פלוני נ׳ ויקטוריה דנט ואח׳

1. לפניי תביעה למתן פיצויים, בגין נזק גוף שנטען כי נגרם ברשלנות רפואית במתן טיפול רפואי בתחום רפואת השיניים בתקופה שבין השנים 2015-2018 (בפועל – שלוש תקופות קצרות וממוקדות). הנתבעת 1 היא המרפאה אליה פנה התובע לקבלת טיפולי שיניים (להלן: "המרפאה"), הנתבע 2 הוא בעליה של המרפאה ומנהלה, והנתבעת 3 היא הרופאה שטיפלה בתובע מטעם המרפאה (להלן: "הרופאה").

2. הצדדים הגישו מטעמם חוות דעת רפואיות נוגדות, שנתנו מומחים בתחום ניתוחי הפה ולסת. בשל הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה בנדון כמומחה מטעם בית המשפט, פרופ' דוד אסיף, מומחה בתחום שיקום הפה (להלן: "המומחה"). המומחה נתן ביום 28.6.21 חוות דעת רפואית בנדון (להלן: "חוות הדעת"), וגם מסר עדות בחקירה מטעם הצדדים. התובע הגיש תצהיר שנתן כעדות ראשית מטעמו. מטעם הנתבעים כעדות ראשית תצהירים שנתנו הנתבעים 2 ו-3. נותני התצהירים מסרו עדות בחקירה לפניי.

3. אקדים ואומר כי, כפי שיפורט להלן, בנסיבות ענייננו, מצאתי כי נפלו כשלים בטיפול שקיבל התובע מהנתבעים, בכל הקשור לטיפול שניתן בלסת התחתונה והעליונה - באופן המקים לתובע עילה לפיצויים בגין התרשלות שגרמה לנזק.

4. מאידך, כפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי התובע הרים את נטל ההוכחה ביחס לטענתו לנזק שנגרם לו בגין 'אי-מתן הסכמה מדעת'; מאידך, מצאתי שנגרמה לתובע פגיעה באוטונומיה, שבנסיבות ענייננו, בהן מצאתי קיומה של רשלנות, הפיצוי בגין הנזק הלא ממני שהיא גורמת ממילא ייכלל במסגרת הפיצוי שייקבע בגין ראש הנזק של 'כאב וסבל'.

   א.הבדיקות והטיפולים 

   1. התובע, יליד 1954, פנה למרפאה, הנתבעת 1, בתחילה - לטיפול בשיניו הקדמיות תחתונות [בפועל - הוצגה הצעת מחיר מיום 21.12.14 שכוללת טיפולים גם בשיניים שבלסת העליונה; עמ' 8 ו-9 למוצגי הנתבעים]. מועד תחילת הטיפול בלסת התחתונה של התובע הוא 6.9.2015, לאחר קבלת הצעה מתוקנת שניתנה לתובע ביום 6.8.2015. הוא טופל על ידי הרופאה, הנתבעת 3, בשלוש תקופות ממוקדות שהסתיימו ביום 15.7.2018. אעיר כי, לטענת התובע, הניתוחים להרמת הסינוס בלסת העליונה שלו בוצעו מטעם המרפאה על ידי רופא אחר (ולא – על ידי הרופאה); הנתבעים מכחישים את הטענה. ברשומה הרפואית שנוהלה במרפאה בעניינו של התובע [עמ' 1 עד 35 למוצגי הנתבעים] נכללים: גיליון רפואי [עמ' 1-3 למוצגי הנתבעים], תכניות טיפול (לקוניות, יש לומר) והצעות מחיר (ממספר מועדים), טופסי הסכמה לעקירות שיניים, הרמת סינוס וטיפול כירורגי במשתלים דנטליים. כמו כן, קיימים בתיק תצלומי רנטגן פנורמיים ו- CT ממועדים שונים, המשקפים את מצב המשנן לעת ביצוע ההדמיה.

   2. על פי הרשומה הרפואית להלן, ובמיוחד – הגיליון הרפואי, הטיפולים שקיבל התובע בפועל מאת הנתבעים (מתוך תכנית טיפול רחבה יותר):

      • ביום 6.8.15 - בדיקה קלינית וצילום פנורמי .הוצעה תכנית טיפול.

      • ביום 24.8.15 - עקירת שיניים 32 31 41 42 והתקנת 2 שתלים במיקום 42 32 עם גשר זמני.

      • לאחר כחצי שנה, ביום- 22.1.16 מסירת גשר חרסינה 32 31 41 42.

      • ביום 10.2.16 - הגיע עם גשר שבור 22-28. ע"ר חיתוך הגשר והדבקה זמנית 24 23 22. הפניה לסיטי.

      • ביום 3.3.16 - הגיע עם צילום סיטי .אחרי ביקור רופא נאמר שאין מניעה לעשות שתלים. נקבע תור להרמת סינוס ושתלים.

      • ביום- 11.4.16 עקירת שיניים 28 25 14 18. הרמת סינוס דו צדדי. התקנת שתלים 25 24 14 15.

      • ביום 12.4.16 - ביקורת .קצת נפיחות נראה תקין.

      • ביום- 19.4.16 הורדת תפרים.

      • לאחר כשנה וחצי, ביום 15.10.17 - הגיע עם צילום פנורמי שתלים תקינים .שיניים 23 22 12 יש דלקות מומלץ לטפל.

      • לאחר למעלה מחצי שנה, ביום 21.6.18 - עקירת שיניים 23 22 13. התקנת שתלים 27 23 22 13 16.

      • ביום 15.7.18 - הורדת תפרים .איזון תותבת זמנית.

   3. ריכוז הטיפולים שקיבל התובע בפועל מאת הנתבעים -  על פי הרשומה והצילומים:

      • לסת תחתונה

        1. עקירת 4 שיניים: 32 31 41 42.

        2. התקנת 2 שתלים 32 42.

        3. מסירת גשר על גבי השתלים.

      • לסת עליונה

        1. עקירת 7 שיניים: 28 25 23 22 13 14 18.

        2. השתלת עצם בטכניקה של הרמת סינוס פתוחה דו צדדית.

        3. התקנת 9 שתלים במיקום: 27 25 24 23 22 13 14 15 16.

   4. ביום 20.9.2018 הופנה התובע למומחה אא"ג, היות ולדבריו, מאז שהוכנסו לו "לפני שנה" שתלים ללסת העליונה, הוא סובל מנזלת כרונית שנלוו לה בהתחלה חתיכות של חומר דנטלי [עמ' 47 למוצגי התובע]. ביום 27.9.2018 הופק דו"ח פענוח בדיקת CT. מהדו"ח עלו הממצאים הבאים: השתלים בשיניים המתבלטים לסינוסים מקסילריים דו-צדדי עם הסתיידויות גסות ועיבוי רירית סביבם. עיבוי רירית בסינוסים המקסילריים ותאים אתמואידליים. OMC חסום דו"צ (OMC – osteomeatal complex) – תעלה המחברת סינוס פרונטלי, תאי אויר אתמואידליים קדמיים וסינוס מקסילרי למיאטוס האמצעי ומאפשרת מעבר אויר וניקוז ליחה [עמ' 21 למוצגי התובע].

   5. ביום 11.10.2018 ביקר התובע אצל מומחה אא"ג. על פי המסמך הרפואי, מממצאי הביקור עולה כי ב-CT סינוסים הודגמו שתלים החודרים לתוך הסינוס המקסילרי, חלקם בתוך חומר הרמת הסינוס. הרושם שמתפורר. סימני דלקת סביב השתלים שחודרים לסינוס. OMC חסום דו"צ [עמ' 48 למוצגי התובע].

   6. ביום 25.10.2018 ביקר התובע במרפאת חוץ פה ולסת שבבית החולים. מהאבחנות עולה, כי מדובר במצב לאחר כישלון ביולוגי של שתלים דנטליים, ומחלות של חלל האף והסינוסים. בלסת העליונה ישנם 9 שתלים, 4 בצד ימין ו-5 בצד שמאל. המצב לאחר הרמת סינוסים דו"צ ב-CT: עיבוי ריריות בסינוסים מקסילריים דו"צ, יותר בצד ימין. 2 שתלים אחוריים במקסילה צד ימין עוברים את מילוי שתל העצם. קיימים גרגרים באזור. בסיכום הביקור צוין, כי ניתן לנסות ניתוח FESS (functional endoscopic sinus surgery) עם סיכוי לכישלון, אך לנסות לשמור על השתלים או להוציא את השתלים וחומר המילוי ולאחר החלמה לנסות שוב. המטופל העדיף את האפשרות השנייה של הוצאת השתלים [עמ' 27-28 למוצגי התובע].

ביום 19.12.2018 ביקר התובע במרפאת חוץ פה ולסת שבבית החולים. מהאבחנה עולה כי התובע סובל מסינוסיטיס על רקע חומר עצם שהונח בסינוסים ובאשת (ריח רע מהפה). בפענוח בדיקת CT צוין, כי קיים עיבוי רירית סביב השתלים בשני הצדדים וחלק מהשתלים יוצאים מחוץ לקסנוגרפט (חומר המילוי) [עמ' 31 למוצגי התובע].

ב.טענות התובע

1. התובע טוען לרשלנות רפואית מתמשכת מצד הנתבעים, החל משנת 2015 ועד לשנת 2018, כאשר אין המדובר במעשה או מחדל חד-פעמי, אלא במספר רב של מעשים ומחדלים. התובע טוען כי הנתבעים קידמו בהתנהלותם מול התובע אינטרסים מסחריים על חשבון התנהלות זהירה ומתודית.

2. לטענתו, הנתבעים הפרו את החוזה עמו וכן הפרו את הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"); הנתבעים הסתירו מידע, הציגו מצגי שווא וביצעו פרוצדורות רפואיות ללא בדיקה רפואית מקדימה, ללא הכנה מתאימה ובחוסר מיומנות. הנתבעים מנעו מהתובע לשקול ולקבל החלטה מושכלת, האם אכן היה נדרש לבצע את הפרוצדורות שבוצעו בו או האם היה עדיף להימנע מכך.

3. בנוסף טוען התובע, להיעדר הסכמה מדעת, היות והנתבעים הפרו את הכללים והוראות החוק באשר לאופן ניהול רשומה רפואית. התובע חתם על טפסים סטנדרטיים בשפה העברית אשר אינה מובנת לו; וזאת - בסמוך לפרוצדורה הרפואית שביצעו בתובע.

על פי הסיכומים מטעמו, התובע תובע פיצויים, בין היתר, בגין הרכיבים הבאים: השבת עלות הטיפולים, הוצאות טיפולים מתקנים נדרשים וטיפולים רפואיים עתידיים, הוצאות נסיעה, כאב וסבל, נזק לא ממוני, פגיעה באוטונומיה והפסדי השתכרות לתקופה שבה טופל אצל הנתבעים וכן הפסדי השתכרות לעתיד. ראוי לציין כבר עתה, כי בכתב התביעה וגם בתצהיר עדותו של התובע - לא נטענה טענה להפסד השתכרות. עוד ראוי לציין, כי אף שבכתב התביעה נטען למסירת מידע לא נכון או לא בדוק ובשל כך הוטעה, לא נטען במפורש לכך שלא הסכים לקבלת הטיפול שניתן לו או לפגיעה באוטונומיה.

ג.טענות הנתבעים

1. הנתבעים טוענים להיעדר רשלנות. לעמדתם, לעניין הטיפול בלסת התחתונה, הוכח כי השתלים תקינים. לעניין הטיפול בלסת העליונה, לא היתה רשלנות בטיפול ואין מקום לפיצוי בגינה.

2. הנתבעים טוענים כי אין לתת אמון בעדותו של התובע וכי עלו בה סתירות.

