בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' סמרקיס ואח'

האם הנתבעים פטורים מערבותם נוכח הפרות נטענות של חובות גילוי ויידוע בהן מצווה הבנק? זו הסוגיה שבבסיס תובענה זו.

רקע עובדתי

1.ביום 27.09.1999 נטלו מר רוזמן מיכאל וגברת רוזמן ילנה מהתובע (להלן: "הבנק") הלוואה בסכום של 343,000 ₪, לצורך רכישת דירה ברחוב ****, הידועה כחלקה**/** בגוש **** (להלן: "הלווים המקוריים", "ההלוואה", ו-"הדירה", בהתאמה). הדירה שועבדה לטובת הבנק להבטחת ההלוואה והלוואה המשלימה.

2.ביום 04.10.1999 חתם הנתבע מס' 1 (להלן: "מר אלכסנדר") יחד עם ערב נוסף, מר קריבושיין, על ערבות להלוואה (נספחים ב.1, ב.2 ל-ת/1 – להלן: "הערבות המקורית"). בד בבד, חתמו השניים על "הודעה לחותם ערבות" (נספח ב.3 ל-ת/1 – להלן: "ההודעה לערבים המקוריים").

3.לבקשת הלווים המקוריים, נחתם ביום 17.01.05 הסכם לתיקון הלוואה, במסגרתו, שיחרר הבנק את הלווה ילנה רוזמן, וכן את אביה, מר קריבושין מערבותו, כנגד הוספת מר פליקס כערב חלופי (נספח ו' ל-ת/1 – להלן: "הסכם התיקון"). בהסכם התיקון צוין, בין היתר, כי יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת נכון ליום 31.12.04 עומדת על סכום של 345,000 ₪.

4.ביום 08.02.05 חתם הנתבע מס' 2 (להלן: "מר פליקס") על כתב ערבות להלוואה שנטל מר רוזמן מיכאל (לעיל ולהלן: "הלווה" או "מר מיכאל") עד לסכום של 343,000 ₪. ביום 18.02.05 חתם מר אלכסנדר על כתב ערבות נוסף לפירעון ההלוואה עד לסכום של 343,000 ₪. כתבי ערבות אלה הם מושא תביעה זו (נספחים ז.1 ו- ז.2 ל-ת/1 – וביחד להלן: "כתבי ערבות"). בד בבד חתמו הנתבעים על "הודעה לחותם ערבות להלוואה קיימת" (נספח ח' ל-ת/1 – להלן: "ההודעה לערבים").

5.מר מיכאל חדל מלפרוע את ההלוואה. על כן, הבנק העמיד את מלוא יתרת ההלוואה לפירעון מידי ונקט בהליכים למימוש הדירה (תיק הוצל''פ 02-52844-08-5- להלן: "תיק ההוצל"פ הראשון").

6.ביום 10.05.09 נמכרה הדירה, במסגרת תיק ההוצל"פ הראשון, תמורת סכום של 210,000 ₪. המכירה בוצעה על ידי החייב, מר מיכאל, לאחר קבלת חו"ד של שמאי מקרקעין, לפיה שווי הזכויות בדירה, נכון ליום עריכתה (05.04.09), עומד על סכום של 235,000 ₪ (נספחים י"א.1, י"א.2 ל-ת/1 – להלן: "חוות הדעת" ו- "מכירת הדירה", בהתאמה).

7.לאחר מכירת הדירה, הגיש הבנק כנגד מר מיכאל תביעה לתשלום יתרת החוב בגין ההלוואה (ת.א. שלום חיפה 15033-03-11). ביום 27.06.11 ניתן פסק דין בהעדר, המחייב את מר מיכאל לשלם לבנק סכום של 196,660 ₪, בצירוף ריבית פיגורים החל מיום 27.02.11, שכ"ט עו"ד והוצאות (נספח י"ב.3 ל-ת/1 - להלן: "פסק הדין כנגד הלווה").

8.הבנק הגיש בקשה לביצוע פסק הדין נגד הלווה (תיק הוצל''פ שמספרו 02-10194-12-0 - להלן: "תיק ההוצל"פ השני"). ביום 09.09.14 אישרה כב' רשמת ההוצל"פ א. סלע- הקש כי ננקטו נגד הלווה כל הליכי ההוצל"פ הסבירים בנסיבות העניין והבנק רשאי להגיש תובענה נגד הנתבעים/ערבים (נספח י"ג ל-ת/1 – להלן: "אישור מיצוי הליכים"). בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ מצוין כי בקשת הבנק למיצוי הליכים הומצאה לנתבעים, אך הם לא הגישו תגובה (ביום 14.11.13 הומצאה למר אלכסנדר הבקשה למיצוי הליכים והחלטת רשמת ההוצל"פ; וביום 10.11.13 הומצאו המסמכים למר פליקס).

9.ביום 14.05.15 הוגשה תביעה זו בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חוב ההלוואה. ביום, 1.12.15 הוגש כתב תביעה מתוקן (לאור החלטת כב' הרשם מיום 2.11.15), לפיו כל אחד מהנתבעים חב במחצית יתרת חוב ההלוואה, שעמדה, נכון ליום 06.09.15, על סכום של 224,915.06 ₪ (לעיל ולהלן: "יתרת חוב ההלוואה"). ביום, 14.06.18, הורה כב' הרשם (כתוארו אז) נ. זיתוני, בהסכמת הצדדים, על מתן רשות להתגונן לנתבעים.

10.להשלמת התמונה יצוין כי הדירה נרכשה במסגרת "איחוד זכאויות" - סבתו של מר רוזמן מיכאל, אלטמן בלה, נטלה הלוואה בסכום קרן של 52,000 ₪ (לעיל ולהלן: "ההלוואה המשלימה"). ה"ה אלכסנדר וקריבושיין חתמו על ערבות גם לפירעון ההלוואה המשלימה. בגין חוב זה נוהל הליך בין הבנק ובין הערבים המקוריים (ת.א. שלום חיפה 20305-11-11 -להלן: "ההליך האחר"). ביום 08.09.14 הודיע ב''כ הבנק כי הוא מסכים לדחיית התביעה, ללא הוצאות "הכל מבלי שיהא בדבר משום הודאה בעובדה ו/או טענה". ב''כ הנתבעים דשם הודיע כי אם תוגש תביעה נוספת בעניין ההלוואה, הם יטענו לעניין ההוצאות. בהתאמה, ביום 11.09.14 נדחתה התביעה, ללא צו להוצאות.

המחלוקת

11.הנתבעים מודים כי חתמו על כתבי הערבות, אלא שבשלב זה (לאחר תיקון כתב התביעה) בפיהם ארבע טענות עיקריות:

• האחת, החתימה על כתבי הערבות (כמו גם הערבות המקורית) בוצעה במאוחד, תוך דקות, בלא שניתנה להם שהות לקריאת המסמכים; ללא תרגום לשפה הרוסית; וללא כל הסבר. בכלל זה, גם לא ניתן לנתבעים מידע בדבר שווי הדירה, וכי בנסיבות הדירה לא מהווה בטוחה מספקת.

• השנייה, מסמכי הגילוי לוקים בחסר שיש בו כדי לפטור את הנתבעים מערבותם: לא הוסבר האם הערבות היא לחוב חדש או לחוב קיים; לא ניתן מידע ביחס לעמידת הלווה בתשלומים, פיגורים וכיו"ב; לא נרשם במפורש שהם ערבים מוגנים. בהעדר חתימת הנתבעים בצד מספר הערבים להלוואה, גם תנאי זה לא מולא. גם ביחס לערבות המקורית- לא הוסבר האם הערבות היא לחוב חדש או לחוב קיים; ולא נרשם במפורש שהם ערבים מוגנים.

• השלישית, הנתבעים לא קיבלו הודעה בדבר פיגורים בהלוואה. על כן, יש לפטרם כדי הנזק שנגרם להם, העומד על מלוא סכום התביעה, בפרט מהבנק מכר את הדירה במחצית משוויה, בלא לידע אותם.

• והרביעית, שיהוי בהגשת התביעה. נפנה לבחון כל אחת מהסוגיות.

