פתח דבר
- הצדדים ניהלו מערכת יחסים של בני זוג ידועים בציבור וחתמו על הסכם יחסי ממון בו מצהירים על הפרדה רכושית , השאלה המצריכה הכרעה היא : האם מדובר בחוזה תקף, או שמא בטל בהיותו, חוזה פיקטיבי למראית עין ,או ניתן לבטלו עקב פגם בכריתתו? וכנגזר מכל יש לדון בשאלה: האם הלכת השיתוף בנכסים חלה עליהם לרבות על הבית הרשום על שם הנתבעת?
רקע עובדתי
- התובע ( להלן: "האיש" )הינו ילד 1954 , נהג משאית במקצועו גרוש ואב לארבעה ילדים , כיום ולאור מצבו הרפואי מקבל קצבה מביטוח לאומי .
הנתבעת( להלן :"האישה") הינה בשנות הארבעים לחייה עובדת כמזכירה במעבר הגבול עם ירדן ,גרושה ואמא לשתי בנות.
- הצדדים הכירו בשנת 1999 או בסמוך לכך וניהלו מערכת יחסים של בני זוג עד שנת 2013.לצדדים לא נולדו ילדים משותפים.
- מספר חודשים לאחר שהצדדים הכירו , עבר האיש להתגורר יחד עם האישה בדירת עמידר בה התגוררה האישה ובנותיה . מאוחר יותר ובחודש 12/2003 נרכשה דירה ברח' XX ב- XX ( להלן: "הדירה)" כאשר מסמכי הרכישה נחתמו ע"י האישה בלבד, הדירה נרשמה על שם האישה והמשכנתא נלקחה על שם האישה ; שני הצדדים עברו להתגורר בשנת 2004 בדירה החדשה.
- ביום 30/10/2004 חתמו הצדדים על הסכם יחסי ממון בפני עו"ד שאדי חורי , לפיו הוסכם כי הדירה וכל הרכוש הנמצא בה הוא רכושה של האישה ואין לאיש כל זכות בו, כן הוסכם כי מאחר והצדדים מנהלים חשבונות נפרדים, אין לכל צד זכות בחשבונות של הצד השני.
- האיש הגיש תביעתו שבנדון בה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הצדדים הם ידועים בציבור וחלה עליהם חזקת השיתוף ,לרבות על הדירה .
- האישה הגישה כתב הגנה ועתרה לדחיית התביעה על הסף, בן היתר, בטענה שנחתם הסכם ממון בין הצדדים, בו מצהירים על הפרדה רכושית.
- התביעה נקבעה לדיון מקדמי ליום 24/3/2014.
ביום 23/3/2014 הגיש ב"כ האישה הודעה על הסכם פשרה , אליה צירף הסכם פשרה "לדחיית התביעה ללא צו להוצאות" עליו חתמו הצדדים ביום 18/3/2014 . ב"כ האישה ציין בהודעתו כי נמסר לו ע"י ב"כ האיש כי האחרון השתחרר מייצוג האיש ועל כן הבקשה מוגשת ע"י ב"כ האישה בלבד.
בית המשפט הורה לצדדים להתייצב לדיון לצורך אישור ההסכם.
ביום 23/3/2014 שיגר ב"כ האיש עו"ד אייזנקוט בקשה לשחרור מהייצוג, בה ציין כי האיש חתם על הסכם פשרה ; ובקשתו נעתרה כמבוקש.
האישה התייצבה לדיון הקבוע ליום 24/3/2014 לצורך אשור ההסכם כאשר בידה יפוי כוח מטעם האיש להופיע בשמו לדיון מאחר והוא מאושפז . ההסכם אושר וניתן לו תוקף של פסק דין.
- ביום 11/6/2014 הגיש האיש שוב ע"י ב"כ , תביעה לביטול הסכם הפשרה וזאת במסגרת תמ"ש 19459-06-14; האישה התנגדה לתביעה וביקשה לדחותה על הסף. ביום 12/2/2015 ניתנה החלטה המורה על ביטול פסק הדין בעניין הסכם הפשרה והליכי התביעה בתיק שבנדון חודשו.
- הצדדים לא הגיעו להסכמות ועל כן הוגשו תצהירי עדות ראשית והתביעה נקבעה לשמיעת ראיות.
התובע העיד בעצמו והעיד מטעמו את עו"ד שאדי חורי והנתבע העידה לעצמה. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
טענות האיש
- האיש עותר לקבל זכויותיו ,מחצית חלקה של האישה בכלל נכסיה לרבות הדירה שנרכשה.
- הצדדים הכירו בשנת 1999 ולאחר שישה חודשי היכרות עבר האיש להתגורר ביחד עם האישה תחת קורת גג אחת בדירה של עמידר בה התגוררה, והם חיו ביחד כזוג נשוי לכל דבר וענין וקיימו קשר כידועים בציבור למשך 14 שנים ,כאשר לא הייתה כל הפרדה רכושית וכלכלית בין בני הזוג אלא שיתוף אבסולוטי .
- כעבור שנתיים של חיים משותפים החליטו הצדדים לרכוש בית אשר ישמש אותם כבית מגורים; הצדדים החליטו כי הבית יירכש ויירשם ע"ש האישה, משיקולים טכניים בלבד ,אולם בפועל יהיה בבעלות שניהם .
- האישה שכנעה את האיש לחתום על הסכם יחסי ממון לצורך הגנה על הרכוש המשותף מפני צדדי ג' ,נושים של האיש או מפני גרושתו, כאשר הצדדים חתמו על הסכם פיקטיבי ,חוזה למראית עין, ללא שום גמירת דעת לכתוב בו .הנסיבות בהן הובילה האישה את האיש לחתום על ההסכם מעידות על כך שהתבצעה מרמה ,הטעייה ,טעות ועושק, ועל כן מדובר בהסכם בטל.
- מדובר בהסכם ממון אשר לא קיבל תוקף של פסק דין ולא נחתם בפני נוטריון. האישה אף לא ביקשה אכיפתו, ולא הוכיחה את נפקותו.
- עוד טוען האיש כי לאחר פתיחת ההליך המשפטי על ידו ,החלה האישה לחזר אחריו ולגרום לו להאמין שהיא רוצה לשוב ולחיות איתו חיים משותפים אולם בתנאי שהוא יחתום על הסכם שהוא מוותר על התביעה ועל כן ובהיותו מאושפז בבית חולים ביום 24/3/2014 החתימה אותו האישה על מסמך מבלי להבין את המשמעויות הכרוכות בכך.
טענות האישה
- דין התביעה להידחות בהיותה תביעה קנטרנית וטורדנית.
- הסכם הממון עליו חתמו הצדדים בשנת 2004 בפני עו"ד הינו תקף וקיים ,הוא נועד להגן על רכושה של האישה מפני הזוגיות עם האיש ובכדי לשמור על הפרדה רכושית,ועל כן לאיש אין כל זכות ברכושה של האישה.
- האיש חתם על ההסכם מרצונו הטוב והחופשי ;האיש לא הוכיח כל פגם המצדיק ביטול ההסכם ולא הוכיח כי מדובר בהסכם למראית עין. לאיש לא היה רכוש להבריחו ע"י הסכם הממון.
- מדובר בהסכם ממון שנערך בין ידועים בציבור ,והסכם כזה אינו טעון אישור נוטריון או אישור בית המשפט .
- האיש לא היה מעורב בכלל בהליך רכישת הדירה ,האישה היא שחתמה על ההסכם מול המוכר ,היא שנטלה את הלוואת המשכנתא ואחיה של האישה חתמו כערבים , לא הייתה כל כוונה שהדירה תהיה משותפת.
