לפניי תביעה כספית במסגרתה עתרו התובעים לחיוב הנתבעות בסך של – 30,000 ₪, שזה הסכום המוערך על ידם כפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מכך שבמהלך חתונתם שנערכה ביום 23.9.14 בגן האירועים הנקרא "הגן השקוף" בקיבוץ שפיים (להלן: "גן האירועים"), פרצה שריפה במטבח גן האירועים, הופעלה אזעקה שצפירותיה נמשכו כשעה, זמן של כשעה נדרש לנתבעים עד לכיבוי השריפה, דבר שגרם להפרעה ולפגיעה ממשית למהלך החתונה כולה וכטענת התובעים בתביעתם:
"במהלך החתונה, כשעה לאחר שהאורחים נכנסו לאולם, החל להישמע צפצוף חזק מגלאי העשן שהתריע על שריפה. הצפצוף הפריע למהלך התקין של החתונה – הוא העיב על המוזיקה וקלקל אותה. שלושה בני משפחה ניגנו לכבודנו והצפצוף הפריע וקלקל את השירה והנגינה כך שלא היה ניתן לשמוע את השירים. מספר אורחים התלוננו בפנינו שהצפצוף מפריע להם ואורחים אחרים נבהלו כי חששו משריפה, הם הפסיקו לאכול ויצאו מן האולם... הצפצוף נמשך כשעה והפריע מאוד לחתונה. המהלך החתונה הרגשנו רע מאוד בקשר לכך... גם בסרטוני הוידיאו שקיבלנו שומעים את הצפצוף בברור ואנחנו מצרפים דוגמא לתביעה זו. עד היום קשה לנו לראות את הסרטונים של החתונה בגלל התחושה שליוותה אותנו באותו יום. עוגמת הנפש שהייתה והינה מאוד גדולה עבורנו".
עוד טענו התובעים כי אף שהובטח להם שהשירותים העומדים לרשות המשתתפים בחתונה יהיו נקיים ואיש ניקיון יהיה צמוד לשירותים אלו במהלך אירוע החתונה על מנת להשגיח על ניקיונם – לא עמדו הנתבעים בהתחייבותם זו וכפי שציינו זאת התובעים בתביעתם "מר איציק סוויסה, מנהל גן האירועים, הבטיח באופן אישי שהשירותים יהיו נקיים ויהיה איש ניקיון צמוד לשירותים במהלך האירוע. כמו כן, הבטיח שלא יהיה מחסור בנייר טואלט, לא היה כלל סבון כחול, לא היה איש ניקיון, ניירות לידיים היו זרוקים על הרצפה ובשביל המוביל לשירותים קיבלנו מספר תלונות על כך, במהלך האירוע לצערנו נאלצנו להתעסק בזה ואף לאסוף בעצמנו ניירות במקום ליהנות מהערב".
נתבעת 1 עתרה לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה בציינה שלא קיימת יריבות בינה לבין התובעים. הוסיפה נתבעת 1 כי התובעים התקשרו בהסכמים עם נתבעת 2 ובהם נקבע כי אירוע החתונה יאורגן על ידי נתבעת 2 והיא זו שתהא אחראית להתקשרות מול ספקים שונים לביצוע אירוע החתונה. בין יתר הספקים הוסכם כי נתבעת 1 תספק לאירוע החתונה את גן האירועים עצמו היינו את המקום לקיום האירוע ונערך הסכם בין נתבעת 1 לתובעים הוא – נספח 1 להגנתה. במסגרת ההסכם נקבע, כך הוסיפה וטענה נתבעת 1, כי התובעים לבדם אחראים לתקלות, תאונות ונזקים שייגרמו כתוצאה מפעולות ספקים אחרים שמגיעים לגן האירועים.
