ת"א 9142-02-19 פלוני נ' סול תשתיות בע"מ ואח'

השאלה העיקרית הדורשת הכרעה בתובענה זו הינה, האם חבות הנתבעות בנזקיו של התובע בגין אירוע תאונתי מיום 30.3.2016.

רקע עובדתי:

1. ביום 29.3.2016 התקבל התובע לעבודה בשירות הנתבעת 1.

2. לטענתו בכתב התביעה, התקבל כעובד כללי ויום לאחר קבלתו, הוטל עליו לסייע בהכנת פלטות בטון כבדות וגדולות באמצעות שפיכת בטון לתבניות שהיו בתוך מכבש גדול. ביום התאונה "נתקעה התבנית במכבש, התובע יחד עם העובדים הנוספים שהיו במקום ניסו לחלץ את התבנית התקועה מתוך המכבש, כאשר לפתע השתחררה התבנית וידו הימנית של התובע נלכדה ונמחצה בתוך המכבש, בלחץ של מאות קילוגרמים". בטופס ההודעה על התאונה כתב התובע כי החזיק "ביד את אחד מחלקי המכבש אשר קפץ ומחץ את היד בחלקו העליון של המכבש".

3. בטופס ב.ל. 250 החתום על ידי המעביד נכתב כי התובע "הכניס את ידו בשוגג (בניגוד להנחיות וללא שימוש ברצועות בטיחות להבטחת החלק שפורק) למרחב שבין שני חלקי המכבש במהלך פירוק החלק כחלק מטיפול במכונה. החלק השתחרר והיד נלכדה בין החלקים". בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה נכתב כי התובע "הכניס את היד בטעות בין 2 חלקי המכבש השתחרר אחד החלקים ומחץ את היד".

4. עוד עולה כי לתאונה היו לפחות שני עדים, ששמותיהם נכתבו בטופס התביעה: גבריאל ויסוצקי, מקסים קונירבסקי. השניים לא זומנו לחקירה ולמעשה עדותו של התובע נותרה עדות יחידה של בעל הדין.

5. בחקירתו בבית המשפט סיפר התובע כי התחיל לעבוד בשירות הנתבעת 1 יום קודם התאונה מושא כתב התביעה. התקבל על ידי נדב "שהסביר לי את העבודה...". קיבל מכנסי ונעלי עבודה. ביום הראשון לעבודה כבר התחיל להכין את תבניות הבטון. ביום התאונה ובעת עבודה, המכונה "התחילה לעשות יותר מדי בעיות ולהיתקע...התחלנו לפרק...ביקשו ממני לבוא ולשים יד, פחדו שזה יחליק...היד שלי תפסה את המגירה התחתונה.. זה היה פעם ראשונה שלי שראיתי בכלל את תהליך הפירוק". מקס, מנהלה עבודה, הפעיל מלגזה שנקראה לסייע בפירוק התבנית "זה היה תקוע, ובסופו של דבר זה השתחרר, השתחרר במכה מהלחץ שנוצר כנראה מהמלגזה, וממצב כריעה שהייתי בו, נעמדתי דום...מהלחץ שזה הפעיל כלפי מעלה, זה השתחרר במכה...בום ונפל, נתקע בפלטה העליונה ונפל למטה...היד שלי הייתה בתוכו". לשאלת בית המשפט הסביר התובע כי ככל הנראה הגורם לתאונה היה "בטון קצת שהיה תקוע שם במסילות שלו, שקצת נתקע. בסופו של דבר, עם מספיק לחץ הוא השתחרר" עם לחץ של שיני המלגזה. לא היה שילוט ליד המכונה.

   בחקירה נגדית הסביר התובע כי חרף הכתוב בטופס ב.ל. 250, אשר מולא בנוכחותו, הוא לא קיבל הנחיות כאמור. "יתרה מכך, אני גם מעולם לא ראיתי מקום שיש בו איזשהן רצועות בטיחות או מקום לקשור, לחילופין, את הרצועות". לא ידע להסביר מדוע אין זכר למלגזה בכתב התביעה. לא חשב שהכנסת יד לתוך המכונה יכולה לסכן את היד שאחרת "לא הייתי מניח אותו בפנים...אף אחד לא דיבר איתי על דברים כאלה, לא, זה היה פעם ראשונה לחלוטין".

6. המעביד או איש מטעמו לא הופיע בבית המשפט למסירת גרסה סותרת לתאונה.

    

    

    

    

    

    

    

    

    

   טענות התובע בפן העובדתי

7. התובע עבד יום אחד בלבד קודם למועד התאונה.

8. עדותו של התובע לעניין התאונה נתמכת גם בראיות כתובות, לרבות אישורו של מנכ"ל הנתבעת.

9. הנתבעת לא הביאה כל עדות לסתור את עדותו של התובע ופירוקה של הנתבעת 1 אינה עילה לאי הבאת עדות.

10. הנתבעת לא הוכיחה כי נהגה כמעביד סביר ואף לא סתרה את החזקה בדבר היות המכונה דבר מסוכן ו/או "הדבר מדבר בעדו".

11. רשלנותה של הנתבעת היא שגרמה לתאונה שבאה על התובע: לא הדריכה, לא דאגה לסביבת עבודה בטוחה, אלתרה שיטת עבודה וטיפול במכונה שאף לא הייתה מגודרת או משולטת.

12. הנתבעת אף הפרה הוראות חקוקות.

13. אין לזקוף לחובת התובע אשם תורם נוכח רשלנותה הרבתי של הנתבעת.

14. לא מדובר בתאונת דרכים, ואף טענה זו אינה אלא הרחבת חזית מצדה של הנתבעת. ממילא שינתה המלגזה את ייעודה המקורי ועל כן אין תחולה לחפלת"ד.

