ד' ואח' נ' דיבון נאור כהן ייזום והנדסה בע"מ ואח'

לפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שארעה כתוצאה מקריסת פיגום שעליו עבד.

הצדדים, התאונה וגדר המחלוקת

1. התובע, יליד שנת 1948 (בן 70), הינו חשמלאי במקצועו והבעלים של חברת XXX, חברה העוסקת בביצוע עבודות חשמל (להלן: החברה).

    

2. הנתבעת 1, חברת דיבון נאור כהן – ייזום והנדסה בע"מ (להלן: הנתבעת), יזמה פרויקט הקמה של בניין רב קומות בנתניה (להלן: הפרויקט). הנתבעת התקשרה בחוזה עם התובע והחברה לביצוע כל עבודות החשמל בפרויקט.

    

3. הנתבעת התקשרה בחוזה עם חברת יעקב דוד ובניו בע"מ (להלן: יעקב דוד) לביצוע עבודות בניית שלד הבניין (החוזה סומן ת/2). בהמשך, נחתם חוזה בין הנתבעת לבין יעקב דוד ולבין חברת ים את אור בע"מ (להלן: ים את אור), במסגרתו יעקב דוד המחתה לים את אור את כל זכויותיה כלפי הנתבעת. בין הצדדים הוסכם כי ים את אור תקבל על עצמה את מלוא האחריות לקיום התחייבויותיה של יעקב דוד כלפי הנתבעת ואילו הנתבעת תבצע את יתרת התשלום לים את אור (חוזה המחאת הזכויות סומן ת/3).

    

4. הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הינו הבעלים היחיד של ים את אור. במועד הרלבנטי לתאונה היה הנתבע קבלן השלד של הפרויקט ובנה את הפיגום מושא התביעה. בנוסף, שימש הנתבע כמנהל העבודה וכאחראי הבטיחות בפרויקט.

    

5. על פי הנטען, ביום 31.10.07 עמד התובע על פיגום במהלך ביצוען של עבודות חשמל בפרויקט, כאשר לפתע קרס הפיגום והתובע נפל מגובה של כשִשה מטרים ונחת על גבו (להלן: התאונה).

    

   התובע פונה ממקום התאונה על ידי אמבולנס לבית החולים "לניאדו", שם אושפז למשך יממה. למחרת היום הועבר באמבולנס לבית החולים "מאיר", שם אובחן כי הוא סובל משברים בחוליות גבו והוא אושפז למשך כשבועיים. לאחר שחרורו נדרש התובע להשתמש בחגורת גב למשך מספר חודשים, היה במעקב אורתופדי וטופל בפיזיותרפיה.

    

6. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. המוסד לביטול לאומי, התובע 2 (להלן: המל"ל), קבע לתובע נכויות זמניות למשך שנה. עקב חוסר יכולתו של התובע לעבוד בתקופת הנכויות הזמניות, הוכר התובע כ"נכה נזקק" בפרק זמן זה. החל מיום 1.11.2008 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 9.75% בגין התאונה. לאחר הפעלת תקנה 15 ברבע , הועמדה נכותו על 12.18%. המל"ל שילם לתובע גמלאות נכות (זמנית וצמיתה) והצטרף כתובע נוסף לתביעה שלפני.

    

7. הנתבעים מכחישים את קרות האירוע וחולקים הן על אחריותם להתרחשותו, הן על שיעור נזקיו של התובע.

    

   התשתית הראייתית

    

8. בישיבת ההוכחות העידו התובע, רעייתו, הגב' ל.ד. ורואה-החשבון של התובע, מר דוד רשף (להלן: רו"ח רשף). מטעם הנתבעת העיד מר יעקב כהן (להלן: מר כהן), הבעלים של מחצית ממניות הנתבעת ואחד ממנהליה. הנתבע, מר שלמה יעקב, העיד בעצמו.

    

   לבית המשפט הוגשו דו"חות רווח והפסד של החברה שבבעלות התובע (ת/1); החוזים בין כל הצדדים המעורבים (ת/2, ת/3); תצהיר תשובות לשאלון של הנתבעת (ת/4); תצהיר תשובות לשאלון של הנתבע (ת/5); אישור על דרגות נכות (נ/1); והודעה על מינוי מנהל עבודה (נ/2).

    

   נסיבות התאונה

    

9. התובע תיאר את נסיבות התאונה בתצהיר עדותו הראשית כדלקמן:

   "בתאריך 31.10.07 עמדתי על פיגום על מנת לבצע את עבודות חשמל בקירות של ממ"ד. יודגש כי בהתחלה עמדתי לבד על הפיגום ואחר כך הצטרפו עוד שניים או שלושה פועלים של הבניין ומיד הפיגום קרס ונשבר ואני (וגם יתר הפועלים) נפלתי מגובה כ-6 מטרים ונחתי על גבי" (סעיף 3.א לתצהיר התובע).

    

   הנתבעים הכחישו, כאמור, את עצם קרות האירוע. בסיכומיהם נטען כי התובע לא הוכיח שהיה פגם בפיגום, לא הוכיח שהפיגום קרס ואף לא הביא מטעמו את אותם פועלים שהיו עמו על הפיגום והיו עדי ראיה לתאונה.

    

10. לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את התשתית הראייתית שהונחה בפני ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח, מעל ומעבר למידה הדרושה בהליך אזרחי, כי פגיעתו ארעה כתוצאה מקריסת הפיגום עליו עבד. מסקנתי זו נשענת על צירופם של מספר טעמים.

     

11. גרסתו של התובע הייתה ברורה ואמינה. מדובר בגרסה קוהרנטית, שתועדה במסמכים שנערכו בסמוך לאחר התאונה ועמדה במבחן החקירה הנגדית.

     

    כך, בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, מיום 16.11.2007 (כשבועיים לאחר התאונה) נרשם כי התובע נפגע ב"תאונת עבודה ב-31.10.2007 – פיגום קרס נפל מגובה קומה שנייה". בתיאור הפגיעה נרשם כי התובע "נפל מפיגום בגובה קומה 2".

     

    בטופס בל/ 250 שנערך ביום 21.11.2007 נרשם: "עמדתי על פיגום וחיברתי צינורות חשמל לקירות חיצוניים בממ"ד. כשהצטרפו עוד שלושה פועלים על הפיגום, הפיגום קרס וכולנו נפלנו מגובה כ-5 מטר".

     

    באופן דומה, בתביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 5.12.2007 מסר התובע כי: "ביום ד', 31.10.07, עמדתי על פיגום וחיברתי צינורות חשמל לקירות חיצוניים בממ"ד. כשהצטרפו ועלו על הפיגום 3 פועלים נוספים, הפיגום קרס וכולנו נפלנו מגובה 5 מטר, הגיעו 2 אמבולנסים ופינו אותנו ללניאדו".

     

    כך רשם התובע גם בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה במל"ל: "בעת עבודתי ובמהלך עבודתי כקבלן לעבודות חשמל, עמדתי על פיגום בבניין וחיברתי צינורות חיצוניות של קיר חדר ממ"ד וכשעלו על הפיגום יחד איתי עוד 3 פועלים, הפיגום קרס ונפלנו ארצה".

     

12. בחקירתו תיאר התובע כי כשקרס הפיגום, היו עליו עובדים נוספים של הקבלן:

    "ש. אתה נפלת מהפיגום?

    ת. כן, הפיגום קרס ואני נפלתי מהפיגום.

    ש. למה קרס?

    ת. לא יודע.

    ש. היו עדים לתאונה?

    ת. בטח, כולם היו, הקבלן עצמו, הקבלן שלד שעשה את העבודה עם הפועלים.

    ש. שלמה יעקב? [הנתבע]

    ת. כן, הוא היה והיו עובדים שלו.

    ש. אתה יודע מה שמם?

    ת. לא יודע, היה שם ערבים.

    ש. על הפיגום היו עוד אנשים?

    ת. איתי עלו שני אנשים פועלים שלו, גם הם נפלו.

    ש. וזה העדים לתאונה?

    ת. היו עוד הרבה פועלים שעובדים איתו, היו עובדים באתר שלו. באתר של יעקב שלמה" (עמוד 48 לפרוטוקול, שורות 16-4).

     

    התובע הסביר כי ביצע את העבודה בקירות הממ"ד לבדו וכי עובדיו לא היו עמו בעת קריסת הפיגום:

    "ש. הפועלים היו איתך באתר?

    ת. לא, הקבלן יעקב כהן, הזמין אותי, יש קיר, לשים חשמל בקיר הממ"ד, הגעתי לשם, לפני הממ"ד שמים רשת, אני שם חשמל, אחר כך סוגרים את הממ"ד ויוצקים.