עוד טענה נתבעת 1 כי מעבר לכך שהתובעים התקשרו בהסכמים עם נתבעת 2, התקשרו הם בהסכם גם עם נתבעת 3 – שהינה חברת קייטרינג חיצונית (להלן: "נתבעת 3, חברת הקייטרינג") וזו השכירה את הציוד הנדרש לכך מהמלון טרם האירוע ולטובת ניהולו ואף התחייבה כלפי נתבעת 1 בין היתר, כי היא תהא אחראית לציוד (אשר הושכר מנתבעת 1) וכן תהא אחראית "במקרה של נזק שייגרם כתוצאה משימוש לא נכון או רשלנות של צוות העובדים" (ראה נספח 2 להגנת נתבעת 1).
נתבעת 1 טענה כי פעלה במקצועיות ובאחריות על פי ההסכם שנערך עימה שעה שסיפקה לאירוע החתונה את גן האירועים עצמו היינו את המקום לקיום האירוע ומשכך לא קיימת יריבות בין התובעים לבינה וכך גם דחתה טענות התובעים ככל שנוגע לניקיון השירותים, בציינה כי כל השירות הנדרש לניקיון השירותים ניתן על ידה.
עוד ציינה נתבעת 1 כי נציגיה "עשו מעל ומעבר לנדרש ולפנים משורת הדין, על מנת לסייע לתובעים ולטפל באופן מידי, בצורה מקצועית ונאותה, בכל בעיה אשר התעוררה במהלך האירוע", ומשכך
עתרה לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה תוך חיובם בהוצאות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.
נתבעת 2 עתרה אף היא לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה בציינה כי נחתם הסכם התקשרות בין התובעים לבינה לפיו תפקיד נתבעת 2 הינו "לסייע בארגון החתונה לזוג" באמצעות "פנייה לספקי שירותים שונים כמפורט בנספח 1 המצורף להסכם זה" (הסכם ההתקשרות הינו נספח 1 להגנת נתבעת 2).
לטענת נתבעת 2 הרי "שהיא מתווכת בלבד בין התובעים לבין מי מהספקים נותני השירותים וכי על פי סעיף 6 להסכם ההתקשרות אין היא, נתבעת 2, מעורבת או אחראית בכל דרך שהיא לעבודת הספקים וכי "הזוג מסיר בזה כל אחריות שהיא מן החברה וכלפיה בכל הנוגע לטיב השירות, מועדו, זמני האספקה שלו, היקפו וכיוצא בזה אשר יסופק על ידי מי מהספקים".
נתבעת 2 טענה כי פעלה במיומנות ובהתאם להסכם שנחתם עם התובעים ועתרה לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה תוך חיובם בהוצאות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.
נתבעת 3 עתרה אף היא לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה בציינה שאין כל יריבות בינה לבין התובעים. לטענת נתבעת 3 אין היא מפעילה קייטרינג ו"בוודאי לא ל"גן השקוף" המופעל על ידי חברה אחרת".
לטענת נתבעת 3, הרי שהיא מפעילה אירועים בנאות קדומים בלבד. התובעים לא הביאו כל ראיה לכך שנערך הסכם בינם לבין נתבעת 3 לאספקת שירותי קייטרינג או כי נתבעת 3 קיבלה תשלום כלשהו מהתובעים בגין ביצוע שירותי קייטרינג שכאלה.
נתבעת 3 עתרה לדחיית תביעת התובעים שהוגשה נגדה תוך חיובם בהוצאות משפט בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.
נתבעת 3 לא התייצבה למועד ההוכחות שנקבע ליום 10.5.17. התובעים עתרו לדון בתביעתם בהעדר נתבעת 3 ובציינם "הוזמנו להיום לשעה 12:30. השעה עתה 13:12. נתבעת 3, צל הדומים 2009 בע"מ הוזמנה כדין לישיבת היום ולא התייצבה לדיון ולכן אני מבקשת לדון בהעדרה".
בית המשפט נעתר לבקשתם ובהחלטתו מיום 10.5.17 קבע כדלקמן:
"הדיון נקבע להיום לשעה 12:30. השעה עתה 13:12. עיון ברישומי מחשב בית משפט מלמד שיש אישור מסירה לזימון נתבעת 3, צל הדומים 2009 בע"מ לדיון שנקבע להיום. נתבעת 3 לא התייצבה ולכן אני מחליטה לדון בהעדרה".
