ז.א. נ' "עיצוב שיער" ואח'

לפניי תביעת התובעת, ילידת 1948 (בת 69 כיום), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה מיום 31.8.10 (עת היתה התובעת בת 62) במספרה של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

לטענת התובעת התאונה ארעה בגין רשלנות הנתבע כך שנפלה במספרה בשל המדרגה ה'סמויה' ולא תקנית וכשניסתה להיאחז במדף או בדלפק סמוך למנוע נפילתה נפל אף הוא עליה.

המחלוקת בין הצדדים בתובענה זו מתמקדת הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

אחריות

1.אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד בו ביקרה התובעת במספרה של הנתבע, 31.8.10, נפלה התובעת; השאלה העומדת למבחן כאן היא האם היתה רשלנות של הנתבע, ובפירוט, האם המדרגה שהיתה ממוקמת בדרך הליכתה של התובעת היתה "סמויה" כטענת התובעת, או מסוכנת או האם מיקומה וצורתה היוו מכשול בדרכה של התובעת.

2.התובעת פירטה את התאונה בתצהירה:

"3. בתאריך 31/8/10 נסעתי עם בעלי, ר.א. לקניון עזריאלי בתל אביב – שם נמצאת הנתבעת 1...כשהגענו לנתבעת 1 ר' פנה לעיסוקיו בקניון ואני נכנסתי לנתבעת 1. לאחר שסיימתי את הטיפול בשערי, פניתי לדלפק המספרה על מנת שלם כשלפתע החלקתי עקב מדרגה סמויה (היוצרת הפרשי גבהים) הנמצאת בתוך החנות ללא כל סימון ו/או אזהרה על קיומה ו/או אמצעים למניעת החלקה. מאחר והמדרגה אינה מסומנת נוצרת אשליה שמדובר במשטח מישורי ולא כך הדבר, שהרי מדובר ב"מלכודת סמויה" ומסוכנת לכל דבר ועניין. במהלך נפילתי ועל מנת לבלום אותה תפסתי בדלפק אשר לא היה מקובע, ובמהלך נפילתי על גבי, נפל על ראשי הדלפק עם כל תכולתו לרבות מדף הזכוכית או המראה ....הכל עף על גופי והתנפץ עם כל התכולה...".

3.תמונות המדרגה הוגשו לבית המשפט וסומנו (נ/2). אין מחלוקת כי כחודש לאחר התאונה שופצה המספרה והמדרגה 'בוטלה' (תמונות לאחר השיפוץ הוגשו וסומנו נ/3 ונ/4).

4.לטענת התובעת מתמונת המדרגה, ניתן ללמוד כי הנתבע הפר את תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל – 1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה" או "התקנות") (תקנה 3.2.2.5(א) לתקנות התכנון והבניה, או תקנה 3.2.2.6(א)לתקנות האמורות). לטענת הנתבעים לא כך הוא הדבר, מאחר שמדובר במבנה שהוקם לפני שנת 2008, עליו לא חלות התקנות, והא ראיה, כי הנתבע קיבל רישיון עסק, מכך נלמד שלא היה פגם במדרגה. עוד טוענים הנתבעים כי יש לדחות את טענת הרשלנות ביחס למדרגה מאחר שהתובעת לא צרפה חוות דעת מומחה המלמדת כי המדרגה לא היתה תיקנית.

5.מצאתי כי לא ניתן ללמוד מתמונת המדרגה האם היא עומדת בתקן - תקנה 3.2.2.5(א) לתקנות התכנון והבניה הקובעת, כי "רום המדרגה יהיה 10 סנטימטרים לפחות...", או אם היתה הפרה של הוראות תקנה 3.2.2.6(א), הקובעת כי "במהלך מדרגות אחד בתוך הבניין, לרבות מהלך מדרגות אחד בתוך חדר מדרגות, מספר המדרגות יהיה 3 לפחות ולא יעלה על 16..." , כך גם לא מצאתי לבחון האם יש מקום לתחולת התקנות על המבנה הספציפי לנוכח מועד בנייתו, בין היתר, מאחר שלא הובאה לי כל חוות דעת מומחה לעניין זה.

6.יחד עם זאת, לא מצאתי לזקוף העדר חוות דעת מומחה לעניין זה לחובת התובעת.

אני מקבלת את עמדת התובעת, כי לא ניתן היה לקבל חוות דעת מומחה מאחר שהיה שיפוץ במקום והמדרגה 'בוטלה' בשיפוץ.

7.טענות הנתבעים לעניין זה כאילו השיפוץ היה מתוכנן כבר חצי שנה לפני התאונה ויצא לפועל חודש לאחר התאונה, לא נסמכות על שום ראיה. לא זומן האדריכל או הקבלן המבצע מטעם הנתבע שהיו אחראים על השיפוץ, לא הוצגה הזמנה מאת הנתבע לאותם הגורמים להוכיח כי ההזמנה היתה קודם לתאונה.

8.העובדה שנערך שיפוץ לאחר התאונה, מבלי שמי מטעם התובעת זומן למקום או ללא כל התראה לתובעת כי מתעתד להיערך שיפוץ של המקום; על אף הידיעה כי התובעת נפגעה, בצורה לא קלה, במספרה; למרות שהנתבע או מי מטעמו ידע שמי מטעם התובעת צילם את המדרגה עובר לשיפוץ, ימים ספורים לאחר התאונה; כשידוע היה לנתבע כי קיימות טענות כלפיו בעניין המדרגה; מבלי שמי מטעם הנתבעים בדק את תקינות המדרגה עובר לשיפוץ; כשלא הובאו כל ראיות לעניין תקינות המדרגה; כל אלו מהווים נזק ראייתי שנגרם לתובעת על ידי הנתבע בעצם השיפוץ ומעביר את הנטל לנתבע להראות כי המדרגה היתה תיקנית.

