רקע עובדתי
1.התובעים, שאול ואריאלה מזרחי (להלן: "התובעים"), העוסקים למעלה מעשרים שנה בתחום המוזיקה הישראלית, ובין היתר בעלים של מועדון הבארבי בת"א, החליטו להרחיב את תחום עיסוקם ולהקים מועדון בארבי נוסף גם בכפר סבא
(להלן: "המועדון"). המועדון פעל חמש שנים ולאחר תקופה זו, מטעמים עסקיים, התובעים פרסמו הודעה על סגירתו. יעל שחם ודוראל זנדר (להלן: "הנתבעים"), אשר פרשו מניהול מועדון הקאמלוט בהרצליה שמעו שהתובעים רוצים לסגור את המועדון ופנו אליהם בהצעה לשותפות.
2.ביום 23.5.08 התקשרו התובעים והנתבעים בהסכם הבנות (להלן: "הסכם ההבנות", נספח א' לתיק מוצגי התובעים) הנתבעים הצהירו שבדקו את כל הנתונים שהתובעים הציגו להם והסכימו לשלם לתובעים 150,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "ההשקעה") בתמורה לקבלת 50% ממניות החברה שמפעילה את המועדון. הצדדים גם הסכימו שלאחר חתימה על הסכם ההבנות (עם תחילת שיפוץ המועדון), תוקם חברה חדשה שתפעיל את המועדון, כל צד יחזיק ב- 50% מהזכויות בה, ובהתאם לכך, הצדדים יחתמו על הסכם שותפות, על מסמכי פתיחת חשבון בנק, לרבות מסמכים מול רשויות המס. לאחר הקמת החברה המשותפת יועבר סכום ההשקעה. הצדדים התחייבו למלא אחר התחייבותם במסגרת הסכם ההבנות ובמסגרת הסכמים שיחתמו ביניהם בעתיד בהגינות, נאמנות ומסירות הכל לתועלת המועדון והפעילות המשותפת.
3.הסכם ההבנות אמור היה להוות בסיס להסכם השותפות (להלן: "הסכם השותפות", נספח ה לתיק מוצגי התובעים) טיוטות בליווי הערות של יעל שחם (להלן: "יעל") הוחלפו בין הצדדים, אך משום מה הסכם השותפות לא נחתם.
4.ביום 11.6.08 ייסדו הצדדים חברה בשם "דוריאלה הפקות ומוסיקה בע"מ"
(להלן: "החברה"), אשר באמצעותה הופעל המועדון (נספח ב לתיק מוצגי התובעים). בתקנון החברה נרשמו אריאלה מזרחי (להלן: "אריאלה"), יעל ודוראל זנדר
(להלן: "דוראל") כבעלי מניות בחלקים שווים ביניהם (לכל אחד הוקצו 30 מניות רגילות). שאול מזרחי (להלן: "שאול") אומנם לא נרשם כבעל מניות בחברה (נספח ג לתיק מוצגי התובעים), אך בא כוחו אישר לבנק שהוא בעל מניות שווה ככל האחרים. דוראל נרשם כמנהל בחברה (נספחים ד, ד1 לתיק מוצגי התובעים).
5.הצדדים החלו בשיתוף פעולה ביניהם באופן שאריאלה ויעל עמלו במשותף להכנת תכנית עסקית, אשר כללה צפי של הכנסות, הוצאות ופרוט ההשקעה הנדרשת לצורך הפעלת המועדון (נספח ז' לתיק מוצגי התובעים). ביום 12.10.08 החברה חתמה על חוזה שכירות עם חברת עורפז בע"מ (להלן: "המשכיר", נספח ו לתיק מוצגי התובעים). אריאלה ויעל שימשו כערבות לקיום התחייבויות החברה. ביום 30.6.08 החברה פתחה חשבון בבנק הפועלים, מס' 225522 (להלן: "חשבון הבנק", נספחים ח, ט לתיק מוצגי התובעים), הצדדים הסכימו שבעלי זכויות החתימה בחברה יהיו כל אחד מיחידי הצדדים (שאול ואריאלה הוגדרו כקבוצה א, יעל ודוראל כקבוצה ב), כך שחתימתו של מי מקבוצה א ביחד עם מי מקבוצה ב בצירוף חותמת החברה תחייב את חשבון הבנק של החברה (נספחים י, יא לתיק מוצגי התובעים). במעמד פתיחת החשבון כל אחד מהצדדים חתם על "כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום" לכל התחייבות החברה כלפי הבנק (נספח יב לתיק מוצגי התובעים).
