צד ג'- ביצורית בע"מ- ע"י ב"כ עו"ד רביב רוזנברג ואח'
1.ביום 12/9/15 התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת ע"ס 47,000 ₪ ופירט בכתב התביעה את העובדות של המקרה שגרמו להגשת כתב התביעה וזאת כדלקמן:
א.התובע תושב סחנין, יליד שנת 1976, עובד בחברה לעבודות עץ ואבא לשלשה ילדים קטינים בני 9, 7 ו-8 חודשים.
ב.הנתבע הנו המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, והוא פועל מתוקף חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות התשנ"ה – 1995 לגביית חובות שונים שלא שולמו.
ג.ביום 4.11.2013 ובסביבות השעה 1:00 לפנות בוקר וכשהוא ובני משפחתו בשנתם, הגיעו לביתו של התובע חבורה של 4-5 אנשים, ובמחזה שלא מבייש את מיטב סרטי הפעולה והפשע, העירו את התובע, אשתו וילדיו הקטינים, ואת קרובי משפחתו דיירי המבנה ותושבים נוספים בשכונה, והם הזדהו כמעקלים מטעם הנתבע, המרכז לגביית קנסות ופועלים מטעמו ועבורו.
ד.אותם פקידים הפועלים מטעמו של הנתבע הודיעו לתובע כי קיים נגדו חוב כספי בגין תיק פלילי מספר 8241-08-09 וכי עליו לשלם סך של 7,074 ₪ באופן מידי וכי אחרת יבוצע עיקול במקום על המיטלטלין בביתו ויילקחו המיטלטלין מביתו של התובע וכל זאת בשעה 1:00 לפנות בוקר.
ה.התובע שהתרעם על ההתנהלות העבריינית של פקידי הנתבע, לרבות העובדה שהם הגיעו לביתו ללא שום התראה מוקדמת ובשעה 1:00 לפנות בוקר, תוך כדי השפלתו והפחדת בני משפחתו, הסביר כי הוא שילם את מלוא החוב בגין אותו תיק פלילי ואף הציג בפניהם חלק משוברי התשלום שיש בחזקתו. אותם פקידים הודיעו כי זה אינו עניינם וכי הם קיבלו הוראה לעקל את המיטלטלין בביתו וכי במידה ולא ישולם הסכום הנ"ל הם יבצעו את העיקול ויוציאו מטלטליו מביתו.
ו.התובע שהרגיש אנוס, בסערת רגשות, מבוכה וחסר כל ברירה, שילם באמצעות כרטיס האשראי את הסך של 7,074 ₪ ואותה חבורת פקידים עזבה את המקום לאחר שכאמור התקהלו מספר אנשים ושכנים.
ז.יום למחרת האירוע התקשר התובע למוקד הטלפוני של מערכת בתי המשפט ובירר אודות תשלום הקנס שהוטל עליו במסגרת ת"פ 8241-08-09, ומשם נמסר לו כי מופיע במחשב של בתי המשפט כי הוא אכן שילם את מלוא הקנס, אולם בכל זאת מופיע כי נשלחה הודעה למרכז לגביית קנסות לגביית החוב, וכי אין להם שום מידע מדוע ואיך הדבר קרה!
ח.התובע יציין כי הוא שילם את מלוא החוב בתיק הנ"ל, וכי ביצוע העיקול בביתו בשעה 1:00 בבוקר היה מעשה בריוני, רשלני וחמור ביותר מצדו של הנתבע ו/או מי מטעמו, שגרם לתובע ולבני משפחתו נזק אדיר, לרבות כאב וסבל ועוגמת נפש, וגרם להם השפלה וביזוי ופגע בהם ובכבודם בצורה בלתי ניתנת לתיאור.
2.התובע טען בתביעתו כי הנתבעת התנהגה כלפיו ברשלנות וכי במעשיה היא הפרה חובה חקוקה, הפרה חובת תום הלב ופגעה בכבודו ובשמו הטוב ופגעה בפרטיותו והתעשרה שלא כדין על חשבונו.
3.התובע תבע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכום שנגבה ע"ס 7,074 ₪ ולפצותו בסכומים המפורטים להלן:
א.סך של 10,000 ₪ בגין כאב וסבל ועוגמת נפש.
