ביטול הסכם העברת זכויות במתנה במשק חקלאי ותביעה כספית

 ובעניין: 
ש' ק' התובעת (בתמ"ש 66252-12-15) 
נגד
א' ב'  הנתבע (בתמ"ש 66252-12-15)

בפני שתי תובענות, האחת - תובענה לביטול הסכם העברת זכויות במתנה, במסגרתו העניקה התובעת לבנה, הנתבע, את מלוא זכויותיה במשק חקלאי, והשניה - תובענה כספית בגין כספים שנלקחו לטענת התובעת שלא כדין, ע"י הנתבע.  
העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
1. התובעת הייתה עד ליום 5.7.11 חברה באגודה השיתופית במושב ב' (להלן: "המושב") והייתה בעלת הזכויות במשק *** במושב (להלן: "המשק" ו/או  "הנחלה").2. התובעת הינה קשישה כבת 90 ( ר' פרוטוקול מיום 16.02.16 בתיק ה"ט 33516-02-16), עיוורת ואינה יודעת קרוא וכתוב כלל.3. התובעת ובעלה המנוח, אביו של הנתבע, עלו ארצה בשנות ה-50 והקימו את מרכז חייהם במושב. במשך השנים עסקו בחקלאות ובשנת 1986 הפסיקו את פעילותם החקלאית והשכירו את הקרקעות לאגודה השיתופית ובתמורה קיבלו סכומים שונים מהאגודה. לבני הזוג נולדו 8 ילדים, כולם בגירים, אשר עם השנים עזבו את בית ההורים. 4. ביום 17.3.11 נפטר בעלה של התובעת. הנתבע, אשר באותה עת התגורר בארה"ב, הגיע לשבעה לארץ. 5. אין חולק כי במהלך השבעה הועלתה ע"י ילדיה, הבעייתיות במצב החדש שנוצר לפיו אימם תיוותר לבדה בבית. הצדדים חלוקים באשר לאופן בו הועלתה הסוגיה. 6. זמן קצר לאחר השבעה, חזר הנתבע לארה"ב, ולאחר שלטענתו מכר עסק מצליח, שב לישראל עם אשתו וילדיו. עם שובו לישראל, ביום 25.05.11, הנתבע ומשפחתו התגוררו יחדיו בביתה של התובעת במשק, ותחילה שררו יחסים תקינים בין הצדדים. 7. שלושה וחצי חודשים לאחר פטירת בעלה של התובעת, ביום 5.7.11, חתמה התובעת בטביעת אצבע על המסמכים שונים בפני עו"ד מ' – הן מסמכים הנוגעים למינוי הנתבע כבן ממשיך והן מסמכים הנוגעים להעברת זכויות במשק לנתבע, ללא תמורה. במקביל חתם הנתבע בפני עו"ד מ' על מסמכים שונים לשם ביצוע שתי הפרוצדורות. מסמך נוסף עליו חתם באותה העת, הינו התחייבות לאפשר לאימו, לגור במשק למשך כל חייה, להמשיך ולטפל באימו כל חייה ולדאוג לכל מחסורה וזאת גם לאחר מינויו כבן ממשיך ו/או העברת הזכויות במשק על שמו (להלן: "מסמך ההתחייבות"). 8. במסמך ההתחייבות צויין כי התובעת תהא רשאית לחזור בה מהתחייבויותיה למינוי הנתבע כבן ממשיך ו/או העברת הזכויות ללא תמורה, במידה ולא יעמוד בהתחייבותו זו. 9. לאחר החתימה על המסמכים האמורים, ביקש הנתבע לשפץ את בית המגורים במשק, ולשם כך אף נטל הלוואת משכנתא מהבנק. הצדדים חלוקים בדבר השימוש שנעשה בכספי המשכנתא. 10. ביום 13.07.11 התקבלו בסוכנות מסמכי העברת הזכויות, וביום 05.09.11 הועברו בספרי רמ"י מלוא זכויותיה של התובעת בנחלה – ע"ש הנתבע. 11. במהלך השיפוץ התגוררה התובעת בקרוואן במושב, כאשר הנתבע ומשפחתו התגוררו בקרוואן סמוך. בתום השיפוץ, בחודש פברואר 2013,  שבו התובעת, בנה ובני משפחתו לבית. בשלב זה, קרי- כשנה ושבעה חודשים לאחר החתימה על מסמכי העברת הזכויות ומינוי הבן הממשיך, וכשנה וחמישה חודשים לאחר שהועברו הזכויות, התערערו יחסי הצדדים. 12. בין הצדדים התגלע סכסוך הן לגבי כספים, שלטענת התובעת היו בבית ונלקחו על ידי הנתבע הן לגבי חפציה האישיים של התובעת, אשר לטענתה הושלכו אגב השיפוצים חרף היותם בעלי ערך סנטימנטלי רב עבורה, והן בהתייחס לשיפוץ עצמו. 13. בחודש אוגוסט 2014 עזב הנתבע עם בני משפחתו את הבית, ועבר להתגורר בירושלים.

התביעה לסעד הצהרתי:
טענות התובעת: 14. הנתבע ניצל לרעה את מצבה הנפשי הקשה בעקבות מות בעלה וחרדתה להיוותר לבד. כן ניצל את עובדת היותה עיוורת והחתים אותה על עסקאות שונות תוך הטעייתה, מבלי שנתן לה את המידע הרלבנטי הדרוש ומבלי שהקריא כלל המסמכים שנחתמו תוך הסברת משמעותם. 15. התובעת סברה כי חתמה על מסמכים למינוי הנתבע כבן ממשיך כאשר בדיעבד התברר לה שחתמה גם על מסמכי העברת זכויות, תוך הטעייתה. 16. חתימתה על ההסכם נעדרת תוקף משפטי עקב פגם בכריתה, ונוכח חוסר תום ליבו של הנתבע ומצגי השווא שהציג בפניה. 17. התובעת מבחינתה מינתה את הנתבע לבן ממשיך בלבד, והתנהגותו המחפירה של הנתבע, וכן הרעת מצבה הכלכלי והבריאותי, מקנה לה את הזכות לבטל את ההסכם ולהחזיר לה את מלוא זכויותיה.18. לטענתה הזכות לביטול ההסכם עומדת לה בין אם מדובר בהתחייבות לתת מתנה ובין אם מדובר במתנה שהושלמה, שכן הן חוזה העברת הזכויות בנחלה והן המינוי כבן ממשיך, הינם חוזה על תנאי לפיו הנתבע יטפל באמו וידאג לצרכיה עד סוף ימיה, ומשעזב הנתבע את ביתה פסק התנאי מלהתקיים, דבר אשר מאפשר לתובעת לחזור בה. 19. הנתבע היה שרוי במצב כלכלי קשה בארה"ב, ובכל תקופת מגוריו אצל התובעת נתנה לנתבע ומשפחתו כספים שלא הוחזרו ואילו הנתבע לא קיים ולו במעט את מסמך ההתחייבות, אך נשאר עם מלוא הזכויות בנחלה. הנתבע שיפץ את הבית בניגוד לעמדתה, נטל כספי הלוואת משכנתא כאשר בחלקם בלבד השתמש לצורכי השיפוץ וביתרה – לצרכיו האישיים שלו ושל משפחתו. כשגילתה בתום השיפוץ שנטל ממנה כספים והשליך חפצים בעלי ערך סנטימנטלי רב יחסיהם התערערו, עד שהנתבע עזב באוגוסט 2014 במפתיע עם בני משפחתו. 20. טעמים אלה, לטענת התובעת, מצדיקים ביטול הסכם העברת הזכויות. 
טענות הנתבע:21. לטענת הנתבע במהלך השבעה על מות אביו, האם ביקשה ממנו לחזור לארץ להתגורר עימה והיא תעביר לו את הזכויות במתנה. הנתבע מכר את עסקיו בארה"ב, ועבר להתגורר עם משפחתו בביתה הרעוע של האם. התובעת היא זו אשר שינתה את יחסה לנתבע ומשפחתו בעקבות השיפוץ וטענה כי לקח ממנה כספים מה שאף גרם לסכסוך בינו לבין אשתו. לאחר שלא יכלו לשאת את התנהגות התובעת – עזבו את הנחלה. 22. התובעת חתמה על כל המסמכים הנדרשים הן בסוכנות היהודית והן במנהל מקרקעי ישראל לשם העברת הזכויות בנחלה על שמה, לאחר פטירת אביו. 23. לטענתו, לאחר העברת הזכויות אל התובעת, הצדדים היו מעוניינים להעביר הזכויות על שם הנתבע אך לא ידעו אם לנקוט בדרך של מינוי הנתבע כ"בן ממשיך" או בדרך של העברת זכויות. 24. לשם קבלת מידע באשר למשמעות כל אחת מהאפשרויות הנזכרות לעיל, לקח הנתבע את התובעת לסוכנות היהודית, שם הוסבר לה, כשהנתבע מחוץ לחדר, את משמעות מינוי בן ממשיך ומשמעות העברת זכויות בנחלה בעודה בחיים. 25. הנתבע טען כי הגורם העיקרי בשיקולי התובעת והנתבע היה שיפוץ בית המגורים בנחלה, כאשר הרצון לשפץ בא מצידה של האם ולשם קבלת המשכנתא, היה צורך בהעברת הבית על שמו. 26. הצדדים חתמו בפני עו"ד מ' על מסמכים בשני המסלולים- בן ממשיך והעברת זכויות. כאשר התברר כי לא ישופץ ביתה של התובעת במסגרת פרויקט שיקום השכונות, החליטו הצדדים לפנות למסלול העברת זכויות. 27. גם מסמך ההתחייבות, אותו טוען הנתבע כי הוא אשר ביקש הכנתו מעו"ד מ', נוסח באופן הכולל את שתי האפשרויות – בן ממשיך והעברת זכויות, כאשר ההסבר על משמעות המסמכים נעשה כשהנתבע היה מחוץ לחדר. לפיכך, טען כי התובעת חתמה מרצונה תוך ידיעה לעניין מהות ההסכם.28. אין המדובר בחוזה על תנאי אלא במתנה עם התחייבות בצידה אשר אינה מביאה לכדי בטלות הסכם המתנה. ומכל מקום, אף אם מדובר בחוזה על תנאי או חוזה עם תנאי מפסיק הרי שהתנהגות התובעת היא שהובילה לכך שהנתבע נאלץ לעזוב עם משפחתו את הבית. 
המידע הרלבנטי העולה מעמדת רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית: 29. יצויין כי תיק זה נידון לכתחילה בפני מותב אחר, ובשל שינויים בסדרי עבודת בית המשפט הועבר לידון בפניי לשם שמיעת ההוכחות. 30. בשלב זה –ביום 10.11.16 הוריתי על צירופם של רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומושב ב' (האגודה השיתופית) להליך.31. מטעם האגודה לא הוגש כתב הגנה, אולם מכתב ההגנה שהוגש מטעם רשות מקרקעי ישראל, עולות העובדות הבאות: ע"פ הנטען עקב פטירת בעלה של התובעת, הועברו בספרי הרשות ביום 14.6.11 כל הזכויות בנחלה *** במושב ב' על שמה של התובעת.32. בחודש יולי 2011 פנה הנתבע אל הרשות בבקשה להעביר את הזכויות בנחלה על שמו מכח הסכם העברה ללא תמורה, וביום 5.9.11 הזכויות בנחלה הועברו על שם הנתבע. 
