 45 רישה) והתרשמתי שהוא מתחמק ממתן תשובה ברורה בעניין. נדב אישר, כי מדובר ב"כולבויניק" שביצע עבורו עבודות אחרות, כמו בניית דק, עבודות צבע ואף עבודות אינסטלציה-עבודות קלות. יחד עם זאת שעה שמדובר בעבודות חשמל לגביהן יש מערכת חוקים נוקשה ומחמירה, שנועדה לוודא שאדם שאינו בעל ידע לא יעסוק בתחום שעלול לסכן חיים ממש, ברי כי היה על נדב לוודא, כי מי שיבצע תיקוני חשמל בדירה יהיה חשמלאי בעל הכשרה מתאימה וככל שלא כך, לצפות סכנה. דבריו של נדב כאילו מעיין מסרה לו שמדובר בחשמלאי (ספק אם היה בכך די, גם אם הייתה הטענה מוכחת, שכן נדב לא ראה ולו חשבונית אחת על פיה ניתן היה לסבור כי מדובר אכן בבעל הכשרה כחשמלאי), נותרו בגדר עדות יחידה של בעל דין ולא מצאתי נימוקים נדרשים לצורך קבלתה. כאמור, לגבי דברים שמסר יחיא עצמו לגבי הכשרתו, נדב לא מסר גרסה החלטית ובכל מקרה גם בעניין זה, לא זומן יחיא להעיד מטעמו. גם אילו נדב היה מעיד נחרצות (ולא כך!), כי יחיא מסר לו שהינו בעל הכשרה כחשמלאי, הרי גם דברים אלו היו בגדר עדות יחידה של בעל דין.

כבעל מקרקעין סביר היה על נדב לוודא, כי מי שהוזמן על ידו לבצע את תיקוני החשמל הינו אכן חשמלאי. ודוק, אין המדובר בהתקשרות חד פעמית של נדב עם יחיא לתיקון בעיית חשמל נקודתית. יחיא שימש עבור נדב איש אחזקה לשורה ארוכה של תקלות/עניינים טכניים ומצופה היה ממנו לשאול ולוודא, כי ליחיא הכשרה כלשהי בחשמל נוכח היכרות ומערכת יחסים זו. אילו היה שוכר שירותיו של חשמלאי בעל רישיון לביצוע עבודות חשמל, ברי כי אותו חשמלאי לא היה מנתק את הפחת ומחבר את הדירה ישירות לחשמל ללא הגנה מספר ימים (!!!).

זאת ועוד, מן המפורסמות, כי מפסק פחת נועד לנטרל סכנות חשמל ולא סביר בעיני ואף לא נטען, כי נדב, מהנדס בעל 2 תארים מהטכניון, לא ידע על החשיבות הבטיחותית לקיומו של מפסק פחת בדירה. למרות זאת, נדב לא וידא כי יותקן מיידית ולאלתר מפסק פחת חדש. כעולה מן העדויות, נדב רכש את המפסק ביום 17.8.17 ולגרסתו מסר אותו לפלוני ביום 20.8.17. לפי גרסת פלוני, המפסק נמסר לו יום למחרת 21.8.17. בכל מקרה, לפי גרסת נדב עצמו בתצהירו (סע' 12) "הצפי" להתקנת המפסק החדש היה רק ליום 24.8.17, היינו שבוע לאחר ניתוקו (!).

בעל דירה, משכיר, או ממונה, סבירים, חייבים לצפות את הסכנה בהותרת דירה ללא מפסק פחת ולמנוע את הסכנה באמצעות התקנת מפסק פחת חדש ללא כל שיהוי, למצער לוודא מבחינה מקצועית ובטיחותית שאין מניעה להתגורר בדירה זו במצב הנתון. כל זאת גם אם לגרסת נדב ובניגוד לשכנים אחרים,לא ידע כי בוטלה הארקה לבניין באמצעות החלפת הצנרת.

גם בעניין זה טענת הגנתו של נדב, כאילו יחיא אמר לו שדאג ל"פיתרון זמני" באמצעות מעקף, הועלתה על דרך הסתם ולא נתמכה בעדות אפשרית נוספת - עדותו של יחיא, אותו בחר נדב לא לזמן להעיד. טענת נדב כאילו יחיא עדכן אותו שדאג לפתרון זמני הזהה לתפקיד הפחת לתקופת הביניים עד ההרכבה, לא רק שהינה עדות בעל דין שלא נתמכה כאמור בעדות מטעם יחיא, אלא שבחקירתו הפנה נדב לשיחה מוקלטת ולתמלולי המשטרה (עמ' 48 שורות 6-4), מסמכים אותם לא טרח נדב להגיש לבית המשפט. ודוק, למרות שב"כ יחיא לא התנגד להגשת ראיות אלו גם לאחר הדיון, לא הגישן נדב, אפילו לא באיחור. ויש בכך כדי לעמוד כנגד גרסתו.

לאור האמור, עדותו של נדב כאילו יחיא הודיע לו על "פתרון זמני" המבטיח העדר סיכון בטיחותי, נותרה גם היא בגדר עדות יחידה של בעל דין.

בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות, בית המשפט לא יפסוק בהליך אזרחי בהסתמך על עדות יחידה כזו, אלא אם נתן טעם ונימק מדוע מצא לנכון להסתפק באותה עדות יחידה. דרישה זו המופיעה בפקודת הראיות, באה להזכיר לבית המשפט, כי בנסיבות בהן קיימת רק עדות אחת מטעם צד, יש צורך בטעם אמיתי וכבד משקל (המבוסס על סבירות ביחס למכלול הראיות שהוגשו ונסיבות המקרה), המצדיק קביעה על פי אותה עדות בלבד, זאת אף אם לא הובאה כנגדה כל עדות מפריכה. ראה בספרו של י' קדמי "על הראיות" מהדורה תש"ע, בעמ' 1435- שם קובע המלומד, כי דרישת ההנמקה אינה פורמאלית גרידא, אלא מהותית אשר אף נועדה לאפשר לערכאת הערעור לבחון את ההחלטה המתבססת על אותה עדות יחידה. במקרה דנן, לא רק שלא מצאתי טעמים להעדיף את עדותו היחידה של נדב, כאילו נאמר לו ע"י מעין או יחיא, כי מדובר בחשמלאי בעל הכשרה, או כאילו יחיא הבהיר לו שדאג לפתרון זמני שיאפשר הותרת הדירה ללא מפסק פחת מספר ימים, אלא שגם העובדה שנדב לא עמד על זימונם של מעין ויחיא להוכחת טענותיו ואף לא הגיש את אותה שיחה מוקלטת אליה הפנה, או את תמלולי העדות הרלוונטית במשטרה, עומדת כנגד עדותו. בעניין זה ראה את החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היא הייתה פועלת נגדו ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מ"ד (4) 595.

לאור כל האמור, שוכנעתי כי נדב הפר את חובתו כבעל הדירה וכממונה עליה ולא הוכיח כי לא התרשל. נהפוך הוא, התנהלותו של נדב, אשר למרות התקלות וקפיצות החשמל הרבות לפני ואחרי כניסת פלוני לדירה ולמרות תלונותיה של מעיין בטרם פינתה את הדירה ותלונותיו של פלוני, לא הזמין חשמלאי מקצועי לבדיקת ותיקון מערכת החשמל בדירה ואף לא הוכיח בדרך כלשהיא, כי יכול היה לסבור שיחיא הינו חשמלאי בעל הכשרה מתאימה, ובהמשך אף אפשר הותרת הדירה מס' ימים ללא מפסק פחת, אפילו בלי להזהיר את פלוני והמנוחה מפני הסכנה האורבת, הינה התנהלות רשלנית, המצדיקה קביעת אחריותו לנזק שארע בגינה-התחשמלות ומות המנוחה. ראה בת"א (ת"א) 39105-05 בן ציון זמיר נ' גולוגובסקי רות (8.12.10):

"חובת הזהירות הקונקרטית כמו גם חובת הזהירות המושגית, נקבעת על-פי מבחן הצפיות. השאלה הראשונה הנשאלת היא טכנית באופיה, לאמור: האם אדם סביר יכול היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק? אם התשובה לכך היא חיובית, נשאלת שאלה שנייה, נורמאטיבית באופיה וקשורה בהכרעה ערכית, לאמור, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק... מעדותה של הנתבעת 1 עולה כי הנתבעת 1 לא פעלה בשום צורה בכדי לבדוק אחר תקינות הנכס אותו היא משכירה לאחרים. אין בידי לקבל את טענתה כי היא לא ראתה לבדוק את הנכס מאחר שהשוכרים לא התלוננו בפניה... בהתנהגותה זו של הנתבעת יש משום עצימת עיניים והתרשלות שכן היא לא ביצעה בדיקות בסיסיות שעל משכיר נכס לעשות מדי תקופה מסויימת בדירתו, למשל בעת חילופי שוכרים (כבמקרה שבפניי ממש בסמוך לאירוע נשוא התביעה)" (הדגשה שלי ר.א).

אם במקרה המצוטט, נקבעה רשלנותה של בעלת הדירה בגין כך שעצמה עיניה ולא ביצעה בדיקות בסיסיות שעל משכיר נכס לעשות מידי תקופה בדירתו, למשל בעת חילופי שוכרים, קל וחומר במקרה דנן, בו אין המדובר רק בעצימת עיניים (שכן נדב ידע, עקב פניותיהם החוזרות ונשנות של מעין ופלוני, על הבעיה במערכת החשמל), שמדובר ברשלנות. היה על נדב לטפל בבעיה באופן כולל, תוך הזמנת חשמלאי מוסמך לבדיקת כל מערכת החשמל, ולא להסתפק בהזמנת כולבויניק, אשר לא בירר כלל את הכשרתו המקצועית. בוודאי היה עליו לצפות את הסכנה בהסתמכות על מעשי כולבויניק שכזה, אשר הודיע כי ניתק את מפסק הפחת ולמנוע את הסכנה הצפויה, תוך דרישה להתקנת מפסק פחת חדש לאלתר.

10.העדר אחריות לנתבעת 10-חברת חשמל - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות שבפני, שוכנעתי כי דין התביעה כנגד חברת החשמל להידחות. התובעים טענו, כי חברת החשמל ידעה שבבניין אין הארקה וכי מפסק הפחת מהווה הגנה בלעדית. התובעים הוסיפו בסיכומיהם, כי גם אם הרשות המקומית לא יידעה את חברת החשמל על החלפת צנרת המים, עדיין היה על חברת החשמל לדעת שכן מבוצעות, או צריכות להתבצע, ע"י חברת החשמל בדיקות תקופתיות וכי חברת החשמל אף הייתה צריכה להתקין שלט המזהיר מפני ניתוק מפסק הפחת.

