פס"ד בשאלת ייצוג מי שרוצים למנות לה אפוטרופוס, אופן בחינת בקשה שכזאת מול חשש למאבק ירושה עתידי וכך גם משמעות העדר אפשרות לשמיעת המערערת

השופט קובי ורדי, סג"נ:

1. ערעור על פסק דינו (והחלטותיו) של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו (כבוד השופטת שפרה גליק) מיום 13.8.17, בו נקבע כי יש למנות למערערת אפוטרופוסיות קבועות על גופה ורכושה (המשיבות 3-4 -להלן: "האפוטרופוסיות").

הרקע העובדתי והמחלוקות:

2. כפי שפירט בית המשפט קמא בפסק דינו, המערערת (ילידת 1932) הינה אלמנה שלה שתי בנות (המשיבות 1-2 – להלן: "הבנות").
3. בינואר 2016 נותחה המערערת ורגלה נכרתה וזאת עקב החלטות הרופאים בניגוד לדעתן של הבנות.
4. ביום 31.3.16 הגישו הבנות תובענה להורות על מינוין כאפוטרופוסיות לגופה ולרכושה של המערערת וצירפו חוו"ד של ד"ר פלכטר שהמערערת סובלת מירידה קוגנטיבית ואינה מסוגלת לקבל החלטות הקשורות לגופה ולרכושה ובית המשפט קמא נתן ביום 12.4.16 צו למינוין כאפוטרופוסיות זמניות למשך 6 חודשים והורה על הגשת תסקיר סעד. כן מינה בית המשפט קמא, ביום 14.6.16, את פרופסור פניג כמומחה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת לגבי מצבה של המערערת.
5. בעקבות בקשה לביטול האפוטרופסות הזמנית ובקשה למינוי אפוטרופוס ניטרלי, מינה בית המשפט קמא, ביום 6.7.17, את האפוטרופוסיות כאפוטרופוסיות זמניות לגופה ולרכושה של המערערת.
6. הבנות טענו כי הן אוהבות את אימן-המערערת, דואגות לכל צרכיה והן פעלו לפי רצון המערערת שאמרה שהיא מעדיפה למות מאשר יכרתו את רגלה. לטענתן, המערערת סובלת מירידה קוגנטיבית ואינה כשירה לקבלת החלטות הקשורות לגופה ולרכושה והיא מקבלת החלטות שגויות וחסרות אחריות בנוגע לרכושה ולגופה.
7. לטענת הבנות, קיים חשש כי אחיינה של המערערת (להלן: "האחיין") אשר לווה מהמערערת מיליוני ש"ח, שהמערערת נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצדו, ינצל את מצבה, כאשר האחיין השתלט על כספה ובודד אותה מהבנות, נכדיה והאפוטרופוסיות, כך שהמערערת לא יכולה לנהל את ענייניה באופן עצמאי.
8. המערערת טענה כי אינה זקוקה לאפוטרופסות והיא כשירה לחלוטין לנהל את ענייניה באופן עצמאי וטענה לקשר קרוב מאוד ואוהב עם האחיין הדואג לכל מחסורה, כאשר הבנות אינן רוצות בטובתה ומנסות להשתלט על כספה בעודה בחייה.
9. המערערת תמכה את טענותיה בתעודת רופא, פרופ' קוטלר, שמצא את המערערת כשירה לנהל את ענייניה וללא כל לקות נפשית או קוגנטיבית.

פסק דינו של בית משפט קמא:

