אקמן ואח' נ' אבגי קריאף ואח'

לפני תביעה בסך 40,229 ₪ בגין נזקים וחובות שהושארו ע"י הנתבעות ששכרו דירה מהתובעת 1.

טענות התובעות:

התובעות הן אם ובתה. התובעת 1 היא הבת, הבעלים של דירה ברחוב יהודה הלוי בבאר שבע, ואמה, התובעת 2, קבלה ממנה ייפוי כח לטפל עבורה בהשכרת הדירה.

באפריל 2014 שיפצה התובעת 1 את הדירה לקראת השכרתה ובתאריך 28.9.14 השכירה את הדירה לנתבעת 1 ל-12 חודשים החל מאותו יום, תמורת 2,400 ₪ לחודש - כשהדירה במצב טוב ומתאימה לצרכיה של הנתבעת 1.

הנתבעת 2 ערבה לכל התחייבויות הנתבעת 1 על פי חוזה השכירות.

הנתבעת 1 עזבה את הדירה כבר בתאריך 5.2.15 ומסרה את המפתחות לתובעת 2 תוך ביטול השיקים שנמסרו וטרם נפרעו.

לפני עזיבתה לא שיתפה פעולה עם ועד הבית לשם זיפות הגג (פעולה ששולמה על ידי התובעת 1) ולא שילמה ועד בית.

בתקופה בה שהתה הנתבעת 1 בדירה לא חדלה מהטרדת התובעות בעשרות טלפונים ואיומים. למרות שלא אפשרה לתובעות להיכנס לדירה, טופלו כל תלונותיה ושולמו. לדוגמה הוחלף ברז במטבח, תוקנו קילופים בתקרת חדר השינה והוזמן שרברב לתיקון נזילה בשירותים.

התובעת לקחה ימי חופשה, הודיעה לנתבעת כי תגיע, מראש, אך הנתבעת לא אפשרה לה להיכנס לדירתה על מנת לאפשר לנציגי הועד לבצע את הזיפות.

בניגוד להסכם גרה הנתבעת בדירה עם גבר נוסף. יתכן, סוברות התובעות, כי גבתה שכר דירה נוסף מהאם ובן זוגה.

התובעת מתקשה לתקן את הנזקים שהותירה אחריה הנתבעת 1 ולהשכיר את הדירה מחדש ובכך להקטין את נזקה.

הנתבעת 1 הותירה נזקים כמפורט בחוות הדעת של השמאי אריק דהן. בסך 9,610 ₪ ובניכוי 180 ₪ בגין דלת חדר השינה שלא נסגרה הרמטית - 9,430 ₪.

נזקים אלה הם נזקי מים כתוצאה מחוסר איטום וזיפות הגג, סדקים בתקרת הסלון, חסרה מזוזה בכניסה, ניקיון ופינוי פסולת כללי.

סכום התביעה מורכב מהנזקים והסכומים כדלקמן:

1. אובדן ימי עבודה ונסיעות הלוך חזור מחיפה לבאר שבע – 2,000 ₪

2. הטרדות, השפלות, איומים וקללות כלפי התובעת 1 - 4,000 ₪

3. הטרדות השפלות איומים וקללות כלפי התובעת 2 - 4,000 ₪

4. דמי שכירות בסך 2,400 ₪ ל-8 חדשים – 19,200 ₪

5. יתרת חוב ארנונה וחשמל - 1,599 ₪

6. הנזקים לדירה לפי חוות הדעת - 9,430 ₪

   טענות הנתבעות:

ההסכם נחתם במשרדו של ב"כ התובעות כאשר הנתבעות אינן מיוצגות. סמוך לאחר תחילת השימוש במושכר החלו לצוץ בעיות שונות שמקורן במצבו הפיזי הגרוע של המושכר. המצב התדרדר עד מהרה כך שהדירה הפכה ללא ראויה למגורים כאמור בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעות.