   

  דיון והכרעה

  12.אין תמה, כיום, בדבר החובות המוגברות החלות על התאגיד הבנקאי גם כלפי הערבים, ובכלל זה, חובת הגילוי במובן הרחב. לחובה זו שלושה מקורות:

   

  13.האחד, פרק ב' לחוק הערבות התשכ"ז-1967, לאחר תיקונו (ראו: חוק הערבות (תיקון מס' 2) התשנ"ח – 1997 – להלן "התיקון לחוק הערבות"; ו-"חוק הערבות", בהתאמה), המחייב את הבנק, בין היתר, בחובת גילוי כלפי ערב שהוא בגדר "ערב יחיד" וממילא גם כלפי "ערב מוגן"; כמו גם מורה על תוצאת אי הגילוי. המדובר בהוראות עדיפות, קוגנטיות, שאין להתנות עליהן אלא לטובת הערב (ראו למשל: ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות נ' צוברי (15.12.2015) - להלן: ענין "צוברי"; ע"א 1756/11 חבה נ' בנק הפועלים בע"מ (8.4.13) - להלן "ענין חבה"; דברי ההסבר להצעת חוק הערבות (תיקון מס' 2) (ערבויות מוגנות), התשנ"ו- 1995, ה"ח 2443 211, כ' חשון התשנ"ו (13.11.95) - להלן "הצעת החוק"; ד"ר ר. בר-קהן "ערבות", שירז הוצאה לאור בע"מ (תשס"ו-2006) עמוד 585 ואילך, 616-617).

   

  14.השני, הוראת סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א - 1981 (להלן "חוק הבנקאות") מחילה את חובות הבנק גם כלפי הערב ללקוח. במסגרת זו, חלה כיום על הבנק חובת גילוי רחבה, גם כלפי הערב, לרבות גילוי כל פרט לגבי תוכנו, תנאיו ומחירו של השירות הניתן והסיכונים הכרוכים בו (סעיף 5 ; וראו למשל: רע"א 4737/05, 4543/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (15.11.07) - להלן "עניין אבן חיים"; ע"א (חיפה) 43233-10-17 פהמי נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (26.6.18); ע"א (חיפה) 37323-12-15 קודריאבצב נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ (5.5.16) - להלן: "ענין קודריאבצב"; ע"א 4525/09 שערי שמיים הר הזיתים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (28.8.12) - להלן: "שערי שמיים"; ר. פלאטו-שנער "דיני בנקאות - חובת האמון הבנקאית", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין בישראל,(התש"ע -2010) עמוד 115, 118 ואילך, 211 ואילך).

   

  15.והשלישי, מכוח דיני החוזים הרגילים, לרבות חובת תום הלב החלה על הבנק כלפי הערב במהלך המשא ומתן, כמצוות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (ולעניין היחס בין דיני החוזים הכלליים ובין המשטר הנורמטיבי המיוחד ביחס לחוזי לקוח/ערב עם הבנק - ראו למשל: ע"א 1304/91 טפחות בנק ממשכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט פ"ד מז(3)309 (1993), שניתן טרם התיקון; ע"א 1570/92 בנק המזרחי בע"מ נ' ציגלר פ"ד מט (1)369 (1995), שניתן טרם התיקון; עניין אבן חיים, שם, שם; ע"א 8098/09 כהן נ' בנק אגוד לישראל בע"מ פ"ד סה(2)330 (2012) - להלן: "עניין כהן"), על האסמכתאות הנזכרות בו; ר. בר-קהן, בספרו, שם, בעמוד 299 ואילך).

   

  16. רף ההתנהגות הגבוה שהוטל על התאגיד הבנקאי בכל הקשור ליחסיו עם הלקוח והערב נובע מהפער הקיים, דרך כלל, ביחסי הכוחות, המיומנות, המשאבים והידע בינו ובין הלקוח/ערב. המדובר בהתקשרות מורכבת, לרוב בנוסח סטנדרטי, כאשר דרך כלל ללקוח/ערב, המתקשר באורח חד פעמי, אין את הכלים להתמודד עמם, ולהבין עד תום את משמעותם. לכך יש להוסיף את מעמדם המיוחד של התאגידים הבנקאיים בחיי הכלכלה והמסחר, כאשר דרך כלל הלקוח/ערב נוטה להסתמך על מצגיהם, ללא בדיקה ודרישה נוספת. כל אלה הובילו להטלת חובת תום לב, חובת זהירות וחובת נאמנות מוגברות על הבנקים, באופן שיבטיח הגנה נאותה על הלקוחות והערבים.

   

  עוד נפסק כי רציונל זה נכון, ובמשנה תוקף, ביחס ערבים, הטעונים הגנה מיוחדת. כפסיקת כב' הש. א. חיות בעניין אבן חיים (שם, שם):

  "רציונאלים אלה, אשר בגינם הטיל חוק הבנקאות על הבנקים חובות רחבות היקף של גילוי ואיסור הטעיה כלפי לקוחותיהם, יפים בה במידה, ואולי ביתר שאת, במערך היחסים שבין הבנק לערבים. הערב, לא פחות מן הלקוח, סומך על הבנק ונותן אמון בפעולותיו ובמצגיו. כמו כן קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק-לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעיה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים. למעשה, ניתן לומר כי פערי המידע הקיימים במערך היחסים שבין הבנק ללקוח מתעצמים שעה שמדובר בערב חיצוני שאינו מעורב בהתקשרות הישירה שבין הבנק ללקוח-הנערב ואין לו נגישות לנתונים הרלוונטיים לאותה התקשרות....".

   

  וכפסיקת כב' הש. ע. ארבל בעניין כהן:

   

  "....אשר להטלת חובות אמון וגילוי כלפיי ערבים, ניתן למצוא הצדקה נוספת וייחודית, שעניינה בצורך למנוע מצב שבו אדם ייטול על עצמו התחייבות לטובת אחר, כשלמעשה הוא אינו מבין את טיבה ומהותה. ההנחה היא שחוזי הערבות הם אחידים ולמתקשרים בהם אין יכולת ממשית לבחון ולהבין את התניות הרבות הכלולות במסגרתם. לפיכך, הדרך המתאימה להגן על אדם אשר כורת חוזה ערבות עם הבנק הינה להטיל על הבנק את החובה לפעול, לגלות, ולהתערב במידת הצורך, עובר לחתימה על הערבות, בכדי להבטיח את גמירות דעת הערב ביחס לחוזה הערבות ..."

   

  (וראו גם: רע"א 2119/18 ארז תעשיות עץ בע"מ (בפירוק) נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (14.5.18); ע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.4.15) - להלן "ענין עמר", על האסמכתאות המצוינות בו; ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין (2.3.11) - להלן "עניין מרטין"; ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ פ"ד נג(2)337 (1999), שניתן בטרם התיקון; ע"א5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח פ"ד מח(2)573 (1994); ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש פ"ד מג(3)248 (2009); ע"א 8546/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (7.7.08) - להלן: "ענין סולטאני"; ע"א 6157/08 ח'לפו נ' הלון (5.9.11); ע"א 9922/04 גבאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9.11.05) - להלן: "ענין גבאי").

   

  17.הפרה של חובות תום הלב, הזהירות, והנאמנות, עשויה לגרום, בנסיבות ממסוימות, ובשים לב לטיב פרט המידע שלא נמסר לערב, לפטור מלא או חלקי של הערב מערבותו (ראו למשל: ענין צוברי, שם, שם, על אסמכתאות הנקובות בו).

   

  18.בצד זה, יש לזכור כי חזקה על אדם בוגר, אשר חתם על המסמכים, כי קרא אותם, הבין את תוכנם ונתן הסכמתו לאמור בהם. משכך, אדם החותם על מסמך, בלא לדעת את תוכנו, לא ישמע, דרך כלל, בטענה שלא קרא את המסמך, ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. בהתאמה, מוטל על המבקש לסתור חזקה זו להוכיח גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה, בפרט משמדובר במסמכים מהותיים (ראו למשל: ענין צוברי, שם, על המסמכים הנקובים בו; ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד נד(2)559; ע"א 2503/11 עזבון המנוחה בועז ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ (18.12.11); ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט 113 (1965); ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.08); ר. בר-קהן, בספרו, שם , עמודים 294 -298, 598).

   

  19.בהצטיידנו בכלים אלה, נפנה לבחון את נסיבות החתימה על כתבי הערבות מושא התביעה.

