פלוני ואח' נ' נוף - נווה עוז צפון - גנים בע"מ ואח'

הרקע לתביעה ותמצית טענות הצדדים:

1. מדובר בתביעה בגין נזק שעל פי הנטען גרמו הנתבעות לדירה בבניין שבו ביצעו עבודות בניה. .

    

2. התובע הוא בעלים של דירה בבניין שבו ביצעו הנתבעות עבודות בניה מכוח הסכם, ששני הצדדים התייחסו אליו כאל "הסכם תמ"א 38" (להלן – "ההסכם").

    

3. התובעים הם אח ואחות. על פי הנטען על ידי התובעת, התובע הוא בעל צרכים מיוחדים ולכן היא מונתה על ידי הוריה המנוחים לטפל עבורו בכל הקשור לדירה שאותה יירש מהם. לכן, לטענתה, היא זו שטיפלה עבור התובע בל הקשור לעבודות שבוצעו בבניין ובדירה והיא זו שנתנה תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

    

4. לטענת התובעים, תוך כדי ביצוע העבודות בבניין, גרמו הנתבעות או מי מטעמן נזקים לדירה. לטענת התובעים, הנתבעות או מי מטעמן שברו את גג הבניין, שמהווה תיקרה לדירה, ובשל כך חדרו לדירה מים, אבק וחומרי בניין.

    

5. לטענת התובעים, בשל כך נטשו השוכרים את הדירה, ואז עשו בה הנתבעות שימוש כמחסן, תוך שהן ועובדיהן גורמים בכך נזקים נוספים לדירה. לטענת התובעים, בסופו של דבר, ועם תום העבודות בבניין נמסרה הדירה באיחור ניכר, וכיש בה נזקים רבים, שאותם נאלצו התובעים לתקן על חשבונם.

    

6. לטענת התובעים בשל התנהלותן, על הנתבעות לשלם להם פיצוי בגין האיחור במסירת הדירה, הפסד דמי שכירות, הנזקים בדירה, עגמת נפש ועבור ההוצאות שהוציאו לצורך ניהולה של התביעה.

    

7. בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי אין לתובעת 2 עילת תביעה נגדם. הן גם הכחישו את כל טענות התובעים, טענו שלא גרמו נזקים לדירת התובע, לא אחרו במסירת הדירה, וכי יש לדחות את התביעה נגדן מכל וכל.

    

8. ביום 31.3.24 נשמעו הראיות. לאחר תום שמיעת הראיות הצדדים הגישו סיכומים בכתב ואלה מונחים כעת בפני.

    

   דיון:

9. אתחיל בזהות הצדדים: התובע הוא הבעלים היחיד של הדירה. התובעת, שהיא אחותו (להלן "פלונית"), אמנם מטפלת עבורו בענייני הדירה, אך היא אינה בעלת זכויות בדירה, ולכן אין לה עילת תביעה בשל הנזקים שעל פי הנטען נגרמו לדירה או להפסד ההכנסות הנטען מהדירה.

    

10. לפיכך, יש לדחות את התביעה ככל שזו הוגשה מטעמה של פלונית. כל הטענות תיבחנה לכן ביחס לתובע בלבד.

     

    הטענה בדבר איחור במסירת הדירה

11. על פי סעיף 10.3.3 להסכם, התחייבו הנתבעות לסיים את העבודות בבניין בתוך 15 חודשים ממועד מתן היתר הבניה. נקבע בהסכם כי אם הנתבעות לא יסיימו את העבודות עד 90 יום ממועד הסיום, הן יחויבו בתשלום של 350 ₪ בגין כל יום של איחור, ללא צורך בהוכחת נזק.

     

12. האגרה בגין היתר הבניה שולמה במלואה ביום 27.2.2018 (עמ' 25 לנספחי הנתבעת). ההיתר צורף לתצהירי הנתבעות. יחד עם זאת, התובע, בסיכומיו, כלל לא ביקש לחשב את האיחור ממועד מתן ההיתר, אלא טען שיש לחשב אותו ממועד תחילת העבודות. התובע טען כי העבודות החלו בחודש יוני 2018 (סעיף 3 לסיכומי התובע). צו התחלת העבודה שצורף כנספח 1 לתצהירי הנתבעות הוא מיום 1.5.18, והוא מתיישב לכן עם טענת התובע לפיה העבודות החלו בחודש יוני.

