בימ"ש השלום בראשל"צ קיבל בשבוע שעבר תביעתה של אישה שבשנת 2010 היא נפלה בדרכה החוצה ממספרה, ואחר כך גם הדלפק נפל עליה. השופטת: המדרגה, התאונה, היעדר שלט או מעקה – כל אלה מהווים התרשלות.
התביעה הוגשה בבימ"ש השלום בראשל"צ בשנת 2012 נגד הספר וחברת הביטוח שלו. התובעת – כיום בת 69 – טענה כי התאונה קרתה בשל רשלנות בעל מספרה בתל-אביב. לטענתה, כאשר פנתה לדפלק בשביל לשלם, היא נפלה בשל "מדרגה סמויה" (כלשונה) קטנה ולא תקנית, וכשניסתה להיאחז בדלפק גם הוא נפל עליה עם כל תכולתו, כיוון שלא היה מקובע לרצפה. היא נפגעה בעמוד השדרה ומאז סובלת מהגבלות תנועה.
התובעת סיפרה שבמקום הייתה אשליה שמדובר במשטח מישורי, כך שמדובר במעין "מלכודת".
יש לציין כי כחודש לאחר התאונה שופצה המספרה והמדרגה "בוטלה" ובמקומה נבנתה ירידה מתונה ורציפה – שיפוץ שלטענת הנתבעים תוכנן כחצי שנה לפני האירוע ובלי שום קשר אליו.
הנתבעים טענו שיש לדחות את טענת הרשלנות ביחס למדרגה מאחר שהתובעת לא צירפה חוות דעת מומחה שלפיה המדרגה לא היתה תקנית.
עוד הם טענו בין היתר כי יש לחייב את התובעת ב"אשם תורם" בשיעור גבוה, משום שנעלה נעלי עקב, ואף סבלה מנפילות עוד לפני התאונה, כתוצאה מבעיות רפואיות שונות.
"מכשול סמוי מן העין"
סגנית הנשיאה, השופטת יעל טויסטר ישראלי ציינה כי העובדה שאחרי התאונה נערך שיפוץ ללא כל התראה לתובעת גרמה לה ל"נזק ראייתי", ולכן נטל ההוכחה עובר אל הנתבע, שצריך להוכיח כי המדרגה הייתה תיקנית.
לאחר ששמעה את העדים והביטה בתמונות, השופטת קבעה כי הנתבע אכן התרשל. השופטת השתכנעה כי "בעת האירוע המדרגה לא היתה מסומנת ובולטת באופן מספק, ומדובר במכשול סמוי מן העין".
"היה על הנתבע לצפות, כמחזיק במקרקעין, המזמין ציבור מבקרים למספרה, כי מי ממבקרי המקום, וביניהם התובעת, עלול למעוד בעקבות הפרשי הגבהים של שני המשטחים ולהינזק, שעה שלא קיים סימון בולט וברור המתריע על דבר הפרש הגבהים בין שני המשטחים", כתבה.
יחד עם זאת השופטת החליטה לייחס לתובעת 20% מן האשמה לתאונה, לא משום שנעלה עקבים אלא משום שיכלה להתנהל ביתר תשומת לב, מה גם שנפלה כשיצאה ולא כשנכנסה, כך שהייתה אמורה להיות מודעת למדרגה.
חלק נרחב מפסק הדין הוקדש לניתוח הנזקים השונים. השופטת אף מינתה מומחה מטעם ביהמ"ש לנוכח פערים בין חוות דעת רפואיות שהוגשו על ידי הצדדים. בין היתר, נקבע כי נכותה הקבועה המשוקללת של התובעת כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 24%.
לאחר ניכוי אשמת התובעת, ולאחר שדחתה חלק מטענות התובעת בדבר גובה הפסדי השכר, השופטת חייבה את הנתבעים בפיצוי בסך 203,205 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום הפיצוי.
הפיצוי ניתן בגין הפסדי שכר לעבר, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד לביא נעים
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.