   

  נסיבות החתימה על כתבי הערבות

  20.מר חיים זילבר, מורשה חתימה במחלקת תביעת משכנתאות בבנק (להלן: "מר זילבר"), הצהיר כי כל הלווים והערבים שעלו מחבר העמים טופלו על ידי פקידות דוברות רוסית ברמת שפת אם, ועברית ברמה טובה מאוד, ובכלל זה ניתן הסבר מפורט על מהות ההלוואה ומהות הערבות. לדבריו, כך נעשה גם בהלוואה מושא תביעה זו (ראו : ת/1). לתימוכין בהנחתו הוצגו מסמכים לפיהם:

• פקידת בנק בשם ליליה, אשר חתמה, לכאורה, על מסמכים שונים הקשורים בהלוואה: אישור חתימת הלווים המקוריים על חוזה ההלוואה; סיכום ראיון לעולים חדשים; תרגום תעודת לידה; ועוד. הגם שאימות חתימת הערבים המקוריים בוצעה לכאורה על ידי פקידה אחרת בשם נטלי; וגורם אחר חתם על מסמך "פרטי הערבים המוצעים" (ראו: נספחים א' ו- ב' ו-ט/9 ל-ת/1).

• פקידת בנק בשם ילנה, אשר חתמה, לכאורה, על מסמכים שונים הקשורים בהסכם התיקון, לרבות אישור חתימת הלווים. הגם, שאימות החתימה על כתבי הערבויות נעשה בידי פקידה אחרת בשם איריס וגורם נוסף (ראו: נספחים ו' ו- ז/ ל-ת/1).

   

  21.ברם, בחקירתו הנגדית, הודה מר זילבר כי הוא לא טיפל בחוזה ההלוואה, בהסכם התיקון או בהחתמת מי מהנתבעים על ערבותם, ובלשונו: "לא הייתי מעורב בשום החתמה ולא התעסקתי עם זה מעולם" (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול שורות 25-26). עוד הודה מר זילבר כי האמור בתצהירו באשר לפקידה דוברת רוסית הוא על יסוד בירור בסניפים, שטיבו לא הובהר עד תום; ולא עם הפקידות הספציפיות שטיפלו בהסכם התיקון והחתמת הערבים (או אף בחוזה ההלוואה - ראו: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 11-23).

   

  מכאן, בכל הקשור לנסיבות החתימה על כתבי הערבות, לרבות ההסברים שניתנו עובר לחתימתם, אם וככל שניתנו, לרבות בדבר מהות הערבות, מעמד הנתבעים, הסיכונים הגלומים בה, עמידת הלווה בחיוביו עד כה, וכיו"ב; כמו גם האפשרות שניתנה לנתבעים לקרוא את כתבי הערבויות בטרם החתימה עליהם, תרגום המסמכים לשפה הרוסית וכיו"ב - עדותו היא בבחינת עדות מפי השמועה שאין להתירה (ראו: יעקב קדמי "על הראיות" הוצאת דיונון (התש"ע-2009) חלק שני, 567). מה גם

   

  מטעם זה, גם אין בידי לקבל את השערת מר זילבר - נוכח ניסיונו האישי, שנים קודם למועדים הרלבנטיים, והנוהג בבנק בעת העלייה מארצות חבר העמים - כי גם במקרה דא, הכל הוסבר לנתבעים, בפרוטרוט, בשפה הרוסית; ניתנה להם אפשרות לעיין בכתב הערבות; והם הבינו היטב על מה הם חותמים בטרם עשו כן (ראו למשל: עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-8; עמוד 8 לפרוטוקול שורות 18-28; עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 1-12, 20-23; עמוד 10 לפרוטוקול שורות 10-25).

   

  22.זאת ועוד. הנחתו כי גם במקרה דא טופלו הנתבעים על ידי פקידות דוברות רוסית שנתנו להם הסבר מפורט, אף לא נתמכה במסמכים שהציג.

   

  ראשית, ההודעה המיוחדת לערב בשפה הרוסית שהוצגה (נספח ט.7, ט.4 ל-ת/1 – להלן: "ההודעה לעולים")) מתייחסת להלוואות אחרת ביחס אליה חתם פליקס ערבות. גם אם אניח, כי הבנק נהג לפעול כך בתקופה הרלבנטית (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 20-35) - הבנק כשל מלהציג הודעה לעולים החתומה על ידי הנתבעים או מי מהם או אף המתייחסת להלוואה מושא התביעה, למרות שתיק ההלוואה נמצא בחזקתו. כשל זה יפעל לחובתו (ואדרש לכך גם להלן).

   

  שנית, אימות חתימת הנתבעים על כתבי הערבויות בוצע, לכאורה, על ידי פקידה בשם איריס, ולא על ידי ילנה. לעניין זה גם אין בידי לקבל את ההשערה הנוספת שהעלה מר זילבר, לאחר שעומת עם נתון זה, כי: "גם זה אפשרי לפעמים כאשר יש עומס. אולם, הפקידה שהחתימה אכן החתימה, אולם הפקידה שלידה אותה ילנה או משהי אחרת שכן דוברת רוסית הסבירה להם במפורש ואותה איריס שהחתימה אותם לא יכולה להסביר להם מכיוון שאינה דוברת רוסית. מי שהסביר להם ודיבר איתם הן רק פקידות דוברות רוסית" (ראו: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 24-27).

   

  23.הבנק לא זימן לעדות את פקידה/פקידות הבנק, אשר החתימו את הנתבעים על כתבי הערבות, לרבות הגב' ילנה וליליה, אשר לשיטת הבנק טיפלו בחוזה ההלוואה, בהסכם התיקון ובהחתמת הערבים. המדובר בעדות חיונית ביותר לסוגיה שבמחלוקת, אשר היה בכוחה לשפוך אור על נסיבות חתימת כתבי הערבות, וכשל זה יפעל לחובתו. חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, כי דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע (ראו: רע"א 3961/10, המל"ל נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.2.12); בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (26.5.11); ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית (26.5.10); ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ פ"ד סא(3)18 (2006); ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736 (1980); י. קדמי, "על הראיות", חלק 4, התש"ע-2009, ע' 1865).

   

  ויודגש – עצם העובדה כי הפקידה/ות שהחתימה/החתימו את הנתבעים או מי מהם על כתבי הערבות לא עובדת/ות בבנק, אינו טעם לאי זימונה/ן למתן עדות באמצעות בית המשפט. מה גם שלא הובאה לפני כל עדות לכך שהפקידות אשר טיפלו בהחתמה על כתבי הערבויות, כולן או חלקן, לא עובדות יותר בבנק. מר זילבר נקט בעדותו בלשון כללית: "מרבית הפקידות שעבדו באותה תקופה עזבו את המערכת.." (ראו עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 3-4). מה עוד שאף לא הוצגה לפני כל ראיה כי הבנק ביצע ניסיונות לאתר את הפקידות, או איזה מהן, אשר לא צלחו.

   

  24.עם זאת, "העדר גרסה מפריכה מצד הבנק אינו בהכרח מחזק את עדותו היחידה של הלקוח בדבר התנהגות פסולה מצד הבנק. יוצא, איפוא, כי לעיתים מזומנות, נותרת גרסת הלקוח "גרסת-יחיד" של בעל דין שיש לו ענין ישיר בקבלת טענתו. במקרים רבים גרסה זו באה כתגובה לתביעת חוב של הבנק כלפי הלקוח, שנים לאחר מעשה. גרסה זו טעונה תימוכין ממקורות אובייקטיבים, אשר יספקו אישוש לטענת ההפרה...לכאן מצטרפים הנתונים האובייקטיבים העולים מנסיבות הענין, העשויים לחזק או להחליש את טענת הלקוח" (ראו: ע"א (י-ם) 463/95 בנק הפועלים נ' עזרא לוי ובניו, פ"מ תשנ"ח(3)145 (1999); והשוו: ת.א. (מחוזי ת"א) 1950/01 בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' קרליץ (14.7.08); ע"א 6505/97 בוני תיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ פ"ד נג(1)577 (1999)).

   

  אמנם במקרה דא לפנינו שתי עדויות, אך המדובר בבעלי דין שיש להם אינטרס משותף כנגד הבנק. על כן, יש להתייחס אליהן כ'עדות יחידה', לפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971; ומכל מקום, יש לבחנן בזהירות יתירה (והשוו: ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פ"ד לה (2)48 (1980)). נפנה, אם כן, לבחון את עדויות הנתבעים באשר לנסיבות חתימתם.