     

13. מאחר שעל פי ההסכם עם התובע, היה על הנתבעות לסיים את העבודות בתוך 15 חודשים ממועד קבלת ההיתר, ומאחר שלא יכול להיות ספק, לאור המסמכים שצורפו, שהעבודות החלו לאחר שניתן ההיתר, הרי שהיה על הנתבעות לסיים את העבודות לכל המאוחר עד ליום 30.8.19. אעיר, כי הנתבעות בטיעוניהן מפנות להסכם נספח 1 לתצהירן אלא שהסכם זה הוא בינן לבין קבלן המשנה, ולא בינן לבין בעלי הדירות בבניין, שהתובע ביניהם.

     

14. כאמור, היה על הנתבעות לסיים את העבודות לכל המאוחר עד ליום 30.8.19. על פי הנטען בתביעה, בפועל הדירה נמסרה לתובע רק באוגוסט 2020 (סעיף 6 לתצהיר פלונית).

     

15. בעניין המועד שבו נמסרה הדירה, אציין כי איש מהצדדים לא הציג ראיה חד משמעית באשר למועד המסירה. יחד עם זאת, הנתבעת הגישה את המוצג נ/1, וממנו עולה כי פרוטוקול ראשוני למסירת הדירה נערך רק ביום 27.2.20. ביום 23.7.20 נעשתה ביקורת, שהעלתה שחלק ניכר מהתיקונים שנדרשו טרם בוצע. כך, למשל, סומן בנ/1 כי לא הושלם חיבור גז למטבח, לא בוצעה בדיקה של איטום כללי, וטרם חוברו לדירה תשתיות בזק והוט. כל זאת לצד פעולות ניקיון רבות שטרם בוצעו. עוד עולה מנ/1 שביום 27.8.20 נעשה סיור נוסף בדירת התובע, והתברר בו שבאותו מועד טרם הותקנו ידיות לברזים במטבח.

     

16. עד הנתבעות, מר תמיר פורת, אישר בעדותו כי בחודש יולי 2020 הדירה טרם הייתה ראויה למגורים (עמ' 38 ש' 8-24).

     

17. מר חסון, שהעיד אף הוא מטעם הנתבעות, טען אמנם שביולי 2020 הדירה כבר הייתה ראויה למגורים (עמ' 15 ש' 17), אולם באותה נשימה גם הודה שבאותה עת הדירה לא הייתה ריקה, משום שאוחסנו בה פריטים של הקבלן, שכללו, בין היתר, סורגים שנועדו לדירות אחרות בבניין (עמ' 16 ש' 4-8). מאחר שהדירה לא פונתה, ממילא לא הסתיימו בה העבודות (סעיף 10.5 סיפא להסכם נספח 3 לתצהיר מטעם התובע).

     

18. לאור כל הראיות האלה, ומאחר שביום 27.8.20 התקיים סיור נוסף בדירה, והנתבעות לא הציגו פרוטוקול מסירה שיעדי כי הדירה נמסרה עוד קודם לכן, אני קובעת כי הוכח שלכל הפחות עד ליום 27.8.20 הדירה לא נמסרה לידי התובע.

     

19. מכיוון שהיה על הנתבעות לסיים את העבודות לכל המאוחר עד ליום 30.8.19, והן לא הסתיימו לפני יום 27.8.20, ממילא הן הסתיימו יותר מ 90 יום לאחר המועד. מכיוון שכך ועל פי ההסכם, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 350 ₪ בגין כל יום איחור. לאור מועד המסירה כפי שנקבע לעיל, נראה שהתובע זכאי לפיצוי בגין כשנה, וליתר דיוק 362 ימים.