6.בסמוך לחודשים מאי-יוני 2009 הנתבעים עזבו את המועדון. התובעים המשיכו לנהלו בגפם עד 1.1.10 (סעיף 9.1 לתצהיר אריאלה, פרוט' מיום 11.2.15, עמ' 21 ש' 16-17).
טענות הצדדים
7.על פי האמור בתביעה, נטישתם החד צדדית של הנתבעים את המועדון, העמידה אותם בפני "שוקת שבורה" ובלית ברירה נאלצו להמשיך ולהפעילו על מנת לשלם חובות
לספקים ולאחרים. על הנתבעים כשותפים שווים לשאת במחצית מהחובות ששולמו.
8.הנתבעים הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד. לשיטתם מדובר בתביעה קנטרנית. התובעים הציגו בפניהם מצגי שווא באשר לרווחיות הגבוהה של מועדון הבארבי בת"א שאף הוא היה בניהולם ובהסתמך על מצגים אלה הנתבעים הסכימו לשלם לתובעים את סכום ההשקעה. החברה נקלעה לקשיים כלכליים בשל התנהלותם של התובעים כאשר לא הפקידו את הכנסותיה בחשבון הבנק שלה, אלא העבירו אותם לחברה אחרת בשליטתם. התובעים גם הבריחו את הציוד שהיה בחברה. על התובעים להשיב לנתבעים את סכום ההשקעה בתוספת שווי הציוד של הנתבעים שנטלו ללא רשותם. בכל מקרה, אין לחייב את הנתבעים אישית, שכן אפילו וייקבע שנותר חוב כלשהו – הרי הוא חובה של החברה.
דיון
9. לצורך קיום שותפות חייבים להתמלא שלושה תנאים: קיומו של עסק, שני אנשים או יותר שמנהלים את העסק, ומניע משותף להפקת רווחים (סעיף 1 לפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה-1975, להלן: "הפקודה"). הפקודה איננה קובעת שהסכם בכתב הוא תנאי לקיומה של שותפות ובכל מקרה על בית המשפט לבחון האם הצדדים ראו את עצמם כשותפים, והאם בנסיבות שנוצרו האדם הסביר יכול ללמוד שכוונת הצדדים היתה ליצור יחסי שותפות ביניהם. כוונת הצדדים יכול שתילמד מזכותם ההדדית לנהל את העסק ולחייב אחד את השני, מהשתתפותם השווה ברווחי העסק, האופן שבו הוצגו לציבור וכיוצא בזה, כל מקרה לפי נסיבותיו. (ע"א 262/86 וולטר רוט ואחרים נגד DRAK AND CO., מה(2), 353; ע"א 727/88 מנשה שוורץ נגד ישראל רנן, מו(5), 851, 853; ת.א. 1083/06 עו"ד צדקיהו הרמולין נגד עו"ד שרגא פ.בירן, פורסם בנבו 17.9.09; ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ נגד ישראל פישל וערעור שכנגד מו(4), 319; ע"א 32/62 צבי הולנדר נגד מילן טלר, טז, 1560; ה"פ (ת"א) 543/89 שהרבני יעקב נגד מיטלמן מנחם, פורסם בנבו 7.7.92).