     

    טענות הנתבעות בפן העובדתי:

15. מהמסמכים הסמוכים לתאונה ואף מכתב התביעה עולה כי התובע, יחד עם עובדים נוספים, ניסה לחלץ את התבנית התקועה מתוך המכבש, כאשר זו השתחררה לפתע וידו הימנית של התובע נלכדה ונמחצה בתוך המכבש.

16. במהלך עדותו שינה התובע את גרסתו והוסיף לה נוכחות של מלגזה אשר בכוחה המכני השתמשו על מנת לשחרר את התבנית התקועה.

17. המדובר בתאנ"ד ועל כן דין התביעה להידחות מפאת ייחוד העילה. המלגזה הינה רכב מנועי דו תכליתי, אשר בעת התאונה לא נעשה בה שימוש לצרכי תחבורה אך נעשה בכוחה המכני שימוש וזו לא שינתה את ייעודה המקורי.

18. על התובע יש להטיל אשם תורם משמעותי ככל שלא תדחה טענת הנתבעת לתחולת חפלת"ד.

19. הימנעותו של התובע להביא עדים לתאונה מטעמו פועלת לרעתו, קל וחומר כאשר התגלו סתירות בגרסאותיו.

     

     

     

    דיון והכרעה הפן העובדתי הכללי:

20. הלכה למעשה, אין חולק על קרות התאונה ואף לא על נסיבותיה ככאלה. הטענה העיקרית של הנתבעת הינה כי התובע פעל על דעת עצמו, התרשל רבתית בהכניסו את היד למכונה מקום בו היה ברור כי הדבר עלו להוביל לכדי אסון.

21. אכן, הנתבעת 1 פורקה אלא שניתן היה לזמן לעדות את אחד ממנהליה או, למצער, אחד האחראים על התובע לעת התאונה. הנתבעת 2 לא עשתה כן ועל כן יש לזקוף הימנעות זאת לחובתה. עם זאת, להימנעות זו אין משקל של ממש מקום בו הנסיבות הובררו עד כי אין חולק עליהן מחלוקת של ממש.

22. עדותו של התובע לעניין נסיבות התאונה הותירה עלי רושם אמין וקוהרנטי ולא התרשמתי כי פעל מתוך פזיזות או הפרת הוראות כאלה ואחרות ככל שקיבל אותן ביום שקדם לאירוע התאונה. המדובר בתקלה שהתובע לא היה מורגל בה, ברי ביומו השני לעבודה, ולידו בעת התאונה נכחו מנהל העבודה (מקס) ובעל העסק (יוחאי), ואלה הנחו אותו מה לעשות. התובע פעל כמבוקש עד אשר התבנית שוחררה בלחץ המלגזה וחלקה העליון נפל על ידו.

23. גם אם מסר התובע לרופאו כי הכניס את ידו ב"טעות", הרי שלדידי גם אם פעל התובע בטעות, אין לזקוף טעות זו, שהובררה רק בדיעבד, לחובתו, מקום בו לא קיבל כל הדרכה כיצד להתנהל בעת תקלה מצד אחד, וכאשר לעת התאונה נכחו מנהל העבודה ואחד מבעלי הנתבעת לצדו, מצד שני, תוך שנותנים לו הוראות מה לעשות. אכן, לא כל טעות בשיקול דעת עולה כדי רשלנות מצדו של העובד.

24. אשר על כן אני קובע כי הנתבעת 1, מעבידתו של התובע לעת התאונה, התרשלה ביחסיה עם התובע, לא הקפידה על בטיחות בעבודה והביאה על התובע את נזקיו.

     

     

     

     

     

     

     

     

    אשם תורם:

25. כמוסבר לעיל, התאונה אירעה ביומו השני של התובע בעבודה. לא שוכנעתי שפעל שלא כדין עד כי יש לזקוף לחובתו אשם תורם שהוביל לאירוע התאונה. אשם כאמור לא הוכח ולו בראשית ראיה.

     

    תחולת החוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים על האירוע:

26. קודם דיון בטענת הנתבעות כי האירוע המתואר על ידי התובע נכנס בגדרו של חפלת"ד בראי ניצול כוחה המכני של המלגזה לעת התאונה, אדרש לגרסתו של התובע שעלתה במועד שמיעת עדותו בכל הנוגע למעורבותה של המלגזה בתאונה.

27. מעורבות המלגזה בתאונה לא עולה מכל מסמך שהוגש לתיק בית המשפט. אכן, על מעורבותה של המלגזה בתאונה שמענו מפי התובע רק בחקירתו הראשית. אין בכך ולא כלום. גם הנתבעת אינה מבקשת להתעלם מעדות זו, אדרבה נסמכת עליה בדרישתה להביא לדחיית התביעה עקב גרסתו האמורה של התובע. את טענתו של התובע כי המדובר מצדה של הנתבעת בהרחבת חזית, יש לדחות, שכן הנתבעת לא הייתה יכולה להתגונן מפני טענה שעלתה רק במועד שמיעת עדותו של התובע.

28. מעדותו של התובע עולה כי על מנת להרים את הפלטה התחתונה כלפי מעלה ולפרק את המכונה, נקראה למקום מלגזה (שבה נהג מקס, מנהל העבודה) שהייתה ברשות הנתבעת, על מנת להכניס את שתי שיניה בשני פינים המצויים במכונה "ולהרים את הכל למעלה".

    

     

    הפינים

29. כמובא לעיל "זה היה תקוע, ובסופו של דבר זה השתחרר, השתחרר במכה מהלחץ שנוצר כנראה מהמלגזה, וממצב כריעה שהייתי בו, נעמדתי דום...מהלחץ שזה הפעיל כלפי מעלה, זה השתחרר במכה...בום ונפל, נתקע בפלטה העליונה ונפל למטה...היד שלי הייתה בתוכו". לשאלת בית המשפט הסביר התובע כי ככל הנראה הגורם לתאונה היה "בטון קצת שהיה תקוע שם במסילות שלו, שקצת נתקע. בסופו של דבר, עם מספיק לחץ הוא השתחרר" עם לחץ של שיני המלגזה.

