לחמן נ' מועדון הכדורגל ראשון לציון ואח'

בפנינו תביעתו של מר אייל לחמן ששימש כמאמן כדורגל לתשלום הפרשי שכר עבודה ותנאים נלווים מכלל הנתבעים, לרבות מכוח עילת הרמת מסך. רקע ותמצות העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל התשתית הראייתית שהונחה בפנינו

• התובע, מר אייל לחמן (להלן: התובע או מר לחמן), מאמן כדורגל במקצועו, החל לאמן בקבוצת הכדורגל "הפועל ראשון לציון" בשנת 2012 ולאחר הפסקה חזר לאמן שם וחתם על הסכם חדש ביום 1.7.13.

• הנתבע 1, מועדון הכדורגל הפועל ראשון לציון (להלן: הנתבע 1 או המועדון) הוא מועדון כדורגל שחתם ביום 1.7.13 על הסכם מאמנים עם התובע.

• הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת 2 או העמותה) הינה עמותה ששילמה לתובע את שכרו והוציאה לו תלושי שכר.

• הנתבעים 3 ו4, מר רביב ספיר ומר רון חדד, (להלן: הנתבעים 3 ו-4) הם חברים בעמותה.

• ביום 1.7.13 נחתם בין התובע לנתבע 1 הסכם מאמנים לעונת 2013/14 בהסכם זה צוין כי ההסכם נערך לעונת המשחקים 2013/14 מיום 1.7.13 ועד ליום 31.5.14. בסעיף 2 להסכם זה צוין כי: "הצדדים מצהירים בזאת שהסכם זה נערך בכפיפות להוראות תקנון בקרה תקציבית של ההתאחדות (להלן: "התקנון") ובכפיפות ליתר תקנוני ההתאחדות. ב. הצדדים מצהירים בזאת כי כל הוראה מהוראות סעיף 8 להסכם זה אשר תעמוד בסתירה להוראות התקנון ו/או להוראות אחרות של הסכם זה ו/או תחרוג מהוראות התקנון, תיחשב כבטלה ומבוטלת". כמו כן סוכם בסעיף 6 להסכם כי שכרו החודשי של התובע יעמוד ע"ס 27,916 ₪ ובנוסף ישולם לו הוצאות רכב ודלק. כמו כן צוין בסעיף 8 להסכם כי: "המאמן יזכה לאותם תנאים בעונות 2014/15 כאשר למאמן יתקיים חוזה כנ"ל לעונת המשחקים הבאה 2014/15" בסעיף 10 להסכם זה הוסכם כי: "להסכם זה יהיה תוקף מחייב בין הצדדים אך ורק לאחר שיוגש לרשות לבקרת תקציבים של ההתאחדות (להלן: "הרשות") ויאושר על ידה. ב. הצדדים רשאים לבטל הסכם זה לפני תום תקופת תקפו ובלבד שהביטול ייעשה בהסכמה הדדית ויקבל אישור יו"ר האיגוד...." (ר' נספח 1 לתצהיר הנתבעים).

• ביום 18.11.13 הוציא התובע מייל למנכ"ל הנתבעת 2: "הנני מביע בזאת את הסכמתי לקבל את המשכורות שחייבים לי, לא לפני 10/12/13" (ר' נספח 5 לתצהיר הנתבעים).

• ביום 20.11.13 נשלח לתובע מהנתבע 1 חתום על ידי מר רון חדד מכתב הפסקת התקשרות: "בהמשך לפגישתינו וכי שהובהר לך, לאור המצב הקשה בטבלה אליו נקלענו הקבוצה בהדרכתך, נבצר מאיתנו להמתין יותר ואנו נאלצים להפסיק את ההתקשרות עימך. בזמן הקרוב נקבע פגישה כדי להסדיר את כל עניינך הכספיים" (ר' נספח 3 לתצהיר התובע).

• הצדדים ניהלו מו"מ כדי להגיע להסכמות וביום 24.2.14 שלח ב"כ התובע מכתב למר ספיר ושם שוקפו ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בזמנו, קרי תשלום הפרשי שכר לעונת 2013-14 וכן תשלום חודשיים לעונת 2014-15, לרבות תשלום רכב ודלק ודרישה לתשלום בהתאם להסכמות אלו (ר' נספח 4 לתצהיר התובע).

• ביום 16.6.14 פנה מועדון הכדורגל הפועל ראשל"צ לתובע באמצעות ב"כ ודרש לצורך ביצוע התשלום בהתאם להסכמות אליהם הגיעו הצדדים, אישור רו"ח על כל הכנסות התובע החל מ11/13 ועד 5/14 וזאת כדי לערוך גמר חשבון על התקופה מיום הפסקת עבודת התובע במועדון ועד תום עונת המשחקים 13/14. לאחר מכן הייתה תכתובת ענפה בין ב"כ הצדדים בנדון (ר' נפסחים 6 לתצהיר התובע).

• כמו כן בין התובע למר ספיר היתה תכתובת מיילים ענפה בכל הנוגע לתשלום כספים לתובע (ר' נספחי 7 לתצהיר התובע). הצדדים לא הגיעו להסכמות ומכאן התביעה הנדונה.

• התובע חתם ביום 24.1.14 על הסכם מאמנים עם קבוצת הפועל אשקלון לעונת 2012/13 למספר חודשים (ר' נספח 2 לתצהירו).

• לאחר הגשת התביעה ביום 18.6.14 פנה הנתבע 1 לתובע באמצעות ב"כ במכתב בו צוין: "כידוע עונת המשחקים לעונת 14/15 מתחילה בחודש 7/14. הריני להציע לך תפקיד MANAGER (מנג'ר) לעונת המשחקים 2014/15 במועדון הכדורגל הפועל ראשון לציון. נבקש לציין כי תנאי השכר ישמרו כפי שהיו בעונת המשחקים 1314..." (ר/ נ/2).

  טענות הצדדים

• לטענת התובע הנתבעת 2 הינה עמותה מייסודם של הנתבעים 3-4 והיא מפעילה פורמאלית את הנתבע 1. לטענתו הנתבעים 3-4 הם אלו שפנו אליו בהצעה לאמן את קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון והם אלו שהתחייבו אישית כלפיו לתשלום שכר עבודתו וזכויותיו והם היו הרוח החיה מאחורי מועדון הכדורגל אשר הופעל על ידיהם והם אלו שלאחר פיטוריו התחייבו אישית לשלם לו את כל המגיע לו והגיעו עימו לסיכום בנוגע לתנאי עזיבתו והם שהציעו לו להיות מועסק פיקטיבית בחברת א. דויס בבעלות הנתבע 3, דרכה ישלמו לו את הסכומים המגיעים לו בגין תקופת העסקתו כמאמן הפועל ראשון לציון. לטענת התובע הנתבעים 3-4 חבים באופן אישי לכלל עילות תביעתו, הם אלה שהחתימו אותו על הסכם עבודה מול גורם שאינו אישיות משפטית (הנתבע 1) תוך התחייבות אישית לעמוד במחויבויות כלפיו.

