פלוני נ' פלוני ואח'

תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד)

הצדדים אינם חלוקים באשר לסוגיית חבות ומחלוקתם נסובה לעניין שיעור הנזק בלבד.

הנדרש לנדון

1. התובע יליד X/X/1990, נפגע בתאונת דרכים ביום 23/03/2018. התאונה אירעה בעת שהתובע היה בתא שירותים ציבורי, רכב צד ג' התנגש בתא השירותים, והתובע נחבל ונפצע.

2. הנתבעת היא מבטחת השימוש ברכב צד ג'.

3. לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה מונו מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה. המומחים העריכו כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום האורתופדיה בשיעור 5% ונכות נפשית צמיתה בשיעור 18%.

4. הצדדים חלוקים ביחס לשיעור הנכות שנותרה לתובע בעקבות התאונה ועל שיעור הפיצוי המגיע לתובע.

5. בדיון ההוכחות שהתקיים בתאריך 09/05/2024 נחקר המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, התובע ואשתו. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 10/07/2024 נחקר המומחה בתחום האורתופדיה.

6. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.

7. לאחר שהצדדים הגישו סיכומים נותר אפוא לדון ולהכריע במחלוקת.

    

   הנכות הרפואית

8. מהתיעוד הרפואי שהונח לפניי עולה כי לאחר התאונה פונה התובע לבית החולים "לניאדו" (להלן: בית החולים) והתלונן על כאבים בעמוד השדרה לכל אורכו. בהמשך, התובע נבדק וטופל על ידי רופא המשפחה ועבר טיפולי בפיזיותרפיה וכן נבדק וטופל על ידי מומחים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה.

9. כאמור כבר לעיל, לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה מונו מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה. המומחים נחקרו בדיון ההוכחות על חוות דעתם.

10. הצדדים נותרו חלוקים ביחס שיעור הנכות הרפואית. להלן אתייחס בתמצית לכל תחום רפואי בנפרד.

    בתחום האורתופדיה:

11. בתחום האורתופדיה מונה ד"ר ארנן גרינטל כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה). המומחה סקר את התיעוד הרפואי, בדק את התובע והעריך בחוות דעתו כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור 5%, בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי, לפי סעיף 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הנכות).

12. בחוות הדעת לא ציין המומחה האם הנכות ניתנה בגין עמוד השדרה הצווארי או המתני אך בדיון ההוכחות הבהיר המומחה כי הנכות ניתנה בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי (עמ' 2 ש' 21-22 לפרוטוקול מיום 10/07/2024).

13. הנתבעת לא הסכימה עם מסקנות המומחה והזמינה אותו לחקירה. נטען (בתמצית) שהמומחה שגה עת עשה שימוש בסעיף 35(1)(ב) כיוון שבבדיקתו לא אותרו מגבלות תנועה בצוואר. עוד נטען שמגבלותיו של התובע נובעות מהנכות הנפשית ולחילופין שמדובר בנכויות חופפות.

14. בהתאם להלכה, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ע"א 9598/05 פלוני נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007)).

15. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בתיעוד הרפואי, בחוות דעת המומחה ובעדות המומחה בבית המשפט, נחה דעתי שאין מקום לסטות ממסקנות המומחה בתחום האורתופדיה. ואנמק בתמצית:

    • ניכר מחוות דעת המומחה ומעדותו בבית המשפט כי המומחה סקר באורח יסודי את התיעוד הרלוונטי והפעיל את שיקול דעתו וניסיונו רב השנים באופן מקצועי והגיוני. המומחה הסביר כי המגבלה שמצא בבדיקת התובע מתבססת על "כל התמונה, תלונות שלו, המהלך הרפואי, הטיפולים שהוא עבר" (עמ' 4 ש' 10 לפרוטוקול מיום 10/07/2024) ולכן קבע את שיעור הנכות כפי שקבע בחוות הדעת.

