1.התובע, יליד 21.11.1978, הגיש כנגד הנתבעים תביעה, במסגרתה עתר להורות להם לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת שאירעה ביום 10.1.2015.
2.לטענתו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הרי שביום 10.1.2015, בשעה 21:00, בליל יום גשום, הוא החליק עת פסע בכניסה לבית המשותף. כתוצאה מכך נחבל בראשו ואיבד הכרתו למשך זמן קצר. התובע טען, כי רצפת הכניסה לבית המשותף היתה חלקה, ללא אמצעי הגנה למניעת החלקה.
התובע פנה לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם אובחן כסובל משבר בגולגולת עם דימום תת עכבישי, ללא לחץ על המח. התובע אושפז למשך 3 ימים לצורך השגחה ושוחרר לביתו ביום 13.1.2015. בהמשך, שהה התובע באי כושר במשך מספר שבועות.
3.התובע טען, כי בנסיבות העניין חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו", מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין. בנוסף, טען התובע כי התאונה נגרמה עקב רשלנות הנתבעות, שלא נקטו אמצעי זהירות נאותים ו/או סבירים למניעת התאונה, לא דאגו להתקנת מעקה בטיחות, לא דאגו להתקנת פסים למניעת החלקה ו/או הקימו משטח משופע שיצר סכנת החלקה בעת שהוא רטוב ולא הציבו שלטי התראה. עוד טען התובע, כי הנתבעות הפרו חובות חקוקות שנועדו להגנת ציבור האנשים עליו נמנה התובע ובפרט הוראות חוק התכנון והבניה ותקנותיו ו/או חוק התקנים, לרבות ת"י 1142 ות"י 2279, הנוגעים למקדם החיכוך של משטח.
ביום 26.7.2016, הגיש התובע את חוות דעתו של מר אשר אסבן, אשר קבע כי במשטח המשופע לא היה מאחז יד שעשוי לסייע במניעת החלקה, אזור המשטח המשופע היה חשוך ללא תאורה מספקת ואריחי הקרמיקה בהם רוצף המשטח המשופע לא היו בעלי מקדם התנגדות מספיק בהתאם לת"י 2279.
4.התובע טען, כי עובר לתאונה היה אדם בריא בגופו ובנפשו, למעט סוכרת גבולית וחירשות מלידה באוזן שמאל והוא ניהל אורח חיים עצמאי ותקין ועבד במקום עבודה מסודר. לטענתו, הוא סובל מסחרחורות, אובדן ריכוז וכאבי ראש שאינם מאפשרים לו, למשל, לעבוד על סולם. נטען, כי עקב התאונה הוא נזקק להוצאות נסיעה והוצאות לטיפולים שונים, שאינם מכוסים בסל הבריאות.
5.בהתאם לחוות דעתו של פרופ' דוד ירניצקי, המומחה הרפואי מטעם התובע בתחום הנוירולוגיה, נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 29(11), מותאם לסעיף 32א(1) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
6.הנתבעת מס' 1, נציגות ועד הבית ברחוב נתיב חן 55 בחיפה (להלן "הנציגות"), התגוננה מפני התביעה וכפרה באירוע הנטען. הנציגות טענה, כי בסמוך לאירוע הנטען נערכו עבודות שיפוצים בבניין על ידי הנתבעת מס' 2. נטען, כי במסגרת עבודות הריצוף בכניסת הבניין נמסר לנציגות כי הריצוף שהותקן במקום הוא מסוג "אנטי סליפ", למניעת החלקה של הדיירים. עוד טענה הנציגות, כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, בפועל קיים מעקה תקני בכניסה לבניין. לטענתה, לא היה ביכולתה לצפות את האירוע והיא אינה אחראית לתאונה. בנוסף, כפרה הנציגות בנזקיו של התובע ובחוות דעת המומחה מטעמו.
7.הנתבעת מס' 2 (להלן "הקבלן") כפרה אף היא בטענותיו של התובע בדבר נסיבות התאונה. לטענתה, היא בנתה את הבניין על פי דין תחת פיקוח הנדסי, היא סיימה את עבודתה זמן רב טרם האירוע, לאחר שקיבלה אישור לאכלוס הבניין והוא נמסר לבעלי הזכויות בו, אשר קיבלו את האחריות עליו. הקבלן טען, כי מאותה עת לא היתה לו שליטה על הבניין או ידיעה בדבר המתרחש בו. לטענתו, בעלי הדירות בבניין ונציגות הבית המשותף הם הגורמים האחראים על פי כל דין על הרכוש המשותף ומהווים את הגורם הרלוונטי לתביעה זו. לטענתו, הוא התקין את כל האמצעים הנדרשים למניעת החלקה, לרבות ריצוף מיוחד המונע החלקה, פסים למניעת החלקה ומעקה בטיחות, על פי הנחיות ופיקוח של מומחה הנדסי, שאישר את ביצוע העבודה בסיומה.
עוד נטען, כי מדובר בנפילה בשביל הגישה לביתו של התובע, במקום בו היה מורגל ללכת מדי יום ויש בכך כדי להטיל עליו אחריות מלאה לאירוע ולחילופין, אשם תורם מהותי.
הקבלן כפר בנזקיו של התובע וטען, כי בעת אשפוזו לא נמצאו אצלו ממצאים אובייקטיבים כלשהם ומכל מקום, הוא החלים מפציעתו. הקבלן עתר, אפוא, לדחות את התביעה כנגדו.
ביום 10.10.216, לאחר מתן אורכות מתאימות, הגיש הקבלן חוות דעת נגדית בתחם הבטיחות, ערוכה על ידי המהנדס רונן שטרנברג. בהתאם לחוות הדעת, שיפוע משטח הכניסה אינו מצריך מסעד יד ו/או מעקה והכניסה לבניין מוארת הן בתאורת הבית והן בתאורת רחוב. באשר לאריחים בהם רוצף המשטח, טען המומחה שטרנברג כי ת"י 2279 הוא מאוחר להיתר הבניה הנוגע לבניין ולכן לא רלוונטי. בנוסף נטען, כי האריחים המקוריים הוחלפו ומשטח הכניסה רוצף באריחים מונעי החלקה, לאור דרישות המהנדס אורי פרי פרץ, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט במסגרת הליך משפטי קודם. נטען, כי המהנדס פרי אישר את תקינות האריחים ואת התקנת הפסים נגד החלקה. המהנדס שטרנברג קבע, אפוא, כי משטח הכניסה עומד בדרישות התקנות והתקנים, וחרף העדר חובה הותקנו מעקות בצדי המשטח, המשמשים כמאחז יד. מסקנתו היתה, שמשטח הכניסה עונה לדרישות התקנים והתקנות, לרבות תקני נגישות והתנגדות להחלקה.
8. לאור הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים בתחום ההנדסי, מונה האדריכל - שמאי אסא זוהר כמומחה בית המשפט והוטל עליו לחוות את דעתו באשר למחלוקות המקצועיות העולות מכתבי הטענות, לרבות חוות דעת הצדדים.
המומחה קבע, כי מן ההיבט הבטיחותי ועל פי קוד הבניה, יש להתקין מאחז יד כדי להבטיח את בטיחות הבעלים במעבר על רצפת משטח הגישה ולאפשר אחיזה לצורך ייצוב ומניעת החלקה. בנוסף, קבע המומחה כי האריחים שהותקנו במשטח הגישה לבניין אינם עומדים בת"י 2279 והם עלולים לגרום להחלקה ופגיעה, בפרט שעה שהם רטובים.
