פלוני נ' בן גור ואח'

לפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלת נסיבות התרחשות התאונה וסיווגה כתאונת דרכים ואודות גובה הנזק.מבוא

1. התובע יליד 2010 (כיום בן כ- 14) קטין.

2. לטענת התובע, ביום 30.6.2020, בהיותו כבן 10, הוא יצא מביתו לרחוב כאשר הוא סוחב עגלת סופר, ולפתע פגע בו רכבו של הנתבע 1 (להלן - הנהג) שבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן - המבטחת).

3. הנתבעים מכחישים את חבותם הנטענת וטוענים כי הנהג ראה את התובע קופץ לכביש כדי לתפוס את עגלת הסופר שנשמטה מידו, אולם הוא שבר את ההגה הצידה, כדי לא לפגוע בתובע, והתובע נפגע מהתקלות בעגלת הסופר שאחריה רץ, ומכאן כי אין חבות ואין מדובר כלל בתאונת דרכים.

    

   שאלת החבות

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני סבור כי התובע עמד בנטל הראיה המונח על כתפו להוכחת גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה, ובהתאם לסיווג התאונה כתאונת דרכים ואחריות הנתבעים לפצותו בגין נזקיו.

   תמצית המסכת העובדתית

5. מתמליל קבלת הקריאה לאירוע התאונה של מד"א מיום 30.6.22 של השיחה שבין המודיעה למד"א ציינה המודיעה "פגעו בילד עם האוטו" וכן ציינה כי יש לנפגע חבלות ברגליים. (הוגש בהחלטה מיום 12.1.23).

6. בדו"ח הטיפול הרפואי של מד"א צוין בפרק האנמנזה : "הגענו לבן 10 נמצא יושב על הרצפה בחצר ביתו לדבריו עבר לו אוטו על כף רגל ימין ונפל ונחבל בנוסף בגב ללא תלונות נוספות בבדיקה הכרה מלאה מתמצא בזמן ומקום נפיחות בכף רגל ושפשוף באזור ברך ללא חבלות נוספות נראות לעין..." (הוגש בהחלטה מיום 12.1.23).

7. בתעודת חדר מיון מיום 30.6.20 צוין "בן 10 לפי האם עבר תד רכב פגע נחבל בקרסול ועמש מותני...", בתיאור מחלה נוכחית צוין "תאונת דרכים גלגל הרכב עלה על רגלו ונחבל ברגל ימין...", בהמשך בבדיקה גופנית צוין "שפשוף ברגל ימין...גפיים: חבלת רגל ימין, נפיחות קלה, תנועה מוגבלות בקרסול". בתעודת חדר מיון מיום 6.7.20 צוין "בן 10 אמא מספרת – כשבוע טרם הגעתו היה מעורב בת"ד כהולך רגל נחבל רגל ימין מטופל ע"י גבס...". סיכום ביקור במרפאה מיום 5.1.21 צוין "לאחר תאונת דרכים מתאריך 01.06.2020, נפגע ע"י רכב כהולך רגל, נפל ונחבל בגב..." (נספחים 7 – 11 לתצהיר אם התובע).

8. בדו"ח פעולה של האירוע של משטרת ישראל מיום 30.6.20 (נספח ב לתצהיר אם התובע) צוין: "המודיע/ה ... - ...מדווח/ת על תאונת דרכים- עם נפגעים ברחובות ... המודיע/ה מוסר כי ... הרכב פגע בילד, הילד נמצא במקום וכנראה פצוע, המודיע הזמינה מד"א. רכב הפוגע נמצא במקום. המודיע במקום, קיימים נפגעים, כמות נפגעים – 1, אין חשש ללכודים, תאונה עצמית, לא קיימת הפרעה לתנועה, לא קיים נזק לתשתיות, מעורב לא במקום, לא ידוע אם קיים מעורב מבודד קורונה, לא ידוע אם קיים מעורב חולה קורונה."

9. בהודעת הנהג למשטרת ישראל על תאונת דרכים מיום 1.7.20 (נספח 2 במוצגי הנתבעים) נרשם: "נהגתי ברכב מסוג הונדה הגעתי מרח' ... ופניתי ימינה לרח' ... בשכונת שעריים רחובות. בצד שמאל היה ילד בערך בן 9 עם עגלת סופר אשר פינה את עגלת הסופר בעגלה ירוקה של זבל. גם העגלת זבל היתה על המדרכה וגם עגלת הסופר יחד עם הילד. לפתע העגלה נשמטה מידי הילד והתדרדרה לכיון הכביש והילד קפץ לכביש לתפוס העגלה ובאותה עת הגעתי מהרכב, ראיתי זאת שברתי ימינה כדי לא לפגוע בילד. יש לציין שנסעתי במהירות ממש נמוכה, אין סימני ברקס וגם אין מכות באוטו ולא סימנים שנגעתי בעגלת סופר. הילד טוען שקיבל מכה בקרסול הרגל והיות ולא נגעתי בו וזה נראה שהמכה מהעגלת הסופר."

10. בהודעה של אם התובע למשטרת ישראל מיום 1.7.20 (נספח ד' לתצהיר אם התובע) צוין "בני בן ה-10 יצא עם עגלה של סופר לרוקן אותו בפח הזבל שעמד על המדרכה, העגלה של הסופר התדרדרה אל הכביש הילד היה עדיין על המדרכה וניסה לתפוס את העגלה הנהג שהגיע נבהל מהעגלה ניסה לברוח ימינה ופגע בילד ברגליים, הילד עף אחורה נפל על הגב...".

