קדש נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

תביעה על סך 168,254 ש"ח בגין תגמולי ביטוח ונזק שנגרם בעקבות התכחשות ראשונית לכיסוי הביטוחי.

רקע

1.התובעת היא הבעלים של דירה ברחוב בית וגן בנתיבות ("הדירה"), והיא גרה בה החל משנת 1993. בתקופה הרלוונטית התגורר איתה גם בנה. הדירה מבוטחת אצל הנתבעת החל משנת 2005 בביטוח הכולל גם נזקי מים כתוצאה מדליפה מצנרת. בהתאם לפוליסה, תיקון הנזקים אמור להתבצע באמצעות חברת שחר נזקי צנרת בע"מ ("שחר").

2.במרץ 2015 הבחינה התובעת בכתם רטיבות בקיר בסמוך לחדר האמבטיה בדירה. היא התקשרה לנתבעת, וביום 18.3.2015 הגיע לדירה קבלן אינסטלציה העובד עם שחר ("הקבלן"). הקבלן אמר לתובעת כי האמבטיה והצנרת רקובה (ראו, דוח חברת שחר, נספח ד' לתצהיר הקבלן) וכי הכיסוי הביטוחי אינו חל על נזק זה. התובעת שילמה לקבלן סך של 113 ש"ח עמלה עבור "ביקור סרק" (העמלה עמדה על 120 ש"ח, אך חסרו לה שבעה שקלים והקבלן ויתר עליהם).

זמן קצר לאחר מכן שכרה התובעת את שירותיו של הקבלן לביצוע שיפוץ בחדר האמבטיה, לרבות החלפת צנרת ואמבטיה, תמורת סך של 8,500 ש"ח. לטענת התובעת, הקבלן הציע לה את שירותיו לאחר שאמר לה כי אין כיסוי ביטוחי לנזק. היא בדקה אפשרויות אצל אינסטלטורים אחרים, ולבסוף בחרה להתקשר איתו מכיוון שהוא הסכים לבצע את העבודה בחופשת הפסח שחלה מספר שבועות לאחר מכן. גרסתו של הקבלן אינה שונה בעיקרה מזו של התובעת, אולם לטענתו הוא לא הציע לתובעת לבצע את העבודה אלא היא פנתה אליו מיוזמתה זמן מה לאחר מכן.

3.לא נחתם הסכם בכתב בין התובעת לבין הקבלן. הקבלן החל לבצע את העבודה ביום 7.4.2015, וביום 8.4.2015 שילמה לו התובעת מקדמה בסך 3,000 ש"ח (החשבונית צורפה לתצהיר התובעת). לאחר שהקבלן החל את העבודה, התעורר אצל התובעת חשש כי היא אינה מבוצעת כראוי. לפיכך, היא הזמינה את המהנדס מר אביגדור מוצ'ניק, שהגיע למקום ומתח ביקורת על אופן ביצוע העבודה, ובנוסף אמר כי כן קיים כיסוי ביטוחי לנזק של הרטיבות. לטענת התובעת, עקב כך עזב הקבלן את המקום בכעס, וזאת לאחר שהאמבטיה ואריחי הריצוף כבר הוצאו. לטענת הקבלן, המהנדס מטעם התובעת טען כי הצנרת שהתקין אינה בקוטר המתאים, אולם טענה זו לא הייתה נכונה. הקבלן מכחיש כי עזב את המקום בכעס, ולטענתו התובעת והמהנדס מטעמה הורו לו להפסיק את העבודה.

לטענת התובעת, במצב הדברים שנוצר לא הייתה אפשרות להתגורר בדירה, שכן לא הייתה אפשרות להתקלח, להשתמש בשירותים או להפעיל את מכונת הכביסה. התובעת עזבה את הדירה ביום 12.4.2015, ושכרה שני חדרים בדירה אחרת עבורה ועבור בנה. לאחר אוקטובר 2015 עזב בנה של התובעת את הדירה, ושכר יחידת דיור במקום אחר, והתובעת המשיכה לשכור חדר באותה דירה.

4.לאחר הדברים האלו, פנתה התובעת לנתבעת. לטענתה, הנתבעת ניסתה להפנות אותה לשחר והיא נאלצה להתקשר אליה עשרות פעמים. כך או אחרת, ביום 14.4.2015 הגיע לדירה שמאי מטעם הנתבעת, מר נאור גבריאלי. לטענת התובעת, השמאי הגיע למקום וצילם, אך לא נתן מענה לשאלתה למה עליה לצפות כעת. ביום 22.4.2015 פנתה התובעת (שבאותו שלב עדיין לא הייתה מיוצגת) במכתב לנתבעת, בו דרשה פיצוי בסכום כולל של 101,434 ש"ח. דרישת הפיצוי הורכבה מסכום של 70,634 ש"ח בגין השבת הדירה לקדמותה, בהתאם לחוות דעתו של מר מוצניק שצורפה למכתב, וכן עלויות של שכירת דירה לשלושה חודשים והובלה וסבלות.

5.בערך באותה תקופה הזמינה התובעת, לטענתה, פועלים שישלימו את ביצוע העבודה. הפועלים הספיקו לחשוף את רצפת חדר האמבטיה וחדר הכביסה (הצמוד לחדר האמבטיה), החליפו את הצנרת בחדרי האמבטיה והכביסה והחלו באיטום קירות חדר האמבטיה ובבידוד רצפת הבטון בין חדרי הכביסה והאמבטיה לסלון. אולם, עוד לפני שהספיקו לרצף את המקומות שמהם הוסרו האריחים, הופסקה עבודתם. לטענת התובעת, עבודתם הופסקה בהתאם להנחיית מומחה התובעת שהגיע לדירה לאחר מכן, כפי שיפורט להלן. לטענת התובעת, היא שילמה לפועלים סכום של כ-6,000 ש"ח, בלא שקיבלה מהם חשבונית, וכן קנתה חומרים בסך 4,300 ש"ח. חשבוניות על הסכום האחרון צורפו לתצהיר התובעת.