הנתבעות בחרו שלא להגיש חוות דעת רפואית נגדית מטעמן ולא ביקשו לחקור את פרופ' ירניצקי, המומחה מטעם התובע.
9.הצדדים הגישו תחשיבי נזק וניתנה הצעה לסילוק התביעה בפשרה, אולם הצדדים לא הגיעו לידי הסכמות. לפיכך, נקבע התיק להוכחות. במהלך דיון ההוכחות העידו התובע ואשתו. מטעם הנציגות העיד מר אלי שריתי ואילו מטעם הקבלן העיד מר משה בן דוד (הבעלים והמנהל של הנתבעת מס' 2). בנוסף, זומן לעדות המהנדס אורי פרץ פרי. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
נסיבות התאונה
10.כאמור, בכתב התביעה טען התובע כי ביום 10.1.2015, בשעה 21:00, בליל יום גשום, הוא החליק עת פסע בכניסה לבית המשותף וכתוצאה מכך נחבל בראשו ואיבד הכרתו. התובע טען, כי רצפת הכניסה לבית המשותף היתה חלקה, ללא אמצעי הגנה למניעת החלקה.
11.התובע חזר על גרסתו במהלך עדותו בבית המשפט, כדלקמן:
"ביום ה - 10.1.2015, בערך בסביבות, בסביבות השעה 21:00 בערב יצאתי מהבית להיפגש עם מישהו וירד גשם. האוטו שלי עמד מחוץ לבניין כאילו, באתי ללכת בשביל ונפלתי. לא זוכר את הנפילה עצמה, זוכר רק את היציאה מהבניין ונפלתי. בסביבות החצי שעה, 40 דקות, פלוס מינוס, איבדתי את ההכרה. ואחרי זה התעוררתי מהגשם. היה אותו יום גשם ממש חזק, נראה לי מזה התעוררתי וירדתי הביתה..." (עמ' 1, שורות 20 - 25 לפרוטוקול).
בהמשך, חזר התובע וטען, כי החליק על משטח הכניסה לבניין, נחבל בראשו ואבד הכרתו למשך כ - 40 דקות. לכשחזרה הכרתו, הוא הצליח להגיע בכוחות עצמו לביתו, כשהוא ספוג במים (עמ' 10, שורות 26 - 35 לפרוטוקול). הוא טען, כי הוא זוכר שיצא מהבניין ונפל ומאידך, לא זכר האם אחז במעקה בצד המזרחי (משמאל) (עמ' 11, שורות 13 - 19 ועמ' 12, שורות 17 - 20 לפרוטוקול). התובע סימן את מקום הנפילה על גבי תמונת משטח הגישה לבניין (ת/8), בצד קיר האבן, שחסר מעקה. גרסתו של התובע באשר לנסיבות התאונה לא נסתרה והיא נתמכת בראיות נוספות.
12.גב' מלכא, אשתו של התובע, אמנם לא נכחה במקום בעת ארוע התאונה, אלא שהתה בדירתם. אולם, היא העידה כי "ב - 10 בינואר 2015, בועז יצא לפגוש מישהו מהבית בשעות הערב. וכעבור חצי שעה, 40 דקות בערך, הוא חזר הביתה כשכולו ספוג מים עם נפיחות בראש. ואני הראשונה שראיתי אותו" (עמ' 31, שורות 6 - 8 לפרוטוקול). היא הבהירה, כי התובע היה ספוג מים, מאחר ובאותה עת ירד גשם והתובע שכב במקום הנפילה זמן ארוך. התובע מסר לה שנפל ונחבל בראשו והיא הסיעה אותו לבית החולים (עמ' 10, שורות 9 - 18 לפרוטוקול). גב' מלכא צילמה את משטח הגישה לבניין, במקום בו נפל התובע, מספר ימים לאחר הארוע (עמ' 31, שורות 22 - 31 לפרוטוקול).
13.כאמור, התובע הובהל לבית החולים רמב"ם מיד בסמוך לאחר ארוע התאונה. על פי סיכום האשפוז מהמחלקה הנוירוכירורגית (ת/2), התקבל התובע בבית החולים ביום 10.1.2015. הוא הועבר למחלקה לנוירוכירורגיה ביום 11.1.2015. בעת קבלתו במחלקה, נרשם כי "אתמול בשעה 21:00 החליק בכניסה לביתו ונפל, נחבל בראש בלבד, לדבריו אינו זוכר את פרטי הארוע, ללא בחילות או הקאות או סחרחורות. מציין כאב ראש בכל הראש ללא איזור ספציפי". בדיקת CT שנערכה לתובע הדגימה שבר קוי פריאטלי מימין, קרי - שבר בעצם הגולגולת הקודקודית מימין. אדגיש, כי מיקום השבר בעצם הגולגולת הקודקודית (ולא בחלק הקדמי של הראש), מצביע על נפילה לאחור ולימין, כאשר ראשו של התובע הוטח על הקרקע לאחור ולימין, בעצמה שגרמה לו לשבר. מנגנון נפילה מעין זה תואם את גרסתו של התובע בדבר החלקה על משטח משופע רטוב. התובע החליק על משטח הגישה המשופע שהיה רטוב באותה עת, נפל לאחור וראשו הוטח בקרקע באזור העצם הקודקודית מימין.
14.עדות התובע באשר לארוע התאונה עצמו מהווה עדות יחידה של בעל דין. בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, (נוסח חדש), התשל"א - 1971, על בית המשפט להתייחס בזהירות לעדות יחידה מסוג זה ולפרט מה הניעו להסתפק בה (ראה בעניין זה ע"א 147/84 (מחוזי ת"א) חנה ברגר נגד ג'ניה פרידמן, פ"מ תשמ"ד(1) 207, ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נגד פולק ואח', פ"ד כז(1) 768, ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נגד פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד ל"ג(2) 90 וכן, י. קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 690 - 696, והאזכורים שם). התובע עשה עלי רושם אמין בעדותו וגרסתו באשר לארוע התאונה זכתה לסיוע בעדותה של אשתו, כמו גם יתר הראיות, לרבות סיכום האשפוז בבית החולים רמב"ם. מיקום הפגיעה מתאים, כאמור למנגנון נפילה לאחור, כתוצאה מהחלקה. כפי שנראה בהמשך, קיים קשר הדוק בין ארוע התאונה לבין מצב משטח הגישה המשופע לבניין, התומך אף הוא במסקנה לפיה, התובע אכן החליק לאחור בעת שיצא מפתח הבניין ביום התאונה.
15.אמנם, הנתבעים העלו ספק בגרסת התובע באשר לארוע התאונה, אולם הם לא הביאו ראיות שתסתורנה את טענותיו ולמקרא סיכומיהם, נראה כי אין בפיהם טענות אמתיות כנגד גרסת התובע. בנוסף, הם כפרו בקשר הסיבתי בין ארוע התאונה לבין מצב המשטח, אולם למעט כפירה סתמית בארוע, נראה שלא קיימת מחלוקת אמתית בעניין עצם קרות הארוע.