11. בהודעת הנהג למבטחת על מקרה ביטוח מספר ימים לאחר התאונה ציין הנהג (נספח 3 למוצגי הנתבעים): "נהגתי ברכב הנ"ל ברח' ... ופניתי לרח' ... ימינה. בינתיים בצד שמאל ילד כבן 9 פינה פסולת מעגלת סופר לעגלת זבל במדרכה לפתע העגלה התדרדרה לילד לכיוון הכביש והילד ירד לכביש להחזיק את העגלה. אני באותו רגע הגעתי עם הרכב ומייד שברתי ימינה כדי לא לפגוע בו ובאמת לא פגעתי בו ואין נזק לרכב. הילד פונה באמבולנס והפגיעה ברגלו היא מעגלת הסופר". בטופס ההודעה הנ"ל הנהג ערך תרשים שבו נראה מרווח בין הילד עם עגלת הסופר לבין הרכב.

12. במכתב הנהג לחברת הביטוח בעקבות קבלת התביעה מיום 2.2.21 נרשם (הוגש וסומן ת/1)-

    "א. מסרתי עדות במשטרה ולא הודיתי כלל וכלל כי פגעתי בילד, אלא הילד נפגע מהיתקלות רגלו בגלגל עגלת הסופר אשר נשמטה לו מהמדרכה לכביש והוא קפץ לכביש על מנת לתפוש אותה, ומייד כשהגעתי עם רכבי שברתי שמאלה עם רכבי ולא פגעתי בו ועובדה כי רכבי לא ניזוק בפח לא בצבע ולא בשריטות כלשהן..."

13. בסעיף 2 לתצהיר אם התובע צוין: "בתאריך 30.6.20, בסביבות השעה 14:10 ...הלך על המדרכה ברח' ... ברחובות, כשהוא סוחב עגלת סופר, כשלפתע רכב מס' ..., נהוג על ידי הנתבעת מס' 1 פגע ב...".

14. אם התובע לא היתה עדה להתרחשות התאונה, ובמועד התאונה היתה בבית. האם מסרה בחקירתה (פרוטוקול מיום 15.6.23 עמ' 4) "...באתי לנהג שאלתי אותו מה קרה, ואז הוא אמר לי שהוא יצא עם העגלה, יש עגלה של סופר הוא רצה לעזור לי לאסוף את הדברים מהאוטו אחרי הקניות, והוא פשוט ירדתי מהעגלה בא לרדת עם העגלה, וכנראה העגלה קצת התדרדרה לו, אתה יודע עגלה, קשה לו לאחוז בה והידרדרה לו קצת לכביש, והנהג פשוט הגיע במהירות, והוא נבהל מהעגלה כדי לא להיכנס בעגלה, והוא פשוט עלה על הילד, הילד היה על המדרכה הוא לא ירד בכלל לכביש. מה שכן העגלה קצת ירדה לכביש, ואז הוא כנראה פחד, זה מה שאני יודעת, הוא פחד ואז הוא עלה על הילד על המדרכה, ובמקום לעצור ולבלום לצערי, הוא לא רצה שיראו שהוא עלה על המדרכה הוא חזר אחורה ונעמד... אני שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר לי אני איבדתי שליטה כי פחדתי להיכנס בעגלה ועליתי על הילד. שיבוא ויגיד לי את זה מול העיניים שהוא לא אמר את זה, " (שם בעמ' 18). לשאלת בית המשפט מה בנה סיפר לה לגבי איך קרתה התאונה השיבה "את אותו הדבר מה שאמרתי שהנהג אמר" (שם בעמ' 20).

15. הנהג בתצהיר עדותו ביחס להתרחשות התאונה ציין (נספח 4 למוצגי הנתבעים):

    "מסרתי עדות במשטרה והחליטו לסגור נגדי את התיק ולא להגיש נגדי כתב אישום. בזמן התאונה נהגתי ברכבי מסוג הונדה., והגעתי מכיוון ...ופניתי ימינה לשכ' שאריים, לרח'..., הייתי במהירות איטית של אולי 20-25 קמ"ש. בצד שמאל של הרחוב, על המדרכה, עמד ילד כבן 9 (התובע) עם עגלת סופר, ובאותו זמן הוא פינה פסולת שהיתה על עגלת הסופר לעגלת זבל ירוקה שגם עמדה על המדרכה. המדרכה היא בשיפוע, והעגלה "ברחה" לו מהיד לכיוון הכביש והוא רץ אחריה כדי לנסות ולתפוס אותה, וקפץ לכביש, ובאותו זמן הגעתי עם הרכב בנסיעה במהירות נמוכה ביותר כאמור, ושברתי מיד את ההגה כדי לא לפגוע בילד, ולא נגעתי בו, והוא קיבל מכה מעגלת הסופר, ונפגע מהעגלה ולא מהרכב שלי. לא היה שום מגע בין הרכב שלי לילד, ושוטרת שהגיעה למקום צילמה וראתה שלא היו סימנים של מכה או ניגוב אבק באוטו, וגל לא סימנים שפגעתי בעגלת הסופר".

16. הנהג, במסגרת חקירתו בבית המשפט, העיד כי לא עלה על המדרכה עם הרכב, וכי הגלגל לא נגע במדרכה (פרוטוקול בעמ' 54). הנהג ציין ביחס לנסיבות התאונה כדלקמן "הילד נתקל בגלגל של העגלת סופר, אני שברתי כמה שיותר ימינה, ומה קרה פה בדיוק, הילד פינה פסולת מהעגלת סופר והעגלה הידרדרה לו לכביש והוא מיד רץ אחריה כדי לתפוס אותה, אני ראיתי אותו ומהר שברתי ימינה כדי לא חלילה לפגוע בו. ועובדה שאני צילמתי תמונות של האוטו, אין שריטות לא של העגלה, לא צבע וכלום. והשוטרת ראתה את זה." (שם בעמ' 55). הנהג הדגיש כי לא פגע בעגלה וכי הרגל של הילד נתקלה בגלגל של עגלת הסופר ואז הוא נפל (שם בעמ' 56). עוד הוסיף "...אני זוכר שנסעתי ממש לאט כי ראיתי שזה אזור צפוף. יש מכונית בצד הזה, זה כביש כנראה חד סטרי שם. ואני נסעתי לאט, והילד ראיתי איזשהוא ילד שהוא מוציא איזשהו פסולת, אבל זה עניין של מיקרו שנייה שהילד הזה, העגלה הידרדרה לו, העגלת סופר הזו הידרדרה לו, ואז הוא מיד רץ אחריה כדי להשיג אותה. ואני בדיוק הגעתי וזה היה נקודת האימפקט שאני ברחתי מיד ימינה כדי לא לפגוע בו." (שם בעמ' 58). הנהג ציין כי שבר ימינה ולא שבר שמאלה (שם בעמ' 60) ובהמשך ציין כי שבר שמאלה (שם בעמ' 66) ובהמשך ציין כי שבר ימינה (שם בעמ' 67 - 68). הנהג נשאל ביחס לתמלול של השיחה עם מד"א ועל הדיווח שילד נפגע מאוטו השיב כי אין לו שליטה על מה שבן אדם אומר (שם בעמ' 63).

