החייבת הגישה בקשת הפטר בהתאם לסימן ב' לפרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל.
בקשת ההפטר הוגשה ביום- 16.5.2016.
החוב העדכני בתיק האיחוד נכון ליום הגשת הבקשה-עמד ע"ס של 724,981 ש"ח ונכון להיום עומד החוב ע"ס של 821,581 ש"ח.
החייבת הוכרזה כמוגבלת באמצעים בתאריך 25.12.2006 ותיקיה אוחדו.
משהבקשה עמדה לכאורה בתנאי הסף הורה כב' הרשם מאיר בהחלטתו מיום 3.7.2016 על הפקת צווי מידע לכל הגורמים המנויים בתוספת השנייה והורה לחייבת להגיש מסמכים. בהמשך לאמור לעיל הורה בהחלטתו מיום 6.10.16 על פתיחת תיק במסלול הפטר.
הודעה על פתיחת התיק פורסמה בשני עיתונים בתאריך 14.10.2016 בערבית ובעברית. כמו כן פורסמה הודעה על פתיחת התיק ברשומות בתאריך 3.10.2016, חוברת מס' 7361.
המועד האחרון להגשת התנגדויות חל ביום 6.1.2017
ביום 24.11.2016 הוגשה התנגדות לבקשת ההפטר ע"י ב"כ הזוכה רפי קמחזי.
לדיון התייצבו החייבת, באי כוחה עו"ד אדם ברמן ועו"ד דן ברמן וכן ב"כ הזוכה בתיק פרטני עו"ד טליה עמר ממשרד עו"ד יורם פלץ אשר הגישה את ההתנגדות.
מעיון במחשב ההוצאה לפועל עולה כי לא כל הגורמים אליהם נשלחו צווי המידע השיבו לצווי המידע. ברם, נוכח הזמן שחלף מאז משלוח צווי המידע אין מקום להמתין פרק זמן נוסף לקבלת צווי המידע או לתת הוראות כלשהן בעניין זה.
מהבקשה שהגישה החייבת עולים הנתונים הבאים:
החייבת ילידת 1950 (בת 67), נשואה.
החייבת מתגוררת ברחוב *****, XXX.
החייבת אינה עובדת ומקבלת קצבת זקנה בסך 2,600 ₪.
החייבת הצהירה כי אין בבעלותה נכסים כלשהם למעט רכב מסוג סקודה שנת 2008 המצוי בשימוש ובבעלות בעלה.
לחייבת חשבון בבנק הדואר.
החייבת הצהירה בסעיף 10 לשאלון כי אין לה חובות חיצוניים.
החייבת עמדה בצו התשלומים בשלוש השנים שקדמו למועד הגשת בקשת ההפטר.
הוצאות החייבת ע"פ הצהרתה-
שכ"ד- 2,900 ₪.
חשמל, מים, ארנונה וגז- 1,226 ₪.
ועד בית- 250 ₪.
טלפון סלולרי- 110 ₪.
ביטוח רפואי- 300 ₪.
כלכלה- 1,200 ₪.
החזר חובות והלוואות- 200 ₪.
טלוויזיה וכבלים- 360 ₪.
סה"כ - 6,546 ₪.
באשר להכנסותיה כאמור לעיל, החייבת ציינה בשאלון ברכיב ההכנסות כי אין לבעלה ולה הכנסות כלשהן.
ביום 10.5.17 התקיים דיון במסגרתו נחקרה החייבת הן על ידי והן על ידי ב"כ הזוכה בתיק הפרטני 26-09094-04-4 אשר הגישה התנגדות לבקשת ההפטר.
במסגרת חקירתה של החייבת עלה כי החייבת מסרה במסגרת השאלון פרטים שאינם מדוייקים בלשון המעטה.
במסגרת השאלון ציינה כי בעלה אינו עובד וכי היא אינה עובדת ואולם במהלך הדיון הבהירה כי בעלה עובד כמעט שנה. החייבת לא מצאה לנכון לדווח ולהודיע על כך שבעלה עובד ומשתכר כ- 8000 ש"ח ואף אם החל לעבוד לאחר שהוגש השאלון על ידה ביום 3.5.16 הרי שהיה ראוי לעדכן בדבר שינוי מהותי זה בנסיבות.
