1.לפניי תביעתה הכספית של התובעת נגד הנתבעת לסך של 416,540 ₪, בטענה לאי החזרת הלוואה.
2.התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בהחלטת בית המשפט מיום 18/5/14 (כבוד הרשם הבכיר נועם רף), התקבלה בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן.
תמצית טענות הצדדים
3.בכתב התביעה נטען כך:
א.התובעת היא חברה העוסקת בבניין. הנתבעת היא אלמנתו של המנוח מר ב.נ. ז"ל, אשר שם קץ לחייו ביום 15/4/11. מנהל ובעלי התובעת נשוי לאחותו של המנוח.
ב.המנוח היה הבעלים של חברת הבניה "בן אור חברה לבנייה ושרותי הנדסה" בע"מ. כאשר המנוח נקלע לקשיים כלכליים, הוא פנה אל בעלי התובעת וביקש ממנו הלוואה כספית בסך של 400,000 ₪.
ג.לדרישת בעלי התובעת נחתם הסכם הלוואה בין התובעת לבין המנוח והנתבעת, שבמסגרתו שועבד לטובת ההלוואה נכס מקרקעין שהיה בבעלות המנוח - דירה ברח' XXX בראש העין (להלן: "הדירה").
ד.התובעת העבירה את מלוא סכום ההלוואה במועדים שונים ולפי בקשת המנוח. כמו כן, ובהתאם לתנאי ההסכם, נרשמה לטובת התובעת הערת אזהרה על הדירה, כמו גם משכון זכויות ברשם החברות, שגם עליו חתמו המנוח והנתבעת.
ה.כאמור, למרבה הצער המנוח נפטר ביום 15/4/11. החל מיום 29/5/11 התובעת פנתה אל הנתבעת ואל מי מטעמה בדרישה לפירעון ההלוואה.
ו.עו"ד סטרנס הודיעה לב"כ התובעת כי החל מיום 6/9/11 היא מונתה למנהלת העיזבון של המנוח ובהמשך גם אישרה את תביעת החוב של התובעת נגד המנוח בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה.
ז.הנתבעת לא הגיבה לפניות התובעת, אך נודע כי היא הגישה התנגדות לבקשה למתן צו לקיום צוואת המנוח, אשר הותיר את הדירה לילדיו מנישואיו הראשונים. לטענת התובעת אין כל רלוונטיות לקביעה בקשר לזכויות בדירה, שכן הנתבעת עצמה חתמה על מסמכי ההלוואה ושעבוד הנכס.
4.בתצהיר הנתבעת שתמך בבקשתה למתן רשות להתגונן נטען כך:
א.לנתבעת אין שום קשר עסקי עם התובעת. ההלוואה ניתנה לבעלה המנוח, ששם קץ לחייו כחודש לאחר חתימת הסכם ההלוואה.
ב.כספי ההלוואה נועדו לעסקי הבנייה הפרטיים של המנוח ואף הופקדו בחשבון העסקי. העסק אכן נקלע למצוקה בשל מצבו הנפשי של המנוח, שפגע בתפקודו היומיומי.
ג.התובעת הסכימה למתן ההלוואה בכפוף לשעבוד הדירה, שגם לנתבעת היו בה זכויות כאשתו של המנוח. נוכח העובדה שעל הדירה רבצו משכנתאות נדרשה חתימה של הנתבעת כלווה נוספת.
ד.היה ברור וידוע לכל המעורבים שלא יהיה מצב שבו הנתבעת תשלם מכיסה הפרטי עבור החזר ההלוואה ושכל כספי ההלוואה יוחזרו מהדירה. ניתן לראות בתנאי ההסכם שהבטוחה היחידה שניתנה להחזר ההלוואה הייתה הדירה, כך שבמקרה של אי החזר הדירה תימכר וכספי המכירה ישמשו לתשלום המשכנתאות וההלוואה.
ה.הדירה הייתה הסיבה היחידה למעורבותה של הנתבעת בהסכם ההלוואה. הנתבעת הסכימה לחתום למרות שבפועל היא לא הייתה הלווה.
ו.לולא הדירה שימשה כביטחון להחזר ההלוואה, הנתבעת לא הייתה מסכימה לחתום על ההסכם, בין כלווה ובין כערבה. זאת גם על רקע ניסיון העבר של הנתבעת, שהייתה ערבה לעסקיו של הגרוש שלה ונקלעה בשל כך להליכי פשיטת רגל, עד לקבלת הפטר לאחר הסדר נושים.
