אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 66892-03-15 שפיר מגורים ובניין בע"מ נ' שיפוני

ת"א 66892-03-15 שפיר מגורים ובניין בע"מ נ' שיפוני

תאריך פרסום : 20/02/2017 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
66892-03-15
05/02/2017
בפני השופטת הבכירה:
אושרי פרוסט-פרנקל

- נגד -
תובעת:
שפיר מגורים ובניין בע"מ
נתבע:
עידו שיפוני
פסק דין
 

 

1. התובעת הינה אחת מחברות התשלובת של קבוצת שפיר הנדסה העוסקת בתחום היזום והבנייה, הפיתוח והתשתיות בענף הנדל"ן, ופועלת כ- 40 שנה. הנתבע הינו עו"ד במקצועו, שלטענתו, מייצג חלק/עשרות מהדיירים במתחם הרחובות דליה והרב מימון בבת ים המונה 168 דירות, (להלן: "המתחם").בפועל, למרות החלטות שניתנו, לא הציג ייפויי כוח מאותם עשרות דיירים, אלא משלושה דיירים בלבד.

התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה 400,000 ₪ בעילת לשון הרע ונזיקין. לטענתה, הנתבע מנסה לסכל, פרויקט פינוי בינוי אותו היא מקדמת מס' שנים (להלן: "הפרויקט"), ומפיץ עליה השמצות, מייחס לה פלילים של ממש, ללא בסיס, בין היתר, גם במסמכים שנשלחו לתושבי השכונה הרלוונטית בה עתיד להתקיים הפרויקט.

תמצית טענות התובעת

2. התובעת השקיעה כספים ומשאבים רבים בפרויקט שהוכר ע"י משרד השיכון ונדון בוועדה המחוזית. הגם שעשרות דיירים חתמו על חוזים עם התובעת, טרם נחתמו מספיק חוזים כדי לממש את הפרויקט. הנתבע עושה ככל יכולתו לשכנע את תושבי המתחם שלא לחתום על חוזים עם התובעת, תוך נקיטת אמצעים פסולים, דחק באלה שחתמו לבטל את החוזים, תוך הפחדתם, שאם יחתמו על החוזים יאבדו את דירותיהם. באותה עת הנתבע היה בתחילת דרכו המקצועית כעו"ד חסר ניסיון בנושא פינוי בינוי, העלה טענות חמורות לפסלות החוזה.

3. שמואל מזרחי, בנם של דיירים במתחם ומי "שהביא" את הנתבע לפרויקט, הודיע לסמנכ"ל התובעת (להלן: "גד גרשון"), שההסכם שהוצע לדיירים גרוע והנתבע יעיר הערותיו, רק אם התובעת תשלם לו עבור כך. התובעת סירבה, ולאור הימשכות ההפרעות מצד מזרחי והנתבע, נציגי התובעת נפגשו עם הנתבע ונציגיה הקודמים של שפיר, עו"ד אבן ודפנה שטרן. לטענת גד גרשון, הנתבע התנהג בתקיפות, עוינות והתלהמות, ממניעים של בצע כסף ובדיעבד הסתבר שהנתבע רק החל את דרכו המקצועית כעו"ד ואינו מבין בנושא פינוי בינוי כלל.

4. כדי להפסיק את ההכפשות של הנתבע ומזרחי וכדי לקדם את הפרויקט, התובעת התקשרה עם הנתבע בהסכם שכ"ט, לפיו הנתבע יקבל תגמול בסך 2,500,000 ₪ עבור טיפול בהחתמת בעלי הדירות על חוזה עם התובעת, ורק במידה ויעמוד "במכסת" ההחתמה שנקבעה בהסכם שכה"ט. הסכם שכה"ט עם הנתבע נחתם על רקע הצהרותיו שהוא רכש את אמון הדיירים ובידיו ייפוי כוח מ- 30 דיירים, כאשר עד אז כבר חתמו על הסכם עם התובעת כ- 100 דיירים. בפועל, הציג הנתבע 3 ייפוי כוח בלבד והבטיח להשיג ייפוי כוח משאר הדירים במתחם. הסכם שכה"ט עם הנתבע בוטל ע"י התובעת, מאחר והנתבע הפר אותו וחזר להכפיש אותה.

5. במסגרת הסכם שכה"ט עם הנתבע, הוא הצהיר כי: "לא יגרום לכך שתועלנה טענות כנגד נוסח ההסכם הקיים ו/או כנגד ערד רייסמן כעורך הדין של אותם דיירים" דהיינו, הנתבע שמציג עצמו בתביעה דנן, כ"מגן האנושי" של דיירי המתחם, התחייב בפני התובעת שלא לתקוף את ההסכם שנחתם עם הדיירים. טוענת התובעת, שעל אף טענות הנתבע כנגד נוסח ההסכם שנחתם עם הדיירים, הוא התקשה לתת הערות להסכם, חרג ממסגרת הזמנים עליה הסכים עם התובעת וכאשר העביר לבסוף, ובאיחור רב, הערות לחוזה עם הדיירים, עיקר הערותיו היו שוליות ולכן התקבלו. חלק מהערותיו העידו על חוסר הבנה משפטי ומסחרי בפרויקטים מסוג פינוי-בינוי. בין היתר, בשלב מתקדם של המו"מ, דרש הנתבע שגם לאחר שהדירות ימסרו לדיירים, ימשיך הנתבע להחזיק עבורם בערבויות הבנקאיות למשך 3 שנים. התובעת הסבירה לנתבע, כי הדרישה לא הגיונית, שתחייב את הנתבעת בעלויות גבוהות מול הבנק ושניתן להחזיק בערבויות ע"י נאמן/ עו"ד נוטריון חיצוני מוסכם, אך הנתבע סרב. לכן, כך התובעת, לא צלח המשא מתן עם הנתבע לשינוי ההסכם עם הדיירים, ולבסוף בוטל גם הסכם שכה"ט עם הנתבע עקב הפרתו על ידי האחרון.

6. בחודש ספטמבר 2014, לאחר שהנתבע עיכב זמן רב את גיבוש ההסכם עם הדיירים, הוא הודיע לנתבעת על סיום ההתקשרות עפ"י הסכם שכה"ט ולא השיב מקדמה שקיבל ממנה במסגרת ההסכם, על סך 25,000 ₪. לטענת גד גרשון, לאחר מכתב הביטול של הנתבע, אנשים מטעמו המשיכו לנהל עם התובעת מו"מ להמשך ההתנהלות ביניהם, ולבסוף התובעת הודיע לנתבע על ביטול הסכם שכה"ט.

ביום 27.3.15 הפיץ הנתבע מכתב לדיירי המתחם בו תקף את התובעת, הפיץ עליה דברי בלע ולשון הרע. בין היתר, כתב: שמכתב התובעת לדיירים מיום 26.3.15, כולל טענות שקריות, שהתובעת משתמשת בדרכים פסולות ולא חוקיות כפי שעשתה בעבר, מפילה את הדיירים במלכודת, מרמה את הדיירים, ההסכם איום ונורא ומסכן את הדיירים, גם ההסכם החדש ששופר ע"י עו"ד אדטו הוא רע מאוד והתובעת מנסה להחתים אותם על הסכם רע ומאיימת עליהם. כן הוסיף הנתבע בשולי המכתב, כי ככל שהתובעת לא תסכים להסכם טוב והוגן, הוא מקיים מו"מ עם מס' חברות גדולות מהתובעת כדי להשיג לדיירים הסכם טוב יותר. גד גרשון צרף לתצהירו תמליל שיחה בין הנתבע לאודי שגיא בה אמר הנתבע, כי אם לא יקבל מהתובעת 2,500,000 ₪ ימשיך לסכל את השלמת הפרויקט. טוענת התובעת, שדברי הנתבע עלולים לטרפד את הפרויקט והם לשון הרע.