17. לשאלת בית המשפט האם האוטו פגע בעגלה השיב הנהג בעדותו כי "הוא לא פגע בעגלה, ואם היה כן פוגע הייתי רואה שריטות על האוטו..." ובהמשך עמד על עדותו כי לא היה שום מגע בין העגלה של הסופר והילד לאוטו (עמ' 56 ש' 7-19). בהמשך עדותו לשאלת בית המשפט מה עצר את העגלה מלהדרדר השיב "הגלגל שלי", ובהמשך העיד שהגלגל שלו "פגע ממש בקטנה" בעגלה, והוסיף "...ברור שאולי בקטנה פגעתי בעגלה אבל לא משהו רציני..." (עמ' 71 ש' 1-16). בהמשך עדותו במסגרת חקירתו הנגדית שוב עומת עם עניין זה והעיד "לא נגעתי בעגלת סופר", וכאשר עומת עם תשובתו הקודמת כי אמר שכן נגע השיב "אמרתי שהגלגל" וכי העגלה פגעה בו ולא הוא בעגלה (עמ' 73 ש' 1-16).

    תמצית טענות הצדדים

18. התובע בסיכומיו טען, כי מרגע קרות אירוע התאונה ועד הטיפול הרפואי, גרסת התובע חוזרת באופן אחיד. עוד טען, כי הנתבעת לא צירפה ראיות אלא הסתמכה על דבריו של הנהג, אשר שינה את גרסתו מספר פעמים, ובכלל זה לגבי כיוון הטיית הרכב והפגיעה בעגלה, והתגלה בחקירתו כאדם לא אמין ובעל זיכרון סלקטיבי. כי מכתב התובע למבטחת (ת/) בה ציין כי לא הודה בפגיעה בתובע מעידה על ניסיונו להתחמק כאשר היה מצופה שירשום באופן ברור כי לא פגע בתובע, וכי במאזן ההסתברות התובע עמד בנטל המונח על כתפו להוכחת סבירות גרסתו להתרחשות התאונה.

19. הנתבעים בסיכומיהם טענו, כי העד היחיד לתאונה הוא הנתבע עצמו אשר חזר והדגיש כי הוא לא פגע עם רכבו בתובע. הנתבע הדגיש כי התובע נפגע מהתקלות בעגלת הסופר שאחריה רץ; נגד הנתבע לא הוגש כתב אישום; הנתבע שבר ימינה לאחר שראה את התובע קופץ לכביש; העדה היחידה מטעם התובע הינה אמו, שלא היתה עדת ראיה לתאונה; אין רלוונטיות לתמלול מד"א שכן המודיעה לא זומנה לעדות על ידי התובע; אמו של התובע לא סיפקה הסבר סביר לשאלה למה התובע לא הובא לעדות. מכאן, יש לקבוע כי גרסת התובע לא הוכח ולקבוע כי אין מדובר בתאונת דרכים. עוד הוסיפו, כי אם התובע התגלתה כלא אמינה, מגמתית עם נטיה להגזמה.

     

    דיון והכרעה

20. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, באתי לכלל דעה כי התובע עמד בנטל הראיה במאזן ההסתברות הנדרש להוכחת טענתו כי נפגע מרכב הנתבעים, ובהתאם התאונה תסווג כתאונת דרכים, ולהלן נימוקי:

21. ראשית, בפנייה הראשונה למד"א נמסר על ידי מודיעה כי פגעו בתובע עם אוטו, עניין זה התחזק בדו"ח הפעולה של המשטרה גם שם צויין כי המודיעה מסרה שהרכב פגע בתובע.

22. שנית, הגרסה הראשונית שנמסרה על ידי התובע תועדה בדו"ח מד"א, שם צויין כי לדברי התובע עבר לו אוטו על כף רגל ימין והוא נפל ונחבל, וגם במיון נמסר וצויין בטופס כי גלגל הרכב עלה על רגלו.

23. שלישית, אופי הפגיעה בכף רגלו של התובע מתיישב עם גרסתו באשר לתאונה, ועניין זה עולה מתיעוד בדיקת מד"א והבדיקה במיון שם נמצאה נפיחות בכף רגל ימין ושפשוף ברגל ימין.

24. רביעית, גרסת התובע רציפה וקוהרנטית ועולה גם מעדות האם בהודעתה למשטרה, בתצהירה ובעדותה.

25. חמישית, בגרסת הנהג נמצאו מספר סתירות אשר מצביעות על קושי בקבלת גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה. כך למשל בעניין הכיוון אליו פנה עם רכבו לאחר שהבחין בתובע, לעתים כתב והעיד "לצד ימין", ולעיתים כתב והעיד "לצד שמאל", וכך גם באשר לשאלה האם רכבו פגע בעגלה, לעתים כתב והעיד שלא היה מגע, ולעיתים העיד שהיה מגע, בנוסף בתרשים שצייר בהודעתו למבטחת בסמוך לאחר התאונה ישנו מרווח בין הרכב לסימון של הילד והעגלה, כאשר העיד שהעגלה פגעה ברכב.