6.ביום 5.5.2015 הגיע לדירה מהנדס מטעם הנתבעת, מר רון אבני נחמן. לבקשת מר נחמן, בוצעה בדירה בדיקה על ידי חברת "אינפרטק", בה נמצאה תכולת רטיבות גבוהה של בין 10.5% ל-11.5% בסלון, במטבח ובחדר הילדים. בחוות דעתו, הנושאת את התאריך 28.5.2015, התייחס מר נחמן לחוות דעתו של מר מוצ'ניק כאל תביעת ביטוח מטעם התובעת, ואישר חלק מהדרישות בחוות הדעת. על יסוד חוות דעת זו, ניתנה גם חוות דעתו של מר גבריאלי, הנושאת את התאריך 2.7.2015. לפי חוות הדעת של מר גבריאלי, התובעת זכאית לתגמולי ביטוח בערכי שיפוי על סך 17,800 ש"ח ובערכי כינון על סך 30,916 ש"ח.

7.לטענת התובעת, ביום 6.7.2015 הודיעה לה הנתבעת בעל פה כי תאשר תשלום בסך 31,000 ש"ח כנגד קבלות על ביצוע התיקונים, וללא קבלות תאשר תשלום בסך 17,800 ש"ח. באותו שלב לא קיבלה התובעת, לטענתה, את חוות הדעת, ואלו נמסרו לבאת כוחה, לפי דרישתה, רק מספר חודשים לאחר מכן. באותו יום, 6.7.2015, נשלחה לתובעת הודעה מהנתבעת כי מכיוון שהפוליסה שלה משועבדת לבנק, עליה לדאוג להסרת השעבוד על מנת לקבל את הכסף. התובעת דאגה להסרת השעבוד, וביום 31.8.2015 קיבלה מהנתבעת תשלום בסך 17,478 ש"ח (לאחר קיזוז השתתפות עצמית).

8.ביום 19.7.2015 פנתה התובעת, באמצעות באת כוחה, לנתבעת בדרישה לפצותה עבור הנזקים שנגרמו לה. במכתב צוין, כי עבודות התיקונים בדירה הופסקו בהוראת הנתבעת, וכי התובעת נשארה ללא מקלחת ושירותים בדירה כאשר חלקי רצפה וקירות חשופים מחיפוי. סך הפיצוי שנדרש עמד על 143,934 ש"ח. ביום 5.11.2015 שלחה התובעת, באמצעות באת כוחה, מכתב נוסף לנתבעת, בו פירטה את השגותיה על חוות הדעת של מר נחמן ומר גבריאלי. במכתב זה נדרשה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 92,605 ש"ח, מעבר לסכום שכבר שולם לה. משדרישות אלו לא נענו, הגישה התובעת את התביעה הנוכחית.

התביעה והדיון בה

9.התביעה הוגשה ביום 28.2.2016, על סך 168,254 ש"ח. בכתב התביעה טוענת התובעת, כי הנתבעת אחראית כלפיה הן מכוח הפוליסה והן מכוח דיני הנזיקין. עילה נזיקית נמצאת לתובעת, לטענתה, בין היתר בכך שהקבלן הטעה אותה כשאמר לה שאין כיסוי ביטוחי לרטיבות בדירה ובכך שהנתבעת מסרבת לפצותה בגין מלוא נזקיה.

בכתב התביעה מפרטת התובעת, כי לאחר שנאלצה לעזוב את הדירה היא שכרה שני חדרים בדירה אחרת עבורה ועבור בנה תמורת דמי שכירות בסך 3,500 ש"ח לחודש. לאחר שבנה עזב באוקטובר 2015, ירדו דמי השכירות שהיא משלמת לסך של 1,000 ש"ח לחודש, אולם בנה שוכר גם הוא יחידת דיור בסך 1,600 ש"ח לחודש, הוצאה שהוא לא היה נושא בה אילולא נאלצו לעזוב את דירתה.

הפיצוי הנתבע מורכב מהסכומים הבאים, לאחר שהופחת מהם הסכום שכבר שולם על ידי הנתבעת: 70,634 ש"ח בגין הנזק לדירה לפי חוות דעת מוצ'ניק; 49,000 ש"ח עבור שכירת דירה חלופית עד מועד הגשת התביעה וחצי שנה נוספת; 15,000 ש"ח בגין הובלה ואריזה של הציוד; 40,000 ש"ח עבור עוגמת נפש; 5,000 ש"ח בגין אובדן שכר שנגרם לתובעת עקב הפסד ימי עבודה; 2,735 ש"ח בגין הסכום ששילמה עבור חוות הדעת שהגישה; וסך של 3,363 ש"ח בגין כספים ששילמה לקבלן.

10.בכתב הגנתה, חולקת הנתבעת על טענות התובעת. לטענת הנתבעת, מדובר בניסיון של התובעת לערוך שיפוץ ושדרוג של הדירה, בלא קשר למקרה הביטוח. התובעת מדגישה, כי בהתאם לפוליסה עליה לשאת בנזקים הישירים שנגרמו ממקרה הביטוח בלבד, ולא בנזקים תוצאתיים.