7. גד גרשון העיד, שחברת נווה גד וחברת ניסים אסיה, היו שותפים ויוזמי הפרויקט והשיגו 101

חתימות מבין 168 דיירים. היחסים בין שתי החברות הסתיימו והן הפסיקו את הפרויקט.

בהתאם לפניית נציגת ועד הדיירים ובא כוחם, עו"ד רייסמן, התובעת המשיכה את הפרויקט.

חברת נווה גד מסרה לניסים אסייג מסמך חתום, לפיו היא "יוצאת" מהפרויקט, וניסים חתם עם

התובעת שבאה במקומם. ניסים אסייג קידם את התב"ע ואישור משרד השיכון, את ההתדיינות

עם הועדה המחוזית, קיבל מקדמה, אך לא המשיך לקדם את התב"ע ולא קיבל את כל כספו.

כדי לא להחתים שוב על ההסכם את 101 הדיירים שכבר חתמו, נחתם נספח להסכם הקיים, עפי"ו

במקום חברת נווה גד וניסים אסייג תמשיך התובעת את הפרויקט, והוסבר לדיירים באסיפת

דיירים, שאינם מחויבים לנווה גד אלא כלפי התובעת.

 

8. לדבריו, בהתאם לנהלי הבנק והחוק, על כל רוכש, טרם קבלת הדירה לידיו, להעביר את הערבות

לנוטריון, עד לרישום הערת אזהרה לטובתו והוצע לנתבע לבחור נוטריון מתוך רשימה של 6

נוטריונים לא כולל הנתבע עצמו, כיוון שהוא עו"ד יחיד במשרד וצריך משרד פעיל באופן שוטף.

לדברי גד גרשון, ההכפשות של הנתבע נבעו מחוסר הבנה וחוסר מקצועיות ומניעים של בצע כסף,

ולכן התובעת הציעה לדיירים שייקחו עו"ד מקצועי. לטענתו, הנתבע הזהיר את הדיירים

מפני התובעת מבלי שקרא את ההסכם, אמר שערבויות חוק מכר לא טובות מבלי להבין, אמר

שהתובעת נוכלת והדיירים ימצאו עצמם ללא דירה, שהתובעת שקרנית, כנופית רמאים.

 

תמצית טענות ההגנה

9. הנתבע אינו חולק על עצם הפרסומים, על האמור בהם, על כך שמדובר בלשון הרע וטענתו הינה לקיום הגנות וטענת קיזוז, הנובעים מפרסום פוגע של התובעת, לטענתו, תגובתו היא הפרסום הראשון בכתב התביעה, (ס' 5 לתצהירו). לגרסתו, בחודש מרץ 2015 פרסמה התובעת לדיירי המתחם מכתב, בו הוצג לגביו מידע שקרי, והגדירה אותו כ"גורמים אינטרסנטיים המפריעים לקיום הפרויקט, כמי שפועל מתאוות בצע ושלא לטובת הדיירים". התובעת הינה גוף בריוני ודורסני שמנסה לכפות על תושבי המתחם עסקת פינוי בינוי גרועה, תוך שימוש במרמה, הונאה, שוחד, סחיטה, איומים והליכי סרק משפטיים.

10. הנתבע, שלטענתו מייצג עשרות רבות מתושבי המתחם, חשף בפני דיירי המתחם את הכשלים של החוזה המקורי שנוסח ע"י היזם הקודם (נווה גד). מאוחר יותר, נחשף הסכם סודי שנחתם בין היזם הקודם ובין גב' נטלי רפופורט, שהתיימרה לייצגו מול הדיירים, והובטחו לה מיליוני שקלים, כדי שתסייע ליזמים להונות את דיירי המתחם ולהחתימם על החוזה ה מקורי הרע עבור הדיירים והעמיד את רכושם הקיים בסכנה. לטענתו, ההסכם המקורי איום ונורא לדיירים בין היתר, באי הבטחת חשבון ליווי סגור, בכך שאפשר ליזם לשעבד את זכויות הבעלים לבנקים ולגופים פיננסיים אחרים בתמורה להלוואה, לא סיפק הלוואות מספיקות לשכ"ד ועוד.

11. טוען הנתבע שלאחר שהיזמות עברה לתובעת, ביחד עם נטלי רפופורט ועו"ד שמעון רייסמן, אשר היה אמור להגן על זכויות הדיירים, הציגו מצג שווא לפיו, כביכול היזם הקודם המחה לתובעת את זכויותיו בחוזים שנחתמו עמם, ולכן אין להם ברירה אלא לחתום עם התובעת על תוספת לחוזה שחתמו עם היזם הקודם. התובעת החלה להכפיש את שמו, להציע לו שוחד, לאיים עליו, כדי שיחדל מלהפריע לה להחתים את הדיירים על חוזים. מכתבו, נשוא התביעה, מהווה תגובה למכתב פוגעני שהפיצה התובעת במטרה להכפישו בעיני הדיירים ולסלקו מדרכה, שכולו סילופים ובדותות. התובעת הציגה את הנתבע כפועל מתאוות בצע ושלא לטובת דיירי המתחם. לטענתו, בפגישה בחן סמנכ"ל התובעת וארבעה דיירים, הוא כינה את הנתבע "נגר שהלך ללמוד משפטים", "מספר לכם סיפורים ולא יודע על מה הוא מדבר" "הנתבע אינו מבין דבר בענייני פינוי בינוי, וכי דעתו בעניינים אלו, משולה לדעתו של אינסטלטור בענייני רפואה".

12. הנתבע נפגש עם ב"כ התובעת עו"ד אבן ודרש הסכם הוגן לדיירים. עו"ד אבן הודיע לו שהתובעת מסכימה לעקרונות היסוד, שניתן להמשיך להסכם שכה"ט, והנתבע העביר לתובעת הצעת שכ"ט. החל מו"מ בנושא ובהסכם שכה"ט נקבע שתוקפו מותלה בהסכמה לנוסח הסכם חדש לדיירים. הנתבע טוען שהשקיע זמן רב בניסוח הסכם חדש, אך התובעת העלתה דרישות הזויות ובדיעבד הבין שהתובעת מובילה אותו בכחש ומבזבזת את זמנו. לכן הודיע הנתבע לעו"ד אבן, כי ככל שלא תסכים עמו התובעת לגבי המחלוקות, הוא יבטל את ההסכם ועקב אי הענות דרישותיו, ביטל את הסכם שכה"ט עם התובעת. לאחר הביטול ניסה גד גרשון לנהל מו"מ מול הדיירים ונותרה במחלוקת דרישת התובעת לקבל את הערבויות טרם מסירת הדירות.

13. לדבריו, האמור במסמך נשוא התביעה חוסה תחת ההגנות המפורטות בחוק לשון הרע, ובהיותו ב"כ של רבים מדיירי המתחם, מתפקידו ואף מחובתו של הנתבע ,להתריע בפני שאר הדיירים על הסכנות הטמונות בחוזה. לאחר שהשקיע 4 חודשים בניסוח חוזה חדש שיבטיח את זכויות הדיירים, גילה שהתובעת, כדי לא לאפשר חוזה הוגן ולהכשיל את המו"מ, החלה להתעקש על מיני זוטות הזויות. ביום 3.09.14 וביום 8.09.14, הודיע הנתבע לתובעת על ביטול הסכם שכה"ט, בשל הפרתו החוזרת ונשנית ע"י התובעת. מנוסח הודעות הביטול עולה, כי הביטול נעשה עקב אי הסכמת הנתבע לתניות המקפחות אותם ניסתה התובעת לכלול בחוזה הפינוי-בינוי החדש. הנתבע טוען, כי בכל אחת משלוש הפעמים המתוארות לעיל, היוו דברי סמנכ"ל התובעת לשון הרע, ובגין כל אחת מהן, יש לחייב את התובעת בכפל הפיצוי הקבוע בחוק איסור לשון הרע, וסה"כ 420,000, ולנתבע 4 טענות קיזוז, כל אחת מהן בסך של 136,000 ₪.