הטענה כאילו יתכן שהתובע נפל עקב מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל לא הוכחה, ולו ברף הנמוך. ראשית, התובע אישר אמנם, כי עובר לתאונה סבל מסוכרת קלה, בגינה הוא נוטל טיפול תרופתי (כדור אחד ביום), אולם הבהיר כי מדובר מלכתחילה במצב גבולי, מצבו מאוזן והוא לא סבל מעולם מתסמינים כלשהם, לרבות סחרחורות (עמ' 8, שורות 9 - 22 לפרוטוקול). הנתבעים מצידם, לא הציגו ולו מסמך רפואי אחד שיסתור את טענותיו בעניין זה. שנית, הנתבעים לא הוכיחו כי התובע סבל ממחלת סוכרת פעילה, בלתי מאוזנת במועד הארוע. יתירה מזאת, הטענה לפיה אחד מתסמיניה של מחלת הסוכרת הוא סחרחורות הינה טענה שבמומחיות ולא הוצגה בפני חוות דעת שתעגן טענה זו. ככל שעסקינן בידיעה שיפוטית, הרי שמצבים מעין אלה עלולים להופיע אצל חולי סוכרת בלתי מאוזנת. אוסיף, כי עיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בפני, ובפרט מסמכי האשפוז בסמוך לאחר ארוע התאונה, מעלה כי לא נזכר בהם כלל עניין הסוכרת ובפרט - סוכרת בלתי מאוזנת שיש בה כדי לגרום לתובע סחרחורות. פרופ' ירניצקי, המומחה מטעם התובע בתחום הנוירולוגיה, ציין במפורש בחוות דעתו כי עובר לתאונה סבל התובע מסוכרת גבולית, אולם לא מצא מקום לייחס לכך חשיבות כלשהי או קשר לסחרחורות מהן החל התובע לסבול לאחר התאונה. פרופ' ירניצקי לא נחקר על חוות דעתו והיא לא נסתרה בנקודה זו. אני דוחה, אפוא, את טענותיהם הנתבעים במישור זה.
16.סיכומה של נקודה זו, אני מקבל את גרסת התובע וקובע, כי לאחר שיצא מהבניין, הוא החליק לאחור על גבי משטח הגישה המשופע, שהיה רטוב מהגשם, נפגע בראשו ואבד הכרתו למשך כשלושים דקות.
האחריות לארוע התאונה
17.הבניין בו ארעה התאונה נבנה על ידי הקבלן (הנתבעת מס' 2). מדובר בבניין מגורים בן 11 קומות ובו 17 דירות. בחזית הבניין חנייה לרכבי בעלי הדירות ובצד שמאל משטח גישה מעט משופע, שהוגדר על ידי האדריכל אסא זוהר (המומחה מטעם בית המשפט) כ"רמפת הליכה (על גבי גשרון) המחבר את רחבת החניה בחזית הבית לבין חדר המדרגות ממנו עולים ויורדים אל קומות המגורים". מצד שמאל, גובל משטח הגישה בקיר מחופה אבן, עם קופינג.
במהלך שנת 2012 הגישו בעלי בדירות בבניין תביעה כנגד הקבלן, בגין ליקויי בניה, במסגרת תיק 19133-01-12 בבית משפט השלום בחיפה. בין היתר, טענו הדיירים, כי אריחי הריצוף של משטח הגישה לבניין אינם בעלי התנגדות מספקת להחלקה ויש להחליפם באריחים בעלי התנגדות מתאימה. הצדדים הסכימו להעביר את המחלוקות ביניהם לגישור בפני עו"ד שלמה כהן. בהתאם להסכם הגישור שנכרת בין הצדדים מונה בהסכמה המהנדס אורי פרי פרץ, לצורך בדיקת הליקויים הנטענים. הוסכם, כי הקבלן יבצע את התיקונים הנדרשים בהתאם ללוח זמנים שיקבע על ידי המומחה, אשר יפקח על העבודות. הסכם הגישור קובע הוראות נוספות, שאינן רלבנטיות לענייננו. הסכם הגישור קבל תוקף של פסק דין ביום 5.3.2013.
18.בחוות דעתו מיום 25.6.2013 ציין המומחה אורי פרי פרץ, כי קיימים על גבי משטח הגישה פסים נגד החלקה, אשר מתקלפים ונושרים מהריצוף. הוא קבע, כי "נדרש לפרק את אריחי הריצוף בשביל הכניסה ולרצף באריחי ריצוף המתאימים לשביל חיצוני אשר נרטב בעת שטיפתו ו/או בעת רדת גשמים, אריחי (NO SLIIP))".
נמצא, אפוא, כי משטח הגישה לבניין לא היה תקין ובהתאם להסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, היה על הקבלן להחליף את הריצוף הקיים ולהתקין במקומו ריצוף מונע החלקה (ANTI SLIP). ככל הנראה, במהלך עבודות התיקון הוצר במקצת משטח הגישה (בתאום בין הצדדים), על מנת לאפשר הרחבת אזור החניה, לצורך חניית נכים (ראה עדותו של מר בן דוד בעמ' 51, שורות 5 - 13 לפרוטוקול), אולם אין לכך חשיבות ממשית לצורך הכרעה בעניין שלפני.
19.המהנדס אשר אסבן, המומחה מטעם התובע, הפנה בחוות דעתו לת"י 2279 אשר קובע דרישות מינימליות של התנגדות להחלקה של מוצרים המיועדים למשטחי הליכה, שלא באזורי עבודה תעשייתיים. בהתאם לדו"ח בדיקה מיום 7.7.2016, שנערך על ידי מכון התקנים (ת/4) נמצא כי הריצוף (החדש - א.ר.) במשטח הגישה לא מתאים לדרישות התקן. משמע - האריחים החדשים בהם רוצף משטח הגישה אינם מונעים החלקה בהתאם לנדרש בת"י 2279.
אעיר, כי טענת הקבלן על בסיס חוות דעתו של המהנדס שטרנברג, המומחה מטעמו, לפיה בעת מתן היתר הבניה ת"י 2279 לא היה בתוקף, אינה רלבנטית. ראשית, בהתאם לחוות דעתו של המומחה אורי פרי פרץ בתיק 19133-01-12, נקבע כי על הקבלן להחליף את הריצוף במשטח הגישה לריצוף המונע החלקה. בהתאם להסכמות הצדדים באותו הליך, שקבלו תוקף של פסק דין, התחייב הקבלן לפעול לתיקון כל הליקויים על פי חוות דעת המומחה אורי פרי פרץ ובתוך כך, לתקן גם את הליקוי במשטח הגישה. במצב דברים זה, הקבלן מנוע מלכתחילה מלהעלות כל טענה לפיה הוא לא היה מחויב להתקין ריצוף מונע החלקה בעת ביצוע התיקונים. שנית, הקבלן לא הציג את היתר הבניה ולא הוכיח כי בעת קבלתו תקן 2279 לא היה בתוקף. מכל מקום, אין לכך חשיבות. אין מחלוקת כי בעת שהקבלן ריצף מחדש את משטח הגישה, ת"י 2279 היה בתוקף והיה עליו לפעול בהתאם להוראות התקן. מסקנה זו מתבקש מאליה, נוכח העובדה שמלכתחילה, זו היתה מטרת החלפת הריצוף (בסופו של דבר גם שונה רוחב משטח הכניסה, והדבר הצריך בכל מקרה החלפת הריצוף). אני קובע, אפוא, כי כחלק מתיקון ליקויי הבניה בבניין היה על הקבלן להחליף את הריצוף במשטח הגישה, לריצוף מונע החלקה (ANTI SLIP), בהתאם לתקן המחייב.
