פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעה להכיר באוטם שריר הלב בו לקה התובע, מר ש.פ., ביום 21.8.14 כפגיעה בעבודה.

התובע מועסק כמנהל מחלקת הירקות בסניף שופרסל בכפר ורדים (להלן – מקום העבודה או הסניף). בנוסף, משמש התובע כנציג העובדים במקום העבודה. התובע טען כי אירועי יום העבודה, במהלכו נקלע לשני ויכוחים עם עובדות הסניף, מהווים אירוע חריג שכתוצאה ממנו לקה בליבו.

2. ביום 7.11.17 שמענו את העדים: התובע, עובדות הסניף הגב' דפנה לוי (להלן – לוי) והגב' רחלי נחמיאס (להלן – נחמיאס), ומנהל הסניף מר גל שגב (להלן – שגב). בסיום הבאת ראיות הצדדים, סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

3.בהחלטתנו מיום 15.11.17, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דין זה (להלן – ההחלטה), נקבע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את עצם התקיימותו של אירוע הוויכוח הראשון, את נסיבותיו ואת חריגותו.

עוד נקבע בהחלטה כי באשר לוויכוח השני, התובע עמד בנטל להראות כי זה אכן התקיים, אלא שקיים ספק בנוגע לחריגותו של הוויכוח השני בהשוואה לשגרת עבודתו היומיומית של התובע, כאמור בסעיפים 25 ו- 26 להחלטה, אשר למען הבהירות נחזור על האמור בהם:

"25.באשר לוויכוח השני, מצאנו כי התובע עמד בנטל להראות כי זה אכן התקיים. גרסתו של התובע בעניין זה נתמכה בעדותו של שגב שהעיד כי התובע פנה אליו בדברים במהלך יום העבודה בנוגע למחלוקת בינו לבין לוי.

נציין כי גרסתו של התובע בדבר מועד הפניה לשגב (בשעה 14:30 בעודו עומד להחתים כרטיס ולצאת מהסניף) לא תאמה את במלואה את גרסתו של שגב לפיה, הגם שלא זכר את השעה המדויקת, תאר כי התובע פנה אליו בעניין המחלוקת עם לוי בשעות הבוקר, בשעה 11:00 או 10:00 (פרו: 17; ש: 5-6).

26.באשר ל"חריגותו" של הוויכוח, בהשוואה לשגרת עבודתו היומיומית של התובע, קיים ספק.

גרסתו של התובע לפיה "ויכוחים כאלה לא היו בעבר" (הודעה לחוקר, נ/2) וכי הוא "אדם רגוע" (סע' 10 לתצהירו) נסתרה בעדויות נחמיאס, לוי ושגב שתארו כי התובע הוא אדם עצבני, לא רגוע, ומהיר חימה, הנוהג להתעמת עם עובד זה או אחר כדבר שבשגרה, ואף לפנות למנהל הסניף ב"הרבה מקרים", כתיאורו של שגב, בנוגע להתפרצויות או לוויכוחים עם עובדים או בנוגע אליהם.

27.גם באנמנזות הרפואיות לא היה בכדי לסייע בשלב זה כדי להסיר את הספק בנוגע לחריגות האירוע.

בקופת החולים מיד עם סיום יום העבודה ציין התובע באוזני הרופא המטפל כי הוא חש כאבים בחזה מאתמול, ולא ציין קיומו של אירוע חריג בעבודתו.

לעומת זאת, בפני צוות הנט"ן שפינה את התובע באותו ערב מסניף טר"ם לבית החולים ציין התובע כי יום קודם לכן חש כאבים בחזה לאחר שהתעצבן, וכי תופעות אלה חזרו לאחר שהתעצבן שוב היום.

גם בבית החולים תאר התובע כי חווה התרגזות בעבודה.

28.בהתחשב בספק בנוגע לחריגות אירוע הוויכוח השני כמפורט לעיל, ובהתחשב בסמיכות הזמנים בין אירוע הוויכוח השני לבין אירוע האוטם, מצאנו כי יש מקום להיעזר במומחה-יועץ רפואי, בנוגע לשאלת קיומו של קשר סיבתי ושאלת השפעת האירוע על קרות האוטם לעומת השפעת גורמים אחרים, וזאת בטרם תתקבל הכרעה באשר להכרה באירוע כפגיעה בעבודה."

4.בהתאם לאמור, מונה פרופ' אליעזר קפלינסקי כמומחה יועץ רפואי (להלן- המומחה). בהחלטה מיום 15.11.17, הוצגה בפני המומחה התשתית העובדתית הבאה:

א.התובע יליד 1956.