 

כתב התשובה

14. הנתבע התקשה ליתן את הערותיו להסכם, חרג ממסגרת הזמנים עליה הסכים עם התובעת עיקר הערותיו, שהתקבלו, היו שוליות וחלק מהערותיו העידו על חוסר הבנה משפטי ומסחרי, ועל חוסר הבנה בפרויקטים מסוג פינוי-בינוי. בנסיבות אלו, לא צלח המשא מתן אשר נוהל בין התובעת לנתבע על שינוי החוזה עם הדיירים, ומסיבות אלו ואחרות בוטל לבסוף גם החוזה עם הנתבע עקב הפרתו על ידי האחרון.

לטענת התובעת, אין בפרסום מטעמה כל לשון הרע והפרסום הינו אמת והיה תגובה לפרסומים פוגעניים של הנתבע לשם הגנה בתום לב על ענין כשר של התובעת. הפרסומים הפוגעים מטעם הנתבע אינם יכולים לשמש תגובה לפרסום זה, ובמיוחד מקום בו במסגרת הפרסומים הפוגעניים מטעמו, לא נקט הנתבע בתום לב, הם לא היו באופן סביר, והכפישו את התובעת באופן נרחב וגס.

15. לטענת הקיזוז, טוענת התובעת, כי אין מדובר בטענות ברי קיזוז. התובעת מכחישה לחלוטין את האמירות המיוחסות לה או למי מטעמה. כאשר החל הנתבע להתערב בפרויקט הרלוונטי צעד הוא את צעדיו הראשונים כעורך דין, והציג את עצמו כמומחה בדיני עבודה בכלל. כפי שעולה מאתר האינטרנט של הנתבע, גם כיום מציג הוא את עצמו כמי שמתעסק בדיני עבודה וכלל לא בהתחדשות עירונית. טענת הנתבע שהיה יכול לא להפסיק את ההתקשרות עם התובעת ולקבל ממנה 2,500,000 ₪ היא בעלמא, כיוון שלא הוכיח שהצליח להחתים דיירים על ייפוי כוח ו/או חוזים

 

דיון

16. המחלוקת הצריכה הכרעה הינה, האם הנתבע פרסם לשון הרע לגבי הנתבעת בשני המכתבים, (נספחים ג', ה' לתצהיר התובעת). הנתבע מאשר שהמכתב הראשון, המפנה אל הדיירים (נספח ג' לתצהיר התובעת), מהווה לשון הרע, אך טוען להגנות שבחוק. לטענתו, המכתב השני המופנה אל באי כוחה של התובעת, אינו מהווה פרסום לשון הרע.

עוד יש לדון בשאלה, האם המכתב הראשון מהווה תגובה ראויה למכתב התובעת אל הדיירים (נספח 2 לתצהיר הנתבע)

עדויות

17. מטעם התובעת העיד עו"ד עופר אבן, מתמחה מזה כ 25- שנים בתחום הנדל"ן, בין היתר בתחום ההתחדשות העירונית (לרבות על דרך פינוי בינוי) ומייצג את התובעת בעניינים שונים, לרבות המו"מ עם הנתבע. בחודש נובמבר 2013 בקשה ממנו התובעת להתנהל עם הנתבע לבחינת התקשרות כפולה: התקשרות עם הנתבע בהסכם שכר טרחה, במסגרתו יוסדר שכר טרחתו כב"כ דיירים בפרויקט, ומו"מ לצורך הסכמה על הסכם פינוי בינוי שייחתם בין התובעת לדיירים. הצורך בהתקשרות כפולה היה כיוון שהנתבע התנה את ניהול המו"מ על נוסח ההסכם בכך, שהתובעת תתקשר עמו בהסכם שכה"ט , בו תוסדר התמורה הכספית שיקבל בגין כל דייר המיוצג על ידו אשר יתקשר עם התובעת. נמסר לעו"ד אבן שהנתבע הגיע לכנס במתחם כנציג של מספר דיירים, במטרה למנוע מהדיירים להתקשר עם התובעת, הוא הציג עצמו בפני הדיירים כמתמחה לכאורה בתחום וכמי שעבר על ההסכם שהציעו לדיירים חברת נווה והתובעת, וטען כי ההסכם לוקה לכאורה בפגמים רבים. עו"ד אבן ביקש מלכתחילה שהנתבע יציג את ייפויי הכוח שהוא טען שמצויים בידיו מדיירים שונים במתחם (כ 20-30- לשיטתו), אך הוא סירב להציגם ובשלב מאוחר יותר הציג כ 3-4- ייפויי כוח שלא היו רלוונטיים.

18. מכיוון שבכנס ראשוני הנתבע טען שבפיו לכאורה טענות רבות כנגד ההסכם שלטענתו הוא "זוועת אלוהים", ביקש עו"ד אבן לקבל את טענותיו להסכם. הדבר היחיד עליו חזר הנתבע בפגישה היה, שנדרשות לכאורה ערבויות אוטונומיות בשווי הדירה החדשה שיקבלו הדיירים במסגרת ההסכם, להבדיל מערבויות חוק מכר, אותן הציעה התובעת בהסכם, כנהוג וכמקובל בנושא. חלק ניכר מהפגישה הראשונה הוקדש להסבר שנתן עו"ד אבן לנתבע בנוגע לתהליכי התחדשות עירונית ככלל, הליכי פינוי-בינוי בפרט וליווי בנקאי של פרויקטים. בפגישה הבין עו"ד אבן, שהנתבע חסר כל ידע, ולו בסיסי, בהתחדשות עירונית ובליווי בנקאי של פרויקטים וחזר "כמו מנטרה" על הביטוי "ערבות אוטונומית". עו"ד אבן הסביר לו, שלא ניתן לקבל ליווי בנקאי במידה וינתנו לדיירים ערבויות אוטונומיות, כיוון שאז יכול כל דייר לממש בעצמו את הערבות, ללא קשר לביצוע ההסכם על ידי התובעת, ובכך למנוע את מימון הפרויקט. בפגישה הראשונה אמר לו הנתבע, כי לא מזמן קיבל את רישיון עריכת דין ושלא טיפל בפרויקטים מסוג זה בעבר.

19. לאחר פגישה זו התנהלו עם הנתבע מגעים רבים, לרבות בפגישות, טלפונים, התכתבויות, בניסיון לקבל את הערותיו להסכם ונדרש זמן רב לקבלת ההערות, אך התברר שאין לנתבע הערות ושהוא מייצר אותן, תוך כדי המשא ומתן. המו"מ עם הנתבע החל בחודשים נובמבר-דצמבר 2013 ונמשך על פני 2014. התובעת ועו"ד אבן המתינו זמן רב להערותיו, אשר ניתנו טיפין-טיפין, תוך דחיית ישיבות בתירוצים שונים. במהלך המגעים היה ברור שהנתבע שהינו חסר הבנה בסיסית ואינו מצוי בתחום פינוי בינוי והתחדשות עירונית, ואף הייתה תחושה שפעמים רבות הנתבע קטע את המגעים, כדי להתייעץ עם גורם שלישי. לאחר שנחתם עם הנתבע הסכם שכה"ט, הוא החל להעביר במקטעים הערות להסכם וכל פעם הודיע שהגיע לסעיף מסוים והעביר הערות למקטעים בהסכם . להבנתי עשה דוקטורט בשלבים להסכם ללא יכולת להבחין בין עיקר לתפל ומה שהיה מפתיע שאת לימוד ההסכם הוא החל חודשים רבים לאחר שעמד מול מרשיו , לקוחותיו ואמר להם שההסכם הוא זוועת אלוהים ורק אז החל לקרא את ההסכם חודשים רבים לאחר מכן .

