- התובעת הגישה תביעה למזונות אישה וקטינות נגד הנתבע 1 ותביעה רכושית נגד שני הנתבעים.
הנתבע 1 , האב, הגיש תביעה למשמורת משותפת על הבנות י., בת 13 שנים וא. בת 8. (להלן: "הנתבע").
הנתבע 2 – נטען כי רכש מהנתבע והעביר "לניהולו ואחריותו" את העסק "ת.ו." (להלן: העסק), בהתאם להסכם מיום 20.6.11 (להלן: ההסכם).
- הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 7.5.02 והתגרשו בג"פ ביום 25.10.15. לאחר שהוצא צו הגנה נגד הנתבע, נותרה התובעת להתגורר עם הילדים בדירה המשותפת והנתבע עזב את הדירה.
משמורת והסדרי ראיה
- בהסכמת הצדדים ובהתאם להמלצות העו"ס לס"ד בתסקירים שהוגשו וטובת הקטינות, נקבע כי המשמורת על הקטינות תהיה אצל האם. בשלב זה הסדרי ראיה יהיו בפיקוח עו"ס לס"ד לתקופה של 6 חודשים, עם סמכויות לשנות את הסדרי הראיה וקביעת דרכי טיפול. לא מצאתי לנכון לקבוע סנקציות כספיות על מי מהצדדים בשל אי קיום הסדרי הראיה. על כל אחד מההורים לשתף פעולה בקיום הסדרי הראייה בהתאם להנחיות העו"ס לס"ד ולטובת הבנות.
בעלות ההדרכה ההורית של האב יישאו הצדדים בחלקים שווים לתקופה נוספת של 3 חודשים מיום מתן פסק הדין ובהמשך יישא כל הורה בעלות הטיפול שמקבל. בכך יבוא לידי ביטוי ולו באופן סמלי המחויבות של הצדדים בהמשך הקשר עם הקטינות.
תביעת המזונות
- בהחלטה מיום 22.7.15 נקבעו מזונות זמניים בסך 1,800 ₪ עבור כל קטינה ובסך הכל 3,600 ₪ לחודש וכן חיוב במלוא הוצאות החינוך, מלוא הוצאות המשכנתא ו-40% מהוצאות אחזקת הבית.
ההחלטה התבססה על הכנסה חודשית של הנתבע בסך 12,000 ₪ נטו והכנסה של כ-2,000 ₪ לתובעת ועל הוצאות המשפחה בסך 16,000 ₪ בניכוי הוצאות המדור (8,000 ₪) וייחוס החלק היחסי לקטינות.
- התובעת בסיכומיה מעלה את הטענות הבאות:
א. מבקשת לקבוע מזונות בסך 4,950 ₪ לכל אחת מהקטינות. מציינת את הוצאות הבית – משכנתא 3,500 ₪, חשמל 1,000 ₪, כבלים, אינטרנט וטלפון 650 ₪, גז 200 ₪ , ארנונה 800 ₪, מים 500 ₪ וועד הבית 280 ₪ ואינה נעזרת עוד בעוזרת.
בהוצאות החינוך- מבקשת לחייב את הנתבע במלוא הוצאות החינוך. המדובר בהוצאות משתנות לכן אין לקבוע סכום גלובאלי.
בהוצאות המדור- הנתבע לא תבע פרוק שיתוף. משלם הן את חלקו ההוני והן את מדור הקטינות. האלטרנטיבה של שכר דירה יקרה יותר. באשר להוצאות מדור הרי שהגישה חשבונות לתשלום לנתבע.
ב. השתכרות הנתבע- כושר השתכרותו המוצהר של הנתבע אינו משקף את השתכרותו האמיתית. מציינת הפקדות לחשבון המשותף, מעבר למצוין בתלוש, בהיקף של כ-25,000 ₪ בממוצע לחודש. מפנה לסעיף 9.1 לחוות דעת רו"ח פורת. כאשר מהחשבון לא נמשכים כספים ולא נעשה שימוש באשראי מלבד הו"ק - משכנתא, הוט, מכבי, ביטוח. הנתבע חי ברמת חיים גבוהה, מתגורר במלון דירות, ערך בת מצווה מפוארת לקטינה, סועד במסעדות פאר. לא הוכיח כי מצוי בחובות ולא צרף תדפיסי בנק עדכניים.
ג. השתכרות התובעת- עובדת בניקיון ומשק בית ומשתכרת 2,000 ₪. ממצה את פוטנציאל השתכרותה בהעדר ניסיון מקצועי והיעדר הכשרה. אין מקום להורות על החזר מזונות אישה המדובר בהרחבת חזית. הנתבע ניהל מערכות יחסים עם נשים זרות. המזונות נאכלו.
- הנתבע העלה הטענות הבאות:
א. קיזוז סכומי מזונות אישה נוכח בגידתה והוצאת צו הגנה על לא עוול בכפו.
ב. שכיר, משתכר 10,000 ₪, סיים עבודתו בדצמבר לאחר שלא הסתדר עם המנהל י.ב.צ.
ג. התובעת לא הוכיחה את כושר השתכרותה.
