העברת בעלות על ידי ייפוי כח ללא עסקת יסוד בשל זעקת ההגינות

השאלות שעל הפרק:

האם יש להצהיר על בטלותו של ייפוי כח בלתי חוזר שחתמה אמם המנוחה של הצדדים, או שמא רשאי הנתבע לפעול להעביר זכויות במקרקעין מכוחו ואם כן האם רשאי הוא להעביר הזכויות מכוחו לעצמו או רק לצד ג' מטעמו?

א.        על ההליך, הצדדים, המקרקעין והעובדות המוסכמות:

1. בשתי התביעות שבפניי, אשר הדיון בהן אוחד, ניטשה מחלוקת זהה בין הצדדים ביחס לאפשרות שימוש הנתבע בייפוי כח בלתי חוזר שחתמה אמו ביחס לזכויותיה במקרקעין הידועים כגוש ***, חלק מחלקה ** מאדמות נצרת (להלן: "המקרקעין").

2. התובעים והנתבע, כולם אחים ויכונו לצרכי נוחות הדיון לפי שמותיהם הפרטיים : "י.ס.", "מ.ס. ", ו"ע.ס.". שני הוריהם של בעלי הדין נפטרו זה מכבר.

3. המקרקעין הנ"ל היו במקור בבעלותו של אביהם המנוח של בעלי הדין, מר מ.ס. ז"ל, (להלן : "המנוח" או "האב") והזכויות בהם הועברו במלואן על שם אמם המנוחה של בעלי הדין, הגב' ר.ח. ז"ל (להלן: "המנוחה" או "האם"), וזאת מכוח צו ירושה שניתן בעניינו על ידי הרשמת לענייני ירושה בנצרת ביום 10.9.06. חשוב להדגיש, כי העברת הזכויות בפועל, קרי ברישום בלשכת רישום מקרקעין, בוצעה רק זמן רב לאחר פטירת המנוח ולאחר מתן צווי הירושה וזאת בשל בעיות רישומיות ביחס למקרקעין. עובדה זו צריכה ציון לענייננו, הואיל והיוותה המניע העיקרי לניסוח ייפוי הכוח שבמחלוקת, כפי שנוסח בסופו של יום.

4. זה המקום לציין, כי במסגרת אותו צו ירושה של אביהם המנוח נרשם, כי ילדיהם של ההורים המנוחים הסתלקו מחלקם בעיזבון אביהם המנוח לטובתה של האם המנוחה (ראה הערת הרשמת לענייני ירושה במסגרת צו הירושה שצורף כנספח ב' לכתב התביעה המתוקן מיום 15.12.15).

5. האם המנוחה אף היא נלקחה לבית עולמה וניתן בעניינה צו ירושה על ידי הרשמת לענייני ירושה בנצרת ביום 9/11/2015.

6. משכך ובשים לב לצו הירושה, טוענים התובעים, כי זכויותיה של המנוחה במקרקעין אמורות להיות מונחלות לצדדים בהתאם לחלקיהם בצו הירושה, אלא שנודע להם, כי הנתבע החל לפעול לרישום זכויות במקרקעין מכוח ייפוי כוח עליו חתמה המנוחה עוד בחייה, ומכאן התביעה שהגישו למתן פסק דין הצהרתי ועניינה בטלותו של אותו ייפוי כוח או הצהרה שיפוטית של בית המשפט, כי לא ניתן להעביר זכויות במקרקעין מכוחו.

ב.         טענות התובעים:

7. י.ס. ומ' טוענים, כי מכוח הורשת המקרקעין אחר פטירת אמם המנוחה, אמורים שלוש האחים להירשם כבעלים של המקרקעין. לדבריהם, י.ס. בנה דירתו וגר עם משפחתו במקרקעין, כאשר מדובר בדירה שבנה י.ס. מכספיו ובכוחות עצמו עוד בשנת 1985 והיא נמצאת מעל בית ההורים המנוחים. מ.ס. לא גר במקרקעין.

8. לשיטתם של התובעים אין זה סביר בנסיבות אלו שאמם הייתה מקפחת אותם ומעבירה את כל הזכויות במקרקעין לרבות בדירה בה גר י.ס. אך ורק על שמו של אחיהם ע.ס.. לדידם, ייפוי הכוח הוחזק בסתר מפניהם על ידי הנתבע ולא נעשה בו שימוש אלא רק כעבור 4 שנים מאז שנחתם והדבר מחזק התמיהות וסימני השאלה לעניין נכונותו ותוקפו. הם טוענים, כי המנוחה הייתה תלויה רבות בע.ס והייתה מושפעת על ידו וייתכן שהוא ניצל זאת לרעה תוך פגיעה בהם ובזכויותיהם. עוד מוסיפים התובעים כי נפל פגם בניסוח ייפוי הכוח והוא נעדר כל עסקת יסוד המצביעה על כוונת המנוחה ליתן במתנה את רכושה לנתבע ועל כן, אין הוא יכול לעשות שימוש בייפוי הכח המדובר.

ג.         טענות הנתבע:

9. הנתבע טוען, כי אמם המנוחה של הצדדים ערכה ייפוי כוח בלתי חוזר ביום 4.8.12, ובמסגרתו למעשה העבירה את מלוא זכויותיה במקרקעין שבמחלוקת לבעלותו (להלן: "ייפוי הכוח הבלתי חוזר"). אם כך הם פני הדברים, הרי שלגבי דידו של הנתבע, אין אחיו - התובעים רשאים ויכולים לטעון שהם זכאים מכוח דיני הירושה לקבל את חלקו במקרקעין, הואיל והאם אינה יכולה להוריש מה שאין לה בעת פטירתה. הצו הירושה הינו דקלרטיבי ואינו קובע את היקף עזבון המנוחה. עזבון זה אינו כולל זכויות שהמנוחה עוד בחייה ביקשה למסור.