       

    • המומחה ציין שהתובע נשאר עם "כאבי צוואר בעיקר בשכמות בשני הצדדים, הרגשת משיכות, כאבים מעייפים אותו, אירועים שבהם הצוואר נתפס ולדעתו משפיע על כאבי ראש רלוונטיים, מול המחשב העבודה גם הגב העליון והצוואר כואב ומציק לו כל יום, אז זה דברים משמעותיים" (עמ' 3 ש' 32-36 לפרוטוקול הדיון מיום 10/07/2024).

      בהמשך עדותו הבהיר המומחה: "אחר כך יש את כל המעקב האורתופדי, אחר כך הוא בזבז את זמנו ושרף את עצמו בטיפולים, הוא הלך לטיפולים לפיזיותרפיה וכל שאר הדברים" (עמ' 4 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 10/07/2024).

    • בנוסף לממצאים האמורים, ממצא נוסף שאותר בבדיקות שנערכו לתובעת הוא פריצת דיסק שלגביה קבע המומחה כי "אולי זה קשור" לתאונה (עמ' 18 ש' 4-5 לפרוטוקול מיום 10/07/2024) וכן ספאזם שרירי שהוא "בדרך כלל ביטוי לכאב" (שם, עמ' 17 ש' 34 לפרוטוקול).

    • כפי שהעיד המומחה, הוא העריך את שיעור הנכות גם לאור הטיפולים שעבר התובע לאחר התאונה והמעקב הרפואי. המומחה סבר כי מכלול מצבו של התובע בצוואר מתאים לנכות בשיעור 5% בגין השפעה על כושר הפעולה הכללי. מדובר במומחה בעל ניסיון בתחום האורתופדיה; עמדת המומחה מתיישבת עם התיעוד הרפואי; לבית המשפט אין יכולת עדיפה על המומחה בתחום זה ולא הונחה תשתית המאפשרת להתערב במסקנות המומחה.

    • סעיף 35 (1) (ב) לתקנות הנכות נחשב כסעיף סל בו נעשה שימוש, כאשר קיים רושם בדבר קיומה של מגבלה תפקודית ולא ניתן לקבוע נכות רפואית בשל אי התקיימות התנאים של סעיפים אחרים. מעשה של יום ביומו שמומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה קובעים נכות בהתאם לסעיף 35 (1) לתקנות הנכות, בגין פגיעה בכושר הפעולה הכללי. ראו בין היתר, פסק דינה של כב' השופטת אורלי מור-אל, בת"א 4964-06-12 ת.ק נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, בעמ' 13 (28.10.2018):

      "עשיית שימוש בסעיף 35 (1) לתקנות כאשר המצב מצדיק קיומה של נכות ועל אף העדרם של מגבלות תנועה, היא עניין שכיח בחוות דעת בתחום האורתופדיה" (שם) .

    • אשר לטענת הנתבעת ולפיה המומחה בתחום האורתופדיה התרשם שהממצאים אינם אחידים באורח שמעיד על חוסר מהימנות. בחקירתו אישר המומחה שהכאבים מהם סובל התובע ומגבלותיו יכולים להסביר את היעדר האחידות בממצאים כך שהדבר לא בהכרח מעיד על חוסר אמינות (עמ' 18 ש' 10-11 וש' 17 לפרוטוקול מיום 10/07/2024). יצוין בהקשר זה שלא התרשמתי שהתובע אינו אמין. להפך, התרשמתי שהתובע מספר על מגבלותיו באורח עקבי וללא הגזמות.

16. אחר כל האמור, לא הונחה תשתית המאפשרת לסטות ממסקנות המומחה ולכן אני מאמץ אותן במלואן. הנכות האורתופדית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה עומדת על שיעור 5%, כפי שהעריך המומחה.

