ר.פ. נ' ד.י.ב.מ.

רקע

1. הליך זה עניינו במקרקעין הידועים כמשק מספר X בגוש X חלקה X במושב X (להלן: "המקרקעין"), המצויים בבעלות קרן קיימת לישראל.

2. הזכויות במקרקעין הוקנו למר X ז"ל וגב' X ז"ל כברי רשות במקרקעין (להלן: "המנוחים"), בהיותם חברי האגודה השיתופית במושב שואבה ומכוח הסכמי משבצת מיום 1.9.1993 ומיום 9.11.2003, שנחתמו בין מנהל מקרקעי ישראל לבין האגודה השיתופית שואבה.

3. הנתבעים הם 4 מתוך 7 ילדיהם של המנוחים. על פי צו קיום צוואתו של המנוח שניתן ביום 13.3.2003, הועברו זכויותיו לשישה מתוך שבעת ילדיו, למעט גב' ש' מ', בחלקים שווים. על פי צו קיום צוואתה של המנוחה שניתן ביום 7.1.2015, הועברו זכויותיה לשבעת ילדיה כדלקמן: גב' ש' מ' בשיעור של 19.8%, ואילו ששת ילדיה הנותרים בשיעור של 13.36% כל אחד. יתרת העיזבון בשיעור של 0.04% חולקה בחלקים שווים בין כל שבעת הילדים.

4. התובע רכש לטענתו את מלוא זכויותיהן במקרקעין של שלוש מהיורשות, גב' ש' מ', גב' ד' ב' מ' וגב' ר' מ', בשנים 2018 ו-2023.

5. במקרקעין הוקמו ארבעה מבנים אשר הושכרו בנפרד לאורך השנים על ידי הנתבעים. התובע הגיש תביעה זו בטענה כי יש להעביר לו את חלקו בדמי השכירות של המבנים.

6. בדיון מקדמי שהתקיים בהליך הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות. בין היתר סוכם כי ימונה שמאי מטעם בית המשפט אשר יעריך את שווי דמי השימוש הראויים בגין המקרקעין. כמו כן הוסכם כי בנוגע למחלוקת בדבר שיעור הזכויות המחזיק כל אחד מהצדדים, יגישו הצדדים טיעונים בכתב ותינתן הכרעה ללא צורך בשמיעת הוכחות. במחלוקת אחרונה זו עוסקת החלטה זו.

   טענות הצדדים

7. התובע טוען שבהתאם להוראות הסכם המשבצת מיום 9.11.2003, עם פטירתו של בר הרשות זכויותיו עוברות לבת זוגו. התובע מפנה לסעיף 19ג' להסכם המשבצת וטוען שכבר נפסק בשורה ארוכה של פסקי דין כי לאור סעיף זה שבהסכם המשבצת, זכויות בר הרשות אינן חלק מעיזבונו ואינן ניתנות להורשה.

8. נטען כי נוכח הוראות ההסכם כאמור, צוואת המנוח, המורה על חלוקת זכויות המנוח בין ששת ילדיו, אינה תקפה, וכי מלוא הזכויות במשק הינן בבעלות המנוחה. לפיכך לטענתו יש לחשב את שיעור חלקו במקרקעין בהתאם לצוואת המנוחה בלבד.

9. התובע טוען שחלקו בזכויות המקרקעין הינו בשיעור של 46.52%. לטענתו, ביום 3.5.2018 רכש את מלא זכויותיה של גב' ש' מ' (19.80%), ביום 3.6.2018 רכש את מלא זכויותיה של גב' ד' ב' מ' (13.36%) וביום 10.1.2023 רכש את מלא זכויותיה של גב' ר' מ' (13.36%) וסה"כ ביחד 46.52%.

10. מנגד, הנתבעים טוענים כי לכל אחד מהמנוחים הוקנו 50% מהזכויות במקרקעין. נטען כי משניתנו צווי קיום לצוואות המנוחים, הרי שהן חלוטות והמועד להגשת התנגדות באשר לאופן חלוקת הירושה מכוח הצוואות חלף. נטען כי צווי קיום הצוואה גוברים על הסכם המשבצת.

11. הנתבעים טוענים כי חוק הירושה קובע שכוחו של צו קיום צוואה יפה כלפי כולי עלמא כל עוד לא תוקן או בוטל. נטען כי התביעה דנן למעשה מהווה בקשה בהסוואה לביטול או לשינוי צווי קיום הצוואות של המנוחים. לטענתם, בקשה לתיקון או ביטול צווי קיום הצוואה אינה אפשרית עוד, וזאת נוכח השיהוי בהגשת התביעה, ובשעה שלא נתגלתה שום עובדה חדשה שלא היתה ידועה בעת שניתנו צווי קיום הצוואות.

12. לחילופין טוענים הנתבעים כי עם פטירתה של המנוחה, צוואתה גוברת על הוראות אחרות של הסכם המשבצת או כל הסכם ודין אחר.

13. בהתאם לאמור טוענים הנתבעים כי חלקו של התובע בזכויות המקרקעין הינו לכל היותר בשיעור של 39.94% בהתאם לצוואות ברי הרשות במקרקעין.

    דיון והכרעה

14. אין חולק כי במועד פטירת המנוחים, חלו על זכויותיהם במשק הוראות הסכם המשבצת. כך גם אין מחלוקת באשר לצווי קיום הצוואות של המנוחים. הצדדים חלוקים באשר ליישוב הסתירות בין שתי המסגרות הנורמטיביות.