- הצדדים לא ניהלו משק בית משותף ולא חלה עליהם חזקת השיתוף, הצדדים חיו בהפרדה רכושית מוחלטת והאישה לא הסכימה להתחתן איתו ולא הביאו ילדים משותפים ,היא לא רצתה שיתוף בנכסים ואף חתמה על הסכם יחסי הממון.
- האיש מתנהל בחוסר תום לב ומתנער מהסכמים שחתם עליהם, מתנער מהסכם הממון, מתנער מהסכם הפשרה שחתם עליו לדחיית התביעה ,מפטר את ב"כ על מנת לחתום על הסכם הפשרה ולאחר מכן מתנער מכך.
דיון והכרעה
- אין מחלוקת כי הצדדים חתמו על הסכם יחסי ממון ביום 30/10/2004 וזאת בפני עו"ד שאדי חורי, לפיו הם מצהירים על הפרדה רכושית בכל הקשור לדירת המגורים וחשבונות הבנק; אך האיש מעלה טענות כי מדובר בחוזה למראית עין , וכן כי הנסיבות שהובילו אותו לחתום על ההסכם ,מעידות על כך שהתבצעה מרמה הטעיה ,טעות ועושק מצד האישה.
אם כן, המחלוקת הינה בשאלת כוונתם האמיתית של הצדדים מעריכת החוזה ומניהול החיים המשותפים ,האם התכוונו למשטר של שיתוף או של הפרדה רכושית.
- בפתח הדברים אציין שתי הערות -
א. אין בידי לקבל טענת ב"כ האיש כי להסכם אין נפקות מאחר ולא נערך בפני נוטריון או לא אושר ע"י בית המשפט בהתאם לסעיף 2 לחוק יחסי הממון בין בני הזוג.
הצדדים כאן אינם נשואים אלא ידועים בציבור, ועל כן לא חל עליהם חוק יחסי הממון בין בני הזוג. ב"כ האיש אף מאשר זאת בסעיף 44 לסיכומיו.
אשר על כן הדרישה לאישור ההסכם בפני בית המשפט או נוטריון בהתאם לסעיף 2 לחוק יחסי הממון אינו חל על ההסכם בענייננו. אין בכך כדי לפגוע כהוא זה מתוקפו ההסכמי של ההסכם ומהעובדה שהוא מחייב את הצדדים החתומים עליו; מדובר בהסכם רגיל הנתפס על-ידי דיני החוזים הכלליים.( רע"א 6854/00 היועץ המשפטי נ' מיכאל זמר ואח', פ"ד נז(5) 491, ע"א 640/82 כהן ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט(1) 673 )
ב. האיש ובכתב התביעה לא התייחס בכלל לקיומו של הסכם יחסי ממון , האיש העלה הטענה כי מדובר בהסכם פיקטיבי למראית עין רק בתצהיר העדות הראשית ורק לאחר שהאישה ביקשה לדחות התביעה לאור קיומו של הסכם יחסי הממון ; בנוסף רק בסיכומים הוסיף והעלה טענות של מרמה, טעות הטעיה ועושק מצד האישה .
ב"כ האישה העלה במהלך הדיון המשפטי התנגדות להרחבת חזית, ובית המשפט אפשר לאיש להגיש כתב תשובה ולהעלות טענותיו בעניין ההסכם ,אך האיש בחר לא לעשות כן.
מאחר וב"כ האישה לא חזר על התנגדותו להרחבת החזית בסיכומים, אדון להלן בטענות האיש בעניין זה.
- סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע לאמור:
"חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל".
עניינו של סעיף 13 לחוק החוזים הוא, אם כן, בהתחקות אחר כוונתם האמתית של הצדדים. ודוק, השאלה מה הייתה כוונתם בעת כריתת ההסכם היא שאלה שבעובדה, הנלמדת ממכלול נסיבותיו של המקרה (ע"א 623/85 משה סלהוב ואח' נ' גליה ו-3 אח', פ"ד מג(2), 214).
באשר למטרתו של חוזה למראית עין, מציין כב' השופט אשר בע"א 6295/95 סוליקה
בוחסירה ואח' נ' רות בוחסירה ו-3 אח' פ"ד נ(1), 259 , כי:
מטרתו של חוזה למראית עין הינה, להציג כלפי חוץ מצב דברים, אשר על פי המוסכם בין הצדדים לחוזה אינו משקף מצב משפטי אמיתי. כך כשצד לחוזה למראית עין מעביר על פי החוזה זכויות משפטיות אשר בידו לאחר, כדי להציג בפני נושיו מצב כאילו הזכויות אינן שייכות לו. כך כשצד לחוזה כזה מבקש להציג מצב על פיו הנכס כבר לא בידיו על מנת להפיג את לחצם של קרוביו המבקשים זכויות בנכס.
עוד נפסק שם, כי הטוען שחוזה הינו למראית עין בלבד עליו הראיה על דבר כוונתם האמתית של הצדדים.
- על מנת להתחקות אחר כוונת של הצדדים מעריכת ההסכם יש לבחון מכלול הנסיבות של הצדדים, נסיבות חייהם ונסיבות כריתת החוזה, לרבות התנהגות הצדדים לפני ואחרי כריתתו, והאם הצדדים התכוונו לחיי שיתוף גם בנכסיהם או שמא התכוונו להפרדה רכושית.
מערכת היחסים בין הצדדים מערכת של שיתוף או הפרדה -
- מחומר הראיות ומטיעוני הצדדים עולה כי הצדדים הכירו בשנת 1999 כאשר האישה הייתה גרושה עוד משנת 1994 עם שתי בנות הסמוכות על שולחנה והן התגוררו בשכירות בדירת עמידר ב- XXX , והאיש היה גרוש עם ארבעה ילדים ,האיש וויתר לטענתו במסגרת הגירושין על חלקו בדירת המגורים שרכש עם גרושתו על מנת לזכות בתשלום מזונות מופחת.
אין מחלוקת בין הצדדים כי מספר חודשים לאחר ההיכרות, עבר האיש להתגורר יחד עם האישה בביתה בדירת עמידר תחת קורת גג אחת, והם ניהלו מערכים יחסים וזוגיות של ידועים בציבור. אין מחלוקת כי בסוף שנת 2003 נרכשה דירת המגורים החדשה אשר נרשמה על שם האישה, הצדדים התגורר ביחד בדירה החל משנת 2004 , כאשר הצדדים נפרדו סופית בשנת 2013.
- לשיטת האיש , חלה על מערכת היחסים ביניהם חזקת השיתוף שכן הצדדים ניהלו משק בית משותף ;הוא סיכם יחד עם האישה למצוא בית עבורם ויהיה בבעלותם אך סוכם כי הבית יירכש על שם האישה משיקולים טכניים .
מנגד טוענת האישה כי ,אמנם הצדדים ניהלו מערכת זוגיות של ידועים בציבור והתגוררו תחת קורת גג אחת אך הם לא ניהלו משק בית משותף ולא חלה עליהם חזקת השיתוף, כאשר כל תהליך רכישת הדירה נעשה על ידה וללא כל מעורבות כלשהי מצד האיש.
- הצדדים כאן לא נישאו ,כך שלא חל עליהם חוק יחסי ממון התשל"ג 1973.
הלכה פסוקה היא, כי שני תנאים צריכים להיות מוכחים כדי שאישה תיחשב כ "ידועה בציבור" של אדם והם: חיי משפחה כבעל ואישה וניהול משק בית משותף, תנאים אלה הם תנאים מהותיים ואין המדובר בדרישה ראייתית גרידא (ע"א 621/69, נסיס נ. יוסטר, ; ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון ; ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן ע"א 6434/00רות דנינו נ' משה מנע ).
