1.הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם) ונהיגה ברכב ללא ביטוח.
2.בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 9.8.17, בסמוך לשעה 18:14, נהגה הנאשמת ברכב פרטי, מסוג "מיצובישי", מ.ר. 8121823, בכביש כרמיאל, מכיוון כפר הילדים לכיוון כביש 784, ללא שהוכשרה לנהיגה מעולם וכשרישיון הרכב פקע ביום 10.3.17 וללא תעודת ביטוח תקפה.
3.ב"כ המאשימה עתר לעונש מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי של 4 חודשים במצטבר, מאסר מותנה מרתיע, פסילה בפועל, שלא תפחת משנתיים, פסילה על תנאי במצטבר, שנגזרה על הנאשמת בתיק 7393-12-14, פסילה על תנאי, קנס, הפעלת התחייבות והתחייבות חדשה.
לשיטתו, נהיגה ללא רישיון נהיגה היא עבירה חמורה אשר הסיכון הכרוך בה רב, שכן מדובר במי שאינו בקיא באופן הטיפול ברכב, בתפעולו ובחוקי התעבורה. בית המשפט העליון ציין כי בעבירה מסוג זה יש להשית מאסר בפועל בפעם הראשונה.
בענייננו, נטען, מדובר בעבירה המבוצעת בפעם השניה ובנסיבות אלה אין מקום להאריך המאסר המותנה, שכן הארכתו תעשה, בהתאם לפסיקה, במקרים חריגים בלבד.
צוין כי מתחם העונש ההולם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נע בין 15 ימי מאסר בפועל ל - 18 חודשים ופסילה שבין 6 חודשים ל - 60 חודשים, בנוסף לרכיבי ענישה אחרים.
בית המשפט הופנה לפסיקה תומכת.
4.ההגנה עתרה להסתפק בהמלצת שירות המבחן, הכוללת צו מבחן למשך 18 חודשים, צו של"צ בהיקף של 120 שעות, ופסילה. לעניין הקנס התבקש בית המשפט להתחשב במצבם הכלכלי של הנאשמת ובעלה ולהימנע מהטלתו.
צוין כי הנאשמת הודתה בהזדמנות הראשונה, נטלה אחריות על מעשיה והביעה חרטה. צוין כי הנאשמת ובעלה מכרו את הרכב על מנת למנוע הישנות עבירות בעתיד. לעניין נסיבותיה האישיות הופנה בית המשפט לתסקיר שירות המבחן.
5.הנאשמת העידה בפני על נסיבותיה האישיות והביעה חרטה כנה על המקרה.
תסקיר שרות המבחן
6.שירות המבחן ציין כי הנאשמת, בת 42, עלתה לישראל לפני 8 שנים עם בעלה מפרו, שם עבדה כרופאה בבית חולים ציבורי. בשל קשיי קליטה ושפה לא ניגשה למבחני הרישוי ברפואה בישראל, ומזה כ – 4 שנים עובדת במפעל, כמבקרת איכות. צוין כי הנאשמת ובעלה מצויים בהליך של טיפולי פוריות והנאשמת אף מתכננת לגשת לבחינות הרישוי ברפואה. מאסר בפועל, צוין, עלול להזיק לנאשמת ולבני משפחתה.
לדבריה, כאשר נתפסה בעבר בגין עבירה דומה, לא ידעה כי בישראל החוק אינו מתיר לימוד נהיגה על ידי קרוב משפחה, שאינו מורה מוסמך, וכוונתה הייתה ללמוד נהיגה בסיוע בעלה. בהתייחס לעבירה הנדונה, שאינה אופיינית לדפוס התנהגותה, לדבריה, הסבירה כי הטעות נבעה מצבר של לחצים חריגים.
צוין כי במצבי לחץ ומשבר הנאשמת יכולה להתנהג ללא וויסות רגשי והתנהגותי, כפי שבא לידי ביטוי בעבירה. עם זאת, צוין כי הנאשמת מביעה נכונות להשתלב בטיפול סביב הקשיים הרגשיים שהיא חווה ומביעה נכונות לבצע עבודות בקהילה כאלמנט חינוכי ומפצה על התנהגותה.
נוכח האמור, המליץ שירות המבחן על דרך שיקומית, לצורך הפחתת הסיכון להישנות עבירה דומה, והימנעות מהפעלת המאסר המותנה.
הומלץ על צו מבחן למשך 18 חודשים, במהלכו תשולב בטיפול ייעודי לנשים עוברות חוק. בנוסף, הטלת צו של"צ, בהיקף של 120 שעות.
