הרשמת הבכירה שדנה בתביעה השתכנעה שהליקויים היו שם הרבה לפני שהשוכרת נכנסה, ונמצאים באחריותה המלאה של בעלת הדירה. כתוצאה מכך התביעה נדחתה והיא חויבה בהוצאות משפט.
בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה של בעלת דירה בבאר שבענגד שוכרת שעזבה את הדירה 4 חודשים אחרי שנכנסה. התובעת דרשו ממנה כ-40 אלף שקל בטענה שגרמו לנזקים חמורים, אולם הרשמת הבכירה ליאורה אדלשטיין התרשמה שמלכתחילה הייתה זו דירה שפשוט אי אפשר היה לגור בה.
חוזה השכירות נחתם בספמטבר 2014 למשך שנה ונקב בדמי שכירות של 2,400 שקל לחודש. בפועל, השוכרת עזבה את הדירה בפברואר 2015.
את התביעה הגישו בעלת הדירה ואמא שלה – שהייתה מיופת כוח וטיפלה בשכירות. הן דרשו בתביעתן שכירות לשמונת החודשים הנותרים עד תום החוזה, פיצויים על נזקים שלטענתן נגרמו לדירה, פיצוי על אובדן ימי עבודה, וכן 8,000 שקל פיצויים בגין "הטרדות, השפלות, איומים וקללות".
התובעות העלו שלל טענות אך טענתן העיקרית הייתה כי השוכרת עזבה את הדירה בטרם עת והותירה אחריה נזקים שהקשו על השכרתה לאחר מכן.
אך השוכרת הציגה גרסה אחרת לגמרי, וטענה כי לאחר שנכנסה לדירה החלו לצוץ בעיות שונות שמקורן במצבה הגרוע, עד כדי כך שחודשים ספורים לאחר החתימה היא נאלצה לעזוב אותה ולנדוד עם בתה בין בני משפחה.
אל כתב ההגנה צירפו הנתבעות חוות דעת שמאי שלפיה הדירה לא הייתה ראויה למגורים, וטענו כי אילו היו יודעות שבדירה יש פגמי רטיבות הן כלל לא היו חותמות על החוזה. עוד נטען כי התובעות סירבו להאמין לנתבעת ולבצע תיקונים, והאשימו אותה בגרימת הנזק.
לסיכום הנתבעות טענו כי הנתבעת גרה בדירה 4 חודשים, שבהם שילמה שכר דירה מלא וחשבונות, על אף המצב הקשה, ולאחר מכן הסכם השכירות בוטל כדין.
"נתראה בבית המשפט"
לאחר שעיינה בכל הטענות והראיות – כולל מסרונים ותמלילי הקלטות שיחות בין הצדדים – ושמעה את העדויות בבית המשפט, הרשמת אדלשטיין הגיעה למסקנה כי הנזקים המדוברים היו רובם ככולם באחריות התובעות.
בהקשר זה הרשמת ההפנתה לכך שהתובעת עצמה הורתה לנתבעת שלא לשלם מיסים לוועד הבית עד שיוסדר זיפות הגג (מה שגרם לרטיבות).
בהקשר זה הרשמת דחתה את טענת התובעות שלפיה הנתבעת לא אפשרה לה ולנציגי הוועד להיכנס לדירה ולבדוק איפה נקודות הרטיבות. מעבר לכך שטענה זו לא הוכחה ונציג הוועד לא זומן לעדות, השופטת הבהירה כי "כשקיימת רטיבות יש לזפת את הגג כולו ולא להסתפק בנקודות בודדות".
"משקבעתי כי האחריות לנזילה מונחת לפתחי התובעת ומשאין מחלוקת כי רטיבות זו לא תוקנה למרות פניות הנתבעת לתובעת, הרי שהדירה לא הייתה ראויה למגורים (כך גם קבע השמאי) ועל כן בצדק פינתה אותה הנתבעת לפני המועד הקבוע בחוזה השכירות", המשיכה הרשמת.
בתוך כך הרשמת ציינה כי מי שמשכיר דירה בבית ישן צריך לקחת בחשבון את עלויות האחזקה שלו.
בהמשך פסק דינה, הרשמת קיבלה את גרסת הנתבעת ועדיה שלפיה התובעת היא שהייתה תוקפנית והתווכחה עמה בכל פעם שביקשה ממנה לתקן משהו בדירה, בעוד שהנתבעת לא קיללה או איימה באופן כלשהו, למעט ה"איום" הלגיטימי של "נתראה בבית המשפט".
התובעות חויבו לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,456 שקל.
- ב"כ התובעות: עורך דין דיני מקרקעין אבי משעלי
- ב"כ הנתבעות: עו"ד יגאל מינדל
עו"ד ערי גץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.