פלונית נ' פרטוש ואח'

לפניי תביעה לסילוק יד ממקרקעין , נחלה במושב מיטב.

רקע עובדתי

1. התובעת והגב' ח.נ. הן אחיות חורגות מאותו אב, מר ב.מ. ז"ל.

2. התובעת מבקשת לסלק את ידם של הנתבעים מנחלה חקלאית הממוקמת במושב מיטב ומספרה 36 (להלן: "הנכס" או "הנחלה"). הנחלה מצויה במקרקעין בבעלות המדינה ומנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות)".

3. אין חולק כי מיום הקמתה, הנחלה הוחזקה על ידי ב.מ. וxxx פלונית ז"ל, ולאחר פטירתם הועברו הזכויות בירושה, אך לא נרשמו ברשות, לבנם xxx xxx ז"ל אשר התגורר בנחלה עד לפטירתו בשנת 2017.

4. עוד אין חולק כי מאז פטירת xxx xxx ז"ל, הגב' ח.נ השכירה את הנחלה לצדדי שלישיים וביניהם הנתבעים, כפי שניתן לראות מהסכמי שכירות שצורפו על ידי הנתבעים.

5. התובעת הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי בבית משפט לענייני משפחה בנצרת בהליך 56834-01-18 על מנת להכיר בה כיורשת חוקית של xxx וב.מ. xxx ז"ל. בפסק דין שניתן ביום 29.3.18, בית המשפט (כבוד השופט זגורי) קבע כי התובעת היא היורשת הטבעית והחוקית של המנוחים.

6. בעקבות פסק הדין, התובעת פנתה למושב מיטב ולרשות מקרקעי ישראל על מנת להירשם כבעלת זכויות החכירה של הנחלה. אישור הרשות על ביצוע העברת זכויות לתובעת ניתן ביום 6.9.22. בהתאם לאישור האמור הזכויות בנחלה הועברו לשמה של התובעת.

7. למען שלמות התמונה יצוין כי הגב' ח.נ והנתבע 1 הגישו בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד מר יוסף יהודה, יו"ר הנהלת האגודה, כאשר האחרון ביקש מהם לפנות את הנחלה. בהליך ה"ט 64330-04-21 אשר נדון בפניי. ביום 6.5.21 התקיים דיון בבקשה ובסופו דחיתי את הבקשה .

8. התובעת הגישה את התביעה באמצעות מיופה כוחה מר שלמה יצחק שהינו חבר אגודה במושב מיטב ומחזיק זכויות חכירה של נחלה חקלאית במושב.

9. בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגישה התובעת בקשה לפיצול סעדים על מנת שהיא תוכל לתבוע מהנתבעים בעתיד תשלום עבור דמי שכירות ו/או נזקים שייגרמו לנחלה שכן טרם התגבשו סופית בעת הגשת התביעה.

10. במסגרת ההליך בפניי, הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים. מטעם התובעת הוגשו תצהירים מטעם מר שלמה יצחק ומר יהודה יוסף, ומטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של הגב' ח.נ. והנתבע 3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב ומכאן פסק הדין.

    טענות התובעת

11. התובעת טוענת כי היא היורשת החוקית של ב.מ. ז"ל וxxx xxx ז"ל, וזאת מכח פסק דין שניתן בתמ"ש 56834-01-18 על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת כאמור. על כן, טוענת כי היא בעלת זכויות החכירה בנחלה מס' 36 ובפועל מי שרשומה כיום כבעלת הזכויות מטעם רשות מקרקעי ישראל.

12. עוד טוענת התובעת כי בין האגודה החקלאית מיטב לבין הרשות קיים הסכם משבצת דו צדדי (להלן: "ההסכם" או "הסכם המשבצת") והנחלה כפופה אליו. על פי ההסכם, אסור לחבר אגודה להשכיר או להעביר זכויות שימוש בנחלה חקלאית ללא הסכמת הרשות והאגודה, והפרה של הוראה זו מקנה לרשות את האפשרות להשית קנס כספי על האגודה או לביטול הסכם המשבצת. התובעת מסתמכת על סעיף 8 ו- 19(ב) להסכם המשבצת מיום 15.8.2015.

13. התובעת טוענת כי הנתבעים פלשו לנחלה שלא כדין והסכמי השכירות בהם מחזיקים עם הגב' ח.נ נעדרי תוקף משפטי מכיוון שהם סותרים את הסכם המשבצת. כמו כן טענה התובעת כי הגב' ח.נ איננה מוסמכת להשכיר את הנחלה ופועלת על דעת עצמה.

