בפניי הונחו ארבע תובענות:
תמ"ש 13231-05-15 – תובענה להגדלת מזונות
תמ"ש 13184-05-15- תביעה כספית בגין הפרת הסדרי ראיה וביטול סעיף בפס"ד
תמ"ש 13277-05-15- תביעה כספית בגין חובות עבר
תמ"ש 13138-05-15 – תביעה נזיקית על סך 300,000 ₪ בטענת ניכור הורי
בהינתן כי עסקינן באותם צדדים ומערכת עובדתית נטענת, להלן רקע כללי ולאחריו התייחסות פרטנית לכל תיק ותיק.
רקע כללי
- א. התובעת והנתבע (להלן גם: "האב" ו- "האם" בהתאמה) נישאו זה לזו לראשונה
בשנת 1996; ביום 21.12.2003 חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר אושר על ידי ביהמ"ש המחוזי בתל אביב והתגרשו בשנת 2004 .
ב. בשנת 2006 נישאו הצדדים זה לזו בשנית ובשנת 2008, התגרשו בשנית. ביום
6.10.2008 טרם הגירושין השניים, חתמו הצדדים על הסכם גירושין ; ההסכם אושר
על ידי בית המשפט ביום 12.11.2008 (להלן : "הסכם הגירושין").
ג. מנישואי הצדדים נולדו שלושה ילדים: -- יליד 99, -- ילידת 02 ו- --- ילידת 07 .
- א. בהסכם הגירושין נקבע כי שלושת הילדים יישארו במשמורתה של האם וכי האב
ישלם עבורם מזונות בסך 4,300 ₪ לחודש צמוד למדד, כולל מדור ובצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות ואולם ההשתתפות איננה כוללת הוצאות חינוך שכן הוסכם כי "האישה תישא בשאר צרכי הקטינים אם וככל שיהיו והם יכוסו על ידה בלבד".
ב. ביום 02.11.2014 הגיש האב בתמ"ש 2090-11-14 תביעה לביטול חיוב מזונות הקטין
א. בשל מעבר הקטין אליו מיום 27.08.2014 .
בפסק דין שניתן ביום 08.02.2015 נקבע כי חיובו של האב במזונות עפ"י הסכם הגירושין יופחת בשליש וזאת החל מחודש ספטמבר 2014 כך שהאב יחויב לשלם למזונות בנותיו א. וש. סך של 2,810 ₪ לחודש, צמודים למדד.
ג. יוער כי במסגרת תמ"ש 31662-09-10 עתר האב להפחתת המזונות וזאת נוכח קביעה קודמת כי האב ייטול את הקטינים למשך שבועיים ימים בחודש אוגוסט ובמהלך חופשת הקיץ.
בפסק הדין שניתן ביום 23.03.2011 נקבע כי בכפוף לשהיית הקטינים אצל אביהם כמחצית מחודש אוגוסט (שבועיים ימים), יופחת חיוב המזונות בסך של 1,200 ₪ בגין חודש זה וכאמור בתנאי שהאב עומד בהסדרי השהייה (ההצמדה ממועד פסק הדין).
ד. בהמשך ההליכים טענה התובעת כי, החל מיום 06.12.2015 חזר הקטין א. להתגורר עימה ולצמיתות.
עוד לטענת האם, חל נתק מוחלט בין האב לקטין א. הנמשך מחודש נובמבר 2015 ועד היום.
יוזכר כי האם מתגוררת עם שלושת ילדיה בדירת המגורים אשר בבעלותה ברחוב ---- ואינה משלמת משכנתא ו/או דמי שכירות חודשיים בגין הדירה.
תמ"ש 13231-05-15 – תובענה להגדלת מזונות
טענות התובעת
- א. לטענת האם, למעט מספר חודשי עבודה, היא איננה עובדת ולא עבדה במהלך
נישואיה לנתבע. עוד לטענתה היא סובלת מנכות אורתופדית ולפיכך סיכויי השתלבותה בעבודה הינם נמוכים ביותר.
ב. מפנה האם לכך כי דמי המזונות שנקבעו בהסכם בסך 4,300 ₪ עבור שלושת הילדים
,כולל מדור והוצאות מדור וכאשר האם לבדה נושאת בהוצאות החינוך של הילדים
לרבות חוגים וקייטנות. לא זו אף זו, ביום 08.02.2015 הופחתו דמי המזונות האמורים בשליש כך שנותר לחיוב אך דמי המזונות בגין שתי הקטינות ובסך 2,810 ₪ בחודש.
ג. מפנה האם לקביעות ביהמ"ש המחוזי בעמ"ש (ת"א) 1057/09 כי: "פסיקת מזונות מינימאליים ראויה למקרים בהם מוצדק להסתפק בהם. בנוסף דומה כי הגיעה העת להעלות את סכומי הסף אשר נקבעו בפסיקה..." וטוענת כי סכום המזונות אשר אותו משלם האב הינם מתחת למינימום הקבוע בפסיקה.
- א. לטענת האם, עובד האב כחשמלאי מוסמך ומשתכר שכר הגבוה מ- 20,000 ₪ ברוטו
לחודש+ 4,000 ₪ בונוסים וכן זכויות סוציאליוות שונות. בנוסף האב מנהל אחזקה
בחברת הייטק גדולה "---" ומשתכר שם סכומים כספיים נוספים. זאת ועוד,
בבעלות האב דירה ב---- וכן שתי דירות בתל אביב ושטח עסקי המניבים
רווחים גבוהים המגיעים לטענת האם לכ- 20,000 ₪ בחודש.
ב. לטענת האם כאמור, אין לה כל הכנסה מעבודה.
על שם התובעת ומשפחתה רשומים ארבעה נכסים (וכמפורט בהסכם הממון שערכו הצדדים בראשית הדרך) אשר לטענתה בעיקר צוברים חובות שכן אין בני משפחתה מצליחים לאתר שוכרים לנכסים.
ג. לטענת האם, היא זו הדואגת לשלל הוצאות הקטינים לרבות מורים פרטיים, חוגים וכיו"ב. כמו כן חרף מעבר הבן א. לבית אביו, המשיכה האם לממן את הוצאות הילד ולרבות תשלום אירוע בר המצווה, התפילין, התשלום לישיבה בסך של 600 ₪ לחודש וכיו"ב. האם אף שילמה את האבחונים עבור הבן והטיפולים הרגשיים להם הוא נזקק.
ד. בהסכם הגירושין הסכימה האם לתשלום הסכומים האמורים מתוך רצון עז להתגרש ומתוך הנחה כי הקטינים ישהו בבית אביהם זמן לא מבוטל. ואולם בפועל האב אינו עומד בהסדרי השהייה המוסכמים ועושה דין לעצמו ואף את סכום המזונות הנמוך איננו משלם ומאלץ האם לנקוט הליכי גבייה בהוצאה לפועל.
ה. אשר על כן עתרה האם:
(1) להגדיל את תשלום המזונות ולחייב האב במזונות הקטינות על סך 4,320 ₪ לחודש בתוספת מדור רעיוני בסך של 1,500 ₪ המהווה 40% מסך המדור וכן בהוצאות אחזקת הבית בסך 1,650 ₪ לחודש.
(2) נוכח העובדה כי הבן א. שב להתגורר עם אימו החל מיום 06.12.2015, עתרה התובעת לחייב האב בגין מזונותיו על סך 2,400 ₪ לחודש ממועד חזרתו.
(3) כן עתרה האם לחייב את האב רטרואקטיבית במדור רעיוני ואחזקת המדור, החל מיום חתימת ההסכם ביום 06.10.2008 .
(4) לחייב את האב בהוצאות חינוך שנוספו מסוף שנת תשע"ה.
(5) להשיב לאם סך 600 ₪ ששילמה לישיבה ביום 01.09.2014 עבור הקטין וכן לחייב האב בהוצאות החינוך העתידיות של הקטינים.
(6) כן עתרה התובעת לבטל את הסעיף בפסק הדין מיום 11.03.2011 המורה על הפחתת המזונות בחודש אוגוסט בסך 1,200 ₪ וכן לחייב האב להחזיר רטרואקטיבית את סכום ההפחתה שכן לא עמד בתנאי הסדרי השהייה שנקבע בפסק הדין.
טענות הנתבע
- א. לטענת הנתבע, לא טענה התובעת וממילא לא הוכיחה כי קיים שינוי נסיבות מהותי
מאז מתן פסק הדין מיום 12.11.2008 אשר בגינו יש להגדיל את המזונות ומשכך
מדובר בתביעה קנטרנית, טורדנית ונעדרת כל עילה.
ב. לא זו אף זו, בתמ"ש 2090-11-14 , נקבע בפסק הדין שניתן ביום 08.02.2015 כי נוכח
מעבר הבן אל הנתבע, חיובו במזונות עפ"י הסכם הגירושין יופחת בשליש וזאת
החל מחודש ספטמבר 2014 כך שהאב יחויב לשלם למזונות בנותיו א. וש. סך
של 2,810 ₪ לחודש בלבד , צמודים למדד. במסגרת הליך זה טענה התובעת את אותן טענות שמופיעות בהליך שם ובית המשפט כבר פסק כאמור משכך, בסוגיית גובה המזונות יש "השתק פלוגתא" שכן הסוגיה נדונה רק כשלושה חודשים בטרם הגשת התביעה דנן (אשר הוגשה במאי 2015 ).
ג. לטענת הנתבע, התובעת הינה אישה עשירה, בעלת נכסים וממון רב. כבר בשנת 1996 עוד בטרם נישואי הצדדים, חתמו הם על הסכם ממון המבטיח את רכוש האם ולטענת הנתבע, כולל רכוש זה בין היתר:
- דירה ברחוב ----- (דירת מגורי האם והילדים)
- דירה ברחוב ----
- דירה ברחוב ----
- דירה ברחוב ----
- דירה ברחוב ----
- תיק השקעות בשווי מאות אלפי ₪ בבנק ירושלים
- כספי ירושת הוריה המנוחים בסכומי כסף גבוהים.
מן האמור עולה כי לאם חמש דירות בבעלותה, ללא משכנתא במרכז הארץ ולטענת האב, מקבלת התובעת לידיה מדי חודש כ- 16,000 ₪ דמי שכירות מהנכסים.
ד. הסכם הגירושין הראשון שנחתם ביום 21.12.2003 (ואושר על ידי כב' השופטת שטופמן) קבע מזונות שני קטינים על סך 2,600 ₪; לאחר הולדת הבת השלישית ובמסגרת הסכם הגירושין אושר על ידי ביהמ"ש ביום 12.11.2008 , הסכימו הצדדים להעלות את דמי המזונות בגין הולדת ילד נוסף לסך של 4,300 ₪; עינינו הרואות כי אין המדובר בטעות קולמוס שכן דמי המזונות הותאמו לצרכיהם של שלושה קטינים במסגרת ההסכם.
