חברת נדל"ן שניסתה לקדם פרויקט פינוי-בינוי טענה שעורך דינם של מספר דיירים ניסה לטרפד את העסקה באמצעות פגיעה בשמה הטוב. תביעת דיבה שהגישה נגדו התקבלה בחלקה בשבוע שעבר והוא חויב לשלם לה 20,000 שקל.
חברת הנדל"ן "שפיר מגורים" פתחה לפני כארבע שנים במשא ומתן עם דיירי מתחם מגורים בבת-ים על מנת לקדם שם פרויקט פינוי-בינוי. במסגרת זו היא התקשרה עם עורך דין בהסכם לפיו יקבל 2.5 מיליון שקל כשכר טרחה במידה שיחתים את רוב הדיירים במתחם על הסכמה לפרויקט.
בשנת 2014, לאחר שלטענתה הסתבר לה כי עורך הדין ניסה לשנות את ההסכם שניסחה, היא הודיעה לעורך הדין על ביטול ההסכם ביניהם.
כעבור מספר חודשים, גילתה החברה שעורך הדין הפיץ לדיירי המתחם מכתב בו ניסה לשכנע אותם שלא לחתום עמה על ההסכם, בטענה שהיא טומנת להם מלכודת ופועלת בדרכים לא חוקיות.
כשנה לאחר מכן, הגישה נגדו החברה תביעה לפיצויים בסך 400,000 שקל עבור הפגיעה בשמה הטוב. החברה טענה שעורך הדין פעל מבצע כסף ובחוסר תום לב.
הנתבע לא הכחיש את האמור במכתבים אך טען כי מילא בתום לב את חובתו כנציג הדיירים והתריע בפניהם על הסכנות בהתקשרות עם התובעת.
לדבריו, התובעת מנסה לכפות על הדיירים עסקה גרועה, תוך ביצוע בעבירות מרמה, הונאה, שוחד וסחיטה. בתביעה נגדית שהגיש הנתבע הוא דרש פיצוי של 420,000 שקל, בטענה שהחברה היא שהשמיצה אותו ופגעה בשמו הטוב, כששלחה להם מכתבים שבהם צוין כי "גורמים אינטרסנטיים וחסרי הבנה בתחום הפינוי בינוי מנסים לחבל בעסקה". עורך הדין טען כי מדובר בלשון הרע כיוון שבמכתבים ניסתה התובעת להציג אותו כעורך דין לא מקצועי.
יכול היה להימנע
במהלך הדיונים בתיק הסתבר לשופטת הבכירה אושרי פרוסט-פרנקל, כי הנתבע נשכר לייצג בסך הכל שלושה דיירים מתוך מתחם הכולל 168 דירות. משכך, הסבירה השופטת, לא ניתן לקבל את טענתו לפיה קיים את חובתו המקצועית בתום לב בכך שפנה אל כלל הדיירים.
"גם אם מטרתו הייתה לנסות לשכנע את כל דיירי המתחם, שכדאי להם להיות מיוצגים על ידו, היה עליו לעשות כן מבלי להכפיש את התובעת במעשים חמורים כמפורט במכתבו", נכתב בפסק הדין.
השופטת ציינה כי אם היו לנתבע טענות בנוגע לנוסחו של ההסכם שהציעה התובעת, היה עליו להעיר לגופו של ההסכם במקום להטיח בתובעת האשמות קשות ופליליות – שלא הוכחו.
לדברי השופטת, במבחן מראות עיניו של האדם הסביר, ייחוס עבירות ומעשים שגובלים בפלילים מהווה לשון הרע, שכן יש לזכור שהמכתב לא נשלח במסגרת "שיח בין חברים", כי אם במטרה להשפיע על המשך המו"מ.
השופטת הוסיפה ודחתה את התביעה הנגדית שהגיש הנתבע. היא קבעה כי נוסח פניותיה של התובעת לדיירים יכול להתפרש כהבעת דעה כללית שאינה מכוונת ספציפית כלפי הנתבע.
בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את תביעת החברה וקבעה כי הנתבע פגע בשמה הטוב כשהפיץ בקרב כלל הדיירים, ולא רק לשלושת לקוחותיו, טענות קשות וחמורות כנגדה.
בסופו של דבר, ובהתחשב בכך שלא הוכח שנגרם לתובעת נזק מהותי, השופטת העמידה את סכום הפיצוי על 20,000 שקל, וחייבה את הנתבע לשאת גם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד רוני סובוטקה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.