14. יתרה מזאת, התובעת טוענת כי לא ניתן להחזיק בשתי נחלות חקלאיות בו זמנית, וזאת על פי החלטה מס' 6 של מועצת מקרקעי ישראל. היות והגב' ח.נ. מחזיקה בנחלה חקלאית במושב "נגה", התובעת טוענת כי קיימת מניעות שהיא תירשם כבעלת הזכויות בנחלה בה עסקינן.

15. התובעת מציינת כי גם אם היא והגב' ח.נ. שותפות במקרקעין כטענת הנתבעים, הרי שעל פי סעיף 30(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), השימוש במקרקעין טעון הסכמת כל השותפים. על כן, לאור העובדה שהתובעת לא הסכימה להשכיר את הנחלה לנתבעים , הגב ח.נ. לא הייתה רשאית להשכיר את הנחלה.

    טענות הנתבעים

16. הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים בנחלה כדין מכח הסכמי השכירות שהם חתמו עליהם עם הגב' ח.נ. נתבע 3 טוען כי קיים הסכם לטובתו מיום 13.11.16 שנחתם עם xxx xxx אשר הוארך על ידי הגב' ח.נ.

17. עוד נטען כי הסכמי השכירות נועדו לשלם את החובות של הנחלה ולשמירתה, שכן, הגב' ח.נ גילתה כי קיים חוב שלא שולם על ידי אחיה י.ב. ז"ל. על כן, לפי סעיף 31(א)(2) ו-(3) לחוק המקרקעין , הגב' ח.נ. הייתה רשאית להשכיר את הנחלה על מנת לשמרה. התובעת לא הסכימה לסייע בחובות ולכן הגב' ח.נ. השכירה את הנחלה ובכך מנעה נזק. לעומת זאת, התובעת זנחה את החובות ובכך יש חוסר תום לב.

18. לעניין זכויות הגב' ח.נ בנחלה, הנתבעים טוענים כי היא והתובעת יורשות בחלקים משותפים וכי הגב' ח.נ זכאית להירשם כיורשת במחצית מהזכויות שכן התובעת אינה יורשת בלעדית. נטען כי על פי צו הירושה מיום 5.1.22, הגב' ח.נ והתובעת הן היורשות של המנוחים.

19. כמו כן, הנתבעים טוענים כי לתובעת אין זכויות לתבוע את סילוק ידם שכן אינה מחזיקה או גרה בנחלה. מדובר במזימה של התובעת לנשל את הגב' ח.נ מהירושה שעה שהיא נלחמת להציל את הנחלה ולשלם את החובות הרובצים עליה.

20. עוד נטען כי המושב מיטב ידע ואפשר לשוכרים להתגורר בנחלה בשנים קודמות ולא דרשו מעולם פינוי.

    דיון והכרעה:

21. אומר כבר עתה כי החלטתי לקבל את התביעה במלואה. אנמק להלן.

22. בטרם אתייחס לטענות הצדדים, אזכיר כי מדובר בתביעה לסילוק יד ותו לא. על כן, בית המשפט אינו הכתובת לדון בעניין זכויות הגב' ח.נ בנחלה או ביחס לחלוקת הזכויות בינה לבין התובעת.

23. המקור המשפטי לתביעת בעל מקרקעין לסילוק יד הוא סעיף 16 לחוק המקרקעין אשר לשונו: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

24. כללי יסוד בתביעה לסילוק יד באשר לנטל ההוכחה הוא כי בתביעה כזו די לתובע להוכיח שהוא הבעלים החוקיים של המקרקעין, ואז עובר הנטל לנתבע להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעין (ראו: ע"א 483/62 קוך נ' לנדוי (1963) וכן ע"א 16482/92 עיריית תל אביב יפו נ' גרינשטיין (1994).

