קצנשטיין נ' דסננקו ואח'

לפני תביעה חוזית- כספית ותביעה שכנגד.

התובע והנתבע שכנגד, יכונה להלן "התובע" לשם נוחיות הדיון ואילו הנתבעים והתובעים שכנגד, יכונו להלן "הנתבעים" לשם נוחיות הדיון.

1. התובע הוא בעליה של דירת מגורים ברח' תאשור 11 בשכונת ורדיה בחיפה (להלן: "הדירה"; "המושכר"). ביום 12/9/12 נחתם בין התובע לבין הנתבעים 1-2 (להלן: "השוכרים") הסכם שכירות בלתי מוגנת לשכירת המושכר לתקופה מיום 1/8/12 עד ליום 31/7/13 (להלן: "הסכם חודש 9/12"). ביום 15/7/13 נחתם בין התובע לבין השוכרים הסכם שכירות חדש לתקופה שמיום 1/8/13 עד ליום 31/7/15 (להלן: "הסכם חודש 5/13"). כחלק מבטוחות שניתנו לתובע במסגרת הסכם חודש 5/13, ערבו הנתבעים 3-4 (להלן: "הערבים") באופן אישי למילוי התחייבויות השוכרים עפ"י ההסכם.

2. בהסכם חודש 5/13, לטענת התובע, עפ"י הסכמה מפורשת בין הצדדים, תוקן סעיף האופציה בהסכם, באופן כזה שתקופת האופציה תיכנס לתוקפה באופן אוטומטי ותחול לשנים עשר חודשים נוספים, אלא אם השוכרים יבחרו להודיע לתובע בכתב, עד ליום 30/4/15, כי אין ברצונם לממש את תקופת האופציה. זאת, בשונה מהסכם חודש 9/12 אשר קבע מגנון שונה להפעלת האופציה.

3. לטענת התובע, ביום 15/5/15 הודיעה לו הנתבעת 2 כי ברצונם להמשיך לשכור את הנכס לתקופה נוספת, תחת הנחה בשכר הדירה. לטענתו, על אף שתקופת האופציה השתכללה עוד ביום 30/4/15, הוא הודיע לנתבעת 2 כי יהיה מוכן לשקול את ההנחה בדמי השכירות ככל ותקופת השכירות תוארך ל 24 חודשים. לטענתו, הנתבעת 2 ביקשה למסור החלטתה לאחר שובו של בעלה מחו"ל ובסמוך לסוף חודש 5/15 הודיעה לו כי אין בכוונתם לממש את האופציה מאחר וכבר רכשו דירה אחרת.

4. התובע טוען כי משהשתכללה תקופת האופציה עוד ביום 30/4/15, מאותו המועד לא היו השוכרים רשאים עוד לבטלה. עוד טוען התובע כי הסכם השכירות מחודש 5/13, קובע כי פינוי מוקדם של המושכר על ידי השוכרים בלא הסכמת התובע, יחייב את השוכרים בתשלום מלוא דמי השכירות עד תום תקופת השכירות הרלבנטית והשוכרים לא ניצלו את הזכות הקיימת להם לפי ההסכם ולא מצאו שוכר אחר אשר יכנס בנעליהם.

5. לטענת התובע, בסוף חודש 7/15 עזבו הנתבעים את המושכר ומיד לאחר מכן הוא החל במאמצים להשכירו שוב. התובע טוען כי הצליח לעשות כן רק כ 11 חודשים לאחר מכן, החל מחודש 5/16 ובדמי שכירות נמוכים מאלו ששילמו לו השוכרים.

6. התובע טוען כי משלא הודיעו השוכרים עד ליום 30/4/15 על כוונתם לסיים את השכירות, התגבשה תקופת האופציה ונכנסה לתוקפה באופן כזה שעזיבתם של השוכרים את המושכר ללא הסכמתו, מהווה הפרה של ההסכם. לפיכך, לטענת התובע על הנתבעים לשאת במלוא תשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות הרלבנטית ,דהיינו עד ליום 31/7/16, לרבות תשלומי ארנונה וועד בית שנאלץ התובע לשאת בהם. לצד חבות השוכרים – הנתבעים 1-2, חבים גם הערבים – הנתבעים 3-4, בכל הסכומים הנתבעים, זאת מתוקף כתב הערבות האישית עליו שחתמו.

7. לטענת התובע, הנתבעים חייבים לו את הסכומים הבאים: סך של 85,250 ₪ עבור 11 חודשים בהם עמד המושכר ריק, לפי דמי שכירות חודשיים בסך של 7,750 ₪. סך של 750 ₪ המהווה את הפרש דמי השכירות לחודש 7/16 המועד בו אוכלס המושכר על ידי השוכרים החדשים. סך של 14,869 ₪ בגין תשלומי הארנונה וכן סך של 3,300 ₪ בגין תשלום ועד הבית עבור התקופה של 11 חודשים בהם עמד הנכס ריק. סה"כ 104,169 ₪. מכאן תביעת התובע אשר לפני.

8. לטענת הנתבעים, מדובר בתביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב, בניסיון של התובע לגזול מהם כספים לא כדין. לטענתם, ביום 22/7/12, טרם עלייתם של הנתבעים 1-2 ארצה מאוקראינה, הורי הנתבעת 2 הם הנתבעים 3-4, התקשרו עם התובע בחוזה לשכירת המושכר בעבור הנתבעים 1-2. ביום 12/9/12, זמן קצר לאחר עלייתם של הנתבעים 1-2 ארצה וכניסתם למושכר, לבקשת הנתבעים 3-4, הוסב החוזה על שמם של הנתבעים 1-2 באותם התנאים.