ב.מאז שנת 2005 מועסק התובע בסניף שופרסל בכפר ורדים כמנהל מחלקת הירקות. בנוסף לתפקידו זה, משמש התובע כנציג ועד העובדים בסניף.

ג.ביום 21.8.14 בשעה 9:30 לערך פנה התובע לסניף קופת חולים כללית הצמוד למקום העבודה, שם נערכה לו בדיקת אק"ג. התובע תאר כי האחות שביצעה את הבדיקה המליצה לו לפנות לרופא המטפל.

לא הוצג לבית הדין רישום בנוגע לביקור זה או תוצאות אק"ג שבוצע במהלך פניה זו.

ד.לאחר הביקור בסניף קופת חולים כללית, חזר התובע לעבודה והמשיך את יום העבודה.

ה.בשעות הצהריים באותו יום, פנתה אל התובע עובדת המועסקת כקופאית וסיפרה לו כי היא לא מקבלת מענה מסגנית המנהלת או כי זו פוגעת בה. התובע פנה לסגנית המנהלת בעניין זה, בין השאר מתוקף תפקידו כנציג בוועד העובדים, ובא אליה בטענות בעניין זה (להלן – האירוע).

מיד לאחר האירוע, ניגש התובע למנהל הסניף, שראה שהוא נסער והציע לו לנוח ולשתות מים. התובע תאר כי חש התרגזות בעקבות האירוע.

ו.לאחר צאתו מהעבודה באותו היום פנה התובע לסניף קופת חולים לאומית, ונבדק על-ידי ד"ר ספא משהור.

לאחר מכן פנה התובע לסניף טר"ם בנהריה, ומשם פונה בנט"ן לבית חולים.

ז.אירועים שבמסגרתם מתנהלים ויכוחים בין התובע לבין עובדים אחרים בסניף קרו בעבר, והתובע תואר על-ידי חבריו לעבודה כאדם עצבני.

5.נתאר להלן את השאלות שהוצגו למומחה את תשובותיו להם כאמור בחוות-דעתו מיום 14.12.17:

א.מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ביום 21.8.14?

לכך השיב המומחה:

"מר פ' לקה באוטם שריר הלב בעטיו אושפז ב- 21/8/14. לא ברור לנו טיבו של התיעוד במרפאה ביום 21/8/14 בדבר מיחושים בחזה יום קודם. קלינית ככל הנראה היו קלים דיים כדי שלא יופנה לחדר המיון וכדי שלא יתבצעו בדיקות כלשהן. מר פ' עבד ביום הזה. לאור זאת ניתן למקם את תחילתו של התקף בלב ביום 21/8/14. התקף זה התרחש על רקע של מחלה טרשתית חסימתית בשלושת העורקים הכליליים בלב, כפי שהודגם בצנתור. ההתקף התרחש עקב ערעור היציבות של רובד טרשתי והתיישבות קריש דם במקום, כפי שתואר בפרק הרקע".

ב.האם קיים לדעת המומחה, ברמת הסתברות העולה על 50%, קשר סיבתי בין האירוע מתאריך 21.8.14, כפי שתואר בתשתית העובדתית כמפורט לעיל, לבין המחלה שאובחנה אצל התובע בתאריך 21.8.14? דהיינו, איזו מבין שתי האפשרויות הבאות יותר סבירה: הראשונה – יש קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אירוע הלב; השניה – אין קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אירוע הלב?

לכך השיב המומחה:

"כדי לקבוע קשר סיבתי חייבים להתקיים שני תנאים: האחד: אירוע חריג בעוצמתו נפשי ו/או פיסי. השני: תחילתם של הסימפטומים בצמוד לאירוע החריג. תנאי שני זה קיים כאן שכן הסימפטומים הופיעו במהלך אירועי ה- 21/8/14. הבעיה הינה הגדרתם כאירועים חריגים. נקודה זו חייבת להיקבע על ידי בית הדין האמון לרדת לעומקם של האירועים. באם יקבע כי האירוע בו מדובר הינו אמנם חריג בעוצמת הדחק הנפשי יתקיים גם תנאי הראשון וניתן יהיה לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין אירוע ה- 21/8/14 לבין התפתחות התקף הלב."

ג.אם בתשובה לשאלה א' תקבע כי האפשרות הראשונה היא סבירה יותר, אנא השב על השאלה הבאה: האם סביר יותר להניח כי אירוע הלב היה מתרחש במועד בו אירע, גם אלמלא התרחש האירוע החריג בעבודה, או שמא אלמלא קרה האירוע החריג בעבודה, היה מועד התרחשותו של אירוע הלב נדחה למועד מאוחר יותר?