- הלכה פסוקה היא כי גם אם ייקבע כי מדובר בבני זוג ידועים בציבור, אין בכך משום החלה אוטומטית לחזקת השיתוף הרכושי; בע"א 52/80 ישעיהו שחר נ' מנדל פרידמן . פ"ד לח(1), קבע כב' השופט בכך" "אין חולק, כי מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק, שרכוש, שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא".
הכלל הוא כי על ידוע בציבור הטוען לשיתוף מוטל נטל ראייתי מוגבר, הוא יותר כבד מן הנטל הרובץ, בנסיבות דומות, על בן-זוג נשוי (ע"א 4385/91 סלם נ' רם כרמי ; בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים ואח').
- אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי, לא מצאתי לקבל טענותיו של האיש הן לעניין החלת חזקת השיתוף והן לעניין בטלות הסכם יחסי הממון ודין טענותיו להידחות. טענות אלה נטענו באופן כללי ,סתמי ולא הובאה כל ראיה להוכחתן.
בנוסף, עדותו של האיש לא הייתה עקבית ולא קוהרנטית, בגרסתו נפלו סתירות הפוגעות במהימנות ,עדותו הייתה מתחמקת ומכוונת מטרה והשאיר רושם בלתי חיובי בעליל.
מגד עדותה של האישה הייתה ברורה ,עקבית ,אוטנטית והשאירה רושם חיובי ואמין.
- מכלל חומר הראיות שהונח בפני הגעתי לכלל מסקנה ושוכנעתי כי, הצדדים ניהלו מערכת יחסים של בני זוג ידועים בציבור כאשר בצד זה הם חיו באופן מפורש תוך העדר כוונת שיתוף, ומתוך כוונה מפורשת להפרדת רכוש ביניהם, דבר שהביא אותם לחתום על הסכם יחסי הממון, בעת שעברו להתגורר בדירה החדשה שנרכשה. והכל מהטעמים שיפורטו להלן.
העדר נישואים פורמאליים-
- במקרה שלנו העדר נישואין פורמאליים, מעיד על העדר כוונה לשיתוף.
הצדדים היו נישואים בעבר והתגרשו כאשר לכל אחד מהם ילדים ממערכת הנישואין הקודמת .הצדדים היו במערכת יחסים של כ- 14 שנים אך לא התחתנו וגם לא ערכו טקס נישואין כלשהו , והדבר נובע לדידי , בנסיבות מקרה זה, ממניעות שלהם או של מי מהם ורצון לא להינשא זה לזו, שכן לצדדים לא הייתה כל מניעה הלכתית או אידאולוגיית .האישה מסרה בחקירתה בהקשר זה :" מעולם לא הסכמתי להתחתן איתו ,לא הייתה לי כוונת שיתוף איתו בשום צורה".( עמוד 6 שורות 5-6).וכן כי האיש הציע לה נישואין אך היא לא הסכימה ( שורות 13-14 עמוד 28).וכדבריה " לא רציתי להתחתן איתו אני רוצה להגן על הרכוש שלי" ( שורה 14 עמוד 32).
לדידי, בנסיבות מקרה זה, העובדה שבני-זוג כאן בחרו לחיות ביחד מבלי למסד את הקשר שביניהם באקט פורמלי של נישואין , אינה חסרת משמעות והיא מעידה ומחזקת את המסקנה בדבר העדר כוונה לשיתוף בעניינים הרכושיים ביניהם (לענין העדר נישואים פורמאליים ראה ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי; ע"א 52/80 הנ"ל; בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים ואח', תק-על 2006(4), 3866);
העדר ילדים משותפים-
- הצדדים ועל אף מערכת היחסים ארוכת השנים ביניהם לא הביאו ילדים משותפים .לא נטען ולא הוכח כי הייתה כוונה או ניסיון כזה מצדם, דבר המחזק טענת האישה כי הצדדים לא התכוונו לנהל חיי משפחה ותא משפחתי לכל דבר וענין אלא ניהלו מערכת זוגיות בלבד, וכדבריה :" עשיתי הפרדה מוחלטת, לא התחתנתי איתו ולא עשיתי איתו ילדים ".
( שורות 22-23 עמוד 35).
מאמץ משותף וניהול כלכלי של משק בית-
- מחומר הראיות עולה כי האישה עבדה מאז ומתמיד בחברת ב- XXX , תחילה השתכרה סך של כ כ4,000 ₪ לאחר מכן-5,500 - 6,000 ₪ ומאוחר יותר הגיעה להשתכרות בסך של כ 8,000 ₪.
האיש הינו נהג משאית במקצועו, החליף מקומות עבודה, עבד אצל חברת XXX, וגם עבר לעבוד בדרום למשך כשלוש שנים, כאשר ממוצע שכרו עמד ע"ס של 6,500 ₪.
- לשיטת האיש, משך כל תקופת החיים המשותפים הוא היה מפקיד את משכורתו לחשבון האישה , לרבות פיצויי פיטורים ממקומות עבודה שונים וכן התמורה בגין מכירת רכבו הפרטי ,ומשם שולמו חשבונות הבית, המשכנתא והוצאות המחייה. לאיש לא היה חשבון על שמו, כך שלא הייתה הפרדה רכושית וכלכלית בין בני הזוג אלא שיתוף אבסולוטי והתנהלות מחשבון אחד.
מנגד טוענת האישה כי, יש לה חשבון בנק אחד המתנהל בבנק הפועלים שמספרו XXX כאשר מחשבון זה שולמו כל הוצאותיה לרבות החזקת הבית.( שורות 28-29 עמוד 24).האישה מאשרת כי האיש הפקיד את משכורתו לחשבון שלה לפרקים ולא באופן רצוף , אך זאת לא מתוך כוונת שיתוף אלא עשה זאת בתקופה שלא היה לו חשבון בנק או בתקופה שרצה להתחמק מנושים ומעיקולים; כאשר מאותה משכורת שולמו חובות של האיש, מזונות ילדים עבור גרושתו גם שולמו צרכיו, ולא היה מדובר בניהול כספים במשותף, אלא האיש משך והשתמש לבדו בכספים אשר הפקיד לחשבון האישה.
בעניין זה מצאתי לבכר את גרסתה של האישה על פני גרסתו של האיש, והכל מהטעמים להלן.
- האיש לא הוכיח את גרסתו כי ,הוא הפקיד את שכרו במשך כל החיים המשותפים בחשבון הבנק של האישה וכי כסף זה שימש לצורך משק הבית המשותף.
האיש צירף לתצהירו תלושי שכר לתקופה חלקית בלבד מהם עולה כי ,האיש הפקיד את שכרו בחשבון האישה לפרקים ולא באופן רצוף ולא במשך כל תקופת החיים המשותפים . מהתלושים שצורפו עולה כי בחודשים 12/2000 ועד 2/2002 משכורתו של האיש הופקדה לחשבון 14112 שאינו החשבון של האישה ( בחודשים 6-9/2001 המשכורת לא הופקדה לחשבון כלשהו בכלל).
בתקופה ב 3/2002 ועד 7/2003 המשכורת של האיש הופקדה לחשבון האישה מס' XXX. כמו כן שכרו הופקד לחשבון האישה בחודשים 2-12/2008 ובשנת 2009, וכן בחודשים 8-12/2010. בחודשים 1/2010 ו 7/2010 המשכורת שולמה לעובד ולא הופקדה בחשבון הבנק.