    ש. אתה אומר שהפועלים לא היו איתך באותו רגע, אבל הם היו באתר, או שאתה לא זוכר?

    ת. לא, אולי היו באתר עובדים, אולי במקום אחר. הפועלים שלי יכול להיות שהיו עובדים למטה, הוא הזמין אותי לבד, אני עובד שם" (עמוד 48, שורות 27-19).

     

13. על אף הכחשת התאונה, הרי שבחקירותיהם של הנתבע ושל מר כהן, מנהל הנתבעת, אישרו השניים את דבר קריסתו של הפיגום. כך, בחקירתו של מר כהן:

    ש. איך קרס הפיגום?

    ת. לא יודע. לא הייתי שם.

    ש. סיפרו לך שהייתה תאונה?

    ת. כן.

    ש. אחרי שעה, אחרי יום, יומיים היית?

    ת. אני לא זוכר, אני חושב למחרת. אולי באותו יום יותר מאוחר...

    ש. אמרת ששלומי יעקב היה גם הראשון שבנה את הפיגום שהתמוטט?...

    ת. הוא זה שבנה את הפיגום לעבודות השלד... את הפיגום הזה בנה שלומי יעקב..." (עמוד 65 לפרוטוקול, שורות 30-10).

     

    באופן דומה, הכחשתו הגורפת של הנתבע את התאונה ואת פגיעתם של עובדים נוספים מטעמו, לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. הנתבע נחקר בעניין זה ביסודיות ותשובותיו היו מתחמקות. כך, השיב תחילה כי איש לא נפגע זולת התובע וכי לא היו עם התובע עובדים נוספים על הפיגום:

    "ש. מי עוד נפגע שם?

    ת. אף אחד. אולי קיבל מכה, היה. לא. מי שהיה על הפיגום לבד זה התובע.

    ש. אתה אומר שרק התובע היה על הפיגום? 

    ת. כן.

    ש. אתה סגור על זה?

    ת. למיטב זכרוני.

    ש. אני אמור לך שלא, על הפיגום נפלו איתו עד שני אנשים, או בני מיעוטים או ערבים, והוא נפגע הכי קשה.

    ת. אני לא זוכר" (עמוד 75 לפרוטוקול, שורות 31-26, עמוד 76, שורות 3-1).

     

    ואולם, בהמשך חקירתו אישר הנתבע כי "היה שם איזה פועל שנפגע, אני לא יודע אם היה על הפיגום או מתחת לפיגום, אני לא זוכר להגיד לך" (עמוד 76, שורות 17-16); "מי שנפל על פיגום זה לא מישהו סמכותי, עוזר שלי, סגן שלי, זה פועלים של בניין" (עמוד 80, שורה 6); וכן: "היה שם מישהו שקיבל מכה, עובד שלי... היה שם עוד אחד שנפצע, לא נפצע... אולי החסיר יום אחד מעבודה לא יותר" (עמוד 83, שורות 27-25).

     

    בתצהיר תשובותיו לשאלון, אישר הנתבע את דבר הימצאותם של עובדים נוספים על הפיגום: "לא נכחתי במקום בזמן שהתובע עמד על הפיגום ולמיטב ידיעתי עבדו על הפיגום באותו זמן עוד שני עובדים" (תשובה 8 לשאלון, ת/5).

     

14. בהקשר זה, לא ניתן שלא להתייחס לטענת הנתבעים לפיה שומה היה על התובע להביא כעדים מטעמו את אותם פועלים שעבדו עמו על הפיגום שקרס. לאחר שמיעת הראיות, ברי כי מדובר היה בעובדים של הנתבע, כגרסת התובע. משכך, נראה כי העובדה שהנתבע לא הביא את עובדיו להעיד מטעמו עומדת בעוכריו דווקא. לעניין זה חל הכלל לפיו "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד (1) 239, 245 (1990)).

     

15. מן המקובץ עולה כי גרסתו של התובע הייתה אמינה, נמסרה בסמוך לתאונה ותועדה במסמכים שהוגשו למל"ל וזכתה לתימוכין בעדויות מנהל הנתבעת והנתבע. עדי הראייה לתאונה – הפועלים, עובדיו של הנתבע – לא הובאו לעדות מטעמו.

     

    משכך, עלה בידי התובע להוכיח שנפגע כתוצאה מקריסתו של פיגום שבנה הנתבע.

     

    האחריות לתאונה

     

16. הנתבעים שניהם סבורים כי אין להטיל עליהם כל אחריות לתאונה מושא התביעה.

     

    הנתבעת מדגישה כי התובע היה קבלן עצמאי וטוענת כי על פי הסכם התקשרותה עמו, היה על התובע לספק על חשבונו את כל הציוד הדרוש לביצוע עבודתו. בנוסף, כך נטען, התחייב התובע לבצע את העבודות תוך שמירה קפדנית על כל כללי הזהירות ותוך נקיטת אמצעי זהירות מירביים למניעת כל נזק, לרבות נזק לו עצמו (סעיפים 6ו' ו-17 להסכם). התובע צריך היה לדעת כיצד לבצע את העבודה באופן בטיחותי, לרבות שימוש בחבלי קשירה ו/או ריתמה לעובד בגובה ובהתאם לצורך. משבחר התובע לעבוד בגובה ללא אמצעי הגנה בטיחותי, סיכן התובע את עצמו וברשלנותו הביא לקרות התאונה. לחילופין טוענת הנתבעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע, שהקים את הפיגום ואשר היה עליו לוודא את תקינותו. עוד נטען כי הנתבע הועסק כמנהל בטיחות באתר ועל כן היה עליו לוודא שהתובע מיישם את הוראות הבטיחות.

     

    הנתבע טוען כי הפיגום נבנה על ידו לצורך ביצוע עבודותיו ולא נועד לשמש בעלי מקצוע אחרים ואף לא את התובע. באתר, כך נטען, נבנו שני פיגומים: האחד ממתכת שנועד לשמש את כלל הפועלים והקבלנים שעבדו באתר והשני – פיגום משולב מעץ ומברזל, פיגום זמני, שנבנה לשימושו הבלעדי של הנתבע ועובדיו. התובע לא קיבל מעולם את רשותו של הנתבע לעלות על הפיגום ולבצע את עבודותיו באמצעותו והנתבע לא ידע על כך שהתובע משתמש בפיגום שבנה לצרכיו. הנתבע מדגיש כי אין ולא היה לו כל קשר חוזי או עסקי עם התובע. הנתבעת היא שכרתה את ההסכם עם התובע, הזמינה אותו לבצע את העבודה ועל כן אחראית לגביו.

     

17. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן, הוּכחה התרשלותם של שני הנתבעים.

     

18. אין חולק כי הנתבע הוא שבנה את הפיגום שקרס. עוד אין חולק כי הנתבע מונה על ידי הנתבעת למנהל העבודה בפרויקט. הודעה על מינויו של הנתבע כמנהל עבודה בהתאם לתקנות 2 ו-3 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 (להלן: פקודת הבטיחות בעבודה) הוגשה על ידי הנתבעת למפקח עבודה אזורי למחוז מרכז במשרד העבודה (נ/2). הנתבע אישר בחתימתו, במסגרת "הצהרת מנהל העבודה שנתמנה", כי הוא מקבל על עצמו את תפקיד מנהל העבודה וכי ידועה לו האחריות המוטלת על מנהל עבודה בהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה (שם).

     

19. כפועל יוצא, ביקשה הנתבעת להטיל את מלוא האחריות לתאונה על הנתבע. כך, השיב מר כהן בתצהיר תשובותיו לשאלון כי "האחריות לבטיחות באתר הייתה של אחראי הבטיחות המוסמך ומנהל העבודה, מר שלמה יעקב. האתר נוהל על ידו ולא על ידינו, שכן הוא מונה לאחראי הבטיחות ומינויו דווַח למשרד העבודה (תשובה 17, ת/4. וראו גם את סעיפים 3 ו-4 לתצהיר מר כהן לעניין בניית הפיגום).

     

    בעדותו חזר מר כהן על הדברים והבהיר כי האחריות לתקינות הפיגום מוטלת על הנתבע מכוח היותו קבלן השלד ומנהל העבודה בפרויקט:

    "ש. באירוע שלנו, על הפיגום, מי היה אמור לבנות את הפיגום לשיטת החברה [הנתבעת]?

    ת. לשיטת החברה את הפיגום לבניית השלד, היה אמור לבנות הקבלן. אני מתכוון לשלומי יעקב [הנתבע].

    ש. כשהקבלן מסיים לבנות את הפיגום אתה בא בודק? ישר עולים לפיגום? מה הפרוצדורה?