ז.יש להפחית מסכום התביעה סך של 200,000 ₪ ששולמו לתובעת על ידי מר י.ק., שהיה חייב למנוח את הסך הנ"ל בקשר לפרויקט בניה שהמנוח בנה עבורו ברח' הבעש"ט בפתח תקוה. טרם מותו המנוח סיפר לנתבעת שהחזיר לתובעת מחצית מסך ההלוואה באמצעות י.ק.. מנהל התובעת ש' המשיך את ביצוע הפרויקט הנ"ל לאחר מותו של המנוח.
אופן ניהול ההליך
5.בדיון קדם המשפט הראשון נשמעו עדויות קצרות של הנתבעת ושל מנהל התובעת ש' א' ובהמשך לכך הוגשו תצהיריהם.
6.בדיון ההוכחות נשמעו עדויותיהם של העדים הבאים:
א.עת/1 מר י.ק..
ב.עת/2 עו"ד איתן חסון.
ג.עת/3 מר ש' א'.
ד.עה/1 הנתבעת הגב' ו.נ.
7.יש לציין כי במהלך קדם המשפט ואף לאחר דיון ההוכחות נבדקו אפשרויות שונות למימון פשרה אפשרית, אשר בסופו של דבר לא העלו דבר. בהתאם לכך הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
דיון והכרעה
פרק א' - רקע עובדתי (שהוכח או שאינו שנוי במחלוקת)
8.המנוח ב.נ. ז"ל הוא אחיה של הגב' א.א., אשתו של ש.א., מנהלה ובעליה של התובעת (להלן: "ש'"). המנוח נישא לנתבעת ביום 16/12/10 והיה בעלים של חברת "בן אור חברה לבנייה ושירותי הנדסה" בע"מ (להלן: "חברת בן אור").
9.המנוח סבל מדיכאון וממחלה נפשית, שעל פרטיה ניתן ללמוד מההתנגדות שהנתבעת הגישה לקיום צוואתו (נספח ט' לתצהירו של ש'). מצבו הנפשי הידרדר עד שביום 15/4/11 נטל את חייו בעת ששהה בבית הוריו (ס' 25 לתצהיר הנתבעת).
10.טרם מותו, מצבו הנפשי של המנוח דרדר את מצבו הכלכלי והוא פנה אל גיסו ש' בבקשה להלוואה כספית (ס' 18 לתצהיר הנתבעת ; ס' 5 לתצהיר ש'). ש' התנה את מתן ההלוואה בחתימת הסכם הלוואה עם המנוח ועם הנתבעת אשתו ובשעבוד דירת המנוח בראש העין לטובת ההלוואה (ס' 7 לתצהירו). בהנחיית ש', עו"ד איתן חסון ערך את הסכם ההלוואה (ס' 8 לתצהיר ש' ; עדות עו"ד חסון בעמ' 11, ש' 11-8).
11.בשל מצבו הנפשי של המנוח, ביום 9/3/11 התקיימה הפגישה שנועדה לחתימת הסכם ההלוואה בבית המנוח והנתבעת, והשתתפו בה ש', אשתו א', עו"ד חסון, המנוח והנתבעת (עדות עו"ד חסון בעמ' 11, ש' 16-13 ; ס' 20 לתצהיר הנתבעת). אין חולק שבמהלך הפגישה המנוח והנתבעת חתמו על הסכם ההלוואה.
12.הסך המצטבר של ההלוואה 400,000 ₪ שולם על ידי התובעת באופן הבא (ס' 10 לתצהיר ש'):
א.סך של 200,000 ₪ הועבר על ידי התובעת לחברת "בן אור" בהעברה בנקאית מיום 21/2/11, עוד לפני שנחתם הסכם ההלוואה.
ב.סך של 50,000 ₪ שולם בשיק של התובעת לפקודת חברת "בן אור" ביום 14/3/11.
ג.סך של 100,000 ₪ שולם בשיק של התובעת לפקודת חברת "בן אור" ביום 23/3/11.
ד.סך של 50,000 ₪ שולם בשיק של התובעת לפקודת חברת "בן אור" ביום 29/3/11.
להוכחת התשלומים צורפו כנספח ב' לתצהירו של ש' טופס העברה בנקאית, תדפיס חשבון בנק ואישורי בנק הפועלים ל- 3 השיקים שנמשכו, הכוללים את צילומיהם. הנתבעת עצמה מודה למעשה בתשלום הכספים בהסתמך על המסמכים שהוצגו (עמ' 24, ש' 14-12).
13.על בסיס הוראות ההסכם, נרשמו לטובת התובעת הערת אזהרה על הנכס בלשכת רישום המקרקעין וכן משכון ברשם המשכונות (ס' 11 ונספחים ג' ו- ד' לתצהיר ש').
