עתאמלה ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

1.בפני תביעה לתגמולי ביטוח נכסים (רכב).

2.התובע מס' 1 היה הבעלים של רכב מסוג ב מ וו מ"ר 5791516 (ת/3) (להלן: הרכב, ובעל הרכב, בהתאמה). אביו התובע מס' 2 (להלן: המבוטח), ביטח את הרכב אצל הנתבעת (ת/1).

3.אין מחלוקת בין הצדדים על כך שביום 17.8.2014, בעל הרכב קיבל הודעה מחברת "איתורן" לפיה הרכב נמצא במשחטת כלי רכב בטול כרם כשהוא מפורק (פס' 5 לכתב התביעה; פס' 3(ד) לכתב ההגנה). אין כיום מחלוקת על שמאותו של השמאי עזרא גינדי, בה נקבע כי הרכב הוא בגדר "אובדן כללי" (נספח ד' לכתב התביעה; פרוטוקול ע' 4 ש' 2-5; החלטה מיום 13.2.2018; הודעה מוסכמת מיום 14.2.2018).

4.התובעים טוענים כי הרכב נגנב מבעל הרכב. הנתבעת טענה כי האירוע בוים. הנתבעת טוענת לפטור מחובתו כמבטח, לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, עקב מסירת עובדות כוזבות והכבדה על בירור התביעה.

נטל ההוכחה נוכח טענה למרמה בתביעת תגמולים בגין גניבה 

5.נוכח טענה בדבר תביעת מרמה בביטוח, הנטל מתחלק בין המבוטח והמבטח באופן הבא: הנטל להוכיח את קרות האירוע המוגדר בפוליסת הביטוח (גניבה, שריפה וכדומה) רובץ על כתפי המבוטח (ומובהר: הנטל כאן הוא להוכיח אך את התקיימות האירוע המוגדר, ולא שהאירוע המוגדר אירע שלא במסגרת מרמה); ואילו הנטל להוכיח מרמה רובץ על כתפי המבטח, במסגרת הנטל להוכיח התקיימותו של חריג על-פי הפוליסה (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פס' 14, 20, 44 (5.10.2006)(להלן: ענין שלום גרשון)). בפסיקה לפני ענין שלום גרשון נדונה השאלה אם יש להבחין, בענין הנטל להוכיח מרמה או העדרו, בין סוגי אירועים ביטוחיים שונים. שכן, למשל, שריפה הנגרמת במכוון על ידי המבוטח היא עדיין שריפה, וניתן להוכיח שריפה בנפרד מהשאלה אם היא נגרמה במרמה; לעומת זאת, אדם אינו יכול לגנוב מעצמו, כך שלכאורה, בהוכחת אירוע גניבה טמונה, מניה וביה, הוכחה שידו של המבוטח לא היה במעל (שם, פס' 29). כבוד השופטת ע' ארבל בהסכמת חבריה להרכב בענין שלום גרשון, הכריעה בעד גישתו של כבוד הנשיא מ' שמגר ב-ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661 (1993), שאין מקום לעשות הבחנה בענין הנטל בין סוגי אירועים ביטוחיים שונים (פס' 28-29). כאשר מדובר באירוע ביטוחי מסוג גניבה, המבוטח עומד בנטל הרובץ עליו להוכיח את עצם קרות האירוע, אם הוא מוכיח גניבה לכאורה (במנותק משאלת מעורבותו בה), למשל בהגשת ראיות על כך שהתלונן במשטרה ובהגשת ממצאי חקירת המשטרה (פס' 44).

6.אקדים ואציין כי הגנת הנתבעת מפני התביעה שבפני, מבוססת על הטענה העובדתית לפיה נמצא בתוך הרכב במשחטת הרכב מפתח מקורי של הרכב. אולם הנתבעת לא הוכיחה טענה זו. הנתבעת לא העידה אלא חוקר ביטוח. הנתבעת הגישה באמצעות חוקר הביטוח דו"ח חוקר, ובו תמונות של מפתחות. כך צורפו לדו"ח מסמכים הנחזים כתוצאת בדיקת המפתח שנמסר לחוקר בידי בעל הרכב והמפתח שנמצא, על-פי הנטען, ברכב במשחטת הרכב. הבדיקה הנחזית מצביעה על כך שהמפתח שנמצא ברכב מקודד וזהה למפתח שמסר בעל הרכב, ועל כך שנתוני מד אוץ שבמפתח מצביעים על כך שהנסיעה האחרונה ברכב בוצעה באמצעות המפתח שנמצא בתוך הרכב. דא עקא, התובעים טענו, ובצדק, כי אין מדובר בראיות קבילות. החוקר אישר, כי הוא עצמו לא ראה את הרכב כלל, ולא ראה מפתח בתוך הרכב (ע' 18 ש' 30-31), וכי הוא לא ביצע כל בדיקה למפתחות (שם, ש' 26-27). הנתבעת – לא הגישה את המפתח הנטען שנמצא ברכב. הנתבעת לא הביאה לעדות את האדם אשר ביצע, לפי הנטען, את הבדיקה לשני המפתחות הנטענים, לשם הוכחה שהמפתח אשר נמצא על-פי הנטען ברכב היה מפתח תקין ומקודד.