10. הנתבע הוסיף, כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר איננו ניתן לביטול והוא תקף גם לאחר פטירת אמם המנוחה של הצדדים, כפי שנרשם בסעיפים 9-10 שבו. כמו כן, נטען על ידי הנתבע, כי ייפוי הכוח לא נערך 'כך סתם', אלא לאחר שהאם המנוחה גילתה, כי חתימתה זויפה ביחס לייפוי כוח בלתי חוזר בנוגע לחלקה אחרת לטובת מ.ס. , וכאשר הבינה שאינה יכולה לבטוח בילדיה, החליטה להעביר מלוא זכויותיה בכל החלקות שירשה מבעלה המנוח לידי הנתבע.

בהקשר זה הפנה הנתבע להליך אחר שעודו מתנהל בין מ.ס. לבין הנתבע במסגרת תמ"ש  35074-12-12 בפני כב' השופטת רונית גורביץ'. אגב, בהליך זה עוד הספיקה האם המנוחה למסור עדותה בפני כב' השופטת גורביץ' ביום 24/12/12.

ד.         פסק הדין "הראשון" והערעור עליו:

11. התובענה נקבעה במקור לישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה ולקראתה הגיש י.ס. תצהיר בודד מטעמו, ומנגד הגיש ע.ס. תצהירו שלו וכן תצהיר של עד לחתימת ייפוי הכוח בשם פלוני.

12. במהלך הדיון מיום 8/5/16 הודיעו ב"כ הצדדים, כי הלכה למעשה ניתן לייתר שמיעת ראיות ולהכריע בתובענה על יסוד החומר המונח בפני בית המשפט, כאשר הפלוגתא העיקרית, אם לא היחידה שביניהם, הינה ביחס לשאלה (המשפטית) האם יכול היה הנתבע להעביר הזכויות במקרקעין מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר, כפי טענתו, או שמא מדובר בייפוי כוח שהוא בטל ומבוטל כטענת התובע.

13. הסכמות הצדדים בעניין ההסדר הדיוני אושרו על ידי וקיבלו תוקף של החלטה, והצדדים הגישו סיכומים ביחס לטענותיהם המשפטיות בכתב בהתאם.

14. ביום 30/11/16 ניתן פסק דיני במחלוקת המשפטית לעיל ובגדרו דחיתי את התביעה תוך שקבעתי, כי ייפוי הכח הבלתי חוזר תקף וניתן להעביר הזכויות במקרקעין מכוחו.

15. י.ס. ערער על פסק הדין וערכאת הערעור הורתה בהסכמת הצדדים לבטל פסק הדין ולהשיב ההליך בפניי לשם שמיעת ראיות (הגם שבמקור הצדדים ביקשו שלא לשמוע ראיות וליתן פסק דין בפלוגתא המשפטית).

16. ערכאת הערעור הנכבדה הוסיפה עוד וקבעה בפסק דינה הקצר, כי "לא ניתן ליתן פסק דין על פי ייפוי הכח הבלתי חוזר בלבד" (עמ' 2 שורה 4 לפסק הדין בעמ"ש 42935-06-16).

ה.        העדויות שהובאו בפני בית המשפט וניתוחן:

17. מיד עם מתן פסק הדין של ערכת הערעור הנכבדה, הוריתי לצדדים לתאם מועדים לקביעת ישיבת הוכחות ולהודיע על עדיהם ומשך הזמן הנדרש לקיום ישיבת ההוכחות וכך הם עשו וביום 16/2/17 התקיימה ישיבת ההוכחות.

18. מטעם התובעים העידו הם בעצמם ומטעם הנתבע העיד הוא בעצמו וכן עורך הדין שערך ייפוי הכח הבלתי חוזר, עוה"ד מרוואן דראושה. כמו כן, העיד עד מטעמו של הנתבע, אשר נכח במשרד עורך הדין במקרה ובאקראי בעת שהמנוחה חתמה על ייפוי הכוח ושמע את פרטי השיחה שהתקיימו בינה ובין עו"ד מרוואן דראושה. יצוין כי מדובר בעד המכירהן את המנוחה והן את יתר כל בעלי הדין, ואין לו אינטרס בהליך שבפני לטובת צד זה או אחר. עם זאת, מדובר בעד שהוא קרוב משפחה של עורך הדין ועובדה זו נלקחת בחשבון.

19. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שמיעת כל העדויות והראיות שהביאו הצדדים, לא זו בלבד שלא מצאתי לשנות מתוצאת פסק הדין הראשון שניתן ואשר היה מבוסס על טעמים משפטיים בלבד, אלא שמצאתי כי כל העדויות והראיות שהובאו הופכות את המסקנה של דחיית התביעה לא רק לנכונה אלא גם לצודקת. כפועל יוצא, אין לי כל ספק, כי ע.ס. רשאי לעשות שימוש בייפוי הכוח של אמם המנוחה של הצדדים לצרכי העברת זכויות במקרקעין על שם כל צד שמעוניין בו לפי בחירתו. אוסיף עוד, כי בשעה שכבר בפתח דיון ההוכחות הודיעו הצדדים כי הנתבע עשה שימוש בייפוי הכח הבלתי חוזר והעביר הזכויות במקרקעין על שם בנו, כבר אז ניטל כל העוקץ מהתביעה, שהרי אף לשיטת התובעים, אין הנתבע יכול להעביר זכויות באמצעות ייפוי הכח על שמו, אך אין חולק שהוא יכול להעביר זכויות במקרקעין כשלוח של האם המנוחה על שם כל צד ג' מטעמו, גם ללא תמורה (סעיפים 2-3 לייפוי הכח ועיקרי הטיעון של התובעים בפני ערכאת הערעור). לפיכך, לא ברור לבית המשפט מדוע נדרש לבזבז זמן שיפוטי רב הכרוך בשמיעת העדויות ובכתיבת פסק דין זה, אך אנוס הוא היה לעשות כן בשל מצוות ערכאת הערעור וסירוב התובעים לחזור בהם מתביעתם.