    ת. אני לא עולה על הפיגום, אני איש עסקים, אני לא מבין בפיגומים ולא על בטחון, אני חותם על שיקים ועושה חוזים. השאלה לגבי היא מיותרת...

    ש. ווידאת שמישהו בדק את הפיגום?

    ת. יש לי את מנהל העבודה באתר.

    ש. מי זה מנהל העבודה?

    ת. שלומי יעקב הוא היה מנהל עבודה באתר בפועל.

    ש. הוא גם מוסמך לבדוק פיגום?

    ת. מנהל האתר באתר, הוא אמור מן הסתם לבדוק כל מה שהוא עושה.

    ש. מניסיונך, שבונים פיגום ל- 9-8 קומות, מי נותן חותמת שזה תקין? זה המנהל באתר?

    ת. מנהל העבודה באתר, מי שבונה את הפיגום הוא אמור לבדוק את הפיגום, בנוסף לזה יש מנהל עבודה..." (עמוד 64 לפרוטוקול, שורות 32-14, עמוד 65, שורות4-1).

     

    מר כהן חזר על הדברים:

    "ש. אתה מאשר לי שמבחינתך אחראי הבטיחות המוסמך היה מר שלומי יעקב?

    ת. כן.

    ש. הוא היה צריך לבדוק את הפיגום?

    ת. הוא אחראי, הוא מנהל עבודה.

    ש. גם עליו דיווחתם לרשויות?

    ת. כן" (עמוד 69 לפרוטוקול, שורות 13-9).

     

20. הנתבע מצידו אישר כי היה מנהל הבטיחות באתר (עמוד 77 לפרוטוקול, שורה 10), כי שימש כמנהל העבודה באתר (עמוד 83, ושרה 28) וכי הוא שבנה את הפיגום ובדק את תקינותו:

    "ש. מי בנה את הפיגום?

    ת. אני בניתי.

    ש. אחרי שבנית את הפיגום מי בדק אותו?

    ת. אני בודק את הפיגומים שאני בונה לצורך העבודות הספציפיות שלי.

    ש. מי בודק את הפיגום אתה?

    ת. כן.

    ש. מה הכשרה שלך לבדיקת פיגומים באותו מועד רלבנטי שפתחת את החברה?

    ת. אני עובד עשרים שנה בבניין.

    ש. מה הכשרה שלך בפיגום לוודא הפיגום הזה תקין מבחינת התקן הישראלי, איזה בדיקות עשית?

    ת. בדיקות של משרד העבודה, מה שמשרד העבודה מבקש, לבדוק שהפיגום חזק, לבדוק שהוא יציב.

    ש. איך בדקת?

    ת. אתה רואה את הקשירות (עמוד 74 לפרוטוקול, שורות 20-8).

     

    בחקירתו, אישר הנתבע כי היה זה הפרויקט הראשון שלו כקבלן שלד (עמוד 73 לפרוטוקול, שורות 16-15). הנתבע נחקר לעניין בניית הפיגום ועמידתו בתקנים הרלבנטיים, לעניין הבדיקות שביצע לבדיקת תקינותו של הפיגום ולעניין הסיבה לקריסת הפיגום. לכל אלה השיב הנתבע תשובות שאינן מניחות את הדעת:

    "ש. אתה היית מנהל הבטיחות?

    ת. כן.

    ש. איזה הדרכות קיבלת? יש לך תעודה לאותו מועד בשנת 2007?

    ת. גם באותו מועד, וגם עכשיו.

    ש. איפה עשית הסמכה?

    ת. במכון לפיריון עבודה.

    ש. מה יישמת מאותה ההסמכה לענייננו, מה למדת?

    ת. בדיקה ויזואלית של הפיגום (עמוד 77 לפרוטוקול, שורות 17-10).

     

    תמיהות נותרו גם באשר לחומרים שמהם נבנה הפיגום. על פי החוזה בין הנתבעים, אמור היה הנתבע לבנות פיגומים ממתכת. הפיגום מושא התביעה נבנה מעץ. הנתבע נחקר בעניין זה והעלה בחקירתו לראשונה את דבר קיומה של הבחנה בין סוגי פיגומים שונים:

    "ש. למה לא בנית את הפיגום ממתכת למה מעץ?

    ת. זה היה פיגום לא לעבודה ממושכת, זה היה פיגום זמני, כל הפיגומים שלנו בבניין עץ וברזל.

    ש. בחוזה בינך לבין היזם בסעיף 10.5 צוין במפורש פיגום מתכת.

    ת. הפיגום ממתכת, גם פיגומי חוץ של בניינים גבוהים משולבים עץ ומתכת ביחד. הפיגום שעשינו לצורך העבודה הספציפית הזו זה סוג שונה לחלוטין מהפיגום שמוזכר בחוזה.

    ש. אם אתה אומר שזה סוג שונה, אתם חותמים על חוזה, למה אתם לא מפרטים אנו נבנה במקום מסוים X ובמקום אחר Y.

    ת. זה בניינים רבי קומות, שמגיעים קומה ראשונה, מעל הקומה הראשונה החוזה מתייחס לפיגום הזה.

    ש. למה לא כתוב שפיגום מתכת יהיה מקומה שנייה?

    ת. אם היית מבין בבניין היית מבין.

    ש. אני קורא את החוזה, למה פה לא כתוב מה שאתה אומר?

    ת. זה מדובר על הפיגום לקומות עליונות, מקומה ראשונה והלאה. הפיגום הזה, עוד לא הגענו לקומה ראשונה.

    ש. לאיזה קומה הגעת בפיגום?

    ת. בקרקע.

    ש. למה יש פיגום אם זה קרקע?

    ת. יש הפרשי גבהים. הפיגום היה 4-3 מטרים.

    ש. אצלך קרקע זה 4-3 מטרים?

    ת. האדמה שם היא צד אחד גבוה צד אחד נמוך זה עוד לא קרקע" (עמוד 75, שורות 23-3).

     

    הבחנות אלה – בין פיגומים לקומה הראשונה ובין פיגומים לקומות העליונות; בין פיגומים זמניים לבין פיגומים לעבודה ממושכת; ובין פיגומים לשימוש כלל העובדים לבין פיגומים לשימוש עובדי הנתבע בלבד (סעיף 34 לסיכומי הנתבע, עמוד 65 לפרוטוקול, שורות 31-30, עמוד 83, שורות 19-11) – לא נזכרו בחוזה בין הנתבעים ולא פורטו על ידי הנתבע בתצהירו. הבחנות אלה נזכרו לראשונה בחקירתו הנגדית של הנתבע.

     

21. תמיהות נוספות עוררו הסבריו של הנתבע בכל אשר לממצאי הבדיקה שערך לאחר קריסת הפיגום:

    "ש. אתה שבדקת את הפיגום אחרי שזה קרה, למה הפיגום קרס מה הבעיה מה מצאת בפיגום? ת. אני מצאתי שחוטים נחתכו שם, אני קשה לי לקבוע את זה, לפי דעתי זה הפריע לו [לתובע], הוא חתך את זה" (עמוד 76 לפרוטוקול, שורות 6-4).

     

    ועוד השיב: "אני לא הייתי באותו רגע, הפיגום היה תקין,חזק, עבדנו עליו עשרות פעמים לפני, והוא קרס. לפי עניות דעתי זה רשלנות של מי שעבד עליו בודד לבד" (עמוד 75 לפרוטוקול, שורות 2-1).

     

    אף הסברים אלה באשר לגורם להתרחשות התאונה לא פורטו קודם לכן בתצהיר הנתבע (עמוד 76 לפרוטוקול, שורות 10-7). הנתבע גם לא הביא את יומן העבודה, אשר יתכן ויכול היה לשפוך אור על התאונה ועל ממצאי הבדיקה שנערכה לאחריה ("ש. הדברים האלה אמורים להיות רשומים ביומן העבודה? ת. פיגומים, כן. ש. כנראה שזה כתוב ביומן? ת. כן" עמוד 83 לפרוטוקול, שורות 32-29, עמוד 84, שורות 6-3).

     

22. טענת הנתבעים לפיה הפיגום הספציפי נבנה לשימוש קבלן השלד בלבד ונאסר על התובע לעשות בו שימוש, לא הוכחה, אינה מתיישבת עם הראיות שהוצגו ואף אינה מתקבלת על הדעת.

     

    התובע הבהיר בחקירתו, באופן בהיר ומשכנע, כי הפיגום נועד לשימוש כל הקבלנים באתר וכי הוא לא יכול היה לבצע את עבודתו ללא פיגום זה:

    "ש. כשאתה הגעת למקום והתכוונת לבצע את העבודה שלך, אם לא היה פיגום שם, איך היית מגיע לגובה 2 מטר?