10. בית המשפט קמא קבע כי בין שתי התעודות הרפואיות של הצדדים הוא מעדיף את התעודה הרפואית של ד"ר פלכטר וכן קבע כי המערערת היא אישה חולנית הסובלת מחוסר התמצאות בזמן ויש לה ירידה קוגנטיבית משמעותית.
11. לגבי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – פרופ' פניג (להלן: "המומחה"), שקבע בחוות דעתו מיום 13.9.16 שאין המערערת זקוקה לאפוטרופוס, קבע בית המשפט קמא כי התברר שסיכום המחלה של המערערת מבית חולים תל-השומר שבו נאמר לגביה שאינה מתמצאת בזמן לא הומצא לו ובדיון שנערך בבית המשפט בו נחקר המומחה על חוות דעתו, חזר בו המומחה ממסקנת חוות דעתו לפיה המערערת כשירה ואינה זקוקה לאופטרופוס.
12. בית המשפט קמא קבע כי על פי התשתית הראייתית שהוצגה, קביעת המומחה בחוות דעתו לפיה המערערת כשירה לחתום על מסמכים משפטיים ואינה זקוקה לאפוטרופוס אינה נכונה ואף חסרת בסיס, כאשר המומחה לא הביא בחשבון דברים רבים (וחלקם כלל לא הובאו לידיעתו), כשהוא ערך את בדיקת המערערת בלא שהיו בידיו המסמכים הרפואיים משני הצדדים, שאל את המערערת שאלות כלליות בלבד לגבי ענייניה הכלכליים בלא שידע האמת העובדתית ומחקירתו התברר שהמערערת לא יודעת את היקף רכושה וכמה כסף יש לה בחשבון הבנק (שהינו רכוש רב ביותר).
13. כן אישר המומחה בחקירתו כי גילה אצל המערערת בעיות קוגנטיביות ובעיקר בעיות של זיכרון לטווח הארוך, כשבית המשפט קמא קבע שהוא "חיפש מוצא" למצב אליו נקלע ומצאו בדמות של "תומך החלטות" כפתרון לליקויים הקוגנטיבים הקיימים אצל המערערת ובהתחשב במצבה.
14. בית המשפט קמא קבע כי לא ניתן לקבל את מסקנתו של המומחה בחוות דעתו שהמערערת אינה זקוקה לאפוטרופוס, שאינה עומדת במבחן הביקורת וההיגיון, לאחר שלמעשה חזר בו גם ממסקנתו והציע מינוי "תומך החלטות" שזו מסקנה משפטית ולא המלצה רפואית.
15. בית המשפט בחן את התקיימות סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") וקבע כי מתקיימים תנאיו, שכן המערערת אינה יכולה דרך קבע לדאוג לענייניה, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומה.
16. זאת, משהמערערת אינה מסוגלת לנהל את ענייניה הכלכליים ואת נכסיה כעולה מדו"ח האפוטרופסות ואי יכולתה לשלוט ולנהל את ענייניה בלא הפרעה מגורם אינטרסנטי כמו האחיין ומי ששימשה בעצם מטעמו כפרקליטתה של המערערת.
17. בית המשפט התרשם מחקירתה של המערערת בפניו וקבע כי היא לא מודעת להיקף רכושה, אינה מתמצאת בנוגע לרכושה והשיבה תשובות סותרות, טעתה ותיקנה את עצמה, כשהיא אינה יכולה לנהל את רכושה בעצמה והתברר שלא ידעה כמה דירות יש בפרויקט, מדוע חתמה ערבות לאחיין ומה יש בהסכם הנאמנות (כשמתברר שהיא חתומה על ערבות במיליוני ש"ח לאחיין).
18. כן קבע בית המשפט קמא שהמערערת אינה במצב בריאותי טוב, מתניידת באמצעות כיסא גלגלים והיא תלויה בזולת בכל פעולותיה, מטופלת על ידי עובדת זרה 24 שעות ולא מתאפשרת לה גישה עצמאית מהבית, כך שהיא תלויה בעזרת הסובבים אותה ובמקרה זה האחיין, כפי שהיא תלויה בו גם בניהול ענייניה הכלכליים ועל פיו "יישק דבר", כשקיים ניגוד עניינים מובנה בין תפקידו של האחיין בפרויקט הנדל"ן לבין דאגתו למערערת וכל זאת בזמן שבין המערערת לבנות קיים נתק מוחלט וכאשר האחיין (וגם באת כוחו) חוסמות את גישת הבנות ו/או האפוטרופוסיות למערערת ומבודדים אותה מן הסביבה.
19. כך גם קבע בית המשפט קמא כי המערערת אינה מודעת להיקף רכושה (מקרקעין וכספים), תלויה תלות נפשית וכלכלית באחיין ויכולתה הקוגנטיבית פגומה, כפי שקבע גם ד"ר פלכטר (שבית המשפט מקבל ומעדיף את התעודה הרפואית שלו על פני התעודה הרפואית של פרופסור קוטלר) שהמערערת סובלת משטיון בחומרה בינונית ומירידה קוגנטיבית אינטלקטואלית מלווה בהפרעות כושר שיפוט.
20. לכן הגיע בית המשפט למסקנה שיש למנות למערערת אפוטרופוס מקצועי וניטרלי לגוף ולרכוש ומינה את האפוטרופוסיות כאפוטרופוסיות במינוי קבוע (וזאת משאין גם גורם אחר היכול לשמש כאפוטרופוס עקב סכסוך עם הבנות ואינטרס וניגוד עניינים של האחיין ואחיותיה) וזאת לטובתה של המערערת וכדי להגן עליה מפני החשש שתנוצל.
21. בית המשפט קבע שאין מקום למינוי האמצעי הפחות חריף של "תומך החלטות" שבמקרה זה הינו מכשיר "נטול שיניים" ולא ישיג את המטרה להגן על המערערת ולנטרל את החשש הברור לניצולה על ידי צדדים שלישים בעלי אינטרסים.