טענות התובעים במישור המשפטי לגבי חובות הזהירות החלות על חברת החשמל במקרה כגון דא, עומדות בניגוד להלכה הפסוקה ואילו טענות התובעים במישור העובדתי, כאילו חברת החשמל ידעה על העדר הארקה, או על סכנה במתקן החשמל בבניין, לא הוכחו כלל.

וביתר פירוט: אין חולק, כי על חברת החשמל חלה חובת זהירות מושגית לבטיחות מתקני החשמל אשר בבעלותה (ראה ע"א 437/87 וע"א 7877/02 אשר אוזכרו לעיל וכן ת"א (מחוזי י-ם) 2054/08 עזבון גולן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ בפסקה 32.

יחד עם זאת כבר נקבע, כי חובה זו חלה רק ביחס למתקני החשמל אשר בבעלותה של חברת החשמל: רשת ההולכה, עמודי החשמל ומתקני אספקת החשמל. בכל הקשור לבניינים פרטיים, הרי כל המתקנים הפרטיים משעון החשמל של הבניין ופנימה, אינם באחריות חברת החשמל, אלא באחריות הבעלים או המחזיק שלהם. בעניין זה ראה גם סעיף 9 לסיכומי חברת החשמל.

בניגוד לטענות התובעים, ביה"מ כבר קבעו, כי אין בעצם היותה של חברת החשמל רשות ציבורית, כדי להטיל עליה חובות שלא הוטלו עליה מפורשות בחוק, ביחס למתקנים שאינם בבעלותה. וראה ע"א (ת"א) 38405-01-14 עיריית תל אביב - יפו נ' זבולון זיו איסחקוב, שם נידון ערעור על פסק דינו של ביה"מ השלום, אשר קיבל טענה דומה, על פיה מחמת היותה ספקית החשמל, הוטלה על חברת החשמל חובה חוזית לפיקוח ולכן יכולה הייתה לדרוש כל תקופה מוגדרת מראש, המצאת אישור של חשמלאי מוסמך על תקינות המתקן. בית המשפט המחוזי ביטל קביעות אלו וקבע:

"מסקנתו של בית משפט קמא לפיה על חברת החשמל לדרוש מעת לעת מהבעלים של נכסי המקרקעין אישור של חשמלאי מוסמך המעיד על תקינות המתקן - אינה מעוגנת בדין הכללי, אף לא בחוק החשמל והתקנות לפיו. בהטילו חובה זו גזר בית משפט קמא גזר גזירה שווה מהחובה הדורשת פיקוח שוטף ביחס למתקני גז או מעליות, אלא שהחובה בעניינים הללו מושתתת על דין מיוחד. חובת ביצוע בדיקה תקופתית לצרכני גז נובעת מחוק הגז (בטיחות ורישוי) התשמ"ט-1989 וחובת בדיקתה של מעלית מדי ששה חודשים מעוגנת בפקודת הבטיחות והעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970 סימן ה' הדן בפרק "מעליות". בענייננו, לא הוכח, כאמור, קיומו של דין מיוחד המחייב את חברת החשמל לדרוש מצרכניה המצאת אישורים תקופתיים על תקינות מתקני החשמל בביתם. בת.א. 6063/04 (מחוזי י-ם) רפאלי ואח' נ' י. פאלו בע"מ ואח', [פורסם בנבו] נפסק ע"י כב' השופט שפירא כי מחוות הדעת שהוצגו בפניו עולה "מסקנה אחידה והיא כי אחריותה של חברת החשמל לתקינותם של מתקני החשמל בשטחי הרכוש המשותף ובבתי התושבים מסתיימת עם מתן אישור האכלוס. לאחר מכן האחריות לתקינות מתקני החשמל מוטלת על בעלי הבתים", וכי: "מתקני החשמל אשר לגביהם נקבעה חובת זהירות של חברת החשמל הם אלו אשר בבעלותה, דהיינו רשת ההולכה, עמודי החשמל ומתקני אספקת החשמל. לעומת זאת, ביחס להמשך משעון החשמל של הבניין ופנימה, האחריות הועברה בדין למחזיק במקרקעין". מסקנות אלו מקובלות אף עלינו". (הדגשות שלי ר.א).

קביעות אלו אושרו אף ע"י בית המשפט העליון, אשר דחה בקשת רשות ערעור על פס"ד וקבע: "סקירת סמכויות הפיקוח של חברת החשמל הביאה למסקנה דומה בעניינה. קביעתו של בית משפט קמא כי סמכויות הפיקוח אינן יוצרות חבות במקרה דנא, בצירוף עם המסקנה, המעוגנת היטב בדין, כי אין לראות בגדר "שטח ציבורי" רק מחמת היותה נושקת למרחב הציבורי, הן שהביאו את בית משפט קמא לקבוע, כי אין לעירייה ולחברת החשמל חובת זהירות כלפי המבקש" (רע"א 2129/15 איסחקוב נ' חברת החשמל ואח').

הנה כי כן, בהתאם להלכה הפסוקה, לא חלה על חברת החשמל כל חובה חוקית לערוך בדיקות תקופתיות של מתקנים פרטיים, או לדאוג לתקינות, או דיווח על המתרחש במתקני חשמל פרטיים.