אדרש כעת לעדויות שהובאו בפניי, למהימנותן ולמשקלן ולאחר מכן אדרש לפן המשפטי של הסוגייה.

20. אפתח ואציין, כי שני התובעים לכאורה נעדרי כל ידיעות באשר לנסיבות עריכת ייפוי הכח המדובר. עם זאת שניהם סברו, כי המנוחה לכאורה הושפעה או הייתה תלויה באחיהם הנתבע ועל כן הסכימה לחתום על ייפוי הכח לטובתו. אלא מאי, שמעל דוכן העדים התחוור, כי הם סתרו האחד את דברי השני בהקשר זה ; בעוד מ.ס. טען לתלות והשפעה של ע.ס.  (ראו עדותו בעמ' 9 שורות 15-30) הרי שאחיו י.ס. לא טען זאת ואמר כי מדובר ביחסים "רגילים" ללא קיומה של תלות (עמ' 12 שורות 25-26 לפרוטוקול).

21. כן יש לציין, כי התרשמות בית המשפט מעדות מ.ס. הינה שלילית. ראשית, מ.ס.  הגיש התביעה למרות שהוא לא גר במקרקעין ולכאורה אין לו עניין בהם. הצטרפותו להליך שבפניי מונעת מהליך אחר שניהל כנגד המנוחה וכנגד הנתבע בתמ"ש 35074-12-12 (להלן "ההליך הקשור"). אמנם אותו הליך קשור לא הסתיים עד כה בהכרעה שיפוטית, אך הוא חשוב לענייננו כדי להבין טוב יותר את המחלוקת בין הצדדים ואת המניעים של המנוחה לערוך את ייפוי הכח. בגדרו של ההליך הקשור, טען מ.ס. , כי קיבל מהאם במתנה מקרקעין (שאינם המקרקעין נשוא ההליך שבפניי) והוא רשאי להעביר זכויות בהם, אלא שהוא לא יכול לעשות כן בשל הערה שנרשמה בטאבו ואותה ביקש לבטל. האם המנוחה התנגדה לכך וטענה, כי מ.ס.  זייף חתימתה על ייפוי כח בלתי חוזר ועל הסכם המתנה ביחס לאותם מקרקעין וכי נרשמה בלשכת רישום מקרקעין הערה מכוח ייפוי כח בלתי חוזר שלא ניתן לבצע עסקה במקרקעין אלא בהסכמתה או בהסכמת י.ס. (ראה כתב ההגנה מטעמה מיום 28/1/13). המנוחה אף העידה בפני כב' השופטת רונית גורביץ' ביום 24/12/12 במסגרת בקשה לסעד זמני ונשבעה באלוהים שלא ויתרה (קרי לא מסרה במתנה) על זכויותיה באותם מקרקעין לטובת מי מבניה (עמ' 3 שורה 21 לפרוטוקול).

22. בהליך שלפניי העיד עו"ד דראושה מרוואן ביחס לנסיבות שהביאו את המנוחה לחתום על ייפוי הכח הבלתי חוזר לטובת הנתבע וזאת כהמשך ישיר מההליך הקשור. הסברו של עוה"ד דראושה מדבר בעד עצמו והוא ממחיש, עד כמה הייתה מאוכזבת המנוחה מהבן מ.ס. ולא סמכה עליו או על י.ס. (שחבר אליו בהליך הקשור) ועל כן ערכה את ייפוי הכח המדובר במטרה להתפטר מהזכויות במקרקעין ולהעבירן על שם הנתבע כדי שזה יעשה בהם כרצונו. ראיתי לנכון להביא דבריו כפי שנאמרו לפרוטוקול:

"נתחיל עם יפוי כח מוקדם מחוץ [צ"ל חודש] מרץ. הייתה לנו עסקה שהזכויות של המנוחה רשומות בטאבו והיה ברור שהיא רוצה להעביר מה שרשום בטאבו לבנה.  וגם הנסיבות היו  אותן נסיבות, היה רקע לשני יפוי כח. המנוחה היו נסיבות שהמנוחה גילתה שהבן הבכור זייף את טביעת האצבע שלה על יפוי כח ועל עסקת מתנה, ואני אף התלוותי אליה למשטרה שהגשנו תלונה והיא לא רצתה בהתחלה להגיש תלונה, אבל בגלל שהצד השני לא רצה לחזור בו היא הגישה תלונה, זה כאב לה מאוד, ואפילו שבר אותה, המעשה הזה. אז באותה חלקה המוזכרת ביפוי כח מחודש מרץ לא עשיתי רק יפוי כח גם התחייבות שלא לעשות עסקה אלא בהסכמתי או בהסכמת הבן השני שהוא היה בצד שלה ורשמנו הערה בטאבו כדי לטרפד את העסקה המזויפת עשיתי התחייבות שימנע עסקה וגם חתמתי על יפוי כח ועשיתי דברים כדי לטרפד את מעשה הזיוף. לגבי יפוי כח השני נשוא התביעה, מה שקרה, שהאישה עד חודש אוגוסט התנהל מו"מ עם הבן שלכאורה זייף, התערבו כל מני אנשים גם המודד והמנוח, גם עורכי דין קרובי משפחה ולא הצלחנו לשכנע אותם לפתור את העניין ואז האם חששה שיהיו עוד יפוי כח ועוד עסקאות מזויפות בסיפור הזה, היא באה אלי ואמרה לי יחד עם הנתבע שהיה בצד שלה, כי הבן הבכור עשה אותו מעשה לכאורה, מעשה זיוף והבן השני לא יודע מה הסדר שלהם מבחינת מי מבוגר עמד לצדו ולא לצד אמו, ואז חששה שיש עוד פעולות שלא יודעת עליהם, ויש עוד עסקאות מזויפות היא אמרה שהיא שבורה ועייפה ורוצה שכל מה שבעלותה יהיה אצל הנתבע, הנתבע יהיה אחראי על זה ולא רוצה שום דבר על שמה.  בביקור הראשון הביאה רשימת חלקות, זה מופיע ביפוי כח מחודש אוגוסט. רוב החלקות רשומות על שם מדינת ישראל זה באיזור ציפורי זה הופקע אבל היה לה חלום או אמונה שאולי תשיג פיצוי או קרקע חלקית ורצתה לוותר לנתבע..."

