תביעה כספית להשבת כספי ביטוח בסך של 137,290 ₪, שעיקל הנתבע במסגרת הליכי הוצאה לפועל בהם נקט בעניינו של חייב בשם רועי שחר (להלן – "החייב").
-
ביום 22.10.2014 הגישו התובעים כאן נגד החייב, הנתבע כאן (להלן – "הבנק"; משיב 14 באותו הליך) וצדדים נוספים, תובענה לסעד הצהרתי לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ה"פ 34103-10-14; להלן – "התביעה בתל אביב"). בתובעה זו טענו התובעים כי הם הבעלים של סירה אשר טבעה בכנרת, ולא החייב הרשום כמוטב בפוליסה, וכן כי תגמולי הביטוח בגין הנזקים שנגרמו לסירה, המעוקלים בידי מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן – "מנורה") שייכים להם, ורק להם.
-
בדיון שהתקיים ביום 16.3.2015 בתביעה בתל אביב הציגו חלק מן הצדדים להליך, לרבות הבנק, הסכמה דיונית, לפיה הבקשה לסעד הצהרתי תתקבל, וכספי הביטוח (בניכוי סכומים מסוימים שאינם מענייננו) יועברו לב"כ התובעים כאן. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמה זו, וקבע, בין היתר, כך (ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון):
"1. לפני בקשה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, בה התבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים הם הבעלים של המיטלטלין נשוא התובענה, אשר מפורטים בבקשה, סירה מ.ר. 72442 (להלן: "הסירה") וכי מלוא תגמולי הביטוח בגין אירוע תביעת הסירה, הינם בבעלות מלאה של המבקשים.
2. משהוכח להנחת דעתי כי הבקשה הומצאה למשיבים כולם כדין, ומשאיש מן המשיבים לא התנגד לבקשה, ניתן בזאת סעד הצהרתי כמבוקש, ביחס לסירה וביחס לכלל המשיבים כנגדם ניתן פסק דין זה."
-
בשלב מסוים לאחר מתן פסק הדין בתביעה בתל אביב, הגיש הבנק לבית המשפט בתל אביב "בקשה להבהרת פסק דין ולחלופין ביטול פסק דין ומתן הוראות". בבקשה זו טען הבנק כי, כנושה של המשיב 1 (אותו צד ג' הרשום בפוליסה), נקט במסגרת הליכי הוצל"פ בין היתר בעיקולי מדיה שונים על נכסי החייב, ובין היתר עיקל חלק מכספי ביטוח הסירה בהם עסקינן, סכום העולה כדי 137,290 ₪ (להלן – "הסכום שעוקל"). צוין כי התביעה בתל אביב הוגשה כחודשיים לאחר צו המימוש, וכי הבנק סבור שדין התובענה להידחות מנימוקים שפירט בבקשה האמורה. הבנק הסביר כי התקשר בהסכמה הדיונית, "מטעמים פרקטיים בלבד", משום שבא כוחו סבר בטעות כי חובו של החייב עומד על סך של כ-4,200 ₪ בלבד, ואינו כולל את הסכום שעוקל.
במצב דברים זה עתר הבנק ל"הבהרת" פסק הדין כך שלא יכלול סעדים כלשהם בנוגע לכספים שהתקבלו אצל הבנק במסגרת מימוש העיקול בהוצל"פ, או לחלופין לביטולו.
-
בית המשפט בתל אביב קיים דיון בבקשה ביום 6.7.2015. במהלך הדיון, שעסק גם בעניינים אחרים שאינם מענייננו, חזר בו ב"כ הבנק מהבקשה, לדבריו "מטעמים פרקטיים" ומשום שלדעתו הסוגיה צריכה להתברר במסגרת תיק פשיטת הרגל של החייב.
בית המשפט הודיע כי "נוכח דברי ב"כ המשיבה 14 לפיהם הוא חוזר בו מבקשותיו, אינני נדרשת לבקשה" (עמ' 5 שורה 20).
-
התביעה בתל אביב הוכרעה וההחלטות שניתנו בגינה – חלוטות. למרות האמור, נמנע הבנק מלהעביר לתובעים את סכומי כספי הביטוח שעוקלו על ידו. מכאן התביעה שלפניי, שהוגשה בסדר דין מקוצר וניתנה בה רשות להגן.