אמנם יתכנו מקרים בהם תוכר אחריותה של חברת החשמל גם ביחס לליקויים מסכני חיים במתקנים פרטיים וזאת אם וככל שיוכח, כי ידעה על אותם ליקויים או הוזמנה לבדוק אותם וכיוב'. יחד עם זאת, במקרה דנן לא הובאה ראיה כלשהיא שחברת החשמל ידעה על ביטול ההארקה בבניין ובוודאי שלא הוכחה ידיעתה על כי מפסק הפחת נותק.

בהתאם לתצהירו של חזן אשר לא נסתר, חברת החשמל מבצעת בדיקה של מתקן חשמל פרטי רק ע"פ הזמנת חשמלאי מוסמך, בטרם חיבור ראשוני לחשמל, או לאחר ביצוע שינוי יסודי במתקן (סעיף 8 לתצהירו). כעולה מדו"ח שצורף לתצהיר מר חזן, הדירה חוברה לראשונה לחשמל בשנת 1962. דו"ח בדיקת מתקן מאז צורף לתצהירו. אין חולק כי באותו מועד ההארקה הייתה תקינה, שכן צנרת המים הראשית של העיריה ששימשה הארקה לדירה הייתה ממתכת וגם ע"פ הנטען בתביעה (סעיף 51) רק "במרוצת השנים" היא הוחלפה בצנרת מפלסטיק. מאחר שלא הוכח, כי חברת החשמל זומנה ע"י חשמלאי לבצע בדיקה לאחר מכן, או כאילו הודע לה על החלפת הצנרת, לא יכולה הייתה חברת החשמל לדעת על ביטול ההארקה, או על כל פגם אחר וכאמור לעיל, לא חלה עליה, רק מעצם היותה ספקית החשמל, חובה לערוך בדיקות תקופתיות במתקנים פרטיים, או לדרוש דיווח תקופתי ביחס אליה.

בכל מקרה יצוין, כי כאמור בעדותו של חזן, אשר לא נסתרה, סיבת המוות הייתה ניתוק מפסק הפחת בלוח החשמל הפרטי של הדירה. אילולא נותק מפסק הפחת, לא הייתה המנוחה מתחשמלת, שכן כשמפסק הפחת מזהה זליגות קטנות הוא מיד מפסיק את הזרימה בתוך שליש השנייה ובכך מונע התחשמלות. ראה הסברו של חזן (עמ' 35 שורות 2-6) על כי כשיש מפסק פחת, אזי אם באיזשהו שלב במעגל נכנס נגד, כמו גוף אדם, הפחת מזהה את הנגד באופן שהזרם לא ישלים באופן מלא סיבוב מלא. אם יש הפרש של 30 מיליאמפר הפחת יקפוץ, זרימת החשמל תפסיק מידית ותמנע התחשמלות "הנגד", במקרה דנן, תמנע התחשמלות המנוחה (עמ' 35 שורות 6-2). לא נטען ולא הוכח, כי חברת החשמל יכולה או צריכה הייתה לדעת על ניתוק מפסק הפחת שבוע קודם לאירוע.

טענת התובעים כאילו חברת החשמל הפרה את חובתה מאחר שלא התקינה שילוט בדבר סכנה צפויה מניתוק מפסק הפחת, אינה סבירה. חוסר ההיגיון בהטלת חבות בגין העדר שלט המזהיר מפני סכנה שכל אדם סביר אמור לדעת עליה (בוודא חשמלאי אשר רק הוא מורשה לטפל בארון חשמל), יכול להיות מודגם בטענה כאילו משרד התחבורה אחראי לתאונה מאחר שלא התקין שלט אזהרה מפני נסיעה ברמזור אדום. בעניין זה חזן אף הבהיר בתצהירו, כי רק במקרים חריגים כשבבדיקה הראשונית לצורך חיבור לרשת החשמל (אליה מוזמנת חברת החשמל לצורך קבלת טופס אכלוס), מתברר שאין כל אפשרות לקבל הארקה תקינה, מחייבת חברת החשמל את הצרכן להתקין שלט אזהרה כאמור וגם זאת מיוזמתה וללא כל חובה חוקית לעשות כן. במקרה דנן, בעת ביצוע הבדיקה הראשונית ע"י חברת החשמל לצורך חיבור הבניין לרשת החשמל, הייתה ההארקה תקינה ולכן לא הוצגה דרישה כאמור לדיירים.

לסיכום - לא רק שלא הוכחה כל חובה חוקית להתקנת שלט כזה, אלא שכאמור במועד היחיד בו הוזמנה חברת החשמל לבצע בדיקה בבניין (לצורך קבלת אישור אכלוס), הייתה ההארקה תקינה, ממלא מפסק הפחת לא היה אמצעי ההגנה היחיד מפני התחשמלות ולכן אף לא היה צורך בדרישה להתקנת שלט מזהיר כאמור.

11.חלוקת האחריות בין יחיא לנדב - בהתאם להלכה הפסוקה ,חלוקת האחריות אמורה להיעשות ע"פ מידת האשם של כל אחד מהם. בעניין זה ראה סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין, הקובע את החלוקה הפנימית בין מעוולים:

"... על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק".

בהתאם נקבע, כי חלוקת אחריות בין מעוולים במשותף, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית המתרשמת ישירות מהעדים ומחומר הראיות, וקובעת את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל המעורבים (ע"א 7796/13 עיריית רהט נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4, ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ. חברה לבניה בע"מ.

במקרה דנן, בהתאם לסעיף 3 להסכם הפשרה הסכימו הצדדים, כי סכום הפיצוי ישולם בחיובים נפרדים ואולם, עדיין חלוקת האחריות אמורה להיעשות בהתאם לאותה מדיניות המתייחסת לאשמו המוסרי של כל אחד מהמעוולים.