ב.סך של 10,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות.
ג.סך של 20,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב ובכבודו ובגין הוצאת לשון הרע כנגדו.
4.הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה, בין היתר, כדלקמן:
א.התיק מושא התביעה הינו קנס פלילי אשר הושת על התובע על ידי בית משפט השלום בעכו בגזר דין מיום 18.2.10 בת"פ 8241-08-09 על סך של 7,000 ₪ (להלן: "הקנס") בגזר הדין נקבע שהקנס ישלם ב-10 תשלומים שווים ורצופים מיום 1.5.10 וב-1 לכל חודש שלאחריו.
עוד נקבע בגזר הדין כי: "אי עמידה באחד התשלומים במועד, תביא לפירעון מידי של יתרת הקנס".
ב.הקנס ששולם ע"י התובע שולם בחלקו באיחור, מה שגרם לכך שהתווספה לקנס תוספת פיגורים בהתאם לסעיפים 67, 68 לחוק העונשין. כך נוצרה יתרת הקנס אשר הועברה לגבייה אצל הנתבעת.
ג.ביום 4.4.11 העבירה מזכירות בית המשפט את יתרת הקנס לגבייה באמצעות הנתבעת בהתאם להוראות חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות התשנ"ה – 1995.
ד.לתובע נשלחו דרישות בגין יתרת הקנס בהתאם לנוסחים הקבועים בתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות תשנ"ו – 1996 (להלן: "תקנות המרכז") כדקלמן:
ביום 12.6.11 נשלחה לתובע דרישה ראשונה לתשלום לכתובת A – כתובת מרשם האוכלוסין.
ביום 1.9.11 נשלחה לתובע דרישה שנייה בדואר רשום לכתובת A – כתובת מרשם האוכלוסין, וחזרה ביום 9.10.11 בחיווי "לא נדרש". כידוע חיווי זה מהווה המצאה כדין ובהתאם להלכה בפסוקה.
הדרישות נמסרו כדין ובהתאם לתקנות המרכז ובהתאם לפרק ל"ב (תקנה 489) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
בכך התקיים התנאי הקבוע בחוק המרכז, לפיו בטרם ינקטו צעדי גבייה הנתבעת תשלח ותמסור דרישות לתשלום כנוסחן בתקנות המרכז.
ה.מאחר והתובע לא הסדיר את תשלום יתרת הקנס חרף הדרישות שנשלחו לו כדין, פעלה הנתבעת לנקיטת הליכים בהתאם לסעיף 3 לחוק המרכז וסעיף 4 לפקודת המיסים (גביה), 1929 (להלן: "פקודת המסים"):
א. ביום 7.12.11 הטיל המרכז עיקול ברישום על הרכב שבבעלות התובע ומספרו
44-006-06.
ב. ביום 29.5.12 הוטל עיקול צד ג' בנק.
ג. משהתובע לא הגיב לעיקולים אלה, ביום 1.8.12 נשלחה לתובע התראה לפני עיקול פיזי.
ו.גם משהליכים אלו לא הניבו פרי והתובע לא פנה לנתבעת להסדיר את תשלום יתרת הקנס שעמד באותה עת על סך 4,502 ₪ הוציאה הרשאה ביום 3.10.13 למעלה משנה לאחר משלוח התראה לפני עיקול פיזי לתפיסת רכבו של התובע ומכירתו.
ז.הנתבעת התקשרה במרכז מספר 9/11 – "מכרז פומבי למתן שירותי עיקולים למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות והמסלול המקוצר" (להלן: "המכרז") לביצוע שירותי עיקולים עבור המרכז לגביית קנסות עם חברת "ביצורית – כל השרות לרשות בע"מ".
ח.ביום 4.11.13 הגיעו עובדי חברת ביצורית לביתו של התובע לביצוע תפיסת הרכב.
ט.במעמד תפיסת הרכב ביום 4.11.13 ניתנה הזדמנות לתובע לשלם את יתרת הקנס ואכן התובע שילם את יתרת הקנס באמצעות כרטיס אשראי. התובע שילם את יתרת הקנס בסך 4,537 ₪ וכן נדרש את הוצאות העיקול בסך של 2,537 ₪ (סה"כ שולם ע"י התובע 7,074 ₪).
