שיק על סך 17,000 ₪ שזמן פירעונו 15.3.19 ומספרו 10388 מבנק מרכנתיל (בסיכומים נרשם כי השיק מבנק הפועלים, אך צילום השיק שצורף מלמד כי הוא מבנק מרכנתיל).
לטענת התובע, שלושת השיקים הללו ניתנו כנגד שלוש חשבוניות:
א.חשבונית מס' 1425, מיום 31.7.18, על סך 100,000 ₪;
ב. חשבונית מס' 1439, מיום 2.1.19, על סך 100,000 ₪;
ג.חשבונית מס' 1446, מיום 20.1.19, על סך 17,000 ₪.
6.לטענת התובע, נסור הוא שנתן לו את השיקים, במשרדו שבביתו בכפר ראמה.
עוד טוען התובע, כי הנתבעת נותרה חייבת לו סכומים גדולים, של מיליון ₪, או מיליון וחצי ₪, שאותם בדעתו לתבוע לאחר סיום המשפט הנוכחי.
7.בחקירתו הנגדית בביהמ"ש ציין התובע, כי לא פנה אל הנתבעת בכתב בעניין החוב, אולם שוחח על כך עם נסור טלפונית. לטענתו, נסור לא הסכים לשבת לבדוק את החשבונות ואת החוב הנטען.
התובע העיד כי היו יחסי אמון ויחסים קרובים בינו לבין נסור לאורך השנים.
עוד הוא העיד, כי הוא אינו מנהל כרטסת הנהלת חשבונות משלו. לדבריו, ייתכן שיש יומן שבו רשומות העבודות המתבצעות, אולם מי שיודע לומר אם יש או אין כזה הוא בנו.
בנו של התובע לא העיד.
תמצית טענות הנתבעת
8.לטענת הנתבעת, כמפורט בתצהירו של נסור, היו יחסים עסקיים בין הנתבעת לבין התובע במשך שנים רבות, אלא שלטענתה, השיק שבעניינו הוגשה התביעה כלל לא נמסר לתובע, החתימה שעליו אינה חתימת הנתבעת והכתב שעליו אינו כתב ידו.
הנתבעת מפנה לכרטסת הנהלת החשבונות המנוהלת אצלו בעניינו של התובע, שם אין זכר לשיק הנדון.
9.לטענתו של נסור, נודע לו על השיק רק כאשר קיבל פנייה מהבנק בעניינו. לאחר בדיקה ראה שאינו מכיר את השיק, ונתן הוראה לבטלו.
נסור מאשר את החשבונית שמספרה 1425 על סך 100,000 ₪, ומאשר כי הוצאה בגין עבודות שביצע התובע עבור הנתבעת; אלא שלטענתו, אותה חשבונית שולמה במלואה, באמצעות שני שיקים על סך 50,000 ₪ כל אחד, משוכים לתאריך 30.11.18 (שיקים מס' 3159 ו-3160).
נסור גם אישר בעדותו, כי התובע ביצע עבור הנתבעת עבודות קבלניות בדישון ובמבוא חמה.
כאשר נשאל מדוע שולמה החשבונית באמצעות שני שיקים של 50,000 ₪ לאותו מועד השיב, כי הדבר נעשה לבקשתו של התובע, שרצה לפצל את התשלום, משיקוליו.
שתי החשבוניות האחרות (1439 ו-1446) לטענתו של נסור לא התקבלו כלל אצל הנתבעת, הן אינן מוכרות לה ואינן מופיעות בכרטסת הנהלת החשבונות. לטענתו, הכרטסת מאוזנת (מלבד יתרה קטנה של כ-1,800 ₪ שהיא כביכול לזכותו של התובע, אולם לא שולמה לו משום שלא המציא חשבונית בגין הפרשים).