3. הנתבעים טוענים כי התובע הסכים לטיפול. הם דיברו עמו בשפת האם שלו ואין חולק כי הוא חתם על טפסי ההסכמה כנדרש. כמו כן, הרופאה הסבירה לו על הסיבוכים והסיכונים גם בזמן הכנת תכנית הטיפול וגם ביום ההחתמה על טפסי ההסכמה. עוד הוסיפו הנתבעים, כי טענת התובע שהיה אסור לנתבעים להחתים אותו על טפסי הסכמה בעברית תמוהה, היות ולא הוכח שקיימים טפסים ברוסית, המאושרים לשימוש על ידי הסתדרות רופאי השיניים או משרד הבריאות. בהיעדר רשלנות, אין גם מקום לקבוע פיצוי בגין כאב וסבל.

4. הנתבעים טוענים עוד כי, ככל שבית המשפט יקבע כי יש לפצות את התובע בגין הטיפול בלסת התחתונה, הרי שהפיצוי צריך להיות מוגבל לביצוע חוזר של 4 כתרים בלבד. וככל שבית המשפט יקבע כי יש לפצות את התובע, בגין הטיפול בלסת העליונה, הרי שיש - בהקשר של טיפול מתקן - לברור היטב בגין אלו רכיבים, בנסיבות, יש לפצות.

5. בענין דרישת התובע להשבת עלות הטיפולים, טוענים הנתבעים כי בשל כך שלתובע לא נגרמה נכות צמיתה (לבד מנכות זניחה), אין מקום לפיצוי כפל בגין החזר עלות הטיפולים, בנוסף לעלויות טיפול מתקן. בנוסף, לשיטת הנתבעים, הזכות להשבת עלות הטיפולים - לא נטענה בכתב התביעה, ומדובר בהרחבת חזית.

6. ביחס לדרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות נסיעה והפסדי השתכרות, טוענים הנתבעים כי התובע לא טען להפסדים אלו בתצהירו, ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה. כמו כן, התובע לא צירף מסמכים להוכחת הנזקים.

ביחס לפגיעה באוטונומיה, לטענת הנתבעים - מדובר בטענה מופרכת. לפי הפסיקה אין מקום לפסוק פיצוי גם בגין רשלנות וגם בגין פגיעה באוטונומיה. כמו כן. לשיטתם, מדובר בסכום מופרז שאינו תואם לפסיקה.

ד.הממצאים

1. לאחר עיון במכלול הראיות והעדויות בנדון, להלן ממצאי.

2. מצאתי כי הרשומה הרפואית בתיק הרפואי של התובע הינה לקונית, 'חסרה' - כלשון המומחה. היינו, בשל החסר שניכר ברשומה, קיים קושי ללמוד מהרשומה הרפואית מה היו האבחנות הקדם שיקומיות שנעשו (אמנם ניתן ללמוד משהו על מצב השיניים והחניכיים בחלקו – מההדמיות שנלקחו מאת התובע), וכן - אין פירוט לגבי השיקולים שנלקחו בקבלת תכנית הטיפול שננקטה ובבחירתה מתוך מספר חלופות אפשריות (ככל שקיימות).

3. מאידך, אציין כי כן ניתן ללמוד מהרשומה וממסמכים נוספים בתיק הרפואי מה היו הטיפולים שקיבל התובע בפועל מאת הנתבעים ומתי. אינני מוצא כי קיימת בענייננו מחלוקת מהותית על היקף הטיפול שניתן לתובע בפועל.

4. עוד מאידך, מצאתי כי בעדות התובע נטייה להאדרה ולהכללה, ולעיתים היא מגמתית באופן שמעלה תמיהות.

5. מצאתי כי התובע קיבל טיפולים נוספים בשתי הלסתות - לאחר הטיפולים שקיבל מאת הנתבעים (מעבר להוצאת 'חלק מהשתלים' במרפאות חוץ פה ולסת שבבית החולים). מדובר בטיפולים שהיה מצופה מהתובע להצהיר עליהם בתצהיר עדותו ולפרטם.

6. כך, מעדות התובע בחקירתו עולה כי בשל עקירת השיניים בלסת העליונה נאלץ להיות ללא שיניים עד למועד בדיקתו על ידי המומחה מטעמו (26.3.2019) [עמ' 7 לפרו'], כשמחוות הדעת של המומחה מטעמו עולה כי בעת הבדיקה קיימים בלסת העליונה שלוש שיניים שארתיות ותשעה שתלים. מעדותו עולה עוד כי "רק לפני 8 חודש הוא שם תותבות זמניות", 'הוא' זה רופא שיניים ששמו נמסר לראשונה בעדותו לפניי, ולא הוצגו מסמכים לגבי הטיפול הוא נתן [עמ' 6 לפרו']; התובע גם מכחיש קיומו של שיקום כלשהו בלסת העליונה בזמן בדיקתו של המומחה מטעם בית המשפט (23.5.2021) [עמ' 8 לפרו'].

7. ובכן, כשהמומחה בדק את התובע, הוא ראה בלסת העליונה גשר עשוי שרף אקרילי מוחזק בתיל מתכתי שנאחז בשתלים ומשלים שיניים 16-26. בחקירתו הסביר המומחה כי אצל רופא אחר (לא הנתבעים) נעקרו 3 שיניים בלסת העליונה והותקן לו גשר מלא, "הוא לא גשרים זמניים זה הקשרים (צ"ל – 'הגשרים') שאתם הוא הופיע אצלי"; המומחה מציין שלא הוצגו לו מסמכי טיפול נוסף זה [עמ' 24 לפרו'].

8. כך, גם בלסת התחתונה מצא המומחה מטעם בית המשפט "גשר עשוי שרף אקרילי נאחז בשתלים ובשיניים 35, 34, 33, ש, ש, 43 44, 45 (ש-שץל) ומשלים שיניים 35 –45" [סעיף 4 לחוות דעתו]. המומחה מאשר בחקירתו כי הגשר שראה בלסת התחתונה בעת בדיקתו את התובע הוא לא הגשר שהותקן במקום במקור על ידי הנתבעים [עמ' 20 לפרו'].

9. מצאתי כי הכשל בטיפול בלסת התחתונה של התובע מצטמצם לכתרים שבגשר שהותקן על ידי הנתבעת 3 על גבי השיניים הקדמיות (השתלים במיקום 32 ו-42); גשר, שכאמור, שלא היה בפי התובע בעת שנבדק על ידי המומחה מטעם בית המשפט; כמפורט להלן.

10. המומחה מאשר בחקירתו לפניי כי ניתן לראות את הגשר התחתון שהותקן במקור - בהדמיות, אך זה דו-מימדי "זה כמו עם בחורות יפות" [עמ' 20 לפרו'].

11. המומחה מבסס את התייחסותו לגשר שהותקן במקור בלסת התחתונה על עדות של התובע לבדו (כי המומחים הם : "אדון שוסטר בוא נעשה את זה קצר השתלים בסדר הגשר לא היה בפה מעדויות שונות לאורך הסיפור הגשר היה מגושם ולא אסתטי" [עמ' 20 לפרו'].

12. ברור מעדותו של המומחה כי התייחסותו לגשר שהותקן בלסת התחתונה על ידי הנתבעת 3 היא על פי מה ששמע מהתובע, וכן על פי ממצאים עקיפים: "לא אבל לפי המתאר של החניכיים מתחת במקום שהיה גשר היו סימנים של לחץ של חלקי ביניים על החניכיים חוץ מזה אם לקרוא מומחים מטעם התביעה וההגנה אני מתייחס לזה קצת הסתייגות כי כל אחד הוא בייסט אז אני מעדיף לראות" [עמ' 20-21 לפרו'].

13. מכל מקום, המומחה מאשר כי אין לו טענות לגבי השתלים שהותקנו בלסת התחתונה, כעולה מאישורו בעדותו לפניי לשאלה: "או-קיי אם הגשר לא תקין אז יש היגיון שהנתבעים יפצו את התובע בגין הצורך לחזור על 4 כתרים נכון?" [עמ' 21 לפרו'].

14. לשאלתי את התובע מדוע חזר בשנת 2016 לטיפול אצל הנתבעים, אם כטענתו לא היה מרוצה מהטיפול בלסת התחתונה השיב התובע (דברי המתורגמן): "הוא בא אליהם כל מה שהיה לא היה מרוצה כדי שהם יתקנו היו מתקנים מתקנים אבל לא היה מסתדר" [עמ' 15 לפרו'].

15. בנסיבות אלה, והואיל והתובע מעיד שלא היה שבע רצון מהכתרים שהותקנו לו בשל מגושמות שלהם ודחיסת מזון מתחת לכתרים [ס' 12 ו-13 לתצהירו], כשבפועל הוחלפו הכתרים שהותקנו - במכלול של גשר ארוך יותר, שהונח (על ידי אחרים, לא – הנתבעים) על גבי יותר שיניים בלסת התחתונה, אני קובע כי היתה התרשלות בכל הקשור לכתרים שסופקו והותקנו על ידי הנתבעת 3 בלסת התחתונה. כאמור, מצאתי שזה הכשל היחיד שיש לייחס לנתבעים לגבי הלסת התחתונה.

16. מצאתי כי סבלו של התובע מהפרשות באף, ככל שנגרם בגין הטיפולים שקיבל, היה זמני. הוא איננו לוקה בסינוסיטיס, ומכל מקום – מהפרשות יתרות מאפו סבל התובע כבר טרם מתן הטיפולים; סבל שהוביל אותו להתלונן לגביו כבר החל משנת 2011. הכל כמפורט להן.

17. הנתבעים מפנים לכך, כי התובע פירט בסעיף 36 לתצהירו שש בעיות מהן הוא סובל מאז הטיפול שבוצע על ידי הנתבעים. בחקירתו, אישר התובע שאותן הבעיות מרכזות את כל התלונות; ורק לאחר מכן מצא התובע להסתייג ולציין גם כי "בכל יום" הוא סובל מהפרשות בגרון [עמ' 10 לפרו']. ובכן, אני מקבל שבמתן עדות על תכיפות הפרשות כסבל שנגרם לו "בכל יום" יש משום 'עדות כבושה' והאדרה, גם למול גרסת התובע בתצהירו שמספר שבועות לאחר הניתוחים היתה לו הפרשה מרובה לגרון וחלל הפה [סעיף 20 לתצהירו].

18. הנתבעים מפנים לכך, שלמרות ניסיונו של התובע לקשור את בעייתו הרפואית לטיפול הנתבעים, הרי שמעיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בנדון, עולה כי ההפרשות מהאף מהן סובל התובע - אינן קשורות לטיפולים הרפואיים שקיבל מאת הנתבעים, ופקדו אותו כבר טרם הטיפולים.

19. כך, התובע טען בחקירתו שהתלונות שלו מיום 20.12.15 בב"ח קפלן על "נזלת מזה כשנתיים" [עמ' 33 למוצגי התובע] קשורות לטיפול אצל הנתבעים [עמ' 11 לפרו']; כשהניתוח בלסת העליונה התבצע רק ביום 11.4.2016.

20. כך, כשהתובע נשאל במהלך חקירתו אם נכון שהוא מסר לרופא קופ"ח ביום 17.9.17 שהוא סובל "מנזלת מימית במשך 5 שנים, קושי בנשימה דרך אף" [עמ' 11 לפרו'] התובע עזב את דוכן העדים והלך להסתכל במסמכים, ולשאלתי לפשר מעשיו השיב התובע שהוא הלך לבדוק את התאריכים של טיפולי השיניים, ובהמשך מסר שהוא אינו מבין על מה מדובר [עמ' 12 לפרו'].