י.הכספים ששולמו על ידי התובע במעמד התפיסה הביאו לסילוק החוב, סגירת התיק וביטול ההליכים.
יא.ביום 7.11.13 פנה בכתב ב"כ התובע עו"ד ויסאם גנאים וטען כי הליך התפיסה התנהל על ידי הגובים באופן בלתי חוקי ודרש השבת הכספים ששילם התובע בעת הליך התפיסה בטענה שהקנס שולם במועד.
יב.הנתבעת בדקה את טענות התובע ודחתה אותם, ובין היתר השיבה כי עובדי חברת ביצורית הם עובדי קבלן חיצוני המבצעים את עבודת תפיסת הרכבים על פי נהלים מחייבים, היחסים שבין הנתבעת לבין חברת ביצורית הם קשר חוזי קבלני ושאין הנתבעת נושאת ו/או יכולה לשאת באחריות במקרה של מעשים פסולים (המוכחשים מכל וכל) שבוצעו על ידי מי מעובדי חברת ביצורית.
יג.מוכחש כל האמור בסעיף 3 לכתב התביעה. הנתבעת תחזור על טענותיה כי ביצוע התפיסה בוצע ע"י חברת ביצורת ולפי דו"ח על עיקול מיטלטלין, הליך התפיסה בוצע ביום 4.11.13 בשעה 01:00 בסחנין על ידי גובים מטעם החברה ולאחר שהגובים הזדהו בפני התובע והסבירו לו מטרת ההליך וביקורם ומשהתובע לא הציג בפניהם קבלות אודות תשלום יתרת הקנס, אפשרו לתובע לשלם את יתרת חוב הקנס והוצאות התפיסה.
יד.הנתבעת תטען כי השליטה והאחריות הבלעדית לאופן ביצוע תפיסת הרכב היתה של חברת ביצורית ו/או שלוחיה, אשר ביצעו את תפיסת הרכב ביום 4.11.13. הנתבעת מגישה בד בבד עם כתב הגנה זה הודעת צד שלישי כנגד ביצורית.
5.הנתבעת טענה גם כי במקרה זה היא פעלה באופן מידתי ובזהירות המרבית וכרשות מנהלית סבירה וזאת על מנת להגשים את האינטרס הציבורי של גביית החוב וכי הליך עיקול הרכב נעשה לאחר ביצוע הליכי צד ג' שלא הביאו לפירעון החוב והיא פעלה מכח הסמכה מפורשת של חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק המרכז") ומכח פקודת המסים (גביה) (להלן: "פקודת הגביה").
לחילופין נטען ע"י הנתבעת כי התובע תרם באשמו המלא והבלעדי וברשלנותו המלאה לאירוע הנטען בכך שלא קיים את פסק הדין שניתן נגדו בתיק הפלילי כלשונו ולא שילם את החיובים על פיו במועדם ולא פעל כאדם סביר.
6.הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד ביצורית – כל השרות לרשות בע"מ (להלן: "חברת ביצורית") להיותה הקבלן המבצע אשר ביצע את תפיסת הרכב אצל התובע ביום 4/11/13 בשעה 01:00 ונטען כי חברת ביצורית אחראית לנזקי התובע שנתבעו וכי עליה לשפות את הנתבעת ו/או לפצותה ו/או להשתתף עמה בכל סכום שתחויב בו.
7.חברת ביצורית הגישה כתב הגנה להודעת צד ג' וטענה , בין היתר, כדלקמן:
א.חברת ביצורית אינה נושאת באחריות לכל מעשיה או מחדליה של הנתבעת שנטענו ע"י התובע שהיו לפני קבלת הצו לביצועה.
ב.בכל הנוגע להליך העיקול נשוא התביעה היא שמשה כשלוחה של הנתבעת.
ג.חברת ביצורית ועובדיה פעלו כדין ועל פי תעודות בעל תפקיד וכתבי הרשאה חוקיים שנמסרו להם ועפ"י הנחיות ונתונים שהוצגו בפניהם ע"י הנתבעת וכי פעולותיה היו סבירות, תקינות ומידתיות.