ה. בהמשך למעבר הקטין א. לבית אביו, ניתן פס"ד ביום 08.02.15 הקובע הפחתת שליש מהמזונות בגין המעבר.
- א. בבעלות התובעת כאמור לא פחות מחמש דירות! מדוע יחויב הנתבע בתשלום עבור
מדור רעיוני? שעה שהתובעת מתגוררת בדירה שבבעלותה ויש לה עוד ארבע דירות
נוספות מהן היא מרוויחה דמי שכירות בנוסף לדמי המזונות המשולמים לה על סך
3,200 ₪ (עבור שתי הבנות) כך שהכנסת התובעת מבלי שהיא נאלצת כלל לעבוד עומדת על כ- 20,000 ₪ לחודש. ויוזכר כי האם והקטינים מתגוררים בדירה בבעלותה ללא תשלום דמי מדור.
ב. הנתבע טוען כי את דירתו ב---- בת 2 חדרים בלבד בסך 850,000 ₪ רכש
באמצעות משכנתא והלוואת נוספות; בעניין הנכס הנוסף שבבעלות הנתבע הפנה לכך שכל פירותיו של הנכס אינם בבעלותו וכאמור בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי מיום 17.07.2005 .
עוד טען האב כי הוא מרוויח כ- 10,000 ₪ נטו בחודש ומשלם ממשכורת זו הן הלוואת משכנתא, הן הלוואות שונות, הן מזונות והן צרכיו שלו.
ג. לטענת האב בכתב ההגנה, הוא משתתף בעלות הטיפולים של הבן וכן נושא בעלות הפסיכותרפיסט ישי בסוק.
תמ"ש 13184-05-15 - תביעה כספית בגין הפרת הסדרי ראיה וביטול סעיף בפסק הדין אשר ניתן ביום 23.03.2011
טענות התובעת
- א. טוענת האם כי האב מפר באופן בוטה את הסדרי הראיה אשר נקבעו בין הצדדים
בהסכם הגירושין ביום 06.10.2008 , הסכם אשר אושר וקיבל תוקף של פסק-דין.
בהסכם נקבע כי האב יראה את ילדיו בכל יום שני ורביעי בשבוע ובכל סופ"ש שני
ואולם הוא לא עמד בהסדרים אלו והגיע לאסוף את הקטינים מתי שרצה מבלי
להקפיד על אשר נקבע וסוכם ואף כאשר נטל את הקטינים- השיבם מוקדם מאשר
נקבע הוראות ההסכם.
ב. ביום 23.03.2011 נקבע כאמור כי האב ייטול את הקטינים למשך שבועיים בחודש אוגוסט ובגין כך יהא רשאי לקזז 1,200 ₪ ממזונות הקטינים. אולם האב הפר חוזר והפר את הסדרי השהייה ואף הגדיל לעשות ופעל בלשכת ההוצאה לפועל להפחית את דמי המזונות בחופשת הקיץ וחרף ההפרה.
ג. במשך שנתיים מיום 19.08.2012 ועד לחודש אוגוסט 2014 נמנע האב מלהיפגש עם בנו הקטין א. ולקחת אותו כמוסכם בהסכם הגירושין והוא אף לא נכח בטקס בר המצווה של בנו. לאחר חידוש הקשר בין האב לקטין, נהג האב בהסתה קשה כנגד האם והביא לנתק בינה לבין בנה.
ד. לטענת האם יש לחייב את האב בגין השנתיים בהם לא פגש את הקטין א. בסך של 144,000 ₪ (לפי 500 ₪ לכל מפגש כפול 12 פעמים בחודש).
בנוסף על האב היה לפגוש את הקטינים בכלל ואת הקטין א. במחצית מהחגים וכן שבועיים בחופש הגדול לפיכך יש לקנוס את האב ב- 30 ימים סה"כ כול 500 ₪ לשנה; החיוב בגין שנתיים- 30,000 ₪ .
ה. כן מבקשת האם לבטל את הסעיף בפסק הדין מיום 11.03.2011 המורה על הפחתת מזונות בסך של 1,200 ₪ ממזונות חודש אוגוסט הואיל והאב לא עמד בהסדרי הראייה ועל כן יש להגדיל את סכום המוזנות ב- 1,200 ₪ רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה.
טענות הנתבע
- א. הנתבע טוען כי הוא מקיים בקפדנות ובדווקנות את הסדרי הראיה שבינו לבין
הקטינים. גם בתקופה שלא נפגש עם הבן א. נוכח סירובו, המשיך האב להיפגש עם שתי הבנות הקטינות.
ב. כאמור ביום 27.08.2014 עבר הקטין א. להתגורר עם אביו מיוזמתו ומרצונו החופשי. במשך כשנה וחצי כלל לא טרחה התובעת לקיים הסדרי השהייה עם א. ו/או להגיש תביעה להסדרי שהייה עימו.
באשר לתקופת הניתוק בין האב לקטין, טען הנתבע כי זה נגרם מפעולות הסתה וניכור מצד האם ומשכך בתקופה שבין 19.08.2012 ועד נובמבר 2013 בחר הקטין שלא להיות בקשר עם אביו ולא להיפגש עימו. לימים ומשבגר הקטין, החליט לחדש את הקשר עם אביו ואף העתיק מגוריו לביתו.
ג. טוען הנתבע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח ולו בבדל ראייה את סכום הפיצוי הנתבע בסך 174,000 ₪ והכל כשהתובעת עצמה איננה בקשר לטענתו עם הבן במשך כשנה.
ד. מטרת פקודת ביזיון בית משפט הינה אכיפה ולא ענישה; הסנקציות שבפקודה הינן אכיפתיות בתכליתן צופות פני עתיד ואינן מזכות בפיצוי עונשי בגין התנהגות בעל הדין בעבר.
אף לו היה בית המשפט מוצא מקום להשית קנס על המפר, הרי שמדובר בקנס לטובת אוצר המדינה ולא פיצוי כספי לתובעת.
תמ"ש 13277-05-15- תביעה כספית בגין חובות עבר
טענות התובעת
- א. לטענת האם, נוהג האב להפר את החיובים המוטלים עליו ועל כן פתחה היא נגדו תיק
הוצאה לפועל אשר עמד נכון למועד הגשת התובענה על סך של 20,000 ₪ .
ב. בהגיע הבן א. למצוות (ספטמבר 2012 ), קיבלה התובעת הבטחה לטענתה כי האב ישתתף בעלות חגיגות בר המצווה ושבת החתן. אשר על כן הפיקה האם חגיגת בר מצווה בעלות של כ- 24,000 ₪ . בנוסף רכשה תפילין לבן בעלות של 3,000 ₪ ;
בנוסף מימנה האם טיול בר מצווה לבנה בעלות של 8,231 ₪ .
ג. בחודש אוגוסט 2014, הגיעה ביתם של הצדדים לגיל בת מצווה ולטענת האם, גם בעלות חגיגה זו לא השתתף האב.
ד. התובעת מפנה לכך שרכשה ריהוט ומזגנים לחדרי הילדים בעלות כוללת של 27,000
₪ וכי על הנתבע להשתתף במחצית הוצאות אלו.
ה. התובעת טוענת כי שילמה את כל הוצאות החינוך של הקטינים לרבות שיעורי עזר,
קייטנות, תלבושת, חוגים, טיולים בסך כולל של כ- 53,317 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) ועל כן על האב להשיב לה מחצית מהסכום האמור וכן 600 ₪ אשר שילמה כתשלום לישיבה עבור הקטין א. ביום 01.09.2014 (ואשר מחודש זה קוזזו כבר מזונות הקטין).
ו. מאז חודש אוגוסט 2010 ועד אוגוסט 2014 קיזז האב סך של 1,200 ₪ עבוד חודש
אוגוסט בהמשך לפסק הדין מיום 11.03.2011 וזאת חרף העובדה כי לא עמד בהסדרי
השהייה שנקבעו ועל כן עליו להשיב לאם סך של 4,800 ₪ .
ז. כן עתרה האם לחייב את האב בדמי מדור רעיוני רטרואקטיבית מיום חתימת
ההסכם ביום 06.10.2008 בסכום של 175,950 ₪ .
טענות הנתבע
- א. הצדדים חתמו על הסכם גירושין ביום 06.10.2008 אשר אושר וקיבל תוקף של פסק
דין ביום 12.11.2008 בתמ"ש 27046/96 .
כל דרישות התובעת בכתב התביעה הינן בניגוד ובסתירה לפסק הדין האמור.
ב. בסעיף 6 להסכם הגירושין, תחת הכותרת "מזונות" הוסכם בין הצדדים כי: "הבעל
ישלם לידי האישה למזונות הילדים, למדורם ולסיפוק כלל צרכיהם השונים ללא יוצא מהכלל... את הסך של 4,300 ₪ לחודש, והאשה תישא בשאר צורכי הקטינים אם וככל שיהיו והם יכוסו על ידה בלבד".
ובסעיף 12 להסכם הגירושין: "עם ביצוע הוראות הסכם זה וגירושי הצדדים, מצהירים הם בזה, כי אין להם ולא תהיינה להם זה כלפי זה תביעות או דרישות או טענות מכל מין וסוג שהוא.. מלבד אלו המפורטות בהסכם זה"
בהסכם הגירושין סוכם בין הצדדים מהו היקף חיובו של האב במזונות הקטינים וחיוב זה הועמד על סך של 4,300 ₪ לחודש בתוספת מחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, הא ותו לא ועל כן על התובעת לשאת בכל צרכי הקטינים ולכבד את פסק הדין.
ג. גם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל אשר פתחה האם כנגד האב, ניסתה הראשונה
להונות ולגבות כספים שאינם מגיעים לה, תוך שהיא תובעת הגדלת חוב על סך של
כ- 70,000 ₪ ואולם לאחר שכב' ראש ההוצאה לפועל בחנה את טענות הצדדים,
המליצה ראש ההוצל"פ להעמיד את בקשת התובעת על סך של 313 ₪ בלבד (חלף
70,000 ₪ בבקשה המקורית) וראה החלטת כב' הרשמת גילה גדות בתיק הוצל"פ
20-00087-09-8 , מיום 31.05.2015 .
ד. האב טוען כי הקפיד הקפדה יתרה על הסדרי השהייה ואף שילם את דמי המזונות
בהם חוייב. למרבה הצער האם הסיתה את הבן א. ומשכך מאוגוסט 2012 ועד לנובמבר 2013, בחר הקטין שלא להיפגש עם אביו ואולם משבגר הקטין, החליט על דעת עצמו להעתיק את מרכז חייו לבית אביו.
ה. האב כלל לא הוזמן לחגיגות בר המצווה של הבן א. ואף לא ידע על קיומה, עד כשעתיים לפני שהתקיימה. הנתבע קנה במיטב כספו תפילין למהדרין עבור הקטין אבל התובעת טענה כי אלו אינן כשרות.
מכל מקום, אין להשית על האב תשלום בגין בר מצווה אליה לא הוזמן, בגין תפילין שרכשה התובעת ו/או טיול בר מצווה שהחליטה האם לממן עבור הבן.