טענות הצדדים בערעור:

22. לטענת המערערת, באמצעות עו"ד לוי-ברון (שבית המשפט קמא קבע כי שירותיה נשכרו על ידי האחיין והוא זה שכנראה משלם את שכרה וכן זה שהפקיד את העירבון בערעור משהתברר שהדבר לא נעשה מכספיה של המערערת) הרי לאור התשתית הראייתית האובייקטיבית והמקצועית, החומר הרפואי הגולמי, תסקיר פקידת הסעד וחוות דעת מומחה בית המשפט, לא היה מקום למינוי האפוטרופוסיות ולא היה מקום שלא לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
23. לטענת המערערת, המניע האמיתי להגשת התובענה הינו ניסיון השתלטות של הבנות על רכושה של המערערת עוד בחייה, כאשר לא התקיימו התנאים למינוי האפוטרופוסיות.
24. לעומתה, הבנות מחזקות את קביעת בית משפט קמא לגבי מצבה הרפואי, הקוגנטיבי והכלכלי של המערערת הנתונה להשפעה בלתי הוגנת ושתלטנות מצד האחיין, כאשר אין צורך להוכיח, לצורך מינוי אפוטרופוס, כי החסויה פסולת דין, אלא די להוכיח שהיא לא יכולה לנהל את ענייניה מכל סיבה ואין צורך להוכיח אי כושר מבחינה נפשית או שכלית.
25. האפוטרופוסיות, הטוענות שאינן צד לסכסוך וכל עניינן הינו טובתה של המערערת ומקסום זכויותיה בכל ענייניה, ציינו את העובדה שמדובר ברכוש דלא ניידי וכספים רבים כאשר המערערת תלותית בכל פעולותיה והיא מתגוררת כיום בביתו של האחיין (ואחותה) שאינו מונגש ומתאים לצרכיה ובשיחות עמה הבחינו כי היא מתקשה להבין את היקף רכושה, אינה זוכרת ו/או מתבלבלת מי הם עורכי דינה ובאיזה הליכים, לא מזהה את האפוטרופוסיות ואינה מבינה את תפקידן, כאשר רצונה מעולם לא נבחן על ידי גורם אובייקטיבי בלתי תלוי והיא לא הצרה בפניהן על תוצאות פסק הדין. כך גם צוין כי מנעו מהן לשוחח עמה ביחידות.
26. האפוטרופוסיות מציינות בעיקרי הטיעון מטעמן כי כתב הערעור הוגש ללא ידיעתן ומעורבותן וכן שבסמוך להגשתו התברר להן לתדהמתן כי המערערת "עברה דירה" לביתה של אחותה ואחיינה וזאת ללא כל הודעה מוקדמת ועדכונן ומאז לא מאפשרים להן לשוחח עמה בפרטיות ושאין למערערת מאז קשר עם נכדיה (קשר שהיה קודם לכן).
27. לטענת המדינה (משיבה 5), אכן קיים צורך במינוי אפוטרופוס למערערת, כפי שקבע בית משפט קמא, כאשר המערערת מבודדת חברתית ומשפחתית לחלוטין, מנותקת לחלוטין מבני משפחתה, לא מנהלת את ענייניה הרכושיים בעצמה, אינה מחליטה דבר בנוגע לכספה ואין בכוחה לעמוד מול הסכסוך שבין בנותיה לאחיינה, כאשר היא אינה יכולה להביע דעה באשר לרצונה והאם היא מודעת לנכסיה השונים ואין בידה לקבל החלטות שקולות ועצמאיות.
28. כך גם מצבה הקוגנטיבי של המערערת מצדיק מינוי אפוטרופוס וכן חוסר יכולתה לשקול שיקולים ענייניים הנוגעים לרכושה ולחייה הנועדים לטובתה בלבד וזאת בשל לחצים המופעלים עליה, כאשר מינוי אפוטרופוס יעזור לה לשמור על נכסיה בראיית טובתה האישית, יפחית את הלחץ התמידי המופעל עלייה, ינטרל את המתחים הקיימים בינה ובין ילדיה ונכדיה ויטיב את מצבה.
29. כך גם מציינת ב"כ היועמ"ש לממשלה כי איכות חייה של המערערת נמדדת בשימור יחסיה עם בנותיה ונכדיה ואם מקום המגורים אינו מאפשר זאת יש לאפשר לאפוטרופוס לשקול האם מטובתה להתגורר במקום זה.