הוכחת מקרה הביטוח

7.בעל הרכב העיד כי ביום הרלוונטי, יום 16.8.2014, התקשר אליו נציג חברת "איתורן" והודיע שיש קריאה מהרכב; כאשר בעל הרכב מסר לנציג שהרכב בבית, ביקש ממנו הנציג לבדוק. לטענת בעל הרכב, הוא ניגש לחניה ומצא כי הרכב אינו נמצא. נטען, כי כאשר שאל אותו הנציג אם המפתחות של הרכב בבית, הוא השיב שכן. לאחר מכן התקשר שוב נציג "איתורן" ומסר שלא מאתרים את הרכב, ו"ישר הגשתי תלונה במשטרה" (פרוטוקול ע' 10 ש' 13-16). התובעים הגישו אישור הגשת תלונה במשטרה על גניבת רכב (ת/7). כאמור, הרכב נמצא במשחטת רכב והוכרז כ"אובדן כללי". בכך, עמד המבוטח בנטל הרובץ על כתפיו להוכיח את קרות מקרה הביטוח (להבדיל מהנטל שעל המבטח להוכיח שידו של המבוטח היה במעל).

8.הנתבעת טענה, לראשונה בסיכומים, לתניה ברשימת הפוליסה (ת/1) לפיה "תנאי לכיסוי בגין נזקי גניבה, נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה הוא כי מפתחות הרכב אינם נמצאים ברכב בזמן שהנהג נמצא מחוץ לרכב....". דא עקא, התובעים התנגדו במהלך הדיון לכל הרחבת חזית ביחס למכתב דחיית תביעת-הביטוח של הנתבעת (ע' 7 ש' 28-29). ראו לענין זה רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש (8.7.2014). במכתב הדחיה לא נטען כי אין כיסוי לנזקי הגניבה עקב הותרת מפתח ברכב. אדרבא: נטען במכתב הדחייה כי "מקרה הביטוח לא התרחש באופן הנטען על ידך", שכן הרכב נסע כאשר ברשות הנהג מפתח מקורי "וזאת בניגוד להודעתך לאיתורן כי המפתח אבד, ולחוקר מטעמנו [כי] לא היה תקין ונמצא בתא הכפפות". כלומר, תביעת הביטוח אינה נדחית במכתב הדחייה כי היה מפתח בלתי-תקין ברכב, אלא דווקא כי הודעת המבוטח לפיה מפתח בלתי-תקין היה ברכב אינה אמת (כמו גם הודעה נוספת שמסר המבוטח על-פי הנטען).

9.אציין כאן, בבחינת למעלה מן הצורך, שכתב ההגנה של הנתבעת עניינה טענות למסירת פרטים כוזבים, וגם בו אין אזכור של הסייג לכיסוי עקב גניבה אם הושאר מפתח ברכב. בכתב ההגנה נטען כי הרכב נמצא במשחטת הרכב עם מפתח בתוכו, אולם לא נטענה בו טענה עובדתית לפיה מדובר במפתח אותו השאיר המבוטח או מי מטעמו ברכב.

10.מכאן, שטענת הנתבעת בסיכומים לסייג לכיסוי בגין גניבה עקב הותרת מפתח לרכב מהווה הרחבת חזית אסורה (והשאלה אם מפתח בלתי-תקין שהושאר ברכב מתיישב עם תכלית הפטור מחבות בפוליסה תותר לעת מצוא, בתיק אחר שבו המבטח יטען לפטור זה כדבעי).

אי-הוכחת מרמה או הכבדה

11.בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי עולה אפשרות כי בעל הרכב, בידיעת אביו המבוטח, מסר את הרכב לגנב לשם בִּיום האירוע. לטענת הנתבעת, הרכב נמצא במשחטת רכב בטול כרם כאשר בתוך הרכב היה נתון מפתח מקורי, תוך סתירה לדיווח שדיווח בעל הרכב לחברת "איתורן". עוד נטען כי בעל הרכב שינה גרסתו, ובדיקת המפתח שהיה ברכב, וששימש את הגנב, העלתה כי מדובר במפתח תקין (פס' 3).

12.דא עקא, כפי שכבר צוין לעיל, הנתבעת לא הוכיחה כי היה ברכב מפתח תקין. למרות שלשיטתה המפתח התקין הנטען היה בידיה, היא לא הגישה אותו; היא לא העידה כל אדם שראה אותו ברכב, או כל עד שיעיד עדות קבילה על בדיקת המפתח או על משמעות הבדיקה, וכאן אוסיף – עדות קבילה בשאלה אם המפתח התקין שנמצא ברכב על-פי הטענה, הוא המפתח שהתובע השאיר ברכב, על רקע טענת התובע לפיה המפתח שהוא השאיר ברכב היה, מתכלחילה, מפתח בלתי תקין (עד שיעיד, למשל, האם המפתחות המתוחכמים שבנדון אינם נושאים מספרים סידוריים; האם מפתח "זהה" יכול להיות מפתח שנתוניו הועתקו ממפתח מקורי, וכיוצ"ב).