   

  מר אלכסנדר-

  25.מר אלכסנדר העיד כי עלה ארצה בשנת 1994, בגיל 22. לשיטתו, בעת החתימה על הערבות המקורית, 5 שנים מאוחר יותר (4.10.99), הוא עוד לא ידע את השפה העברית "כמו שצריך", אך בעת חתימת הערבות מושא תביעה זו, כ- 11 שנה לאחר עלייתו ארצה (18.02.05), המצב כבר היה שונה: "ש. ב-2005 השפה שלך כבר הייתה מצוינת נכון ? ת. ב2005 יותר טוב, בטוח (מחייך)." עוד העיד מר אלכסנדר כי עבד כטבח בבית קפה במרכז חורב משנת 2001, ומשנת 2008 אף היה שותף בניהולו עם שותפים ישראליים (ראו: עמוד 16 שורות 27-29; עמוד 17 שורות 14-22). למותר לציין כי התצהיר, כמו גם עדותו לפני, ניתנו בשפה העברית, ללא כל צורך בתרגום (וראו גם: עמוד 15 שורות 27-28).

  26.באשר לנסיבות חתימת הערבות המקורית, העיד אלכסנדר כי חברו מיכאל, אותו הכיר עוד בטרם עלייתם ארצה, ביקש ממנו לחתום ערבות עבורו. בכל הקשור למידת ידיעתו והבנתו על מה הוא חותם, הציג אלכסנדר במהלך חקירתו הנגדית, מספר גרסאות, שאך פגמו באמינותו וזאת מעבר להתרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו.

  תחילה העיד כי מיכאל הסביר לו "שהדירה מכסה את ההלוואה"; אך באותה נשימה, העיד כי בכלל "הבנתי שההלוואה הזאת כמו שנותנים לעולים חדשים כמו מתנה". משנשאל מדוע, אם כך, היה צריך לחתום על ערבות, השיב כי מיכאל אמר לו "לבוא ורק תחתום משהו סמלי וזהו, הלכתי לחתום". עת התבקש אלכסנדר להסביר כמה כסף זה "סמלי", לא היה בפיו מענה.

  בשלב זה, כבר נטען על ידו כי מיכאל בכלל לא חבר קרוב, אלא רק ידיד, ולמרות זאת הוא הסכים לחתום על הערבות המקורית, כי חשב שזה לא מחייב: "ת. למה? כי זה לא מחויב, חשבתי שזה לא מחייב, שזה לפרוטוקול כזה חתימה שלא מחייבת משהו". ומשנשאל אייך הדברים מתיישבים זה עם זה השיב: "ש. אבל מקודם אמרת שזה משהו סמלי, אז זה מחייב או לא ? ת. לא ידעתי כי לא אמרו לי על כמה כסף אני חותם. ש. אז מאיפה אתה ידוע שזה סמלי? ת. כי ככה הוא אמר...." (ראו: עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 5-26).

   

  27.באשר לנסיבות חתימת כתב הערבות מושא התביעה, העיד אלכסנדר שמיכאל הגיע עימו לבנק; הוא לא קרא את המסמכים, ואף לא הסתכל עליהם בטרם חתימתם, למרות שבשלב זה ידע עברית היטב; ולא הוסבר לו דבר. ברם, באותה נשימה, העיד כי חתם על מסמך גילוי ריק. עדות שאינה מתיישבת עם טענה לחוסר הבנה; ולמצער, מעידה על אדישות (ראו: ע' 16 שורה 30 -ע' 17 שורה 4):

  "ש. ב-2005 כשבאת לחתום כבר בטוח ידעת על מה אתה חותם נכון ?

  ת. ב-2005 נתנו לי לחתום על כמה דפים אבל לא הסבירו על מה אני חותם.

  ש. אתה יודע עברית טוב אז אתה בטח קראת את זה.

  ת. לא קראתי. אפילו אחד היה ריק. המסמך גילוי שחתמתי עליו שחתמתי עליו היה ריק.

  ש. מאיפה אתה יודע מה זה מסמך גילוי ?

  ת. עכשיו אני יודע. שהוא היה ריק שחתמתי עליו.

  ש. אתה אז ראית את המסמך גילוי?

  ת. נתנו לי כמה טפסים וחתמתי עליהם.

  ש. אבל אתה לא יודע אם חתמת על מסמך גילוי או לא, כי לא הסתכלת.

  ת. לא הסתכלתי אני לא יודע.".

   

  מר פליקס

  28.מר פליקס העיד כי עלה ארצה בגיל 23-24, בחודש אוגוסט 1991, קרוב ל- 14 שנה טרם חתימת כתב הערבות (ביום 08.02.05); והוא עובד במספנות חיל הים מזה כ- 20 שנה. פליקס חתם על כתב הערבות לבקשת מיכאל, גיסו באותה עת. יובהר - מיכאל התגרש מילנה, הלווה המקורית, ובמסגרת זו ביקשה ילנה להשתחרר מההלוואה ולשחרר את אביה מערבותו. מיכאל התחתן עם טניה, גיסתו של פליקס, והאחרון הגיע ליתן ערבות במסגרת הסכם התיקון. לדברי פליקס, כיום, טניה ומיכאל כבר גרושים ואין לו שום קשר עם מיכאל (ראו: עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 19-35). למותר לציין כי גם תצהירו ועדותו ניתנו בשפה העברית, בלא שניכר במהלך עדותו צורך בתרגום, למרות שמר פליקס דאג להדגיש כי בא כוחו הסביר לו "בעברית קלה" (ראו: עמוד 21 לפרוטוקול שורות 11-18).

   

  במהלך חקירתו הנגדית, ניכר העדר זיכרון באורח בררני, לרבות בכל הקשור לנסיבות החתימה על הערבות. כך מר פליקס לא זכר מי הייתה הפקידה ולא זכר מתי חתם, אלא רק שהפקידה שטיפלה בהחתמתו דיברה עברית ולא הייתה רוסייה (ראו: עמוד 22 לפרוטוקול שורות 1-6). מכל מקום,

  לא הוכח כי בשלב זה רמת ידיעתו את השפה העברית מנעה ממנו להבין את הדברים.

   

  29.זאת ועוד. הוכח כי בחודש אוקטובר 1992, נטלו פליקס ואשתו הלוואה לעולים חדשים מהתובע. פליקס העיד כי בעת נטילת הלוואה זו הוא ידע בדיוק על מה הוא חותם: "כן בטח. הייתה רוסייה שהסבירה לי הכל מה שצריך לחתום". עוד אישר פליקס כי הוא ביקש מאנשים לבוא לחתום על ערבות עבורו "כדי שאני אקבל משכנתא"; והסביר להם מה המשמעות של הערבות: "כן בטח. גם הסבירו להם בבנק." גם אימו של פליקס חתמה כערבה להלוואה שנטל והוא הסביר לה הכל: "ש. לה הסברת בדיוק על מה היא חותמת ובמה היא מסתכנת. ת. בטח." . בכל הקשור לנסיבות נטילת הלוואה זו מר פליקס זכר הכל, לרבות שהפקידה הסבירה לו ולערבים את משמעות הערבות, ובשפה הרוסית (ראו: ת/2; עמוד 22 שורה 29 עד עמוד 23 שורה 18). יוער כי בשנת 2010 נטל פליקס הלוואה נוספת מהתובע לשם רכישת דירתו הנוכחית (ראו: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 19-24).

   

  עוד הוכח כי מר פליקס חתם אצל התובע על 3 ערבויות להלוואות אחרות, בטרם חתימתו על כתב הערבות מושא תביעה זו – פליקס הודה כי בשנת 1994 חתם כערב להלוואה שנטלו הוריה של אשתו; וכי בשנת 1996 ובשנת 1999 חתם על ערבויות נוספות. עוד הודה כי בכל שלושת המקרים הוא ידע על מה הוא חותם: "... אז ידעת על מה אתה חותם ? ת. ידעתי.". במסגרת זו, פליקס גם הוחתם על מסמך "הודעה ללווים וערבים" בשפה הרוסית, המבהיר, בין היתר, את מהות הערבות והסיכונים שנוטלים על עצמם הערבים, היא ההודעה לעולים אליה התייחס מר זילבר בתצהירו (ראו: ט.2-ט.8 ל-ת/1; עמוד 23 לפרוטוקול שורה 25 עד עמוד 24 לפרוטוקול שורה 2).

