הרקע לעתירה וטענות הצדדים:
בפני עתירה שעניינה הסדרת מעמדה של העותרת 1 בישראל. העותרת 1 (להלן: "העותרת"), אזרחית אוקראינה, ילידת 1993, היא בתם של העותרים 2 – 3. בהיותה קטינה בת 12 נכנסה לישראל עם הוריה ואחיה הקטן וקיבלה אשרה מסוג א/5. מאוחר יותר יצאה עם משפחתה מהארץ למספר שנים, בנסיבות המפורטות בעתירה. שאלת הסדרת מעמדה התעוררה כעת לאחר חזרת המשפחה לארץ, זאת כמפורט בעתירה.
לאביה של העותרת, העותר 3, ולאמה של העותרת, העותרת 2, ניתנה אזרחות ישראלית בהיות העותר 3 נכד ליהודי ובהתאם להוראות חוק השבות. העותרת ואחיה הקטין קיבלו, כאמור, עם כניסתם לישראל, מעמד א/5, בהתאם לנוהל מתן מעמד לנין קטין של יהודי. בינואר 2007 יצאו העותרת ומשפחתה מישראל, כאשר העותרת הייתה כבת 14. ביום 7.3.16 חזרה העותרת יחד עם הוריה ואחיה לישראל והגישה בקשה לקבלת מעמד מכוח נוהל מתן מעמד לנין קטין של יהודי. בקשתה נדחתה מאחר והמעמד הארעי בו החזיקה העותרת פקע.
העותרים טוענים כי על אף יציאתה של העותרת 1 לחו"ל היא זכאית להמשך מעמד מכוח נוהל הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי, זאת בהיותה נינה של יהודי אשר עלתה עם כל משפחתה לישראל בהיותה קטינה ואושר לה מעמד ארעי בשנת 2005. נטען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סבירות וללא כל צידוק. כן נטען כי בנוהל הרלוונטי אין כל הוראה או דרישה לסגור/לבטל מספר ת.ז. אשר ניתן לעותרת 1 כדין ובהתאם לנהלים, רק בשל שהותה בחו"ל בנסיבות משפחתיות. נטען כי היה על המשיב לבחון חידוש הארכת אשרתה של העותרת 1 בהתאם לנסיבות ולא לדחות בקשתה על הסף. כן נטען כי על פי הנוהל היה על המשיב להעביר את הבקשה להתייעצות עם דסק אשרות במטה, אך במקרה זה נראה כי ההחלטה ניתנה על ידי לשכת המשיב וללא התייעצות המטה. נטען כי רק לאחר טענת העותרים לעניין זה נכתב לפתע במכתבו של המשיב מיום 27.7.16 כי ההחלטה לכאורה ניתנה בהתייעצות עם ראש הדסק, זאת למרות שלא צוין כך בהחלטה מיום 21.4.16. עוד נטען כי המשיב לא לקח בחשבון את נסיבות יציאתה של העותרת מהארץ עם משפחתה לאור מצבם הרפואי של סבה וסבתה, את העובדה שכל משפחתה מתגוררת כאן בישראל ואת העובדה שכתוצאה מההחלטה תתנתק העותרת, שחלק ניכר מחייה כילדה גדלה בישראל, ממשפחתה היחידה ותיוותר בגיל 22 לבדה באוקראינה. נטען כי מדובר בפגיעה קשה ולא מידתית בעותרת 1 ומשפחתה וזכותו של העותר 3 כיהודי.
המשיב טוען כי לא נפל פגם בהחלטה וכי בקשת העותרת נדחתה כדין מאחר שעניינה אינו עונה על התנאים שנקבעו בנוהל מתן מעמד לקטין נין של יהודי. נטען כי ההחלטה נכונה וראויה, התקבלה בהליך ראוי בהתבסס על מלוא המידע הנדרש ולאחר שהופעל שיקול דעת מקצועי. נטען כי ההחלטה מצויה בגדר מתחם הסבירות, אינה לוקה בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין ואין מקום להתערב בה.