לפיכך נאלצה הנתבעת 1 לעזוב את המושכר ולנדוד עם בתה בין בני משפחה על מנת שתהא לה קורת גג.

למרות שהנתבעת 1 לא גרה בדירה בחודש פברואר הופקד על ידי התובעות השיק לחודש פברואר ושיק הבטחון לא הוחזר לה עד היום.

יתרת השיקים בידי התובעות הוחזרו לנתבעת רק לאחר שווידאו שאין חובות ארנונה מים וחשמל.

הנתבעת 1 תבעה את התובעות בבית המשפט לתביעות קטנות אולם מפאת חוסר מעש, בשגגה, נמחקה התביעה.

דו"ח השמאי שהוזמן על ידי התובעות מיד לאחר עזיבת הנתבעת 1 את הדירה מוכיח את טענת הנתבעות כי הדירה לא היתה ראויה למגורים.

הדירה בקבלתה לא היתה במצב תקין והנתבעת נדרשה לתקן ברז לא תקין במטבח, התקלפות בחדר השינה, חריקת הדלתות, שבר בחלון המטבח, סגירה לא תקינה של החלון בסלון. חלק מהליקויים תוקנו על ידי התובעות (הברז, ההתקלפות בחדר השינה).מה שלא תוקן הוא חריקת הדלת, שבר בחלון המטבח, חלון הסלון שלא נפתח/נסגר כראוי, הנזילה והרטיבויות בדירה. תיקונו של ברז המטבח ותיקונה של התקרה המתקלפת התבקשו מהתובעות במעמד החתימה על ההסכם, כך שטענת התובעות שלא ניתנה להן ההזדמנות לראות את התקלה מוכחשת. הנזילה בשירותים התגלתה סמוך לתחילת השכירות והתובעות ביקשו מהנתבעת 1 לתקן את התקלה באמצעות איש מקצוע זול, כאשר נכחו בעת ביקורו ולא דרשו מהנתבעת 1 שתראה להם את הקבלה בגין התיקון.

הנתבעת הסתמכה על דברי התובעות כי הדירה ראויה למגורים ולא ידעה על פגמי הרטיבות בדירה. לו ידעה, לא היתה מתקשרת בחוזה השכירות מלכתחילה.

הנתבעת 1 טוענת כי התובעת אינה יכולה לדרוש מהנתבעת 2 קיום ערבותה לפני שדרשה זאת ממנה קודם. אולם כאשר הנושה גרם לאי מילוי החוב הנערב מופטר הערב (סעיף 6(א) לחוק הערבות).

לעניין מסי הועד טוענות הנתבעות כי התובעת היא זו שהורתה לנתבעת לא לשלם מיסי ועד עד שתתוקן בעיית הנזילה מהתקרה. הנתבעת מעולם לא סירבה לשתף פעולה עם התובעת לעניין זיפות הגג אלא להיפך. המעבר לגג הבניין מצוי בשטח המשותף ולא בדירה. לכן לא ברור היכן נדרש שיתוף פעולה ממנה לצורך זיפות הגג.

הנתבעות עזבו את הדירה בתאריך 1.2.15 ולא 5.2.15. אולם בתאריך המאוחר מבין השניים החזירו את המפתחות. השיקים של השכירות בוטלו עקב סירובה של התובעת להחזיר לידיהן את השיקים. השיק של פברואר חזר עקב העדר כיסוי ולא מכיוון שבוטל. הוא הופקד על ידי התובעת למרות שהנתבעת בקשה מהתובעת לא להפקידו.

במהלך השכירות נכנסו התובעות לדירה מספר רב של פעמים ולמעט מקרה בודד אחד אפשרה זאת הנתבעת 1. תלונותיה של הנתבעת נפלו על אוזניים ערלות בכל עניין בו פנתה לתיקון תקלה או לפתור בעיה אחרת של המושכר. התובעות סרבו להאמין לה וטענו כי היא זו שגרמה את הנזק.