30. מאחר וקיבלתי את גרסתו של התובע לאירוע התאונה, כך גם נכון לקבלה בכל הנוגע למעורבותה של המלגזה. כעד יחיד, בית המשפט נבנה מעדותו.

31. הגם שלא הובאה עדות לאופייה של המלגזה, לא התרשמתי מעדותו של התובע כי דובר במלגזה מסוג מיוחד במינו וניתן לקבוע במידת הוודאות המספקת כי המלגזה המדוברת אינה אלא מלגזה גנרית המוכרת לכל בר בי רב אשר ייעודה, ככל שלא הוכח אחרת, הוא שינוע מטענים-בין לגובה ובין לרוחב. כך גם אין חולק בין הצדדים כי המלגזה האמורה הינה "רכב מנועי". על ביטוחה בביטוח חובה איש מהצדדים לא דיבר. עוד אין חולק בין הצדדים כי המלגזה המדוברת הינה רכב דו תכליתי וכי לעת התאונה לא נעשה בה כל שימוש "למטרות תחבורה", כך שהדיון אינו מתמקד בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" בחפלת"ד.

    הפלוגתא היחידה ביניהם נוגעת בשאלת ניצול הכוח המיכני של אותו "רכב" ושינוי ייעודו, במסגרת החזקה המרבה הקובעת כי "יראו כתאונת דרכים מאורע שנגרם עקב ניצול כוחו המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

     

    הפן המשפטי:

32. הנתבעות מפנות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 65581-10-13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד מוניר שבל, 12.8.2014, ובו תיאור דרך הבדיקה של מעורבות הכוח המכני של רכב מנועי בתאונה. אבנה גם אני מאותו סיכום שהובא בפסק הדין ואוסיף ממקורות אחרים ככל שנדרש הדבר.

33. בדיקה מחייבת לבחון שתי שאלות:

    • האם התאונה נגרמה כתוצאה מניצול כוחה המכני של המלגזה?

    • מה ייעודה המקורי של המלגזה והאם שינתה את ייעודה האמור במועד קרות התאונה?

       

       

       

      ניצול כוחה המכני של המלגזה:

      הקשר הסיבתי:

34. גרימת התאונה "עקב" ניצול הכוח המכני דורשת הוכחת קיומו של קשר סיבתי- עובדתי ומשפטי.

35. הקשר הסיבתי העובדתי: הוכח כי נהג המלגזה, מקס, הכניס את שיני המלגזה בשני הפינים התחתונים של המכונה. הלחץ שהופעל על ידי כוחה המכני של המלגזה, כמתואר לעיל, הביאה בסופו של דבר להשתחררות התבנית ולמחיצת ידו של התובע. אלמלא נעשה שימוש בכוחה המכני של המלגזה, לא הייתה משתחררת, קרוב לוודאי, התבנית ממקומה. מכל מקום, כוחה המכני של המלגזה הוא שהביא הלכה למעשה לעלית התבנית התחתונה מעלה ונפילת זו העליונה עד שנפגשו ומחצו את ידו של התובע. אכן, ניצול הכוח המכני הוא שהיווה הגורם הממשי לתאונה. מכאן כי הקשר הסיבתי העובדתי מתקיים בבחינת סיבה- בלעדיה- אין.

36. הקשר הסיבתי המשפטי: הקשר הסיבתי המשפטי נבחן במסגרת הפלת"ד במבחן הסיכון בשילוב עם מבחן השכל הישר. המבחן נותן מחד גיסא, ביטוי לעקרון הסיכון המשותף למבחנים המשתנים הכלולים בחוק (מבחן תעבורתי ומבחן ייעודי) ומאידך גיסא, הוא גמיש דיו כדי לבטא מבחני סיכון שונים על פי מהות הפעילות ברכב. החזקה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב מבוססת על מבחן הסיכון אשר נועד להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המכני של הרכב יצר. סיכון זה אינו תחבורתי והוא קשור למבחן הייעוד ובוחן את ייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב. יש להשיב לשאלה האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המכני לייעודו המקורי הלא תחבורתי יצר. אם שינה הרכב מן השימוש שיועד לו במקור, שוב אין לדבר על ניצול הכוח המכני לייעודו המקורי וממילא אין אנו נדרשים לשאלת הקשר הסיבתי.

37. לו היו הדברים תלויים בי, נכון היה יותר להתחיל בשאלה השנייה, של בחינת שינוי הייעוד המקורי של הרכב, שכן כפי שכתב כבוד השופט ריבלין בספרו, אם שינה הרכב מן השימוש שיועד לו במקור, אין מקום להידרש לשאלת הקשר הסיבתי. אלא שהגדרת החזקה המרבה מתחילה דווקא בקשר הסיבתי ועל כן אסיים בחינה זו גם אני.

38. לדידי יש קושי לא מבוטל לקבוע שמתקיים קשר סיבתי משפטי בענייננו. הקביעה שהסיכון שהתממש מצוי בתחום הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המכני בייעוד הלא תעבורתי של הרכב, קרי הרמה של מטענים, בעייתית. לא הורם כל מטען אלא הורם חלק של מכונה ללא כל כוונה לשנע אותו למקום אחר. אולם גם אם תמצי לומר כי קשר כאמור התקיים, קם קושי לא מבוטל אף יותר בבחינת שינוי ייעודה המקורי של המלגזה.

     

    שינוי הייעוד המקורי:

39. אכן, ייעודה של המלגזה וככל שלא הוכח אחרת, לשנע מטענים- בין לגובה ובין לרוחב, למרחקים כאלה ואחרים, דרך כלל בתחומי מפעלים או מקרקעין מוגדרים.