     

20. יחד עם זאת, בסיכומים מטעמו, שהוגשו לאחר כל הראיות בתיק, כולל היתר הבניה שהוגש על ידי הנתבעות, התובע אינו דורש בראש נזק זה פיצוי אלא עבור 100 ימי איחור (סעיף 25(א) לסיכומים מטעמו). לאור הנתונים כפי שפורטו לעיל, פיצוי בשיעור הזה אכן מגיע לו. לכן אני קובעת כי התובע זכאי לקבל מהנתבעות פיצוי בסכום של 35,000 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה.

     

    הטענה בדבר פיצוי בגין אבדן דמי שכירות

21. בכתב התביעה נטען כי הדירה הייתה מושכרת, והשוכרים נטשו אותה בשל הנזקים שגרמו הנתבעות או מי מטעמן לדירה. בפועל, למעט עדותה של פלונית, לא הוצגה כל ראיה שהיא לכך שבמועד ביצוע העבודות, הייתה הדירה מושכרת, וכל שכן שלא הוצגה ראיה לכך שהשוכרים, ככל שהיו כאלה, עזבו את הדירה לפני תום תקופת השכירות.

     

22. אין די בעדותה היחידה של פלונית. פלונית היא בעלת אינטרס מובהק בתוצאות התביעה, בהיותה מי שמטפלת בכל צרכיו של אחיה התובע. לכן, יש לראות את עדותה כעדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך.

     

23. מעבר לכך, יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא הוצג הסכם שכירות לתקופה הנטענת. במיוחד כך כאשר פלונית טענה שיש בידה הסכם כזה (עמ' 22 ש' 7). הסכם שכירות לא הוצג גם למומחה מטעם התובע (עמ' 3 ש' 7). מעבר לכך, הוגש מטעם התובע הסכם שכירות מיום 25.11.20 , דבר המעיד על כך שהסכמי השכירות נעשו בכתב.

     

24. משלא הוצג הסכם שכירות לתקופה הרלוונטית, וגם לא הובאו השוכרים הנטענים להעיד, ממילא לא עלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח שהיו בנכס שוכרים. גם לא הוכח מה הייתה תקופת השכירות, וכמה דמי שכירות שולמו.

     

25. לא זו אף זו - מלבד עדותה של פלונית גם לא הוצגה שום ראיה לכך שהשוכרים, ככל שהיו כאלה, עזבו את הנכס, או מתי עזבו.

     

26. לכן אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את הנזק הנטען של הפסד שכירות, ואני דוחה את התביעה בעניין זה.

     

    הטענה בדבר הנזקים לדירה

27. נטען בתביעה שהנתבעות או מי מטעמן גרמו נזקים לדירת התובע. להוכחת טענה זו, וסכום הפיצוי שנדרש בתביעה, הוגשה חוות דעתו של מר לירן סמחוב (נספח 4 לתצהיר פלונית).

     

28. בדיון התברר שמר סמחוב לא ביקר בדירה בתום העבודות, אלא בעת שאלה היו בעיצומן. על פי האמור בחוות הדעת, מר סמחוב ביקר בדירה ביום 21.3.29 (סעיף 1 לחוות הדעת). בחקירתו טען מר סמחוב שהביקור היה ביום 26.2.19(עמ' 8 ש' 22-25). כך או כך, חוות הדעת מתייחסת למצב הדירה ביום הביקור (ר' סעיף 2.1 לחוות הדעת).

     

29. כפי שנקבע לעיל, העבודות באותו מועד היו בעיצומן, והן לא הסתיימו לפני אוגוסט 2020. גם מחוות הדעת ברור כי במועד בו ביקר המומחה בדירה לא הסתיימו עדין העבודות (סעיף 5 לפרק ההערות בחוות הדעת). פלונית גם היא הודתה בכך (עמ' 22 ש' 20).

     

30. יוצא, שחוות הדעת וממצאיה, לפיהם יש בדירה נזקים שעלות תיקונם 142,085 ₪, כלל אינה רלוונטית ואינה יכולה להועיל לבחינת השאלה מה היה מצב הדירה בעת שזו הוחזרה לידיו של התובע.