14.לאחר מותו של המנוח, התובעת פנתה אל הנתבעת ואל ב"כ משפחת המנוח במכתבי דרישה להחזר ההלוואה. תביעת החוב נגד המנוח אושרה על ידי מנהלת העיזבון. הנתבעת מצדה הודתה שקיבלה את המכתבים ולטענתה היא לא השיבה להם בהיעדר כוחות נפשיים נוכח הנסיבות הטרגיות (סעיפים 13-10 לתצהיר ש' ; עדות ש' בעמ' 23, ש' 23-9).
15.הנתבעת הגישה התנגדות לבקשה למתן צו לקיום צוואתו של המנוח, אשר הותיר את הדירה בראש העין לילדיו מנישואין הראשונים (ס' 13 ונספח ט' לתצהיר ש' ; ס' 26 לתצהיר הנתבעת). ההתנגדות נדחתה (עדות הנתבעת בעמ' 25, ש' 21).
16.בהמשך לכך הנתבעת ובעלה הנוכחי הגישו הצעה לרכישת הדירה, אשר התקבלה לאחר התמקחות מצד כונסת הנכסים. הדירה נמכרה לבעלה של הנתבעת תמורת סך של 950,000 ₪ וויתור מצדה על תביעות מדור ומזונות נגד העיזבון (ס' 29-27 לתצהיר הנתבעת). לאחר המכירה הוברר כי בניכוי סכומי המשכנתאות והעיקולים השונים, לא ניתן לפרוע את ההלוואה של התובעת מכספי התמורה של הדירה (ס' 24 לתצהיר ש').
פרק ב' - הנתבעת הכירה את תנאי ההסכם טרם חתימתה
הנתבעת ביקשה את מתן ההלוואה
17.ש' העיד כי על רקע מצבו של המנוח, הנתבעת הייתה עמו בקשר רציף והדוק בחודשים שקדמו למתן ההלוואה והייתה שותפה לכל המהלכים. לדבריו, הנתבעת הייתה מודעת היטב למתן ההלוואה ולמעשה הייתה שותפה לבקשת בעלה (עמ' 17, ש' 26-10). עוד לדבריו, הנתבעת הייתה מעורבת בעסקיו של בעלה, שוחחה עם לקוחות וספקים, הכירה את מצב החברה ועבדה במשרדה (עמ' 18, ש' 19-17).
18.הנתבעת טענה בתצהירה שהתנאים נסגרו בין המנוח לבין ש'. לטענתה היא לא הייתה מעורה בעסקיו של המנוח ולא דובר עמה מבעוד מועד שהיא תידרש לחתום על ההסכם ועל מסמכי שעבוד הדירה (ס' 19-18 לתצהירה).
עם זאת, הנתבעת הודתה בעדותה שההלוואה ניתנה הן לבקשתה והן לבקשת המנוח (עמ' 23, ש' 25-24).
19.בעניין זה אני מקבל את גרסת ש'. התרשמתי שהנתבעת מרחיקה עצמה באופן מכוון מההתרחשויות שקדמו לחתימת ההסכם. סביר בעיניי כי נוכח מצבו הנפשי הקשה של המנוח, הנתבעת וש' עמדו בקשר בניסיון להציל את עסקיו וכפועל יוצא לשפר את מצבו. על רקע זה הנתבעת הייתה שותפה מלאה לבקשת ההלוואה מש' והייתה מודעת לה היטב.
הנתבעת הבינה את עקרונות ההסכם
20.הנתבעת טענה כי בפגישה עו"ד חסון לא הקריא או הסביר לה את תנאי ההסכם והמנוח לא היה במצב נפשי שאפשר לו לקרוא או להבין (ס' 10 לתצהירה ; עמ' 23, ש' 31-26). רק לאחר שהמנוח חתם על ההסכם, הוא וש' פנו אליה ואמרו שחתימתה נדרשת כדי להבטיח את השעבוד של הדירה לטובת החזר ההלוואה. הנתבעת חתמה על ההסכם מבלי שקראה אותו או קיבלה הסברים, בכדי לסייע לבעלה ותחת השפעת מצבו הקשה, וזאת למרות שבעבר נכוותה קשות כאשר ערבה לעסקיו של בעלה הראשון ואף נקלעה להליכים של פשיטת רגל (ס' 20 לתצהירה).
21.ש' הצהיר שההסכם נחתם לאחר שהמנוח ואשתו קראו את תנאיו, שאלו שאלות וקיבלו הסברים מעו"ד חסון (ס' 9 ו- 16.1 לתצהירו). ש' העיד שהמנוח לא ביקש לשנות דבר בהסכם ואף לא הנתבעת, שקראה את ההסכם מספר פעמים ולא זכור לו ששאלה שאלות (עמ' 21, ש' 28 - עמ' 22, ש' 7). ש' ציין כי הפגישה נערכה לאחר שהוא היה בקשר רציף עם הנתבעת ולאחר שהוסברו לה ולמנוח המשמעויות של ההלוואה (עמ' 19, ש' 7-4).
