גיל ט.ס. בע"מ נ' מדינת ישראל

בפניי תביעה להשבת טובין מיום 5.12.2016 על פי הוראת סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס.

למען הסדר הטוב יוער ברישת פסה"ד כי ב"כ הצדדים נתנו את הסכמתם למתן פס"ד על יסוד המחלוקות המשפטיות אשר נתגלעו בין הצדדים מאחר ואין הם חלוקים על הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות לענייננו (ראה : עמוד 2 לפרוטוקול).

רקע עובדתי :

בתאריך 24.7.2016 הגיעה לנמל חיפה מכולה אשר יובאה על ידי התובעת. בבדיקה פיזית של המכולה נתגלו 34 יחידות מזגני אוויר מסוג "חד פאזי" וכן גם חלקי חילוף בלתי מוצהרים הדורשים תקן ייבוא ובנוסף לכך נמצאו במהלך הבדיקה גם שלוש יחידות של מצננים מסוג "תלת פאזי".

בתאריך 7.8.2016 הגיש בעל השליטה בתובעת, מר גיל שטיינברג, בקשה בכתב להשבת התפוס בה הביע חרטה על מעשיו. במהלך החקירה הודה מר שטיינברג בכך שהנחה את בנו, גיא, לציין על גבי המסמכים אשר הגיעו מהספק הסיני כך שעל גבי מסמכי ההזמנה יצוין כי הוזמנו טובין הכוללים מזגנים מסוג "תלת פאזי" בלבד, אשר אינם מצריכים קבלת אישור תו תקן מטעם "מכון התקנים" כתנאי לשחרורם מהמכס. 

בתאריך 25.8.2016 חתם מר שטיינברג על טופס בקשה להמרת משפט במסגרתו הודה בציון פרטים כוזבים ע"ג מסמכי היבוא, ובאי קבלת אישורי תו תקן מטעם "מכון התקנים".

בתאריך 28.8.2016 פנה מר שטיינברג אל הנתבעת בכתב וביקש להשית עליו כופר כספי בשל חומרת התנהלותו. בעקבות ממצאי החקירה החליטה הנתבעת לדרוש ממר שטיינברג ליתן הסבר בכתב בכל הנוגע למעשיו ולהשית עליו כופר כספי בסכום של 30,000 ₪.

בנוסף לכך, פנה מר שטיינברג אל הנתבעת בבקשה להחזיר לידי התובעת את המזגנים שנתפסו בנימוק כי הנזק אשר נגרם לתובעת הינו נזק כספי רב מאוד הן בשל עלויות האחסון וכן גם בשל גובה הכופר שהושת על התובעת.

למחרת היום בתאריך 29.8.2016 שילם מר שטיינברג את הכופר בסך של 30,000 ₪ ובתאריך 5.9.2016 הוצא "אישור תפיסה" ביחס לטובין אשר נתפסו יום קודם לכן (4.9.2016). בתאריך 12.9.2016 שלחה הממונה על יחידת התפיסות בבית המכס בחיפה מכתב תשובה לבקשתו של מר שטיינברג בו הודע לו על חילוט הטובין ועל זכותו להגשת תובענה להשבת התפוס בתוך חודשיים ימים מיום קבלת מכתב זה.

טענות הצדדים :

לטענת התובעת, הטובין אשר הוחרמו הם מזגנים ניידים אשר הוזמנו על ידי צה"ל בהזמנה דחופה וכי הסיבה שלא פנתה אל מכון התקנים מבעוד מועד טרם ביצוע ההזמנה ואף לא הצהירה על הטובין נבעה מתוך רצונה של התובעת למנוע את עיכוב העברתם לידי רשויות הצבא. 

לטענתה, התנהלותה נבעה מתוך שיקול דעת שגוי ולא מתוך רצון להעלים מס והא ראיה לכך תשלום מס המכס במלואו. עוד טוענת התובעת, כי לאחר שנכחה בטעותה שילמה לנתבעת את הכופר שנקבע באופן מידי בסך (30,000 ₪) ובנוסף לכך גם את הוצאות דמי אחסנתם של הטובין שהוצהרו בסך של 17,000 ₪. 

