שבח ואח' נ' אנונו ואח'

צדדי ג'

1. שבח מאיר חברה לבנין ופיתוח בע"מ

2. ס.ע.ע השקעות בע"מ

לפני תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לבית התובעים, חודשים ספורים לאחר בנייתו, עקב כשלים נטענים בתכנון הקונסטרוקציה.

טענות התובעים

התובעים הינם בעלים של מגרש ברחוב לוטם בעפולה, עליו ביקשו לבנות את ביתם. במהלך 2008 שכרו התובעים את שירותי הנתבעים לביצוע עבודות התכנון והפיקוח של בניית הבית. בהתאם למוסכם בין הצדדים, התובעים שילמו לנתבעים עבור חישוב יציבות המבנה לוועדה המקומית וטיפול ברשויות והג"א, עבור תכניות עבודה לביצוע ועבור פיקוח עליון.

התובעים הבהירו לנתבעים כי מדובר ב"בית חלומותיהם", ולכן אינם מבקשים לחסוך בכספים בעת עבודות התכנון והביצוע.

עבודות הבנייה התבצעו בהתאם לתכנית שהכינו הנתבעים ובפיקוחם, והסתיימו בנובמבר 2008.

חודשים ספורים לאחר כניסת התובעים לבית, החלו להופיע בכל רחבי הבית סדקים נרחבים. מדובר בסדקים משמעותיים ועמוקים, אשר חורצים וחוצים קירות חיצוניים ופנימיים וחלק מהתקרות. בין היתר, הסדקים גרמו לשברים בחיפויי קרמיקה, לשיפועים בריצוף ולהתנדנדות הריצוף.

התובעים ניסו לבצע תיקונים לחלק מהסדקים, וזאת עפ"י הנחיות הנתבעים – הורדת כל הטיח בחלק מהחדרים, מריחת חומרי אטימה אלסטיים, ציפוי טיח מחדש וצבע. אולם, בכל פעם הופיעו הסדקים מחדש תוך זמן קצר. חלקם אף החמירו והתרחבו מיום ליום, וחלקי טיח נשרו באופן קבוע על רצפת הבית.

מדובר בפגיעה קשה בנכס, לא רק מבחינה ויזואלית אלא גם כהפרעה ממשית לשימוש יום יומי בבית.

התובעים פנו מספר פעמים לנתבעים בבקשה שיבדקו את הבית ויציעו פתרונות. בהתחלה שיתפו הנתבעים פעולה, והתובעים ביצעו כאמור תיקונים על בסיס המלצות הנתבעים. אולם, לאחר מכן דחו הנתבעים את התובעים בלך ושוב, הכחישו את אחריותם לנזקים והודיעו כי יהיו מוכנים להציע פתרונות רק לאחר קבלת תוצאות של בדיקות סוניות שיבצעו התובעים.

התובעים הודיעו לנתבעים שלא מצאו מומחה שמוכן לבצע את הבדיקות והציעו שהנתבעים, שעוסקים בתחום ההנדסה, יפנו בעצמם למומחים שיבצעו את הבדיקות הסוניות, במימונם של התובעים, אך הנתבעים דחו גם הצעה זו והכחישו את אחריותם.

לאור תגובותיהם המתחמקות של הנתבעים, פנו התובעים  אל ד"ר באסם חזן, מהנדס – יועץ קרקע, על מנת לקבל חוות דעת בעניין הסדקים. היועץ קבע כי מדובר בבעייה תכנונית.

כמו כן, התובעים פנו למהנדס הבניין ישראל אפשטיין, לקבלת חוות דעת באשר למצבו של הבית, נזקיו, דרכי תיקון ועלויות, הסיבות לבעייה וזהות האחראים. לאחר קבלת תוצאות של בדיקות סוניות של כלונסאות הבית, המומחה קבע כי קיימים בבית נזקים כבדים שעלות תיקונם מגיעה ל – 1,119,120 ₪.

עוד נקבע בחוות הדעת, כי הסדיקה נובעת מבעייה תכנונית עקב היעדר יעוץ של יועץ קרקע, ועקב תכנון קונסטרוקטיבי לקוי. לפיכך, האחריות לנזקים היא של הקונסטרוקטור, אשר ביצע את התכנון והפיקוח העליון על ביצוע שלד המבנה והכלונסאות.

התובעים פנו לשמאי דן ברלינר, שהעריך כי לאחר ביצוע התיקונים המפורטים בחוות הדעת של המהנדס אפשטיין, תיגרם לנכס ירידת ערך של כ 25% משוויו, כ – 500,000 ₪.

התובעים טוענים, כי הנתבעים הפרו כלפיהם את חובת הזהירות שהינם חייבים כלפיהם כנותני שירותים, ושרשלנותם מתבטאת במחדלים הבאים – (א) לא בדקו כראוי את קרקע המגרש, (ב) לא דרשו לבצע בדיקת קרקע ע"י יועץ קרקע, בטרם הכנת תוכנית קונסטרוקציה, (ג) לא הכינו ו/או לא בדקו כראוי את תכניות הביסוס ו/או הקונסטרוקציה ו/או הבניה ו/ או כל תכנית אחרת אשר אמורה להשפיע על עבודות הבנייה, (ד) לא קיימו שיטות עבודה נכונות ו/או מתאימות ו/או לא קיימו פיקוח מתאים על שיטות העבודה באופן שימנע טעויות, (ה) לא ביצעו את הבדיקות ו/או התכנונים ו/או החישובים המדויקים ו/או הנכונים בנסיבות העניין, (ו) לא נקטו באמצעי זהירות הנדרשים לביצוע יציקת היסודות של המבנה ולבניית הבית כך שלא ייווצרו בו סדקים ו(ז) התנהגו ברשלנות ו/או בחוסר זהירות ולא כפי שמהנדס ו/או קונסטרוקטור ו/או מפקח סבירים היו מחויבים לנהוג בנסיבות העניין.