22.עו"ד איתן חסון העיד שהוא הבהיר בפגישה את עקרונות ההסכם. המנוח קרא פחות על רקע מצבו ואולם הנתבעת קראה את ההסכם ושניהם חתמו עליו (עמ' 11, ש' 18-14). עקרונות ההסכם הוסברו ובכלל זה הוראות הסעיפים 4 ו-6 (עמ' 12, ש' 23-15). עו"ד חסון לא זכר האם מי מהלווים שאל אותו שאלות בפגישה ולדבריו הוא לא ראה בהסכם איום כלשהוא על הלווים, שהרי כל שהוא קבע היה הצורך להחזיר את ההלוואה (עמ' 16, ש' 18-12).
23.התובעת חדלה בכך שלא זימנה לעדות את הגב' א' א', אשתו של ש' ואחותו של המנוח, שהשתתפה בפגישה. ש' נשאל לפשר אי זימונה למתן עדות וטען שלא ראה בכך צורך (עמ' 17, ש' 7-1). אין ספק שמדובר בעדה רלוונטית ואולם גם בהיעדרה העידו מטעם התובעת שניים ממשתתפי הפגישה - ש' ועו"ד איתן חסון.
24.מובן שבהיעדר הקלטה של הפגישה לא ניתן לקבוע מה בדיוק נאמר בה. עם זאת, מלכתחילה איני מוצא חשיבות קריטית לאיכות ולמידת הפירוט של ההסברים אשר ניתנו למנוח ולנתבעת במהלך הפגישה. זאת מן הטעם שהעקרונות של הסכם ההלוואה היו פשוטים יחסית - מתן כסף ללא ריבית או תנאים מיוחדים ושעבוד הדירה של המנוח לצורך הבטחת החזר ההלוואה. כפי שקבעתי לעיל, הנתבעת הייתה ממבקשי ההלוואה לאחר שעמדה בקשר רציף עם ש' והמסקנה היא שלכל הפחות היא הייתה מודעת לעקרונות הבסיסיים של הסכם ההלוואה.
חזקה על הנתבעת שקראה את ההסכם והבינה את תנאיו טרם החתימה
25.יתרה מכך, בהתאם לפסיקה הרווחת, חזקה על אדם בגיר אשר חתם על מסמך, כי הוא קרא אותו קודם לכן, הבין אותו והסכים לתנאיו. כך למשל בעניין ע"א 8963/14 מונדר נעאמנה נ' פאלח בדארנה (פורסם במאגרים - 12/7/16) המפנה לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון:
"'בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא' (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור ואח', פ"ד י"ט(2) 113, 117 (1965); ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 14 (18.12.2011)).
הנטל לסתור חזקה זו מוטל על המבקש לעשות כן והוא כבד במיוחד כאשר המסמך שבו מדובר הוא מסמך מהותי דוגמת ההסכם וההצהרות למס שבח בענייננו (ע"א 9538/06 סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 6 והאסמכתאות הנזכרות שם (10.6.2008))".
הדברים נכונים גם בענייננו, בוודאי בנסיבות שבהן הנתבעת חוותה לפי עדותה חוויה מטלטלת של הליכי פשיטת רגל לאחר שערבה לעסקי בעלה הראשון. למעלה מן הנדרש ולצורך ההדגשה בלבד, יצוין כי הנתבעת לא הכחישה את הנתון שהעלה בפניה ב"כ התובעת, שבעת חתימת ההסכם היא כבר הייתה סטודנטית ללימודי משפטים (עמ' 24, ש' 8-2).
סיכום פרק ב'
26.אני דוחה את טענת הנתבעת כי בעת שחתמה על הסכם ההלוואה היא לא הכירה את תנאיו ולא ידעה על מה היא חותמת.
27.הנתבעת ביקשה מש' את ההלוואה, הכירה ממילא את העקרונות הפשוטים יחסית שעמדו בבסיס ההסכם ולא שוכנעתי שההסכם לא הוקרא ולא הוסבר לה כפי טענתה.
28.ממילא הנתבעת מוחזקת כמי שחתמה על ההסכם לאחר שקראה והבינה את תנאיו.
פרק ג' - אין לקבל את הטענה שהכסף לא הועבר ללווים
29.הנתבעת טענה בתצהירה, כי בניגוד לתנאיו המפורשים של ההסכם, 350,000 ₪ מכספי ההלוואה הועברו לחברת "בן אור" ולא למי משני הלווים, ורק סך של 50,000 ₪ הועבר במישרין למנוח (ס' 14-9 לתצהירה).