התובעת מציינת כי על פי פסיקת בית המשפט העליון בעניין ע"א 545/96 SHERIDON EXIM LTD. נ' רשות הנמלים והרכבות ואח', פ"ד נג(2), יש לאזן בין חומרת העבירה לבין נסיבות המקרה ומשכך דרישתה של המדינה להחרים את הטובין אינה סבירה ואינה מידתית משום ששווים הכולל של הטובין שחולטו מוערך בסכום של כ – 20,000 ₪ בה בשעה ששוויי אחסונם עומד על סך של 15,000 ₪ ומשכך המשמעות של החרמת הטובין הינה כי התובעת נאלצת לשלם מס כופר נוסף על הסכום אותו שילמה עד כה. 

במענה לטענות הללו מציינת המדינה כי קבלת האישורים הרלוונטיים טרם הליך הייבוא אינם הליכים פורמאליים גרידא משום שבדיקת מכון התקנים את תקינות שנאי המזגנים עשויה למנוע התכנות לפגיעות גוף אפשריות בעתיד. 

בנוסף לכך, גורסת המדינה כי התובעת לא טרחה להשיג אישור מתאים ממכון התקנים טרם הגעת הטובין לישראל ולפיכך יש לראות בדרך התנהלות זו כניסיון הברחה בהתאם למשמעות המונח במסגרת הוראת סעיף 1 לפקודת המכס.

לשיטת המדינה, קיומם של מסמכי יבוא הכוללים פרטים כוזבים אשר נערכו על ידי אנשי התובעת מהווה הצהרה כוזבת אשר מקנה למדינה זכות לחלט את הטובין בהתאם להוראת סעיף 204(9) לפקודת המכס ומשכך אין לקבל את טענתו של מר שטיינברג כי מדובר בטעות טכנית גרידא. 

הנתבעת מדגישה ומציינת כי בשל חומרת המעשים אשר נתגלעה מצידו של מר שטיינברג הוצע לתובעת לסיים את ההליך תמורת תשלום שווי הטובין (17,000 ₪) ברם התובעת נמנעה מלהתייחס להצעה זו ומשכך אין לה אלא להלין על עצמה משום שעלויות אלו אינן מקנות לנתבעת רווח כספי אלא משקפות את עלות השבתן של הוצאות אחסון הטובין.

אשר לגובה הכופר (30,000 ₪) מדגישה הנתבעת כי שיעור הכופר נגזר מערך הטובין וכי לבית המכס מוקנה שיקול דעת נרחב להשית כופר כסף בשיעור של 25% משווי הטובין ועד 300% משוויו בהתאם לחומרת העבירה המוצגת בפני הוועדה. לטענתה, במקרה דנן החלטת הועדה להשית על התובעת כופר כספי בסך של 30,000 ₪ לצורך סיום ההליך הפלילי משקפת את חומרת מעשי התובעת בעיני הוועדה הכוללים זיוף מסמכים, הצהרה כוזבת, הברחה, שיבוש הליכי משפט ועדות שקר.

לטענת הנתבעת, היא אינה מפיקה רווח כפול מדרישת "חלף החילוט" ומכופר הכסף שכן עצם תשלום הכופר מנעה מהתובעת ואנשיה מלעמוד לדין פלילי ובד בבד חוסכת מהם גם את עלויות ייבוא הטובין פעם נוספת או לחילופין מליזום הגשת תובענה מצד המדינה להחרמתם.

דיון והכרעה :

סעיפים 192(א) ו - (ב) מסדירים את הנהלים לאחר התפיסה על פיהם רשאים גובה המכס להמשיך להחזיק הטובין לדרוש מהתובע הגשת תובענה כנגד ההחרמה תוך חודשיים מיום ההודעה או להביא בעצמו להגשת תובענה להחרמת התפוס ולא, כחלוף כשלושה חודשים יוחזרו הטובין לידי בעליהם.