20. לבסוף, לאחר חודשים רבים, הגיש הנתבע את הערותיו, נאותה התובעת לדרישותיו, ונותרה רק שאלת מועד השבת הערבויות שיופקדו בידי הדיירים. התובעת ביקשה, כמקובל, כי הערבויות יופקדו בידי נאמן ערבויות בסמוך למועד מסירת הדירה והנתבע עמד על כך שהערבויות יוותרו בידי הדיירים וישמרו אך ורק אצלו, גם לאחר מועד מסירת הדירה. על רקע זה "התפוצץ המו"מ". לגרסת עו"ד אבן, הערבות הבנקאית מבטיחה גם את תשלום דמי השכירות של הדיירים וקבלן לא מוסר דירה טרם שקיבל מהדייר את הערבות הבנקאית וזו הסיבה, בגלל הוראות חוק המכר, שנוצר נוהל של נאמן ערבויות שהוסדר גם בנוהל של לשכת עוה"ד.

21. לשאלה :

ש.נגיע למקרה שבו תקופת הבניה התארכה או שהגענו לקציה, ואז בסעיף 7.7 לערבות 

שכר הדירהבכל מקרה שבו מגיעים לתום תקופת הערבות והדירות נמסרו הערבות אמורה 

להיות מוארכת עד 45 יוםלפני שהיא פוקעת ובמקרה והיא לא תופקד ערבות חדשה וכו'

'....ואני ממשיך לצטט... ואני עובר לנוסח החדשואני מצטט מתוכו- מפנה לפסקה 7.7 -

אתה רואה הבדל רציני שבו צריך לפרוע את הערבויות? השיב עו"ד אבן:

ת. כן אני רואה הבדל מהותי לרעת הדיירים. עורך דין שמבין בפרויקטים של פינוי וביני ובמו"מ

לעולם לא יבקש את גובה הערבויות שבידי מרשובטיוטה המקורית כל דייר ודייר היתה 

בידו ערבות אוטונומית על 40 חודשי שכירותהיינו 120 אלף  בערבות אוטונומית שהולכת 

ופוחתת ככל שהפרויקט מתקדם. רוב החשיפה בד"כ בפרויקטים היא בשלבים הראשונים 

ופחות כאשר אנו נמצאים ערב אכלוס הפרוייקט . בשלב של תחילת הפרויקט כל דייר מחזיק 

ערבות אוטונומית ל-40 חודש על סך 120 אלף  ולא כפי שעו"ד שיפוני ביקש ערבו ל18 חודש

 בלבד. במקרה של טיוטה שיפוני במקרה של קריסת הפרויקט גובה הערבות האוטונומית 

שבידי הדיירים היא פחות ממחצית מהערבות הקודמת שהייתה בטיוטה הקודמת. .......הסעיף

שניסחת בהסכם שלך . מניסיוני כעורך דין שעוסק בתחום כסעיף פחות בהגנת הזכויות של 

הדיירים אל מול ההסכם המקורי . סעיף שעלות הערבויות שלו לשפיר זול יותר בסיטואציה

 שביקש הנתבע ולכן טוב יותר לשפיר ולשאלתך הספציפית , אשיב כפי שאמרתי מקודם כשאין

יכולת להבדיל עיקר מתפל מתמקדים בתפל בנקודה ספציפית בלי הבנה של המכלול כולו.

במתמטיקה 12 גדול מ3 – 12 חודשים אכן היא תקופה יותר מ3 חודשים של יתרת גובה הלוואה

 של דמי השכירות . מי שאינו יכול להתבונן כמכלול על גובה הערבות המקורית שבידי הדיירים ,

 על המקרים לכשל במקרה של פינוי ובינוי אינו יכול להבדיל את העץ מהיער......

 

22. עד ההגנה שמואל מזרחי, שהוריו מתגוררים בפרויקט, העיד בחקירתו שהחוזה מול התובעת

היה רע משתי בחינות: האחת בערבות חוק מכר והערבות על השכר דירה ולדבריו: "ת: שעושים

פה שטיק כזה שזה ערבות פוחתת. נותנים לך בהתחלה ל-40 חודשים, וככל שעובר הזמן, אז יש לך 

פחות ערבות בבנק. אז אם נניח, אה, עכשיו, כדי לבדוק ערבות חוק מכר, פעולה .. שצריך תהליך 

משפטי ארוך שיימשך כמה שנים. אז בזמן הזה אנחנו צריכים לגור איפשהו, אז אני דרשתי 

שבכל נקודת זמן יהיה 40 חודשים, לא יפחת,.....", לגרסתו, הערבות הפוחתת כלל אינה ערבות.

הדבר הרע השני לשיטתו, היה שעורך הדין שכביכול מייצג את הדיירים והתובעת, פועל לטובת

התובעת ולא לטובת הדיירים. לדבריו, עו"ד שיפוני, היה אמור לקבל את שכר טרחתו בגין ייצוג

הדיירים, מהתובעת ועו"ד שיפוני יעץ לו לא לחתום על החוזה עם התובעת, בעקבות זאת, הוא –

שמואל מזרחי והנתבע, אמרו לדיירים לא לחתום על החוזים.

 

23. לגרסת שמואל מזרחי:

".....בנושא הזה של הערבויות. אין צורך להכביד עלינו, זאת אומרת, לתת לנו ערבות, למשל ע

 שכר דירה, ערבות פוחתת. אין שום סיבה לתת ערבות כזו. זה אומנם משרת אותה, אבל לא 

אותנו, כי אנחנו יכולים להיתקע במצב שבעצם אין לנו ערבות על שכר הדירה,......

ש:האם נכון, מר מזרחי, שמהרגע שאתה ועורך דין שיפוני התחלתם לדבר .. בהסכם, הדיירים 

... הפסיקו לחתום על ההסכם?

ת: אני מעריך שכן, אבל עדיין חתמו, עדיין חתמו עוד, גם אחרי שאמרנו.

ש: אבל זה נכון שהחתימות כמעט ולגמרי נפסקו.

ת: אני מעריך שכן, אני לא יודע כמה חתמו עד לאותה נקודה, כי היה פה איזשהו שינוי, ברגע

 ששפיר הוסיפו את הנספח שלהם,

ש:כן,

ת: אז הייתה צריכה להיות החתמה נוספת,

ש: כן,

ת: ובהחתמה הנוספת, אז ירד מספר החותמים. היה להם בהתחלה 100, אחרי זה ירד ל-85 אם 

אני לא טועה,

 

 

24. עו"ד שיפוני אישר בחקירתו ששלח לעו"ד אבן מסרון, ולגרסתו עשה זאת "השאלה היא למה

שלחתי לו למרות שאני מכיר את הכלל? כי הרגשתי רע מאוד שעורך דין נותן תצהיר, עורך דין 

שישב איתי עשרות שעות וטרח לקיים ערוץ הידברות מקביל גם בתקופות הקשות ביותר בתוך

 המאבק הזה , ולכן לא באתי איתו בדין ודברים כמו שקובע הכלל אלא אמרתי לו שאני מאוכזב 

ממנו באופן אישי מזה שהוא חרף כל היחסים "המיוחדים" בננו מעז לתת תצהיר כוזב ושיקרי 

ומחוצף ומביש".

 

25. לגרסתו, ההסכם שעליו חתמו דיירי המתחם עם נווה גד ואסייג לא הוכן על ידי עורך דין רייסמן

אלא הועתק מפרויקטים אחרים, הוא הסכם עברייני ונסים אסייג ניסה לרמות את הדיירים.