30.ב"כ התובעת הפנה את הנתבעת לסעיף 26 להתנגדות שהוגשה מטעמה לקיום צוואתו של המנוח (נספח ט' לתצהירו של ש'), שם נכתב כך (ההדגשה לא במקור):
"לאור מצבו הנפשי הקשה של המנוח העסק בבעלותו נקלע לקשיים. משכך נטלו הצדדים הלוואה מחברת שדאור חברה לבניין בע"מ (להלן: "המלווה") ביום 9/3/11 כדי לנסות ולהציל את העסק. הצדדים התחייבו לרשום העברת אזהרה לטובת המלווה על הדירה. אין חולק כי המבקשת לא הייתה חותמת על הסכם ההלוואה לולא ידעה כי הדירה מיועדת להירשם על שמה. גם המנוח בעצם חתימתו על ההסכם הודה כי הדירה הינה בחציה של המבקשת".
הנתבעת לא סיפקה בתשובתה הסבר של ממש לסתירה בטענותיה וחזרה על כך שההלוואה ניתנה לטובתה ולטובת המנוח ולא לטובת חברת "בן אור" (עמ' 24, ש' 32-25). בהמשך עדותה ולשאלות בית המשפט, הנתבעת הודתה שההלוואה נלקחה לצורך שיקום החברה, מתוך כוונה שעם קבלתה המנוח ישוב לעבודה וישקם את עצמו. לטענת הנתבעת היא ציפתה לכך שהכסף יועבר לחשבון הבנק של המנוח, אך בהגינות היא אישרה שאם הייתה מיודעת מראש בכך שהוא יועבר לחשבון של חברת "בן אור", הרי שהייתה מסכימה לכך (עמ' 25, ש' 10-1).
31.למעלה מן הנדרש, טענתה זו של הנתבעת עומדת בסתירה לכך שמחצית מסך ההלוואה, 200,000 ₪, הועברו בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של חברת "בן אור" עוד ביום 21/2/11, לפני מועד החתימה על הסכם ההלוואה מיום 9/3/11. עניין זה אף צוין באופן מפורש בסעיף 2(א) להסכם ההלוואה. אין לקבל את טענות הנתבעת שלא ידעה על כך שהכסף כבר הועבר מן הטעם שלא קראה את תנאי ההסכם – ראשית, הנתבעת מוחזקת כאמור כמי שקראה את תנאי ההסכם ; שנית, הנתבעת הייתה מעורבת כאמור בעסקי החברה, עמדה בקשר רציף עם ש' ועם בעלה המנוח ואין זה סביר שלא הייתה מודעת למידע כה מהותי.
32.ש' מצדו העיד שההלוואה נועדה להבריא את החברה ועל כן ניתנה ללווים לחשבון שאליו יועד הכסף (עמ' 17, ש' 27 - עמ' 18, ש' 13).
33.אני מוצא כי טענת הנתבעת בעניין זה היא טענה מתחכמת שהועלתה בחוסר תום לב. הצדדים להסכם ההלוואה היו מודעים היטב לכך שהכספים נועדו לטובת שיקום עסקיו של המנוח, אשר נוהלו באמצעות חברת "בן אור", ועל כן היו מודעים לכך שיועברו לחשבונה. לפיכך התשלום לחברת "בן אור" כמוהו כתשלום לשני הלווים בהסכם - המנוח והנתבעת.
פרק ד' - מעמדה של הנתבעת כלווה לכל דבר
34.הנתבעת טענה שהיה ברור לכל המעורבים, שהיא בשום אופן לא תידרש לשלם כסף מכיסה ושבמקרה שההלוואה לא תוחזר, הדירה תימכר לצורך החזר הכספים (ס' 20 לתצהירה). הנתבעת שללה חיוב ביחד ולחוד (עמ' 24, ש' 8-6) ולפי פרשנותה לתנאי ההלוואה, אם לא ניתן היה לפרוע את ההלוואה מכספי הדירה, אפילו המנוח היה עדיין בחיים, הרי ששניהם לא היו צריכים להחזירה (עמ' 25, ש' 18-11). כמו כן, הנתבעת טענה שלפי תנאי ההלוואה, במקרה של פטירה ניתן לפרוע את ההלוואה אך ורק מכספי מכירת הדירה (ס' 30 לתצהירה).
35.עו"ד איתן חסון, שערך כאמור את הסכם ההלוואה, העיד שהלווים היו שני בני הזוג ושהדבר הובהר להם (עמ' 14, ש' 20-12). עו"ד חסון שלל את הטענה שדובר על כך שהדירה תהיה הבטוחה היחידה להחזר ההלוואה (עמ' 13, ש' 38 - עמ' 14, ש' 4).