כמו כן החייבת לא ציינה כל סכום ברכיב הכנסותיה שלה על אף שכבר במועד הגשת הבקשה הייתה זכאית לקבלת קצבת זקנה בסך של כ-2,600 ש"ח.
כמו כן, מחקירתה של החייבת עלה כי החייבת הסתירה הוצאות חודשיות בסכומים של אלפי שקלים המוצאים בכרטיס האשראי המצוי לטענתה בשימושו של בעלה.
עיון בתדפיסים מעלה כי באמצעות כרטיס האשראי של בעלה מוצאים מדי חודש אלפי שקלים עבור רכישות ברשתות אופנה שונות וביניהם נייקי, אדידס, זארה, פוקוס, טופ מודל, טופס טאן, מפעל הפיס מינויים, אייס, עיצוב שיער דניאל, המשביר לצרכן, וואלה שופס, הוניגמן, קרייזי ליין, אייץ אנד או, טוייס ארנה, פולגת, ציוד הוט מובייל, גריל בר, וכן מסעדות שונות לרבות אושי אושי, רולדין, מקדונלדס, מסעדה בצפון ת"א וכן רכישת גופי תאורה (רשתות תאורה בע"מ).
בנוסף נראתה בכרטיסי אשראי הוצאה עבור טיסה לאילת וכן רכישות שונות בתחומים שונים לרבות תאורה, מסעדות, קוסמטיקה, אביזרי אופנה, אביזרי פלאפון, צעצועים ועוד.
משנשאלה החייבת מה פשר ההוצאות הגבוהות אשר מבוצעות מדי חודש בחודשו טענה כי "בעלי קונה את הדברים האלה" אלא שלאחר שהחייבת נשאלה לגבי חלק מן ההוצאות לרבות ביחס לנסיעה לאילת הבהירה כי היא זו שטסה לאילת וזאת בשל העובדה שהיא סובלת מכאבי גב, גם בייחס לגופי התאורה הבהירה כי אלו נרכשו עבור הבית ולא עבור בעלה בלבד, כך גם לגבי הוצאה עבור עיצוב שיער הבהירה החייבת כי מדובר בהוצאה עבורה ולא עבור בעלה. ביחס לרכישות מחנות תכשיטים הבהירה כי ככל הנראה המוצרים נרכשו על ידי בעלה עבור בתה.
החייבת אומנם טענה כי היא ובעלה מתגוררים בחדרים שונים וכי אין לה כל ידיעה ושליטה אודות הוצאות שונות שהוציא בעלה בכרטיסי האשראי שלו ולדבריה אין לראות בתא המשפחתי שלה משק בית משותף אלא, הוצאותיו שלו בלבד אולם אין בידי לקבל טענות אלה ולא ניתן להתייחס להוצאות אלו כאל הוצאות הבעל בלבד שעה שמי שנהנה מהם הינם שני בני הזוג וכן ילדיהם. אף אם לא היו אלו רכישות עבור שני בני הזוג וילדיהם - הרי שכל עוד החייבת ובעלה מנהלים משק בית משותף - הרי שהוצאות הבעל הינן למעשה הוצאות האשה ולהפך - ואולם כאמור לעיל - נראה כי מרבית ההוצאות אינן משמשות את הבעל בלבד אלא אף את יתר בני המשפחה לרבות את החייבת.
כמו כן, סבורני כי יש מעט היתממות בתשובותיה של החייבת אשר לטענתה "לא ידעה" כביכול אודות כל הרכישות ולא מצאה לנכון לברר כיצד נעלמים אלפי שקלים מדי חודש בחודשו במשך חודשים ארוכים מחשבון הבנק.
כמו כן, נראה כי מרבית ההוצאות המוצאות באמצעות כרטיס האשראי מדי חודש הינן מרשתות אופנה של נשים ועל כן ספק אם ניתן לקבל את טענתה של החייבת כי מדובר בהוצאות עבור בעלה בלבד.