ההסכמה הדיונית בין הצדדים
-
במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 9.3.2017 נתקשרו הצדדים בהסכמה דיונית לפיה בכפוף לכך שחברת הביטוח "מנורה" תמציא אישור בנוגע לזהות הפוליסה והסכומים אשר הועברו לה מכוח הפוליסה של הסירה, ימוצה הבירור העובדתי, הצדדים יסכמו בכתב בשתי שאלות משפטיות בלבד ולאחר מכן יינתן פסק הדין.
-
השאלות המשפטיות שהציבו הצדדים לפתחי הן השאלות הבאות:
-
האם יש לקבל את טענת הבנק כי בית המשפט בתל אביב תחם את ההצהרה לסירה בלבד (ולא לתקבולי הביטוח), באופן שאינו מקנה לתובעים זכות תביעה כלפיו, ואף יוצר כלפיה השתק עילה;
-
האם לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתובענה, בהינתן קיומו של הליך פשיטת רגל נגד החייב המתברר בבית המשפט המחוזי בחיפה.
-
מנורה מבטחים המציאה את האישורים הנדרשים וכעת אין עוד מחלוקת כי סכום הכסף שעיקל הבנק בהוצאה לפועל עניינו תגמולי הביטוח בגין טביעת הסירה בה עסקינן.
-
הצדדים הגישו סיכומיהם ביחס לטענות המשפטיות וכעת הגיעה עת הכרעה.
דיון והכרעה
-
בפתח הדברים מן הראוי להביע פליאה על כי לסיכומי הבנק השתרבבו מספר טענות החורגות מן ההסכמה הדיונית שהוצגה לעיל, וזאת מבלי שצוין נימוק כלשהו לכך ומבלי שב"כ הבנק ראו לנכון לבקש את הסכמת הצד שכנגד לאמור ואף לא את אישור בית המשפט.
הסכמות דיוניות יש לקיים, ומובן שראיתי להתעלם מטענות נוספות אלה (כגון טענת המניעוּת) שעלו בסיכומי הבנק.
א.אין כל אפשרות לקבל את טענת הבנק כי הסעד ההצהרתי שניתן בתביעה בתל אביב אינו חל על תקבולי הביטוח בגין טביעת הסירה
-
אין חולק כי במסגרת התביעה בתל אביב עתרו התובעים במפורש לסעד הצהרתי לפיו כל הזכויות במטלטלין (הסירה) וכי הסירה ותגמולי הביטוח במסגרת הפוליסה המשולמים על ידי מבטחי הסירה, הם בבעלותם המלאה של התובעים וכי למשיבים בהמרצת הפתיחה (לרבות הבנק) אין כל זכויות בהם.
אין כל ספק כי הסעד שעניינו תגמולי הביטוח היה הסעד העיקרי בהליך, שכן הסירה טבעה והתובעים מעוניינים היו לקבל לידיהם את כספי הביטוח בגין אירוע הטביעה, הגם שהחייב היה המוטב הרשום בפוליסה.
-
בתגובה שהגיש הבנק לבית המשפט בתל אביב נכתב כדלקמן:
"המשיב מספר 14, בנק ירושלים בע"מ, הזוכה בתיק הוצאה לפועל ... מתכבד בזאת להגיש לבית המשפט הנכבד תשובתו לבקשה למתן סעד הצהרתי בתיק שבכותרת ולהודיע על הסכמתו למתן הסעדים המבוקשים ברישא להמרצת (ה)פתיחה ללא צו להוצאות, הסכמה שניתנת לפנים משורת הדין ומטעמים פרקטיים בלבד..." (ההדגשה שלי – מ' ק'). "
הנה כי כן, בתגובתו הסכים הבנק למתן כל הסעדים המבוקשים במסגרת המרצת הפתיחה, לרבות שאלת הבעלות בדמי הביטוח.
-
בדיון שהתקיים ביום 16.3.2015 בתביעה בתל אביב חזר ב"כ הבנק על עמדה זו, ללא סייג. בפרוטוקול הדיון נרשם כי ב"כ הבנק, וב"כ מרבית (באותו שלב) המשיבים האחרים, הסכימו לא רק לבעלות התובעים בסירה אלא כי כספי הפוליסה יועברו לב"כ התובעים (עמ' 3 שורה 29).