בנוגע לשני השיקים החוזרים הנוספים שהציג התובע (ואינם מהווים חלק מתביעה זו) טען נסור, כי מדובר בשיקים שנתן לתובע כאשר הייתה לו כוונה לרכוש ממנו משאית מסוג וולוו. עסקה זו בסופו של דבר לא יצאה אל הפועל, ולכן השיקים בוטלו.
10.לטענת נסור, לא הגיש תלונה במשטרה על זיוף החתימה, משום שחשש לעשות כן בגלל מצב האלימות במגזר הערבי.
דיון והכרעה
11.המחלוקת בעניין שלפניי נוגעת לעצם החתימה על השיק כמו גם למסירתו על ידי הנתבעת לתובע.
12.כידוע, שיק שנגנב כלל לא "הוצא" במובן סעיף 1 לפקודת השטרות [נוסח חדש], המגדיר "הוצאה" כ-"מסירה ראשונה של שטר או של שטר חוב, כשהם שלמים בצורתם, לאדם הנוטל אותם בתור אוחז". מי שאוחז בשיק שנגנב, ולא "הוצא" כלל, אוחז בשטר שאינו מקים זכות תביעה.
כך גם לעניין זיוף חתימה על שיק. לעניין זה קובע סעיף 23 לפקודת השטרות, כי – "חתימה על שטר שהיא מזויפת או שּׂוּמה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו (...)".
13.כאשר מתעוררת מחלוקת לעניין אמיתות החתימה המתנוססת על שיק, מוטל על התובע – המבקש לתבוע זכות על פי אותו שיק – הנטל להוכיח כי החתימה היא אכן חתימת המושך: "כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה" – י. זוסמן "דיני שטרות" (מהדורה 6) עמ' 50.
וכפי שנפסק לעניין זה בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח', פ"ד מז(3) 240: "הכלל בכגון דא הוא כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע... כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוואנטי – כמו כתב הערבות בענייננו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה"...".
14.על פי הפסיקה, קיימות שלוש דרכים עיקריות להוכחת חתימתו של אדם על מסמך: בעדות של מי שהחתימה נחתמה בפניו; באמצעות השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימה אמיתית, דהיינו באמצעות חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד; ובעדות של מי שמכיר היטב את כתב היד שבו נערכה החתימה שבמחלוקת (ע"א 5293/90 הנ"ל). לעניין זה הוסבר, כי – "המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור".
15.בעניין שלפניי מבקש התובע להסתמך, למעשה, על עדותו, שלפיה השיק נחתם בפניו ונמסר לו בידי נסור עצמו.
בנסיבות שלפניי, לא מצאתי טעם להעדיף את עדותו של התובע, שלפיה החתימה היא חתימתו של נסור, על פני עדותו של נסור, המכחיש חתימתו.
כתמיכה לעדותו היחידה של התובע עומדת רק העובדה, שהוא מחזיק, פיזית, בשיק מפנקס שיקים של הנתבעת; אולם, שני הצדדים העידו על יחסיהם הקרובים לאורך שנים, ולכן לא מן הנמנע שהשיק הגיע לידי התובע שלא בדרך של מסירתו על ידי הנתבעת.
16.התובע בחר שלא להוכיח את החתימה באמצעות חוות דעת של מומחה.
התובע יכול היה להגיש חוות דעת, שכן בידיו שיקים אחרים של הנתבעת, שהיא מאשרת חתימותיה עליהם, וזאת – נוכח מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים; כך שניתן היה לערוך השוואה מקצועית בין החתימה שבמחלוקת לחתימות אחרות, שלא יכולה להיות עליהן כל מחלוקת. מעבר לכך, התובע רשאי היה לדרוש מנציג הנתבעת להתייצב בפני מומחה מטעמו לצורך מסירת חתימות להשוואה.
בחירתו של התובע שלא להגיש חוות דעת של מומחה, כאשר אין ביכולתו להביא עדות לחתימה זולת עדותו-שלו, עומדת לו לרועץ.