    בתחום הפסיכיאטריה:

17. בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר נח גונן כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו הראשונה מיום 27/02/2020 (להלן: חוות דעת ראשונה) העריך המומחה שהתובע סובל מתסמונת פוסט- טראומתית בעקבות התאונה. לצד האמור, המומחה העריך (באותה עת) שמצבו הנפשי של התובע טרם התגבש ולכן נכותו הנפשית היא זמנית בשיעור 18%. בחוות הדעת זו העריך המומחה כי מאחר שטרם חלפו שנתיים ממועד התאונה, התובע לא טופל בטיפול ייעודי לפוסט- טראומה וגם הטיפול התרופתי טרם מוצה, על התובע לפנות לטיפול ייעודי ובחלוף כשנתיים ניתן יהא להעריך את מצבו הנפשי פעם נוספת.

18. התובע עבר טיפולים נפשיים ונטל טיפול תרופתי וביום 16/06/202 העריך המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפש במסגרת חוות דעת משלימה (להלן: חוות דעת משלימה) שהתובע סובל מתסמונת פוסט -טראומה בעקבות התאונה כאשר המאפיינים הדיכאוניים נלווים להפרעה הבתר חבלתית. המומחה ציין בחוות דעתו כי מאז חוות הדעת הראשונה התובע עבר טיפול מלא (משך ומינון) בתרופה מתאימה לתסמונת פוסט טראומה ובמקביל עבר טיפול ממושך גם בגישת CBT. המומחה התרשם כי חרף הטיפולים הסימפטומים שהיו לתובע נותרו כשהיו ולכן נכותו היא צמיתה ובשיעור 18%, לפי סעיף ליקוי 34(ב)(2)-(3), לתקנות הנכות.

19. הנתבעת לא הסכימה עם מסקנות המומחה והזמינה אותו לחקירה. בהקשר זה נטען (בתמצית) כי, התיעוד הרפואי שהונח לפניי המומחה טרם ניתנה חוות הדעת המשלימה (ולאחר שניתנה חוות הדעת הראשונה) הוא תיעוד רפואי מוזמן שבא "לכסות" על היעדר תיעוד בבדיקה הראשונה ולאחר שהתובע קיבל ייצוג של עורך דין; התובע הסתיר מרופאיו המטפלים תאונה מאוחרת שעבר ובנוסף נטען שמצבו התפקודי של התובע השתפר.

    • לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בתיעוד הרפואי, בחוות דעת המומחה הראשונה והמשלימה ובעדות המומחה בבית המשפט, נחה דעתי שלא הונחה תשתית המאפשרת לסטות ממסקנות המומחה בחוות הדעת. אנמק בתמצית:

    • ניכר מחוות הדעת (הראשונה והמשלימה) ומעדות המומחה כי המומחה סקר את התיעוד הרלוונטי והפעיל את שיקול דעתו וניסיונו רב השנים באורח מקצועי והגיוני. המומחה הסביר בחקירתו שהמגבלה שהוא מצא בבדיקת התובע מתבססת על התרשמותו מהבדיקה הקלינית של התובע והתיעוד הרפואי ולכן קבע את שיעור הנכות כפי שקבע.

    • המומחה העריך שהתובע לא הותיר רושם שהוא אינו מהימן או עורר חשד להתחזות: "לא עורר חשד להתחזות [...] אני לא יכול להגיד שזאת התחזות [...] אם אני חושד בדברים האלה שאני לא מסוגל לעלות עליהם בריאיון קליני אני מפנה את האדם לבדיקות מהימנות יש בדיקות מובנות ולא הרגשתי צורך להפנות אותו בסיטואציה הזאת" (עמ' 4-5 לפרוטוקול מיום. ובכל מקרה, ציין המומחה שהשאלה האם מלוא תלונות התובע צוינו במסמך הרפואי או לאו תלויות בעיקר ברופא המטפל ולא בהכרח בתובע (עמ' 21 ש' 35 לפרוטוקול מיום 10/07/2024).