...

"ת.    ואז היא אמרה שהיא רוצה יפוי כח שהנתבע ישלוט בהכל. אמרתי שאני לא עושה מתנה לא מוכן לעבוד על זה. אז אמרה שאעשה יפוי כח שהכל יהיה בידיו של הנתבע." (עמ' 29 שורה 29 עד עמוד 30 שורה 29 לפרוטוקול).

23. הסבריו ועדותו זו של עוה"ד מרוואן דראושה לא נסתרו כלל בחקירה הנגדית ולא ראיתי כל טיעון בסיכומי התובעים התוקף כלל את עדותו. לעובדה שהתובעים כלל לא ניסו לתקוף את אמיתות חתימת הנוטריון חשיבות נוספת מבחינה ראייתית המקימה חזקה עובדתית, כי טענותיו אמת הן (סעיף 19 לחוק הנוטריונים קובע כי "אישורו של נוטריון יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור").

משלא ערערו הנתבעים עצמם על עדותו של עוה"ד שערך את ייפוי הכח וכאשר בית המשפט רואה לנכון לאמץ כל הסבריו באשר לטעמים שהביאו המנוחה לערוך את ייפוי הכח כפי שנערך, ואת הנסיבות שקדמו לכך כפי תיאורו, הרי שנקודת המוצא של ההכרעה העובדתית היא, כי אכן המנוחה רצתה להעביר המקרקעין על שם הנתבע או מי מטעמו באמצעות ייפוי כח בלתי חוזר שעה שהייתה מאוכזבת ושבורה נפשית מהתנהגות התובעים ועשתה כן בשל חששה מפני זיופי חתימותיה על מסמכים נוספים מעבר לאלה נשוא עסקת המתנה שטען לה מ.ס.  בהליך הקשור. ייתכן שהמנגנון שנבחר על ידי עוה"ד דראושה ו/או על ידי המנוחה לא היה מושלם, אך עניין יידון בחלק המשפטי של פסק הדין.

24. עוה"ד דראושה הסביר עוד, כי המנוחה ובנה שקלו אם לערוך הסכמי מתנה ביניהם, אך לאחר התייעצות עם עורך דין אחר ובשל שיקולי מיסוי ומורכבות העניין החליטו לפעול באמצעות הכנת ייפוי כח בלתי חוזר.

"ש.   הם נכנסו אליך ומה היה?

ת.      כרגיל, נכנסו לחדר, הסברתי לאישה מה אני עשיתי, איזה יפוי כח ועניין הרישום מסובך, הוא בדק את העסקאות של האבא ומי מכר לאבא וגילה שאין זכר לעסקאות האלה ואמרתי שאם אני מגיש עסקת מתנה הם יחויבו בסכומים כי יש קנסות על עסקאות שלא דווח והרישום לא יהיה תלוי רק בהם אלא גם יצטרכו לחייב את נגם וגם את הבעלים הקודם, אז הם אמרו שהתייעצו עם עורך דין והדרך הכי טובה לעשות יפוי כח שיקנה לנתבע את הזכויות" (עמ' 34 שורות 22-27 לפרוטוקול)

ובהמשך:

" ש.  מה הסברת למנוחה לפני שחתמה

ת.      דיברנו על הבעיה של הרישום והם באו מוכנים לחתום על יפוי כח. היא הייתה שבורה  הרגישה נבגדת.

ש.      אולי חתמה בגלל שהרגישה נבגדת ולא ידעה על מה חתמה

ת.      לא. היא התעקשה לתת יפוי כח לנתבע כדי להבטיח שהנתבע לא ייזרק לרחוב. היא הסבירה שהנתבע גר שם. י.ס. גר לא זוכר. אבל רצתה להבטיח שנתבע ירוויח משהו ולא ינושל מהזכויות

ש.      הייתה לה מטרה שחלק מהבנים לא יקבלו כלום?

ת.      כל מה שעשתה, עשתה לדעתי, בתגובה למה שקרה. מה היו כוונותיה  אם היית שואל אותה, אם הייתה חוזרת הייתה אומרת שכולם בנים שלה אבל היא נאלצה להיכנס לזה רצתה  להגן על בן אחד בפני שני בנים" (עמ' 35 שורות 1-11 לפרוטוקול)

וכן הוא העיד:

"ש.   אז לצרוך כך נחתם יפוי כח לא לצורך מתנה

ת.      אני אמרתי את האמת מה קרה. המנוחה רצתה להיפטר מכל מה שבבעלותה רצתה שהנתבע יהיה אחראי ויעשה מה שבא לו בחלקות אלה" (עמ' 36 שורות 10-12 לפרוטוקול).