    ת. הייתי מתקשר לקבלן היזם, אני אומר לו אין פיגום, לא הייתי עושה את העבודה, למה מזמין אותי היזם?

    ש. איפה רשום בהסכם שלך שהיזם צריך לעשות לך פיגום?

    ת. זה לא כתוב, בכל אתר בנייה זה ככה, קבלנים עושים פיגומים ואנו עולים ועושים עבודה, בכל אתר בנייה זה ככה" (עמוד 59, שורות 18-12).

     

    מר כהן ניסה, אמנם, לטעון כי קבלני המשנה לא היו אמורים להשתמש בפיגומים שבנה קבלן השלד, אך לא עלה בידיו להבהיר כיצד יבצעו קבלני המשנה את עבודותיהם בגובה, ללא קיומם של פיגומים שיועמדו לרשותם:

    "ש. אם אתה אומר לנו פה שהחשמלאי לא היה צריך לעמוד בכלל על פיגום, אלא כמו שאמרת יוצקים ויוצקים, למה אתה אומר בסעיף 7 לתצהיר של שהוא צריך להשתמש בחבלי קשירה ורתמה?

    ת. בעבודה שלו, אם הוא צריך, גם כשעומדים בגבהים כאלה, של 4-3 מטרים, אם זה מקומות מסוכנים על סולם שלו, צריך להיות עם רתמה ואביזרי בטיחות.

    ש. רתמה לסולם?

    ת. כן.

    ש. ראיתי את ההסכם שלך עם החשמלאי, לא ראיתי שציינת שהוא צריך מעבר לכלי עבודה שלו איזה פיגום, ראיתי הפיגום יהיה אחראי רק [קבלן] השלד.

    ת. הוא לא צריך פיגום, שכתוב כלי עזר עבודה, לא מפרטים, שכותבים לקבלן שלד פיגום זה משמעותי, לחשמלאי מגדירים כלי עזר.

    ש. על הפיגום של קבלן השלד האינסטלטור עבד?

    ת. הוא לא אמור לעבוד. קבלן השלד קיבל כסף לעשות פיגום לעצמו, לא קיבל כסף לפיגום ליזם שיעלה, לחשמלאי ואינסטלטור. הוא עשה פיגום לעצמו, לא [ל]כלל העם" (עמוד 67, שורות 17-5).

     

23. התובע טען בסיכומיו כי "לא יעלה על הדעת כי כל בעל מקצוע כגון חשמלאי, ברזלן, אינסטלטור, מתקין חלונות, מתקין בידוד, מתקין מערכות תקשורת או כל בעל מקצוע שמבצע את עבודתו בזמן שמתבצעות עבודות השלד, יקים פיגום עצמאי ונפרד לעצמו" (סעיף 22 לסיכומים). עוד טען הוא כי "לא יעלה על הדעת שהתובע יעבוד על סולם מקום שהותקן והונח במקום פיגום!!! זה בלתי אפשרי, לא הגיוני בעליל ובלתי מתקבל על הדעת" (סעיף 50 לסיכומים). ואמנם, לעניין זה, אין אלא להפנות לדברי בא-כוח הנתבעת, אשר נאמרו במסגרת קדם המשפט, אך דומה שמתארים את הדברים כהוויתם ומתיישבים עם השכל הישר: "בא קבלן שלד, בונה פיגום ובעלי המקצוע משתמשים בו, זה מה שנעשה בפועל, בונים פיגום וכל הקבלנים משתמשים בו" (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 21-20). דברים אלה מתיישבים אף עם הראיות שהוצגו, לפיהן, מחד גיסא, לא נדרש התובע בחוזה עמו, להקים פיגומים לשימושו, ומאידך גיסא, נקבע במפורש כי היזם רשאי לבקש מקבלן השלד להותיר את הפיגום במקום לתקופה נוספת של 3 חודשים, ומעבר לכך לשלם לו דמי שכירות (ת/2, סעיף 10.5).

     

24. ממילא, לא הוכח קיומו של איסור מפורש על השימוש בפיגום. אף בעניין זה, מעדיפה אני את גרסת התובע, שעבד באתר במשך חודשיים-שלושה לפני התאונה ואשר לפיה ביום התאונה הוא זומן על ידי היזם לבצע את עבודות החשמל בממ"ד, הגיע למקום ועשה שימוש בפיגום בידיעת הנתבע:

    "ש. יעקב שלמה [הנתבע] אומר שאתה לא היית צריך לעלות על הפיגום, הוא לא נתן לך לעלות על הפיגום הזה.

    ת. היה שם פיגום, אני לא צריך לבדוק את הפיגומים, הזמינו אותי לעשות חשמל, אני דבר ראשון עושה את העבודה, היה פיגום אני עולה, אם יעקב שלמה היה אומר לי אל תעלה הפיגום, הוא לא אמר לי שום. הוא ידע שאני עולה על הפיגום, הוא ראה אותי, הבאתי צינורות ועשיתי, הוא ראה אותי, אם היה אומר, אני לא הייתי עולה" (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 15-11).

     

    אל מול גרסתו הברורה וההגיונית, של התובע, מסר הנתבע תשובות מהוססות, אשר אין בהן כדי להוכיח כי היה איסור להשתמש בפיגומים וכי איסור זה הובא לידיעת התובע ויתר העובדים באתר:

    "ש. אמרת לעובדים אך ורק אתם עולים על הפיגום, אמרת את זה לעובדים שלך לפני התאונה? ת. אני חושב שכן...

    ש. שמתם שלט לא לעלות על הפיגום שמישהו יידע, שיראה?

    ת. לא, יש סרטים אדום לבן במקומות שיש סכנה. שמה לא. אדום לבן לא על הפיגום (עמוד 80 לפרוטוקול, שורות 3-2 ו- 11-10).

     

    ועוד:

    "ש. התובע ידע שאסור לו לעלות על הפיגום?

    ת. אינני יודע תשאלי אותו.

    ש. אתה לא אמרת לו שהוא לא צריך להשתמש בו?

    ת. לא היו לנו יחסים קרובים וחבריים, הוא לא נענה לדרישות הבטיחות באתר... (עמוד 82, שורות 29-25).

     

25. בהקשר זה יש לשוב ולהזכיר, כי הנתבע היה מנהל הבטיחות בפרויקט והיה עליו ליתן לתובע הוראות ברורות. מתשובתיו של הנתבע עולה כי הוא לא ראה עצמו אחראי על בטיחות התובע ואף מקום בו ידע, לשיטתו, כי התובע אינו ממלא אחר הוראות, גילה אזלת יד ולא נקט כל אמצעי כנגד התובע:

    "ש. יצא לך לדבר עם התובע לפני התאונה?

    ת. יכול להיות, כן יצא יצא לי לדבר איתו לצורכי עבודה כאלה ואחרים.

    ש. אם יצא לך לדבר איתו, לא יכולת להגיד לו במו פיך אל תעלה על הפיגום?

    ת. אני לא חושב שלא אמרתי לו... אני לא נתתי לו הוראות עבודה, אני לא צריך לתת לו מיגונים כאלה או אחרים, אני קבלן משנה, אני מבצע עבודה מסוימת הוא עבודה מסוימת, זה היזם שהביא אותו" (עמוד 80, שורות 30-17).

     

    ועוד:

    "ש. בחודשיים האלה, למה אף אחד מכם לא אסר עליו לעלות, להגיד לו אל תעלה על הפיגום?

    ת. הוא עשה מה שהוא רוצה.

    ש. אבל אתה מנהל עבודה?

    ת. הוא לא רצה לחתום על טופס הדרכה" (עמוד 79 לפרוטוקול, שורות 5-2).