33. מכתב ההגנה שהוגש מטעם הסוכנות, עלו העובדות הבאות: 34. הזכויות בנחלה נרשמו תחילה על שם התובעת ובעלה המנוח. במשך השנים החלו התובעת ובעלה בהליכי מינוי בן ממשיך במשק, אולם כל פעם הופסק ההליך על ידם.35. ביום 28.2.11 פנה עו"ד כ' במכתב לסוכנות בבקשה לקבל טפסי מינוי בנם של התובעת והמנוח מר י' ק' כבן ממשיך בנחלה (בהקשר זה יוטעם כי בכתב הגנה שהוגש מטעם הסוכנות, נכתב בטעות כי בטפסי המינוי נרשם הנתבע כבן ממשיך, אולם במכתב אשר צורף כנספח 1 לכתב ההגנה, רשום שמו של הבן א' ק', אחיו של הנתבע, כמי שהוריו היו מעוניינים למנותו כבן ממשיך). 36. ביום 26.4.11 פנה מר פ', מזכיר המושב, במכתב לסוכנות בבקשה להעברת הזכויות בנחלה מהמנוח לתובעת, אגב פטירת המנוח.37. ביום 30.5.11 שלחה הסוכנות הודעה על מסירת הנחלה על שם התובעת, וביום 14.6.11 אושרה ההעברה ברשות מקרקעי ישראל.38. ביום 3.7.11 חתמה התובעת במשרדי הסוכנות על חוזה התיישבות. באותו היום מסרה נציגת הסוכנות לתובעת מכתב הסבר בדבר מינוי בן ממשיך בנחלה וכן מכתב הסבר בדבר העברת הזכויות בנחלה.39. ביום 7.7.11 המליצה האגודה ותנועת המושבים לאשר את קבלת הנתבע כמועמד לנחלה. וביום 13.7.11 התקבלו במשרדי הסוכנות מסמכי העברת הזכויות מהתובעת לנתבע, לרבות אישור האגודה לביצוע ההעברה.40. ביום 5.9.11 אישרה רשות מקרקעי ישראל את העברת הזכויות בנחלה מהתובעת לנתבע.41. ביום 10.12.12 פנה הנתבע לסוכנות בבקשה לרישום שעבוד על המשק.42. ביום 4.11.15 פנתה התובעת באמצעות ב"כ במכתב לסוכנות במסגרתו טענה כי הולכה שולל על ידי הנתבע בהליך העברת הזכויות בנחלה. 43. הן רמ"י והן הסוכנות היהודית, ציינו כי אין להן כל עמדה בסכסוך המשפחתי, והותירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.
דיון והכרעה:
זכות בר הרשות בנחלה:44. כידוע, זכויותיו של חבר אגודה בנחלה, הינן זכויות של בר רשות, אשר יונקות את חיותן מהסכם המשבצת אשר על פיו ומכוחו שוכרת האגודה את משבצת הקרקע של המושב מבעליה, רשות מקרקעי ישראל. לעניין אופיה של הזכות, ר' ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6)295. 45. חרף אופייה של הזכות, שהינה זכות אישית שאינה קניינית, היא ניתנת עקרונית להעברה, הכל בהתאם להוראות הסכם המשבצת הרלבנטי, שכן אופיה וגדריה של הזכות, הינם בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם המשבצת. העברתן של זכויות אלו ע"י חברי האגודה, בין בחיים ובין לאחר פטירתם, כפופה להוראות הסכם המשבצת ולהסכמת בעלת הקרקע, רשות מקרקעי ישראל.46. במקרה של העברת זכויות בחיי המתיישבים, חדלים המתיישבים מלהיות בעלי הזכויות במשק לאחר ההעברה. להבדיל, במקרה של העברה לאחר מות המתיישב, מדובר בהעברת משק עתידית, כאשר ההורים המתיישבים קובעים בחייהם את זהות ה"בן הממשיך". 47. כאמור, אין מחלוקת, כי ביום 5.7.11 נחתמו ע"י התובעת והנתבע בפני עוה"ד מ', הן מסמכי העברת זכויות במתנה והן המסמכים הנחוצים לשם מינוי הנתבע כבן ממשיך. 
מתנה או התחייבות ליתן מתנה:48. סעיף 2 לחוק המתנה תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המתנה"), קובע כי מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה. הקניה משמעותה העברת הנכס ו/או הבעלות עליו לידי המקבל והיא מסמלת את סוף הליך המתנה. כן תוזכר הוראת סעיף 6 לחוק המתנה, לפיה הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה, כשאין בדין הוראה אחרת. 49. בהתאם לפסיקה כאשר מדובר במשקים חקלאיים, ככלל יש לראות במינוי "בן ממשיך" או בהסכמי מתנה משום התחייבות לעסקה במקרקעין שאינה מושלמת עד אשר מוסדר הרישום בסוכנות וברשות מקרקעי ישראל. הטעם לכך הוא שהגם שמדובר בזכות אובליגטורית (בר רשות, שימוש או חכירה), הרי שעבירותה מוגבלת מכוח חוזה החכירה/הרישיון החל על המשבצת (ר' הפסיקה שהובאה בהרחבה ע"י חברי כב' סגן הנשיא השופט אסף זגורי בתה"ס (נצרת) 47590-04-13 ש.נ נ' א.נ.ב.מ (11.05.2014). מנגד ר' הדברים שנפסקו בתמ"ש (טב') 18518-11-11 תובעים נ' נתבעים (01.01.2013), מפי חברתי כב' השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, שם נקבע כי מאחר שהזכויות של התובעת במשק היו זכות של בר רשות שהינן זכויות אובליגטוריות, יש לבחון את הסכם המתנה לפי דיני המיטלטלין ולא לפי דיני המקרקעין). 50. במקרה זה, מדובר בעסקת מתנה מוגמרת, נוכח החתימה על הסכם העברת הזכויות, כאשר העברת הזכויות לנתבע נרשמה בסוכנות ואושרה במינהל מקרקעי ישראל, והוא זה אשר רשום כבעל הזכויות בנחלה. 

מהותו של הסכם המתנה:51. הסכם מתנה הינו חוזה חד צדדי שבו התחייבות של צד אחד בלבד, המשתכללת על ידי הצעה וקיבול. בהתאם לפסיקה, על הסכם מתנה חלים הדינים הקבועים בחוק המתנה וכן הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו בחוק המתנה, באשר לאופן כריתת החוזה ובטלותו.52. כמו בכל חוזה, גם לשם השתכללות חוזה המתנה, נדרשת גמירות דעת. המבחן לקיומה של גמירות הדעת הוא ככלל אובייקטיבי, כלומר -  האם בנסיבות שנוצרו, היה אדם סביר לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים (לעניין זה ר'  ע"א 6296/05 פנינה כהן נ' עזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (5.8.07)  וההפניות הרבות שם). ככלל, הדגש הינו על גילויה החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות או המחשבות המלוות אותה (ג' שלו דיני חוזים- החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2005), עמ' 173). 53. יחד עם זאת,  בהתאם לפסיקה, בהסכם מתנה יש לתת משקל מוגבר לרצונו של נותן המתנה. בעניין זה נפסק בע"א 6296/05 הנ"ל, כי כשעסקינן בהסכם מתנה, אינטרס ההסתמכות של הניצע - מקבל המתנה - אשר זוכה ככלל למעמד בכורה, מפנה את מקומו במידה מסוימת לשם מתן משקל מוגבר לרצונו של נותן המתנה, זאת בשים לב למהותו של חוזה המתנה כחוזה חד צדדי, אשר המקבל הוא הנהנה העיקרי, אם לא היחיד, ממנו. כן נפסק כי במקרה של פער בין כוונתו הסובייקטיבית למצג האובייקטיבי של המעניק, יהיה זה מוצדק להגן על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה רק כאשר המצג האובייקטיבי של כוונת המעניק הוא ברור וחד משמעי. לפיכך, נקבע, כי יש לדקדק בהתחקות אחר רצונו של נותן המתנה, שהוא, להבדיל, ה"ממית" או ה"מחיה".54. מהאמור לעיל, עולה כי כללי הפרשנות החלים על חוזים דו-צדדיים, חלים גם בחוזים מסוג זה. אלא שבחוזים ממין זה יש ליתן משקל כבד יותר לכוונת הצד המתחייב על פני כוונת הצד המקבל. מוקד הבחינה מופנה, אם כן, לרצון נותן המתנה, בענייננו – לתובעת. 55. כמו כן, כבכל חוזה – חלים אף על חוזה המתנה עקרונות כלליים של יושר ותום לב, הן בשלב קיום החיובים הנובעים מהחוזה והן בשלב הטרום חוזי. 
גמירות דעת ונטל ההוכחה: 56. תנאי יסודי ליצירת חוזה הוא גמירת דעתם של הצדדים להתקשר זה עם זה בחוזה המסויים. מקום שהצדדים לא הגיעו לידי גמירת דעת, לא יוכל בית המשפט ליצור אותה בדיעבד (ג. שלו, שם, בעמ' 172). 57. גמירות הדעת של צד להסכם, הכרחית על מנת שההסכם המשתכלל יהא בר תוקף (ר' בעניין זה סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) (להלן: "חוק החוזים"). על בית המשפט לבחון אם במועד החתימה על ההסכם גיבש כל אחד מהצדדים לו את גמירות הדעת הנדרשת לשכלולו, אשר צריכה להיות מכוונת להתקשרות מסוימת עם צד מסוים. כאמור לעיל, הדגש בענייננו צריך להיות על גמירות דעתה של התובעת כמעניקת המתנה. 58. בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי אדם החותם על מסמך משפטי, מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ר' ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו (12.06.00)) 59. במקרה זה, התובעת הינה אישה קשישה, כבת 90, עיוורת שאינה יודעת קרוא וכתוב. כמו כן במקרה דנן חתמה התובעת על הסכם, שמשמעו העברת מלוא זכויותיה במשק לבן אחד מתוך שמונת ילדיה. אין חולק כי מדובר בהחלטה בעלת משמעות כלכלית רבה המשליכה על בני משפחה נוספים של הצדדים. כמו כן, התובעת חתמה על ההסכם בסמוך לפטירת בעלה לאחר שנותרה להתגורר בגפה במשק. עובדה נוספת שאינה שנויה במחלוקת הינה כי התובעת הוחתמה בו זמנית על שני מסמכים בעלי משמעות משפטית שונה. בהתקיים כל אלה, סבורני כי החזקה האמורה נסתרת. 60. לטעמי עובדות אלה, מצדיקות את היפוך נטל הבאת הראיה בסוגיית גמירות הדעת, תוך העברתו על מי שמבקש לקיים את הסכם העברת הזכויות – קרי על הנתבע. משמעות הדבר הינה, כי הנטל מוטל על הנתבע להוכיח כי התובעת הבינה את המסמכים עליהם חתמה, לרבות הבנת ההבדל בין החלופות, ורק אם יעלה בידו להוכיח זאת – חוזר הנטל לאם להוכיח קיומה של עילה לביטול העברת הזכויות. 61. בעניין זה ר' הדברים שנפסקו בתמ"ש (ת"א) 34340/01 סעדה זגיר נ' זכריה זגיר (11.10.2004), שם נידון עניינה של אם קשישה, אשר ביקשה להצהיר על בטלות העברת זכויותיה בדירת מגוריה ללא תמורה לנתבע, בנה. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי יש לבטל העברת זכויות של אדם קשיש לאחד מילדיו, תוך נישול האחר, אם זו נעשתה שלא מתוך רצון חופשי ועצמאי, אלא מתוך ניצול גילו המופלג וחולשתו, כמו גם תלותו. עוד נפסק כי כאשר המעביר הוא קשיש, וקיימת תלות יסודית שלו באדם אחר, הרי שנטל הראיה להוכיח שהעברת הזכויות תקפה, רובץ על כתפי מי שמבקש לקיימה, ולא על המבקש לבטלה. 62. ואולם, גם אם ייאמר כי נטל הראיה  מוטל לכל אורך הדרך על התובעת, בהיותה ה"מוציא מחברו", ממכלול הראיות שהובאו בפני, יש לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להוכיח קיומה הטעיה באופן המקנה לה זכות לביטול החוזה, הכל כפי שיפורט להלן: 

עילת ההטעיה כעילה לביטול ההסכם בשל פגם בכריתתו:63. עילת ביטול חוזה, בשל קיומה של הטעיה, מעוגנת בסעיף 15 לחוק החוזים. עילה זו מקימה לצד הנפגע זכות לביטול החוזה במקום שבו הצד שכנגד הטעה אותו בטרם כריתת החוזה:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."
64. עילת ההטעיה דורשת קיומם של מספר רכיבים: חוזה; קשר סיבתי; טעות והטעיה לפיה צד התקשר בחוזה בשל הטעיה שהטעהו אחר, כאשר אין דרישה כי הטעות תהא טעות "יסודית". הקשר הסיבתי הנדרש הינו כפול- נדרש קיומו של קשר סיבתי בין ההתקשרות לטעות ובין הטעות להטעיה כך, שההטעיה תוביל לטעות וזו תניע את הקשר החוזי (תמ"ש (משפחה ק' גת) 22228-01-11 א. ל. נ' ה. מ. (13.11.2016) וההפניות הרבות שם). 65. ויודגש: מבחן הטעות הינו מבחן סובייקטיבי. הטעיה נוצרת בעת שקיים פער בין הדברים הנאמרים או המוסתרים לבין המציאות וכך כשההטעיה גורמת לטעות וממנה להתקשרות כאמור- אז קמה לצד שטועה עילה לביטול החוזה (ג. שלו, שם  בעמ' 313-314; 321-322). 66. כפי שצויין לעיל, הטעיה יכולה להיות גם הטעיה במחדל, קרי במצב בו קיימת למתקשר חובת גילוי עפ"י דין, נוהג או לפי נסיבות העניין וכאשר חובה זו לא מתקיימת תחשב השתיקה כהטעיה. חובת גילוי "לפי הנסיבות", הרלוונטית לענייננו, כוללת תחומי חובת הגילוי רחבים ביותר. (גבריאלה שלו, שם בעמ' 318-321). 67. עוד נפסק כי להבדיל מחובת גילוי הקמה "לפי דין" או "לפי נוהג", חובת גילוי "לפי הנסיבות" היא תלויית הנסיבות העובדתיות המיוחדות של העסקה הקונקרטית (ר' ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (14.08.2008). לפיכך, קיים קושי לתחום ולהגדיר מראש את גבולותיה והיא נקבעת על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כן נקבע כי מקום שקיימים יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים, שם גם קיימת חובת גילוי מיוחדת (ע"א 1581/92 אברהם אבי ולנטין נ' דורית ולנטין, מט(3) 441 (1995). 