25. אין מחלוקת כי מאז פטירת האח xxx xxx ז"ל, לא בוצעה העברת זכויות ברשות או באגודה לטובת הגב' ח.נ. אמנם בפועל הגב' ח.נ השכירה את הנחלה וקיבלה על עצמה את מלאכת ניהולה מאז פטירת xxx xxx ש"ל , אך היא איננה רשומה כבעלת הזכויות בנחלה, לא מטעם האגודה ולא מטעם הרשות. טענת הנתבעים כי התובעת אינה יורשת בלעדית וכי הגב' ח.נ היא יורשת נוספת מכח פסק הדין שניתן על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה אינה נכונה. מקריאת פסק הדין לא עולה מסקנה זו וכל מה שנזכר היה כי לתובעת אחות נוספת בשם ח.נ.. מכל מקום, בית המשפט לא יושב כערכאת ערעור על קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה ואין מקום לדון אם הגב' ח.נ. היא "יורשת נוספת" או לא.

26. לעומת הגב' ח.נ שלא הציגה כל מסמך המעיד על זכותה, התובעת הציגה אישור מטעם רשות מקרקעי ישראל על ביצוע העברת הזכויות בנחלה על שמה מיום 6.9.22. בעניין זה אני דוחה את טענת הנתבעים כי מדובר בהרחבת חזית. בכתב התביעה התובעת ציינה כי היא פועלת לרישום זכויותיה ברשות ומדובר באישור שניתן לאחר הגשת התביעה.

27. בנוסף לאישור מטעם הרשות, התובעת הציגה אישור מהאגודה לפיו היא המחזיקה כיום בנחלה על פי כל דין (נספח ג' לסיכומים מטעמה). כמו כן, היא הציגה פסק דין מבית משפט לענייני משפחה כי היא היורשת הטבעית והחוקית של המנוחים ב.מ. xxx ז"ל וי.ב. ז"ל.

28. מסמכים אלה מספקים על מנת לקבוע כי התובעת זכאית להחזיק במקרקעין והעברת הנטל לשכמי הנתבעים להוכיח את זכותם, נטל שהם לא עמדו בו. כל מה שהנתבעים הציגו כדי להוכיח את זכותם להחזיק במקרקעין הם הסכמי שכירות עם הגב' ח.נ. וכן מסמכים המעידים כי הנחלה מצויה בחובות.

29. העובדה שהנחלה מצויה בחובות איננה רלוונטית לענייננו ואינה משליכה על זכויות הגב' ח.נ או הנתבעים להחזיק בנחלה. בעניין זה נטען כי לפי סעיף 31(א)(2) ו- 3 לחוק המקרקעין, הגב' ח.נ. הייתה רשאית להשכיר את הנחלה כפעולה דחופה על מנת לשמר את הנחלה או לשמר את הבעלות בה לאור החובות הכבדים. איני מקבלת טיעון זה.

30. הסעיף עוסק בשותפים במקרקעין ולא הוכח שהגב' ח.נ היא שותפה בנחלה או שיש לה זכויות כלשהן בה. היא כלל לא צד בהליך זה. כמו כן, הטיעון אינו נכון מבחינה עובדתית. סעיף 8 בהסכם המשבצת קובע במפורש כי "במקרה של הפרת התחייבות זו תהיה רשאית המשכירה לבטל לאלתר חוזה זה ולקבל בחזרה לרשותה ולהחזקתה את אותו חלק מהמשבצת שבקשר אליו נעשתה ההפרה". במילים אחרות, השכרת הנחלה על ידי הגב' ח.נ, ללא אישור כנדרש בסעיף 8 להסכם המשבצת, לא רק שלא מציל את הנחלה אלא עלול להביא להפקעתה והפקעת זכויות החכירה בה, שכן השכרתה של הגב' ח.נ את הנחלה מהווה הפרה להסכם המשבצת.

31. גם אם נניח כי לגב' ח.נ זכויות חכירה בנחלה, ולא כך הדבר, לא הוכח בפניי שהיא עומדת בתנאים הקבועים בהסכם המשבצת המכשירים השכרת נחלה חקלאית. ואסביר להלן.

32. ענייננו במקרקעין עליהם הוקם מושב "מיטב" אשר נמצאים בבעלות המדינה ומנוהלים על ידי רשות מקרקעי ישראל. הרשות מחכירה את המקרקעין לאגודה על פי הסכם משבצת דו-צדדי שנחתם ביניהם. על מערכת היחסים בין הרשות לאגודה ניתן ללמוד מהסכם המשבצת.

33. על פי הסכם המשבצת אשר חל על האגודה ועל חבריה, לפי סעיפים 8 ו- 19(ב) , אסור לחברי האגודה להעביר את זכויות השימוש במשק ללא הסכמת הרשות והאגודה מראש. עוד קובע הסכם המשבצת כי אם הופרה ההתחייבות , רשאית הרשות לבטל את ההסכם לאלתר ולקבל את הקרקע לרשותה.