26. שישית, התרשמתי מעדות הנהג כי הוא לא מדייק בלשונו ומנסה לחמוק מהאפשרות כי רכבו פגע בתובע. בהקשר זה אזכיר את עדותו המפורשת שלא היה מגע בין הרכב לעגלת הסופר, גרסה אשר שינה בהמשך עדותו וכשעומת עם סתירות אלו טען שהעגלה פגעה ברכב ולא הרכב בעגלה.

27. באשר לאי העדת התובע – התובע היה בן 10 במועד התאונה וכבן 13 במועד הדיון. לתובע נקבעו 15% נכות בתחום הנפשי כאשר בבדיקתו הסימפטומים נמצאו מתאימים לחרדה ולהפרעה פוסט טראומטית בעקבות התאונה, והמומחה קבע בסיפת חוות דעתו כי "כרגע אני סבור שהמשך התהליך המשפטי רק יפריע להחלמתו". במצב זה אני סבור כי לא היה מקום להבאת התובע לעדות, ואין בכך כדי לשמש לחובתו, גם לאור יתר הראיות בתיק.

28. באשר לאי העדת המודיעה למד"א - אני סבור כי הדבר לא אמור לשמש לחובת התובע. ראשית, גרסת המודיעה כי התובע נפגע מהרכב הובאה במסגרת תמלול הפנייה למד"א שהוגש לתיק. שנית, גרסה זו נשנתה בדוח הפעולה של המשטרה אשר גם הוא הוגש לתיק. שלישית, פרטי המודיעה, שם וטלפון, צויינו בדוח הפעולה של המשטרה שהוגש, וככל שהנתבעת היתה סבורה כי יש למקום לקבלת עדותה באשר לדבריה כי הרכב פגע בתובע יכלה היא לפעול לזימונה לעדות.

29. משנקבע כי יש לראות את האירוע כתאונת דרכים באחריות הנתבעים, אדון בשאלת הנזק.

     

    הנכות הרפואית והתפקודית

30. ד"ר דרור עובדיה מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה (להלן- המומחה בתחום האורתופדיה) וחוות דעתו הוגשה ביום 16.10.21 (להלן - חוות הדעת האורתופדית).

31. המומחה מציין בחוות הדעת כי צילומי הרנטגן שנערכו לתבוע העלו חשד לשבר SH1 בפטישון הלטרלי של קרסול ימין. הרגל קובעה במגף גבס קצר והתובע שוחרר לביתו. כעבור שבוע פנה למיון עקב התרופפות של הגבס. אז הוסר הגבס, בוצעו צילומי רנטגן חוזרים בהם לא נראה שבר והילד שוחרר ללא כל טיפול. התובע המשיך להתלונן על כאבים בקרסול ופנה לטיפול אורתופדי במסגרת קופת החולים והופנה להשלמת בירור על ידי ביצוע בדיקות הדמיה, שכללו צילומי רנטגן, US, מיפוי עצמות ו-MRI. הבדיקות העלו ממצאים בלתי עקביים ולעיתים אף סותרים. בדיקת US העלתה חשד לשבר בעצם הסירה ולמחלת אוסגוד שלאטר בברך. במיפוי עצמות נראתה קליטה קלה בעצם העקב של כף רגל שמאל ללא כל קליטה פתולוגית בברך, קרסול או כף רגל ימין. בMRI נראתה קונטוזה של עצם הקובואיד בכף רגל ימין ללא עדות לשבר של ממש.

    בבדיקת המומחה צוין כי לא נראה שיש דלדול שרירים ברגליים, לא נראתה צליעה או הגבלה בתנועות המפרקים של הירכיים, ברכיים וקרסוליים. אורך הרגליים שווה. הבדיקה הנוירולוגית והכוח הגס של שרירי הרגליים תקין וגם בדיקת עמוד השדרה תקינה.

    המומחה סיכם שלאחר מעבר על בדיקות ההדמיה לא נגרם לתובע שבר של ממש והחשד של הרופא במיון לקיומו של שבר SH1 בפטישון הלטרלי של קרסול ימין היה שגוי. מכאן, קבע המומחה כי לתובע לא נותרה נכות בתחום האורתופדיה בגין התאונה.

32. למומחה בתחום האורתופדיה נשלחו שאלות הבהרה. בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 12.12.21 המומחה השיב "אינני סבור ש... סבל בכלל משבר כתוצאה מהתאונה אלא רק מקונטוזיה וחבלות קהות, שכתוצאה מהן סבל מכאבים וקושי להתהלך באופן עצמאי. בנסיבות אלה אני חושב שיהיה סביר להכיר לו בנכות זמנית בלבד למשך חודשיים מיום התאונה."

33. אציין כי אמו של התובע הלינה בתצהירה על יחסו של המומחה בתחום האורתופדיה כלפי התובע, ובחקירתה העידה בנוגע לנזק של התובע בתחום האורתופדיה כדלקמן "אנחנו הגענו לבית חולים עם האמבולנס, באותו רגע הילד היה עם, עשו לו צילום אמרו שיש לו שבר בקרסול, או-קיי, גיבסו אותו. השבר הנשבר בבית, סליחה, הגבס נשבר לו בבית, הילד היה שבועיים מגובס על כיסא גלגלים. אפילו עם קביים לא יכל ללכת. כיסא גלגלים, יש צילומים, הילד היה שבועיים מגובס. הגענו לבית החולים לא כי היה איזה משהו, בגלל שהשבר קצת נשבר וכאב לו. התחילה לכאוב לו הרגל. כי השבר, הגבס לא קיבע אותו. ברגע שהגבס קיבע את הרגל, הילד היה עוד איכשהו בסדר פחות כאבים...הגענו לבית חולים, ראה אותנו מומחה אחר אורתופד אחר. הוא עשה עוד פעם צילום, אמר שהמכה יש מכה, אבל המכה איפה שנמצא המכה החזקה, לא רואים כרגע שבר בצילום אבל יש מכה חזקה. זאת אומרת כאילו יש שם איזה משהו. וגם ה-MRI שאחרי שנה עשיתי, הראה שהיה מכה חזקה, שהוא קיבל חבלה קשה..." (שם בעמ' 10).