- האיש נתן גרסאות סותרות ושונות בעניין חשבון הבנק שלו;
א. מחד ,טען האיש בתצהירו כי ביקש מהאישה להיכנס כשותף לחשבון הבנק שלה אך היא לא הסכימה באמתלה כי גרושתו תתבע אותו ותסכן עתידו הכלכלי וכך משך שנים ארוכות הצליחה האישה להחזיק את השליטה בכספים המשותפים; מאידך ,בחקירתו במסגרת צו העיקול הזמני מיום 27/1/2014 ( שורה 29 עמוד 2) ובחקירתו מיום 29/5/2016 ( שורה 14 עמוד 12) מסר האיש כי לא היה לו חשבון בנק כי לא רצה שיהיה לו חשבון בנק.
סבורני כי , במקרה דנן סירוב האישה לפתוח חשבון בנק משותף יחד עם האיש, כטענתו, מעיד על העדר כוונה לשיתוף ביניהם.
ב. האיש הצהיר כי לא היה לו חשבון בעת שניהלו חיים משותפים הרשום על שמו, אך גרסה זו נסתרה בחקירתו הנגדית עת התברר כי לאיש היה חשבון מס' XXX בבנק הדואר שנפתח עוד בחודש 10/2003 ( מוצג ת/3) , האיש ניסה להסביר זאת בחקירתו כי החשבון לא היה פעיל והוא הפעיל אותו רק בשנת 2013 ,( שורות 24-28 עמוד 14) וכי הוא לא הפקיד כספים לחשבון זה ( שורות 1-2 עמוד 15) אך גם גרסה זו קרסה לה, עת הוצג לתיק תנועות כספיות בחשבון זה לחודש 8/2005 של הפקדת ומשיכת כספים בשיקים ומזומן ( מוצג ת/4) ,דבר שמפריך את טענתו של האיש כי כל שכרו והתנהלותו הכספית בוצעה בחשבון האישה וכי לא היה לו חשבון משלו.
ג. בנוסף טען האיש בתצהירו כי ,פיצויי פיטורים שקיבל ממקום העבודה ו/או התמורה בגין מכירת רכבו הפרטי בסך של 12,000 ₪ הופקדו לחשבון האישה. האיש לא הוכיח טענתו זו ולא הביא ראיות לכך. בנוסף בחקירתו הנגדית עולה כי שיק ע"ס סך של 12,000 ₪ שקיבל האיש הופקד בחשבון האיש בבנק הדואר הנ"ל( ת/6), ולא בחשבון האישה כטענתו.
הסבריו של האיש בחקירתו כי היה מפקיד השיקים לחשבון בנק הדואר ולאחר מכן היה מעביר לחשבון האישה ( שורות 9-18 עמוד 21)לא הוכחו ולא הובאה כל ראיה בעניין זה.
- האיש לא הוכיח את טענתו בעניין ניהול משק בית במאמץ משותף-
האיש לא הביא ראיות, ולו הקל שבהן, לעניין הוצאות ,אחזקת וניהול משק הבית במשותף כטענתו. לא הובאו ראיות לעניין ההתנהלות היומיומית בכל הקשור לעבודות הבית ולא ברור אם הייתה חלוקת תפקידים בעניין זה:,לא הובאו ראיות לעניין המאמץ המשותף שהשקיעו הצדדים לצורך קיום כלכלי של התא המשפחתי, אין כל אסמכתא בעניין דרך תשלום ההוצאות השוטפות של הבית כגון דמי שכירות, חשמל, ארנונה, מים וכו', ; כאשר אין זה סביר בעיני שלא הובאה שום ראיה לתמיכה כספית ומימון מצד הנתבע במשך כ- 14 שנים של חיים משותפים.
על אף שהאיש קיבל צו הסרת חיסיון ואף קיבל תדפיס תנועות בחשבון האישה מאז 1999 ועד 2013 , הוא לא צירף מסמכים המעידים על ההתנהלות הכללית לקיום התא המשפחתי, לא צירף מסמכים המעידים כי שכרו של האיש הופקד במשך כל התקופה של החיים המשותפים לחשבון האישה, וכי כספים אלה שימשו התא המשפחתי המשותף ולא הועברו ונמשכו עבור צרכיו של האיש והוצאותיו.
לא הובאה כל ראיה או אסמכתא בעניין רכישת דברים או חפצים משותפים לתא המשפחתי.
האיש טען בתצהירו כי הוא והאישה רכשו ביחד רכב משפחתי אשר נרכש מהחשבון המשותף ומהכספים המשותפים אך לא הביא כל תימוכין לכך; בחקירתו אשר האיש כי הרכב נרכש באמצעות הלוואה אשר קיבלה האישה מהחשבון שלה דרך כרטיס האשראי שלה.( שורות 6-13 עמוד 16).דבר המחזק שוב ההפרדה הרכושית.
- האיש טוען בסעיף 36 לסיכומיו כי משכורת האיש שימשה להוצאות שוטפות של ניהול הבית ,ובן היתר, לצורך פירעון הלוואת המשכנתא שכן התא הכלכלי לא יכול להתקיים ללא תמיכת התובע ופרנסתו. האיש מפנה לטבלה לפיה הכנסות האישה ללא האיש עמדו על הסך של 6,600 ₪ ( 5,700 ₪ משכורת ו 900 ₪ מזונות) כאשר הוצאותיה עמדו על 11,000 ₪ ( כרטיס אשראי 7,600 ש"ח, משכנתא 2,500 ₪ והחזר הלוואות בסכום של 900 ₪).
אין בידי לקבל טיעון זה .
ראשית, טיעון זה מתבסס על השערה וספקולציה ולא על בסיס עובדתי ונתונים מוכחים.
שנית, גם אם קיימת חריגה בהוצאות האישה לא הוכח כי הוצאות אלה מומנו ע"י האיש ומשכרו.
שלישית, האיש מפנה לנקודת זמן ספציפית ולא להתנהלות מתמדת לאורך החיים המשותפים.
רביעית, האישה ובעדותה כשנשאלה איך התכוונה לשלם את הלוואת המשכנתא השיבה והסבירה :" לקחתי הרבה הלוואות, שברתי תוכניות חסכון ועבדתי, היו לי בטחונות גם דרך מקום העבודה שלי". ( ששורות 2-4 עמוד 31).
- מנגד ,גרסת האישה כי הצדדים לא ניהלו משק בית משותף וכי האיש הפקיד שכרו רק לפרקים בחשבונה מתוך רצון לעזור לאיש ולא מתוך קופה משותפת ,נתמכת בחומר הראיות כמפורט לעיל.
האישה נחקרה בעניין הסיבה להפקדת השכר של האיש בחשבונה וגרסתה בעניין זה לא נסתרה , האישה הסבירה זאת גם בחקירתה :
"ש. בתצהיר שלך אמרת שהסיבה שהמשיך להפקיד אצלך בחשבון את הכסף זה בגלל שרצה להבריח כספים מנושים.
ת. נכון.
ש. אז זה לא גלל שהוא גם היה צריך להשתתף בעלויות המחיה?
ת. בהחזקת הבית לא השתתף. הוא הפקיד את הכסף בתחילת הקשר אצל חבר שלו כדי להבריח מנושים, יש את זה בתדפיסי המשכורת שהבאת. אח"כ שהחבר לא הסכים יותר בא אלי וביקש להפקיד אצלי כי לא יכל היה לפתוח חשבון בנק. הלכתי איתו לבנק לאומי ולא הסכימו לפתוח לו חשבון בנק,ואז אמר שיפקיד אצלי ומזה אני אשלם את המזונות שלו ואת כל התשלומים של ההוצל"פ".( שורות 28-31 עמוד 34 ושורות 1-5 עמוד 35).