9. הנתבעים טוענים כי בחודש 2/13, חצי שנה לפני תום תקופת השכירות המקורית, יצר התובע קשר עם הנתבעים 1-2, הודיע להם כי בכוונתו להעלות את דמי השכירות בסך נוסף של 500 ₪ ושאל אותם האם ברצונם להאריך את תקופת השכירות. לטענתם, דרישה זו של התובע עומדת בניגוד מוחלט להסכם המקורי אשר קבע מפורשות כי ככל ותמומש האופציה המצויה בחוזה, יחולו עליה תנאי החוזה המקורי במלואם, אלא שבאותו המועד לנוכח קשיי השפה, הם כלל לא היו מודעים להפרה זו וביקשו מהתובע כי לא יעלה את דמי השכירות. לטענתם, התובע בחוסר תום לב המתין עם תשובתו למשך 3 חודשים ורק בסמוך לתום תקופת השכירות המקורית, הזמין אותם למשרדו, על מנת לדון בגובה דמי השכירות ביחס לתקופת השכירות הנוספת.

10. הנתבעים טוענים כי במסגרת אותה פגישה אשר התקיימה במשרדי התובע, ללא נוכחותם של הנתבעים 3-4, הודיע התובע כי הוא מסכים להעלאה של דמי השכירות בסך של 250 ₪ בלבד והציג לפניהם נוסח ערוך מוכן של החוזה לתקופת השכירות הנוספת, תוך שהוא מבהיר כי מדובר בחוזה בנוסח זהה לזה של החוזה הקודם. הנתבעים טוענים כי סמכו על התובע בעיניים עצומות, הסכימו לתנאי החוזה וחתמו עליו באותו המעמד. בדיעבד, כך לטענת הנתבעים, התברר להם כי הנוסח של האופציה במסגרת החוזה הנוסף, שונה מנוסח התניה בחוזה המקורי. הנתבעים טוענים כי האופציה בשני נוסחיה, למעשה לא העניקה להם כל זכות, בעודה כפופה להסכמת התובע. לטענתם, אף הזכות היחידה שכביכול הייתה נתונה להם להמשיך את השכירות באותם התנאים, הופרה על יד התובע משזה העלה את דמי השכירות ושינה את נוסח החוזה.

11. לטענת הנתבעים, הם חתמו על החוזה תוך שהאמינו כי נוסחו זהה לחוזה הקודם. לטענתם, יש להחיל על החוזה הנוסף את האופציה כפי שנוסחה בהסכם המקורי ועל כן, משלא הודיעו הנתבעים 1-2 לתובע על רצונם לממש את האופציה, ברי כי זו לא נכנסה לתוקפה. לטענתם, המתין התובע בחוסר תום לב עד למועד כניסת סעיף האופציה לתוקף כביכול ורק בשלב זה החל לנהל עימם משא ומתן באשר לתנאי חוזה השכירות הנוסף.

12. לטענת הנתבעים, כאשר פנה אליהם התובע, הודיעה לו הנתבעת 2 באופן מפורש, כי הנתבעים מחפשים דירה לרכישה וככל שלא יעלה בידם לרכוש דירה, הם יבקשו להאריך את החוזה באותם התנאים. לאחר מכן יצר התובע קשר עם הנתבעת 2 והודיע לה כי אולי יסכים שלא להעלות את שכר הדירה, זאת בתנאי שהנתבעים יסכימו להאריך את השכירות לתקופה של שנתיים. לטענת הנתבעים, דרישה זו של התובע מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

13. הנתבעים טוענים כי ביום 28/5/13 הודיעו לתובע על כוונתם לרכוש דירה ולעבור להתגורר בה ובמענה לכך הודיע להם התובע כי עליהם לשלם לו סך של כ- 100,000 ₪. כל ניסיונות הפשרה עם התובע, לא עלו יפה, תוך שהוא עומד על זכאותו לקבלת פיצוי מעם הנתבעים. לטענת הנתבעים, התובע בחוסר תום לב, המתין עם הגשת תביעתו למעלה מ 14 חודשים. בהתאם, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את תביעה מחמת שיהוי בהגשתה, הטעיה ועושק, חוסר תום לב בשל אי גילוי עובדות מהותיות בכתב התביעה, הפרת חובת הקטנת הנזק, חוסר תום לב בקיום החוזה, יצירת מצג מטעה ושימוש ברעה בהליכי בית משפט.

14. בכתב התשובה, דחה התובע את הטענה לפיה החוזה בין הצדדים היה לא חוקי או פסול. התובע מאשר כי בתקופה הראשונה הנתבעים 1-2 לא שלטו היטב בשפה העברית ועל כן התקשורת בין הצדדים התנהלה בשפה האנגלית, בה הנתבעים 1-2 שולטים היטב. לטענתו, בחלוף שנה מכניסתם למושכר הנתבעת 2 שלטה היטב בשפה העברית. התובע מכחיש את הטענה לפיה העלאת דמי השכירות, עומדת בסתירה לחוזה המקורי. לטענתו, מאחר ומימוש האופציה היה ממילא נתון לשיקול דעתו, הוא היה רשאי לדרוש מהנתבעים 1-2 להתקשר עמו בחוזה שכירות חדש וכך עשה. התובע טוען כי הנתבעים 1-2 לא היו מחויבים להתקשר עמו בחוזה חדש ולהמשיך לשכור את הדירה. לטענת התובע, הנתבעים היו מודעים לזכותו לשנות את תנאי החוזה ולא נשמעה מצדם כל טענה בדבר הפרת חוזה, כך הם אף היו מודעים היטב לשינויים בחוזה עובר לחתימתם עליו.

15. לטענת התובע, במסגרת החתימה על הסכם חודש 5/13, נכחו גם הורי הנתבעת 2 אשר הוסיפו חתימותיהם לצד חתימות הנתבעים 1-2. לטענתו, הנתבעים 1-2 לא היו חותמים על חוזה שאין הם מבינים את תוכנו. לטענתו, בניגוד לטענות הנתבעים, הוא יצר קשר עם הנתבעת 2 עובר לכניסת האופציה לתוקף וזו הודיעה לו כי בכוונתם להמשיך לשכור את הדירה ולא ציינה דבר בקשר לרכישת דירה אחרת או כוונה לרכוש דירה. לטענתו, גם אחרי כניסת האופציה לתוקף בחודש 5/15 יצרה עמו הנתבעת 2 קשר ואישרה שוב כי בכוונתם להמשיך ולשכור את הדירה וגם אז לא צוין דבר באשר לכוונה לרכוש דירה חלופית. למעשה, הפעם הראשונה בה נודע לתובע כי הנתבעים 1-2 רכשו דירה, הייתה בסוף חודש 5/15 עת קיבל את ההודעה על סיום השכירות.