התוספת שהכינה התובעת, הינה לדבריו "הסכם רע מאוד". הוא היה מעורב בהסכמי פינוי

בינוי ונבחר גם על ידי קבוצה של הפרויקט נשוא תביעה זו . לדבריו, הדיירים הם שמשלמים

לעורך הדין שהם בחרו והיזם משלם /מכסה גם את הוצאות המשפטיות של הדיירים כמו שהוא

משלם את שאר הוצאות הפרויקט. הדיירים שבחרו בו בפרויקט נשוא תביעה זו, מחויבים לשלם

לו שכר טרחה, אך טרם עשו זאת, למרות שבוא מייצג אותם כבר 4 שנים.

 

26. לדבריו, בהסכם שכה"ט שנחתם בינו לבין התובעת, יש תנאי מתלה, שהצדדים לו יגיעו לנוסח

מוסכם של הסכם פינוי בינוי, כיוון שהצדדים לא הצליחו להגיע לנוסח כזה, הוא הודיע

לתובעת על ביטול ההסכם.

הנתבע העיד בחקירתו שהוא מייצג 30 דיירים והתובעת אינה אמורה לקבל את שמותיהם.

לגרסתו, שכר הטרחה שעו"ד אדטו אמור לקבל כאחוזים מהמכירות של התובעת בסוף הפרויקט,

מחייבו לשבת שנים בשקט ולא למלא את חובותיו.

 

27. הנתבע הופנה ל"הואיל" מס' 6 בהסכם שכה"ט שנחתם בינו לבין התובעת, לפיו בין היתר,

"וככל שבידי צד ב' הוא לא יגרום לכך שתועלנה טענות כנגד ההסכם ......, דהיינו, שהנתבע אינו

יכול לטעון טענות כנגד ההסכם, שלטענתו הוא מהווה מרמה ומלכודת כלפי הדיירים, ועל כך הנתבע

השיב: כפי שהסברתי קודם , הכניסה למו"מ הזה עם התובעת נעשתה על פי בחירת הדיירים שלא

ישבור את הכלים , שבירת הכלים היתה כרוכה בביטול ההסכמים שעליהם דובר , שהדיירים 

חתמו , הבחירה היתה שלא לשבור את הכלים אלא להוציא את המקסימום עבור הדיירים שלא 

חתמו והם כרגע הולכים איתנו ולכן הסכמתי בתנאים האלה שלא לפגוע בחוזים שעורך דין רייסמן 

החתים , שנטלי רפפורט החתימה עם רייסמן

ש.ואתה הסכמת לא לדבר כנגד ההסכמים שנתן רייסמן שלדעתך הם הסכמים נוראיים?

ת. אני הסכמתי לא לצאת כל ההסכמים שכבר נחתמו . ההסכמים שכבר נחתמו מבחינתי

 על פי בחירת הדייריםאמרנו שנשים את ההסכמים האלה בצד , את רייסמן ורפפורט, וננסה 

לנהל מו"מ שיביא לתוצאה הטובה ביותר . לי אין מניעה כאן אם היה פונה אליי מישהו 

מהדיירים שחתומים ומבקש לפעול , ולחתום על הנוסח החדש , אני לא רואה ברירה שהיתה 

לשפיר אלא לישר קו לכולם .....הדיירים הם אלו שבחרו לא לצאת כנגד ההסכם הישן, וזה היה

 המהלך העיקרי, הדיירים שלא חתמו העדיפו ולנסות ולנהל מו"מ להסכם טוב יותר בלי בשלב 

זה לדבר על ההסכם הישן. בשלב זה לא להעלות טענות להסכם הישן בכפוף לסייגים שבסיפא,

הואיל האחרון.....הדיירים היו מודעים לכל צעד שנעשה וטיוטה שהוחלפה ולכל שינוי והכל 

נעשה בידיעתם וידעו באיזה סכומים ותנאים מדובר , למרות התעקשותי לא לקבל שכ"ט 

כנגזרת של התובעת . בתנאים שהיו , ובלי לשבור את הכלים , זה היה הרע במיעוטו

 

28. הנתבע העיד, כי ששלח מכתבי דיבה לכ- 200 דיירים, (ע' 24 ש' 25-26) כדי לסייע להם, לאחר

שהוא ביטל את הסכם שכה"ט עם התובעת. לדבריו, במכתב ששלח לדיירים, יש לשון הרע. לדיירים

לא היה ייצוג משפטי, הם לא מרוצים מההסכם, ובאותו בשלב המטרה היתה "לשבור את הכלים

ולאפס את המצב ולפתוח במו"מ מחודש גם על דברים שבשעתו הסכמנו לא לדון בהם

ש.מזה לשבור את הכלים ?

ת.להביא לביטול החוזים שנחתמו , החוזים העבריינים שכבר נחתמו 

 

הנתבע העיד, שאחת המחלוקות העיקריות עם התובעת, הייתה בשאלה היכן יוחזקו הערבויות

ש.כלומר התובעת לא רצתה שאחרי שמוסרת את הדירות מי שיחזיק את הערבויות חוק המכר זה אדם כמוך שסקרנו קודם את ההיסטוריה שלך?

ת. זה מצחיק אותי. מאוד מצחיק שהטענה באה מקבוצה של עבריינים שפשטו רגל והורשעו 

בעבירות פליליות . זה מצחיק לסקור את ההיסטוריה שלי שהיא ללא רבב. התובעת עמדה על 

זה שהערבויות גם חוק המכר וגם הערבויות שכר הדירה ימסרו לה כתנאי למסירת הדירות

החדשות , וגם אם זה היה קורה בד בבד ולא 7 ימים עובר למסירה גם אז לא הייתי מסכים עם

 זה, אלא רק לאחר שתירשם הערת אזהרה/

 

 

הכרעה

29. לטענת התובעת, הפרסומים שפרסם הנתבע ובהם לשון הרע, הם:

  1. מכתב הנתבע לדיירי המתחם מיום 27.3.15, והתובע אישר בעדותו שהמכתב אשר שלח 

    לדיירי המתחם ביום 27.3.15 מהווה לשון הרע, (ע' 35 ש' 24-25), אך לגרסתו, עומדות לו ההגנות שבחוק. במכתבו זה הממוען ל"דיירי שכונת הנשיא מתחם דליה", הגיב הנתבע למכתב מיום 26.3.15, שקיבלו הדיירים מהתובעת. במכתב טוען הנתבע כי כל טענות שפיר במכתבה הן שקריות ונועדו לשכנע את הדיירים לחתום על הסכם רע מאוד, תוך שימוש בדרכים פסולות ולא חוקיות. כן כתב, כי מכתבה של התובעת על שקריו, נועד לשכנע את הדיירים שעוה"ד שומרים על האינטרסים של הדיירים מול אלה של התובעת. מוסיף הנתבע במכתב: "לפני שמישהו מכם נופל במלכודת של שפיר, עליכם לשאול את השאלה הבאה: ......זה אומר שהעו"ד שהיא ממליצה ואפילו מתעקשת, הוא עו"ד שהסכים לעשות לה חיים קלים על חשבונכם ......לפני כמעט שלוש שנים עמדתי מולכן ואמרתי לכם שמרמים אתכם , שההסכם שמנסים להחתים אתכם בטענה שמדובר בהסכם מצוין, הוא הסכם איום ונורא, שמסכן אתכם....אני אומר לכם בביטחון מלא שגם עכשיו מנסים לרמות אתכם, ..."

     

  2. הודעת מייל מיום 30.3.15 מהנתבע לב"כ התובעת עם עותק לשמואל מזרחי, בו כותב 

    הנתבע, שהתובעת עברה על החוק, מטעה דיירים, מפיצה על הנתבע שקרים ומסלפת עובדות, מנסה להלך אימים על דיירים שמתנגדים לה, באיומים שחלקם גובלים בפלילים, שיטות פעולה פסולות ועברייניות.