לחילופין, התובעים טוענים כי הנתבע אחראי לנזקים באופן אישי, לנוכח העובדות הבאות: (א) התובעים פנו אליו באופן אישי לקבלת השירותים ולא מאדם אחר, (ב) הנתבע ביצע את העבודות נשוא ההתקשרות באופן אישי ו(ג) רשלנותו הקשה של הנתבע, כפי שעולה מחוות הדעת של המומחה, מחייבת הטלת אחריות אישית.

התובעים העמידו תביעתם על סך של 1,645,360 ₪ בהתאם למסקנות חוות הדעת שהגישו, לעלויות חוות הדעת ולעלויות של הבדיקות השונות שביצעו.

טענות הנתבעים

הנתבעים עתרו בראשית טיעוניהם לדחות את התביעה כנגד הנתבע 1, אולם טענה זו נזנחה לאחר מכן ולפיכך לא אדרש אליה.

עוד טענו כי בניגוד לאמור בתביעה, התובעים דווקא בהחלט ביקשו לחסוך כסף, דבר שבא לידי ביטוי בסירובם להזמין דו"ח יועץ קרקע, כפי שהמליצו הנתבעים, וכן בנוטלם על עצמם את תפקיד הקבלן הראשי ומבצע הבנייה, לרבות התקשרות עם קבלני משנה ופיקוח. לכן, כל פגם שמקורו בביצוע הינו באחריות התובעים או מי מטעמם. התובע עוסק בתחום הבנייה והיזמות, ושימש כקבלן ראשי ו"מבצע הבנייה" של ביתו, כמובנו בתקנות התכנון והבנייה.

הנתבעים מכחישים כי ביצעו פיקוח צמוד על עבודות הבנייה. כן הם מכחישים כי התובעים פנו אליהם לגבי הנזקים וכי הנחו אותם לבצע תיקונים מסויימים, כמפורט בתביעה.

לשיטתם, הם אינם אחראים לנזקי התובעים, הנובעים, בין היתר, מהיקוות מים תחת המבנה בשל שיפועים הפוכים וניקוז לקוי של סביבת המבנה.

הנתבעים אינם מקבלים את מסקנות מומחי התובעים, מדגישים כי לא היה פגם בתכנון ומציינים שוב כי בניגוד להמלצתם, התובעים סירבו מטעמי חסכון להזמין חוות דעת של מומחה קרקע.

לטענתם, הנתבעים ביצעו את עבודתם באופן מקצועי ומיומן, פעלו בזהירות הנדרשת בכך שהעסיקו עובדים מקצועיים ומיומנים ונהגו כפי שכל מתכנן קונסטרוקציה ומפקח עליון על ביצוע שלד סביר ומיומן היה פועל באותן נסיבות.

הנזק הנטען נגרם עקב רשלנותם ו/או אשמתם של התובעים ו/או מי מטעמם, שבאו לידי ביטוי במעשים הבאים: (א) העסיקו קבלנים ו/או בעלי מקצוע שאינם מיומנים דיים, (ב) חסכו ונמנעו מלהזמין דו"ח יועץ קרקע (ג) חסכו בעלויות הבניה ודחו המלצת הנתבעים ליציקת קירות המבנה מבטון, כפי שנעשה בבית בנם של התובעים, שנבנה בסמיכות זמן ומקום (ד) לא מינו מפקח צמוד ולא ביצעו פיקוח מקצועי על העבודות (ה) לא דאגו למשטר שיפועים נכון, שתכליתו להרחיק את מי הנגר העילי מיסודות המבנה (ו) נהגו כפי שיזם ו/או קבלן ראשי סביר לא היו נוהגים בנסיבות העניין ו/או לא נמנעו מלנהוג כפי שיזם ו/או קבלן כאמור היו נוהגים בנסיבות העניין.

לחילופין, הנתבעים טוענים כי רשלנותם ו/או אשמתם של התובעים מנתקת כל קשר סיבתי בין רשלנותם הנטענת של הנתבעים לבין האירוע הנטען והנזק שנטען כי נגרם בעטיו.

לחילופי חילופין, הנתבעים טוענים כי אירוע הנזק היה בלתי צפוי ו/או ניתן לצפייה וכי לא היה ניתן למונעו, גם לא ע"י שימוש באמצעי זהירות מוגברים.

באשר לסכומי התביעה, הנתבעים טוענים כי אלה מוגזמים ומופרזים ולחלקם אין אחיזה במציאות, וכי התובעים לא עשו מאומה או די להקטנת נזקיהם.

בהמשך הוגשה חוו"ד מומחה מטעם הנתבעים, המהנדס יוסף גולדקלנג, שקבע כי לא נפל פגם בתכנון הקונסטרוקציה וכי יש לבצע בדיקות נוספות על מנת לעמוד על גורמי הסדיקה במבנה.

הודעה לצד ג'

הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד שבח מאיר חברה לבנין ופיתוח בע"מ, מי שהייתה לטענתם הקבלן האחראי לביצוע הבנייה, וכנגד ס.ע.ע., שהייתה קבלן משנה של צד ג' 1 והאחראית על ביצוע העבודות בפרוייקט, בין היתר בניית השלד ויציקת הכלונסאות בעומק המתאים.

לטענת הנתבעים, אין באפשרותם לדעת מה היו הנסיבות הממשיות שגרמו לאירוע הנזק, וכי נסיבות אלה מתיישבות יותר עם המסקנה שהצדדים השלישיים לא נקטו זהירות מספקת, ולפיכך עליהם הראיה כי לא היתה רשלנות מצידם.

לחילופין, רשלנות הצדדים השלישיים התבטאה, בין היתר, במעשים ומחדלים כגון הנהגת שיטות עבודה בלתי מקצועיות, הנהגת נהלי עבודה בלתי אחראיים, אי ביצוע העבודות כראוי, אי יציקת הכלונסאות בעומק המתאים, אי נקיטת אמצעי זהירות במטרה למנוע את הנזק הנדון, העסקת פועלים ומנהלי עבודה בלתי מקצועיים והיעדר פיקוח על אלה כמו גם ביצוע העבודה בניגוד לתכנון ו/או בסטייה ממנו וכן שימוש בחומרים לא מתאימים ועוד.