באשר למאזן בין הרקע הרפואי של מר פ' לבין אירועי העבודה בגרימת התקף הלב השיב המומחה כך:

"מר פ' היה למעשה אסימפטומטי טרם ה- 21/8/14. אינני רואה מקום להתייחס להערת רופא הקופה ביום 21/8/14 בדבר "כאבי חזה מאתמול" שכן לא לוו בבדיקות כלשהן ובהיעדרויות מהעבודה. טרשת העורקים הינה מחלה יציבה ומתפתחת באיטיות במשך שנים רבות ללא סיבוכים ברוב המקרים. על-פי גילו, על פי הצנתור ועל פי גורמי הסיכון ניתן להעריך כיום (על סמך מקרים רבי היקף) כי הסיכון להתפתחות התקף לב אצל מר פ' היה בסדר גודל של 2-4 אחוזים לשנה. הווה אומר סיכוי ממוצע של למעלה מ- 95% כי דבר לא היה קורה במשך שנה מיום ה- 21/8/14. כל זאת כמובן במידה ויקבע כי אמנם התרחש אירוע חריג בעוצמתו בצמוד לסימפטומים. במקרה כזה יהיה עלינו לקבל את ההכרה כי התקף הלב אמנם הוקדם על ידי האירוע החריג ואלמלא קרה האירוע החריג היה המועד של ההתקף נדחה אם בכלל היה קורה.

בסיכום:

אין לי אלא לגלגל את הכדור לבית הדין בו יוכרע לאור העובדות בפרשה האם אירועי יום ה- 21/8/14 היו אמנם חריגים בעוצמת הדחק הנפשי שעוררו". 

6.לבקשת הנתבע, הופנו למומחה שאלות הבהרה כאמור בהחלטה מיום 11.2.18, עליהם השיב המומחה ביום 6.3.18. להלן יובאו שאלות ההבהרה ותשובות המומחה להן:

"תשומת לבו של המומחה לסעיף 3.ג להחלטה בדבר מינויך, שם צוין כי מספר שעות עבור לאירוע (ביום 21.8.14 בשעה 9:30 לערך) נערכה לתובע בדיקת א.ק.ג שלאחריה הומלץ לו לפנות לרופא המטפל.

כמו כן, תשומת לבך לרישום בכרטיס קופ"ח מיום 21.8.14 שעה 14:23, שם צוין: "כאבים בחזה מאתמול", ולרישום בדו"ח מד"א מיום האירוע שם צוין: "אתמול התעצבן לאחר מכן הופיעו כאבים בחזה" (הרישומים מצורפים להחלטה זו).

א.האם נכון שאירוע של כאבים בחזה עשוי להיות התחלה של תסמונת כלילית חדה, מצב שיכול להתפתח לכדי אוטם?

תשובת המומחה:

"עקרונית אירוע של כאב-חזה עלול להיות התחלה של תסמונת כלילית חדה. בחוות דעתי יש התייחסות לכך".

ב.האם נכון שעל-פי העובדות שנקבעו בהחלטת המינוי והרישומים הרפואיים קיימת סבירות העולה על 50% לכך שהתובע סבל מתסמונת כלילית חדה שהחלה יום קודם לאירוע?

תשובת המומחה:

"בחוות דעתי דנתי במשמעות המובאה בדבר כאבי חזה יום טרם האירוע בעבודה. אבחנה של תעוקה בלתי יציבה תלויה בנתונים מלאים כמו חומרת המיחושים וממצאים בבדיקות כמו א.ק.ג. במקרה שלפנינו המובאה לוקה בחסר ללא התייחסות לחומרת הסימפטומים. העובדה שמר פ' לא פנה לעזרה ועבד באותו יום וללא תיאור המיחושים אינה מאפשרת לעשות אבחנה חיובית של תסמונת כלילית חדה. לפיכך אינני מוצא לנכון לקבל את ההנחה המובאת בגוף השאלה."

ג.האם נכון שאצל התובע הודגמה מחלה תלת כלית קשה?

תשובת המומחה:

"נכון".

ד.האם נכון שלא סביר שאירוע נקודתי בעבודה גרם בו זמנית למחלה תלת כלית קשה אצל התובע, אלא, אם בכלל, אזי לכל היותר למחלה של העורק העוקף שהוא העורק המוצר ביותר?