דיון והכרעה:

30. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אמליץ לחבריי להרכב לדחות את הערעור.
31. אכן, כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, עולה תמונה עגומה של יחסים עכורים במשפחה, ברם בראש ובראשונה אנו מחויבים לפעול לטובתה של המערערת עצמה ונראה כי נטרול הלחצים הקשים הקיימים כנגדה באמצעות מינוי האפוטרופוסיות כגורם ניטראלי הינו אכן הצעד הראוי והנדרש.
32. אין מחלוקת שמצבה הרפואי והבריאותי של המערערת הינו חמור, כעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו שעמדו בפני בית משפט קמא וכן מחוות דעת המומחים שהיו בפניו. הנ"ל עולה גם בבירור מהחומר הרפואי שהמציאה המערערת, באמצעות באת כוחה בערעור, בתמיכה לבקשת המערערת לשחרורה מהתייצבותה לדיון כולל מסמכים עדכניים מיום 18.3.18 ומיום 22.3.18.
33. ממסמכים אלו של ד"ר ולדיסלב ליטצ'בסקי, מומחה ברפואה פנימית, עולה שמדובר באישה חולת סכרת ולב וכן שיש לה בעיות בשמיעה, כשלאור מצבה הרפואי וגורמי הסיכון נאמר במסמכים אלו "לא מומלץ על נוכחות ומעורבות במצבים העלולים לגרום למצב סטרס נפשי והחמרה בחרדות כולל דיונים מול בית משפט ופגישה עם גורמים העלולים לגרום להחמרה במצבה הקליני של המטופלת וסיבוכים מסכני חיים".
34. הנה כי כן, למעשה רק מהמסמכים הרפואיים הנ"ל שהמציאה ב"כ המערערת בערעור כהצדקה לשחרורה מהתייצבות לדיון, ניתן להיווכח כי מינוי האפוטרופוסיות היה מוצדק וזאת לאור החשיבות למערערת להימנע ממצבים היוצרים סטרס נפשי והחמרה בחרדות ומפגש עם גורמים העלולים לגרום להחמרה ולסיבוכים.
35. כפי שקבע בית משפט קמא ובהתאם לעמדת המשיבים, כולל המדינה, מינוי האפוטרופוס יפחית את הלחץ התמידי המופעל על המערערת (מצד שני הצדדים: הבנות והאחיין), ינטרל את המתחים הקיימים ויטיב את מצבה וזאת בזמן שכיום היא נתונה ללחצים אדירים מצד הסובבים אותה, כפי שמפורט גם על ידי האפוטרופוסיות.
36. דוגמא בולטת ללחצים אלו ולהתנהגות הסובבים את המערערת ניתן לראות בעצם העברת המערערת מביתה הקודם לביתה של אחותה המצוי למעשה במתחם של האחיין ובשליטתו. כל זאת, בלא שהנ"ל דווח או עודכן לאפוטרופוסיות ובלא קבלת אישורן ו/או אישור בית המשפט כשמדובר בפעולה שנעשתה לכאורה בניגוד לדין והביאה לכך שהמערערת בודדה למעשה. הנ"ל מחזק גם את עניין בידודה של המערערת והלחצים בהם היא נתונה.
37. אני סבור שישנה חשיבות רבה ביותר לשמיעתה מכלי ראשון של המערערת, כפי שעשה זאת בית משפט קמא ויש ליתן משקל רב לכך שבית משפט קמא שמע את המערערת נחקרת בפניו, התרשם ממנה וקבע את קביעותיו לאחר מכן.
38. כך גם יש ליתן משקל לעמדתן הניטראלית של האפוטרופוסיות, שאף הן התרשמו ממצבה ומרצונה של המערערת בקשר עם נכדיה וכן ליתן משקל להתרשמות ב"כ המדינה מדבריה של המערערת בבית המשפט (שנעשתה גם ללא נוכחות הצדדים מלבד בית המשפט וב"כ המדינה).
39. גם אנו, כערכאת הערעור, סברנו שיש חשיבות רבה לשמיעת המערערת בפנינו ולכן הורינו על התייצבותה וניסינו לאפשר זאת שוב ושוב ואף דחינו את הדיון בערעור לצורך כך, ברם התברר כי המערערת, באמצעות באת כוחה בערעור, לא ראו זאת עין בעין וביקשו לשחררה מהתייצבות לדיון, תוך צירוף מסמכים רפואיים המצביעים על מצבה הרפואי והלחצים והמתחים היכולים להרע עמה.