ד. התובעת הפריזה בציון צרכי הקטינות. מסכים לסכום שנקבע ע"י בית המשפט בסך 1,800 ₪. לענין הוצאות המדור – התובעת לא צרפה קבלות עבור הוצאות אחזקת הבית. מוכן לשלם 460 ₪ מתוך כימות הוצאות הבית בכ-1,150 ₪.
לעניין הוצאות חינוך- טוען כי אלו לא נתמכו בראיות. מקבלת החזר מהביטוח הלאומי בסך 1,100-1,300 ₪ עבור כל אחת מהקטינות. יש לחלק את הוצאות הציוד, קייטנות ודמי העשרה בין ההורים בהיקף של 150 ₪ לחודש לא כולל שיעורים פרטיים, בהם נושא עבור הבת הגדולה י. מוכן לשלם 405 ₪ מגובה שכ"ד לאחר פרוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים.
דיון
- לא מצאתי לשנות את המזונות שנקבעו בהחלטה למזונות זמניים. חלק שולי ביותר מדיוני ההוכחות עסקו בסוגיית המזונות באופן ישיר. התובעת שמה את יהבה על ייחוס העסק לנתבע 1 וכפי שיפורט להלן ללא הצלחה. לא הובאו ראיות באשר לצרכי הקטינות ולפיכך שיטת החישוב של צרכי הקטינות בהחלטה למזונות זמניים, המבוססת גם על הודאת הנתבע באשר להוצאות המשפחה והעולה בקנה אחד עם הכנסות הצדדים, נותרת בעינה.
כפי שיפורט להלן, במהלך הדיונים הנתבע היה שכיר "בת. ו." וכפי שעולה ייתכן ואף סיים את העסקתו. עם זאת, אין בכך כדי להפחית מכושר השתכרותו כפי שהוערך בהחלטה למזונות זמניים. באשר להפקדות בחשבונות הנתבע בתקופה בה הפך שכיר, הנתבע העיד כי המשכורת של התובעת היתה משולמת דרכו(עמ' 107 –ת/16) כן ציין הלוואות שלווה מי. בהיקף של 100,000 ₪ (עמ' 108).
- כמצוין בהחלטה למזונות זמניים מן הראוי כי התובעת תשיא את כושר השתכרותה מעבר ל-2,000 ₪. הנתבע עצמו העיד כי התובעת השתכרה בחודשים אפריל 2014 כמו בינואר 2014 - 1,930 ₪ לחודש (עמ' 110). עם זאת, לא מצאתי מקום להורות על השבת מזונות אישה שנאכלו, למרות טענת הנתבע כי התובעת גרמה לפרוק התא המשפחתי.
- הגם שייתכן ורמת החיים המשפחתית היתה גבוהה יותר מזו שנלקחה בחשבון לצורך מזונות, בסופו של יום, רמת החיים מומנה מהמחזור השוטף של העסק וללא שום היגיון כלכלי. התובעת לא הוכיחה בכל אופן את גובה צרכי הקטינות לו טענה. לפיכך הנחת המוצא לחשוב צרכי הקטינות בהחלטה למזונות זמניים נותרת בעינה.
- התובע לא הגיש תביעה לפרוק שיתוף(עמ' 116 לפרוט') לפיכך עד החלטה אחרת עליו לשאת במדור הקטינות על דרך תשלום המשכנתא. ככל שיפורק השיתוף בעתיד חלקו בשכר הדירה יעמוד על 40% מדמי שכר הדירה וההוצאות.
לא מצאתי לקצוב את הוצאות החינוך ו/או המדור. המדובר בהוצאות משתנות ותשלום אגב הצגת דרישה ו/או קבלה ישמור על האותנטיות של החיוב.
- מכל המקובץ נקבע כדלקמן:
ניתן תוקף של פסק דין להחלטה למזונות זמניים שניתנה ביום 22.7.15 לפיה –
- הנתבע ימשיך לשלם לתובעת עבור מזונות כל קטינה סך של 1,800 ₪ ובסך הכל 3,600 ₪.
- הנתבע ישלם לתובעת מלוא הוצאות המשכנתא וישא ב-40% מהוצאות אחזקת הבית עבור מדור הקטינות.
ככל ותוגש תביעה לפרוק שיתוף ויינתן פס"ד בהתאם ישלם הנתבע לתובעת 40% מדמי שכר הדירה וההוצאות.
- הנתבע ישלם לתובעת עבור מלוא הוצאות החינוך של הקטינות וכן במחצית הוצאות הבריאות החריגות של הקטינות.
- המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו עד לעשירי לכל חודש ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן. מדד הבסיס הינו המדד שנקבע ביום 15.7.15. העדכון אחת ל-3 חודשים.
- קצבת הילדים מהמל"ל תשולם למשיבה בנוסף למזונות.
- המזונות ישולמו עד הגיע כל קטינה לגיל 18 שנים או סיום הלימודים התיכוניים לפי המאוחר. בתקופת השירות הצבאי או הלאומי יעמדו על 1/3 מהסכום שהיה באותה תקופה.