באשר לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעם התובעות, אשר רובם נובעים מהעדר איטום וזיפות הגג אשר נמצא באחריות התובעות ולא הנתבעת 1 - טוענות הנתבעות כך:

1. הנתבעת 1 החליפה את המזוזה הקיימת בדירה עם כניסתה אליה ומסרה אותה לידי התובעת.

2. אמן של הנתבעות ניקתה את הדירה טרם עזיבתה, והפסולת שנותרה אם נותרה, נובעת מקילופי התקרה אשר התקלפה באשמת התובעות.

הנתבעות מעולם לא התבטאו בשפה בוטה כלפי התובעות.

אמה של הנתבעת לא גרה בדירה וגרושה של הנתבעת 1 בא רק כדי לבקר את הבת או לשמור עליה. מי שהתגורר בדירה היו הנתבעת 1 ובתה בלבד.

לא ברורה טענת התובעות כי מצבן הכלכלי אינו מאפשר להן לתקן את הנזילות שעה שדבר זה מכוסה בביטוח המשכנתא.

מוכחש כי על הנתבעת לשלם תשלומי ארנונה בגין התקופה בה לא גרה בדירה.

הנתבעות צרפו התכתבויות עם התובעת.

לסיכום טוענות הנתבעות, כי גרו בדירה 4 חודשי שכירות ובגינם שולם שכר דירה מלא למרות שהדירה לא היתה ראויה למגורים וכי הנתבעת 1 גם שילמה את כל החשבונות. היות והדירה אכן לא היתה ראויה למגורים ביטלה את הנתבעת 1 את ההסכם כדין ועל כן אין עליה לשלם דמי שכירות נוספים.

מהלך הדיון

מטעם התובעות העידו התובעת 1 והתובעת 2. מעם הנתבעות העידו - חוץ מהנתבעות - אבי הנתבעות - יוסף קריאף, אם הנתבעות - ניקול קריאף, ותומר אבגי בן זוגה של נתבעת 1.

הוצג מטעם התובעות הסכם השכירות הבלתי מוגנת מיום 28.09.2014 (ת/2), חוות דעת שמאי מתאריך 22.02.2015 (ת/3), 4 שיקים בסך 2,400 ₪ לתאריכים 28.01.2015, 28.02.2015, 28.08.2015 ו-28.09.2015 (ת/5), פרטי משלם בעיריית באר-שבע מתאריך 16.03.2015 (ת/6), אישור על תשלום לזיפות ותשלומי וועד בית מתאריך 03.04.2015 (ת/7).

מטעם הנתבעות הוגשו אותו הסכם שכירות (נספח 1), אישור התובעות על קבלת מפתחות הדירה מתאריך 05.02.2015 (נספח 2), פסק-דין למחיקת התובענה בבית המשפט לתביעות קטנות (נספח 3), התכתבות בוואטצאפ (נספח 4), הודעה על עזיבת הדירה בוואטצאפ (נספח 5), כתב התביעה וכתב ההגנה בבית המשפט לתביעות קטנות הכוללים תמונות (נספח 6) וכן 11 תמלולים של שיחות שהתקיימו בין הצדדים.

לעניין התמלולים והמסרונים, טען ב"כ התובעות כי אין לקבלם כראיה היות והוגשו ללא ההקלטה ולדבריו התמלולים אינם כוללים תאריכים ואי אפשר לדעת אם מדובר על תמלול רציף. לעומתו השיב ב"כ הנתבעות, כי מדובר בהקלטות שנעשו באמצעות מכשיר הטלפון אשר יוגש לבית המשפט. לא חשוב התאריך של השיחות אלא תוכנן. השיחות התנהלו עם התובעות עצמן ולכן לא צריכות להפתיע אותן.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתצהירי הצדדים ושמעתי את עדויותיהם בבית המשפט, ולאחר קריאת טיעוני באי כח הצדדים בסיכומיהם, החלטתי לדחות את התביעה מהטעמים הבאים:

ראשית אני מקבלת את תמלילי השיחות והמסרונים. אשר נכונותן אושרה על ידי התובעת 1 בשעת חקירתה. היא אמרה כי היא זוכרת מה נאמר בשיחות מילה במילה. התמלולים הוצגו לתובעות מראש בתצהירי העדות וניתן היה לטעון נגד הצגתם עם קבלתם ולא להמתין עד לדיון שנקבע. באשר למסרונים התובעת 1 אישרה מהאולם כי הטלפון הישן של התובעת 2 מסתיים בספרות 276 למרות שבדיון בו העידה הכחישה זאת עד אשר הוצג לה הפרוטוקול שאז חזרה בה ואמרה כי הדבר יכול להיות. הנתבעת 2 התכחשה בחקירתה למסרונים למרות שבראש פתיל ההודעות כתוב "מרים". התובעת טענה כי יש לה חיילת בבית אולם חיילת זו לא הובאה להעיד כי היא זו שרשמה את המסרונים.

שנית אני קובעת כי הנזקים בדירה נושא חוות דעת השמאי היו כולם כרובם באחריות התובעות, בעלת הדירה ומיופת כוחה. השמאי מטעמם, הוא עצמו, שבקר בדירה רק מספר שבועות לאחר עזיבתה על ידי הנתבעת 1 - במקום שביקורו יתבצע בסמוך לעזיבה כך שניתן יהיה לתקן את הנזק מיידית - חיווה דעתו כי הנזקים הרבים לדירה נגרמו עקב העדר זיפות ואיטום בגג הבית. העדר איטום זה גרם לנזילת מים לתוך הבית ולהרס ונזקים שתיקונם עולה כאמור בחוות דעתו. הסכומים הנדרשים בחוות הדעת, מעבר לתיקון נזקי הרטיבות הנזקים הנוספים המצויינים בחוות הדעת הינם ניקיון בסך 500 ₪ שהנתבעת 1 מייחסת לקילופים מהתקרה, ספה (לא ברור אם גם ספה זו ניזוקה עקב הרטיבות) ומזוזה אשר הנתבעת 1 ספקה לה הסבר מניח את הדעת.

עולה מהעדויות כי מי שהיה ממונה על זיפות הגג הוא ועד הבית אשר גם התובעת לא היתה מרוצה מתפקודו והורתה לנתבעת לא לשלם את מיסי הועד עד שיוסדר הזיפות (הסברה כי התכוונה לכך שהדבר יבוצע עוד באותו יום אינה מקובלת עלי כי לא כך אמרה אלא אמרה, בעמ' 109 לתמלולים - "אני אמרתי לך שלא תתני לו פרוטה אחת, עד שהוא לא יסדר לך את הזפת") . לא קבלתי את הטענה כי על נציג הועד היה להיכנס לדירה ולבדוק את נקודות התורפה בתקרה על מנת להחליט היכן יש לזפת את הגג למרות שאני מסכימה כי סביר לאפשר לו להכנס כדי לראות את עצם הנזילה על מנת שיבין כי האיטום לא בוצע היטב. הרי מים אינם זורמים בדיוק מהמקום בו קיימת הרטיבות אלא שנקודה זו מהווה בדרך כלל את המקום הנמוך ביותר אליו הם זורמים כאשר המקור יכול להיות מקום אחר בגג. כשקיימת רטיבות יש לזפת את הגג כולו ולא להסתפק בנקודות בודדות. התובעת עצמה אמרה לנתבעת בשיחה בה התלוננה כי הועד לא בצע את מלאכתו כי "לא, הוא דיבר, הוא, טיפל רק בנקודה זה, וזה לא עבד טוב, הכתם הזה נשאר לו והוא אמר שיסדר הוועד" (התמלול עמ' 64).