כך הם פני הדברים גם באשר למסיבת בת המצווה של הקטינה א. - הנתבע לא הוזמן ולא השתתף במסיבה אשר בה נכחו חבריה לכיתה.
ו. באשר לחיוב המדור טוען האב כי חיוב המזונות שהושת עליו, כולל כבר מדור הקטינים וכי ממילא האישה מתגוררת בדירה בבעלותה ללא כל תשלום (משכנתא וכיו"ב ומשכך לא ברור על איזה מדור רעיוני יש לשלם.
ז. באשר לחיוב בגין מזגנים, ריהוט וכיו"ב טוען הנתבע כי המדובר בהוצאות של האם אשר החליטה לבצע על דעת עצמה ואין כל מקור חיוב בעניין.
תמ"ש 13138-05-15– תביעה נזיקית על סך 300,000 ₪ בטענת ניכור הורי
טענות התובעת
- א. כאמור הבן א. עבר להתגורר עם אביו ביום 27.08.2014 והתנתק מאימו; במועד
הגשת התובענה נטען כי מדובר בנתק של כתשעה חודשים.
ב. לטענת האם, נהג האב להפר את הסדרי השהייה שנקבעו ולא הגיע לפגוש את בנו הקטין. במשך השנים נהג האב באכזריות כלפי הקטין כך ארע אירוע בחודש אוגוסט 2012 אשר בעקבותיו הגיש הקטין תלונה במשטרה כנגד אביו (באמצעות האם) ולמעשה נוצר נתק בין הקטין לאביו למן אותו מועד ועד לחודש אוגוסט 2014 .
ג. כאשר חידש האב קשר עם הקטין בחודש אוגוסט 2014 , סבל הקטין מחסך בדמות אב ונפל לידי אביו "כפרי בשל" וכך גרם האב להסתה קשה כנגד האם.
לטענת האם, נהג האב להזהיר את הקטין כי אימו מקליטה אותו והוא שהביא לניתוק בין האם לקטין. הקטין היה כה מבולבל עד כי נטש את הישיבה וסירב לשתף פעולה עם האם וניסיונותיה ליצור קשר עם הקטין ולבקרו.
ד. לטענת האם, הפר האב חובה חקוקה הקבועה בסעיף 368 ג' לחוק העונשין התשל"ז-1977 בכך שהתעלל בקטין , השפיע עליו לרעה והסית אותו כנגד אימו.
כן הפר את סעיף 36 לפקודת הנזיקין בכך שלא נקט בחובת הזהירות המוטלת עליו ופגע בקשר של האם עם הקטין ופעל בהסתה פרועה ומשכך עתרה לחייב את האב בפיצוי כספי לטובת האם על סך 300,000 ₪ .
טענות הנתבע
- א. לא עלה בידי התובעת להציג ולו אחד מהיסודות לביסוס תביעה נזיקית- לא לגרימת
נזק, לא לביסוס גובה הנזק ובוודאי לא לקשר הסיבתי שבין ההסתה המוכחשת לבין הנזק.
מאז עבר הבן להתגורר עם אביו, לא הגישה האם כל הליך שעניינו קביעת הסדרי שהייה עם הבן- לא במסגרת ההליכים הנ"ל ולא בתביעה אחרת מטעמה.
ב. לטענת הנתבע, נהגה האם באופן בעייתי ומפלה כלפי הקטין א. מפנה הנתבע במסגרת כתב ההגנה למספר אמירות בתסקירי סעד מהם ניתן ללמוד כי האם נהגה בקטין באופן קר ומזניח, חשד לפגיעה נפשית והזנחה, שימוש בכינויי גנאי וכיו"ב.
כך מפנה הנתבע כי למעשה האם היא שהסיתה את הבן דאז לניתוק הקשר וכי כל מעבר של הקטין- הוא פרי ההסתה של האם.
ג. האב מפציר בקטין ליצור קשר עם אימו ולחדש עימה המפגשים. האב ער למצוקת
הבן ונושא בעלות טיפול פסיכולוגי מקיף ללא השתתפות מצד האם.
ד. האם לא פעלה להקטנת הנזק ולא עתרה בהליך כלשהו לקביעת הסדרי שהייה עם הבן. הנזק אשר גרמה האם לקטין משך השנים הוא הגורם לכך שהבן מסרב להיות עימה בקשר ואין המדובר במעשה או מחדל של האב.
דיון
- א. פסק דין למזונות הוא פסק דין שביצועו הולך ונמשך בעתיד וככזה, הוא מסווג כעילה
הולכת ומתמשכת (פרופ' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, 284 (1991).
משכך אין פסק הדין למזונות מהווה מעשה בי-דין סופי (בין אם ניתן לאחר שמיעת ראיות ובין אם עפ"י הסכמות).
ההלכה הפסוקה מורה, כי מקום שמתרחש "שינוי נסיבות מהותי" ניתן לעיין בפסק הדין מחדש: "פסק דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך... נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר כאמור, רק לאותם מקרים בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר.. מבחינה זו אין שוני בין פסק דין שהושג על יסוד הסכמה לבין פסק דין שיכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות" (ראה-ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187).
ב. מוסיפה ההלכה וקובעת, כי על הטוען לשינוי הנסיבות (קרי: התובע), להוכיח שינוי
נסיבות מהותי, ועליו להיות כזה שלא נצפה ולא ניתן היה לצפותו מראש, עת החתימה על ההסכם. על כן, על העותר מוטל נטל ההוכחה להציג את השוני בין המצב ששרר עת אושר ההסכם לבין המצב השורר במועד הגשת התובענה ובירורה ולהצביע על השוני שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש.
ראה לעניין זה: דבריו של כבוד השופט משה דרורי בבר"ע ( ירושלים ) 305/08 פלוני
נ' אלמוני (פורסם בנבו) פס"ד מיום 12.6.09 ; תמ"ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ'
י.ק [פורסם בנבו] פס"ד מיום 11.1.16 ; ע"א 511/78 דלהרוזה נ. דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 ; ע"א 88/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט (1) 215).
ג. לא זו אף זו, אין די בכך שארע שינוי נסיבות בין המועדים האמורים אלא נקבע כי
רק נסיבות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על
עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או
לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם
ממנה – יהוו את השינוי המהותי הדרוש בדין לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור
המזונות ע"י בית המשפט.
ד. בע"א 442/83 קם נ. קם, פ"ד לח(1) 761 נפסק כי שינוי מסוג ייעשה רק במקרים
נדירים וגם זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:
- לא יהיה צודק להשאיר פסק הדין על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי.
- מראש, הותירו הצדדים, במפורש או מכללא, פתח לשינוי נסיבות.
- מבקש השינוי פעל בתום לב (ראה עמוד 767 לפסה"ד).
יוצא איפוא כי התנאי הראשון לשינוי גובה החיוב הוא כי עקב שינוי הנסיבות, לא יהיה זה צודק להשאירו על כנו, או שאכיפתו תהא בלתי צודקת לחלוטין וכדברי כב' השופט שמגר בע"א 442/83 האמור:
"מגמת היסוד היא האיזון בין שני אינטרסים, היינו בין אינטרס הסופיות של פסק הדין לבין האינטרס, שלא יישאר על כנו פסק-דין, שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין"
ה. נודעת אבחנה בין מזונות שנקבעו בהסכם, לבין מזונות שנקבעו על ידי בית המשפט לאחר שמיעת ראיות. במיוחד כאשר מדובר בתובענה לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם בין ההורים- התערבות בית המשפט תעשה במקרים חריגים בלבד .
מקום שנחתם הסכם בין הצדדים, לא יטה בית המשפט להתערב אלא אם מדובר במצב בלתי נסבל באופן בולט לאחד הצדדים המתקשרים, בשל נסיבות שלא ניתן היה לצפותן מראש, בעת חתימת ההסכם וראה לעניין זה המקורות דלעיל .
לאמור לעיל יש להוסיף את חשיבות עקרון העל בדבר היציבות והוודאות החוזית-משפטית בין ההורים לרבות עקרון כיבוד הסכמים.
יפים לענייננו דבריו של כב' השופט א. זגורי בתמ"ש (נצ') 8879-12-15 י.ר.ר. נ' ד.ר. (פורסם בנבו), פס"ד מיום 14.02.2016 :
"יש הכרח משמעותי לקבוע משקל ניכר לסופיות הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין, על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים וזאת בשל החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים".
ברי, כי יש לייחס משקל ניכר לערך של סופיות הליך שהסתיים בהסכם פשרה, שכן
ההגנה על ערך זה חיונית וזאת כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים כי הסכם הפשרה א.ו הגיעו יסיים את ההליך. הצורך להגן על אינטרס זה הוא זה המבהיר הצורך להצביע על טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו מסקנה כי דין ההסכם להתבטל.
היטיב לבטא זאת כב' השופט אור בע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש פ"ד נא(1), 577 בעמוד 593:
"תכונה מרכזית של הסכמי פשרה...היא הסופיות שלהם. בשל כך נקבע בהסכמי פשרה...כי יש בהם הסדר סופי ומוחלט של הסכסוך בין הצדדים. קביעה כזו משקפת את ציפיותיהם של הצדדים להסכמי פשרה...יש בכך כדי להצביע על הצורך בקיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל"
יוצא אפוא, כי יש לנסות ולהקנות להסכם הגירושין יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט.
נכונים דברים אלו על אחת כמה וכמה עת מדובר בהסכם גירושין, אשר קושר
בין הסכמות בנושאים שונים לעניין הגירושין ולעתים ויתורים הנראים לעניין מבחינה אובייקטיבית חד צדדיים מקבלים איזון עת מבינים האינטרסים אשר היו חשובים לכל אחד מהצדדים בעת ניהול המשא ומתן.
לעתים, בן זוג אשר חפץ מאוד בגירושין יהא מוכן באותו שלב לעשות ויתורים רכושיים מרחיקי לכת מבחינה אובייקטיבית ,ויתורים אשר החישו את הפירוד והגירושין, אותו בן זוג לא יוכל להישמע לאחר הגירושין כי הרכוש לא אוזן בחלקים שווים ולבקש לבטל ההסכם.
וכך לעניין זה בבג"צ 4407/12 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים (פורסם בנבו), פס"ד מיום 07.02.2013:
"מזונות הילדים כחלק בלתי נפרד מהמערך הכולל של ההסדר: קשה לבודד את עניינם של הקטינים, ובעיקר את נושא מזונות הקטינים, מכלל נושאים הרכושיים והממוניים שבהסכם הגירושין. הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם....מכאן, שההפרדה בין מזונות הילדים לבין מכלול הנושאים בהסכם הגירושין, היא לעיתים קרובות הפרדה מלאכותית"
וראה גם סעיף 3 לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר בע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (פורסם בנבו), פס"ד מיום 13.6.94 :
"בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישום, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט.
סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם."
כן ראה:
ע"א 103/83 מנשה נ' מנשה, פ"ד לח(4) 635; א. גריידי, הסכם ממון וגירושין-אישור וביטול, בעמוד 145; ע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אטראש א.אס ואח', פ"ד נא(1), 577 בעמ' 594-595; רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור ואח', פ"ד נו(1), 577.
- א. יחד עם זאת, הסכמים אשר קיבלו תוקף של פסק דין אינם חסינים באופן מוחלט
מפני ביטולם.
הפסיקה הורתה כי כאשר מוגשת תובענה לשינוי מזונות קטינים, יש לבחון האם
הסכומים שאותם מבוקש לשנות, עומדים בקנה המידה של "המזונות ההכרחיים" המקובלים בפסיקה.
כך חברי, כב' השופט א. שני בתמ"ש (ת"א) 45124-02-12 א.ז. נ' ג.ס.(פורסם בנבו), פס"ד מיום 29.05.2013 אשר הגדיר את סכום המזונות ההכרחיים הקבועים בהלכה הפסוקה כ- "קו פרשת המים" ובלשונו:
"קו פרשת המים:
- סבור אני, כי משך הזמן הלכו בתי המשפט וגיבשו מדיניות משפטית ראויה המתייחסת בשונה לפסיקת מזונות שהם נמוכים מן הסך ההכרחי וזאת להבדיל מפסיקת מזונות הגבוהים ממנו. את קו התיחום בין סך נמוך מהמינימום, לבין סך שהוא הסך המינימלי או למעלה מכך מכנה אני "קו פרשת המים" מעברו האחד דין מסוים ומעברו האחר קיים שוני.
- אם רצוני להקדים מסקנה להסבר, אומר, כי אדם אשר חויב בדמי מזונות נמוכים מן הסך ההכרחי וזאת מכוח הסכם (להבדיל מהליך אשר ברר, לפחות אגב קדם משפט, את צרכי הקטין ויכולות הוריו) צריך לראות עצמו כצפוי לדרישה להגדלת סך המזונות לפחות עד לגובה הרף של מזונות הכרחיים.
- שונה הוא המצב לחלוטין, כאשר מדובר בדמי מזונות שהם בגדר הסך ההכרחי או גבוהים ממנו...
אין חולק עוד היום בכך שאב החייב במזונות ילדו, בין מכוח הדין האישי ובין מכוח החוק, אינו יכול לעבור את מה שכיניתי קו פרשת המים של הסך ההכרחי אל התחום הנמוך ממנו ללא הצדק אובייקטיבי ומשמעותי (וראה ע"מ 789/05 ע.ד. נ' ע.י. (פורסם במאגרים משפטיים) [פורסם בנבו])."
ב. בבג"צ 4407/12 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ואח' (פורסם בנבו), פס"ד מיום
07.02.2013, עת בחן כב' השופט י. עמית ההבחנה בין תביעה להגדלת מזונות לבין
תביעה עצמאית של הקטינים הפנה הוא וקבע גם:
"הגענו אפוא למסקנה שהפסיקה אוחזת עדיין במבחן הבדיקה המהותית. לטעמי, הבדיקה המהותית היא דו-שלבית:
בשלב הראשון יש לבחון האם התקיים דיון ענייני במזונות הקטינים. כאמור, בהיעדר אינדיקציה לסתור, נקודת המוצא היא שבית המשפט בחן גם את עניינים של הקטינים כאשר אישר את הסכם הגירושין. כוחה של נקודת המוצא "חזק" יותר כאשר בית המשפט אף גילה מעורבות בגיבוש ההסכם. עם זאת, נוכח סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לאשר הסכם גירושין גם מבלי שהוגשה תביעה, חזקה על בית המשפט כי גם במסגרת אישור הסכם שלא היה מעורב בגיבושו, בחן בית המשפט אם יש בהסכם מענה לצרכי הקטינים. אם התמלאה דרישה זו, בכך מסתיים מסענו והתביעה תיבחן במסלול של תביעה לשינוי מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי.
[במאמר מוסגר: מכאן האחריות המיוחדת המוטלת לפתחו של בית המשפט המאשר הסכם גירושין הכולל מזונות ילדים. אישור ההסכם, כשלעצמו, מפחית כאמור הסיכוי לתביעה עצמאית].
בשלב השני יש לבחון האם בפועל הקטינים אכן קופחו בסכום המזונות שנפסק לזכותם בעת אישור הסכם הגירושין.
במסגרת זו, על בית המשפט לבחון את גילו של הקטין, צרכי הקטין הבסיסיים, צרכיו המיוחדים והכנסות כל אחד מההורים. ככל שנמצא כי הקטין לא קופח במזונותיו, הרי שאין טעם "לפתוח" את ההסכם, אף אם לא נתמלאה הדרישה הראשונה של דיון ענייני במזונות הקטינים.
עם זאת, במקרה של קיפוח מהותי הזועק על פניו לגבי מזונות הקטין, מה לי תביעה עצמאית ומה לי תביעה להגדלת מזונות, בשני המקרים, שומה על בית המשפט לבחון מחדש את מזונות הקטין. תימוכין לכך אני מוצא בדבריו של המלומד פנחס שיפמן בספרו דיני המשפחה בישראל כרך ב (1989). המחבר גורס כי נדרשת רביזיה בפסיקה על מנת להחזיר את האיזון בין הצורך בכיבוד ההסכם לבין הצורך בהגנה על הילד. המחבר אינו מבחין לעניין זה בין תביעה עצמאית לבין תביעה להגדלת מזונות עקב שינוי נסיבות:
"אם הקטין יכול לקבל די מחסורו מן האם, לא מתקפחות זכויותיו אם לא ניתנת לו זכות תביעה כלפי האב. לעומת זאת, שלילת זכות התביעה כלפי האב נהפכת לקטין לרועץ, אם אימו איננה מסוגלת לפרנסו כדרוש. לענין זה אין נפקא מינה אם כבר בעת עריכת ההסכם, ברור היה שהילד לא יוכל לקבל את מלוא מזונותיו מן האם וההסדר פסול מראשיתו, או שמא רק עקב שינוי הנסיבות מתבקשת פניה אל האב" (שם, עמ' 267)".
הדגשה בקו תחתון לא במקור – מ.ד.
ג. אף דעתי היא כי במקרה של קיפוח מהותי הזועק על פניו לגבי מזונות הקטין, גם כאשר התנהל דיון במזונותיו, יש להכיר בתביעה כתביעה עצמאית ולבחון את מזונות הקטין מחדש (ראה בבג"צ 4407/12, בפסקה 19).
בחינת מבחן התוצאה – האם קופח הקטין במזונותיו – ובכל מקרה לגופו מביאה לדידי פתרון הולם על בסיס דיון מהותי תחת בחינת המישור הדיוני גרידא.
על בית המשפט לבחון האם אותו סכום מזונות המבוקש לשנותו, מביא לכדי מצב בו
יוותר הקטין עם "סכום מקפח"; היה ומדובר בקיפוח מהותי הזועק על פניו, שומה על בית המשפט לבחון מחדש את מזונות הקטין.
תמ"ש 13231-05-15 – תובענה להגדלת מזונות
- א. כאמור לעיל עיקר טענות התובעת הינו שלא מתקיימים עוד זמני שהות בין האב
לקטינים כפי שהוסכם בהסכם הגירושין וכי הוצאותיה על הקטינים גדולות.
בצדק טען הנתבע בסיכומיו כי לא עלה בידי התובעת להציג שינוי נסיבות מהותי
לאחר מתן פסק הדין ביום 12.11.2008 .
אף לטענת התובעת עצמה, הכנסתה (או העדר השתכרותה כנטען) כיום זהה להכנסתה במועד עריכת ההסכם כמו גם במועד הגשת התביעה בתמ"ש 2090-11-14, שם נבחן תשלום מזונות הבן ונוכח המעבר לאביו. בהליך האמור טענה התובעת את אותן טענות בדיוק כפי שנטענו בתובענה דנן.
בתיק האמור ניתן פסק דין ביום 08.02.2015 המפחית בשליש את שיעור המזונות ובחלוף כשלושה חודשים בלבד, הוגשה התביעה דנן.
אף לטענת התובעת עצמה, אין שינוי במצבת הנכסים אשר בבעלותה (וראה פירוט בסעיף 5 ב' דלעיל) וטענתה כי אינה משכירה בהצלחה את ארבעת הנכסים הנוספים על דירת המגורים , נטענה בעלמא ומבלי להציג כל אסמכתא בעניין.
כן לא נטען כי ארע שינוי בהכנסות הנתבע ו/או במצבת נכסיו וכל טענות התובעת בדבר הכנסה שאינה מדווחת ו/או דירת הנתבע בX הינן טענות ממוחזרות.
לא זו אף זו, במסגרת הסכם הגירושין הראשון בין הצדדים שנחתם ביום 21.12.2003 (ואושר על ידי כב' השופטת שטופמן) , נקבעו מזונות שני קטינים על סך 2,600 ₪; קרי עוד בשנת 2003 ונוכח מצבם הכלכלי של האב והאם, הסכימו אלו לקבע סך של כ- 1,300 ₪ מזונות עבור כל קטין.
מכך ניתן להבין בקורלציה את סכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין משנת 2008, עת העמידו הצדדים מזונות שלושה קטינים על סך של 4,300 ₪ קרי, כ- 1,400 ₪ עבור כל קטין.
לבסוף, לא עלה בידי התובעת להציג שינוי נסיבות הנוגע לצרכי הקטינים קרי, לא הוצגה ראיה בדבר גדילת הוצאותיהם באופן שלא ניתן היה לצפות ונוכח חלוף השנים.
יש גם לזכור, כי לא כל שינוי בנסיבות יביא לאלתר גם להפחתה בדמי המזונות. כך למשל סרבנות קשר של הילדים לא תמיד הצדיקה הפחתת מזונות (ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט(1) 215, 220; ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767) ; ע"מ (י-ם) 597/04 א.ב. נ' ט.ב. (12/12/2004, פורסם בפדאור) [פורסם בנבו] ).
עוד יוער כי על מבקש השינוי לפעול בתום לב ובניקיון כפיים (ראה הלכת קם לעיל).
ב. מעדויות הצדדים בפניי, לא הצלחתי לגבש תמונה אובייקטיבית ובאשר להסדרי השהייה בין האב לשתי הקטינות- האם ההסדרים מקוימים כסדרם ובאם לאוו- האם זה כתוצאה מלו"ז הבנות ובאמצעות קשר ישיר עם הבנות (שלא דרך האם).
לאורך עדות התובעת ועדות הנתבע- אחז כל אחד בגרסתו ומבלי שהוצגו בפניי ראיות ברורות מתי פגש האב את הקטינות ומתי לא- למעט מספר מסרונים הדדיים ויוזכר כי הצדדים העידו בפניי במחצית השנייה של שנת 2016 והתייחסו לאירועים בשנת 2012 בקירוב תוך ניסיון להציג מסרונים משנת 2012 ולהתפלפל מה משמעותם.