   

  30.בפרט בנסיבות אלה, של העדר גרסה מצד התובע באשר לנסיבות חתימת כתבי הערבות מזה; ועדויות בעלי דין בעלי אינטרס משותף, שלא הרשימו, בלשון המעטה, באמינותן - יש חשיבות יתירה למסמכי הערבות שנחתמו על ידי הנתבעים, ויש לבחנם בקפידה. נפנה לעשות כן.

   

  מסמכי הערבות 

  אי ציון האם הערבות היא לחוב חדש או לחוב קיים

  31.בהתאם לסעיף 22(ב)(3) לחוק הערבות, שומה על הבנק לגלות לערב את "היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים". בהתאם לתקנה 1 לתקנות הערבות התשנ"ח-1998 (אשר נכנסו לתוקף ביום 1.6.98 - להלן "תקנות הערבות"): "הגילוי לערב יחיד לפי סעיף 22 לחוק ייעשה במסמך נפרד מחוזה הערבות, תוך מתן הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימת חוזה הערבות, ...".

   

  ההודעה לערבים מכותרת בכותרת: "הודעה לחותם ערבות להלוואה קיימת ("גרירת משכנתא", צירוף/שחרור לווה ו/או שחרור/החלפת/צירוף ערבים/הסדר פריסה וכו')". משכך, הבנק עמד בחובתו כלפי הנתבעים בכל הקשור לגילוי פרט זה.

   

  32.זאת ועוד. בהסכם התיקון מצוין במפורש כי הלווים המקוריים נטלו מהבנק הלוואה בסכום של 343,000 ₪ (יוער כי יש טעות במועד החוזה); כי הלווה ילנה בקשה לשחרר אותה מההלוואה ואת אביה מערבותו, והבנק הסכים לכך בכפוף לחתימת הנתבעים על ערבות. בצד חתימת הערבים על הסכם התיקון נאמר מפורשות [ההדגשה בקו אינה במקור – ב.ש.]:

  "הסכמת הערבים

  כל אחד מהח"מ מאשר בזה כי, לאחר שניתנה לו הזדמנות לעיין בהסכם דלעיל (להלן "ההסכם"), הוא חתם על כתב הערבות בקשר ל"הלוואה" כהגדרתה בהסכם וכי הוא מסכים לכל האמור בו. בין השאר, כל אחד מהח"מ שנתן ערבות להלוואה לפי חתימת ההסכם דלעיל, מסכים לשחרור ו/או להחלפה של לווים ו/או ערבים כמפורט בהסכם.

  חתימות הערבים : 1. ___________2.___________"

   

  יתירה מכך, אלכסנדר חתם על הערבות המקורית להלוואה; ובתצהירו הוא מודה כי נקרא לחתום על כתב ערבות חדש להלוואה עקב שחרור ערב אחר. גם מר פליקס הצהיר כי נקרא לחתום על כתב הערבות חדש "עקב שחרור ערב אחר מערבותו" (ראו: סעיף 3 ל-נ/2; סעיפים 5, 11, 14 ל-נ/1).

   

  מכאן, גם אם הייתי מוצאת שפרט זה לא גולה בהודעה לערבים (ולא היא), הרי הוכח שהנתבעים ידעו עליו, ועל כן, חל החריג הנקוב בסעיף 23(ב) לחוק הערבות.

   

  אי מתן מידע ביחס לעמידת הלווה בתשלומים, פיגורים וכיו"ב

  33.שונה הדבר בכל הקשור לנתונים אלה. בהודעה לערבים לא מולא הסעיף הרלוונטי, המתייחס לפיגורים ב- 12 החודשים האחרונים, או כל נתון אחר ביחס הפיגורים ו/או יתרת החוב ו/או ריבית הפיגורים (לרבות סעיפים 5ד- 5ח, על כל חלקיהם). ככלל, עיון בהודעה לערבים מעלה כי הבנק לא הקפיד למלא אחר פרטי המידע המהותי הנדרשים; וכי מרבית הפרטים בטופס זה שערך הבנק, לא מולאו ולא סומנו במקומות המיועדים לכך ועל פי ההוראות הנקובות בו, והרובריקות נותרו ריקות (ואדרש לכך גם להלן).

   

  אמנם, בצד אישור הערבים על ההודעה מצוין, בין היתר, כי נמסר לערבים גם "עותק ההודעה דלעיל שאליו צורפו "תדפיס הנתונים" ו- "הנספח", אך גם מסמכים אלה, שיתכן והיה בהם כדי למלא את החסר בהודעה לערבים, לא הוצגו לפני, וכשל זה יפעל לחובת הבנק.

   

  34.גם בחינת מכלול מסמכי הערבות לא תסייע בעניין דא: בכתב הערבות אין כל התייחסות לנתונים אלה; בעוד בהסכם התיקון מצוין רק כי סכום ההלוואה שניטלה ב- 11/97 (צ"ל -9/99) הוא 343,000 ₪, ויתרת ההלוואה הבלתי מסולקת ליום 31.12.04 היא 345,000 ₪. בשים לב לפערי הידע בין הבנק ובין הנתבעים; וחוסר היכולת, דרך כלל, של הערבים להבין את משמעות הדברים עד תום; כמו גם החובה המוגברת החלה על הבנק כלפי הערבים, שאינם קשורים לעסקה המקורית - אין די בכך.

   

  מדובר במידע מהותי, ומן הראוי היה בשלב זה להדגיש, בפרט לפני מר פליקס, הערב החדש, כי למרות שחלפו למעלה מ- 5 שנים, יתרת החוב הבלתי מסולקת גבוהה מקרן ההלוואה, ואת משמעות הדבר באשר לסיכונים שהוא נוטל על עצמו. בכל הקשור לאלכס- הדברים מסויגים, מאחר ואין שינוי במעמדו והיקף הסיכונים שנטל על עצמו לעומת הערבות המקורית.

   

  35.מר זילבר העיד כי לא היה פיגור בתשלומים, עד לגירושי הלווים המקוריים (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 13-17; עמוד 8 לפרוטוקול שורות 33-34). עם זאת, ראשית, עיון בדו"ח תנועה כספית להלוואה מעיד כי עובר לחתימת הסכם התיקון (1/05) הלווים המקוריים חויבו 9 פעמים בעמלת אי כבוד (ראו: נספחים ד' ו- ה' ל-ת/1).

   

  אך גם אם אניח שהדברים הוסדרו, וכעדות זילבר לא היו פיגורים בהלוואה - עדיין שומה היה על הבנק להבהיר למר פליקס את הסיכונים שהוא נוטל על עצמו. מצינו כי הערב זקוק להגנה מוגברת באשר דרך כלל הוא לא מעורב בהתקשרות בין הבנק ובין הלווה ואין לו נגישות לנתונים אלה. לדידי, חובה זו מועצמת עת עסקינן בערב חדש להלוואה קיימת. בשלב זה יש לשקלל בהערכת הסיכונים גם את התנהלות הלווה, ומידת הפירעון עד כה. הבנק לא הוכיח כי עמד בחובתו זו.

   

  מצינו כי בהעדר עדות פקידת הבנק שטיפלה בהחתמת הערבים, יש חשיבות מיוחדת למסמכים שלפני, ואופן מילויים. כשל במילוי המסמכים יפעל לחובת הבנק. יתירה מכך. אופן מילוי ההודעה לערבים אף לא עומד בהוראות הבנק, כמצוין בה במפורש. לעניין זה יש לזכור כי: "אחת מאמות המידה לבחינת חובתו של בנק כלפי לקוחו תימצא במנהג הבנקאים. אם נהג הבנק כמנהג הבנקאים, חזקה עליו שנהג כהלכה ומילא את החובה המוטלת עליו, ואילו אם לא נהג כמנהג הבנקאים, אות וסימן הם כי התרשל, וממילא ראוי הוא כי יישא בתוצאות מעשיו או מחדליו. זהו מבחן אובייקטיבי של סבירות." (ראו: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' פרוסט פ"ד מז(5)31 (1993); והשוו: 1327/09, אסקלרוד נ' בנק' מזרחי טפחות בע"מ (24.7.13); ולעניין חשיבות בהירות המסמך ראו גם ענין גבאי, שם, שם).