אין להטיל על התובעת את הנטל להביא ראיות כי המדרגה היתה תיקנית כטענת הנתבעים, בשל השיפוץ והנזק הראייתי שנגרם בשל כך, למעשה היה על הנתבעים להביא ראיות לתקינות המדרגה, ואלו לא הובאו.

9.גם בהנחה, לצורך הארגומנטציה, כי המדרגה עמדה בכל התקנים הנדרשים, הרי מדובר במדרגה שהונחה בכניסה וביציאה מהמספרה.

על פי התמונה – המדרגה- גישרה על הפרש גבהים בין שני מפלסים, במדרגה בודדת- נמוכה, כשעל פי עדות הנתבע, היא היתה בגובה של כ - 7 ס"מ בלבד (ראה בתצהירו סעיף 3), בעת הארוע המדרגה לא היתה מסומנת ובולטת באופן מספק, ומדובר במכשול סמוי מן העין.

התמונה שצרפה התובעת לתצהירה, וההשוואה לתמונות שצולמו לאחר השיפוץ, ממחישים באופן ברור את המחדל שבהותרת הפרש גבהים, שיצר שני מפלסים במקום האמור להיות שטוח ומישורי, ואת התאורה שהיתה במקום.

10.היה על הנתבע לצפות, כמחזיק במקרקעין, המזמין ציבור מבקרים למספרה, כי מי ממבקרי המקום, וביניהם התובעת, עלול למעוד בעקבות הפרשי הגבהים של שני המשטחים ולהינזק, שעה שלא קיים סימון בולט וברור המתריע על דבר הפרש הגבהים בין שני המשטחים.

מצאתי כי ההבדל בצבע אליו הפנה הנתבע, והנראה בתמונה, בשילוב האור שהיה במספרה, כפי עדות התובעת ועדות הגב' ועקנין, עוברת אורח בקניון, שנחלצה לעזרת התובעת, לא היה די בהם.

על פי עדותה של התובעת בבית המשפט (מעבר לאמור בתצהירה שהובא לעיל):

"היה המון אור במספרה ואי אפשר לראות מדרגה כזאת עם כל כך הרבה אור שהאור משתקף על רצפה בהירה. זה נראה הכל על מישור אחד. זה היה הפעם הראשונה שנכנסתי למספרה באקראי..." (פרו' עמ' 35 שורות 14-16).

עוד ציינה התובעת בעדותה כי המדרגה הייתה חלקה וכי מה שנראה בתמונה אינו פס מונע החלקה אלא סף של המדרגה (פרו' עמ' 35 שורה 30; עמ' 36 שורה 3).

גם הגב' שולמית ועקנין בתצהירה מסרה גרסה דומה לגרסת התובעת לעניין זה:

"נוכחתי לראות שהמדרגה יוצרת אשליה שמדובר במשטח מישורי ולא כך היה שהרי מדובר במלכודת סמויה... פניתי לבעל המספרה או עובד שהיה במקום והבעתי בפניו את פליאתי נוכח המדרגה הסמויה והמסוכנת והבהרתי לו שמדובר במפגע מסוכן...".

ובעדותה (בעמ' 27 – 26 לפרוטוקול):

"בגלל התאורה זה מבריק והמדרגה והרצפה נראים משטח אחד או מדרגה נמוכה" 

וכן:

"אני זוכרת מה שהערתי לספר שהמדרגה הזו מאד נמוכה כאילו בקו עם הרצפה, למה לא מסמנים אותה באדום או עם שטיח".

11.לכל אלו יש להוסיף כי לא היה מעקה לסיוע ליד המדרגות, על מנת שיוכל המבקר במספרה להיאחז במקרה של מעידה במדרגה.

הנתבע טען כי הדלפק שהיה מותקן הוא זה שנועד לסייע :

"בשעתו המספרה הייתה בנויה כך , שבערך מטר וחצי עד שניים מדלת הכניסה למספרה הייתה מדרגה, נדמה לי בערך 7 ס"מ, אשר הובילה ליתר השטח של המספרה. לפני העליה למדרגה....היה דלפק תשלום עשוי מעץ ועל גבו פלטת זכוכית מחוסמת. הדלפק היה מקובע לרצפה באמצעות כמה ברגים".

12.אליה וקוץ בה, אין מחלוקת כי בעת הנפילה ניסתה התובעת להסתייע בדלפק, והוא אשר נפל עליה. לטענת התובעת גם זכוכית שהיתה מותקנת שם התנפצה עליה.

"אני נתפסתי בדלפק עם יד שמאל, והדלפק התחיל לזוז כי הוא לא היה מקובע ואז הסתובבתי ונפלתי ברצפה על הגב. זה מה שאני זוכרת" (פרו' עמ' 34 שו' 27-28).

גם הנתבע מאשר כי התובעת נפלה והדלפק נפל אף הוא עליה:

"והדלפק הוא כמו מעקה והיא נפלה איתו ביחד" (פרו' עמ' 46 שו' 10).

13.אשר להתנפצות הזכוכית - הנתבע ניסה להכחיש את התנפצות הזכוכית, בטענה כי לו היתה מתנפצת היו סימני דם במספרה ואלו לא היו. עם זאת הנתבע אישר כי הזכוכית נפלה על התובעת (ראה פרו' עמ' 44 שו' 16-18), אך כאמור טען שהזכוכית לא התנפצה על התובעת.

14.מטעם הנתבע לא הובאו כל עדים נוספים שראו את האירוע, על אף שעל פי עדותו היו עובדים נוספים שהיו במקום ואף סייעו לתובעת לקום (פרו' עמ' 43 שו' 13; עמ' 43 שו' 19-20; עמ' 43 שו' 27; עמ' 45 שו' 4-5).