     

    המסגרת המשפטית

    30. חוק לשון הרע קובע

    ס' 1 .לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול: (אחת מארבעת החלופות)

    1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

    2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

    3. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

    4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו נטייתו המינית או מוגבלותו;

      בסעיף זה "אדם" יחיד או תאגיד;

      "מוגבלות"- לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית.' 2. (א) פרסום, לעניין לשון הרע- בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות תנועה צלילי וכל אמצעי אחר.

      (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות;

      (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע

      (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע

       

      31. חופש הביטוי הינו אחת מחירויות היסוד של האדם בישראל ועלול להתנגש עם ערכים אחרים שראויים להגנה. אחד מהם הינו ההגנה על השם הטוב, שהינה זכות מוכרת במשפט הישראלי שראויה להגנה. האיזון בין שתי זכויות אלה הינו בחוק איסור לשון הרע. (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא). הפסיקה קבע שיש לאזן בין שתי זכויות יסוד אלה, מה שיבטיח מרחב קיום מירבי לחירות הביטוי, אך מבלי לדחוק את ערך כבוד האדם. נקבע שחופש הביטוי אינו יכול להצדיק פגיעה בשם טוב כשמדובר בפרסומים שאינם מקיימים את הרציונאל שמאחורי ההגנה על חופש הביטוי. (רע"א 10520/03 בן גבר נ' דנקנר).

       

      32. השלב הראשון שקבעה הפסיקה בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי לבחינת השאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע הינו: "ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו".

      נקבע בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, "ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים. מאידך, המבחן הקובע מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים". ובע"א 466/83 שאהה נגד דרדריאן נקבע, שהמבחן אם פרסום מהווה לשון הרע אינו מבחן סובייקטיבי, אלא אובייקטיבי במהותו, לא קובע מה חושב הנפגע, אלא כיצד עלולה החברה לקבל את הדברים שבפרסום.

       

      33. בפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'יה בע"א 89/04 הנ"ל נקבעו 4 שלבים לניתוח העוולה האזרחית של פרסום לשון הרע :

      "מהלך הניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, בנוי מארבעה שלבים. ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפרסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו", כפי שמכלול זה עשוי להתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר (סעיף 3 לחוק). שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב שלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפרסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפרסום לשון הרע. גם שלב זה עשוי לכלול רכיב המתייחס לפרשנות הביטוי ולסיווגו, למשל, כביטוי של עובדה או ביטוי של דעה, לשם התאמתו להגנה הרלבנטית. בשלב הרביעי, אם ממלא הפרסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, רביעי נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע. על כל ארבעת שלבים אלה חולש עקרון האיזון החוקתי בין הזכות לשם טוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש ביטוי...".

       

      34. כב' השופט עמית בע"א 751/10 פלוני נגד דיין [פורסם בנבו] קבע:

      "תרשים הזרימה בתביעת לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה על פי סעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות – דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה – אמת בפרסום וענין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים". נקבע שם, ככל שהפרסום מהווה לשון הרע, עובר הנטל לנתבע להוכיח את אמיתות הפרסום. 

      לבחינת ההגנות יש קשר הדוק לעוצמתו של הפרסום הפוגע. בפסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט עמית בפסק דין אילנה דיין צוין, כי ניתן לומר שיש "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים – ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיפים 1415 לחוק ולהיפך.

       

      מן הפרט אל הכלל

       

      35. הפרסום - שני הפרסומים המצוטטים לעיל (נספחים ג', ה', לתצהיר התובעת) מהווים פרסום. המכתב לדיירים הופץ לרבים והמייל הופץ ליותר מאדם אחד.

       

      האם הפרסומים מהווים לשון הרע.- מדובר בייחוס לתובעת עבירות ומעשים שגובלים בפלילים, איומים, שקרים, מרמה ועוד. אין מדובר בשיח בין חברים וצורת דיבור נהוגה בקבוצה מסוימת. במבחן האדם הסביר, מדובר בלשון הרע. בת"אנ 23300-11-10 כהן נ' כוכבי, נקבע, כי המילים "גנב" ו"שקרן" הינם בבחינת לשון הרע, אם כי יש למקמם בצד הנמוך של מדרג הביטויים שמשפילים. גם בת"א 5665/02 עו"ד ארנון נ' עו"ד פסטינגר, נקבע שהביטוי "שקרן" מהווה לשון הרע.

      הנתבע בעדותו ובסיכומיו, מאשר שהמכתב לדיירים מהווה לשון הרע, אך טוען להגנות בחוק.

      אין חולק ששני המכתבים כוללים לשון הרע לגבי התובעת.

       

      האם עומדות לנתבע ההגנות שבחוק.

      36. הראיות הנדרשות להוכחת טענות המרמה והמעשים הגובלים בפלילים :

      הכלל הוא שאמנם אין קיימות אלא שתי מידות הוכחההמידה הקיימת במשפט פלילי מעל לכל ספק סביר)  והמידה הקיימת במשפט האזרחי (נטיית מאז ההסתברות) אלא שבמקרה האחרון וכשמדובר בטענת אמת הפרסום, עשוי הנתבע להידרש להביא כמות הוכחה, שמידתה תעמוד ביחס מתאים לרצינות תוכן הדיבה. (ע"א 670/79 הארץ נ' מזרחי). דהיינו כאשר נתבע מבקש לטעון שהפרסום הינו אמת, עליו הנטל להוכיח, וכאשר מייחס לצד הנפגע התנהגות כה חמורה, עליו להביא ראיות של ממש לכך.

       

      37. טוען הנתבע, כי בהיותו ב"כ של עשרות רבות מדיירי המתחם, מתפקידו ומחובתו להתריע

      בפני שאר הדיירים על הסכנות הטמונות בחוזה, שכן אחרת, עלולים אותם דיירים להתפתות להבטחות הסרק של התובעת ו/או להיכנע לאיומיהם, ולחתום על החוזה הגרוע, דבר שיאפשר לתובעת לכפותו על שאר הדיירים, לרבות דיירים שהנתבע משמש בא כוחם.

      במסגרת ההליכים, למרות החלטות ביהמ"ש, סירב הנתבע להציג ייפויי כוח מטעם "עשרות הדיירים" כדבריו. גם האם ייצג חלק מהדיירים (הוצגו ייפויי כול של 3 דיירים בלבד), אין בכך כדי להטיל עליו חובה לפנות לשאר דיירי המתחם, שאינם לקוחותיו, ולהכפיש את התובעת. גם אם מטרתו הייתה לנסות לשכנע את כל דיירי המתחם, שכדאי להם להיות מיוצגים על ידו, היה עליו לעשות כן מבלי להכפיש את התובעת במעשים חמורים כמפורט במכתבו.

       

      38. בת"א 18881-05-15 עו"ד אדטו נ' עו"ד שיפוני, שעניינו, בין היתר, ההסכם שהוצע ע"י התובעת לדיירים, נשוא התביעה דנן, והמכתב שכתב הנתבע לדיירים (נספח ג' לתצהיר התובעת) קבע כב' השופט אילן רונן:

      " התובע נשאל על התניה בחוזה שלפיה יופקדו ערבויות חוק המכר בנאמנות בידי עורך דין שתבחר חברת שפיר והשיב כך:

      "כאשר יש ערבות חוק מכר, הדיירים מקבלים _שתי ערבויות האחת ערבות חוק מכר  בשווי הדירה החדשה וערבות אוטונומית להבטחת דמי השכירות במהלך כל התקופה. התנאי למסירת הדירה הינו סביר שזה יושב אצל עו"ד נאמן שמקבל את הערבויות האלה ומאשר לחב' שהערבויות יושבות אצלו ומאשר לה למסור את הדירה".