25. כאמור במעמד חתימת ייפוי הכח נכח במקרה ובאקראי עד נוסף בשם פלוני, שהיה עד לנסיבות החתימה ואף עדותו לא נתקפה כלל על ידי התובעים בסיכומיהם. מעדותו עולה, כי המנוחה בחרה להעביר כל רכושה עוד בחייה לנתבע כדי שיעשה בו כרצונו. וכך הייתה עדותו:

"ת.   ישבתי אצל מרואן ודיברנו פתאום נכנס הנתבע ואמו ואני מכיר אותם. התפלאתי שהם באו לעורך דין לא ידעתי על העניין. היא ישבה מולי והוא על ידי. אז מרואן שאל מה העניין אז אמו אומרת למרואן משהו בערבית, אני לא הבנתי "אני רוצה שתכין לי יפוי כח בלתי חוזר  לטובת ע. " אני לא הבנתי מה זה.  זה שפה משפטית.  אני ככה שמעתי. אמרתי לאמא שיש עוד שני לילדים, את לא רוצה להוריש להם, אמרה רק לו לא לילדים.

ש.      מרואן היה.

ת.      כן. גם הנתבע היה. היא הביאה ניירת למרואן ולא בדקתי את זה. הוא פנה למזכירה שלו שאני מכיר אותה 30 שנה והיא הכינה הסכמים והם חתמו.

ש.      על מה חתמו?

ת.      על יפוי כח נוטריוני ועל כמה ניירות, לא קראתי. אמרה שאת כל הנכסים שלה רוצה להוריש לע. . לא סוטה לכיוון הזה ולא לכיוון הזה בשבילי שלושתם אותו דבר. (ראו בעמ' 37 שורות 25 עד עמ' 38 שורה 3 לפרוטוקול)

26. הדברים של עוה"ד דראושה והעד הנוסף מתיישבים עם עדות וגרסת הנתבע שהשיב לשאלות בית המשפט כך:

"ש.   היית הכי קרוב לאמך?

ת.      לא. רגיל. היא הייתה מבקשת ממני כל מיני דברים ועשיתי לה

ש.      ואחיות

ת.      אני איתן ביחסים. הוא 20 שנה לא ראה את אחותו. הוא בכלל לא מסתכל עליה. י.ס. יורד היא יושבת בחוץ בחורף כדי שיגיד לה בוקר טוב, והוא היה מסתובב והולך והם בכלל לא ביחסים לא שרתו אותה בכוס מים.

ש.      למה אמך לא עשתה צוואה?

ת.      אני לא אגיד לה שום דבר. היא תעשה את הכל. זה רכושה והיא עושה מה שהיא רוצה. אם הייתה מבקשת היינו עושים

ש.      למה לא רצתה לעשות צוואה

ת.      לא יודע. לא בא לה, לא חשבה על זה.

ש.      אבל הלכה לעו"ד דראושה ונתנה יפוי כח

ת.      ליפוי כח הלכה מה שביקשה עשתה אם הייתה מבקשת צוואה היה עושה לה צוואה

ש.      נכון שכאשר חיה לא פעלת עם יפוי כח

ת.      כן

ש.      אחרי שנפטרה התחלת לפעול עם זה?

ת.      כן. כי הם התחילו גם כן.

ש.      הרי אם היא רוצה בחיים שלה לתת לך יפוי כח שתיקח את הכל, אז היא הייתה צריכה לומר לך ללכת לטאבו להעביר הכל על שמך ולא עשית את זה ולא אמרה לך את זה. אם זה נועד לעשות אחרי המוות, אז היתה עושה צוואה ואומרת שזה מה שרוצה, כועסת על התובעים ואתה תקבל הכל

ת.      זה לא רכוש שלי שאבקש ממנה לעשות צוואה. זה רכוש שלה. מה שביקשה ממני עשיתי, ביקשה עורך דין לקחתי זה לפי בקשתה

ש.      זה נועד להבטיח אותך אחרי המוות

ת.      אולי

ש.      למה לא לעשות צוואה?

ת.      לא ידעתי שצריך לעשות צוואה. אולי גם היא לא ידעה

ש.      לא שאלה את עו"ד דראושה

ת.      לא. היא אמרה לו רק לתת לי את כל מה שיש לה. ומה שהיא ביקשה עשה. לא יכול לבקש ממנה את זה.

ש.      אתה שמעת אותה אומרת את זה?

ת.      כן. לקחתי אותה והחזרתי אותה"

(ראו עמוד 27 שורה 20 עד עמ' 28 שורה 19 לפרוטוקול).

27. גם עדותו של הנתבע כלל לא נסתרה ולא קועקעה. מכאן נובע ויוצא, כי בפני בית המשפט לא פחות משלושה עדים מהימנים, שמסבירים כי המנוחה שהייתה מאוכזבת מבניה התובעים, רצתה להעביר כל רכושה לנתבע לאלתר כדי שיעשה בו כאוות נפשו. קביעה עובדתית זו, הוסברה היטב בעדויות שלפני, לא נסתרה כהוא זה וכעת מבקשים התובעים כי בית המשפט יפעל בניגוד לרצונה של המנוחה כפי שהוכח בראיות (הרבה מעבר למאזן הסתברויות) ויורה על בטלות ייפוי הכח.

ו.          דיון משפטי ונורמטיבי:

28. כאשר ההכרעה הייתה אמורה להתבסס על טיעונים משפטיים בלבד, מצאנו כי הטענה המרכזית של מ.ס. ו-י.ס. הייתה בתמצית זו: ייפוי הכוח הבלתי חוזר, הינו בטל ומבוטל, הואיל ובשורה שמתחת לכותרת "ייפוי כוח בלתי חוזר" נרשם: "נוטריוני / לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961*". מעבר לטיעון זה הוסיף ב"כ התובע, כי עיון בייפוי הכוח הבלתי חוזר מעלה שהמנוחה לכאורה ייפתה כוחו של הנתבע לבצע בשמה פעולות במקרקעין, אך אין ללמוד מכך, כי התכוונה להעביר לו את זכויותיה במקרקעין. על טענה זו חזר למעשה ב"כ התובעים המלומד בסיכומיו הנוכחיים וזאת בהרחבה יתרה.