34. המומחה בתחום האורתופדיה לא זומן להיחקר אודות חוות דעתו ותשובות ההבהרה, ובמסגרת הסיכומים לא נטען לנכות צמיתה בתחום זה.

35. מכאן, אני קובע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה בתחום האורתופדיה.

     

36. פרופ' אלן אפטר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה (להלן – מומחה בתחום הפסיכיאטריה). חוות דעתו הוגשה ביום 7.6.2022 (להלן- חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה).

37. המומחה מציין בחוות דעתו כי מאז התאונה התובע סובל מסימפטומים של תסמונת בתר חבלתית שגורמים לו סבל סובייקטיבי וגם גורמים לו למגבלות אובייקטיביות. טיפול הביא לשיפור מסוים אבל לא להחלמה מלאה. המומחה העריך את נכותו של התובע בשיעור 15% בהתאם לתקנה 34ב-ג לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1975 (להלן - (תקנות המל"ל).

38. למומחה בתחום הפסיכיאטריה לא נשלחו שאלות הבהרה.

39. המומחה בתחום הפסיכיאטריה נחקר אודות חוות דעתו, המומחה נשאל אם להפרעות קשב וריכוז מהן סובל התובע עובר לתאונה יש קשר מובהק מבחינה סטטיסטית לתורשה נוירו פסיכיאטרית, המומחה השיב " לא, ממש לא. זה נושא מאוד לא מורכב, לא מדויק. קשב וריכוז זה טווח מאוד רחב של, יש הרבה סיבות למה אני לא מרוכז. אחד מהם יכול להיות נטייה תורשתית, יכול להיות שיש לי בעיית חרדה או אני עייף. זאת אומרת זה לא משהו מאוד מאוד ספציפי." (שם בעמ' 27) והוסיף כי "טראומה הוא יותר גדול אצל מישהו שהוא פגיע." (שם בעמ' 28). המומחה נשאל אם היה מודע לכל הבעיות הפסיכיאטריות או בעיות קשב וריכוז אצל אחי התובע והשיב בשלילה (שם בעמ' 28) והוסיף "אני גם חושב אולי הוא יותר פגיע להשפעות של טראומה. שאותו טראומה אצל מישהו שיש לו איזשהו בעיות מכל מיני תחומים הוא הרבה יותר משמעותי ממה שמישהו בריא שקורה לו משהו לא טוב." (שם בעמ' 28). המומחה נשאל אם לחרדות של התובע שבעקבות שינוי במינון של ריטלין יש השפעה, המומחה השיב כי לא שם לב כנראה לנתון זה (שם בעמ' 34). ושנשאל האם העלאת מינון כשבועיים לפני התאונה יכולה להשפיע על החרדה, השיב " אולי באופן מאוד תיאורטי כן." והוסיף "אני לא יכול לדעת, לא יודע מה להגיד על זה." (שם בעמ' 34- 35). המומחה נשאל אם התובע מקבל טיפול תרופתי לתסמינים פוסט טראומטיים, והשיב, כי אינו זוכר, אולם אם לא צוין בחוות הדעת אז כנראה שלא (שם בעמ' 37). המומחה ציין כי הדרכת הורים במקרים של פוסט טראומה חובה (שם בעמ' 37). המומחה נשאל אם טיפול שיחתי, פסיכולוגי או תרופתי או הדרכת הורים יכול לשפר את מצבו הנפשי של התובע והשיב כי כיום אין טיפולים והתובע לא יוכל לקבל את הטיפול הספציפי שהוא צריך, התובע יהיה במעקב אחר מעקב אבל בפועל לא יקבל את הטיפול שהוא זקוק לו לצורך שיפור (שם בעמ' 37). המומחה ציין כי לנכות הפסיכיאטרית יש משמעות תפקודית מבחינה חברתית ומבחינה לימודית (שם בעמ' 38). אשר למצבו של התובע בעתיד השיב המומחה "אם הוא יקבל טיפול טוב, שאני מאוד בספק, אולי זה ישתפר קצת. אבל אני לא, אני חושב שצריך לראות את זה בקונטקסט. הסיכוי היום בארץ לקבל טיפול טוב, שיקום טוב, גם למישהו שיש לו יכולת אבל בטח מישהו שאין לו יכולת, זה תלוי בשירותים הציבוריים, הוא מאוד קלוש. אני רואה כל הילדים שבאים אלינו למרפאה, ושום דבר לא משתפר, אין טיפולים. יש טיפולים יפים לפוסט טראומה, בארצות הברית או בהרווארד, גם בארצות הברית אין ברוב המקומות. אז להגיד שיש סיפור כזה שישפר את המצב שלו לפי הספרות, זה פשוט לעשות לו עוול. אני לא חושב שהוא ילך לטיפול, לא בגלל שיש לו בעיה והוא לא רוצה טיפול. בגלל שאין טיפול..." (שם בעמ' 40) המומחה ציין במידה ויהיה שיפור הנכות יכולה לרדת ל10% (שם בעמ' 40) אולם בהמשך הוסיף כי הסיכוי לשיפור נמוך (שם בעמ' 41) והוסיף כי 15% נכות משקף את מצבו היום כתוצאה ממכלול הבעיות שלו (שם בעמ' 41). המומחה נשאל אם מניסיונו והידע שלו הוא מאמין לתובע לגבי נסיבות התאונה והשיב בחיוב (שם בעמ' 43).

    המומחה נשאל אם התובע נמצא ברמיסיה חלקית ותסמיני התובע בינוניים לאור התנהגותו (פחד להיות לבד, מקלחת בנוכחות אמו, פחד מחציית כביש, פחד מלישון לבד וכו), האם יש לקבוע לתובע נכות לפי סעיף 34 ב'4, על כך השיב "...אני לא יודע כל מה שאמרת לי זה נכון." (שם בעמ' 46- 47), ושכנשאל "...בהנחה ומה שאמרתי הוא נכון..." השיב "אז אולי" (שם בעמ' 48).