עדה מטעם התובעים, גב' יצחקי חגית, פרטה בעדותה את מהלך השתלשלות האירועים בציינה כדלקמן:
"אני חוזרת על כל האמור בכתב התביעה ובמסמכים שצורפו לתביעה ומבקשת להוסיף את הדברים הבאים: בשנת 2014 חתמו אני ובעלי על הסכם מול נתבעת 2 וצירפנו את הסכם ההתקשרות על כל פרטיו לתביעה. הוחלט בהסכם שאיזי ווד יעזרו לנו בכל מה שנדרש לארגון החתונה. הוחלט שנערוך את האירוע ב"גן השקוף" שבקיבוץ שפיים. מכיוון שהאירוע היה ערב לפני ערב ראש השנה הגן השקוף לא היה יכול לספק לנו את הקייטרינג ולכן נתבעת 2 הציעה לנו לקחת את הקייטרינג של נתבעת 3 שגם כינתה את עצמה "נאות קדומים". חשוב לי לציין שאין לנו חוזה מול נתבעת 3. ולכן צירפנו את נתבעת 2 כי היא זו שהפנתה אותנו לנתבעת 3. החתונה עצמה התקיימה בתאריך 23/9/14. בזמן המנה הראשונה וכשרצינו להתחיל את החלק האומנותי התחילה אזעקה באולם. צירפנו דיסקים שמעידים על כך. האזעקה נמשכה קרוב לשעה. היא הייתה מאוד חזקה, אנשים לא הבינו מה קורה. זה למעשה עצר את האירוע. אנשים התחילו לפנות את המקום כי הם חששו שקרה משהו. אימא של בעלי הלכה למטבח וראתה אש משתוללת במטבח עצמו. ערן שהוא הנציג של נתבעת 3 שהיה באירוע והם אלו שהיו ממונים על הקייטרינג במטבח היה בלחץ וקרא לכל העובדים של המטבח להתפנות מהמקום. הוא ניסה לכבות את האש בעצמו אך ללא הצלחה. השריפה והאש במטבח בסופו של דבר כובו. אני לא יודעת באיזה אופן. חשוב לי לציין שאימא של החתן התקשרה למכבי אש והיא לא יכלה לשמוע אותם בגלל הרעש של האזעקה ובסוף היא נכנסה למטבח בעצמה וראתה את האש דולקת. בכל מקרה כתוצאה מכך פעלה האזעקה. כמובן שכל זה פגע בחתונה והחתונה נהרסה. כל אחד שמדבר על החתונה מזכיר לי את האירוע הזה. האזעקה נמשכה כשעה.
שני נציגי מנתבעת 2 היו במהלך האירוע בחלק הספציפי הזה וראו ושמעו את הכל. יש לי את השמות שלהם ושמותיהם שירן ועמוס. גם הסרטונים שצולמו בחתונה אז נשמעת בהם האזעקה שכן אלו סרטוני וידיאו. זה החלק הראשון של התביעה. דבר נוסף שאני רוצה לומר וכלול בתביעה הוא שהגענו לבדוק את האולם בפעם הראשונה שמנו לב שהשירותים מאוד מלוכלכים. הדגשנו את זה לפני הגן השקוף, היה שם המנהל ששמו איציק סויסה והמזכירה בשם נועה והדגשנו בפניהם שהשירותים לא במצב שמתאים לחתונה. הם אמרו שהם יטפלו בזה ודיברנו על כך גם עם נתבעת 2 שאמרה שיטפלו בכך. בסופו של דבר ביום החתונה הגענו לאירוע כמובן לפני הזמן וראינו שהשירותים מלוכלכים. פנינו לנועה מנתבעת 1 שהייתה שם והם אמרו שהם יטפלו בזה, הם הבטיחו שיהיה בן אדם צמוד לשירותים ולא היה. לפי מצב השירותים זה היה נראה שהוא לא היה כי אם הוא היה מצב השירותים לא היה כפי שהיה. קיבלנו מספר תלונות, הזמנו מגבות והם היו זרוקות על הרצפה. לא היה נייר טואלט. אני הלכתי עם חברותי מספר פעמים לשירותים וראיתי זאת. ביקשתי שיטפלו בכך ולא טיפלו. לכן גם בגין נושא זה נגמרה לנו עוגמת נפש. אנחנו מבקשים לפסוק לזכותנו את סכום עוגמת הנפש בגין עוגמת הנפש שנגמרה לנו כתוצאה מכל האמור. בקשר לתביעה הקודמת שהוגשה ונמחקה אני רוצה לומר שזה היה ב2015, בעלי הגיע מחו"ל לדיון והתביעה בסופו של יום נמחקה בגלל שאחד הצדדים לא היה נוכח וגם בגלל שלא היו בידנו כל המסמכים וגם ביקשנו פשרה".