7.המאשימה ביקשה שלא לאמץ את התסקיר בציינה כי על בית המשפט לראות לנגד עיניו את האינטרס הציבורי, וכי המלצת שירות המבחן היא בגדר המלצה בלבד.
חומרת העבירה, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו
8.עבירת נהיגת רכב בידי מי שאינו מורשה, מהווה פגיעה בערכים החברתיים של בטחון הציבור, החובה לציית לחוק ובאינטרס הציבורי המחייב הרשאה לנהיגה ברכב, לאחר שנבחנים כישוריו והתאמתו של הנהג בידי הגורמים המוסמכים לכך.
במקרה דנן הפגיעה בערך המוגן גבוהה משלא הוציאה הנאשמת רישיון מעולם.
9.בתי המשפט מתייחסים בחומרה לעבירה של נהיגת בלתי מורשה, לגבי מי שלא הוציא מעולם רישיון נהיגה.
בעפ"ת 37090-05-10 אימן עודה נ' מדינת ישראל, בהתייחסו לחומרת העבירה והסיכון הטמון בה, קבע בית המשפט:
"אין להקל ראש בסיכון הנובע מהעבירה של נהיגה ללא רשיון. אדם הנוהג מבלי שיש בידיו רישיון נהיגה כלל, לעתים רבות אינו בקיא בחוקי התנועה ובאופן הפעלת הרכב. בכל אלה יש כדי להוות סיכון ממשי ומיידי לכלל הציבור בכביש – נהגים אחרים, הולכי רגל ואף המערער עצמו"
מדיניות הענישה
10.בעפ"ת (ים) 4420-09-12 מ"י נ' פכורי (29.1.13), בעבירה שניה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מעשור בשל קנסות, בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם, והיותו אב לארבעה, קבע כב' השופט א' כהן, כי אין מקום להטיל מאסר, אימץ את גזר הדין לעניין המאסר המותנה של 30 יום למשך 3 שנים, וקבע כי יש להגדיל את הקנס שנקבע (1,000 ₪) והעמידו על סך 5,000 ₪.
11.בעפ"ת 38367-02-12 סלמאן אבו חאמד נ' מדינת ישראל קבעה כב' השופטת טלי חיימוביץ כי מתחם הענישה ההולם לעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח, בכל הנוגע לעונש המאסר, נע בין מאסר מותנה בנסיבות קלות, עד מאסר בפועל בן שנה, כאשר עסקינן ברצידיביסט. הנאשם באותו תיק נהג ללא רישיון נהיגה שפקע תקופה של 21 שנים ועברו התעבורתי היה מכביד. הוגשו בעניינו ארבעה תסקירים שהמליצו על צו של"צ. בית המשפט המחוזי מצא לחרוג ממתחם הענישה ולא להטיל מאסר בפועל, בנסיבות מיוחדות של שיקום מוצלח והטיל צו של"צ בהיקף של 300 שעות, פסילה לתקופה של 24 חודשים, וצו מבחן לשנה.
12.בעפ"ת 4419-09-12 מדינת ישראל נ' אשר אוחיון, הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, כאשר רישיון הרכב פקע 12 שנים לפני מועד ביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש פסילה ל-12 חודשים, בנוסף על 40 ימי מאסר על תנאי, פסילה מותנית וקנס שהוטלו על הנאשם בבית משפט קמא. כב' השופט אמנון כהן ציין בפסק דינו כי "אכן במקרים המתאימים יהיה מקום להטיל עונשי מאסר בגין עבירה מעין זו במיוחד כאשר מדובר באדם שלא חידש את רשיונו 12 שנה". באותו מקרה עמדו לזכות הנאשם נסיבות רפואיות מיוחדות, סכרת נעורים.
13.בעפ"ת 14676-11-16 קולחידה(אסיר) נ' מדינת ישראל (26.1.17), בהתייחסה למתחם הענישה בעבירות של נהיגה ללא רישיון מעולם, נהיגה ללא תעודת ביטוח ורישיון רכב שפקע פחות משישה חודשים, ציינה כב' השופטת נ' בכור:
"אין חולק כי העבירות אותן ביצע המערער הינן מהחמורות, בעיקר מקום בו מדובר בנהיגה ללא רישיון נהיגה, שמעולם לא הוצא.
ואולם, הגם שמדיניות הענישה בגין העבירות בהן הורשע המערער, כוללת פסיקה רבה שעניינה הטלת מאסרים בפועל על נאשמים, הרי שיש טעם של ממש בטענות המערער לפיהן הרף התחתון של מתחם הענישה אינו עומד על מאסר בפועל...".