15.אל מול עדותו של הנתבע, עומדת עדותה של התובעת אשר מקבלת חיזוק על ידי עדות הגב' ועקנין, שהעידה כי היו שברי זכוכיות וכי על התובעת התנפצה זכוכית וכי הדלפק שהיה אמור לסייע לתובעת בירידה (כך לדידו של הנתבע), נפל אף הוא על התובעת (פרו' עמ' 25 שורות 16-17).

גם בעלה של התובעת העיד כי שהגיע למספרה ראה שהתובעת "שכובה על הצד וגב וכולה מכוסה בזכוכיות של מראות" (פרו' עמ' 30 שורות 27-28).

עדות בעלה של התובעת, גם היא לא נסתרה ויש בה כדי לתמוך בטענות התובעת ועדותה.

16.ואם לא די בכל אלו, אין מחלוקת שלא היה שילוט מתאים או אזהרה כי קיימת מדרגה.

17.בהיעדר אזהרה בולטת או מאחז יד או סימון מתאים על גבי המדרגה בצורה בולטת מזו שהיתה, בנסיבות הספציפיות בענייננו, אין לפטור את הנתבע מאחריות לאירוע התאונה.

18.לסיכום שאלת האחריות – לאחר שנתתי דעתי לראיות שהובאו לפניי ולטיעוני הצדדים, אני קובעת כי הוכח לי במאזן ההסתברויות הנדרש בתביעה אזרחית, כי ניתן היה לנקוט באמצעים טובים יותר, שעלותם סבירה , על מנת להפחית במידה ניכרת את הסיכון הגלום במדרגה הבודדת שלא היה לגביה התראה או אזהרה על מיקומה וגובהה. ניתן היה למשל לבצע צביעה/סימון הולם , שילוט בולט ומתאים, ואף לשקול מבחינת אדריכלית, לוותר על המדרגה במיקומה וליצור שיפוע מתון ורציף של ירידה כפי שנעשה כחודש לאחר התאונה, במסגרת שיפוץ במספרה.

מצאתי שהוכח לי במידת הוודאות הנדרשת, לאחר שמיעת הראיות, התרשמות מן העדים וטיעוני ב"כ הצדדים, שהסיכון מהמדרגה היה צפוי והאירוע מושא התובענה הינו פועל יוצא והתממשות של אותו סיכון.

לכל אלו יש להוסיף כי הוכח לי שלא היה מעקה שימנע נפילה במדרגה ואף אם אין הוראת דין המחייבת התקנת מעקה או אמצעי בטיחות אחר למניעת נפילה, בהתחשב בגובה המדרגה, הרי שלנוכח המדרגה האמורה, צבעה, התאורה שהיתה במקום, הוכח לי כי אם היה מותקן מעקה, ייתכן ונפילתה של התובעת הייתה נמנעת.

לנוכח כל אלו אני קובעת כי הוכחה לי רשלנות הנתבעים לקרות התאונה.

19.בהערת אגב אציין כי לא התעלמתי מהעובדה כי נתגלעו סתירות באשר לתנוחת נפילת התובעת בין עדויות התובעת ובעלה, אך אין בסתירות לא מהותיות אלו כדי להעלות או להוריד ממסקנתי.

אשם תורם

20.לשיטת הנתבעים יש לחייב את התובעת באשם תורם בשיעור גבוה, נוכח העובדה כי התובעת נעלה נעלי עקב, וסבלה מנפילות חוזרות עובר לתאונה, בין היתר כתוצאה ממגבלות רפואיות מהן סבלה שנים עובר לתאונה וללא קשר אליה כגון מגרנה, מחסור בויטמין B12, תת פעילות של בלוטת התריס, אוסטאופורוזיס, רעד בידיים אשר אף ניכר בכל חלקי גופה, במהלך עדותה בדיון ההוכחות מיום 30.6.16 ועוד.

התובעת טוענת מנגד כי אין להטיל עליה אשם תורם, בין היתר, מאחר שביקרה במספרה בפעם הראשונה ולא היתה מודעת למדרגה בעבר.

21.המבחן לקיומו של אשם עצמי הוא, האם נהג הניזוק כאדם אחראי תוך זהירות סבירה או שמא היה בהתנהגותו משום העדר זהירות סבירה בהגנה על עצמו (ראה ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני ברק , פ"ד מ"ג(3) , 343 , 350 (להלן : "עניין לוי").

22.סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") קובע, כי פיצויים לנפגע "יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק". שיעור הרשלנות התורמת - כמו גם אופן חלוקת האחריות בין מספר מזיקים – אינו נקבע בדיוק מתמטי, והוא עניין להערכה המסורה, לבית המשפט, שהתרשם מן העדויות שהובאו בפניו (ע"א 1952/11 חאלד נ' אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים (6.11.2012)).

על מנת לבחון קיומו של אשם תורם מצידה של התובעת, יש לבדוק האם נהגה כאדם אחראי תוך זהירות סבירה או שמא, היה בהתנהגותה משום העדר סבירות בהגנה על עצמה. בחלוקת האחריות בין המזיק לניזוק, יש להציב את מעשי ההתרשלות או המחדלים של הנתבע והתובעת זה למול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינה מוסרית, את מידת משקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראה עניין לוי לעיל ).

23.בענייננו, למול התרשלותו של הנתבע 1 בקיום המפגע, עומדת התנהגותה של התובעת, אשר היתה אמורה להיות מודעת למדרגה, מאחר שהיא נפלה ביציאה מן המספרה ולא בכניסה אליה.

גם אם לא היה על התובעת ללכת כשהיא מתבוננת מטה, עדיין על התובעת לשים לב להליכתה ולפסיעותיה.