טענות צד ג' 1

צד ג' 1 מכחישה כי גרמה לנזק כלשהו למבנה נשוא התביעה.

לטענתה, לא היה לה או למי מטעמה כל חלק בביצוע הפרוייקט, שכן התובעים פיטרו אותה מיד עם תחילת ביצועו, לאור היות הצעת המחיר של צד ג' 2 רלוונטית יותר מבחינתם.

בשלב התכניות אכן הייתה מעורבת ואמורה לפעול כקבלן מבצע, אך בפועל הדבר לא קרה.

צד ג' 2 אינה קבלן משנה של צד ג' 1. צד ג' 2 הינה הקבלן המבצע והאחראית לכל העבודות שבוצעו במהלך הפרוייקט. צד ג' 1 גם לא ביצעה כל פיקוח בפרוייקט ולא היה לה או למי מעובדיה חלק בניהולו.

טענות ההגנה צד ג' 2

לטענתה, היא לא היתה אחראית ליישום העבודות בפרוייקט אלא קבלן מבצע בלבד. אכן, היא ביצעה את עבודות הכלונסאות והבנייה, אך הוראות העבודה והפיקוח ניתנו ע"י הנתבעים (המודיעים), לעיתים הנתבע 1 בעצמו. המודיעים היו אחראים לבדיקת עומק הכלונסאות שנדרש לפי התכנית. הנתבע 1 שהה בשטח ובדק את עומק הכלונסאות, לרבות קישור הברזל והחפירות, והוא שאישר לקבלן המבצע ויצר קשר עם התובעים כדי לקבל את אישורם ליציקת הכלונסאות.

היציקה של קורות קשר וריצפה, קורות תיקרה, תיקרה, עמודים וקירות ממד בוצעו לפי דרישתם של הנתבעים בתכניות ותחת השגחתם הבלעדית.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שצירפו, מצאתי לקבל את התביעה, תוך ייחוס אשם תורם לתובעים. עוד מצאתי לדחות את ההודעה כנגד צדדי ג'. אנמק טעמיי.

בנוגע לעצם קיומם של נזקים למבנה, אין למעשה מחלוקת. כאמור בתביעה, מדובר בסדקים עמוקים אשר חורצים וחוצים את הקירות החיצוניים והפנימיים של המבנה וכן חלק מהתקרות (ראה פירוט הסדקים בחוו"ד המומחה אליה אתן דעתי בהמשך והתמונות שצורפו אליה). הסדקים גרמו לליקויים נרחבים בחלקי הבית השונים, בין היתר (ובנוסף לליקוים אסתטיים)  שבירת קרמיקה, ריצוף, חיפוי ועוד.

עוד, וכעולה מהתביעה, ואף על כך לא הייתה מחלוקת, טיפול קוסמטי בסדקים, שאף נעשה בשיתוף פעולה ועצה אחת עם הנתבעים (ראה עדות הנתבע 1 עמ' 45 ש' 22 ואילך), כגון הורדת כל הטיח בחלק מהחדרים, מריחת חומרי אטימה אלסטיים שונים, ציפוי טיח מחדש וצבע, לא סייעו ולא הביאו לפתרון  הבעיה. הסדקים חזרו וחרצו את הקירות ואף העמיקו.

אדרש תחילה לגורם להתהוות הנזקים במבנה, ולאחר מכן לזהות האחראים לו.

התובעים טענו בתביעתם כי מדובר בכשל בתכנון הקונסטרוקטיבי של המבנה, שבאחריות הנתבעים, והגישו חוו"ד של יועץ קרקע, חוו"ד הנדסית וחוו"ד שמאית. הנתבעים מצדם ייחסו את האחריות למחדלי התובעים, אשר שימשו בפרויקט אדריכלים, מתכנני פיתוח, קבלן ראשי, ספקי חומרי הגלם, המפקח הצמוד וכמובן היזמים (ראה סע' 37 לסיכומים). כן ייחסו את האחריות לכשלים בביצוע, להם אחראים צד ג' 1, החתום על התכניות שהוגשו לאישור, וצד ג' 2, הקבלן המבצע. אף הנתבעים הגישו חוו"ד הנדסית מטעמם.

לאור חוות הדעת הסותרות של מומחי התביעה וההגנה ובהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין דוד טיגרמן (להלן "המומחה"), על מנת לקבוע מה גרם לסדקים בבניין ועל מנת להעריך את עלות תיקונם (וכן את ירידת ערך הנכס). בהחלטת המינוי, המומחה התבקש לחוות דעתו בכל שאלה שבמחלוקת בין הצדדים המצויה בתחום מומחיותו, על יסוד כתבי הטענות וחוות הדעת.

טרם שאדרש לקביעותיו של המומחה ולפי שהדבר דרוש, אציין כי עם מינויו של המומחה ועוד בטרם שהוגשה חוות דעתו, הגישו התובעים בקשה לפסילתו, בטענה שתחום הקונסטרוקציה אינו מבין תחומי מומחיותו. הנתבעים התנגדו לבקשה, וטענו כי למומחה המומחיות הנדרשת לצורך עריכת חוות הדעת, ואף הביאו דוגמא מתיק נוסף בו מונה כמומחה בתחום הקונסטרוקציה.

לאחר קבלת עמדתו של המומחה, אשר הבהיר כי יש לו את המומחיות הנדרשת (מוסמך של הטכניון בהנדסה אזרחית במגמת קונסטרוקציה), דחיתי בהחלטה מיום 11.8.14 את בקשת התובעים לפוסלו. בין היתר, קבעתי בהחלטתי כי ככל שהמומחה יבהיר שהסוגיה שבמחלוקת אינה סוגיה שהוא יכול לחוות דעתו ביחס אליה, ימונה מומחה אחר. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 18.9.14.

ביום 18.3.15 הוגשה חוות דעת המומחה.

בחוות הדעת סוקר המומחה את הממצאים בהם נוכח בביקורו. לדבריו, נמצאו סדקים רבים בקירות הפנים והחוץ של הבית, במיוחד בקירות ההיקפיים של המבנה. הסדקים מצויים הן בצד הפנימי והן בצד החיצוני של הקירות. הסדקים פורטו אחד לאחד בחווה"ד, חלקם אופקיים, חלקם אנכיים וחלקם אלכסוניים, והם מצויים בחדרי הבית השונים – חדרי שינה, חדר ההורים, חדרי ארונות, חדרי רחצה, סדקים בחיבור בין הקיר לתקרה  וחדר הכביסה.

