טולדנו ואח' נ' גודוביץ ואח'

לפני תביעה לפיצוי בטענה לנזקים שנגרמו עקב חדירת רטיבות לדירה בבית משותף.

התובעים הינם בעלים של דירה בבית משותף והנתבעים 1 ו-2 הינם בעלים של הדירה שמעל דירת התובעים.

במשך מספר שנים הלינו התובעים על לקויים בדירת הנתבעים 1 ו-2, אשר בגינם חודרת רטיבות לדירת התובעים וגורמת להם לנזקים. הנתבעים 1 ו- 2 מיאנו לקבל את טענות התובעים ואלו הגישו לפני המפקחת על המקרקעין תביעה ובה עתרו לצו המחייב את תיקון הליקויים. בירור תביעה זו נמשך מספר שנים ובסופו נקבע שאכן נתגלו ליקויים בדירת נתבעים 1 ו-2, שאכן ליקויים אלו גרמו לנזקים לדירת התובעים, ושעל הנתבעים 1 ו- 2 לתקן את הליקויים.

בתביעה שלפני עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בפיצוי על הנזק שנגרם להם נוכח אותם הליקויים שהיו בדירת הנתבעים. עלות תיקון הנזקים בדירת התובעים, נזק לא ממוני והחזר הוצאות שהוציאו בבירור הטענות. התביעה הוגשה גם נגד מי שממנו נרכשה דירת התובעים, בטענה שהסתיר מפניהם את קיום הליקויים.

לאחר שאחריות הנתבעים 1 ו- 2 למעשה הוכרעה בהליך קודם בפני המפקחת על המקרקעין, עמדה במוקד ההתדיינות המחלוקת באשר לסכום הפיצוי שיש לשלם לתובעים, לצד שאלת אחריות כלל הנתבעים למלוא הנזק הנתבע.

העובדות

1. במוקד תביעה זו דירה בבניין אשר נבנה בשנת 1935 (או בסמוך לכך) ברחוב דב הוז 20 בתל אביב ("הבניין").

   התובעים הינם תושבי חוץ ובעלי הזכויות בדירה 7, אשר בקומה השלישית של הבניין ("דירת התובעים").

   הנתבעים 1 ו- 2, אב ובנו (להלן לשם הנוחות: "גודוביץ"), הינם בעלי הזכויות בדירה 9 אשר בקומה הרביעית של הבניין ("דירת גודוביץ").

   דירת גודוביץ נמצאת מעל דירת התובעים.

   הנתבע 3 הינו מי שלפי הסכם מיום 14.11.14 מכר לתובעים את דירת התובעים.

2. בתחילת 2017 נתגלעו מחלוקות בין התובעים לבין בעל דירה אחרת בבניין (מר רן לוריא) נוכח טענות לרטיבות ועובש שהתגלו בבניין. מחלוקות אלו התבררו בפני המפקחת על בתים משותפים (להלן: "המפקחת") והסתיימו בפשרה (תיק 387/17).

3. במהלך בירור המחלוקות מול בעל הדירה האחרת ולאחר שבוצעו תיקונים בדירת התובעים, סברו התובעים כי מקור סימני רטיבות ועובש שנתגלו גם בדירת התובעים, ליקויי איטום בדירת גודוביץ. התובעים פנו לפיכך לגודוביץ בתחילת 2018 בדרישה שיתקנו ליקויים בדירתם ואשר לפי הנטען גרמו לחדירת רטיבות לדירת התובעים. טענה דומה השמיעו התובעים כלפי נציגות הבניין.

4. בין הצדדים לא הושגה הסכמה ובמהלך יולי 2018 הגישו התובעים בפני המפקחת עתירה נגד גודוביץ ונגד נציגות הבניין (תיק מספר 543/18; להלן: "התביעה הקודמת").

   במסגרת התביעה הקודמת עתרו התובעים לצו עשה המחייב את גודוביץ לתקן את הליקויים בדירת גודוביץ וכן לחיוב גודוביץ בפיצוי על הנזקים בדירת התובעים. נציגות הבניין נמחקה מהתביעה הקודמת בהחלטה מיום 31.12.20 והבירור נמשך מול גודוביץ.

5. ביום 23.1.20 הגיש הנתבע 1, ישראל גודוביץ, בבית משפט זה תביעה נגד התובעים ובה עתר לחיובם לבנות עמוד תומך בדירת התובעים (ת.א. 55057-01-20). תביעה זו נמחקה על הסף בהחלטה מיום 10.6.20 ותוך חיוב הנתבע 1 בתשלום הוצאות התובעים בסך של 7,500 ₪.

6. במהלך בירור התביעה הקודמת מינתה המפקחת מומחה מטעמה, כדי שיערוך חוות דעת המתייחסת לטענות הצדדים. חוות הדעת הצביעה על ליקויים בדירת גודוביץ והמומחה המליץ שתבוצע בדיקה נוספת על ידי קונסטרוקטור. על בסיס המלצה זו מונה על ידי המפקחת מומחה נוסף, המהנדס ויטלי חנין (להלן: "המהנדס"), וזה הציע לבצע תיקונים לשיקום התקרה בדירת התובעים.