התביעה הרכושית
- התובעת עתרה בתביעה הרכושית לאיזון משאבים בכל הנכסים ו/או הזכויות שצברו הצדדים במהלך הנישואין כולל מחצית הזכויות בעסק. ביקשה מינוי אקטואר לצורך קביעת שווי הזכויות שנצברו במהלך הנישואין לצורך איזון הזכויות. כן בקשה לקבוע כי הנתבע הינו הבעלים של העסק "ת.ו." ולהורות על מינוי רו"ח חוקר שיבחן את שווי העסק נכון למועד הקובע מאי 2014.
- הנתבע מבקש למנות שמאי להערכת שווי הדירה המשותפת לצדדים ולתן הוראה לפרוק השיתוף בדירת המגורים ביחס של 70-30 לטובתו. מבקש לדחות התביעה לעניין העסק בהתאם לעדויות ודו"ח המומחה שמונה ע"י בית המשפט.
הנקודות שבמחלוקת
- עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלות הבאות:
א. לענין הבעלות בעסק- האם למרות ההסכם שנחתם בין הנתבע לנתבע 2 ביום 20.6.11 נותרה הבעלות על העסק אצל הנתבע כטענת התובעת.
ב. הברחת כספים- האם סכום בסך 100,000 ₪ שהועבר ביום 8.5.14, יום לאחר הגשת התביעות,
מהחשבון המשותף לחשבון העסקי ומשם לנתבע 2, מהווה הברחת כספים כטענת התובעת, או המדובר בהחזר הלוואה שניתנה עבור רכישת רהיטים לבית הצדדים ועבור רכב בו עושה שימוש כטענת הנתבע.
הבעלות בעסק
- עיקר טענת התובעת כי למרות העובדה, בה מודה התובעת, כי העסק רשום ע"ש הנתבע 2, למעשה הנתבע הינו הבעלים האמיתי. מבקשת למעשה "להרים מסך" בין הבעלות של הנתבע 2 לבעלות "האמיתית" של הנתבע. יצוין כי אין מדובר בחברה בע"מ או בעלת נכסי נדל"ן ולפיכך, מכירת העסק לא יכולה לקבל ביטוי ברישום העברת הבעלות של נכסי הנדל"ן או המניות אלא רק ברישומי רשויות המסים.
המסגרת הנורמטיבית
- על מנת לבחון האם המדובר ברישום "פיקטיבי" של בעלות, יש לבחון האם ההסכם שנערך ביום 20.6.11 הינו הסכם "למראית עין" והאם הנתבע נשאר "הבעלים האמיתיים"(עמ' 73). ככל שהצדדים עמדו על פרטי ההסכם וכי סעיפיו משקפים את המציאות, יקשה לומר כי מדובר בחוזה "למראית עין".
פן בדיקה נוסף על מנת לבחון את הבעלות בעסק הינו הוכחת "אותות מרמה" .
ראה: ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ברקול , נח (6) 841 בו נקבע:
"דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מירמה (Badge of Fraud), שהם חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרים הם ללא מענה מצביעים הם על מירמה. באלה ייכללו למשל חדלות-פירעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עיסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד (ה"פ (ת"א) 1823/92 הנ"ל [7], בעמ' 433). ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם".
אבי זילברפלד בספרו אחריות אישית בתאגיד והרמת מסך דין, פסיקה ופרקטיקה (2004) כותב -
"...אימץ בית המשפט את השימוש בכללי ה-BADGES OF FRAUD הנהוגים במשפט האמריקאי – "אותות המרמה" בלשוננו. כללים אלה מכילים חזקות שבעובדה, ואם הן נותרות ללא מענה, הן מצביעות על קיומה של המירמה. ככל שמצטברים יותר "אותות מרמה", כך עובר הנטל על הנתבע להפריכן.
"אותות המרמה" המקובלים בסוגיית הברחת רכוש הינם:
א. קשרים בין המעביר לנעבר.
ב. איום בתביעות שתוגשנה נגד החייב.
ג. חשאיות.
ד. שמירת הנאה למעביר ו/או שמירת החזקה בידיו
עם הצטברותם של שאלות אלו ללא מענה סביר מצד הנתבע – צפוי הוא לסיכון כי יחויב."
באשר לנטלי הראיה וההוכחה מצוטטת בפסק הדין לעיל כב' השופטת שטרסברג-כהן:
"הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העיסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם, נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע, וככל שהתובע יראה יותר אותות מירמה... יהיה ניתן להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע..."
דהיינו גם כאשר מתקיימים "אותות מרמה" יכול הנתבע להסביר את העסקאות שנעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת.