ד.התובע מעלה טענות בעלמא בדבר "התנהלות עבריינית" (סעיף 5 לכתב התביעה) ביצוע ההליך נשוא התביעה "תוך פגיעה בו ובכבודו ותוך הפחדה ובריונות" (סעיף 14 לכתב התביעה) "מעשה חריג אשר מהווה פגיעה בשמו הטוב של התובע ומהווה לשון הרע" וזאת תוך פגיעה בפרטיותו של התובע.
ה.על כן, ביום 3.10.13 נמסר לידי הצד השלישי כתב הרשאה לתפוס ולמכור את מיטלטלי החייב (לרבות כלי רכב) מר אבו סאלח קאסם, נושא ת.ז. ********* מסכנין במסגרתו צוין כי במידה ולא ישולם חובו הנקוב בצו ההרשאה בצירוף הוצאות ההליך, מוסמך גובה המס לגבות את החוב בדרך של תפיסת המיטלטלין לרבות כלי הרכב של החייב.
ו.טרם ביצוע ההליך נשוא התביעה הגיעו עובדי הצד השלישי ליישובו של החייב מספר פעמים ונעשו ניסיונות לאיתור רכבו במועדים שונים, מאחר וניסיונות אלו לא צלחו, הוחלט על ביצוע ההליך בשעות הלילה.
ז.ביום 4.11.13 ולאחר שננקטו פעולות לצורך איתור ביתו של החייב הגיע גובה המס בעל התפקיד מר עידו עמית מ.ר. 1618 בלוויית הפקיד המתלווה מר מדחת דאהר ונהג הגרר מר ואיל שלבי לביתו של החייב לשם ביצוע כתב ההרשאה.
ח.בהתאם להנחיות הנתבעת עם הגעת בעל התפקיד לכתובתו של החייב יש לפנות אל ביתו של החייב ולעדכן אותו ו/או את מי מבני משפחתו המצויים בנכס בדבר ביצוע ההליך.
ט.טרם הספיקו בעל התפקיד והמתלווים אליו לדפוק על דלת ביתו של החייב למשמע קולות הגרר ורכביהם של בעל התפקיד והמתלווים אליו, יצא לקראתם החייב מביתו.
י.עם פגישתם עם החייב הזדהו בפניו והציגו את מטרת בואם, זיהו את החייב באמצעות תעודת זהות והציעו לו להימנע מביצוע כתב ההרשאה ולהסדיר את חובו.
יא.לאחר דין ודברים ומאחר שלא היו בידי החייב אסמכתאות המעידות על הסדרת מלוא חובו, נדרש החייב להסדיר את חובו כמפורט בכתב ההרשאה והוסבר לו כי ככל שלא יעשה כן, יגבה חובו בדרך של תפיסת רכבו, עיקולו ומכירתו.
יב.לשמע דברים אלו, נאות החייב לשלם את חובו ואת הוצאות האכיפה בגין ההליכים שננקטו כנגדו, בסך כולל של 7,074 ₪.
יג.חרף טענותיו של התובע בתביעתו, הרי שבמקום לא היתה כל התקהלות, ולמעשה ההליך התבצע בנוכחות התובע ובני משפחתו בלבד.
יד.הלכה למעשה, ההליך התבצע באופן מקצועי, אחראי וללא כל התלהמות, התרשלות, פגיעה בפרטיותו ו/או בשמו הטוב של התובע ופעולותיה של הנתבעת ובעל התפקיד מטעמה, היו בהתאם להוראות החוק והנחיות הנתבעת.
טו.יודגש, כי בעלי התפקיד מונחים לתאר כל התרחשות ו/או אמירה חריגה על גבי דו"ח העיקול. בחינת דו"ח העיקול בענייננו מעידה כי ההליך התנהל על מי מנוחות ללא דרמות ו/או התרחשות חריגה.
טז.טענותיו של התובע באשר לרשלנות בגין ביצוע ההליך בשעה 1:00 לפנות בוקר, דינה לדחייה, שכן אין כל מניעה חוקית לביצוע הליך מסוג זה בשעות הלילה.
יז.בנסיבות שתוארו לעיל, תטען הצד השלישי כי התנהלותו של בעל התפקיד היתה תקינה ועלתה בקנה אחד עם הוראות החוק והנחיות הנתבעת אשר קבעה כי יש לבצע כנגד התובע הליך מסוג עיקול ותפיסת רכב.