עד מטעם נתבעת 1, מר מנחם רז, ציין בעדותו כלדקמן:
"אני מנכ"ל גן האירועים והמלון שהוא נתבע 1. אני חוזר על כל האמור בכתב ההגנה ובכתב ההגנה המתוקן שהוגש לבית המשפט ומבקש להוסיף כדלקמן: תחילה אציין כי אין כל יריבות בין התובע ורעייתו לבין נתבעת 1. הדבר פורט בכתב ההגנה. ישנו חוזה שנחתם בין התובעים לבין נתבעת 1 והוא צורף לתביעה והוא מאפשר לתובעים להשתמש בגן האירועים שנקרא הגן השקוף לביצוע החתונה.
אני רוצה לומר שבתביעה הקודמת שהתובעים הגישו הם בכלל לא תבעו את נתבעת 1 אלא נתבעת 2 היא זו שצירפה את קיבוץ שפיים כצד ג' כך שהתובעים לא סברו שיש להם יריבות עם נתבעת 1.
התובעים התקשרו בחוזה עם נתבעת 2 שהייתה אחראית גם להתקשרויות האחרות מול הספקים כולל נתבעת 3. המלון סיפק לתובעים את הגן אירועים עצמו ובהקשר להסכם שיש לנו איתם נכתב בין היתר שהתובעים לבדם אחראים לתקלות, תאונות ונזקים שיגרמו כתוצאה מפועלות ספקים אחרים שמגיעים לגן אירועים. אני רוצה להתייחס נקודתית לאירוע נשוא הדיון ולומר שפרצה שריפה במטבח כתוצאה מפעילות של אחר במטבח. להבנתי זה כתוצאה מהפעילות של הקייטרינג שהוא נתבע 3 בתיק זה והוא זה שפעל במטבח באותו ערב של החתונה. נשרף שמן שעלה ממתקן צלייה במטבח וגרם להפעלה של מערכת המתזים שמותקנת במטבח שנועדה במיוחד להגן את המקום והאורחים מפני שריפות. המערכת פעלה כתקנה. ולכן מיד הייתה אזעקה. מהרגע שהייתה אזעקה הרי כל עוד שיש זרימה של מים לכיבוי האש לא ניתן לכבות את האזעקה בנפרד ולכן מהרגע שקיבלנו קריאה למוקד על השריפה מיד הופיעו אנשי המקצוע ומנהל האחזקה של המקום עם טכנאי תורן ועשו את כל מה שאפשר על מנת להחזיר את המערכת לכשירות בזמן הקצר ביותר שניתן ולמיטב ידיעתי הפעולה ערכה כ-36 דקות. זה הרישום שיש אצלי. זה זמן מהיר ביותר לתגובה על תקלה מסוג זה. לכן יש לדחות את התביעה שהוגשה כנגד נתבעת 1. אני רואה בקייטרינג שהוא נתבע 3 אחראי לאירוע הזה. ויש לדחות את התביעה כנגד נתבעת 1 שפעלה לדעתי בדרך הראויה ביותר. התובעת העידה שהיא פנתה בנושא השירותים לנציג המקום וזה אומר שהיה שם לכל אורך האירוע. מי שמעסיק את אותו אדם שהיה אז אחראי לכך שמו איגור והמעסיק הוא נתבעת 1. יש מנהל אירוע שצריך להסב את תשומת ליבם של האחראי על השירותים אם יש טיפול לא נכון בשירותים. או שיכול היה לפנות אלי ישירות. שכן גם באירוע הזה הייתי זמין".