40. במקרה שלפנינו, החליטו מנהלי המפעל להיעזר בה על מנת לשחרר תבנית בטון שנתקעה על ידי הרמתה באמצעות שיני המלגזה. יצירתיות הייתה פה, אלא שלא ניתן לומר כי המעשה נכלל בגדרה הלא תעבורתי של המלגזה. אכן, הרמת התבנית התחתונה של המכונה על מנת לשחררה אינה יכולה להיתפס כשינוע או הרמה של מטען או כל פעולה אחרת במסגרת הלא תעבורתית של המלגזה.

41. אין צורך להוכיח כי השינוי בייעודו המקורי של הרכב היה שינוי של קבע. גם שינוי ארעי וזמני המאפשר לעשות שימוש ברכב שלא על פי אחד מייעודיו המקוריים מוציא את המקרה מגדר החזקה המרבה, עד כי יש לומר כי השימוש חורג מייעודו המקורי. שינוי הייעוד המקורי אינו אלא ניצול הרכב לשימוש שלא יועד לו במקור. שינוי הייעוד מתקיים בעת שנעשה שימוש ברכב שאינו בא להגשים את היעוד הטבעי והרגיל של הרכב.

42. עניינו דומה לזה שנדון בת.א 15041-11-08 שטרן נגד חלביה (5.10.2011) שם ביקש הנפגע לשחרר משחזת שהייתה מקובעת לרצפה על ידי מלגזה. אחת משיני המלגזה הוחדרה תחת פלטת הברזל במטרה לנענע אותה כדי לרופף את אחיזתה בקרקע. תוך כדי הכנסת שן המלגזה מתחת לפלטה, השתחררה המשחזת ונטתה לצדה והנפגע שביקש לבלום את נפילת המכונה נפגע בידו. בית המשפט דחה את הטענה כי מדובר בחזקה המרבה בחפלת"ד. וכך נקבע:

    " ברע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח כהן ניסים ז"ל (טרם פורסם [פורסם בנבו] ניתן ביום 22.6.09, להלן - פס"ד כהן ניסים) נקבע שהמבחן הראוי לקביעת אותו "ייעוד מקורי" הוא מבחן של שכר ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על ידי מבחן ההתוויה המקצועית.

    מבחן ההתוויה המקצועית כולל מספר אבחנות שהרלבנטיות לענייננו הן: בחינת הפן הייעודי על בסיס תשתית ראייתית מקצועית אותה ניתן למצוא בהוראות היצרן, בספר ההפעלה, בחוות דעת מומחה, ולעיתים – תוך הפעלת שכל ישר בלבד; שינוי מאולתר ברכב אינו יוצר, יש מאין, ייעוד מקורי חדש לרכב אלא דווקא מלמד על שינוי מהייעוד המקורי; יש להבחין הבחן היטב בין אלתור המשנה את ייעודו המקורי של הרכב ובין מימוש רשלני של הייעוד המקורי שכשלעצמו אינו שולל את תחולת החזקה.

     

    עוד הודגש שמבחן ההתוויה המקצועית משרת מטרה רחבה יותר של הכוונת התנהגות זהירה:

    "אין לעודד ניצול של כלי רכב למטרות לא תעבורתיות תוך 'שינויים והמצאות' שסיכון כבד בצידם. דווקא בשל כך שלרכב יש כוח מיכני הניתן (טכנית) לניצול בדרכים שונות ומשונות, יש להקפיד על כך שהדבר ייעשה לפי הייעוד המקורי של הרכב ואביזריו, ולא בדרך ה"אלתור" והיצירתיות..."(סעיף 9 לפסק הדין).

    העמדת הפעולה שבוצעה על ידי המלגזה במועד האירוע במבחן ההתוויה המקצועית כשברקע הדברים עומדת מטרת העל של הכוונת התנהגות ראויה, מוליכים למסקנה כי השימוש שנעשה במלגזה במהלך האירוע מהווה חריגה ושינוי מייעודה המקורי שיש בהם כדי להוציא האירוע מתחולת חוק הפלת"ד והדברים יוסברו.

    במסגרת ההליך לא הוצגו הוראות היצרן בנוגע לשימושי המלגזה הספציפית, ספר הפעלה, חוות דעת מומחה או מסמכים אחרים שיש בהם כי לבסס תשתית ראייתית מקצועית בדבר ייעודה/ייעודיה המקוריים. כיצד ניתן לברר האם המלגזה חרגה מייעודיה המקוריים אם לא בוססו תחילה ייעודיה המקוריים? בשים לב לכך שנטל ההוכחה גבי הימנעות משינוי ייעודו המקורי של הרכב מוטל על הטוענים לתחולת חוק הפלת"ד אפשר שכבר בכך נשמט נדבך משמעותי בטענתם.

    רק מעדויותיהם של הגורמים המעורבים ניתן היה ללמוד מעט על ייעודי המלגזה הספציפית.

    גם אם ייעודה של מלגזה, ככלל ומעצם טיבה, הוא הנפת מטענים ושינועם ליעדים שונים, ניידים או נייחים, הרי שבמועד האירוע לא הייתה המלגזה אמורה להניף את המשחזת ו/או לשנעה למשאית התובע אלא לסייע בשחרור מקיבועה באמצעות שימוש בשן אחת כמעין כלי חליצה. פעולה זו אינה עולה בקנה אחד עם אף אחד מייעודיה המקוריים של המלגזה: התעבורתי והלא תעבורתי. שימוש זה בכוחה המיכני של המלגזה, מהווה אלתור שאין בו כדי ליצור בעבורה ייעוד מקורי נוסף או חדש.

    ויודגש: תוצאת האירוע אינה פרי מימוש רשלני של הייעוד המקורי של המלגזה שכן אין זה מתפקידה של מלגזה לשמש ככלי עזר לחילוץ ברגים או לניתוק משחזות מקיבוען. הדברים נאמרו מפורשות. המלגזה זומנה לביצוע פעולה חד פעמית זו מן הטעם שלא היו בידי הרוכשים הכלים המתאימים לבצע את ניתוק המשחזת מרצפת המפעל. שימוש זה במלגזה, ולמעשה רק בחלק ממנה, שהוסבר בהיעדרם של כלים מתאימים אחרים אשר ניתן היה באמצעותם לבצע אותה פעולה באופן הולם יותר – ממחיש את העובדה כי מדובר באלתור".