11.התובעת הגישה תצהיר שלה וכן חוות דעת של מר מוצ'ניק (התובעת הגישה גם תצהיר של בנה, אך הוא לא התייצב לדיון ההוכחות ותצהירו נמשך). הנתבעת הגישה תצהיר של הקבלן וכן את חוות הדעת של מר מוצ'ניק ושל מר נחמן. כמו כן מונה במסגרת ההליך מר מאיר לוזון כמומחה מטעם בית המשפט והוא הגיש את חוות דעתו. הנתבעת ביקשה תחילה לחקור את המומחה, אולם בהמשך ויתרה על חקירתו. לתובעת ניתנה הזדמנות להודיע אם היא מבקשת לזמן את מומחה בית המשפט, והיא בחרה שלא לזמנו. לאחר ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

12.ההליך שלפנינו מצריך התייחסות לשתי שאלות מרכזיות: האחת, מהו היקף חובתה של הנתבעת כלפי התובעת בהתאם לפוליסה; והשנייה, האם יש מקום להטיל על הנתבעת חבות כלשהי מכוח עילה לבר ביטוחית, היינו כזו שאינה מוגבלת לתנאי פוליסה.

נפתח בשאלה הראשונה.

חובת הפיצוי בהתאם לפוליסה

13.הנתבעת אינה חולקת על כך שלפחות חלק מנזקי הרטיבות בדירת התובעת מכוסים על פי הפוליסה (ראו עמ' 9, שורה 14 לפרוטוקול). מר גבריאלי ציין בעדותו, כי הייתה לו תחושה שחלק מהנזקים נגרמו כתוצאה מרטיבות שחדרה מבחוץ (שאינה מכוסה בפוליסה), אולם הוא נצמד לדוח של אינפרטק שזיהה נזילה מהצנרת (עמ' 24 לפרוטוקול). מר נחמן אישר בעדותו, כי תכולת הרטיבות הגבוהה בדירה היא אופיינית יותר לנזקי צנרת, וכך הוא התייחס אליה. עם זאת, לגבי חלק מהנזקים הנטענים טוענת הנתבעת כי אלו אינם נובעים מהדליפה מהצנרת אלא מגורמים אחרים.

בהקשר זה יש לציין, כי אין מחלוקת של ממש שמצבה התחזוקתי של דירת התובעת היה בכי רע. מר מוצ'ניק ציין זאת בחוות דעתו, וגם המומחים מטעם הנתבעת עמדו על כך. המומחה מטעם בית המשפט אף קבע בחוות דעתו, כי הבניין בו ממוקמת הדירה סובל מתופעה של "אדמה תופחת", היינו חלחול מי גשמים ליסודות הבניין, וכי עובדה זו גורמת לבעיות רבות בדירה. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא איזה מהנזקים בדירה יש לשייך לנזילה מהצנרת, המכוסה על פי הפוליסה, ואיזה מהנזקים נגרמו ממקור אחר.

14.נתייחס, אפוא, לאותם מרכיבים השנויים במחלוקת בין הצדדים. מרכיב אחד הוא נזקים שמפורטים בחוות הדעת מטעם התובעת, ובחוות הדעת מטעם הנתבעת נאמר כי לא ניתן לחוות לגביהם דעה מכיוון שהחלקים שניזוקו פורקו בטרם בוצעה הבדיקה על ידי מר נחמן. קטגוריה זו כוללת פירוק והחלפה של אמבטיה, כיורים, מערכת מים, חיפויי קירות בשירותים ובאמבטיה וכדומה (פריטים 3, 4, 5, 8, 9, 10, 11 ו-13 בחוות הדעת מטעם התובעת), בסכום כולל של 14,760 ש"ח. מעבר לציון העובדה כי לא ניתן היה לבדוק את הטענות בקשר לנזקים נטענים אלו, אין בחוות הדעת מטעם הנתבעת התייחסות לשאלה מהי הסבירות שהם יינזקו כתוצאה מהאירוע המכוסה בפוליסה.

כפי שאפרט להלן, דעתי היא שהקביעה הראשונית לפיה הנזק שאותר על ידי התובעת אינו כלול בכיסוי הביטוחי הייתה שלא כדין וכרוכה ברשלנות, וניתן לייחס לנתבעת אחריות בגין כך. מעבר לשאלה מהם הנזקים שנגרמו כתוצאה מכך ואשר על הנתבעת לשאת בהם – שאלה בה נדון להלן - הרי שיש לקביעה זו גם משקל ראייתי בקביעת חבותה של הנתבעת על פי הפוליסה, במובן זה שיש לזקוף לחובת הנתבעת את הקושי הראייתי שנוצר בשל כך שהתובעת החלה לבצע את העבודה באופן פרטי לפני ביקור מומחי הנתבעת. בהתחשב באמור, ומשעה שבחוות הדעת מטעם הנתבעת אין התייחסות לפריטי נזק אלו מעבר לטענה שלא ניתן היה לבודקם, יש להכיר בכיסוי ביטוחי ביחס אליהם.

15.מרכיב אחר השנוי במחלוקת הוא נזקים שנגרמו כתוצאה מסדקים בקירות הדירה (פריטים 1, 2, 19 ו-24 בחוות הדעת מטעם התובעת), בסכום כולל של 8,400 ש"ח. מר נחמן טען בעדותו, כי הגם שבאופן תיאורטי נזילה משמעותית יכולה לגרום לסדקים בקירות, הרי שבנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שידוע כי יש בבניין ליקויי תשתית, אין זה סביר כי הסדקים נגרמו מהנזילה (עמ' 29, שורות 4-1 לפרוטוקול). המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו, כי הליקויים האמורים אינם נובעים מהנזילה הפנימית אלא מהליקוי התשתיתי של "אדמה תופחת". מר מוצ'ניק אישר כי ישנה בבניין בעיה של יסודות, וכי לא בדק את האפשרות כי הליקויים נובעים מ"אדמה תופחת", הגם שלדבריו אפשרות זו פחות סבירה (עמ' 12, שורות 36-21 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, בהן לפי חוות דעת מומחה בית המשפט ומומחה הנתבעת הנזקים אינם כלולים בכיסוי הביטוחי, ואף עמדתו של מומחה התובעת אינה חד משמעית, יש לקבוע כי אין כיסוי ביטוחי לנזקים שנגרמו כתוצאה מסדקים בקירות הדירה.