יצויין כי לא מצאתי שיש להטיל על התובעת אשם תורם בשל העובדה שנעלה נעלי עקב. על פי העדויות שהונחו לפניי התובעת התניידה תמיד בנעלי עקב (ראה עדות בעלה פרו' עמ' 31 שורה 12) ולא הוכח לי כי יש כל קשר בין עניין זה לנפילה.

עוד יצויין, כי גם אם התובעת ראתה את המדרגה טרם התאונה, אין בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הפרת חובות הזהירות מצד הנתבע, לבין אירוע התאונה ופגיעתה של התובעת, שהרי קבעתי כי עדיין מדובר בנסיבות העניין במכשול בלתי סביר המצוי במשטח האמור להיות רציף.

למעלה מן הצורך יצויין כי התובעת אכן סבלה מתחלואים עובר לתאונה וללא קשר אליה, אולם אין בכך כדי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים כי נפלה כתוצאה מסחרחורת או מסיבה אחרת.

24.לאחר ששקלתי כל אלו מצאתי להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 20%.

נזקי התובעת

נכות רפואית

בתחום האורטופדיה

25.מטעם שני הצדדים הוגשו חוות דעת, התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת רפואית ערוכה ע"י ד"ר רובינסון דרור, אשר קבע כי עקב התאונה וכתוצאה הימנה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20% בגין הגבלת תנועה קשה של עמוד שדרה מותני לפי סעיף 37 (7) ב' לתקנות המל"ל ונכות צמיתה בשיעור 5% בגין שבר של חוליה L4 לפי סעיף 37 (8) לתקנות המל"ל ובסה"כ נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 24%. כן קבע המומחה בחוות הדעת כי נוכח מגבלותיה של התובעת יש להפעיל את תקנה 15. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת רפואית נגדית ערוכה ע"י ד"ר גד ביאליק , אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור5% לפי סעיף 37 (8) א' לתקנות המל"ל בגין שבר שבחוליה ונכות בשיעור 5% לפי סעיף חלקי 37 (7) א' לתקנות המל"ל בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד השדרה המותני ובסה"כ נכות צמיתה משוקללת בשיעור 9.75%.

26.נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר ישראל קליר.

בחוות דעת המומחה מיום 22.10.13 קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% (נכות צמיתה בשיעור 10% בגין שבר גוף חוליה עם "תזוזה ניכרת לפי סעיף 37 (8) ב' לתקנות המל"ל ונכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות המל"ל). כן קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות זמנית מלאה (100%) לתקופה של 6 שבועות, 50% נכות זמנית לתקופה של כחודשיים נוספים ו- 30% נכות זמנית לתקופה של כחצי שנה נוספת.

המומחה הוסיף וציין בחוות דעתו כי אין מקום להפעיל את תקנה 15.

27.ביום 2.12.13 עברה התובעת ניתוח למינקטומיה ודקומפרסיה (אחורית) חוליות מותניות

L-3-L-4-L3-L3 וקיבוע אחורי מ L2 עד L5 ע"י ברגים (פדיקולריים) ומוטות מתכת (להלן: "ניתוח לקיבוע").

28.נוכח האמור נבדקה התובעת שוב ע"י מומחה בית המשפט, ד"ר קליר, אשר קבע בחוות דעתו המשלימה מיום 27.10.14 כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 30% לפי סעיף 37 (3) א' לתקנות המל"ל כאשר יש לקזז 10% נכות, כך שהנכות הקשורה לחבלה מיום 31.8.2010 הינה בשיעור 20%, וזאת מאחר שההיצרות הספינלית גם אם לא סימפטומטית והאוסטיאופורוזיס קדמו לתמט החוליה. לפיכך הנכות הקשורה לתאונה נשוא התביעה הינה בשיעור 20%. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובעת הבהיר המומחה כי מצא לנכון לקזז נכות בשל מצב קודם שבחלקו גרם לשבר וקבע בחלקו את הצורך וסוג הניתוח.

כן המליץ המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הכירורגיה הווסקולרית לצורך הערכת נכות התובעת בשל פקקת הורידים לרבות הקשר הסיבתי בין הנכות ובין התאונה.

בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה ששוגרו אליו על ידי ב"כ התובעת, הבהיר ד"ר קליר כי ניתן "להתווכח" על גובה המצב הקודם וייתכן כי קיזוז של 5% נכות במקרה הנדון יכול היה להתאים, אבל אין ספק שמלוא הנכות אינה תוצאה בלעדית של החבלה מיום 31.8.2010.

29.מומחה בית המשפט נחקר ארוכות על חוות דעתו, הן על ידי ב"כ התובעת והן על ידי ב"כ הנתבעים.

בחקירת המומחה, בתשובות לשאלות ב"כ הנתבעים, הוא אישר כי לתובעת היו שינויים ניווניים שהצרו את תעלת עמוד השדרה לפני התאונה וכי מדובר בהיצרות משמעותית (פרו' עמ' 10 שורות 16-21).

המומחה ציין בעדותו כי "כתבתי גם בחוו"ד הראשונה, גם במשלימה וגם בשאלות ההבהרה. אין ספק שהייתה לה היצרות ניוונית קודמת לפי הממצאים. בנוסף פרט לשבר שהיה אין ספק " (פרו' עמ' 10 שורות 28-29). המומחה הוסיף וציין כי "יכול להיות שאם היה רק השבר עצמו הניתוח היה קצת שונה. לו סיבת הניתוח היתה השבר בלבד, היא היתה חייבת ניתוח כי השבר בעייתי אבל יכול להיות שהקיבוע היה קצר יותר אילולא הממצאים ההדמייתיים". (פרו' עמ' 11 שורות 8-11). "כתבתי שסביר להניח שהמצב והניתוח שהומלץ היו שונים אלמלא לא הייתה היצרות קודמת של התעלה" (פרו' עמ' 11 שורות 29-30).