16. לטענת התובע, לא חל כל שיהוי בהגשת התביעה מאחר והנזק התגבש סופית רק בסמוך להגשתה. לטענתו, הוא פעל במלוא המרץ להקטנת הנזק גם אם ללא הצלחה.

17. במסגרת כתב התביעה שכנגד, חזרו הנתבעים על הטענות שנטענו על ידם במסגרת כתב ההגנה מטעמם. נטען כי התובע הפר הפרה יסודית את הסכם 9/12. לטענתם, משסעיף האופציה בהסכם חודש 9/12 קבע כי מימוש האופציה תהא באותם התנאים, לא היה רשאי התובע להעלות להם את דמי השכירות במסגרת הסכם חודש 5/13. לפיכך, טוענים הנתבעים כי על התובע להשיב להם את הסכומים שגבה מהם ביתר, שלא כדין, במשך תקופה של שנתיים בסך כולל של 6,000 ₪ (קרן) . כן לטענתם, הם זכאים לפיצוי מהתובע בסך של 20,000 ₪ בגין התנהלותו ועגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה ממנה.

18. בכתב ההגנה שכנגד מכחיש התובע את טענות הנתבעים כי החוזה פסול או בלתי חוקי ומכחיש כל טענה באשר לקיומו של חוב כלשהו לנתבעים. לטענתו, התביעה שכנגד הוגש רק על מנת להוות משקל שכנגד לתביעה העיקרית. לטענתו, אין ממש בטענות הנתבעים לנזקים כלשהם שעה שהם אלו שעוולו כלפיו וגרמו לו לנזק כספי.

     

    דיון:

    שיהוי

19. הנתבעים טוענים כי התובע השתהה בהגשת תביעתו. לטענתם, על אף שהודיעו כבר בסוף חודש 5/15 כי אין בכוונתם להאריך את החוזה השכירות, המתין התובע למעלה מ 14 חודשים עד שהגיש את התביעה דנן. התובע מצדו טוען כי הנזק נשוא התביעה התגבש רק מהרגע שהשכיר את הדירה לשוכרים חדשים בחודש 5/16 ועל כן בנסיבות בהן הוא הגיש תביעתו בחודש 6/16 לא חל כל שיהוי בהגשתה.

20. טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים, התנאים לקבלתה הם מחמירים ונסיבות החלתה נדירות. לצורך טענת שיהוי נדרש נתבע להוכיח, ברמת הוכחה נכבדה, כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה או שהשיהוי נגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע. ראה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פד נז(5), 433.

21. עילת התביעה התגבשה עם עזיבת הנתבעים את דירת התובע נשוא התובענה, אך מלוא הנזק התגבש עם השכרת המושכר בחודש 5/16. באותו המועד נודע לתובע כי הפסדיו בגין שכירות המושכר מסתכמים באובדן אחד עשרה חודשי שכירות נוספים. לא מצאתי בכך חוסר תום לב מצדו של התובע, כי אם רצון לגבש את הנזק במלואו בטרם תביעתו מעם הנתבעים, אם בכלל. הנתבעים אף לא הוכיחו כי סברו שהתובע מחל אותה העת על עילת תביעתו ובוודאי שלא הוכח כי הנתבעים שינו מצבם לרעה – כזאת אף לא נטען על ידם. משכך, יש לדחות טענת השיהוי אשר העלו הנתבעים.

     

    פגמים בכריתת החוזה – טענות בדבר חוסר תום לב בקיום של חיוב הנובע מחוזה, הטעייה ועושק:

22. הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר לתוקפם של הסכמי השכירות אשר נחתמו ביניהם. עיון באותם הסכמים מעלה כי הם מכילים את מלוא הפרטים הרלבנטיים להתחייבויות הצדדים ועל גבי כל עמוד בהסכם, מופיעות חתימותיהם של התובע והנתבעים 1-2. הנתבעים 3-4 חתומים על גבי ההסכמים כערבים להתחייבויות הנתבעים 1-2 מההסכמים. עיקר טענות הנתבעים מתמקדות בהטעיה אשר לטענתם הטעה אותם התובע ובכך ניצל את מצבם של הנתבעים 1-2 כעולים חדשים המתקשים בשפה העברית. הנתבעים טוענים כי במעמד החתימה על הסכם חודש 5/13 התחייב לפניהם התובע כי מדובר בהסכם בעל נוסח זהה להסכם הקודם מחודש 9/12 והסתיר מהם את העובדה כי בחוזה חודש 5/13 שונה נוסח סעיף האופציה. הנתבעים טוענים כי יש להחיל על הסכם חודש 5/13 את סעיף האופציה כפי שנקבע בהסכם 9/12. אותו סעיף קובע כי כניסת האופציה לתוקף תחול רק במידה והנתבעים יודיעו לתובע, לפחות 3 חודשים עובר לתום תקופת השכירות, על רצונם להאריך את תקפות השכירות. לטענת הנתבעים, משהם לא הודיעו לתובע על רצונם להפעיל את האופציה, זו לא נכנסה לתוקף ועל כן אין כל בסיס לתביעתו.