מתוך הנתונים שהיו בפניו ציין המומחה, כי בדיקה סונית שנערכה ל – 17 כלונסאות במבנה העלתה כי קיים מתאם בין האורך המתוכנן של הכלונס והאורך שנמצא בבדיקה. מכך הסיק המומחה כי כל הכלונסאות בוצעו בהתאם לדרישות המתכנן. עוד סקר את העומסים שפועלים על הכלונסאות, ופרטם אחד לאחד.

בעמ' 11 לחווה"ד מנתח המומחה את הנזקים, וקובע כי לאחר בדיקת אופי הנזקים, מיקומם ונתוני הכוחות האנכיים הפועלים על הכלונסאות, מסקנותיו הינן כי –

"למרות שכל הכלונסאות של הבניין תוכננו בקוטר ועומק זהה, הכוחות הפועלים עליהם שונים מהותית, עפ"י נתוני המתכנן, העומסים האנכיים, על היסודות נעים בין 5 טון ועד 55 טון".

"אופי הקרקע שעליה מבוסס המבנה הוא קרקע חרסיתית שבעת שינוי רטיבות מפעילה כוחות על היסודות.

למרות שבוצעו משטחי בטון (מחופים בקרמיקה) בהיקף הבית הם אינם מונעים את חדירת הרטיבות ליסודות הבנין.

הנכס כיום חשוף לשינויי רטיבות בקרקע שכאמור מפעילה כוחות על כלונסי הבניין.

בשל העובדה שהעומסים האנכיים על חלק מהכלונסאות נמוכים, במיוחד על הכלונסאות שבהיקף המבנה, התפיחה בקרקע גורמת לכוחות עיליים, מרימה את הכלונסאות ויוצרת תזוזות דיפרנציאליות בקורות היסוד של הבנין. 

לאור הקשיחות הגבוהה של מערכת קורות היסוד, לצד הגמישות של קירות המבנה נוצרת סדיקה בקירות המבנה.

הכלל ההנדסי הוא, בקרקע שבה שינויי רטיבות גורמים לתפיחת הקרקע, יש לפעול למניעת שינויי הרטיבות בקרקע וליצור עומסים גבוהים על היסודות".

עוד מוסיף המומחה וקובע, כי תכנון נכון של מבנה על קרקע חרסיתית מחייב יעוץ קרקע מקצועי, לאחר קידוחי ניסיון בקרקע, תכנון מספר כלונסאות מינימאלי ותכנון יצירת עומסים אנכים גדולים על הכלונסאות. כפי שחידד בתשובתו לשאלות ההבהרה, מדובר בכשל בתכנון הקונסטרוקטיבי שבאחריות מהנדס הבניין של הפרויקט (הנתבע 1).

מסקנת המומחה כי חלק מהכלונסאות מועמסים בעומסים אנכיים נמוכים, לגופה אף היא אינה במחלוקת. זאת, בשים לב לטבלה שצירף לחוו"ד (סע' 12). אם כן, השאלה הינה האם מסקנתו כי התפיחה בקרקע גורמת לכוחות עיליים, מרימה את הכלונסאות ויוצרת תזוזות דיפרנציאליות בקורות היסוד של הבניין וגורמת לסדיקה, מבוססת דיה כדי להבהיר את סיבת הכשל בתיק זה.

כאמור, הנתבעים טענו שלא היא, ובצד האמור הם תוקפים הן את מידת מומחיותו של המומחה בתחום הקונסטרוקציה והן את מסקנותיו.

טרם שאדרש לטענות לגופן של מסקנות המומחה ולהשגות הנתבעים ביחס לאלה, יש לסלק מן הדרך שתי טענות שהעלו הנתבעים, שאינן בליבת המחלוקת המקצועית אך רלוונטיות לסוגיה שעל המדוכה. האחת נוגעת למידת המקצועיות של המומחה בתחום הקונסטרוקציה. השנייה, עניינה בהעדר חוות דעת של יועץ קרקע לפרויקט.

לעניין מקצועיותו של המומחה - כבר צוין לעיל כי יש למומחה את המומחיות הנדרשת בתחום הקונסטרוקציה (המומחה הינו מהנדס אזרחי מוסמך מטעם הטכניון במגמת קונסטרוקציה). כפי שפורט, הנתבעים עצמם ביקשו לדחות את טענות התובעים ביחס להיעדר מומחיות בתחום הקונסטרוקציה והתנגדו לביטול המינוי עת הוגשה בקשה הפסילה. טענתם בראשית ההליך נתקבלה, והמינוי נותר על כנו תוך קביעה מפורשת ביחס להיבט זה. בנסיבות העניין, מושתקים הנתבעים כעת מלטעון כי המומחה נעדר את המומחיות הנדרשת. כידוע, בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, אינו רשאי לטעון טענה מנוגדת בהליך אחר, שכן הוא מושתק מלהתכחש לטענתו הקודמת (ראה רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 16.07.2013). קל וחומר יפה כוחו של כלל זה כאשר עסקינן באותו הליך עצמו, ומקום בו הטענה ההפוכה מושמעת כאשר מסקנת המומחה אינה נוחה לנתבעים ואינה תומכת בעמדתם.

טענה נוספת נוגעת לסוגיית העדרה של חוו"ד יועץ קרקע בשלב התכנון. הנתבעים טענו כי התובעים סירבו, מטעמי חסכון, להזמין חוו"ד כזו. התובעים מצדם דוחים את הטענה.