16.עניין נוסף שלגביו התגלעו חילוקי דעות הוא התיקונים הנדרשים במטבח. בחוות דעתו של מר מוצ'ניק נקבע, כי יש צורך בפירוק והחלפה של ארונות המטבח התחתונים, השיש וכדומה (פריטים 7, 12, 16 ו-17 לחוות הדעת), בסכום כולל של 6,050 ש"ח. המומחים מטעם הנתבעת קבעו, כי אין צורך בכך אלא ניתן לבצע טיפול במטבח ללא פירוק, בעלות כוללת של 1,400 ש"ח. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם מצבם של ארונות המטבח נובע מהרטיבות. בעניין זה אני מאמץ את עמדת הנתבעת. מר מוצ'ניק אישר בחקירתו כי כאשר בדק אותם ארונות המטבח לא היו רטובים, אולם הוא ראה כי הם התנפחו והתעקמו (עמ' 13, שורות 7-6 לפרוטוקול). מר נחמן טען, כי מצב הארונות אינו קשור לנזילה, אלא נובע מתחזוקה לקויה (עמ' 29, שורות 24-23 לפרוטוקול). מצאתי לייחס משקל של ממש לחוות דעתו של מר נחמן, אשר לא היסס להביע את דעתו גם כאשר היא הייתה פחות נוחה לנתבעת, ומכל מקום במקרה זה נתמכת עמדתו גם בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר קבע כי אין קשר בין הנזקים במטבח לנזילה. עוד אציין, כי מתמונות שהוצגו נראה כי ארונות המטבח מוגבהים מהרצפה, מה שמוסיף לסבירות הטענה כי מצבם אינו נובע מהרטיבות שפשתה ברצפת הדירה. לא למותר להזכיר גם, כי מדובר בארונות מטבח ישנים למדי בדירה שמצבה התחזוקתי לא היה מן המשופרים.

לפיכך, אני סבור כי התובעת לא עמדה בנטל להראות כי הנזק שנגרם לארונות המטבח כלול בכיסוי הביטוחי. במהלך הדיון טענה באת כוח התובעת, כי החלפת ארונות המטבח נדרשת גם מכיוון שפירוקם של הארונות הכרחי לצורך החלפת הרצפה, אולם טענה זו צריכה הייתה להסתמך על חוות דעת מומחה. בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת לא מופיעה טענה כזו (כי אם טענה כללית לפיה יש צורך בהחלפת ארונות המטבח), ומקובלת עלי עמדתו של מר נחמן לפיה ניתן להחליף את הרצפה גם בלא לפרק את ארונות המטבח (ראו עמ' 29 לפרוטוקול).

17.נושא נוסף שלגביו נחלקו הדעות הוא תיקונים במערכת החשמל. מר מוצ'ניק קבע סכום של 4,500 ש"ח בגין שיקום מערכת החשמל ובדיקה על ידי חשמלאי מוסמך (פריט 23 לחוות הדעת). אלא שבחקירה התברר כי קביעה זו אינה מבוססת על בדיקה של מערכת החשמל, ואינה אלא השערה בעלמא כי נגרמו נזקים למערכת החשמל (עמ' 14 לפרוטוקול). מנגד, הגם שהנתבעת דחתה דרישה זו כליל, בחקירתם אישרו מר גבריאלי ומר נחמן כי תידרש בדיקת חשמלאי. מר נחמן העריך את עלות הבדיקה בסכום של 1,200 ש"ח (עמ' 30, שורות 14-13 לפרוטוקול), ויש לפסוק לתובעת סכום זה.

18.נקודה נוספת בה הייתה מחלוקת בין הצדדים היא האם נדרש היה להחליף את הדלתות בדירה בגין הרטיבות. מר מוצ'ניק קבע שנדרשת הייתה החלפה, והעריך את העלות בסך של 3,150 ש"ח (פריט 15 לחוות הדעת). הנתבעת טענה, כי הדלתות לא נפגעו מהרטיבות, ונדרשת רק החלפה של המשקופים, בעלות של 1,800 ש"ח. לא הוגשו תמונות שיש בהן כדי לסייע לבית המשפט להתרשם ממצב הדלתות. בנסיבות אלו, אין לי אלא ללכת בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט, אשר קבע כי אין קשר בין מצב הדלתות לבין האירוע הביטוחי. לפיכך, אין לקבל את טענות התובעת בעניין זה.

19.נקודה נוספת אליה יש להידרש היא עלויות אריזה והובלה. בחוות דעתו של מר מוצניק אין התייחסות לנקודה זו, אולם בתביעה דורשת התובעת סכום של 15,000 ש"ח בגין ההוצאות הנדרשות לצורך אריזה והובלה של התכולה, לרבות פסנתר הנמצא בדירה והנחוץ לתובעת במקצועה כמורה לפסנתר. אין חולק, כי לא ניתן לבצע את השיפוץ בדירה כאשר מתגוררים בה (ראו סעיף 8.6 לחוות הדעת של מר נחמן), וממילא סביר כי יהא על המבוטח לשאת בעלויות של אריזה והובלה. אלא שלטענת הנתבעת עלויות אלו אינן כלולות בכיסוי הביטוחי. התובעת לא הצביעה על סעיף בפוליסה שמכוחו על הנתבעת לשאת בעלויות הובלה ואריזה או על נימוק אחר שמכוחו ניתן לקבוע שעלויות אלו כלולות בכיסוי הביטוחי. בנסיבות אלו, אין לי אלא לקבוע כי התובעת לא הוכיחה שהיא זכאית לכיסוי עלויות האריזה וההובלה כחלק מהכיסוי הביטוחי.