40. מעבר לכך שהמסמכים הרפואיים מצביעים כאמור על הצורך בשחרורה מלחצים ומתחים אלו (שאינם רק נחלת מפגש עם בית המשפט שהיה מוכן לפגשה ביחידות וללא הצדדים כפי שנעשה גם בבית משפט קמא) עולה לכאורה מכך שקיים צד המבקש לשחרר את המערערת מהתייצבות לבית המשפט ושקולה לא יישמע ובית המשפט לא יוכל להתרשם ממנה (כשלא ביקשו גם דחייה נוספת ו/או ביקור של בית המשפט בדירתה).
41. במצב דברים זה שנמנע מבית המשפט של הערעור לשמוע את עמדת המערערת ישירות, ישנה, כאמור, חשיבות רבה להתרשמותו של בית משפט קמא ממפגשו עם המערערת בבית המשפט שהתרשם ממצבה ושהיא זקוקה למינוי אפוטרופוס.
42. לא ניתן להתעלם גם מהתרשמות בית משפט קמא והאפוטרופוסיות שמי שעומד לכאורה מאחורי הערעור ומאחורי מינוי באת כוחה של המערערת הינו האחיין ושקולה של המערערת לא נשמע באופן עצמאי.
43. כך גם ישנה חשיבות רבה לקשר של המערערת עם נכדיה, קשר שהיה קיים בעידודן של האפוטרופוסיות, שבו מעוניינת המערערת עצמה (כפי שב"כ המדינה ציינה שהמערערת אמרה שהדבר חשוב לה בפני בית משפט קמא כשדיברה רק עם השופטת בנוכחותה) וכפי שהאפוטרופוסיות ציינו שהתרשמו זאת משיחה עם המערערת (לפני שהועברה לביתה החדש) וכמובן שמדובר בדבר חשוב ביותר, לטובת המערערת, מעבר לכל היבט כספי.
44. בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעת מומחה בית משפט ובמיוחד כאשר המומחה מטעם בית המשפט חוזר בו מחוות דעתו או משנה אותה בציינו שהמערערת מצויה במצב שברירי גם בגלל העניינים הפיזיים וגם במצב הקיים עם הבנות והנכדים והעניינים הרכושיים והסיטואציה מאוד טעונה ודורשת יכולות קוגנטיביות ורגשיות יותר גבוהות מהמצב הרגיל ולכן הוא מציע פתרון "אלגנטי" של "תומך החלטות".
45. בית המשפט קמא רשאי גם להעדיף חוות דעת מומחה של אחד הצדדים (ד"ר פלכטר מצד הבנות) על פני חוות דעת של צד שני (פרופסור קוטלר מצד המערערת) ועל פני חוות דעתו של מומחה בית המשפט (פרופסור פניג) ובמיוחד כאשר מומחה בית המשפט משנה את חוות דעתו כמפורט לעיל (אבל גם אם לא היה משנה) כשהסמכות לפסוק כפוסק אחרון בשאלות של מומחיות נתונה לשיקול דעת בית המשפט וחוו"ד מומחה בית משפט הינה רק חלק ממכלול הראיות העומדות לנגד עיניו [ראו ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה (23.2.14); רע"א 6920/14 תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט (4.1.15)].
46. בית המשפט קמא גם צדק בכך שנושא "תומך ההחלטות" (שהתיקון לגביו החוק הכשרות נכנס לתוקף ביום 11.4.18), הינו נושא משפטי ומסקנה משפטית ולא רפואית שאינו מתאים למקרה דנן בו עולה חשש ברור לניצולה של המערערת ע"י צדדים שלישיים ולחצים קשים להם היא נתונה וניגוד עניינים ואינטרסים שאינם מאפשרים זאת במקרה דנן, בהתחשב במצבה של המערערת והרצון לנטרל את הלחצים ממנה כדי להיטיב עמה, כאשר העובדה שהמערערת נתונה להשפעה בקלות ומשקיימת השפעה בלתי הוגנת – מן הראוי למנות גורם אובייקטיבי חיצוני בעל סמכויות מלאות ולא רק תומך החלטות.
