אישה שירשה נחלה במושב הגישה תביעה נגד שלושה אנשים שגרים במקום בהתאם להסכם שכירות שנערך מול אחותה למחצה. טענתה כי היא בעלת הזכויות היחידה התקבלה
השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס קיבלה לאחרונה תביעה לצו פינוי שהגישה אישה שירשה נחלה במושב מיטב. הנתבעים שכרו את הבית במושב מאחותה למחצה של התובעת. בפסק הדין נקבע כי התובעת הוכיחה שהיא בעלת הזכויות בשטח וכי ההשכרה שביצעה אחותה לא מחייבת אותה. עוד נקבע שבהיעדר הסכמת התובעת על הנתבעים להתפנות מהשטח.
לתובעת אחות למחצה מאותו אב. הנחלה הוחזקה על ידי אביה של התובעת ורעייתו. לאחר מותם הועברו הזכויות בירושה לבנם שגר בנחלה עד לפטירתו ב-2017.
מאז פטירת הבן האחות למחצה השכירה את הנחלה לצדדים שלישיים, ביניהם הנתבעים.
ב-2018, בהליך נפרד, הכיר בית המשפט למשפחה בנצרת בתובעת כיורשת חוקית של אביה ואחיה. ב-2022 הועברו הזכויות בנחלה לשמה של התובעת.
לטענת התובעת, היא היורשת החוקית של האב והאח ובעלת הזכויות בנחלה.
עוד לדבריה, בין האגודה החקלאית מיטב לבין רשות מקרקעי ישראל קיים הסכם משבצת שהנחלה כפופה אליו. על פי ההסכם, אסור לחבר אגודה להשכיר או להעביר זכות שימוש בנחלה חקלאית ללא הסכמת הרשות והאגודה, והפרה של הוראה זו מקנה לרשות את האפשרות להשית קנס כספי על האגודה או לבטל את הסכם המשבצת.
התובעת טוענת כי הנתבעים פלשו לנחלה שלא כדין והסכמי השכירות בהם הם מחזיקים מול אחותה נעדרי תוקף משפטי מכיוון שהם סותרים את הסכם המשבצת. כמו כן לדבריה, אחותה אינה מוסמכת להשכיר את הנחלה ופועלת על דעת עמה.
יתירה מכך לטענתה, לאחותה נחלה חקלאית במושב אחר ולא ניתן להחזיק בשתי נחלות חקלאיות בו זמנית, כך שהאחות אף לא יכולה להירשם כבעלת הזכויות בנחלה נשוא המחלוקת. זאת ועוד, גם אם היא ואחותה שותפות במקרקעין כטענת הנתבעים, השימוש טעון הסכמת כל השותפים ומאחר שהיא לא הסכימה להשכיר להם את הנחלה עליהם להתפנות.
הנתבעים טענו מצידם כי הם מחזיקים בנחלה כדין מכוח הסכמי השכירות. עוד נטען כי הסכמי השכירות נועדו לשלם את החובות של הנחלה ולשמירתה, שכן האחות למחצה גילתה כי קיים חוב שלא שולם על ידי אחיה. לטענתם, התובעת לא הסכימה לסייע בחובות ולכן אחותה השכירה את הנחלה ובכך מנעה נזק. הם הוסיפו כי האחיות יורשות בחלקים משותפים של הנחלה. לטענתם, תביעת הפינוי היא מזימה של התובעת שרוצה לנשל את אחותה מהירושה.
מנוגד להסכם המשבצת
השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס מבית משפט השלום בעפולה קיבלה את התביעה. היא ציינה שהאחות למחצה אינה רשומה כבעלת הזכויות בנחלה וכי טענת הנתבעים שהתובעת אינה היורשת הבלעדית ושהאחות היא יורשת נוספת, אינה נכונה.
עוד היא כתבה שהעובדה שהנחלה מצויה בחובות אינה רלוונטית ואינה משליכה על זכויות האחות למחצה או הנתבעים להחזיק בנחלה. זאת ועוד, ההשכרה עלולה אף להביא להפקעת הזכויות בנחלה מכיוון שהיא מנוגדת להסכם המשבצת שכן לא קיבלה אישור מהרשות ומהאגודה.
עוד קיבלה השופטת את הטענה כי לאחות יש נחלה אחרת, מה שמונע ממנה להירשם כבעלת הזכויות בנחלה. השופטת הוסיפה כי גם בהנחה שמדובר בנחלה משותפת, מה שלא הוכח, בהיעדר הסכמה של התובעת להשכרת הנכס אין לנתבעים זכות להישאר בו.
בנסיבות אלה הורתה להם השופטת להתפנות מהשטח בתוך 14 יום.
הנתבעים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד נחום מרדכי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אסף גיתיאת
עו"ד דקל מנחמי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.