תשובת המומחה:

"בשום מקום לא נטען שאירוע נקודתי עלול לגרום למחלה תלת כלית או בכל היקף שהוא. זהו אבסורד. הקשר בין אירוע חריג לבין התקף לב מסוכם בחוות הדעת בפרק של הרקע. הקשר הסיבתי בין אירוע חריג לבין התקף הלב הינו תוצאה של השפעת השינויים הפתופיסיולוגיים הנובעים מהאירוע החריג על מחלה טרשתית שהיתה קיימת שנים רבות קודם לכן. ראה פרק הרקע".

טענות הצדדים

7.התובע טען כי התמלאו התנאים להכיר באירוע כתאונת עבודה, שכן הוכח כי מדובר באירוע חריג וכן כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הגופנית לאירוע התאונתי, במיוחד בהתחשב בסמיכות הזמנים בין האירוע לבין הכאבים והופעת האוטם – עניין אליו התייחס גם המומחה.

התובע טען כי ממכלול הראיות שהוצגו יש כדי ללמד כי התובע חווה התרגזות ניכרת בעבודה ומדובר לכן באירוע חריג מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית.

8.לטענת הנתבע דין התביעה להידחות משלא הוכח כנדרש כי מדובר באירועים חריגים ולכן אין לקשור בינם לבין האוטם בו לקה התובע בלבו.

לטענת הנתבע לא היה מקום למנות מומחה לאחר שבית הדין לא שוכנע כי אכן מדובר באירוע חריג, כמפורט בהחלטת הביניים. המומחה קבע כי יהיה מקום להכיר בקשר הסיבתי רק מקום בו בית הדין יקבע כי מדובר באירוע חריג בעוצמת הדחק הנפשי, אלא שהתובע לא הוכיח כי מדובר באירוע חריג בעוצמתו ומכאן שלא מתקיים קשר סיבתי משפטי.

לחילופין, עתר הנתבע למינוי מומחה רפואי אחר מהטעם שהמומחה לא בחן כנדרש את הרישום הרפואי מיום 21/8/14 בדבר "כאבי חזה מאתמול" או את הרישום המלמד כי קיומה של תעוקת חזה 4 ימים לפני אירוע האוטם ולחץ בחזה מלווה הזעה ועייפות 3 ימים קודם לאוטם. עוד נטען כי המומחה לא השיב על שאלת ההבהרה לפיה אירוע נקודתי לא יכול היה לגרום למחלת תלת כלית קשה אלא לכל היותר למחלה של העורק העוקף שהוא המוצר ביותר.

דיון והכרעה

9.תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 כ"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

התנאי הראשון לבחינת קיומה של תאונה הוא קיומו של אירוע תאונתי, בלתי צפוי מראש, שניתן לאיתור מבחינת מקומו ומועדו.

במקרה שבו נטען לקיומו של אירוע לבבי כתוצאה מאירוע במקום בעבודה, יש לבחון האם עלה בידי התובע להוכיח כי אירע לו בעבודתו אירוע יוצא דופן, חריג מבחינת המאמץ הגופני או הנפשי. הפסיקה הגדירה מספר רב של אירועים שיכולים להיחשב משום "אירוע חריג", ובהם, בין השאר, ויכוח קולני וחריג החורג מגדר ויכוחים רגילים במקום העבודה.

10.הנטל להוכיח כי התקיים "אירוע חריג" מוטל על הטוען לאירוע מסוג זה, כך שעליו להביא ראשית ראיה לכך שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה" (בג"ץ 1262/94 שרה זילברשטיין - בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ"ח(4), 837, עמ' 845 (1994)).

הקביעה אם אכן אירע אירוע חריג בעבודת המבוטח שלקה באוטם שריר הלב, היא "קביעה עובדתית-משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית" (תב (ארצי) נה/0-150 מיכאל שביט - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט(1) 268, 272 (1995)).

יש לבחון את השאלה אם אירוע מסוים הוא משום "אירוע חריג" וזאת באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסויים (עב"ל (ארצי) 34697-06-12 אלי פסח לאופולד – המוסד לביטוח לאומי (11.2.14)).

11.בנסיבות המקרה כאן, לעניין עצם התקיימותו של אירוע הויכוח השני, אין אלא לחזור על הדברים שנקבעו בהחלטה, ולפיהם התובע עמד בנטל להראות כי האירוע השני אכן התקיים – גרסה שנתמכה בעדותו של שגב. לא מצאנו כי יש בשוני בגרסאות בדבר שעת הויכוח או שעת הפניה לשגב בעניין הויכוח כדי לאיין את טענת התובע כי האירוע אכן התרחש ביום 21.8.14 כנטען, במיוחד שעה ששגב לא זכר את השעה המדויקת שהתובע פנה אליו ביום האירוע.