עוד הבהיר המומחה בעדותו כי "אני מסכים לחלוטין שאין מצב קודם ואין נכות קודמת אלא אם יוכח במסמכים ואין. ההפחתה של הנכות לא הייתה בגין מצב קודם אלא בגלל הדרך שהיא הגיעה לנכות הנוכחית. להערכתי אלמלא היו ממצאים קודמים הניתוח והקיבוע היו שונים" (פרו' עמ' 18 שורות 20-22).

ב"כ התובעת בסיכומיו טוען כי יש לייחס את מלוא הנכות שקבע המומחה לתאונה נשוא התביעה שכן אלמלא התאונה לא הייתה מגיעה למצבה כיום. כן נטען כי יש להחיל במקרה דנן את הלכת הגולגולת הדקה.

אין בידי לקבל טענה זו.

המומחה מטעם בית המשפט הסביר בחקירתו את מסקנתו כאמור בחוות הדעת באשר לנכותה הכוללת של התובעת והמשמעות שיש לייחס למצבה עובר לתאונה. "הסברתי כבר הרבה פעמים, אלמלא היה מצב נתון היא הייתה מקבלת כנראה ניתוח קטן יותר. קיבוע של 2-3 חוליות לכל היותר" (פרו' עמ' 19 שורות 13-14).

בעדותו עמד המומחה על חוות דעתו והבהיר כי , "להערכתי הנכות המוחלטת הא 30% והנכות הקשורה לתאונה היא 20% כשנשאלתי אמרתי שגם יכול להיות 25% כי סך הכל זה ניתוח גדול שהסתבך. מצד שני אני גם היום לא שלם עם זה , אני חושב ש- 20% נכות שקשורה ישירות לתאונה זאת הנכות ההוגנת וזה חוץ מהנכות בגלל הפקקת" (פרו' עמ' 20 שורות 15-18).

30.כידוע הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה בשגרה להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. בהתאם לכך, התערבות בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, לא תיעשה כדבר שבשגרה, על אף שעדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות, ובית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי.

31.בעניין זה אוסיף את שנקבע בבית המשפט העליון כי "הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של המומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא – במקרים כאלה – כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת נייטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשריות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים" (ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (לא פורסם, כב' השופטת ארבל מיום 28.2.05) וראו גם ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 1.12.08).

32.לאחר שעיינתי במכלול חומר הראיות הרלבנטי למחלוקת זו, לרבות תשובות המומחה וחקירתו בבית המשפט, מצאתי שיש לאמץ מסקנותיו של המומחה, ואין מקום לקבל טענות התובעת להגדלת הנכות מחד גיסא, ואין מקום להפחית הנכות כטענת הנתבעת, מאידך גיסא.

33.מצאתי לקבל את הסבריו המלומדים של מומחה בית המשפט, ששב והדגיש כי נכותה הכוללת של התובעת היא בשיעור של 30%, בתחום האורטופדיה, אך מחלותיה הקודמות של התובעת והממצאים הרפואיים שהיו קיימים קודם לכן, גם אם כשלעצמם לא חייבו מתן נכות אורטופדית, עדיין שינו את תוצאות הנפילה ואת הטיפול שניתן לתובעת, וכי "הנכות ההוגנת" שיש ליתן לתובעת בגין התאונה – היא נכות בשיעור של 20%.

34.לאור כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את מסקנת ד"ר קליר בחוות הדעת המשלימה מטעמו וכפי שבאה לידי ביטוי בחקירתו ולקבוע כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 20% בגין התאונה נשוא התביעה.

בתחום כירורגיית כלי דם

35.כאמור, לנוכח המלצותיו של מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר קליר, מונה מטעם בית המשפט מומחה רפואי בתחום הכירורגיה כלי דם, פרופ' בס, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין תסמונת פוסט פלביטית (PPS) בדרגת חומרה קלה .

36.המומחה לא זומן לעדות על ידי מי מהצדדים ולא נסתרו קביעותיו או מסקנותיו בחוות דעתו.

37.ב"כ הנתבעים טענה בסיכומיה כי הנכות בתחום הווסקולרי אינה קשורה לתאונה ולראיה כי לתובעת ארע מקרה חוזר של פקקת לאחר טיסה ארוכה שעשתה בשנת 2014. כן נטען כי אף למקרא חוות דעת פרופ' בס אין כל קביעה כי פקקת הורידים נגרמה בעטייה של התאונה נשוא התביעה.

38.אין בידי לקבל טענה זו.

39.ב"כ הנתבעים לא שלחה שאלות הבהרה לפרופ' בס ואף לא ביקשה לזמנו לחקירה על חוות דעתו. משכך לא מצאתי כל תימוכין לטענותיה בעניין זה.

40.זאת ועוד, המומחה בתחום האורטופדיה הבהיר היטב בעדותו כי ישנו קשר ישיר בין הניתוח שעברה התובעת ובין הפקקת -"היא נותחה ב 2.12.13. הפקקת אובחנה ב 19.12.13 כלומר פחות משבועיים מהניתוח . אין ספק שיש קשר ישיר וחד משמעי בין הניתוח ובין הפקקת. אם היא טסה אח"כ או לא זה לא רלבנטי..". (פרו' עמ' 16 שורות 28-29).

וראה גם עדותו בעמ' 15 לעניין זה: "יש קשר ישיר בין הניתוח ובין הפקקת הואיל והייתה בחוסר תנועה תקופה ממושכת" (פרו' עמ' 15 שורות 28-29).

41.אשר על כן אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום כירורגיית כלי הדם, ככתבה וכלשונה.

42.סיכום הנכות הרפואית - אשר על כן, נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור 24%.