על כן לא ברורה לי טענת התובעת (בהינתן שניתן להגיע לגג שלא דרך הדירה ועל כך אין מחלוקת) כי הנתבעת לא אפשרה לה ולנציג הועד להיכנס לדירה ולבדוק איפה נמצאות אותן נקודות. ממילא טענה זו גם לא הוכחה והעובדה שנציג זה לא הוזמן על ידי התובעות, אשר הן אלה שטענו כי הנתבעת לא אפשרה לו להיכנס לדירתה, מדברת בעד עצמה ומקיימת את החזקה לגבי עד שיכול היה להעיד ולתמוך בגרסה אך לא הוזמן. עובדה שהנתבעת 2 עצמה אמרה לנתבעת (עמ' 62 למוצגים) "הוא (הועד - .ל.א.) הבטיח לה לעשות ורותי חשבה באמת שהוא עשה את התיקון. הוא אמר שהוא עשה את זה... והתחיל (לא ברור מי התחיל – הוועד או החתן, אך זה לא חשוב - ל.א.) לצבוע כל הבית. פתאום צץ עוד פעם נזילה. נו, איזה מרגיז?" האמנתי לנתבעת שאמרה כי נציג הועד היה בדירתה עם נכדתו ששחקה עם בתה (פרו' 22/7) ואמר לה שאי אפשר לתקן את הזפת עד תום עונת הגשמים.

משקבעתי כי האחריות לנזילה מונחת לפתחי התובעת ומשאין מחלוקת כי רטיבות זו לא תוקנה למרות פניות הנתבעת לתובעת, הרי שהדירה לא הייתה ראויה למגורים (כך גם קבע השמאי) ועל כן בצדק פינתה אותה הנתבעת לפני המועד הקבוע בחוזה השכירות. לא הוכח לי כי הסבה לפינוי הייתה אי יכולתה לשלם את דמי השכירות, למרות שציינה כי השיק לפברואר 2015 חזר לא בגלל ביטולו על ידה אלא מסיבת א.כ.מ. - היות והתובעת עצמה הסכימה שלא יכול להיות כי הנתבעת גרמה לנזקים בתקרת הדירה "באמצעות פטישים" כדברי ב"כ הנתבעת וכי אלה נגרמו מנזילת המים. לעניין המימון הנתבעת עצמה טוענת כי הנתבעת 1 השכירה אתה דירה בשכירות משנה (טענה שלא הוכחה) ואחותה של הנתבעת העידה כי לאחר תקופה קצרה לאחר עזיבתה את הדירה, בה גרה אצלה ואצל אחותה - עברה לשכירות חדשה - שאותה היה עליה לממן איכשהו.

פינוי בנסיבות אלה, כשהדירה אינה ראויה למגורים, אף שמתבצע לפני המועד החוזי, אינו מקנה לתובעת את הזכות לקבל מהנתבעת את דמי השכירות ואת תשלומי הארנונה בגין יתרת התקופה. אך גם לו היה מתבצע הפינוי בדרך של הפרת החוזה מצד הנתבעת, על התובעת היה להקטין את נזקה ולמצוא בהקדם האפשרי שוכר חליפי אולם התובעת התמהמהה בביצוע התיקונים ולפי דבריה עמדה הדירה כמו שהיא עד סוף שנת 2016 שאז נמכרה. היא העידה כי רק ממש לפני המכירה תוקן הגג, והתקרה (אך לא הדירה) נצבעה. היא אפילו לא בקשה פטור מתשלום הארנונה היות והדירה אינה מתאימה למגורים כי לא ידעה שהיא יכולה לבקש זאת.

מעבר לכך קבלתי את גירסת הנתבעת ועדיה כי התובעת היא שהיתה תוקפנית כלפיה והתווכחה עמה כל פעם שהנתבעת בקשה ממנה לתקן דבר מה בדירה. מתברר כי היו תיקונים כבר בתחילת תקופת השכירות והתובעת התרעמה על כי הנתבעת פונה אליה כל כך הרבה, לתיקון הברז, הנזילה באסלה, דלת חדר השינה. היא האשימה את הנתבעת בליקוי אחרון זה בעוד הנתבעת טוענת כי מדובר בבלאי. השתכנעתי כי האשמה בליקוי בדלת רובצת לפתחה של התובעת אשר הנתבעת הספיקה לגור בדירתה זמן קצר. לא ברור – אם הפעילה זו לחץ חזק על הדלת – מדוע לא בא לחץ זה לידי ביטוי ביתר הדלתות. יצויין כי הליקוי בדלת אינו מופיע בחוות הדעת של השמאי.