10.הסכם ההבנות, אשר היווה רקע להסכם השותפות (שאומנם לא נחתם, אך לא בשל מחלוקות עובדתיות ומשפטיות הקשורות לאופי היחסים שבין הצדדים) מלמד שכוונת הצדדים היתה ליצור יחסי שותפות מלאים ביניהם. הצדדים קבעו שהנתבעים יהיו זכאים ל- 50% ממניות החברה שתפעיל את המועדון תמורת השקעתם. הסכם השותפות פירט ביתר הרחבה את יחסי השותפות (סע' 18, 15, 14 להסכם).
חובות לספקים ואגרת שילוט
11.עם זאת, כעולה מהסכם ההבנות, הצדדים גם הסכימו שתוקם חברה שתפעיל את המועדון (סעיפים 7-9 להסכם ההבנות). בהסכם השותפות הוגדרה מטרת החברה, הקמתה והון החברה ואף נקבע שכל ההוצאות והתשלומים בקשר עם עסקי החברה המשותפת ישולמו מתוך רווחיה, או מתוך הון החברה המשותפת, או חשבון הבנק שלה (סע' 5, 7, 8, 11, 12 להסכם השותפות). הצדדים גם פעלו על פי הסכם ההבנות (והסכם השותפות שלא נחתם) כאשר ייסדו את החברה, נרשמו כבעלי מניות שווים בה, ודוראל נרשם כמנהלה (נספחים ב, ג, ד, ד1 לתיק מוצגי התובעים), החברה חתמה על חוזה שכירות עם המשכיר, ופתחה חשבון בבנק הפועלים (נספחים ז, ח, ט לתיק מוצגי התובעים).
12. מהאמור עולה שהצדדים ראו את עצמם כשותפים לכל דבר ועניין במסגרת היחסים שביניהם, אך הביעו את כוונתם הברורה כי בכל הנוגע ליחסים מול צדדים שלישיים החברה היא בעלת דברם – כאשר קבעו שהמועדון יופעל באמצעות חברה. כידוע, חברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ועל כן לא ניתן להיפרע אישית מבעלי המניות, אלא במקרים מסוימים של הרמת מסך (אותם יש להוכיח). צדדים מתאגדים כחברה לא רק משיקולי מס, אלא בראש וראשונה כדי למצות את תועלת השוק מבלי להסתכן בחבות אישית העלולה לפגוע ברווחתם הפרטית (בג"צ 253/64 ג'ריס נגד הממונה על מחוז חיפה, יח(4), 673). אריאלה אישרה בחקירתה הנגדית שכל הפעילות במועדון נוהלה באמצעות החברה ועל כן גם יצאו חשבוניות של החברה (פרוט' מיום 11.2.15 עמ' 10 ש' 21-26), כך גם עולה מהחשבוניות שצורפו (נספחים טז, כו לתיק מוצגי התובעים). התובעים פרעו את חובות החברה לספקים משיקולים עסקיים שלהם (על מנת להמשיך ולהפעיל את בארבי ת"א) והם אינם יכולים כעת לדרוש שהנתבעים, אשר לא נתנו את הסכמתם שהחובות ייפרעו מכיסם, ישאו במחציתם. גם אגרת השילוט מופנית לחברה (נספח כו לתיק מוצגי התובעים) ומאותה סיבה הנתבעים אינם צריכים לשאת במחציתה.
נוכח האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ביחס לחובות לספקים ולאגרת השילוט.
13.אני גם דוחה את התביעה בכל הנוגע לשכר עבודתה של אריאלה שכן אין חולק שהנתבעים לא היו המעבידים שלה.