חיזוק לגרסה הנ"ל של האישה נמצא בתלושי השכר של האיש לתקופה מ12/2000 ועד
12/2001 מהם עולה כי ,שכרו של האיש הופקד לחשבון בנק מס' 14112 שאינו חשבונה של
האישה אלא ככל הנראה חשבון חברו של האיש .מה גם שהתברר כי האיש פתח חשבון
בבנק הדואר בשנת 2003 , וביצע תנועות בחשבון זה.
- האישה מסרה בחקירתה כי הפקדת הכסף של האיש לחשבונה לפרקים לא הייתה מתוך
שיתוף בכספים אלא עזרה לאיש וכדבריה:
" מאחר והחשבון מנוהל, אתה הוצאת תדפיס ויש שם הכל. עשיתי הסכם ממון ועשיתי צוואה כדי לעשות הפרדה מוחלטת ביני לבינו, מעולם לא הסכמתי להתחתן איתו,לא הייתה לי כוונת שיתוף איתו בשום צורה,רציתי לעזור לו,ורק בגלל זה היום אני עומדת פה היום". ( שורות 4-7 עמוד 26).
האישה אף נחקרה על גרסתה כי בעתות שהאיש היה מפקיד שכרו לחשבונה הוא היה
מוציא את זה לתשלום צרכיו לרבות , חובות שלו, מזונות לילדיו או עבור צרכיו והכל
במטרה לעזור לו מאחר והיו לו עיקולים וחובות ,וגרסתה בעניין זה לא נסתרה( עמוד
25-26)וכדבריה " לא תמיד הוא היה מפקיד אצלי ,לפעמים הוא היה לוקח שיקים והיה
פורע אותם ולוקח את הכסף אליו במזומן " .האיש אף אישר בחקירתו כי האישה הייתה
משלמת עבורו את המזונות מהכספים שהופקדה לחשבונה( שורות 6-8 עמוד 12).
- האישה מסרה בתצהיר והעידה על מערכת יחסים בלתי יציבה, דבר שיש בו, בהצטרף לשאר השיקולים כאן, להעיד על חוסר הרצון להתחייב ול"קשור" עצמם ברכוש .
א. האישה טענה כי הזוגיות ביניהם לא הייתה יציבה , האיש מעולם לא לקח אותה לאירועים משפחתיים של משפחתו כגון, חתונת הבת, מסיבת גיוס של הבן , בר המצווה של בנו ;האישה לא נחקרה בעניין זה וגרסתה לא נסתרה.
ב. האישה טענה כי האיש נהג לעזוב את הבית לעתים תכופות לתקופות ממושכות , מערכת היחסים בין הצדדים התאפיינה במריבות וויכוחים רבים, בשנת 2010 עזב האיש את הדירה ללא הודעה מוקדמת ,כאשר היא התקשרה אליו לברר איפה הוא ,אמר לה שהוא בדרכו לדרום ,האישה אינה יודעת היכן התגורר האיש בדרום ובחודש 2/2012 עבר להתגורר בשכירות במושב XXX , ולטענתה הוא היה מגיע לביקורים לעתים רחוקות, האיש התגורר בדרום עד 5/2013 ואז פוטר מעבודתו ושב לביתה.
האישה נחקרה בעניין זה וגרסתה לא נסתרה, וכדבריה : " הוא היה עוזב את הבית לתקופות ארוכות, היה רב איתי ועושה לי טראומה, ואח"כ בא לילדות שלי ומבקש שאחזיר אותו הביתה" ( שורות 6-7 עמוד 28).האיש אף אישר בחקירתו כי בשלוש השנים האחרונות למערכת היחסים ביניהם הוא עבד והתגורר בדרום.( שורות 13-14 לפרוטוקול מיום 27/1/2014, ) ואף אישר כי התגורר במושב XXX ( שורות 6-14 עמוד 20 פרוטוקול מיום 29/5/2016).
ג. האישה מסרה בעדותה כי האיש החליט לפתוח ולהקים עסק ב- XX ללא מעורבות שלה והיא ידעה על העסק רק דרך חבר משותף בשם XXס ,כאשר שאלה את האיש בעניין זה הכחיש תחילה ולאחר מכן הודה בכך. גם גרסתה של האישה בעניין זה לא נסתרה.
האיש אף אישר בחקירתו כי פתח עסק לבד ומאחר והאישה לא עזרה לו ולא עשתה כלום הכל נפל( שורות 16-17 עמוד 20).דבר המחזק גרסת האישה כי לא היה שיתוף רכושי ביניהם.
- לסיכום- לאור הנתונים כמפורט לעיל, אין די בהפקדת השכר של האיש בחשבון האישה לפרקים ולסירוגין ,בכדי להוכיח קיומה של חזקת השיתוף וניהול משק הבית מקופה אחת משותפת. נוכח חוסר המידע, הנתונים והבהירות באשר להתנהלות היומיומית והשוטפת של הצדדים , לא ניתן לקבוע כי הצדדים ניהלו זוגיות תוך מאמץ משותף והשתתפו כדרך טבע וברגיל, כמו כל בני זוג אחר בהוצאות מחייה , אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי יום יום, כאשר כל אחד מהם תורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו תוך כוונה לשיתוף רכושי ביניהם (ראה משק בית משותף- ע"א 621/69 קרול נ' יוסטר ).
(לענין חזקת השיתוף -"מאמץ משותף", בע"א 724/83 בר נתן אידית נ' בר נתן אשר, פ"ד לט(3), 551, בבג"ץ 2222/99 אנז'ל (אורה) גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נד(5), 401).
בסופו של יום, יש לזכור, כי "כוונה ליצירת שיתוף בנכסים אין משמעה כוונה סובייקטיבית של כל אחד מן הצדדים, אלא כוונתם המשותפת- האובייקטיבית של הצדדים, המשתקפת בהתנהגותם ובמעשיהם"( ע"א 2566/93 שמחה נ' פרי שמחה , תק-על 95(2), 1001) כאשר בנסיבות מקרה דנן חייהם המשותפים של הצדדים שוללת קיומה של כוונת שיתוף אובייקטיבית כזו.
נסיבות רכישת הדירה
- לשיטת האיש , מאחר והצדדים התגוררו בדירת עמידר הוא סיכם יחד על האישה למצוא בית עבורם ויהיה בבעלותם אך סוכם כי ,הבית יירכש ויירשם על שם האישה משיקולים טכניים; האיש מצא בית מקבלן בשם XXX ,ולאחר שהבית מצא חן בעיני האישה גמרו הצדים בדעתם לרכוש את בית המגורים והתחילו לפעול לרכישת הבית לרבות חתימה על מסמכים ,לקיחת הלוואה מהבנק .הצדדים רכשו את הבית וריהטו אותו ממיטב כספם ועמלם ועברו לגור בו מיד עם סיום בנייתו.
- מנגד ,טוענת האישה כי היא התגוררה בעמידר בשכירות בהיותה אם חד הורית, לאחר שעמידר החליטה להעלות את שכר הדירה ולאחר ששמעה כי בכוונת הממשלה לתת הלוואות לאימהות חד הוריות לרכישת דירה ,החליטה לרכוש דירה משל עצמה. היא מצאה דירה שתתאים לצרכיה דרך פרסום בעיתון מקומי , לאחר בדיקה התברר לה כי היא הייתה זכאית למימון 98% משווי הנכס ועל כן החליטה לקחת משכנתא ולרכוש את הנכס, כאשר האחים שלה חתמו ערבות להלוואה לבנק הממשכן. כל תהליך רכישת הדירה לרבות ניהול המו"מ נעשה על ידה וללא כל מעורבות מצד האיש, גם העברת הרכוש לדירה נעשתה ללא מעורבותו של האיש וכל הרכוש שלמעשה הוכנס לדירה היה בבעלותה כאשר האיש לא הביא שום רכוש לדירה.