47. כפי שקבע בית משפט קמא, במקרה זה לא מדובר במינוי אפוטרופוס לפסול דין אלא במינוי אפוטרופוס לפי סעיף 33א(4) לחוק הכשרות, לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו.
48. זאת, משהוכח בפני בית משפט קמא שהמערערת אינה מטפלת בענייניה (לא הרכושיים ולא הגופניים) ושהיא תלויה לחלוטין בסובבים אותה (כיום האחיין) כשאין צורך להוכיח פסלות משפטית מבחינה נפשית או שכלית ודי להוכיח כי החסוי אינו יכול לדאוג לענייניו מכל סיבה שהיא.
49. במקרה שלנו ישנה הצטברות של פגיעה קוגנטיבית (היעדר יכולת קוגנטיבית או ירידה משמעותית בה) וחוסר יכולת לשקול שיקולים עניינים לגבי הגוף והרכוש שיבטאו את טובת החסויה וזאת בשל לחצים ומתחים המופעלים על המערערת משני הצדדים (הבנות ואחיינה) ובאים לידי ביטוי גם בפן הרכושי (החתימה על הערבות במיליוני ש"ח, הלוואות, העברות כספים) ובפן האישי (מגורי המערערת, העברתה למקום מגורים אחר, הקשר עם הנכדים, הבנות, האחיין).
50. בית המשפט קמא התרשם כאמור באופן ישיר ובלתי אמצעי מעדותה של המערערת ושמע גם את המומחה מטעמו, פרופסור פניג, שלא היה חשוף להיקף רכושה האמיתי ולמלוא המסמכים הרפואיים, כאשר המומחה עצמו היטיב לבטא את הסיטואציה המיוחדת והלחצים בהם נתונה המערערת שאף לשיטתו דרושות במצב זה יכולות קוגנטיביות גבוהות ממצב רגיל, יכולות אשר אין אותן למערערת גם לשיטתו של המומחה.
51. בבע"מ 3398/12 פלונית נ' פלוני (3.6.12) (להלן: "עניין פלונית"), אושרר מינוי אפוטרופוס לאישה בת 77 בזמן שלא הייתה כל עילה קוגנטיבית לכך (לפי חוות הדעת) ובזמן שהחסויה התגוררה בבית של בתה (כשיש לה שני ילדים נוספים) עקב היותה נתונה ב"קו האש" של לחצים קשים של ילדיה ולשלטונה של הבת עמה היא מתגוררת ואיבוד רצונה החופשי ואי מסוגלות לטפל בענייניה ולא מחמת פגיעה קוגנטיבית אלא מחמת מערכת הלחצים.
52. כבוד השופט רובינשטיין בעניין פלונית חזר על ההלכה שלפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות אין חובה להוכיח אי כושר מבחינה נפשית או שכלית ודי להוכיח כי החסוי אינו יכול לדאוג לענייניו מכל סיבה שהיא, כשסעיף זה מאפשר גמישות מסוימת ביחס ליתר עילות המינוי ויש לבחון כל מקרה לגופו ברגישות ובזהירות.
53. בית המשפט בעניין פלונית קבע כי הסכסוך שם נובע, ככל הנראה, ממצבה הכלכלי הטוב של החסויה המעורר רצונות כאלה ואחרים אצל צאצאיה, כשהיא מצויה תחת מערכת לחצים מצד כל ילדיה, אינה מסוגלת לעמוד בפני לחצים אלו וזקוקה לגורם שיסייע לה לעמוד מול הדרישות, כשעולים סימני שאלה רבים ותמונה מצערת בכל הנוגע לבידודה החברתי ולשינוי שחל בחייה עם מעברה לגור עם בתה ואי ניהול העניינים הרכושיים בעצמה ואי החלטותיה בדבר רכושה, כאשר מינוי אפוטרופוס ניטרלי עשוי להפחית את מערכת הלחצים המופעלת עליה ולהוציאה מ"קו האש" בין ילדיה לרווחתה.
54. בדומה לעניין פלונית ואף מקל וחומר, מדובר בעניינו במערערת באישה בת 86 כיום, שגם אם אין לה היעדר יכולת קוגנטיבית הרי יכולתה הקוגנטיבית נפגעה/נחלשה ובוודאי שאינה מתאימה למערכת הלחצים והסיטואציה בה נתונה המערערת (הדורשת גם לפי חוות דעת המומחה פניג יכולת קוגנטיבית גבוהה ממצב רגיל).