שוכנעתי, כי מידת אשמו המוסרי של יחיא, אשר ביצע עבודות חשמל למרות העדר הכשרה כחשמלאי ואשר הוא זה שניתק את מפסק הפחת, תוך שאמר לתובע 2 ולפלוני כי אין בכך סכנה ולא דאג להתקין מיידית מפסק פחת חדש, עולה בהרבה על אשמו המוסרי של נדב. יחיא הוא שביצע, כאמור, את עבודות החשמל הרשלניות בפועל. הוא זה שניתק את הפחת וחיבר את חוטי החשמל באופן רשלני תוך סיכון חיי אדם. יחיא הטעה את פלוני והעמיד אותו ואת המנוחה בסכנת חיים, כשמסר שהפתרון הזמני מספק הגנה נאותה (יחיא בחר לא להעיד וטענתו של פלוני בעניין, לא נסתרה). אלמלא ניתוק מפסק הפחת, אזי ברגע שהיה עובר זרם חשמל, הפחת היה "מקפיץ" ומנתק את החשמל בדירה לאחר כשליש השנייה וההתחשמלות הייתה נמנעת (ראו עדותו של חזן, מהנדס חשמל, ולמעשה הגורם המקצועי היחיד שהעיד בבית המשפט ואשר צוטטה ופורטה לעיל כבר מס' פעמים). אל מול אשם מוסרי כבד זה והתנהלות כה רשלנית של יחיא, הרי שאשמו של נדב אשר אכן התרשל בכך שלא ווידא כי איש המקצוע אותו הזמין לטפל בבעיות חשמל, הינו אכן בעל הכשרה מתאימה ולא טרח לדרוש התקנת מפסק פחת מיד לאחר ניתוקו, הינה נמוכה בהרבה. ודוק, כפי שפורט לעיל, בניגוד לנטען בסיכומים מטעם נדב, אין המדובר בנזק רחוק עד כדי ביטול אחריותו של נדב לחלוטין שכן, אילו היה מזמין איש מקצוע מיומן ומוסמך,או מוודא כי יחיא הינו מוסמך כאמור ואילו היה מתייחס לבעיות החשמל בצורה הראויה לבעל דירה, ,או לכל הפחות דורש כי הדירה לא תיוותר ללא מפסק פחת,הנזק יכול היה להימנע, אם באמצעות התקנת הארקה תקינה, כפי שדיירים אחרים בבניין דאגו להתקין,אם באמצעות טיפול ע"י חשמלאי מוסמך בבעיית החשמל (שלא היה מעלה על דעתו לנתק את הפחת ללא הקניית הגנה למחזיק בדירה), ואם באמצעות התקנה מיידית של מפסק פחת חדש.

לאור האמור, לאחר ששקלתי את כל העובדות והנתונים כמפורט לעיל שוכנעתי, כי בשקלול הדברים במקרה דנן יש לחלק האחריות בין יחיא לנדב כדלקמן:

יחיא - נתבע 7- 75%

נדב - נתבע 5 - 25%

12.הכיסוי הביטוחי - הכשרה לא כפרה בכיסוי הביטוחי המכסה את אחריות נדב בגין נזק לצד ג' עד לסכום של 500,000 ₪ וזאת בהתאם לפוליסה לביטוח הדירה מס' 14388205/16, המתייחסת לדירה שבנידון (בכתובת רח' XXX טירת הכרמל), אלא שלטענת נדב אחריותה של הכשרה חלה גם ע"פ 3 פוליסות נוספת, במסגרתן קיים ביטוח לנזקי צד ג' ובמצטבר עד לסכום של 2.6 מיליון ₪. לתמיכה בטענתו הפנה נדב לפוליסה מס' 80679632 מיום 1.7.16, סכום ביטוח צד ג' - 500,000 ₪; פוליסה מס' 80718026 מיום 1.12.16 סכום ביטוח צד ג' - 800,000 ₪; פוליסה מס' 80679665 מיום 1.7.16 סכום ביטוח צד ג' של 800,000 ₪.

נדב טען לכיסוי הביטוחי בהתאם ל-3 הפוליסות הנוספות וזאת מאחר ש"מקרה הביטוח" בכולן לטענתו הינו: "חבות המבוטח ... לשלם לצד שלישי.... בשל אירוע תאונתי שהתרחש בשטח מדינת ישראל או "באזור" כהגדרתו ...". לטענת נדב, מאחר שנגבתה ממנו פרמיה בגין 3 הפוליסות הנוספות ולא נאמר לו, כי הביטוח כלפי צד ג' מתייחס רק לנזק שנגרם בדירה שפרטיה מופיעים בדף פרטי הביטוח של כל פוליסה, אזי הכשרה מחויבת בכיסוי הביטוחי בהתאם לסכומם המצטבר של 4 הפוליסות. נדב הפנה בסיכומיו לפוליסה התקנית המצויה בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), תשמ"ו-1986 על פיה, בפרק ב1 נקבע כי ביטוח האחריות מתייחס לאירוע תאונתי שחל בשטח מדינת ישראל או ב"אזור" ולכן טען כי גם שלושת הפוליסות הנוספות מכסות כאמור את אחריותו.