עוד טוען המשיב כי ערך בירור אשר העלה כי העותרת אינה מקיימת את התנאים שפורטו בנוהל מתן מעמד לנין קטין שכן אינה קטינה, עזבה את ישראל, לא קיימה מרכז חיים בישראל משך 3 שנים לפחות ובוודאי שלא קיימה מרכז חיים בישראל יחד עם הוריה זכאי השבות. לכן נמצא כי אינה מקיימת את תנאי הנוהל. לאחר היוועצות עם ראש דסק צפון במטה רשות האוכלוסין התקבלה החלטת המשיב לדחות את בקשתה לקבלת מעמד מכוח הנוהל. גם הערר שהגישה העותרת נדחה מהטעם שהעותרת אינה עונה על תנאי הנוהל. נטען כי לא נפל כל פגם בהחלטה, אשר התקבלה כדין ובהתאם להוראות החוק והנוהל. נטען כי הנוהל חל רק על נין שהינו קטין וכי העותרת הגישה בקשתה לקבלת מעמד לאחר חזרתה לישראל וכאשר מלאו לה 22 שנים. לכן לא ניתן לראות בה קטינה. לכן גם נטען כי אין כל בסיס לעתירה ולדרישת העותרת כי יינתן לה מעמד בישראל. כן נטען כי גם חוק השבות אינו חל על מי שהוא דור רביעי ליהודי ואין העותרת זכאית למעמד מכוח חוק השבות. נטען כי המעמד הארעי שניתן לעותרת פקע שכן היה מדובר במעמד שניתן לשנה ובכל שנה יש להאריכו לאחר בדיקה האם הנין מקיים מרכז חיים משותף בישראל עם הוריו ולא עזב את הארץ בגפו או עם הוריו. לכן נטען כי אין כל ממש בניסיון העותרת לדרוש כי המשיב יחדש את הרישיון שניתן לה לפני שנים רבות, רישיון שפקע ואין מקום לחדשו או להאריכו מכוח נוהל נין קטין.
המשיב טוען כי העותרת בגרה. לא ניתן ליתן לה מעמד מכוחו של הנוהל. נטען כי העותרת יכולה להגיש בקשה מכוחו של מקור זכות אחר, ככל שעניינה ממלא אחר התנאים הנדרשים. נטען כי הטעם המובא – רצונה של העותרת לגור לצד משפחתה – אינו יכול ליתן מענה במסגרת נוהל מתן מעמד לנין קטין ולכן כדין נדחתה בקשת העותרת ואין מקום להתערבות ביהמ"ש. עוד נטען כי המשיב קיים את חובת ההיוועצות עם מטה רשות האוכלוסין ויש לדחות את ניסיון העותרת להטיל דופי בהתנהלות גורמי המשיב. כן נטען כי הנוהל אינו קובע חובה לציין בהחלטה את דבר ההיוועצות והיעדר ציון פרט זה אינו גורע מתקינות ההחלטה. עוד נטען כי דין העתירה להידחות מחמת השיהוי בהגשתה שכן החלטת המשיב ניתנה ביום 21.4.16 ואת הערר דחה המשיב ביום 8.5.16, אך העתירה הוגשה רק ביום 27.10.16.
להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט הורה בפתח הדיון, בצד הערות בנוגע לאופן בחינת והתייחסות הצדדים להליך שהתקיים, כי תוגש תגובה בכתב. המשיב, בהגינות באי כוחו, ובשים לב לסוגית תקינות ההליך שעליה הצביע בית המשפט עוד בהחלטתו מיום 26.10.2016, הגיש כתב תשובה, על כל המשתמע מכך.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטות המשיב בעניינם של העותרים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי נפל בהתנהלות המשיב פגם המצדיק החזרת עניינם של העותרים לבחינה מחדש אצל המשיב, תוך התייעצות עם דסק אשרות, בהתאם לנהלי המשיב.