36.הסכם ההלוואה עצמו מגדיר בכותרתו את התובעת על ידי מנהלה ש' בתור "המלווה" מצד אחד ואת המנוח והנתבעת בתור "הלווים" מצד שני. במבוא להסכם נכתב כך:
"הואיל: והלווים נקלעו באופן זמני לקשיים כספיים והינם זקוקים לסיוע כספי על מנת להתגבר על הקשיים,
והואיל: והלווים פנו למלווה בבקשה למתן הלוואה בסך של 400,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"),
והואיל: והמלווה הסכימה לסייע בידי הלווים ונעתרה לבקשתם למתן ההלוואה וזאת בתנאים כמפורט בהסכם זה להלן".
37.הסעיפים בהסכם הרלוונטיים למחלוקות בתיק זה הם 6-4 כדלקמן:
"4. הלווים מתחייבים לפרוע את ההלוואה תוך 6 חודשים מיום קבלת דרישה בכתב מאת המלווה לפירעון ההלוואה ...
5(א).להבטחת פירעון ההלוואה תירשם בלשכת רישום המקרקעין העברת אזהרה לטובת המלווה בגין התחייבות לרישום משכנתא על דירה בבעלות יחיד הלווים ב' נ' ...
6.על אף האמור בסעיף 4 לעיל, מוסכם בזאת במפורש בין הצדדים כי:
א.ההלוואה תוחזר למלווה בכל מקרה שבו הלווים או מי מהם ימכרו או יעבירו בכל דרך שהיא את זכויותיהם בדירה, כולן או חלקן, לרבות במקרה של גירושין, חס וחלילה בין הלווים (להלן: "מכירת הדירה").
ב.פירעון ההלוואה יהיה מהכספים הראשונים שיתקבלו ממכירת הדירה לאחר פירעון המשכנתא/ות לבנק לאומי.
ג.במקרה של פטירה, חס וחלילה, של מי מהלווים תעמוד ההלוואה לפירעון תוך 90 יום מיום הפטירה. במידה והצד הנותר בחיים לא יפרע את ההלוואה במועד האמור, תימכר הדירה לכל המרבה במחיר וכספי המכירה הראשונים (לאחר פירעון המשכנתא/ות לבנק לאומי) יועברו למלווה לפירעון ההלוואה.
הליכי המכירה יחלו החל מהיום ה- 91 ובמידה והדירה לא תימכר עד 90 ימים לאחר מכן, תהיה המלווה זכאית לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה למינוי כונס נכסים למכירת הדירה לפירעון ההלוואה".
38.תנאי הסכם ההלוואה הם ברורים ומפורשים. הגדרות ההסכם הגדירו את הנתבעת כלווה לכל דבר ועניין וללא כל הבדל בינה לבין המנוח. שני הלווים התחייבו להחזיר לתובעת את כספי ההלוואה בתוך 6 חודשים מקבלת דרישה והדירה נועדה אך ורק להוות בטוחה להחזר.
אין בתנאי ההסכם שום אמירה אשר ניתן להבין ממנה כי ההלוואה תוחזר רק מכספי מכירת הדירה. ההפך הוא הנכון - לפי סעיף 6(ג) להסכם, במקרה של פטירה של מי משני הלווים, מועד הפירעון יהיה בתוך 90 יום ממועד הפטירה ורק אם הלווה הנותר לא יעמוד בהתחייבותו לפרוע את ההלוואה, הדירה תימכר. כלומר גם לפי סעיף זה הדירה היא אך ורק בטוחה לקיום החובה הכללית והטבעית של החזר ההלוואה.
39.טענות הנתבעת, שלא ניתן לחייבה באופן אישי ושניתן להיפרע רק מכספי מכירת הדירה, נסתרות באופן ברור בתנאיו הברורים של הסכם ההלוואה ואין להן שום בסיס. הטענה כי ניתן היה להיפרע רק ממכירת הדירה ותו לא מהווה אבסורד לשמו.
פרק ה' - הנתבעת חתמה על הודעת המשכון
40.הנתבעת טענה שיום לאחר החתימה על ההסכם, הנושא את התאריך 9/3/11, היא לא חתמה על מסמך נוסף והפנתה לכך שהודעת המשכון נושאת את התאריך 10/3/11 (ס' 22 לתצהירה).
41.ייאמר מיד כי אין בתצהירה של הנתבעת אמירה מפורשת שלפיה היא לא חתמה על הודעת המשכון.