הכשרה טענה בסיכומיה, כי אין כיסוי מכוח שלושת הפוליסות הנוספות שבאו לעולם רק בגין נטילת משכנתא בגין דירות שרכש נדב ואינן קשורות לדירת הסב, שכלל אינה רשומה על שמו. לטענת הכשרה הסעיף המכיל כיסוי בכל שטח המדינה קיים בפרק ח' לפוליסת "דירה פלוס" על פיה, בוטחה הדירה ואולם נדב לא הוכיח קיומו של סעיף כנ"ל בשלושת פוליסות המשכנתא הנוספות והמתייחסות לדירות אחרות ואשר מפנות בכלל לפרק ב'. לפיכך נטען, כי נדב לא הוכיח אפילו את הבסיס העובדתי לטענתו. בנוסף הפנתה הכשרה לתכלית הפוליסות ולכוונת הצדדים, לשוני בין פוליסה לביטוח דירה לפוליסה לביטוח משכנתא ולחוסר ההיגיון בקבלת טענתו של נדב אשר תביא לכיסוי ביטוחי גם בגין נזקי רכב או כל נזק לצד ג' בכל מקום שהוא במדינה ובלי קשר לדירה.

לאחר ששקלתי את טענות נדב והכשרה, לא מצאתי לקבל את עמדת נדב:

שלושת הפוליסות שבנידון הינן פוליסות לביטוח חיים ומבנה אשר הופנו לבנק ומהוות ביטוח משכנתא במסגרתן בוטח נדב:"מגן למשכנתא". כל ביטוח דירה מפוקח בהתאם לפוליסה התקנית ההמופיעה בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), תשמ"ו – 1986 (להלן:"הפוליסה התקנית"). בפרק ב1 לפוליסה התקנית נקבע כי ביטוח האחריות מתייחס לאירוע תאונתי שחל בשטח מדינת ישראל או ב"אזור. מבטח מחויב להוציא פוליסת ביטוח דירה שתנאיה אינם גרועים יותר מבחינת המבוטח, מאשר אלו שבפוליסה התקנית והשינוי בתנאים מותר רק אם הוא לטובת המבוטח (סעיף 6 לתקנות שם). אמנם מבטח לא חייב לכלול בביטוח דירה כיסוי לאחריות כלפי צד ג' (ראה בראשית פרק ב1 לפוליסה התקנית, כי הכיסוי "יחול רק אם צוין במפרט") ואולם משנקבע כיסוי כזה הוא אמור להיות בהתאם לקבוע בפוליסה התקנית. במקרה דנן אין חולק כי הכשרה הוסיפה בשלושת הפוליסות לביטוח מבנה במסגרת המשכנתא ,כיסוי לחבות צד ג' ולכן, בניגוד לנטען ע"י הכשרה ולמרות שלתצהיר נדב צורפו רק רשימות הפוליסות עצמן ולא הפוליסות במלואן,אין ספק כי כיסוי זה כולל את הגדרת האירוע כאמור בפוליסה התקנית והמתייחס לאותה הגדרה כמו בפוליסה לביטוח דירה שצירף נדב לתצהירו.

יחד עם זאת ולמרות הנוסח כאמור, לא מצאתי לקבל את פרשנות נדב על פיה, הכיסוי כאן או בכל פוליסה אחרת לביטוח דירה, יחול גם על אירוע בו נפגע צד ג' במקום אחר וללא כל קשר למבנה המבוטח. ודוק,כל שלושת הפוליסות מתייחסות למבנים בכתובת שונה מהדירה: בפוליסה הראשונה כתובת הנכס המבוטח היא טירת הכרמל כלניות 12/7. בפוליסה השנייה כתובת הנכס המבוטח היא אצ"ל 5/13 טירת הכרמל. בפוליסה השלישית הכתובת הנכס המבוטח אצ"ל 35/15.

פרשנות פוליסת ביטוח נעשית על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, כאשר לחוזה ביטוח מאפיינים ייחודיים, לאורם נקבעו כללים ספציפיים שבעיקרם באו להגן על המבוטח לנוכח פערי הכוחות בין הצדדים. יחד עם זאת, עדיין ברור שיש לתת לחוזה הביטוח פרשנות הגיונית לתכלית לה נועד וראה בע"א 11081/02 דולב חב' לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש:

 "התכלית האובייקטיבית של חוזה ביטוח נמדדת, כעניין נורמטיבי על פי הערכים, המטרות והציפיות החברתיות מהסדר חוזי מסוג זה. יש לבחון את תכליתה של הפוליסה מנקודת מבטם של אנשים סבירים והוגנים, בבואם לקיים את התכליות שפוליסות מסוג זה נועדו להגשים, בהתחשב בין היתר, בדין ובנוהג.. פירושו של חוזה הביטוח יעשה בזיקה למטרתו בעיני הצדדים, לסבירות ולהגיון העסקי שבו, מתוך התחשבות בנוהג המקובל ותוך חתירה להגשמה יעילה וצודקת של המטרות שההסדר נועד להשיג."

