חברת א.ט. שירותים משפטיים בע"מ נ' רוסינסקי

הנתבע מונה כמפרק זמני של חב' סנטרל קאר יד ראשונה בע"מ, והוסמך לתפוס את כלי הרכב הרשומים על שם חב' סנטרל. הנתבע כרת חוזה עם התובעת לתפיסת כלי הרכב ואחסונם, אך לא קיבל את אישור בית המשפט של פירוק להסכם זה. התברר שנתפסו כלי רכב שהיה צריך לשחרר אותם ללא תמורה, והתובעת תובעת מאת הנתבע את שכרה בגין תפיסת כלי הרכב הנ"ל.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת הינה חברה בע"מ המאוגדת בישראל, אשר עיקר עיסוקה הוא מתן שירותי הוצאה לפועל לגופים ומוסדות ממשלתיים ופרטיים. בין יתר פעולותיה מבצעת התובעת גם עיקולים ותפיסות כלי רכב במסגרת הליכי הוצאה לפועל מכוח צווים של בית משפט או צווים של ראש ההוצאה לפועל.

    

2. הנתבעת הוא עו"ד, חבר לשכת עורכי הדין בישראל.

    

   מערכת היחסים בין הצדדים:

3. בחודש יולי 2011 הגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי מרכז בשם 18 מבקשים בקשה לפרק את חב' סנטרל קאר יד ראשונה בע"מ ח.פ. 514524610 (להלן-"חב' סנטרל"). הבקשה סומנה כתיק פירוק 40223-07-11.

    

4. במסגרת בקשת הפירוק ביקש הנתבע להתמנות למפרק זמני של חב' סנטרל. ביום 24.7.11 החליט בית המשפט של פירוק כדלקמן:

   "הבקשה נקבעת לדיון ליום 27.7.2011 בשעה 12:00.

   ניתן לצו למינוי ב"כ המבקשים מפרק זמני עד להחלטה אחרת.

   המפרק רשאי לנקוט כל פעולה לתפיסת רכוש החברה וספריה, לרבות כלי רכב המוחזקים על ידה.

   תנאי למתן הצו הזמני, כי המפרק הזמני יתן התחייבות לשאת בכל נזק שייגרם כתוצאה מפעילותו.

   עותק הבקשה והחלטה זו יועבר למשרד כונס הנכסים הרשמי מיד, והוא מוזמן ליטול חלק בדיון."

    

5. ביום 21.9.11 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבע, שנוסחו כדלקמן:

   הואיל: וצד א' מפרק חב' סנטרל קאר ויש בידיו הסמכה לתפוס רכבים הרשומים על שם סנטרל קאר, א.א.ג, אלכסנדר גולדברג ו/או רכבים הקשורים אליהם;

   והואיל: ומכוניות אלו הוחבאו ו/או נלקחו ואין אפשרות לאתרן;

   והואיל: וצד ב' הינו קבלן הוצאה לפועל המתמחה באיתור, תפיסה ואחסון;

   לפיכך הוחלט והוסכם כדלקמן:

   "צד ב' (התובעת - י.ז.) יוסמך לתפוס מכוניות עבור צד א' (הנתבע - י.ז.).

   המכוניות ייתפסו ויאוחסנו אצל צד ב'.

   עלות האיתור תחול על צד ב'.

   צד ב' מצהיר כי אפילו תהא התפיסה מורכבת ומצריכה תגבור כוח אדם / משטרה, לא תידרש מצד א' תוספת תשלום.

   מוסכם כי עבור הסך המשולם של איתור, תפיסה ואחסון ישלם צד א' לצד ב' סך של 6,500 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו עם מכירת הרכב."

   (להלן-"ההסכם")

   ההסכם נכתב בכתב ידו של הנתבע, ונחתם על ידי הנתבע ומורשה חתימה מטעם התובעת.

    

   לאחר החתימה על ההסכם מסר הנתבע לתובעת כתב הסמכה עם רשימת כלי הרכב שעל התובעת לתפוס ולאחסן. בסוף כתב ההסמכה נרשם כי רשימת כלי הרכב הינה חלקית, ויש מכוניות נוספות שגם אותן מוסמכת התובעת לתפוס

    

6. התובעת החלה בעבודתה, ותפסה כלי רכב. הנתבע ביקש ממנה לשחרר 7 כלי רכב, ולטענתה, הוא התחייב שלם לה את שכרה עבור התפיסה והאחסון של 7 כלי רכב אלו.

    

7. לאחר תפיסת כלי הרכב, החלה התובעת לקבל תביעות רבות שהוגשו כנגדה בגין תפיסת כלי הרכב. לאור הוראות וצווי בית המשפט לשחרר 7 כלי ספציפיים ללא תמורה, שחררה התובעת 7 כלי רכב בלי שתקבל את השכר המוסכם בינה לבין הנתבע.