20.אדגיש בנקודה זו, כי עבודות התיקון בבניין, לרבות החלפת הריצוף במשטח הסתיימו ברבעון האחרון של שנת 2014 (אוקטובר או נובמבר 2014) ואילו התאונה ארעה ביום 10.1.2015. בשלב הראשון, לאחר החלפת הריצוף, לא הותקנו על גבי המשטח פסים למניעת החלקה. על פי התמונות שצלמה גב' מלכא מספר ימים לאחר התאונה, ניתן להבחין כי לא קיימים פסים שחורים למניעת החלקה על גבי משטח הכניסה (ראה נ/7 ו - נ/8 וכן, עדותו של התובע בעמ' 6, שורות 18 - 37 לפרוטוקול). מר בן דוד אישר אף הוא בחקירתו הנגדית, כי לאחר החלפת הריצוף ועובר לארוע התאונה, לא הותקנו פסים למניעת החלקה על גבי הריצוף. הוא הוסיף, כי הפסים הותקנו רק לאחר התאונה - "ראינו שעל אף כל זה קרה מה שקרה, קבלנו תביעה, אז אמרנו, שחס וחלילה לא יקרה עוד הפעם, הגבלנו את הסבירות שמישהו ייפול על ידי לשים פסי האטה" (עמ' 51, שורות 30 - 36 ועמ' 52, שורות 23 - 35 לפרוטוקול). אני קובע, אפוא, כי הפסים למניעת החלקה הותקנו על גבי הריצוף החדש, על ידי הקבלן, רק לאחר ארוע התאונה.
21.במסגרת ההליך שבפני, מונה האדריכל - שמאי אסא זוהר כמומחה מטעם בית המשפט. בהתאם לחוות דעתו, רצפת משטח הגישה מחופה באריחי קרמיקה בגודל 60 ס"מX 60 ס"מ, בשטח של כ - 20 מ"ר. לאורך המשטח הודבקו, לאחר התאונה, פסי חספוס במטרה להקטין את סכנת ההחלקה. בעת ביקורו של המומחה, לא היה קיים מאחז יד במעקה המערבי של המשטח (הקיר המחופה באבן - א.ר.).
א.באשר לריצוף משטח הגישה - המומחה קבע, כי בבדיקה ראשונית נמצא שאין מדובר באריחים מונעי החלקה לשימוש בשטחי חוץ החשופים למשקעים. הוא מצא, כי גם במצב בו האריחים יבשים הורגשה החלקה מסויימת בהליכה לכיוון השיפוע היורד מהבניין לכוון החניה. לדעתו, הפסים למניעת החלקה הודבקו על גבי הריצוף במרווחים גדולים מדי, המאפשרים כשלעצמם החלקה במרווחים שבין הפסים.
המומחה קבע, כי האריחים אינם עומדים בת"י 2279, בהתאם לדו"ח הבדיקה של מכון התקנים וכי מדובר בתוצאות מובהקות, על פיהן דרגת ההתנגדות להליכה שנמדדה הינה כשליש מן הדרגה הנדרשת התקן. המומחה קבל את בדיקת מכון התקנים המהווה מעבדה מוסמכת, אשר מצוידת במכשור מקצועי ומכויל ומצא אותה נאמנה ואותנטית. המומחה הבהיר, כי נציג הקבלן נתבקש להציג אישור של ספק האריחים, לפיו מדובר באריחים מונעי החלקה לשימוש חוץ, אולם הוא לא עשה כן. אעיר בנקודה זו, כי גם במועד דיון ההוכחות לא הציג הקבלן אישור לפיו מדובר באריחים מונעי החלקה ואף לא זימן את קבלן המשנה לצורך עדות בעניין זה. עוד קבע המומחה, כי האריחים שהותקנו על ידי הקבלן עלולים לגרום להחלקה ולפגיעה, במיוחד בעת שימוש במצב רטוב.
ב.באשר למאחז יד - המומחה אסא זוהר קבע, כי הוראת החוק עליה התבסס המומחה אסבן בעניין מאחז היד אינן רלבנטיות, מאחר ולא קיימת חובת התקנה של מאחז יד במקרה דנן. מנגד, הוא הבהיר, כי ת"י 1918 אליו הפנה המומחה שטרנברג, אף הוא לא רלבנטי, מאחר והדרישה בו נוגעת לשיפוע רוחבי, בעוד שבענייננו מדובר בשיפוע אורכי.
מכל מקום, המומחה קבע, כי מן ההיבט הבטיחותי ועל פי קוד הבניה, יש צורך בהתקנת מאחז יד על גבי קיר האבן הגובל במשטח מצידו השמאלי (צד ימין, מנקודת מבטו של מי שיוצא מהבניין) כדי להבטיח את בטיחות הדיירים במעבר על רצפת המשטח ולאפשר אחיזה לייצוב ומניעת החלקה.
22.האדריכל אסא זוהר הוא מומחה מטעם בית המשפט, אף שאין מדובר במומחה מוסכם, בהתאם לסעיף 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. נפסק לא אחת, כי כמדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית משפט, למעט מקרים חריגים. בדרך כלל, מומחים אלה הינם אובייקטיבים, ענייניים ונותנים תמונה הוגנת וסבירה של הממצאים בבדיקותיהם. לפיכך, גם אם יש פה ושם טעויות או אי דיוקים, יש לקבל את חוות הדעת ולאמצה (ראה בעניין זה ע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה נגד ארז איתן ואח', ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נגד מונטי רבי ואח' ות"א 1760/96 אוטמזגין דוד ואח' נגד כדורי פיתוח עירוני בע"מ). מנגד, הלכה היא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון ואינו כבול בכל מקרה לממצאיו ומסקנותיו של המומחה שמונה על ידיו (ראה ע"א 558/96, 1240 חב' שיכון עובדים נגד רוזנטל חנן ואח', פ"ד נב(4) 563, 569, ע"א 136/92 ביניש - עדיאל נגד דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 128, ד"נ 20/85 בחרי נגד פדלון, פ"ד לט(4) 463). ישנם מקרים חריגים, בהם לא יקבל בית המשפט את מסקנות המומחה שמונה על ידו. כך למשל, כאשר ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה או כאשר המומחה מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה (ראה ע"א 3212/03 יצחק נהרי נגד דולב חברה לביטוח בע"מ (24.11.2005), ע"א 2160/90 רז נגד לאץ, פ"ד מז(5) 170). בענייננו, לא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה אסא זוהר. חוות דעתו מנומקת היטב, היא נשענת על בדיקות מקיפות שערך בנכס, על תוצאת בדיקת מעבדה מוסמכת, היא עולה בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק ולא מצאתי כי המומחה בסס מסקנותיו על עובדות או נתונים שגויים או חסרים. הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה על חוות דעתו והיא לא נסתרה במאומה.