21. כך, התובע התחמק בחקירתו ממתן תגובה עניינית לגבי תלונותיו בשנים 2011 עד 2013 בהקשר של נזלת וליחה; הוא איננו זוכר את הביקור מיום 21.2.2011 [עמי 51 למוצגי התובע], בו נרשמה תלונתו על נזלת מימית ונחירות בלילה; בהתייחס לביקור מיום 16.4.2012, לעדותו - היה לו "איזשהו חום קטן אתה יודע עוד דברים כאלה נוזלת הוא לא זוכר בדיוק כל פעם שהוא הלך" [עמ' 51 למוצגי התובע; עמ' 13 לפרו']; הוא גם לא זכר ביקור מיום 1.9.2013 בו התלונן על קשיי נשימה מהאף [עמ' 13 לפרו'].

22. גם לגבי הביקור מיום 21.10.15 שבו נרשמו תלונות על נזלת וליחה [עמי 59 למוצגי התובע], התובע עיין במסמכים ושאל אם אכן מדובר באוקטובר , 2015 וענה ש"באוגוסט התחילו כבר לעשות את הטיפולים" [עמ' 13 לפרו'], כשכאמור הניתוחים בוצעו רק באפריל 2016. גם לגבי תלונה על הפרשה מוגלתית מהאף מיום 17.1.2016 – לא זכר התובע דבר [עמ' 60 למוצגי התובע; עמ' 13 לפרו'].

23. למרות כל התיעוד שהוצג בפני התובע על תלונותיו המרובות על הפרשת מהאף וליחה מאז 2011 , כאמור, התובע גרס בעדותו שלא הייתה לו בעיה קבועה בהקשרים אלו [עמ' 14 לפרו'].

24. מכל מקום, אני מקבל את קביעת המומחה: "שאדון [שם התובע] היה אצלי לא הייתה לו סינוסיטיס" [עמ' 19 לפרו'].

25. מצאתי כי התובע קיבל מאת הנתבעת 3 הסברים ומיפוי של סיכונים לפני הטיפולים שעבר אצלה - בשפת אמו, רוסית, ובהיקף שהוא רחב ממה מכלול בטפסי ההסכמה עליהם חתם.

26. בנסיבות, בהן למול טפסי הסכמה חתומים ועדות הרופאה, נמסרת עדות התובע כ'עדות בעל דין יחידה', אינני מקבל את טענת התובע כנגד המסמכים בכתב עליהם הוא חתום. אפנה לקביעת כב' השופט יוסף שפירא בענין ת"א (י-ם) 8232/06 מסרי מופידה נ' ההסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם; 11.1.2010): "חתימה טופס ההסכמה לניתוח מהווה ראיה להסכמת המטופל לטיפול המצויין בטופס ולכך שהוסברו לו הסיכונים שבהליך הרפואי, אולם כלל נקוט בידינו כי לעולם יטען התובע שלא קיבל את מלוא ההסברים, אף ביחס לטיפול המצויין בטופס. טענות אלו על התובע להוכיח".

27. ממכלול הראיות והעדויות מצאתי כי התובע טופל על ידי רופאה דוברת רוסית, שדיברה איתו "לפני ניתוח ואחרי ניתוח" [עמ' 47 לפרו'] והסבירה לו בשפתו - לפחות את שנרשם ברשומה הרפואית ובטפסי ההסכמה, לרבות - לגבי הניתוח של הרמת הסינוסים, והחתימה אותו על טופסי הסכמה; היא עברה איתו ברוסית "שורה שורה" ו"מילה במילה" [עמ' 45-47, 57-58 ו-69 לפרו']. בנסיבות כאלה, אינני מקבל כי חובה היתה על המרפאה או הרופאה לוודא להחתים אותו על טופסי הסכמה – ברוסית.

28. מצאתי גם, שהיתה הצדקה לעקירה של למעלה ממחצית משבע השיניים שנעקרו בפועל בלסת העליונה - ללא המתנה למיצוי ניסיון של טיפול אצל מומחה בכירורגיה פריודונטית (להלן: "טיפול פריודונט").

29. בחוות דעתו מביע המומחה דעתו, כי מצב הלסת העליונה חייב "טיפול תומך ויסודי ברקמות התומכות, סילוק מוקדי תחלואה, ושיפור משמעותי ברקמות התומכות, תוך שימוש אפשרי שטכניקות אוגמנטציה שהיו עשויים למנוע עקירות שיניים בלסת העליונה" [סעיף 3 בעמ' הרביעי לחוות דעתו].

30. הנתבעים מפנים לכך, שלמול אמירותיו הנחרצות של המומחה בחוות דעתו, בחקירתו המומחה איננו שולל את קיומה של הצדקה לעקירה של חמש מתוך שבע השיניים שבפועל נעקרו על ידי הנתבעים מהלסת העליונה (22 23 18 28 ו-25) [עמ' 25 ו-32 לפרו']; אך עומד על כך שלא היתה הצדקה לעקירת שתי שיניים 14 ו-13, שלגביהן, היה לדעתו צורך בהפנייה למומחה פריודונט אשר היה מבצע בהן טיפול משמר. מומחה כזה עלותו לפחות 4,000 ₪ לכל שן, ומדובר בטיפול שלא בהכרח היה מצליח [עמ' 31 ו-33 לפרו'].

31. עוד מפנים הנתבעים לכך, שלפי עדות המומחה נוכחות השיניים 13 ו-14 בפה (אם לא היו מוצאים לעקור אותן לאחר הצלחה בטיפול פריודונט) לא הייתה מייתרת ניתוח הרמת הסינוס דו –צדדי לצורך יצירת מצע מתאים להשתלה של כ-5-6 שתלים [עמ' 34-35 לפרו'].

32. ובכן, המומחה מבהיר בחקירתו מאידך, שיכול שטיפול פריודונט מתאים לכל השיניים בלסת העליונה (בשלב מוקדם וכתכנון לעתיד) היה 'מציל' חלק מהשיניים בלסת העליונה [עמ' 32-33 לפרו']. לשאלה כמה שיניים היה ניתן 'להציל' מתוך השבע שנעקרו, משיב המומחה בעדותו: "זאת בעיה אני אגיד עוד פעם, מתוך ה – 7 שנעקרו שיני הבינה בוודאי חמש השיניים האחרות יש לנו את ה-23 עם סדק זה לעקור ואז נשארות היתר עם חוסר תמיכה גרמית לקרבת 60 גם אם היו מצילים אותם גם אם היו מצילים אותן הן היו צריכות להיות במעקב מתמיד של מומחה חניכיים שלא היה כאן בכלל בסיפור והם היו מוגדרות יש הגדרה של שיניים זפר שהם בסדר יש טריטבל יש גם הופלס יש שיניים שהן הופלס או-קיי אלה נעקרות מיד, יש שייניים שניתן לנסות לטפל בהם יש למשל מקרה בספרות ששיקמו לסת תחתונה על שני ניבים שהיו רק שני ניבים, ואז עשו גשר עליהם וזה נמשך ל-20 שנה תחת טיפול תומך קובע עכשיו להגיד שכן נמצא או לא זה לא לעניין" [עמ' 34 לפרו'].

33. לא כל כך ברור מעדות המומחה אלו שיניים מתוך אלו שנעקרו הן 'הופלס' כלשונו (חסרות סיכוי), ואלו - ניתן אולי היה להציל. כך, שנחזה שהמומחה מייחס ל"חוסר תמיכה גרמית ניכר", כסיבה להצדקה לעקירה, אך לא מבהיר לגבי אלו שיניים קיים סיכוי סביר שטיפול פריודונטי משקם היה מציל אותן.

לשיטת המומחה היה צריך לנקוט בטיפול משקם רקמות טרם פניה לעקירת אותן שיניים שיש צורך לעקור בלסת העליונה; כעולה מתשובותיו לבית המשפט, כלהלן [עמ' 30-31 לפרו']:

"כב` הש` מ. תדמור ברנשטיין : פרופסור אסיף אני מבקש תשובה אם אתה בזמן אמת במרפאה הוא צריך לשלוח בזמן שהגיע אליהם א. כמה שיניים היה אפשר להציל על ידי הטיפול הזה בבית מה היקף הטיפול הפריאו דנטלי שהיית נותן וכמה הוא עולה?

העד, פרופ' ד. אסיף :ראשית אני מפנה למומחה לפריודונטיה אני לא עושה את זה כי זה לא המקצוע שלי זה דבר אחד, מומחים לפריודונטיה קשה לי להתחייב אבל בוודאי שהיו רוצים לעשות השתלת עצם, לא יודע זה היה עולה כמה אלפי שקלים בוודאי כי זה לא טיפול שנגמר ביום.

כב` הש` מ. תדמור ברנשטיין : ז"א פריודונט איזה בניית עצם?

העד, פרופ' ד. אסיף :יכול מאוד להיות שהיו מקומות שניתן היה לעשות את זה על מנת להציל שיניים אבל כאן בכלל השיקול הזה לא עלה זאת אומרת לגבי עצמי אני לא מעיז לבצע שיקום על גבי שתלים או בכלל לפני שהסיפור כל התשתית בריאה אם התשתית לא בריאה אין בכלל זאת אומרת אני אגיד את זה אפילו ככה גם אם לא טיפלו בלסת התחתונה בדלקת חניכיים אסור היה לעשות בלסת העליונה מפני שבנוכחות דלקת חניכיים אנחנו יודעים שזה עתיד להיכשל כי זה מערכת של דלקת חניכיים תשמע זה דלקת או-קיי נגיד זה ככה ואם היא לא מטופלת תהליך הרס העצם בעקבות זה נמשך האוכלוסייה הפתולוגית של החיידקים מצויה בכל הפה אין מה לחפש כאן".

מצאתי כי ממכלול העדויות כמפורט לעיל עולה כי ספק אם ניתן היה 'להציל' יותר משלוש מהשיניים בלסת העליונה לו היה ניתן לכל אחת משבע השיניים טיפול פריודונט טרם פניה לעקירת השיניים העליונות.

עוד אציין, כי לא הוצגו לי השיקולים לכך שהתובע לא נשלח לטיפול מסוג זה, אך עולה מעדות המומחה שעלות הטיפול בשבע שיניים הוא סכום גבוה (כ-28,000 ₪), שבנסיבות (בהתחשב במכלול ההצעה מטעם הנתבעים) ספק אם התובע היה נכון להוציא בנוסף למחיר שסיכם עם הנתבעים.

עוד חשוב להבהיר, כי ממילא נדרשה לתובע הרמת סינוס לצורך החדרת כמות שתלים מסוימת שהיה מתברר שבנסיבות מצב פיו של התובע נדרשת - גם לאחר טיפול פריודונט בשבע השיניים טרם עקירתם [גם אם היו 'מצילים' את כולם; עמ' 34 לפרו'].

בנסיבות אלה, אין כל הגיון בטיפול בודד בשן אחת או שתיים על ידי מומחה פריודונט, שעה שברור כי ממילא נדרשת הרמת סינוס; גם המומחה מטעם בית המשפט איננו מציע טיפול בודד לשן משיני התובע, אלא מדובר בתועלת מעטה ובעיכוב של חודשים. ומאידך, טיפול מלא שיניו של התובע על ידי מומחה פריודונט הוא הוצאה כספית משמעותית, שספק אם התובע היה ערוך ומוכן לה, ולעיכוב במכלול הטיפולים שיניו, שהיה מתלווה אליה.

כך שמדובר כאן בדילמה שכרוכה גם בשיקולים שהם לבר-רפואיים, שנחזה שהיה על התובע להפעיל לו הוצע לו טיפול על ידי מומחה פריודונט. ואחזור למשמעיות של דילמה זאת בהמשך.