    

8. לאחר שחרור 14 כלי הרכב הנ"ל, נכון ליום 8.2.12 נותרו במגרש החניה של התובעת 8 כלי רכב שנתפסו.

    

9. התובעת קיבלה את שכרה בגין 5 כלי רכב שאינם נכללים בכתב התביעה, אם כי מי שהרכב נלקח ממנה והוחזר לה הגישה תביעה נגד התובעת.

    

10. ביום 21.3.12 נתן בית משפט של פירוק צו לפרק את חב' סנטרל בידי בית המשפט, ומינה את הכונס הרשמי למפרק זמני של חב' סנטרל, עד להכרעת אסיפת הנושים לזהותו של המפרק הקבוע. לא ברור מצו הפירוק האם בעת מינוי הכונס הרשמי למפרק הזמני של חב' סנטרל בוטל מינויו של הנתבע למפרק זמני או לא. יחד עם זאת, ההחלטה מיום 21.9.11 הממנה את הנתבע למפרק זמני עד להחלטה אחרת, נותנת מקום לסברה שעם מינוי הכונס הרשמי למפרק הזמני של חב' סנטרל פקע מינויו של הנתבע למפרק זמני של חב' סנטרל. אך מצד שני, מדוע היה צורך בהחלטה מיוחדת של בית משפט של פירוק להעברת הנתבעת מתפקידו כמפרק זמני עקב מחדליו כבעל תפקיד, כפי העולה מהחלטות מאוחרות של בימ"ש של פירוק.

     

11. ביום 2.5.12 ביקש הכונס הרשמי מבית משפט של פירוק למנות את עו"ד ארז חבר למנהל מיוחד של חב' סנטרל. ביום 11.5.12 נעתר ביהמ"ש של פירוק לבקשה ומינה עו"ד חבר למנהל מיוחד של חב' סנטרל.

     

    עו"ד חבר דרש מהתובעת ליתן לו פירוט אלו כלי רכב השייכים לתיק הפירוק היא מחזיקה, ודרש ממנה להעביר לחזקתו את כלי רכב אלו. התובעת הגישה בקשה לבית משפט של פירוק להכיר בזכות העיכבון שלה על כלי הרכב עד לגובה הכספים שזכאית היא לקבל על פי ההסכם. המשיב בבקשה היה הנתבע. בדיון מיום 21.3.12 נדונה בקשת התובעת לזכות העיכבון, ובית המשפט של פירוק החליט כדלקמן:

    "יש להתפלא על המפרק הזמני שלא התייצב לישיבה, אך על פי שהגיע לאולם דקות ספורות לפני השעה 10:00.

    יש להתפלא על כך שהמפרק הזמני הגיע להסכם עם המבקשת בלי שקיבל עליו את אישור בית המשפט, במיוחד כך שההסכם אינו כולל את התמורה שיש לשלם בגינו ואין גם דרך לחשבה על פיו.

    בנסיבות אלה אינני יכול לאשר את הבקשה לעכב את כלי הרכב שבידי המבקשת, והיא תצטרך למצוא את תרופתה בהליכים שכבר פתחה בהם, ולפי הבנתי אף קיבלה פסק דין נגד המפרק באופן אישי.

    בהיעדרו של המפרק הזמני, ובהעדרו של נציג כנ"ר שמשום לא התייצב, מתבקש הכנ"ר לשקול את הדברים ואת התנהלותו של המפרק הזמני ולראות אם יש מקום לבקש את החלפתו."

     

12. הנתבע הגיש תגובה לבקשת התובעת להפעלת זכות העיכבון, וחתם בתפקידו כמפרק זמני. ביום 1.7.13 החליט בית משפט של פירוק כדלקמן:

    "על המשיב להסביר מתן התגובה בחתימתו כמפרק זמני כאשר מינויו הסתיים זה מכבר.

    ההסברים תוך 3 ימים."

    החלטה זו מלמדת שהנתבע כבר לא שימש כמפרק זמני באותה עת.

     

13. התובעת לא העבירה לעו"ד חבר את כלי הרכב שהחזיקה בהם, ועו"ד חבר ביקש מבית משפט של פירוק החלטה נוספת בעניין זה. ביהמ"ש החליט ביום 22.7.12 כדלקמן:

    "על המשיבה למסור את כלי הרכב שבהם היא מחזיקה למנהל המיוחד תוך 24 שעות מקבלת החלטה זו. ככול שלא תעשה כן אשקול חיובה בהוצאות ויש לציין כי אי קיום הצו (שניתן ביום 21.3.12) הוא לכאורה בבחינת בזיון בית המשפט."