    • אשר לטענת הנתבעת ולפיה התובע לא סיפר לרופאים המטפלים על תאונה נוספת שעבר (שאירעה לאחר שהתובע נבדק על ידי המומחה). המומחה לא התרשם מחוסר מהימנות של התובע והסביר: "אני גם עכשיו לא דיברתי פה לא על התחזות ולא על האדרה אני דיברתי על איזשהו ליקוי מסוים בנאמנות שראיתי זה לא האדרה כן ואגב האדרה זה לא מילת גנאי זה חלק בלתי נפרד מהסימפטומולוגיה הפסיכו-פתולוגית" (עמ' 22 ש' 24-26 לפרוטוקול הדיון).

    • בהקשר זה, התובע העיד בדיון ההוכחות שלא סיפר על התאונה המאוחרת לרופאיו המטפלים בגלל שתאונה זו לא השפיעה עליו במישור הנפשי (עמ' 44 ש' 34 ועמ' 45 ש' 1-3 לפרוטוקול). הסבר זה שמסר התובע לא נסתר ומצאתי אותו כהגיוני ומתיישב עם התיעוד הרפואי ואיני סבור שניתן ללמוד מהתנהלות סבירה זו שהתובע אינו מהימן.

    • טענת הנתבעת ולפיה התיעוד הרפואי שהציג התובע הוא תיעוד מוזמן נטענה על דרך הסתם ואין לה כל בסיס בראיות שהוגשו בתיק.

    • לסיכום, לא הונחה תשתית המאפשרת לסטות ממסקנות המומחה בתחום הפסיכיאטריה ולכן אני מאמץ את מסקנותיו במלואן. נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטריה היא בשיעור 18%.

20. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בעקבות התאונה היא 22.1% (18% בנכות תחום הפסיכיאטריה ו-5% נכות בתחום האורתופדיה).

    הנכות התפקודית

21. התובע יליד 1990, נשוי ואב לשני ילדים, עבד כמשווק ומחסנאי בחנות נעליים בזמן התאונה. התובע טען כי לאחר התאונה ובעקבות קשיי תפקוד בעבודה הוא עזב את מקום העבודה ועבר לעבוד בחברת "טבע". בהמשך התובע עזב גם עבודתו בחברת "טבע" וכיום הוא עובד בבנק "לאומי" כיועץ משכנתאות (סעיף 2 וסעיפים 9-12 לתצהיר התובע).

22. בתצהירו תיאר התובע את מגבלותיו ומכאוביו בעקבות התאונה. התובע תיאר שהוא סובל מכאבים ומגבלות בעמוד השדרה, קשיים בשינה, קשיים נפשיים, פחדים וחרדות. בסיכומיו נטען כי שיעור הנכות התפקודית זהה לשיעור הפגיעה הרפואית.

23. הנתבעת טוענת בתורה כי דין טענות התובע להידחות. לעמדתה, כל קשייו התפקודיים של התובע נובעים מהפגיעה הנפשית ולא האורתופדית; המומחה הפסיכיאטרי העיד שמצבו של התובע השתפר ולבסוף נטען שעיקר פגיעתו של התובע היא בפן החברתי ולא התעסוקתי.

24. הלכה היא, שהנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

25. התובע תיאר בתצהיר ובעדותו בבית המשפט את המגבלות והכאבים שהוא סובל בעקבות התאונה. בהקשר זה נטען כי לאחר התאונה התובע סובל מכאבים במשך כל שעות היום, תפקודו העצמאי נפגע והוא חווה קשיים נפשיים במהלך היום וגם כאשר הוא נוהג ברכב.

26. התובע נחקר על תצהירו ומצאתי את עדותו מהימנה. התרשמתי שהתובע מתאר את מגבלותיו ומכאוביו ללא הגזמות. עדותו של התובע אף נתמכת בתיעוד הרפואי ובהערכת המומחים מטעם בית המשפט ולפיהן מצבו הרפואי נפגע בעקבות התאונה. לצד האמור, התובע מתמיד בעבודתו הנוכחית ואף השביח את שכרו ויש באלה כדי להעיד שחרף הקשיים והמגבלות מהם סובל התובע הוא מצליח (עד היום) לשמור על תפקוד סביר.