     

    אושר בע"א 8491/11 (12.2.2013).

     

43. מכאן הגעתי למסקנה כי במלגזה נעשה שימוש שלא על פי ייעודה המקורי הלא תעבורתי ומכאן כי אין תחולה לחזקה המרבה ולחוק הפלת"ד.

44. הנתבעת הפנתה לפסק דינה של כבוד השופטת חנה קיציס בת.א. 54618-05-16 בעניין פלוני נגד בצלאל 7.8.2017 אולם לא מצאתי בו דבר שיכול לתמוך בעמדתה. שם דובר על נפילת מטען מטרקטור תוך כדי נסיעה.

     

    הנכות:

    1. וע"ר שליד המל"ל קבעה כי בגין התאונה מושא כתב התביעה נותרו בתובע 15% נכות החל מיום 1.4.2018 (10% נכות ועוד הפעלת תקנה 15 במחצית) הכול בגין השבר באצבע 2 יד ימין. וועדת עררים קבעה כי לא מצאה סימנים אובייקטיבים לתסמונת כאב כרונית CRPS פרט לתלונות התובע על כאבים אף במגע בגב כף היד "ולמרות זאת משתמש בתחבושת לחץ הלוחצת יותר ממגע הבודק". דחתה את חוות דעתו של ד"ר ליאור דיין תוך שקבעה כי "אם אכן קיימת תסמונת כאב היא בדרגה אחת ללא ביטויים אורגניים".

    2. "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להיעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראו רע"א 863/93 התעשיה האוירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז (4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוונטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו ת.א. (מחוזי ים) 624/94 מסילתי נ' דוד אבו (17.12.2001))". (ע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' ח'אלד בשאראת (1.2.16))

       הנתבעת טוענת כי התובע לא פנה בדרישה להיבדק מחדש בעקבות "החמרת מצב" תוך הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט. דעתי שונה. התובע הציג לפני וע"ר את חוות דעתו של ד"ר דיין אשר קבעה לו נכות גבוהה לעין שיעור מזו של המומחה מטעם בית המשפט, אולם זו נדחתה על ידי הוועדה לעררים. הנכות שנקבעה לתובע על ידי ד"ר אורון אינה גבוהה משמעותית מזו שנפסקה לו על ידי הוע"ר ובוודאי שאין לומר כי מחוות דעתו של ד"ר אורון עולה כי מצבו הוחמר מאז נקבעה נכותו על ידי הוע"ר. המדובר בשתי דעות שונות של מומחים באותו תחום אשר בסופו של יום הפער ביניהם אינו גדול.

    3. ד"ר ליאור דיין, אורתופד מטעם התובע העמיד את נכותו על שיעור של 40% בגין CRPS.

    4. ד"ר ביאליק, אורתופד מטעם הנתבעות סבר כי די בנכות שנקבעה על ידי הוע"ר שליד המל"ל בשיעור של 10%.

    5. ד"ר אמיר אורון, שמונה במקומו של ד"ר הלל אדמוני, כמומחה מטעם בית המשפט, סבר בחוות דעתו מיום 14.2.2021 כי בתובע נותרו 10% נכות בשל הימצאות רגישות יתר באזור המטררפוס השני מימין, כאב ממוקם ורגישות למגע באינדקס ובסמוך לו בכף היד. כמו כן פסק 7% נכות נוספים בשל קישיון נוח באינדקס מימין. לא סבר שתהא החמרה בעתיד וטיפולים רפואיים ככל שיידרשו כלולים בסל הבריאות. סבר כי הענקת נכות לתובע בגין CRPS תחרוג ממצבו של התובע להתרשמותו.

    6. התובע שלא שבע נחת מחוות הדעת וקרא את ד"ר אורון לחקירה נגדית בבית המשפט. מחקירתו של המומחה עלו התובנות הבאות:

       • אין בחומר הרפואי מעברו של התובע, הגם שמעלה פגיעות ו/או תלונות הקשורות בכף היד שנחבלה בתאונה הנדונה, דבר המתקשר לפגיעה בתאונה הנדונה.

       • לא מצא בבדיקת הפיזיקלית של התובע עדות ל-CRPS אדרבה מקום בו הוא חובש כפפה לידו מקום בו התופעה מלווה ברגישות יתר "לא מסוגלים שיהיה משהו שיגע להם ביד, לא כל שכן תחבושת לחץ".

       • לא מצא בתובע מאפיינים CRPS (היעלמות שיעור, חוסר שימוש, אבדן מסת עצם ושריר בצורה מאסיבית, היד איננה נמצאת בשימוש בכלל, אטרופיה של השרירים).

       • כאשר מוצא בבדיקתו של הנפגע ממצאים ראויים לציון ו/או רלבנטיים, כותב אותם בחוות הדעת. לא מציין דברים תקינים.

       • לתובע אינדקס ציפורן מעט ארוכה משל השאר, דבר היכול להעיד על רגישות או נטייה פחות לגזור באותו מקום.

       • היה מודע לקביעת רופאי התובע בבית החולים רמב"ם כי הוא סובל מ-CRPS. אלא שהתובע לא עונה על האבחנה של התסמונת המדוברת ודומה כי נשלח לטיפול המתאים לתסמונת בתקווה כי יימצא מזור לכאביו כן "סל כולל". ואכן היום עיקר בעייתו של התובע היא הכאב אך לאבחנת התסמונת נדרשת מידת מעורבות של רקמה בכאב ו"זה המדד האמיתי... יש פגיעה משמעותית ברקמה, שגורמת לכאב" (בעניינו של התובע, הערה שלי, ש.מ.מ.).