כפי שיפורט להלן, מצאתי כי היה כשל תוצאתי של הדיות או הטיב של החומר בניתוח הדו-צדדי של הרמת הסינוס, שלווה בכשל נקבים שנגרמו בממברנה, לכל המאוחר במועד החדרת השתלים שנמצא שחרגו לתוך חלל הסינוס, מעבר לממברנה. כשלים אלו גרמו לזיהום, אך בסופו של יום – לא לסינוסיטיס. בנסיבות כאלה, על הנתבעים הנטל להוכיח שכשלים אלו אינם תוצאה של התרשלות מצד הנתבעת 3 ושולחיה. נטל זה לא הורם.

המומחה מטעם התובע מסביר בחוות דעתו מהי, לשיטתו, ההתרשלות של הנתבעים בכל הקשור לניתוח הדו-צדדי להרמת הסינוס, ומפנה לכך שברגע שנגרם נקב ברירית של הסינוס (הממברנה), יש לכסותו באמצעות ממברנה מלאכותי נספגת ולהמתין חודשים להחלמה וריפוי של הרירית. המומחה מטעם התובע מצא כי תחליפי העצם ברצפת הסינוס הינם במרקם דליל מאוד וזאת עקב התפזרות חלק מתחליפי העצם בחלל הסינוס מה שגרם לדלקת הסינוסים. המומחה מטעם הנתבעים איננו חולק על האופן של תיקון הנקב בממברנה, כשהוא קיים, אך טוען כי הוא למד מההדמיות שחומר המילוי תחום היטב וצמוד כנדרש לרצפת הסינוס המקסיליארי דו-צדדי, וכי מרבית השתלים אינן חורגים לחלל הסינוס; וטוען כי גם אם הם חורגים זה משפר את האחיזה שלהם.

לעניין הרמת הסינוס והשתלים הדנטליים בלסת העליונה, הנתבעים מסתמכים בסיכומיהם על חוות הדעת מטעמם, לפיה מדובר בטיפול שהצליח, פרט לשתל 13. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים, כי חוות דעת המומחה מטעמם עדיפה על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, היות ותחום התמחותו של ד"ר בכירורגיה פה ולסת ואילו תחום התמחותו של פרופ' אסיף בשיקום הפה, כעולה מחקירת המומחה [עמ' 18 לפרו']:

"העד, פרופ' ד. אסיף : אני המומחיות שלי זה בשיקום הפה אני עשיתי שנה וחצי כירורגיה בשיבא כך שאני מתמצא גם בזה.

עו"ד ש. שוסטר :והטענות של פגיעה בסינוסים בעקבות הרמת סינוס הם גם בתחום הידע והמקצוע שלך.

העד, פרופ' ד. אסיף :כן".

1. בחוות דעתו מפנה המומחה מטעם בית המשפט לכך שמהמסמכים הרפואיים של מומחה א.א.ג ומממצאי ההדמיות - עולה כי השתלים חדרו לסינוסים, חומר השתלת העצם התפורר ויש דלקת חריפה. בחוות דעתו הוא איננו קובע במפורש כי הניתוח היה רשלני, אך עולה מעיון בה, שבגין חדירת השתלים למרחב הסינוס נוצרה דלקת, וכי כעת בתיקון שיהיה על הנתבעים לשאת בעלותו, תדרש הוצאת חומר המילוי, והשתלות עצם באתרי עקירות השתלים [סעיף 3 בעמ' הרביעי לחוות דעתו].
2. אמנם נחזה שקו החקירה מטעם הנתבעים בשאלות שהופנו למומחה מטעם בית המשפט, ביקש להוביל את המומחה להודות שחדירת השתלים לתוך חלל הסינוס קטנה מאוד ואין מדובר בחריגה משמעותית (כפי שמצא המומחה מטעמם), אך כפי שעולה מעיון בעדותו המומחה מטעם בית המשפט דחה המומחה את תמונת המצב שהוצגה זו, תוך הפנייה להדמיות.
3. בחקירתו זו מעיין המומחה בהדמיות ומבהיר: "אז ככה בלסת העליונה ניתן לראות חבל שאין לי זכוכית מגדלת , בלסת העליונה ניתן לראות קירבה מיותרת ומסוכנת של שני השתלים הקדמיים מצד ימין עליון יש לראות חדירה של שתלים לתוך חלל הסינוס יש לראות שתל שפורר את חומר הרמת הסינוס מהצד השני אתה יכול לראות שיש שני שתלים חורגים מתוך החומר המילוי," [עמ' 22-23 לפרו'].

1. ובהמשך חקירתו המומחה נשאל לגבי שיניים 25 ו-26, והתייחס כלהלן [עמ' 27 לפרו']:

   העד, פרופ' ד. אסיף :שתלים 15 ו-16 הם מחוץ לחומר המילוי שתל 16 הוא בכלל בסינוס, 15% רק זה מספר 20 רק רגע,

   כב` הש` מ. תדמור ברנשטיין : חומר המילוי אתה מתכוון לחומר ששימש להרמת סינוס ?

   העד, פרופ' ד. אסיף :שתלים 15 16 שהם בעמדה 15 16 ו-20 בחתך אז אפשר לראות את זה כאן הם בכלל לא לעניין.

   עו"ד ש. שוסטר :אני מכיר את הצילום פרופסור לעשות אני שואל אותך מה עם שתלים 25 26?

   העד, פרופ' ד. אסיף :שתל 26 חומר המילוי בכלל מבוקע יש בו סדק בכלל לא לעניין גם את זה רואים בפנורמי דרך אגב.

   עו"ד ש. שוסטר :או-קיי ומה עם 25?

   העד, פרופ' ד. אסיף :25 כלומר אני אגיד לך הוא לא נאחז בעצם".

אם כן, המומחה מפנה לכך שמדובר בכשל שגרם לזיהום, שלא הסתיים בסינוסיטיס; כשל שהוא מייחס לאופן וטיב הפעולות שנעשו במהלך ביצוע הניתוח ו/או החדרת השתלים.

1. 1. עוד מצאתי, כי בפועל הטיפול של הנתבעים בתובע הסתיים במחצית 2018 בטרם התקנת מבנים על השתלים; כמפורט להלן. כעולה מהרשומה הרפואית, התובע הפסיק את טיפולו במרפאה לאחר שהותקנה לו תותבת עליונה לשימוש עד לקליטת השתלים שהושתלו בלסת העליונה במחצית 2018 [עמ' 3 למוצגי הנתבעים], טרם התקנת כתרים [עדות המומחה; עמ' 24 לפרו']. לאחר מכן, כאמור, קיבל טיפול במרפאות החוץ של בתי החולים, ואף הותקן לו ידי רופא אחר בלסת העליונה גשר עשוי שרף אקרילי, שאותו ראה המומחה בבדיקתו.

   2. בהתאם עלויות של מבנים להתקנה בלסת העליונה - לא הוצאו ולא שולמו [עדות המומחה; עמ' 24-25 לפרו'].

   3. כפי שיפורט להלן, מצאתי שבסך הכל התובע לא שילם לנתבעים יותר מסכום מצטבר של 20,000 ₪; כמפורט להלן.

   4. הצדדים חלוקים לגבי הסכום המצטבר ששולם לנתבעים על ידי התובע בפועל. התובע טוען כי מטעמו הועבר למרפאה סך כולל של 43,250 ₪, כשהוא מפנה לסכימת טור ה'חובה' כרטיס הכספי על שם התובע שמציגים הנתבעים מטעמם [עמ' 4-5 למוצגי הנתבעים]. התובע איננו מציג חשבוניות או קבלות מטעם המרפאה. בסעיף 33 לתצהירו של התובע אמנם 'הובטח': "התובע יגיש מסמכי בנק בעתיד". מעדות התובע לפניי נטענת ב'עדות כבושה' 'פרוצדורת התשלומים' מצד התובע, מתן מספר שיקים שלאחר מכן החליף בתשלום בכרטיס אשראי ובמזומן; אך התובע לא הציג כל מסמכים בענין, ומעדותו עולה שאיננו משוכנע לגבי היות הסכום הכולל שבפועל שולם למרפאה (להבדיל ממה שהיה רשום על השיקים שבוטלו) עולה על 20,000 ₪ [עמ' 16-17 לפרו'].

   5. הנתבעים טוענים על פי העולה מהכרטיס הכספי שנוהל אצלם עבור התובע [עמ' 4-5 למוצגי הנתבעים] - בפועל שילם התובע על החשבון רק חלק מעלות הטיפולים הכוללת המוסכמת; כך שמתוך כ-50,000 ₪, שולם בפועל בגין הטיפולים שקיבל סך של 19,720 ₪ בתוספת מע"מ [9,600 ₪ - בגין הטיפולים בלסת התחתונה; ו-13,330 ₪ במצטבר בגין הטיפולים שקיבל בלסת העליונה]. בהתחשב בטיב הראיות ובחלקיות הטיפול שהתובע הספיק לקבל בפועל טרם הפסק הטיפול, אני מוצא כי הסכומים ששולמו בענייננו על ידי התובע – הם כטענת הנתבעים.

עוד, בשולי הממצאים, אציין, כי לא מצאתי שהוכח קיומו של "ד"ר לביא". הוא איננו מופיע בכתובים. הנתבעים 2 ו-3 מכחישים בעדותם מעורבות כל רופא אחר בטיפול בתובע, ומכחישים את קיומו של ד"ר לביא במרפאה; לא מוכר להם. בנסיבות אלה, לא די ב'עדות בעל דין יחידה' של התובע כדי להרים את הנטל.

ה.הנתבעים התרשלו בטיפול בתובע וגרמו לנזק

תחילה – הדין, בקצרה. עוולת הרשלנות, הקבועה בס' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") עניינה בהתנהגות עוולתית אשר יש זיקה בינה לבין נזק שנגרם [ראה ע"א 4486/11 פלוני נ' שירותי בריאות כללית פ"ד סו(2) 682, 694 (2013)]. לבחינתה, אקדים ואומר כי משקיימת חובת זהירות מושגית [בין רופא שיניים למטופלו מרגע שהחל במתן טיפול רפואי – ר' עדי אזר ואילנה נירנברג רשלנות רפואית 283 (2000)] וקונקרטית, אתקדם לבחינת הפרת החובה (האשָם – ההתרשלות), אשר נבחנת לפי סבירות התנהגותו של המזיק, רמת הזהירות שנקט או לא נקט, המותאמת ליכולתו של אדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד, לצפות את הסיכון במועד ההתנהגות ובהתאם לנסיבות.

1. כלומר, השאלה היא האם הרופא נקט סיכון צפוי ובלתי סביר, וזו נבחנת לפי מבחן הרופא הסביר [ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142 (1991)]: "אמת-המידה לבחינת הרשלנות תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו פעולותיו צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה מקובלת, היינו, על הרופא לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם והכול - בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה".

2. כעולה מהממצאים המפורטים בפרק 'הממצאים' לעיל, אני קובע כי התובע בענייננו הרים את הנטל להוכיח שהנתבעים התרשלו בטיפול בו כעולה ממספר כשלים שנפלו בטיפולים שקיבל מאת הנתבעים, אותם מניתי.

3. אני מקבל את עמדת המומחה לפיה, בשל קיומה של רשומה הרפואית לוקה בחסר, גם תוכנית הטיפול לוקה בחסר בכל הקשור לאבחנה קדם שיקומיות, כנדרש, לשיטתו, כהכנה לשיקום הנרחב שתוכנן לתובע. כפי שמפנה המומחה, לא נמצאה הערכה פריודנטלית של המשנן שהינה קריטית לפני תהליך השיקום, מבחינת סדר הפעולות והתמשכות כל חלק.

