התובע שימש כסנגורו של נאשם בתיק תו"ב 47697-02-14 שהתנהל בפני בית משפט זה (כב' השופטת א. זכריה), בו הופיעה עו"ד מירית קרוגליאק כב"כ המאשימה- עיריית עכו (להלן: עוה"ד קרוגליאק). התיק היה קבוע לישיבת הוכחות ביום 12.7.2016. עוה"ד קרוגליאק פנתה לתובע ערב הדיון בבקשה שיסכים לדחיית מועד הדיון מחמת קיומו של דיון מקביל באותו מועד והנ"ל סירב. היא הגישה לבית המשפט בקשה לדחיית מועד הדיון ובה ציינה כי חזרה לאחרונה לעבודה לאחר תקופת אשפוז ועקב כך נוצר עומס בעבודה בעטיו ובשל מצבה הרפואי, היא מבקשת לדחות את מועד הדיון וזאת בנוסף לנימוק שבאותו מועד קבוע לה דיון הוכחות בתיק אחר. בית המשפט הורה לעו"ד קרוגליאק לצרף לבקשה את עמדת התובע והיא ציינה שהתובע מתנגד לבקשה. בהחלטתו הביע בית המשפט תהיה על עמדתו של התובע המתנגד לבקשת דחייה שהוגשה מטעמים רפואיים והורה על דחיית מועד הדיון. התובע מצדו פנה לבית המשפט, בין היתר, בבקשה לקיים את הדיון במועדו, ובית המשפט הורה על שינוי סיווג הדיון שהיה קבוע ליום 12.7.2016 מדיון הוכחות לתזכורת במעמד הצדדים. הדיון נסוב סביב בקשת הדחיה ונימוקיה ובין ב"כ הצדדים נוצר ויכוח שבמהלכו הטיחו הצדדים זה בזה האשמות הדדיות, כך ציין בית המשפט בהחלטתו מיום 12.7.2017: "הגם שסברתי כי מן הראוי היה שב"כ הצדדים מטעמים חבריים גרידא יפסיקו בהטחת ההאשמות ההדדית, הרי שבמעמד הדיון הדברים התדרדרו יותר וגלשו לטענות ברמה האישית...". לאור האמור ומשום שעוה"ד קרוגליאק הייתה נסערת, הורה בית המשפט על הפסקה כדי לאפשר לצדדים "לבוא בדברים" (ר' עדותו של התובע בעמ' 3, ש' 29 לפרוט'), ולפי עדותה של עוה"ד קרוגליאק בעמ' 24, ש' 17 לפרוט': "... השופטת זכריה אמרה הפסקה בגלל כל הנסערות שהייתה שם".
בהפסקה, מחוץ לאולם בית המשפט טוען התובע בכתב התביעה כי פנתה עוה"ד קרוגליאק לתובע ואמרה לו בצעקות: "אתה אנס, סוטה מין, תמשיך לאנוס את עורכות הדין/ מתמחות במשרדך", הדברים נשמעו על ידי הנאשם שאותו הוא ייצג ובתו, אנשי המשמר של בתי המשפט ונציגה נוספת מטעם המאשימה- עיריית עכו. מכאן תביעתו של התובע לפיצויים על סך של 75,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע נגדו.
מעסיקתה של עו"ד קרוגליאק- עיריית עכו (להלן: "העירייה") הגישה בקשה להצטרף להליך ולהכיר בחסינותה של עו"ד קרוגליאק כעובדת ציבור ובקשתה אושרה (ר' החלטה מיום 14.12.2016).