42.עו"ד איתן חסון הבהיר ששני הלווים חתמו על הודעת המשכון במעמד הפגישה בדירתם, בעוד שש' חתם עליה ועל הבקשה לרישום הערת אזהרה למחרת במשרדו של עו"ד חסון (עמ' 13, ש' 27-2 ; עמ' 14, ש' 11-5). גם ש' אישר בעדותו שהנתבעת חתמה על הודעת המשכון ולא שלל את האפשרות שהוא עצמו חתם רק למחרת (עמ' 18, ש' 30-24).
43.אין שום קושי בכך שהנתבעת והמנוח חתמו על הודעת המשכון ביום 9/3/11 בעוד שהתאריך נרשם עליה למחרת. דבריו של עו"ד חסון מהווים הסבר מספק וממילא כאמור הנתבעת לא טענה באופן מפורש שהיא לא חתמה על הודעת המשכון.
44.למעלה מן הנדרש, שאלת החתימה על הודעת המשכון כלל איננה רלוונטית למחלוקות בתיק זה, שהרי הדירה כבר נמכרה וכספיה לא שימשו בסופו של דבר לפירעון ההלוואה.
פרק ו' - הטענה לפירעון מחצית ההלוואה
45.בתצהירה של הנתבעת נטען כי ש' סידר למנוח עבודה של בניית שלד בניין בפרויקט ברח' הבעש"ט בפתח תקוה, עבור חברו הטוב י.ק.. חברת "בן אור" הייתה אמורה להרוויח בפרויקט כמיליון ₪ ונוכח מצבו הנפשי של המנוח, ש' הוא זה שדאג לכך שהפועלים יתייצבו לעבודה.
בהמשך לכך נטען ששבוע לפני פטירתו, המנוח סיפר לנתבעת שי.ק. העביר לש' סך של 200,000 ₪ על חשבון ההלוואה מתוך כספים שהגיעו לחברת "בן אור" (ס' 24-23 לתצהירה).
46.ש' שלל בתצהירו את הטענות שהתובעת קיבלה כספים מי.ק. והמשיכה את עבודתה של חברת "בן אור" בפרויקט (ס' 16.2 לתצהיר). בעדותו הוא אישר שאכן סידר למנוח את העבודה אצל י.ק., הכיר את תנאי ההתקשרות ביניהם וסייע למנוח בפרויקט עד ליום מותו. ש' טען שעל פי הידוע לו י.ק. שילם לחברת "בן אור" סך של 200,000 ₪ כתשלום ביתר (עמ' 20, ש' 23 - עמ' 21, ש' 12).
47.מעדותו של י.ק. עלה שבתיווכו של ש' הוא התקשר עם חברת "בן אור" בהסכם לבניית שלד בניין ברח' הבעש"ט 10 בפתח תקוה. בעת פטירתו המנוח הגיע לשלב של יציקת עמודים ואולם עוד כשבועיים קודם לכן שולם לו סך של 200,000 ₪, וזאת לפנים משורת הדין ולפני השלב שנקבע לכך (עמ' 7, ש' 26-13 ; עמ' 8, ש' 28-20). נטען שלאחר פטירתו של המנוח, ק' לא קיבל עזרה מהתובעת וספג הפסד, שכן שילם לפני הזמן והפרויקט התעכב במשך חודש וחצי עד למציאתו של קבלן חלופי בשם שאדי ג'בארין (עמ' 8, ש' 7-3 ; עמ' 8, ש' 17-12 ; עמ' 9, ש' 20-15). מכל מקום, ק' שלל את הטענות שהעביר כספים לתובעת ושהמנוח הורה לו לעשות כן מספר ימים לפני מותו וטען שבאותו שבוע בכלל שהה בחו"ל (עמ' 9, ש' 28-25).
48.יש לציין כי לתצהירה של הנתבעת דווקא, צורפו כנספחים א' ו- ב' שתי הצהרות חתומות של י.ק., על דפי לוגו של חברת "י.ק. בניה ויזמות" בע"מ, שבהן הוא מסר את עיקרי עדותו. בהצהרה מיום 20/1/14 נרשם כי מצורפות אליה כרטסות הנה"ח של חברת "בן אור" ושל התובעת. עם זאת, בהצהרה מיום 26/1/14, המופנית אל התובעת, נרשם כי בהיעדר תנועות בהנהלת החשבונות שבין החברות, אין בנמצא כרטסת הנה"ח לשנת 2011. ק' נשאל בהקשר זה והעיד שלאחר בדיקה הוא מצא שלא הייתה התנהלות כספית בינו לבין התובעת (עמ' 9, ש' 14-4).