29. ב"כ התובעים טוען, כי לצורך ביצוע עיסקה במקרקעין נדרש מסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין). לדבריו, מדובר בדרישה מהותית ואין די בייפוי הכח הבלתי חוזר כדי לעמוד בתנאי חוק המקרקעין לשם קיום "עיסקה" במקרקעין. לדבריו, במקרה הנוכחי אין מחלוקת שלא נערך הסכם בכתב זולת ייפוי הכח ואין ביטוי לעסקת המתנה בגוף ייפוי הכח, שכן לא נרשם בו במפורש, כי הנתבע הוסמך לבצע פעולות של העברה ללא תמורה. לדבריו, הנתבע הוגדר אך כשלוח של המנוחה ולא כצד ג' אשר לשם הבטחת זכויותיו ניתן אותו ייפוי כח (סעיף 9 ואילך לסיכומיו).

30. אין בידי לקבל את רוב טענות התובעים וצר לי כי עמדו כלל על המשך בירור התביעה לאחר שמיעת הראיות המדברות בעד עצמן, בייחוד מקום שלא מצאתי חולקין על גרסאות הנתבע, עוה"ד דראושה והעד הנוסף שנכח במשרדו ובייחוד מקום שלשיטתם ניתן לכאורה להעביר זכויות באמצעות ייפוי הכח על שם צד ג' שאינו הנתבע וכך אכן אירע בסופו של יום!

31. כפי שקבעתי בפסק הדין הראשון בנסיבות המקרה שבפניי סבורני, כי המסמך שהוגדר כייפוי כוח בלתי חוזר עונה על הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה והוא יכול בשל כך לשמש אחר דרישת "המסמך בכתב" כדי ליצור התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין כדרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, ועל כן וגם בהיעדר מסמך נוסף או נפרד (כגון הסכם העברת זכויות), יש להכיר בקיומה של זכות הנתבע במקרקעין מכוח ייפוי הכוח. דומה, כי מדובר במסמך המגלם הן התחייבות חוזית להקנות במתנה לנתבע את זכויות המנוחה במקרקעין, והן הרשאה בלתי חוזרת לנתבע להבטיח זכויות אלו.

32. חוק המתנה, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המתנה") קובע:

סעיף 2 : "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה."

                        סעיף 6 לחוק המתנה מוסיף וקובע כי:

"הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון."

33. אכן, צודק ב"כ התובעים, כי בכל הקשור במקרקעין ישנן הוראות מיוחדות הקבועות בסעיפים 6 ו- 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1968 אשר זו לשונן:

"6. עסקה במקרקעין היא הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה, למעט הורשה על פי צוואה.

7. גמר העסקה

(א)  עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.
(ב)  עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה."

34. יוצא אפוא כי, הקניית מקרקעין במתנה טעונה רישום וכל עוד לא נרשמה העסקה לא הושלמה עסקת המתנה (ראה: ע"א 493/91 מזרחי שמעון ואח' נ. מזרחי יעקב ואח', פ"ד נ(1) 99; ע"א 587/81 צ'יזיק נ' הורוביץ, פ"ד מ(1) 523, 321).

 ואילו סעיף 5 לחוק המתנה קובע:

"(א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.
(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.
(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן."

כאמור, סעיף 5(ב) לחוק המתנה מסייג את זכותו של נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה בטרם תושלם העסקה אם ויתר בכתב על רשות זו. נפסק במספר פסקי דין כי חתימת נותן המתנה על יפוי כח בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על רשות המתחייב לתת מתנה לחזור בו ממנה (ראה: ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 ; וכן ענין מזרחי לעיל).

35. ומעניין המתנה לעניין משמעות ייפוי הכח הבלתי חוזר ; בפסק הדין שניתן בע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה (4) 730 (2001) קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה, כי משמעותו המשפטית של ייפוי כוח בלתי חוזר נשאבת מהוראות סעיף 14 (ב) לחוק השליחות תשכ"ח – 1965. על פי האמור באותו סעיף, לא תסתיים שליחות באחד המצבים האמורים בסעיף קטן (א) "... אם ניתנה הרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר, או של השלוח עצמו, וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות". ההרשאה על פי הוראה זו ניתנת להבטחת "זכותו" של אחר. משמעות הדבר, כי זכות כזו חייבת להתקיים כתנאי לכך שתינתן הרשאה להבטחתה. כלומר, ייפוי הכוח עצמו אינו יוצר בדרך כלל את הזכות, אלא מהווה מכשיר לביצועה, בהנחה כי קיימת במקור חיצוני לייפוי הכוח.

36. יחד עם זאת, וכפי שב"כ התובעים הראה בעצמו בסיכומיו, בהחלט ייתכן מצב שבו ייפוי הכוח, על פי תוכנו, ישלב בתוכו את ההתחייבות החוזית של עושה המסמך להקנות זכות לאחר ובאותה נשימה יסמיך את השלוח לבצע את הזכות שניתנה, כך בדרך של הרשאה בלתי חוזרת. הדבר תלוי בנוסחו של המסמך ובתכליות ובמטרות שלשמן נערך.