     

26. הנתבע טען במסגרת סיכומיו כי היה על התובע להגיש את תביעתו כנגד חברת ים את כהן ולא כנגדו באופן אישי. בנסיבות המקרה דנן, אין לקבל טענה זו. הנתבע היה הבעלים היחיד של חברת ים את אור (עמוד 82 לפרוטוקול, שורות 13-12) והיה מעורב באופן אישי באירועים שתוארו לאורך כל הדרך. כך הובנו הדברים על ידי הנתבעת: מר כהן הצהיר כי הנתבעת "התקשרה עם הקבלן יעקב דוד, בעל חברת 'יעקב דוד ובניו בע"מ, אשר לפני מועד האירוע הפסיק לעבוד מולנו תוך המחאת כלל הזכויות שבהסכם לבנו – שלמה יעקב, בעל חברת 'ים את אור בע"מ'". עוד הצהיר הוא כי "הפיגום נבנה על ידי שלמה יעקב, נתבע 2" (סעיפים 3 ו-4 לתצהיר); כך תיאר זאת הנתבע עצמו: "מי שביצע את העבודה זה אני... אני ביצעתי את העבודה במקום" (עמוד 73 לפרוטוקול, שורות 29-17, עמוד 74, שורות 2-1). התביעה הוגשה נגד הנתבע באופן אישי, אפוא, כמי שביצע בעצמו את מעשה העוולה הנזיקית, ולא מתוקף תפקידו בחברה. מן התשתית העובדתית שנפרשה עולה כי אחריותו הנזיקית הישירה של הנתבע קמה הן מהיותו מנהל העבודה והאחראי על הבטיחות באתר, הן כמי שהיה אחראי לבניית הפיגום שקרס (לאחריות מנהל עבודה למילוי הוראות תקנות הבניה ולנקיטת האמצעים הדרושים להבטיח כי כל עובד ימלא אחר ההוראות הנוגעות לעבודתו – ראו: ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (30.8.2015); לאחריות אישית של מנהל חברה בנזיקין בהתאם לכלל הרגיל לפיו אדם חב על פעולתו, ראו: ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253 (1981); ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (1994)).

     

27. אשר לאחריותה של הנתבעת – כאמור, ביקשה הנתבעת להטיל את מלוא האחריות על הנתבע. אין בידי לקבל גישה זו. מחקירתו של מר כהן התברר כי הנתבעת התקשרה תחילה עם אביו של הנתבע, באמצעות חברת יעקב דוד, ובהמשך הועבר לנתבע תפקיד קבלן השלד (באמצעות המחאת זכויות לחברה שבבעלותו) וכן מונה הוא לאחראי הבטיחות ולמנהל העבודה בפרויקט. מחקירתו של מר כהן התברר כי לא נערכה בחירה מושכלת של הנתבע וממילא לא נתקיימה בדיקה בדבר התאמתו של הנתבע למילוי תפקידיו אלה:

    "ש. אתה בעת חתימת החוזה, איזה בדיקות עשית לגבי אותו בן, על היכולות שלו לבצע את הפרויקט הזה?

    ת. הבדיקות הם לא היו בדיקות מקיפות, מכיוון שבהמחאת זכויות רק מזכרוני, יש איזה שהוא גיבוי מהחברה שבבעלות אביו, או אביו לצורך העניין, היה פה איזה שהוא תפר, שאני מוגן לא על ידי חברה אחת אלא על ידי שתי חברות, המשפחה מוכרת, קבלנים, יזמים כל הילדים, האבא. לא עשיתי בדיקה מקיפה, אם זו השאלה" (עמוד 63, שורות 31-30, עמוד 64, שורות 4-1).

     

    לאור האמור, לא קמה לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 15 לפקודת הנזיקין (וראו את החריג הקבוע בסעיף 15(1) לפקודה).

     

28. יתרה מזאת. התמונה שעלתה לאחר שמיעת עדויות כל הנוגעים בדבר היא של חוסר תיאום בין הקבלנים השונים שעבדו בפרויקט והעדר גורם האחראי על מלאכת תיאום זו. כך, לא עלה בידי הנתבעת להבהיר לבית המשפט מי נתן את ההוראות לקבלני המשנה: התובע העיד כי "הקבלן יעקב כהן הזמין אותי, יש קיר לשים חשמל בקיר הממ"ד" (עמוד 48 לפרוטוקול, שורה 23); ואילו הנתבע, שהיה גם מנהל העבודה בפרויקט, טען כי לא ידע שהתובע מבצע את העבודה הספציפית וכן העיד הוא כי לא ראה עצמו אחראי על כלל קבלני המשנה. דברים אלה הובהרו בחקירתו של מר יעקב כהן:

    "ת. קבלן ראשי פה אין קבלן ראשי, יש פה קבלן שלד, יש הבדל בין קבלן ראשי, קבלן ראשי זה מאחד את כל בעלי המקצוע, פה אין קבלן ראשי, פה יש קבלן שלד, לקח על עצמו לעשות פיגום, במשחק הזה אין קבלן ראשי.

    ש. איפה הקבלן הראשי?

    ת. אין קבלן ראשי כאן... אין פה קבלן ראשי. אם היה קבלן ראשי, והוא בונה את הפיגום ואומר לקבלן השלד, תשתמש ולחשמלאי אומר להשתמש. שהבניין מחולק לכמה חלקים, כל קבלן דואג לחלק שלו.

    ש. למה לא מינית קבלן ראשי?

    ת. כי לא בא לי. יותר כלכלי לבנות בדרך שבניתי" (עמוד 67, שורות 32-29, עמוד 68, שורות 6-1).

     

29. בע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז(3) 582 (2003)) נדרש כב' השופט א' ריבלין לחשיבות קיומו של גורם אחראי על מלאכת הבניה, בשל החשש ליצירת סכנות בטיחותיות כתוצאה מחוסר תיאום בין פעולות הבניה וגזרות הבניה השונות. בע"א 1062/15 והבי נ' נזאל (10.5.2016) פורטו הדברים מפי כב' השופט י' עמית כדלקמן:

    "פקודת הבטיחות בעבודה... ותקנות הבטיחות בעבודה שהותקנו מכוחה, באו לעולם כדי להבטיח שסביבת העבודה תהא מקום מוגן ובטוח עבור כלל הנפשות הפועלות במקום העבודה, וזאת בין אם מדובר בעובד שכיר, ובין אם מדובר בקבלן עצמאי. כוונתו של המחוקק שלא להבחין בין אלה לאלה לעניין ההגנה על שלמות גופם וביטחונם האישי ניכרת בסעיף ההגדרות בפקודת הבטיחות הקובע כי 'עובד' בגדרי הפקודה הינו גם עובד עצמאי (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 15 (2003).

     

    האחריות להבטיח את קיומן של הוראות הבטיחות ואת יישומן בשטח על ידי כל הנמצאים באתר מוטלת על "מבצע הבניה", כלשון תקנות הבטיחות. משעה שבעל נכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו ("המזמין" בתקנות הבטיחות) הטיל את ביצוע הבניה על קבלן ראשי אחד, יראו בקבלן הראשי כמבצע הבניה ובהתאם, תעבור האחריות הנגזרת מכוח תואר זה לכתפיו (תקנה 6 לתקנות הבטיחות). תקנה 6 מוסיפה וקובעת כי מינויים של קבלני משנה לא תיגרע מאחריותו של הקבלן הראשי, שיוסיף להיחשב מבצע הבניה. כן קובעות תקנות הבטיחות כי על מבצע הבניה למנות מנהל עבודה שכל עבודת בניה "תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת" (תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות), ומנהל העבודה יהיה 'חייב למלא אחר הוראות תקנות אלה ולנקוט צעדים מתאימים כדי להבטיח שכל עובד ימלא אחר התקנות הנוגעות לעבודתו' (תקנה 5(א)). 

     

    כפי שניתן לראות, תקנות הבטיחות מבטיחות כי בכל רגע נתון יהיה גורם שיישא באחריות למילוי הוראות הבטיחות. הטעם לכך הוא כפול. ראשית, קביעתו של גורם ייעודי ומוגדר נועדה להביא לתיאום מירבי בין הגורמים השונים הפועלים באתר הבניה ולהבטיח את השמירה על הוראות הבטיחות באתר. שנית, ריכוז האחריות בתחום הבטיחות משמעו יצירת "כתובת" ברורה ממנה ניתן יהיה להיפרע מקום בו נגרם נזק כתוצאה מהפרתן של הוראות הבטיחות".

     

    בענייננו – הוכח כי משיקולים כלכליים בחר הנתבע למלא שורה של תפקידי מפתח, מבלי שנערכה כל בדיקה להתאמתו למלאם ותוך שהנתבעת ממשיכה ליתן הוראות לקבלני המשנה שעובדים בשטח. בנסיבות אלה, מצאתי כי אחריותה של הנתבעת אינה נופלת מזו של הנתבע ועל כן יש לחלק את האחריות בין הנתבעים בחלקים שווים.

     

30. מן המקובץ עולה כי התובע הוכיח את אחריותם של הנתבע ושל הנתבעת לתאונה מושא התביעה. אחריותו של הנתבע קמה הן מהיותו מנהל העבודה והאחראי על הבטיחות באתר, הן כמי שהיה אחראי לבניית הפיגום שקרס, משהוכח כי הלה לא נקט באמצעי בטיחות נאותים כפי שמצופה ממנהל עבודה ו/או מנהל בטיחות ו/או קבלן שלד סביר. אחריותה של הנתבעת קמה בשל העובדה שהתרשלה בבחירת קבלן השלד, כשלה בהבטחת קיומם של תנאי הבטיחות באתר ובהסדרת מנגנון הולם של תיאום בין קבלני המשנה השונים שפעלו באתר. לאור קביעותי שלעיל, מצאתי לנכון לחלק את האחריות בין הנתבעת לבין הנתבע באופן שווה.