עדה מטעם נתבעת 2 גב' לירון ארביב, ציינה בעדותה את הדברים הבאים:
"אני חוזרת על כל האמור בכתב ההגנה שהוגש על ידי נתבעת 2 ומבקשת להוסיף כדלקמן:
בסופו של דבר נתבעת 2 רוצה שהצדדים יהיו מרוצים. התפקיד שלנו אל מול הזוגות שלנו הוא לאורך הדרך עד מועד החתונה. אנחנו לא נמצאים במועד האירוע. התפקיד שלנו הוא לכוון נכון את הזוג ושיעמוד בתקציבים שהוא שם לעצמו בחתונה ויהנה ממתן השירות על ידי מפיקה שעובדת אצלנו שהתפקיד שלה הוא לעזור להם במציאת הספקים כגון די ג'י, צלם וכיוצא בזה. התובעת ובעלה חתמו על הסכם עם נתבעת 2 וההסכם צורף לתביעתם. ומה שכתוב בהסכם לטעמנו מחייב. אנחנו שמים דגש על סעיף 6 להסכם ולפיו אין לנתבעת אחריות כלשהיא. הנתבעת 2 לא יכולה להית אחראית על משהו שמתרחש בחתונה עצמה כשהיא בכלל לא נוכחת בחתונה. לכן אני רוצה לומר שמה שהתובעת העידה שהגיעו לחתונה שני נציגים מטעם נתבעת 2 זה מטעה את הסיבה שבגינה הם הגיעו. הם הגיעו רק במחווה טובה לתובעים. לתת לזאת נשיקה לברך אותם וללכת. שזה משהו שאנחנו עושים אבל זה לא מראה על לקיחת אחריות".
כל אחד מהצדדים נחקר בחקירה נגדית.
עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.
עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותה של התובעת גב' יצחקי חגית. עדותה הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לה כל פרטי השתלשלות האירועים וניתן לסמוך על עדותה.
לאחר שבחנתי הראיות והטענות הגעתי למסקנה כי נתבעים 1 ו-3 לא הצליחו לפרוק מעצמם את האחריות לנזקי השריפה.
קובעת אני בקבלי גרסת התובעים שהוכחה בפני כי בעת שהתובעים חגגו את אירוע חתונתם בגן האירועים הנקרא "הגן השקוף" בקיבוץ שפיים, היא נתבעת 1, פרצה שריפה במטבח נתבעת 1 שפעל במועד קיום האירוע, ונעשה בו שימוש על ידי נתבעת 3 חב' הקייטרינג. נסיבות פריצת השריפה במטבח נתבעת 1 ודאי שאינם בידיעת התובעים.
נתבעת 1 שבבעלותה ובהחזקתה המטבח בגן האירועים אחראית לתקינותו.
סעיף 39 לפקודת הנזקין קובע לאמור:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבעיר האש, או שהוא תופס המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".
נתבעת 1 היא בעלת המקרקעין תופס המקרקעין ובעל המטלטלין שמהם יצאה האש ונתבע 3 הוא מי שעשה שימוש בציוד ובמטלטין שמטבח נתבע 1 והוא זה שהבעיר את האש או היה אחראי להבער האש במקום במסגרת שירותי הקייטרינג שסיפק בחתונת התובעים.
ממטבח נתבעת 1 בו נעשה שימוש על ידי נתבעת 3 יצאה האש, וזה מקום השריפה.
נתבעת 1 לא הביאה כל ראיה לכך שהמתקנים שבמטבח שבבעלותה ובהחזקתה היו תקינים ופעלו כנדרש וכמצופה וכי לא הייתה רשלנות כלשהי מצידה באחזקתם ובתפעולם שהרי אש פרצה במטבחה וגרמה לשריפה כשלתובעים לא הייתה כל אחריות לכך.