     

40. אם התובע ציינה בחקירתה כי ערב התאונה, התובע היה פעלתן שלא מפחד משום דבר ועצמאי, וכיום בעקבות התאונה התובע פחדן ותלותי בה (שם בעמ' 5). עוד הדגישה כי ערב התאונה קיבל רטלין וכיום הוא מקבל כדורים פסיכיאטריים (שם בעמ' 8).

    עוד מסרה ביחס לתחום הנפשי "...בריאות הנפש בנס ציונה. זה מקום שמטפל, עשו לו אבחון, שמטפל גם לקבל טיפול פסיכיאטרי. כאילו רופא פסיכיאטרי סליחה, וטיפול פסיכולוגי שיחות על מה שהוא עובר. אני ראיתי רגרסיה אצלו, הילד לא היה ישן, הילד מרטיב בלילה סליחה שאני אומרת את זה כבוד השופט, בלילה הוא מרטיב היום, הוא לא מתקלח לבד, ילד בן 13 שאני כאימא, הוא אפילו לא מסכים לאבא שלו אהיה, אני כאימא צריכה לעמוד בכניסה של המקלחת, איזה אי נעימות זאתי, ועם דלת פתוחה שהילד שלי יתקלח כי אפילו את המקלחון לא מסכים לסגור. אז אני לא אתן לו טיפולים? ..." (שם בעמ' 12 – 13).

    התובעת מסרה שהתובע למד בבית ספר רגיל והיו לו קשיים בלימודים אז קיבל שילוב וכיום בעקבות התאונה הוא בכיתה קטנה בבית ספר מיוחד (שם בעמ' 14). ובמסגרת בית הספר הוא מקבל טיפולים לאורך היום ולכן אינה לוקחת אותו לטיפול נוסף (שם בעמ' 13- 14). עוד מסרה כי שנתיים לאחר התאונה חזר לפעילות ספורטיבית בכדורגל, עבר מתפקיד של חלוץ לתפקיד של שוער (שם בעמ' 16).

     

41. התובע טען בסיכומיו, כי לאחר חקירת המומחה בתחום הפסיכיאטריה התברר כי מצבו האמיתי של התובע חמור יותר והוא זכאי לנכות בשיעור של 30%. המומחה הבהיר כי אין קשר בין הפרעות קשב וריכוז לתורשה; אין בקבלת ריטלין כדי להוות עבר רפואי; המומחה אישר כי התובע מצוי במצב של רמיסיה חלקית, קיימים סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע וקיימת הפרעה ניכרת בתחום הנפשי והחברתי. לאור האמור עתר לקבוע לתובע נכות בתחום הפסיכיאטריה בשיעור 30%.

     

42. הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי לתובע IQ 79 עם אינטליגנציה נמוכה והוא לומד בבית ספר לחינוך מיוחד. התובע סובל מקשיים לימודיים, דיסלקציה, בעיות התנהגות, קשיי קשב וריכוז, קושי בויסות רגשי והתנהגותי לפני התאונה וללא קשר לתאונה. עוד נטען, כי לא היתה פגיעה בתחום האורתופדיה ולדברי אמו המומחה לא האמין להם עניין המעיד כביכול על היעדר מהימנות והאדרה. עוד טענו, כי בתחום הפסיכיאטריה המומחה אישר כי לאחר ההליך המשפטי וקבלת טיפול הנכות תרד ל-10%. עוד הוסיפו, כי במועד חוות הדעת המומחה לא ידע על בעיות פסיכיאטריות במשפחה ובעיות קשב וריכוז אצל אחי התובע, המומחה גם אישר כי לא היו בפניו דו"חות חינוכיים, תעודות בית ספר, סיכום נוירולוגי ואבחון פסיכודידקטי בעת כתיבת חוות הדעת. המומחה אישר כי העובדה שהתובע משתתף בחוג כדורגל אומר שמצבו טוב יותר מכפי שתואר על ידי אם התובע. עוד הוסיפו, כי המומחה חושב שרוב החרדות מקורן בפוסט טראומה, אולם אם היו חרדות לפני אז יכול להיות שלא הכל בגלל הטראומה. הנתבעים טוענים, כי המומחה התבסס על נתונים חלקיים שגויים שהוצגו באופן מגמתי על ידי אם התובע והתובע ועל כן אין לקבל את מסקנות חוות דעתו, ולכל היותר יש להעמיד את נכותו על 10%.

     

43. עיינתי בחוות דעתו המפורטת של המומחה ובתיעוד הרפואי שהוגש ובחקירתו, אין חולק כי לתובע היו בעיות ערב התאונה בתחום הקשב והריכוז והוא קיבל טיפול תרופתי. יחד עם זאת, אין בטיפול או בעברו האישי או המשפחתי כדי לשנות את שיעור הנכות שנקבעה על ידי המומחה. המומחה ציין כי בעיות אלו יכולות להפוך אותו ליותר פגיע במקרה של פגיעה טראומטית, ודעתי בעניין כדעת המומחה, אבל אין בהם כדי להפחית את נכותו. למומחה הונחו הנחות אודות מצבו של התובע במסגרת החקירה הן על ידי ב"כ התובע והן על ב"כ הנתבעים, אולם מדובר בהנחות שנמסרו למומחה ולא בבדיקה בלתי אמצעית של המומחה עם התובע, ועל כן לא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית, אם מצבו השתפר או הוחמר לאחר בדיקת המומחה. בסופו של יום, המומחה עומד על חוות דעתו כי נכותו של התובע כיום עקב התאונה הינה בשיעור 15% ולא שוכנעתי כי יש מקום, בנסיבות העניין, לסטות מקביעת המומחה, המביאה בחשבון את התיעוד הרפואי שהונח בפניו וממצאי בדיקתו.