  עוד טוען התובע כי נחתם עימו הסכם העסקה לשתי עונות וזאת באישור הרשות לבקרת תקציבים ולכן תובע שכר עבודה לשתי עונות הואיל ומדובר בחוזה לתקופה קצובה וזאת בקיזוז השכר שקיבל מהפועל אשקלון בסך של 44,000 ₪. עוד טוען התובע כי שכר עבודתו הולן וכי בחודשים יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר ונובמבר לא קיבל שכר כלל וקיבל סך של 30,000 ₪ רק בחודש נובמבר וכן סך של 87,000 ₪ שולם לו רק בחודש דצמבר 13 משכך זכאי לפיצויי הלנה. עוד טוען התובע כי לא קיבל את תלושי השכר באופן סדיר. לטענת התובע זומן הוא במחצית השנייה של חודש 11/13 לשיחה במהלכה הודע לו על פיטוריו לאלתר מעבודתו ורק לאחר דרישתו לקבל מכתב פיטורים נמסר לו המכתב ביום 20.11.13. עוד טוען התובע כי ברקע ההתקשרות עמדה ידידות וחברות בינו לבין מר ספיר. חרף האמור במסגרת ניהול המו"מ ועד לחתימה על ההסכם לא הוזכרה העמותה, הנתבעת 2.

• נוכח האמור התובע תובע הפרשי שכר לשתי העונות בקיזוז השכר שקיבל במסגרת עבודתו בהפועל אשקלון, הפרשי שווי רכב ודלק , פיצויי פיטורים והלנת שכר.

  התובע תובע את רכיבי תביעתו מכלל הנתבעים. לטענתו רק לאחר תחילת העסקתו נוכח לדעת כי הנתבעת 2 משלמת את שכרו ולטענתו כל פעילותה הכספית של הנתבעת 2 נוהלה על ידי מנהלת הכספים של חברת א. דוידס חברה שבבעלות הנתבע 3. מעבר לאמור לטענת התובע יש להרים את המסך ולחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי .

• מנגד לטענת הנתבעים, הנתבע 1, הינו מועדון כדורגל שנוהל באמצעות הנתבעת 2 שהינה עמותה שהפעילה את המועדון. מדובר בקבוצת כדורגל רשמית ולכן היא כפופה למוסדות ההתאחדות לכדורגל בישראל אשר אמונה על ענף הכדורגל בישראל ופועלת מכוח הוראות חוק הספורט, תשמ"ח- 1988 (להלן: חוק הספורט). במסגרת חוק הספורט נקבעו הוראות בדבר סמכות ההתאחדויות ואיגודים להתקין תקנונים, אשר יסדירו את הניהול התקין של הענף ויחייבו את אגודות הספורט. במסגרת זו ובהתאם להוראות תקנון ההתאחדות המחייבות את כלל קבוצות הכדורגל המקצועני בישראל, נחתם הסכם על גבי טופס סטנדרטי - טופס הסכם מאמנים לעונת 2013/14 של ההתאחדות לכדורגל בישראל ואשר נוסח על ידה בין התובע לבין הנתבע 1 שהינו מועדון הכדורגל "הפועל ראשון לציון". הנתבעים טוענים כי בספורט ובענף הכדורגל בפרט, מקובל שה"מועדון" אינו אישיות משפטית אלא כינוי והמועדון מופעל באמצעות גוף משפטי- עמותה שאינה למטרות רווח. העמותה, הנתבעת 2 היא שמקבלת את התקצוב והכספים לצורך פעילות הקבוצה, היא הגוף המשפטי היחיד שפעיל בניהול הקבוצה והיא המעסיקה בפועל של המאמן והיא בלבד עומדת מאחורי התחייבויות הקבוצה הכלכליות והמשפטיות. העמותה פעילה ורשומה כדין, כל תשלומי השכר, תלושי השכר והניהול השוטף של הקבוצה מתבצעים באמצעותה. חברי העמותה הפעילים במועדון תחת העמותה אינה מועסקים בעמותה, וכך הנתבעים 3-4 לא היו מועסקים בעמותה הואיל והם פעילים במועדון בהתנדבות מלאה וללא קבלת שכר. משכך הנתבעים 3-4 אינם מעסיקים של התובע והכנסתם לתביעה נובעת ממניעים פסולים ובניגוד לדין, רק כדי ליצור לחץ. לטענת הנתבעים התובע מודע נוכח ניסיון העבר שלו לאופן ההתקשרות ולהוראות תקנון ההתאחדות ויודע כי אין כל עילה לחייב את הנתבעים 3-4 באופן אישי, כפי שמנסה הוא לעשות בחוסר תום לב.

• לטענת הנתבעים ההסכם שנחתם עם התובע הינו הסכם סטנדרטי של ההתאחדות לכדורגל בישראל בין קבוצת הכדורגל ובין תפקיד מאמן כפי שמוגדר בתקנות ההתאחדות. מדובר בהסכם לתקופה קצובה מיום 1.7.13 ועד ליום 31.5.14. בהסכם נקבע כי בתמורה לכל התחייבויות של המאמן מתחייבת הקבוצה באמצעות העמותה בתקופת ההסכם לשלם למאמן סך של 27,916 ₪ ברוטו לחודש וסכום זה כולל את רכיבי השכר כמו פנסיה, פיצויים הבראה וחופשה, בתוספת הוצאות בסך של 4,000 ₪ לחודש עבור השתתפות בשווי רכב וסך של 3,000 ₪ עבור השתתפות בעלות דלק לצרכי העבודה. לטענת הנתבעים ההסכם עם התובע היה רק עד ליום 31.5.14 וכי לאחר חתימת ההסכם הוסיף התובע על דעתו בכתב ידו ועם חתימתו היחידה על ידי השלמה להסכם שהוספה על ידו כי יזכה לאותם תנאים בעונת 2014/15. אולם אין בכך כדי לחייב מראש את הקבוצה להתחייבות זו, לעונה נוספת. הקבוצה לא חתמה על התוספת הנ"ל ולא אישרה זאת לא מראש ולא בדיעבד ורק הקבוצה היא המוסמכת לחייב את עצמה ולא חתימת התובע או הבקרה התקציבית. לטענת הנתבעים גם התובע מודע לכך שההסכם מראש לא כלל את העונה 14/15 והוא טוען רק להפרה צפויה , טענה המוכחשת מכל וכל. מעבר לאמור לטענת הנתבעים הוצע לתובע עבודה בקבוצה בעונה 2014/15 כמאמן על, אולם התובע סרב להצעה ודחה אותה הגם שדובר היה בתנאי העסקה זהים ולא פעל להקטנת נזקיו. מעבר לאמור, לטענת הנתבעים בכל מקרה תשלומי דלק ורכב נועדו לצרכי העבודה בפועל ולכן אין הוא זכאי להם בכל מקרה, משאין חולק כי לא עבד לאחר פיטוריו. עוד טוענים הנתבעים כי ככל שתתקבל תביעתו של התובע יש לקזז גם רכיב דמי אבטלה שיכול היה לקבל, ורכיבים נוספים מכוח חובתו להקטין את נזקיו ומכוח דוקטרינת האשם התורם.