4. עם זאת, אני מוצא לנכון להצביע על כך, שנחזה מהתנהלות התובע בפועל, שלא היה זמין לטיפול רצוף ומתמשך בשיניו. התובע הופיע לקבלת טיפול במרפאה מדי תקופה, עם הפסקות ביניים ביניהן. אזכיר, כי אף שהתובע גורס שפנה בתחילה למרפאה לטיפול בלסת התחתונה, הוצע לו טיפול כולל שיתייחס למצב השיניים בפה כולו, לרבות – הצעת מחיר מפורטת. ואז – מהנסיבות, נחזה כי לתובע לא אצה דרכו (אולי גם בשל הקושי לממן את הטיפול הנרחב שהוצע לו כבר בתחילה, כאמור). כך, שכפי שציינתי בפרק הממצאים, יכול בהחלט שהעדרה של הערכה פריודנטלית, היא גם תוצר מעשי של העלות המשמעותית שטיפול כזה היה מוסיף לעלות הטיפול כולו.

5. מכל מקום, אני מסכים עם המומחה, שעל מנת שלא תתקבלנה החלטות שגויות, יש צורך בהערכה שקולה וזהירה של המשנן על כל מרכיביו שתגרום לאבחנות ראויות לגבי מרכיבי השיקום, שתכלול תכנית טיפול ותכנון ראוי, כדי להתמודד בהצלחה עם רכיבי האבחנה הטעונים טיפול.

6. מאידך, אזכיר כי ניתן לייחס רשלנות לפעולות או מחדלי מי מהנתבעים רק מקום בו ניתן לקשור בין התרשלות לבין נזק שנגרם. לשון אחר, 'השבת המצב לקדמותו' איננה השבת התובע למצב שהיה בו לאחר שהיה ניתן לו טיפול מלא כ'הלכת המומחה' בענייננו.

7. אני ער לכך שהמומחה בענייננו, אולי מתוך הלהט לשכנע בתפיסתו, משתמש במושגים קיצוניים משהו, כמו, למשל, לגבי עלות הטיפולים שנדרשים לתובע: "מגיע לאדון הזה שיטפלו בו רק מומחים כי אצלו שרפו את הלסת פשוט מאוד מגיע לו" [עמ' 33 לפרו']; אך, אזכיר, כפי שהמומחה עצמו ער לגבי תפקיד בית המשפט בכימות הנזק [ראה בסיפא לחוות דעתו], על פי הדין, "בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה" [ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי פ"ד כב(2) 164, 168]. כך, בענין ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 24.11.05), מובהר כי "... בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות" (ההדגשות בקו – הוספו).

8. כך, לתפיסת המומחה, כפי שעולה מעדותו לפניי (הדבר לא הובהר בחוות הדעת הרפואית שנתן), היה על הנתבעים להציע טיפול כולל בשיניים שבלסת התחתונה – בטרם המעבר לטיפול בלסת העליונה. הוא מסביר כי לתפיסתו "חולה זאת שלמות" [עמ' 21-22 לפרו']: "תראה בוא נעשה את זה ככה חולה זאת שלמות היה לו בלסת התחתונה היה צורך מובהק לעקור את 4 השיניים הקדמיות התחתונות או-קיי והיו שיניים במצב גרוע מאוד דיסטלית לשני שתלים עכשיו בוא נגיד ככה קשה לי מאוד היה לקבל איך השאירו אותו עם כל השיקום הזה הגרוע בפה וישר הלכו ועקרו את כל השיניים בלסת העליונה אני חושב שצריך מטופל לטפל באופן הוליסטי יש דבר שנקרא שיקום בשלבים ז"א אפשר היה להגיד או-קיי משלו זה שיניים קדמיות ואחר כך היו ניגשים לאחוריות חוץ מזה אי אפשר היה בכלל לטפל בשיקום הלסת העליונה אם כמה שתלים שלא ישימו כאשר הלסת התחתונה יש בה את כל האזור של השיניים הפונקציונליות כלומר מלתעות טוחנות משני הצדדים כי גשר על הלסת העליונה הגעת גם עם כל השתלים היו פרפקט דבר שלצערי לא היה , היה צריך לפגוש מערכת שיניים תואמת בלסת התחתונה אבל מה שהיה בלסת התחתונה זה לא סחורה" (ההדגשה בקו – הוספה).

9. כך, כשבית המשפט מבקש מהמומחה הבהרה לעניין היקף 'השבת המצב לקדמותו', לשיטתו: "מה שאומר עו"ד שוסטר התובע בכלל מטופל נכנס למרפאה שיניים הוא נכנס לסדרה של טיפולים שמקווים שהיא תצליח...זה הוא קיבל בשיעורים טיפולים והם נעצרו בשלב מסוים אתה צודק או אתה טוען שנעצרו בגלל התרשלות וכשל בביצוע או-קיי על זה אפשר לחייב את הנתבעים אבל משהו הם לא הספיקו לתת אי אפשר לחייב אותו...הכתרים". משיב המומחה: "תראה אני חושב שכשבן-אדם בא לרופא לקבל טיפול הרופא אומר לו אנחנו מוציאים לך את זה ואת זה ואת זה והתשלום יהיה כך וכך או-קיי ומתחילים בטיפול אני לא אתייחס לגברת שעשתה את זה או-קיי מה שעושים בדרך כלל זה מכינים מודלים של לכל הפחות כתרים זמניים שישימו על גבי השתלים שנעשו אבל כאן אי אפשר לעשות כלום או-קיי הם לא קיבלו את הכתרים נכון אתה יודע מה נכון לא קיבלו...הוא פשוט בא לקבל שיניים ולא קיבל כלום" [עמ' 26 לפרו'].

10. ובכן, למקרא עמדתו של פרופ' אסיף לגבי היקף 'תיקון' שיש להטיל על הנתבעים, כאמור, אזכיר כי בתביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית, אנו דנים בסטנדרט של 'הרופא הסביר', ולא - 'הרופא המושלם'. גם אם המטופל לא קיבל 'כלום' ממה שהובטח לו (ולא כך עולה מהראיות, כאמור), על מנת לבחון את הנזק שנגרם והפיצויים בגינו - הולכים ובוחנים מה 'הובטח' לו בפועל, ועד כמה סבירה היתה 'ההבטחה' בהקשר הרפואי והעסקי; ועל רקע התכלול הזה ניגשים לבחון את סוגית 'השבת המצב לקדמותו'.

11. נזכיר, כי כשהתובע הגיע אל המרפאה הוא לא ביקש הצעה לתיקון "שלמות" הפה. הוא הגיע עם בעיית ניידות בארבע שיניים תחתונות קדמיות וביקש טיפול בהן, הוא קיבל הצעה גם על טיפול בלסת העליונה, שהמומחה איננו חולק שנדרש גם בה טיפול. ההצעה שניתנה מטעם הנתבעים הגיעה ל-80,000 ₪ בקירוב. ניתן להניח שהכללת טיפול בכל השיניים התחתונות והנחת גשרים מתאימים על כולן - באותה הצעה, היה מעלה את עלות הטיפול ביותר מ-50,000 ₪ (ראה הערכה בעמ' האחרון לחוות דעת המומחה). תמיד ניתן לבוא ולשאול את המרפאה, מדוע איננה מציעה תיקון כל השיניים בפי התובע. אך, זו לא התפיסה הנכונה להציג את אחריות הרופא המטפל בשיניים. המטפל אמור לטפל בבעיות הרפואיות שמציג לו המטופל בסדר ובאופן הנכון; לא להביאו למצב של "שלמות".

12. כפי שהבהרתי בפרק 'הממצאים', המומחה מאשר כי אין לו טענות לגבי השתלים שהותקנו בלסת התחתונה. ולגבי הגשר שהותקן בלסת התחתונה על ידי הרופאה, הואיל ובפועל הוחלפו הכתרים שהותקנו על ידי הרופאה על אותן שיניים במכלול של גשר שמונח על גבי יותר שיניים בלסת התחתונה, אני קובע כי היתה התרשלות בכל הקשור לכתרים שסופקו והותקנו על ידי הרופאה, הנתבעת 3, בלסת התחתונה.

13. בעת בדיקת המומחה היה קיים בפי התובע בלסת התחתונה גשר עשוי משרף שמכסה גם את הכתרים מעל למיקום של ארבע השיניים הקדמיות. כך שככל שהתובע ירצה להשיב את המצב לקדמותו ולפעול להתקנת שיחזור מעבר על גבי השתלים במיקומים 32 ו-42 (4 כתרים) תהיה עלות הטיפול סך כולל של 21,800 ₪ נכון ליום מתן חוות הדעת - 28.6.2021 [ראה בתמחור שמציע המומחה: 4X950 + 4X4,500].

14. נעבור להתרשלות שבטיפול בלסת העליונה. הרופאה ביצעה את העקירות והרמות הסינוס בלסת העליונה בשנת 2016. כעבור כשנה וחצי נעקרו מהלסת העליונה 3 שיניים נוספות והושתלו בה 5 שתלים. לאחר מכן, התובע החל לסבול מכאבים ונפיחות באזור ההשתלות וטופל על ידי משככי כאבים ואנטיביוטיקה. כמו כן, סבל מריח רע מהפה, נזלת והפרשת ליחה ובה חתיכות של חומר לבן. התובע גם פנה לרופא א.א.ג, שהפנה אותו לביצוע צילום CT. לדברי הרופא, השתלים חדרו לסינוסים, חומר השתלת העצם התפורר ויש דלקת חריפה. התובע פנה למרפאות חוץ בבתי החולים, ונאמר לו שצריך לעקור את כל השתלים בלסת העליונה בהרדמה כללית.

15. התובע לא שב לנתבעים עקב כישלונם ואבדן האמון בהם, ולטענתו הסתובב ללא כתרים בפיו, עד לביצוע גשרים זמניים בלסת העליונה והתחתונה במרפאה אחרת. כשהמומחה בדק את התובע, הוא ראה גשר עשוי שרף אקרילי מוחזק בתיל מתכתי שנאחז בשתלים ומשלים שיניים 16-26, שכנראה הותקן לו כ-8 חודשים לפני בדיקתו על ידי המומחה [עמ' 6 לפרו']. כאמור הפניתי בפרק 'הממצאים', לנטייתו של התובע להאדרת סבלו, תוך התעלמות מהטיפולים והגשרים שהותקנו בפיו – לאחר שחדל לטפל אצל הנתבעים, והדגשת קשר אפשרי בין טיפולי הנתבעים לבין הנזלת הכרונית ממנה סבל כבר שנים טרם הטיפול; כשמתברר בסופו של יום שאיננו סובל מסינוסיטיס.

16. כפי שמצאתי בפרק 'הממצאים', בהתאם לחוות הדעת של המומחה, היה כשל תוצאתי לפעולות ולמחדלי הרופאה בלסת העליונה. כשל שגרם לזיהום, אך בסופו של יום - לא לסינוסיטיס. בנסיבות כאלה היה על הנתבעים הנטל להוכיח שכשלים אלו אינם תוצאה של התרשלות מצד הרופאה, הנתבעת 3, ושולחיה. נטל זה לא הורם.

17. עולה מהמפורט לעיל, כי בכל הקשור לטיפול בלסת העליונה על ידי הנתבעים יש לייחס להם התרשלות שגרמה לנזק.

18. באשר לנזק שנגרם, ראוי לציין, שעולה מעדות המומחה שבכל מקרה היו כמה מהשיניים שנעקרו - 'לוסט קייס', ושבכל מקרה הטיפול של הרמת הסינוס היה טיפול נדרש בנסיבותיו של התובע; ואז - נשאלת השאלה: במה כרוך 'השבת המצב לקדמותו' בכל הקשור ללסת העליונה?