37. על כן, היו מקרים רבים בהן דרשה הפסיקה את ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן בעניינים שונים, גם כעסקת יסוד של מתנה בין בני משפחה, וכך ייחסה לייפוי הכוח הבלתי חוזר תפקיד כפול: מחד גיסא, הוא מעיד על גמירת הדעת של הצדדים לבצע את המתנה, ומאידך גיסא, הוא מהווה הרשאה למיופה הכוח לפעול לביצוע העברת הזכויות (ראה למשל ע"א 595/89, צוריאנו נ' עיזבון המנוחה רינה בדיל, פ"ד מו (4) 705; ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא (2) 477). ובמקום אחר נרשם, כי "ככלל, אין מניעה כי שתי מערכות אלו – ההסכם הבסיסי והשליחות – תתמזגנה ותבואנה לידי ביטוי שתיהן בייפוי הכוח. משכך, אף במידה ואין בנמצא הסכם עצמאי להקניית הזכות אשר לשם יישומו ניתן ייפוי הכוח, יהיו מקרים בהם ייפוי הכוח עצמו ייראה כמבטא את ההסכם הבסיסי וכולל אותו..." (ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מה(5) 410, 423 (1991)).

38. זאת ועוד, כאשר מדובר בדיון בתוקפו של ייפוי כח בלתי חוזר שמבטא עסקה בין קרובי משפחה, ראתה הפסיקה לנכון לרכך את דרישת הכתב ואף להביא לויתור על הצורך בקביעתם של תנאים מפורטים ונוקשים להבטחת המסויימות הדרושה לשם עמידה בדרישת הכתב (ראו עניין טוקאן לעיל וכן ראו בע"מ 9825/05 סמיר מוחמד חג' חמדאן נ' סמיר מוחמד חמדאן חג' אחמד, (ניתן ביום 28/10/2009, פורסם במאגרים) ואושר בדנ"א 9132/09)

39. אשוב לפיכך, וביתר שאת, על קביעתי בפסק הדין הראשון לפיה, אין מדובר בפרשנות נדירה של ייפוי כוח בלתי חוזר, לא כל שכן במקומותינו שבהם נוכח בית המשפט פעמים רבות, כי העסקאות בדבר העברת זכויות במשפחה במקרקעין נעשות באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר ללא הסכם מכר נוסף או נלווה. בנסיבות המקרה הנוכחי בהן סברה המנוחה כי בנה מ.ס. זייף חתימתה על הסכם מתנה, מובן מדוע לא רצתה לערוך הסכמים נוספים, אלא להיפטר מהמקרקעין שבבעלותה ולמנות את הנתבע כמי שיהיה אמון עליהם. אך אין מדובר בנאמנות, אלא בהבעת רצון להעביר מלוא הזכויות ברכוש המנוחה לנתבע שיעשה בו כאוות נפשו.

40. כאשר מעיינים בייפוי הכוח הבלתי חוזר נשוא המחלוקת, מוצאים בו הסמכה של המנוחה את הנתבע לשם עשייה בשמה, במקומה, כל פעולה בנוגע למקרקעין, לרבות העברתם, מכירתם, פדיונם, שכירותם, משכונם, חידוש רישומם, חלוקתם, החזקתם, פינויים וכיוצא בזה (ראה סעיפים 2-3 לייפוי הכוח הבלתי חוזר). זאת ועוד, ייפוי הכוח נוקב בסעיף 3 שבו במפורש במלים "להעביר" את הרכוש ו/או כל סוגי הזכויות שבו (חכירה, משכנתא, חזקה וכו'). בנוסף, בסעיף 9 לייפוי הכוח הבלתי חוזר נרשם, כי היות וייפוי הכוח ניתן לטובת צד ג' הנ"ל, אשר זכויותיו עומדות ותלויות בייפוי הכוח, הרי שהוא יהיה בלתי חוזר ולא תהיה רשות למנוחה לבטלו או לשנותו וכוחו יהיה יפה גם אחרי פטירתה והוא יחייב גם את יורשיה. בסעיף 10 נרשם, כי ייפוי הכוח יישאר בתוקף גם לאחר מותה, ושוב נרשם כי יחייב את יורשיה. הסבר על כך גם מצאתי בעדותו של עוה"ד דראושה, ממנה עולה כי המנוחה ביקשה כי ייפוי הכח הבלתי חוזר יחול מאותו רגע שנחתם אך יהיה בתוקף גם לאחר פטירתה.

41. אין כל ספק בעיניי, כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר כשמו כן הוא, ייפוי כוח בלתי חוזר, אשר מהווה בנסיבות העניין גם את עסקת היסוד, שהיא למעשה המתנה של המקרקעין מהמנוחה לנתבע, וגם את אופן ביצוע עסקת היסוד, קרי באמצעות ייפוי הכוח וההרשאה.

42. טענתו של ב"כ התובע, כי מדובר בייפוי כוח בטל, מכיוון שמופיע בו מתחת לכותרת "ייפוי כוח בלתי חוזר" המילים "נוטריוני / לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961*", דינה להידחות. אמנם כן, סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין קובע, כי ייפוי כוח שניתן בישראל לעורך דין לפעול בתחום הפעולות שיש להן קשר לשירות המקצועי שנותן עורך דין ללקוח ואשר חתימת הלקוח אושרה עליו בכתב על ידי עורך הדין, אינו טעון אישור אחר על אף האמור בכל דין. אכן, אילו מדובר היה בייפוי כוח לעו"ד דראושה, הרי שהייתה חלה עליו הוראת סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, ולא היה מדובר בייפוי כוח בלתי חוזר בהתאם למשמעות האמורה לעיל. אלא, שניתן להיווכח על נקלה מעיון במסמך זה, כי מדובר בייפוי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבע דווקא ולא לטובת עורך הדין דראושה; ראשית, בשורה השנייה לייפוי הכוח נרשם מפורשות, כי המנוחה ממנה את בנה, הוא הנתבע, מר ע.ס., ולא נרשם שם שמו או פרטיו של עורך הדין. שנית, כאמור לעיל, בשורה שמתחת לכותרת צוינה בסוף השורה "*". על משמעותה של כוכבית זו ניתן ללמדו מהסיפא של המסמך, כאשר מתחת לחתימת המנוחה צוין במסמך כך: "* אם ייפוי הכוח ניתן לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, על עורך הדין המיופה למלא אישור זה". עינינו הרואות, כי במסמך המדובר לא חתם עורך הדין ונראה, כי אכן אין מדובר בייפוי כוח לטובת עורך הדין, אלא לטובת הנתבע.