על כן לא מצאתי מקום לקבל את טענות התובעת אשר היא הנותנת, בדבר אי קיום הסדרי השהייה עם הקטינות וכי הדבר מהווה שינוי הנסיבות המיוחל.
ג. באשר לבן א., אין חולק כי הקשר בינו לבין אביו נותק בחודש אוגוסט 2012 . לטענת האם נמשך הנתק האמור עד לחודש אוגוסט 2014 , או אז החליט הבן לבצע מעבר חד ולעבור להתגורר עם אביו.
לטענת האב, הנתק בינו לבין הקטן נמשך רק עד לחודש נובמבר 2013 בקירוב ואולם דווקא גרסת האם עומדת בהלימה לראיות שהונחו בפניי ולרבות עדויות הצדדים כמו גם התשלומים בגין הוצאות החינוך שבוצעו עבור הבן על ידי האם בתקופת הנתק.
אשר על כן, נחה דעתי לקבוע כי הבן א. היה בנתק מוחלט מאביו במשך כשנתיים ימים כאמור לעיל- 08.2012-08.2014.
ד. עוד אין חולק כי הבן עבר להתגורר עם אביו בחודש אוגוסט 2014 ומשכך במסגרת ההליכים המשפטיים, הופחתו דמי המזונות שנקבעו בהסכם בשיעור של שליש ובסך של 1,490 ₪ לחודש, החל מחודש ספטמבר 2014 כך שהאם המשיכה להיות זכאית למזונות עבור שתי הקטינות בלבד ובסך של 2,810 ₪ לחודש (כל הסכומים צמודי מדד).
גם מעבר זה לא האריך ימים ולטענת האם, שב הבן להתגורר עימה עוד ביום 06.12.2015 קרי הקטין א. התגורר עם אביו כשנה ושלושה חודשים ואשר במהלכם כמעט ולא התקיים קשר בין הקטין לבין אימו.
האב טען כי הקטין לא שב לבית אימו וכי שהה במקומות אחרים- הן בבית אחותו למחצה- כ' והן בבית אחות הנתבע הגב' א.מ. אשר הגיעה להעיד בפניי וטענה כי הקטין חי בביתה כשלושה חודשים ועד לינואר 2016 (ראה עמוד 53 לפרוטוקול מיום 14.07.2016, שורה 28 ).
גרסת האם אף במקרה זה היתה אמינה עליי ואף אם תקופה קצרה ביותר נהג הקטין לבקר בבית קרוביו ו/או אחותו למחצה, הרי שמקום מגוריו הקבוע הינו בית התובעת ולמעשה הקטין ניתק (שוב ) קשר עם אביו והעתיק את בסיס האם לדירת התובעת.
מראשית שנת 2016 ועד למועד הגשת הסיכומים לכל הפחות, לא פגש האב את הקטין ושוב למרבה הצער, קיים נתק מוחלט בין השניים (וראה גם עדות האב בעניין בעמוד 67 לפרוטוקול מיום 14.07.2016 , שורות 11-19 ).
אשר על כן, נחה דעתי לקבוע כי הבן א. התגורר אצל אביו החל מחודש אוגוסט 2014 ועד לסוף חודש נובמבר 2015 ובמהלכן כמעט ולא התקיים קשר עם האם (וראה עתירתה בתמ"ש 13184-05-15) קרי כשנה ושלושה חודשים.
החל מינואר 2016 ועד הגשת הסיכומים לפחות, הקטין שוב בנתק מוחלט מאביו.
אשר על כן מורה כי החיוב בגין מזונות הקטין א. (כפי שנקבעו בהסכם הגירושין וכפי שהופחתו בפסק הדין בספטמבר 2014), יושבו על כנם החל מיום 06.12.2015 .
דמי מזונות העבר של הקטין א. (החל מיום 06.12.2015 ועד היום) ישולמו לידי האם ב-10 תשלומים שווים ועוקבים אשר יצטרפו לדמי המזונות השוטפים.
ה. כאמור לעיל בפסק הדין שניתן ביום 23.03.2011 נקבע כי בכפוף לשהיית הקטינים אצל אביהם כמחצית מחודש אוגוסט (שבועיים ימים), יופחת חיוב המזונות בסך של 1,200 ₪ בגין חודש זה וכאמור בתנאי שהאב עומד בהסדרי השהייה.
אין חולק כי בחודש אוגוסט 2012 ואוגוסט 2013- הקטין א. לא שהה עם אביו ולא היה עימו בקשר.
בחודש אוגוסט 2014 עבר הקטין להתגורר עם אביו וכך היה גם באוגוסט 2015 ואולם החל מחודש אוגוסט 2016- שוב נתק בין הקטין לאביו.
בהינתן כי פסק הדין האמור התייחס לשהות שלושת הקטינים אצל אביהם למשך שבועיים ימים, הרי שבמועדים הנקובים דלעיל של הנתק, לא רשאי היה הנתבע לקזז את הסך של 1,200 ₪ .
לא עלה בידי התובעת להראות כי בתקופה בה התגורר הקטין אצל אביו, לא נטל האחרון את הקטינות א.ו בחודש אוגוסט.
אשר על כן אני מורה כי האב ישיב לידי האם את הסך של 1,200 ₪ שקוזזו בגין חודש אוגוסט 2012, בגין חודש אוגוסט 2013 , חודש אוגוסט 2016 וחודש אוגוסט 2017 (באם קוזזו); הקיזוזים שבוצעו בגין חודש אוגוסט 2014 וכן אוגוסט 2015, בדין המה.
הסכום האמור אשר קוזז שלא בדין ובגין ארבעה חודשי אוגוסט, ישולם לידי האם בארבעה תשלומים שווים ועוקבים, אשר יצטרפו לדמי המזונות השוטפים.
- א. בהמשך למסגרת הנורמטיבית אשר נפרשה באריכות דלעיל הרי שלא עלה בידי
התובעת להציג שינוי נסיבות מהותי, החל ממועד פסק הדין.
השינוי כאמור לא הוצג בשיעור הכנסותיה, במצבת נכסיה, לא בשיעור הכנסות הנתבע וגם לא שינוי בצרכי הקטינים עצמם.
יחד עם זאת, מצאתי מקום להתערב בשיעור דמי המזונות שנקבע בהיבט של הוצאות החינוך של הקטינים וזאת משני טעמים:
האחד וכאמור לעיל, נוכח פסיקה ענפה נראה כי קביעה של 4,300 ₪ לחודש עבור שלושה קטינים ומבלי להשית את הוצאות החינוך על כתפי שני הצדדים, עולה לכדי סכום מזונות מקפח לקטינים.
סבורני כי סך של כ- 1,400 ₪ לחודש לקטין (הסכום המקורי לפני הצמדה) אשר כולל הן מדור והן הוצאות חינוך של הקטין, יכול להיחשב בנסיבות מסוימות לסכום מקפח מתחת לקו פרשת המים.
השני, שעה שלא מתקיימים עוד זמני שהות בין האב לקטין א. הרי שמדובר בשינוי שלא הייתה כוונה לצדדים לספוג אותו ככל שיתרחש. פועל יוצא מאי קיום זמני שהות, אין הנתבע נוטל חלק בגידול הקטין א. (במסגרת הזמנים שנקבעו דלעיל וכיום ).
נוכח נפקדות האב מחיי הקטין משך תקופות לא מבוטלות, האם נאלצת למלא את מקומו על כל המשתמע מכך.
והרי לכשעבר הקטין א. להתגורר עם אביו בחודש אוגוסט 2014, עתר האב להפחתת מזונותיו ואכן מחודש זה הופחתו מזונות הקטינים בשיעור של שליש בגין מזונות הקטין א. מדוע איפוא לא יהא ביטוי לעובדה כי הקטין בעבר וכיום- נמצא בבית אימו התובעת באופן בלעדי?!
כאמור לעיל, לא עלה בידי מי מהצדדים להוכיח ולהראות מה הם הסדרי השהייה המתקיימים בין האב לקטינות ועל כן לא נלקח פרמטר זה בבחינת הנתונים (ונוכח נטל הראייה המוטל על כתפי התובעת) וכן לא מצאתי מקום להתערב בסכום הבסיס של המזונות ואולם נוכח כל האמור לעיל, מצאתי מקום להתערב ולחייב את האב במחצית הוצאות החינוך של הקטינים , החל ממועד הגשת התביעה וכפי שיפורט להלן.
יוזכר , ההכרעה השיפוטית תבוסס בסופו של יום על ההתרשמות הכוללת של בית המשפט (המבוססת על שיקולים מהדין אך גם שיקולי צדק והגינות) האם מדובר במקרה המשתייך לקבוצת המקרים הנדירים/בולטים המצדיקים שינוי במזונות (ראה כל האסמכתאות לעיל).
ב. באשר להוצאות החינוך של הקטינה א.- מורה כי שיעורים פרטיים בכפוף להמלצת המורה המקצועי, עלות חוג אחד עד לסך כולל של 200 ₪ בחודש , הוצאות רכישת ספרים וציוד לבית הספר עפ"י רשימות ציוד של בית הספר- יושתו על האב והאם באופן שווה ובכפוף להצגת קבלות החל ממועד הגשת התביעה 08.05.2015 ואילך; ובהפחתת הסכומים שהתקבלו לידי האם מהמל"ל בראשית שנה ובגין הוצאות חינוך. ההתחשבנות בין הצדדים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.
ג. באשר להוצאות החינוך של הקטינה ש. - מורה כי שיעורים פרטיים בכפוף להמלצת המורה המקצועי, עלות חוג אחד עד לסך כולל של 200 ₪ בחודש , הוצאות רכישת ספרים וציוד לבית הספר עפ"י רשימות ציוד של בית הספר- יושתו על האב והאם באופן שווה ובכפוף להצגת קבלות החל ממועד הגשת התביעה 08.05.2015 ואילך; ובהפחתת הסכומים שהתקבלו לידי האם מהמל"ל בראשית שנה ובגין הוצאות חינוך . ההתחשבנות בין הצדדים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.
ד. באשר להוצאות החינוך של הקטין א.- מורה כי שיעורים פרטיים בכפוף להמלצת המורה המקצועי, התשלום החודשי לבית הספר Y ב-T וכן הוצאות רכישת ספרים וציוד לבית הספר עפ"י רשימות ציוד של בית הספר- יושתו על האב והאם באופן שווה ובכפוף להצגת קבלות החל ממועד הגשת התביעה 08.05.2015 ואילך; ובהפחתת הסכומים שהתקבלו לידי האם מהמל"ל בראשית שנה ובגין הוצאות חינוך . ההתחשבנות בין הצדדים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.
יובהר כי האב יהא רשאי לנכות את כל התשלומים ששילם לבית הספר "י" ו/או כל תשלום אשר שילם בגין הוצאות חינוך של הקטין א. , החל מחודש ספטמבר 2014 ואילך ובכפוף להצגת קבלה.
