איחר בתשלומי השכירות – האם יצטרך לפנות את הנכס?

בעלת נכס המשיכה לדרוש את פינויו של שוכר מסעדה במצפה רמון, בטענה שכבר ביטלה את החוזה כדין. השופט דחה את תביעתה לאחר שהתרשם שהיא "מנסה להיאחז בכל הפרה, קלה או חמורה", ככלי להשגת הפינוי.

בית משפט השלום באשדוד דחה בשבוע שעבר את תביעתה של חברת "י.ג.מ.ח ייזום והשקעות", בה דרשה לפנות מסעדה שבתחנת דלק במצפה רמון, בטענה שאיחר בתשלומי שכירות. סגן הנשיאה השופט גיל דניאל בחן את מכלול הנסיבות ובסופו של דבר קבע כי לא מדובר בהפרה יסודית של החוזה, ולכן אין הצדקה לבטל אותו.

החברה-התובעת היא בעלי הקרקע שבה המסעדה, שהיא למעשה מין פונדק דרכים. את הקרקע היא רכשה בשנת 2012 מבעליה הקודמים. עוד לפני כן, בחודש מאי 2011, הנתבע שכר את המסעדה בחוזה לעשר שנים. עם רכישת הקרקע, התובעת נכנסה בנעלי המשכיר בחוזה השכירות שלו מול הנתבע.

בתביעה שהגישה בחודש מאי 2018, התובעת טענה כי הנתבע הפר את החוזה בכך שלא העביר לה המחאות עתידיות לשנת השכירות הנוכחית, שהתחילה בחודש מאי, אלא רק שילם בהעברה בנקאית על אותו חודש. משכך היא הודיעה לו על ביטול החוזה אולם הוא סירב לביטול.

הנתבע טענה כי התובעת אינה עומדת בהתחייבויות שונות כבעלת הנכס. בנוסף הוא טען כי אי מסירת המחאות עתידיות אינה ברשימת המקרים המאפשרים לה לבטל את החוזה.

במהלך הדיון בבית המשפט הנתבע הסכים והעביר לתובעת המחאות לכל השנה, בתנאי שהיא לא תשתמש בהן לצרכים אחרים, למשל לגביית תשלומים אחרים שהיא דורשת ממנו בגין שימוש בשטח נוסף מעבר לשטח המושכר.

אלא שגם לאחר מכן, התובעת המשיכה לדרוש את פינוי הנכס, בטענה שהיא זכאית לבטל את החוזה כיוון שהנתבע אמנם תיקן את ההפרה, אך רק לאחר שכבר ניתנה ארכה ונמסרה הודעת ביטול, ולכן הוא אינו יכול להחזיר הגלגל אחורנית כאשר החוזה כבר בוטל.

לא ראוי ולא צודק

אולם בניגוד לעמדת התובעת, השופט דניאל קבע כי "עיון בהוראות חוזה השכירות מעלה, כי איחור במסירת ההמחאות העתידיות אינו מהווה הפרה יסודית. מכל מקום, בשלב זה, כאשר הנתבע העביר את מלוא ההמחאות העתידיות לשנת השכירות הנוכחית, הרי שלא יהיה זה נכון, ראוי וצודק לאפשר ביטול חוזה השכירות בטענה להפרתו היסודית".

השופט התרשם שהנתבע אכן חשש ממסירת ההמחאות העתידיות לידי התובעת, וזאת לנוכח מערכת יחסים עכורה וחוסר אמון בין הצדדים. אך בשלב זה, אחרי שהנתבע העביר אותן, השופט קבע כי התעקשותה של התובעת על ביטול החוזה מהווה "עמידה בחוסר תום לב על זכות חוזית".

בהמשך השופט הוסיף כי "הרושם המתקבל הוא כי התובעת מנסה להיאחז בכל הפרה, קלה או חמורה, אשר יכולה היא להצביע עליה, ככלי להגיע לתוצאה המבוקשת על ידיה בדבר פינוי המושכר על ידי הנתבע".

כמו כן, השופט הסביר שאת עוצמת ההפרה יש לבחון על רק מכלול הנסיבות, כולל העובדה שמדובר בחוזה ארוך טווח, מה גם שמדובר באיחור שאינו כה משמעותי.

בסיכומו של דבר, השופט דחה את התביעה וקבע כי "בשעה שהנתבע העביר את ההמחאות העתידיות לידי התובעת למלוא שנת השכירות הנוכחית, במקביל לתשלום דמי השכירות במלואם, הרי שאין מקום להורות על ביטול חוזה השכירות ועל פינוי המושכר."

לא נפסקו הוצאות משפט.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.