     

    אשם תורם 

     

31. הנתבעים טוענים כי התובע, קבלן עצמאי וחשמלאי עם ותק של עשרות שנות עבודה, היה צריך לדעת כיצד לבצע את העבודה באופן בטיחותי, לרבות שימוש בחבלי קשירה ו/או ריתמה לעבודה בגובה. משבחר התובע לעבוד בגובה ללא אמצעי הגנה בטיחותי, הוא סיכן עצמו וברשלנותו הביא לקרות התאונה. עוד טוענים הנתבעים כי אסור היה לתובע לעשות שימוש בפיגום; כי התובע לא בדק את הפיגום לפני שעשה בו שימוש; הנתבע אף הגדיל וטען כי התובע חיבל בפיגום והביא לקריסתו (חתך חוטים).

     

32. הטענה לפיה נאסר על התובע לעשות שימוש בפיגום נדונה ונדחתה לעיל במסגרת בחינת אחריותם של הנתבעים ואין צורך לחזור על הדברים (פסקאות 25-24).

     

33. לעניין חובתו הנטענת של התובע לבדוק את הפיגום – לא עלה בידי הנתבעים להוכיח קיומה של חובה כזו. בחקירתו של התובע התברר כי הוא חשמלאי בעל ניסיון של 45 שנה, העובד כעצמאי כ-30 שנה. במהלך תקופה זו, עבד באתרי בנייה רבים וביצע גם עבודות בגובה, על פיגומים (עמוד 46 לפרוטוקול, שורות 32-21; עמוד 47, שורות 13-12). התובע העיד כי עבד באתר הבנייה הספיציפי במשך מספר חודשים לפני התאונה וכי לא בדק את הפיגום לפני שעשה בו שימוש, שכן אין זה מתפקידו לעשות כן:

    "ש. אתה בדקת את הפיגום?

    ת. אני לא מיועד לבדוק את הפיגומים... אני לא בדקתי את הפיגום, אני לא בודק פיגומים, פיגום יש אנשים מיוחדים באתר בנייה לבדוק את הפיגום, אני עושה עבודות חשמל (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 18-17, עמוד 48, שורות 2-1).

     

    כפי שפורט לעיל, אישר גם מר כהן בעדותו כי קבלן עבודות השלד ומנהל העבודה באתר הם האחראים על בדיקת הפיגום ("מי שבונה את הפיגום הוא אמור לבדוק את הפיגום, בנוסף לזה יש מנהל עבודה..." (עמוד 64 לפרוטוקול, שורות 32-14, עמוד 65, שורות 4-1).

     

34. אף הטענה לפיה התובע עשה שינויים כלשהם בפיגום נטענה בעלמא ולא הובא לה כל תימוכין. התובע שלל בעדותו מכל וכל אפשרות זו וגרסתו מקובלת עלי:

    ש. יכול להיות ששינית משהו בפיגום שיהיה לך נוח לעבוד?

    ת. לא שיניתי כלום, לא נגעתי בפיגום (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 20-19).

     

35. עם זאת, אין בידי להתעלם מעובדת היותו של התובע קבלן עצמאי, עתיר ניסיון. התובע לא טען כי נקט באמצעי זהירות כלשהם במסגרת עבודתו ואף לאחר חקירתו, לא התרשמתי כי התובע היה בקיא בהוראות אלה והקפיד על מילויין:

    ש. למה לא קשרת את עצמך?

    ת. אני לא צריך לקשור את עצמי.

    ש. אתה מכיר את הוראות עבודה בגובה?

    ת. הקשירה זה מקומה מסוימת, לא מקומה ראשונה. מקומה שלישית או רביעית, משהו כזה. לא זוכר.

    ש. זה הולך לפי קומות?

    ת. כן.

    ש. זה לא הולך לפי גובה?

    ת. גובה כ-3 מטר. אני חושב פיגום מסודר לא צריך לקשור, אני חושב בחוקים זה לפי דעתי בפיגום, לא צריכים לקשור את עצמם, רק בדבר שזז, פיגום זה קבוע, לא צריך לקשור" (עמוד 47, שורות 31-21).

     

    בהמשך חקירתו פירט התובע כי:

    ש. כשאתה עובד בגובה, איך אתה מבצע את העבודה בצורה בטיחותית? איזה עזרים אתה משתמש? איזה אמצעי בטיחות אתה נוקט?

    ת. יש לנו קורסים שאנו עושים, אם הייתי יודע הייתי מביא את התעודה, שאנו עושים ולומדים בגובה. היום אני לא עובד, אין לי את הדבר הזה, מתי שעבדתי היה לי, יש חוקים.

    ש. כשאתה בא לעשות עבודות בגובה?

    ת. מה זה גובה? אם זה על פיגום אני עובד. יש חגורות מיוחדות שקושרים אותם ועובדים.

    ש. שהם שלך?

    ת. כן, גם כובע פלדה.

    ש. מה זה, חגורות בטיחות?

    ת. כן.

    ש. לאן אתה קושר, מסביב לגוף?

    ת. פיגום צמוד לקיר, אין חגורות, זה דבר קבוע, יציב, אם יש מנוף זה משהו אחר, אז צריכים חגורות מיוחדים.

    ש. זאת אומרת אתה מחליט מתי לשים חגורות וכובע, אתה עצמאי מזמינים אותך אתה בא לאתר, אתה עושה עבודה?

    ת. אני מחליט, כן, אם דבר מסוכן אני מחליט" (עמוד 48, שורות 32-28, עמוד 49, שורות 11-1).

     

    בהיות התובע קבלן עצמאי ומשלא הוכח כי נקט באמצעי זהירות כלשהם, יועמד אשמו התורם על 10%.

     

    הנכות הרפואית

     

36. המומחה מטעם התובע, ד"ר גיל לאנה, קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) בגין שבר בחוליה L2 ; 5% לפי סעיף 37(8)(א) בגין שבר בחוליה L4; ו-5% לפי סעיף 37(7)(א) מחצית בגין כאבי גב תחתון המלווים בהקרנה לגפיים תחתונות. כן קבע המומחה שיש להפעיל את תקנה 15 במלואה.

     

    המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' יעקב נרובאי, קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)א לתקנות המל"ל.

     

37. לאור הפער בין חוות דעת הצדדים, מונה ד"ר נחשון רנד כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. המומחה העריך את נכותו של התובע כדלקמן:

    5% לפי סעיף37(8)(א) בגין שבר דחיסה בחוליה L2;

    5% לפי סעיף 37(8)(א) בגין שבר דחיסה בחוליה L4;

    2.5% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד השדרה המותני. המומחה קבע כי יש מקום להפעיל את תקנה 15 באופן חלקי (הגדלת הנכות הרפואית ב- 25%).

     

    בנוסף, קבע המומחה נכויות זמניות בשיעור של 100% למשך 94 ימים לאחר התאונה ו- 50% למשך 90 ימים נוספים.

     

38. בסיכומי התובע נטען כי נכותו הרפואית נקבעה על ידי מומחה בית המשפט בשיעור 15% לצמיתות. התובע נסמך לעניין זה, ככל הנראה, על קביעת המומחה לפיה יש להפעיל את תקנה 15 באופן חלקי ולהגדיל את הנכות הרפואית ברבע. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי הנכות שנקבעה בגובה 2.5% בגין הגבלה מזערית בטווח התנועות חופפת לנכויות שנקבעו בגין השברים. עוד הפנתה הנתבעת לאמור בחוות דעת המומחה בדבר "היעדר שיתוף פעולה בבדיקה וניסיון להאדרת ממצאי הבדיקה". לאור אלה, טענה הנתבעת כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 9.75%.

     

    המומחה לא זומן וממילא לא נחקר על חוות דעתו. משכך, לא מצאתי מקום לסטות מן הנכות הרפואית שנקבעה בחוות הדעת.

     

    נכותו האורתופדית המשוקללת של התובע בהתאם לקביעת מומחה בית משפט עומדת על 12%.