משנשאלה החייבת מדוע היא נשארת במערכת היחסים על אף שהיא מכנה אותה כמערכת יחסים גרועה ולדבריה בעלה הכניס אותה לכל הצרות סיבך ומסבך אותה, הבהירה החייבת כי היא עושה זאת בשל צורך בביטחון כלכלי.
תשובתה זו של החייבת אינה מתיישבת עם ההגיון שעה שמצד אחד לטענת החייבת בעלה מכניס אותה לחובות וגורם לה לכל הקשיים שלה, ומצד שני היא טוענת כי הוא נותן לה יציבות כלכלית, לא ברור לאיזה יציבות כלכלית מתייחסת החייבת כאשר היא מציינת כי לבעלה ניתן הפטר בהליכי פשיטת רגל לפני מספר שנים (בשנת 2014) וכעת היא מודה שבעלה מפזר אלפי שקלים מדי חודש.
על אף שאין הדבר נתון להכרעתי - סבורני כי לא ראוי כי מי שקיבל הפטר בהליכי פש"ר לפני שנים בודדות ינהג באופן כה פזרני לאחר שקיבל הפטר מחובותיו תוך אפשרות קלה להתחיל לנהוג באחריות ובזהירות בכל הקשור להוצאותיו ולהתנהלותו הכלכלית.
לא ראוי בעיני כי חייב שקיבל הפטר יחזור לנהל אורך חיים כה פזרני לאחר שניצל את ההטבה שניתנה לו כאשר קיבל הפטר על ידי בית המשפט במקום להימנע מפזרנות ומיצירת חובות נוספים להבא.
ב"כ הזוכה עמדה על התנגדותה למתן הפטר לחייבת ובצדק רב בשל חיי המותרות אותם מנהלים החייבת ובן זוגה אשר אינם הולמים חייבת מוגבלת באמצעים.
זאת ועוד, במסגרת חקירתה נשאלה החייבת מה פשר הסכום של 10,000 ש"ח (פירעון פצ"פ) בחודש מרץ 2016 כחודשיים עובר להגשת בקשת ההפטר ולא היה בפיה כל הסבר.
החייבת נדרשה בתום הדיון להבהיר מה פשר משיכת הסך של 10,000 ש"ח מחסכון ולאחר הדיון ביום 29.5.17 ציינה כי מדובר בכספים שמקורם ברווחי ההימורים של בעלה, אלא שלא ברור מהו השימוש שנעשה בכספים אלו ובפי החייבת לא היתה תשובה/הבהרה לענין זה. ראוי כי ככל שלחייבת ולבעלה סכומי כסף המצויים בחסכון - וכאשר לחייבת חובות העולים על 800,000 ש"ח - תעשה החייבת כל שבאפשרותה כדי להעביר כל סכום "פנוי" אפשרי לטובת פרעון מקצת מחובותיה ולא תעשה שימוש בכספים אלו. (וכאמור לעיל החייבת כלל לא הבהירה מהו השימוש שנעשה בכספים).
באשר להוצאות הרבות אשר מוצאות מהתא המשפחתי של החייבת מדי חודש בחודשו אציין כי מדובר בהוצאות שהינן מותרות לכל דבר וענין ולא ניתן לראות בהן כהוצאות שהינן בגדר צורך בסיסי כאשר מבוצעות רכישות בסכומים של אלפים רבים של שקלים מדי חודש בחודשו ברשתות שהינם מותגים בקניונים רבים ברחבי הארץ ובתדירות כה גבוהה.
חייב המוגדר כחייב מוגבל באמצעים ראוי שיצמצם בהוצאותיו ולא יבצע רכישות כה רבות של מותרות באופן פזרני כפי זה שביצעו החייבת ובעלה. וכאמור לעיל ההפרדה הנטענת ביחס לגורם המשלם בפועל הינה מלאכותית גרידא.
כאמור לעיל, בין ההוצאות ניתן לראות הן רכישות עבור בגדים, טיסה לאילת, רכישת גופי תאורה, רכישת קוסמטיקה, רכישת אביזרי אופנה, עיצוב שיער ומסעדות רבות.