   

  מה גם שיש באי מילוי ההודעה לערבים כנדרש, כדי לתמוך, במידת מסוימת, בטענת הנתבעים כי כל ההליך בוצע בחופזה, תוך דקות, וללא הסבר כדבעי. כך או כך, הבנק לא הוכיח כי עמד בחובתו להסביר את הסיכונים הכרוכים, בשלב זה, בחתימה על הערבות.

  36.עצם העובדה שמר פליקס נטל הלוואה דומה לעולים מאותו בנק, שנים קודם לכן, ואף חתם קודם על ערבות ב- 3 מקרים שונים, אין בה כדי לרפא פגם זה.

   

  גם אם אקבל, נוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו, כי פליקס הבין שהוא חותם על ערבות וככל ערבות יש בה סיכונים מסוימים, בפרט נוכח הודאתו כי בכל הפעמים הקודמות הסבירו לו את כל הנדרש, והוא אף הסביר לערבים להלוואה שנטל את הסיכונים הכרוכים בערבותם - לא יהיה בכך די. עצם העובדה שפליקס הבין את הסיכונים ביחס להתקשרות אחרת, אין בה כדי להכשיר אי מתן מידע באשר לסיכונים הספציפיים שנטל על עצמו במתן ערבות להלוואה זו. הדברים אמורים במשנה תוקף, כאמור, משמדובר בערבות להלוואה קיימת.

   

  כך גם אם אקבל שהנתבעים לא התענינו בנתונים אלה (ראו למשל: עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 25- עמוד 9 לפרוטוקול שורה 4), לא יהיה בכך כדי לסייע, באשר המדובר בחובה אקטיבית המוטלת על הבנק נוכח מעמדו, וההגנות המיוחדות, 'צרכניות' באופיין, שהוקנו לערבים (ראו: ענין חבה, שם).

   

  אי מתן מידע בדבר שווי הדירה, וכי בנסיבות אינה מהווה בטוחה מספקת.

  37.בהקשר זה יש ליתן תשומת לב מיוחדת כי המדובר באיחוד הלוואות. קרי: מתן הלוואה בשיעור קרוב למלוא משווי הדירה. בהתאם למסמכים שלפני לפי שמאות מיום 2.6.99 שוויה של הדירה היה 420,000 ₪ (ראו: נספח ט./ ל-ת/1). ההלוואה והלוואה המשלימה הם בסכום קרן של 395,000 ₪, קרי: 94%. עת עסקינן בהלוואה בסיכון כה גבוה לערבים, חובות הבנק כלפיהם מועצמות.

   

  כך גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הבנק הציג לערבים, או לפחות יידע אותם בדבר שווי הדירה עובר לנטילת ההלוואות; וכי הדירה שועבדה כבטוחה להשבת שתיהן.

  ודוקו: אלכסנדר אמנם חתם על ערבות גם להלוואה המשלימה, כך שנהיר שהיה ער לקיומה (להבדיל מהסיכונים הגלומים בה), אך ביחס להלוואה המשלימה לא הוחלף ערב (ראו: ההליך האחר). מכאן, לא הוכח אף שפליקס ידע על דבר קיומה.

   

  38.יש לזכור כי חובת אמון הבנקאית מחייבת את הבנק בחובת גילוי במובן הרחב, הכוללת לא רק גילוי טכני של עובדות ונתונים; אלא גם, ובעיקר, חובה להסביר את משמעותה המלאה של העסקה, על כל פרטיה ולהשיג את הבנת הלקוח והערב לכל המידע וההסברים שנמסרו לו. זאת ועוד. היקף חובת הגילוי הורחבה באופן החורג אף מפרטי העסקה עצמה, מקום מדובר בפרטים שיש בהם כדי להשפיע על נכונות הצד שכנגד (לקוח/ערב) להתקשר בעסקה עם הבנק; והנמצאים בידיעת הבנק (ראו למשל: ענין סולטאני, שם, שם).

   

  הבנק כשל בכך. אין לפני כל נתון המעיד כי הבנק הסביר לערבים את מהות ההלוואה והסיכונים הכרוכים בה. לעניין זה אין הבנק יכול להסתמך על כך שהלווה יסביר זאת לערבים, באשר האינטרסים מנוגדים המה. יש לזכור כי: "אמות המידה ההתנהגותיות המחמירות מצאו את ביטוין בין היתר בחובת האמון הבנקאית. חובה זו מגלמת בתוכה את ציפייתו הלגיטימית של הלקוח כי הבנק יתנהג עימו ברמה גבוהה של מקצועיות, הגינות וזהירות; כפי שמציין פרופ' בן-אוליאל "על הבנק לנהוג ברמה של זהירות מופלגת, ולכן עליו לנקוט הסדרי עבודה אשר יבטיחו כי האיכות ורמת השירותים יהיו גבוהים מאלה שאדם אחר היה נותן בנסיבות דומות" (ראו: כב' הש. א. רובינשטיין בעניין צוברי, שם; וראו גם: ה"פ (מחוזי ת"א) 53064-09-16 חולו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (22.2.18); והשוו: ענין שערי שמיים, שם).

   

  יוער כי הבנק לא העלה טענה לעניין חובת סודיות, וטוב שכך. מה גם שהוכח כי מיכאל ליווה את הערבים לחתימה ומנגד, לא נטען שהלה התנגד למסירת אינפורמציה זו (וראו גם: בעניין מרטין, שם, שם). כך גם, אמנם בעת חתימת הערבות, היה פליקס קרוב משפחה, אך ההנחה בדבר ידיעת בני משפחה היא חזקה אשר ניתנת לסתירה. מה גם שבמקרה דא פליקס לא היה קרוב משפחה בעת נטילת ההלוואה (ראו: ענין אבן חיים ,שם ,שם; ענין גבאי, שם, שם).

   

  הודעה לעולים בשפה הרוסית

  39.הבנק , הער לכך, טען כי הערבים קיבלו הודעה מיוחדת לעולים עם תרגום לשפה הרוסית, עליה חתמו (ראו: נספחים ט.7-ט.8 ל-ת/1; עמוד 9 לפרוטוקול שורות 20-35).

   

  אכן בנוסח ההודעה לעולים יש פירוט ראוי, לרבות התייחסות ספציפית לערבים; הנחיה לקרוא את המסמכים בכובד ראש; הבהרה כי הם נוטלים על עצמם את כל חיובי הלווה כלפי הבנק ומתחייבים לשלם במקומו, בהתאם לחלקם בתשלום, אם לא יעשה כן; והדגשה כי אין להסתמך על שעבוד הדירה כבטוחה או על ערבים אחרים: "..אין צורך להסתמך על התחייבויות הלווה לשעבוד הדירה לטובת הבנק, או שהבנק עצמו ידאג לכך, כדי להשתמש בשעבוד. אין צורך לסמוך גם שיהיו ערבויות אחרות כשערבים אחרים רשומים ואפילו חתימות של ערבים אחרים במסמכים ההלוואה. אתה צריך לצאת מתוך נקודה שאם הלווה לא ימלא אחר התחייבויותיו, אז יכולים לדרוש ממך לשלם את כל ההלוואה מבלי להתחשב בערבים האחרים ודרכים אחרות להבטחת החזק ההלוואה".

   

  ברם, הבנק לא הציג הודעה לעולים בשפה הרוסית ביחס לנתבעים או מי מהם ו/או בקשר להלוואה זו. לעניין זה, אין די בהפניה להודעה עליה חתם פליקס ביחס להלוואה אחרת. כשל זה יפעל לחובתו פעמיים:

• פעם אחת, אין בעובדה שבפעמים אחרות הבנק פעל כהלכה, ומסר לערבים הודעה עליה חתמו , כדי להכשיר את העדרו של מסמך חתום על ידי הנתבעים (גם לא הומצא מסמך כגון דא ביחס לערבות המקורית שחתם אלכסנדר). להיפך. יש בכך כדי להעיד שבמקרה דא, הבנק לא הקפיד על קיום הנוהג עליו העיד מר זילבר בכל הקשור לנטילת הלוואות על ידי עולים מחבר העמים (והשוו: ענין קודריאבצב שם)). מה גם שעיון בהודעה מעלה שהיא מתייחסת להלוואה חדשה ולא הלוואה קיימת.