על פי הנפרש בפני מדובר בבניין ישן (הנתבעת העידה כי דודתה גרה בבניין 30 שנה) ועל כן התחזוקה בו רבה יותר מתחזוקה של בניין חדש. מי שלוקח על עצמו להשכיר דירה בבית כזה צריך לקחת בחשבון עלויות שתהיינה לו בהחזקת הבית אלא אם כן הוא משפץ אותו לפני כן מהיסוד ומחליף בו את כל הצנרת, החשמל והאביזרים המתכלים, דבר שלא ברור כי נעשה על ידי התובעת (היא לא טענה כי עשתה כן) גם אם זו שיפצה את הדירה לקראת השכרתה לנתבעת. הנתבעת לא הכחישה כי הליקויים שהתגלו בתחילת השכירות (למט הליקוי בדלת) תוקנו אולם אמרה שהדבר היה כרוך בצעקות וויכוחים עם התובעת. בתחילת שיחתה עם התובעת (מוצג 8), כשההקלטה מתחילה לפעול אולם התובעת טרם השיבה, ממלמלת הנתבעת למי שנמצא עמה – "עכשיו אני צריכה לריב איתה כאילו, אין לי כח בשבילה".

באשר לטענת התובעת כלפי הנתבעת כי השכירה את הדירה בשכירות משנה לאמה או לבן זוגה, דבר זה לא עלה מחקירת הנתבעת כלל. לכל היותר נחקרה הנתבעת על כך שאמה ואולי אף בן זוגה שהו עמה וישנו בדירתה מדי פעם, דבר שאותו הנתבעת הכחישה אף שעלי לציין כי לא האמנתי להכחשה זו לאור דברי תומר בתמליל שהנתבעות עצמן צרפו (למרות שאינני רואה פסול בכך כי אדם השוכר דירה יוכל לארח בה את אמו את בן זוגו ומאמינה שלו דבר זה היה נאמר במפורש בחוזה השכירות ספק אם אותו אדם היה שוכר את אותה דירה מלכתחילה), אך היא לא נחקרה בשאלה אם הם שילמו לה דמי שכירות והתובעת לא הציגה הוכחה כי הדבר היה כך.

יתרה מכך בתמליל שצורף מודיע בן הזוג תומר כאמור בסעיף האחרון לעיל לתובעת 2 במפורש כי הוא עומד לגור בדירה עם הנתבעת 1 והיא אינה מערערת על כך ולא טוענת כלפיו שמדובר בהפרת החוזה אלא להיפך מתרעמת עליו שהוא מתרה בה ש"יפוצץ" את החוזה (עמ' 4 מוצג 10). ועוד - הלא לא התובעת ביקשה לבטל את החוזה עקב הפרתו על ידי הנתבעת אלא להיפך.

מתברר כאמור לעיל כי כבר עם כניסת הנתבעת 1 לדירה התגלו ליקויים שחלקם אף תוקנו על ידי התובעת אולם לא כולם. היה צורך לבצע הארקה בבית ולקח זמן עד שזו בוצעה. אפילו תיקון הברז ארך זמן. היתה נזילה באסלה וזו תוקנה רק לאחר חודש על ידי שרברב שהביא אבי הנתבעת 1. כנראה ששרברב זה לא עשה עבודה כה טובה ואז הציע בן זוגה של הנתבעת 1 לתובעת שהיא תביא שרברב והוא ישלם לו. בשלב כלשהו נאלצה הנתבעת 1 לשים נייר וסמרטוטים על מנת למנוע את הנזילה. לא מצאתי בסתירות שבין עדויות העדים לגבי מועד תחילת הנזילות מהתקרה כאמור בסיכומי התובעות) סבה שלא להאמין לנתבעת 1 היות ואין חולק כי התגלו נזילות בדירה והשמאי מאשר זאת בפה מלא. בשיחה עם התובעת (מוצג 8) מבקשת הנתבעת 1 שהצביעה, שאמורה להתבצע על ידי חתנה של התובעת על מנת לפתור את עניין הנזילה, תתבצע לפני יום כיפור כך שלעניין העיתוי מתברר כי הנזילות מהגג החלו כבר אז.