אמנם נתבעת 1 התקינה ספרינטרים במטבח למקרה שבו תפרוץ שריפה ואלה אכן החלו לפעול וכך גם פעלה האזעקה, אלא שנתבעת 1 לא זימנה באופן מיידי את מכבי האש לכיבוי השריפה ובחרה לפעול בעצמה לכיבוי השריפה באמצעות אנשי אחזקה מטעמה שלקח זמן לאתרם ולהגעתם, ומרגע שפרצה השריפה ועד לכיבויה חלפה כשעה כשבכל אותה עת פעלו הספרינטים ופעלה האזעקה, הכל באופן שמהלכה התקין של החתונה נפגע, הכל כפי שתארה התובעת בעדותה.
זאת ועוד, מחומר הראיות עולה ברורות כי נתבעת 3, היא חברת הקייטרינג אשר סיפקה את שירותי הקייטרינג בחתונת התובעים והפעילה את הציוד שבמטבח בערב החתונה.
נתבעת 3 קיבלה תשלום עבור שרותיה אלו באמצעות נתבעת 2 לה שילמו התובעים, והיה עליה לפעול במטבח הנתבעת 1 באחריות ובזהירות מירביים וללא כל רשלנות של מי מצוות עובדיה.
נתבעת 3 לא הביאה ראיה ולו כלשהי על מנת לסתור טענת התובעים לפיה פעלו עובדיה שבמטבח ברשלנות באופן שגרמו אף הם באופן בו השתמשו במתקני המטבח לקרות השריפה במטבח.
אני קובעת כי נתבעת 1 ו-3 לא הצליחו לפרוק מעצמם את האחריות לנזקי השריפה.
עוד ייאמר בקבלי גרסת התובעת המהימנה עלי כי נתבעת 1 התרשלה אף בכך שלא קיימה ההסכם עם התובעים לספק להם שירותים נקיים במהלך אירוע החתונה ולא העמידה כפי שהבטיחה אדם מטעמה שישמור על ניקיון השירותים במהלך החתונה.
באשר לנתבעת 2- מקבלת אני טענת נתבעת 2 לפיה שימשה נתבעת 2 כמתווכת בלבד בין התובעים לבין הספקים השונים.
נתבעת 2 פעלה על פי ההסכם שנחתם עם התובעים, בו צויין במפורש כי תפקידה לסייע לתובעים בארגון חתונם באמצעות פנייה לספקי שירותים שונים וכך עשתה.
לא קיימת יריבות בין התובעים לבין נתבעת 2 שפעלה כדין ועל פי ההסכם עם התובעים.
האחריות לשריפה שפרצה במטבח נתבעת 1 שהופעל על ידי נתבעת 3 במועד חתונת התובעים אינה מוטלת על נתבעת 2, ומשכך תביעת התובעים שהוגשה כנגד נתבעת 2 – נדחית.
לסיכום, קובעת אני שכל אחת מהנתבעות 1 ו-3 אחראית לקרות השריפה במטבח נתבעת 1 שבגן האירועים במועד בו התקיימה במקום חתונת התובעים בתאריך 23.9.14 , זאת בחלקים שווים ביניהן.
על כל אחת מהנתבעות 1 ו-3 מוטלת אחריות לפיצוי התובעים בגין עוגמת הנפש, הסבל וההוצאות שנגרמו להם בגין השריפה שפרצה במטבח במקום חתונתם במועד אירוע החתונה דבר ששיבש את מהלך החתונה הכל כפי שהעידה התובעת, שעדותה מהימנה עלי ולא נסתרה בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.
על כן, ועל דרך של אומדנה והערכה תשלם כל אחת מהנתבעות 1 ו-3 לתובעים, ביחד ולחוד, פיצוי כספי בגין עוגמת הנפש והסבל שנגרמו להם בסך של – 8,000 ₪ . כל אחד מהסכומים האמורים יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, אני מחייבת כל אחת מהנתבעות 1 ו-3 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של -500 ₪. כל אחד מהסכומים האמורים יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
תביעת התובעים שהוגשה כנגד נתבעת 2 - נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז – לוד תוך 15 יום.
פסק הדין יישלח לצדדים בדואר על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.
ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