• בכל הנוגע לרכיב פיצוי הפיטורים לטענת הנתבעים אין הוא זכאי לרכיב זה הואיל והשכר שנקבע בהסכם עבודתו כלל בתוכו גם את רכיב פיצויי הפיטורים והתובע נתן את הסכמתו המפורשת מראש ולכן בהתאם לסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בנוסף. מעבר לאמור, הוצע לתובע לשחרר את כספי הפיצויים שנצברו בקופת הפיצויים על שמו אולם התובע סרב להצעה זו. לטענת הנתבעים התובע קיבל את מלוא השכר בגין התקופה בה עבד. בכל הנוגע למועד תשלום שכרו של התובע, לטענת הנתבעים הדבר היה בהסכמת התובע . וכי שכרו של התובע שולם במועד נדחה כי תקציבים וכספים שהמועדון היה אמור לקבל לא התקבלו והייתה בעיה תזרימית ותקציבית באופן שגרם לאיחור בתשלום והתובע הסכים לכך אף בכתב ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין הלנת שכר שממילא גם התיישן בחלקו (ר' נספח 5 לתצהיר מר ספיר). כמו כן לא מדובר בתשלום בגין שכר עבודה בפועל ולכן אין הוא זכאי בשל כך לרכיב הלנה בכל הנוגע לחודשים בהם לא עבד. לטענת הנתבעים 3-4 אין לחייבם באופן אישי, כמו כן לטענתם אין כל קשר עסקי בין העמותה או המועדון לחברת דוידס בע"מ, והמועדון באמצעות העמותה מנוהלים באופן עצמאי על ידי אורגנים ובעלי תפקיד בשכר. לטענת הנתבעים 3-4 אין יריבות בינם לבין התובע וכי לא העסיקו אותו ואף לא התחייבו כלפיו באופן אישי וכי התובע ידע היטב כי הוא מועסק רק על ידי העמותה.

• בתקופת ההסכם שילמה העמותה את שכר העבודה באמצעות העברות בנקאיות והנפיקה תלושי שכר כדין והעמידה רכב מתוך מאגר הרכבים לרשות התובע לצרכי הגעתו לעבודה וכן הנפיקה עבור השימוש ברכב, כרטיסי תדלוק בסך של 3,000 ₪. ביום 20.11.13 לאחר 5 חודשי העסקה הוחלט כי התובע לא ישלים את אימון הקבוצה נוכח כישלון הקבוצה. אכן הנתבעים מודים כי התנהל מו"מ כדי להגיע להסדר כספי בנדון אולם משהתובע הסתיר את העובדה שהחל לאמן את הפועל אשקלון ומשהתובע ביקש להרוויח מכל העולמות, לא הושגה הסכמה בנדון. התובע גם לא הסכים להעביר לידי הנתבעים אסמכתאות בדבר הכנסותיו ממועד סיום ההתקשרות לצורך ביצוע תחשיב הכנסותיו והתחשבנות כדבעי.

   

  הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה

• התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות. מטעם הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית הנתבעים 3 ו4 מר ספיר ומר חדד וכן רו"ח יצחק זיגדון, כולם נחקרו בחקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות.

   

  המסגרת המשפטית- האם ההסכם שנחתם הוא לתקופה קצובה לשתי עונות?

• לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכל הראיות שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הסכם העסקה שלו הוא הסכם לתקופה קצובה בנוגע לשתי עונות 2013/14 ו2014/15 וזאת נוכח הנימוקים שיפורטו.

• עיון בנספח 1 לתצהיר הנתבעים מעלה כי אין חולק כי ביום 1.7.13 חתמו התובע והנתבעת 1 בחתימת מנכ"ל הנתבעת 1, מר רוני בראון, על הסכם מאמנים לעונת 2013/14.

• עיון בהסכם זה מעלה כי הוסכם בסעיף 8 כי: "המאמן יזכה לאותם תנאים בעונת 2014/15 כאשר למאמן יתקיים חוזה כנ"ל לעונת המשחקים הבאה 2014/15".

• כמו כן עיון בהסכם זה מעלה כי ההסכם אושר על ידי הרשות לבקרת תקציבים כעולה מחתימתו של יו"ר התאחדות לכדורגל בישראל, מר עופר אורליצקי שמופיעה בסיום ההסכם.

• האמור גם עולה בקנה אחד עם נספח 2 לתצהירו של התובע, אישור מייל מיום 4.9.15 ששלח מר חן פיאקו מהרשות לבקרת התקציבים לתובע: "בהמשך לשיחתינו ולבקשתך מצ"ב החוזים שלך עם הפועל ראשון לציון והפועל אשקלון שנחתמו בשנת 2013/14. כפי שניתן לראות בחוזה הבקרה שהופקד ואושר בחתימתינו, ההסכם עם הפועל ראשון לציון היה לעונות 2013/14 ו2014/15 (ר' נספח 2 לתצהיר התובע).

• עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי תצהירו לא נסתר בנקודה זו וכן עולה מעדותו שלא נסתרה כי מר בראון מנכ"ל הנתבע 1 ומר רביב היו מעורבים בנוגע לחתימה על ההסכם לרבות סעיף 8 שבהסכם: " ... אף הסכם כזה לא היה נחתם אם להסכם הזה אין את ההסכמה ואת הערבויות למי שמצטייר כבעלים, נכון שכל מועדון יש את השלוח שחותם על ההסכם שבמקרה הזה זה המנכ"ל של הקבוצה, אבל הדיון והמו"מ וההסכמה נעשית אך ורק מול הבעלים שעמד ליד השולחן והוא זה שנתן את ההחלטה והעובדה היא שההסכם כפי שכתוב בתקנון ההתאחדות הכדורגל והבקרה התקציבית, ההסכם יכנס לתוקפו רק אם האישור והחותמת של הרשות לבקרה התקציבית" (ר' עמ' 9 שורות 25-33).

• ערים אנו כי התוספת שבסעיף 8 נכתבה כתוספת בכתב יד, אולם הדבר עולה בקנה אחד עם תקנון בקרת תקציבים (ר' נספח 2 לתצהיר הנתבעים) שקובע בסעיף 5: "ההסכם שבין קבוצה לשחקן ייערך על גבי טופס שנרכש במשרדי ההתאחדות בנוסח קבוע ... הצדדים יהיו רשאים להוסיף בכתב, על טופס ההסכם, תנאים משלימים, אשר ישמשו תוספת לנוסח הקבוע, ובלבד שכל תוספת כזו תיערך על גבי גיליון טופס ההסכם ובמסגרתו, ולא תחרוג או לא תעמוד בסתירה לסעיף מסעיפי ההסכם ולסעיף מסעיפים התקנון".

• גם עיון בחקירתו הנגדית של מר ספיר מעלה כי הוא מודה כי מר בראון נכח במועד בו התובע הוסיף בכתב ידו את המפורט בסעיף 8: "ש: יש לנו מחלוקת שהתוספת בסעיף 8 לנספח 1 נעשתה בנוכחות רוני בראון? ת: אין לנו מחלוקת אבל רוני בראון לא חתם שם ליד התיקון או התוספת וזה תמוה בעיני. הוא חתם בסוף ההסכם" (ר' עמ' 2 שורות 29-31).

• כמו כן מר ספיר מודה בחקירתו הנגדית כי לא התובע הוא זה שהפקיד את ההסכם בבקרה התקציבית אלה נציג מטעם הנתבע 1: " ש. לא התובע הפקיד את הסכם הבקרה? ת: נכון. מישהו מהמועדון. זה יכול להיות מספר אנשים, מנהל הקבוצה, או המנכ"ל בעצמו או מישהו שעסק בהתנדבות בפעילות המועדון (ר' עמ' 25 שורות 1-3).