חוק השבות מעניק ליהודים ובני משפחותיהם זכאות לקבלת אשרת עולה. זכות זו מתפרשת גם לילדיו של יהודי ולנכדיו של יהודי, אשר זכאים לעלות מכוח חוק השבות. כך קיבלו הוריה של העותרת את מעמדם בישראל, כמפורט לעיל. בנוגע לנין או נינה של יהודי שונה מצב הדברים. חוק השבות אינו מעניק להם זכות לעלות עם משפחתם לישראל. עם זאת, המשיב קבע כי בנסיבות מסוימות יינתן לקטינים נלווים לנכד של יהודי מעמד של קבע, זאת מכוח חוק הכניסה לישראל. שיקול הדעת הנתון למשיב בהענקת רישיונות ישיבה הינו רחב ובימ"ש אינו נוהג להתערב בו [ראו: בג"צ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד כז(1), 113, עמ' 116-117; בג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505 ; בג"צ 1031/93 אליאן (חוה) פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4), 661; בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביים נ' שר הפנים ואח', פ"ד נח(5), 412, עמ' 447-448; בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289 (2002); בג"ץ 2527/03 סועאד אסעיד ואח' נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ח(1), 139; עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים – מנהל האוכלוסין ואח', [פורסם בנבו] (ניתן ביום 2.7.2008); עע"ם 6147/11 גורוביץ נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין [פורסם בנבו] (ניתן ביום 3.3.2013); עע"ם 471/12 מדינת ישראל נ' אנג'י בוטנג [פורסם בנבו] (ניתן ביום 8.7.2012); עע"ם 4909/15 CARRASCAL CABARCAS ANTHONTY STEVEN נ' שר הפנים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 3.11.2015)]. כמובן שהחלטת המשיב אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית.
המשיב הסדיר את הליך מתן רישיון לקטין נלווה לנכד של יהודי בנוהל מס' 5.2.0027 המכונה "נוהל הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי". עם זאת, כנטען על ידי המשיב, הנוהל חל אך ורק על קטינים אשר הינם נינים ליהודי והוריו הוכרו כזכאי שבות. הקטין יקבל רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5, כפי שקיבלה העותרת, והרישיון יוארך מעת לעת. לאחר שלוש שנות רישיון ישיבה ניתן להגיש בקשה להתאזרחות או ישיבת קבע בישראל. כך על פי הנוהל. העותרים פעלו בהתאם לנוהל כאשר עלו לישראל לראשונה והעותרת קיבלה אשרה מסוג א/5.
עם זאת, בעת ההליך עזבו העותרים את הארץ ושבו לאחר שהעותרת בגרה ואיננה קטינה עוד. על כן, כאשר פנתה העותרת בבקשה לקבלת מעמד בשובה לישראל, נדחתה בקשתה מהסיבה שהמעמד הארעי שניתן לה בעבר פקע.
כפי שטענה ב"כ העותרים, מבחינת ההחלטה מיום 21.4.16 עולה כי ההחלטה ניתנה על ידי מרכזת האשרות בלשכת המשיב בחיפה. לא צוין בהחלטה כי הבקשה הועברה להתייעצות עם דסק אשרות במטה. זאת למרות שבהתאם לנוהל מתן מעמד לנין של יהודי, כאשר המבקש אינו עונה על אחד התנאים הקבועים בנוהל למתן ארכה לאשרה או לקבלת אשרה קבועה, יש להעביר את העניין להתייעצות עם דסק אשרות במטה. לאחר שב"כ העותרים פנתה אל המשיב בעניין זה, נענתה במכתבו של המשיב מיום 27.7.16 כי ההחלטה מיום 21.4.16 אמנם ניתנה על ידי לשכת המשיב בחיפה אך בהתייעצות עם ראש הדסק. המשיב אינו מציג לביהמ"ש כל מסמך או אסמכתא המעידים על כך כי אכן נעשתה התייעצות עם ראש הדסק וממכתביו נראה, על פני הדברים, כי בקשתה של העותרת נדחתה על הסף. כאמור, לא הוצגה גם כל אסמכתא להתייעצות כלשהי עם ראש הדסק או התייחסות כלשהי לעמדת ראש הדסק. מן הראוי היה, בנסיבות העניין, וכאשר מדובר בפגיעה משמעותית בעותרת ובמשפחתה, להציג את עמדת ראש הדסק המנומקת, ולו רק לשם מראית פני הצדק.