20.לקראת סיום חלק זה אציין, כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת לאי הקטנת הנזק על ידי התובעת בכך שלא דיווחה מבעוד מועד על הרטיבות בדירתה. טענה זו מתייחסת לנטל הקטנת הנזק המוטל על מבוטח לפי סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ("חוק חוזה הביטוח"). התובעת העידה כי אכן הבחינה מידי פעם בעובש וכדומה, אבל סברה שהגורם לכך הוא חדירת מי גשמים או מים מהמקלחת, ולא הבינה שישנה רטיבות מהרצפה (עמ' 18 לפרוטוקול). הסבר זה מקובל עלי. איני סבור כי התובעת הייתה מחשה אילו ידעה שיש בבית נזילה, ועובדה שכשזיהתה רטיבות שנראתה לה כנובעת מנזילה פנתה לנתבעת. עוד אציין, כי על אף טענות אלו שילמה הנתבעת לתובעת את מלוא הנזק שלשיטתה כלול בכיסוי הביטוחי, בלא שהפחיתה ממנו דבר בשל אי הקטנת נזק.

העולה מכל האמור לעיל הוא, כי במסגרת העילה המתבססת על הכיסוי הביטוחי יש להוסיף על הסכום בו הכירה הנתבעת סך של 15,960 ש"ח, וזאת בגין הנזקים אשר הנתבעת טענה כי לא ניתן היה לבדוק אותם ועלות בדיקת חשמלאי.

עילה לבר ביטוחית

21.השאלה הנוספת העומדת להכרעה היא האם יש לחייב את הנתבעת לשאת באיזה מהנזקים שנגרמו לתובעת מכוח עילה לבר ביטוחית, היינו כזו שאינה בגדר מימוש של הפוליסה. הטענה העיקרית שמעלה התובעת מתייחסת לכך שהקבלן טען בפניה תחילה, כי הנזק שבגינו היא פנתה לנתבעת אינו מכוסה מבחינה ביטוחית. עמדה זו של הקבלן הביאה לכך שהתובעת שכרה אותו לביצוע העבודה באופן פרטי, ומכאן החלה שרשרת ההתרחשויות אשר גרמה לכך שהתובעת עזבה את הדירה ועד היום היא מתגוררת בשכירות.

נבחן תחילה את השאלה האם ההכחשה הראשונית של הכיסוי הביטוחי מקימה לתובעת עילה כלפי הנתבעת, ולאחר מכן, ככל שהתשובה תהיה בחיוב, מהו הפיצוי שיש לחייב את הנתבעת לשאת בו.

22.פוליסה היא חוזה בין המבוטח למבטח. בהתרחש מקרה הביטוח, חלה על המבטח חובה לשלם למבוטח תגמולי ביטוח תוך פרק זמן מסוים (סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח). אי קיומה של חובה כזו עולה כדי הפרה של הפוליסה, אשר יש בה כדי להקים למבוטח עילה כלפי המבטח מכוח הפרת חוזה, וזאת בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), התש"ל-1970 ("חוק התרופות"). הפיצוי שרשאי המבוטח לתבוע במקרה כזה אינו מוגבל לכיסוי הביטוחי, אולם הוא כפוף כמובן לכללים הרלוונטיים של דיני החוזים, כגון צפיות, ריחוק הנזק ונטל הקטנת הנזק (ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון ומשקאות בע"מ (9.7.2012) ("עניין הדר")).

23.נבחן עתה את המקרה שלפנינו. הקבלן אמר לתובעת כי אין כיסוי ביטוחי לנזק שבגינו היא פנתה לנתבעת. כיום אין חולק, כי עמדה זו לא הייתה נכונה שכן הנתבעת מודה בכיסוי ביטוחי. גם אם נניח כי העמדה הראשונית לפיה אין כיסוי ביטוחי הייתה סבירה ובתום לב, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה כי מדובר בהפרת חוזה (ת"א (מחוזי חי') 270/00 סקאי קלאב בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ (24.4.2009)). אלא שבענייננו, גם אם אקבל שההתכחשות הראשונית לכיסוי הביטוחי לא עלתה כדי חוסר תום לב, בוודאי שהיא הייתה כרוכה ברשלנות ובחוסר סבירות.

24.בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי התובעת אמרה לקבלן שאינה מעוניינת בתיקון מקומי על ידי שחר, אלא בביצוע שיפוץ כללי, והוכחשה הטענה כי הקבלן אמר שאין כיסוי ביטוחי (סעיף 7 לכתב ההגנה). גם בדוח שמסר הקבלן לחברת שחר (נספח ד' לתצהיר הקבלן) נאמר כי "מבוטחת מעוניינת לבצע שיפוץ כללי לא מעוניינת בתיקון דרכנו", ולא נכתב שנאמר לתובעת כי אין כיסוי ביטוחי. אלא שבתצהירו של הקבלן כן נכתב כי הוא אמר לתובעת שאין כיסוי ביטוחי, הגם שלא מפורטות הסיבות לקביעה זו (סעיף 3 לתצהיר). בחקירתו טען הקבלן לראשונה, כי ביצע בדיקה באמצעות מצלמה תרמית וראה כי אין נזילה מהצנרת, אולם אישר כי אין בידיו מסמך המעיד על קיומה של בדיקה זו (עמ' 20, שורות 7-5 ו-33-30 לפרוטוקול). הקבלן אישר גם, כי אינו מכיר את הפוליסה של התובעת ולא עבר הכשרה שתסייע לו לקבוע מה כלול בכיסוי הביטוחי ומה לא (עמ' 19, שורות 22-19 לפרוטוקול).