• מעבר לאמור עיון בנ/2 מיום 18.6.14 מעלה כי אין בו כל טענה לפיה ההסכם של התובע הוא לעונה אחת בלבד כפי שנטען בכתב ההגנה. יתרה מזאת, עיון בנ/2 מעלה כי המועדון מציע לתובע להמשיך לעבוד בתפקיד מאמן על בעונה 14/15, עצם ההצעה יש בה הודאה כי אכן יש לתובע התקשרות קיימת גם לעונה 14/15, שאם לא כן לא מדוע הציעו לו הצעה כזו לאחר פיטוריו.

  גם בחקירתו הנגדית של מר ספיר כאשר נשאל על כך הוא הבהיר: "התובע שאין לי איבה אישית אליו, יש לו איכויות בלתי רגילות במספר תחומים הקשורים לכדורגל, מעבר לתחום הרטוריקה. הוא יודע לזהות ועשה את זה בהצלחה רבה עבור פועל ראשון לציון, לזהות שחקנים צעירים מליגות נמוכות או מח' נוער ולהשביח אותם ואפילו הצלחנו למכור שחקנים למועדונים אחרים. לתובע יש יכולות בלתי רגילות בהדרכה וגם בעבר כמאמן. היו לו תקופות מוצלחות. באותה עונה הוא לא הצליח מקצועית..." (ר' עמ'25 שורות 12-22).

• עוד נציין כי מנכ"ל הנתבעת 1 מר בראון שהיה נוכח בחתימת ההסכם לא הובא לעדות ולדעתנו היה על הנתבעת 1 להביא אותו לעדות כדי לבסס את טענותיה כנגד מסמך של הסכם בכתב, ומשכך הדבר יפעל לחובתה.

• נוכח האמור שוכנענו כי ההסכם של התובע בכל הנוגע להעסקתו כמאמן בקבוצת הכדורגל היה לשתי עונות וכי בהתאם להוראות ההסכם מדובר היה בהסכם קצוב לשתי העונות.

• הוראות הסכם העבודה כלל התחייבות הדדית, בדבר העסקתו של התובע כמאמן הקבוצה למשך שתי עונות משחקים 2013-2014, ו2014-2015. וככזה מהווה הסכם עבודה לתקופה קצובה כהגדרתו בהלכה הפסוקה (ר' דב"ע מט/3-123 בנימין פנקס – ישקר בע"מ, פד"ע כא 343 (1990); דב"ע נה/3-91 ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ - זהבה שטול, פד"ע כח 421 (1995)).

• אכן בהתאם לסעיף 10 להסכם נקבע כי הצדדים רשאים לבטל הסכם זה לפני תום תקופת תקפו ובלבד שהביטול ייעשה בהסכמה הדדית ויקבל אישור יו"ר האיגוד. אולם הפסקת העסקתו של התובע נעשתה במסגרת מכתב פיטורים ולא נבעה "מ"הסכמה", אלא היוותה פיטורים לכל דבר ועניין. מקביעה זו נגזרת המסקנה כי המעסיקה של התובע הפרה את מחויבויותיה כלפי התובע מכוח הסכם העבודה, בכך שפוטר טרם תום התקופה החוזית הקצובה.

   

  הסעד בגין הפרת הסכם לתקופה קצובה

• אודות מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה נאמר בדב"ע מט/123-03, פנקס נ' ישקר בע"מ פד"ע כא' 343, כך:

  "חוזה עבודה אישי יכול ויהיה לתקופה בלתי קצובה, מבלי שנקבע מועד לסיומו, ויכול ויהא לתקופה קצובה, בקביעת מועד לסיומו...

  חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל מועד לסיומו. יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור....

  חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המרשה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי ויישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים לעצמם...".

• משנקבע כי הופר הסכם עבודה לתקופה קצובה, הפיצוי בגין הפרה זו מבוסס ככלל "על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה" (ר' דב"ע מח/3-22 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ – שמואל יפה, פד"ע כ' 107 (1988); דב"ע נד/3-128 אהרון דב קמחי – דיור לעולה בע"מ, פד"ע כח 342 (1995); ע"ע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ – זיוית פניבלוב, מיום 29.1.09; להלן – עניין פניבלוב; ע"ע 345/06 פרץ טסטה – אטיס אלקטרוניקה בע"מ, מיום 1.9.09; להלן – עניין טסטה).

• המסקנה המתבקשת לכאורה הינה אפוא כי התובע זכאי לפיצוי בגין ההפסד שנגרם לו בגין הפרת ההסכם, אולם מנגד על התובע היה לנסות ולהקטין את נזקיו.

   

  אשם תורם כהגנה בדיני חוזים

• מעבר לאמור, הפסיקה בישראל הכירה בטענת אשם תורם כטענת הגנה העומדת למפר חוזה כנגד מי שנפגע מהפרתו.

  באשר להגדרה של מושג זה נאמר:

  "הגנת האשם התורם הינה הגנה העומדת למפר חוזה כנגד הנפגע כאשר זה האחרון תרם באשמו לנזקיו. תוצאת תחולתה היא חלוקת נטל הנשיאה בנזקיו של הנפגע בין שני הצדדים לחוזה. הגנת האשם התורם מביאה לידי חלוקת אחריות אופקית הנובעת מאחריות משותפת לאותם נזקים, להבדיל מחלוקת אחריות אנכית, הנובעת מאחריות נפרדת לנזקים או לחלקי נזק שונים" (ר' אריאל פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים, עמ' 13-14).

• בית המשפט העליון דן בעקרונות יישום הגנת האשם התורם ובמבחנים לחלוקת הנזק בין הצדדים מקום שהוכח, כי אכן שני הצדדים גרמו לנזק:

  "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטוריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסויימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון" (ר' ע"א 3940/94, שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב' (1) 210 בעמ' 227).

• גם בית הדין הארצי לעבודה התייחס לטענה, כי דוקטרינת האשם התורם חלה בדיני חוזים. בע"ע 652/08, מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' יואל בן חמו (פס"ד מיום 9.2.11) נקבע בעניין זה, כדלקמן:

  "הטענה כי דוקטרינת האשם התורם אינה חלה עת עסקינן בדיני חוזים – אינה נכונה. הלכה פסוקה היא כי ניתן להפעיל את דוקטרינת האשם התורם גם עת עסקינן בדיני חוזים בכלל, ועת עסקינן בהפרת חוזה עבודה בפרט (ע"ע 499/07, אלפרן – סיפן מוליכים למחצה בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 10.8.1999). הפעלת דוקטרינה זו בדיני החוזים נסמכת בעיקרה על עקרון תום הלב, והיא מהווה חריג לכלל הקובע אחריות מוחלטת של המפר כלפי מי שניזוק מן ההפרה".

   

• ההלכה העולה מפסיקת בית המשפט העליון מבוארת על ידי המלומדים שלו ואדר בזו הלשון: "המסקנה העולה מהלכות EXIMIN ושמואל רונן היא, כי דין האשם התורם מאפשר לבית המשפט האזרחי בישראל שיקול דעת נרחב וגמישות רבה בבואו לקבוע מי מבין הצדדים לחוזה יישא באחריות לנזקי ההפרה, ובאיזה מידה. גמישות זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בעצם האפשרות לחלק את האחריות לנזק שנגרם על ידי הפרה נתונה בין המפר לבין הנפגע. אכן, העיון בפסיקה של השנים האחרונות מלמד על נכונותם של בתי המשפט בערכאות הדיוניות לישם את הלכת EXIMIN ולחלק בין הנפגע לבין המפר את האחריות לכשלון החוזה ולנזקי ההפרה, על פי המבחנים והשיקולים שנדונו בסעיף הקודם.