מן הכלל אל הפרט: קיומו של חוזה: 68. אין חולק כי במקרה זה הצדדים חתמו על חוזה. לפיכך, יש לבחון קיומן של שאר רכיבי עילת ההטעיה, קרי: טעות, הטעיה וקיומו של קשר סיבתי. 
קיומה של טעות: 69. במקרה זה במועד החתימה על החוזה, התובעת הוחתמה בו זמנית על שני מסמכים בעלי משמעות משפטית שונה :מינוי הנתבע כבן ממשיך, והעברת זכויות במתנה לנתבע. 70. לטענת התובעת לא הבינה כי חתמה על מסמכי העברת זכויות וסברה כי מינתה את הנתבע כבן ממשיך בלבד, בכפוף למסמך ההתחייבות, כאשר רק בדיעבד התברר לה, כי חתמה גם על תצהירי העברה ללא תמורה וכתב ויתור וכי למעשה העבירה לנתבע את מלוא הזכויות בנחלה. מנגד טען הנתבע כי החלופות הוסברו לתובעת הן ע"י נציגת הסוכנות והן ע"י עו"ד מ', בטרם חתימת התובעת על המסמכים. 71. בחקירתה הנגדית הבהירה התובעת כי אינה זוכרת שבסוכנות הסבירו לה את המשמעות של בן ממשיך והעברת זכויות וכן שללה את טענת הנתבע לפיה ישבה לבד מול הפקידה (פרוטוקול 7.11.16 עמ' 6 שו' 18-29). 72. התובעת צירפה לכתב תביעתה מסמך מהגב' יפה עזרא מהסוכנות היהודית מיום 3.7.11 ממוען לתובעת (נספח ב' לכתב התביעה), נושא כותרת  "מינוי בן ממשיך – מושב ב' ***" ובו צויין מהם המסמכים שעל התובעת להעביר לסוכנות לשם מינוי בן ממשיך, כאשר ע"ג המכתב צוין בכתב יד כי ביום 3.7.11 "הגב' היתה במשרדנו וקיבלה הסבר על מינוי הבן הממשיך". מסמך זה חתום בטביעת אצבע של התובעת. 73. מנגד, הנתבע צירף לכתב הגנתו מסמך מהגב' יפה עזרא מהסוכנות היהודית מאותו היום, 3.7.11 הממוען לתובעת (נספח ב' לכתב ההגנה), נושא כותרת "העברת זכויות מושב ב' ***" ובו צויין מהם המסמכים שעל התובעת להעביר לסוכנות לשם העברת הזכויות, כאשר ע"ג המכתב צוין בכתב יד כי ביום 3.7.11 " היתה במשרדנו ושוקלת 2 האפשרויות או העברה בעודה בחיים או מינוי בן ממשיך." יודגש כי התובעת לא הוחתמה על מסמך זה. 74. בעניין זה העיד הנתבע כך (פרוטוקול 5.3.17 עמ' 62 שורות 20-25):
"ש: מתי בפעם הראשונה העורך דין פגש את אמא שלך, אחרי הפגישה של הסוכנות.ת: אחרי שהיינו בסוכנות וביקשנו את המסמכים שהיא צריכה לחתום עליהם ואחרי שהיא הסבירה לה לגבי בן ממשיך, היא הסבירה שהעברת זכויות צריכה להתבצע בנוכחות עורך דין, וגם הבן ממשיך אחרי שהיא מגיעה לסוכנות אנו חייבים להיות אצל עורך דין שהוא ידבר איתה ויסביר. אני הייתי צריך אישה מבוגרת שיבינו שהיא חותמת. אחרי שהיינו בסוכנות הם אמרו לי מה לעשות, דיברתי עם דוד שלי, והלכתי איתה לעו"ד מ'." 
75. אף מדברי הנתבע בחקירתו, עולה כי עיקרו של ההסבר שניתן ע"י הגב' יפה עזרא מהסוכנות היה הפניה לעו"ד על מנת שיסביר את ההבדל. גירסה זו סבירה הרבה יותר מאשר גירסתו של הנתבע בסעיף 18 לתצהירו שם טען כי במקרה חריג זה הוסברה ע"י הגב' יפה עזרא משמעות העברת הזכויות לבקשתו של הנתבע כשהוא מחוץ לחדר. אם אכן הנתבע היה מחוץ לחדר, כיצד ידע על ההסבר שניתן ומהותו?  יצויין כי גם בהזדמנות אחרת בחקירתו, ציין הנתבע כי "המינהל והסוכנות דורשים שעו"ד יסביר את משמעות העברת הזכויות" (עמ' 59 ש' 30-31).76. לאחר הפגישה בסוכנות, יזם הנתבע פניה לעו"ד מ', לשם החתימה על ההסכם, לאחר שטען כי אמרו לו בסוכנות שיש צורך בעו"ד שיאשר בחתימתו את העברת הזכויות. כן אישר התובע כי עו"ד מ' ייצג את שני הצדדים בהסכם (פרוטוקול 5.3.17 עמ' 62 שורות 26-32). 77. ביום 5.7.11 הגיעו הצדדים לעו"ד מ' וחתמו בפניו על מסמכים בשני המסלולים- בן ממשיך והעברת זכויות. במעמד חתימת מסמכי ההעברה נכחו אך ורק התובעת, הנתבע ועו"ד מ' שערך את המסמכים. 78. מעדויות הצדדים ומחקירתם הנגדית שוכנעתי כי לא הוסברו לתובעת כלל ההסברים הנדרשים ולא הובהרו לה ההבדלים בין שני ההסכמים והשלכותיהם השונות.   אני דוחה את טענת הנתבע לפיה עו"ד מ' הסביר לתובעת משמעות העברת הזכויות, ולו מהטעם הפשוט שלא הנתבע ולא עו"ד מ' ייחסו חשיבות מיוחדת להבדל בין שני המסלולים: 79. עו"ד מ', אשר זומן למתן עדות מטעם הנתבע, תיאר בחקירתו את נסיבות חתימת המסמכים שונים (פרוטוקול 6.3.17 עמ' 82 ש' 23 ואילך):
"ש. במסמכים יש גם מסמכים של העברת זכויות וגם בן ממשיך. תסביר מה קרה שם?ת. כשא' והתובעת באו אליי למשרד הם באו אליי עם המסמכים של בן ממשיך ולא היו סגורים על עצמם מה הם רוצים לעשות, אם לבצע בן ממשיך או לעשות העברת זכויות. שניהם היו אצלי במשרד. לעשות בן ממשיך זו פרוצדורה יותר פשוטה, חותמים על המסמכים ומעבירים לסוכנות ויש בן ממשיך. העברת זכויות זו פרוצדורה יותר מורכבת וארוכה. אני לא כל כך מסכים שהמשמעות המשפטית שונה. גם מבן ממשיך אי אפשר לחזור, גם העברת זכויות לפי בן ממשיך אי אפשר לחזור וזה מצוין במסמכים של הסוכנות. הפרוצדורה של העברת זכויות יותר מורכבת וממושכת ומלווה במס רכישה.האימא והבן באו, הבן חזר מחו"ל, רצה לגור אצל האימא והאימא רצתה שהוא יגור אצלה או כבן ממשיך או בהעברת זכויות. סוכם שבפגישה הזו נערוך את המסמכים לשתי האופציות, הם יחתמו על כולם, אחרי שהסברתי להם והבהרתי להם את המשמעות וזה היה במעמד הפגישה"80. מדבריו אלה של עו"ד מ' עולה כי הדגש בהבדלים בין המסלולים היה בעניין אחד -   פרוצידורה ליישום (מסלול אחד פשוט יותר וקצר יותר ממשנהו). לדידו של עו"ד מ' אין הבדל משפטי מהותי בין שני המסלולים, שכן מבחינתו שניהם אינם ניתנים לביטול ללא קבלת היתר שיפוטי מתאים. 81. מקובלת עלי גירסתו של עו"ד מ' לפיה את תצהיר העברת הזכויות הוא הקריא לתובעת. דברים אלה נכתבו מפורשות ע"ג תצהיר(מעבירת הזכות). זהו המסמך היחיד בו צויין כי הוקרא לתובעת וכי תוכנו הוסבר לה. יחד עם זאת על שאר המסמכים עליהם חתומה התובעת לא נכתב ברחל בתך הקטנה כי הם הוקראו לתובעת, לרבות מסמך ההצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי בן ממשיך.82. מהאמור לעיל נראה כי לא היתה לתובעת כל דרך להבין כי היא הוחתמה על שני מסלולים שונים, שכן רק מסמך אחד הוקרא לה. כמו כן עולה כי משהנתבע ועו"ד מ' לא ייחסו חשיבות מיוחדת להבדל בין שני המסלולים (מלבד בהיבט הפרוצדוראלי - שבוודאי לא אמור להטריד את התובעת אלא את הנתבע), ממילא לא הסבירו לה את ההבדל האמור ואת ההשלכות המשפטיות השונות. 83. בעדות התובעת לגבי הפגישה אצל עו"ד מ', טענה כי הנתבע הוא זה אשר דיבר עם עו"ד מ' והיא רק חתמה (פרוטוקול 7.11.16 עמ' 8 שורה 23 ואילך).  גירסה זו סבירה בעיני, ויש להניח כי מי ששוחח עם עוה"ד, תוך הבחנה בין מסלול "בן ממשיך" לבין מסלול "העברת זכויות במתנה" היה אכן בנה. הביטוי "העברת זכויות במתנה" לא היה מעולם המושגים בו עשתה התובעת שימוש. כך כאשר נשאלה מתי ידעה שיש הבדל בין בן ממשיך להעברת זכויות השיבה "אחר כך שמעתי במושב שעשיתי ככה שהכל כבר שלו" (פרוטוקול 07.11.16 עמ' 9 ש' 17). בהמשך, כשנשאלה אם היא טוענת שאחרי השיפוץ נודע לה שהזכויות בבית שייכות לנתבע, השיבה "כן, נהיה בעל הבית" (עמ' 10 ש' 3-4). 84. בנסיבות המקרה שבפני, על הנתבע, כמקבל הזכויות כמו גם על עו"ד מ', חלה החובה להסביר לתובעת במילים פשוטות מה משמעות העברת הזכויות, ומה ההבדל בין הליך זה להליך של מינוי בן ממשיך לרבות ההשלכות המשפטיות והמעשיות של כל אחד מהמסלולים. חובה זו אף נובעת מהחובה לנהוג בתום לב בשלבי המו"מ לקראת כריתתו של חוזה. בעניין זה ר' נסיבות המקרה שנדונו בתמ"ש (משפחה נצרת) 52686-05-16 ש.ע נ' י.ע (05.03.2017) סעיפים 47-48 לפסק דינו של חברי כב' סגן הנשיא השופט אסף זגורי: 
"זאת ועוד, ש.ע. אינה יודעת קרוא וכתוב. היא אשה מבוגרת בגיל 80, העברית שלה רחוקה מלהיות משפטית. בית המשפט משוכנע כי הבינה שהיא מסכימה להצבת הקרוואן על ידי י.ע. בשטחה וכי לד.ע. לא יהיו זכויות במקרקעין שלה לעולם. בוודאי לא הסכימה להעביר הבעלות במקרקעין. אדם שאינו יודע קרוא וכתוב, והתצהיר מוקרא לו ראוי היה לציין זאת בתצהיר במפורש. אדם שלמעשה מעביר בעלות במקרקעין והוא בגיל 80 ואינו יודע קרוא וכתוב, אין די בתצהיר והיה חובה על עורכת הדין גם למסור הסברים בלשון פשוטה. אחרת החתימה על התצהיר אינה מעידה על גמירות דעת והבנה. לא שוכנעתי כי נמסרו ל ש.ע. הסברים כלשהם בעניין העברת בעלות במקרקעין ובהקשר זה אין ספק שהוטעתה" (ההדגשות אינן במקור א.נ)