55. זאת, כעולה גם מהמסמכים הרפואיים העדכניים שב"כ המערערת עצמה צירפה בתמיכה לאי התייצבותה לדיון מהם עולה שהיא לא כשירה למעשה לכל ניהול של הליך משפטי ונתונה בחרדות וסטרס נפשי ומתחים היכולים לסכן את חייה.
56. זאת כאשר לפי הגורמים המקצועיים, כולל המפורט בתסקיר לגבי המורכבות, המתחים והלחצים בהם היא נתונה וכעולה מעמדת והתרשמות האפוטרופוסיות ומהתרשמותו הישירה של בית משפט קמא, היא נתונה ללחצים קשים מצד משפחתה ומצויה ב"קו האש" בין בנותיה לאחיינה (ואולי גורמים נוספים) וזקוקה לגורם ניטרלי שיסייע לה לעמוד מול דרישות ולחצים אלו, בהתחשב גם בבידודה והשינוי שחל בחייה עם מעברה לגור עם אחותה במקום מגורים הנשלט על ידי האחיין ואי ניהול ענייניה הכספיים והחלטותיה בעצמה.
57. לכן, בדומה לעניין פלונית ואף מקל וחומר, מינוי אפוטרופוס ניטראלי עשוי להפחית את מערכת הלחצים המופעלת עליה ולהוציאה מ"קו האש" בין קרוביה לרווחתה ולטובתה.
58. זאת כאמור, בהתחשב בהיותה מצויה ב"חזית" ב"קו האש" ונתונה ללחצים האדירים של משפחתה, כשהיא בעלת רכוש רב (או לפחות הייתה כזו) מבודדת, תלותית ואינה מקבלת את ההחלטות בעניין רכושה.
59. בנסיבות אלו, כפי שקבע בית משפט קמא, לא מתקיימות נסיבות סעיף 33א לחוק הכשרות, שכן בלא מינוי אפוטרופוס עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של המערערת ולא ניתן בנסיבות העניין דנן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי האפוטרופוס ולשמור על טובתה של המערערת בדרך המגבילה פחות את זכותה, חירותה ועצמאותה ואין חלופות מתאימות אחרות.
60. בהתחשב בכך שהמערערת מבודדת ומנותקת מבנותיה ואף מנכדיה (במיוחד כיום לאחר שהועברה ללא רשות/עדכון/אישור לבית מגורים המצוי למעשה בשליטת האחיין) כשהיא תלויה לחלוטין באחיין ולא מנהלת את ענייניה הרכושיים ומחליטה בהם בעצמה, כשכל הנ"ל לכאורה יכול גם להביא למצב של ניגוד עניינים ופעולות בניגוד לטובתה האישית, מן הראוי למנות למערערת אפוטרופוס כדי להבטיח את טובתה.
61. לגבי תסקיר פקידת הסעד חשוב להדגיש כי בתסקיר של פקידת הסעד מיום 30.5.16 נאמר כי יש חוות דעת רפואיות סותרות של הצדדים ויש מתחים ובית המשפט צריך להחליט באם מדובר בחסויה הזקוקה לאפוטרופוס ואם כן להמליץ על מינוי גורם חיצוני או אובייקטיבי וכך אכן נעשה בפסק דינו של בית משפט קמא.
62. כמו כן, כפי שהוברר בדיון בערעור ישנה חשיבות רבה לגבי קבלת תסקיר פקידת סעד חדש לאור העברת המערערת ממקום מגוריה הקודם למקום מגוריה החדש כאשר יש לבחון את טובתה של המערערת במקום מגוריה החדש, כולל הקשר עם הסובבים אותה ועם נכדיה כשישנה חשיבות רבה לכך כמו גם לעצם העברת מגוריה ללא שיתוף ו/או רשות ו/או אישור של האפוטרופוסיות ובית המשפט והנ"ל יתברר במסגרת הדיונים בבית משפט קמא (כאשר ב"כ המדינה ציינה בדיון בפנינו בערעור כי היא רואה בכך עניין חמור מעין כמותו ושהיא תפעל לקבלת תסקיר כזה בבית משפט קמא ושעל האפוטרופוסיות לפעול בעניין זה בבית משפט קמא).
63. בסופו של יום ובדומה למשאלת כבוד השופט רובינשטיין בעניין פלונית, לא נותר לנו אלא לקוות שהצדדים ישכילו להתנהל באופן שיטיב עמם ובעיקר עם אימם/קרובתם – המערערת.