• ופעם שנייה, לא ניתן להסתמך על טופס זה להוכחה כי במקרה דא הבנק עמד בחובתו למתן הסבר על הסיכונים הכרוכים במתן הערבות. כך גם שילוב העדרו של המסמך עם עדות זילבר בדבר הנוהג ליתן הסבר כללי תוך הפניית ערבים להודעה לעולים (ראו: עמוד 8 שורות 18-24; עמוד 9 שורות 18-23) תומכת בגרסת הנתבעים כי הבנק לא עמד בחובת גילוי הפרטים המהותיים (ולעניין זה שותפה אני לעמדת כב' הש. א. גולדקורן ב- ת"א 38114-10-13 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' סרגן (4.5.17).

   

  40.משכך, לא הוכח כי הבנק עמד בחובתו הגילוי הרובצת לפתחו בכל הקשור ליידוע הנתבעים בדבר מצב ההלוואה, הבטוחות, ובהתאמה הסיכונים הכרוכים בחתימתם על כתבי הערבות.

   

  41.עם זאת, יוער בהקשר זה כי גם אם הייתי מקבלת שהמסמכים לא תורגמו לנתבעים לשפה הרוסית - בנסיבות, לא היה בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לפגום בערבותם.

  לפי התרשמותי המדובר באנשים רציניים, אשר השכילו להתערות בחברה הישראלית; וחתמו על כתבי הערבות מושא התביעה 11 ו- 14 שנה לאחר שעלו ארצה כאנשים צעירים, ועת דברו עברית. מר אלכסנדר הודה כי בשלב זה העברית בפיו הייתה טובה. מר פליקס אמנם ניסה לסייג זאת, אך לא מצאתי לקבל זאת. מר פליקס ניסה גם לסייג את רמת העברית שלו בשלב זה, בטענה כי עובר לחתימה על התצהיר בא כוחו הסביר לו את הדברים בעברית קלה, אך במהלך עדותו לא ניכרה, כאמור, כל בעיה. הטענה אך פגמה באמינותו. מכל מקום, בנסיבות, ובכלל זה היכרותו עם הבנק ואופן נטילת הלוואות, די ברמת עברית נאותה. מה עוד שמר פליקס הודה כי ביחס להלוואות אחרות קיבל וחתם על הודעה לעולים, כך שבשלב החתימה על הערבות, הוא היה מודע לצורך לקרוא את המסמכים בכובד ראש (ראו: למשל סעיף 2.ג להודעה). בהתאמה, אם וככל שלשיטתו הוא עדיין היה צריך עזרה מסוימת, הוא יכול היה לבקש ממשהו שיסייע לו בתרגום. זאת אף זאת לא עשה.

   

  אי רישום כי הנתבעים הם בגדר "ערב מוגן".

  42. בהתאם לסעיף 22(ב)(1) לחוק הערבות, שומה על הבנק לגלות לערב את "היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן". ויאמר מיד- הבנק כשל בכך.

   

  בהודעת לערבים, חדל הבנק מלמלא Xברובריקה הרלוונטית, למרות הוריה מפורשת בטופס.

  בכתבי הערבות יש התייחסות למשמעות "ערב יחיד" ו- "ערב מוגן" תוך הפניה לחוק הערבות, על פי חוק הערבות, אך אין ציון האם הנתבעים הם בבחינת "ערב יחיד" או "ערב מוגן". מה גם שכתבי הערבות מתייחסים למכלול המקרים (ערב רגיל, יחיד ומוגן), ללא ציון הסעיף הרלוונטי לנתבעים.

  גם בהודעה לערבים המקוריים (עליה חתום אלכסנדר) יש התייחסות לשני סוגי הערבים יחיד ומוגן, תוך הסבר ההבחנה ביניהם, אך לא צוין כי הערבים המקוריים הם ערבים מוגנים. אמנם, בשים לב לכך שבהודעה זו (להבדיל מההודעה שלפנינו - וראו גם להלן) מצוין כי הערבות היא למחצית החוב בשילוב עם ההסבר בסעיף 1 להודעה ניתן להסיק כי הערבים הם ערבים מוגנים, אך המחוקק מצא לנכון שלא להותיר זאת להבנת הערב אלא, חייב ציון מפורש של סוג ערבותם. על כן, גם לא הוכח שהדברים גולו והוסברו לאלכס בעת חתימת הערבות המקורית.

   

  יש לזכור כי סעיף 22(ב)(1) זה: "נועד להגביר את המודעות של ערבים יחידים ומוגנים בדבר סיווג ערבותם, וזאת כדי למנוע טעויות וכדי לאפשר לאותם ערבים להתעדכן במידה שיחול בעתיד שינוי חקיקה הנוגע להם, מתוקף היותם ערבים יחידים, או מוגנים." (ראו: ענין צוברי, שם, שם; וראו גם: ר. בר קהן בספרו, שם, בעמוד 593 ה"ש 2).

   

  43.אמנם, בשלב זה אין חולק כי הנתבעים הם ערבים מוגנים, והבנק לא דורש מכל אחד מהם אלא כדי מחצית מיתרת החוב, ולכאורה, אין בכך כדי להרע את מצבם; אך לא זה המבחן. המחוקק מצא להורות באורח מפורש על גילוי נתונים ספציפיים, וקבע סנקציה בגין אי גילוי כל נתון ונתון; והכל במטרה להגן על הלקוח והערב נוכח פערי הכוחות, מורכבות החוזים והאמון שדרך כלל נותנים בבנק. לפנינו משטר נורמטיבי מיוחד ביחס לחוזים בנקאיים, החורג מדיני החוזים הרגילים (והשוו: ענין ליפרט, שם, שניתן טרם התיקון).

   

  ויודגש- מדובר בהוראות קוגנטיות ביחס לפרטים מהותיים, שמטרתן לוודא כי הערב יבין את משמעות הדברים, את מידת הסיכון שנטל על עצמו, והסכמתו לכך. ההתייחסות לכך כזוטות ("אם אדוני הולך לקטע הזה של איקס פה ואיקס שם אדוני נכנס לקטנות שהם לא ענייננו בכלל, אדוני הערב קיבל הסבר מפורט"- עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 20-23) - מעידה גם על אי הפנמת החובות המוגברות החלות כיום על הבנק. מה גם שהקפדה על חובות הגילוי תאפשר ללווים ולערבים להגיע להחלטות מושכלות מזה; ותמנע מהבנק להגיע למצב בו אינו יכול להיפרע מהבטוחה/ערבות שבידו מזה (והשוו: ע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קובסי (12.12.11)).

   

  44.זאת ועוד. אמנם "חובת הגילוי היא חובה תכליתית. חובת גילוי נועדה לגלות מידע מקום שידיעתו של מידע זה אינו מצוי בידיעת הצד שחבים לו גילוי. לעומת זאת, כאשר המידע גלוי, וכאשר שני הצדדים יודעים זאת, אין טעם בהחלת חובת גילוי "פרוצדוראלית" המנותקת מידיעת הצדדים בפועל." (ראו: בעניין מרטין, שם, בהתייחסו לממשכן). ברם, בהעדר עדות פקידת הבנק שטיפלה בהחתמת הערבים, לא הוכח כי במקרה דא, למרות אי מילוי הטופס כדבעי, הנתבעים, או מי מהם, ידעו על פרט זה, באופן המאפשר החלת החריג הנקוב בסעיף 23(ב) לחוק הערבות.

   

  כך גם בהעדר עדות פקידת הבנק, לא ניתן לבחון האם היא הבינה כדבעי את ההבדל בין סוגי הערבים והמושגים, באופן שיעלה בידה להסביר לנתבעים את מהות הערבות עליה הם חותמים והסיכונים הכרוכים בה; וכיצד, אם בכלל, היא הסבירה זאת לנתבעים (והשוו: ענין אבן חיים, שם, שם). לעניין זה אין די בעדות מר זילבר כי "הם הבינו היטב למה ביקשו מהם. הם קראו לזה גרנטי" (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 11-12; ועדותו באשר להסבר הכללי דרך כלל ראו: עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 10-16; עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 14-24). מכל מקום, כשל זה מהווה תימוכין (שלילי) לגרסת הנתבעים, הן באשר למהירות החתימה, והן באשר להעדר הסבר כדבעי.

   

  אי קיום התנאי בדבר מספר ערבים בהעדר חתימה 

  45.אמנם, בהתאם לסעיף 22(ב)(2) לחוק הערבות, שומה על הבנק לגלות לערב את "מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב", אך מצאתי כי נתון זה גולה.