בנסיבות אלו, טענת הקבלן כי ביצע בדיקה שעל יסודה קבע כי הנזק אינו כלול בכיסוי הביטוחי מעוררת תהייה, ומכל מקום בהעדר תיעוד של הבדיקות שנעשו לא ניתן לקבוע כי נעשתה בדיקה רצינית של שאלת הכיסוי הביטוחי. גם אם אקבל, כי אין מדובר בשיקולים זרים של הקבלן, הרי שוודאי מדובר בהתנהלות לא סבירה ורשלנית. התנהלות זו עולה, למצער, כדי הפרת חוזה הביטוח שבין הנתבעת לתובעת.

25.בנקודה זו יש להעיר שתי הערות: האחת, התובעת לא טענה במפורש לעילה של הפרת חוזה נגד הנתבעת, כי אם לעילה נזיקית. עם זאת, ברמה המהותית הועלו ונדונו הטענות המתייחסות לאופן בו טופלה פנייתה של התובעת על ידי הנתבעת ועל ידי הקבלן, ואיני סבור שבכך שלא ניתנה לטענות אלו הכותרת המשפטית של "הפרת חוזה" יש כדי למנוע מבית המשפט להידרש לעילה זו (ראו, ע"א 7183/13 ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ, פסקה 18 (12.7.2015)). זאת ועוד, נוכח כל האמור דומה כי התנהלותו של הקבלן עולה גם כדי עוולה נזיקית של רשלנות. נקודה זו מובילה אותנו להערה השנייה, והיא השאלה האם ניתן לייחס לנתבעת אחריות בגין מעשיו של הקבלן, אשר פעל מטעמה של שחר.

אילו היו הדברים אמורים בנזקים שנגרמו על ידי הקבלן בעבודתו, היה מקום לבחון את השאלה האם יש לנתבעת אחריות שילוחית למעשיה של שחר ושל הקבלנים העובדים מטעמה, לפי סעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בענייננו אין צורך בכך, שכן מוקד הבדיקה אינו פעולות התיקון שבוצעו על ידי הקבלן, אלא קביעתו לפיה אין כיסוי ביטוחי לנזק. בגזרה ספציפית זו, אין ספק כי הקבלן פעל מטעמה של הנתבעת. התובעת פנתה אל הנתבעת בטענה להתרחשותו של מקרה ביטוח. הנתבעת היא זו שבחרה את מי לשלוח על מנת לבדוק טענה זו (בין אם בעצמה ובין אם באמצעות חברת שחר), ואין ספק כי לפחות בכל הנוגע לפעולה של בחינת הפנייה וקביעה האם נזק מסוים כלול בכיסוי הביטוחי או לא, פעל הקבלן בשליחותה של הנתבעת. למעשה, דומה כי הנתבעת אינה חולקת על כך. הנתבעת אמנם טענה בכתב הגנתה כי אין לה אחריות על פעולותיו של הקבלן, אולם טענות אלו מתייחסות, כך נראה, לעבודות שבוצעו על ידי הקבלן לאחר שנשכר על ידי התובעת, ולא נטען, מכל מקום לא במפורש, להעדר אחריות למעשי הקבלן בכל הנוגע לביקור הראשון שלו בדירת התובעת.

26.סיכום ביניים: לתובעת נאמר על ידי הקבלן, כי נזק הרטיבות בדירתה אינו כלול בכיסוי הביטוחי. בהקשר ספציפי זה, פעל הקבלן בשליחותה של הנתבעת. קביעה זו של הקבלן לא הייתה נכונה, והיא עולה כדי הפרת חוזה, ודומה כי גם כדי עוולה של רשלנות. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו לה בשל ההתכחשות הראשונית לכיסוי הביטוחי, גם אם נזקים אלו אינם מכוסים במסגרת הפוליסה, וזאת בכפוף לכללים החלים על פיצוי בגין הפרת חוזה, כגון הדרישה כי הנזק יהיה צפוי, נטל הקטנת הנזק וכדומה.

27.עתה עלינו להידרש לשאלה מהו הנזק שנגרם לתובעת בשל ההפרה מצד הנתבעת. התובעת העידה, כי לא היה לה כל רצון לבצע שיפוץ בדירתה באותה עת (עמ' 15 לפרוטוקול). הקבלן העיד, כי אילו היה סובר שחל כיסוי ביטוחי היה מבצע תיקון נקודתי של הנזילה (עמ' 22, שורות 18-16 לפרוטוקול). אמירתו של הקבלן כי לא חל כיסוי ביטוחי הביאה להשתלשלות עניינים שבגדרה שכרה התובעת את שירותיו של הקבלן באופן פרטי, העבודה איתו הופסקה (לטענתה ביוזמתו), היא שכרה פועלים אחרים, הפסיקה את העבודה גם איתם, ועד היום לא חזרה להתגורר בדירה. בקשר להפסקת העבודה של הפועלים האחרים טוענת התובעת, כי הדבר נעשה לדרישת מומחה הנתבעת. מצאתי לקבל טענה זו, הן בשל כך שהיא עלתה כבר בכתב התביעה ולא הוכחשה במפורש בכתב ההגנה (ראו סעיף 13 לכתב ההגנה) ולא הובאה עדות סותרת, והן בשל כך שאין הסבר הגיוני אחר מדוע החליטה התובעת להפסיק את עבודת הפועלים בטרם זו הסתיימה.