85. עוד על חובת תום הלב ר' הדברים שנפסקו בתה"ס 47590-04-13 אשר הובא לעיל. בפסק הדין נקבע כי חוק המתנה, המגדיר את חוזה המתנה כהתחייבות חד צדדית, מניח, למעשה, כי התנהגות המקבל תהא בתום לב והוגנת. מדובר בהתחייבות מובלעת למלא אחר האמור בסעיף 39 לחוק החוזים. 86. יודגש, כי הנתבע הינו אדם נשוי, והיה מקום לפרט בפני התובעת מהן ההשלכות של העברת הזכויות במתנה לבנה במקרה חלילה של פרידת בני הזוג, דבר אשר לא נעשה. אישתו של הנתבע לא נכחה כלל בהליך הנוגע לחתימה על החוזה, והיא לא הוחתמה על מסמך כלשהו המחייב אותה לרבות "מסמך ההתחייבות" שנתן בנה (על הקושי במקרה של העברת זכויות במשק במקרה של פרידת הבן השווה תמ"ש (חי') 27103/03 פלונית נ' אלמונית (06.04.09). 87. בנוסף, מסמך ההתחייבות לטיפול באם, לא כלל התחייבות שלא למכור את הנכס  לאדם אחר, ללא אישורה של האם (על בעייתיות במקרה בו התעוררה הסוגייה  השווה תמ"ש (י-ם) 6762/08  נ.ק נ' ש.ק (25.12.11). 88. זאת ועוד: הנתבע נטל הלוואה מסוג משכנתא במסגרתו הוטל שעבוד על הנכס. לא הוסבר לאם מהן השלכות לקיחת משכנתא בעתיד ע"י הנתבע וכיצד עליה להבטיח את זכות המגורים במקרה בו הנתבע חלילה לא יעמוד בתשלומי המשכנתא. 89. כך, לא הוסברו לאם (אשר משכירה לאגודה השיתופית את השטחים החקלאיים) כי היא איננה עוד חברת אגודה על כל המשתמע מכך. נסיונות הנתבע לטעון כי ההבדל היחיד הוא בהשתתפות באסיפות בהן ממילא אינה משתתפת אינה אלא היתממות שאינה במקומה, ואם כך הוצגו לתובעת הדברים – הדבר מחזק את קיומה של ההטעיה: 90. בחקירתו, טען הנתבע, כי העברת הזכויות במשק מהתובעת אינה משמעותית עבורה באומרו-  "העברת זכויות, היא לא הולכת להיות פעילה באגודות של המושב, אין לה עניין שם". יחד עם זאת, בתביעתו הכספית טען כי אין הוא חייב להשיב לאם סך של 18,000 ₪ בגין דמי שכירות הקרקעות, שכן אלה מגיעים לו כבעל הזכויות בנחלה.  הנתבע אף ההין לטעון בכתב ההגנה בתביעה הכספית, כי במסמך ההתחייבות אין כל תניה המחייבת את הנתבע להעביר את הכספים הללו לתובעת. תניה כאמור לא נכתבה שכן דברים אלה כלל לא הוסברו לתובעת במועד החתימה על ההסכם,  בניגוד לחובה לעשות כן. 91. יצויין כי עו"ד מ' סבר כי בתום הפגישה עימו, עדיין היתה לתובעת הזדמנות להפסיק את תהליך העברת הזכויות, והעיד בחקירתו הנגדית (פרוטוקול 6.3.17 עמ' 88 ואילך) כי לא היה לו ייפוי כוח בלתי חוזר בתיק הזה, ובשביל להמשיך העברת זכויות צריך עוד חתימות ועוד פרוצדורות, ו"אם אחרי שיצאה אצלי מהפגישה היא לא רצתה היא יכלה להפסיק את זה". 92. כאשר נשאל  האם כשהתובעת יצאה ממשרדו הרגיש שהיא הבינה שהיא יכולה לקבל כל החלטה שהיא או שהנתבע יכול לקבל בשבילה, השיב עו"ד מ' כדלקמן: 
ת. כדי להמשיך את העברת הזכויות צריך את המשך החתימות שלה, צריך לדווח לרשויות המיסים ולכן צריך חתימה שלה ולכן הדברים עדיין בידיים שלה ויש לה עדיין שהות לקבל את ההחלטה. לא היה ייפוי כוח בלתי חוזר, אני לא יודע אם לא' היה או לא." 
93. יחד עם זאת, הנתבע העיד בעניין זה היפוכו של דבר: הנתבע העיד באופן ברור כי בתום הפגישה אצל עו"ד מ' ההחלטה האם לבחור בין מינוי בן ממשיך לבין העברת זכויות היתה נתונה לו בלבד (פרוטוקול 6.3.17 עמ' 67 שורה 31 ועמ' 68 שורות 1-6): 
ש. אז למה עשית העברת זכויות ולא המשכת כבן ממשיך?ת. מבחינתי היא הסכימה לתת לי את המשק או כבן ממשיך או כהעברת זכויות, באותו זמן חתמנו גם על מסמכים של העברת זכויות. ההחלטה של מה שנמשיך הייתה נתונה מבחינתי אליי. מהשלב הזה אני הייתי אמור להחליט אם אני לוקח את זה כבן ממשיך או כהעברת זכויות. אחרי שהיא קיבלה הסבר בסוכנות ואצל עורך הדין ולפני כן היא הייתה במינהל, עורך הדין גם מכיר את דינה אדר שהיא בחורה שאי אפשר לעבוד עליה והיא בדקה ודיברה וכנ"ל לגבי הסוכנות". 
94. עוד יצויין, כי לטענת התובעת, במהלך הפגישה אצל עו"ד מ', היא התחרטה והרגישה שעשתה טעות. בעדותה תיארה כי עו"ד מ' הבחין והיסב תשומת ליבו של הנתבע לכך. הנתבע אמר 'זה בסדר' ועו"ד מ' אמר לה שהוא כותב שהנתבע מחויב לדאוג ולטפל בה, ואם לא , יכולה לחזור בה (פרוטוקול 7.11.16 עמ' 6 ש' 29 ואילך). גירסה זו של התובעת, עולה בקנה אחד עם טענתו של עו"ד מ' בחקירתו הנגדית כי במקרה זה מכתב ההתחייבות נעשה על מנת לשמור על זכויותיה של התובעת, וכן העיד כי אין הוא מחתים על טופס ההתחייבות שכזה באופן סטנדרטי אלא ערך זאת במועד הפגישה (ר' פרוטוקול 6.3.17 עמ' 85 ש' 18 ואילך). 95. לסיכום נקודה זו: במקרה זה משהתובעת נתפסה לכלל טעות בכל הנוגע להבנת משמעות העברת הזכויות במתנה והשלכותיה – התנאי של קיומה של טעות מתקיים. 
קיומה של הטעיה: 96. הגדרת ההטעיה הינה הגדרה הכוללת הטעיה גם במחדל, קרי במצב בו קיימת למתקשר חובת גילוי עפ"י דין, נוהג או לפי נסיבות העניין וכאשר חובה זו לא מתקיימת תחשב השתיקה כהטעיה. חובת גילוי "לפי הנסיבות", הרלוונטית לענייננו, כוללת תחומי חובת הגילוי רחבים ביותר.97. כפי שפורט בהרחבה לעיל – מכלול שלם של השלכות העברת הזכויות במשק לא הוסבר לתובעת, לא הוקראו לה מכלול המסמכים עליהם חתמה, והכתוב לא הוסבר לה בלשון פשוטה ומובנת. משהטעיה כוללת גם הטעיה במחדל – יש לקבוע כי אף תנאי ההטעיה התקיים. 98. אין ספק בעיני כי בנסיבות שנוצרו – היתה האם "נוחה" להטעיה. חולשתה במערכת יחסי הכוחות ברורה. כאמור מדובר באישה קשישה, בעלה אך נפטר, התגוררה לבד במשק, עיוורת ואינה יודעת קרוא וכתוב, נסיבות אלה מהוות קרקע פוריה לאפשרות להטעות את התובעת (השווה לעובדות המקרה שנדון בתמ"ש (ק"ג) 22228-01-11 א.ל נ' ה.מ (13.11.16) בנסיבות הדומות לנסיבות המקרה דנן).99. אוסיף כי מהתרשמותי מהצדדים, אין בליבי ספק כי היוזמה לאפשרות של "העברת זכויות במתנה" לא באה מצידה של התובעת. אכן, בהתאם לפסיקה, השימוש בביטוי "בן ממשיך", הינו ביטוי שגור  אצל בעלי משקים ובפסיקה אף נקבע, כי חזקה על הורים הממנים ילדיהם לבנים ממשיכים, שהם מודעים למשמעות המושג, לתהליך ולתוצאותיו (ר' תמ"ש (ת"א) 50500/99 א. ל נ' צ. ל (26.06.2007).  יחד עם זאת, לא נקבעה בפסיקה חזקה או קביעה דומה לגבי העברת זכויות במתנה. התובעת לא עשתה שימוש במונחים אלה בוודאי שלא מיוזמתה ומבחינתה השאלה היתה מי "בעל הבית". הא ותו לא. אף מעצם הבאת החלופה בפני האם אשר נעשתה ביוזמתו של הנתבע ללא הסבר הולם בין החלופות והשלכותיהן – מתקיים הרכיב של הטעיה מצידו של הנתבע. 
קיומו של קשר סיבתי: 100. כאמור לעיל, הקשר הסיבתי הנדרש הינו כפול- נדרש קיומו של קשר סיבתי בין ההתקשרות לטעות ובין הטעות להטעיה. 101. מאחר שכבר נקבע כי הנתבע לא עמד בחובה המוטלת עליו שהינה מוגברת משמדובר בהסכם מתנה, להבהיר לאם ברחל בתך הקטנה מהן ההשלכות המשפטיות השונות בין שני המסלולים, אין ספק כי טעות זו בגמירות הדעת ובהבנת ההבדל בין המסלולים מבחינת משמעותם והשלכותיהם, גרמה לאם לחתום על המסמכים משפטיים השונים. 102. אלה מעידים על קיומו של קשר סיבתי כפול הן בין הטעות לבין ההתקשרות, והן בין הטעות להטעיה  (קרי- אי קיום חובת הגילוי). 103. משהתקיימו כל יסודות ההטעיה, יש לקבוע כי במקרה זה קמה לתובעת עילה לביטול הסכם המתנה. 104. בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים, ביטול חוזה צריך להיעשות זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול. במקרה זה, עיתוי הגשת התובענה, במסגרתה טענה כי הולכה שולל על ידי הנתבע בהליך העברת הזכויות במשק, נעשה בסמוך למועד בו הבינה התובעת, לטענתה, כי עשתה ש"הכל כבר שלו" ושהוא "בעל הבית" (השווה פסק דינו של כב' השופט ארז שני בתמ"ש 45953-08-16 פ.פ נ' ד.ס. (24.01.17). 