מהכלל לפרט
- כאמור בין הנתבעים נחתם חוזה ביום 20.6.11, שנערך ע"י רואה החשבון של העסק (עמ' 86). בשל חשיבותו והצורך לבחון באם התקיימו סעיפיו והאם מדובר בהעברת ריאלית להלן נוסחו:
סוכם על הפרטים להלן:
- כל העסק על המלאי, הרכוש וההתחייבויות נכון להיום 30/06/11 כפי שיפורט להלן וכל חוב אחר שיתגלה בעתיד בגין הפעילות הרגילה ב-5 החנויות שפועלות ושנוהלו על ידי א. יועברו לניהולו ולאחריותו של ב.צ.י., בעיקר כמפורט להלן (בסכומים מעוגלים):
פרטים 30/06/11
מלאי 350,000
רכוש קבוע –יתרה מופחתת 200,000
ספקים זכאים (150,000)
שיקים לפירעון (100,000)
הלוואה רכב –מזדה (90,000)
המע"מ בגין מלאי וציוד (90,000)
פיצויי פיטורים (60,000)
מ.נ וב.ל בגין הסכם עתידי (100,000)
- מוסכם שב.א. ימשיך לעבוד בעסק הממשיך של ב.צ.י. תמורת משכורת בסך 15,000 ₪ נטו.
- חוזה השכירות בגין החנות ברחוב ה. x, חיפה ימשיך על שמו של א., דמי השכירות ויתר ההוצאות המגיעות בגין אותו מושכר ישולמו על ידי א.וי. ידאג לשלמם לא. כל חודש בחודשו בהתאם.
4.א חשבון בנק דיסקונט של א. ימשיך לשמש את י. לתקופת מעבר של לא יותר מ-150 ימים באותה מתכונת כפי ששימש את א.;
4.ב מטעמי נוחות הוראות קבע שישנן בחשבון להוצאות שוטפות כגון טלפון, אינטרנט וכו' ימשיכו לרדת מחשבון א. עד להעברתן לחשבון שעל שם י."
חוות דעת המומחה רו"ח פורת
- לבקשת התובעת מונה ע"י בית המשפט ביום 15.2.15 רו"ח פורת כמומחה חוקר "כרו"ח חוקר לבחינת שאלת הבעלות בעסק הידוע "ת.ו.". כן צוין בכתב המינוי כי "הרו"ח יהיה מוסמך לתפוס ולעיין בכל מסמך אצל העסק "ת.ו."...במקרה הצורך הרו"ח יגיש בקשה למתן צווים."
יודגש כי אין מדובר על מומחה לצורך עריכת חוות הדעת לאיזון משאבים.
ראוי לציין כי רו"ח ירון וקנין שמונה תחילה ע"י בית המשפט ביקש להשתחרר מהמינוי.
המומחה הגיש חוות דעתו ביום 28.5.15 (ח/1). הצדדים הגישו שאלות הבהרה ביום 13.8.15(ח/2) ותשובות לשאלות הבהרה ניתנו ביום 19.8.15 (ח/3). כן צורף מכתב רו"ח פורת מיום 31.3.15 (ח/4). ביום 22.2.16 נחקר המומחה על חוות דעתו. ביום 3.4.16 הוגש נוסח מתוקן של חוות הדעת –ח/5.
- מסקנות חוות הדעת:
"14.1 מתוך שיקלול של ההיבטים המשפטיים לעומת ההיבטים העיסקים והמהותיים המפורטים לעיל- הגעתי למסקנה שאכן העסק "ת.ו." נמכר והועבר לבעלותו המלאה של י.ב.צ. ע"פ התנאים שסוכמו בינו לבין מר א. וכפי שקבלו ביטוי פורמלי בהסכם ביניהם מ-20.6.11.
14.2 על אף שייתכן כי בהיבט של מערכת היחסים הממוניים שבין הבעל לבין האישה לא נתקבלה בזמנו הסכמתה המלאה של האשה למכירת חלקה (50%) בעסק (בניגוד למצויין בסעיף 13.2 לעיל) הרי שגם במקרה זה- לזכות האפשרית של האשה בעסק –אין שווי של ממש (סעיף 13.5 לעיל)."
התובעת העלתה טענות רבות כנגד חוות הדעת. לטענתה רו"ח לא מילא את תקפידו כ"חוקר". חוות הדעת מבוססת על תחושות והערכה סובייקטיבית. לא בחן את התנהלות החשבונות. לא חקר את העובדים. בביקוריו הסמויים בעסק לא יזם קשר עם מי מהעובדים, ספקים או עובדים. לא בדק מספר החנויות בעסק, לא אימת נתונים. לא בחן פעולות חריגות בחשבון ולא סיפק תשובה לירידה במחזור ב-30% בשנת 2014.
הנתבע מסכים לחוות הדעת-לטענתו מדובר במומחה שמונה לבקשת התובעת ומטעם בית המשפט. המומחה נפגש עם הצדדים, השיב לשאלות ההבהרה ונחקר על עדותו. המומחה בחן אלפי מסמכים.
לאחר עיון והגם שייתכן שמומחה אחר היה "חוקר" באופן אחר את שאלת העברת הבעלות, הנני מאמצת את מסקנות חוות הדעת ,שעולה בקנה אחד עם בחינה עצמאית של ההסכם עצמו ואופן ביצועו ע"י בית המשפט כפי שיפורט להלן.