28.אילו היה הקבלן מכיר בכיסוי הביטוחי, הרי שהסאגה שהתרחשה הייתה ככל הנראה נמנעת. הקבלן היה מבצע תיקון נקודתי של הנזילה. אם הנזק הנרחב שנגרם לדירה היה מאותר, הייתה התובעת יכולה לדרוש מהנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים או לפצות אותה, וככל שהיו מתגלעים חילוקי דעות בקשר להיקף הכיסוי הביטוחי ניתן היה לבררם כמקובל, תוך שהתובעת ממשיכה לשהות בדירה. הסיטואציה שהובילה לכך שהתובעת נאלצה לצאת מהדירה תוך כדי קיומו של הבירור הביטוחי נגרמה בשל הפרת חוזה הביטוח על ידי הנתבעת. לפיכך, אני סבור כי יש לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו לה בשל כך שנאלצה לעזוב את הדירה. עם זאת, אין הצדקה לחייב את הנתבעת בפיצוי עבור מלוא התקופה בה לא מתגוררת התובעת בביתה (שעדיין לא הסתיימה).

29.לצד חובתו של המבטח לפצות את המבוטח בגין נזקים הנגרמים לו בשל הפרת חוזה הביטוח, עומד נטל הקטנת הנזק המוטל על המבוטח במקרה כזה מכוח סעיף 14 לחוק התרופות (עניין הדר, פסקה 45). בענייננו, התוצאה לפיה התובעת מתגוררת מזה שנים בשכירות בעוד דירתה עומדת ריקה, אינה מתקבלת על הדעת. התובעת טוענת כי לא הייתה לה אפשרות כספית לבצע את התיקונים הנדרשים, והסכום ששולם לה על ידי הנתבעת באוגוסט 2015 שימש לפירעון חובות שנכנסה אליהם בעקבות תשלומים שנשאה בהם (ראו, עמ' 17 לפרוטוקול). אולם, מעבר לכך שלא הובאו נתונים מלאים בדבר מצבה הכספי של התובעת באותה עת ובדבר יכולתה ליטול הלוואות (לכך שנטל הקטנת הנזק מתבטא במקרים מסוימים גם בציפייה כי המבוטח ייטול הלוואת גישור עד לקבלת תגמולי הביטוח ראו עניין הדר, פסקה 46 וההפניות שם), הרי שיש לשים לב גם לעלויות בהן מדובר ביחס לתשלומים השוטפים שנשאה בהם התובעת. התובעת לא נדרשה לבצע שיפוץ מלא בדירה על מנת לחזור ולגור בה, אלא תיקון בסיסי שישמיש את השירותים, האמבטיה וחדר הכביסה. לא הובאו נתונים מדויקים בדבר עלות זו, אולם ניתן להתרשם לגבי סדר הגודל בו מדובר מכך שלפי ההסכם בין התובעת לבין הקבלן היה עליה לשלם לו סך של 8,500 ש"ח ולפועלים הנוספים היא שילמה סך של 6,000 ש"ח. היינו, דומה כי בהשקעה של אלפי ש"ח בודדים ניתן היה להביא את הדירה למצב שמיש, ולו באופן זמני. לכל אורך תקופה זו שילמו התובעת ובנה – כך לטענת התובעת - שכר דירה בסך כ-3,500 ש"ח לחודש. לטענת התובעת, בנה לא היה שוכר דירה לבד אילו הייתה דירתה שמישה. היינו, התובעת הייתה יכולה להשמיש את דירתה כנגד תשלום סכום השווה לשכר דירה ששילמו היא ובנה עבור חודשיים או שלושה חודשים, ובכך למנוע את הצורך בהמשך תשלום דמי שכירות. לא שוכנעתי כי התובעת לא הייתה יכולה לעמוד בנטל זה, והתובעת אף לא טענה שבדקה את האפשרות לבצע שיפוץ בסיסי, ולו ארעי, שיאפשר חזרה לדירה.

30.הכלל הוא, כי נטל הקטנת הנזק המוטל על מי שנפגע מהפרת חוזה אינו כבד. הוא נבחן על פי המצב בו נמצא הנפגע בזמן אמת ולא בחוכמה שלאחר מעשה. הנפגע נדרש לפעול בסבירות, ולא מעבר לכך. הנטל להוכיח כי הייתה אפשרות סבירה להקטין את הנזק מוטל על המפר (עניין הדר, פסקאות 46-45). בענייננו, בהתחשב בטענותיה של התובעת לגבי מצבה הכלכלי ובמכלול נסיבות העניין, נכון אני לקבל כי כל עוד נמשכה ההתנהלות מול הנתבעת, והתובעת ציפתה כי הליקויים בדירה יתוקנו, היא לא נדרשה לבצע תיקונים ארעיים בעצמה כחלק מנטל הקטנת הנזק. בהתחשב בכך שהדירה הייתה זקוקה לתיקון יסודי, הרי שתיקונים חלקיים וארעיים עלולים להגדיל את הסך הכולל של הוצאות התיקון, ואין לצפות מהנפגע לנקוט אותם ביד קלה. אולם בשלב מסוים, כאשר היה ברור שפני הצדדים לעימות שיימשך זמן לא קצר, היה על התובעת "לחשב מסלול מחדש" ולפעול להקטנת הנזקים ההולכים ומצטברים כתוצאה מכך שאינה מתגוררת בדירה. בנסיבות העניין, סבורני כי יש להציב את קו פרשת המים במועד הגשת התביעה, היינו בסוף פברואר 2016. עד אותו שלב ניתן לומר, גם אם בדוחק, כי התנהלותה של התובעת הייתה סבירה. אולם, החל ממועד הגשת התביעה, כאשר היה ברור כי הסכסוך צפוי להימשך זמן רב, היה על התובעת לפעול בעצמה לביצוע תיקונים מינימאליים שיאפשרו מגורים בדירה, ומשלא עשתה זאת אין מקום לפצותה עבור התקופה שלאחר נקודת זמן זו.