כאמור, מן ההחלטות בעניינה של העותרת נראה כי עניינה נדחה על הסף. מדובר בעותרת צעירה, כבת 22, אשר בגרה לא מזמן, שהינה עדיין חיה עם הוריה, אזרחי ישראל. עמם עזבה את הארץ ועמם שבה לארץ וככל הנראה אין לה משפחה שתקבל אותה בחו"ל. בנסיבות אלו, מדובר בפגיעה משמעותית בעותרת ובמשפחתה כתוצאה מהחלטת המשיב ומן הראוי היה לבחון עניינה בהתאם לנהלי המשיב, תוך התייעצות עם דסק אשרות במטה. מדובר בהחלטה מנהלית אשר יש בה משום פגיעה בזכויות אדם – זכויות העותרים 2 -3, אזרחי ישראל, לחיי משפחה משותפים וזכותה של העותרת לקשר עם הוריה. כאשר מדובר בהחלטה מנהלית שמגלמת בתוכה פגיעה כה משמעותית בזכויות אדם, אין זה ראוי כי ההחלטה תתקבל ללא קיום חובת ההתייעצות הקבועה בנהלי המשיב, דבר שעל פני הדברים נראה כי לא בוצע. ההליך התקין מחייב כי יערך תעוד מתאים המצביע על כך שקוימה חובת התיעצות וכי כל הנתונים הנדרשים לעניין, לרבות טעוני העותרים/מבקשי האשרה, היו לנגד עיני הגורם המוסמך במטה רשות האוכלוסין. מראית פני הצדק אינה מאפשרת קבלת טענות המשיב לעניין ההליך שהתקיים, כאשר לא הובא בפני ביהמ"ש כל מסמך או התייחסות של דסק אשרות במטה לעניינה של העותרת.
יצוין כי יש בסיס לטענת המשיב בדבר שיהוי בהגשת העתירה, שכן מדובר בהחלטה מאפריל 2016 והחלטה בערר ממאי 2016 והעתירה הוגשה רק באוקטובר 2016. כן נראה, על פני הדברים, כי יש בסיס להחלטת המשיב לפיה העותרת אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בנוהל ואין מקום ליתן לה אשרה לאחר שאשרתה פקעה. יחד עם זאת, נראה כי נסיבות העניין ומשקלה של ההחלטה המגלמת בתוכה פגיעה משמעותית בזכויות העותרים לניהול חיי משפחה משותפים מצדיקות החזרת עניינה של העותרת אל המשיב לצורך בחינת העניין מחדש תוך התייעצות עם דסק אשרות במטה המשיב, כאמור בנוהל.
סיכום:
אשר על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי נפל בהתנהלות המשיב פגם המצדיק החזרת עניינה של העותרת אל המשיב, אשר יבחן את העניין תוך התייעצות עם דסק אשרות במטה המשיב כנדרש. ראוי כי כל הנתונים, לרבות טיעוני העותרים, יעמדו לעיונו של הגורם המוסמך במטה רשות האוכלוסין.
העתירה מתקבלת במובן זה שההחלטה שניתנה בעניינה של העותרת תבוטל. עניינה של העותרת יוחזר אל המשיב לבחינה תוך התייעצות עם דסק אשרות במטה המשיב כנדרש. לאחר קיום ההליך כנדרש ימסור המשיב החלטה חדשה. מובהר כי אין בכך כדי להביע עמדה לגופה של ההחלטה שתינתן, אלא רק לעניין הצורך בבחינת העניין מחדש בהתאם לנהלים ותוך קיום התייעצות עם דסק אשרות במטה המשיב.
בשולי האמור אוסיף כי ככל שקיים מסלול אחר שבאמצעותי יכולים העותרים לקבל סעד ראוי כי תינתן להם הדרכה מתאימה, כך שיוכלו לשקול צעדיהם.
בנסיבות העניין, ומאחר והעותרים מיוצגים ע"י הלשכה לסיוע משפטי, יישא כל צד בהוצאותיו.
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ז שבט תשע"ז, 13 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
|
|
|
ר' שפירא, ס. נשיא
|