בכתב ההגנה נטען כי בתקופה הקודמת לדיון חלתה עו"ד קרוגליאק ואושפזה לתקופה קצרה בעקבותיה נמצא ריכוז גבוה של CPK שהשפיע על הוויסות הרגשי שלה אשר בא לידי ביטוי בדיון שהתנהל בטונים גבוהים ואגרסיביים במיוחד מצד התובע אשר התבטא באלימות מילולית, כוחניות תוך ביזוי והשפלה של עו"ד קרוגליאק ופגיעה של ממש ביכולתה לבצע את תפקידה כולל עלבונות והטלת דופי בטוהר מידותיה ובהגינותה עד כדי הבאתה לדמעות. בהפסקה יצא התובע מהאולם והמתמחה מטעם העירייה כשעו"ד קרוגליאק נשארה באולם על מנת לאסוף את חפציה, היא שמעה את התובע ממשיך לדבר עליה ולרמוס את שמה במסדרון בית המשפט ואף שמעה את המתמחה אומרת לתובע כי ראוי שיפסיק לדבר כך, לאור כך נקלעה עו"ד קרוגליאק לסערת רגשות קיצונית ונגררה לאמירה דומה לעבר התובע על מנת להגן על עצמה מפני מתקפת הצעקות וההאשמות שהטיח בה התובע מול קהל באי בית המשפט. כן נטען כי הדברים נאמרו בשעת כעס, במסגרת התדיינות משפטית, ולפי המידע שעמד ברשות עו"ד קרוגליאק ולמיטב ידיעתה באותה עת, בהתאם לפרסומים במדיה ובאינטרנט התובע היה עצור והואשם בעבירות מהסוג אותם הוא תיאר בכתב התביעה. כן צויין כי הנזק התדמיתי שגרם התובע לעו"ד קרוגליאק הובילו אותה להתפטר מתפקידה למרות שהייתה חדשה בתפקיד ופגעו בה לטווח ארוך.
מהראיות שהונחו בפני עולה כי הדיון התנהל בטון אגריסיבי מצד התובע, ראה על כך עדותה המהימנה של גב' שני כהן שהייתה בעת הדיון המתמחה אצל הנתבעת (עמ' 8, ש' 19 ו- 24 לפרוט') במהלכו הטיחו הצדדים זה בזה האשמות הדדיות שגלשו לפן האישי (ראה החלטתו של בית המשפט מיום 12.7.2016, ועדותה של גב' שני כהן (עמ' 8, ש' 10 לפרוט'), כמו כן את שנאמר על ידי עו"ד קרוגליאק בעמ' 10, ש' 23 לפרוטוקול הדיון בתיק תו"ב 47697-02-14 נשוא התביעה: " אני נסערת מדי ולא יכולה להשיב על טענות הסניגור. לאור העבר של חברי אני לא יכולה עכשיו להגיב". וכן בתצהירה מיום 24.11.2016 פסקה 19 על חילופי הדברים בין הצדדים.
הנתבעת טוענת כי התובע ביזה את עו"ד קרוגליאק, השפיל אותה ואף קרא לה שקרנית במהלך הדיון, דבר שהכניס אותה לסערת רגשות, על כך העיד העובד מטעם הנתבעת מר' ברדוגו (עמ' 13 לפרוט' ועמ' 14, ש'3, 25 ו- 30 לפרוט'), אלא שעו"ד קרוגליאק ציינה בתצהיר העדות הראשית כי את המילה שקרנית הוא אמר לה מחוץ לאולם (פסק' 12 לתצהיר). לציין שעו"ד קרוגליאק העידה בפני, בניגוד למה שנאמר בתצהירה, כי התובע אמר לה את המילים "שקרנית, הזויה, איך העירייה מחזיקה אותך" גם בדיון וגם בהפסקה (עמ' 21, ש' 7,13).
לכן לא ראיתי להאמין לגרסתו של העד מר ברדוגו משום שהוא סתר את עצמו. תחילה טען כי התובע תקף בדיון את עו"ד קרוגליאק ולא נתן לה להגיב ושהיא ניסתה לדבר ולא הצליחה ואז התחילה לבכות (עמ' 14, ש' 13 לפרוט') ולאחר מכן מסר: "אני לא אמרתי שלא נתת לה לדבר" (עמ' 14, ש' 17 לפרוט'). עו"ד קרוגליאק אף מסרה בחקירתה כי לא הצליחה להגיב לדבריו של התובע מפני שהשופטת השתיקה אותה ולא עקב התנהגותו של התובע (עמ' 23, ש' 27 לפרוט'). מר ברדוגו ציין מחד כי פרוטוקול הדיון משקף נאמנה את מה שנאמר בו (עמ' 15, ש' 28 ועמ' 16 ש' 20 לפרוט') ושבית המשפט בהחלטתו מיום 12.7.2016 תיאר נאמנה את שהתרחש בדיון (עמ' 14, ש' 22 לפרוט') ומאידך ייחס לתובע אמרות שלא נזכרו בפרוטוקול.