23. סעיף 3.1 להסכם השכירות מחודש 5/13 קובע כי תקופת השכירות היא ל 24 חודשים החל מיום 1/8/13 ועד ליום 31/7/15. סעיף 8.1 קובע כי דמי השכירות יעמדו על סך של 7,750 ₪. סעיף 3.2 קובע כי לשוכר קיימת האפשרות (האופציה) להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת של 12 חודשים, כאשר תקופת האופציה תיכנס לתוקפה באופן אוטומטי, אלא אם מסר השוכר הודעה בכתב למשכיר על רצונו שלא לממש את האופציה וזאת לפחות שלושה חודשים עובר לתום תקופת השכירות המקורית. המשכיר רשאי לסרב למימוש תקופת האופציה, לפי שיקול דעתו היחיד והבלעדי. ככל שמומשה תקופת האופציה יחולו עליה כל תנאי ההסכם במלואם. סעיף 7 קובע כי במקרה בו השוכר יפנה את המושכר מרצונו החופשי לפני תום תקופת השכירות, וזאת מבלי שיקבל את הסכמתו המפורשת של המשכיר מראש ובכתב, יהיה השוכר חייב לשלם למשכיר את כל התשלומים הנזכרים בהסכם זה עד תום תקופת השכירות הרלבנטית. השוכר יהיה רשאי להביא שוכר אחר במקומו, בכפוף לאישור מראש ובכתב של המשכיר בדבר הסכמתו להבאת שוכר חלופי.

24. חובת תום הלב - סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כי בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב. משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת היא, כי הצדדים לחוזה חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל-פי המקובל בין בעלי חוזים הוגנים. ראה בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים נ' בית הדין הארצי (04/09/1980). הטעיה - סעיף 15 לחוק החוזים קובע, כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. לקיומה של עילת ההטעיה נדרשים ארבעה יסודות: קיומו של חוזה, קיומה של טעות, קיומה של הטעיה מטעם צד לחוזה או אחר מטעמו, קיומו של קשר סיבתי כפול- בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה. ראה בע"א 10745/06 קרן אזולאי ואח' נ' המכללה האקדמאית אורט (13/7/09); ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ ( 14/8/08). יש לאבחן בין מקרה בו סבור צד לחוזה, כי בלית ברירה ותוך רצון להפיק את המירב האפשרי מתוך נסיבות הנוטות לטובת הצד השני, עליו להסכים לתנאים גרועים מאלה שהיה רוצה בהם מעיקרו, לבין המצב הקיצוני של "מצוקה", שהחוק דן בו והמתייחס על פי מובנו והקשרו לחוסר אונים הנובע משקיעה כלכלית או אישית קשה וחמורה. ראה בע"א 627/85 ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מ"י, פ"ד מג (3) 42. עושק - סעיף 18 לחוק החוזים קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה. נקבע כי עילת הביטול מסוג עושק מושתתת על שלושה יסודות: מצבו של המתקשר (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון), התנהגות הצד השני (ניצול מצבו של המתקשר) ותנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. נקבע כי על מנת שיתקיימו יסודותיה של העילה חייבים המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון להיות כבדי משקל וכי על בית המשפט להשתכנע שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון. ראה בע"א 5806/02 אריאל ארביב ואח' נ' יעקב קרני, פד נח(5), 193.

25. בענייננו, חתימת הנתבעים על הסכם השכירות מחודש 5/13, כשוכרים וכערבים, הייתה במודע והשינויים שבוצעו בהסכם זה, היו ידועים להם עובר לחתימתם. אין המדובר במצב בו התנהלות התובע כלפי הנתבעים פגעה ביכולתם להחליט האם לחתום על ההסכם באופן כזה שנשלל מהם חופש ההתקשרות או פגיעה מהותית בחופש ההתקשרות שלהם. התובע העיד כי בהסכם חודש 5/13, עפ"י הסכמה מפורשת בינו לבין הנתבעים תוקן סעיף האופציה. כן הצהיר כי לאורך כל ההתנהלות מול הנתבעים 3-4, היה ברור כי הם מדברים וקוראים עברית ברמה גבוהה וכי הם קראו את כל ההסכמים לפרטי פרטים והבינו אותם היטב. לעניין הנתבעים 1-2, העיד התובע כי גם אם בסמוך לעלייתם ארצה רמת העברית שלהם הייתה נמוכה, לא השפיע הדבר כהוא זה על הבנתם את פרטי החוזים שנחתמו מולם, שכן אלו שולטים היטב בשפה האנגלית והתקשורת שלו מולם, התבצעה תחילה בשפה זו. התובע העיד ועניין זה לא נסתר אף בחקירתו הנגדית, כי כל ההתנהלות בינו לבין הנתבעים 1-2 נעשתה בליווי צמוד והדוק של הנתבעים 3-4 אשר עברו בקפדנות על כל סעיפי החוזים ואף חתמו עליהם. עוד העיד התובע, כי בחלוף שנה מאז כניסתם למושכר, הנתבעת 2 שלטה ואף כעת שולטת, בעברית, ברמה טובה מאוד.

26. טענת הנתבעים לפיה חתמו על החוזה ללא שקראו את תוכנו מאחר וסמכו בעיניים עצומות על התובע והמידע אשר מסר להם, אינה יכולה לעמוד להם. הכלל הוא כי אדם יודע ומסכים לתוכנו של מסמך שעליו הוא חותם. ראה בע"א 685/88 קוטרמן נ קרן תורה ועבודה פ"ד מז (2) 598); עא 1548/96 בנק איגוד לישראל בעמ נ' זהבה לופו ואח', (12/06/2000); עא 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (17/08/2000). אף אם טוענים הנתבעים כי אי ידיעת השפה העברית הקשתה עליהם את הבנת תוכנו של ההסכם, שומא היה עליהם לוודא באמצעות מי שיתרגם להם את המסמך כי הם מבינים את תוכנו בטרם יחתמו על ההסכם המחייב אותם. משלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם ואין לקבל טענותיהם לפגם בהסכם בשל כך.