     

14. התובעת הגישה בקשה לבית משפט של פירוק שיתיר לה להמשיך בניהול התביעה שהגישה נגד הנתבע. ביום 15.10.13 החליט בית המשפט של פירוק כדלקמן:

    "לאחר עיון בבקשה ובתשובה ובשאר כתבי הטענות שהגישו הצדדים וכן בעמדת הכנ"ר, אני סבור שיש להתיר למבקשת להמשיך ולפעול בתביעה שהגישה או בתביעה אחרת נגד המשיב. הטעם העיקרי לכך הוא שהמשיב בהתקשרותו עם המבקשת לא ביקש ולא קיבל את אישור בית המשפט, וממילא בוטל מינויו עקב מחדליו כבעל תפקיד. גוף המחלוקת שבין הצדדים אינו מעניינו של בית משפט זה.

    הבקשה מתקבלת כאמור."

     

    טענות הצדדים:

15. ביום 8.2.12 הגישה התובעת את תביעתה נגד הנתבע וטענה כי היא סמכה עליו ועל המצגים שהציג בפניה, אך התברר לה כי הנתבע הטעה אותה ופעל כלפיה ברשלנות. כן טענה התובעת שלגבי חלק מכלי הרכב שתפסה, התחייב הנתבע בפניה לשלם לה את שכרה. הוסיפה וטענה התובעת שעקב מחדלי הנתבע, נגרמו לה פגיעה במוניטין, פגיעה בשמה הטוב ובזבוז זמן. על כן תבעה התובעת מאת הנתבע את הסך 208,340 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

    • 158,340 ₪ בגין התפיסה והאחסנה של 22 כלי רכב;

    • 7,540 ₪ שהופקדו אצל הנתבע עבורה בגין שחרור כלי רכב אחד;

    • 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב, פגיעה במוניטין ובזבוז זמן.

       

16. בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את התביעה כנגדו מהסיבות כדלקמן:

    1) התביעה הוגשה שלא באישור בית המשפט של פירוק, כמתחייב מהחוק;

    2)התביעה הוגשה בטרם עת, שכן בהסכם נכתב שהתמורה תשולם לתובעת בעת מכירת כלי הרכב שנתפסו;

    3)התובעת לא הקטינה את נזקיה;

    4)הנתבע הוסמך על ידי בית משפט של פירוק לתפוס את כלי הרכב;

    5)על התובעת היה לבצע שירותי חקירה לפני תפיסת כלי הרכב, אך היא לא עשתה כן, והמחיר הגבוה שקיבלה התובעת כלל שירותי איתור;

    6)מאחר ועילת התביעה של התובעת היא נזיקית ולא חוזית, יש לייחס לה אשם תורם;

    7)הוא לא זומן לדיונים בבית המשפט לגבי השבת כלי הרכב, ועל התובעת היה לעדכן אותו;

    8)אין כל ביסוס לפגיעה בשמה הטוב של התובעת;

    9)יש לקזז מהתביעה את הנזקים שגרמה לו התובעת.

     

17. התובעת הגישה כתב תשובה בו טענה כדלקמן:

    1)התובעת פירטה את טענתה בדבר פגיעה בשמה הטוב;

    2)בהחלטה מיום 21.3.12 הביע בית המשפט של פירוק פליאה מדוע הנתבע חתם על ההסכם בלי לקבל את אישור בית המשפט של פירוק;

    3)התובעת הגישה לבית משפט של פירוק בקשה להתיר לה לתבוע את הנתבע בגין נזקיה. בהחלטה מיום 15.10.13 אין בית המשפט של פירוק מכיר ומקבל את תוכן ההסכם. נימוק זה מלמד בהכרח כי אם אין בית משפט של פירוק מכיר בתוכן ההסכם ומביע את מורת רוחו מהתנהלות הנתבעת כמפרק זמני, הרי בסופו של יום , לאחר מימוש כלי הרכב, גם אם תוותר יתרה בקופת הפירוק, ככל הנראה יתרה זו לא תנותב לתובעת כתשלום התמורה, ויתרה זו גם לא תקבל את מלוא התמורה המגיעה לתובעת על פי ההסכם;

    4)לפני שחרור כל רכב פנתה התובעת אל הנתבע מספר פעמים, כך שאין כל בסיס לטענת הקיזוז שלו;

    5)טענת הקיזוז כובלת את התובע, והנטל להוכיח אותה מוטל על הנתבע;

    6)כלי הרכב נתפסו על סמך רשימות שהעביר לה הנתבע, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו;

    7)גרסת הנתבע אינה הגיונית ומלאת סתירות.

     

    מתן פסקי דין נגד הנתבע:

18. עקב מחדליו של הנתבע, נאלץ בית המשפט ליתן פעמיים פסק דין נגד הנתבע. פסקי דין בוטלו בכפוף לתשלום הוצאות והפקדת חלק מסכום התביעה בקופת בית המשפט, אך התנהלותו זו של הנתבע גרמה להימשכות מיותרת של ההליכים בתיק זה.