23.במהלך עדותו של מר בן דוד, התברר כי העבודות מטעם הקבלן בוצעו על ידי קבלן משנה שלו (לא פורט שמו). מר בן דוד לא היה מעורב בעצמו בעבודות התיקון שנערכו בבניין, אלא רק בקר במקום מספר פעמים. לטענתו, בנו - עופר בן דוד - הוא שפקח על העבודות של קבלן המשנה, נכח באתר מידי יום והיה בקשר עם נציגות ועד הבית (עמ' 53 לפרוטוקול). למרות זאת, הן קבלן המשנה והן מר עופר בן - דוד, שהיו מעורבים באופן יום יומי בעבודות התיקון, לא זומנו לעדות על ידי הקבלן ויש בכך לפעול לרעתו. יתירה מזאת, תחילה טען כי קבלן המשנה הוא שרכש, כביכול, מרצפות נגד החלקה (עמ' 50, שורות 12 - 13 לפרוטוקול), בעוד שבהמשך טען כי הוא עצמו רכש את המרצפות (עמ' 55, שורות 13 - 14 ועמ' 57, שורות 23 - 24 לפרוטוקול). גם אם קבלן המשנה היה אמון על רכישת המרצפות, היה על הקבלן בן - דוד לוודא כי אכן מדובר במרצפות העומדות בתקן הנדרש. הקבלן לא הציג אסמכתא כלשהי מספק המרצפות ולא הוכיח כי בדק למול קבלן המשנה האם נרכשו מרצפות מונעות החלקה והאם הותקנו מרצפות מיוחדות מסוג זה במשטח הגישה. בסופו של דבר, מצא המומחה, כי לא הותקנו במקום מרצפות מונעות החלקה בהתאם לת"י 2279 והדבר מדבר בעד עצמו.
24.אני קובע, כי חרף העובדה שהוטל על הקבלן להחליף את הריצוף הקיים בריצוף חדש מונע החלקה (ANTI SLIP) וחרף מודעותו לחובתו במישור זה, הוא לא עשה כן, ובעת עריכת התיקונים בהתאם לחוות דעתו של המומחה אורי פרי פרץ, הוא התקין, באמצעות קבלן משנה שלו, מרצפות רגילות שאינן עומדות בת"י 2279.
אמנם, לא קיימת הוראה בחוק המחייבת התקנה של מאחז יד על גבי קיר האבן הגובל במשטח מצידו השמאלי של המשטח (צד ימין, מנקודת מבטו של מי שיוצא מהבניין). עם זאת, משעה שהקבלן ריצף את משטח הגישה בריצוף רגיל (שאינו עומד בתנאי ת"י 2279), היה עליו לכל הפחות להתקין, מלכתחילה, מאחז יד על גבי קיר האבן, כדי להבטיח את בטיחות הדיירים במעבר על רצפת משטח הגישה ולאפשר אחיזה לייצוב ומניעת החלקה. הקיר המחופה אינו מהווה מאחז יד ואף לא תחליף למאחז יד.
25.התביעה נשוא תיק זה נשענת על עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968. בקביעת האחריות בעוולת הרשלנות, מתעוררות שלוש שאלות. האחת - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, השנייה - האם הפר את אותה חובת זהירות והשלישית - האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. שאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הטומן בחובו שני היבטים. ההיבט העקרוני, בו ניתנת תשובה לשאלה האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית וההיבט הספציפי, בו ניתנת תשובה לשאלה, האם ביחס לניזוק פלוני ונסיבותיו של אירוע מסוים, קיימת חובת זהירות קונקרטית (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113). בענייננו, אחריותו של הקבלן שבנה את הבניין כלפי התובע, שהוא דייר בבניין, נובעת מחובתו כלפי כולי עלמא, להקים בניין בטוח לשימוש ולמגורים (ראה ע"א 451/66 קורנפלד נגד שאולוב, פ"ד כ"א(1) 310 וע"א 8265/96 רמט בע"מ נגד בריברום, פ"ד נז(1) 486). הקבלן אינו יוצא ידי חובתו בעת העסקת קבלן משנה מטעמו, אלא עליו לפקח על עבודת קבלן המשנה. זו תמצית אחריותו של קבלן ראש (ע"א 451/66, לעיל, בעמ' 316).
הקבלן הפר את חובתו הקונקרטית כלפי התובע. למרות שהיה מודע לחובתו להחליף את הריצוף במשטח הגישה לריצוף מונע החלקה (תואם ת"י 2279), הוא לא עשה כן. הוא מסר את העבודות לקבלן משנה מטעמו, לא פקח עליו כראוי ולא וידא כי קבלן המשנה מתקין מרצפות חדשות מונעות החלקה (ANTI SLIP). היה על הקבלן לצפות, כי מי מהדיירים או המבקרים האחרים במקום, וביניהם התובע, עלול להחליק על המשטח הרטוב החלק ולהינזק, שעה שלא התקין במקום מרצפות מונעות החלקה.
בדומה, היה על הקבלן לצפות, בעת בניית הבניין, כי אי התקנה של מאחז יד בצידו השמאלי של המשטח, על הקיר המחופה אבן, המחוייב מן ההיבט הבטיחותי, בפרט שעה שהריצוף במקום חלק ולא תקני, תמנע תמיכה מהמשתמשים במשטח הגישה והם עלולים להינזק. ודוק, גם אם הוצר משטח הגישה בעת ביצוע התיקונים, אין די במאחז בצד ימין בלבד (שמאל לאלו היוצאים מפתח הבניין), כאשר הריצוף אינו עומד בתקן. גם אם הייתי קובע, כי לא היה על הקבלן להתקין מאחז יד על גבי קיר האבן, לא היה בכך כדי להועיל לו, שעה שהתרשל כלפי התובע באי התקנת ריצוף המונע החלקה, התנהגות המהווה את המחדל העיקרי שגרם להחלקתו של התובע לאחור ופגיעתו.
עצם העובדה שמר אורי פרץ פרי, המומחה בתיק 19133-01-12 אישר את ביצוע עבודות התיקון (אף שלא הוצגה בפניו אסמכתא כלשהי בעניין טיב הריצוף), אין בה כדי לגרוע מחובת הזהירות של הקבלן לתקן את הבניה ולדאוג כי יותקן במשטח הגישה ריצוף מתאים שימנע מדיירי הבניין ואורחיהם סכנה של החלקה.
הקבלן התרשל בעבודתו וכתוצאה מכך החליק התובע על משטח הגישה הרטוב, ונפגע בראשו. לפיכך, על הקבלן לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו עקב מהתאונה, ככל שהוכחו.
26.בכל הנוגע לנציגות הבית המשותף - סעיף 69 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, קובע כי "הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בענינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות".
נציגות הבית המשותף, אשר נבחרת על ידי האסיפה הכללית של בעלי הדירות בבית המשותף, היא הגוף המבצע של הבית המשותף, שמתפקידו לטפל בכל העניינים הכרוכים בתחומים המשותפים לכל הדיירים. הכוונה לניהול הפנימי השוטף של הבניין, בעיקר בכל הנוגע לרכוש המשותף - אופן השימוש בו, החזקתו התקינה, ביצוע תיקונים בשעת הצורך וגביית הוצאות ההפעלה השונות. סעיף 69 לחוק המקרקעין מקנה לנציגות הבית המשותף כשרות להיות צד לפעולות משפטיות שונות, אולם כשרות זו מוגבלת ומסויגת בסעיף עצמו, התוחם את גבולותיה לעניינים, הנוגעים "להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף" (ע"א 98/80 נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד נגד קדמת לוד בע"מ, פ"ד לו(2) 21 ורע"א 1025/17 נאות מרדכי בע"מ נגד נציגות הבית המשותף מנדל זינגר 23, חיפה (27.6.2017)). מכח תפקידה והמעמד המשפטי שהוענק לה, כמייצגת את כלל בעלי הדירות בבניין, השותפים ברכוש המשותף, חבה הנציגות בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי דיירי הבניין והמבקרים האחרים בו, וביניהם גם התובע (ראה ע"א (מחוזי-ת"א) 227/95 מרים רוזנגרטן נגד נציגות הבית המשותף (3.9.1995) וכן, ע"א (מחוזי-ת"א) 2546/08 ניסים זוארץ נגד אריה חברה לביטוח בע"מ (11.7.2010)).