31.התובעת הצהירה כי עד אוקטובר 2015 שילמה שכר דירה בסך 3,500 ש"ח, וצירפה את חוזי השכירות התומכים בטענה זו. לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעת עבור התקופה שמאמצע אפריל 2015 ועד סוף אוקטובר 2015 בגין עלויות שכר דירה בסך 3,500 ש"ח לחודש, ובסך הכול 22,750 ש"ח. לאחר אוקטובר 2015 שילמה התובעת, כך לפי הצהרתה, סך של 1,000 ש"ח לחודש שכר דירה. התובעת טוענת כי מנקודת זמן זו שילם בנה סך של 1,600 ש"ח לחודש, אלא שטענה זו לא הוכחה, משעה שתצהירו של הבן נמשך, ומכל מקום מדובר בנזק שנגרם לבן ולא לתובעת. לפיכך, עבור התקופה שלאחר אוקטובר 2015 יש לזכות את התובעת בסכום של 1,000 ש"ח לחודש, ובסך הכול 4,000 ש"ח. סך הכול זכאית התובעת, אפוא, לפיצוי בגין שכר דירה בסך 26,750 ש"ח.

32.נבחן עתה את יתר רכיבי הפיצוי שנדרשו בכתב התביעה. אשר לעלויות הובלה ואריזה – התובעת טוענת לעלות של 15,000 ש"ח, אולם לא הובאה לכך כל ראיה, ואף חוות דעת המומחה מטעמה אינה מתייחסת לכך. עם זאת, משעה שהתובעת אכן נאלצה לפנות את הדירה בעקבות התנהלותו של הקבלן – וכאמור לעיל יש לנתבעת אחריות לכך – מצאתי לפסוק לה על דרך האומדנה סכום של 5,000 ש"ח בגין הובלה ואריזה.

33.התובעת טוענת להפסדי שכר בגין אובדן ימי עבודה בסך 5,000 ש"ח, אולם טענה זו לא הוכחה. עוד תובעת התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך 40,000 ש"ח. סבורני, כי התובעת אכן זכאית לפיצוי ממשי בגין עוגמת נפש. התובעת נקלעה לסחרור ונאלצה לעזוב את דירתה ולשכור חדרים בדירה אחרת, כאשר היא חולקת את השימוש במטבח ובשירותים עם משפחה אחרת. היינו, הנאתה של התובעת ממגוריה נפגעה. זאת ועוד, מעדותה של התובעת התרשמתי, כי התהליך היה מבחינתה חוויה קשה וטראומתית. כל זה היה נמנע, אילו לא הייתה הנתבעת (באמצעות הקבלן) מתכחשת לכיסוי הביטוחי עם פנייתה של התובעת אליה. בנסיבות אלו, מצאתי לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ש"ח. כמו כן, זכאית התובעת להחזר בגין הסכומים ששילמה לקבלן, הנתמכים בחשבוניות, בסך כולל של 3,113 ש"ח.

סך הכול, זכאית אפוא התובעת לפיצוי בגין הפרת חוזה הביטוח על ידי הנתבעת בסך 54,863 ש"ח.

34.נקודה אחרונה אליה יש להידרש היא ההפרש בין סכום הפיצוי ששולם לתובעת בערכי שיפוי, לבין הסכום לו היא זכאית בערכי כינון. אכן, בהתאם לפוליסה התשלום בערכי כינון מותנה בביצוע התיקון בפועל. מדובר בתנאי לגיטימי ומקובל. אולם, בפסיקה נקבע כי מקום בו התנהלותו של המבטח מונעת מהמבוטח לכונן את רכושו, הוא אינו רשאי לעמוד על דרישה זו (עניין הדר, פסקאות 54-47). בענייננו, נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי הנתבעת אינה רשאית לעמוד על התנאי לביצוע הכינון בפועל, ועליה לשלם לתובעת את ההפרש בין הסכום ששולם לה בגין הנזק בערכי שיפוי לבין הסכום לו היא זכאית בערכי כינון, בסך 13,116 ש"ח.

35.מכל האמור לעיל עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובעת, מעבר לסכומים שכבר שולמו לה, את הסכומים הבאים: סך של 15,960 ש"ח בגין נזקים נוספים שיש להכיר בהם כמכוסים על פי הפוליסה; סך של 13,116 ש"ח עבור השלמת הפיצוי על פי הפוליסה לערכי כינון; וסך של 54,863 ש"ח עבור נזקים שנגרמו בשל הפרת חוזה הביטוח.

סוף דבר

36.הנתבעת תשלם לתובעת סך של 83,939 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות לזכות התובעת כדלקמן: אגרת המשפט ששולמה על ידי התובעת; סך של 2,735 ש"ח ששילמה התובעת עבור חוות דעת מומחה; שכר עדות המומחה מטעם התובעת שנפסק בדיון; וחלקה של התובעת בתשלום למומחה בית המשפט. עוד תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך דין לזכות התובעת בסך 15,000 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.