דיון והכרעה:
הרחבת חזית כן או לא ומשמעותה:
8.חשוב לציין ולהדגיש כי התובע לא ציין בכתב תביעתו שלא הוטל עליו קנס בסך 7,000 ₪ במסגרת תיק פלילי 8241-08-09 שהתנהל נגדו ונגד 7 נאשמים נוספים בפני כב' השופט הבכיר רחמים צמח בגוף גזר הדין מיום 18/2/10 (להלן: "פסק הדין הפלילי").
9.לא רק זו, אף התובע בעצמו טען בתביעתו כי הוא ואשתו שילמו את הקנס שהוטל עליו עפ"י פסק הדין הפלילי בסך 7,000 ₪ וצירפו לכתב התביעה קבלות המעידות על כך.
10.הנתבעת בעצמה צרפה לכתב הגנתה העתק מפסק הדין הפלילי וזאת לצורך הוכחת טענותיה שהתובע לא עמד במועדי התשלום שנקבעו בפסק הדין הפלילי.
11.עיון בפרוטוקול שהתנהל בתיק הפלילי ובפסק הדין הפלילי מעלה 2 עובדות חשובות:
א.במסגרת ההליך הפלילי הצדדים הגיעו ביניהם להסדר טיעון לפיו, בין היתר, כל אחד מהנאשמים באותו תיק (כולל התובע) ישלם קנס בסך 7,000 ₪.
ב.בגוף גזר הדין כב' השופט הבכיר צמח הטיל קנס על כל אחד מהנאשמים 7, 5, 1 ע"ס 7,000 ₪ בנוסף לעונשים נוספים, לעומת זאת הוא הטיל על הנאשמים 6, 3, 2 כאשר התובע הוא נאשם 3, עונשי מאסר ומשום מה לא הטיל עליהם קנס בסך 7,000 ₪.
12.בית משפט זה סבור שהדבר נעשה בהיסח דעת מאחר ובגוף פסק הדין הפלילי צוין שבית המשפט מכבד את הסדר הטיעון ובמקביל אין מחלוקת שהתובע בעצמו אף שילם סך 7,000 ₪ בתשלומים אם כי לא עמד במועדים שנקבעו לכך אשר היו אמורים לחול על כל הנאשמים כולל התובע.
13.מאחר ופסק הדין הפלילי הוגש דווקא ע"י הנתבעת על מנת לתמוך בטענותיה, הרי התובע רשאי להסתמך על אותו מסמך ואין לראות בהסתמכות זו כהרחבת חזית אסורה.
14.למקרים כגון אלה, באה הוראת סעיף 5(א) לחוק המרכז אשר קבעה:
"סבר מנהל המרכז שהחלטה לעניין תשלום חוב, או חלק ממנו, טעונה הבהרה לשם ביצועה, רשאי הוא מי שהוא הסמיך לפנות בכתב לבית המשפט או לגוף שנתן את ההחלטה, לפי העניין, כדי לקבל הבהרה, אין בפניה זו כדי לעכב את ביצועו של אותו חלק של ההחלטה שלא התבקשה לגביו הבהרה".
מעדות נציג המרכז עולה כי לא היתה פניה מטעם מנהל המרכז בהתאם להוראת סעיף 5(א) הנ"ל, דבר המהווה התרשלות בפני עצמה.
15.קיים קושי רב בפני בימ"ש זה להכריע בתביעה כפי שהוגשה על סמך "הגילוי" שהתברר לאחר הגשת כתבי הטענות ובמהלך הדיון.
הכרעה כזו מחייבת בית משפט זה להתערב בתוכן פסק הדין הפלילי וליצוק בו תוכן שלא נמצא בו או לפחות לתת לו פרשנות לכאן או לכאן ואין זה מתפקידו.
ציינתי, אמנם, שכנראה נפלה טעות בפסק הדין הפלילי שנעשתה בהיסח דעת, אולם, קיים מרחק רב בין סברה כזו לבין התערבות של ממש בתוכן פסק הדין הפלילי.