- גם כאן האיש לא הוכיח את גרסתו בעניין זה ולא הביא כל ראיות חיצוניות לתמוך בה.
האיש לא הציג ולא הביא כל ראיה לעניין מעורבותו ברכישת הדירה , בניהול מו"מ עם הקבלן, בביצוע התשלומים וכו' , ברכישת המיטלטלין או במעבר מהדירה הישנה לחדשה והסתפק בהעלאת טענות סתמיות בלבד.
בחקירתו אף מסר האיש כי ,האישה לא סיפרה לו כלום על זה שהיא לוקחת משכנתא, ( שורות 28-29 עמוד 13) ואף לא זוכר בכמה נרכש הבית ( שורות 1-2 עמוד 14) ואף אישר כי היא קיבלה 98% משכנתא והאחים שלה חתמו לה כערבים , וכי עו"ד אמר שמאחר והמשכנתא על שמה הבית יהיה על שמה ( שורות -3-6 עמוד 14).
האיש לא הביא כל ראיה או אסמכתא כי הוא שילם את תשלומי המשכנתא או השתתף בתשלומם. הוא אף אישר כי לא היה לו כסף לרכוש יחד עם האישה את הדירה ( שורות 24-25 עמוד 12).
- מנגד, גרסת האישה לעניין רכישת הדירה , זכתה לאמוני. הלה מסרה בתצהירה גרסה סבירה ומפורטת שלא נתערערה בחקירתה הנגדית . לשיטת האישה, היא טיפלה באופן עצמאי וללא שיתוף או מעורבות מצד האיש, בכל הקשור לרכישת הדירה והיא עמדה איתנה על גרסתה בחקירתה הנגדית.
וכדבריה:
" כל השנים חיפשתי בית ,גם עוד לפני היכרותי עם התובע, בסוף שנת 2003 החלטתי שאני רוצה לרכוש דירה מאחר וביבי נתניהו אמר שאינו רוצה לתת יותר הטבות לאמהות חד הוריות, אז החלטתי שאני רוצה לרכוש בית, ואני צריכה לרכוש אותו כמה שיותר מהר...בשנת 2003 עשיתי את התהליך ללכת לברר מה מגיע ומה לא...בסוף 2003 אני רכשתי את הבית וזה היה צריך להיות לפני 1/1/2004.על מנת לא לאבד את הזכויות שלי "
( שורות 2-10 עמוד 30). האישה מסרה כי היא ניהלה המו"מ עם הקבלן לבד , שיתפה את המשפחה שלה ואת האחים שהיו אמורים לחתום לה על ערבות והכל עשתה לבד והאיש לא לקח כל חלק בזה ( שורות 18-26 עמוד 23) ובהמשך מסרה : " היו לי גם ערבים שלי שהם האחים שלי ובטח לא צ'" ( שורה 6 עמוד 31) .
- טענת האיש בסיכומיו כי ,האישה לא יכלה לעמוד בתשלומי המשכנתא לבד, וכי היא הסתמכה על שכרו של האיש לצורך החזרת המשכנתא ואף יש להניח כי האישה דיווחה על הכנסות האיש לבנק לצורך בדיקת כושר ההחזר, הינן ספקולציות שאין להן שום בסיס.
כאמור לעיל, האיש לא הוכיח כי הוא הפקיד את שכרו לאורך כל החיים המשותפים בחשבון האישה, ולא הוכיח כי הוא שילם או השתתף בתשלום המשכנתא .
בנוסף האישה נחקרה בעניין זה ודחתה את כל ההשערות של האיש וב"כ:
ש. איך בנית את התוכנית שלך לשלם את המשכנתא מבלי להתייחס להכנסה של צ'?
ת. ההכנסה שלו לא עניינה אותי וגם הבנק לא דרש ,ואף אחד לא אשל שאלות
ש. לא שאלו אותך על יכולת ההחזר שלך בכלל?
ת. הם עשו את החישובים שלהם ,כל החיים שלי עבדתי.
.....
ש. באותה תקופה ידעת שצ' לא שווה בתור ערב?
ת. הוא לא היה צד בעניין בכלל ,בשום צורה לא לקחתי אותו בחשבון. גם לא בחיים שלי ולא בהלוואות מהבנק לא ביקשתי שום עזרה, מעולם לא הייתי קוקה לעזרתו בנושא זה?
( שורות 10-18 עמוד 31).
החתימה על הסכם הממון-
- לשיטת האיש בשנת 2004 האישה שכנעה אותו לחתום על הסכם הממון על מנת שיהווה הגנה עבור הצדדים מבחינה רכושית הן מפני גרושתו ומפני צדדי ג' אחרים, כאשר מדובר בחוזה פיקטיבי למראית עין וכוונת הצדדים היא שהדירה תהיה בבעלות משותפת.
- מנגד, לשיטת האישה היא ביקשה לערוך הסכם ממון מול האיש מתוך כוונה להפריד בצורה מוחלטת את רכושה מרכוש האיש ומתוך כוונה כי כל הרכוש מיועד לשתי בנותיה בלבד. האיש שלא היה לו כל חלק ברכוש האישה, הסכים לערוך ההסכם בהתאם. על כן הצדדים התכנסו אצל עו"ד שאדי חורי וערכו הסכם ממון בו צוין במפורש כי לאיש אין זכויות בדירה ובחשבונות הבנק ,ההסכם נערך באותה שנה שהאישה נכנסה לדירה החדשה.
ההסכם נערך ע"י שני הצדדים לאור בקשתה של האישה להפריד את רכושה מרכוש האיש .ההסכם נחתם בהסכמה גמורה ומתוך הבנה של כל הנאמר ,שגם כתוב בצורה ברורה ולא משתמעת לשתי פנים.
- גם כאן האיש לא הוכיח את גרסתו כי מדובר בחוזה פיקטיבי או למראית עין ,לפיו כוונתם האמתית והסמויה של בני הזוג מאחורי עריכת הסכם הממון , כי הדירה תהיה רכוש משותף של הצדדים. גרסה זו ניזונה מפיו של האיש בלבד, הוא לא הותיר עלי רושם אמין בכלל וגרסתו אינה משכנעת , אין בצידה נימוקים והסברים משכנעים ואינה מבוססת בראיות חיצוניות ,אובייקטיביות ואמינות.
- הסכם יחסי הממון עליו חתמו הצדדים הינו הסכם קצר של עמוד אחד , ולהלן אצטט את עיקרו :
" הואיל ושני הצדדים הינם יודעים בציבור אשר חיים ביחד ב- XX , בביתה של ל' , ומנהלים משק בית משותף מזה חמש שנים,
והואיל ולשני הצדדים ילדים מנישואיהם הקודמים בלבד ואין להם ילדים
משותפים.
והואיל ושני הצדדים מתכוונים להסדיר את יחסי הממון ביניהם בהסכם זה
.........
מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי הבית שהם חיים בו ב- XX (להלן: הבית) הוא רכושה של ל' בלבד וכי אין לצ' אולכל אדם או גוף אחר כל כזכות בו ...
מוסכם כי הרכוש המצוי בבית הוא רכושה של ל' בלבד.
מוסכם ומוצהר כי שני הצדדים מנהלים חשבונות בנק נפרדים ועל כן אין לצד אחד זכות בחשבונות של השני".