נכות תפקודית

43.ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי נכותה התפקודית של התובעת הינה בשיעור 100% (כאשר נכותה הרפואית עומדת לשיטתו על 33.5%) ואילו ב"כ הנתבעים טוענת כי לתובעת לא נותרה כל נכות תפקודית.

44.לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות והעדויות, אני סבורה כי לנוכח קביעותיי להלן בין היתר ביחס לראשי הנזק של הפסדי שכר ועזרת צד ג', כפי שיפורט להלן, אין צורך לקבוע במדויק את שיעור הנכות התפקודית ו/או את שיעור הגריעה בכושר השתכרותה של התובעת (על ההבדל בין המונחים ראה דבריו של כב' השופט אור בע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי פ"ד נב (3) 792; ובפסק דינו של כבוד השופט עמית שניתן לאחרונה (11.1.15) בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ).

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

45.לטענת התובעת עבדה בעברה כמנהלת יחסי ציבור של שוחרי האוניברסיטה העברית במשרד של שוחרי האוניברסיטה בבואנוס איירס.

בין השנים 1998-2000 למדה לימודי תואר בתיירות ובין השנים 2000-2008 עבדה כפרילנסרית בסוכנות נסיעות כאשר השתכרותה נעה בין 1,000 דולר -1,200 דולר לחודש.

התובעת לא הציגה תלושי שכר לתמיכה בטענותיה.

בשנים 2008-2010 לא עבדה התובעת וסייעה לבנה אשר התגורר בלוס אנג'לס.

בשנת 2010 החליטה לעלות ארצה וטרם עלייתה ארצה יצרה קשר עם בעלים ומנכ"ל חברת "פנדורה ניהול פרויקטים וקשרי תעופה בע"מ" מר אלי קלינגר עמו הייתה לה היכרות קודמת וזאת לצורך העסקתה בארץ.

לטענתה נפגשה עם מר קלינגר וסוכם כי תועסק בחברת לצורך קידום פרוייקט לתיירות ייעודית לספרד, כאשר מועד תחילת העבודה נקבע ליום 1.10.10.

לטענת התובעת סוכם בינה ובין מר קלינגר כי שכרה יעמוד על 6,200 ₪ בתוספת הוצאות טלפון ובונוס על פי תוצאות לאחר השנה הראשונה לפעילות. כן טענה התובעת כי תוך שנה הייתה משלשת שכרה באמצעות בונוסים ומגיעה לכל הפחות לכפל השכר הממוצע במשק. עוד טענה התובעת כי הייתה עתידה לעבוד עד גיל 70 ואף למעלה מכך וכי מר קלינגר הוא דוגמא חיה למצבה התעסוקתי אלמלא התאונה.

התובעת תמכה טענותיה במסמך אשר נערך ע"י מר קלינגר בשנת 2016 לבקשתה ובתצהיר מטעמו אשר אישר את האמור במסמך זה ובתצהירה. מר קלינגר הוסיף בתצהירו כי בעקבות התאונה הפרוייקט נדחה והוקם מאוחר יותר תחת השם "ויוה אספנה" במסגרת חברת "פרוגרס טורס".

46.מר קלינגר נחקר לפניי.

התרשמתי כי אכן היה לעד היכרות מקצועית מוקדמת עם התובעת וייתכן כי נוצר קשר בין השניים באשר להתקשרות עסקית, אולם רב הנסתר על הנגלה.

לא הוצג כל מסמך או הסכם בין התובעת ומר קלינגר באשר לפרוייקט הנטען .

מר קלינגר העיד (ראה פרו' עמ' 22 שורות 13-14) "לא זכור לי שהיה מסמך אבל זה די מקובל בענף שלנו שאין מסמכים או חוזים למעט עם עובדים מאד בכירים". ובהמשך- "יתכן שיש לי ניירת אבל לא מוזכר שמה של התובעת, מוזכר שאנחנו נעלה את הפרוייקט" (פרו' עמ' 22 שורות 28-29).

עם זאת עלה מעדותו כי בשלב בו הציע לתובעת עבודה לא היה קיים אתר אינטרנט והתובעת היא שהייתה צריכה להקימו (פרו' עמ' 23 שורות 29-30).

לא ברור היה מדוע לא הועלה האתר, מדוע לא תר מר קלינגר אחר מישהו אחר להחלפת התובעת, לו אכן פרוייקט זה היה נחזה להיות רווחי, מדוע, מקום בו התובעת התאוששה חלקית מהתאונה לא החל הפרוייקט לרקום עור וגידים, ועוד כהנה וכהנה תהיות.

אשר על כן לא שוכנעתי כי אכן היתה עתידה התובעת להתחיל עבודתה אצל מר קלינגר במועדים ובתנאים כפי הנטען על ידה, משלא הוצגו כל אסמכתאות בעניין זה.

בוודאי ובוודאי שלא הוצגו לי ראיות כי התובעת היתה צפויה להגיע לשכר הממוצע במשק, או לכפל השכר הממוצע במשק !!

47.עם זאת שוכנעתי כי התובעת הייתה משתלבת במעגל העבודה קודם למועד בו החלה לעבוד אלמלא התאונה.

חיזוק לכך ניתן למצוא בדו"ח רציפות הביטוח ממנו עולה כי התובעת החלה לעבוד לאחר התאונה כמשגיחה בבחינות בגרות למשך מס' חודשים והשתכרה סך של 22 ₪ לשעה.

48.נוכח האמור נחה דעתי כי אלמלא התאונה הייתה התובעת עתידה להשתלב במעגל העבודה ולהשתכר סך של כ- 4,500 ₪ לחודש.

אמנם מדובר בשכר שנכון להיום הוא פחות משכר המינימום , יחד עם זאת ביחס לתקופה הרלבנטית הוא מעל שכר המינימום והוא מעל השכר הממוצע שהשתכרה התובעת במשך השנים.