105. די בכך כדי לקבל את התביעה לסעד הצהרתי ולהכריז על בטלות החוזה, יחד עם זאת לכל הדברים שנאמרו לעיל, אבקש להוסיף מספר עניינים ולהתייחס לסוגיות נוספות שעלו בכתבי הטענות:
תנאי מפסיק בהסכם המתנה: 
106. בהתאם לפסיקה, חוזה מתנה יכול לכלול הן תנאי מתלה, והן תנאי מפסיק, שבקיומו תחדל המתנה להתקיים. ע"א 495/80 איזדור ברקוביץ נ' בטי קלימר, פ"ד לו(4) 57, 63, עסק בסיטואציה בה אם סייעה לביתה ובעלה לרכוש בית תוך שביקשה להבטיח שתוכל לגור אצלה כל ימי חייה. בפסק הדין נקבע כי חוזה המתנה אינו כפוף לתניה המטילה חיוב, אלא לתנאי מפסיק, לפיו המתנה תחדל להתקיים, אם תמנע מהמשיבה השימוש בדירה. 107. בהתאם לסעיף 4 לחוק המתנה, מתנה יכול שתהיה על תנאי. חוק המתנה לא קובע מהם הדינים החלים על אותו תנאי, ובעניין ברקוביץ הנ"ל נקבע כי יש להחיל את הוראות חוק החוזים המבחינים בין תנאי מתלה לבין תנאי מפסיק.  סעיף 27(א) לחוק החוזים, קובע כי חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (תנאי מפסיק). כאשר עסקינן בחוזה מתנה ובו תנאי מתלה, אין לחוזה המתנה תוצאות משפטיות, כל עוד לא נתקיים התנאי. כאשר עסקינן בחוזה מתנה ובו תנאי מפסיק, חוזה המתנה תופס לכל דבר ועניין, אך עם התרחשות התנאי, חדל החוזה מלהתקיים (ע"א 495/80 הנ"ל וההפניות שם). כלומר, בהתקיים התנאי המפסיק, אין חוזה המתנה מופר, ולא נולדת זכות ביטול. בהתקיים התנאי המפסיק, החוזה חדל מלהתקיים. 108. בבע"מ 1119/06 פלוני נ' פלוני (23.11.06) נדון סכסוך בין סבתא לנכד, בנוגע לזכויות במשק הרשום על שם הסבתא כ"בת רשות". באותו מקרה נחתמו שני תצהירים האחד תצהיר הסבתא על העברת הזכויות במשק לבנה המנוח, והשני התחייבות הבן לאפשר לאימו להתגורר בביתו ולדאוג לכלכלתה ולמחסורה במשך כל חייה. בפסק הדין נקבע כי מדובר במתנה אשר הותנתה בתנאי מפסיק, והתנאי הוא טיפולו ודאגתו של המנוח (והמנוח בלבד), במבקשת עד אריכות ימיה. משנבצר מהבן המנוח לכלכל את אמו, מתקיים התנאי המפסיק והסכם המתנה פוקע . 109. כן ר' הדברים שנפסקו בתה"ס (נצרת) 47590-04-13 ש.נ נ' א.נ.ב.מ (11.05.2014) שם נקבע כי הסכם מתנה בין הורה למי מילדיו ביחס למשק חקלאי נופל לסוג המקרים והנסיבות שמהן ניתן ללמוד על קיום תנאי מפסיק מכללא, וזאת אף שלא היה חלק מעסקת היסוד של המתנה. כן צויינו דברי המלומד פרופ' ראבילו בספרו המתנה – פירוש לחוק החוזים, לפיהם אם ייקבע מפורש בחוזה המתנה בין הצדדים, כי אי מילוי החיוב יוכל לגרום לביטולו ויחד עמו לביטולה של המתנה כולה, על פי בקשת הנותן או יורשיו (כפי שנעשה במקרה דנן), הרי שהסדר זה אינו נוגד את לשון חוק המתנה ומאפשר לאוטונומיה של הצדדים להציע פתרון נוסף לשאלת אי התקיימותו של חיוב במתנה. כב' השופט זגורי, סבר כי עשיית צדק מהותי וחוזי כלפי הצדדים למתנה, מחייבת אקטיביזם שיפוטי ושילוב תנאי מפסיק מכללא בחוזה המתנה בדבר תמיכת מקבל המתנה בהוריו, קיום קשר תקין בינו לבינם ואי הפניית עורף לאחר המתנה, כאשר תוצאות הפרת התנאי עלולה להיות ביטול המתנה כולה. 110. במקרה זה אינני נדרשת לסוגיית קיומו של תנאי מכללא כאמור, נוכח קיומה של התחייבות מפורשת בכתב: במקביל להעברת בזכויות במתנה, חתם הנתבע על מסמך התחייבות ביום 05.07.11, בו התחייב הנתבע לאפשר לאימו,  בעלת הזכויות במשק להמשיך ולגור במשק כל ימי חייה. כמו כן, הצהיר הנתבע והתחייב "להמשיך ולטפל באימי כל ימי חייה לדאוג לכל צרכיה ומחסורה לכלכל ולפרנס אותה כל ימי חייה וזאת גם לאחר מינויי כבן ממשיך ו/או העברת הזכויות במשק על שמי". במסמך ההתחייבות נכתב ברחל בתך הקטנה, כי מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת, וכי במידה ולא יעמוד בה, תהיה התובעת "רשאית לחזור בה מהתחייבויותיה למינויי כבן ממשיך ו/או העברת הזכויות ללא תמורה". 111. יצויין כי בעדותו, כאשר נשאל עו"ד מ' למה היתה הכוונה במסמך ההתחייבות, השיב כי "שיהיה אוכל על השולחן, חשמל, מים, שלא תהיה רעבה ללחם, הבן הממשיך שגר בבית הוא זה שצריך לדאוג להכל" (פרוטוקול 06.03.17 עמ' 86 ש' 1-9). 112. ממכלול הראיות שהובאו בפני עולה כי האם היא זו אשר תמכה בבנה ולא להיפך. 113. אני דוחה מכל וכל את טענת הנתבע לפיה מכר עסק מצליח בארה"ב, והגיע לארץ כשהוא מבוסס כלכלית, מתוך מטרה לסייע לתובעת. 114. ראשית, באשר לטענת הנתבע, לפיה טרם בואו לארץ מכר העסק שהיה בבעלותו בארה"ב בסך של 80,000$  (בתוספת של 10,000$ עבור רכבו), כשסך של 20,000$ קיבל מיד עם מכירת העסק ואת היתרה במזומן באמצעות חברים ושליחי חב"ד שהעבירו לו את הכסף: מעבר לכך שטענה זו לא הוכחה, קשה לומר כי סכום כסף זה המיועד לפתיחת חיים חדשים בישראל לנתבע ובני משפחתו מהווה "איתנות כלכלית" (הגם שלטענת הנתבע "20,000 דולר זה סכום מכובד" (עמ' 45 ש' 2)). ממילא טענה זו לא הוכחה מעבר לצירוף אישור מהקונה כי קנה ממנו את העסק (client list ליתר דיוק), בתשלומים, אישור אשר נכתב בדיעבד, ביום 18.07.16, ולצורכי הליך זה. 115. אין חולק כי בהגיעו לארץ לא היה בבעלותו בית, רכב ובנוסף הוא ואשתו לא עבדו פרק זמן של מספר חודשים (ר' עדות הנתבע בעמ' 45 ש' 25-27). הטענה לאמידות כלכלית אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי הנתבע הזדקק לסיוע כלכלי מאימו לשם רכישת רכב מאזדה בשווי של 56,000 ₪ (הצדדים חלוקים האם התובעת העניקה לנתבע סך של 30,000 ₪ במזומן או שהנתבע לקח מחשבונה בבנק הלוואה בסך של 30,000 ₪). שתי החלופות אינן תומכות בטענה לאמידות כלכלית. בנוסף, לשם מימון הרכב טען הנתבע כי לקח מאחיו יו' הלוואה נוספת בסך של 20,000 ₪.  הטענה לאמידות כלכלית אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי חשבונות החזקת הבית בו התגוררה האם עם הנתבע ומשפחתו, שולמו מחשבונה של האם. טענתו לפיה האם שילמה מחשבונה בבנק את חשבונות המים, החשמל והבזק והוא נתן לה כסף מזומן לא הוכחו (עמ' 46 ש' 21-29 וכן בעמ' 47 ש' 1 ואילך, וכן אמירות נוספות לכל אורך עדותו). כפי שיפורט בתביעה הכספית, נראה כי כל טענה ללקיחת כספים מחשבונה של האם, מצאה פתרון בתשובה זהה – "לקחתי אבל החזרתי במזומן", גם אם היה מדובר באלפי שקלים. לשאלת בית המשפט מה אימו עשתה עם המזומנים שהועברו לכאורה לידיה השיב "לא יודע, אולי נתנה ליעל'" (עמ' 48 ש' 10). 116. כמו כן ספק בעיני אם בן מבוסס כלכלית, יקח מאימו סך של 1,000 ₪ לחודש כ"השתתפות" בכלכלתה. בהקשר זה יצויין כי הנתבע סיפק הסברים שונים לאופן בו השתתפה האם בכלכלת הבית בסך של 1000 ₪: פעם אחת טען כי האם שילמה חשבונות חשמל ובזק והוא החזיר לה במזומן  "בלי חשבון כל שעה כמה ולמה" ובממוצע לקח ממנה 1000 ₪ (עמ' 46 ש' 26-29 כן ר' דבריו בעמ' 47 ש' 3 בעניין תשלום החשבונות השוטפים: "היא לא מימנה, היא היתה משלמת מהחשבון שלה ומקבלת ממני במזומן"), ובהזדמנות אחרת טען כי ההעברות הכספיות מחשבון הבנק של האם לחשבונו שלו, היוו את השתתפותה של האם בכלכלת הבית בסך של 1000 ₪ לחודש (ר' פירוט בעניין זה בתביעה הכספית). 117. כמו כן, לא שוכנעתי כי יש ממש בטענת הנתבע כי לקח את הכסף מאימו על מנת לתת לה "הרגשה טובה שהיא נותנת" ושהוא ממש "לא בקטע של לקחת מאימו כספים" (עמ' 46 לפרוטוקול ש' 13-18), שכן בהמשך החקירה (בעמ' 58 ש' 6-9) טען דברים הפוכים לחלוטין: "אני מצפה ממנה שהיא תהיה חלק מהמשפחה ותתרום ותשתתף בחלק מההוצאות, כי זה חלק מכלכלת המשפחה". כאשר נשאל בהמשך אם הוא התכוון שהוא זה אשר יכלכל אותה, השיב "לא התכוונתי שהיא לא תשתתף בהוצאות הבית" כאשר נשאל מה משמעות מסמך ההתחייבות עליו חתם, השיב כי מטרתו היתה להבטיח מגוריה בבית ותו לא. דברים אלה טען גם בהזדמנות נוספת (עמ' 70 לפרוטוקול ש' 12). 118. כך, הטענה לאמידות כלכלית אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שמסגרת האשראי של הנתבע בבנק עמדה על סך של 5,000 ₪ בלבד ולא עם טענות הנתבע בחקירתו לפיה לקח מהחשבון של האם כספים כדי "ליישר" את המינוס והשיב לה את הכסף, במזומן (עמ' 48 ש' 26 ואילך). 119. לא ברור מדוע אם אכן היה בידי הנתבע אלפי שקלים במזומן, הנתבע לא הפקיד את המזומנים שהיו בידו, ישירות לחשבון הבנק שלו, על מנת "ליישר" את המינוס. ההסבר של הנתבע בעניין זה בלתי מתקבל על הדעת, שכן בעת ובעונה אחת טען דבר והיפוכו: מחד גיסא הודה כי העביר כספים מחשבון האם לחשבונו כדי לכסות את המינוס שלו, והחזיר לה במזומן, אך כשנשאל מדוע לא העביר את הכספים שהיו לו במזומן ישירות לבנק שלו, שינה את גירסתו וטען שמי שהיה זקוק למזומן זו דווקא האם ומאחר שאין כספומט במושב, היה נותן לאם מזומן, ואח"כ מעביר (עמ' 48-49 לחקירתו הנגדית). 120. אין חולק כי בעזיבתו את הבית, חדל הנתבע כליל מלדאוג לכל צרכיה ומחסורה. משהתקיים התנאי המפסיק אשר פורט במסמך ההתחייבות, חדל חוזה המתנה מלהתקיים והסכם המתנה פוקע. 