44. בהתאם לאמור אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטריה בגין התאונה הינה בשיעור של 15%.

     

45. הנכות התפקודית – הלכה פסוקה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משקפת בדרך כלל את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אולם על בית המשפט לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע שלפניו. במסגרת זו, בית המשפט ישקול את היקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה שנגרמה, את השפעת הנכות על מקצועו של הנפגע, ולהתחשב בגילו, בהשכלתו ובמכלול כישוריו, עת נקבעת הנכות התפקודית. ככלל, יש לקבוע שיעור הנכות התפקודית כגובה הנכות הרפואית.

     

46. בע"א 3049/93‏, סימה גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ''ד נב(3)792 [1995] (להלן: הלכת גירוגיסיאן), נפסק (בפסקה 8, עמ' 799) כי:

    "בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד... אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית - דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית... נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."

     

47. אמו של התובע, הצהירה בעניין מצבו של התובע –

    "8. ...עדיין מתלונן על כאבים והגבלה בתנועות הקרסול, והא לא חזר לפעילות ספורטיבית כפי שנהג קודם לתאונה, ואולם הבעיה העיקרית שנותרה ל... בעקבות התאונה היא מצבו הנפשי, שהלך והתדרדר ומשפיע על חייו והתנהלותו התקינה.

    ...

    10. ...גדל ללא בעיות מיוחדות, בגיל צעיר הוא אובחן כסובל מבעיות קשה וריכוז, והוא החל בקבלת רטלין, ולאחר מכן הטיפול הוחלף בתרופה בשם אטומיק.

    11. בעקבות התאונה ...החל להסתגר ולהיות מאוד תלותי, לא הסכים להישאר בבית לבדו, דבר שלא הפריע לא הפריע לו בעבר, ובאופן כללי הוא הפך להיות ילד מאוד חרדתי, והקשר עם הסביבה נשתנה ללא היכר, שכן ...מסרב לשוחח עם אנשים זרים.

    12. ...בוכה הרבה יותר, ובקלות רבה יותר מאז התאונה, הוא מסרב להתקלח לבד, או לחצות כביש בלי שמישהו ילווה אותו. חלה אצל ...נסיגה בהרבה תחומי חיים, לרבות בריחה של שתן בלילות, מה שמוביל לבושה גדולה אצל ...

    13. מאז התאונה ...מתקשה להירדם, ובוודאי שהוא לא הולך לישון אם אין אור בחדר. בגלל ... סובל מסיוטים על התאונה קורה לא פעם שהוא מתעורר באמצע הלילה, כשהוא בוכה, ואנו נאלצים לבוא אליו, מכיוון ... מסרב ללכת לבדו בחושך, אפילו שמדובר על הבית שהוא מכיר כל חייו. מצב השינה הנעשה כל כך קיצוני, שבהמלצת הרופאים התחלנו לתת לו כדור שינה, שכן בלעדיו ... לא מצליח להעביר לילה שלם במיטה."

     

48. התובע טען בסיכומיו, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור 30%.

49. הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי התובע סבל מבעיות שונות טרם אירוע התאונה, מקבל טיפולים שונים במסגרת החינוכית אליה הוא משתייך אולם לא הוכח כי הוא מקבל טיפולים נוספים. עוד הוסיפו, כי התובע נפגע פגיעה קלה שאין בה כדי להשפיע על תפקודו. התובע מסגול לנהל אורח חיים רגיל ותקין כמו יתר בני גילו ומסלול חייו לא השתנה בעקבות התאונה. מכאן, עתרו לקבוע כי לא נותרה נכות תפקודית או לחילופין, כי שיעור נכותו התפקודית נמוכה משמעותית מנכותו הרפואית.

50. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את מכלול הנתונים הרלבנטים, לרבות גילו של התובע (14), היותו תלמיד בבית ספר מיוחד ולומד בכיתה קטנה, והשפעת הנכות על מצבו החברתי, התפקודי והלימודי, קבלת טיפולים במסגרת בית ספרית בלבד, חזרתו לפעילות ספורטיבית בתפקיד אחר, מצאתי כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע משקפת נכונה גם את נכותו התפקודית.

51. אשר על כן אני מעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 15% נכות.

     

    הנזק

    בסיס השכר

52. התובע טען בסיכומיו, כי משמדובר בקטין, יש להעמיד את בסיס שכרו בשיעור השכר הממוצע במשק.

53. הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי מדובר במקרה שיש בו הצדקה לסטות מהשכר הממוצע במשק ולהעמיד את שכרו בגובה שכר מינימום, 5,500 ש"ח לחודש.

54. הלכה פסוקה היא, כי בסיס השכר של קטינים, כמו גם צעירים בתחילת דרכם, שטרם החלו "לכתוב את סיפור חייהם", יחושב לפי השכר הממוצע במשך, כפי שנקבע בע"א 10064/02, "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, ס(3) 13 [2005], פסקאות 13-14.

55. שכר הממוצע במשק כיום עומד על סך של 13,831 ש"ח ולאחר ניכוי מס 12,493 ש"ח.

56. לאור האמור, יועמד בסיס השכר על סך של 12,493 ש"ח.

     

    הפסדי השתכרות בעתיד והפסדי פנסיה

57. התובע בן כ- 14 כיום. לפניו כ-46 שנות עבודה (מגיל 21).

58. ברע"א 7798/18, פלונית נ' עדי שושנה [22.11.2018] דחה בית המשפט העליון ערעור על קביעת בית המשפט המחוזי, אשר הפחית מהפיצוי שנגרם לנפגעת, שנפגעה בסמוך להגיעה לגיל 18, כך שנקבע לה פיצוי גלובלי בשיעור של כ-70% מהחישוב האריתמטי. נפסק כי:

    "אכן, מקום בו מדובר בקטינים הנטייה היא לזהות את הנכות התפקודית עם הנכות הרפואית, וליתר דיוק, עם הגריעה מהשכר... אך כאשר הנכות הרפואית היא נמוכה ועומדת על 5%, ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובלי. כך עשה בית המשפט המחוזי, ודומה כי כערכאת ערעור, אף נמנע "מלמצות" את מידת התערבותו."