תחילה, דומה כי על מידת נחיצותה של חווה"ד יועץ קרקע כלל לא הייתה מחלוקת, ובעובדה שהצדדים מתנצחים בסוגיה זו יש ללמד על חשיבותה גם לשיטתם. ראה בהקשר זה גם מסקנתו של המומחה בחוות דעתו, כי מבחינה מקצועית הייתה חובה לקבל חוו"ד של יועץ קרקע. כך אף השיב בחקירה הנגדית, לשאלה האם זה סביר כי מהנדס יתכנן את תכנוניו ללא דו"ח של יועץ קרקע - "לא, ביחוד פה ובנכס נשוא התביעה כאן" (עמ' 25 ש' 18 ואילך). הדברים נאמרים בשים לב לאופי הקרקע עליה מבוסס המבנה (ראה מסקנות המומחה).

מבחינה עובדתית ולגופה של מחלוקת - הרי שבניגוד לטענת הנתבעים בכתבי הטענות, הנתבע 1 אישר בחקירתו כי למעשה נמנע מלדרוש חוות דעת מיועץ קרקע, והסתמך על חוות דעת שהתייחסה לפרויקט סמוך (עמ' 44 ש' 1 ואילך).

חרף האמור, ואפילו היה מקום לקבל את טענת הנתבעים כי התובעים ביקשו "לחסוך", הרי שכך או כך, את העדרה של חוו"ד על השלכותיה יש לגלגל לפתחם של הנתבעים בלבד. על הנתבעים, כמי שקיבלו על עצמם את משימת התכנון הקונסטרוקטיבי של המבנה כגורם המקצועי, להביא בחשבון את השלכות כל הגורמים הרלוונטיים הנחוצים בעת התכנון, לרבות אופי המקרקעין עליהם יוקם המבנה. כאשר אין מחלוקת בדבר נחיצות חווה"ד, מתכנן מקצועי אינו יכול לסמוך טענותיו על כך שהלקוח ביקש לחסוך בכספים ועל כן לא דרש כי תיערך חוו"ד. מדובר בסוגיה היורדת לשורש המקצועיות, וככל שהמתכנן מצא כי חווה"ד דרושה עליו לעמוד על כך שזו תיערך. במקרה זה לא היה די בהסתפקות בחוות דעת של פרויקט סמוך, אלא צריך היה לקבל חוות דעת לגבי המקרקעין לצורך ביסוס המבנה כאן.

אדרש להלן לטענות הנתבעים, אשר ביקשו להדוף את מסקנות המומחה, תחילה באופן חזיתי - בבחינת מה שיש בהן (שבוי בקונספציה שלא ידע להבהירה ולתמוך בה), ובהמשך באופן עקיף, בסוגיית הדברים שלא נבדקו (לא נבדקו כל הכלונסאות ולא נבדקו פתרונות נוספים).

בראשית הדברים אציין, כי נושא התכנון הקונסטרוקטיבי הינו סוגיה מובהקת שבמומחיות. אף שבית המשפט הינו הפוסק האחרון גם בסוגייה שבמומחיות, הרי שלא על נקלה יסטה מקביעות מומחה שמונה מטעמו.

הלכה היא כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" ראה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (פורסם בנבו, 31.12.1988).

בעניין שלפניי לא נמצאה לי סיבה לסטות מממצאי המומחה ומסקנותיו.

בחקירתו חזר המומחה על מסקנות חווה"ד והשיב, כי "לדעתי הבעיה בבית הזה שיש יסודות שעקב תפיחה של הקרקע והיות שאין עליהם עומס מספיק גדול הם עולים למעלה ומרימים את הבנין" (עמ' 9 ש' 3 – 4 ). ובהמשך הסביר כי "הסדקים נובעים מתנודות הדדיות של פני הרצפה... אני בא ואומר שזה בא מהתרוממות של הכלונס. לדעתי זה בא מהתרוממות של הכלונס כי התיאוריה של חאז[ן]ם (שקיימת שקיעה ולא שליפה של כלונסאות – ת.נ.ש.) לדעתי היתה צריכה לרכז את הסדקים באזור של הכלונס הספציפי ואנחנו רואים את זה דווקא בעיקר בהיקף של הבנין ובהיקף הבנין יש לנו כלונסים עם עומסים קטנים שהם אלו שהתרוממו ואלו שגרמו, לדעתי, לסדקים". (שם ש' 18 ואילך).

הנתבעים מלינים כי המומחה היה שבוי בקונספציה אותה הגה, והפך שבוי שלה ו"עיוור" לגבי כל אפשרות אחרת לכשל. טענה זו אין אחריה דבר, שכן הנתבעים עצמם אינם מציינים מהו הכשל בגינו נוצרה הסדיקה בבית ואינם מציעים הסבר חלופי כלשהו למסקנתו. כל שהעלו היו השערות חלופיות שאף אחת מהן לא הוכחה (למעט בנוגע לסוגיית הרטיבות אליה אתן דעתי בהמשך).

כאמור, הנתבעים תוקפים את חווה"ד על שאין בה. המומחה, כך הם מלינים, לא היה מסוגל להשיב לשאלה אם, במידה והמבנה תוכנן עם יותר מדי כלונסאות, אזי כמה יותר מידי וכמה ראוי היה לתכנן. בעניין זה נשאל המומחה והשיב, כי הוא אינו עושה רוויזיה לתכנון ולא מתכנן מחדש, אך היה אפשר להפחית את מספר הכלונסאות.

לטעמי אין בכך כדי ללמד כי אינו מסוגל להשיב לשאלה כנטען. המומחה לא נתבקש לתכנן מחדש את המבנה ולהבהיר כמה כלונסאות היה ראוי להעמיד לו. המומחה היה אמור להצביע על הכשל במבנה וכך עשה לאחר שבחן אותו ואת החומר המקצועי שהונח בפניו. הנתבעים מפנים בהקשר זה לחווה"ד הנוספות שהוגשו על ידי הצדדים, ואולם אלה אינן מהוות ראיה בהליך זה. ממילא, איש מהמומחים האחרים לא נחקר על חוות דעתו (גם לא מומחי התובעים), ומסקנותיהם לא עמדו לבחינה וממילא אינן מועילות לצורך הכרעה בהליך זה.