12.באשר לחריגותו של אירוע הוויכוח השני, כאמור בהחלטה, הועלה ספק באשר בהתחשב בכך שמהראיות עלה כי אירועים דומים של ויכוחים בין התובע לחבריו לעבודה ואף ויכוחים בנוגע אליהם פנה למנהל הסניף - אירעו בעבר ולאור תיאור העדים בדבר אופיו של התובע. בהתחשב בספק זה ובשל סמיכות הזמנים בין מועד האירוע לבין האוטם – מצאנו לנכון להורות על מינוי מומחה רפואי.

המומחה קבע בחוות-דעתו המפורטת והמנומקת ובתשובותיו לשאלות ההבהרה כי לצורך הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי יש צורך בהתקיימות שני תנאים – הראשון נוגע לתחילת הופעת הסימפטומים בצמוד לאירוע החריג, והשני נוגע לעצם הגדרתו כאירוע חריג. עוד קבע המומחה כי הסימפטומים אכן הופיעו בסמוך לאירוע כפי שתואר בתשתית העובדתית, וכי לא ניתן לראות ברישומים סמוכים כמלמדים על תחילת הסימפטומים משום שהתובע עבד לאחריהם.

אין לקבל את טענת הנתבע כי אין לראות בעבודתו של התובע כמלמדת על כך כי הסימפטומים שהופיעו יום או מספר ימים לפני האירוע כמנתקים את הקשר הסיבתי, שכן התובע עבד בבוקר האירוע באופן רגיל והמומחה הסיק מכך שלו אכן היה מדובר בתסמונת חריפה – דבר זה לא היה מתאפשר. מדובר בקביעה רפואית מנומקת וסבירה שלא מצאנו טעם ראוי לחלוק עליה.

13.מטעם זה לא מצאנו מקום להיעתר לבקשה החילופית של הנתבע ולהורות על מינוי מומחה אחר. קביעת המומחה מבוססת על התשתית העובדתית כפי שהונחה בפניו. אין לומר כי המומחה התעלם מהרישומים הרפואיים שקדמו לאירוע האוטם, שכן כמפורט לעיל המומחה הסביר כי ביצוע עבודה בבוקר האירוע באופן רגיל, כמו גם היעדר אבחנה פוזיטיבית בדמות תיאור של חומרת הסימפטומים או אק"ג או המשך בירור בעקבות התלונות שקדמו למועד האוטם – מלמד כי עד להופעת האוטם ביום 21.8.14 לא הופיעו סימפטומים של תסמונת חריפה.

אין גם לומר כי המומחה התעלם משאלת ההבהרה הנוגעת לאפשרות של הופעת מחלה תלת כלית קשה בעקבות אירוע נקודתי בעבודה. המומחה קבע במפורש כי אירוע נקודתי לא יגרום למחלה תלת כלית או למחלה בהיקף כלשהו, והסביר כי התובע סבל ממחלה טרשתית שהיתה קיימת שנים רבות קודם לאירוע האוטם, והאוטם נגרם בהתאם למנגנון שתואר בפרק הרקע לחוות-הדעת בעקבות גירוי פתאומי וחזק של מערכת העצבים הסימפטתית עקב מאמץ גופני חריג בעוצמתו ו/או עומס נפשי בעל עוצמה וממדים חריגים.

14.בנסיבות המקרה כאן, יש לקבוע כי יש לראות באירוע הוויכוח השני משום אירוע חריג, ובעקבות כך – לקבוע כי יש לראות באירוע משום תאונת עבודה על יסוד האמור בחוות-דעת המומחה, וזאת מהטעמים הבאים: חריגות האירוע צריכה להיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, ועדות התובע בדבר תחושותיו במהלך הוויכוח השני ובעקבותיו לא נסתרה במהותה; מהטעם לפיו ככל שקיים ספק – ראוי שזה יפעל לטובת המבוטח; כמו גם בשל כך שקיומם של ויכוחים קודמים במקום העבודה אין בו כשלעצמו כדי לחייב את המסקנה כי האירוע מיום 21.8.14 אינו בגדר אירוע חריג (עב"ל (ארצי) 27065-05-14 מישה ציונוב – המוסד לביטוח לאומי (21.2.2016); עב"ל (ארצי) 1285/04 בן ציון בנרויה – המוסד לביטוח לאומי (5.1.2006)).

15.סוף דבר – התביעה מתקבלת, כך שאוטם שריר הלב בו לקה התובע ביום 21.8.14 יוכר כפגיעה בעבודה.

הנתבע ישא בשכ"ט ב"כ התובע בסך 3,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

16.לצדדים מוקנית זכות ערעור על פסק-הדין לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-דין זה יומצא להם.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ח, (27 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.