בחינת אמיתות ההסכם-או הסכם למראית עין
- נבחן את סעיפי ההסכם לבדיקת "אותות המרמה" האם יש בהם כדי ללמד כי מדובר בהסכם למראית עין כטענת התובעת. או האם היתה העברה "ריאלית" של העסק ואלו אלמנטים נותרו בידי הנתבע אם בכלל.
סעיף 1 להסכם- מעביר את המלאי הרכוש וההתחייבויות וכל חוב עתידי לניהולו ולאחריותו של הנתבע 2 כאשר מדובר למעשה בהעברה של חוב כולל בסך 40,000 ₪. יתרה מזאת, המומחה העיד (בעמ' 84) כי "ההתחייבויות הן יותר".
סעיף 2 להסכם- לכאורה מדובר בשמירת הנאה "למעביר" קרי לנתבע. הנתבע אמור בהתאם להסכם לקבל שכר בסך 15,000 ₪ נטו. עם זאת, בשל הודעה על הפסקת העבודה כמו גם הירידה ההדרגתית בשכרו של הנתבע, דומה כי אות המרמה בהקשר זה התאיין.
סעיף 3 להסכם- הצדדים סיפקו לכאורה הסבר לעובדת הותרת חוזה השכירות בגין חנות ה.xx חיפה ע"ש הנתבע 1. המומחה העיד (בעמ' 61 לפרו'):
"הבנתי שהייתה סיבה אובייקטיבית להסתיר את עצם העברת העסק, דהיינו קודם להסתיר את זה מבעל הבית כדי שלא יהיה פה שינוי בעלות ושינוי בשכר דירה עקב כך.." (כן ראו בעמ' 78 ובעמ' 87).
ואכן כפי שהתחוור עם גילוי העברת הבעלות ע"י בעל החנות, שכר הדירה הועלה וכפי שהעיד הנתבע שבעל החנות העלה לי. את שכר הדירה מ-5,000 ₪ ל-6,000 ₪ ( עמ' 106).
סעיף 4 להסכם- הותרת החשבון לתקופה של 150 יום , הגם שהוארכה במעט, קיבלה הסבר מניח את הדעת בדבר המשך קו האשראי שקיבל הנתבע 1.
הנתבע העיד בעמ' 102 לפרוט'-
"אחרי 2011 חלק מההסכם שלי עם י. היה שהוא יוכל להשתמש בחשבון שלי xxx של העסק כדי שיוכל להשתמש בקו אשראי של העסק. השאלה נשאלה גם לרוה"ח, י. פתח עוד 4 חשבונות בנקים."
הותרת חשבון טלפון ואינטרנט נומקה בהסכם עצמו "מטעמי נוחות".
המומחה העיד (בעמ' 65 לפרו'):
"היה לו וותק בבנק והם קיבלו אשראי על זה, להעביר פעילות לחשבון חדש, הייתה מונעת מהם אפשרויות קבלת אשראי לפחות ברמה שהם קיבלו כבר"(עמ' 65 ובעמ' 89).
ובעמ' 87 לפרוט':
"המניעים נבעו מכמה גורמים: ביום שנפרדו היו גם תשלומים וגם תקבולים צפויים שאמורים להגיע לחשבון – אם זה שיקים שהוצאו או שהתקבלו ונמצאו בגבייה, אם זה החשבון שמופנה לכ"א של לקוחות שקנו באמצעות כ"א והסדרי תשלומים כך שזה בלתי ניתן היה לנתק את זה בצורה חד משמעית. היה כמובן ניתן שא. יפתח חשבון אישי לצרכים שלו, זאת אחת הסיבות.
סיבה שנייה, היו תשלומים שבפירוש לא רצו שיצא על השם החדש, זה קודם כל בעל הבית, זה כתוב בהסכם בפירוש."
לגבי הארכת מועד השימוש בחשבון העיד המומחה כי בשל המשך התשלום להוצאות השכירות למעשה לא ניתן היה לסגור את החשבון(עמ' 67).
יודגש כי העסק רשום ע"ש הנתבע 2 ברשויות השונות כולל רשויות המס. דבר המהווה חיזוק למניע להעברת העסק ע"ש הנתבע 2 שכאמור אינו שנוי במחלוקת. כאמור לעיל כל סעיפי ההסכם קוימו במלואם.
המומחה העיד (בעמ' 61 לפרו'):
"יש לנו הסכם בין 2 צדדים ששני הצדדים מתעקשים שהוא אמיתי, אמין ומתקיים בפועל...הם גם הצהירו בפניי שההסכם הראשוני נעשה בתקיעת כף על רקע יחסים מיוחדים שהיו ביניהם...ועל רקע כך נעשה הסכם בעל פה, בתקיעת כף, ורק אחר כך על פי דרישתו של רוה"ח שגם העיד בפניי אז הוא ביקש שיהיה משהו בכתב כדי לשכנע את שלטונות המס והרשויות להעביר את התיקים על השמות החדשים".
הנתבע עצמו העיד כי החל מיום 30.6.11 הינו שכיר (עמ' 107).