7. בהמשך בירור התביעה הקודמת בפני המפקחת, נתבקש המהנדס לערוך חוות דעת משלימה ובמסגרתה להתייחס לטענת גודוביץ שלפיה הוסר עמוד תומך בדירת התובעים. בחוות דעת משלימה מיום 25.3.21 הביע המהנדס את הדעה שלא נעשתה הסרה שכזו.

8. בירור התביעה הקודמת בפני המפקחת נמשך ובטרם ניתן פסק הדין, הוגשה תביעה זו ביום 18.1.21.

   תמצית הטענות

9. לטענת התובעים, הפרו גודוביץ את חובתם לתקן את הלקויים בדירת גודוביץ ובשל הפרת חובה זו, חדרו מים לדירת התובעים ונגרמו להם נזקים כבדים.

   עוד טוענים התובעים כי גודוביץ מסרבים לתקן את הליקויים בדירת גודוביץ למרות ממצאי המומחים שמונו בתביעה הראשונה. התנהלות שאך ממחישה את רשלנות גודוביץ.

   ביחס לנתבע 3, טוענים התובעים שהתברר שהוא הסתיר מפניהם את מצב הדירה בעת כריתת הסכם המכר.

   לפי טענת התובעים, בעת כריתת הסכם מכר הדירה הסתיר הנתבע 3 מפניהם את ההתראות שנתקבלו עוד בשנת 2011 כי הבניין הוכרז "מבנה מסוכן", הסתיר קיומו של פסק דין משנת 2014 המורה לבצע עבודות חיזוק בבניין, ובפרט הסתיר חתירת מים מדירת גודוביץ. התובעים טוענים לחוסר תום לב של הנתבע 3 ולאחריות שיש לו עצמו לנזקים בדירת התובעים עקב אותן הנזילות.

   התובעים עותרים לחיוב כל הנתבעים בעלויות תיקון הליקויים בדירת התובעים, בשיפוי על ההוצאות שהוציאו בבירור הטענות ולנזק לא ממוני. כמו כן עתרו התובעים בכתב התביעה לחיוב בתשלום פיצויים מוסכמים בסך של 100,000 ₪.

   סכום התביעה הכולל הועמד על 378,164 ₪.

10. לטענת גודוביץ אין בסיס לתביעה ודינה בכלל דחייה על הסף.

    בירור הטענות, טוענים גודוביץ, הרי מתנהל בתביעה הראשונה בפני המפקחת ולא ברור מדוע בחרו התובעים להגיש תביעה זו.

    לגופן של טענות התובעים, טוענים גודוביץ שאין להם כל אחריות לנזקים בדירת התובעים. מקור כל הליקויים שנמצאו בדירת התובעים, כך טוענים גודוביץ, הינן עבודות שיפוץ שנעשו בדירת התובעים וכללו הסרת עמוד קונסטרוקטיבי בניגוד לדין. עבודות אסורות אלו, טוענים גודוביץ, הן הן שגרמו לליקויים בדירת התובעים ולא כל ליקוי בדירת גודוביץ ולכן אין להם כל אחריות לפיצוי התובעים.

11. לטענת הנתבע 3 אין בסיס לתביעה נגדו.

    הנתבע 3 מכחיש את הטענות להסתרת מידע כלשהו מהתובעים בכלל ומידע ספציפי על נזילות שמקורן דירת גודוביץ בפרט. הנתבע 3 טוען שבמהלך כ- 7 שנים שחלפו ממועד כריתת הסכם המכר ועד להגשת התביעה נגדו כלל לא פנו אליו התובעים וכלל לא ברור לו מה מצאו להגיש את התביעה נגדו.

    ממילא שהנתבע 3 דוחה את הטענות להפרת התחייבות כלשהי כלפי התובעים ומבקש שהתביעה נגדו תדחה.

    ההליך והראיות

12. בעקבות ישיבת קדם המשפט עתרו התובעים לתיקון כתב התביעה במחיקת העתירה לחיוב בתשלום פיצויים מוסכמים, ובהחלטה מיום 13.7.22 התקבלה הבקשה. בכך נמחקה העתירה לחיוב בתשלום פיצוי מוסכם, הוקטן סכום התביעה והתייתר הצורך לדון בפן זה של התביעה.

13. בהחלטה מיום 13.7.22 מונה המהנדס דני שפירא כמומחה מטעם בית המשפט ("המומחה"). עתירת גודוביץ להרחבת סמכויותיו לבדיקת הטענות שהעלו להסרת עמוד תומך בדירת התובעים נדחתה בהחלטה מיום 3.11.22.

14. ביום 17.11.22 ניתן בידי המפקחת פסק הדין בתביעה הקודמת ("פס"ד המפקחת").

    במסגרת פס"ד המפקחת (צורף לתיק המוצגים של התובעים) סקירה מפורטת של השתלשלות האירועים מאז הוגשה התביעה הקודמת, ובאלו גם מתיחת ביקורת על גודוביץ ותיאור דיונים שהתקיימו נוכח טענות לאי קיום החלטות על ידי גודוביץ. עוד מציין פס"ד המפקחת (סעיף 50) קבלת חוות דעת של המומחה שמינתה המפקחת, המהנדס, שלפיה לא הוסר עמוד תומך מדירת התובעים ובניגוד לטענת גודוביץ.