27. אשר לשיפור הנטען במצבו של התובע - המומחה העיד שהתובע החליף עבודה ולכן הוא כבר לא נדרש לנהוג במשך שעות רבות (עמ' 20 ש' 23 לפרוטוקול). אין בכך כמובן כדי להעיד על היעלמות הסימפטומים שמופיעים בעת נהיגה (סימפטומים המנעותיים המאפיינים תסמונת פוסט טראומטית) אלא רק על השינוי בתדירותם נוכח חשיפה פחותה לנהיגה. המומחה לא שינה ממסקנותיו בחוות הדעת גם נוכח השיפור הנטען.

28. המומחה העריך שגם העובדה שנולד לתובע ילד מעידה על שיפור במצבו ואולם אף בשיפור זה המומחה לא סבר שיש לשנות את מסקנותיו בחוות הדעת. המומחה לא העיד כי התובע כבר אינו סובל מהתלונות עליהן דיווח ובגינן טופל ממושכות בתחום הנפש. לא זו אף זו, חיזוק לטענות התובע ביחס לתפקוד לקוי בבית מצאתי גם בעדות רעייתו (שלא נסתרה):

    "הילד הקטן אני כאילו כל האחריות שלי כי הוא תינוק עדיין ומן הסתם אני, הוא לא קם בלילה בעלי כאילו מה זאת אומרת לא קם בלילה הוא בקושי ישן אז גם כשהוא כבר נרדם אז ברור שאני אשמע" (עמ' 47 ש' 1-3 לפרוטוקול).

29. איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה אין ליתן משמעות תפקודית לנכות האורתופדית. אכן, מדובר בנכות נמוכה ואין לתובע מגבלות תנועה. ברם, נכותו של התובע נקבעה נוכח פגיעה שמצא המומחה בכושר הפעולה והתפקוד. המומחה הסביר בעניין זה: "לא תמיד טווח התנועה הוא הפרמטר היחיד" (עמ' 4 ש' 10 לפרוטוקול) והוסיף שהנכות האורתופדית יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות.

30. אחר כל האמור, התובע נותר עם נכות מתונה בתחום האורתופדיה ונכות שאינה זניחה בתחום הפסיכיאטריה. נכויות אלה לבטח בשילובן יחד מקשות ומכבידות על התפקוד כפי שהעיד גם התובע. בנסיבות אלה יש לקבוע כי שיעור הנכות התפקודית שנותרה לתובע בעקבות התאונה זהה לשיעור הנכות הרפואית והיא עומדת אפוא על שיעור 22.1% נכות.

31. משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.

     

    ראשי הנזק

32. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד: XX/XX/1990;

    מועד התאונה: 23/03/2018;

    גיל התובע בעת התאונה: 27;

    גיל התובע כיום: 34;

    שיעור הנכות הרפואית והתפקודית: 22.1%.

    הפסד שכר בעבר

33. התובע טוען כי נעדר מעבודתו מיום התאונה ועד ליום 8.4.2018 ולאחר מכן בחודש 06/2018 פוטר מעבודתו בעקבות התאונה. התובע טוען כי עד לחודש 06/2018 הפסיד שכר בשיעור 1,374 ₪ כל חודש. בנוסף נטען שהתובע לא מצא עבודה במשך חודשיים לאחר סיום העסקתו ולפיכך יש לפסוק לו הפסד מלא בתקופה זו.

34. הנתבעת טוענת כי הפסדי שכר בעבר הם "נזק מיוחד" שיש להוכיח במסמכים ובראיות. התובע לא הגיש כל ראייה ולפיה נגרמו לו הפסדי שכר בעבר, ולכן יש לדחות את טענותיו לפיצוי בראש נזק זה.