      הסבר זה סביר בעיני. הרי אין בהסדר החוזי שהוצע כדי להביא להחזרת הערבויות לחברת שפיר בטרם הובטחו זכויות הדיירים, אלא שאלה יישארו בנאמנות על ידי עורך דין המחויב לפעול לפי אותו הסכם שמול הדיירים....בחירת התובע רחוקה מלגבש חוסר זהירות, ודאי שרחוקה מלגבש טענה של מרמה. "

       

      39. ולגבי טענת התובע למעשי מרמה של עו"ד אדטו בהסכם שכה"ט, שמעמיד אותו בניגוד עניינים, קבע שם כב' השופט אילן רונן, בין היתר, כי גם לנתבע היה אינטרס מובהק שהסכמים בין חברת שפיר לדיירים לא רק ייחתמו אלא גם יבוצעו על ידי התובעת וכי מצב זה מביא בהכרח להטלת ספק באשר לתום ליבו של הנתבע במניעיו בכתיבת המכתבים. ובהמשך קבע כב' השופט רונן: "כאשר מסכמים את טענות הנתבע, אין מנוס מהמסקנה לפיה לא עלה בידי הנתבע לעבור מעל אותה משוכה גבוהה שהציב במו ידיו, .... ביקורת על תנאים בהסכם שהוצע איננה ראיה למרמה. ... הנתבע יכול היה וחייב היה להסתפק בביקורת עניינית על ההתקשרות המוצעת ואף יכול היה להביא בפני הדיירים את עמדתו המקצועית באשר לתנאי העסקה המוצעת להם. הנתבע לא יכול היה לבסס על אלו טענות כה חמורות כלפי חברו למקצוע עריכת הדין.

      טענתו של הנתבע להגנת "אמת דיברתי" לא הוכחה ולפיכךנדחית.

      40. לטענת הנתבע, להגנה על עניין אישי כשר של הדיירים במתחם ואף על ענייניו האישיים, קבע כב ' השופט רונן, ".... שאין כל דרך להבין מה להאשמת התובע בהונאה ולהגנה על אינטרסים אלו. לו בקש הנתבע אך לוודא הגנה על אינטרסים לגיטימיים כטענתו, יכול היה להסתפק בהצבעה על אותם פגמים שמצא בנוסח הטיוטה שהוצעה לדיירים...... לא היה כל צורך בהטחת האשמות כה קשות בתובע להגשמת יעדים אלו. נראה איפה שהנתבע אכן בקש לפגוע בתובע במידה גדולה משהייתה נדרשת להגנה על אותם ערכים עליהם מתבסס הנתבע..... לא מצאתי בראיות הנתבע ולו ניסיון –להסביר כיצד ניתן להתעלם מהאינטרס העסקי הפרטי שלו עצמו כמניע העיקרי בהטחת האשמות בתובע. ובהעדר ראיות לא נשללה החזקה השוללת את תום ליבו של הנתבע.....טענת הגנה זו כוללת מספר רכיבים מצטברים, ואחד מהם הוא החובה להראות שהחובה חלה כלפי כל מי שאליו הופנה הפרסום. הנתבע טוען כי הוא ייצג ומייצג דיירים במתחם , אולם הנתבע כלל איננו טוען שאת המכתבים שלח אך ורק לאותם דיירים שהוא מייצג. בפועל, ועל כך אין מחלוקת, שלח הנתבע את המכתבים לכל הדיירים במתחם, כולל כאלו שכלל לא ייצג. משכך, על פ ניו לא עומדת לנתבע הגנה זו.

      בעניין התובעת, יכול היה הנתבע להסתפק בהערות להסכם ולא בהאשמות כה קשות כלפיה.

      41. עוד טוען הנתבע, כי המסמך נשוא התביעה, הינו תגובה למכתב התובעת, ונפתח במילים "ביום חמישי האחרון ( 26/03/15 ), קיבלו רבים מכם מכתב מחברת שפיר מגורים ובניין בע"מ, בו הועלו טענות שונות ומשונות, ביחס להתקדמות שכביכול הושגה בקידום הפרויקט, וביחס לגורמים השונים הפועלים במתחם, לרבות עורכי הדין ".......מכתבה של חברת שפיר, לכל אורכו, כולל טענות שקריות, שנועדו לנסות ולשכנע אתכם לחתום על הסכם רע מאוד, תוך שימוש בדרכים פסולות ובלתי חוקיות, כפי שכבר נעשה בעבר". לגרסתו, המסמך נשוא התביעה, היה מכתב תגובה למכתב הפוגעני שהפיצה התובעת ובחרה להסתיר מעיניי בית המשפט הנכבד. מכתב עמוס שקרים, סילופים והכפשות, שאילץ את הנתבע ושולחיו להוציא מכתב הבהרה, הוא המכתב נשוא התביעה.

       

      42. איני מקבלת טענה זו של הנתבע. המכתב ששלחה התובעת, ולטענת הנתבע הינו המכתב הפוגעני, הינו מיום 20.3.15, בס' 4 תחת הכותרת "גורמים אינטרסנטיים המפריעים לקידום הפרויקט" נכתב:

      "מספר דיירים פרסמו מכתב שלא לחתום על ההסכם עד לקבלת החלטת בית המשפט בתביעה שהגיש הרשטיין באמצעות עו"ד שיפוני. המידע שכלול בפרסומים אינו נכון ומטרתו לחבל במאמצי שפיר לקדם את הפרויקט. אנו מביעים את דעתנו (הדגשה אינה במקור. א.פ.) שאין כל קשר כמתואר ביו נושא הערבויות לביו ביטול החוזה. ידעו הדיירים שעו"ד שיפוני חתם בזמנו על הסכם עם שפיר במסגרתו הוא אישר שידוע לו שאין כל כוונה או רצון לשנות הסכם עליו חתמו כ- 100 מבעלי הזכויות במתחם והוא גם יגרום לכך שלא יועלו נגד ההסכם טענות. עו"ד שיפוני התחייב להחתים דיירים על הסכם בשינויי נוסח כל זאת כדי שיוכל לקבל סך של - 2,500,000 ₪ עבור "שירותיו" כשהוא קיבל מקדמה בסך של 25,000 ₪ . שפיר ביטלה את ההסכם עם עו"ד שיפוני ופתחה נגדו בהליכי הוצל"פ. עו"ד שיפוני מנסה בכל דרך לחבל בתהליך ההחתמות וגורם לעיכוב בקידום הפרויקט. לידיעתכם : נוסח הערבויות אשר הוסכם ביו עורכי הדין של החברה לבין עורכי הדין של הדיירים הינם ערבויות אשר נוסחם נקבע על ידי מדינת ישראל ועל פי חוק 11 לא ניתן לשנות נוסח זה. הנוסח הינו נוסח קבוע ומתחייב את הבנקים להוציא נוסח אחיד וקבוע. ערבויות אלו הינם הערבויות המקובלות בכל הפרויקטים של פינוי בינוי (בעשרות פרויקטים), הם בהתאם להנחיות משרד השיכון והן המקובלות בבנקים. אנו קוראים לדיירים שלא לשתף פעולה עם גורמים אינטרסנטים וחסרי הבנה בתחום הפינוי והבינוי".

       

      43. במכתב צוין במפורש שמדובר בהבעת דעה ושהנתבע מנסה לחבל בהליך החתמת הדיירים וגורם לעיכוב הפרויקט. אין מדובר במכתב פוגעני כלשון הנתבע. מכתב זה, מפרט מפורשות כי הינו מתייחס למכתב שפרסמו חלק מהדיירים ולא הנתבע, והמפורט בו אינו נכון. ה"גורמים האינטרסנטים" חסרי הבנה בתחום הפינוי והבינוי, יכולים להתפרש גם כדיירים כותבי המכתב ולא בהכרח לנתבע. כאן המקום לציין, כי עו"ד אבן, העוסק שנים בתחום, העיד שלגרסתו, הנתבע, כמי שהיה באותה עת עו"ד מתחיל, היה, באותה עת, חסר ידע בתחום, (ס' 5,7,8,11,12, לתצהירו חקירתו בע' 17 ש' 29 – 31, ע' 18 ש' 12-18, ע' 19 ש' 6-11, ש' 22 ע' 5-15, ע' 23 ש' 18-25, , ), עו"ד אבן העיד, שלאור זאת לקח לנתבע זמן רב מאוד להמציא הערות להסכם, (ע' 25-27). המילים אי הבנה בנושא פינוי בינוי, שלהם טוענת התובעת, הינם הבעת דעה.