17.בסיכומיו טוען התובע, כי הנתבעת מודה בחתימותיה על שני שיקים חוזרים אחרים שהוא מחזיק בידיו (השיקים שמספריהם 406 ו-10388, על סך 100,000 ₪ ו-17,000 ₪), ועל כן דין התביעה דנן להתקבל, שכן החתימה והחותמת על השיק שבמחלוקת זהה לאלו שעל אותם שיקים שהחתימות שעליהם אינן במחלוקת.
טענה זו אינה יכולה להתקבל מבלי שנתמכה בחוות דעת של מומחה, כאמור. לא זו בלבד, אלא שאין להגיע למסקנה מעין זו על סמך העתקי שיקים שאינם ברורים דיים, כאשר אין בידי התובע מסמכים מקוריים, או לכל הפחות העתקים צילומיים צבעוניים וברורים של השיקים (אף לא של השיק שבמחלוקת).
יוער, כי מעיון בשלושת השיקים האמורים לעיל עולה, לכאורה, כי כתבי היד שעל השיקים שאינם במחלוקת שונים מכתב היד שעל השיק שבמחלוקת.
18.עוד טוען התובע בסיכומיו, כי בהשוואה בין שני השיקים על סך 50,000 ₪, שלשיטת הנתבעת ניתנו לו כתשלום עבור חשבונית 1425 (שיק 3159 ו-3160), לבין השיק שבמחלוקת, גם ניתן לראות כי מדובר באותה חתימה ובאותה חותמת.
גם טענה זו יש לדחות מאותו טעם, דהיינו – שהיא אינה מבוססת על חוות דעת של מומחה. יוער, עם זאת, כי החותמות אמנם נראות דומות זו לזו, אולם החתימה שעל השיק שבמחלוקת, על פני הדברים, אינה זהה לחתימות שעל שני השיקים האחרים, שאינם במחלוקת, וגם כתבי היד נראים לכאורה שונים.
19.טענה אחרת של התובע היא, כי נסור חותם בכל פעם באופן שונה, ומפנה – לדוגמא – לחתימה שעל ייפוי הכוח שנתנה הנתבעת לבא כוחה לצורך ייצוגה בהליך זה.
גם טענה זו אינה יכולה להועיל, שכן היא אינה יכולה למלא את החלל הראייתי שהותיר התובע בכך שלא הגיש חוות דעת של מומחה להוכחת זהות החתימה על השיק שבמחלוקת לחתימות אחרות, שאינן במחלוקת.
20.התובע ביקש לתמוך את תביעתו בהצגת חשבונית, כאשר לטענתו – השיק ניתן כנגד אותה חשבונית (חשבונית מס' 1425, נושאת תאריך 31.7.18).
הנתבעת מאשרת את החשבונית הנ"ל, ומאשרת כי הוצאה בגין עבודות שהתובע ביצע עבורה; אולם טוענת כי חשבונית זו שולמה באמצעות שני שיקים על סך 50,000 ₪ ליום 30.11.18. העתקי השיקים הוצגו והוצגה גם כרטסת הנהלת חשבונות התומכת בטענה זו.
גרסתה של הנתבעת, כי החשבונית שולמה באמצעות שני השיקים הנ"ל, סבירה יותר מגרסתו של התובע, כי החשבונית שולמה באמצעות השיק שבמחלוקת. ראשית, משום שמועד התשלום סמוך יותר למועד החשבונית (פער של ארבעה חודשים בין 31.7.18 ל-30.11.18, לעומת פער של שמונה חודשים בין 31.7.18 ל-31.3.19); ושנית – משום שגרסה זו נתמכת בכרטסת הנהלת חשבונות מסודרת של הנתבעת, שאין בידי התובע לסתור באמצעות כרטסת משלו.
21.עוד ביקש התובע לתמוך את טענתו, כי השיק אכן נמסר לו כנגד עבודה שביצע, בכך שהוא אוחז בשני שיקים נוספים, שאף הם חוללו (על סך 100,000 ₪ ו-17,000 ₪). לצד השיקים הללו הציג התובע שתי חשבוניות (חשבונית 1439 וחשבונית 1446).