מכח תפקידה לטפל בכל העניינים הכרוכים בתחומים המשותפים לכל הדיירים, לרבות אחזקתו ותיקונו של הרכוש המשותף, הכולל את משטח הגישה לבניין, היה על נציגות הבית המשותף לצפות כי דיירי הבניין אורחיהם עלולים להחליק על משטח הגישה, בפרט כאשר הוא רטוב וחלק ממים והיא נושאת, אפוא, באחריות מושגית וקונקרטית כלפי התובע. אלא, שקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית איננו סוף פסוק. כלל הוא כי מזיק החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. חובתו של מזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת רק אם לא נקט אמצעים אלה (ע"א 145/80, לעיל וראה גם ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נגד יגאל תנעמי, פ"ד נח(1) 1, עמ' 18 - 19).
בניגוד לקבלן, הנציגות עשתה את כל הפעולות הסבירות הנדרשות לצורך תיקון המפגע במשטח הגישה לבניין. היא פנתה למומחה, אשר נתן בידה חוות דעת מקצועית בנוגע לליקויי הבניה בבניין, לרבות משטח הגישה, ויחד עם בעלי הדירות היא הגישה תביעה כנגד הקבלן והגיעה עימו להסכם שקבל תוקף של פסק דין, לפיו עליו לתקן את כל הליקויים שיקבעו על ידי המומחה המוסכם - אורי פרי פרץ. בהמשך, היא עמדה למול הקבלן ווידאה כי הוא מבצע את כל הנדרש ממנו. הקבלן הציג בפני נציגות הבית המשותף מצג כאילו הותקן במשטח הגישה ריצוף מתאים כנגד החלקה והנציגות הסתמכה על הקבלן וקבלן המשנה שלו, כי כל התיקונים בוצעו. מר שריתי (נציג ועד הבית) אף הבהיר, כי בעת ביצוע העבודות, הוא פנה לקבלן המבצע ובקש לוודא כי מותקנים אריחים מונעי החלקה והקבלן השיב בחיוב (עמ' 39, שורות 3 - 11 לפרוטוקול). עוד הבהיר הנ"ל, כי עד שהתובע נפל, הנציגות לא ידעה על בעיה בריצוף החדש (עמ' 42 - 43 לפרוטוקול). מר בן דוד אישר מצידו, כי הנציגות אכן הסתמכה בתום לב על דברי הקבלן ומקצועיותו (עמ' 58, שורות 33 - 37 לפרוטוקול) . בניגוד לחובות המוטלות על הקבלן, כבעל מקצוע שבנה את הבניין ובצע את עבודות התיקון, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות קבלן משנה מטעמו, משעה שראו אנשי הנציגות כי הריצוף מוחלף, לא היה מוטל עליהם לערוך בדיקה נוספת, לרבות הפניית הריצוף לבדיקת מעבדה. בכל הנוגע למאחז היד - המומחה מטעם הנציגות בתביעה הראשונה לא קבע כי יש להתקין מאחז יד על גבי קיר האבן ועניין זה כלל לא נדון על ידי המומחה אורי פרי פרץ. הנציגות אינה גוף מקצועי, בניגוד לקבלן, ולכן לא ניתן לצפות שתהיה מודעות לצורך במאחז יד כגון זה.
משנקטה נציגות הבית המשותף בכל הפעולות הסבירות לצורך תיקון הליקוי בריצוף משטח הגישה, אין מקום להטיל עליה אחריות בנזיקין כלפי התובע כתוצאה מהתאונה.
27.באשר לטענה בדבר אשם תורם - סעיף 68 לפקודת הנזיקין קובע, כי פיצויים לנפגע "יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק". שיעור הרשלנות התורמת - כמו גם אופן חלוקת האחריות בין מספר מזיקים - אינו נקבע בדיוק מתמטי, והוא עניין להערכה המסורה, לבית המשפט, שהתרשם מן העדויות שהובאו בפניו (ע"א 1952/11 חאלד נגד אבו אלהווא נגד עיריית ירושלים (6.11.2012)). על מנת לבחון קיומו של אשם תורם מצידו של התובע, יש לבדוק האם נהג כאדם אחראי תוך זהירות סבירה או שמא, היה בהתנהגותו משום העדר סבירות בהגנה על עצמו. בחלוקת האחריות בין המזיק לניזוק, יש להציב את מעשי ההתרשלות או המחדלים של הנתבע והתובע זה למול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינה מוסרית, את מידת משקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ע"א 73/86 לוי שטרנברג נגד עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343).
בענייננו, למול התרשלותו של הקבלן בבניית משטח הגישה, תוך שימוש בריצוף שאינו מונע החלקה, בניגוד לת"י 2279 ובניגוד להוראות מפורשות של המומחה אורי פרי פרץ, שחוות דעתו עוגנה בפסק הדין בתיק 19133-01-12, שעה שהיה עליו לצפות באופן ממשי תאונה מסוג זו שארעה לתובע, עומדת התנהגותו של התובע.
התובע העיד, כי ידע על דבר עבודות השיפוץ במשטח הגישה לבניין וכי התאונה ארעה לאחר סיום העבודות. לטענתו, "תמיד אני נזהר שם, לכל מקרה. כי זה מאד מחליק. גם המרצפות לפני זה היו חלקות וגם אחרי זה. אותו מרצפות הם שמו. לא שינו מרצפות" (עמ' 7, שורות, 1 - 4 לפרוטוקול). משמע, התובע היה מודע לכך שהמרצפות חלקות. למרות זאת, הוא בחר שלא להיעזר במעקה המצוי בצד שמאל (עם כוון יציאתו מהבניין), אלא בחר לרדת בצידו הימני של המשטח, שאין בצידו מעקה. לכן, יש לייחס לו אשם תורם לתאונה, אם כי מדובר באופן יחסי באשם תורם בשיעור נמוך. בחינת האשם היחסי של הנתבע למול זה של הקבלן מובילה למסקנה כי יש להטיל על התובע אשם תורם עצמי בשיעור של 10% בלבד.
מצבו הרפואי של התובע ונכותו
28.התובע פנה לבית החולים רמב"ם בחיפה עוד בליל התאונה והתלונן על כאב ראש. בדיקת CT שנערכה לו הדגימה שבר בגולגולת עם מעט דימום תת עכבישי, ללא לחץ על המח. בדיקת CT נוספת שנערכה לו ביום 11.1.2015 לא הראתה שינוי בממצאים וכך גם בדיקת CT שלישית, שנערכה ביום 12.1.2015. התובע אושפז למשך 3 ימים לצורך השגחה ושוחרר לביתו ביום 13.1.2015 (הגם שצויין כי הוא עדיין סובל מעט מסחרחורות וכאב ראש), עם המלצה להמשך מעקב רפואי וביצוע בדיקת CT נוספת כשבועיים לאחר מכן.