ביטוח צד ג' אשר נעשה במסגרת ספציפית של פוליסה לביטוח דירה, אינו עומד בפני עצמו במנותק מהפוליסה במסגרתה בוצע ואינו יכול לחול ללא קשר לדירה המבוטחת. אין המדובר בביטוח אישי למבוטח או מי מטעמו כמו ביטוח תאונות אישיות וכיוב'. אלא מדובר בפוליסה לכיסוי אחריות צד ג' במסגרת פוליסה לביטוח דירה. אמנם צודק נדב (ראה סעיף 10 לסיכומי התשובה מטעמו) שהכיסוי אינו דורש כי למי שייתבע ע"י אותו צד ג' תהיה זיקה כלשהיא לדירה והכיסוי הביטוחי יחול ביחס לכל נזק שייגרם למבוטח או לאחרים שייתבעו ומוזכרים בפוליסה וזאת גם אם אין להם זיקת קניין או חזקה בדירה.אולם ברי כי לצורך החלת הכיסוי, נדרש שלנזק שנגרם ובגינו נדרש הכיסוי,יהיה קשר וזיקה כלשהם לדירה. אם ביטוח צד ג' במסגרת ביטוח דירה, היה חל ללא קשר לדירה מסוימת, לא היה כל טעם לרכוש פוליסה לכל דירה בנפרד והיה די בעריכת ביטוח צד ג' במסגרת פוליסה אחת, המכסה כל נזק לצד ג' גם אם נגרם בדירה אחרת. טענה זו הינה אבסורדית ואינה עולה בקנה אחד עם מהותה של פוליסה לביטוח דירה המתייחסת לדירה הספציפית המבוטחת.

לא ברור לאיזה הסבר ציפה נדב כשרכש את הפוליסות. מן המפורסמות שפוליסה לביטוח דירה ספציפית מכסה את אותה דירה ספציפית ואין צורך בכל הסבר בעניין. אין כל חובה על המבטחת להביא לידיעה את המובן מאליו, שפוליסה לדירה מסוימת איננה מכסה נזק לדירה אחרת, או הנגרם מדירה אחרת. האם הרוכש פוליסה לביטוח רכב, יוכל לטעון כי היא מכסה גם נהיגה ברכב אחר?! ראה תשובת נדב כשנשאל מדוע ביטח את הדירה:

"למה אתה נוסע עם ביטוח מקיף באוטו? יש מקרה קצה שבהסתברות נמוכה יקרה. כדי לגדר אותי מפני נזק הסתברותי שעלול לקרות" (עמ' 52 שורה 28-29).

האם ניתן היה לקבל כהגיונית טענה כי פוליסת ביטוח מקיף לרכב המכסה תאונות בכל רחבי המדינה, תזכה את המבוטח בפיצוי גם בגין תאונה שארעה לרכב אחר שלו שלא בוטח בביטוח מקיף,רק בגלל שהתאונה לאותו רכב אחר ארעה בשטח המדינה?!

בע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף כהן, פד"י מו (2) 372 בעמוד 379 נאמר:

"אלה אכן כללים חשובים, שהתגבשו בפסיקתנו עם הזמן, והם אכן ינחונו לכיוון הפרשני הרצוי. אולם גם בהם אין לראות חזות הכל. על כל אלה מאציל כלל הפרשנות הבסיסי היפה לכל מקרה, שבבוא הפרשן – השופט לפרש חוזה, לענייננו פוליסת ביטוח, ישווה נגד עיניו, מחד גיסא, את החובות החוקיות המוטלות על המבטח, ומאידך גיסא, את תכלית חוזה הביטוח המסוים". (הדגשה שלי ר.א).

וראה עוד בע"א 453/11מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, שם נידונה מחלוקת הצדדים ביחס לפרשנות סעיף בפוליסה. בית המשפט העליון קבע שם, כי אמנם פוליסת ביטוח יש לפרש באמצעות הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים כמשתמע מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות וכן, כי ככלל יש לפרש את הפוליסה ע"פ המשמעות המילולית הרגילה וההגיונית של מילותיה ובמקרה של אי בהירות, יש לפרש את הפוליסה כנגד המנסח. יחד עם זאת בית המשפט הבהיר, כי במקרה המתאים, כאשר קריאה כוללת של הכתוב מביאה למסקנה שהמילים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הכתוב, או כאשר הוכח בראיות ברורות שכוונת הצדדים לא הייתה למובן הרגיל של הלשון שבה השתמשו, ראוי לתת לכתב פירוש ליברלי וסביר, אפילו אם הוא עומד לכאורה בניגוד למילים המפורשות שבפוליסה. בית המשפט הדגיש כי ראוי להבחין בין החובות המוטלות על המבטחת כלפי המבוטח, לבין פרשנות פוליסת הביטוח. כאשר ניצבת בפני ביהמ"ש מחלוקת בנוגע לפרשנות פוליסה, בלא שנטען כי הופרו חובות כלשהן, ראוי שביהמ"ש יזהיר עצמו מפני בחירה "אוטומטית" בפרשנות לטובת המבוטח תוך התעלמות מחלוקת הסיכונים החוזית בין הצדדים, כפי שהיא משתקפת בלשון הפוליסה. בית משפט לא קיבל שם את פרשנות המבוטחת, שכן קבע כי פרשנותה מרוקנת את רוב הסעיף שהיה במחלוקת מתוכנו ומעניקה לו משמעות בלתי סבירה וחסרת הגיון, שמרחיבה את תחולתו והופכת אותו לעמום ולחסר גבולות. נקבע באותו מקרה שאין מקום להפעיל את כלל הפרשנות כנגד המנסח, שכן לא מדובר במצב שבו ישנן שתי פרשנויות סבירות במידה שווה פחות או יותר.