  אולם דין האשם התורם אינו מחייב את בית המשפט לחלק את האחריות לנזק בין הנפגע לבין המפר. במקרים מתאימים יוכל בית המשפט להטיל את האחריות לנזק באופן בלעדי על אחד מבין הצדדים. כאשר האחריות לנזק מוטלת במלואה על המפר, פירוש הדבר הוא שבית המשפט אינו מייחס לנפגע הניזוק אשם תורם כלשהו.

  לעומת זאת ייתכן גם מצב הפוך, שבו תוטל מלוא האחריות לגרימת הנזק על הנפגע שספג אותו. כך יהיה בדרך כלל כאשר מידת האשמה המוסרית שנפלה בהתנהגות המפר היתה קלה (או שהתנהגותו נחזתה כנטולת אשמה כלשהי), בעוד שהתרשלותו העצמית של הנפגע היתה מובהקת. במקרים אלה יוכל בית המשפט להטיל את מלוא משאו של הנזק על כתפי הנפגע תוך שהוא מייחס לו אשם תורם בשיעור של 100%. אשם כזה מצידו של הנפגע שקול, למעשה, לניתוק הקשר הסיבתי (המשפטי) בין מעשה ההפרה לבין הנזק" (ר' גבריאלה שלו ויהודה אדר, דיני חוזים – התרופות, עמ' 381 – 383).

   

• עיון בנ/2 מעלה כי הנתבעת הציעה לתובע לאחר סיום העסקתו, אולם לפני תחילת העונה המשחקים של שנת 14/15 הצעת עבודה להיות מאמן על וזאת באותם תנאי העסקה. התובע בחר שלא לקבל הצעה זו.

• ערים אנו לכך כי התובע הסביר את סירובו בחקירתו הנגדית כי לא קיבל הצעה זו הואיל וסבר כי מדובר בהצעה פיקטיבית (ר' עמ' 12 שורות 23-33), אולם מנגד לא ניסה לקדם אותה בצורה כלשהי כדי לבחון את חששותיו, התובע הסביר בהמשך כי: "אבל אני לא מאמן כושר ... וגם לא הייתי מעולם מנג'ר ולא יודע איך לעשות את זה. אם אין לי הסכם מדוע מישהו להעסיק אותי כ"כ. אחרי חודשים הם מוכרים את העמותה, על איזה טווח ארוך מדובר בהסכם? ש: מפנה לתשובה שנסחת אותה (נספח 11 לתצהיר הנתבעים) מכתב הדחיה, שם בסעיף 4 בשורה 1 לפני אחרונה, ביקשת שהעמותה תודיע לך בחוזר האם הכוונה למנות אותך לסמכות המקצועית העליונה במועדון כפי שהיית טרם פיטוריך אם לאו. קבלת תשובה למחרת מהמועדון שבה נכתב בצורה חד משמעית בשורה 4 (מקריא). נכון שלא טרחת אף להשיב לתשובה הזאת למרות שביקשת לקבל תשובה? ת: קראתי בכל מוקדי התקשורת שמיניתם כבר מאמן" (ר' עמ' 13 שורות 4-13). "

• מעבר לאמור, ערים אנו לכך כי לטענת הנתבעים התובע הרוויח מעבר ל44,000 ₪ הואיל ועבד לא רק בהפועל אשקלון, וכי יש לקזז את מלוא הכנסותיו בנוגע לתקופה של עונת 14/15.

• ערים אנו גם לכך שהתובע הבהיר במסגרת חקירתו הנגדית כי מדובר על הכנסות נוספות שהיו לו גם בתקופה בה עבד אצל הנתבעים, כמצוטט: "... מה העניין שלך לראות איפה ומה אני מרוויח, כבר עניתי שאני פרשן כדורגל ועובד בטלוויזיה לאורך 12 שנה. לא חייב לחשוף בפניך בכלל. עבדתי שם לפני שהתחלתי לעבוד בנתבעת וגם אחרי, אני מקווה שאמשיך לעבוד בטלויזיה כמה שיותר. אני עובד קשה בשביל זה. המאמן אחרי היה מאמן שעבד וגם עבד בקבוצות ילדים וגם ערך וידיאו לקבוצות אחרות, לכל מאמן יש הכנסה נוספת וזה לגיטימי" (ר' עמ' 13 שורות 20-28).

• עם זאת התובע לא הציג את מלוא הכנסותיו לעונות הרלוונטיות, הגם שהודה שאכן יש לו הכנסות נוספות. משלא הוצגו נתונים אלו של התובע, שנמצאים ברשותו, אזי לא ניתן לקבוע מהם הכנסות חדשות ומהם הכנסות ישנות לעניין טענת הקטנת הנזק, ומשכך הדבר יפעל לחובתו.

• מנגד עיון בעדותו של מר ספיר מעלה כי הוא זה שידך בין התובע להפועל אשקלון, כך שהיה ניסיון לעזור לתובע בנדון (ר' עמ' 26 שוקות 15-22). ועיון בנספח 2 לתצהיר התובע מעלה כי בינו לבין הפועל אשקלון נחתם הסכם זה, קרי גם הסכם לתקופה קצובה .

• מעבר לאמור, עיון במכתב הפיטורים של התובע שלא נסתר מעלה שפיטוריו של התובע באו לעולם בשל אי עמידה בהצלחת הקבוצה, קרי גם לתובע יש אשר תורם לאמור.

• המסקנה המתבקשת הינה איפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בגין ההפסד שנגרם לו בגין הפרת ההסכם, קרי תשלום שכר עד לסיום העונה של 14/15. אולם מנגד התובע יכול היה גם לנסות ולקבל עבודות נוספות שהוא מודה שהנתבע 3 הציע לו, וגם יכול היה לנסות ולקבל את הצעת העבודה להיות מנג'ר לכל הפחות לתקופה מסוימת וכן יכול להציג נתוני שכר כדי לתמוך בעמדתו כי עבד גם בעבר בעבודות נוספות, אולם נמנע מלעשות כן, מסיבותיו שלו, והימנעות ראייתית זו מטה את הכף לרעתו. משכך יש לקחת בחשבון את כלל האמור בכל הנוגע ליכולת התובע להשתכר בתקופה הנדונה ולאשמו התורם לרבות בנושא הקטנת נזקו.

• לאור האמור נבחן מה הסכום בו יש לפצות את התובע.

   

  סכום הפיצוי בגין הפרת ההסכם

  האם התובע קיבל את כל השכר בגין התקופה בה עבד

• עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי הנתבעת 2 הוציאה לו תלושי שכר מלאים מ1.6.13 ועד 12/13 וכי קיבל שכר של 17,000 ₪ נטו כל חודש. התובע לא טען כי לא קיבל את השכר המופיע בתלושי השכר.

• גם עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי הוא מודה כי קיבל מהנתבעת בתקופה בה עבד סך של 87,000 ₪ וכן בנוסף סך של 30,000 ₪, אולם באיחור (ר' עמ' 12 שורות 1-5) כמו כן התובע נקב בסכומי נטו (ר' עדותו בעמ' 11 שורות 22-26). קרי שוכנענו כי התובע קיבל שכר מלא בחודשים בהם קיבל תלושי שכר.