ב"כ הנתבעים ביקש לערער את קביעות חווה"ד, תוך ציון כי הכלונסאות שמועמסים פחות הינם אלה של הפרגולה. אולם, המומחה השיב לכך כי גם זה עשוי להרים את הבית. בהמשך, ולשאלה "אם יש פרגולה שמבוססת על כלונס שמועמס נמוך והוא מתרומם הרחבה תישבר ולא ייסדק הבית", השיב המומחה "תלוי במערכת הקשיחות של הכלונסאות" (עמ' 12 ש' 21). תשובות אלה שהשיב מצויות בתחום מומחיותו וניתנו אחת לאחת לשאלות שהופנו אליו. המומחה לא חזר בו מקביעותיו, ואין לפניי כל נתון אחר המצדיק שלא לקבלן. גם טענת הנתבעים ביחס לכלונס 14, המועמס "חצי טוב" כלשונו של המומחה, אין בו כדי לקעקע את מסקנותיו או כדי ללמד על העדר מומחיות. המומחה נשאל באופן כללי ביחס לעומס על כלונס – האם לכלונס שהסיבולת שלו היא עד 49 – 50 טון, עומס של 30 טון יהיה תקין - והשיב בחיוב. לאחר מכן הופנה לכלונס ספציפי – כלונס 14, והשיב ביחס אליו כי אף שהוא מועמס ב – 30 טון יש לידו סדיקה משמעותית, כי כלונס זה מצוי קרוב לקצה הבניין וכוחות התפיחה עליו חזקים. בהמשך ציין, כי ככל הנראה, נוכח מיקומו במבנה והתפיחה הגבוהה – 30 טון אינו מספיק. כאמור, אין זה תפקידו של המומחה לחשב בדיוק כיצד צריך היה להעמיס כל כלונס. מסקנתו כי חלק מהכלונסאות מועמסים פחות מדי אינה נסתרת במאום בעניין זה. לכל היותר יש בכך משום עדות לכך שחישוב העומסים הינו התאמה מדויקת של הבניין הספציפי על היבטיו השונים לקרקע הייחודית עליו הוא עומד. הכשל במקרה זה נבע משליפת הכלונסאות, נוכח אופייה של הקרקע והמשקל הנמוך יחסית שהועמס על חלק מהכלונסאות.

עוד הפנו הנתבעים לכלונסאות שלא נבדקו כגורם אפשרי לכשל. בבדיקה הסונית שנערכה נבדקו 17 כלונסאות וקיימים במבנה 27. המומחה עצמו אישר שכעיקרון - מספיק כשל ב – 2-4 כלונסאות מתוך ה – 10 שלא נבדקו כדי לגרום לסדיקה בבית. ואולם, המומחה מניח כי אף שלא נבדקו, הרי שסטטיסטית הם בסדר. הנחה זו, כך לשיטתם של הנתבעים, מעידה על חוסר התעמקות של המומחה ואין לקבלה. גם בעניין זה אין לשעות לנתבעים.

ראשית, אציין כי לטעמי המומחה השיב בהקשר זה תשובות המניחות את דעת. לדבריו, הגם שבאופן עקרוני כשל במספר כלונסאות יכול לגרום לסדיקה, אזי נוכח העובדה שרוב הכלונסאות נבדקו ונמצאו תקינים, יש להניח שגם היתר תקינים. יתרה מכך, מדובר לדבריו בעבודה שבדר"כ אין בה קשיי ביצוע "לוקחים ברזלים באורך של 12 מטר, זו פעולה שבדרך כלל אין איתה בעית ביצוע זה לא קטע שיש בו בעיה בדרך כלל באורך של הכלונס.." (עמ' 10 ש' 3 ואילך). המומחה מוסיף, כי כשל כאמור אינו מסתדר עם העובדה שיש סיבה הגיונית לכשל – העומסים על הכלונסאות או הקשיחות של המבנה (כדוגמא הביא את הממ"ד, שם אין סדיקה). בהמשך ציין, כי אף שכשל ביצוע בכלונסאות הינו אפשרי, הרי ש"בתמונה הכללית כאשר בדקו 17 וה- 17 טובים ומתאמים אז לבוא ולהגיד שיש עוד 5 שהם לא טובים ובגללם... לא נראה לי הגיוני ולא נראה לי מצריך בדיקה בייחוד כשאני מבין למה זה קרה. אם לא הייתי מבין למה זה קרה יכול להיות שהייתי צריך לחפש סיבה אחרת או שהייתי מרים ידיים והייתי אומר שאני לא יודע" (שם ש' 14 ואילך).

בנוסף לאמור, ראוי לציין כי הנתבעים עצמם, אשר ביצעו פיקוח עליון לשלד, לא ביקשו הם עצמם לבדוק את הכלונסאות אף שהדבר הוצע להם, ולאחר שהובע חשש כי אלה הינם מקור הבעיה (ראה מכתב ב"כ הנתבעים מיום 28.3.11). בעניין זה, אם כן, אין לנתבעים להלין אלא על עצמם.

בהקשר לכלונסאות מוסיפים הנתבעים ומלינים על כשלי ביצוע מובהקים שלא נבדקו על ידי המומחה ושהיה בכוחם לגרום לסדיקה -  קיומו של לכלוך בין ראש הכלונס לקורה שנוצקה מעליו, קורה אקצנטרית ופטריות בראש הכלונס.

טענות אלה יש לדחות גם כן אחת לאחת. כאמור, הנתבעים היו מתכנני הקונסטרוקציה של המבנה ובנוסף ביצעו את הפיקוח העליון על בניית השלד. בעדותו ציין הנתבע כי:

ת. אני מתכנן את שלד המבנה, אני בא ומאשר, אם ביצעו לא נכון את הכלונס, כלונס הפוך, קורה קטנה מידי. אם יש פטריה נסדר.

ש. אם יש לכלוך על הכלונס ורוצים ליצוק על זה את אותה קורה, תגיד את זה נכון?

ת. וודאי

ראה גם עדותו של סאלח עלי עאבד, שהעיד מטעם צד ג' 2, ואמר כי הנתבע נתן הנחיה לשטוף את ראש הכלונס לפני יציקת הכלונסאות, ובכפוף לכך אישר את היציקה. הקורות נשטפו והנתבע עודכן על ידי התובע שנכח במקום. לדבריו, הנתבע בא פעמיים בדק את הקורות והרצפה ואישר את השלב הבא (עמ' 58 ש' 29 ואילך).