אין חולק כי כבר ביום הדיון ידעו העיריה ועו"ד קרוגליאק כי התובע מתכוון להגיש תביעת לשון הרע נגד עו"ד קרוגליאק (עמ' 22 לפרוט'). אם נכונה טענת העירייה כי פרוטוקול הדיון השמיט אמרות של התובע שהן מהותיות להגנתה, יכולה הייתה בנקל להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול, אך היא לא עשתה כן. טענות העירייה בסיכומים בנוגע להשמטות שנעשו בדברי התובע ולפער בין מה שנכתב בפרוטוקול ובין מה שנאמר על ידי התובע בפועל מקומן בבקשה לתיקון הפרוטוקול. שכן, הדרך להתמודד עם פרוטוקול שאינו משקף לדעת צד את שאירע בדיון היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול (ע"א 9658/06 פלוני נ' פלוני, פורסם בנבו).
גב' שני כהן, שהינה עדה אובייקטיבית ואמינה, העידה כי במהלך ההפסקה היו חילופי דברים ידידותיים וחבריים בינה לבין התובע ואף עישנו סיגריה ביחד (עמ' 9, ש' 20 לפרוט') ושהתובע אמר משהו שפגע בעו"ד קרוגליאק אבל לא בטון אגרסיבי כפי שהיה באולם (עמ' 9, ש' 31 לפרוט'). עדותה של גב' שני כהן סותרת את עדותו של עד ההגנה מר ברדוגו כי בצאתם מהאולם פנתה גב' שני כהן לתובע ושאלה אותו כיצד הוא מדבר ככה לעו"ד קרוגליאק והוא ענה לה "תציעי לחברה שלך שלא תחזור לדיון" ואת עדותה של עו"ד קרוגליאק שהתובע צעק מחוץ לאולם וגב' שני אמרה לו אל תדבר ככה על החברה שלי (עמ' 24, ש' 29 לפרוט'). עו"ד קרוגליאק אשרה בעדותה שהתובע היה פחות אגרסיבי ממה שהיה בדיון (עמ' 2 לפרוט' בכתב יד).
גב' שני כהן מסרה בעדותה כי בהפסקה אמר התובע משהו שהעליב את עו"ד קרוגליאק, אולי שהיא לא דוברת אמת. וכשנשאלה האם עו"ד קרוגליאק צעקה לעבר התובע "אתה אנס, סוטה מין, תמשיך לאנוס את עורכות הדין והמתמחות במשרדך" השיבה : "אני זוכרת שנאמרו מילים כאלה .." (עמ' 10, ש' 7 לפרוט'). גם עו"ד קרוגליאק אינה חולקת על כך שאמרה לתובע דברים הנוגעים לחשדות שהיו נגדו בקשר לביצוע עבירות מין בעובדות במשרדו וזאת בתגובה לכך שהתובע אמר לה "איך המדינה מחזיקה אותך, איך המדינה מחזיקה דבר כזה" (ראה עמ'1 לפרוט' בכתב יד) ואז היא השיבה לו "איך הלשכה מחזיקה אותך אחרי כל פרשת האונס שהייתה עם המתמחה ועורכת הדין לך לך "(עמ' 24, ש'16-22 לפרוט').
אין מחלוקת כי נאמרו על ידי עו"ד קרוגליאק דברים המייחסים ביצוע עבירת אונס לתובע, אם כי המחלוקת מתמקדת בניסוח. שני הניסוחים עניינם ייחוס ביצוע עבירת אונס לתובע, דבר המהווה לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965, ראה על כך רע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פורסם בנבו וכן, ח. גנאים, מ. קרימניצר, ב. שנור, לשון הרע הדין המצוי והרצוי, 2005 בעמ' 80.
ההאשמות ההדיות שהשמיעו הצדדים זה באוזני זה במהלך הדיון חוסים תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הנ"ל. אולם, הדברים שאמרה עו"ד קרוגליאק לתובע, המייחסים לו כאמור ביצוע עבירת אונס, נאמרו מחוץ לאולם בית המשפט, לאחר שבית המשפט הכריז על הפסקה בדיון מכיוון שבדיון התלהטו הרוחות עד כדי הטחת האשמות הדדיות וירידה לפסים אישיים. מהעדויות עולה כי ההפסקה נועדה להרגעת הרוחות משום שלא ניתן היה להמשיך לנהל את הדיון (סעיף 11 לסיכומי הנתבעת). בתום ההפסקה שבו ב"כ בעלי הדין לאולם בית המשפט ובית המשפט מסר להם את החלטתו. ברי איפוא, כי ההפסקה לא היוותה חלק מההתדיינות, אלא נועדה אך ורק להרגעת הרוחות. מכאן, הדברים שנאמרו במהלך ההפסקה אינם חוסים תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הנ"ל. מסקנה זו מתיישבת עם הרציונל העומד ביסוד ההגנה והוא " ... כדי לקיים משפט הוגן בין אדם לחברו או במשפט פלילי, יש להגן על העדים שיתנו את עדותם באופן חפשי ללא פחד מפני התנכלות להם על-ידי סיבוכם במשפטים, מהם יהיו צפויים אף לכך שעדי שקר יעידו נגדם ויחייבום שלא כדין" (ע"א 572/74 מרדכי רויטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו).