- האיש נתן גרסאות סותרות ולא מתיישבות אחת עם השנייה בכל הקשור להסכם הממון. בסעיף 22 לתצהירו טוען כי ,הוא הסכים לחתום על ההסכם בכדי שיהווה הגנה על הרכוש מפני גרושתו וצדדי ג' נושים אחרים , ובסעיף 23 לתצהיר טוען כי חתם ללא שהבין את תוכנו של ההסכם.
בנוסף, האיש ובחקירתו במסגרת הבקשה לביטול עיקול זמני ביום 27/1/2014
אשר כי חתם על הסכם הממון ,בפני עו"ד ואף אשר כי קרא את ההסכם והבין את האמור בתוכנו ( שורות 13-23 עמוד 1). ואף בתחילת חקירתו הנגדית מיום 29/5/2016 אשר האיש כי הוא קורא כל מסמך לפני שחותם עליו:
ש. האם לפני שאתה חותם על משהו אתה קורא אותו
ת.תמיד.ניתן לסמוך על החתימה שלי ב100%.( שורות 17-18 עמוד 10), אך בהמשך חקירתו
טען : " לענין ההסכם אני מודה שחתמתי.ישבתי עם עו"ד על ההסכם עם ל',אמר לי שתי מילים וזהו.הוא אמר לי שצריך לחתום כי ל' הבית שלה.הוא לא אמר לי דבר לגבי חשבונות הבנק ולא על המיטלטלין בתוך הבית " ( שורות 17-20 עמוד 11) ובהמשך חקירתו מסר "את האמת אני לא קראתי את ההסכם".( שורה 25 עמוד 11). בהמשך החקירה האיש אף נותן גרסאות מבולבלות ולא עקביות , פעם אומר שבעת שהגיש התביעה שכח ענין הסכם הממון ולא ציין אותו בתביעתו אך אחרי שראה את החתימה שלו הוא מודה בזה( שורות 21-22 עמוד 10) ובהמשך מוסר כי הוא לא רצה לחתום בכלל אך בסוף הוא חתם כדי שלא יהיו לו בעיות עם גרושתו, ( 27-31 עמוד 10)
- אינני מקבלת טענת האיש כי אין הגיון כלכלי , אישי או מוסרי בעריכת הסכם יחסי הממון. האיש לא הביא כל ראיה או הוכחה כי כוונת הצדדים האמתית כי הדירה תהיה רכוש משותף של הצדדים. אין פסול בעובדה או בטענה שהאישה רצתה להגן על רכושה ודירתה ועל כן היא ביקשה לערוך הסכם יחסי ממון. חשוב לציין שהסכם יחסי הממון נערך בסמוך למועד שהצדדים נכנסו להתגורר בדירה החדשה, שכן הדירה בה התגוררו בה קודם הייתה של עמידר ולא היה צורך בעריכת הסכם ממון לגביה, דבר זה מחזק הכוונה האמתית בהפרדה הרכושית.
- אינני מקבלת טענתו המופרכת של האיש בסיכומיו כי מדובר בהסכם אנורקטי של 3 שורות כאשר המשפט: " וכי אין לכל אדם או גוף אחר כל זכות בו" מלמד על ניסיון להרחקת צדדי ג' מהנכס.
מדובר בהסכם קצר , פשוט וברור ונאמר בו במפורש בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הבית הינו רכושה של האישה בלבד ואין לאיש או לכל אדם או גוף אחר כל זכות בו, וזאת על מנת להדגיש שהבית הינו רכושה הבעלדי של האישה.
- אינני מקבלת טענת האיש בסיכומיו כי בהסכם לא ציין זיהויו של הבית מה שמהווה גם כן אינדיקציה לכך שמדובר בהסכם למראית עין.
מעיון בהסכם עולה כי, נרשם במפורש זיהוי הנכס " הבית ב- XXX ..."; לא נטען ולא הוכח כי היו מספר דירות והכוונה לא לדירה זו. האישה גם נחקרה בעניין זה וכשנשאלה מדוע לא הופיע מספר הגוש והחלקה בהסכם ובצוואה השיבה :" רכשתי בית אחד ולא 20 בתים הבית שלי הוא ב- XXX ".
- גם טענתו של האיש בסיכומים לעניין טעות, הטעיה ,מירמה עושק נטענו בעלמא, נטענו ביחד ללא הפרדה ברורה ביניהן, ללא פירוט כדבעי לכל טענה וטענה , חלק מהן אף אינן מתיישבות אחת עם השנייה, ואין להן ביסוס בחומר בראיות מלבד העלאת הטענה.
א. סעיף 15 לחוק החוזים קובע לאמור "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה;
במקרה דנן, מלבד העלאת הגרסה ע"י האיש , לא מצאתי תימוכין אובייקטיבי לטענה והוא לא הוכיח יסודות עילה זו; וכאן יש להזכיר כי טענות מסוג של הטעייה ומרמה , בעלות אופי חמור-דורשות ראיות כבדות משקל (עא 400/86 עיזבון המנוח בין ציון קריגר ז"ל נ' ד"ר סבינה שטנה קריגר, פ''ד מב(4) 500 ;עא 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פ''ד לח(4) 253)
ב. האיש גם לא הוכיח את טענת העושק -
עילת הביטול מסוג זה מושתת על שלושה יסודות הקבועים בסעיף סעיף 18 לחוק החוזים הקובע לאמור:"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה.".(ראה ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ''ד נח(5) 193); ובמקרה דנן, האיש לא הוכיח את תנאי סעיף 18 לחוק; לא הוכיח כי היו נתון במצוקה, או חולשה, ולא הוכיח כי האישה או מי מטעמה ניצלו מצב זה .
האיש אף מאשר בחקירתו כי אף אחד לא כפה עליו לחתום ולא עשק אותו:
ש. אתה לא אומר שמישהו כפה עליך לחתום
ת. כן.
ש. אתה גם לא אומר ש- ל' עשקה אותך וניצלה אותך בשביל לחתום ,אתה פשוט כותב שהיא שכנעה אותך לחתום
ת. נכון ( שורה 10 עמוד 10 , שורות 1-4 עמוד 11).
ג. לטעמי האיש שחתם על הסכם יחסי הממון ,אינו יכול להתנער ממנו בטענה בעלמא ובלתי מבוססת כי הוא חתם בטעות או בהטעיה או כי מדובר בהסכם למראית עין ,במיוחד כשמדובר במסמך מהותי הנוגע לזכויות במקרקעין ובדירת מגורים , שכן ההיגיון מחייב כי חתימה על מסמכים כאלה לא תיעשה כמהלך סתמי או בהיסח הדעת.
- האיש העיד מטעמו את עו"ד שאדי חורי ,אך אין בעדות זו בכדי להושיע לאיש. להיפך עדות זה מחזקת גרסת האישה . חשוב בהקשר זה לציין כי מדובר בעד אובייקטיבי, לא התרשמתי כי הוא נוקט עמדה לצד כזה או אחר, אלא התרשמתי מכנות ואמיתות עדותו והוא מסר את הדברים כהווייתם כפי שזכורים לו.( עמוד6-9 פרוטוקול הדיון מיום 29/5/2016).
עוד חורי העיד על נסיבות כריתת ההסכם ,הוא מסר כי הצדדים פנו אליו בזמנו לטפל בהסדרת חוב של האיש מול המרכז לגביית הקנסות, ולאחר מכם טיפל להם בהסכם יחסי הממון, שני הצדדים פנו אליו כאשר הבקשה לעריכת הסכם יחסי הממון הייתה של האישה בהסכמת האיש וכדבריו: " לפי מיטב זכרוני, ל' ביקשה להבטיח את מה שיש לה, כפי שרואים, הדירה ואני זוכר שצ' אמר שפשוט אין לו אינטרס בדירה ועל כן עשינו את ההסכם הזה וציינו את העובדה שהם ידועים בציבור".( שורות 19-25 עמוד 6).