     

31. למעלה מן הצורך אוסיף, שלא ניתן לקבל את ממצאי חוות הדעת גם מטעמים נוספים. כך, למשל המומחה ציין שיש בדירה נזקי רטיבות, אך לא יכול היה לומר ממתי אותה רטיבות נטענת (עמ' 3 ש' 28), הוא נקב בסכום של עלויות חשמל, אך התברר שמדובר בסכום משוער, ולא כזה שמבוסס על בדיקה מסודרת (עמ' 4 ש' 19, עמ' 5 ש' 19-20).

     

32. מאחר שחוות הדעת מתעדת, לכל היותר, את מצב הדירה בעיצומן של העבודות, ולא את מצבה לאחר תום העבודות ובעת שנמסרה לתובע, ממילא אין בפני ראיה לכך שבעת שהתובע קיבל את הדירה היו בה ליקויים, ואם היו בה, מה העלות שנדרשה לתיקונם. התובע גם לא הביא ראיה לתיקונים שבוצעו בדירה, להבדיל מעבדות שיפוץ שפלונית הודתה שנעשו בדירה לאחר שנמסרה לתובע (עמ' 23 ש' 3).

     

33. בכ' התובע טענה בסיכומיה שיש לפסוק לטובת התובע את הסכום של 8,955 ₪, שמומחה הנתבעות אישר בחוות דעתו. אני דוחה טענה זו. מומחה הנתבעות ביקר בדירה ביום 22.9.22 (עמ' 39 ש' 14), שנתיים לאחר שזו כבר נמסרה לתובע. הוא הודה שאינו יודע מה היה מצבה של הדירה בתקופת העבודות והוא אינו יכול לכן להעריך את הנזקים שגרמו העבודות ואם הן גרמו נזק (עמ' 40 ש' 17-20). לא שוכנעתי איפה שממצאיו מוכיחים את מצב הדירה בעת שזו נמסרה לתובע.

     

34. לכן, אני קובעת שלא עלה בידי התובע להוכיח שהוא זכאי לפיצוי עבור נזקים שנותרו בדירה,. לכן, התובע גם אינו זכאי לקבל מהנתבעות את עלות חוות הדעת של מר סמחוב, היינו את הסכום ששולם כשכ"ט למומחה.

     

35. בסיכומיו טען התובע שעל הנתבעות לפצות אותו בגין הסכום ששילם למכון התקנים, אלא שגם בדיקה זו בוצעה טרם סיום העבודות, ביום 28.10.19. לכן, אני דוחה גם את התביעה בעניין זה.

     

    הטענה לפיצוי בגין עגמת נפש:

36. נטען שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש. התובע העמיד את הדרישה בראש נזק זה על סך של 10,000 ₪.

     

37. כפי שכבר פורט לעיל, הוכח בפני שהנתבעות איחרו כשנה במסירת הדירה. הוכח גם שהן עשו בדירה שימוש לאיחסון ציוד וחומרי בניה. מר חסון הודה בכך. כך גם עלה מעדותו של מר כרוף מטעם הנתבעות (עמ' 49 ש' 5-12). מר מועתז, שהעיד אף הוא מטעם הנתבעות הכחיש אמנם שאוחסנו חפצים בדירת התובע אלא שעדותו הותירה רושם שלילי ומתחכם, ובסופו של דבר גם הוא הודה שנעשה בדירה שימוש לאיחסון (עמ' 53 ש' 28-31).

     

38. לאור הדברים האלה, זכאי התובע לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, ולפלונית שטיפלה עבורו בענייני הדירה. הסכום שדרש בראש נזק זה הוא סביר, ואני מעמידה לכן את סכום הפיצוי שישולם לתובע בגין ראש נזק זה, על סך של 10,000 ₪.

     

    סיכום:

39. אני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע מר פלוני את הסכומים הבאים:

    • סך של 35,000 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.8.20 ועד התשלום בפועל.

    • סך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

    • את הוצאות התביעה (אגרות ומסירות), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד לתובע בסכום של 8,000 ₪. בקביעת סכום שכ"ט עו"ד לקחתי בחשבון את העובדה שתביעתה של פלונית נדחית.

       

40. כאמור, תביעתה של התובעת פלונית נדחית.

     

    המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין, ותסגור את התיק.

    ניתן היום, י"א סיוון תשפ"ד, 17 יוני 2024, בהעדר הצדדים.