     

59. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ועל יסוד המתווה לחישוב הפיצוי שנזכר בפסיקה שצוינה לעיל, מצאתי לנכון, בנסיבות העניין, לפסוק לתובע פיצוי גלובלי המשקלל את מכלול הנתונים שהובאו בפני. לעניין זה הבאתי בחשבון, בין השאר, את גילו של התובע (14); את העובדה כי לפניו שנות עבודה רבות; את סוג הנכות; ואת השפעתה האפשרית על עבודתו של התובע. על יסוד כלל הנתונים הרלבנטיים במקרה דנן, מצאתי כי יש לערוך חישוב אקטוארי של הפסדי השכר לעתיד ממנו ייגזר רכיב הפיצוי כהערכה גלובלית.

     

60. חישוב הפסדי השכר לעתיד מגיל 21 מבוסס על הפסד בשיעור של 15% משכר חודשי של 12,493 ש"ח לחודש. החישוב האקטוארי בגין הפיצוי הכולל המגיע לתובע עבור הפסדי שכר בשנים אלו מסתכם בסך של 461,243 ₪ (במעוגל), ובנסיבות העניין, בשים לב לגילו של התובע ולשיעור הנכות ואופייה, מצאתי לנכון לפסוק 80% אקטוארי, דהיינו, סך של 368,994 ש"ח.

     

61. הפסדי פנסיה (לשכיר) – הפיצוי בגין הפרשות סוציאליות יחושב ובהתאם להלכה הפסוקה (ע"א 8930/12 הפניקס נ' טוויג (31.7.2014)) ובשיעור המקובל הכללי במשק לפי צוו ההרחבה, העומד על 12.5% מהפסדי השכר הכלליים שנפסקו, דהיינו, סך של 46,124 ₪, ברכיב זה.

     

    הוצאות

62. התובע עתר בסיכומיו לפיצוי בגין הוצאות רפואיות בסכום של 350,000 ש"ח ועזרה מוגברת בלימודים בסך של 50,000 ש"ח.

63. הנתבעים העמידו את הפיצוי על סך של 10,000 ש"ח בהיעדר אסמכתאות למעט קבלה בגין תשלום אמבולנס.

64. מרבית טיפוליו והוצאותיו של התובע מכוסים על ידי קופות החולים, וזאת במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, ובהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994.

65. אם התובע מסרה כי התובע מקבל את טיפוליו במסגרת החינוכית בו הוא לומד ואינו מקבל טיפול נוסף מעבר.

66. בעניין זה ראיתי לנכון להביא בחשבון את קביעתו של המומחה בחקירתו כי לאור הקשיים עימם התמודד התובע לפני התאונה התובע יותר פגיע, ומכאן אני סבור כי יש לפסוק לתובע הוצאות נדרשות בגין טיפול פסיכולוגי וסיוע בלימודים, הנובעים בשל מצבו מהתאונה.

67. לאור זאת, ובהתחשב בנכות שנקבעה, ומאחר שייתכן ומפעם לפעם יידרשו לתובע בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבו, כאמור, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן, אני פוסק לתובע, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי בסך של 30,000 ₪.

     

    עזרת הזולת

68. התובע טען בסיכומיו, כי גובס במשך 3 שבועות ונזקק לשימוש בקביים לצורך ניידותו. בנוסף התובע לא חזר לפעילות ספורטיבית כפי שעשה ערב התאונה ומצוי בחרדות ונזקק לעזרת אדם מבוגר. מכאן, עתר לפיצוי בתקופת המחלה בסכום של 18,000 ש"ח וביתרת התקופה לרבות העתיד לפיצוי בסך של 120,000 ש"ח.

69. הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי התובע לא סבל משבר לאחר התאונה וטענות אמו אינן מגובות במסמכים. הנתבעים העמידו את הפיצוי בגין ראש נזק זה על 10,000 ש"ח .

70. בשים לב למאפייני הנכות, לגילו של התובע, ולהתרשמותי מפגיעתו, סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מסוימת ויזקק לעזרה אף בעתיד, לא רק לעבר במישור האורתופדי (חודשיים נכות זמנית) אלא גם להשגחה הנדרשת לאור החרדות מהן סובל וליוויו לטיפולים הנדרשים, וכי יש מקום לפסוק פיצוי בגין שווי עזרה שניתן לו על ידי בני משפחה או שיינתן לו בעתיד, למשך תוחלת חייו.

71. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות, מוערכת עזרה זו בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 20,000 ₪.

     

    נזק בלתי ממוני – כאב וסבל

72. התובע הגיע לבית החולים ביום התאונה ושוחרר באותו יום. אין מקום לפיצוי בגין ימי אשפוז (נספח ז' לראיות התובע).

73. בשים לב לשיעור הנכות (15%) והוראות הדין, התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בסכום של 31,517 ₪.

    הוצאות מוגברות

74. התובע עתר להוצאות מוגברות בגין הצורך בניהול הליך סרק.

75. הנתבעת טענה כי אין מקום להוצאות מוגברות לנוכח שאלת החבות ובקשת הנתבעים לחקור את המומחה בתחום הפסיכיאטריה.

76. בנסיבות המקרה, התקיים דיון הוכחות אחד בו נחקרו עדי הצדדים והמומחה. לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות מוגברות.

    סיכום נזקי התובע

סוף דבר

• הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 496,635 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 15.21% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

• הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

• הפיצוי, בניכוי הוצאות משפט, שכ"ט וסך של 50,000 ₪ ברכיבים של עזרת הזולת והוצאות, שייעודם לטיפול בתובע, יופקדו בפקדון נושא פירות על שם התובע עד הגיעו לגיל 18.

  זכות ערעור כחוק.

  ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ד, 23 יוני 2024, בהעדר הצדדים.