עו"ד חורי נחקר בעניין הטענה של האיש כי מדובר בחוזה למראית עין והשיב באופן ברור:
" אני אומר שבוודאי לא."( שורות 24-25 עמוד 7).
עו"ד חורי מסר גם בעדותו כי באותו יום 30/10/2004 הוא גם ערך לאישה גם צוואה לפיה היא מורישה את זכויותיה לרבות בדירת המגורים ,במיטלטלין ובחשבונות הבנק לשתי בנותיה.( מוצג ת/2).( שורות 1-6 עמוד 7), דבר המחזק כי כוונת הצדדים האמתית הייתה להפרדה רכושית.
- עדות האישה בעניין החתימה על הסכם הממון הייתה עדות אמינה קוהרנטית ועקבית, היא נחקרה ארוכות ועדותה לא נסתרה ואף הייתה מאוד אותנטית והשאירה רושם חיובי.
גרסת האישה ועדותה לעניין נסיבות חתימת החוזה תואמת את גרסתו של עו"ד חורי .( 4-9 עמוד 33).
האישה חזרה והדגישה בעדותה כי עשתה הסכם ממון כאשר הכוונה האמתית היא להפרדה רכושית , והאיש הסכים לכך.
"ש. מתי עלה בך חשש שאת מסכנת את עצמך עם רכישת הבית ואז החלטת לעשות הסכם
ממון?
ת. לאורך כל השנים הוא לא היה חלק מחיי, ורציתי לעשות הפרדה מאז ומתמיד,כאשר
רכשתי את הבית ,רכשתי אותו עבורי ועבור הבנות שלי, רציתי להגן על הבנות שלי. צ'
הסכים בפה מלא לזה, וגם כשעזב את הבית הוא אמר שאין לנו דבר במשותף, אין לנו
ילדים משותפים וביקש לעזוב את הבית. אני לא חששתי מצ' מעולם, הוא לא היה
שותף מלכתחילה ובגלל זה לא חששתי". ( שורות 30-33 עמוד 31 וכן שורות 1-8 עמוד 32
ובהמשך:
"ש. מה רצית לעשות בהסכם הממון?
ת. לעשות הפרדה מוחלטת ביני לבין צ' ולהגן על הרכוש שלי".( שורות 11-12 עמוד 33).
ובהמשך מסרה כי שניהם חתמו על ההסכם אצל עו"ד שאדי אשר הסביר להם את ההסכם
ותוכנו ( שורות 13-27 עמוד 33).וכן " לא ידעתי שאגיע לכאן. עשיתי הסכם ממון כדי לא
להגיע למצב הזה, עשיתי הפרדה מוחלטת, לא התחתנתי איתו ולא עשיתי איתו ילדים.
למה אני צריכה לעמוד פה?" ( שורות 22-23 עמוד 35).
ובהמשך :
"ש. מסקנתי האישית היא שהסכם יחסי הממון שעשיתם היה מיועד במיוחד כלפי צדדים
שלישיים ולא הייתה לכם כל כוונה להפריד רכוש...
ת. ממש לא. רציתי לעשות הפרדה מוחלטת ביני לבינו ,הוא לא הביא ,הוא בא בלי כלום,
למה שלא אעשה הפרדה מוחלטת, אני עבדתי קשה על מה שרכשתי". ( שורות 9-13 עמוד 36).
- חיזוק לכוונה האמתית בהפרדה הרכושית בהסכם יחסי הממון נמצא בעובדה כי, באותו יום שנחתם ההסכם חתמה האישה על צוואה לפיה היא ציוותה את כל רכושה לרבות הדירה וחשבונות הבנק לשתי בנותיה בלבד. עובדה זו מחזקת כי הסכם יחסי הממון לא היה חוזה למראית עין אלא מבטא את רצונם וכוונתם האמתית של הצדדים בהפרדה הרכושית.
טענת האיש בסיכומיו( סעיף 64) כי גם עריכת הצוואה הייתה למראית עין כלפי צדדי ג' הינה תמוהה ,שכן ממילא הצוואה אינה בתוקף אלא לאחר פטירת המצווה. בדומה גם טענת ב"כ האיש בסעיף 63 לסיכומים כי מאחר והאישה לא הזכירה בכתבי טענותיה את הצוואה הרי מדובר במסמך חסר תוקף. הצוואה הינה מסמך אישי של האישה ואינו חלק ממערכת היחסים בין הצדדים ולא ברור מדוע היה על האישה להציגו בכתבי הטענות.
- מספר הערות לפני סיום-
א. ב"כ האיש מפנה בסיכומיו לתמ"ש 51940/98 פלונית נ' אלמוני. פסק דין זה אינו רלבנטי למקרה שבנדון, במקרה דנן לא נטען ולא הוכח כי לאחר חתימה על הסכם יחסי הממון התנהגו הצדדים בשונה מהמוסכם ביניהם בעניין ההפרדה הרכושית .לא הובאה כל ראיה כי הצדדים ובהתנהגותם הסכימו על שיתוף בדירה על אף הסכם יחסי הממון שנכרת.
ב. טענת ב"כ האיש בסיכומים כי כל בר דעת מבין כי ,לא כך נראה הסכם ממון או , מאחר והצדדים ניהלו מערכת יחסים וזוגיות למשך תקופה ארוכה אזי חל עליהם חזקת השיתוף אינה מקובלת עלי.
אין מתכונת אחת של " הסכם יחסי ממון " או של "חיי משפחה במשק בית משותף" המצויה אצל כל הזוגות הנשואים או החיים במשותף ושונים הדברים כמעט מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי ועוד, והדברים נכונים ביתר שאת לבני הזוג דנן אשר בחרו בניהול אורח חיים המתאים לנסיבותיהם הם.
בבוא בית המשפט לבחון את מערכת היחסים שבין אותם בני זוג לא נשואים, ראוי שבחינה זו תעשה על פי קריטריונים סובייקטיביים: כיצד ראו בני הזוג, האיש והאישה, את מערכת היחסים שביניהם . ודוק , אין לחפש ואין לגבש קריטריונים אובייקטיביים נוקשים של "חיי משפחה" ו"משק בית משותף". כל מקרה ראוי לו שייבחן על פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות וסקירת היחסים על פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן).
- לסיכום - בחינת אורח חיי הצדדים כפי שעולה מהראיות כאמור לעיל, אינה מעידה על כך שמערכת היחסים ביניהם התאפיינה בניהול כלכלי של תא משפחתי תוך מאמץ משותף כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה , להפך התרשמתי, כי הצדדים בחרו לנהוג מנהג של הפרדה כספית מתוך כוונה ברורה לשמור על הפרדה רכושית דבר שהביא אותם גם לחתימה על הסכם יחסי הממון.
התרשמתי כי הסכם יחסי הממון משקף את רצונם וכוונתם האמתית של הצדדים בעניין ההפרדה הרכושית ,ולא מצאתי כל עילה לביטול ההסכם אם מחמת חוזה למראית-עין או כל פגם שנפל בכריתתו, לרבות טענות של טעות , הטעיה או עושק.
תוצאה
- לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
66.. אני מחייבת את התובע לשלם לידי הנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.
לא ישולם הסכום הנ"ל תוך 30 ימים ,יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
(ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים)
ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ח, 11 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.