49.בחקירתו הראשית וגם בזו הנגדית י.ק. אישר שהתבקש להמציא מסמכים שיתמכו בטענותיו ואולם לדבריו, בזמן הקצר שעמד לרשותו, הוא לא יכול היה לאתר מסמכים מתוך תוכנה ישנה (עמ' 8, ש' 11-8 ; עמ' 9, ש' 3-1). ק' אישר שאמורים להימצא מסמכי ההמחאה ששולמה לחברת "בן אור" והחשבונית שהוצאה על ידה ואף הסכים לבצע חיפוש לאחר מתן העדות (עמ' 9, ש' 29 - עמ' 10, ש' 10).
50.בסופו של דבר, ועל אף החלטת בית המשפט שהורתה לי.ק. לאתר ולהעביר את המסמכים הרלוונטיים באמצעות ב"כ התובעת, לא הוגש דבר לתיק בית המשפט. עובדה זו פוגמת בעדותו של מר י.ק. ואולם אין בה כדי להוכיח טענה בלתי מבוססת של הנתבעת, שביסודה דברים שלכאורה נאמרו בעל פה על ידי המנוח לפני מותו.
51.יש להדגיש כי י.ק. והחברה שבבעלותו אינם בעלי דין בתיק זה, כך שמחדלם אינו מחדלה הישיר של התובעת. יתרה מכך, הנתבעת יכולה הייתה לנסות ולבסס את טענותיה באמצעות מסמכים חשבונאים של חברת "בן אור" ולצורך זה יכולה הייתה להגיש בקשות למתן צווים לקבלתם.
52.בהיעדר כל ראיה להעברת כספים מי.ק. לתובעת, אני דוחה את טענת הנתבעת לכך שמחצית ההלוואה סולקה.
פרק ז' - טענות נוספות
53.לא ראיתי לנכון לדון לגופן במספר טענות שוליות נוספות שעלו בתיק זה, ובהן טענת הנתבעת כי לפני מותו של המנוח נעשה ניסיון לא מוצלח מצד ש' ואשתו לרשום את הדירה על שמם ובכך להצילה מידי הבנק (ס' 21 לתצהיר הנתבעת). מצאתי שטענה זו היא בלתי רלוונטית ואף בלתי סבירה, שכן ידוע כי על הדירה רבצו משכנתאות לטובת בנק לאומי (ראו גם עדות ש' בעמ' 21, ש' 20-15).
54.בסיכומי הנתבעת בכתב עלו לראשונה "טענות מקדמיות" בדבר חוסר סמכות עניינית ומעשה בית דין. העובדה שהנתבעת החליפה ייצוג משפטי לאחר שמיעת העדים איננה מכשירה את העלאתן של טענות חדשות. אף לגופו של עניין איני סבור כי התובעת (חברה בע"מ) והנתבעת הן בבחינת "בני משפחה" או שעילתה של התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה. מכאן שהסמכות העניינית לדון בתיק זה אינה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
סיכום
55.תביעה זו והסכם ההלוואה שביסודה, מקורם בהשתלשלות עניינים טרגית, אשר שיאה בהתאבדותו של המנוח - בעלה של הנתבעת וגיסו של מנהל התובעת ש'.
56.מהמסמכים ומהעדויות עלה כי מנהל התובעת נעתר לפניות המנוח והנתבעת ופעל לסייע להם בהלוואה כספית בסך של 400,000 ₪, אשר ניתנה ברוחב לב וללא חיוב בריבית.
57.נדמה שלאחר מותו של המנוח, הנתבעת גמלה למנהל התובעת רעה תחת טובה. הדבר ניכר בעדותה המבולבלת משהו, שבה מחד גיסא היא ייחסה לש' מעשה טוב ומאידך גיסא כינתה אותו נוכל (עמ' 25, ש' 27 - עמ' 26, ש' 4).
58.בין התובעת מצד אחד לבין המנוח והנתבעת מצד שני נחתם הסכם הלוואה, שתנאיו ברורים ופשוטים יחסית ומכל מקום הנתבעת חתמה עליו מתוך הבנה ומתוך ידיעה מלאה. בהתאם לתנאי ההסכם, התובעת העבירה את כספי ההלוואה לטובת עסקו של המנוח ואולם היא לא זכתה לקבלם חזרה ואף מכירת דירתם של בני הזוג לא הביאה לפירעון ההלוואה.
59.במסגרת פסק הדין נדחו כל טענותיה של הנתבעת.
60.תוצאת הדברים היא שהתביעה מתקבלת. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א.סך התביעה 416,540 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
ב.שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% ובתוספת מע"מ.
ג.סך אגרת התביעה (שתי מחציות).
61.סכומי פסק הדין ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, ב' תמוז תשע"ז, 26 יוני 2017, בהעדר הצדדים.