27. עיון בהסכם חודש 5/13 מעלה כי בעוד ההסכם נחתם על ידי הנתבעים 1-2 ביום 27/5/13, כתב הערבות נחתם על יד הנתבעים 3-4 רק ביום 4/6/13. כאשר עומת התובע עם עובדה זו, הסותרת טענתו כי ההסכם נחתם במעמד הנתבעים כולם, הוא העיד: "כנראה שהם לקחו את זה הביתה ועיינו בזה כמו שצריך ורק אחרי זה חתמו.." (עמ' 10 שורות 22-23 לפרוטוקול). עניין זה מחזק דווקא את טענות התובע, שכן מעבר לחובתם של הנתבעים 1-2 להבין את תוכן המסמך עליו הם חותמים, לא ברור מדוע במועד בו הגיעו הנתבעים 3-4 למשרדו של התובע הם לא מצאו לנכון לעבור על ההסכם, טרם חתימתם כערבים, זאת בשים לב לכך שהנתבעים 3-4 מבינים את השפה העברית היטב, מודעים לקשיי השפה הנטענים של הנתבעים 1-2 וליוו את הנתבעים 1-2 אף במסגרת החתימה על ההסכם הקודם. אין זאת אלא שהנתבעים עובר לחתימתם על ההסכם כשוכרים וכערבים,עיינו בהסכם היטב והיו מודעים היטב לשינויים שבוצעו בו.

28. אשר לאותם קשיי שפה נטענים - מעדותה הנתבעת 2 לפני, לא התרשמתי כי היא מתקשה בהבנת האמור בהסכם בפרט ובשפה העברית בכלל. הנתבעת 2 אישרה בעדותה בבית המשפט כי עם עלייתה ארצה היא למדה עברית חצי שנה באולפן ואח"כ באמצעות מורה פרטי. הנתבעת 2 אישרה כי בשלב שלאחר לימודיה באולפן ואצל מורה פרטית היא הייתה מסוגלת להבין דברים פשוטים בעברית אולם לא הבינה מילים מסובכות ואינה יודעת קרוא וכתוב בעברית (עמ' 1 שורות 31-38 לפרוטוקול מיום 25/12/17). כן העידה, כי כחצי שנה טרם תום תקופת השכירות בהתאם להסכם 5/13, כאשר פנה אליה התובע על מנת לברר האם ברצונה להאריך את השכירות והודיע לה על כוונתו להעלות את דמי השכירות, היא בדקה דירות חלופיות באתר יד 2 ואף טענה לפני התובע כי מחירי השכירות בשכונת ורדיה לא עלו. כאשר נשאלה כיצד הצליחה להבין תוכן המודעות באתר, היא השיבה כי נוכח השכלתה כמתמטיקאית היא פענחה את הכתוב כפי שמפענחים קוד. "... היו במודעות פחות או יותר 10 מילים ואני במקצוע הראשון שלי, הנוסף שלי בהשכלה הנוספת שלי אני מתמטיקאית ואני עשיתי, הוצאתי אותיות וחיברתי את זה ולפי זה ידעתי על מה מדובר. כמו קוד, זה היה כמו לפתור קוד..." (עמ' 4 שורות 31-37, עמ' 5 שורות 1-8 לפרוטוקול מיום 25/12/17). הנתבעת 2 אישרה כי השיחה הטלפונית שקיימה עם התובע ביום 28/5/15 הייתה בשפה העברית "ש... באיזו שפה הייתה שיחת הטלפון הזאת? ת. אולי בעברית פשוטה באותו הזמן אני כבר יכולתי להתבטא או לדבר בעברית לא מסובכת , עברית קלה, לכתוב אני לא ידעתי אבל לדבר עוד איכשהו הצלחתי." (עמ' 5 שורה 36 עמ' 6 שורות 1-3 לפרוטוקול מיום 25/12/17). נראה איפוא כי היה ביכולתה של הנתבעת להבין את תוכנו של המסמך עליו חתמה וככל שרמת הבנתה הייתה כפי הנטען על ידה, לא ברור מדוע הנתבעת 2 אינה בוחרת כי אי מי מטעמה יתרגם עבורה את המסמך טרם חתימתה עליו.

29. במסגרת עדותה של הנתבעת 2 אשר תורגמה מהשפה הרוסית על ידי מתורגמנית מטעם בית המשפט, בשלב מסוים החלה הנתבעת 2 לנסות ולתקן את התרגום לעברית של עדותה שלה, כפי שתורגמה בידי מתורגמנית בית המשפט. המתורגמנית עצמה מחתה לפני בית המשפט על תיקוני הנתבעת 2 ואמרה "שתגיד את זה לבד בעברית". בלשון עדינה יאמר כי הדברים מעידים על רמת שליטה לא מועטה בשפה העברית (ראה עמ' 8 שורות 6-14 לפרוטוקול מיום 25/12/17). כך או אחרת, אין בקשיי שפה ככל והיו לנתבעים 1-2 במועד החתימה על החוזה מחודש 5/13 כדי להצדיק טענתם לפיה חתמו על ההסכם ללא שהיו מודעים לתוכנו.

30. מכלל זאת עולה כי לא הוכחה כל הטעיה או עושק מצד התובע כלפי הנתבעים 1-2. הנתבעים היו מודעים היטב לשינויים שבוצעו בהסכם חודש 5/13. גם אם הייתי מקבלת טענתם לפיה סמכו על התובע בעיניים עצומות, ברי כי אין בכך כאמור כדי לפטור אותם מחובתם להבין את תוכן ההסכם עובר לחתימתם עליו. הנתבעת 2 טענה בעדותה לפני בית המשפט כי היא כלל לא הייתה מודעת לקיומו של סעיף אופציה, לא בהסכם 9/12 ולא בהסכם 5/13 (עמ' 5 שורות 27-33 לפרוטוקול מיום 25/12/17). כך שממילא לא ניתן לטעון כי ההתקשרות בין הצדדים היא תוצאת הטעיה מצד התובע. הנתבעים לא הוכיחו כי התובע הסתיר מהם מידע או כי מסר להם מידע שגוי. אדרבא, התובע פרש בפניהם את מלוא המידע ואף חלף, כפי שנקבע לעיל, פרק זמן עד חתימת הערבות, כך שמלוא המידע היה חשוף לעיני הנתבעים כולם ולא הוסתר מהם דבר. לא ניתן לקבוע כי מתקיים קשר סיבתי בין ההטעיה הנטענת לטעות ובין הטעות להתקשרות. גם לא מצאתי כי ההתקשרות בין הצדדים נעשתה תוך ניצול חוסר ניסיונם של הנתבעים או תוך כדי הפעלת לחץ עליהם, ניתנה לנתבעים האפשרות לעיין בהסכם ולא הוכח לחץ מכל סוג שהוא על הנתבעים לשכור דווקא את דירת התובע. אף לא מצאתי כי המדובר בתנאי חוזה הגרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. על כן טענות הנתבעים לעניין זה נדחות.