• עיון בהסכם העסקה שלו מעלה כי עונה ראשונה מתחילה בחודש יולי 13 ומסתיימת בחודש מאי 14 (11 חודשים) הנתבעת 2 שילמה לתובע שכר עד לחודש 12/13 (כולל). משכך נותרו 5 חודשים לתשלום בנוגע לתקופה הראשונה. בנוגע לתקופה זו לא שוכנענו כי יש להורות על קיזוז כלשהו למעט מה שקוזז על ידי התובע בגין עבודתו בהפועל אשקלון מ1/14 עד 31.5.14 (כעולה מהסכם נספח 2 לתצהיר התובע) הואיל והצעת העבודה בנוגע ל"מאמן על" ניתנה רק בחודש 6/14. משכך בכל הנוגע לעונה של שנת 2013/14 התובע זכאי להפרשי שכר בסך של 85,505 ₪ (5 חודשים * 25,901 ₪ (ללא נסיעות והבראה) - 44,000 ₪).

• בכל הנוגע לעונה השנייה, קרי לשנת 2014/2015, לטעמנו, יש לבחון את שיעור הפיצוי תוך בחינת 'האשם התורם' של התובע בכל הנוגע לכך שלא עשה די כדי להקטין את נזקו לרבות אשם תורם בנוגע לסיום העסקתו.

• לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, הראיות והעדויות, אנו סבורים כי דרך התנהלותו של התובע במהלך תקופת עבודתו וסיומה ולאחר מכן, ונוכח העובדה שהנתבעת הציעה לתובע הצעות מסוימות ומנגד משהתובע לא הציג את מלוא הראיות בכל הנוגע להיקף השתכרותו בתקופה זו, סבורים אנו כי אין הנתבעים חייבים במלא הפיצוי לתובע עבור תקופת העבודה הנוספת מכוח הסכם העבודה.

• בהתחשב בעקרונות שפורטו לעיל באשר להפעלת המבחנים של הקטנת נזק ואשם תורם, אנו קובעים כי התובע לא זכאי למלוא השכר אלא לפיצוי על דרך האומדן בשווי של מחצית מהסכום קרי 5.5 חודשי עבודה, סך של 142,455 ₪ ( 5.5 חודשים * 25,901 ₪).

• באשר לתשלום הזכויות הנלוות (שווי רכב ודלק) דין תביעות אילו להידחות. הן משום שהתובע לא עבד בפועל, ועל כן אין מקום לשפות אותו על נזק שלא נגרם, והן משום שקביעתנו דלעיל היא "פיצוי על דרך האומדן" ולא על פי הפיצוי המלא שהוסכם עליו מראש.

• אשר על כן על הנתבעת לפצות את התובע בגין הפסקת העסקתו לפני סיום התקופה הקצובה בפיצוי בשיעור של 227,960 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום יחסי עובד ומעביד ועד ליום התשלום בפועל.

   

  הלנת שכר עבודה

• אין חולק כי התובע לא קיבל את שכר עבודתו בהתאם למועדים הנדרשים על פי דין וכי קיבל למעשה את שכרו פעמים, פעם 30,000 ₪ בתשלום אחד לאחר מספר חודשים ותשלום נוסף של 87,000 ₪ במהלך דצמבר 13 (ר' עמ' 12 שורות 1-5). הנתבעת שטענה טענת פרעתי לא טענה כי שילמה את השכר במועד אלא כי התובע הסכים לתשלום מאוחר.

• ערים אנו לנספח 5 לתצהיר הנתבעים בו התובע נותן את הסכמתו לתשלום שכרו במועד מאוחר יותר. עם זאת עיון בחקירתו הנגדית מבהיר כי הדבר נעשה בלית ברירה:

  "ש: מקריא לך את מה שכתבת ב18.11.13 נשלח למנכ"ל המועדון רוני בראון ( נספח 4 לכתב ההגנה המתוקן וגם לתצהיר של הנתבעים), נספח 5 לתצהיר הנתבעים? שלחת את זה נכון או לא? ת: לא פלא שבתי המשפט עמוסים, ... אני תלוי תלות מוחלטת בנכונות של בעלי הקבוצה להעמיד לרשותי ביום פקודה, דהיינו המשחק, את סגל השחקנים הטוב ביותר. במקרה הזה הנתבעים פנו אליי ערב משחק קובע והסבירו לי שבמידה ולא יתפנה כסף לבקרה התקציבית לא יועמדו לרשותי במשחק הקרוב מספר שחקנים. באופן טבעי מי שנשען על תוצאות הקבוצה זה מאמן, ומתוך ונקלעתי למינוסים וחובות גדולים. אני העובד" (ר' עמ' 12 שורות 8-22).

• לא שוכנענו כי נספח 5 מהווה הגנה משום תביעה לפיצויי הלנה, עם זאת יש באמור משום שיקול בנוגע להפחתת פיצויי ההלנה בכל הנוגע לשכר ששולם באיחור. עם זאת לא שוכנענו כי התובע זכאי לפיצויי הלנה בגין התקופה השנייה, משמדובר על פיצוי שנקבע וכן נוכח המחלוקות נשוא תיק זה. בכל הנוגע לתקופה הראשונה לא שוכנענו כי מדובר על רכיב הלנה שהתיישן הואיל ושכרו של התובע הולן מספר פעמים ולא עברה שנה ממועד הגשת התביעה למועד תשלום השכר (4/13 ואילך).

• בהקשר לפסיקתם של פיצויי הלנת שכר נקבע כי "הפסיקה כיום מאפשרת... שיקול דעת רחב לבית הדין, בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם", וכי "יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה לרבות התנהגות הצדדים ותום ליבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה את כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות" (ר' ע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד, מיום 1.11.11).

• נוכח האמור ובהתחשב כי שכרו של התובע לא שולם משך תקופה ממושכת במועד בהתאם להוראות חוק הגנת השכר מחד, ומשהתובע נתן את הסכמתו בנדון וכי בפועל הנתבעת שילמה לתובע את שכרו בהתאם להסכמה קרי עד 12/13 , שוכנענו כי התובע זכאי לפיצויי הלנה בנסיבות העניין בסך של 8,000 ₪ .

   

  פיצויי פיטורים

• עיון בסעיף 9 ה להסכם העסקה של התובע מעלה כי הוסכם: "9 ה....מוסכם על הצדדים במפורש כי שכרו של המאמן כמפורט בסעיף 6 לעיל כולל פיצויי פיטורים והקבוצה, תהיה רשאית אך לא חייבת, לפנות לקבלת אישור שר התמ"ת או מי שהוסמך על ידו בהתאם לסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורין... והמאמן נותן לכך את הסכמתו המפורשת מראש. במקרה שלשם קבלת האישור הנ"ל תידרש הקבוצה על ידי הרשות המוסמכת לבצע ניכויים ותשלומים נוספים לביטוח פנסיוני במקום או מעבר להסדר הפנסיוני שבסעיף 4... או לבצע עלות כספית אחרת נוספת, יופחתו עלויות אלה מהתשלומים המגיעים למאמן לפי סעיף 6 לעיל ומוסכם עוד שתשלומי הקבוצה לביטוח פנסיוני נוס, יבואו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.. בהתאם לאישור הכללי שפורסם על ידי שר העבודה בילקוט הפרסומים....".

• סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי "הסכם בין מעסיק לבין עובד, שפורש בו שהפיצויים כלולים בשכר העבודה וההסכם אושר על ידי שר העבודה או מי שהוסמך על ידיו לכך, יבוא לענין הפיצויים במקום הוראות חוק ובלבד שאין הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד, המחייב תשלום פיצויי פיטורים".