       • בחר בסעיף 75 לתקנות הנכות של המל"ל נוכח ההצטלקות הפנימית בידו של התובע "בתוך הרקמות בעומק היד", הגם שאינה נראית על פני כף היד.

       • יש פגיעה בכושר תפקוד היד של התובע שכן "כל הבלאגן הוא באותן הידבקויות, באותה רקמת צלקת שנוצרה...". באה לידי ביטוי ברגישות יתר, כאב ממוקם (צ"ל ממוקד) ולא מפושט כ-CRPS.

       • התובע מסוגל לעשות שימוש יעיל בכף היד, לסגור אצבעות, אחיזה טובה עם שאר האצבעות שלא נפגעו, מלווה כאב, מגבלת תנועה, בהרמת משאות כבדים, מסוגל לעשות שימוש ביד "כיד תומכת ומסייעת...לא כיד דומיננטית באותה מידה". הקישיון הנוח שלו באצבע לא יפריע. המגבלה התפקודית היא "לא מאד מאד מהותית כאן...לא חושב שזה יחמיר או ישתנה עם השנים" וכך גם הכאב לא אמור להחמיר עם השנים אבל יש לו השפעה תפקודית.

       • הנכות הזמנית שקבע לתובע הייתה ראויה. לא סבירה תקופת אי כושר מעבר לכך, גם אם רופאיו של התובע קבעו כך וגם אם התובע היה בטיפול שיקומי יומי.

       • יש לתת נכות נפרדת בגין הקישיון הנוח שיש לתובע באינדקס ובגין רגישות היתר/ההצטלקות כמוסבר לעיל.

          

         טענות התובע בפן הרפואי:

    7. בחקירתו של מומחה בית המשפט התברר כי לתובע פגיעה משמעותית ברקמת כף ידו הימנית של התובע הגורמת לכאב משמעותי ולרגישות רבה בגין כל מגע ואפילו רוח, שינוי בטמפרטורה וכיוב'.

    8. המומחה אישר כי העובדה שידו של התובע עטויה עד היום בכפפה, סבירה בעיניו על מנת למנוע גירויים שיגרמו לו כאב.

    9. על פי המלצת רופאיו, נזקק התובע לשימוש בקנאביס רפואי והמומחה אישר כי השימוש בקנאביס יצר בתובע תלות אשר הופכת את התובע ל"פחות יצרני".

        

       טענות הנתבעת בפן הרפואי:

    10. וע"ר קבעה כי אין מקום לקבל את חוות דעתו של ד"ר דיין.

    11. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי התובע עושה שימוש יעיל בידו כולל אחיזה באצבעות 3-5 ומצג טווחי תנועה מלאים של שורש כף היד.

    12. בכל הנוגע לנכות בגין קישיון, הבהיר המומחה כי לנכות זו אין כל משמעות תפקודית.

    13. המומחה הבהיר כי לתובע אין תסמונת CRPS .

    14. בכל הנוגע לנכות בגין הרגישות, המומחה הבהיר כי נכות זו נובעת בשל קיומה של הצטלקות או הידבקות פנימית וכי מדובר ברגישות בלבד ללא הגבלה תפקודית.

         

        דיון והכרעה הפן הרפואי:

        1. לא שוכנעתי כי יש לשנות ממסקנותיו של ד"ר אורון, ואף התובע בסיכומיו נמנע מלתקוף את דעתו וחקירתו של המומחה. המומחה הסביר בבהירות מדוע לתובע אין תסמונת CRPS ודעתו לא נסתרה. זאת ועוד, מן המסמכים הרפואיים עולה כי גם רופאיו של התובע לא היו משוכנעים כי הוא סובל מהתסמונת, כד"ר ליפשיץ, אשר סבר כי לתובע אין CRPS (ראה תיק מוצגי התובע) או ד"ר עודד שסבר שנכון היה להפנות את התובע למרפאת כאב "במידה ויתפתחו סימני CRPS".

        2. המומחה בדק את התובע ביסודיות, התרשם משיתוף הפעולה מצדו וקבע את נכותו על בסיס ממצאי הבדיקה.

        3. הלכה למעשה סובל התובע משתי נכויות אשר לא נכון לאחדן לאחת, כפי שעשה ד"ר ביאליק מטעם הנתבעות. האחת, הפגיעה באינדקס שהותירה קישיון נוח. השנייה, ההצטלקות הפנימית של הרקמות אשר מגבילה תפקודית את התובע. כך או אחרת, למעט לעניין כאב וסבל, אין רבותא של ממש בדיוק אחוזי נכותו הרפואיים של התובע.

        4. חקירתו של המומחה רק חיזקה את חוות דעתו ואני קובע כי נכותו של התובע תעמוד כפי שנקבע על ידו בחוות הדעת.

        5. בכל הנוגע לאי כושרו הזמני של התובע, שאלה זו תידון בהמשך.

            

           קורות התובע קודם ומאז התאונה- הפן התפקודי:

        6. עיון בדוח רציפות הביטוח הלאומי מעלה כי התובע ניסה מזלו בשלל עבודות בעשר השנים שקדמו לתאונה, ברובם העביר מספר חודשים בודד (מעדותו עולה כי המדובר היה בעבודות עונתיות בחקלאות). בחמש השנים שקדמו לתאונה עמד ממוצע שכרו של התובע לחודש (כאשר עבד) על סך שנע בין אלפים בודדים של ₪ לסך של 7,000 ₪. בסוף שנת 2015 עת עבד בשרות "אלצ אגודה שיתופית" משך 4 חודשים, הכניס לכיסו סך של 35,241 ₪ (בממוצע 8,810 ₪). כאשר חזר לעבודה בשרות האגודה בתחילת שנת 2016 עמדה הכנסתו על 7,250 ₪ בקרוב. שכרו הרבע שנתי של התובע לצורך קבלת תגמולי מל"ל הועמד על סך של 22,311 ₪ שהם 7,500 ₪ בקרוב בממוצע חודשי.