    בפס"ד המפקחת (סעיף 62) נקבע שאכן נתגלו בדירת גודוביץ ליקויי איטום אשר גרמו לנזק בדירת התובעים ושעל גודוביץ לפעול לתיקון אותם ליקויים. עוד נקבע שחבות גודוביץ בתיקון הליקויים נקבעה כבר במתן פסק דין חלקי ביום 12.11.19, ברם גודוביץ השתהו בביצוע התיקון במשך כ- 3 שנים ולא בצעו את התיקון עד למתן פס"ד המפקחת. לגודוביץ ניתנה ארכה עד ליום 25.12.22 לבצע את עבודות האיטום בדירת גודוביץ (סעיף 72 בפס"ד המפקחת).

    תביעת התובעים לחיוב גודוביץ בפיצוי על הנזקים שנגרמו להם נמחקה בהיעדר סמכות למפקחת ובהפניית התובעים לבירור טענות אלו בבית המשפט המוסמך (סעיף 76 בפס"ד המפקחת).

15. ביום 18.4.23 הוגשה חוו"ד המומחה. המומחה אמד את עלות תיקון הנזקים שנגרמו בדירת התובעים בשל ליקויי האיטום בדירת גודוביץ בסך של 128,875 ₪ בצירוף מע"מ (ככל שאלו יכללו עבודות חיזוק בתקרת דירת התובעים) ובסך של 108,875 ₪ בצירוף מע"מ (ככל שאלו לא יכללו עבודות חיזוק בדירת התובעים). המומחה גם ציין אפשרות תוספת עבודות בלתי מתוכננות בשיעור של 20%.

16. בדיון אשר התקיים ביום 29.5.23 הודיע ב"כ גודוביץ כי תיקון ליקויי האיטום בדירת גודוביץ בוצע ולפיכך, כך לטענתו, אין עוד נזילות לדירת התובעים. ב"כ התובעים כפר בטענה זו. חילופי הדברים מובאים רק להשלמת התמונה, שכן אלו מחלוקות שהתבררו בפני המפקחת.

17. בין הצדדים לא הושגה הסכמה והתיק נקבע להוכחות.

    דיון ההוכחות התקיים ביום 17.9.24.

    התובעים תמכו את גרסתם בעדות התובעת 2 ובעדות גב' מגאן טולדנו (אחות התובע 1).

    גודוביץ תמכו את גרסתם בעדות הנתבע 1.

    הנתבע 3 תמך את גרסתו בעדותו.

    המומחה לא זומן לחקירה על ידי מי מבעלי הדין.

    בתום החקירות הוקצבו מעדים להגשת סיכומים בכתב.

    יצוין, כי סיכומי גודוביץ הוגשו באיחור, בעוד נתבע 3 כלל לא הגיש סיכומים מטעמו.

    דיון

18. טענות התובעים מתבססות על ענפים שונים ביחס לנתבעים.

    ביחס לגודוביץ, מתבססת עתירת התובעים על חבותו של כל בעל דירה בבית משותף לתקן ליקויים בדירתו, שעלולים לגרום נזק לדירה אחרת. התובעים טוענים שגודוביץ הפרו חבות זו, כי הפרת החבות גרמה להם לנזק, ושיש לחייב את גודוביץ בתשלום פיצויים על נזק זה.

    ביחס לנתבע 3, מתבססת עתירת התובעים על הסכם המכר שבמסגרתו רכשו את דירת התובעים. לטענת התובעים, הפר הנתבע 3 את הסכם המכר בהסתרת מידע על ליקויים בדירה ולכן חייב אף הוא בפיצויים על נזקי התובעים.

    בירור הטענות ייעשה לפיכך בשלושה חלקים. ראשית, תבחן הטענה לאחריות גודוביץ לנזקי התובעים; שנית, תבחן הטענה לאחריות נתבע 3 לנזקי התובעים; ושלישית, יבחנו הנזקים הנטענים.

19. בכל הנוגע לחבות גודוביץ, מתברר שהתשתית הנדרשת להכרעה במחלוקות איננה עוד במחלוקת. התובעים וגודוביץ היו צדדים להליך שהתנהל בתביעה הראשונה וההכרעה בפס"ד המפקחת מקימה מעשה בית דין המחייב את התובעים וגודוביץ. כך להלכה, נוכח הדינים המסדירים את דוקטרינת מעשה בית דין. כך למעשה, שכן אף לא אחד מבעלי הדין בקש לכפור בחבותו להכרעות בפס"ד המפקחת.

20. במסגרת פס"ד המפקחת אזכור החובה הקבועה בדין, שלפיה חייב בעל דירה בבית משותף למנוע ליקויים בדירתו אשר עלולים לגרום נזק לדירה אחרת בבניין, ולצד אזכור זה גם הקביעה שגודוביץ הפרו חובה זו.