     

    טענות הנתבעים באשר לפגמים בסעיף האופציה:

31. לטענת הנתבעים האופציה, בשני נוסחיה, למעשה לא העניקה להם כל זכות בעודה כפופה להסכמת התובע. לטענתם, אף הזכות היחידה שכביכול הייתה נתונה להם להמשיך את השכירות באותם התנאים, הופרה על ידי התובע משזה העלה את דמי השכירות ושינה את נוסח החוזה. לפיכך, טוענים הנתבעים כי מכוח האופציה אשר הייתה נתונה להם בהסכם 9/12 לא היה רשאי התובע להעלות להם את דמי השכירות ולשנות את נוסח סעיף האופציה בהסכם 5/13. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעים. ההחלטה האם להעניק לנתבעים אופציה להארכת תקופת השכירות מצויה בשיקול דעתו הבלעדי של התובע בעל הזכויות במקרקעין. בנסיבות אלו לא מצאתי כל פגם בדרישתו כי מימוש האופציה תהא כפופה להסכמתו ובהתאם לא מצאתי כל פגם בהחלטתו, משיקוליו, שלא להסכים למימוש האופציה בהסכם 9/12 ולדרוש מהנתבעים העלאה של דמי השכירות כתנאי להארכת תקופת השכירות. הנתבעים, כאשר התקשרו עם התובע בהסכם ידעו מה הם תנאיו ובכלל זאת האופציה הנתונה להם והסכימו לכך בעצם התקשרותם בהסכם. הנתבעים התקשרו כאמור בהסכם, מרצונם החופשי ואיש לא כפה עליהם את ההתקשרות. ממילא, כל טענה באשר לתנאי ההסכם, עליהם כאמור הסכימו הנתבעים, אין לקבל.

32. התובע טען כי עוד בטרם כניסתה של האופציה לתוקף הוא יצר קשר עם הנתבעים 1-2 אשר הודיעו על כוונתם להמשיך ולשכור את הדירה בתקופת האופציה. טענה זו דווקא נתמכה על ידי הנתבעים אשר הצהירו כי בחודש 2/13, חצי שנה בטרם מועד תום תקופת השכירות, יצר התובע קשר עם הנתבעת 2 על מנת לברר עמה האם בכוונתם להאריך את תקופת השכירות תוך שהוא מיידע אותם על כוונתו להעלות את דמי השכירות. "ש.. תאשרי לי בבקשה שכאשר יובל התקשר אלייך, חצי שנה לפני שנגמרה תקפות השכירות הראשונה ואמר לך שהוא מתכוון להעלות את דמי השכירות, זה הפריע לך לא אהבת את זה. ת. בוודאי. ש. באיזו שפה התנהלו השיחות בטלפון? ת. אני חושבת דיברתי אתו באנגלית כי באותה התקופה אני דיברתי רק באנגלית. ש. ..באותה תקופה, כשמתקשר אלייך יובל, חצי שנה לפני שנגמרה השכירות ואמר לה 'מה הכוונה שלך'? ו'אני רוצה להעלות את דמי השכירות? לא אמרת לו ' זה מפריע לי ואני לא מוכנה להעלות את דמי השכירות'? ... ת. היינו רק חצי שנה בארץ, זה היה באוגוסט, כאילו, וזה היה קרוב להתחלת שנת הלימודים והילדה הייתה צריכה ללכת לגן חובה ובשנת הלימודים הוא היה צריך ללכת לבית ספר במקום מגורים והיינו מעוניינים מאוד לסגור לפחות עניין אחד חשוב מכל הזה כי היינו מעט זמן בארץ." (עמ' 2 שורות 22-23, עמ' 3 שורות 6-9 לפרוטוקול מיום 25/12/17).

33. זאת ועוד, ביום 15/5/15 לאחר כניסת האופציה לתוקף, יצרה הנתבעת 2 קשר עם התובע והודיעה על רצונם להמשיך ולשכור את הנכס בתקופת האופציה. התובע הודיע להם כי בכפוף להארכת תקופת השכירות בשנתיים (במקום שנה) הוא יהיה מוכן לשקול הפחתה בדמי השכירות. רק בסוף חודש מאי, חודשיים לפני תום תקופת השכירות ולאחר כניסת האופציה לתוקף, יצרה הנתבעת 2 קשר עם התובע בשנית והודיעה לו כי אין בכוונתם לממש את האופציה מאחר ורכשו דירה חדשה.

34. הנה כי כן, משהתובע הודיע לנתבעים, חצי שנה לפני תום תקופת השכירות, על כוונתו להעלות את דמי השכירות היו הנתבעים רשאים שלא להסכים לדרישת התובע להעלאת דמי השכירות ולא לחתום על ההסכם מחודש 9/13. כאשר חתמו הנתבעים על ההסכם, יש לראותם כמי שהסכימו לתנאיו ואין כל בסיס לטענתם בדיעבד, במסגרת התביעה שלפני, לפיה העלאת דמי השכירות במסגרת חוזה חודש 5/13 הייתה שלא כדין וכי אין המדובר בחוזים חוקיים. אף לא הוכח כי בניגוד לטענת התובע, העלאת דמי השכירות בסך של 250 ₪ לחודש נעשתה לאחר דין ודברים ובהסכמה טלפונית מראש בין הצדדים, עובר לחתימתם על חוזה 5/13. הדברים אף מתיישבים היטב עם העובדה כי כאשר נפגשו הנתבעים 1-2 עם התובע במשרדו לצורך החתימה על ההסכם היו ההסכמים ערוכים ומוכנים לחתימה. כך או אחרת לא יכולה להיות מחלוקת על כך שחתימותיהם של הנתבעים 1-2 על ההסכם והעובדה כי אלו קיימו את ההסכם ככתבו וכלשונו מהווה הסכמה מצדם לתנאי השכירות ובכלל זאת להעלאת דמי השכירות.