ה. עוד יובהר כי הוצאות רפואיות חריגות של הקטינים ובכלל זה אבחון דידקטי לקטין, טיפול בקשב וריכוז, טיפול רגשי, פסיכולוג וכיו"ב- ישולמו על ידי הצדדים כפי שהוסכם ונקבע בהסכם הגירושין מיום 06.10.2008 ואין בפסק הדין דנן כדי לשנות מן הקבוע באשר להוצאות רפואיות חריגות אלו.
ו. עוד יובהר כי התחשבנות העבר בין הצדדים באשר לחיובי המזונות, הוצאות רפואיות חריגות וכל התחשבנות אחרת לרבות חוב מזונות ביטוח לאומי כנטען על ידי התובעת- תערך במסגרת ההוצאה לפועל ולאב קנויה הזכות לעתור לקיזוז תשלומים שביצע לטענתו בגין טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכותרפיסט עבור הקטין ובמסגרת הוצ' רפואיות חריגות.
- א. באשר לדרישת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום מדור רעיוני הרי שכפי המפורט
לעיל ובאשר להעדר שינוי נסיבות מהותי כמו גם העובדה כי מצבה הכלכלי של התובעת נותר שפיר כשהיה (וראה סעי, 5 דלעיל), כי אין התובעת משלמת בפועל כל תשלום מדור (משכנתא/שכירות) בגין דירת המגורים בYוכן כי המדובר בהסכם גירושין אשר סעיפיו ותנאיו שלובים וכי אף התובעת עצמה טענה נוכח רצונה העז להתגרש, שקלה והסכימה לסכומי המזונות (ראה סעיף 4 ד' לעיל), לא מצאתי כל מקום להורות על תשלום מדור רעיוני.
ב. בהמשך לפסיקה ענפה בעניין, מורה כי מגיל 18 ועד לגיל 20 לקטינות/ ועד לגיל 21
לקטין- ובכפוף לביצוע שירות חובה בצה"ל ו/או שירות לאומי, יישא האב בשליש מדמי המזונות אשר ישולמו על ידו באותה עת ובכפוף לכך כי הילדים יתגוררו באותה עת בבית אימם ויהיו סמוכים על שולחנה.
ג. מעבר לכל האמור לעיל, לא יהא כל שינוי בהוראות הסכם הגירושין שבין הצדדים
והוא יעמוד בתוקפו לכל דבר ועניין.
תמ"ש 13184-05-15- תביעה כספית בגין הפרת הסדרי ראיה וביטול סעיף בפס"ד
- א. כאמור לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי האב לא קיים את הסדרי השהייה
עם הקטינות כפי שהתחייב וכי אם בוטלו המפגשים, המניעה היתה בעטיו של האב .
אוחזת התובעת בעדות האב ביום 14.07.2016 (בעמוד 73 לפרוטוקול) ואולם אין בכך מאומה.
ב. התובעת מפנה למסרונים שהוחלפו בין הצדדים בשנת 2012 ואילך מעבר לעובדה כי חלפו שנים רבות למן אז, אין בתכתובות האמורות כדי לבסס את טענותיה. כך לדוגמא הוצג מסרון מיום 08.08.2012 בו הודיעה התובעת לנתבע כי היא נמצאת ב"איקאה" והצדדים התפלפו האם הסדרי השהייה באותו היום בוטלו בשל כך, אם לאו.
ג. האב טען כי הוא עומד בהסדרי השהייה וכי הוא מתאם את המפגשים ישירות עם הקטינות- וכי הוא מתגמש לבקשתן ובהתחשב בלו"ז של הבנות.
ד. באשר להסדרי השהייה עם הבן א., כמפורט לעיל הדברים ברורים והמועדים בהם היו האב והקטין בקשר זה או אחר- כמעט ואינם שנויים במחלוקת.
בתקופה בה עבר הקטין למשמורת אביו, הרי שלא ניתן להפר את הסדרי השהייה שכן ממילא האב היה ההורה המשמורן.
לא זו אף זו האם אינה מכחישה כי בתקופה האמורה- כמעט ולא התקיימו מפגשים בינה לבין הקטין והאם אף לא עתרה בתובענה לבית המשפט בעניין משך כל התקופה.
יוער כי בגין תקופה זו לא עתר האב לחייב את האם בפיצוי כספי וחרף העובדה כי לא התקיימו הסדרי שהייה בין הבן לאימו.
אשר על כן לא מצאתי כל בסיס עובדתי לנטען בכתב התביעה; לא עלה בידי התובעת להראות כי האב מסכל את הסדרי השהות עם הקטינות וכי יש בכך כדי לזכותה בפיצוי כלשהו. כן לעניין הקטין א.- חרף תקופת הנתק בין הקטין לאביו לא מצאתי מקום לחייב בפיצוי כספי ובגזירה שווה אף לא לחייב את האם בגין התקופה בה היא לא היתה בקשר עם הקטין.
- א. מעבר לנתונים העובדתיים הטעונים הוכחה וכאמור, הלכה היא כי חיוב קנס לפי
פקודת ביזיון בימ"ש ומכח היותו הליך מעין פלילי, אינו נעשה לטובת בעל דין אלא
לטובת המדינה וכך דברי הכב' הנשיאה מ. נאור בע"פ 10288/09 רכס פרוייקטים חינוכיים בע"מ נ' רחל קבלי (פורסם בנבו), פס"ד מיום 17.05.2010:
"על פי פקודת בזיון בית משפט רשאי בית המשפט ליתן צו המטיל "קנס או מאסר" בגין בזיון בית המשפט. כפי שנפסק "חיוב קנס לפי הפקודה אינו נעשה לטובת בעל דין אלא לטובת המדינה... כל הליך של גביה של קנס, אם הוטל קנס, צריך להיעשות על ידי המדינה בדרך שנקבעה לכך" (רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון, פ"ד מז(1) 658, 659ד (1993)). בפרשה אחרת נפסק כי "משהוטל קנס [בגין בזיון בית משפט – מ.נ.], הוא מהווה חוב המגיע לאוצר המדינה ויוצא מתחום שליטתם של בעלי-הדין בהליכים האזרחיים, לפיהם הוטל הקנס" (ע"א 88/71 צסקלה נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 350, 354 (1972). ראו גם: משה קשת ביזיון בית-משפט: דיני אכיפת צווים שיפוטיים, עמ' 200-201 (2002); ואורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 860-861 (מהדורה עשירית, 2009))."
ואלו דברי כבוד הנשיאה מ. נאור אשר חזרה על הדברים האמורים לעיל, בפרשה
מאוחרת שנדונה בבש"פ 6224/16 , פלוני נ' פלונית, פס"ד מיום 28.08.2016 :
"דא עקא, שקנס לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט יש לשלם לאוצר המדינה ולא לטובת בעל דין (ראו למשל: רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון, פ"ד מז(1) 658, פסקה 2 (1993); ע"פ 10288/09 רכס פרויקטים חינוכיים בע"מ נ' קבלי, [פורסם בנבו] פסקה 9 (17.5.2010) (להלן: עניין רכס); בש"פ 4808/13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (24.7.2013) (להלן: עניין פלוני)). מפאת חשיבות הדברים לענייננו, ולצורך הבהרת המצב המשפטי לאשורו (בפרט לנוכח תפישת בית הדין כפי שמובאת בהחלטתו כי "מכמה פסקי דין עולה בבירור שהקנס מכוח פקודת ביזיון בית המשפט יכול להינתן גם לצד שכנגד ולא רק לאוצר המדינה"), אביא מדבריי בעניין רכס...
בתשובה לשאלתנו בעניין זה טען עו"ד קלדרון, בא כוח המשיבה, כי סכום הכסף שפסק בית המשפט בענייננו כלל אינו קנס, אלא סכום שבית המשפט הורה לשלמו מכוח סמכות טבועה. על כן, עו"ד קלדרון קורא לנו לחדש הלכה ולקבוע כי בית המשפט רשאי להורות למפר לשלם סכום כסף לבעל הדין האחר. איננו סבורים כי יש מקום לחידוש כזה המנוגד להלכה הפסוקה. הליך לפי פקודת בזיון בית משפט הינו כידוע הליך מעין פלילי, ואין, בהקשר בו עסקינן, מקום להוספת סעדים שאינם קבועים בדין... בית המשפט קבע לעניין זה, ובצדק, שמהותו של הליך הביזיון איננו לפצות בעל דין אלא להביא לאכיפת החלטה שיפוטית. כוחם של הדברים יפה גם לעניין הסכומים לגביהם נקבע בהחלטה שיש לשלמם למשיבה בגין הפרה או הפרה עתידית"
ב. נוכח האמור לעיל, לא ניתן לקבל את עתירת התובעת לחייב את הנתבע בקנס
בגין ההפרה האמורה (לטעמה) ולהורות על הנתבע לשלם את הסכומים לידי התובעת עפ"י פקודת בזיון בית משפט ואף מבלי להידרש לנטל הוכחת העובדות הנטענות.
מטרת פקודת ביזיון בית משפט הינה אכיפה ולא ענישה; הסנקציות שבפקודה הינן אכיפתיות בתכליתן צופות פני עתיד ואינן מזכות בפיצוי עונשי בגין התנהגות בעל הדין בעבר.
אף לו היה בית המשפט מוצא מקום להשית קנס על המפר, הרי שמדובר בקנס לטובת אוצר המדינה ולא פיצוי כספי לתובעת.
- מן המקובץ הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי האב הפר את סדרי השהייה עם הקטינות ואם הופרו, שהיה זאת בעטיו ו/או בלא סיבה;
באשר לקטין א. המועדים ידועים כאמור; בל נתעלם מהתקופה בה עבר הקטין למשמורת אביו , תקופה בת כשנה ושלושה חודשים לערך- ואשר במהלכה לא היה קשר בין האם לקטין , האם לא קיימה הסדרי שהייה עם הבן ואף לא הגישה כל הליך משפטי בעניין לצורך הסדרת המפגשים ביניהם ויוער כי האם מכירה היטב את הדרך המשפטית הפרושה בפניה ועושה בה שימוש רב (ועל כך יעידו התיקים הרבים בין הצדדים).
בגין תקופה לא מבוטלת זו לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי ו/או לחייב האם בעלות כלשהי וחרף אי קיום הסדרי שהייה עם הקטין.
יש לנהוג גזירה שווה על הצדדים ואף מטעם זה, אין מקום לחייב את האב בפיצוי בגין התקופה בה לא היה עם הקטין בקשר.
למעלה מהצריך יובהר וכאמור לעיל כי תביעת התובעת לקבלת תשלום כספי בסך 174,000 ₪ מכוחו של סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, נוגדת את הדין והפסיקה ודינה להידחות אף מן ההיבט המשפטי.