    בפס"ד המפקחת נקבע שאכן התגלו בדירת גודוביץ ליקויים הגורמים לנזקים לדירת התובעים. כך נקבע (סעיף 69 בפס"ד המפקחת):

    כאמור, ממצאי חוות דעת המומחה פייזיק ומסקנותיו לא נסתרו הן לעניין הימצא ליקויי איטום במרפסת דירת הנתבעים 3-2, הגורמים לנזקי הרטיבות בדירת התובעים, הן לעניין העבודות הדרושות לתיקון ליקויים אלה.

    בהתאם לפס"ד המפקחת, התברר שגודוביץ לא קיימו את חובתם למנוע ליקויים בדירת גודוביץ ואשר עלולים לגרום לנזקים בדירת התובעים.

21. לטענת גודוביץ, אין הם אחראים לליקויים אשר התגלו בדירת התובעים, שכן התובעים פעלו בניגוד לחוק והסירו עמוד תומך מדירת התובעים. הסרת אותו עמוד תומך, טוענים גודוביץ, היא שגרמה לאותם ליקויים בדירת התובעים ולא ליקויי איטום בדירת גודוביץ.

    כך נטען בכתבי הטענות בהליך זה ועל כך חזר הנתבע 1 במהלך עדותו.

    דא עקא, שטענה זו נבחנה והוכרעה במפורש במסגרת פס"ד המפקחת, אשר קבעה כך (סעיף 69 בפס"ד המפקחת):

    הנתבעים 3-2 אף לא סתרו ממצאי חוות דעתו המשלימה של המומחה חנין ומסקנותיו, לפיהם לא הוסר כל עמוד בדירת התובעים ולא קיים כל קשר בין עבודות שבוצעו בדירת התובעים לבין נזקי הרטיבות בדירה.

    אף הכרעה זו של המפקחת חוסמת את גודוביץ מפני כל ניסיון לשוב ולהעלות את הטענה בהליך זה.

22. אף השלמת חבותם של גודוביץ לקיום חובתם למניעת ליקויים בדירת גודוביץ הגורמים לנזק בדירת התובעים – איננו במחלוקת.

    כעולה מפס"ד המפקחת, לא קיימו גודוביץ את חובתם לתקן את הליקויים עד למתן פס"ד המפקחת ביום 17.11.22 (סעיף 64 בפס"ד המפקחת). רק במהלך בירור תביעה זו הודיעו גודוביץ על השלמת תיקון הלקויים והתובעים מאשרים כי התיקון נעשה במהלך מרץ 2024 (עמוד ראשון בסיכומי התובעים).

23. לפיכך, על יסוד ההכרעה בפס"ד המפקחת, אני מקבל את טענת התובעים, דוחה את טענת גודוביץ, וקובע כי גודוביץ הפרו את חובתם לתקן ליקויים בדירתם ושעקב הפרת חובה זו נגרם נזק לדירת התובעים.

24. לטענת התובעים, אף הנתבע 3 חייב בנזקיהם, שכן הפר את חובת הגילוי החלה עליו לפי הסכם המכר.

    לפי גרסת התובעים, כבר בעת כריתת הסכם המכר לרכישת הדירה ביום 14.11.14, ידע הנתבע 3 על קיומם של נזקים בדירת התובעים שמקורם נזילות מדירת גודוביץ. הנתבע 3, כך לטענתם, הסתיר נזקים אלו באמצעות בניית תקרת גבס דקורטיבית בדירת התובעים, טשטש את הנזקים בדירת התובעים ובכך הפר את חובת תום הלב החלה עליו כלפיהם.

    הנתבע 3 מכחיש טענות אלו. לגרסת הנתבע 3, הוא רכש את הדירה וקבל בה את החזקה במהלך 2012 ומכר אותה לתובעים משיקולים כלכליים. בתקופה בה הייתה הדירה בבעלותו, שברובה בכלל הושכרה, לא נתגלו לנתבע 3 ליקויים כלשהם שמקורם האפשרי נזילות או ליקויי איטום. לו נתגלו כאלו, טוען הנתבע 3, היה פועל מיד לטיפול בהם והטענה שידע והסתיר כאלו ליקויים איננה אמת.

25. טענת התובעים מתבססת על דיני תום הלב ואלו כוללים גם את חובתו של צד לחוזה לגלות לצד שכנגד כל עובדה מהותית הרלוונטית להתקשרות. כך בכלל וכך בהסכמי מכר. אותו כלל מוכר המכונה "יזהר הקונה" איננו פוטר את המוכר מחובתו לגילוי עובדות מהותיות, כגון ליקויים ופגמים בממכר. בפרט כאלו שלא ניתנים לגילוי בבדיקה סבירה.

    לפיכך, אם מתברר כי הנתבע 3 ידע על אודות נזקי רטיבות בדירת התובעים והסתיר מידע זה מהתובעים, כי אז ימצא כמי שהפר את חובת הגילוי וכמי שעלול להיות מחויב בנזקי התובעים.

