עורך הדין הוסמך לתפוס את כלי הרכב הרשומים על שם החברה וחתם לשם כך על חוזה עם חברת שירותי הוצאה לפועל. הדבר היחיד ששכח הוא לקבל את אישור בית המשפט – עניין שהיה קריטי במקרה הנוכחי.
בית משפט השלום ברמלה הורה לעורך-דין ששימש מפרק זמני של חברה לשלם כ-156,450 שקל לחברת "א.ט. שירותים משפטיים", שעמה שיתף פעולה בתפקידו, לאחר שהתרשל כלפיה ולא שילם לה כספים שעליהם התחייב בחוזה.
הפרשה החלה ב-2011, כאשר עורך הדין הגיש בביהמ"ש המחוזי בלוד בקשה בשם 18 נושים, לפרק את "חברת סנטראל קאר יד ראשונה" ולמנות אותו כמפרק זמני. ביהמ"ש אישר את מינויו הזמני וקבע כי הוא רשאי לנקוט כל פעולה לתפיסת רכוש החברה.
לאחר מכן עוה"ד חתם על הסכם עם "א.ט" – העוסקת במתן שירותי הוצאה לפועל – במסגרתו היא התחייבה לתפוס ולאחסן את רכביה של "סנטרל". הצדדים הסכימו שתמורת כל רכב שהחברה תתפוס ותאחסן היא תקבל 6,500 שקל.
לאחר החתימה, עוה"ד העביר ל"א.ט" רשימה חלקית של כלי רכב , והחברה תפסה ואחסנה 22 רכבים. בשלב מסוים הוא ביקש ממנה לשחרר 7 כלי רכב מבלי לקבל עבורם את הכסף, ולאחר שקיבלה תביעות רבות עקב תפיסת הרכבים בית המשפט הורה לה לשחרר 7 רכבים נוספים – גם הפעם ללא תמורה.
בהמשך (2012) ביהמ"ש נתן צו פירוק ל"סנטרל", ואף החליט למנות מפרק זמני אחר במקום עורך הדין.
בשלב זה "א.ט" נדרשה להעביר לחזקתו של המפרק החדש את כלי הרכב שתפסה, מבלי שקיבלה תמורה כלשהי מהמפרק הקודם.
באותה שנה ביהמ"ש המחוזי (שעסק בתיק הפירוק) דחה את בקשתה לעכב את כלי הרכב אצלה עד שתקבל את מה שמגיע לה, וציין כי היא תצטרך לפעול נגד עורך הדין בהליכים אחרים, תוך שציין כי עורך הדין "לא ביקש ולא קיבל את אישור בית המשפט, וממילא בוטל מינויו עקב מחדליו כבעל תפקיד".
בעקבות זאת הגישה "א.ט" את תביעתה לפיצויים נגד עורך הדין.
לא מילא את חובתו
"בית המשפט של פירוק עמד על רשלנות הנתבע בכך שלא ביקש את אישור בית המשפט של פירוק להסכם שחתם עם התובעת", כתב השופט הבכיר זכריה ימיני, שהכריע לטובת התובעת לאחר שניתח את עדויות הצדדים.
השופט דחה את טענת הנתבע שלפיה התובעת תפסה כלי רכב על דעת עצמה אפילו שהייתה אמורה להמתין להוראות שלו לגבי תפיסת כל רכב ורכב. "בהסכם ובכתב ההסמכה אין כל הוראה או תנאי בו הגביל הנתבע את התובעת בתפיסת כלי רכב... ההיפך מכך עולה מההסכם ומכתב ההסמכה", כתב.
השופט הוסיף כי "הגשת הבקשה והחלטות בית המשפט, היו יכולות להיות הגנה לנתבע שפעל באופן סביר. משלא פעל כך הנתבע, הרי שלא מילא אחר חובת הזהירות שלו כלפי בית המשפט של פירוק, כלפי התובעת, כלפי בעלי כלי רכב וכלפי עצמו".
בהמשך פסק הדין, השופט דחה בין היתר את טענת הנתבע שיש לייחס לתובעת אשמה כלשהי, והבהיר שכחברה ביצועית, היא הייתה רשאית לסמוך על המצגים שהציג בפניה הנתבע.
עם זאת, השופט דחה את תביעת התובעת לפיצויים בגין פגיעה בשמה בטוב, בנימוק שהתובעת לא הביאה כל ראיה לכך שאכן הייתה פגיעה כזו, שגרמה לנזקים כלשהם.
לאחר שניתח את כמות הרכבים והשכר המגיע לה, השופט הורה לעורך הדין לשלם לתובעת 156,450 שקל, בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד רוני סובוטקה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.