35. כפי שנפסק לא פעם, ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב- "נזק מיוחד" שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט (1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה.

36. עיון בתלושי השכר של התובע עובר לתאונה מעלה כי ממוצע שכרו בשנה עובר לתאונה עמד על סך של 5,209 ₪ (מוצג 212 למוצגי התובע). התובע טוען לבסיס שכר גבוה יותר בשל העובדה שקיבל רכב מהעבודה. לא מצאתי לקבל טענה זו בשים לב שאין כל אזכור לקבלת הרכב בתלושי השכר והתובע לא זימן את מעסיקו לעדות.

37. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי נחה דעתי שיש לקבל באופן חלקי את טענות התובע לעניין פיצוי בגין הפסד שכר לעבר.

38. עיון בתלושי התובע מעלה כי שכרו ירד בתקופה שלאחר התאונה ועד לחודש 05/2018 וכן לא עבד בחודש 07/2018 לאחר שסיים לעבוד כמשווק בחנות נעליים.

39. בשים לב לכך שלא נקבעו לתובע נכויות זמניות מצאתי לפסוק לתובע הפסד בהתאם לנכות הצמיתה במשך 3 חודשים בן שוכנעתי כי הפסדיו קשורים בתאונה (3 חודשים בהם ירד שכרו) וכן הפסד שכר מלא בגין החודש בו לא עבד (סיום העבודה בוצע על רקע הקושי בנהיגה כפי שהעריך המומחה מטעם בית המשפט- עמ' 20 ש' 20-23 לפרוטוקול הדיון).

40. דו"ח רציפות הביטוח (נספח 3 לתיק מוצגי הנתבעת) מלמד שהתובע החל לעבוד כבר בחודש 08/2018 ולפיכך לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין חודש זה.

41. בנסיבות האמורות, סך פיצויו של התובע בגין הפסדי עבר הינו 3*5,209*0.221= 3,454 ₪ וכן חודש נוסף בו ההפסד הינו 5,200 ₪. סך הפסדי שכרו של התובע בתקופת העבר הינם בשיעור 10,777 ₪ (בצירוף ריבית מאמצע התקופה והפסדי פנסיה בשיעור 12.5%).

    גריעה מכושר השתכרות

42. בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה.

43. בנדון שקלתי בין השאר את אופי הפגיעה המשולבת שנותרה לתובע בעקבות התאונה והשלכותיה על התובע בכלל ועל עיסוקיו בפרט, היום ובעתיד. לאחר איזון כלל השיקולים, מקובל עלי, נוכח הפגיעה (אורתופדית ונפשית) ואופי עבודתו של התובע, התובע זכאי לפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות בעקבות התאונה. התובע נותר בעקבות התאונה עם מגבלות כפי שפורט לעיל ולאלה עשויות להיות השפעה על כושר השתכרותו.

44. התובע עובד היום במחלקת משכנתאות בבנק, שכרו עלה מאז התאונה ולא הוכחו קשיי תפקוד משמעותיים בעבודה. עם זאת, יש לזכור שהתובע עובד בעבודה זו במשך תקופה קצרה ויש לקוות שיצליח להתמיד בעבודה.

45. משכך, וכפי שנפסק לא פעם, גם אם פגיעה ממשית בכושר השתכרותו של התובע אינה צפויה בטווח הקרוב, אפשר שתהיה לנכותו השפעה על יכולתו לעבוד בעתיד, ובכלל זה אם יאלץ לעזוב את עבודתו הנוכחית ולהשתלב בעבודה אחרת.

46. יש אף לזכור כי על-פי הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה (23.11.94)).

47. בנסיבות אלה, הדרך הנאותה לפצות את התובע היא בקביעת סכום גלובלי, שייקח בחשבון את מומו, את גילו הצעיר במועד התאונה ואת שנות העבודה שנותרו לו (ע"א 395/81 מנחם ברוק נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח, פ"ד לח(1) 537).