-
על רקע נתונים ברורים ובהירים אלה יש לקרוא את פסיקת בית המשפט בתל אביב בהמשך אותו דיון, שצוטטה בפסקה 2 לעיל. בית המשפט בתל אביב קיבל את הבקשה ונתן סעד כמבוקש. בית המשפט רשם בהחלטתו את מלוא הסעדים המפורטים בבקשה, לרבות תגמולי הביטוח, ובהסכמתם הבלתי מסויגת של הבנק והמשיבים האחרים נתן בידי התובעים את הסעד המבוקש במלואו.
בית המשפט בתל אביב לא סייג את פסיקתו בשום צורה ולא הגביל אותה כנטען על ידי הבנק, ומדוע יעשה כן כאשר הבנק מסכים לסעדים כולם? האמירה בסעיף 2 לפסק הדין כי הסעד ההצהרתי הוא ביחס לסירה נועדה על פניו רק לאפיין את מושא הצו. הא ותו לא.
-
זאת ועוד. משנמלך ב"כ הבנק בדעתו לאחר הדיון הגיש הוא את אותה בקשת הבהרה ולחלופין ביטול פסק הדין. במסגרת ה-"הבהרה" שהתבקשה טען הבנק כי יש לקרוא לפסק הדין סייג ולפיו לא יכלול סעדים בנוגע לכספים שהתקבלו אצל הבנק. דא עקא, שבדיון בבקשה זו חזר ב"כ הבנק מבקשותיו, ובית המשפט בתל אביב כלל לא נדרש להן.
משחזר בו ב"כ הבנק מן הטענה שעניינה פרשנות דברי בית המשפט, טענה שהביא בצדק לפני הערכאה שנתנה את הפסק, קשה (עד בלתי אפשרי) להבין כיצד הוא חוזר על אותה טענה בדיוק והפעם לפני ערכאה אחרת.
-
מכל האמור לעיל יש לדחות את טענתו הראשונה של הבנק. ברי כי פסק הדין ההצהרתי שנתן בית משפט השלום בתל אביב בהסכמת הבנק התייחס גם לתקבולי הביטוח בגין אירוע טביעת הסירה.
ב.לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתובענה
-
טענתו השנייה של הבנק היא כי משום שנגד החייב מתנהל הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בחיפה, הרי שהסמכות לדון בכל הקשור לרכושו של החייב, לרבות רכוש הרשום על שמו, נתונה לבית המשפט שדן בפשיטת הרגל.
-
טענה זו יש לדחות בשתי ידיים.
-
אכן, לוּ בקשו התובעים להגיש תביעה נגד החייב, כי אז ככל הנראה לא יכולים היו לעשות כן משום קיומו של צו כינוס שמונע מנושי החייב כל תרופה נגד החייב ואינו מאפשר לו לנקוט כלפיו בהליכים, אלא ברשות בית המשפט של פשיטת הרגל כאמור בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (אם כי לא מן הנמנע לציין כי פסק הדין בתביעה בתל אביב ניתן כחודש ימים לפני שבית המשפט המחוזי בחיפה הוציא צו עיכוב הליכים בתיק פשיטת הרגל של החייב).
אך התביעה שלפניי היא תביעת השבה כלפי הבנק. החייב אינו צד לתביעה זו. הבנק הוא שפועל בניגוד לפסק הדין ההצהרתי שניתן בתביעה בתל אביב. הבנק, ולא החייב, הוא שמחויב להעביר לתובעים את הכספים שמימש בהליכי ההוצאה לפועל נגד החייב.
-
מתן פסק דין נגד הבנק בתביעה שלפניי אינו עומד אפוא בניגוד לעקרון שלפיו כל העניינים הנוגעים לחובותיו של חייב יידונו לפני בית המשפט הדן בהליכי פשיטת רגל.
התוצאה
-
דין שתי הטענות שהעלה הבנק להידחות, ובהתחשב בכך שהצדדים הסכימו כי אלה טענות ההגנה היחידות שבפי הבנק – דין התביעה להתקבל במלואה, וכך אני עושה.
-
בהתחשב בקלישותן של טענות הבנק בהליך זה לא ראיתי מדוע לא יזכה הצד שכנגד בהוצאות נאותות.
הבנק ישלם אפוא לתובעים את מלוא סכום התביעה, 137,290 ₪, וכן הוצאות בגובה 5,000 ₪ (כללתי בסכום זה את האגרה) ושכ"ט עו"ד בגובה 30,000 ₪ (כללתי בסכום זה את המע"מ).
כל הסכומים ישתלמו תוך 30 יום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