     

    הנכות התפקודית

     

39. כידוע, קביעת שיעור הנכות התפקודית נעשית בידי בית המשפט "הבוחן את נזקיו של הנפגע בראיה רחבה וכוללת על פי מיטב הכרתו, שיקול דעתו והנסיבות הכוללות של המקרה כפי שהוכח בפניו" (ע"א 516/856 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 705 (1986)). הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא לבחינת ההשפעה התפקודית ו"בדרך כלל משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד..." (ע"א 3094/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)). יחד עם זאת, בוחן בית המשפט גם את שאר הנסיבות המשפיעות על תפקודו של התובע ועל יכולתו להשתכר, לרבות אופי הפגיעה ומהותה; גילו של התובע; השכלתו; עיסוקו; כישוריו; השפעת הפגיעה על כושרו לעבוד בעבודתו הספציפית; השינויים בשכרו לאחר התאונה; יכולתו להשתקם וכיוצא באלה.

     

    לאחר בחינת מכלול הנתונים שהובאו בפני, לא מצאתי מקום לסטות במקרה דנן מן הכלל לפיו הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית. משכך, תועמד נכותו התפקודית של התובע בגובה נכותו הרפואית, לאמור בגובה 12%.

     

    ראשי הנזק

     

    בסיס השכר

     

40. בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על 5,125 ₪ בהתאם לאישור המל"ל הרבע שנתי, ובערכם כיום – 6,052 ₪.

     

    הפסדי שכר בעבר

     

41. התובע טוען כי בעקבות התאונה הוא נעדר מעבודתו חודשים ארוכים. עם תום תקופת אי הכושר הוא חזר לעבודתו, אך לא עסק עוד בביצוע עבודות חשמל, אלא בעבודות ניהול ופיקוח על עובדים (סעיפים 7 ו-8 לתצהיר). התובע העיד כי נאלץ לשכור בכסף פועלים לביצוע העבודות עליהן התחייב, וכי הפסיד כספים בשל כך, שכן מדובר היה בעבודות שאלמלא התאונה, יכול היה לבצע בעצמו. לדבריו: "הפועלים שלי עבדו, יש לי חוזה, אם אני לא עושה את העבודה הוא יכול לתבוע אותי, הפועלים שלי עבדו... פיזית לא עבדתי, אני ניהלתי את החברה... אני פיזית לא עבדתי, הפועלים שלי עבדו באתר הזה. אני ניהלתי" (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 3-2 ושורות 9-8). התובע הדגיש כי מאז התאונה לא יכול היה למשוך משכורות, שכן מצבה של החברה התדרדר והפסדיה גדלו באופן משמעותי, בין היתר משום שנאלץ להעסיק עובדים בשכר, כדי למלא את החוסר שנוצר בשל היעדרו. לאור האמור, מעמיד התובע את הפסדיו על סכום של 287,934 ₪.

     

42. הנתבעים טוענים לעומתו כי הפסדי העבר הם בבחינת נזק מיוחד, אשר לא עלה בידי התובע להוכיחו. בין השאר, טוענים הנתבעים כי הפסדי השכר הנתבעים מוטלים בספק, לאחר שהתובע הסביר בעדותו כי דיווחיו לרשויות המס הם אך לצורך תיכנון מס ובפועל לא משך את הסכומים; התובע צירף תקצירי שומה ולא דוח"ות שומה מלאים; התובע בחר להעיד את רו"ח רשף, שמשמש רואה חשבון של החברה רק משנת 2009; החברה הייתה בהפסד של 411,355 ₪ עוד לפני התאונה; בתקופת העדרותו של התובע בוצעה העבודה באמצעות עובדיו, הפרויקט הושלם ולחברה לא נגרמו הפסדים עקב כך; העובדים שתלושיהם צורפו עבדו אצל התובע ללא קשר לתאונה והתובע נמנע מלזמנם לעדות לתמיכה בטענותיו.

     

43. כפי שיבואר, בנסיבות העניין, הגם שמדובר בנזק מיוחד, הגעתי למסקנה כי מדובר במקרה המצדיק פסיקת פיצוי גלובלי בגין הפסדי העבר. על מנת לבאר מסקנתי זו, אפרט תחילה את התשתית הראייתית הרלבנטית.

     

44. התובע, כך הוכח, נעדר מעבודתו כשנה. התובע הצהיר כי תקופת אי הכושר לאחר התאונה ארכה כשנה וחזר על הדברים בעדותו (עמוד 51 לפרוטוקול, שורות 30-29). הצהרתו זו עולה בקנה אחד עם קביעות המל"ל: לתובע נקבעה נכות זמנית בגובה 100% עד ליום 1.3.2008. בהמשך, הוכר התובע כנכה נזקק עד ליום 1.11.2008, לאמור – למשך כשנה מיום התאונה (נ/1). מומחה בית משפט קבע, כזכור, נכויות זמניות למשך כמחצית השנה.

     

    התובע צירף לתצהירו (נספח ח') תלושי שכר של שלושה עובדים: מר ג'בארין עבדאללה, מר ג'בארין מוסא ומר יאסין מוחמד. בתלוש 11/2007 של מר ג'בארין נרשם, אמנם, כי הלה החל לעבוד אצל התובע ביום 1.11.2007, לאמור מיד לאחר התאונה, אולם בתלושים אחרים של אותו עובד נרשם כי בפועל תאריך תחילת עבודתו היה ביום 1.1.1991. ביחס למר ג'בארין מוסא, צורפו תלושים משנת 2009 ואילו וביחס למר יאסין מוחמד – צורפו תלושים מחודש 8/2010. בהעדר נתונים על מספר העובדים בחברה והיקף העסקתם לפני התאונה, קיים קושי לקבוע באופן מדויק את הקשר בין העסקתם של העובדים שתלושיהם צורפו לבין התאונה. עם זאת, יש להניח כי היעדרותו של התובע ממקום העבודה, חייבה העסקת עובד/ים שימלאו את מקומו.

     

    עוד הובהר כי הגם שהתובע לא עבד בתקופות אי הכושר, בפועל נערך רישום בדבר משיכת משכורת בספרי החברה, כולל בשנה שלאחר התאונה (שנת 2008). כך, מתקצירי השומה שהוגשו (נספח יג' לתצהיר התובע) עולה כי הכנסתו של התובע ממשכורת עמדה על הסכומים שלהלן: בשנת 2006 – סך של 58,992 ₪; בשנת 2007 – סך של 57,415 ₪; בשנת 2008 – סך של 79,860 ₪; בשנת 2009 – סך של 83,460 ₪; בשנת 2010 – סך של 56,566 ₪. בהתאם לתלושי השכר לשנת 2011 (נספח יב' לתצהיר התובע) עמדה הכנסתו של התובע ממשכורת בשנה זו על סך של 57,230 ₪ (משכורת חודשית ממוצעת של 4,769 ₪).

     

    התובע אישר בחקירתו כי משכורתו נרשמה בספרי החברה: "כנראה שכן מנהל החשבונות הוציא לי משכורת" עמוד 52 לפרוטוקול, שורה 8); "אני רק רשמתי לצורכי מס הכנסה, כסף לא משכתי... לא משכתי כסף... לא קיבלתי כסף, לא הוצאתי כסף... אני לא משכתי" (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 29-10).

     

    בהמשך נחקר התובע בעניין זה ביתר פירוט:

    "ש. ממתי לא משכת משכורת מהחברה?

    ת. משנת 2009 אחרי שנפלתי, לא היה כספים בחברה ולא יכולתי למשוך... ראיתי שאי אפשר למשוך, היה לי חסר, לא משכתי, עבדנו לא רציתי למשוך.

    ש. לפני התאונה כן משכת?

    ת. כן...

    ש. מה זאת אומרת לא יכולת למשוך מהחברה, החברה שילמה משכורות לעובדים?

    ת. כן.

    ש. למה אתה לא משכת?

    ת. לא היה מספיק, שילמתי חומרים פועלים, בשבילי לא משכתי, לא רציתי להיכנס לברוך בבנק" (עמוד 57 לפרוטוקול, שורות 30-13).

     

    רו"ח רשף הסביר את הדברים בחקירתו:

    "ת. לפי הכרטסות של הנהלת חשבונות שאיתם אנו עושים בדיקה, הוא לא משך את המשכורות שלו בשנים, ממידע שקיים אצלי, החל משנת 2008 לא ראינו משיכה של משכורת, לפי הנהלת החשבונות... בשנים שבדקתי 2011-2009 הוא לא משך משכורת לעצמו" (עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 11-10, עמוד 41, שורה 22).

     

    עוד הסביר רו"ח רשף במענה לשאלות בחקירתו כי התובע לא משך את המשכורות – "או שעושה לצורכי למשוך משכורת עתידית, או לתכנון מס לגיטימי שכל בן אדם עושה" (עמוד 42 לפרוטוקול, שורה 17). במקרה של התובע, הוסבר כי הסכומים נמשכו כהלוואת בעלים (עמוד 44, שורות 12-5).