- א. באשר לתביעת התובעת לבטל את הסעיף מתוך פסק הדין מיום 23.03.2011 , תצוטט
להלן הקביעה מפסק הדין האמור:
"לאחר שבחנתי כלל הנתונים מורה כי האב יקח א.ו למשך שבועיים בחודש אוגוסט בתקופה בה אין קייטנה לילדים.
בפרק זמן זה של שבועיים תהא האם רשאית לבקר את הילדים פעמיים בשבוע שעתיים בכל פעם ואם תבקש לעשות כן.
בהמשך להסדר זה בחופשת הקיץ אשר נקבע כבר בהחלטה קודמת של בית המשפט לעניין הקיץ האחרון עתר האב גם בתביעה בתמ"ש 31662-09-10 להפחתת מזונות הקטינים בחודש אוגוסט בכל שנה הוא החודש בו הילדים נמצאים עם אביהם שבועיים כאמור לעיל.
לאחר שבחנתי טענות הצדדים בכתבי הטענות ואת דבריהם בפני ובהתייחס לכך שבחודש אוגוסט ישנן גם הוצאות לעניין תחילת שנת לימודים ומנגד כאמור הילדים שוהים אצל אביהם כמחצית החודש מורה כי מחיוב המזונות החודשי הקבוע לאב יופחת בכל חודש אוגוסט ובתנאי שהאב עומד בהסדרי הראיה סך של 1,200 ₪ וזאת בהצמדה החל מהיום על פי ההצמדות הקבועות בהסכם הגירושין ואשר על פיהם מוצמדים סכומי המזונות." - ראה עמוד 5 לפרוטוקול היום.
עינינו הרואות וכפי שאף נכתב קודם לכן, הסעיף בפסק הדין מיום 23.03.2011 המורה על קיזוז סכום המזונות ב- 1,200 ₪ בגין חודש אוגוסט , בא לעולם על מנת לעשות חלוקה צודקת בחודש בו יטול האב את שלושת הקטינים א.ו למשך שבועיים שלמים ויישא בהוצאותיהם באופן ישיר. פסק הדין קבע מפורשות כי על האב ליטול את הקטינים לשבועיים רצופים בחופשת הקיץ.
ב. אין מקום בדין להורות על ביטול סעיף בפסק דין חלוט שניתן וחרף טענות התובעת כי הנתבע מפר את הסדרי השהייה. על פסק הדין האמור לא הוגש ערעור מטעם מי מהצדדים וההכרעה בעינה עומדת.
ואולם יובהר כי על האב לעמוד בתנאי המפורש של נטילת שלושת הקטינים על מנת "לזכות" בזכות הקיזוז האמורה ולתובעת עומדת הזכות לטעון כי התנאי המתלה שנקבע, איננו מתקיים.
בהינתן כי הקטין א. ממילא אינו מצוי בקשר עם אביו ונוכח הוראתי בסעיף 15 ה' דלעיל בדבר השבת הסכום שקוזז בכל חודשי אוגוסט אשר לא קוים התנאי כלשונו וכתבו הרי שמדובר בסעיף לא רלוונטי אשר ממילא אינו נאכף דה פקטו.
ג. נוכח כל האמור לעיל, מורה על דחיית התובענה בכללותה ואולם יובהר כפי האמור לעיל, כי קיזוז דמי המזונות בחודש אוגוסט הינו בכפוף לנטילת שלושת הקטינים לשבועיים ימים רצופים, כל התנהלות שונה מכך אינה מזכה את הנתבע לקזז את הסכום האמור וכן עליו להשיב את הסכומים שהורתי בסעיף 15 ה' דלעיל בגין חודשי העבר.
תמ"ש 13277-05-15- תביעה כספית בגין חובות עבר
- א. בתובענה זו עתרה האם לחייב הנתבע ב "חובות עבר" לטענתה.
כפי האמור לעיל, כל התחשבנות הצדדים לעניין מזונות הקטינים ולרבות חוב מזונות דרך ביטוח לאומי, תתנהל בלשכת ההוצאה לפועל ואין כל מקום לדון בטענות אלו בבימ"ש דכאן.
ב. באשר להוצאות רפואיות חריגות- הרי שאין כל שינוי בחיובים המקוריים בהסכם
הגירושין ועל התובעת לעתור בלשכת ההוצאה לפועל בעניין לרבות טענותיה בדבר תרופות רטלין וקונצרטה עבור הקטין.
ג. באשר לעלות חגיגת בר המצווה של הקטין אשר התקיימה בשנת 2012 – בהסכם הגירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין כאמור, אין כל חיוב הנוגע לחגיגת בר מצווה וממילא אין מקור להשית על האב החובה להשתתף בעלות זו.
לא זו אף זו, הרי שהאב טען כי כלל לא הוזמן לחגיגת בר המצווה וכי הוא ומשפחתו לא נטלו חלק באירוע ומשכך אין מקום לדרוש השתתפות בעלות. האם לא סתרה את הנטען ונראה כי אכן היא זו שהפיקה בר המצווה, היא בחרה מה לרכוש ועל מה לשלם וכך עשתה באופן חד צדדי כאשר האב אינו משתתף בהחלטות וכלל אינו מוזמן. משכך לא מצאתי מקום לחייב את האב בעלויות בר המצווה כפי שהוצגו בתובענה.
לא זו אף זו, האב רכש תפילין עבור הבן במיטב כספו ואולם האם טענה כי אלו "פסולים ואינם כשרים". נוכח טענות הצדדים וכי למעשה נרכשו 2 תפילין עבור הבן- כל צד יישא העלויות שהוציא לצורך כך.
כך גם לעניין טענות התובעת בדבר חגיגות בת מצווה לקטינה בשנת 2014 שכן אין כל חיוב הנוגע לחגיגת בת המצווה בהסכם הגירושין ומשכך אין מקור להשתת החיוב על האב, מה גם שאף במסיבה זו, לא נטל האב חלק ולא הוזמן כלל לחגיגה.
ד. באשר לעתירת האם בדבר הוצאות חינוך של הקטינים לרבות שיעורי עזר, קייטנות, חוגים, טיולים וכיו"ב. במסגרת התובענה להגדלת מזונות וכפי המפורט
בסעיף 16 דלעיל, הורתי כי האב יחוייב במחצית הוצאות חינוך של הקטינים, החל
מיום 08.05.2015 הוא מועד הגשת התביעה ואילך, תחת הקריטריונים דלעיל.
ההתחשבנות בגין הוצאות חינוך עבור הקטינים שכבר הוצאו בעבר- תעשה בלשכת ההוצל"פ.
ה. באשר לעתירת האם להשבת הסכומים אשר קוזזו בגין חודשי אוגוסט- כבר ניתנה הכרעתי בסעיף 15 ה' דלעיל.
ו. לא מצאתי מקום לחייב הנתבע בדמי מדור רעיוני אשר נתבעו אף במסגרת התובענה דנן. כן לא מצאתי כל מקור חיוב שבדין לעתירת האם להשתתף בעלות רכישת מזגן וריהוט לחדרי הילדים ורכיבים אלו בתביעה, נדחים מכל וכל.
- נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התובענה בכללותה ואולם לעניין הוצאות החינוך וכן השבת הסכומים שקוזזו בגין חודשי אוגוסט, ראה הוראות במסגרת התובענה להגדלת מזונות דלעיל.
תמ"ש 13184-05-15 – תביעה נזיקית על סך 300,000 ₪ בטענת ניכור הורי
- א. לטענת התובעת, הניתוק והניכור ההורי שנגרם בינה לבין בנה הוא בעטיו של הנתבע והאחרון הוא שהביא לכך שבמשך כשנה ושלושה חודשים כאמור לעיל, סירב הקטין
בכל תוקף להיפגש ולדבר עם אמו.
עוד טענה האם כי האב הסית קשות את הקטין והביא אותו להשתמש במילות גנאי כנגד אמו.
לטענת האם, בכך עוול הנתבע כנגדה בעוולות הנקובות דלעיל מפקודת הנזיקין.
ב. יאמר כבר עתה כי התובעת לא הציגה ולו ראשית ראייה להסתה ו/או ניכור של
הקטין על ידי הנתבע, לא הובאה ראייה בדבר גרימת נזק , לא הובאה ראייה להוכחת גובה הנזק וממילא לא הובאה ראייה לקשר סיבתי שבין ההסתה הנטענת לבין הנזק.
- א. כאמור טענה התובעת כי הנתבע הפר חובה חקוקה; סעיף 63 לפקודת הנזיקין קובע כדלהלן:
"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק- למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שא.ו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני".
לטענת התובעת, הנתבע הפר את החובה המוטלת עליו עפ"י סעיף 368 ג' לחוק העונשין התשל"ז-1977 המתייחס לעושה בקטין או חסר ישע מעשה התעללות גופנית נפשית או מינית.
כאמור לעיל, לא עלה בידי התובעת להראות ולו בדל ראיה לפגיעת הנתבע בקטין העולה לכדי "התעללות בקטין או בחסר ישע" כפי שמפנה הסעיף בחוק העונשין.
ניתוק הקטין מאימו וההשפעה הרעה הנטענת, לא הוכחה, לא באמצעות ראיות פורנזיות, לא באמצעות עדויות ולא בכלל.
באשר לטענה כי האב הפר חובה חקוקה עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות שכן הוא מחויב עפ"י החוק לדאוג לקטין ולקשר ראייה טוב עם אימו, אף כאן לא הוכח דבר.
למעט טענות התובעת עצמה, לא הוצגה בפניי כל אסמכתא להסתה הנטענת ומשכך אין כל בסיס לטענה בדבר הפרת החובה החקוקה.
ב. באשר לעוולת הרשלנות הרי שזו מורכבת משלושה נדבכים מצטברים:
- קיום חובת זהירות
2 . הפרתה
- גרם נזק כתוצאה מההפרה.
חובת הזהירות המושגית החלה על הנתבע מכוח היותו אבי הקטין מתבטאת בין היתר בחובת התנהגות סבירה ומסורה והשומרת על שלום בנו ;
לא הוצגה בפניי כל ראיה להפרת החובה האמורה ו/או על אי קיום חובת הזהירות המצופה מאב סביר.
זאת ועוד, לא הוצגה ראיה ו/או עדות על גרם נזק כתוצאה מאותה הפרה נטענת; ראשי הנזק הקיימים מתחלקים לנזק פיזי ושאינו פיזי, נזק ממוני ושאינו ממוני; מכלול הנזקים מוצגים ומוכחים בבתי המשט באמצעות חוות דעת רפואיות ו/או חוות דעת מומחים אחרים ועפ"י הוראות הדין.
בתובענה דנן, כל כולה של התביעה נסוב על טענות התובעת, הא ותו לא.
ג. לא זו אף זו, התובעת לא התמודדה עם העובדה כי שנתיים קודם לכן, החל מאוגוסט
2012 ועד לאוגוסט 2014, ניתק הקטין כל קשר עם אביו והתגורר בלעדית אצל אימו.