    בחינת הראיות שהוצגו מלמדת על היעדר כל ראיה התומכת בטענת התובעים לכזו הפרה מצידו של הנתבע 3. אכן, ועל כך לא הייתה מחלוקת, הנתבע 3 פעל להתקנת תקרת גבס אשר הסתירה את תקרת דירת התובעים. ואכן, כפי שהעיד המומחה, הנזקים שהתגלו בתקרת דירת התובעים לאחר הסרת תקרת הגבס הינם כאלו שככל הנראה התגבשו במשך שנים ארוכות. נראה שאכן התקנת תקרת הגבס נועדה להסתרת פגמים בתקרת דירת התובעים. אלא שמסקנה זו איננה מספיקה לקבלת טענת התובעים.

    הנתבע 1 העיד על אשר התרחש בעת שהנתבע 3 רכש את הדירה כך (עמ' 41 בפרוט'):

    זה לא באותו מעמד. אתה מערבב את הכל. כשהוא קנה את הדירה ועשה שיפוצים, הוא התייעץ איתי, מה רע? אני לא מבין. זה לא נכון? הוא יושב פה. הוא ביקש להתייעץ איתי, מה קרה?... זה כשהוא קנה את הדירה. הוא קנה את הדירה לגור בה, גילה שיש ברזלים חלודים. הסברתי לו שתל אביב זה המצב, שנות ה-30 בנו, כל הברזלים חלודים בכל הבתים. עוד דבר, לך פה, אתרי בניין, תלך תראה ברזלי בניין, כולם חלודים. מה אתה רוצה להוציא ממני?

    לפי עדות הנתבע 1, לא הייתה לנתבע 3 כל סיבה לחשוש שמצב התקרה בדירת התובעים נובע מנזילה הנובעת מדירת גודוביץ, או שיש כזו נזילה פעילה שמסכנת את דירת התובעים. המידע שהוצג בפני הנתבע 3 היה שמדובר בדירה בבניין ישן ומצבה תואם את גיל הבניין ולרבות קורוזיה.

    הנתבע 3 העיד שבקש לבנות תקרת גבס בדירת התובעים משיקולים אסתטיים ותו לא. הנתבע 3 אף הדגיש שלו ידע על כאלו ליקויים שמקורם דירת גודוביץ, וודאי נזילה פעילה, היה פונה לנתבע 1 בבקשה לטפל בהם. לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל גרסה זו.

    כך התברר שעסקינן בבניין ישן שנבנה בשנות ה- 30 של המאה הקודמת (עדות הנתבע 1 בעמוד 42; ש' 32 בפרוט') ואך סביר היה שימצאו ליקויים בשלד הבניין בכלל ובדירות בפרט. אפשר ואפשר שהנתבע 3 בקש להסתיר ליקויים אסתטיים בתקרת הדירה, אך אין כל ראיה שהנתבע 3 ידע שמקור הליקויים נזילות או ליקויי איטום בדירת גודוביץ.

    אף התובעים עצמם בחרו לבוא חשבון עם גודוביץ ולא עם הנתבע 3. התובעים טוענים שכבר בסמוך לקבלת החזקה בדירה פנו בטרוניה לנתבע 3, אך חילופי המכתבים שהציגו (נספחים ט"ו וט"ז לתיק מוצגי התובעים) אינם כוללים ולו פנייה יחידה לנתבע 3. טענת הנתבע 3 לפיה כלל לא היה מודע לטענות התובעים עד לקבלת תביעה זו לא נסתרה.

    התובעים, אשר טענו להפרת חובת תום הלב, צריכים היו להראות שלא זו בלבד שהנתבע 3 ידע על ליקויים בדירת התובעים, אלא שגם ידע שמקורם נזילה פעילה בדירת גודוביץ ולהבדיל מליקויים שמקורם בלאי טבעי. כאמור, התובעים לא הציגו כל ראיה שתתמוך בטענה זו.

    התובעים טוענים שאפילו לא ידע הנתבע 3 על ליקויי האיטום הרי שצריך היה לדעת אודותיהם. טענה זו איננה ברורה. הנתבע 3 סבר שהליקויים בתקרת הדירה נובעים מבלאי טבעי ולכן בחר להסתירם באמצעות הנמכת התקרה. לא ברור הבסיס לטענה שלפיה הנתבע 3 "צריך היה לדעת" שמקור הליקויים איננו אך בלאי טבעי אלא נזילה פעילה.

    לפיכך, אני מקבל את טענת הנתבע 3, דוחה את טענת התובעים וקובע כי הנתבע 3 לא ידע על קיומם של ליקויי איטום ונזילות מדירת גודוביץ, וכפועל יוצא מכך דוחה את הטענה לחוסר תום לב של הנתבע 3 או להפרת חובה כלשהי כלפי התובעים.

26. לאחר שנמצא לקבל את טענת התובעים כלפי גודוביץ ולדחותה כלפי נתבע 3, יש לאמוד את נזקי התובעים.

    במוקד הטענות לנזקי התובעים עומדת עלות תיקון הנזקים בדירת התובעים, ואשר מקורם אותם ליקויים שנתגלו ותוקנו (כך נטען) בדירת גודוביץ. לצורך קבלת אומדן לעלויות אלו מונה המומחה ונקודת המוצא בבחינת הטענות הללו הינה חוות דעת המומחה.