        7. המל"ל פסק כי בראי פגיעתו של התובע הוא זכאי לגמלת נכה נזקק עד ליום 28.2.2018 משמע נכותו בשיעור 100% עד מועד זה. עולה כי בודקיו הגיעו למסקנה כי בשל נכותו הזמנית יתקשה לחזור לעבודתו ו/או הינו "בלתי כשיר".

        8. לאחר התאונה לא נרשם התובע כמבוטח במל"ל עד לשנת 2019 עת החל לעבוד בקיבוץ יהל בחמשת החודשים האחרונים של אותה שנה בממוצע 6,000 ₪. בשנת 2021 החל התובע לעבוד כמנהל עבודה במשק חקיקת ומתלושי שכרו עולה כי ממוצע הכנסתו עומד על סך של 9,800 ₪ לחודש.

            

           הנזק:

           כאב וסבל:

        9. בראי נכותו הרפואית של התובע, נסיבות התאונה ואי הכושר הארוך שחווה, מצאתי לפסוק לתובע סך של 65,000 ₪ בראש הנזק האמור.

            

           נכותו התפקודית של התובע והפסדי הכנסה לעבר:

        10. מתע"צ מל"ל מיום 13.1.2022 עולה כי התובע נרשם כעצמאי מיום 1.6.2021 ועד 30.4.2015 לפי הכנסה חודשית של 1000 ₪. בשנת 2012 עמדה הכנסתו על 15,870 ₪ שנתית ובשנת 2013-2014 לא נרשמה הכנסה כלל. בשנת 2015 נרשמה הכנסה של 1 ₪.

        11. התובע הוכר כנכה נזקק המשולל יכולת לעבוד ומעבר לאי כושר זמני, עד ליום 28.2.2018 (סה"כ: 23 חודשים). המומחה מטעם בית המשפט סבר לתובע הייתה נכות בשיעור 100% בשלושת החודשים הראשונים לאחר התאונה ובשלושה שעקבו אחריה עמדה נכותו על 50%. אני סבור כי נכון לקבל את קביעות המל"ל לעניין זה, מקום בו נבדק התובע על ידי רופאי הוע"ר בסמיכות זמנים לתאונה בניגוד למומחה בית המשפט אשר בדק את התובע בחודש בפברואר 2021, חמש שנים לאחר התאונה. המדובר בפגיעה בלתי מבוטלת בעובד כפיים בידו הדומיננטית וברי כי היה מנוע מעבודה תקופה ארוכה יותר מששת החודשים הראשונים לאחר התאונה.

        12. שכרו של התובע לעת התאונה היה אמור לעמוד על 7,500 ₪ לחודש. בחישוב של 23 חודשים עומד הפסדו על סך של 172,500 ₪ בתוספת הפסדי פנסיה 21,562 ₪ סה"כ: 194,000 ₪ (במעוגל) בתוספת ריבית והצמדה מאמצע התקופה: 205,000 ₪.

            התובע מבקש לחשב הפסדיו לתקופה האמורה ע"ב שכר של 9,800 ₪ שהם שערוך שכרו של התובע בחברת "אלצ" כמתואר לעיל. אני סבור כי לא נכון לעשות כן נוכח העובדה כי התובע כבר החל לעבוד בשרות הנתבעת ועל כן שכרו קובע, גם לצורך חישוב הפסדיו בגין התאונה בתקופת אי כושרו.

        13. מעדותו של התובע עולה כי רוב שנותיו העביר בחקלאות מסוגים שונים (בתי אריזה, עבודה עונתית בחקלאות, מחסני קרטונים, מפעיל טרקטור).

        14. התובע סיפר בעדותו כי פנה לעשרות מעסיקים בתקווה למצוא עבודה. מתיק המל"ל עולה כי בחודש יולי התקבלה בקשתו של התובע לשיקום כאשר במהלך תכנית השיקום זכאי התובע נסיעות ושכר לימוד. מתברר כי התובע זנח את התכנית ולטענתו הדבר נבע מהיעדר יכולת כלכלית מצדו לממן השלמת השכלה לצורך תכנית השיקום. מתיקו בביטוח לאומי עולה כי הופנה לאבחון תעסוקתי שהעיד על התאמה ללימודי השכלה גבוהה אך התובע ביקש שהות לגבש כיוון ללימודים "אולם כל ניסיונות עובד השיקום לגבש תכנית שיקום לא צלחו, מר ג' ניתק קשר עם עובד השיקום ובשל כך הטיפול בו הופסק". מן האבחון עולה כי לתובע "חסך לימודי והפרעת קשב וריכוז" המקשים עליו, "רמת שאיפותיו גבוהה, הוא מוכן להשקיע בכך".

        15. הלכה למעשה מצא התובע הזדמנות עבודה במשק חקיקת (מושב שדה יצחק), כמנהל עבודה. מר אסף חקיקת שהעיד מטעם התובע הסביר בעדותו כי התובע, אשר התקבל לעבודה כמנהל עבודה "מנהל צוות עובדים, איש שבודק דשן, מים, מחלות משגיח על עובדים...מנייד אותם אם צריך...אני לא צריך פועל עם טורייה...עשה לי רושם של בן אדם טוב, מסור...יש לו ידע...הוכיח את עצמו... העבודה של ר' אצלי היא לא פיזית". אינו נדרש לעבודה פיזית בתפקידו וכי נכותו הייתה ידועה לו קודם שהחליט לקבלו לעבודה. התובע אחראי בפועל על פועלי כפיים ושעות עבודתו ארוכות, מתחילות בשעות הבוקר המוקדמות ומסתיימות לעת ערב דרך כלל. עדותו הותירה עלי רושם אמין ועולה בקנה אחד עם עדותו של התובע והמגבלות המלוות אותו מאז התאונה.