באם נבצע גזירה שווה לטענות התובעת הרי שהנתק בין הקטין לאביו במשך שנתיים ימים היה כתוצאה מהסתה וניכור של האם . או אז התהפך הגלגל וההסתה והניכור מצב האב הביאו את הקטין להתנתק מאימו כשנה ושלושה חודשים.
אף מחודש דצמבר 2015 ועד למועד הגשת הסיכומים (לפחות), שב הנתק למרבה הצער בין הקטין לאביו והאחרון אינו פוגש ו/או מדבר עם אביו דמן רב.
האם גם נתק חוזר זה הינו בעטיה של הסתה? האם ידה של התובעת במעל?
ד. בנוסף הפנה הנתבע לכך כי במשך כל תקופת הנתק בינה בין הקטין, לא הגישה האם
תביעה/ בקשה להסדרי שהייה עם הילד ולמרות שהתנהלו הליכים משפטיים רבים בין הצדדים ואף באותם ימים ממש.
כאשר נשאלה האם מדוע לא ביקשה תסקיר ו/או את עזרת בית המשפט בכדי לאחות
הקרע, השיבה התובעת:
"ש: את לא עונה לי על השאלה, למה את לא הגשת בקשה להסדרי ראיה.?
ת: היתה תביעה אחת של כסף.
ש: היתה תביעה למשמורת להקטנת מזונות, תביעת מזונות של א.. היתה לך במה. למה לאר ביקשת הסדרי ראיה עם א..?
ת: הבן אמר לי שהוא לא מסכים לדבר איתי שהוא מאויים על ידי אבא שלו, ואבא שלו אומר לו שאם אמא תבוא לישיבה, תסלק אותה את לא אמא שלי, את מקליטה אותי והבן מהפחדים שלו, פחד.
ש: למה לא ביקשת מבימ"ש שיגיע תסקיר, שיראו מה קורה לילד. ?
ת: אני ידעתי. אמרו לי שבגיל 15 אם הבן אומר שהוא לא רוצה זה לא יעזור לך, וכאשר הגעתי לבימ"ש אני אמרתי שרציתי לפגוש את הבן, הלכתי לישיבה. הבן אמר לי לא לבוא לשם יותר. את מקליטה אותי. אבא יראה לי מה זה שאני מדבר איתך. ידעתי שאני במקום סגור, ידעתי שיש תביעות מתנהלות אז מה זה יעזור שאני אוציא כסף על עורכי דין והבן לא רוצה. הוא מפחד מאבא שלו, מה זה יעזור לי, לטחון מים.
ש: איך את מסבירה שילד מוסת חזר אליך הביתה?
ת: התשובה הכי נכונה, אמר לו הפסיכולוג, רק אמא שלך.
ש: איך את יודעת.
ת: הבן אמר לי, אמרתי לו היית אצל אבא שלך.
ש: את רואה שבימ"ש עוזר לך פסיכולוג. איך יכול להיות ששנה וחצי?
ת: את מדברת אחרי שקרה המקרה, למה לא דיברת לפני שקרה המקרה.
ש: הנה עובדה שהוא מקבל טיפול?
ת: את מדברת לאחר מעשה. "
ראה עמוד 29 לפרוטוקול מיום 20.03.2016 , בשורות 9-19 .
כך נכתב גם לעניין זה בהליך קודם שהתנהל בתמ"ש 2044-11-14 ובתמ"ש 2090-11-14 , בפסק הדין מיום 08.02.2015 :
" בכתב התביעה מציין התובע כי מיום 27.08.14 עבר הקטין א. להתגורר בביתו ומאז לא שב להתגורר בבית הנתבעת. הנתבעת בכתב ההגנה ובדיון היום אישרה כי הקטין לא מגיע לביקורים אצלה וכי היא פוגשת אותו לעיתים רחוקות בישיבה בה הוא לומד. האם לא עתרה בהליך משפטי מאז עזיבת הבן להסדרת משמורתו ו/או מתן הוראות לעניין הסדרי ראייה עימה. האב הוא שפתח בשלושת ההליכים לאחר שלטענתו לא הצליח להגיע להסכמות עם האם באשר לשינוי החיובים במזונות ונוכח העברת המשמורת" . ראה עמוד 6 לפסק הדין.
מפנה הנתבע ובצדק לכך שהתובעת ישבה באפס מעשה ולא פעלה משך תקופת הניתוק; בדבר זה יש משום אשם תורם של האם ובפרט נוכח העובדה כי בתקופה האמורה פעלה האם בביהמ"ש ובהוצל"פ בעניינים כספיים אך לא בעניין הנדון.
ה. כפי האמור לעיל, לא הוכח בפניי כי האב הסית את בנו וכי הפר את החובה המוטלת עליו, לא הוכח בפניי כי נגרם נזק כלשהו וממילא כל קשר סיבתי לקרות הנזק, לא הוברר מדוע אין לעשות גזירה שווה בין הניתוק מהאב במשך שנתיים לבין הניתוק מהאם, מדוע לא פעלה האם לצמצום הנזק הנטען ולא עתרה לחידוש הקשר בינה לבין הקטין וכן לא היתה כל התייחסות מצד האם לעובדה שמאז חודש דצמבר 2015, שב הנתק בין האב לקטין ועד עצם היום הזה.
למרבה הצער נראה כי מצבו של הקטין ונוכח כל הנתונים שנפרשו בפני ביהמ"ש ובין היתר מסכת המחלוקות הבלתי נגמרת בין הוריו, מביאה את הקטין פעם לנתק הקשר עם אביו ופעם לנתק עם אימו ולבצע מעברים חדים בין צד זה למשנהו.
תחת הגשת תובענות הדדיות, טוב יעשו הצדדים באם יקצו משאבים לטיפול בקטין ובמצבו הרגשי והנפשי.
התובענה כפי שהוגשה אפוא, נדחית.
סוף דבר
תמ"ש 13231-05-15 – תובענה להגדלת מזונות
- א. מורה כי החיוב בגין מזונות הקטין א. (כפי שנקבעו בהסכם הגירושין מיום
06.10.2008 וכפי שהופחתו בפסק הדין מיום 08.02.2015 ), יושבו על כנם החל מיום
06.12.2015 .
דמי מזונות העבר של הקטין א. (החל מיום 06.12.2015 ועד היום) ישולמו לידי האם ב-10 תשלומים שווים ועוקבים אשר יצטרפו לדמי המזונות השוטפים.
ב. האב יישא במחצית הוצאות החינוך של הקטינה א.- מורה כי שיעורים פרטיים בכפוף להמלצת המורה המקצועי, עלות חוג אחד עד לסך כולל של 200 ₪ בחודש , הוצאות רכישת ספרים וציוד לבית הספר עפ"י רשימות ציוד של בית הספר- בכפוף להצגת קבלות החל ממועד הגשת התביעה 08.05.2015 ואילך; ובהפחתת הסכומים שהתקבלו לידי האם מהמל"ל בראשית שנה ובגין הוצאות חינוך. ההתחשבנות בין הצדדים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.
ג. האב יישא במחצית הוצאות החינוך של הקטינה ש.- מורה כי שיעורים פרטיים בכפוף להמלצת המורה המקצועי, עלות חוג אחד עד לסך כולל של 200 ₪ בחודש , הוצאות רכישת ספרים וציוד לבית הספר עפ"י רשימות ציוד של בית הספר- בכפוף להצגת קבלות החל ממועד הגשת התביעה 08.05.2015 ואילך; ובהפחתת הסכומים שהתקבלו לידי האם מהמל"ל בראשית שנה ובגין הוצאות חינוך . ההתחשבנות בין הצדדים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.
ד. האב יישא במחצית הוצאות החינוך של הקטין א.- מורה כי שיעורים פרטיים בכפוף להמלצת המורה המקצועי, התשלום החודשי לבית הספר Y ב-T וכן הוצאות רכישת ספרים וציוד לבית הספר עפ"י רשימות ציוד של בית הספר- בכפוף להצגת קבלות החל ממועד הגשת התביעה 08.05.2015 ואילך; ובהפחתת הסכומים שהתקבלו לידי האם מהמל"ל בראשית שנה ובגין הוצאות חינוך . ההתחשבנות בין הצדדים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.
יובהר כי האב יהא רשאי לנכות את כל התשלומים ששילם לבית הספר "ירדן" ו/או כל תשלום אשר שילם בגין הוצאות חינוך של הקטין א. , החל מחודש ספטמבר 2014 ואילך ובכפוף להצגת קבלה.
ה. עוד יובהר כי הוצאות רפואיות חריגות של הקטינים ובכלל זה אבחון דידקטי לקטין, טיפול בקשב וריכוז, טיפול רגשי, פסיכולוג וכיו"ב- ישולמו על ידי הצדדים כפי שהוסכם ונקבע בהסכם הגירושין מיום 06.10.2008 ואין בפסק הדין דנן כדי לשנות מן הקבוע באשר להוצאות רפואיות חריגות אלו.
ו. עוד יובהר כי התחשבנות העבר בין הצדדים באשר לחיובי המזונות, הוצאות רפואיות חריגות וכל התחשבנות אחרת לרבות חוב מזונות ביטוח לאומי כנטען על ידי התובעת- תערך במסגרת ההוצאה לפועל ולאב קנויה הזכות לעתור לקיזוז תשלומים שביצע לטענתו בגין טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכותרפיסט עבור הקטין ובמסגרת הוצ' רפואיות חריגות.
ז. כן אני מורה כי האב ישיב לידי האם את הסך של 1,200 ₪ שקוזזו בגין חודש אוגוסט
2012, בגין חודש אוגוסט 2013 , חודש אוגוסט 2016 וחודש אוגוסט 2017 (באם
קוזזו).
הקיזוזים שבוצעו בגין חודש אוגוסט 2014 וכן אוגוסט 2015, בדין המה.
הסכום האמור אשר קוזז שלא בדין ובגין ארבעה חודשי אוגוסט, ישולם לידי האם בארבעה תשלומים שווים ועוקבים, אשר יצטרפו לדמי המזונות השוטפים.
תמ"ש 13184-05-15- תביעה כספית בגין הפרת הסדרי ראיה וביטול סעיף בפס"ד
- התובענה נדחית בזאת, בכפוף לאמור לעיל בדבר קיזוז הסכומים בגין חודשי אוגוסט.
תמ"ש 13277-05-15- תביעה כספית בגין חובות עבר
- התובענה נדחית בזאת.
תמ"ש 13138-05-15 – תביעה נזיקית על סך 300,000 ₪ בטענת ניכור הורי
- התובענה נדחית בזאת.
- נוכח דחיית שלוש התובענות המפורטות לעיל וקבלה חלקית של טענות התובעת בתמ"ש 13231-05-15 , מחייבת התובעת בהוצאות המשפט של הנתבע ובסך של 15,000 ₪ .
- העתק פסק הדין ישלח לצדדים; התיקים ייסגרו.
ניתן היום, י"ט אלול תשע"ז, 10 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.