    ודוק, לא זו בלבד שככלל נוטה בית המשפט לקבל את חוות הדעת של מומחה שמונה על ידיו, כך וודאי כאשר אף לא אחד מבעלי הדין בקש לכפור במסקנות המומחה ואף לא אחד מבעלי הדין בקש לחקור את המומחה על חוות דעתו.

    המומחה אומד את עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים בסך של 128,875 ₪.

    לאומדן זה מציע המומחה להוסיף סך של 20,000 ₪, ככל שימצא צורך להוסיף לעבודות גם עבודות לחיזוק התקרה. כיוון שאין וודאות בצורך שכזה, כאשר אף לא אחד מהצדדים מצא להתייחס או להציג ראיות בהקשר זה, מצאתי לחייב בתשלום מחצית מתוספת זו.

    עוד מציע המומחה להוסיף לאומדן 20% בשל תוספות בלתי צפויות במהלך ביצוע העבודות. בהיעדר ניסיון לכפור באומדן זה, מצאתי לקבלו.

    לפיכך, אני מקבל את אומדן המומחה וקובע כי עלות תיקון הליקויים בתקרת דירת התובעים נאמדת בסך של 166,650 ₪ ובצירוף מע"מ (18%) – סך של 196,647 ₪. לסכומים אלו יתוספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת חוות הדעת (18.4.23).

27. לטענת גודוביץ, חוות דעת המומחה איננה ברורה שכן איננה נוקבת בשטחים ואיננה מציינת אם לליקויים קדמה חדירת הרטיבות מדירת גודוביץ או שמא אותו בלאי טבעי וקורוזיה.

    לא מצאתי כל אי בהירות שכזו בחוות דעת המומחה. המומחה אומד את עלות התיקונים בכלל הדירה ואין סיבה שיפרט את השטחים בהם נדרשות העבודות. המומחה גם מציין שמקור הליקויים הינו שילוב של הבלאי הטבעי וחדירת הרטיבות שהאיצה והחמירה את הליקויים.

28. לטענת גודוביץ, יש להפחית מהפיצוי המושת עליהם את אותם חלקים מהנזקים שמקורם בלאי טבעי ולא הליקויים בדירת גודוביץ.

    המומחה העריך (סעיף 3(ו) בחוות דעת המומחה) שהנזקים שהתגלו נחלקים בין הבלאי הטבעי (25%) לליקויים בדירת גודוביץ (75%). גודוביץ טוענים בסיכומים שהחלוקה הנכונה הינה דווקא 50% לכל נדבך.

    טענה זו אינני מקבל. כדי להתבסס על טענה זו, שומה היה על גודוביץ להראות כי גם אלמלא אותם ליקויים שהתגלו בדירת גודוביץ, היה נגזר על התובעים להשקיע כספים בתיקון הליקויים בדירת התובעים. לו כך הוכח, או אז ניתן היה לטעון לחלוקת עלויות השיפוץ בין אלו שמקורם בלאי טבעי לאלו שמקורם הליקויים בדירת גודוביץ. גודוביץ לא הציגו כל ראיה שמאפשרת קבלת טענה שכזו. עובדה היא, שאיש מבעלי הדין לא טען שבדירה אחרת כלשהי בבניין נדרשו עבודות שיקום ושיפוץ דומות לאלו שנדרשים בדירת התובעים. ואם כך, יהיה אשר יהיה חלקו של "הבלאי הטבעי" בהיקף הנזק, אלמלא ליקויי האיטום בדירת גודוביץ לא היו התובעים נדרשים להשקיע דבר בשיפוץ. ואם היה נטען שהשיפוץ ישפר את מצב דירת התובעים מעבר לזה שהיה אלמלא הליקוי בדירת גודוביץ, הרי שגם לכך לא הובאו ראיות.

    השקעת המשאבים בתיקון הליקויים הינה כורח שנובע מאותם ליקויים בדירת גודוביץ, ולכן אין מקום להפחתה כלשהי בחלוקה שבין בלאי טבעי לנזקי הנזילות.

29. לטענת התובעים יש לחייב את גודוביץ בתשלום פיצויים על נזק לא ממוני.

    לפי גרסת התובעים, התנהלות גודוביץ גרמה לכך שהתובעים אינם יכולים לעשות שימוש בדירת התובעים במשך שנים וחלף זאת הם מוצאים עצמם מנהלים התדיינויות ממושכות בערכאות. התובעים עתרו לפיצויים בסך 30,000 ₪.

    בבחינת טענה זו אין מנוס מהדגשת התנהלות גודוביץ מאז החלו התובעים להלין על הנזקים בדירת התובעים עקב ליקויים בדירת גודוביץ. האפשרות לנזק שנגרם לבעל דירה בבית משותף כתוצאה מליקוי בדירה אחרת קיימת תמיד. זה טבעו של בניין המשמש כבית משותף. קל וחומר שכך בבניין העומד על תלו קרוב למאה שנים דוגמת הבניין דנא. ליקויי איטום דוגמת אלו שנמצאו בדירת גודוביץ לא אמורים להטיל כתם על התנהלות גודוביץ. לא כך התנהגותם מאז דווח להם על הליקויים. די לעיין בפס"ד המפקחת כדי להתרשם, ולא לטובה, מהאופן בו התייחסו גודוביץ לטענות התובעים. חלף נטילת אחריות וטיפול מיידי בליקויים, בחרו גודוביץ להתיש את התובעים בהליכים שנמשכו שנים. אפילו פסקי דין שניתנו מלפני המפקחת לא הביאו את גודוביץ לתקן את הליקויים. למעשה, מאז שהלינו התובעים לראשונה על הלקויים (בשנת 2017) ועד שתוקנו הליקויים בדירת גודוביץ (2024 או בסמוך לכך) חלפו כ- 7 שנים.