מועד קבלת ההחלטה בעניין זכויותיו של הנתבע במשק: 121. במקרה זה שוכנעתי, כי בכל הנוגע לקבלת הזכויות במשק, הנתבע גמר אומר בליבו עוד במהלך השבעה ואולי אף קודם לכן, כי אף לא אחד מאחיו יקבל את הזכויות במשק, לרבות הזכות לבנות בית נוסף בנחלה: 122. כך, בעדותו טען הנתבע כי עוד בזמן שאביו היה בביה"ח, התחיל להבין שאחותו ש' יוזמת מהלך לגבי המשק, באופן שהזכויות יעברו לאח י' כבן ממשיך והיא תוכל לעשות שימוש בנחלה לעסקים שונים. וטען כי "אני האחרון שנשאר בבית, כל האחים ידעו כל הזמן שהבית הוא שלי, אבא שלי תמיד אמר שהבית הוא שלי, אני הבן הכי קטן, אבא שלי תמיד אמר שהבית יהיה של א'" (עמ' 42 ש' 31 ואילך). לטענתו במהלך השבעה כאשר הבין כי יש התלחשויות לגבי הזכויות במשק "לקחתי את י' לצד ואמרתי לו: "תשמע הרי אתם יודעים שהמשק שלי. עכשיו אמא נמצאת באמצע שבעה ותראו מה קורה פה" (עמ' 43 ש' 6-12). בהמשך טען כי אמר לאחיו בתום השבעה שההחלטה צריכה להיות של האם. אבל "עכשיו זה לא הזמן המתאים לדבר". 123. לאחר השבעה חזר הנתבע לארה"ב, ובסמוך לכך הגיע לישראל עם שאר בני משפחתו לאחר שנעדר מישראל כעשור. לא סביר בעיני כי מהלך משמעותי שכזה, יעשה הנתבע ללא שווידא כי יש ביכולתו להעביר את הזכויות במשק אליו בצורה זו או אחרת. מסקנה זו מתיישבת עם דברי הנתבע בחקירתו הנגדית (בעמ' 63 ש' 22): "כמו שציינתי עוד כשהייתי בארצות הברית וכשנחתתי, אמא שלי מבחינתה העברת הבית אלי יכלה להתבצע או באופציה א' או באופציה ב', או בן ממשיך או העברת זכויות, האופציה איך לקבל את זה היתה שלי". 124. במאמר מוסגר יצויין כי עדות הנתבע בדבר רצונו של אביו להעניק לו את המשק מימים ימימה, אינה מתיישבת עם פניית התובעת ובעלה המנוח כשבועיים וחצי לפני פטירתו, דווקא למינוי הבן י' ק' כבן ממשיך. רצונם זה צויין במכתבו של עו"ד מטעם התובעת והמנוח מיום 28.2.11 לסוכנות בבקשה לקבל טפסי מינוי בנם של התובעת והמנוח מר י' ק' כבן ממשיך (נספח 1 לכתב ההגנה מטעם הסוכנות היהודית).125. העובדה כי באופן טבעי עם מות האב, נידונו בין האחים פתרונות לטיפול באם הקשישה שנותרה לבדה, אינה שנויה במחלוקת, אולם אני דוחה את גירסת הנתבע לפיה כשהנושא עלה תשובתו היתה כי זה לא הזמן לדבר וכעת יש לדאוג לאם. כלל העדים שנכחו בשבעה, העידו כי הנתבע התנהל בכוחניות במהלך השבעה ואיים על אחיו לבל יפגעו בזכויותיו במשק, שאם לא כן יפגע בהם פיזית, תוך שימוש בשלל ביטויים קשים: 
126. כך העיד אחיו של הנתבע, מר מ' ק' (פרוטוקול 7.11.16 עמוד 18 שורות 7-16).
"ש.         מהרגע שא' הגיע בשבעה, למה לא באת לבקר את אמא שלך?ת.         לא באתי לבקר את אמא שלי מאז השבעה. בגמר השבעה כמו שהסברתי הייתה סעודה וביקשתי או הצעתי שנגור ביחד, א' התפרץ תוך כדי הארוחה והתחיל לצעוק למה אני מחלק את הרכוש שלו, כל הרכוש שלו, למה אני מחלק, הוא כעס מאוד וקם מהכיסא והשולחן והלך לחדר השני שהוא ישחט אותי וישתה לי את הדם. אז אני אמרתי גם לאמא באותו יום שההחלטה היא בידיה מה יהיה , מה יקרה בהמשך זה החלטה בידיה אני מכבד את מה שהיא תגיד ומה שהיא תרצה. זה מה שהיה באותו יום. אמא החליטה שרצתה שא' יטפל בה ויעזור לה ואני כיוון שא' איים שהוא ישחט אותי ואמר שאני לא אחיו, החלטתי שלא יהיה סכסוך ולא נריב ביחד ולא לצער את אמא שלי בכל העניין הזה, כל העניין היה קורה  הכאב הוא של אמא ולכן החלטתי לא להתקרב בגלל הנוכחות שלו ולא בגלל אמא." 
127. אחות הנתבע, גב' מ' ש', העידה (פרוטוקול 7.11.16 עמוד 19 שורות 22-28):
"ש.        מאז שא' הגיע?ת.         הייתי בשבעה של אבא שלי, בתום השבעה היה לנו ויכוח, לא זוכרת על מה, זה היה סביב העניינים בבית, המגורים של אמאש.        מה היה הויכוח?ת.        לא זוכרת, אני זוכרת שבתום הוויכוח א' אמר לנו שאם אנחנו נתערב ואנחנו לא נסתום את הפה הוא יקבור אותנו בשורה ליד אבא שלנו. ברגע זה אני סיימתי את הביקור שלי שם, את הדיבור עם א' ולא התקרבתי למושב יותר, לא טלפונית  ולא הלכתי לשם"
128. מר יו' ק', אח נוסף  העיד בעניין זה (פרוטוקול 7.11.16 עמוד 25 שורות 24-30):
"ש.        בשבעה או באזכרה של השבעה א' קילל אותך?ת.         לא, הוא הרים קצת את הקול ועשה קצת בלגן, אותי אישית לא. הוא הרים את הקול, אני לא זוכר את המילים שהוא השתמש בהם. הוא הרים את הקול כי רצו שי' או מ'  יבנו ליד אמא שלי, הוא אמר מה פתאום שום אח, זה רוח הדברים שהועלוש.        שמעת אותו מאיים ברצח?ת.         שמעתי אותו עושה שימוש בביטוי דומה, לא זוכר בדיוק את המילה, כן איום שהוא יהרוג את מי שיעז לעשות משהו אחר ממה שהוא רצה"  129. בעדות אחיו של הנתבע, מר י' ק', העיד האח כדלקמן (פרוטוקול 26.12.16 עמוד 18 שורות 9-24).
"ש: היה ויכוח ביניכם במהלך השבעה. ת: כן. ש: אתה יכול לספר מה היה. ת: כן, האח הגדול משה הציע שאני אבנה בשטח ליד ההורים, אז א' התפרץ בקללות וצעקות ואיומים. ש: אתה זוכר מה אמר.ת: שהוא יקבור את כולנו ליד אבא שלי, שהוא ירצח אותנו, יש לו פה ג'ורה, סליחה על הביטוי. אני קמתי והלכתי, לא רציתי לרדת לרמה הזאת של ויכוחים וקללות. הוא אמר שהכל שלו שהוא הקטן, אף אחד לא יעשה פה שום צעד, בשפה ברוטלית. ש: א' דיבר בצורה כוחנית, לאיזה מטרה זה היה הכוחניות, מה רצה להשיג. ת: להשתלט שהכל שלו"
130. מול שלל העדויות בעניין איומיו של הנתבע לבל יעזו אחיו להשתלט על הרכוש, רכוש שלטענת הנתבע מימים ימימה הובטח לו, ע"י אביו המנוח, הנתבע נשאל בחקירתו בעניין אותו ויכוח בין האחים בסיום השבעה, והשיב שלא היה שום איום, וכי אמר שזה לא הזמן המתאים לדבר, וכי  קודם יש לוודא לשלומה של האם (פרוטוקול 5.3.17 עמוד 43 שורות 16-29):
"ישבנו בחדר, מ' אמר שממחר הוא מגיע ומעביר את החשבון בנק של אימא שלי, ייפוי כוח אליו, במקביל י' מתחיל לבנות שם, במקביל הוא מתחיל לבנות שם, במקביל ש' תגיע עם הציוד שלה ואם א' ירצה נראה מה נעשה. לא היה שם איום, אני אמרתי לו קודם תראה מה המצב פה, תראה מה המצב של אימא, זה לא הזמן לדבר. אמרתי שאימא מחליטה מה קורה ומה לא קורה, אחרי שאנחנו מוודאים בוודאות של 100% לגבי שלומה ואיך היא תחייה כל חייה. אם יש מישהו לשאול זו היא ועכשיו זה לא הזמן המתאים, זה מה שאמרתי." 
131. לא שוכנעתי כי אכן זו היתה התגובה המתונה של הנתבע כאשר סבר שגורם כלשהו עלול להשתלט על רכוש אותו תפס כרכושו. התרשמתי מכנות עדותם של האחים בעניין ביטוייו הבוטים של הנתבע בויכוח שפרץ במהלך השבעה בעקבותיו נגרם קרע בין בני המשפחה.132. כוחניותו של הנתבע אף עולה מעדותו של מר פ', מזכיר המושב, אשר העיד שהנתבע ניבל את הפה נגדו (פרוטוקול 25.12.16 עמוד 3 שורה 32 ועמ' 4 שורה 6), כן העיד קבלן השיפוצים מר ת', כי הנתבע דיבר אליו בדיבור לא יפה "שאני לקחתי בחשבון אם אני צריך לענות לו באותה שפה, שפה של צעקות ושל קללות או משהו, אז חשבתי שגם אגרר לדבר הזה ויהיו דברים רעים, העדפתי איך שאומרים לקצר" (פרוטוקול 26.12.16 עמ' 16 שו' 10-22). 133. גם האחים שהעידו מטעמו של הנתבע, אישרו את התנהגותו הכוחנית ושפתו הבוטה (ר' עדותה של אחות הנתבע, הגב' ע' י', בה אישרה כי הנתבע איים עליה באונס בעבר אם לא תפסיק להתקשר לאם - פרוטוקול 6.3.17 עמוד 81 שורות 20-28). אף אחות הנתבע, הגב' א' ס', אשר זומנה מטעם הנתבע העידה בדבר היותו כוחני וחם מזג (פרוטוקול 14.5.17 עמוד 95  שורה 33 ועמ' 96 שורות 1-3). 134. סגנונו הבוטה של הנתבע עולה אף מעדות אחות הנתבע, גב' ש' מ' אשר העידה כי הנתבע רודף אותה ואת משפחתה מתחילת ההליכים המשפטיים (פרוטוקול 7.11.16 עמוד 20 שורות 10-19):
"ש.        בסעיף 11 את טוענת שא' רודף אותךת.          יש לי הודעה טלפונית שא' שלח לך בסגנון כאילו ששכבתי עם חבר שלו בזמן שהייתי אצלו בארה"ב, הוא צריך להתבייש, אני אישה עגונה  (צ"ל הגונה א.נ) ויש לי משפחה. ש.        למה לא צירפת את המסרון הזה?ת.    לא חשבתי שזה דחוף ונחוץ, מה שחשוב זה טובת אמא שלי, לא דיברנו עליו. כתבתי שהוא רודף אותי, גם בפייסבוק הוא העלה כל מיני דברים שקשורים לעסק שלנו. יש לנו עסק של קומפוס (צ"ל קומפוסט א.נ), משאיות, הובלות, הוא העלה כל מיני דברים, הוא שלח את ההודעות לטלפונים של אנשים שזה יופץ בקרבה של האנשים האלה". 
135. בנוסף, אחיו של הנתבע, י' ק' העיד שהנתבע התקשר אליו מחו"ל, ואמר שאף אחד לא יעשה כלום ולא יבנה ושהכל שלו והוא יחליט מה לעשות במשק. כן איים שיגיד במשטרה שהם ניתקו את המכשירים לאביו על מנת להשתלט על הבית, וזאת כאשר בפועל, האח י', עם אח נוסף סעדו את מיטת האב במשך חודשיים יום ולילה (פרוטוקול 26.12.16 עמוד 18 שורות 27-32 ועמוד 19 שורות 1-3).136. כך, אני דוחה את נסיונו של הנתבע לטעון כי אדם אחר עומד מאחורי תביעתה של האם. טענת הנתבע לפיה "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" נטענה בעלמא מבלי להביא ראשיתה של ראיה להוכחתה. הנתבע טען כי מספר בניה ובנותיה מרעילים את נפשה כנגדו. לא התרשמתי כי אחד האחים עמד מאחורי התביעה, אלא כי הסכסוך בין האחים נבע מהתנהלותו של הנתבע ויחסו כלפי אחיו עוד במהלך השבעה,  ולא מתוך רצון להסית את האם כנגד הנתבע. 137. דברים אלה שפורטו לעיל, פורטו הרבה מעבר לדרוש, ואינם אלא רקע לכך שהנתבע דאג כי מבחינה פורמאלית – טכנית הדברים ייעשו (לקח את האם לגורמים הנכונים במינהל ובסוכנות ודאג לנוכחות עו"ד) אולם באופן מהותי לא טרח להשקיע מאמצים במתן הסבר אמיתי לאם בדבר משמעות העברת הזכויות לעומת מינוי בן ממשיך, מאחר שמבחינתו סבר כי המשק מאז ומעולם שייך לו, ואף נהג בכוחניות רבה כלפי מי שניסה להעלות לדיון את סוגיית הזכויות במשק לאחר מות האב. 138. בשולי הדברים יצויין, כי הצדדים הרחיבו בטיעוניהם באשר לגורם שרצה לשפץ את הבית במשק, וכן בעניין השאלה האם אכן כטענת הנתבע, הסיבה לכך שבסופו של דבר נבחר מסלול של העברת זכויות במתנה ולא מסלול של בן ממשיך, נבע מאי אישור מימון השיפוצים במסגרת פרוייקט שיקום שכונות. אין מקום לטעמי להידרש למחלקות האם אכן זה היה השיקול המכריע בבחירת מסלול העברת הזכויות במתנה, שכן לא הובאו בפני כל הראיות הדרושות בעניין זה לרבות מלוא המסמכים הנוגעים לבקשה ומועד דחייתה, ממשרד השיכון. 