49.בהתחשב בנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת (אי כושר מלא למשך חודש וחצי (עד 15.10.10) 50% נכות למשך חודשיים נוספים (15.12.10) ו- 30% נכות למשך חצי שנה לאחר מכן (15.6.11) , מצאתי כי יש לערוך החישוב בגין הפסדי שכר בעבר לפי שתי תקופות:

• אי כושר מלא למשך 9 חודשים, היינו סך של 40,500 ₪. בתוספת ריבית מאמצע תקופה ועד היום בסך מעוגל של 43,700 ₪

• מיום 15.6.11 ועד היום – סך גלובאלי בשיעור של 60,000 ₪, המביא בחשבון כי מחד גיסא לתובעת נפסק שיעור נכות רפואית אורטופדית גבוה יחסית, בגין מגבלה ממשית של התובעת כתוצאה מהפגיעה בתאונה, אך מאידך גיסא מביא בחשבון את העדר רצף תעסוקתי ושקלול של העדר הוכחה של ניסיונות התובעת לאתר מקום עבודה בו תרוויח יותר משכרה כמשגיחה בבחינות בגרות.

  (זה המקום לציין כי סכום דומה מתקבל גם עם חישוב של 75% מחישוב אקטוארי של שכר בסך 4500 ₪ לחודש ב- 24%, בתוספת ריבית מאמצע התקופה).

   

  סה"כ הפסדי שכר לעבר- 103,700 ₪.

   

  50.כן יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי פנסיה לעבר. על פי צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים , התשי"ז-1957 (ילקוט הפרסומים 6302, כ"ח באלול התשע"א), מחוייב כל מעסיק לבטח את עובדיו בביטוח פנסיוני החל מיום 1.1.08. על כן ראיתי להעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה בהתחשב בהפסד הפרשות לרכישת זכויות פנסיה בסכום המשקף 10% מהפיצוי בגין הפסדי השכר (ר' לעניין זה כב' השופט עמית בע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן (27.1.14)) בסך כולל של 10,370 ₪.

   

  סה"כ פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר בצירוף הפסד זכויות סוציאליות ופנסיה 114,070 ₪.

   

  הפסדי שכר בעתיד

  51.התובעת בת 69.

  לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר בעתיד נוכח גילה של התובעת. לא מצאתי כי יש להשוות בין נסיונו התעסוקתי של מר קלינגר לבין התובעת ועיסוקיה בעבר, ולא הונחה לפניי תשתית ראייתית מתאימה לטיעוניה של התובעת כי היתה ממשיכה לעבוד מעבר לגיל 67.

   

  כאב וסבל

  52.בהתחשב בטיב הפגיעה, ימי האשפוז, הנכות הרפואית וגילה של התובעת, אני פוסקת בגין רכיב זה פיצוי בסך של 80,000 ₪.

   

  הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד

  53.נוכח שיעור נכותה הרפואית, בהתחשב בתחלואים מהם סבלה עובר לתאונה, בהחזרים שקיבלה התובעת בגין חלק מהוצאותיה הרפואיות ובשים לב לכפילויות בחלק מהקבלות שצורפו לתצהירה, כמו גם היעדר קשר סיבתי בין חלק מההוצאות ובין פגיעתה בתאונה נשוא התביעה, לנוכח העובדה כי סביר שהתובעת תדרש להוצאות רפואיות בעתיד, לרבות הוצאות נסיעה, אני פוסקת לתובעת בגין רכיב זה לעבר ולעתיד פיצוי גלובלי בסך של 30,000 ₪ (הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית להוצאות בעבר).

   

  עזרת צד שלישי עבר ועתיד 

  54.כאמור, עקב התאונה נפגעה התובעת בגבה. התובעת עברה ניתוח קיבוע ובהמשך סבלה מפקקת ורידים.

   

  55.התובעת טוענת בתצהירה (סעיף 28-29), כי מאז התאונה ובעקבותיה היא מוגבלת בתפקודה ונזקקת לעזרת צד שלישי, וכלשונה: "בעקבות התאונה ....אני סובלת מקשיים בתפקוד היומיומי בביתי ונזקקת לעזרה מסיבית מבעלי. הדבר כולל: עזרה בסגירת חזייה, גריבת גרביים, נעילת נעליים, הסעה, קניות בסופר וכו'....".

   

  עוד הדגישה התובעת בתצהירה, כי עובר לתאונה היא ניהלה את משק ביתה לבדה ותפקדה באופן עצמאי וללא כל הגבלה וכי היא מעסיקה עוזרת אשר ביקשה לא לחשוף את שמה למשך 5 שעות 4 פעמים בחודש ובגין כך משלמת 50 ₪ לשעה בתוספת 20 ₪ נסיעות לכל פעם. היינו 1,080 ₪ לחודש.

   

  56.עדותה של התובעת באשר לעזרה והיקפה עקב התאונה נתמכת בתצהיר בעלה אשר סעד אותה לאחר הפגיעה ומסייע לה בפעולות היום יומיות (סעיף 13 ו- 17 לתצהיר בעלה של התובעת).

   

  57.עם זאת לא הובאה לעדות העוזרת בה היא מסתייעת לטענתה, ואף התובעת ביקשה שלא לחשוף את זהותה.

   

  58.ככל שהתובעת מבקשת מבית המשפט לשום הוצאות שנגרמו לה עקב העסקת עוזרת, כשלטענתה היא החלה להעסיקה רק לאחר התאונה, אינה יכולה היא למנוע חקירת אותה עזרה ובחינה ודרישה של הנתבעים אחר אותן הוצאות.

   

  59.זה המקום לציין, כי בדיון ההוכחות מיום 30.6.16 הוברר כי התובעת קיבלה ומקבלת עזרה בסיעוד מביטוח לאומי כאשר לטענת בא כוחה הוא ידע מכך רק לאחר הגשת התצהירים.