48. התובע טוען כי שכרו הממוצע הוא בשיעור 12,300 ₪ (סכום ממנו לא מנוכה מס). התובע טוען כי שכרו בבנק צפוי לעלות ולכן יש להביא בחשבון שכר בשיעור 14,000 ₪. הנתבעת טוענת בתורה כי לא נגרמה לתובע כל פגיעה בשכר ולכן יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי על דרך האומדנה ולכל היותר לפי מחצית מהחישוב האקטוארי.

49. איני מקבל את טענת התובע ולפיה שכרו צפוי להשביח. טענה זו נטענה על דרך הסתם וללא אסמכתאות. התובע אף לא זימן עדים ו/או מומחים רלוונטיים על מנת להוכיח את שיעור השכר הצפוי בעתיד ולכך נודעת משמעות לחובת התובע (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 660 (1991)).

50. בסיס השכר שיש להביא בחשבון קביעת הפיצוי הוא שכרו המעודכן של התובע בשיעור 12,300 ₪ (נספח ד' לראיותיו המשלימות שהגיש התובע ביום 28/12/2023).

51. בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לטיב עבודת התובע, לעיסוקו ולמקצועו, לשנות העבודה שנותרו לו, לסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר השתכרותו לאור טיבה וטבעה ולגילו הצעיר במועד התאונה (27), מצאתי שיש לקבוע לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 461,394 ₪ (הפיצוי הוא בגבולות 60% מהתחשיב האקטוארי ושיעור הנכות התפקודית, בצירוף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%).

    עזרה לצד ג'

52. באשר לעזרת הזולת, ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף 44 (1997), ראו גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1) 277). לכן, השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

53. לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני לעיל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט (1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730). על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

54. לתובע נותרה נכות אורתופדית מתונה מאוד (הנכות הפסיכיאטרית אינה מצדיקה פסיקת פיצוי בגין עזרה לצד שלישי). סביר בעיני כי התובע נזקק לעזרה מתונה בתקופה הסמוכה לתאונה. בנסיבות העניין אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בשיעור 5,000 ₪ לתקופת העבר והעתיד.

    הוצאות רפואיות ונסיעה

55. התובע זכאי לקבל טיפולים רפואיים חינם באמצעות קופת חולים. על אף האמור לעיל, אין ההוצאות הרפואיות מכוסות במלואן על ידי קופת החולים "עד השקל האחרון" ולעיתים ישנם פערים בין ההוצאות בפועל לבין תשלומי השיפוי. בנוסף, אני סבור שיש לפצות את התובע בגין הוצאות הנסיעה שהוציא לצורך נסיעות לטיפולים רפואיים. משהוכח כי התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים רפואיים נוספים, והתייצב לבדיקות רפואיות, הרי שסביר כי גם נדרש להוצאות נסיעה וחנייה במסגרת זו.

56. לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים, אני מוצא לפסוק פיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך 5,000 ₪.

    נזק לא ממוני

57. בגין נכות רפואית בשיעור 22.1%, הפיצוי שיש לפסוק לתובע בגין התאונה הוא 47,372 ₪.

     

     

     

    סוף דבר

58. התביעה מתקבלת.

59. סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:

    גריעה מכושר השתכרות (כולל פנסיה) 461,394 ₪

    הפסד שכר לעבר (כולל פנסיה) 10,777 ₪

    נזק לא ממוני 47,372 ₪

    הוצאות רפואיות ונסיעה 5,000 ₪

    עזרת צד ג'5,000 ₪

    סה"כ פיצוי529,543 ₪

     

60. אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 529,543 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ והחזר אגרה.

     

61. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

     

    \

     

     

     

     

     

     

     

     

    5129371

    זכות ערעור לבית המשפט מחוזי מרכז בתוך 60 ימים מהיום.

    5129371512937154678313

    54678313546783135129פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובע.

     

     

    ניתן היום, י"ג שבט תשפ"ה, 11 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.