עילת העושק: 139. בסיכומיה הרחיבה התובעת וטענה לעילת בטלות נוספת – מכח טענת עושק. טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים, ובהיותה הרחבת חזית פסולה, דינה להידחות. מעבר לדרוש, יצויין כי דין הטענה להידחות אף לגופה: עילת ביטול בשל עושק המעוגנת בסעיף 18 לחוק החוזים, מתבססת על מצב בו החוזה נערך ע"י הצדדים מדעת ומרצון (ג. שלו, שם, 339). במקרה זה נפל פגם בגמירות דעתה של התובעת כפי שפורט לעיל, ולכן אין מקום לדון בטענת העושק. 
לסיכום: 140. מכל הנימוקים שפורטו לעיל – הנני מקבלת את התביעה למתן סעד הצהרתי, ומורה כי הסכם העברת הזכויות במשק בטל. 141. פסק הדין חל במישור היחסים שבין התובעת לנתבע. על הנתבע להסיר בתוך 6 חודשים מהיום את המשכנתא הרובצת על המשק.142. הנתבע יהא רשאי להגיש תביעה להשבת כספים שהשקיע לשם השבחת הבית בנחלה, ככל שיוכחו. 

התביעה הכספית - תמ"ש 66252-12-15
143. כאמור לעיל, בד בבד עם הגשת התביעה לביטול העברת הזכויות במשק, הגישה התובעת אף תביעה כספית על בסך של 134,150 ₪ וזאת בגין כספים, שלטענתה לקח ממנה הנתבע שלא כדין. 144. להלן אתייחס לכל אחד מהסכומים שנתבעו: 
סך של 18,000 ₪ בגין דמי השכירות מהאגודה:145. לטענת התובעת ממועד העברת הזכויות לנתבע, החלה האגודה להעביר את דמי השכירות החודשיים של הקרקעות המשויכות למשק. דמי השכירות השנתיים עומדים על סך 6,000 ₪ , כאשר מזה 3 שנים, כספי השכרת הקרקעות מועברים ישירות לידי הנתבע. 146. מנגד, טען הנתבע כי כבעל הזכויות בנחלה, הכספים האמורים מגיעים אליו, והוסיף כי במסמך ההתחייבות אין כל תניה המחייבת את הנתבע להעביר את הכספים הללו לתובעת (כ-4,500 ₪ לשנה בממוצע). יחד עם זאת, לטענתו, התובעת קיבלה בשנתיים שקדמו כסף במזומן כנגד השיק שהתקבל מהאגודה, ואילו בשנה האחרונה לא העביר הנתבע את הסך של כ-4,800₪, היות והתובעת הפסיקה את הוראת הקבע שנועדה לטובת פירעון המשכנתא כפי שהתחייבה.147. קשה לומר כי טענת הגנה זו של הנתבע עולה בקנה אחד עם עקרונות של יושר ותום הלב. כפי שפורט לעיל, עמדת הנתבע בתביעה לסעד הצהרתי, היתה, כי אין כל הבדל בין מסלול של "בן ממשיך" לבין מסלול של העברת זכויות במתנה, למעט פעילות באגודה. טענה זו לא הפריעה לנתבע לטעון בתביעה הכספית, כי ישנו הבדל כספי בין שתי החלופות. משהבדל זה, כפי שפורט לעיל, לא הוסבר לתובעת, ברי כי לא נכללה תניה שכזו בהסכם העברת הזכויות. 148. בנוסף, הגם שהנתבע סבר כי כספים אלה מגיעים לו, כבעל הזכויות בנחלה, לא הסביר מדוע בחר לטענתו להעביר כספים אלה במזומן לאימו במשך שנתיים.  149. משבוטל הסכם העברת הזכויות, קמה לתובעת הזכות להשבת הכספים שהועברו לנתבע מהאגודה. משלא הובאה כל ראיה שהיא לתמיכת טענות הנתבע לפיהן בחר מיוזמתו להעביר לאימו במשך שנתיים את הכספים שקיבל מהאגודה, הנני מחייבת את הנתבע להשיב את הסך של 18,000 ₪. 
סך 10,000 ₪ במזומן שלטענת התובעת נלקחו ממנה אגב השיפוץ:150. לטענת התובעת בכתב התביעה, לאחר סיום השיפוץ, הופתעה לגלות כי 10,000 ₪ במזומן שהיו בבית לפני השיפוץ, נלקחו על ידי הנתבע ללא רשותה. מנגד, הנתבע טען כי מדובר בטענה שקרית לחלוטין, והוסיף כי הוא ובני משפחתו לא התגוררו בבית בזמן השיפוצים הוא ששילם בגין כל צימר בו שהו בזמן השיפוץ סך 3,000 ₪.151. בחקירתה הנגדית טענה כי הכסף נלקח לפני השיפוץ. עוד טענה כי גילתה זאת בעקבות חלום שחלמה, לאחריו הזעיקה את בנה יו', המתגורר בירוחם שיבוא לספור את הכסף ששמרה במזומן בארון ברזל בבית. 152. טענה זו של התובעת בעניין לקיחת הכספים במזומן, לא הוכחה. אין חולק כי התובעת עיוורת, וכי למעשה לא יכלה לספור בכוחות עצמה את הכסף. התובעת לא הביאה כל ראיה שיש בה כדי להעיד על הסכום המזומן שהיה בבית לפני השלב בו גילתה כי חלק מהכסף נלקח. טענותיה בעניין עיתוי לקיחת הסכומים לא היו עקביות. אם אכן הכסף נלקח לאחר השיפוץ, כפי שנטען בכתב התביעה, לא ברור כיצד הושאר בבית סכום כסף כה רב במזומן (נטען כי היה סך של 70,000 ₪ ממנו נלקחו 10,000 ₪), כאשר צפוי כי בעלי מקצוע רבים יהיו נוכחים בבית. 153. מעדות בנה של התובעת, מר יו' ק' (עמ' 26 שורות 17-20 לפרוטוקול דיון מיום 7.11.16) עולה כי הוא הגיע לבית אימו לפני תחילת השיפוץ וספר את הכסף, והיה חסר כסף "היו כמה אלפים פחות" אך לא זוכר את הסכום המדויק. מעדות הבת יעל' א' י' (בעמ' 22 שורה 31 ועמ' 23 שורות 1-5 לפרוטוקול דיון מיום 7.11.16) עולה כי היא לא נכחה בספירת הכסף, אלא התובעת סיפרה על תחושתה שמחטטים לה והתקשרה לבן שיבוא.154. בנסיבות אלה אני דוחה רכיב זה של התביעה. 
שתי הלוואות בסך של 30,000 ₪ כל אחת: 155. לטענת התובעת היא רכשה עבור הנתבע רכב מסוג מאזדה בשווי של 30,000 ₪, יחד עם זאת כאשר מכר את הרכב לא החזיר לה שקל אחד הגם שהרכב נקנה מכספה. 156. עוד טענה התובעת כי במהלך הכנת החומר לכתב התביעה לסעד הצהרתי, התברר לה כי הנתבע גזל מחשבונה כספים אשר נחסכו במהלך שנים והופקדו בפיקדונות. בתחילת שנת 2011 עת לא התאפשר לנתבע לקחת הלוואה מהבנק, ביקש להיות מיופה כוח בחשבונה. בדיעבד התברר לתובעת שהנתבע לקח הלוואות על שמה והחזרי ההלוואות היו מכספי החיסכון שחסכה. לטענתה, ביום 23.6.11 נלקחה מהבנק הלוואה על ידי הנתבע בסך של 30,000 ₪ בגינה ישנו החזר חודשי מחשבון התובעת עד לסוף שנת 2012, עת ביום 27.12  פרע הנתבע פיקדון בסך 15,057.76 ופרע את יתרת חובת ההלוואה.  157. הנתבע מצידו בכתב ההגנה התייחס לסכום אחד הנוגע להלוואה בסך 30,000 ₪: לטענת הנתבע, התובעת שהיתה זקוקה לרכב לצרכיה האישיים, הציעה לו לשלם מחצית משווי הרכב (ששוויו עמד ע"ס 56,000 ₪), אך לא העבירה לו את הכסף. 158. מאחר שלא היה לו את הסכום הנדרש, קיבל הלוואה ביום 23.6.11 בסך 20,000 ₪ מאחיו יו' ק'. כן הוסיף כי מאחר שלא יכול היה לקבל הלוואה מהבנק, הוצע ע"י הבנק כי יטול הלוואה מחשבונה של התובעת. התובעת הסכימה לכך, אולם הדבר התאפשר אך באמצעות הפקדת סכום כערבון לפיקדון, אותו הפקיד הנתבע (לא צויין באיזה סכום מדובר). לטענת הנתבע, הוא "נתן" הוראת קבע מחשבונו לחשבון התובעת החל מיום 15.7.11 בסך 1,000 ₪ עד ליום 16.12.12 ובסה"כ 18,000 ₪ ואת יתרת ההלוואה פרע הנתבע בעצמו. 159. במהלך חקירתו הנגדית, נטען כלפי הנתבע כי הוא עשה "תרגיל מסריח" במסגרתו לקח מהאם 30,000 ₪ במזומן, הפקיד בחשבון האם, ולקח כנגד ההפקדה 30,000 ₪ הלוואה. בתשובה לכך,  טען הנתבע כי לא לקח מזומן אלא ביצע הלוואה מחשבון האם בסך של  30,000 ₪, והכסף הועבר אליו, והוא זה אשר הפקיד את הפקדון בחשבון האם והחזיר את ההלוואה (ר' עדות הנתבע בעמ' 50 ש' 1 ואילך).  
באשר להעברת 30,000 ₪ במזומן: 160. ראשית, לא הוכחה העברת הסכום במזומן. התובעת טענה כי סייעה לבנה ברכישת הרכב ולשם כך העבירה סך של 30,000 ₪ (לא נטען מפורשות כי מדובר במזומן בכתב התביעה אולם בחקירתה הנגדית בעמ' 10 ש' 24 ואילך ובסיכומיה טענה כי סייעה לנתבע במימון הרכב בסך של 30,000 ₪ מכספים במזומן שהחזיקה בבית). 161. גם אם אקבל את גירסת האם כי נתנה לנתבע את הסכום הנטען במזומן, יוזכר כי מדובר בתביעה כספית המבוססת על עילה של  מתן הלוואה. כאשר מדובר ביחסי קירבה מדרגת קירבה ראשונה  ובמערכות יחסים המאופיינות בתמיכה וסיוע של צד אחד כלפי האחר  נקבעה בפסיקה חזקת מתנה (ר' פסק הדין שניתן לאחרונה ע"י כב' השופטת ד"ר ורדה בן שחר בתמ"ש 21414-11-15 ב.ל נ' ד 17.10.17 וההפניות הרבות שם. כן ר' פסק דינו המפורט של כב' השופט שמואל בר יוסף בתמ"ש 35951-12-14 מיום 14.12.15). גם במקרה זה  יש להטיל את נטל השכנוע  על כתפי  התובעת (נטל המוטל עליה ממילא), להוכיח כי ניתנה הלוואה לנתבע.  התובעת לא טענה שלכתחילה הובהר כי הסכום ניתן כהלוואה ולא כמתנה, האם סוכם בין הצדדים באילו תנאים יוחזר הכסף, מתי ובאיזה אופן. בנסיבות אלה, אני דוחה רכיב זה של התביעה הכספית.
באשר ללקיחת הלוואה מחשבונה של האם בסך של 30,000 ₪ והעברת הסכום לחשבון הבנק של הנתבע:162. הנתבע בחקירתו נשאל האם לקח כסף מאימו חוץ מהכלכלה שלה, והשיב כי לקח הלוואה כשרצה לקנות את האוטו, ומלבדה לא לקח (עמ' 46 שורות 7-9 לפרוטוקול דיון מיום 5.3.17). מתדפיסי חשבון הבנק של הצדדים שהוגשו לתיק, עולה כי בתאריך 23.6.11 נרשמה בחשבון הבנק של הנתבע פעולת העברה/הפקדה בסך 30,000 ₪ (וכן 2 הפקדות מזומן בסך 10,000 ₪ כ"א וסך 20,000 ₪ 'מאוצר החייל' – סכומים אותם ציין הנתבע בעדותו). כן עולה מהמסמכים כי נעשתה הוראת קבע מחשבון הבנק של הנתבע לחשבונה של האם בסך של 1000 ₪ מדי 15 לחודש החל מיום 15/07/11. כאשר ביום 16 לחודש ירד החזר ההלוואה מחשבונה של האם. 163. בנסיבות אלה אני דוחה אף רכיב זה של התביעה.  