19. לגבי 'השבת המצב לקדמותו' בלסת העליונה המומחה מטיל ספק לענין מצבו של התובע כיום לאשורו: "הוא לא נמצא באותו מקום הוא נמצא במקום הרבה יותר גרוע. אבל התנאי לעשות שם מבנים וכתרים וכל הסיפור זה , אני אגיד לך מה הוא התנאי , התנאי לעשות את זה הוא להוציא את כל השתלים בחומר המילוי לעשות תותבת מהמעבר והמתנה לריפוי מלא לעשות תהליכי אוגמנטציה לטפל בכל הנגעים שהיו עקב הכישלון של השתלים להחדיר שישה שתלים תוך גרמיים ופיזור נאות כלומר לא היה צורך לתקוף את כל אלה שהיו שם למעלה אפשר היה להסתפק ב-6 ז"א רק אחרי הריפוי שלוקח מספיק זמן אז קשה להגיד שהוא מגיע לשלב הזה כמו שהוא היה בשלב שהוא הגיע אליהם" [עמ' 25 לפרו'].

20. לשאלות ב"כ הנתבעים לעניין עלויות המבנים והכתרים והאם לדעת המומחה יש ליתן לתובע "מתנה" בגין העלויות שלהם, השיב המומחה: "תראה עשו לו עבודה גרועה רואה היה צריך לזרוק את הכל, נגיד שהוא היה אומר שאת השתלים שהוציאו יכניסו בחזרה אז הייתי אומר מילא זה אולי יש אבל זה דבר שלא ניתן לעשות ואסור לעשות עכשיו האנשים האחרים יכולים לבחור בכלל שתלים אחרים מבנים אחרים הם לא מחויבים לאותו רצפט של הקודמים" [עמ' 26 לפרו'].

21. ובכן, כאמור, גם 'השבת המצב לקדמותו נבחנת במשקפי 'הרופא הסביר'. יש לפצות את התובע רק בגין אותם טיפולים שהנתבעים ביצעו בו וכשלו או בגין טיפולים שנדרשים רק בגלל מתווה הטיפול בו בחרו הנתבעים.

22. ובכן, כאמור, מצבו של התובע כיום הוא שלאחר הביקור במרפאות החוץ של בתי החולים הוצע לו ניתוח בהרדמה כללית של ניקוי סינוסים והוצאת חלק מהשתלים, מה שטרם ביצע. הפעולות לתיקון המצב בלסת העליונה – פורטו על ידי המומחה, כפי שצוטט לעיל.

23. בהתאם, בנסיבות לעיל, אני מוצא כי כדי להשיב את המצב לקדמותו לגבי הלסת העליונה יש להטיל על הנתבעים את העלויות שמפורטות בחוות דעת המומחה, להוציא – עלויות של "שיחזור מבנים ע"ג השתלים" ו"גשר קבוע מחרסינה מאוחה למתכת להשלמת השיניים", שהם טיפולים שהתובע טרם קיבל מאת הנתבעים, כאמור.

    ו.לא הוכח נזק שנגרם בגין 'היעדר הסכמה מדעת'

    1. כפי שיפורט בהמשך, סבורני, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו שאת הטיפולים קיבל מאת הנתבעים, 'בהיעדר הסכמה מדעת' שגרם לנזק. עם זאת, נראה כי נגרמה פגיעה מסוימת באוטונומיית הרצון של התובע.

    2. הדרישה לקיומה של "הסכמה מדעת" של המטופל לכל טיפול רפואי עולה, בעיקרה, מהוראת סעיף 13(א) לחוק זכויות החולה, שקובע כי "לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה". סעיף 13(ב) לחוק מוסיף וקובע כי "לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע...", וכן למסור למטופל "סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של היעדר טיפול רפואי". מידע רפואי הדרוש באורח סביר למטופל לצורך קבלת החלטה מושכלת, מוגדר בסעיף 13(ב) לחוק ככולל, בין היתר, הסבר על האבחנה והפרוגנוזה, מהות הטיפול המוצע, סיכונים וסיכויים של הטיפול המוצע ומידע לגבי טיפולים רפואיים אלטרנטיביים. כמו כן, בסעיף 14 (א) לחוק צוין, כי "הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות".

    3. אם כן, טענת 'היעדר הסכמה מדעת', היא בעצם טענת הפרת חובה חקוקה, שכידוע – היא עוולת מסגרת שעל מנת להיות זכאי לפיצויים בגין הפרתה יש להוכיח נזק שנגרם בגינה ["וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק" – סעיף 63 לפקודת הנזיקין].

    4. התובע טוען כי הנתבעים הפרו את הכללים והוראות החוק, באשר לאופן ניהול רשומה רפואית, תוך החתמת התובע על טפסים סטנדרטיים בשפה העברית שאינה מובנת לו. לעמדתם, החתימה בוצעה מיד בסמוך לביצוע הפרוצדורה הרפואית שביצעו בתובע, ללא הסכמה מדעת של התובע.

    5. הנתבעים טוענים כי לתובע היה מספיק זמן לחשוב על הטיפול שהוצע לו, היות והצעת המחיר הראשונה ניתנה ביום 21.12.2014 ואילו הטיפול החל ביום 24.8.2015. התובע שוחח עם הרופאה ביום 6.8.2015 וביקש לטפל רק בלסת התחתונה ובאותו יום הופקה הצעת מחיר חדשה רק ללסת התחתונה. התובע הוחתם על טפסי הסכמה כנדרש ביום 24.8.2015. התובע הוחתם על טופסי הסכמה גם טרם הניתוח הדו-צדדים להרמת הסינוס. כמו כן, מצאתי כי הנתבעים שוחחו עם התובע בשפת האם שלו, ברוסית.

    6. כאמור, אינני מקבל את טענת התובע כנגד המסמכים בכתב עליהם הוא חתום. ממכלול הראיות והעדויות אני מוצא כי התובע טופל על ידי רופאה דוברת רוסית, שדיברה איתו "לפני ניתוח ואחרי ניתוח" [עמ' 47 לפרו'] והסבירה לו בשפתו - לפחות את שנרשם ברשומה הרפואית ובטפסי ההסכמה, לרבות - לגבי הניתוח של הרמת הסינוסים, והחתימה אותו על טופסי הסכמה; היא עברה איתו ברוסית "שורה שורה" ו"מילה במילה" [עמ' 45-47, 57-58 ו-69 לפרו']. כאמור, בנסיבות כאלה, אינני מקבל כי חובה היתה על המרפאה לוודא להחתים אותו על טופסי הסכמה – בשפתו.

    7. הרופאה נשאלה גם מדוע אין הסבר מפורט לגבי הטיפולים בהצעת המחיר, והשיבה שמדובר רק בהצעת מחיר ולא אמור להיות הסבר בהצעה. לדבריה, היא הסבירה בעל פה לתובע, בין היתר, כי הוא לא קורא בשפה העברית [עמ' 44 לפרו'].

    8. אמנם, לפי הדין מצופה מהנתבעים לפרט סיכונים רלוונטיים וחלופות הטיפול, אך נראה כי הנתבעים פעלו באופן סביר ביחס להסבר שניתן בעל פה ולחתימה על טפסי ההסכמה. עיינתי בטפסי ההסכמה ונחזה שהם כוללים את הסיכונים שהתממשו בענייננו. כך, בטופס ההסכמה של הניתוח להרמת סינוס, נכתב בין היתר: "כמו כן הובהרו לי הסיכונים והסיבוכים של הטיפול העיקרי לרבות: זיהום אשר עשוי לחייב טיפול כירורגי נוסף..." [עמ' 22 למוצגי הנתבעים].

    9. לא מצאתי בענייננו זיקה בין ההסכמה מדעת לבין הביצוע הרשלני של הטיפולים. כאמור, החוק מתיר הסכמה מדעת בעל פה. כאמור, לא מצאתי שהיתה חובה על הנתבעים להחתים את התובע על טפסים ברוסית, כשגם לא הוכח שטפסים מעין אלו קיימים בשימוש ומאושרים לשימוש. יודגש, כי גם התובע הוחתם על תצהיר בעברית שתורגם לו, לעדותו, באמצעות גוגל [עמ' 3 לפרו'], כך שלא מצאתי שיש לדרוש מהנתבעים לנהוג בצורה שונה, במסמכים רשמיים בתחום רפואת השיניים.

    10. לסיכום, מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח שקיבל את הטיפולים מהנתבעים בהיעדר הסכמה מדעת.

    11. למען הסר ספק, אציין כי גם אם רואים בפעולות ומחדלי הרופאה משום הפרת 'חובת הגילוי', המקופלת בהוראת סעיף 13 לחוק זכויות החולה והפסיקה שלפניו ולאחריו, הרי שלא שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח שסבל נזק ממון בגינה.

    12. אם כן, לצרכי הדיון בענייננו, נשאלת השאלה: מהם מבחני הקשר הסיבתי, לצורך הבחינה וההכרעה שאכן אילו היה הגילוי שלא ניתן – ניתן, היתה החלטת התובע בהקשר של הטיפול שניתן לו - שונה; מה שקרוי "סיבתיות ההחלטה". לפי העולה מענין קדוש [ע"א 1303/09 מרגלית קדוש נ. בית החולים ביקור חולים ואח' (פורסם; 5.3.12), הפסיקה לא קבעה "במשקפיו" של מי נבחנת סיבתיות היפותטית זו: "המטופל הסביר" או "המטופל הספציפי" או "המטופל המעורב/משולב". כב' השופט עמית בדעה כי המבחן הראוי הוא מבחנו של המטופל הספציפי; אך, מאידך, הוא מודע לחיוניות של שמירה על הקורלציה בין מבחני הפרת חובת הגילוי למבחני סיבתיות ההחלטה, מה שיכול לכוון אולי לנקוט במבחן "המטופל הסביר" - בנתוניו של המקרה [פסקה 55 לפסיקתו].

    13. בענייננו, התובע איננו גורס בתצהירו, שאילו היו מסבירים לו בשלהי שנת 2014 או בשנת 2015, שהטיפול הנכון בענייננו כרוך בפעולות נוספות של "טיפול תומך ויסודי ברקמות התומכות, סילוק מוקדי תחלואה ושיפור משמעותי ברקמות התומכות, תוך שימוש אפשרי בטכניקות אוגמנטטציה", הכל בניסיון למנוע עקירת חלק מהשיניים הבעייתיות בלסת העליונה, היה נמנע מביצוע הטיפולים כפי שהוצעו לו, ופונה תחילה למומחה בתחום הכירורגיה פריודונטית, גם - בעלות של קרוב ל-30,000 ₪. עמדה כזאת גם לא עולה מעדותו של התובע לפניי.

    14. שאלה משמעותית לא פחות לדיון בענייננו, היא על מי נטל השכנוע ומהו נטל השכנוע לגבי סיבתיות ההחלטה (של המטופל, כאמור). בענין ע"א 4960/04 סידי נ. קופ"ח של ההסתדרות הכללית (פורסם; 19.12.05), נקבע כי על המטופל, התובע, להוכיח מה היה בוחר אילו היה מקבל את מלא המידע הנדרש לו. בענין ע"א 2781/93 דעקה נ' בי"ח "כרמל" חיפה פ"ד נג (4) 526 (1999) (להלן: "ענין דעקה"), מצאה כב' השופטת שטרסברג-כהן כי המבחן הראוי הוא "הערכת הסיכויים", ואילו כב' השופט אור מצא כי יש להסתפק בכללי הוכחה הרגילים. כב' השופט עמית מפנה בענין קדוש לכך, כי - להבדיל ממה שלעיתים נעשה במסגרת בחינת עוולת הרשלנות בתיקי רשלנות רפואית, שהוא שימוש בדוקטרינת הנזק הראייתי להעברת הנטל אל הרופא, בעצם, כדי לעקוף את שאלת הקשר הסיבתי בכל הקשור לרכיב זה בעוולת הרשלנות בעצם מתן הטיפול הרפואי [ע"א 1068/05 עירית ירושלים נ. מימוני (פורסם; 14.12.06); ע"א 9328/02 מאיר נ. לאור פ"ד נח(5) 54, 64 (2004)], הרי שבענין השאלה של סיבתיות ההחלטה נמנע בית המשפט מהחלת הדוקטרינה של נזק ראייתי.

