תביעה לפינוי מושכר – פונדק דרכים (מסעדה) המצוי בתחנת תדלוק במצפה רמון.
התובעת הינה הבעלים של המקרקעין עליהם נמצא המושכר, לאחר שרכשה אותם ביום 27/09/2012 מהבעלים הקודמים.
עוד קודם לכן, ביום 01/05/2011, נחתם בין הבעלים הקודמים לבין הנתבע חוזה שכירות במסגרתו הנתבע שכר את המושכר החל מיום 15/05/2011 ועד ליום 14/05/2021.
לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבע הפר את חוזה השכירות בכך שלא העביר לידי התובעת את כל ההמחאות העתידיות עבור שנת השכירות הנוכחית (שהתחילה בחודש מאי 2018).
הנתבע אומנם העביר באמצעות העברה בנקאית את דמי השכירות של חודש מאי 2018, אך סירב להעביר המחאות עתידיות למלוא שנת השכירות.
התובעת הודיעה לנתבע על ביטול הסכם השכירות בשל הפרתו על ידי הנתבע ובהמשך לכך הגישה תביעה לפינוי המושכר.
הנתבע טען בכתב ההגנה כי חוזה השכירות נחתם עם הבעלים המקורי, כך שזהותה של התובעת כמשכירה של הנכס נכפתה עליו. הנתבע טוען כי התובעת אינה עומדת בהתחייבויות המוטלות עליה כבעלת הנכס וכמשכירה של המושכר ומערכת היחסים בין הצדדים אינה מערכת יחסים תקינה של שוכר ומשכיר.
באשר לטענת התובעת לפיה הנתבע לא העביר המחאות עתידיות, טוען הנתבע כי אין מדובר בתנאי היכול לשמש כעילה לביטול ההסכם. בהקשר זה מפנה הנתבע לסעיף 14 בחוזה השכירות, הקובע רשימת מקרים בהם זכאי המשכיר (התובעת) להביא את חוזה השכירות לכדי סיום, כאשר אי מסירת המחאות עתידיות אינה נמנית על רשימת המקרים.
הנתבע מדגיש, כי הוא ממשיך לעמוד במלוא חיוביו לפי חוזה השכירות, לרבות תשלום מלוא דמי השכירות.
בדיון שנערך בתובענה עלה כי הנתבע המשיך לשלם את דמי השכירות עד למועד קיום הדיון. במהלך הדיון הודיע ב"כ הנתבע כי הנתבע מסכים למסור לתובעת את ההמחאות העתידיות כפי שנדרש בכתב התביעה בכפוף לכך שלא יעשה שימוש בהמחאות לצרכים אחרים, אלא לצורך גביית דמי השכירות כהגדרתם בחוזה השכירות.
גם לאחר הודעת הנתבע לפיה הוא יעביר את ההמחאות העתידיות לידי התובעת, עמדה התובעת על התביעה לפינוי המושכר.
לטענת התובעת, חובתו של הנתבע בהעברת המחאות עתידיות בתחילת כל שנת שכירות קבועה באופן מפורש בסעיף 5 לחוזה השכירות. הואיל ואין מחלוקת כי הנתבע הפר הוראה זו של חוזה השכירות ובשנת השכירות הנוכחית שהחלה בחודש מאי 2018 הנתבע לא מסר לתובעת, במועד הנדרש ואף עד למועד הגשת התביעה, את ההמחאות העתידיות לתשלום דמי השכירות לשנת השכירות, הרי שעמדה לנתבעת הזכות לבטל את חוזה השכירות, בשים לב לכך שניתנה לנתבע התראה על קיומה של הפרה ולאחר שהנתבע לא תיקן את ההפרה האמורה.
לעמדת התובעת, הימנעות הנתבע להעביר את ההמחאות העתידיות עולה כדי הפרה יסודית של חוזה השכירות ומכל מקום גם אם מדובר בהפרה לא יסודית של חוזה השכירות, הייתה התובעת זכאית לבטל את החוזה לאחר שנתנה לנתבע ארכה לקיום החוזה ולתיקון ההפרה, אך הנתבע לא תיקן את ההפרה תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה.
מנגד, טען הנתבע כי בשעה שהוא שילם ומשלם את מלוא דמי השכירות במלואם ובמועדם, הרי שהאיחור במסירת ההמחאות העתידיות אינו יכול להעמיד לתובעת זכות לביטול חוזה השכירות. בינתיים, הנתבע שלח לתובעת את ההמחאות העתידיות לשנת השכירות הנוכחית.
התובעת בתשובה ביקשה להתעלם מאותם אירועים שאירעו לטענת הנתבע לאחר הגשת התביעה ולאחר שהתקיים הדיון בתביעה ועמדה על טענתה לפיה היא היתה זכאית לבטל את חוזה השכירות ולדרוש את פינוי המושכר וזאת גם על מנת שלא יימצא מעוול נשכר. לעמדת התובעת, תיקון ההפרה לאחר שכבר ניתנה ארכה ונמסרה הודעת ביטול, אינו יכול להחזיר הגלגל אחורנית כאשר החוזה כבר בוטל.
לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את התביעה.
הנתבע התקשר בהסכם שכירות ארוך טווח עם הבעלים הקודמים של המקרקעין. מאוחר יותר רכשה התובעת את המקרקעין והיא נכנסה בנעלי הבעלים הקודמים אל מול הנתבע, לפי חוזה השכירות.
בין התובעת לנתבע קיימת מערכת יחסים עכורה אשר כוללת טענות הדדיות רבות ביחס לקיום הוראות חוזה השכירות. עם זאת, במסגרת ההליך בתיק זה, התמקדו הטענות ביחס לחובת הנתבע בהעברת המחאות עתידיות לשנת השכירות הנוכחית, כאשר לפי חוזה השכירות היה על הנתבע להעביר את ההמחאות בתחילת שנת השכירות, היינו בחודש מאי 2018.
בשלב זה, הנתבע הודיע כי הוא מוכן להעביר את ההמחאות העתידיות למלוא שנת השכירות ואף העביר את ההמחאות העתידיות לידי התובעת.
עיון בהוראות חוזה השכירות מעלה, כי איחור במסירת ההמחאות העתידיות אינו מהווה הפרה יסודית. מכל מקום, בשלב זה, כאשר הנתבע העביר את מלוא ההמחאות העתידיות לשנת השכירות הנוכחית, הרי שלא יהיה זה נכון, ראוי וצודק לאפשר ביטול חוזה השכירות בטענה להפרתו היסודית.
התרשמתי, כי הנתבע אכן חשש ממסירת ההמחאות העתידיות לידי התובעת וזאת נוכח חוסר האמון הקיים בין הנתבע לתובעת. בכלל זאת, העלה הנתבע חשש לפיו התובעת תעשה שימוש בהמחאות העתידיות וזאת לצרכים אחרים (כגון, לגביית תשלומים אשר התובעת דורשת מהנתבע בגין טענתה לשימוש בשטח נוסף מעבר לשטח המושכר). משהובהר כי התובעת תוכל לעשות שימוש בהמחאות העתידיות, הנמסרות לה לפי חוזה השכירות לצורך הבטחת תשלום דמי השכירות, וזאת לגביית תשלום דמי השכירות בלבד ולא לצרכים אחרים, הודיע הנתבע כי הוא מוכן להעביר את ההמחאות העתידיות ואכן העבירן.
בשלב זה, עמידת התובעת על טענתה לביטול חוזה השכירות ולפינוי המושכר וזאת אך משום שהיה על הנתבע להעביר ההמחאות העתידיות בחודש מאי 2018, וכאשר הנתבע הודיע כבר בדיון שנערך ביום 18/07/2018 כי הוא מוכן להעביר את ההמחאות העתידיות ואף העבירן בפועל בסמוך לאחר מכן – עולה כדי עמידה בחוסר תום לב על זכות חוזית.
את עוצמתה של ההפרה הנטענת יש לבחון על רקע מכלול הנסיבות ובפרט בשים לב לכך שמדובר בחוזה ארוך טווח יחסית, שנקבע לתקופה בת 10 שנים, כאשר ההפרה הנלמדת מהאיחור שנעשה בהעברת ההמחאות העתידיות, מחודש מאי 2018 ועד למועד העברת ההמחאות העתידיות בפועל, אינה כה משמעותית.
יש לזכור כי הנתבע המשיך לשלם את דמי השכירות במלואם. אכן, תשלום דמי השכירות במועד אינו מייתר את חובת הנתבע בהעברת המחאות עתידיות לידי התובעת וזאת נוכח ההוראה הקבועה בעניין זה בחוזה השכירות. עם זאת, יש לבחון את האיחור במועד העברת ההמחאות העתידיות, גם על רקע תשלום דמי השכירות המלאים על ידי הנתבע.
חובת תום הלב המוטלת על התובעת מונעת מהתובעת מלהיתפס לטענתה בדבר הפרת חוזה השכירות ואי העברת ההמחאות העתידיות במועד הקבוע לכך. הרושם המתקבל הוא כי התובעת מנסה להיאחז בכל הפרה, קלה או חמורה, אשר יכולה היא להצביע עליה, ככלי להגיע לתוצאה המבוקשת על ידיה בדבר פינוי המושכר על ידי הנתבע.
אשר על כן, בשעה שהנתבע העביר את ההמחאות העתידיות לידי התובעת למלוא שנת השכירות הנוכחית וזאת במקביל לתשלום דמי השכירות במלואם, אזי אין מקום להורות על ביטול חוזה השכירות ועל פינוי המושכר.
התביעה נדחית.
בנסיבות העניין, מצאתי שלא לקבוע צו להוצאות.
ניתן היום, י"א אלול תשע"ח, 22 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