16.ברור כי במידה ובימ"ש זה ייקח לידיו סמכות שאינה שלו ויחליט שפסק הדין הפלילי אינו כולל מטלת קנס כנגד התובע, משמעות הדבר שכל הפעולות שנעשו ע"י הנתבעת נעשו שלא כדין ודינם בטלות.
לעומת זאת, במידה ויוחלט שאכן הוטל קנס על התובע כמוהו כמו יתר הנאשמים בתיק הפלילי ויוחלט שהקנס לא שולם במועדו, ביהמ"ש אמור להכריע בשאלה אם הפעולות שנעשו ע"י המרכז, נעשו כדין, אם לאו.
17.מאחר וביהמ"ש הגיע לכלל החלטה שפעולות הנתבעת כפי שנעשו וכמתואר ע"י התובע בתביעה נעשו שלא כדין, או לפחות שלא כראוי ודינם להתבטל, אני מוצא את עצמי פטור מלהכריע בשאלה אם הוטל קנס על התובע במסגרת התיק הפלילי, אם לאו, ומשאיר מלאכה זו לביהמ"ש אשר נתן את פסק הדין הפלילי, במידה ומי מהצדדים יחליט לפנות אליו.
דרישת החוב מהתובע בטרם נקיטת פעולות מבצעיות:
18.הוראת סעיף 5(א) לחוק המרכז קובעת כדלקמן:
(א): "לא יינקטו הליכים לגביית החוב לפי חוק זה בטרם תישלח לחייב דרישה לתשלום החוב ובה יצוין המועד שבו על החייב לשלם את החוב; לא שילם את החוב, תישלח לו דרישה נוספת שתומצא בדרך הקבועה בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (בסעיף זה – דרישת תשלום נוספת)"
(ב): ......
(ג): מצא מנהל המרכז שלא ניתן לבצע המצאה של דרישת תשלום נוספת לחייב, רשאי הוא לפנות לרשם לענייני מרכז בבקשה להורות על ביצוע תחליף המצאה של דרישת התשלום הנוספת כאמור בסימן ד' בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש בכתב ויצורף לה תצהיר לשם אימות הסיבה המונעת את ביצוע ההמצאה".
הוראות אלה קובעות את הפעולות שעל מנהל המרכז לבצע בטרם נקיטת הליכים לגביית החוב לפי חוק המרכז והן:
א.תישלח לחייב דרישה לתשלום החוב ובה יצוין המועד שבו על החייב לשלם את החוב.
במקרה שבפנינו מר אלחנן הצהיר כי ביום 12/6/11 נשלחה לתובע דרישה.
מר אלחנן לא צירף העתק מהדרישה והעיד שאין ברשותו העתק ממנה!
ראוי הוא שהמרכז ישמור תחת ידיו העתק של הדרישה הנ"ל על מנת להוכיח כי הוא עונה על דרישת החוק ונקוב בה סכום החוב ומועד תשלומו.
ב.במידה והחוב לא ישולם לאחר שליחת הדרישה הראשונה, תישלח לחייב דרישה נוספת "שתומצא" לו.
במקרה שבפנינו, נטען ע"י מר אלחנן שנשלחה לתובע דרישה נוספת ביום 1/9/11 שהוחזרה ע"י רשות הדואר מהנימוק "לא נדרש" ממנו ניתן ללמוד שלא צויין מס' ת.ז. של התובע על האישור, שוב, מר אלחנן לא צירף לתצהירו העתק מהדרישה הנוספת שאינה בחזקתו.
על אף העובדה שהדרישה הנוספת הוחזרה ע"י רשות הדואר מהנימוק "לא נדרש" הנתבעת הסתפקה בכך והתייחסה להמצאה כהמצאה מלאה ואף לא ראתה לנכון למצוא דרך אחרת לביצוע המצאת הדרישה הנוספת כמו במסירה אישית ואף לא ביקשה תחליף המצאה, כפי שמאפשר חוק המרכז.
19.בלי להכריע בשאלה אם הדרישה הנוספת הומצאה לתובע אם לאו, ואם החזרתה "כלא נדרש" מהווה המצאה כדין, אם לאו, ביהמ"ש מצפה מהנתבעת (מדינת ישראל – מרכז הגביה) דווקא להחמיר עם עצמה ולדאוג לביצוע המצאה באופן מלא ולא להסתפק בהחזרתה "כלא נדרש".