43. כפי שאמרתי בפסק הדין הראשון, טוב היה עושה עוה"ד דראושה אשר ערך את ייפוי הכוח הבלתי חוזר, באם היה משמיט ומוחק את השורה שמתחת לכותרת "ייפוי כוח בלתי חוזר", ובכך הייתה נמנעת אי ההבנה ו/או הטענה של התובע. כן טוב היה עושה באם היה רושם במפורש את הנתבע כמי שרשאי להעביר על שמו במתנה וללא תמורה זכויות במקרקעין מכוח ייפוי הכח הבלתי חוזר והיה משמיט את המילה תמורה מסעיף 9 שבייפוי הכח. אך גם כאשר לא עשה כן הנוטריון, ובשים לב לעדותו בדבר רצון המנוחה וכוונותיה, אין בידי לקבל טענות התובעים בדבר בטלות ייפוי הכח.

44. גם מעיון בסיכומי התובעים לא מוצאים כי יש חולקין של ממש אודות תקפות ייפוי הכח והשאלה מצטמצמת : האם יכול הנתבע באמצעות ייפוי הכח להעביר זכויות המנוחה על שמו או שמא הוא רק שלוח של המנוחה שיכול להעביר זכויות רק על שם צדדי ג' לפי שיקול דעתו.

45. כאמור, לטעמי ולאחר ששמעתי הראיות שבפניי לעניין נסיבות עריכת ייפוי הכח הבלתי חוזר ורצונה הברור של המנוחה להעביר כל זכויותיה במקרקעין לאלתר לנתבע שיחליט לעשות בהם כאוות נפשו, גם בנוסח הנוכחי של ייפוי הכח יכול הוא להעביר זכויות על שמו ולא רק על שם צד ג'.

46. מדובר במקרה שבו הראיות והעדויות זועקות את זעקת ההגינות בשם המנוחה. זו מתיישבת אם לא מחייבת פרשנות כזו של ייפוי הכח כמכשיר שבא להגשים את רצונה של המנוחה. זעקת ההגינות, היא זעקת תם הלב שמכוחה ראתה ההלכה הפסוקה לרכך תנאי דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין (ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185 (12/6/1996) שנזכר בסיכומי התובעים). מדובר במקרה שבו נסיבותיו מחייבות שדוקטרינת תם הלב תאפשר התגברות על כל דרישה פורמליסטית כזו או אחרת (בין אם מדובר בדרישה לחוזה בכתב במפורש ובין אם מדובר בתיקון נוסח של ייפוי הכח).

47. בשולי הדברים יש לציין, כי אף המחלוקת המשפטית האמורה אינה אקטואלית. כבר בפתח הדיון שאל בית המשפט האם בוצעו העברות זכויות במקרקעין והסתבר כי הנתבע העביר הזכויות במקרקעין על שם בנו (עמ' 5 שורה 17 לפרוטוקול). ובכן, לעניין העברת זכויות במקרקעין על שם צד ג', אין חולק אף מצד התובעים, כי הנתבע היה רשאי לבצע העברת זכויות שכזו כשלוח של המנוחה וזה בדיוק מה שהוא עשה. הדבר הופך את הדיון כולו לתיאורטי וחסר ערך מבחינת התובעים עצמם ועל כן לא ברור מדוע עמדו על הכרעה שיפוטית.

זאת ועוד, חרף העברת הבעלות במקרקעין באמצעות ייפוי הכח, הצהיר הנתבע, כי אין לו כל כוונה לסלק ידו של התובע י.ס. מביתו (עמ' 4 שורה 17 לפרוטוקול). על כן גם הטיעון של ב"כ התובעים בסיכומיו מאבד מעוקצו. אדגיש, הדברים נאמרו אף בפתח הדיון קודם שמיעת הראיות והוצעו הצעות מטעם בית המשפט שבנסיבות לא ברור כיצד לא נתקבלו על ידי התובעים. מכל מקום, בדיעבד ברור, כי ניתן היה לייתר את כל שמיעת הראיות ולא כל שכן את הצורך לכתוב פסק דין זה.

48. בכל הנוגע להוצאות המשפט, לאחר שבחנתי התנהלותם הדיונית של הצדדים ושקלתי את ההוצאות שנגרמו לנתבע בגין ההליך הנוכחי וכאשר לא הייתה כל סתירה של העדויות מטעם הנתבע ואלה רק חיזקו אותי במסקנתי כי לא רק נכון אלא צודק יהיה לדחות התביעה ולאפשר לנתבע לפעול מכוח ייפוי הכח הבלתי חוזר לפי שיקול דעתו, וכאשר נסיונות בית משפט ליישב הסכסוך בפשרה נדחו, אני רואה לנכון לחייב את התובעים לשלם לנתבע ביחד ו/או לחוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.

49. המזכירות תסגור את התיק, תבטל כל צו זמני ותמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן היום, ‏יום חמישי י"א אדר תשע"ז, 9 במרץ 2017, בהיעדר הצדדים.

אסף זגורי, שופט
            סגן הנשיא לענייני משפחה