משקבעתי כי הנזקים בבית נגרמו שלא באשמת הנתבעת ואף היוו סיבה מוצדקת לביטול חוזה השכירות ולעזיבת הדירה, אין אני נזקקת לדון בתביעותיהן הנוספות של התובעות בדבר אבדן ימי עבודה - מה גם שלא צורפו אישורים בדבר עלות ימי עבודה אלה למעט העובדה שהתובעת העידה כי היא מרויחה שכר מינימום במשרה חלקית, דבר שאינו תואם את הסכומים אותם היא תובעת – המתאימים למחצית חודש של עבודה במשרה מלאה בשכר מינימום.

באשר להטרדות והשפלות מצד הנתבעת, לא מצאתי בתמלילים שהוגשו לי עדות לכך שהנתבעת דיברה אל התובעות בצורה משפילה. היא לא קיללה, לא איימה, אלא רק חזרה והתרתה בתובעות שתעזוב את הדירה אם הליקויים לא יתוקנו כפי שחובתה הייתה לעשות. כשנשאלה התובעת 1 איפה יש מסמך שבו קיימת הטרדה או השפלה מהנתבעת 1 אמרה שהיא יכולה להראות את הפלאפון של בעלה ששם נרשם "את תשלמי ונתראה בבית המשפט" ושהנתבעת 1 גם כתבה לה בטלפון של בעלה ושיש לה משפחה הזויה (פרו' 12/11-16) אולם לא הציגה הוכחות אלה ויתרה מכך אינני רואה באמירה שהיא תשלם ו"נתראה בבית המשפט" השפלה או הצקה או איום או קללה אלא קביעה שהנתבעת תממש את זכויותיה בערכאות. לאמיתו של דבר נראה כי שני הצדדים לא חסכו כעסים וצעקות אחד מהשני.

הנתבעת ניסתה בשיחותיה להפנות את התובעת לוועד הבית על מנת שיתקן את הגג והסבירה לתובעת שזו אחריותה כבעלת הדירה ואין זו אחריותה שלה, כשוכרת. בכך לא רק שהנתבעת צדקה אלא שלו הייתה התובעת שועה לעצותיה יתכן שהעזיבה הייתה נמנעת.

באשר ליתרת החובות של חשמל וארנונה, התובעת 1 עצמה אישרה בחקירתה הנגדית כי לא נותרו חובות בגין חשמל, מים וגז וכי חוב הארנונה הוא בגין חדשי השכירות הנותרים (פרו' 11/29 - 12/2) אשר לגביהם קבעתי כי הנתבעת בצדק ביטלה. לגבי חוב הארנונה בגין התקופה בה שהתה הנתבעת 1 בדירה ענתה כי היא לא זוכרת היות והדבר היה לפני 3 שנים אולם לא נסתרה טענת הנתבעת כי השיקים הוחזרו לה אחרי ששילמה את כל החובות.

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה, קובעת כי הנתבעות לא נותרו חייבות לתובעות דבר בדין תקופת השכירות ומחייבת את התובעות לשלם לנתבעות, באמצעות בא כוחן, שכ"ט עו"ד בסך 5,456 ₪ כולל מע"מ - תוך 30 יום מהיום.

חתימה

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ח, 10 מאי 2018, בהעדר הצדדים.