     

    העדויות:

19. התובעת הגישה את תצהירו של מר טל קימרון, המנכ"ל ואחד מבעלי המניות של התובעת. בתצהירו חזר מר קימרון על האמור בכתב התביעה, תיאר את התנהלות הנתבע, ואת החלטות בית המשפט של פירוק בעניינו, ואת תרגילי ההשהייה שנקט בהם הנתבע במשך כל אורך חיי התיק.

    בסמוך לישיבת ההוכחות הגישה התובעת בקשה להחלפת מצהירים בטענה שמר ביבס מונה למנכ"ל במקום מר קימרון, והעובדות ידועות לו מידיעה אישית. בנוסף, ביום 28.3.16 עבר מר קימרון ניתוח לב פתוח שני בארה"ב, ביום 7.7.16 נזקק ליסוע באופן דחוף לרומניה להמשך טיפול, ולא ידוע מתי ישוב, שכן העתיק את מקום מגוריו לחו"ל. דחיתי בקשה זו, ותצהירו של מר קימרון נותר על כנו.

     

    מר קמרון נחקר חקירה שכנגד על תצהירו בה העיד כי הנתבע פנה אליו באופן אישי בבקשה לתפיסת כלי הרכב של חב' סנטרל ומי שקשור אליה; התשלום היה צריך להיות משולם בשיק של הנתבע, אך התובעת הסכימה לחכות שהתמורה תשולם עם מכירת כלי הרכב; ההתחייבות לבצע חקירה היא על מנת לאתר פיזית את כלי הרכב במטרה לתפוס אותם, ולא עבור כל מטרה אחרת; לא צירף דו"חות חקירה לכתב התביעה ולתצהירו, כי הנתבע לא שילם עבורם; מהשאלות של הנתבע בחקירה הנגדית עולה שהוא מודה ששלח לתובעת את כתב ההסכמה עם רשימת כלי הרכב לתפיסה.

     

20. מטעם הנתבע העידו העדים כדלקמן:

    1)מר מורד פחמאווי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא עבד כמנהל עבודה אצל התובעת משנת 2000 ועד לחודש אפריל 2002. כאשר הגיע כתב ההסמכה, הדעה שלו ושל אחרים הייתה שאין לתפוס כלי רכב, שכן אין צו לתפיסת כלי הרכב, אך מר קימרון אמר שעד שיהיו צווים יתפסו את כלי הרכב. מר פחמאווי נקב בשמותיהם של מר בני צלניק, אלישע השותף, עו"ד לילך ויינר ועו"ד משה אמיר. התובעת לא ביצעה חקירות, אלא תפסה את כלי הרכב, ושחררה אותם במחירים מופקעים. בהמשך התצהיר מפרט מר פחמאווי את היריבות האישית שיש לו עם מר קימרון, העד מטעם התובעת, שבעקבותיה פוטר מעבודתו בתובעת.

    מר פחמאווי נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא ובנו תבעו את התובעת; לא מכיר את כתב ההסמכה, ולא יודע אם הנתבע היה מפרק של חברה; לדבריו, היו 5 מכתבי הסמכה (כאשר מוסכם על כולם שהיה כתב הסמכה אחד); לא מעל בכספים של התובעת למרות שנחקר במשטרה.

    אין בידי לקבל את תצהירו של מר פחמאווי, שכן מתצהירו ומחקירתו הנגדית עולה שיש מניע אישי רב עוצמה להעיד נגד התובעת. מחקירתו הנגדית עולה שלמעשה אינו זוכר מאומה מכתב ההסמכה, ולמעשה העיד שהיו 5 מכתבי הסמכה, דבר שלא היה ולא נברא. סיבה נוספת לאי קבלת האמור בתצהיר מר פחמאווי היא שהנתבע לא הזמין אף אדם הנזכר בתצהירו של מר פחמאווי לעדות בבית המשפט, וגם מר בני צלניק שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו.

     

    2)הנתבע בעצמו אשר הגיש תצהיר עדות ראשית שהיה למעשה כתב טענות מעט עובדות וסיכומים. תצהיר זה הינו בניגוד לתקנה 521 לתקנות סד"א הקובעת שבתצהיר ייכללו עובדות הידועות למצהיר מידיעה אישית. למעשה בתצהירו חזר הנתבע על האמור בכתב ההגנה.