15. סעיף 19 להסכם המשבצת מיום 9.11.2003 קובע את האופן בו ניתן להעביר את זכויות ברי הרשות במקרקעין:

    "ג. במקרה פטירתו של חבר אגודה שיש זכויות שימוש במשק המהווה משק עזר תעבורנה זכויות השימוש לאחר פטירתו לבן זוגו שנותר בחיים ובאין בן זוג כאמור ליורשיו בהתאם להוראות חוק הירושה. למען הסר ספק, מוצהר ומוסכם כי אין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד, ואין בהם כדי לשנות את מעמדות של חבר האגודה עפ"י חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין...".

16. מהוראות סעיף זה עולה כי נקבע מדרג ברור להעברת הזכויות במשק. הוראות ההסכם קובעות כי במקרה של פטירת בר הרשות, תועבר זכות השימוש לבן זוגו, ובאין בן זוג תועבר ליורשיו בהתאם להוראות חוק הירושה.

17. לעומת זאת, בצוואתו של המנוח, שנפטר לפני בת זוגו, הועברו נכסי המנוח לשישה מילדיו. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא איזה מן ההוראות גוברת במקרה דנן.

18. בע"א 566/89 שטיין נ' סופר, פ"ד מז(4) 167 (1993) נקבע כי זכות ההחזקה יכול שתהיה ניתנת להורשה, אלא אם כן היא נשללת מראש בהסכם ההתקשרות. עוד נקבע באותו עניין, על בסיס חוזה התקשרות דומה להסכם המשבצת דנן, כי במקרה של פטירת מתיישב שהניח אחריו בן זוג, "הזכויות תעבורנה לאו דווקא על-פי הכלליםהחלים על עיזבונו של מנוח לפי דיני הירושה, אלא לבן הזוג כאמור בחוזה, והילדים - אפילו יורשים הם - אינם נהנים מזכויות המנוח במשק".

19. בבע"מ 1813/18 פלוני נ' פלוני (23.6.19) נקבע כי "נקודת המוצא באשר לזכויותיו של בר-רשות בנחלה חקלאית הינה כי זכויות אלה ניתנות  להעברה, לרבות בדרך של הורשה, בכפוף להסכם הרישיון ולתנאים הקבועים בו". לפיכך נפסק כי יש לבחון בכל מקרה את המערכת ההסכמית החלה. בית המשפט עמד על תכליותיו של הסכם המשבצת, ובהן מניעת פיצול זכויות בנחלות חקלאיות, לצד עיקרון העל במשפט הירושה, שיש לפרש את החוזה גם לאורו, ולפיו מצווה לקיים את דברי המת. עוד צוינה מדיניות הפסיקה לחזק את המעמד המשפטי של בר הרשות ואת האוטונומיה שלו בקביעת הזכאים להמשיך ולהחזיק בזכויותיו לאחר מותו.

20. עוד יש להפנות לרע"א1634/08 ‏ עז' המנוח יוסף יונג ז"ל נ' בנק לאומי לישראל  בע"מ (22.6.2008), שם אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה זכותו של בן זוג שנפטר כבר רשות אינה מהווה חלק מהעיזבון.

21. המסקנה היא כי יש ליתן ככל הניתן תוקף ומשמעות להוראות צוואות המנוחים, אך זאת בכפוף להוראותיו של הסכם המשבצת. כאשר נפטר המנוח, היתה בת זוגו בחיים. במקרה כזה חל סעיף 19ג להסכם המשבצת הקובע מפורשות כי בעת פטירתו עוברות זכויותיו במלואן לבת זוגו. כמוזכר בפסיקה לעיל, במקרה כזה אין הזכויות עוברות לילדיו של המנוח, ואין תוקף להוראות הקובעות אחרת בצוואה. יוער כי אין בקביעה זו משום ביטול צו קיום צוואה תקף בעניינו של המנוח, כפי שניסו הנתבעים לטעון, שכן למעשה זכויות בר הרשות של המנוח אינן נכללות בעזבונו של המנוח אלא עוברות לבת זוגו בהתאם להסכם המשבצת.

22. לפיכך, לאחר מותה של המנוחה אין עוד רלוונטיות לצו קיום הצוואה של המנוח, ויש לבחון את חלוקת דמי השימוש במקרקעין לפי צו קיום הצוואה של המנוחה, שהיתה בעלת מלוא הזכויות במקרקעין כברת רשות בעת פטירתה. הצדדים לא העלו כל טענה באשר לסתירה בין צו קיום צוואת המנוחה לבין הוראות הסכם המשבצת, ולפיכך יש לחלק את דמי השימוש במקרקעין בהתאם לצו זה.

23. בטרם סיום אעיר כי קביעה זו נכונה לגבי חלוקת דמי השימוש הראויים במקרקעין נכון להיום ובהתאם לחזית המחלוקת. הצדדים לא העמידו במחלוקת את השאלה של קבלת זכויות ההחזקה במקרקעין, את שאלת פיצול הנחלה, הסכמת רמ"י להעברת הזכויות, וכדומה. לפיכך אין החלטה זו מכריעה בכלל הסוגיות שעוד עשויות להתעורר בנוגע למקרקעין אלו.

24. על בסיס החלטה זו, ולאחר שניתנה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מוצע לצדדים להידבר ביניהם לצורך סיום ההליך בהסכמה תוך חיסכון במשאבי הצדדים והוצאות ההליך.

25. המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

     

    ניתנה היום, ח' שבט תשפ"ה, 06 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.