גם המחוקק מצפה מהמדינה לפעול כאמור וזאת בהתאם להוראת סעיף 5(ג) לחוק המרכז.
20.אשר על כן, ביהמ"ש קובע שמרכז הגביה לא פעל כראוי בעניינו של התובע, עת הורה על נקיטת הליכים לגביית החוב.
21.זאת בנוסף לאחריות המרכז לפעולות מבצעי העיקול, כפי שיקבע בהמשך.
פעולות הגביה שנעשו ע"י חברת ביצורית:
22.ביהמ"ש נותן אימון מלא בגרסת התובע בכל הקשור לתיאור השתלשלות העניינים שהיתה ביום 4/11/13 החל משעה 01:00.
23.כתב ההרשאה שנמסר לחברת ביצורית ע"י מנהל המרכז התייחס לתפיסת ומכירת מיטלטלין של התובע בו רשום: "לידיעת החייב" מטלטלין לרבות כלי רכב".
טענות הנתבעת וחברת ביצורית אשר לפיהן המעקלים נתבקשו לעקל ולתפוס את הרכב ולא לעקל מיטלטלין מבית התובע אינן נכונות.
דו"ח העיקול שנערך לאחר ביצוע פעולת הגביה מתייחס לעיקול מיטלטלין ועורך הדו"ח אף לא ציין בדו"ח שהמטרה היתה לעקל ולתפוס את הרכב של התובע, בנוסף, בדו"ח המעקל למדור העיקולים צוין מס' רכב שנתפס: 27-596-17 שהוא אינו הרכב שנרשם עליו עיקול לטענת הנתבע שהוא: 44-006-06.
24.סכום החוב עפ"י כתב ההרשאה היה ע"ס 4,502 ₪ ולא נמסר כל הסבר מדוע המעקלים גבו מהתובע סך של 7,044 ₪ כאשר לא נתפס רכב ולא הוצאו מיטלטלין!
25.ביהמ"ש אינו נותן אימון בהצהרתו של מר עידו עמית בסעיף 21 לתצהירו אשר לפיה:
"טרם ביצוע ההליך נשוא התביעה, הגעתי בלווית מתלווה, ליישובו של החייב מספר פעמים ונעשו ניסיונות לאיתור רכבו במועדים שונים, ומאחר וניסיונות אלה לא צלחו, הוחלט על ביצוע הליך בשעות הלילה".
מר עמית בעדותו העיד כי אין בידיו כל תרשומת על הפעולות שנעשו לפני אותו לילה. הוא אף לא זכר את המבנה שבו מתגורר התובע.
מר עמית העיד כי נעשו מספר ניסיונות לאיתור הרכב שלא צלחו, אולם, לא ברור מדוע הוא לא ניסה לבצע עיקול מיטלטלין בבית התובע בשעות היום המקובלות וכל יהבו היה לתפוס את הרכב כאשר סכום החוב עפ"י כתב ההרשאה הינה ע"ס 4,502 ₪ בלבד.
מר עמית העיד שהתובע ואשתו ואחיו יצאו החוצה מביתם למשמע הרעשים של הגרר. מר עמית העיד כי חסמו את הרכב ונכנסו לחצר ביתו של התובע ועשו רעש והם ירדו.
אם לא היו יורדים, היו דופקים בדלת כדי לדרוש את החוב, ולא לקחת את הרכב.
גרסה זו אינה אמינה כלל, הרי מדובר במבנה גדול הכולל כ-6 יחידות דיור ולא נמסר כל הסבר מדוע מבין כל הדיירים של המבנה ירדו התובע ואשתו ואחיו ולא אף אדם אחר, כפי שהעיד מר עמית!!!
מר עמית אף העיד כי לפי הנוהל אפשר לתפוס רכבים כל הזמן ולא רק בשעות היום!!!
26.מר עמית צירף לתצהירו העתק של "נהלי בעלי תפקיד" של רשות האכיפה והגביה אשר לפיו:
א.הליכים מבצעים על ידי בעלי תפקיד יתבצעו בין השעות 07:00-22:00 זולת אם היתר הצו אחרת ו/או שההליך החל קודם ונמשך מעבר לשעות הללו (מה שלא התקיים במקרה שבפנינו).