    לפי עדות גב' מגאן טולדנו (העדה מטעם התובעים) היא ליוותה את ההליכים המשפטיים וכל העת ברור היה שלא ניתן לתקן את הליקויים בדירת התובעים עד שלא יטופל הליקוי שגורם לחדירת מים מדירת גודוביץ (עמ' 28 בפרוט'). עדות זו מתיישבת עם הראיות. ברור היה לכל המעורבים בהליך שעד אשר לא יתוקנו הליקויים בדירת גודוביץ, אין טעם לערוך תיקונים בדירת התובעים.

    כך התנהגו גודוביץ כשהם מודעים לכך שכל עוד לא תוקנו הליקויים בדירתם הם, לא ניתן לתקן את הליקויים בדירת התובעים. כשהם מודעים לכך שנוכח ליקויים אלו נפגע השימוש בדירת התובעים.

    אפילו בהליך זה, לאחר שניתן פס"ד המפקחת, בחרו גודוביץ להעלות טענות ממוחזרות שכבר נדונו ונדחו, במה שנראה כאדישות לסבלם של התובעים.

    אכן, שמו של הנתבע 1 הולך לפניו ואין ספק כי הנתבע 1 עתיר זכויות. דומני שדווקא נוכח זאת ניתן היה לצפות מהנתבע 1 להתנהלות שונה.

    בהינתן התנהלות זו של גודוביץ אני מקבל עתירה זו ומחייב את גודוביץ בפיצוי על נזק לא ממוני במלוא השיעור שנתבע – 30,000 ₪.

30. לטענת התובעים, יש לחייב את גודוביץ בתשלום פיצויים על ההוצאות שהוציאו בניהול הליכים משפטיים קודמים מול גודוביץ.

    התובעים מציינים כי נאלצו לשאת בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 37,505 ₪ בגין בירור התביעה הקודמת בפני המפקחת, וכי נאלצו לשאת בתשלום נוסף של שכר טרחת עו"ד בסך של 43,290 ₪ בגין אותה תביעה נוספת שהגישו נגדם גודוביץ ונמחקה. התובעים מבקשים להפחית תשלום שכבר נפסק לזכותם בגין התביעה שנמחקה (7,500 ₪) ואת הסכום שנפסק לזכותם בפס"ד המפקחת (40,000 ₪), כך שעתירתם בראש זה עומדת על 47,570 ₪.

    טענה זו של התובעים למעשה מתייחסת להוצאות המשפט שהיו להם בבירור שני ההליכים הקודמים. ככלל, בתום הליך שמתברר בערכאות מכריע בית המשפט שדן באותו הליך גם בנושא הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. בית המשפט בפניו התברר אותו הליך, הוא הוא לו התשתית הנדרשת להכרעה בשאלת החיוב בהוצאות. הוא זה שהתרשם מהתנהלות בעלי הדין, מהטענות, מהתוצאה, ומכל יתר הנסיבות הרלוונטיות להכרעה בשאלת החיוב בהוצאות. חדשות לבקרים גם מוצא בית המשפט בפניו מתבררת תביעה שלא לפסוק הוצאות כלל גם לזה שזכה בדין, או לפסוק הוצאות בשיעור מתון מאלו שהיו בפועל. הכל לפי נסיבות העניין.

    "...פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק, ולא אחת קורה שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות לזוכה, או לסטות מעקרונות היסוד בסוגיה, לא רק בשל נסיבותיהם הספציפיות של התיקים שבפניהם, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות במיהות בעלי הדין, ופעמים גם לפנים משורת הדין..." (רע"א 6894/14 AIG חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית [פורסם בנבו] 24.12.14, פסקה 4)

    היה ומי מבעלי הדין איננו נכון לקבל את ההכרעה בעניין הוצאות המשפט בהליך שהסתיים, באפשרותו להגיש ערעור על פסק הדין, אך אין באפשרותו להביא את אותו העניין כעילה בהליך נפרד וחדש. הניסיון לפצל את בירור אותה מחלוקת בעניין ההוצאות בפני טריבונלים שונים, איננו עולה בקנה אחד עם ההסדר בתקנות ועלול להביא להשקעת משאבים כפולה ומיותרת באותה הסוגיה.

    למעשה, ניתן לראות בפסק הדין המסיים את התביעה ככזה שגם מכריע ומקים מעשה בית דין גם בכל הנוגע לפסיקת ההוצאות שנגרמו בגין אותו הליך שהסתיים. מעשה בית דין החוסם מפני העלאת הטענה בשנית בהליך חדש.