        16. בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ציין המומחה כי מצא בתובע רעידות של היד מימין בעת סגירה בעומס וכי האינדקס אינה מגעת לכדי מגע עם כרית היד בעת אגרוף (כינה זאת "קשיון נוח"). עוד מצא עוויתות למגע ורגישות למישוש לאורך המטקרפוס השני מימין וכן בבסיסו ובשורש היד מימין. בסיכום חוות הדעת סבר המומחה כי התובע עושה שימוש יעיל בידו הימנית כול אחיזה מלאה באצבעות 3 עד 5 ואף הציג טווחי תנועה מלאים בשורש היד, הגם שקימת רגישות בשורש היד שלא נפגע בתאונה.

        17. אני סבור כי בראי מקצועו של התובע מדובר בנכות אשר מקשה ותקשה על התובע לחזור לעבודה פיזית לה היה מורגל משך שנים. התמזל מזלו של התובע ומצא עבודה שאינה כרוכה בהידרשות לפעילות פיזית בידו הדומיננטית אלא שלא לעולם חוסן ויש לקחת בחשבון הפלטות לשוק העבודה.

        18. אני סבור כי יש לחשב את הפסדיו של התובע לעבר (מעבר לחישוב דלעיל) ולעתיד תוך אומדן גלובאלי של הפסדיו כאשר נכותו הרפואית מהווה נקודת מוצא לחישוב, שכן היא מביאה לידי ביטוי את הקושי שחווה בהפעלת היד. אכן, ספק אם מעמדה של מנהל עבודה יחזור התובע אחורה לעמדה של פועל פשוט. דומה כי דרכו של התובע קדימה סלולה לו. לבית המשפט הגיע התובע חבוש כפפה לידו והסביר כי הקור מפריע לו מאד. התרשמתי מכנות קובלנותיו של התובע. לא למותר לציין כי גם מומחי הביטוח הלאומי התרשמו מפגיעה בכושר התפקודי של התובע.

        19. התובע מכניס היום ומאז ינואר 2021 סך גדול מהכנסתו קודם לתאונה, אלא שעד שמצא עבודה נגרמו לו הפסדים אותם יש להעריך. בשנת 2019 עבד בקיבוץ יהל והרוויח בעבור 5 חודשים 30,000 ₪ ועל כן מצאתי לפסוק לו פיצוי גלובאלי בסך 18,000 ש"ח, זאת לתקופה שמתום אי כושרו המלא ועד לינואר 2021 מעבר לגמלת הבטחת הכנסה שקיבל באותה תקופה.

             

            הפסדי הכנסה לעתיד:

        20. הלכה למעשה מכניס התובע לכיסו היום 23% יותר מהכנסתו קודם התאונה. אין חולק כי שכרו הושבח. התובע כיום בן 37 בקרוב ונותרו לו עוד 30 שנות תעסוקה.

        21. אני אומד את הפסדיו לתקופה זו בסך של 310,000 ₪ כולל הפסדי פנסיה.

             

            הוצאות שונות לעבר ולעתיד:

        22. המדובר בתאונת עבודה. כל צרכיו של התובע, לרבות קנביס רפואי, מכוסים על ידי ביטוח לאומי וקופת החולים, אשר מן האחרונה דורש התובע את החזר הוצאותיו על רכישת הקנביס.

        23. לא מצאתי לפסוק תובע בראש נזק זה כל פיצוי בראי העובדה כי מדובר בתאונת עבודה.

             

             

             

             

             

             

             

            עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד:

        24. מעדותה של אמו של התובע עולה כי לאחר התאונה (אם כי לא מיד אחריה) שב התובע לבית אמו אשר במושב. נוכח מוגבלותו נחלצה האם לעזרה ככל שיכלה וגם היום אינה מחסירה מבנה. נכון להיום התובע כבר אינו מתגורר עמה אולם היא ממשיכה לפגוש אותו פעם בשבועיים ולהביא לו אוכל מעשה ידיה. נכותו של התובע הינה ביד דומיננטית וברי כי התובע, רווק לעת פסיקה זו, נדרש לעזרה בביצוע פעולות כמתואר על ידי המומחה בחוות דעתו.

        25. בראי תוחלת חייו מחד גיסא ועברו לעניין זה מאידך גיסא, מצאתי לפסוק לו בראש נזק זה סך של 50,000 ₪.

             

            ניכוי השתתפות עצמית:

        26. סך ההשתתפות העצמית עומד כיום על 7,900 ₪. לטענת הנתבעת נכון לקזזו מכל סכום שייפסק לתובע נוכח פירוקה של הנתבעת 1. דעתי כדעתה.

        27. הגם שאין פסיקה מחייבת של בית המשפט העליון בנדון, הרי שהוראות חוק חוזה ביטוח (סעיפים 68+69) מובילות בנסיבות העניין שלפניי למסקנה כי יש לקזז את סך ההשתתפות העצמית מסכום הפיצוי לו זכאי התובע. הנתבעת הגבילה את סך חבותה לסכום מסוים ואין לחייבה מעבר לסכום שהתחייבה בו. נוכח העובדה שמדובר בסכום קטן ביותר בראי התוצאה אליה הגעתי, בחרתי שלא להרחיב הניתוח בנדון ותחת זאת להפנות לפסיקה בנושא.

             

             

             

             

             

             

             

             

             

             

             

            סיכום:

            נזק:648,000 ₪.

            מל"ל:207,000 ₪.

            השתתפות עצמית:7,900 ₪.

            סה"כ:433,100 ₪.

            שכ"ט:101,345 ₪.

            הוצאות אגרה+חוו"ד:7,000 ₪.

            סה"כ:541,445 ₪

             

             

            הסכום (541,445 ₪) יועבר באמצעות בא כוחו של התובע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

             

             

             

            זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין

             

             

            ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"ב, 29 מאי 2022, בהעדר הצדדים.