משמעות החילוט הינה תפיסת רכושו של אדם לפי סעיף 204 לפקודת המכס וזאת עד להחלטת ביהמ"ש באחת משתי החלופות הקבועות בסעיף 192 לפקודת המכס, דהיינו, דרישה המופנית כלפי בית המכס להחתים את התובע על גבי הודעה בכתב המיידעת אותו על זכותו להגשת תובענה אזרחית לבית המשפט לצורך החזרת תפוס או לחילופין הגשת תובענה ביוזמת המדינה לצורך החרמת התפוס. פעולת החילוט נחשבת כשלב ביניים המסתיים בהחרמה וזאת ככל שבית המשפט אינו מוצא לנכון להורות על את הטובין לבעליהם (ראה : עניין SHERIDON EXIM LTD נ' רשות הנמלים והרכבות ואח', שם).

החרמת התפוס יכולה להתבצע בחמש דרכים שונות: האחת, אי-משלוח הודעה על-ידי בעל התפוס לגובה המכס תוך חודש מיום התפיסה, שבה הוא תובע את התפוס; השנייה, אי-הגשת תביעה על-ידי בעל התפוס להחזרת התפוס תוך חודשיים מעת שהודע לו על-ידי גובה המכס כי עליו להגיש תביעה כאמור; השלישית, החלטה של בית-המשפט הדוחה תובענה שהוגשה על-ידי בעל התפוס להחזרתו לרשותו; הרביעית, החלטה של בית-המשפט המקבלת תובענה של גובה המכס להחרמת התפוס והחמישית, הרשעת אדם בעבירה הגוררת חילוט (ראה: ע"א 545/96 Sheridon Exim Ltd. נ' רשות הנמלים והרכבות ואח', פ"ד נג(2), עמ' 327; א' דורות (פולישוק), מ'רוטשילד, דיני יבוא, מיסי יבוא ומשפט הסחר הבינלאומי של מדינת-ישראל (כרך א), בעמ' 164 ; ע"א 8817/96 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ מיום 19.8.2002).

בתי המשפט בדרך כלל, מייחסים לרשות, את "חזקת התקינות" כאשר על הכופר בחזקה זו מוטל הנטל להוכיח כי הרשות פעלה שלא כדין, ברם על הרשות להקפיד ולשקוד כי מעשיה ופעולותיה יבוצעו בהתאם לרוח הדין כדי כדי שלא לפגוע בזכויותיו של האזרח.

סעיף 229 לפקודת המכס מטיל את נטל השכנוע וחובת הראייה על התובע וזאת בהינתן מקרים המעוררים שאלה באישום מכס או לחילופין מכח הוראת סעיף 192 לפקודה (ראה : רע"א 2919/98 אריה חברה לקלפים (1982) בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ, פ"ד נג(4)411).

זאת ועוד, על פי לשון הפסיקה בטרם תתקבל החלטת החילוט מוטלת על המכס החובה לקיים הליך שימוע ולאפשר לבעלי הרכוש המוחרם לשטוח את טענותיהם הנוגעות להליך החילוט (ראה: י' זמיר, הסמכות המינהלית (כרך ב), הוצאת נבו, פרק 32 ; בג"ץ 249/64 ברוך נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד יט(1), בעמ' 489).

בהתאם, יש לבחון האם החלטה של הרשות הינה בלתי מידתית ובלתי סבירה באופן אשר מצריך את התערבות בית-המשפט.

התיעוד הראייתי בתיק ביהמ"ש מעלה כי לא נערך למר שטיינברג הליך שימוע בעל פה, אולם כחלף לאמור ניתנה לו האפשרות להגיש הסבר בכתב על התנהלותו לאחר שבתאריך 7.8.2016 נחקר במשרדי היס"מ בחיפה על ידי חוקר מטעם הנתבעת.

זאת ועוד, עיון במכתב ההסבר של מר שטיינברג מיום 28.8.2016 מעלה כי הוא קבל במכתבו על הנזק הכלכלי אשר נגרם לו כתוצאה מעלויות אחסון הטובין, על רצונו להגיש אישור תקן מתאים מטעם "מכון התקנים" וכן גם לחשיבות הטובין שחולטו לטובת הצבא.