התובע היה נתון במעקב רפואי במרפאה הנוירוכירורגית של בית החולים רמב"ם והתלונן על סחרחורות. בדיקת CT שנערכה לצורך ביקורת ביום 25.1.2015 הדגימה דמם תוך גולגלתי. הומלץ בפני התובע על מנוחה למשך 6 שבועות נוספים וביצוע CT נוסף. בדיקת CT שנערכה לתובע ביום 2.3.2015 הדגימה ספיגה מלאה של ההמטומה. הומלץ בפני התובע על המשך מנוחה למשך 6 שבועות נוספים.
נוכח התלונות הנמשכות בדבר סחרחורות הופנה התובע למומחה א.א.ג. שהמליץ על ביצוע בדיקת EMG. בדיקת EMG שנערכה לתובע ביום 6.7.2015 הדגימה אלמנטים של פגיעה מרכזית קלה במערכת שווי המשקל (ראה תעודות רפואיות מד"ר ענתבי, כחלק מת/2 ופרק המסקנות בחוות דעתו של פרופ' ירניצקי). כל אותה עת, התלונן התובע על סחרחורות וכאבי ראש. ד"ר גולצמן, רופא בתחום התעסוקתי, קבע במסמך רפואי מיום 14.5.2015, כי לאור מצבו הבריאותי מסוגל התובע לעבוד בהיקף של משרה מלאה במגבלות וכי עליו להמנע מהרמה וטלטול משאות כבדים וכן, להימנע מהתכופפויות חוזרות, למשך חודשיים.
על פי המסמכים הרפואיים, לרבות תעודות אי הכושר (ת/3), שהה התובע באי כושר מוחלט לעבודה במשך כארבעה חודשים. בהמשך, כאמור, הוגבל בעבודתו על פי הוראות המומחה התעסוקתי. התובע טען בעדותו, כי הוא עדיין סובל מסחרחורות, בפרט לאחר מאמץ גופני, וכי לא סבל מסחרחורות עובר לתאונה.
29.פרופ' דוד ירניצקי, המומחה מטעם התובע בתחום הנוירולוגיה, בדק את התובע ביום 28.10.2015. הבדיקה הנוירולוגית לא העלתה ממצאים. עם זאת, פרופ' ירניצקי הדגיש כי הן במהלך המעקב הרפואי והן בעת בדיקתו, התלונן התובע על סחרחורת תדירה, בגינה נאלץ לשנות את תנאי עבודתו ועל ארועים חדים של כאב ראש עז. פרופ' ירניצקי קבע, כי מדובר במצב שלאחר חבלת ראש משמעותית, שגרמה לשבר בגולגולת, דמם אפידוראלי ופגיעה ברקמת המוח, עם ביטויים סומטיים של סחרחורת מרכזית וכאבי ראש הנמשכים מאז החבלה. פרופ' ירניצקי קבע, כי התובע סובל מנכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 29(11) מותאם לסעיף 32א(1) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. פרופ' ירניצקי לא נחקר ולא מצאתי מקום לסטות מחוות דעתו. אני קובע, אפוא, כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 10%.
נזקיו של התובע
הפסד השתכרות בעבר
30.עובר לתאונה עבד התובע בחברת בזק בתפקיד שטח ככַּבְלַָר, במסגרתו היה אחראי על תיקונים של תשתיות כבלים אופטיים עיליים, כמו גם כבלים הטמונים מתחת לפני הקרקע. התובע נהג לעבוד הן ביום והן בלילה, בהתאם לדרישות העבודה והתקלות בקווים.
31.בעקבות התאונה שהה התובע באי כושר לעבודה במשך ארבעה חודשים. הוא חזר לעבודת ביום 10.5.2015 (ולא בהתאם לאישורי אי הכושר, ביום 17.2.2015) תחת מגבלות, בהתאם להוראות הרופא התעסוקתי, למשך חדשיים. לטענתו, לא חזר לתפקידו הקודם, אלא לתפקיד בינוי ופיתוח מתקנים, אשר לטענתו לא הצריך עבודה פיזית כבעבר. מאידך, כך אישר, לא השתנו תנאי השכר שלו (עמ' 11, שורה 31 עד עמ' 12, שורה 7 לפרוטוקול). עוד אישר התובע בחקירתו הנגדית, כי כעבור כשמונה חזר לתפקידו המקורי (עמ' 14, שורות 13 - 19 לפרוטוקול).
32.עובר לתאונה השתכר התובע שכר חודשי ממוצע בסך של 19,681 ₪ ברוטו (שכר זה כולל תוספות מיוחדות - הבראה וביגוד - בחודשים מרץ ואפריל מידי שנה ובנטרול אותן תוספות, עמד שכרו החודשי הממוצע על סך של 16,513 ₪). שכרו של התובע, על פי תלושי השכר, כולל מספר רכבים, כדלקמן:
א.שכר יסוד - במהלך שנת 2014, עובר לתאונה, עמד שכר היסוד של התובע על סך של 5,721 ₪. בחודש ינואר 2015 עלה שכר היסוד של התובע לכדי סך של 5,779 ₪, בשנת 2016 עלה שכר היסוד של התובע לסך של 5,836 ₪ ובשנת 2017 עלה שכר היסוד לסך של 5,895 ₪. שכר היסוד שולם לתובע במלואו לאורך כל הדרך, גם בעת שנעדר מעובדתו.
ב.תוספות - גם חלק זה בשכרו של התובע קבוע, למעט תנודות קלות. אעיר, כי בפריט זה נכללים גם תשלומים חד פעמיים כמו הבראה (מידי חודש מרץ - סך של כ - 9,000 ש"ח) ורכיב "נהיגה עצמית", בסך של 1,257 ₪, שהופסק החל מחודש דצמבר 2014, ללא קשר לתאונה נשוא התביעה. תוספות אלו שולמו לתובע במלואן, גם בעת שנעדר מעבודתו.
ג.תשלומים אחרים - מדובר ברכיבי שכר המשולמים לתובע מידי חודש ובעיקרם "מענק מיוחד", בסך של כ - 7,800 ₪, המשולם מידי חודש מרץ ורכיב ביגוד, המשולם מידי חודש אפריל. רכיבים אלו בשכרו של התובע שולמו לו גם בעת העדרו מהעבודה.
ד.החזר הוצאות - קצובת טלפון והחזר הוצאות אשל יומי, שאף הם שולמו לתובע מידי חודש.
עיון בתלושי השכר מעלה, כי במהלך התקופה החל מחודש מרץ 2014 ועד לחודש מרץ 2017 (אחרון התלושים שהוגש), לא נפגע שכרו של התובע ברכיבים הנ"ל והם שולמו לו במלואם לכל אורך הדרך, גם כאשר נעדר מעבודתו.
33.רכיב נוסף בשכרו של התובע, על פי תלושי השכר הוא "עבודה נוספת". חלק זה כולל תוספת בגין שעות נוספות ופרמיה. עיון מעמיק בתלושי השכר מעלה, כי מכלל רכיבי השכר, נפגע שכרו של התובע לאחר התאונה רק ברכיב "העבודה הנוספת". ממוצע השכר שקבל התובע בגין שעות נוספות ופרמיה החל מחודש מרץ 2014 ועד לחודש דצמבר 2014 (כולל), ערב התאונה נשוא התביעה, עמד על סך של 3,108 ₪.
התובע נעדר מעבודתו ברציפות עד ליום 8.5.2019 ולאור המסמכים הרפואיים ואופי פגיעתו, סביר כי התקשה לחזור לעבודה מלאה, כולל שעות נוספות, במהלך תקופה נוספת המוערכת על ידי בשנה (כפי שנראה להלן, הערכה זו עולה בקנה אחד עם נתוני תלושי השכר של התובע לחודשים יוני ויולי 2016). הפסד השתכרותו של התובע בגין רכיב "עבודה נוספת", החל מחודש ינואר 2015 (מועד התאונה) ועד לחודש מאי 2016, עומד על סך של 23,928 ₪.