חוב מע"מ
14.על פי עדותה של אריאלה שולם מע"מ בגין חוב החברה על סך 54,971 ₪ (נספח ל לתיק מוצגי התובעים) ועל כן חובם של הנתבעים הוא 27,485 ₪ (סעיף 10 ד לעדותה הראשית של אריאלה). בסיכומיהם זנחו הנתבעים כל טענה ביחס לחוב (ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נגד סולל בונה, מז(1) 311) מלבד הטענה שאין לחייבם פעמיים. על פי סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק") אי תשלום חוב למע"מ מהווה עבירה ועל פי סעיף 106 ב לחוק רשאי מנהל מס ערך מוסף לקבוע כי בעל תפקיד יהיה חייב אישית בתשלום המס. על פי סעיף קטן (ג) "בעל תפקיד" הוא מי שבעת ביצוע מעשה היה מנהל פעיל, שותף או בעל שליטה, באותו חבר בני אדם. היות והנתבעים אינם יכולים להתנער מחבותם האישית לתשלום המע"מ ומשהוכח שגובה החוב עומד על 54,971 ₪ על הנתבעים לשאת במחציתו ובסך של 27,485 ₪.
חובות לבנק
15.התובעים והנתבעים חתמו כערבים לחובות החברה בבנק. ערבותם היא ביחד ולחוד. (סעיף 26 לנספח יב לתיק מוצגי התובעים) ועל כן גם הבנק פנה לתובעים בדרישה לפרוע את חובם (נספח כז לתיק מוצגי התובעים). על פי נספח כח לתיק מוצגי התובעים גובה החוב לבנק נכון לסוף מאי 2009 עמד על סך 303,805₪ (להלן: "החוב", נספח כח לתיק מוצגי התובעים) התובעים לא הציגו כל ראייה כמה שילמו לבנק. אין חולק שהצדדים הסכימו שסכום ההשקעה ישמש כהלוואת בעלים לחברה ויישאר בחשבון כפיקדון. הוסכם שהחברה תשלם לתובעים את סכום ההשקעה וכך נעשה (עדות אריאלה פרוט' מיום 11.2.15 עמ' 15 ש' 12-17). הבנק קיזז מסכום החוב 150,338 ₪ (פרוט' מיום 11.2.15 עמ' 23 ש' 23) כך שיתרת החוב לבנק עמדה על 153,467 ₪ ומחצית ממנו 76,733 ₪ ועל הנתבעים לשלם סכום זה לתובעים.
טענות ההגנה של הנתבעים והתביעה שכנגד
16.אני דוחה את טענות הנתבעים בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד. בתביעה שכנגד נטענה טענה כללית, ובלתי מפורטת בדבר מצג שווא ותרמית בניגוד לנדרש בתקנות 9 ו- 78 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, (ת.א. (ת"א) 2007/02 ארגיל שירותי תובלה 1993 בע"מ נגד תעבורה אחזקות בע"מ, פורסם בנבו 4.5.06; ת.א. 2032/09 אחים שליין בע"מ נגד הראל בע"מ – חברה לביטוח, פורסם בנבו 10.9.12 ). לגוף העניין, לא הונחה תשתית ראייתית מינימלית להוכחת הטעייה או כוונת מרמה ההפך הוא הנכון; הנתבעים אישרו בחקירתם הנגדית שלא עשו שום בדיקה ביחס לנתונים שקיבלו מהתובעים (פרוט' מיום 9.9.15 עמ' 28 ש' 3, עמ' 35 ש' 4). הנתבעים, בעלי ניסיון קודם (ניהול קאמלוט בהרצליה) נטלו סיכון עסקי כאשר נכנסו לשותפות עם התובעים ואף להם תרומה באובדן סכום ההשקעה.
17.הנתבעים גם לא הוכיחו שהתובעים נטלו ציוד בשווי של 50,000 ₪. בכתב ההגנה הועלתה טענת קיזוז זו באופן סתמי (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, תשס"ה, עמ' 374-377; ע"א 579/85 אריאן נגד בל"ל, מ(2), 767) ובהיעדר חוות דעת שמאית דינה להידחות גם ביחס לתביעה שכנגד.
18.על כן אני דוחה את התביעה שכנגד.
סוף דבר
19.אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 104,218 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. אני דוחה את התביעה שכנגד ללא צו להוצאות.
ניתן היום, י' אדר ב' תשע"ו, 20 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