העברות בנקאיות בסך של 27,300 ₪  - 164. לטענת התובעת, הנתבע ביצע העברות בנקאיות באמצעות אתר האינטרנט בסכומים שונים כאשר סך כלל ההעברות הבנקאיות שבוצעו על ידי הנתבע הינן בגובה 27,300 ₪, לטענתה אינה יודעת למי הועבר הכסף. 165. מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה כי למרות התחייבות התובעת לשלם מחצית משווי הרכב , לא העבירה לנתבע שום סכום בעבורו, על אף שהרכב שימש אותה אף לצרכיה השונים. לפיכך היות וכחלק מהחיים המשותפים "כל אחד תרם את חלקו לכלכלת הבית". כן טען כי "התחייבות הנתבע אין פירושה כי התובעת לא תתרום את חלקה". לטענתו בד בבד הנתבע דאג במהלך כל מגורי הצדדים יחד מ2011 ועד 2014 שלא יחסר לתובעת דבר וכך היה ממשיך אלמלא נאלץ לעזוב. מכל מקום טען הנתבע כי העברות אלו הינן חלקה של התובעת בהשתתפות בהוצאות הבית בתקופה של כ-27 חודשים בהם שילמה התובעת בממוצע כ-1,000 ₪ בחודש. היא ידעה על כל העברה שבוצעה בזמן אמת ותדפיסי החשבון הועברו אליה ע"י אימה. 166. יודגש כי הנתבע לא הכחיש כי כל ההעברות האינטרנטיות שבוצעו מחשבונה של האם בוצעו על ידו (ר' פרוטוקול 5.3.17 עמוד 47 שורות 28-32. כן ר' פרוטוקול 7.11.16 עמ' 24 שורה 26).167. טענה זו של הנתבע הינה "הודאה והדחה", קרי - טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו; כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194). כן ר' הדברים שנפסקו בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, שם נקבע כי כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג "הודאה והדחה" – "כן, אבל", כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע). 168. לאור האמור לעיל, במקרה זה על הנתבע רובץ הנטל להוכיח כי הכספים שנמשכו על ידו מהחשבון של התובעת  נעשו בידיעת התובעת, בהרשאתה וכי אכן הסכימה כי בכך תבוא לידי ביטוי תרומתה לכלכלת הבית. לא מצאתי כי הנתבע עמד בנטל זה לגבי הכספים שמשך. 169. סבורני כי הסבר זה נטען בדיעבד. לא ברור מדוע הנתבע טען ל-27 חודשים של השתתפות בסך של 1000 ₪ לחודש, כאשר הצדדים התגוררו במשותף החל מסוף חודש מאי 2011 ועד לחודש אוגוסט 2014 ובסה"כ כ-39 חודשים. 170. מעבר לכך, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הנתבע סיפק שלל הסברים שונים באשר לאופן השתתפותה של האם בכלכלת הבית, הסברים אשר לא הובאו כמקשה אחת באופן סדור אלה באופן נקודתי כאשר נשאל לסכומים שונים ששילמה האם או שהועברו מחשבונה לחשבונו– ההסבר של הנתבע לכל סכום נחלק בין השבה במזומן של הכספים, לבין הטענה שזו היתה הדרך להשתתפותה בכלכלת הבית. 171. הנתבע לא הביא כל הוכחה להשבת הכספים במזומן לידי אימו. אכן, כנטענת הנתבע (עמ' 49 ש' 5-8), לא ניתן לצפות כי האם תתן קבלות לבנה. יחד עם זאת, ניתן לצפות כי הבן יעביר את הכסף המזומן באמצעות הבת יעל' שפיקחה לטענתו על ההתנהלות הכספית של האם (ולו בחלק מן הפעמים). בעניין זה יוטעם כי מתדפיסי חשבון הבנק של התובעת עולה כי קצבת המל"ל שלה נמשכה במזומן מדי חודש. אין חולק כי כספים אלה נמשכו והועברו במזומן לידיה של האם (הן הנתבע והן הבת יעל' אישרו זאת בעדותם ר' עמ' 47 ש' 9-10). אם אכן הנתבע השיב את כל הכספים שלקח מחשבון האם במזומן לידיה, לא ברורה טענתו לפיה אימו היא זו שביקשה שיתן לה מזומנים כי לא היה כספומט במושב (עמ' 49 ש' 1). יצויין כי  ממילא יכולתה לעשות שימוש בכספים אלה מוגבלת, ללא עזרת אדם נוסף, ומאחר שאינה ניידת, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מה עשתה האם עם כסף מזומן כה רב בידיה.172. זאת ועוד: טענות הנתבע לפיהן מחד גיסא הסכומים שמשך מהווים את השתתפות האם בכלכלת הבית ומאידך גיסא הוא השיב את הסכומים הללו במזומן לאם מהווים טענות עובדתיות חלופיות, האסורות ע"פ תקנה תקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 173. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר נטענות טענות עובדתיות סותרות ע"י בעל הדין, בין אם באותו הליך משפטי ובין אם בהליכים משפטיים שונים, קיים "השתק שיפוטי" לבעל הדין. התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט  (ר'  רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, נט(6) 625 (8.3.2005). כן ר' הדברים שנפסקו ברע"א 3640/03 דקל נ' דקל (16.12.2007). 174. טענות התובע באופן כללי "כל הכסף הוחזר לאם במזומן" מבלי להביא פירוט מינימאלי לכך, אין בהן כדי להוכיח את הטענה להשבת הכסף.175. מכל הטעמים שפורטו לעיל, ומאחר שגובה הסכום לא הוכחש ע"י הנתבע, הנני מחייבת את הנתבע להשיב לאם את הסך של 27,300 אשר נלקחו מחשבונה בהעברות בנקאיות. 

החזר הלוואה בסך של 650 ₪ לחודש ובסה"כ 18,800 ₪ : 176. לטענת התובעת, במהלך שנת 2013, נטל הנתבע הלוואה נוספת ללא ידיעתה. לטענתה בחודשים ינואר עד מרץ 2013 החזיר הנתבע מידי חודש סך של 650 ₪ ואז חדל מלהעביר סכום זה. סכום זה עודנו ממשיך לרדת מחשבונה, עד כה בסך 18,850 ₪ נלקח אך בגין הלוואה זו. כן טענה כי עיקר כספי המשכנתא שימשו לצרכים אישיים של הנתבע (מונית, ריהוט לחדרים, מזגנים, חדר עבודה לאשתו) ורק 120,000 ₪ מתוכם שימשו לצורכי השיפוץ. 177. מנגד, טען הנתבע כי כל כספי המשכנתא בסך 350,000 ₪ (שנלקחה לתקופה של 30 שנים בהחזר חודשי של 1,500 ₪ לחודש) שימשו לצורך שיפוץ הבית. לטענתו התובעת חפצה בשיפוץ הבית ואף לחצה על הנתבע בעניין, כמו כן, התחייבה התובעת כי תחזיר לנתבע סך של 100,000 ₪ בגין השיפוץ. לטענת הנתבע התובעת חזרה בה מהסכמתה זו, ובעצה אחת עם התובעת הוסכם כי התובעת תעביר לנתבע את הסך של 650 ₪ בכל חודש עד לתשלום סך של 100,000 ₪. הוראת הקבע הופסקה בחודש יוני 2015. הנתבע טען כי לא לקח מהתובעת סכום כלשהו ללא ידיעתה וללא הסכמתה. ובנוסף, מידי חודש הוציאה הגב' יעל' א', בתה של התובעת (אחות הנתבע), תדפיסי חשבון הבנק  של התובעת ועברה עליהם.178. ראשית אציין כי התרשמתי כי הרצון האמיתי לשיפוצים בהיקף שבוצע, לא היה רצונה של האם, אלא רצונו של הנתבע. שוכנעתי כי כל רצונה של האם היה בשיפוץ מינורי הכולל שיפוץ המקלחת השיש והכיור במטבח בלבד (ר' דברי האם בפרוטוקול 7.11.16 עמ' 7 שורות  7-20).  ראשית, אף הנתבע אישר כי הוריו חיו בצניעות רבה: ר' עדות הנתבע (עמ' 42 ש' 6) כי הוריו חיו חיי צניעות במושב, בעמ' 55 ציין שהוריו חיו בצנעה, ולאביו היתה טלויזיה שהיה צריך לחכות 5 דקות עד שהיא נדלקת.  בנוסף, על פי עדותו של מר פ', מזכיר המושב, התובעת ובעלה המנוח לא היו מעוניינים בשיפוץ הבית באמצעות משרד השיכון – פרויקט שיקום שכונות, וסירבו להצעתו בעניין בעבר, היות ופחדו שיחייבו אותם בתשלום (פרוטוקול 25.12.16 עמ' 3 שו' 5-8). אשת הנתבע העידה כי "זה בית מלפני קום המדינה והיה צריך לעשות שם דברים מפה ועד להודעה חדשה" (פרוטוקול 5.3.17 עמ' 31 שו' 16-17), הן מדבריה והן מדברי הנתבע עולה כי הצורך האמיתי בשיפוצים נרחבים – היה של בני הזוג, כדברי הנתבע: "אני קיבלתי שם בית רעוע ברמות של אני לא יכול לתאר את זה. אני הסכמתי לקבל אותו. באנו ואמרנו שצריך לשפץ את הבית, אז אמרתי לה שעכשיו לבוא לשפץ את הבית הזה, יכולתי גם לבנות ליד, אמרתי לה בואי תעזרי לנו לשפץ את הבית, היא הסכימה.. " (פרוטוקול 5.3.17 עמ' 49 שו' 21-24). 179. כך, לא הובאה כל ראיה להסכמתה של האם להשתתף בשיפוץ בעלות של 100,000 ₪, לא הובאה כל ראיה להסכם כלשהו כי התובעת תעביר לנתבע סך של 650 ₪ בכל חודש עד לתשלום של 100,000 ₪. כאשר הנתבע נשאל האם מייד לאחר לקיחת המשכנתא בוצעה הוראת הקבע בסך של 650 ₪, השיב כי אינו זוכר תאריך ספציפי וכאשר נשאל האם יש לו מסמך שהיא הסכימה להוראת הקבע הזו השיב כי "אנחנו מדברים על אימא ובן, אחרי שהיא נתנה לי את המשק, אחרי... כל מה שהתחייבתי אני אעמוד בעזרת השם בשמחה" (פרוטוקול 5.3.17 עמוד 49 שורות 9-16).180. לטענת הנתבע בתצהירו (סעיף 48) חזרת האם מהבטחתה להשתתף בשיפוץ בסך של 100,000 ₪ העיב על יחסי הצדדים וכי לאחר שחזרה בה הוסכם כי היא זו שתשא בהחזרי הלוואה בסך של 650 ₪ בחודש עד להחזר של 100,000 ₪ וכי הדבר היה ידוע לילדיה ובהם הגב' א' ס'. הגב' ס', אשר הוזמנה למתן עדות ע"י הנתבע, העידה שלא ידעה על המשכנתא שלקח הנתבע וכי בכל הנוגע להוראת הקבע בסך של 650 ₪ - הנתבע הוא זה שעשה אותה מחשבון האם, ובאיזשהו שלב היא עצרה את זה ולא היתה מוכנה לכך.  181. מעדות אחות הנתבע, גב' יעל' א' י', נראה כי ההלוואה בסך 650 ₪ לחודש, הוחזרה בתחילה מידי חודש על ידי הנתבע ובהמשך, חדל מלהשיבה (פרוטוקול 7.11.16 עמוד 24 שורות28-31 ועמ' 25 שורות 1-2). עדות זו תומכת בכך כי לא היתה כל הבטחה מצידה של התובעת כי תשא בתשלום ההלוואה עד להגעה לסכום של 100,000 ₪ כחלק מהשתתפותה בשיפוץ. 182. בנסיבות אלה אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעת סך של 18,800 ₪. 
לסיכום: 183. התביעה לסעד הצהרתי מתקבלת כמפורט בסעיף 140-142 לפסק הדין. 184. התביעה הכספית מתקבלת באופן חלקי כמפורט בסעיפים 149, 175 ו-182 לפסק הדין. 185. בסה"כ הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 64,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. 186. בנוסף, בהתחשב באופן ניהול ההליכים, התנהלותו בכל הנוגע לזימון עדים (החלטה בפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16 בעמ' 9) ריבוי ישיבות ההוכחות, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, אשר ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק. 

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים. 
ניתן היום,  כ"א אדר תשע"ח, 08 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.