    15. לסיכום, לא הוכח בענייננו 'היעדר הסכמה מדעת'.

        ז.הפגיעה באוטונומיה

        1. כאמור, התובע לא טען בכתב התביעה לפגיעה באוטונומיה; אך אדון בטענת קיומה כי כן עולה מהנטען בכתב התביעה 'הסכמה שלא מדעת'.

        2. התובע טוען כי הנתבעים פגעו באופן חוזר ונשנה באוטונומיה שלו, בין היתר, בביצוע פרוצדורות רפואיות מסוכנות ומיותרות ללא הסבר אודות הסיכונים, הסיכויים והחלופות האפשריות ומבלי שניתנה לתובע שהות סבירה לבחון את הדברים.

        3. הנתבעים טוענים כי מדובר בטענה מופרכת, כפי שהוכח לטענתם בסוגיית ההסכמה מדעת. כמו כן מפנים הנתבעים לכך, שבהתאם לפסיקה אין מקום לפסוק פיצוי גם בגין רשלנות וגם בגין פגיעה באוטונומיה.

        4. אקדים ואומר, כי אמנם בפרק בענין 'היעדר ההסכמה מדעת', קבעתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את הטענה; אולם, בכל הקשור לפגיעה באוטונומיה, נראה שקיימת פגיעה מסוימת ואסביר.

        5. כשאנו באים לבחון את הפגיעה באוטונומית הרצון של מטופל אנו בוחנים את תפיסתו הסובייקטיבית, ככל שיכול שיש לה את הסבירות שלה בנסיבות כפי שהן שנחזות לו. אמנם, לא מצאתי שהתובע נפגע מאי-הצגת חלופות טיפול בענייננו, כאשר גם המומחה מטעם בית המשפט לא מצא כי הטיפול שניתן היה מיותר, להבדיל מחסרונו של רובד טיפולי נוסף – שלשיטתו היה צורך בו, בהקשר של טיפול פריודנט על ידי מומחה בתחום. עם זאת, בשל הלקוניות של הרשומה הרפואית, קיומה של תכנית טיפול לא מפורטת, והשתלשלות האירועים שמלווה בכשלים, כאמור, אני נכון לקבל שבנסיבות ענייננו – סובייקטיבית - סביר שהיתה לתובע תחושה שעם יותר הסברים והבהרות 'בזמן אמת'' יכול היה לקבל החלטה מושכלת יותר לגבי הסכמה לטיפולים שהוצעו לו, ובכך אולי 'להציל' חלק מהשיניים בלסת העליונה מעקירה. שוב, מדובר בתפיסה סובייקטיבית, שאין בהכרח קשר בינה לבין המציאות שהיתה מתהווה, לו - היתה מוצעת לתובע 'בזמן אמת' הפנייה למומחה בכירורגיה פריודטית.

        6. עקרונית, לפי הדין, בשל תחושה כזאת של עוגמת נפש באי-מימוש יכולת הבחירה שמקופלת באוטונומית הרצון – זכאי הנפגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני. לפי הפסיקה, הפגיעה באוטונומיה שנפסקת עבור פגיעתו הסובייקטיבית של הניזוק מחייבת הערכת נזק באופן אובייקטיבי, מתוך ה"הכרה בערך החברתי של הפעלת כוח הבחירה [...], שכן תפיסה שוויונית של בני אדם המכירים בזכותם השווה להיות מעורבים בניהול חייהם, לא תוכל לקבל מתן ערך שונה לשלילת כוח בחירה של פרטים שונים", גם אם לא יוכח נזק תוצאתי סובייקטיבי בשל שלילת כושר הבחירה [צחי קרן־פז "פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה: הערכה נורמטיבית, התפתחויות עכשוויות ומגמות עתידיות" המשפט יא 187, 197 (2007); ראה בענין קדוש בפסקה 41 לפסק הדין של המשנה לנשיא כב' השופט ריבלין].

        7. מתן פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה נדונה בפסיקה בשני היבטים [ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי (פורסם; 3.9.2015); (להלן: "ענין איבי"]. ראשית, נפסק כי רק פגיעה בליבת הזכות ובעניין מהותי תזכה את התובע בפיצוי משמעותי [ענין קדוש, פס' 39 לפסק דינו של המשנה לנשיא כב' השופט ריבלין], ושנית – נפסק כי פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לא יינתן כפיצוי אובייקטיבי בגין עצם הפגיעה, אלא הוא ניתן "בשל נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות של כעס, תסכול, ועוד כיוצא באלה תחושות שליליות שמעוררת התנהגותו של המזיק" [ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון ראבי, פס' 40 לפסק הדין של השופטת (כתוארה אז) חיות (פורסם; 4.12.2011)].

        8. מאז ומתמיד, אמת המידה, לקביעת גובה הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה היא אינדיווידואלית, בהתאם לעוצמת הפגיעה [ר' בענין דעקה בעמ' 583; ע"א 6153/97 שטנדל נ' שדה, פ"ד נו(4) 746 (2002)].

        9. התובע בסיכומיו טוען, כי סכום הפיצוי הראוי בגין הפגיעה באוטונומיה בענייננו הוא 600,000 ₪ בגין הפגיעות הרבות באוטונומיה של התובע. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי הוכח שלא התקיימה פגיעה באוטונומיה, וציינו כי במידה ותימצא פגיעה שכזו סכום הפיצוי יעמוד על 10,000 ₪, בהתאם לפסיקה בתחום השיניים.

        10. דומה כי הסכום המוצע מטעם הצדדים כפיצויים בגין ראש נזק זה מבוסס – כל אחד מצדו – על תפיסה שונה של מה הייתה הפגיעה בנסיבות הנדונות באוטונומית הרצון של התובע, אם בכלל; כאשר אין בסיס ממשי לסכום שנוקב בו התובע בסיכומיו.

        11. נשאלת השאלה: מהו שיעור הפיצוי שיהיה נכון לפסוק בנסיבות ענייננו, בהתחשב בפגיעה באוטונומיה שמצאתי - כפי שהצגתי אותה לעיל. לא אשיב לה במפורש, באשר, לפי הדין, מקום בו נקבע לתובע נזק שנגרם ברשלנות הנתבע, הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה לא יינתן בנפרד. הוא יהיה כלול כחלק בלתי נפרד מהפיצוי שייקבע בגין הנזק הלא ממוני, כראש נזק המסתופף תחת בית האב של "כאב וסבל" במסגרת הנזק הלא ממוני שנגרם בארוע של נזק הגוף [בענין ע"א 4576/08 בן צבי נ' היס (פורסם; 7.7.2011) (להלן: "ענין היס"), וב-דנ"א 5636/11 היס נ' בן צבי (פורסם; 26.2.2012) - מועלית השאלה; בענין איבי ניתנת לה תשובה ראשונית; ובענין ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם; 12.3.2018) (להלן: "ענין איבי") - נקבעת ההלכה]. בהתאם אכלול את הפיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה בתוך הפיצויים שאקבע בענייננו בראש הנזק של כאב וסבל.

        12. ודוק; בענין היס, מבהיר סגן הנשיאה, כב' השופט ריבלין [בסעיף 44 לפסק דינו] "גרימת נזק ממשי של עוגמת נפש וזעזוע אינה מאיינת את הנזק הנוסף שנגרם עקב פגיעה באוטונומיה ומן הראוי כי הפיצויים שייפסקו יביאו לידי ביטוי את שתי הפגיעות האמורות, כמו גם את החמרתן עקב התנהלות המשיבים"; כידוע בפסק דין יחיד חלק עליו כב' השופט עמית, שלדעתו במקרה של התרשלות אין לפצות בנוסף בגין פגיעה באוטונומיה.

        13. ואז בענין איבי, מבהיר כב' השופט עמית את ההלכה, ומה ניתן לעשות במקרים בהם מזוהה פגיעה מסוימת באוטונומיה, אך גם נקבעת רשלנות [בסעיף 23 לפסק דינו]: "ודוק: אין משמעות הדבר שלצורך קביעת הפיצוי בנזק הלא ממוני, לא ניתן לזהות ולהתחשב במגוון התחושות הנובעות מהפגיעה באוטונומיה. בכך תושג התוצאה הרצויה של "מתן שם" לפגיעה בניזוק ושל הדגשת החשיבות החברתית והמוסרית שבבסיס הזכות לאוטונומיה. ואולם, כל זאת ניתן להיעשות מבלי צורך להציב את הפגיעה באוטונומיה, על מגוון התחושות השליליות-התוצאתיות הכרוכות בה, מחוץ לגדרו של הנזק הבלתי ממוני".

        14. אם כן, במקרה כבענייננו, בכל הקשור לפיצויי בגין הפגיעה באוטונומיה - אין מדובר בפיצוי שצפוי להיות בסכום משמעותי, וגם אין לפסוק אותו בנפרד מהפיצוי בגין כאב וסבל או בנוסף לו.

לצורך ההתרשמות, אפנה למקרים בהם הוחלט על תשלום פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה – לבדה (שהוא לא המקרה בענייננו). כך, בענין ת"א (שלום הר') 3145-02-11 בולוטוב נ' קירה (פורסם; 19.4.2015) נפסקו פיצויים על סך 40,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה לאחר שנים של טיפולי שיניים בהן קבעה כב' השופטת רסלר-זכאי כי לא נמסר למטופל מידע מלא בטרם הטיפול; במקרה אחר, בו לא הוכחה רשלנות בטיפול שיניים אך נפסק כי קיימת פגיעה באוטונומיה בשל ניתוח המטופלת ללא קבלת הסכמתה מדעת פסקה כב' השופטת לוי 35,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה [ת"א 77948-04 אלפסי סוכובולסקי נ' מרגלית (פורסם; 8.6.2010)]; במקרה בו נמצא שרופא שיניים פעל לפי שיטה שנוגדת פרקטיקה רפואית וניהל רישום רפואי בצורה לקויה במשך טיפול ארוך של כתשע שנים, בו אף נקבעה התרשלות שגרמה לנזק לתובע, פסק כב' השופט צ'יזיק פיצוי של 30,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה [ת"א 380-07-11 (שלום חי') אמויאל נ' סעאבנה (פורסם; 16.5.2017)]. כך, במקרה בו לא ניתן הסבר ביחס להרדמה שעבר מטופל, נפסק ע"י כב' השופטת כהן סך של 10,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה [ת"א 12278/03 הנובר נ' מכבי שירותי בריאות (פורסם; 20.5.2008)].

ח.הפיצויים

1. תחילה אדון בפיצויים בגין ה'נזק ממון' שנגרם בנדון.

2. התובע טוען כי נדרש פיצוי על הוצאותיו הרפואיות השונות שנדרשו, בנסיבות, ובגין הנזק הישיר, לאחר הטיפולים שבוצעו על ידי הנתבעים. בתוך כך מציג התובע דרישה כדלהלן:

   • השבה ו/או פיצוי בגין התשלומים בהם חויב התובע בגין הטיפולים שבוצעו על ידי הנתבעים – סך של 43,250 ₪.

   • הוצאות נסיעות לעבר ועתיד – סך של 80,000 ₪.

   • אבדן השתכרות לעבר ולעתיד (כולל אבדן ימי עבודה ונכות צמיתה) – סך של 439,718 ₪.

   • הפסד פנסיה – סך של 54,965 ₪ (במעוגל).