בצד האמור, וביחס לסוגיית רטיבות הקרקע, אשר כזכור היא אשר גורמת לתפיחה המפעילה כוחות על היסודות אשר בשל כך נשלפים, התמונה לטעמי מורכבת יותר מבחינת האחריות.

המומחה הסכים בחקירתו כי לב הבעיה הינה הקרקע החרסיתית עליה בנוי הבית, התופחת כשהיא רטובה. עוד הסכים, כי ככל שלא היו שינויי רטיבות בקרקע שמתחת למבנה, הרי שגם בתכנונו הקיים לא הייתה מתרחשת סדיקה (עמ' 14 ש' 4 ואילך).

אכן, לא נעלם מעיני כי המומחה השיב לשאלת ב"כ התובעים כי לולא התכנון הלקוי יכול היה המבנה לשאת באותם שינויי רטיבות. אולם, סבורני כי, בתמונה הכוללת, אין מקום להתעלם מהעובדה כי מדובר בנזק מצטבר של רטיבות מגורמים שונים אשר הייתה לו השפעה על המבנה. דומני, כי בממשק שבין תפקידיו של התובע – כמי שהתכנון האדריכלי היה מצוי תחת אחריותו (אדריכלית המבנה הינה שכירה בחב' רותם שבח העוסקת בתכנון אדריכלי שהתובע הוא ממנהליה – עמ' 29 ש' 21 – עמ' 30 ש' 18), היזם והמפקח על הבניה - יש לייחס לו אחריות מסוימת לכשלים שנוצרו, אף אם את עיקרה יש להשית על הנתבעים.

אבהיר קביעתי.

בפני המומחה הוצגו דרכים שונות להרחקת המים מיסודות המבנה, כולן באחריות התובעים (על כובעיהם הרבים בפרויקט). הנתבעים טענו, כי האחריות לקביעת גובה הקרקע מתחת למבנה היא של המתכנן (ראה אישורו של המומחה עניין זה עמ' 20 ש' 27). עליו גם לוודא ביצוע בפועל. כך, האחריות לבניית שביל מתאים ורחב דיו סביב המבנה על מנת להרחיק את המים מיסודותיו הינה על התובעים, ואף אין מחלוקת כי השביל לא תוכנן על ידי הנתבעים. כך גם האחריות להרחקת מי גשם היורדים במרזבים ולמניעת השקיה בלתי אחידה של הגינה (גם את תוכניות הפיתוח לא ביצעו הנתבעים). לטענת הנתבעים, בכל אלה כך נפלו פגמים וליקויים. יתרה מכך, לא נבדקה אפשרות של נזילת אינסטלציה ובידוד בחלק העליון של הכלונסאות באמצעות שרוולים.

לעניין גובה הקרקע – הרי שסוגיה זו לא הוכחה על ידי הנתבעים. להיפך, הוכח כי המבנה עצמו גבוה ב – 43 ס"מ מפני הקרקע (ראה עמ' 27 ש' 31).

יחד עם זאת ביתר האלמנטים עליהם מצביעים הנתבעים נפלו ליקויים.

אשר לשביל – המומחה נשאל והשיב, כי ראה ותיעד שנפער מרווח בין השביל למבנה דרכו חודרים מים ללא הפרעה (עמ' 15 ש' 18). עוד אישר, כי על מנת למנוע את הדבר היה צורך לבסס את השביל (שם ש' 20). בהמשך הוסיף, כי לו השביל היה מבוסס כהלכה, הוא היה מסייע משמעותית בהרחקת המים מהמבנה. אף כי לא אישר שהשביל מצוי בשיפוע הפוך, המזרים את המים לבית, הרי שחזר ואישר את המרווח בין השביל למבנה דרכו חודרים מים ליסודות (עמ' 17 ש' 19 ואילך). כן אישר כי מי הגשמים ומי המרזבים, ככל שלא הורחקו מהשביל, יכולים לחדור מתחתיו ליסודות (שם ש' 25). עוד אישר המומחה, כי את תכניות הפיתוח לא ביצעו הנתבעים אלא חברת רותם שבח (חברה שבבעלות התובע) ושבתוכנית כזו צריך התייחס לגבהים של הסביבה של הגינה. רצוי שיהיה שיפוע בגינה על מנת להרחיק את המים מהמבנה ומהגינה החוצה, ולכך לא ראה התייחסות. כן אישר כי גם לכך נודעת משמעות לעניין חדירת המים מתחת למבנה (עמ' 17 ש' 29 – עמ' 18 ש' 3).

לסוגיית המרזבים אף התייחס התובע. בחקירתו, השיב כי בתוכניות האדריכליות שבוצעו על ידי משרדו לא הייתה התייחסות לצינורות שמרחיקים את המים שיוצאים מהמרזבים. לדבריו, תכנית הפיתוח של השטח מראה את זרימת המים לכיוון הכביש, אולם לאחר מכן אישר כי אין תכנית כזו. כשאישר שהזרים את המים החוצה, הבהיר כי הניח צינור פי.וי. סי על הגינה והשביל להזרמת המים הצידה, וכי את הצינורות לא חיבר בתום הבנייה אלא בחלוף זמן (עמ' 39 ש' 5 ואילך). עוד הוסיף, כי הרחקת המים מהמבנה הייתה המלצה של הנתבע.

סוגיית גינת התובעים והשקייתה קיבלה התייחסות בתצהיר הנתבע. הנתבע לא נחקר בעניין זה כלל. גינת התובעים אינה אחידה ברטיבותה. חלקה מרוצפת ובחלקה האחר גינון, ואף לעניין זה השפעה על מידת הרטיבות של הקרקע. 