    הנתבע נחקר חקירה שכנגד בה העיד שבעת החתימה על ההסכם היו לו 2 כתובות, האחת בצומת דרור בכביש מס' 4, והשנייה ברחוב קפלן 8 בתל-אביב אצל לקוח שלו; המסמך היחיד שנחתם בין הצדדים הוא ההסכם; לא מוזר שהפגישה בינו מר קימרון התקיימה אצל צד ג' ולא במשרדו, מכיוון שזו הייתה פגישת היכרות; הודה שכתב ההסמכה שצירפה התובעת הוא כתב ההסמכה היחיד שכתב לתובעת; סמכותו כמפרק זמני הייתה לתפוס את כל רכוש החברה, כולל מכוניות, ספרי בנק, ספרי חוזים וכל ניירת חב' סנטרל, לפנות למשרד הרישוי וכל מיני גורמים. מאחר ולא היה לו מקור כספי למימון לפנות למשרד הרישוי, הטיל זאת על צפריר גרוס ורומח חקירות; לא היה לו הסבר של ממש מדוע הפנייה למשרד הרישוי לא נרשמה בהסכם ובמכתב ההסמכה; לא הייתה לעד תשובה של ממש מדוע לא סידר תחילה את ספרי חב' סנטרל, למד את הפרטים על כלי הרכב, ורק לאחר מכן ליתן את כתב ההסכמה; לא הייתה לעד תשובה של ממש מדוע לא ביקש מבית המשפט של פירוק צווים לרשות הרישוי למתן פרטים על כלי הרכב; נדרש לחקירה מכיוון שחב' סנטרל התכוונה לעשות תרגיל עוקץ, ולכן היו אי סדרים בספריה; מודה שטעה כאשר לא ביקש אישור של בית המשפט להסכם, אך לטענתו בית המשפט אישר את התפיסות בדיעבד. לא היה לו הסבר מדוע לא צירף אישור או מסמך כלשהו על דבריו אלו; מודה שאם היה אישור להסכם, היה אישור גם לסכומים הנקובים בו; כתב ההסמכה שנתן הוא כתב הסמכה כללי, ולא לתפוס רכב כזה או אחר, שצריך היה ליתן הוראה מיוחדת לתפוס רכב כזה או אחר; בהסכם לא כתוב מה שמעיד, אך זו רוח ההסכם לפי עדות מר פחמאווי (כבר עתה אציין שעדות מר פחמאווי אינה מקובלת עלי, מהנימוקים שציינתי לעיל); מודה שאת ההסכם כתב בכתב ידו; מודה שלא העביר לתובעת כל מסמך ממסמכי חב' סנטרל שהיו בידיו; ההסכם נחתם ביום 21.9.11 בשעה שהיה אור יום חזק, והוא מניח שהיה זה בסביבות השעות 2 או 3 בצהריים.

     

    3)עו"ד מקסים בן עזרא, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית הזהה לתצהירו של הנתבע, אשר היווה למעשה כתב טענות, מעט עובדות סיכומים ופסק דין.

    עו"ד בן עזרא נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי בעבר ניהל חברות, וכי הנתבע טיפל מטעמו בבקשה לכינוס נכסים שהוגשה כנגדו, אך העניין הסתיים בהסדר נושים. רוב תצהירו הוא עדות שמיעה, לגבי הקטנת הנזק זו טענה משפטית; הוא הוסמך כעו"ד בשנת 2012; לאחר שהנתבע קיבל את המינוי למפרק זמני, הוא והנתבע הגיעו למשרדי חב' סנטרל ואספו את כל מערכת החשבונות . היו הרבה פנקסים והסכמים. היו ערימות של מפתחות של כלי רכב, שמו שומר והתחילו לארגן רשימות של הסכמים של כלי רכב שהיו בעצם בבעלות חב' סנטרל, אך לא רשומים על שמה, מכיוון שהיה תו סוחר. ברגע שיש תו סוחר ההתנהלות היא שונה, וחב' סנטרל מכרה מכוניות חדשות אבל יד שנייה. המכוניות המשומשות שלו היו למעשה תשלום מקדמה. המכונית עברה לבעלות חב' סנטרל, אבל לא נרשמה על שמה, מכיוון שיש לה תו סוחר. המכונית הזו הייתה בשלבי ביניים, והחזיקו בה צדדים שלישיים. רשימת המכוניות כללה למעלה ממאה מכוניות, על פי המסמכים חלקם הגדול היה בבעלות חב' סנטרל, והיה צריך למיין וראות אילו כלי רכב החזיקו אותם הבעלים; הם פנו למשרד הרישוי, וקיבלו ממשרד הרישוי רשימה של כל כלי הרכב וכל הבעלים הרשומים של כלי הרכב וכתובותיהם (כאן אציין שעדותו זו של עו"ד בן-עזרא סותרת לחלוטין את עדותו של הנתבע); לא ידע על קיומו של ההסכם עליו חתם הנתבעת עם התובעת.