יחד עם זאת, ממכתב התשובה אשר מיום 12.9.2016 אשר נכתב על ידי הממונה על יחידת התפיסות בנתבעת, גב' אתי טורק, עולה כי האחרונה כלל לא נתנה את דעתה לאף לא אחת מטענותיו של מר שטיינברג אלא פירטה בתשובתה הלקונית מספר נתונים טכניים הנוגעים לסוג הטובין תוך ציון מספר אישור התפיסה ולזכותו הטבועה של התובע להגיש את התובענה הנ"ל לבית המשפט.

בענייננו, עולה כי לא בלבד שהנתבעת כלל לא נתנה את דעתה בכל הנוגע לחוסר הפרופורציה שבין עלות המוצרים שהוחרמו, אשר מוערכת בין 17,000 (לפי עמדת הנתבעת) ₪ ל – 20,000 ₪ (לפי עמדת התובעת), לבין גובה ההוצאות אשר נגרמו לתובעת כתוצאה מהליך החילוט ובכלל זאת תשלום מיסי המכס, עלות רכישת המוצרים, תשלום כופר בסך של 30,000 ₪ ונשיאה בעלויות האחסון בסכום של 15,500 ₪ נכון ליום 11.5.2017 (ראה : עמוד 8 סעיף 35 לסיכומי הנתבעת), אלא גם מכתב התשובה לא הכיל נימוקים אלא פירוט טכני עובדתי בלבד, באופן שאף לא ניתן ללמוד מהם השיקולים שהיו בבסיס ההחלטה המנהלית.

הנתבעת בסיכומיה מביעה את הסכמתה העקרונית להשבת הטובין בכפוף להמצאת אישורים מתאימים מטעם מכון התקנים, לתשלום דמי אחסנה בסכום של 15,500 ₪ ולתשלום חלף חילוט בסכום המגלם את שווים של המזגנים בסכום של 17,000 ₪.

מאחר ועסקינן ברשות מינהלית בעלת אופי שיפוטי (ראה : זמיר, שם, עמ' 820) הרי ששיקולים אלה היו צריכים להתברר במסגרת הליך שימוע בע"פ, או לכל הפחות בתשובת הממונה על יחידת התפיסות מיום 12.9.2016, ותשובה כאמור לא ניתנה.

יתירה מכך, אני סבור כי ההחלטה המנהלית המועלית, בדרישת תשלום חלף חילוט, בנוסף לכל ההוצאות (תוספת דמי אחסנה, כופר) מביאה את התוצאה הסופית לתוצאה לא פרופורציונלית, מופרזת על פי כל קנה מידה, ובהתאם חוסר הפרופורציה מביא את התוצאה הסופית לתוצאה שאינה שייכת אל תוככי מתחם הסבירות. תוצאה לא סבירה, והנמקה שאינה מספקת, די בה כדי להצדיק קבלת התביעה.

לא נעלמה מעיני בית המשפט טענות הנתבעת בכל הנוגע להיבטים הפליליים בהתנהלותו של מר שטיינברג. אלא מאי, שמסיכומיה של הנתבעת עצמה עולה כי עמדתה העקרונית של הנתבעת הינה שתשלום הכופר הביא את ההליך הפלילי לכלל סיום וכי סכום זה משקף את מורת רוחה של הנתבעת ממעשיהם של אנשי התובעת ובכלל זאת זיוף מסמכים, הצהרה כוזבת, הברחה ושיבוש הליכי משפט (ראה : סעיף 36 לסיכומים). עם זאת, סוגיית תשלום הכופר והזיקה שבינה לבין סוגיית החילוט לא נבחנה אף היא במסגרת מכתב התשובה מיום 12.9.2016 ולכן בהינתן העובדה שהכופר שולם, הרי שהיה מקום להידרש גם לנושא זה במסגרת מכתב התשובה מיום 12.9.2016.

אשר על כן, התובענה מתקבלת. הנתבעת תשיב את הטובין לידי התובעת בתוך 3 ימים מיום המצאת אישור תקן מתאים לטובין מטעם "מכון התקנים", בהתאם לדרישות הקיימות בנוגע לטובין המעוכבים, וכן תשלום דמי האחסנה עד לשחרור.

לאור נסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ז, 12 יוני 2017, בהעדר הצדדים.