• בית הדין הארצי קבע בעניין ענבר (ר' ע"ע (ארצי) 83/09 ענבר – ארזים השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] (3.6.2010)) כי אין ליתן תוקף להוראה בהסכם העבודה הקובעת שהשכר כולל את רכיב פיצויי הפיטורים, במקרה שבו ההסכם לא אושר על ידי שר העבודה והרווחה בהתאם לסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים.

• במקרה שלפנינו, הנתבעת כלל לא טענה כי ניתן אישור וכן לא הציגה נתונים בנדון. כמו כן לא צורף להסכם כל אישור בנוסח הנדרש גם בנוגע לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. מעבר לאמור היא לא פעלה בהתאם לאמור הואיל ופתחה לתובע ביטוח פנסיוני הכולל את רכיב פיצויים לטענתה.

• נוכח האמור אין ליתן תוקף להוראה בהסכמים שנחתמו בין הצדדים ולפיה פיצויי הפיטורים כלולים בתמורה ששולמה לתובע עבור עבודתו. בנסיבות אלה, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בקיזוז הסכומים שהופרשו עבורו לקופת תגמולים בגין רכיב הפיצויים.

• משכך זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 51,802 ₪ (25901 * 2) בקיזוז רכיב הפיצויים שיש בקופה שנפתחה לטובת התובע וזאת בכפוף לכך שהנתבעת תציג אישור בדבר סכום זה של רכיב הפיצויים שנמצא בקופה הנדונה וזאת תוך 14 ימים מים קבלת פסק הדין. לא שוכנעו כי יש לחייב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נוכח המחלוקת המשפטית בכל הנוגע לתשלום רכיב זה.

   

  מי המעסיק של התובע והאם יש להרים מסך לחיוב הנתבעים 3-4.

• בענף הכדורגל, שהינו תחום הכפוף בין היתר, להוראות חוק הספורט, ומכוחו להוראות תקנוני ההתאחדות לכדורגל בישראל, הקמת עמותה הינה תנאי לרישומה של קבוצת כדורגל. כך קובע סעיף 3ב לתקנון:

  "כל החברות בהתאחדות חייבות להיות קבוצות בוגרים הרשומות כתאגיד ספורט עצמאי שלא למטרות רווח (עמותה או חברה שלא למטרות רווח) או קבוצות המסונפות לתאגיד ספורט עצמאי שלא למטרות רווח".

• בית דין זה כבר עמד על כך שהפעלתה של קבוצת ספורט "כרוכה בגיוס כספים, בניהול מקצועי ומינהלי, בהתקשרות עם שחקנים ונותני שירות ובקיום מערכת ארגונית וכספית העומדת בסטנדרטים מקובלים וכפופה לבקרה חיצונית. כל זה נעשה במסגרת של גוף משפטי – עמותה או חברה – המפעילה את המותג" (ר' ע"ע 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב – ישראל שיינפלד, מיום 16.2.12 ; ע"ע (ארצי) 216/10 עע (ארצי) 31202-04-10 יצחק אבישר נ' א.ס. עירוני רמת גן מיסודם של בית"ר ומכבי רמת גן בע"מ 6.3.13).

• הדבר עולה בקנה אחד עם סעיפים 4-9 לתצהיר מר רביב שלא נסתר בנקודה זו: ".. בספורט בכלל ובענף הכדורגל בפרט, מקובל שה"מועדון" שאינו אישיות משפטית אלא שם כינוי- מותג בלבד, מופעל באמצעות גוף משפטי- עמותה שאינה אישיות משפטית אלא שם כינוי- מותג בלבד, מופעל באמצעות גוף משפטי- עמותה שאינה למטרות רווח. ולעניין זה ראה הגדרת "קבוצה" בסעיף ההגדרות ( סעיף 1) לתקנות ההתאחדות: "קבוצה"- מי שחברה בהתאחדות ומשתתפת במשחקי ליגת העל, הליגה הלאומית או הליגה הארצית, כמוגדר בתקנון היסוד ורשומה בהתאחדות כמוגדר ב"תקנון הרישום".. ובלבד שהיא רשומה (או בהליכי רישום) כתאגיד עצמאי שלא למטרות רווח..". העמותה היא שקיבלה את התקצוב והכספים לצורך פעילות הקבוצה, היא הגוף המשפטי היחיד שהיה פעיל בניהול הקבוצה , היא המעסיקה בפועל של המאמן, השחקנים והצוות הפעיל... והיא בלבד עומדת מאחורי התחייבויות הקבוצה הן הכלכליות והן המשפטיות".

• האמור עולה גם בקנה אחד עם תלושי השכר שהעמותה היא זו שהוציאה ושילמה לתובע את שכר עבודתו.

• אכן עיון בהסכם העסקה של התובע מעלה כי הוא חתום על ידי הנתבע 1, ולא על ידי העמותה. אולם גם הנתבעת הבהירה כי הנתבע 1 שצוין בהסכם העבודה אינו אישיות משפטית אלה למעשה שם "מותג" הנהוג בעולם הספורט, כמפורט לעיל.

  הדבר גם עולה מחקירתו הנגדית של מר חדד כשנשאל מדוע הלוגו של מכתב הפיטורים יצא על שמה של הנתבע 1: "מסמכי הלוגו האלה בגלל ששם העמותה לא כשם הקבוצה, אף אחד לא מזהה את הקבוצה בשם העמותה אלא בשמה שזה הפועל ראשון לציון, לכן דף הלוגו הוא ראשון לציון ולא סוקר" (ר' עמ' 20 שורות 25-28).

• משכך עולה כי העמותה, הנתבעת 2 היא זו שהפעילה את הקבוצה, והיוותה את האישיות המשפטית אשר לקחה על עצמה את זכויותיה וחובותיה של הקבוצה.

• בהתאם לכך, בהתחשב בכך שהעמותה היא הגוף המשפטי היחיד שעמד מאחורי הקבוצה במועד חתימתו של הסכם העבודה, וכאשר הוכח כי היא שהפעילה וניהלה את הקבוצה באותה תקופה, שוכנענו כי הגוף המשפטי שנטל על עצמו את המחויבויות כלפי התובע מכוח הסכם העבודה הינו העמותה. ומשכך אנו קובעים כי העמותה היא המעסיקה של התובע.

• מכאן נעבור לטענות בנושא חיובם האישי של הנתבעים 3-4.

   

  הרמת מסך – המצב המשפטי

• נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (ר' דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994)). בית הדין הארצי שב וחזר על כלל זה בשורה של פסקי דין (ר ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן – ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב – שיינפלד, 16.2.12; ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל – פלזן, 8.5.12).

• עם זאת, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי מניותיה בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999. בע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, 31.10.11, נקבע בנושא זה כך: "בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו עע 1201/01 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, [פורסם בנבו], 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים".

• כן נקבע בפסיקה כי בעת שנבחנת שאלה בדבר 'ערוב נכסים' בין החברה לבין בעלי מניותיה, יש לבדוק מהי המטרה העומדת בבסיסו של אותו 'ערוב נכסים', ולבחון האם אותה מטרה עולה בקנה אחד עם טובת החברה ונושיה, כאשר במקרה כזה אין מרימים את מסך ההתאגדות, כמו גם במקרה בו מנהל ובעל מניות בחברה נחלץ לסייע לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה (ר' ע"ע 131/05 מעתוק מארק נ' דוד אוסטרובסקי [פורסם בנבו], 25.4.2006)).