35. חומר הראיות מעלה, כי בטרם עזיבתם את המושכר, הנתבעים כבר היו מודעים להפרת החוזה על ידם ולהתנגדות התובע לעזיבתם. כך למשל, במסגרת הודעת דואר אלקטרוני מיום 29/5/15, מודיעים הנתבעים לתובע, בשפה האנגלית, כי רק מספר ימים לפני כן, הם מצאו דירה לרכישה אשר תתאים להם, כי הם סברו שהם צריכים להודיע לתובע על עזיבת המושכר רק כחודשיים עובר לתום תקופת השכירות וכי רק עכשיו הם הבינו שהתובע צודק והיה עליהם להודיע לו על כך שלושה חודשים מראש. הנתבעים מבקשים מהתובע כי יתחשב בהם ויבוא לקראתם (נספח א' לתצהיר הנתבע 1- נ/2). במכתבה של הנתבעת 2 אל התובע מיום 31/5/15 (נספח ב' לנ/2) הכתוב בשפה העברית, מודיעה הנתבעת 2 לתובע כי אין ברצונם לממש את האופציה ובהתאם הם יעזבו את המושכר ביום 31/7/15. הנתבעת 2 כותבת כי הם מבינים את הצורך של התובע בהודעה של שלושה חודשים מראש על כוונתם שלא לממש את האופציה וזאת על מנת לאפשר לתובע להיערך בהתאם ובשל כן הציעו לתובע להאריך את תקופת השכירות עד ליום 31/8/15 או עד ליום 30/9/15,בכפוף לכך שהארכת השכירות תהיה בתנאים המתאימים לשני הצדדים.

36. סעיף 7 להסכם השכירות מחודש 5/13 קובע כי השוכר יהא רשאי להביא שוכר אחר במקומו, ובלבד שזה יהיה מקובל ויאושר על ידי המשכיר וכי תנאי להבאת שוכר חדש במקומו של השוכר הוא אישורו בכתב של המשכיר. ככל שהיה עולה בידי התובעים לאתר שוכר חלופי לנכס, לא היה נגרם כל נזק לתובע ולא היה כל צורך בהגשת התביעה לפני, אלא שהנתבעים לא עשו מאום על מנת לאתר שוכר אחר לנכס ותחת זאת החליטו על דעת עצמם לעזוב את המושכר ביום 31/7/15. זאת ללא אישורו והסכמתו של התובע וחרף התנגדותו. בעדותה לפני בית המשפט, כאשר נשאלה הנתבעת 2 לעניין זה היא משיבה "ש... האם ניסית להשכיר את הדירה למישהו אחר במקומכם? ת. לא כי אנחנו בצורת הבנה שלנו, במשך חודש מאי יובל לא הסכים או לא אמר שהוא מוכן לתנאים כמו שהיו.. באותו זמן, לתקופה הזאת שאתה מדבר עליה אנחנו כבר קראנו את ההסכם והבנו. זה הכל היה מוצדק אם יובל היה אומר לנו במשך חודש מאי שיש אופציה שאנחנו ממשיכים שכירות באותם התנאים. במקום זה יובל במשך כל חודש מאי אף פעם לא הזכיר את המילה אופציה, הוא לא אמר את המילה והתנאים שלנו לא נשארו, לא שמרו אותם. זאת אומרת שהסוף של השכירות שלנו היה ב 31 ליולי. יובל לא שמר על התנאים של ההסכם שכתבנו, שהיה כתוב, שהוא כתב אותם." (עמ' 8 שורות 21-35 לפרוטוקול מיום 25/12/17). תשובה זו אינה מספקת כלל הסבר למעשי הנתבעים ואינה מהווה התנהלות התואמת את תנאי ההסכם עליו חתמו.

37. סעיף 3.2 להסכם חודש 5/13 קובע כי לשוכר האופציה להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת של 12 חודשים, כאשר תקופת האופציה תיכנס לתוקפה באופן אוטומטי, אלא אם מסר השוכר הודעה בכתב למשכיר על רצונו שלא לממש את האופציה וזאת לפחות שלושה חודשים עובר לתום תקופת השכירות המקורית. משום כך, היות ותקופת השכירות לפי ההסכם מחודש 5/13 הסתיימה ביום 31/7/15 ומשהנתבעים לא הודיעו לתובע, עד ליום 30/4/15, על רצונם שלא לממש את האופציה, זו נכנסה לתוקפה ועזיבתם את המושכר בסוף חודש 7/15 ללא קבלת הסכמת המשכיר לכך ולאחר שזה התריע לפניהם שלא לעשות כן, מהווה הפרה של ההסכם המקנה לתובע את הזכות לתבוע את נזקיו בגין התקופה בה נותר המושכר ריק עד להשכרתו לאחר בחודש 5/16.

     

    נזקי התובע:

38. סעיף 7 להסכם חודש 5/13 קובע כי במקרה והשוכר יפנה את המושכר מרצונו החופשי לפני תום תקופת השכירות וזאת מבלי שיקבל את הסכמתו המפורשת של המשכיר מראש ובכתב, יהיה השוכר חייב לשלם למשכיר את כל התשלומים הנזכרים בהסכם זה עבור ועד סוף תקופת השכירות הרלבנטית. בענייננו, האופציה נכנסה לתוקף ותקופת השכירות הרלבנטית הייתה אמורה להסתיים ביום 31/7/16. התובע השכיר את המושכר החל מיום 1/7/16 לאחר ותובע את נזקיו עבור תקופה של 11 חודשים בלבד. התובע טען כי מיד לאחר עזיבת הנתבעים 1-2 את המושכר, הוא החל במאמצים קדחתניים לאכלס את הדירה לרבות באמצעות מתווכים ובאמצעות הפחתת שכר הדירה, אך הדבר עלה בידו רק כמעט שנה לאחר מכן ובשכר דירה פחות מזה ששולם לו על ידי הנתבעים 1-2. לטענתו, העיכוב במציאת שוכר חלופי אירע מאחר והביקוש לדירות בשכונת ורדיה מתגבר בחודשי האביב, על ידי שוכרים המבקשים להיכנס לדירות בחודשי הקיץ (יולי- אוגוסט) ואילו בחודש אוגוסט מספר דורשי הדירות יורד משמעותית. התובע נשאל על מאמציו אלו בחקירתו לפני בית המשפט ונדרש להציג אסמכתאות בעניין זה וכך השיב: "אני לא עושה חוזים עם מתווכים. פניתי למתווכים ולהרבה מתווכים וגם ביד 2 זה הופיע. ש. יש לך משהו כתוב בעניין? ת. ביד 2 אני מתאר לעצמי שאפשר להוציא את זה. ש. פרסמת ביד 2? ת. כן. כל הזמן. ש. צירפת את הפרסום? ת. תשאל את העורך דין שלי. ש. כמה אנשים פנו אליך? ת. לא זוכר, כמעט ולא, מעט מאוד. ש. אתה יכול לתאר את המאמצים שעשית? פניתי להרבה מאוד מתווכים ופרסמתי ביד 2. ש. מי המתווכים שפנית אליהם? ת. קירבי, פירמט, אנגלו סקסון, אורי גרופר, חיליק, שרון אשל וקודה." (עמ' 15 שורות 31-36, עמ' 16 שורות 1-12 לפרוטוקול מיום 1/11/17).

39. בחינת עדותו של התובע וחומר הראיות מעלים כי פרק זמן של 11 חודשים לאיתור שוכר חדש אינו סביר, מה גם שלא עלה בידי התובע להוכיח באסמכתאות מתאימות, טענותיו באשר לפעולות קדחתניות שביצע להקטנת הנזק בדרך של מציאת שוכר חלופי. עובדה זו עומדת לתובע לרועץ בהתאם להלכה לפיה מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה זו פועלת נגדו. ראה בע"א 548/78 פלונית ואח' נ' פלוני, פד לה(1), 736. נראה כי ניתן בהחלט היה למצוא שוכר חלופי ולצמצם הנזק ומשכך אני רואה לנכון לפסוק לתובע 70% מסך הנזק הנתבע על ידו בגין התקופה בת 11 חודשים בה עמד המושכר ריק, סך הנראה סביר בהתאם לנסיבות האמורות לעיל. משכך, אף לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים, בגין חודש 7/16, בעבור ההפרש בין דמי השכירות שהיה על הנתבעים 1-2 לשלם לתובע (7,750 ₪), לבין דמי השכירות המשולמים לתובע על ידי השוכר החדש.

40. עבור 11 החודשים בהם עמד המושכר ריק, עלות דמי השכירות היא 82,250 ₪ , סך של 14,869 ₪ בגין ארנונה וסך של 3,300 ₪ בגין מיסי ועד בית- סה"כ 100,419 ₪, 100,000 ₪ במעוגל. מתוך סכום זה אני פוסקת לתובע כאמור 70% בלבד, דהיינו סך של 70,000 ₪.

     

    התביעה שכנגד:

41. משקבעתי כי לא הייתה כל מניעה שבדין או אחרת, מצד התובע לסרב למימוש האופציה הקבועה בהסכם חודש 9/12 ותחת זאת לדרוש את העלאת דמי השכירות לתקופת השכירות הנוספת, הרי שיש לדחות את טענות הנתבעים להפרה יסודית של ההסכמים ולכן גם אין בסיס לטענתם לפיה על התובע להשיב את ההפרש בדמי השכירות, במשך תקופה של שנתיים בסך כולל של 6,000 ש"ח. לא נפל פגם בהתנהלות התובע אל מול הנתבעים, כאשר עמד על קיום זכויותיו בהתאם להסכמי השכירות אשר נחתמו עמם ולפיכך אין מקום להיעתר לדרישת הנתבעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני אשר לטענתם נגרם להם ונזק זה אף לא הוכח.

42. מכל המקובץ עולה כי דווקא הנתבעים הם אשר הפרו את התחייבותם כלפי התובע, כאשר לא מילאו אחר התנאים בהסכם בו התקשרו עם התובע בידיעה מלאה ובהבנה של כל תנאיו. בנסיבות אלו זכאי התובע לקבלת הפיצוי האמור בהסכם בדמות דמי השכירות ומיסי הבית, בכפוף לחובתו בדבר הקטנת נזק.

43. בטרם סיום יש להידרש להתנהלות הנתבעים בעת ניהול התובענה. הנתבעים עיכבו את ניהול ההליך באופן תקין כאשר בעת פתיחת פרשת ההגנה הודיעו כי הנתבעים נזקקים למתורגמן לשם שמיעת עדותם, אך על אף האמור, לא הצטיידו במתורגמן המתאים מתוך מאגר הנהלת בתי המשפט. לשם כך נדחתה שמיעת פרשת ההגנה והתעכב סיום שמיעת הראיות. בעת שמיעת עדות הנתבעת 2 עלה כי רמת שליטתה בעברית אינה מצריכה כלל מתורגמן ולהיפך ואילו הנתבע 1 עשה כל שביכולתו על מנת שלא לענות על השאלות בחקירה הנגדית עד שזו הופסקה לבסוף. בנסיבות אלו ויתר התובע על חקירת הנתבעים 3-4 מבלי להודות בתוכן האמור בתצהיריהם. להתנהלות זו אשר תכליתה סיכול הליך משפטי , יש לתת ביטוי בדמות פסיקת הוצאות מתאימות.

44. סוף דבר,

    התביעה העיקרית מתקבלת כפי שפורט לעיל.

    התביעה שכנגד נדחית במלואה.

    אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 70,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27/6/16) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

    כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 4000 ₪ נוסף על ההוצאות אשר כבר נפסקו לחובת הנתבעים בהליך זה ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

    ניתן היום, ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.