בחודשים יוני ויולי 2016 חזר התובע לעבודה מלאה, לרבות שעות נוספות, בדומה לתקופה טרם התאונה נשוא תביעתו ולא נגרמו לו הפסדי שכר במהלך חודשים אלו. אני מסיק, כי מאותה עת, יכול היה התובע לחזור לעבודה מלאה, לולא נפגע בתאונה נוספת בחודש אוגוסט 2016.
במהלך חודש אוגוסט 2015 נפגע התובע ברגלו והוא נעדר מעבודתו עד לסוף חודש אוקטובר 2015 (עמ' 28, שורות 16 - 17 לפרוטוקול). אין לייחס הפסדי שכר שלו בתקופה זו לתאונה נשוא התביעה. נוכח נתוני השכר שלו ברכיב "עבודה נוספות", בחודשים נובמבר 2016 (אז חזר לעבודתו לאחר התאונה השניה) ועד לחודש מרץ 2017, לא נגרמו לתובע הפסדי שכר כלשהם. התובע לא הגיש תלושי שכר נוספים ולא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר החל מחודש יולי 2017 ואילך.
34.הפסד השתכרותו של התובע בעבר כתוצאה מהתאונה מסתכם, אפוא, לסך של 23,928 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופה, על סך של 24,710 ₪.
הפסד השתכרות לעתיד
35.ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי יש לערוך חישוב אקטוארי של הפסד השתכרותו של התובע בעתיד, על פי נכותו התפקודית, אשר הוערכה על ידיו בשיעור של 17%. מנגד, ב"כ הנתבעות טענו כי התובע חזר לעבודתו באופן מלא, הוא עובד בחברת בזק, שהיא מקום עבודה מסודר ובטוח ולא נגרמה לו נכות תפקודית כלשהי כתוצאה מהתאונה. לפיכך, לא יגרמו לו הפסדי שכר בעתיד ולכל היותר, יש לפסוק לו סכום גלובאלי מתון בגין הסיכון המזערי שיאבד את מקום עבודתו.
36.כפי שפורט לעיל, במהלך חודש מאי 2015 חזר התובע לעבודתו בחברת בזק. אמנם, נראה כי במהלך השנה הראשונה לאחר חזרתו הוא לא תפקד באופן מלא ונגרמו לו הפסדי שכר. עם זאת, החל מחודש מאי 2017 חזר התובע לעבודה מלאה, כולל שעות נוספות, ולא הוכח כי במהלך התקופה שלאחר מכן נמנע ממנו מלעבוד באופן מלא, לרבות שעות נוספות.
עם זאת, חזרת הנפגע לעבודתו או לעבודה אחרת אחרי הפגיעה, אינה מהווה כשלעצמה סיבה לשלול ממנו את הפיצוי בשל הפסד כושר השתכרותו, שכן גישה זו הינה בגדר תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ראה ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית - 2003, בעמ' 207). בקביעת הזכות לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד והיקפה יש לבחון את הסיכוי, כי ההשתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה. סיכוי זה אינו נמדד על פי עודף מאזן ההסתברות האזרחי הרגיל אלא במידת הממשות שלו, על פי מבחני השכל הישר. יש להתחשב בסיכוי, גם אם אין הוא בטוח, ובלבד שאינו אפסי או ספקולאטיבי או היפותטי גרידא (ראה ע"א 237/80 שבה ברששת נגד יגאל האשאש, פ''ד לו(1) 281 וע"א 676/77 יהודה לוי נגד אברהם עמיאל ואח', פ"ד לב(3) 589).
התובע תאר בעדותו את השפעתה של הפגיעה על עבודתו הנוכחית והקשיים בהם הוא נתקל במהלך העבודה. התובע הינו עובד שטח, לעיתים הוא נדרש לעבוד בגובה, על סולמות, ונוכח אופי הנכות שנקבעה לו והסימפטומים מהם הוא סובל, נכותו משליכה על תפקודו היום יומי, כמו גם תפקודו בעבודה, גם אם מדובר בהשפעה קלה בלבד. לאור ממצאיו של פרופ' ירניצקי, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, גם אם הצליח התובע לחזור לעבודה מלאה, כולל שעות נוספות, קיים סיכוי סביר ובודאי שלא היפותטי, כי בעתיד תגביל אותו נכותו או כי יפלט מעבודתו ויתקשה להשתלב בשוק העבודה במומו. מנגד, אין מקום לעריכת חישוב אריתמטי, אלא מתקיימים התנאים לפסיקת סכום גלובאלי. בשים לב למכלול הנתונים הרלבנטיים, אני פוסק לתובע בגין ראש הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד, פיצוי בסך גלובאלי של 250,000 ₪. אעיר, כי הן בתחשיב הנזק מטעמו והן בסיכומיו, לא דרש התובע לפצותו בגין הפסד תנאים סוציאליים ולכן, לא אתייחס לראש נזק זה.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד
37.התובע כלל בראש נזק זה את הוצאות המשפט, לרבות שכרם של המומחים מטעמו וחלקו בשכר המומחה מטעם בית משפט. אתייחס לרכיבים אלו בפרק הוצאות המשפט.
38.מכל מקום, הוצאות לעבר מהוות נזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות. התובע לא צרף לתחשיבו קבלות כלשהן. מאידך, מטבע הדברים, סביר להניח כי הוא לא שמר כל אחת מהקבלות בגין הוצאותיו עקב פגיעתו בתאונה ובפרט, קבלות בגין נסיעות. נוכח אופי פגיעתו והצורך בטיפולים רפואיים לאחר התאונה ונסיעות אליהם, אני פוסק לתובע סכום גלובאלי בסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות נסיעה.
39.לא הוכח בפני כי התובע יזקק בעתיד להוצאות בגין טיפולים רפואיים או נסיעות וממילא, הוצאותיו הרפואיות ממומנות על ידי קופת החולים בה הוא מבוטח. לפיכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות נסיעה או הוצאות רפואיות לעתיד.
כאב וסבל
40.התובע יליד 1978 ועקב התאונה נגרם לו שבר בגולגולת. התובע אושפז במשך 3 ימים בבית החולים, הוא נאלץ לעבור 5 בדיקות CT, נזקק לטיפולים רפואיים ונותרה לו נכות רפואית בשיעור של 10% בתחום הנוירולוגיה, עקב כאבי ראש וסחרחורות. בנסיבות העניין, לאור אופי פגיעתו והנכות שנותרה לו, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין כאב וסבל.
התובע לא עתר לפצותו בגין ראשי נזק נוספים, מעבר לאלו שפורטו לעיל.
41.נזקיו של התובע מסתכמים, אפוא, לסך של 326,210 ₪ ובניכוי אשם תורם בשיעור של 10%, הוא זכאי לפיצוי בסך של 293,589 ₪.
42.לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
א.התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 נדחית. התובע ישלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 60 ימים מהיום, שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ב.אני מחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע פיצוי בסך של 293,589 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת מס' 2 לתובע את אגרת התביעה, שכ"ט המומחים מטעמו, חלקו בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט (הכל בשערוך) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