    בחקירה החוזרת העיד עו"ד בן עזרא כי הוא והנתבע פנו למשרד הרישוי לאחר שהחלו לגבש רשימות מסוימות והתקשרו עם קבלן.

     

    4)הנתבע הגיש את תצהירו של מר בני צלניק. ביום 27.2.17 ביקש הנתבע להזמין את מר צלניק לעדות. בו ביום נעתרתי לבקשה תוך חיובו של הנתבע להפקיד את שכרו של העד בסך 500 ש"ח בקופת בית המשפט, ולבצע לעד מסירה אישית של ההזמנה לעדות.

    מר צלניק לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו.

     

    לאחר תום שמיעת כל העדים, ביקש הנתבע כדלקמן:

    "אני מבקש להזמין את העד שלא התייצב היום לדיון הבא. קבעתי אתו פגישה ביום א' אחה"צ, בטלפון הוא מוקלד(ט) כיודע על הדיון, יודע על הצו, אתמול אמר לי יש לי עבודה אני לא מגיע.

    הנתבע לא הציג בפני אישור מסירה להוכחה כי מסר למר צלניק את ההזמנה לעדות. לאור העובדה שהבקשה לעדות הוגשה פחות מ- 15 לפני מועד ההוכחות דחיתי את בקשתו של הנתבע לקבוע מועד דיון נוסף לחקירת מר צלניק (ראה לעניין זה תקנה 182(בׂׂ) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), והחלטתי כדלקמן:

    "מתוך דברי עו"ד רוסינסקי עולה שההודעה בעל פה לעד לא נעשתה תוך זמן סביר, על כן אני דוחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון, ובכך תמו ראיות הנתבע."

     

21. לאחר תום שמיעת הראיות, ניתנה החלטה להגשת סיכומים. התובעת השתהתה שיהוי רב בהגשת סיכומיה. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה עקב אי הגשת סיכומים, אך סברתי שיש ליתן פסק דין לאחר שמיעת הראיות. התובעת הגישה את סיכומיה לאחר זמן רב, וסבור אני שיש להתחשב בכך בבואי לפסוק את הוצאות המשפט בתיק זה.

     

22. בסופו של יום הגישו הצדדים את סיכומיהם.

     

    דיון ומסקנות:

    עילות התביעה של התובעת:

23. מכתב התביעה, מהעדויות ומסיכומי התובעת עולה שעילות התביעה הן שתיים: האחת עילה חוזית, והשנייה עילה נזיקית, כאשר שתי עילות אלו משמשות בערבוביה. את שאלת האחריות מבססת התובעת על העילה הנזיקית של רשלנות הנתבע, שהייתה בכך שלא ביקש את אישור בית משפט של פירוק להסכם ולשכר שנקבע בו, ועקב כך לא אישר בית המשפט של פירוק כל שכר לתובעת. את גובה הנזק היא מבססת על העילה החוזית ועל העילה הנזיקית.

     

    ההסכם ופרשנותו:

24. אין מחלוקת בית הצדדים שמי שניסח את ההסכם היה הנתבע. על כן חל כלל הפרשנות הקבוע בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שחוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.

     

25. בין הצדדים התגלעה מחלוקת האם על פי ההסכם היה על התובעת לבצע חקירות פרטיות אודות כל רכב ורכב, מי בעליו, מה המצב החוקי משפטי שלו, ורק לאחר מכן לבצע את התפיסה של הרכב, כטענת הנתבע, או שמא היה על התובעת לבצע חקירה פרטית אודות כל רכב ורכב, לגבי מקום הימצאו, לצורך המשימה של תפיסת הרכב, כטענת התובעת. סבור אני שיש לקבל את טענת התובעת בעניין זה מהסיבות כדלקמן:

    1)ההסכם מתייחס לאיתור, תפיסה ואחסנה של כלי הרכב, אך לא לחקירה אודות מצבו המשפטי של כל כלי רכב;

    2)את מצבו המשפטי של כל כלי רכב אין התובעת מוכשרת לעשות, אלא הנתבע, עו"ד במקצועו, ואשר מכוח היותו עו"ד מונה למפרק הזמני של חב' סנטרל;

    3)מעדותו של עו"ד בן עזרא עולה במפורש שלנתבע היה כל המידע אודות הבעלות של כל כלי רכב, וקיבל מידע מרשות הרישוי אודות רישום בעלות של כלי הרכב, ולכן לא היה כל צורך בחקירה נוספת שתבצע התובעת;

    4)הנתבע הוא זה שניסח את ההסכם.

     

26. לאור האמור לעיל, יש לדחות את טענות הנתבע לגבי פרשנות ההסכם.

     

    תפיסת כלי רכב על דעת התובעת:

27. טוען הנתבע כי היה על התובעת להמתין להוראות שלו לגבי תפיסת כל רכב ורכב, וכי התובעת תפסה את כלי הרכב על דעת עצמה.

    סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן:

    1)בהסכם ובכתב ההסמכה אין כל הוראה או תנאי בו הגביל הנתבע את התובעת בתפיסת כלי רכב בהוראה מיוחדת של הנתבע לתפיסת כל רכב ורכב. ההיפך מכך עולה מההסכם ומכתב ההסמכה;

    2)אמנם במייל מיום 2.10.11 ביקש הנתבעת מהתובעת לעצור את התפיסות לאותה עת, אך לאחר מכן במהלך תפיסות כלי הרכב היו חילופי מיילים ומכתבים בין התובעת לבין הנתבע, ורק במקרה אחד טען הנתבע כלפי התובעת שהיא תפסה את הרכב בניגוד להוראותיו. לגבי יתר כלי הרכב אין כל טענה כזו בזמן אמת. עובדה זו מלמדת שהתובע ידע בזמן אמת על תפיסות כלי הרכב ולא אמר מאומה, דבר המלמד שתפיסות כלי הרכב היו על פי הוראותיו, גם לאחר שביקש עצור את תפיסות כלי הרכב;

    3)ביום 2.11.11 שלח מר בן עזרא (לפני הסמכתו לעו"ד) הודעת מייל לתובעת (לידי מר קימרון) שתוכנו כדלקמן:

    "טל שלום,

    אני מבקש רשימה עדכנית של כל כלי הרכב שנתפשו על ידכם, וכן רשימת כלי הרכב ששוחררו.

    זה נחוץ לי בהקדם בכדי להכין רשימה עדכנית של הרכבים שעליכם לתפוש."

    במכתב זה אין כל טרוניה של הנתבע או מי שבא מכוחו על כך שהתובעת תפשה כלי רכב בניגוד להוראותיו. כן מעיד מייל זה כי נכון ליום 2.11.11 היה ההסכם שבין בעלי הדין בתוקף;

     

    המועדים של תפיסת כלי הרכב:

28. טוען הנתבע כי התובעת תפסה כלי רכב לפני מועד החתימה על ההסכם, ומועדים שלאחר ביטול ההסכם בינו לבינה.

    סבור אני שיש לדחות טענה זו. נספח ה' לכתב התביעה כולל נתונים אודות תפיסת כלי הרכב אודותם נסובה התביעה. בהתאם לנספח זה, כלי הרכב נתפסו בחודש אוקטובר 2011, לאחר חתימת ההסכם ולפני סיום היחסים החוזיים שבין בעלי הדין, למעט רכב מסוג ב.מ.וו מס' רישוי 62-027-16 שנתפס ביום 15.8.11. אך לגבי רכב זה שלח הנתבע לתובעת מכתב שתוכנו כדלקמן:

    "בהמשך לשיחתנו, אשא בתשלום עבור הגרירה ככל שיידרש, תוך התחשבנות פנימית עם חברתך.

    אודה על שחרורו הדחוף של הרכב."

    מכתב זה מלמד שהיחסיים החוזיים בין התובעת לבין הנתבע החלו עוד לפני החתימה על ההסכם. המייל של מר בן עזרא מיום 2.11.11 מעיד על כך שההסכם שנחתם בין הצדדים היה בתוקף נכון ליום 2.11.11, וכל כלי הרכב עליהם נסובה התביעה ואשר נתפסו בחודש אוקטובר 2011, נתפסו בתוך תקופת ההסכם ולפני ביטולו הנטען.

     

    רשלנות הנתבע וטענת אשם תורם של התובעת:

29. בית המשפט של פירוק עמד על רשלנות הנתבע בכך שלא ביקש את אישור בית המשפט של פירוק להסכם שחתם עם התובעת. בעת שבית המשפט של פירוק אישר לתובעת לנקוט בהליכים משפטיים נגד הנתבע ציין זאת במפורש, וגם קבע שאינו פוסק כל שכר לתובעת, למרות שהעבירה כלי רכב שתפסה לעו"ד ארז חבר, מכיוון שהנתבע לא ביקש את אישור בימ"ש של פירוק להסכם, וממילא אינו פועל על פי ההסכם.

     

30. על הנתבע כמפרק זמני סביר של חברה היה לבקש מבית המשפט של פירוק אישור מבית המשפט של פירוק על כל פעולה ופעולה. כמו כן, מאחר והיו בידיו כל המסמכים של חב' סנטרל ומידע מרשות הרישוי לגבי כל רכב ורכב, היה עליו להגיש לבית המשפט של פירוק בקשה מפורטת לתפיסת כל רכב ורכב, כאשר בבקשה כזו היה צריך לפרט את כל המידע אודות כל רכב ורכב. הגשת הבקשה והחלטות בית המשפט, היו יכולות להיות הגנה לנתבע שפעל באופן סביר. משלא פעל כך הנתבע, הרי שלא מילא אחר חובת הזהירות שלו כלפי בית המשפט של פירוק, כלפי התובעת, כלפי בעלי כלי רכב וכלפי עצמו.