      עו"ד אבן הביע את דעתו, באופן מפורש בתצהירו וחקירתו כי מהמפגשים והשיחות הרבות והארוכות שניהל עם הנתבע, מצא שאינו בקי בתחום, ואין מחלוקת כי ההתנהלות הייתה מיד לאחר שהנתבע קיבל רישיון לעסוק כעו"ד.

       

      44. לא מצאתי כל "שקר", כהגדרת הנתבע, בתיאור התנהלות התובעת מול הדיירים והנתבע. כל אחד מהצדדים טוען שהוא זה שביטל את הסכם שכה"ט, ועו"ד אבן העיד שההסכם בוטל הדדית, (ע' 39 ש' 8). לטענת התובעת, הנתבע לא יכול היה לקבל את שכה"ט כיוון שלא המציא מספיק חתימות, ולטענת הנתבע, הוא ביטל את ההסכם, חרף שכה"ט שהובטח לו וכיוון שבהסכם עם הדיירים היו הוראות לא מקובלות שאפשרו פגיעה בדיירים, ואיני נדרשת להכריע בשאלה זו בתביעה דנן. אציין, שהנתבע לא הציג ייפויי כוח מ"דיירים רבים" כטענתו, למעט 3.

       

      לא מצאתי כל לשון הרע של התובעת כלפי הנתבע, שהצדיקה, כטענת הנתבע, את מכתבו שבו לשון הרע על התובעת.

       

      ההסכם עם נווה גד והתשלום לנטלי רפופורט

      45. לטענת הנתבע, התובעת שיקרה בנושא המחאת הזכויות מחברת נווה גד. גד גרשון העיד שכאשר התובעת נכנסה כיזמית נמסר לה שההסכם בין נטלי רפופורט לבין נווה גד גולה לדיירים, והתובעת לא העלימה זאת מהדיירים. אני מקבלת את טענת התובעת, כי התמורה אותה היה אמור הנתבע לקבל עפ"י ההסכם שחתם עם התובעת, הייתה גבוהה ואין הבדל בין ההסכמים עם גב' רפופורט ועורכי דין אחרים לבין ההסכם עליו חתם הנתבע. הנתבע לא הוכיח שהתובעת השלתה את הדיירים שהיא נכנסה בנעלי נווה גד.

       

      46. אני מקבלת את טענות התובעת, שלא הוצגה כל ראיה לטענות הנתבע כלפיה, כמי שעובדת באופן עברייני, איומים, שקרים, רמאות, שהן עבירות כבדות משקל המייחסות לתובעת מעשים פליליים, שעל הטוען אותן מוטל נטל גבוה יותר.

      הוראות תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיהן, כל מקום שבעל דין טוען טענת תרמית "יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". בהקשר זה נקבע, כי מקום בו בעל דין לא פירט בכתב את טענותיו, לא יידרש בית המשפט לטיעון (ע"א 550/75 רפאל ומרים מורלי נ' דוד בגון, פ"ד ל(2) 309, 319; ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4) 721, 727-728). עוד יש להזכיר, כי על פי ההלכה הפסוקה הטוען במשפט אזרחי טענת מרמה והונאה, אף שאינו חייב ברמת הוכחה מעל לכל ספק סביר, עליו לעמוד ב"...מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור" (ע"א 292/04 כהן נ' אשד פ"ד יט(1) 414, 416, מפי כב' השופט ברנזון). (בש"א 5092 בידרמן נ' קהתי) .

       

       

      47. בע"א 7456/11 ברנוי נ' מלחי נקבע כי כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל ביהמ"ש לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות. כך נקבע בשורת פסקי דין (ע"א 670/79 מזרחי נ' עיתון הארץ, דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' יוסף קראוס)

       

      48. הנתבע לא הוכיח כל מעשים עבריינים של התובעת ולא הוכיח שהיא מרמה את הדיירים, הוא לא הוכיח את טענתו לשקרים שמפיצה הנתבעת, שהיא מאיימת על הדיירים בשיטות עברייניות ולא הוכיח שהיא מרמה את הדיירים. הוא לא הוכיח זאת לא ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, ובוודאי שלא ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, להוכחת טענות שלמעשים שגובלים פליליים.

       

      תום הלב

      49. לטענת התובעת, אין בפרסום מטעמה כל לשון הרע והפרסום הינו אמת והיה תגובה לפרסומים פוגעניים של הנתבע לשם הגנה בתום לב על ענין כשר של התובעת. הפרסומים הפוגעים מטעם הנתבע אינם יכולים לשמש תגובה לפרסום זה, ובמיוחד מקום בו במסגרת הפרסומים הפוגעניים מטעמו, לא נקט הנתבע בתום לב, הם לא היו באופן סביר, והכפישו את התובעת באופן נרחב וגס. תנאי הכרחי להגנת תום הלב עפ"י ס' 15 לחוק הינו, שהפרסום נעשה בתום לב.

      50. הנתבע טוען להגנת תום הלב בין היתר בכך, שהוא לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. הנתבע הפיץ את המכתב, לכל דיירי המתחם, שהם היחידים שרלוונטיים לעניין זה, ולא רק למי שנתן לו ייפויי כוח. ככל שהנתבע ביקש להגן על אינטרסים לגיטימיים של לקוחותיו, היה עליו להצביע על אותם סעיפים בהסכם, שהם לרעתם, מבלי לייחס לתובעת מעשים פליליים. נוסח המכתב מצביע על כוונה לפגוע בתובעת. כאמור לעיל, הנתבע לא מצא לנכון להמציא ייפויי כוח של עשרות דיירי המתחם, שלטענתו, אותם הוא ייצג. הפנייה לכל דיירי המתחם, אינה בתחום הסבירות ואינה מידתית. הנתבע נקט בביטויים חריפים יתר על המידה, של עבריינות, מרמה, דרכים לא חוקיות, איומים. הנתבע לא הציג כל נימוק, מדוע הנתבע לא פנה רק ללקוחותיו, מדוע לא פרט במכתב מהם הסעיפים הפוגעים בהם, מדוע ההסכם לא מגן על האינטרסים של הדיירים, וכל זאת מבלי לייחס לתובעת מעשים חמורים הגובלים בפלילים.

      מדובר בפרסום שאינו בתחום הסבירות, פורסם לכלל דיירי הבניין שאינם לקוחות של הנתבע ולא עומדת לנתבע הגנת תום הלב.

       

      מהמפורט באריכות בפסק דיני זה, עולה כי הנתבע פרסם לשון הרע ולא עומדות לו ההגנות שבחוק.

       

      סוף דבר

      50. הפרסומים מהווים לשון הרע.

      לנתבע לא עומדות ההגנות שבחוק. לא עומדת לו הגנת אמת דברתי, בפרסום אשר ייחס לתובעת מעשים חמורים הגובלים בפלילים. לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב, כיוון שהפרסומים כללו פגיעה בתובעת מעבר לנדרש ומעבר לסבירות. הפרסום הופץ לכלל דיירי המתחם, שלמעט 3 מהם, אינם לקוחותיו.

      אני מקבלת את התביעה לעניין פרסום לשון הרע ע"י הנתבע

      הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪

      כן ישלם לתובעת הוצאותיה ובנוסף, שכ"ט בסך 15,000 .

       

       

       

       

       

       

       

      ניתן היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