ב.על אף האמור לעיל החריג לכך הוא הליך תפיסת רכבים אותו מאושר לבצע בכל שעות היממה ובלבד שתפיסת רכבים תבוצע לאחר השעה 22:00 רק אם נעשו לפחות שני נסיונות לביצוע התפיסה, בין השעות 07:00-22:00 (בעל התפקיד יבצע רישום פנימי של ניסיונות התפיסה) (ההדגשה במקור – נ. מוראני).
27.במקרה שבפנינו, לא הוכח כי נעשו לפחות שני ניסיונות לביצוע תפיסת הרכב בין השעות 07:00-22:00.
ביהמ"ש אינו מאמין לעדותו של מר עמית בעניין זה ואף לא הוצג כל רישום פנימי על ניסיונות התפיסה.
28.גם אם הנוהל לא אוסר על הנתבעת לבצע עיקול בבתי החייבים בשעה 01:00, הרי מימוש זכותה של הנתבעת צריך להתבצע בסבירות ובהגינות.
מדובר במדינה מול אזרח פשוט וחובתה של המדינה לפעול כלפי אזרחיה בהגינות וברגישות ולא באופן דורסני ובלתי סביר.
29.ביהמ"ש מאמין לעדות התובע שהמעקלים דפקו על דלת ביתו בשעה 01:00 ונכנסו לתוכו וביקשו לבצע פעולת עיקול מיטלטלין פעולה שאילצה את התובע לשלם את הסכום שנדרש ממנו.
30.לאור כל האמור, ביהמ"ש קובע שההליכים שננקטו בוצעו באופן בלתי חוקי ולכל הפחות באופן בלתי סביר ובלתי ראוי ולא הוגן ודינם בטלות.
31.לאור קביעתי הנ"ל איני מוצא צורך לדון בטענות התובע שהנתבעת התנהגה אליו ברשלנות, תוך הפרת חובות חקוקות, שלא בתום לב, תוך פגיעה בכבודו ובשמו הטוב ופגיעה בפרטיותו תוך עשיית עושר שלא במשפט.
32.התוצאה של קביעתי כאמור בסעיף 30 לעיל, יש להורות על השבת הסכום שנגבה מהתובע בדרך המתוארת ולפסוק לו פיצוי הולם לנסיבות העניין, תוך התחשבות שהוא לא עמד בתשלומים, שהוא סבר שהושתו עליו, במועדיהם.
33.לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן:
א.להשיב לתובע הסכום ששולם בסך 7,074 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 4/11/13 ועד למועד התשלום בפועל.
ב.פיצוי בגין הפעולות שננקטו נגדו והנזקים שנגרמו לו בסך 10,000 ₪, וזאת על דרך האומדנה תוך התחשבות בנסיבות המקרה.
ג.אגרות משפט ששולמו בסך 1,176 ₪.
ד.שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.
הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת העתק מפסק דין זה לידי ב"כ הנתבעת שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
דיון והכרעה בהודעת צד ג':
34.במידה וחברת ביצורית היתה מבצעת את פעולת העיקול כראוי ובזמן סביר ולא בשעה 01:00, יתכן שתביעה זו לא היתה באה לעולם.
35.מצד שני, נקבע שגם הנתבעת התרשלה בהתנהגותה כלפי התובע עוד לפני העברת כתב ההרשאה לביצוע העיקול לחברת ביצורית.
36.לפיכך, אני מקבל את הודעת צד ג' באופן חלקי ומחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת בחלק מהסכומים שנפסקו נגדה וזאת כדלקמן:
א.סך של 2,572 ₪ (7,074-4,502) שגבתה חברת ביצורית מהתובע מעבר לסכום החוב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4/3/13 ועד התשלום המלא בפועל.
ב.70% מהסכומים שחויבה הנתבעת לשלם לתובע לפי סעיפים 33(ב), 33(ג), 33(ד) של פסק הדין.
הסכומים הנ"ל ישולמו לנתבעת ע"י חברת ביצורית תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לידי ב"כ צד ג', שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1-ת/2, נ/1 בתיק.
ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ח, 27 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