בהתאם גם בענייננו, שעה שמדובר בפוליסות לביטוח נכס ספציפי, כשבכל אחת מצוינת במפורש כתובת הנכס המבוטח וכתובת הדירה לא נזכרה בהן, לא ניתן לקבל את הפרשנות הנטענת, כי יש לראות סעיף מסוים בפוליסת הביטוח במנותק ממהות הביטוח, והסיכונים לשמו נערך הביטוח. אכן ע"פ הסעיף שבנידון יכוסה כל אירוע שאירע בדירה, או בשטח מדינת ישראל אך זאת אם האירוע קשור לדירה המבוטחת. לדוגמא אם חפץ או פריט מהדירה נפל על עובר אורח מחוץ לדירה, או אם הצפה, או שריפה שהחלה בדירה, פגעה לבסוף גם בצד ג' או ברכוש מרוחק של צד ג' ובלבד שהם במדינת ישראל ואולם, בכל מקרה צריך להיות קשר כלשהוא לדירה המבוטחת. מהותו הבסיסית של חוזה ביטוח הינה מתן הגנה למבוטח מפני סיכונים צפויים. כשמדובר בפוליסה לביטוח דירה הבאה במהותה לבטח מפני נזקים לדירה, לתכולתה או בגין נזקים שיגרמו לצד ג' כתוצאה מהדירה או מהפעילות בה, לא ניתן לקבל פרשנות המנותקת ממהותו של הסכם הביטוח ואשר תכיל את הכיסוי גם על דירות אחרות.

הפרשנות לה טען נדב תביא, כפי שהפנתה בצדק, הכשרה, לתוצאה אבסורדית, על פיה פוליסה לביטוח דירה תכסה לא רק נזקים שנגרמים כתוצאה מאחריות המבוטח ביחס לדירות אחרות, אלא גם לאחריותו בגין נזקים שגרם רכבו וכיוב' ובלבד שהנזק נגרם במדינה. אין המדובר בביטוח אישי, אלא בביטוח דירה ובהתאם יש לפרש גם את סעיף הכיסוי בגין אחריות צד ג'.

לאור האמור, דין הודעת צד ג' שהגיש נדב כנגד הכשרה להידחות והכיסוי הביטוחי מטעמה חל רק ע"פ הפוליסה לביטוח הדירה ברח' XXX.

13.בהתאם להסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פס"ד חלקי ביום 30.7.21, הסכימו הצדדים בסעיף 3 כי סכום הפיצוי שנפסק ישולם בחיובים נפרדים תוך 30 ימים לאחר שיינתן פסק דין חלוט בשאלת חלוקת האחריות ובשאלת הכיסוי הביטוחי. לאור האמור, לא ברור כיצד טענו התובעים בסיכומיהם כי יש לחייב את הנתבעים עליהם תוטל אחריות, ביחד ולחוד. גם אם אלמלא ההסכמה הייתה האחריות מוטלת ביחד ולחוד, הרי מאחר שבמסגרת הפשרה הוסכם על חיובים נפרדים וייתכן שזה היה הבסיס להסכמת הנתבעים לסכום הפיצוי עליו הוסכם, הרי שלא ניתן לסטות מפסק הדין החלקי שניתן ע"פ אותן הסכמות.

לאור האמור-

1.אני מחייבת את הנתבעים 5 ו 6 (נתבעת 6 בהתאם לאחריותה ע"פ כיסוי הביטוחי בפוליסה לביטוח הדירה שבנידון בלבד) לשלם לתובעים תוך 30 יום 25% מסכום הפיצוי שנפסק כאמור בפסק הדין החלקי מיום 30.7.21.

2.אני מחייבת את הנתבע 7 (יחיא),לשלם לתובעים תוך 30 יום 75% מסכום הפיצוי שנפסק כאמור בפסק הדין החלקי מיום 30.7.21.

3.אני מורה על דחיית התביעה נגד נתבעים 1,2,4 ונגד נתבעת 10.

4.לא מצאתי לחייב את התובעים בהוצאות נתבעים 1,2,4, וזאת לפנים משורת הדין,לאור הנסיבות הטראגיות ומאחר שמלכתחילה התביעה נגד נתבעים אלו לא הייתה מופרכת שכן נתבעו כבעלי דירה בעוד שהעדר הזיקה והקשר שלהם לדירה התבררו רק במהלך ניהול ההליך.

5.לאחר עיון בטענות נתבעת 10 לעניין ההצדקה לחייב בהוצאותיה שוכנעתי כי אכן יש לחייב את התובעים בהוצאות ואולם בנסיבות, החיוב יהיה על הצד הנמוך. התובעים התעקשו לנהל את התביעה נגד נתבעת 10 עד תום וזאת למרות שנתבעת זו הפנתה, כבר מתחילת ההליך, לאותן טענות בגינן נדחתה התביעה כנגדה. יחד עם זאת, בנסיבות הטרגיות של המקרה, אינני מוצאת לחייב את התובעים בהוצאות ריאליות ודומני שנוכח האסון שפקד אותם, מן הראוי לנהוג עימם לפנים משורת הדין ובנסיבות אני מחייבת אותם בהוצאות חברת החשמל בסך כולל של 5,000 ₪ בלבד.

6. אני מורה על דחיית הודעת צד ג' כנגד צד ג'-הכשרה חברה לביטוח בע"מ ומחייבת את שולח ההודעה-נתבע 5 ,בהוצאותיה בסכום כולל של 7,000 ₪.

בשולי פס"ד ,אשוב ואביע תנחומים לתובעים ולמשפחתם על האסון הקשה שפקד אותם.

ניתן היום, כב' אב כ"ב אב תשפ"ג, 09 אוגוסט 2023 בהעדר הצדדים.