• לא כל מקרה של אי תשלום זכויות סוציאליות מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות. בעניין זה נקבע בע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיתוח בע"מ, (28.3.12), שאין מקום להרים את מסך ההתאגדות חרף העובדה שזכויותיה של העובדת קופחו באופן בוטה ומתמשך. באותו מקרה, המעסיקה נמנעה מלשלם לעובדת שכר מינימום, דמי חופשה והבראה, דמי חג, דמי נסיעות ואף לא ביטחה את העובדת בקרן פנסיה לאורך כל תקופת עבודתה (56 חודשים). בית הדין הארצי אישר את הקביעה לפיה השימוש בדוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות צריך להיעשות במשורה, ורק באותם מקרים חריגים וקיצוניים כפי שנקבעו בפסיקה. עוד נקבע ש"אין די בטענה להפרת חוזה עבודה או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמה כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות..." (ר' סעיף 82 וסעיף 85 לפסק הדין).

• בכלל זאת, התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר התנהלות כספית בלתי תקינה של הנתבעים 3 – 4בניהול הנתבעות 1- 2 כשהנתבעת 2 היא עמותה.

• מנגד הנתבעים הוכיחו כי העמותה מבוקרת ומפוקחת. בעניין זה נפנה לתצהירו של רו"ח זיגדון שמשמש משנת 2012 כמבקר של העמותה ובמועדים הרלוונטיים לתביעה שימש גם כרו"ח העמותה ולנספחים. עיון בנספח 1 מעלה כי העמותה קיבלה גם בשנת 2013 אישור כי היא מקיימת את דרישות חוק העמותות בכל הנוגע להגשת דו"חות, הודעות ופרוטוקולים וכן הוצגו דוח ביקורת של העמותה. גם עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי אכן שימש כרו"ח ומבקר של העמותה (ר' עמ' 14 שורות 27-28).

  ערים אנו לטענת התובע לפיה הנתבעים 3-4 הם אלו שפנו אליו בהצעה לאמן את קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון והם אלו שהתחייבו אישית כלפיו לתשלום שכר עבודתו וזכויותיו והם היו הרוח החיה מאחורי מועדון הכדורגל אשר הופעל על ידיהם והם אלו שלאחר פיטוריו התחייבו אישית לשלם לו את כל המגיע לו והגיעו עימו לסיכום תנאי עזיבתו והם אלו שהציעו לו להיות מועסק פיקטיבית בחברת א. דויס בבעלות הנתבע 3, דרכה ישלמו לו הסכומים המגיעים לו בגין תקופת העסקתו כמאמן הפועל ראשון לציון, אולם אין אנו סבורים כי התובע עמד בנטל להוכיח את האמור. התובע לא הביא לעדות אף לא עד אחד שיתמוך בטענותיו או ראיה כלשהי בנדון ומשכך הדבר יפעל לחובתו.

• בכל הנוגע לחתימת הנתבעים על הסכם העסקתו הרי שעיון בהסכם מעלה כי רק רוני שהוא מנכ"ל העמותה חתום על ההסכם ולא הנתבעים 3-4. עיון בחקירתו הנגדית של מר חדד מעלה כי המנכ"ל הוא זה שהיה מעורב בענייני העמותה: "לעמותה היה מנכ"ל קבוע שניהל את כל ענייניה, הוא ההי בקשר עם כל הגורמים שהפעילו תפעלו ועבדו בה. אני הקשר שלנו לפחות שלי, עם המועדון נעשה דרכו, הקשבתי להמלצות שלו כמנכ"ל הוא עשה עבודה טובה וסמכתי על ההמלצות שלו...." (ר' עמ' 19 שורות 28-30).

• ערים אנו לכך כי קיימת התכתבות מיילים בין התובע לבין מר ספיר בכל הנוגע לתשלום שכרו לרבות הצעה עסקית עתידית, אולם אין אנו סבורים כי די בכך כדי להרים את מסך ההתאגדות במיוחד שעה שהתובע בעצמו הבהיר כי היה ביחסי ידידות קרובים מול מר ספיר.

  מנגד עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי בניגוד לתצהירו הוא מאשר כי לא קיבל משכורת או המחאה או תשלום כלשהו מהנתבעים 3-4 באופן אישי (ר' עמ' 10 שורות 32-33).

  בהתאם לכך, לא מצאנו כי המקרה דנן הינו בגדר המקרים החריגים המצדיקים הרמת מסך והמהווים עילה לתביעה אישית כנגד הנתבים (ר' ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE , פורסם בנבו, 13.11.16).

• כפי שנקבע בפסיקה, יצירת יריבות משפטית ישירה בין עובד העובד בחברה לבין בעלי מניותיה של החברה אפשרית בנסיבות מיוחדות וחריגות בהן הוכח, כי קיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שימשה את בעלי המניות כ"עלה תאנה" לפעילות, אשר יש ספק בכשרותה. בענייננו, לא הוכח, כאמור, כי לא נעשתה הפרדה בין נכסי הנתבעים 3-4 לנכסי הנתבעת 2 או כי הנתבעים ביצעו עירוב נכסים. כמו כן, לא הוכח שימוש לרעה במסך ההתאגדות לשם קידום מטרות בלתי חוקיות או בלתי כשרות. בנסיבות אלה, אין מקום להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים.

• הואיל ולא הוכח בענייננו עירוב נכסים, שימוש בחברה למעשה תרמית או נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, אין מקום להרמת מסך. בפסיקה אף נקבע, כי בעת עירוב נכסים, יש לבדוק את המטרה העומדת בבסיסו ואם המטרה עולה עם טובת החברה ונושיה, אין להרים את מסך ההתאגדות בגינה (ר' ע"ע 387/05 המוזכר לעיל). בת"א 30447/93 חברת א.ד.ח.ן. לבניה והנדסה בע"מ - ריקל בניין בע"מ ואח' (לא פורסם)), אף נקבע כי מתן ערבויות אישיות על ידי בעלי מניות ומנהלי החברה, מעידים על רצינות המנהלים וכוונתם לעמוד בהתחייבויות החברה, ולא ניתן לייחס במקרה כזה חוסר תום לב למנהלים עקב הזרמת הון בעלים. כך שגם אם הנתבעים 3-4 הכניסו כספים על מנת לשאת בחובות הקבוצה, אין בכך כדי להוות עילה להרמת מסך, שכן פעולתם נעשתה לטובת החברה ולא לרעתה.

• מן המקובץ עולה, כי לא הוכח שהנתבעים 3-4 העסיקו ישירות את התובע או שיש עילה להרמת המסך ולחיובם באופן אישי.

  סוף דבר

• הנתבעת 2 תשלם לתובע תוך 30 יום את הסכומים הבאים:

  • פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה: 227,960 ₪ .

  • פיצוי הלנה: 8,000 ₪.

    ג.פיצויי פיטורים : 51,802 ₪.

    כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום ניתוק יחסי עובד ומעביד ועד ליום התשלום בפועל.

• כל יתר תביעות התובע, נדחות.

• הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הם הפרשי ריבית והצמדה מיום חובת התשלום עד ליום התשלום בפועל.

• ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

   

   

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ח, (24 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.