צו התשלומים בתיק האיחוד עומד מזה שנים רבות ע"ס של 200 ש"ח.
לא ראוי בעיני כי חייבת תשלם מדי חודש בחודשו 200 ש"ח כל חודש לתיק האיחוד (כאשר כפועל יוצא מכך "יזכה" כל נושה לקבל בממוצע סך של 22 ש"ח מדי חודש) ובמקביל תפזר אלפי שקלים עבור מותרות שונות ותחייה אורך חיים פזרני אשר כלל אינו נדרש כצורך קיום בסיסי ללא כל צמצום וחשיבה בטרם מוצאות ההוצאות.
החייבת טענה בדיון שהתקיים בפניי כי אף טיפולי שיניים אין היא מבצעת בשל מצבה הכלכלי ואולם סבורני כי מוטב לו הייתה חוסכת את כל אותם אלפי שקלים אותם היא ובעלה מוציאים מדי חודש בחודשו אף לצורך ביצוע טיפולי השיניים אותם היא נדרשת לבצע לדבריה, וניכר כי אין כל הדיון בסדרי העדיפויות של התא המשפחתי של החייבת תוך מתן עדיפות לביגוד ובזבוזים על פני הוצאות רפואיות חיוניות.
לא נעלמה מעיני העובדה שהחייבת טענה כי מדובר בהוצאות אותן מוציא בעלה בשל היותו מכור להימורים ואולם אינני מוצאת כל הסבר מניח את הדעת בין ההתמכרות של בעלה להימורים לבין ההוצאות האמורות, וככל שלחייבת ידיעה עבור בעיית בזבוזים של בעלה הרי שעל החייבת היה לדאוג לטפל בתופעה זו ולמנוע אותה מבעוד מועד.
החייבת כאמור כלל לא דיווחה על כך עת הגישה בקשתה למתן הפטר - ומטבלת ההוצאות עליה הצהירה החייבת הסירה החייבת כל הוצאה מיותרת על אף שבפועל צירפה בעצמה לבקשתה העתק מתדפיס כרטיס האשראי.
לא למותר לציין כי אין המדובר רק בהוצאות שהוצאו בטרם הגישה החייבת את בקשתה למתן הפטר שכן החייבת נדרשה במהלך הדיון להמציא תדפיסי חשבון בנק גם בייחס לחודשים האחרונים (לאחר הגשת בקשת ההפטר), ונראה כי גם בחודשים אלו לא חסכו החייבת ובעלה בביזבוזים וביצעו גם בחודשים הללו רכישות שונות ברשתות אופנה שונות ורבות והוציאו מדי חודש סכומי כסף למנוי עבור מפעל הפייס, ספורט ישיר ת"א, אלקטרה בר מים, ביטוח חיים, קניות ברשתות אופנה ועוד ועוד.
69י4. רשם ההוצאה לפועל לא ייתן לחייב צו הפטר, אם היה לו יסוד סביר להניח שמתקיים אחד מאלה:
(1) מתקיימת לגבי החייב עובדה מהעובדות המסייגות מתן הפטר לפי סעיף 63(ב) לפקודת פשיטת הרגל, בשינויים המחוייבים ובשינויים אלה:
(א) לענין פסקה (1) של הסעיף האמור, יראו את מועד הכרזתו של החייב חייב מוגבל באמצעים כמועד תחילת הליכי פשיטת הרגל;
(ב) לענין פסקאות (9) ו- (11) של הסעיף האמור, יראו את מועד הגשת בקשת ההפטר כמועד מתן צו הכינוס;
(ג) יראו חייב שאורח חייו אינו תואם את מצבו הכלכלי כפי שהצהיר עליו בבקשת ההפטר כאמור בסעיף 69י5, כחייב שמתקיימת לגביו עובדה מהעובדות המסייגות מתן הפטר כאמור בסעיף 63(ב)(1) לפקודת פשיטת הרגל; (ההדגשה שלי- נ.ט.ב(.