     

31. אמנם בהסכם הסכימו הצדדים ששכרה של התובעת ישולם מתוך כספי הפירוק, אך רשלנותו של הנתבע היא זו שמנעה מהתובעת לקבל את שכרה מתוך כספי הפירוק.

     

32. הנתבע טען שיש לייחס לתובעת אשם תורם. סבור אני שיש לדחות טענה זו, שכן התובעת כחברה ביצועית הייתה רשאית לסמוך על המצגים אותם הציג בפניה הנתבע, במיוחד כאשר הציג בפניה את ההחלטה למינויו למפרק זמני של חב' סנטרל ואת ההסמכה שניתנה לו לתפוס את כל רכושה של חב' סנטרל, לרבות כלי רכב. על כן, אין לייחס לתובעת כל אשם תורם.

     

33. לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובעת הוכיח את עילת התביעה שלה כלפי הנתבע.

     

    שאלת הנזק:

    תשלום עבור תפיסת כלי הרכב ואחסונם:

34. בהסכם הסכימו הצדדים שתמורת כל רכב שתאתר התובעת, תתפוס אותו ותאחסן אותו היא תקבל את הסך 6,500 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו את הסך 7,540 ₪.

     

35. מהשוואת מספרי כלי הרכב אודותם נסובה התביעה ניתן להיווכח כי כמעט כולם רשומים במכתב ההסמכה, למעט רכב מס' 74-079-57 מסוג מזדה 3, הרשום בהודעה של הנתבע לתובעת שכותרתה "רשימה ודאית של מכוניות שיש לתפוס".

     

36. כפי העולה מחומר הראיות, התובעת תפסה ואחסנה 22 כלי רכב. רכב אחד מתוך ה-22 לא הייתה התובעת צריכה לתפוס. במספר מקרים גבה הנתבע את השכר שהייתה צריכה לקבל התובעת. על כן זכאית התובעת לקבל מהנתבע את הסך 156,450 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

     

    העברת הסך 7,540 ₪ שקיבל לידיו הנתבע עבור התובעת:

37. התובעת תובעת מהנתבע את הסך 7,540 ₪ שהופקדו בידיו עבורה.

     

38. סכום זה כלול כבר בסך 156,450 ₪ הנ"ל, ואין לפסוק אותו פעמיים.

     

     

     

    פיצויים בגין פגיעה בשם הטוב, פגיעה במוניטין ובזבוז זמן של התובעת:

39. התובעת תבעה פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב, פגיעה במוניטין ובזבוז זמנה של התובעת בגין דרישות מערכת המשפט להתייצבותה במספר דיונים בשל תפיסת כלי הרכב.

     

40. התובעת לא הביאה ראיות אודות שמה הטוב ולגבי המוניטין שהיו לה ואשר נפגעו ומה הייתה מידת הפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה. על כן לא ניתן לכמת את הנזק בראש נזק זה.

     

41. התובעת לא הגישה ראיות אודות הוצאותיה בגין התייצבות בבית המשפט בגין תפיסת כלי הרכב. על כן אין לפסוק לה כל סכום שהוא בגין נזק זה.

     

    הקטנת הנזק:

42. הנתבע טען שעל התובעת היה להקטין את נזקיה. סבור אני שיש לדחות טענה זו, שכן הנתבע לא הוכיח כיצד היה על התובעת להקטין נזקיה. מעיון בחומר הראיות עולה שהתובעת ניסתה להקטין נזקיה באמצעות פנייה לבית משפט של פירוק, אך ניסיונות אלו לא צלחו, עקב מחדלי הנתבע.

     

    קיזוז:

43. התובע טען שיש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע את הנזקים שנגרמו לו. התובע לא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו ממעשי התובעת, וגם לא הוכיח את הסכום אותו יש לקזז. לכן יש לדחות טענתו זו.

     

    הוצאות המשפט:

44. לגבי פסיקת הוצאות משפט, יש לקחת בחשבון את התנהגותו של הנתבע במהלך כל המשפט, אי הגשת כתב הגנה במועד, אי התייצבותו לדיונים ואת הארכת הדיונים שלא לצורך. מצד שני יש לקחת בחשבון את האיחור הניכר ביותר של התובעת בהגשת סיכומיה.

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובעת כדלקמן:

    1)את הסך 156,450 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (8.2.12) ועד ליום התשלום בפועל;

    2)את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אגרת המשפט תחושב על הסך 156,540 ₪;

    3)שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, ט' טבת תשע"ח, 27 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.