הנתבעת מאשרת משיכת שני השיקים, אולם מכחישה את החשבוניות. לטענת הנתבעת, השיקים הללו בוטלו, משום שנועדו לשמש תשלום עבור רכישת משאית של התובע, ובסופו של דבר עסקה זו לא יצאה אל הפועל. אשר לחשבוניות, הנתבעת מפנה לכרטסת הנהלת החשבונות שלה, שבה אין זכר לאותן חשבוניות.
עצם העובדה שהתובע אוחז בשני שיקים נוספים, שאותם בחר שלא לתבוע במסגרת ההליך הנוכחי, אינה יכולה לסייע לתובע בהוכחת תביעתו. החתימה על השיקים האחרים אינה במחלוקת, אולם שאלת התמורה בעדם היא כן במחלוקת. מחלוקת זו לא התבררה בהליך שלפניי, מכיוון שהשיקים הללו אינם חלק מעילת התביעה.
22. גם טענת התובע, כי הנתבעת נותרה חייבת לו סכום גדול, של מיליון או מיליון וחצי ₪, אינה יכולה לסייע לו בכל הנוגע לתביעה הנדונה.
טענה זו של התובע הועלתה באופן סתמי, ללא כל תימוכין (ואף סכום החוב הנטען אינו ברור, אם מיליון או מיליון וחצי, או סכום אחר), פירוט או עדות, מבלי שנשלח מכתב דרישה בעניינו של החוב הנטען ומבלי שהוסבר מדוע לא נעשה כן.
טענה סתמית בדבר קיומו של חוב כאמור לעיל אינה יכולה להוות תמיכה כל שהיא לתביעה השטרית, שעניינה השיק הנדון בלבד, הנושא חתימה שנויה במחלוקת.
23.כך גם טענות התובע, המפנות לסתירות, לכאורה, שהתגלו בעדותו של נסור.
עיינתי היטב בטענות התובע בהקשר זה ובפרוטוקולים הרלבנטיים, ומצאתי כי אין מדובר בסתירות של ממש או בסתירות היורדות לשורש העניין. גרסתו של נסור, אשר על פיה לא מסר את השיק הנדון לתובע ולא חתם עליו, נותרה עקבית, ולא נתגלו בה סתירות של ממש.
סוף דבר
24.הנתבעת מכחישה את החתימה על השיק הנדון, ולכן – על התובע הנטל להוכיח, כי החתימה היא אכן חתימתה של הנתבעת.
התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת אמיתות החתימה, שכן הסתפק לעניין זה בעדותו בלבד, ולא נמצאה עילה להעדיף את עדות התובע על פני עדותו של נסור.
אף לא עלה בידי התובע להוכיח בראיות אחרות, נסיבתיות, כי הנתבעת נותרה חייבת לו את סכום השיק, באופן שעשוי היה לסייע בידי התובע בהוכחת אמיתות החתימה. כנגד טענתו של התובע כי הנתבעת חייבת לו סכומים גדולים עומדת הכרטסת המאוזנת שהציגה הנתבעת; וכנגד הטענה כי השיק נועד לתשלום עבור חשבונית מסוימת עומדת טענת הנתבעת, כי אותה חשבונית שולמה באמצעות שיקים אחרים, שהעתקיהם הוצגו, וכמתועד בכרטסת.
משלא הוכיח התובע כי השיק אכן נחתם בידי הנתבעת (דהיינו – בידי מורשה החתימה מטעמה), דין התביעה המבוססת על שיק זה להידחות.
25.אשר על כן, התביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.
26.הפיקדון שהפקידה הנתבעת, על פירותיו, יוחזר לנתבעת, באמצעות בא כוחה, כפוף להוראות כל דין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ד, 13 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