34. הנתבעים לא הוכיחו שהגב' ח.נ קיבלה אישור להשכיר את הנחלה מהרשות והאגודה כפי שקבוע בסעיפים 8 ו- 19(ב). לא הובא בפניי אף אישור כזה. להפך, יושב ראש האגודה, מר יהודה יוסף, הצהיר כי האגודה לא איפלונית לנתבעים להיכנס לנחלה והוא בעצמו ניסה להניא אותם מכך (סעיפים 17-23 לתצהיר). כמו כן, מר יוסף הוסיף על השלכות השכרת נחלה חקלאית ללא אישור כדין וציין כי "[הנתבעים] מעמידים את האגודה ובמיוחד את פלוניתבפני סיכון ממשי שרשות מקרקעי ישראל תפעל לביטול החכירה של הנחלה ותוכל להעבירה לידיהם של חוכרים אחרים" (סעיף 24 לתצהיר).

35. כמו כן, אציין כי טענת נתבע 3 שהוא היה שוכר עוד בתקופת י.ב. אינה מכשירה את הסכם השכירות הקיים עם גב' ח.נ., וכל מחדל של האגודה בעבר אינו מהווה אישור במפורש או במכללא למה שנעשה כיום.

36. עוד נקודה שראוי להדגישה היא כי השכרת הנחלה על ידי הגב' ח.נ אינה משמשת לתעסוקה חקלאית ובכך יש לפגום עוד יותר בהסכם השכירות שהיא ערכה שכן מדובר בנחלה שלא ניתן להשכיר למטרה לא חקלאית ( בבג"ץ 1027-04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (9.6.11)(

37. הנתבעים צירפו צו ירושה מיום 5.1.22 לפיו הגב' ח.נ היא יורשת. למעלה מהצורך אציין כי גם אם אניח כי הגב' ח.נ היא אכן יורשת נוספת, הנתבעים לא התמודדו עם טענת התובעת כי לגב' ח.נ. רשומה נחלה במושב "נגה", מה שמונע ממנה להירשם כבעלת זכויות חכירה בנחלה נוספת. אדגיש כי הנתבעים לא הכחישו עובדה זו ואף צירפו אישור מסירה הממוען לגב' ח.נ. במושב נוגה.

38. נקודה חשובה מאוד ועיקרית היא זו: גם אם נניח כי התובעת והגב' ח.נ הן שותפות בנחלה וכי ניתן להשכיר את הנחלה למטרת מגורים, הרי שגם במקרה זה , אין הדבר מסייע לנתבעים. גם אם מדובר בשתי שותפות במקרקעין, הגב' ח.נ אינו יכולה להחליט להשכיר את הנחלה לנתבעים בניגוד לדעתה של התובעת.

39. סעיף 30 לחוק המקרקעין שעניינו ניהול ושימוש המקרקעין קובע במפורש כי כל פעולה החורגת מניהול או שימוש רגיל, טעונה הסכמת כל השותפים. וזו לשון הסעיף:

    30.(א)בעלי רוב החלקים במקרקעין המשותפים רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם.

    (ג)דבר החורג מניהול או משימוש רגילים טעון הסכמת כל השותפים (הדגשה לא במקור- מ.ג'.מ).

40. אין מחלוקת כי התובעת לא הסכימה להשכרת הנחלה לנתבעים. לפיכך, הטענה כי הגב' ח.נ. היא שותפה בנחלה והיא זו שהשכירה, אין בה לסייע לנתבעים כאשר התובעת לא מסכימה להשכירם.

    לסיכום

41. אני מורה לנתבעים לפנות ולסלק את ידם ממקרקעין הידועים כנחלה מס' 36 במושב מיטב ולהשיבם לידי התובעת כאשר הם נקיים ופנויים מכל בנוי, אדם וחפץ ולנקות כל פסולת שהושלכה בהם.

42. מועד הפינוי יהיה תוך 14 ימים מהיום.

43. ניתן לתובעת היתר לפיצול סעדים כמבוקש.

44. הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. סכום ההוצאות כולל שכ"ט עו"ד לפי התעריף המינימלי כמצוות תקנה 153 לתקנות סד"א וכן אגרת המשפט ששולמה עם פתיחת ההליך.

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, י' אייר תשפ"ג, 01 מאי 2023, בהעדר הצדדים.