כאמור לעיל, משנאמרו הדברים במהלך הפסקה שאינה חלק מההתדיינות המשפטית, אין תחולה להגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, מאותה סיבה אין תחולה להגנה לפי סעיף 15(5) לחוק איסור לשון הרע הנ"ל. משקבעתי כי ההפסקה אינה חלק מהדיון אין צורך לדון בשאלת הקשר והזיקה בין הדברים שנאמרו על ידי עו"ד קרוגליאק לבין ניהול המשפט (לשאלת הקשר רע"א 1104/07 חיר נ' גיל, פורסם בנבו).
לנתבעת לא תעמוד הגנת אמת דיברתי שיש בה עניין ציבורי לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע הנ"ל. בספרם של גנאים, קרמנציר ושנור שאוזכר לעיל, עמ' 106, נאמר כי: "המבחן לקביעת אמתות העובדה הנו אובייקטיבי ובית המשפט קובע את שקריות העובדה או אמתותה לפי דיני הראיות, ואין נפקא מינה מבחינה זו אם העושה סבר שהעובדה הנה אמת או שקר... אמתות הפרסום נבחנת על-פי תכנו ולא על-פי צורתו או אופיו של הפרסום". במילים אחרות, הגנת אמת דיברתי באה בחשבון רק כאשר מייחסים בפועל לתובע ביצוע עבירת אונס. בענייננו, היו חשדות וחקירה בדבר ביצוע עבירת אונס, אולם תיק החקירה נסגר. מכאן, בהתאם לע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', הנתבעת יכולה להעלות טענת אמת דיברתי רק כאשר היא מציינת בנוסף לקיום החשדות והחקירה בדבר ביצוע עבירת האונס, גם את עובדת סגירת התיק, אך היא לא עשתה כן. מכאן, כאמור, דברי לשון הרע שנאמרו על ידי עו"ד קרוגליאק לא חוסים תחת הגנת אמת דיברתי שיש בה עניין ציבורי.
משקבעתי כי היסודות של עוולת לשון הרע התקיימו, לנתבעת לא תעמוד הגנה לשלילת האחריות, יש להכריע בדבר גובה הפיצוי.
גב' שני כהן מסרה שהתובע אמר דברים מעליבים כלפי עו"ד קרוגליאק במהלך ההפסקה בעקבותם אמרה עו"ד קרוגליאק את דברי לשון לרע המייחסים לתובע ביצוע עבירת אונס. גם אם נקבל את גרסת הנתבעת כי התובע אמר לעו"ד קרוגליאק במהלך ההפסקה שהיא "שקרנית", "הזויה", "איך המדינה מחזיקה אותך", אין בדברים אלה את החומרה שיש בהטחת האשמה בדבר ביצוע עבירת אונס שהיא עבירת פשע מהחמורות שבספר החוקים. דבריו המעליבים של התובע כלפי עו"ד קרוגליאק במהלך ההפסקה יש בהם כדי להפחית את שיעור הפיצוי אך לא לשלול לחלוטין את האחריות. העובדה שדברי לשון הרע נאמרו בשעת כעס אינה מהווה הגנה על פי חוק איסור לשון הרע.
לשון הרע מתבטאת בייחוס ביצוע עבירת אונס לעו"ד פעיל, מוכר וידוע באזור פעילותו. עבירת האונס נמנית על עבירות הפשע החמורות ביותר במשפט הפלילי. מכאן הפגיעה החמורה בשמו הטוב של התובע. הפרסום נעשה בכותלי בית המשפט, אותו הוא מרבה לבקר, בנוכחות לקוחותיו של התובע, ואין לזקוף את אי העדתם לחובתו מפני שאין מחלוקת בדבר קיום הפרסום. אולם, יש לקחת בחשבון את התבטאותו של התובע במהלך ההפסקה אשר העליבה את עו"ד קרוגליאק, המקימה לחובתו אשם תורם המצדיק הפחתת הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק לכדי מחצית .
לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 25,000 ₪ בתוספת אגרה והוצאות בסך 2,500 ₪.
ניתן היום, י"ט שבט תשע"ח, 04 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.