לפיכך לא ניתן לטעון כי מדובר בהסכם למראית עין או קיימים "אותות מרמה" בהסכם עצמו. ההסכם תיאר הלכה למעשה את מצב הדברים בין הצדדים.
אכן, ישנן מספר תהיות שלא קיבלו מענה ,אולם הן מחוץ למסגרת ההסכם. כך למשל, הפקדות שאינן תואמות את השכר – 24,000 ₪ בדצמבר 2013, ינואר 2012 –כ-35,000 ₪, אפריל 2014 -27,000 ₪ ושימוש בכספי מזומן מעבר לשכר הנקוב בתלוש.
באשר להעדר ראיות על החובות הנטענים, כפי שצוין ע"י התובעת, אין מחלוקת על עצם ההסתבכות הכלכלית המלמדת על קיום חובות. הנתבע עצמו העיד (בעמ' 116 )כי מדובר בהצלת "החיים שלי והבית שלי, יש יותר גרוע מזה?"
לפיכך נראה כי למרות תהיות אלו ואחרות , לא הוכח כי מדובר בהסכם למראית עין או בסעיפים המצביעים כי מדובר בהעברה שאינה ריאלית.
- כפי שעולה מחוות הדעת אין מחלוקת בין התובעת לנתבע לגורמים שהביאו למעשה לעריכת ההסכם. התובעת מצוטטת בחוות הדעת בסעיף 10.2-
"ההסכם נערך ...כדי להתגבר...על מערכת לחצים כספיים שהופעלו בזמנו נגד הבעל (השוק האפור" כולל חששותיו מרשויות המס ובאופן "שבן צור לוקח עליו את הסיכון מול הרשויות ואינו משקיע דבר" (סעיף 2 ב במכתב ב"כ האישה מ-12.4.15).
דברי הבעל מובאים בסעיף 10.4 לחוות הדעת-
"הבעל, מאידך מאשר את עצם הטיעונים הנ"ל (סעיף 10.2) שגרמו לו לעריכת ההסכם, ואף מוסיף ומדגיש שבעקבות הלחצים הנ"ל הוא היה נתון למצב נפשי מעורער שהגיע לידי ביטוי בחוסר יכולתו להמשיך ולתפקד בעסק"
המומחה העיד (בעמ' 61 לפרו' ):"מה גם שהסבירו לי את כל המניעים להסכם, לא רק הגירעונות שהיו, זה היה מצב נפשי מסוים של א., אגב שגם האישה בעדויות שלה כתבה על כך. "
המומחה הוסיף (בעמ' 71 לפרו' )"שבאו לדפוק להם בדלת באמצע הלילה והיו עליו איומים".
ובעמ' 82 "משכו מהעסק יותר מדי כספים וזה הכניס את העסק למסלול של חובות ואולי גם חובות מהעולם התחתון".
יצוין כי גם בהקלטות צוין כי היו מוציאים לבני הזוג שולחנות וכיסאות מהבית, וכפי שהעיד המומחה (בעמ' 73 לפרו'):זה נאמר בנוכחות האישה ולא נשמע בהקלטה שהיא מכחישה את האיומים האלה שהיו".
התובעת עצמה העידה (בעמ' 55 לפרו'):
"כששאלתי אותו למה הוא העביר את העסקים הוא הסביר שהייתה להם בעיה ... עם איזשהו בן אדם ומס הכנסה, היה שם הרבה דברים לא חוקיים הוא פחד מאוד מאותו בן אדם ששמו אם אני לא טועה היה ד.".
וכן
"דובר על חשש משלטונות המס".
ג. העיד (בעמ' 109 )כי מכירת העסק נעשתה על רקע של כניסה לחובות "הוא לווה מאנשים לא נכונים כסף".
לפיכך , קשה לומר כי העברת העסק נעשתה כחלק מהכנה לתהליך הפרוד בין הצדדים.
המדובר בהסכם שנחתם כ-3 שנים לפני פתיחת ההליכים ביוזמת התובעת. כמו כן אין מחלוקת כאמור על לחצים כספיים מהשוק האפור המהווים למעשה הודעה בקיום חובות, גם אם לא ניתן היה להציג אסמכתאות בגינן. לאור העובדה כי כל האלמנטים של העסק פורטו בהסכם שקוים במלואו, בשינויים המחויבים, לא מצאתי מקום להבחין בין העברת "הניהול והאחריות" להעברת הבעלות.
יזום ההליכים ע"י התובעת, מפריך את הטענה כי הנתבע תיכנן העברת העסק מראש, לצורך הברחת נכסים. לא מצאתי להסתמך יתר על המידה על ההקלטות והתמלילים שהוצגו בפני בית המשפט. לא תמיד העובדים יודעים נכוחה את מבנה הבעלות בעסק(עמ' 28 לפרוט'). במיוחד במקרה דנן בו הנתבע המשיך לעבוד בתפקיד בכיר בעסק "כקניין של העסק"(עמ' 78) , כאשר הנתבעים מבקשים לשמור על פרופיל נמוך של העברת הבעלות בעסק. והדברים עולים מההסכם עצמו (הן כלפי הבנק והן כלפי בעל החנות ברחוב ה. וראה בעדות המומחה בעמ' 59).