התוצאה:

64. לאור כל האמור לעיל אמליץ לחבריי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בתשלום הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ למשיבות 1-2.
65. יוער כי לא הייתי מחייב בהוצאות לו ידעתי שהעירבון הופקד על ידי המערערת והערעור מומן על ידה וזאת כמסר של רצון טוב ומתוך כוונה לא לחייבה בהוצאות לגבי ערעור שלא ברור רצונה בו ומעורבותה בו, ברם לאור העובדה שהעירבון בערעור הופקד לא על ידה, מצאתי לנכון לחייב בהוצאות בסכום זה בלבד.

העירבון שהפקידה המערערת יועבר למשיבות 1-2 באמצעות בא כוחן.

השופט נ' שילה:

אני מסכים.

השופט י' שנלר, אב"ד-סג"נ:

אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתו המקיפה של חברי כב' השופט ורדי, סג"נ.  

 אכן, יכול ומדובר ב"מלחמת ירושה" אשר "פרצה" עוד בחיי המערערת ועל כן על בית המשפט לבחון ביתר שאת, מניעי והתנהלות המעורבים בסכסוך – באופן שאם אכן ברי לבית המשפט כי המערערת אינה מסוגלת לנהל ענייניה כדבעי וכי מתקיימות מלוא הנסיבות הנדרשות למינוי אפוטרופוס למערערת, אכן ימונה שכזה.

מאידך, לא יורה כן בית המשפט גם אם יכול וייראה לבית המשפט כי החלטה זאת או אחרת של המערערת מעוררת תהיות ויש בה משום "העדפה" של מי מהמעורבים – כל עוד ולא הוכח האמור לעיל.

לא בכדי אף אפשרנו למערערת לקבל ייצוג "עצמאי" ולא אשר לכאורה היה מתבקש, דהיינו ייצוגה על-ידי האפוטרופסיות שמונו לה. אך גם בנסיבות שכאלו, סברנו כי יש מקום שאף אנו נוכל להתרשם ישירות מהמערערת, אך הדבר נמנע מאתנו, לרבות בהסתמך על אותם מסמכים, אשר השופט ורדי התייחס אליהם כתימוכין לנטען אודות כשירותה של המערערת.

חמור מכך, מסתבר כי לא רק מאתנו נמנעה "הזכות" להתרשם מהמערערת אלא גם ממי שמונה כדין לשמש כאפוטרופוס לגוף ולא רק לרכוש, ואם לא די באמור אף ניתוקה מבנותיה ובמיוחד נכדיה.

דומה כי בנסיבות שכאלו אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ובמיוחד שהמינוי של האפוטרופסיות אינו של בנותיה של המערערת אלא מינוי של גורם חיצוני, אשר יוכל יהיה לבחון הנדרש בהיבט אובייקטיבי.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט קובי ורדי, סג"נ.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום,  ל' ניסן תשע"ח, 15 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.