14.עיון בפסיקה, בנסיבות בהן קיימות נסיבות אישיות חריגות - שיקום מוצלח או נסיבות רפואיות מיוחדות - מתחם הענישה בעבירה שניה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, כלל צו של"צ בהיקף של 300 שעות, פסילה עד 24 חודשים, מאסר מותנה וקנס גבוה לעיתים.
קביעת העונש הראוי לנאשם
15.הענישה היא לעולם אינדיווידואלית, ועל בית המשפט לבחון את המקרה הפרטי שבפניו ולשקול מהו העונש המתאים בהתאם לנסיבותיו האישיות של הנאשם.
16.במקרה דנן, לצד הנסיבות החמורות של ביצוע העבירה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, בפעם השניה, יש להביא בחשבון את נסיבותיה האישיות המיוחדות של הנאשמת –
הנאשמת הודתה בהזדמנות הראשונה, נטלה אחריות על מעשיה והביעה חרטה בפני בית המשפט. הנאשמת, רופאת משפחה במקצועה, עלתה לארץ מפרו בשנת 2008, עם בעלה, וחוותה קשיי קליטה והשתלבות. קשיי השפה מנעו ממנה עד היום להוציא רישיון נהיגה ולעבוד כרופאה. כיום הנאשמת ובעלה מצויים בהליך של טיפולי פוריות.
כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, וכפי שהתרשמתי בדיון, העבירה המיוחסת לנאשמת, הגם שמדובר בעבירה שניה, אינה אופיינית לדרך התנהגותה. הנאשמת נעדרת דפוס התנהגות עברייני ומבטאת נכונות להשתלב בתכנית שתסייע לה להפחית הסיכון להישנות עבירה דומה.
בנסיבות חריגות אלה מקובלת עלי המלצת שירות המבחן כי יש לנקוט בדרך של שיקום, להמנע מהפעלת המאסר המותנה, ולהטיל על הנאשמת צו מבחן וצו של"צ, שהיקפו יהיה גדול יותר מזה המוצע.
17.לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האינטרס הציבורי, עיינתי בפסיקה, התרשמתי מנסיבותיה האישיות של הנאשמת, קשיי הקליטה שלה בארץ, המשוכות הרבות עמן היא מתמודדת הן בתחום המקצועי והן בתחום האישי, ומרצונה הכן להשתקם, מצאתי לאמץ את המלצת שירות המבחן והגעתי למסקנה כי אין מקום למצות עמה את הדין.
18.אשר על כן, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים:
1. 300 שעות לתועלת הציבור, אותם תבצע הנאשמת בהתאם לתוכנית שתוכן על ידי שירות המבחן.
הנאשמת מוזהרת כי אם לא תעמוד בתנאי צו השירות ייאלץ בית המשפט להפקיע את צו השל"צ ולגזור את דינה מחדש.
2.צו מבחן לתקופה של 18 חודשים. הנאשמת מוזהרת כי אם לא תעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את צו המבחן ולגזור את דינה מחדש.
3.אני מאריכה את המאסר על תנאי מתיק מס' 7393-12-14 של בית משפט לתעבורה בעכו, שם הושת עליה מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים, למשך שנתיים נוספות.
4. אני דנה את הנאשמת ל- 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. לבל תעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, או של נהיגה בזמן פסילה.
5. אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 12 חודשים.
כפי שעולה מכתב האישום, ועל פי הצהרת הנאשמת היא אינה מחזיקה ברישיון נהיגה.
לפיכך, הפסילה בתיק זה בתוקף מהיום ותחושב מהיום בכפוף לסיום כל פסילה תקפה קודמת שטרם הסתיימה או חושבה.
לתשובת לב הנאשמת, חישוב הפסילה בפועל הינו במשרד הרישוי, וכל עוד לא דאגה הנאשמת לחישובה וקבלת רשיון נהיגה תקף הנהיגה אסורה עליה והיא עלולה להיחשב כנוהגת בזמן פסילה.
6.אני מפעילה את הפסילה המותנית, לתקופה של 4 חודשים, שנגזרה על הנאשמת בתיק שמספרו: 7393-12-14, לריצוי באופן חופף.
7.אני דנה את הנאשמת לפסילה על תנאי למשך 4 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא תנהג בזמן פסילה או ללא רשיון נהיגה.
8.אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסכום של 1,500 ש"ח. הקנס ישולם ב – 5 תשלומים חודשיים שוים ורצופים, החל מיום 2.10.18.
על הנאשמת לפנות למזכירות, בשעות הקבלה, על מנת לקבל שוברי תשלום.
המזכירות תשלח העתק מגזר הדין לשירות המבחן.
הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.
המזכירות תשלח העתק מגזר הדין לשירות המבחן.
ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ח, 10 יוני 2018, במעמד הנוכחים.