שני גורמים נוספים שיכולים להשפיע על חדירת מים מתחת למבנה הינם נזילת אינסטלציה, אשר לא נבדקה כלל על ידי המומחה, ובידוד בחלק העליון של הכלונס באמצעות שרוול. מדובר בהסברים אפשריים, אולם אף אחד מהם לא הוכח. המומחה מתייחס להיבטים אלה לא ככשלים קונקרטיים במבנה שבנדון אלא כגורמים להרחקת רטיבות ממבנה באופן עקרוני וכללי. ראה בהקשר זה השאלה הכללית שהופנתה אליו (עמ' 16 ש' 9) והתשובה הכללית בעניין (שם) ולפיכך אין להידרש לאלה.

בהמשך הדברים נשאל המומחה האם ככל שהיו מותקנים שרוולים על כלונסאות המבנה, ניתן היה למנוע את הנזק והשיב תוך התייחסות למכלול כי  "זה רצף של מקרים, הבעיה היא הקרקע והמים שהבנין לא מוכן לקבל אותם. תבוא ותגיד אם היו עושים את זה ואם היו עושים את זה, יש את הקש ששבר את גב הגמל, רק אחרי זה אתה יודע מהו, כל אלמנט בפני עצמו מוסיף לבעיה הזאת. אחרי שהנזק קרה אי אפשר לבודד בדיוק אם היינו עושים  פעולה א' או ב' או ג', אם זה היה מונע, אם זה היה מקטין, קשה היום לבוא ולהגיד את זה". (עמ' 18 ש' 25 ואילך).

כאמור, לא נעלם מעיני כי המומחה השיב כי ככל הנראה תכנון נכון היה מצליח למנוע את הנזקים  "ש. נתייחס לנושא הרטיבות, פה צריך תשובה שהיא תשובה עקרונית כי לטעמי הסיטו אותך מהעיקר אל התפל (כך בשגגה במקור – ת.נ.ש.), אם היו מתכננים את הבית כראוי, הוא היה מצליח לספוג גם את הרטיבות ואת כל הבעיות האחרות שהיום שם.

ת.  קרוב לוודאי שכן.

ש. כל הדיון בנושא לרטיבות, על כל המשתמע ממנה שזה השביל וכן הלאה, הוא לא מן העניין הוא רק לגבי הנזקים שקרו ואינם הסיבה האמיתית לכשל.

ת.  זה מה שאמרתי".

(עמ' 26 ש' 27 – עמ' 27 ש' 1).

ואולם, דווקא דבריו לפיהם מדובר באסופה של גורמים אשר הביאה לתוצאה הסופית שמשתקפת ממצבו של המבנה, ובשים לב לתפקידו של התובע כמפקח הפרויקט וכבעל ניסיון בכך (עמ' 31 ש' 14 ואילך), כמי שהתכנון האדריכלי מצוי תחת אחריותו, אינה יכולה לשחרר אותו מכל חבות שהיא. בנסיבות העניין, אני רואה לייחס לתובעים אשם תורם למצבו של המבנה בשיעור של 25%.

ההודעות לצדדי ג'

את ההודעה כנגד צד ג' 1 ראיתי לדחות. המודיעים לא הראו כל קשר בין נתבע זה לבין הפרויקט, למעט החתימה על התוכניות. טענתו מראשית הדרך לפיה לא ביצע כל עבודה למעט חתימה לא קרסה תחתיה. אני מקבלת את גרסתו כי לאחר החתימה לא היה הוא או מי מטעמו מעורב בבנייה או בפיקוח, וכי הוחלף על ידי צד ג' 2. זה, וכן התובע, אף מאשרים גרסה זו. ממילא לא הוכח קשר כלשהו בין מעשיו לבין הכשל הקונסטרוקטיבי במבנה.

ההודעה כנגד צד ג' 2 - כפי שקבע המומחה,  המחדל שהוביל לסדקים בבית היה ברמת התכנון ולא ברמת הביצוע. לא נמצאו כשלים בביצוע, והקבלן המבצע עשה את הנדרש בהתאם לתכניות. הטענות שהעלו הנתבעים באשר לרשלנות אפשרית שהובילה לנזקים נטענו בעלמא, ללא כל תימוכין מקצועי (חוות דעת) או אחר. עדותו של צד ג' 2 נמצאה בעיני קוהרנטית ומהימנה, באופן שבו הצביע על חלוקת התפקידים באתר בינו לבין הנתבעים והמהנדס מטעמם.

אשר לנזקים

לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבעים כי אין לחייבם בעלות העבודות למניעת שינויי רטיבות (על כל רכיביה), כפי שקבע המומחה, כאשר הפתרון המומלץ הינו שמירה על משטר רטיבות אחיד (ראה סע' 15 לחווה"ד).

לעניין הקשחת המבנה– סוגיית עלות הדריכה אליה מפנים הנתבעים הייתה במחלוקת בין מומחי הצדדים שחוות הדעת שלהם כאמור אינן מהוות ראיה בהליך ולפיכך אין לפניי עלות מבוררת. יתרה מכך, המלצת חוות דעת מומחה בית המשפט הייתה לבצע הקשחה (ראה חוות הדעת) ואף ברכיב זה לא מצאתי כי הובאו נתונים המצדיקים התערבות.

סה"כ עלות התיקונים לרבות ירידת הערך מגיעה ל – 913,000 ₪. בעלות זו, בניכוי האשם התורם, יש לחייב את הנתבעים.

התובעים עותרים עוד לפיצוי בגין עלויות ההליך (חוות דעת). בכל אלה יישאו הנתבעים, בקיזוז האשם התורם.

לא מצאתי להתיר לתובעים פיצול סעדים משניתן היה לתבוע את כל הסעדים בהליך זה, ולא ניתן נימוק מספיק מדוע לא נתבעו בגדרי תובענה זו.

אשר על כן ועל יסוד כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 704,430 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת חווה"ד המומחה ועד התשלום המלא בפועל.

כן אני מחייבת אותם בהוצאות המשפט (מחצית מאגרת המשפט ששולמה) ובשכ"ט ב"כ התובעים בסך של 50,000 ₪. 

הודעות צד ג' שהוגשו נדחות אף הן. הנתבעים יישאו בהוצאות צדדי ג' וכן בשכ"ט ב"כ בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מהם.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ז, 09 מאי 2017, בהעדר הצדדים.