סעיף 63ב'(1) לפקודת פשיטת הרגל קובע כדלקמן:
(ב) ואלה העובדות המסייגות מתן הפטר:
(1) במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל;
כאמור לעיל, החייבת מנהלת אורך חיים שאינו תואם את מצבה הכלכלי כפי שהצהירה עליו בשאלון. וכזכור - החייבת לא הצהירה במסגרת השאלון על כל הכנסה וגם בכך נהגה שלא כדין ושלא בתום לב.
סבורני כי ניתן להרחיב את הוראת סעיף 69י'4(ג) כמתייחסת לא רק לחייב אלא גם לבן זוגו החי עמו ומנהל עמו משק בית משותף כבענייננו. במיוחד שעה שהחייבת לא טענה כי היא פועלת בכל דרך שהיא בכדי למנוע ולהפסיק את הימשכות ההתנהלות הפזרנית והבלתי ראויה המפורטת לעיל.
החייבת אף לא דיווחה אודות הוצאות אלו במסגרת השאלון ולא ציינה כי היא מוציאה סכומי כסף כה רבים מדי חודש בחודשו עבור רכישות רבות ושונות.
הוצאות החייבת אינן בגדר הוצאות סבירות לחייבת המתגוררת עם בעלה בלבד, ואינן הולמות חייבת המוכרזת כחייבת מוגבלת באמצעים, ראוי היה כי החייבת תפעל לצמצום ההוצאות לטובת פירעון חובותיה לנושיה הרבים, ואין הדעת סובלת מצב בו תקבל החייבת כיום הפטר מחובות אשר מגיעים כיום לסכומים של למעלה מ- 800,000 ש"ח כאשר היא משלמת במשך שנים 200 ש"ח בלבד לכלל נושיה ובו בזמן מבזבזת מזה חודשים ארוכים (אם לא שנים) כספים רבים אותם יכלה להסב לטובת נושיה.
ברמת החיים אותה מנהלת החייבת באורך חייה יש בהם על מנת ללמד על חוסר תום ליבה, חייב החי ברמת חיים שאיננה תואמת את מצבו הכלכלי והוא מרשה לעצמו לא לשלם חובותיו ובד בבד להפריז בהוצאותיו שלו אינו תם לב.
מצופה מחייב המוכרז כחייב מוגבל באמצעים לנהל אורך חיים צנוע ולוותר על מותרות שבין היתר הובילו אותו לצבירת חובות. ראה (פש"ר (מחוזי -נצ') 219/03 ופש"ר (מחוזי - חי').
בשולי הדברים אציין כי לו היה מדובר בהוצאה חד פעמית עבור רכישת ביגוד או עבור יציאה לנופש משפחתי - הרי שבוודאי לא היה בכך כל פסול שכן אין כל מניעה שגם חייב מוגבל באמצעים ינפוש וירכוש ביגוד בסכומים סבירים ובוודאי שלא אחת מן הרכישות כלשעצמה הייתה מביאה לדחיית הבקשה - אלא הצטברותם הרבה של עשרות רבות של רכישות באלפי שקלים מדי חודש בחודשו, בין היתר בחנויות יוקרתיות בקניונים שונים ובמסעדות שונות וכן רכישות שהינן בגדר מותרות לרבות רכישת גופי תאורה, מנוי למפעל הפיס, רכישת מוצרי אלקטרוניקה וכד' - הן שהביאוני למסקנה האמורה כי החייבת מנהלת אורח חיים שאינו תואם את מצבה הכלכלי הנטען ואשר עליו הצהירה בשאלון.
לפיכך, ולנוכח האמור בסעיף 69י4(1) (ג) דלעיל, הרי שאני קובעת כי העובדות המפורטות לעיל מקימות אחת מן העובדות המסייגות מתן הפטר ועל כן ובשל התנהלות פזרנית זו כמפורט לעיל אני מורה על דחיית בקשת ההפטר.
_________________________________
נעמה טלמן-בולטין, רשמת
_______________
טלמן- בולטין נעמה
רשמת הוצאה לפועל תל אביב