   

  60.בהתאם לתיעוד מהמוסד לביטוח לאומי, ענף סיעוד, שהוגש מטעם ב"כ הנתבעים (סומן כנספח 3 להודעה על הגשת תעודת עובד ציבור לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) עולה כי התובעת הגישה תביעה לסיעוד ביום 10.12.13 ונקבעה לה זכאות זמנית לקבלת 9.75 שעות שבועיות החל מיום 1.1.14.

   

  61.אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיה, כי עברה הרפואי של התובעת הצריך קבלת עזרה ללא קשר לתאונה דנן.

   

  לא נעלם מעיניי, כי התובעת סבלה ממחלות שונות עובר לתאונה וללא קשר אליה וכן לא נעלם מעיניי כי התובעת הגיעה ארצה מספר ימים טרם התאונה, ואולם, לא הוכח בפניי כי מצבה התחלואתי הקודם של התובעת הגביל את תפקודה היומיומי, או למצער הצריך הגשת עזרה מבני המשפחה שחרגה מגדר ההיקף הסביר בין בני משפחה.

   

  הגם שאין אסמכתא או טענה לעזרת מיטיבים הכרוכה בהפסד ממוני, השתכנעתי שהתובעת נזקקה בחודשים שלאחר התאונה כמו גם בתקופה הסמוכה לאחר הניתוח לקיבוע (מיום 2.12.13) לעזרת קרובים בהיקף חריג מטיפול מקובל של בני משפחה. הלכה פסוקה היא, כי יכול ביהמ"ש לערוך אומדנה של עזרת הזולת ובלבד שהשתכנע, כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 587/87 משה מלכה נ' רונן אטקין, פד"י מד(4) 168).

   

  כן שוכנעתי כי בשים לב למגבלותיה של התובעת, נזקקה התובעת ותזדקק הגם בעתיד לעזרת צד ג' הן בהיקף שניתן לה ע"י ביטוח לאומי והן ע"י קרובי משפחה, בעלה.

   

  62.לאחר ששמעתי את עדותה של נציגת המל"ל, גב' מאירה רעיני, בדיון ההוכחות מיום 29.1.2017, הסתבר כי הקצבה שניתנת לתובעת היא עזרה בעין של שעות עזרה בבית בשיעור של 9.75 שעות שבועיות, ורק משנת 2014 (קרי לאחר התאונה) ללא תשלומים רטרואקטיביים.

   

  63.לאחר שעיינתי במסמכים, בשים לב לשיעור נכותה הרפואית של התובעת, טיב הפגיעה, גילה ומוגבלויותיה, עולה כי העזרה שניתנת על ידי הביטוח הלאומי אין בה די כדי לפצות את התובעת , אלא נדרשת עזרה נוספת מעבר לזו הניתנת על ידי מל"ל.

   

  64.אמנם, כאמור, לא הוכחה לי עזרת צד ג' בשכר ע"י אחר למעט עזרה שניתנת ע"י המל"ל, אך הוכח לי כי ניתנה וניתנת עזרה ע"י בעלה של התובעת (ראו סעיפים 13 ו- 17 לתצהיר בעלה של התובעת וסעיפים 28-29 לתצהיר התובעת). יצויין כי בעלה של התובעת לא נחקר לעניין זה.

   

  65.יש גם להביא בחשבון את העובדה כי הייתה תקופה (קצרה) בה נדחתה תביעתה של התובעת לסיעוד ממל"ל והעזרה ניתנה ע"י בני משפחה.

   

  66.אני אומדת העזרה לעבר בסך של 15,000 ₪ (הסכום כולל ריבית והצמדה) והעזרה לעתיד, מעבר לסיוע הניתן על ידי מל"ל בסך של 15,000 ₪ נוספים.

   

  התאמות דיור

  67.ב"כ התובעת הגיש ביום 25.11.16 בקשה לצירוף ראיות הנוגעות לביצוע התאמות דיור אולם מאחר וראש נזק זה לא נתבע בכתב התביעה או בתצהיר התובעת ואף התובעת לא העלתה טענות בעניין התאמות דיור במסגרת עדותה ונוכח השלב בו מצוי היה ההליך בעת הגשת הבקשה (סיום פרשת התביעה וההגנה), הבקשה נדחתה.

   

  ניכויים

  68.לנוכח קביעותיי, במסגרת אב נזק של עזרת צד ג', כי יש לפסוק לתובעת היקף עזרה מעבר לזו שניתנת על ידי מל"ל, אין מקום לבצע ניכויי של העזרה הניתנת בעין לתובעת על ידי עובד מהמל"ל.

  אלמלא היתה ניתנת עזרה זו על ידי מל"ל הייתי קובעת סכומים מעבר לאלו שנקבעו לעיל, ומשכך דינם של סכומים אלו וניכויים אלו להתקזז זה עם זה.

   

  סוף דבר

  69.הנתבעים ישלמו לתובעת את הפיצויים שנפסקו בראשי הנזק השונים כדלקמן:

  א.הפסד שכר לעבר (כולל הפסדי פנסיה)114,070 ש"ח

  ב. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד 30,000 ש"ח

  ג.כאב וסבל 80,000 ש"ח

  ד.עזרת צד ג' לעבר ולעתיד30,000 ש"ח

  ה.סה"כ 254,070 ש"ח

   

  סה"כ (לאחר ניכוי אשם תורם כפי שנקבע לעיל)203,250 ש"ח.

   

  70.על סכום הפיצויים יתווספו הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4%.

   

  71.זכות ערעור כדין.

   

  המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

   

  ניתן היום, ז' אייר תשע"ז, 03 מאי 2017, בהעדר הצדדים.