    כך גם ביחס למקרה דנא. בירור התביעה הקודמת הסתכם בפס"ד המפקחת ובמסגרתו פסיקת הוצאות בסך של 40,000 ₪ לזכות התובעים. כך גם בירור התביעה שנמחקה ואשר הסתיימה בפסיקת הוצאות בסך של 7,500 ₪ לזכות התובעים. התובעים לא הלינו על החלטות אלו. התובעים לא הגישו ערעור על החלטות אלו. התובעים מושתקים ומנועים מניסיון לתקוף החלטות אלו בהליך מאוחר.

    העתירה לחיוב גודוביץ בהוצאות התובעים בהליכים הקודמים – נדחית.

31. לטענת התובעים יש לחייב את גודוביץ בתשלום הוצאות ההליך.

    ככלל, מן הראוי לפסוק לבעל הדין הזוכה את ההוצאות שהוציא בפועל. עם זאת, בכל מקרה יש לבחון את מכלול הנסיבות ולראות אם אותן הוצאות שהוציא בעל הדין הן כאלו שניתן לסווגן כנדרשות וראויות בהליך. אין הכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך. ההוצאות אף צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר ואח' [פורסם בנבו] 30.6.05, פסקה 19 בפסק הדין).

    התובעים תמכו טענה זו בחשבונית שלפיה נשאו בשכר טרחת עו"ד בסך של 40,950 ₪. בירור תביעה זו נמשך למעלה מ- 3 שנים, כלל 3 דיונים וחייב התנהלות מול מומחה שמונה. אני סבור כי שכר הטרחה בהיקף האמור סביר בנסיבות אלו.

    התובעים הוציאו במהלך בירור הטענות סך של 8,026 ₪ בגין המומחה שמונה, ועל גודוביץ לשאת גם בתשלום זה.

    לא מצאתי להשית על גודוביץ את עלות המתורגמנית בה בחרו התובעים להיעזר לבירור המחלוקות. צורך זה נוכח אי השליטה בעברית איננו פרי מחדל של גודוביץ.

32. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

33. כך ניתן לסכם:

    התובעים עתרו לפיצויים על הנזקים שנגרמו להם עקב ליקויים בדירת התובעים, אשר מקורם ליקויי איטום בדירת גודוביץ.

    נמצא שכבר במסגרת התביעה הקודמת בפני המפקחת התברר שיש ליקויי איטום בדירת גודוביץ ואשר גורמים לנזק לדירת התובעים. לא זו בלבד שכך נמצא וכך נקבע, התברר שגודוביץ חויבו לתקן את הליקויים בדירתם ונמנעו מלעשות כן במשך שנים. ליקויים אלו תוקנו לבסוף, לפי הנטען, רק במהלך 2024 ולאחר הגשת תביעה זו.

    נוכח ממצאים אלו, נמצא שגודוביץ אחראים לנזקים בדירת התובעים.

    התובעים טענו שגם הנתבע 3 אחראי לנזקים שהתגלו דירת התובעים, שכן הפר את חובת תום הלב ונמנע מלגלות להם על אודות ליקויי האיטום בדירת גודוביץ והנזילות שנגרמו עקב זאת. הנתבע 3 הכחיש טענה זו ונמצא שלא הוצגו ראיות המבססות טענה זו. נראה שהנתבע 3 סבר שמצב התקרה בדירת התובעים נובע מגיל הבניין ובלאי טבעי ולכן בחר להסתיר את תקרת הדירה בתקרת גבס. בהיעדר ראיה אחרת, בחרתי לקבל את גרסת הנתבע שלפיה לא ידע על הליקויים בדירת גודוביץ.

    בבחינת נזקי התובעים נמצא לקבל את אומדן המומחה באשר לעלות התיקון, כולל האפשרות שיידרש חיזוק לתקרה וכולל האפשרות שיידרשו תיקונים בלתי צפויים. הסכום הכולל שנמצא בטענה זו הועמד על סך של 196,647 ₪. כך גם נמצא לפסוק לתובעים פיצוי על הנזק הלא ממוני שנגרם להם בשל התנהלות גודוביץ, בסך של 30,000 ₪.

    טענת התובעים להחזר הוצאות שהוציאו בהליכים קודמים נדחתה, בשל מעשה בית דין.

    טענת התובעים להוצאות שהוציאו בהליך זה, שכר טרחת עו"ד (40,950 ₪) ועלות המומחה (8,026 ₪), התקבלה.

    לאחר שנמצא לדחות את התביעה כלפי הנתבע 3, היה מקום לחייב את התובעים בתשלום הוצאות נתבע 3. אינני עושה כן מאחר והנתבע 3 לא הגיש סיכומים מטעמו ולא מצא ליתן לכך כל הסבר.

34. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ישראל מאיר גודוביץ ותומר גודוביץ, לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

    • סך של 196,647 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.4.23.

    • סך של 30,000 ₪.

    • סך של 48,976 ₪.

    • אגרת בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה.

      הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין.

      ניתנה היום, י' אדר תשפ"ה, 10 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.