וכפי שהעיד המומחה (בעמ' 61 לפרו'):
"גם כדי להסתיר את זה מעיני הספקים כדי לשמור על הקשרים שנוצרו ולכן א. קיבל את התפקיד של להמשיך את הקשר עם הספקים וגם בעיני העובדים כי העובדים מבחינה חוקית צוברים את המשך הזכויות הסוציאליות שלהם , ...זה היה יכול להיות מקור לתביעת פיצויים, לסגור את כל הזכויות שנוצרו עד אותו מועד."
וכן ראה תשלום ארנונה ע"ש הנתבע גם בשנת 2012- ת/15.
שלא כמו יתר העובדים האישה ידעה על קיום ההסכם ועל הנסיבות לו ולא הביעה כל מחאה עד לפרוץ ההליכים.(ראה גם עדות המומחה בעמ' 62 לפרו') עם זאת התובעת הודתה כי לא עשתה דבר עם הידיעה במשך השנים (עמ' 55)
מכל המקובץ הריני דוחה את טענות התובעת לענין בעלות הנתבע 1 בעסק.
לענין הנתבע 2 ,למרות שהגיש כתב הגנה וסיכומים לא הגיש תצהיר מטעמו למרות החלטת בית המשפט, ולמעשה מנוע מלהוכיח טענותיו בהתאם לתקנה 168 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. עם זאת, אין משמעות הדבר מתן פסק דין כנגדו, במיוחד במקרה דנן בו לובנה הסוגיה המהותית בין הנתבע 1 לתובעת. עם זאת, בהחלט היה על התובעת לשקול לזמן את הנתבע כעד.
לאחר ששקלתי את הדברים הנני מחייבת את הנתבע 2 בהוצאות בשל אי הגשת תצהיר מטעמו.
שווי העסק
- הגם שמינוי המומחה לא כלל בדיקת השווי הכלכלי של העסק, המומחה חיווה דעתו כי לעסק אין שווי כלכלי חיובי. הדברים גם עולים מההסכם עצמו בו למעשה הועבר חוב כולל של 40,000 ₪ .גם ללא הירידה במחזור של30% בשנת 2014 מצב העסק מבחינה כלכלית לא היה שפיר כעולה מחוות הדעת.
המומחה העיד (בעמ' 60 לפרו' ):
"אני מחבר את שני הנתונים, בתקופה שחצי שנה לפני ואחרי יש גירעון של 1,200,000.."
המומחה העיד כי "המשיכות מהעסק, שהיו ללא כל פרופורציה...כשאדם מנהל עסק, ואחוזי הרווח הגולמי הם כ"כ נמוכים לפעמים אפילו שליליים "(עמ' 71)
אין מחלוקת כי העסק נוהל באופן רשלני ולא כלכלי, ייתכן גם באופן לא תקין, כאשר ספרי העסק לא אושרו ע"י מס הכנסה (ראה בעדות המומחה בעמ' 59).
הנתבע עצמו העיד (בעמ' 100 לפרוט'):
"אז באותה תקופה שהייתי עצמאי הייתי אוכל את הכסף של הקופה, הייתי בא הביתה עם הקופות ומחלק אותו, לא הייתי יודע להתנהל" וכן" היה כמו זבל כסף אבל זה לא היה הכסף שלי".
וכן-
"לשאלת ביהמ"ש זה לא היה הכסף שלי כי כשאתה מוכר כסף בחנות ויש קופה הקופה לא שלך, יש שכירים, סוחרים, יש רו"ח, חברת חשמל, הייתי חי מהקופות, הייתי שם פיקדון של 3-4,000 ₪, נותן לגב' כל מה שהיא רוצה כי היה לי חשוב לשמח אותה ושלא יהיה חסר לה שום דבר וזה היה על חשבון תשלומים שהייתי צריך לשלם ובהמשך הסתבכתי." (עמ' 101)
לפיכך גם העובדה כי לא התקבלו הדוחות של המחצית הראשונה של שנת 2011 אינה משנה מהותית.
כפי שהעיד המומחה (בעמ' 60 לפרו'):
"מצב גרעוני בעסק זה לא דבר שמתהווה ביום אחד וגם לא בחצי שנה, מצב קשה בעסק זה תהליך של כמה שנים כפי שבא לידי ביטוי אם מסתכלים על התנאים ב-2010, לפי התוצאות יש הפסד של 89,000 ₪, שזה כמעט שליש או יותר מהמחזור, גם במחצית של 2011 כבר בתקופה שנטענה שהוחלפו הבעלים עדיין ממשיך ההפסד."
המומחה ציין כי אומנם מס הכנסה לא קיבל את ההפסדים "אבל העובדה היותר משמעותית היא שמס הכנסה לא קבע להם הכנסות.". דהיינו גם מס הכנסה לא ראה בעסק כרווחי. וכן ראה עדות המומחה (בעמ' 82 ו- 84 לפרו')-"גם מס הכנסה הסכימו שהעסק לא כזה שאפשר להחיל עליו תשלומי מס"
עם זאת, בשל העובדה כי המינוי לא כלל הערכת שווי העסק ולאור הקביעה כי העסק נמכר, אזי אין מקום לקביעת שווי העסק.