     

    למען שלמות התמונה יצוין גם כי מתקצירי השומה ומדו"חות רווח והפסד שהוגשו (ת/1) עולה כי החברה שבאמצעותה פעל התובע, XXX, עמדה ביתרת הפסד כבר לפני התאונה, כאשר לאחר התאונה גדלו הפסדי החברה כדלקמן: בשנת 2006 – 411,355 ₪; בשנת 2007 – 438,765 ₪; בשנת 2008 – 459,798 ₪; בשנת 2009 – 508,896 ₪, בשנת 2010 – 589,794 ₪, בשנת 2011 – 696,703 ₪, בשנת 2012 – 117,849 ₪.

     

45. בחנתי את טענות הצדדים לעניין הפסדי השתכרותו של התובע, על רקע התשתית הראייתית שנפרשה כמפורט לעיל. אכן, אין להתעלם מן העובדה שבשנים שלאחר התאונה, נערך רישום בדבר משיכת משכורת בספרי החברה, לרבות בשנת 2008, שנה שבה התובע לא עבד כלל. הגם שהתובע לא משך בפועל סכומים אלה, יש ממש בטענה לפיה, בהסתמך על דיווח מחייב זה, לכאורה לא נגרמה גריעה בשכרו של התובע. יוסף כי מדובר בהלוואת בעלים וכי ביום מן הימים, יוכל התובע למשוך סכומים אלה (עמוד 44 לפרוטוקול, שורות 12-5). נתתי דעתי גם לכך שהחברה הייתה נתונה בהפסדים עוד לפני התאונה (ראו נתוני השנים 2006 ו-2007). הפסדים אלה הלכו וגדלו לאחר התאונה, אך ברי כי לא ניתן לזקוף את כל הפסדי החברה לתאונה, וכי מדובר בגורם שהיתווסף לקשיים אחרים, שקדמו לה.

     

    חרף האמור, אין בידי לקבל את הטענה לפיה לא נגרמו לתובע כלל הפסדי השתכרות כתוצאה מן התאונה. נראה שקבלת טענה זו תחטא למצב הדברים לאשורו ותקפח את התובע. מן הנתונים שהוצגו (הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המל"ל ומומחה בית משפט) עולה כי בשל פגיעתו התפקודית של התובע, לא יכל הוא לעבוד פרק זמן ממושך. הנחה סבירה ומתבקשת היא כי היעדרותו בפועל של התובע מן החברה – בהיותו מנהלהּ, הרוח החיה ומי שביצע במו ידיו את עבודות החשמל – הייתה בעלת השלכה משמעותית. ואמנם, בחינת התמונה במלואה מעלה כי בשנים שלאחר התאונה, חל גידול משמעותי בהפסדי החברה. המגמה שהחלה לפני התאונה העצימה, נמשכה מספר שנים ונבלמה רק בשנת 2012. התובע העיד כי בעוד שלפני התאונה משך את משכורותיו, הרי שבשנים שלאחריה, לא יכול היה למשוך את המשכורות שנרשמו בספרים, מאחר שמצב החברה היה בכי רע. עוד עלה מעדות התובע, כי הוא נאלץ להעסיק עובדים נוספים, אשר ביצעו במקומו את העבודות עליהן התחייב ואשר את חלקן נהג לבצע עובר לתאונה בעצמו.

     

    שקלתי היטב את מכלול הנתונים שלעיל. כידוע, הגם שהפסדי עבר הם בבחינת נזק מיוחד, הרי שבמקרים מתאימים "ניתן לחייב בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים" (ת"א (מחוזי ת"א) 1714/04 עזבון המנוח נעים ז"ל נ' קיינר, פסקה 39 (18.11.2009)). בענייננו, שוכנעתי כי לא ניתן לחשב את הפסדי העבר באופן מדוייק, בעיקר משום שהמצב העובדתי מורכב, והנתונים שהובאו אינם חד משמעיים. בנסיבות אלה, הגם שלא הובאו נתונים מספקים לעריכת חישוב מדויק, הרי שבמטרה להגיע לתוצאה סבירה ומאוזנת, ומתוך ראיה כוללת הנשענת על מכלול הטיעונים והראיות מכאן ומכאן, מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין הפסדי השתכרותו עד היום. במסגרת הערכה גלובלית זו, נתתי דעתי, בין השאר, לנכויות הזמניות שקבע מומחה בית המשפט, וכן לחישוב המקובל, המביא בחשבון את שיעור הנכות התפקודית ובסיס שכרו של התובע, זאת כאמת מידה נוספת המסייעת באומדן ההפסד. בהתחשב בכל אלה, יועמדו הפסדי השתכרותו של התובע לעבר על סכום גלובלי של 60,000 ₪.

     

     

    הפסדי השתכרות לעתיד

     

46. התובע בן 70 ומשכך אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

     

    עזרת הזולת

     

47. התובע פירט בתצהירו כי לאחר התאונה נזקק לעזרה צמודה של בני משפחתו. רעייתו נסעה ביחד עמו לכל הטיפולים להם נזקק, לרבות 24 טיפולי פיזותרפיה, וכן עזרה לו בכל התקופה שלאחר שיחרורו מבית החולים, לרבות ירידה מהמיטה, רחצה והכנת אוכל. עדות דומה נמסרה מפי רעייתו, הגב' ל.ד.. בנסיבות העניין, נוכח אופי הפגיעה, תקופות אי הכושר הממושכות שנקבעו והזמן הרב שחלף מאז התאונה, מצאתי לנכון לפסוק לתובע בגין עזרת הזולת לתקופת העבר סך של 15,000 ₪. אשר לעתיד – סביר להניח כי מגבלותיו של התובע (שברים בחוליות והגבלה מזערית בטווח תנועות עמוד השדרה המותני) יחייבו עזרה. מצאתי להעריך את הנזק לעתיד בסך גלובלי של 10,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות

     

48. התובע פירט בתצהירו כי נאלץ להוציא סכומי כסף ניכרים לצורך טיפולים רפואיים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה שביצע. לתצהירו צורפה קבלה בגין רכישת חגורת גב. כן הצהיר התובע כי נסע במונית לטיפולים בלווית אשתו (סעיף 8 לתצהיר).

     

    מדובר בתאונת עבודה ומשכך, זכאי התובע להשבת הוצאותיו הרפואיות מהמל"ל ולטיפולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. על אף האמור, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות שאין מתחשבנים עליהן דרך קבע (השתתפות עצמית, תרופות ובדיקות פרטיות) וכן בגין הוצאות שאינן מכוסות. בנסיבות העניין, בשים לב גם להוצאות הניידות, יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על סכום גלובלי בסך של 10,000 ₪.

     

    כאב וסבל

     

49. על יסוד מכלול הנתונים שהובאו בפני, לרבות אשפוזו של התובע במשך 16 יום לאחר התאונה והנכויות הזמניות שנקבעו, יועמד הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 60,000 ₪.

     

     

    תביעת המל"ל

     

50. כתוצאה מהתאונה נקבעו לתובע על ידי המל"ל נכויות כדלקמן:

    דמי פגיעה מיום 1.11.07 ועד ליום 30.1.08.

    נכות זמנית בשיעור 100% מיום 31.1.08 ועד ליום 29.2.08.

    נכות זמנית בשיעור 70% מיום 1.3.08 ועד ליום 30.4.08.

    נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.5.08 ועד ליום 30.6.08.

    נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.7.08 ועד ליום 31.10.08.

    נכות צמיתה בשיעור 9.75% מיום 7.12.08, בתוספת הגדלה ברבע מכוח תקנה 15 – 12.18%.

     

    בהתאם לאמור, שילם המל"ל לתובע גמלאות בסך של 70,325 ₪.

     

    בנסיבות העניין, זכאי המל"ל להחזר מן הנתבעות של מלוא הגימלאות ששילם לתובע, בערכן כיום ובמעוגל – סך של 74,000 ₪.

     

    סיכום נזקי התובע

     

    הפסד שכר לעבר		60,000 ₪
    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד		25,000 ₪
    הוצאות וניידות		10,000 ₪
    כאב וסבל		60,000 ₪
    סך נזקי התובע		155,000 ₪
    סך נזקי התובע לאחר אשם תורם		139,500 ₪
    סך נזקי התובע לאחר ניכויים		65,500 ₪.

     

    סוף דבר

     

     

    התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 65,500 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% והוצאות משפט שהוציא התובע.

     

    בנוסף, תשלם הנתבעת למל"ל (תובע 2) סך של 74,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

     

    הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ולאחר מועד זה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

     

    המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

     

     

    ניתן היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.