   • שיקום ותיקון הנזקים – סך של 258,000 ₪.

   • הוצאות רפואיות ותשלום למומחים ולמגשרת – 17,950 ₪.

   • כאב וסבל – סך של 500,000 ₪.

   • פגיעה באוטונומיה – סך של 600,000 ₪.

3. הנתבעים טוענים, לחילופין, כי היה והתביעה תתקבל - יש לפצות את התובע כדלקמן:

   א. בהתאם לתכנית הטיפול של המומחה מטעם בית המשפט - סך של 69,000 ₪.

   ב. כאב וסבל – בהיעדר רשלנות אין מקום לקבוע פיצוי; ולחילופין - הוצע פיצוי בסך של 10,000 ₪.

   ג. השבת עלות הטיפולים – אין מקום להשבת עלות הטיפולים בהיעדר רשלנות. לחלופין, טענו הנתבעים כי אין לפצות את התובע בכפל פיצוי ויש לפעול לפי העיקרון הנזיקי בדבר השבת הדבר לקדמותו. ככל ובית המשפט יחליט כי ישב להשיב את עלות הטיפולים מדובר בסך של 10,390 ₪.

   ד. הוצאות נסיעה – עלות גלובלית בסך של פחות מ-1,000 ₪.

   ה. הפסדי השתכרות - אין מקום לפיצוי בשל גילו של התובע (70). כמו כן, מדובר בהרחבת חזית וכן לא הוכח הפסד השתכרות לעבר ולעתיד.

4. אני מקבל את עמדת הנתבעים כי, עקרונית, בתיק רשלנות רפואית השבת הסכום ששולם בגין הטיפול לצד פיצויי מלא על הטיפולים הנדרשים כיום יכול להיות בה משום 'כפל פיצוי'. אך, על פי הפסיקה, זה לא בהכרח נכון במקרה שבו על התובע לבצע מחדש את אותם טיפולים מסוימים שכשלו בגין התרשלות המטפל, למרות ששולמה תמורה בגינם.

5. כך, אמנם לפי האמור בסעיף 36 לענין ע"א (חי') 3127-03-17 ד"ר אנואר יאסין נ' קוני בן דוד (פורסם; 6.6.2017) (להלן: "ענין יאסין"), אליו מפנים הנתבעים בסיכומיהם - יש להיזהר ממתן כפל פיצוי [מפנה לענין ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתיות ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא ס"א (3) 603, בו נקבע כי כאשר קיימות כמה דרכים להשיב את מצב הדברים לקדמותו, יש להעניק לניזוק את כוח הבחירה בין החלופות השונות, אך על הניזוק להפעיל את כוח הבחירה שהדין מעניק לו בתום לב].

6. אך, בפועל, בענין יאסין עצמו נקבע אחרת; מובהר בסעיף 36 לענין יאסין גם, כי "זכות הבחירה נתונה לנפגע הנזיקי לבחור אם הוא בוחר בפיצויי הסתמכות או בפיצויי קיום, ובלבד שיפעיל את זכותו זו בתום לב". ודוק; קביעה זו מיושמת במקרה הדומה לענייננו בו, בשל הפן החוזי שקיים בהתחייבות רופא שיניים לביצוע טיפולים בשיני המטופל, כפי שועלה מהאמור בסעיף 45 לענין יאסין, הוחלט ליתן לתובע פיצוי קיום, שמקפלים בתוכם גם את הסך המשוער של השבת התשלומים ששילם לרופא הנתבע בפועל (פיצויי הסתמכות), וגם את הפיצוי בגין עלות הטיפול המתקן שיידרש.

7. אשר על כן, אמנם אני דוחה את טענת התובע כי התנהלות הנתבעים מולו גילתה "חמדנות" או "תאוות בצע" או שהיא כללה "מצגי שווא" [כנטען בסעיף 1 לסיכומיהם], אך מוצא כי, בנסיבות, הוא יהיה זכאי להשבת הכספים שהוכח ששילם לנתבעים; זאת - בשל הפן החוזי של 'תוכנית הטיפול' עליה הוסכם, כשבנסיבות ניתן לדבר על 'כישלון התמורה' שסוכם שהתובע יקבל מאת הנתבעים בגין התשלומים שגבו ממנו; כישלון שעולה מהצטברות הכשלים שמצאתי בקובע בנדון, ועקרונית מזכה את התובע בזכות לביטול ההסכם ולהשבה.

8. ודוק; אינני מקבל את טענת התובעים בענייננו ל'התעשרות שלא כדין' של הנתבעים או מי מהם; זאת, בין היתר, באשר לפי הדין לא די בהפרת חובת הזהירות כדי 'לצבוע' את פעולות ומחדלי הנתבעים כ'מעשה שאינו כדין' [על השונה והדומה בין עוולת הרשלנות לבין העילה של עשיית עושר ולא במשפט, ראה בענין רע"א 5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ ואח'; הרר ואח' נ' שוהם מכונות ומבלטים בע"מ ואח'; אתר תעשיות פלסטיק בע"מ נ' שי מפעל אלבומים ומוצרי פרסום בע"מ ואח' פ"ד נב(4) 289].

9. עוד אציין, כי מעבר לשיפוי בגין עלות הטיפול המתקן אינני מוצא שהתובע (בן 70) זכאי לפיצוי על טיפולים עתידיים בשיניו (טיפולי תחזוקה או החלפה של שתלים או גשרים שנשחקים), באשר טיפולים אלה ממילא היו נדרשים לו – גם אם היה ניתן לו הטיפול ללא הכשלים שנמצאו.

10. לאור כל קביעותי לעיל, אני קובע כי התובע זכאי לשיפוי בגין הוצאותיו בגין טיפולים בעבר וטיפולים מתקנים בעתיד, ברוח המלצת מומחה בית המשפט כלהלן:

    • החזר התשלומים ששילם בגין הטיפולים שקיבל מאת הנתבעים בסך 25,404 ₪ [19,720 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.3.2017, כמחצית התקופה של הטיפולים].

    • הוצאות הטיפול המתקן בלסת התחתונה – סך של 26,141 ₪ [סך של 21,800 ₪ נכון ליום מתן חוות הדעת - 28.6.2021 (שמורכב לפי התמחור שמציע המומחה: 4X950 + 4X4,500), בתוספת הצמדה וריבית כדין].

    • הוצאות הטיפול בלסת העליונה – בסך של 91,374 ₪ [סך של 76,200 ₪ נכון ליום מתן חוות הדעת - 28.6.2021 (שמורכב לפי התמחור שמציע המומחה בסעיפים 1 עד 7 לתמחור בחוות הדעת: 13,500 + 5,000 + 20,000 + 1,000 + 2,500 + 27,000 + 7,200), בתוספת הצמדה וריבית כדין].

11. בענין החזר הוצאות נסיעה דרישת התובע לא מוכחת ומוגזמת. אני קובע פיצויים לתבוע בגין הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד וכן בגין הוצאות רפואיות נילוות לעבר ולעתיד (צילומים, תרופות, השתתפות), על דרך האומדנה - בסך של 8,000 ₪.

12. לא מצאתי לזכות את התובע בגין דרישתו לפיצויים בגין אבדן השתכרות לעבר ולעתיד. מדובר בהרחבת חזית שנעשית רק בשלב הסיכומים. מכל מקום, התובע לא טען ולא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר לעבר או שייגרמו לו הפסדי שכר לעתיד. נחזה כי מדובר בטיפולים עתידיים שניתן לקובעם למועדים שנוחים לתובע, שכבר עבר את גיל 70.

13. היינו, בגין 'נזק ממון' שנגרם לתובע בענייננו, אני קובע כי יש לפצותו בסך כולל של 150,919 ₪ [25,404 + 26,141 + 91,374 + 8,000].

14. כפי שעולה מכל האמור לעיל, ויובהר להלן, בנוסף לפיצויים שקבעתי בגין הנזק הממוני כאמור, אני קובע סך של 50,000 ₪ כפיצויים בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע בגין הכאב והסבל שנגרמו לו ברשלנות שבמעשי ובמחדלי הנתבעים, לרבות – בהתחשב בפגיעה באוטונומיה, כאמור.

15. ואבהיר; בשל תוצאות התרשלות הנתבעים, זכאי התובע לפיצויים בגין כאב וסבל (עם פגיעה באוטונומיה), וקבעתי לעיל את הסכום לפיצויי. התחשבתי בקביעתי זו, בין היתר, בכך שהתובע נאלץ לעבור מספר רב של טיפולים החל משנת 2015 ועד לשנת 2018 ויצטרך לעבור שוב טיפולים רבים כדי להשיב את מצב פיו למצב שאליו שאפה התוכנית שהתוותה לתובע על ידי הנתבעים. וגם התחשבתי בכך שבגין טיפולי הנתבעים נגרמה לתובע נכות רפואית מסוימת; אמנם - בשיעור שנמוך מ-2.75% (כפי שעולה מניתוח הדברים בפסק דין זה, קבעתי שלא אבדו לתובע 11 שיניים "עם אפשרות שיקום", כדעת המומחה בחוות דעתו; כי אם – הרבה פחות).

16. עוד אזכיר, שמעיון בפסיקה הרלוונטית, עולה כי סכום הפיצויים ברכיב הכאב והסבל בתחום טיפולי השיניים, הוא תלוי מקרה, ותלוי עובדתית בנסיבותיו ובהיקף הנזק הממשי. בענין ת"א (שלום ת"א) 12657-04-15 ט.פ. נ' בוחניק (פורסם; 7.4.2021) נפסק פיצוי של 36,000 ₪ בגין כאב וסבל לאור טיפול לקוי ביותר בשתי הלסתות, הכולל עקירת שיניים, התקנת כתרים, ביצוע גשר חרסינה והליכים נוספים. במקרה אחר לאור טיפול רשלני לאורך 12 פרוצדורות שדרשו 20 טיפולים משלימים תוך כאב וסבל רב, נפסקו פיצויי כאב וסבל על סך 50,000 ₪ [ת"א (שלום חי') 49968-03-15 פלונית נ' סמרה (פורסם; 16.10.2018)]. במקרה אחר, בגין רשלנות בהתקנת מספר שתלים וטיפול הרמת סינוס נקבע בגין ראש נזק זה פיצוי של 25,000 ₪ [ת"א (שלום כ"ס) 1060/06 בנימין גדעון נ' רפי-דנט (שיניים) בע"מ (פורסם; 14.4.2013)]. בפסק דין שניתן לאחרונה, בו נקבעה התרשלות לאור עקירת שמונה שיניים ברות שיקום, טיפול לקוי בגשרים בשתי הלסתות וחוסר נוחות במשך מספר שנים ארוכות נפסק סך של 75,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני והוצאות נסיעה יחדיו [ת"א (שלום י-ם) 22204-12-17 פלונית נ' שטרן (פורסם; 5.1.2023)].

17. לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי דין התביעה הנדונה להתקבל כך שהנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע - פיצויים בסך של 200,919 ₪ [150,919 + 50,000].

    סוף דבר 

     

    לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי - 

     

    התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע סך 200,919 ₪.

     

    כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד לחוד, לתובע בגין החזר שכר טרחת עו"ד סך כולל של 47,015 ₪.

     

    כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע החזר הוצאות אגרה והחזר הוצאות עלות שכר המומחים רפואיים שחוות דעתם הוגשה לבית המשפט (לפי חשבוניות) והחזר הוצאות גישור (לפי חשבונית), בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום בפועל.

     

    הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום לתובע באמצעות בא-כוחו, שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה כדין, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

     

    זכות ערעור לבית משפט המחוזי - כדין.

     

    המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים בהקדם, כמקובל.

     

     

    ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"ד, 18 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.