הברחת הכספים
- התובעת טוענת כי ביום 8.5.14 הועבר לחשבון העסק ע"ש הנתבע סכום בסך 100,000 ₪ שהועבר לנתבע 2 ,ללא הסכמתה או ידיעתה ולצורך הברחתו ממנה. העיתוי להעברת הכספים ,יום לאחר הגשת התביעות. לטענת התובעת לא הוצגו ראיות בדבר קיומו של חוב או גובהו. מאשרת כי משכה 12,500 ₪.
מוחה נגד עשיית שימוש בחשבון בו היתה יתרה של 65,545 ₪ לפרעון משכנתא והוצאות הבית.
- הנתבע דוחה את הטענה כי הבריח כספים. לא יכול היה לצפות את הגשת התביעות וההליכים ביוזמת התובעת.
- המומחה העיד כי הסכום בסך 100 א' ₪ נמשכו מהחשבון העיסקי (עמ' 76) נשאל לגבי הצבירה ביום 5.5. בסך של 122,000 ₪ והעברה ביום 7.5.14 לחשבון העיסקי (עמ' 77). בית המשפט בהחלטה מיום 5.4.16 ציין בהחלטה כי על המומחה ליתן תשובה האם ה-100 אלף ₪ נמשכו מהחשבון המשותף או מהחשבון העסקי.
המומחה במכתב הבהרה מיום 10.4.16 תיקן את סעיף 9.3 לחוות הדעת וציין:
"ב-7.5.14 בוצעה משיכה בסך 100,000 ₪ מהחש' המשותף (מס' xxx) שהועברה לזכות החש' ע"ש א. (מס' xxx)"
הנתבע העיד (בעמ' 116 לפרו'):
"כל הזמן על הקטע של העברה של ה-100,000 ₪ איך היה, אנשים חייבים כסף וצריכים להחזיר."
עם זאת הנתבע לא הציג ראיות לא לבית המשפט ולא בפני המומחה לצורך איזה חוב הועברו הכספים.
הנתבע אומנם העיד כי היה חייב כספים לי. וכי כיסה את המינוס של י. בחשבון העיסקי אולם לא סיפק תשובות מספקות מדוע למחרת ביום ה-8.5.14 נמשכו מהחשבון 70,000 ₪(עמ' 111).
לאור העובדה כי מדובר בהוצאת כספים מהחשבון המשותף בתקופה מאוחרת להעברת העסק ומייד עם פתיחת ההליכים, נקבע כי הסך של 100,000 ₪ הינם כספים משותפים וכי התובעת זכאית למחצית מהסכום במסגרת איזון המשאבים בניכוי כספים שנטלה בסך 12,500 ₪ .
איזון משאבים -סיכום
- בסופו של יום התובעת שמיקדה את עיקר הדיון בסוגיית הבעלות בעסק ולא צלחה בכך, (לצד הוכחתה כי סכום בסך 100,000 ₪ הינו כסף משותף), הביאה למינוי מומחה חוקר שבחן את הבעלות בעסק בלבד. עם זאת, לא נערכה חוות דעת אקטוארית ביחס לחסכונותיהם של הצדדים וזכויותיהם בחברות הפנסיה והביטוח.
לפיכך למרות מתן פסק הדין המסיים את הסבב הרכושי בעניין העסק חשבונות העו"ש בבנקים והכספים "המוברחים", קיים צורך לאזן את יתר זכויות הצדדים.
לפיכך הריני מורה על מינוי מומחה לעריכת חוות דעת אקטוארית לאיזון יתר זכויות הצדדים.
סוף דבר
- מכל המקובץ לעיל נקבע כדלקמן:
א. בתביעת המשמורת- כמצוין בסעיף 3 לפסק הדין.
ב. בתביעת המזונות- כמצוין בסעיף 11 לפסק הדין.
ג. בתביעה הרכושית- התביעה לזכויות בעסק נדחית. התובעת זכאית למחצית הסכום במסגרת האיזון בסך 100,000 ₪ שהועבר מהחשבון המשותף בניכוי כספים שנטלה בסך 12,500 ₪.
ד. הריני מורה על איזון משאבי הצדדים על ידי מומחה רו"ח או אקטואר. זהות המומחה תהיה בהתאם להסכמת הצדדים שתימסר תוך 20 יום מהיום. בהעדר הסכמה תציע התובעת שמות של 3 מומחים מהם יבחר הנתבע מומחה אחד תוך 7 ימים מקבלת השמות.
מועד תחילת האיזון – יום הנישואין - ביום 7.5.02 ומועד הסיום ביום הגשת התביעות. העסק לא יובא במסגרת האיזון . החלטה לענין המינוי תנתן לאחר קבלת זהות המומחה .
- הנתבע 1 ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ.
הנתבע 2 יישא בהוצאות התובעת בגין אי הגשת תצהיר בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ.
- המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותר.
ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ז, 20 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.