13.בענין טענת הנתבעת לפיה המציאה הנטענת של מפתח תקין ברכב סותרת את דיווח בעל הרכב לחברת "איתורן", אוסיף ואציין: במכתב דחיית תביעת-הביטוח נטען כי בעל הרכב מסר ל"איתורן" כי מפתח אבד (ת/5, פס' 3). הנתבעת לא העידה את נציג "איתורן" הרלוונטי, כך שטענה זו לא הוכחה.

14.טענת הנתבעת בענין הכבדה על בירור תביעת-הביטוח מבוססת אף היא על העובדה הנטענת בדבר מסירת פרטים כוזבים והסתרת מידע (""הנתבעת תוסיף ותטיען כי מסירת הפרטים הכוזבים והסתרת המידע, מהוות בנסיבות התיק הכבדה קשה על הנתבעת לבירור חבותה..." ע' 2 לכתב ההגנה), אשר כאמור לא הוכחה.

15.סיכום ביניים: המבוטח הוכיח את מקרה הביטוח, והנתבעת כשלה בניסיונה להוכיח פטור מחבותה.

16.לא נעלמה מעיני הבעייתיות בעדות בעל הרכב. כאמור, הנתבעת הוכיחה כי בעל הרכב מסר בחקירת הביטוח (בשנת 2014) כי הותיר מפתח בלתי-תקין במגירה ברכב. בחקירתו הנגדית בשנת 2018, בתביעה שבה ידוע לו שטענתה המרכזית של הנתבעת היא לגבי מפתח שנמצא, לפי הנטען, ברכב, העיד בעל הרכב כי הוא אינו זוכר אם המפתח הבלתי-התקין נשאר ברכב אם לאו:

"המפתח היה באוטו, כשקניתי את הרכב, הרכב הזה ישב אצלי 6 שנים, אני עובד מראשון עד חמישי, ששי שבת כל הרכבים לשטיפה, להגיד לך שזה נשאר באוטו, או ירד למשרד או לבית אני לא זוכר" (ע' 11 ש' 17-20; ראו גם עדות התובע על אירוע פריצה למשרדו, ע' 14 ש' 6).

דא עקא, הנטל להוכיח שהעובדה שמסר בעל הרכב בחקירת הביטוח – שהמפתח שהותר ברכב היה בלתי-תקין – כוזבת, רובץ על כתפי הנתבעת. איתותי-הנסיגה של בעל הרכב מהטענה החד-משמעית שמסר לחוקר הביטוח לפיה המפתח הבלתי-תקין הנטען היה במגירה ברכב, לעמדה לפיה הוא אינו זוכר וייתכן ואותו מפתח לא היה כלל ברכב, אשר אמנם אינם מקרינים מהימנות מעל הממוצע, אינם מרימים עבור הנתבעת את הנטל הרובץ על כתפיה להוכיח את טענתה, לפיה היה ברכב מפתח תקין (ואוסיף, מפתח תקין שמקורו מהתובע). בבחינת למעלה מן הנדרש: עולה מדו"ח החוקר כי נמצאו תימוכין לטענת התובע בענין פריצה, בהעתק תלונה למשטרה בענין (נ/2 ע' 6 פס' 16).

הנזק

17.כפי שכבר צוין, אין כיום מחלוקת על חוות דעתו של מר עזרא גינדי, שקבע כי ערך הרכב היה 106,271 ₪ (כולל מע"מ). אף אין מחלוקת על כך שהמבוטח קיבל סך של 10,000 ₪ בגין שרידי הרכב.

סיכום

18.הנתבעת תשלם לתובעים יחד ולחוד סך של 96,271 ₪ (להלן: סכום הנזק).

19.התובעים טענו לריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. לטענת התובעים הנתבעת פעלה מולם באופן דרסטי, תוך חסימתם מלבטח אצלה ותוך ביטול פוליסות קיימות. אולם לאור כל האמור לעיל, גם אם הנתבעת כשלה בהקמת הגנה בפני התביעה, לא מצאתי כי היא נמנעה מלשלם תגמולי ביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב. על כן אני דוחה את התביעה לריבית מיוחדת.

20.הנתבעת תצרף לסכום הנזק אותו היא משלמת לתובעים, הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 15.3.2017 ועד לתשלום בפועל (יצוין כי האגרה שולמה בהתאם לסכום הנומינלי של סכום הנזק במועד הגשת התביעה).

21.כן תשלם הנתבעת לתובעים יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 17,000 ₪.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ח, 17 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.