   

  בהודעה לערבים מצוין בסעיף 3: "מספר הערבים שנקבע להלוואה הנ"ל הינו 2". אמנם המספר הוסף בכתב יד ואין חתימה בצדו, אך אין טענה כי הנתון הוסף מאוחר יותר. מה גם שעל פי הפסיקה יש לייחס חשיבות יתרה לכתב יד (ראו: ענין גבאי, שם, שם).

   

  זאת ועוד. בהסכם התיקון מצוינים שני הנתבעים כערבים; ושניהם כאחד הצהירו כי נקראו לבנק על מנת לחתום "בצוותא חדא" על כתב ערבות חדש חלף הערב ששוחרר (ראו: סעיף 4 ל-נ/1 וסעיף 3 ל-נ/2). אם לא די בכך – בהודעה לערבים המקוריים, עליה חתם אלכסנדר, מצוין במפורש כי מדובר בשני ערבים וכי חלקו של כל אחד בחיובי הלווה הוא מחצית (סעיפים 3,4). מכאן, נתון זה גולה לנתבעים, ומכל מקום, הוכח כי היה בידיעתם, וחל החריג הנקוב בסעיף 23(ב) לחוק הערבות.

   

  אי מתן הזדמנות לעיין במסמכים בטרם חתימתם.

  46.בהתאם לסעיף 24 לחוק הערבות, שומה על הבנק למסור לערב עותק מחוזה הערבות, ליתן הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן למסור לו עותק חתום לאחר המסירה (ולעניין מסירת חוזה ההלוואה: ראו: ר. בר קהן בספרו, שם, בעמוד 600-6001; דברי ההסבר להצעת החוק, עמוד 215).

   

  47.בכתבי הערבות נכתב בהדגשה כי: "הערב מצהיר כי קרא מסמך זה וכי נמסר לו העתק חתום ממנו". ביחס לאלכסנדר מופיע אישור דומה בחוזה ההלוואה, בערבות וההודעה לערבים המקוריים.

  בהסכם התיקון אישורו הנתבעים, בצד חתימתם, כי ניתנה להם הזדמנות לעיין בו טרם חתימה. אישור דומה נמצא בהודעה לערבים בצד חתימת הנתבעים עליו. מעבר לכך. בפתח ההודעה לערבים נכתב בהדגשה כי: "לפני חתימתך על כתב ערבות בגין ההלוואה שמספרה רשום לעיל, יש לקרוא את כתב הערבות, את הסכם ההלוואה ו/או הסכם לתיקון הסכם ההלוואה, העומד לעיונך, ואת האמור בהודעה זו. זכותך לקחת כל הזמן הדרוש לכך לפני חתימתך". [ההדגשות מקור – ב.ש.].

   

  48.אמנם, מצינו כי יש באופן מילוי ההודעה לערבים חיזוק (שלילי) מסוים לגרסת הנתבעים כי אישור החתימה על מסמכים בוצע במהירות. ברם, אין בכך , כשלעצמו, כדי להעיד כי לא ניתנה לנתבעים שהות לעיין בהם בטרם הליך החתימה. מנגד, הוכח כי שני הנתבעים כבר חתמו על ערבות: אלכסנדר על הערבות המקורית שמולאה כדבעי; ופליקס אשר חתם על שלוש ערבויות קודמות ועל הלוואה שנטל, כולן מהבנק התובע, ואישר כי בעת חתימתם הדברים הוסברו לו כדבעי ובשפה הרוסית, כאשר גם בהודעה לעולים עליה חתם, נאמר מפורשות כי יש לעיין במסמכים בכובד ראש.

  כך גם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הנתבעים בקשו לקרוא ולעיין במסמכי הערבות ולא ניתנה להם שהות מספקת. להיפך. מר אלכסנדר העיד, כאמור, כי כלל לא מצא לנכון להסתכל על המסמכים בטרם חתימתם (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 1-4).

  לעניין זה יש לזכור שניים: האחד, כי חובת הגילוי והיקפה מושפעים ממכלול הנסיבות, ובכלל זה: אישיות הערב ונתוניו, יחסיו עם הערב-לווה, ידיעתו בפועל, מידת ההסתמכות על הבנק וכיו"ב (ראו למשל בעניין עמר, שם, שם). והשני, נוכח החזקה בדבר קריאת והבנת המסמך על ידי אדם החתום עליו, דרך כלל לא תתקבל טענת ערב כי לא קרא את כתב הערבות עליה חתם, והחתמתו נעשתה במהירות. מכל מקום, הנתבעים לא עמדו בנטל, המוטל לפתחם, לסתור חזקה זו (ראו גם: ר. בר-קהן, בספרו, ע' 294 -298, 598).

   

  תוצאת ההפרה 

  49.מכאן, הבנק הפר את הוראות סעיף 22(ב)(1) לחוק הערבות. מעבר לכך, הבנק הפר את חובת הגילוי בה הוא חב כלפי הנתבעים, לרבות בכל הקשור לסוג הערבות והסיכונים הכרוכים בחתימה עליה; עמידת הלווה בתשלומים, ומצב ההלוואה עובר לחתימת ההסכם המתקן; סוג ההלוואה והיקף ההלוואות לעומת שווי הדירה, וכי בנסיבות היא לא מהווה בטוחה מספקת, כמפורט לעיל.

   

  50.בהתאם לסעיף 23(א)(5) לחוק הערבות – אם הבנק לא גילה לערב יחיד את הפרט הנקוב בסעיף 22(ב)(1) לחוק הערבות – הערב פטור מערבותו. מצינו כי לא הוכח בענייננו חלות החריג הנקוב בסעיף 23(ב) לחוק הערבות. די בכך כדי לדחות את התביעה.

   

  אמנם התוצאה לא קלה. עם זאת, בנסיבות, ונוכח מצוות המחוקק המפורשת, יש לקיימה בדווקנות. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם תכלית התיקון לחוק הערבות: "הפרת חובת הגילוי משפיעה על יכולתו של הערב להעריך את הסיכון שלו הוא חשוף. מוצע לקבוע במפורש את התוצאות של הפרת חובת הגילוי; תוצאות אלה משקפות את ציפיותיו הסבירות של הערב לגבי פרטי הגילוי השונים. אין בכך כדי לשלול מהערב תרופות שעומדות לו על פי דין אחר, כמו למשל חוק החוזים ...הדין הכללי יעמוד לערב גם במקרה של אי גילוי פרטים שחובה היה לגלותם ולא נקבעה, בסעיף 23, תוצאה מפורטת לאי גילויים (ראה סעיף 33)". (ראו: דברי ההסבר להצעת החוק, ע' 214-215, 218).

   

  מה עוד שמצינו כי נפלו כשלים מהותיים נוספים בהתנהלות הבנק, אשר לא מצא לנכון להביא פרטים מהותיים וחיוניים בפני הנתבעים, באופן שיוכלו לקבל החלטה מושכלת, האם לחתום על הערבות במקרה זה,אם לאו. והדברים אמורים ביתר שאת, ביחס למר פליקס.

   

  51.אמנם, במהלך חקירתם הנגדית, ניכרו סתירות רבות בעדויות הנתבעים (שאך על מקצתם עמדתי לעיל), ועדויותיהם לא הותירו, כאמור, רושם מהימן, אך בנסיבות, לא די בכך, כדי לרפא לחלוטין את מחדלי הבנק. עם זאת, נשאלת השאלה האם יש מקום להחיל, במקרה דא, את דוקטרינת "אשם תורם חוזי". לעניין זה יש לאבחן בין אי גילוי פרטים הנקובים בחוק הערבות, בשים לב לסנקציה שקבע המחוקק בצד כל פרט; ובין אי גילוי פרטים אחרים או מתן הסברים שלא צוינו מפורשות בחוק הערבות, קרי: עילות פטור נוספות שאינן קבועות במפורש בחוק הערבות (וראו: העמדות השונות ענין צוברי). בכל הקשור לראשונים - לשון החוק מפורשת היא, ועולה בקנה אחד עם תכליתו. אין מקום, לדידי, לעקפה על דרך החלת "אשם תורם חוזי". שונה הדבר ביחס לעילות הפטור הנוספות. ביחס אליהן, יש מקום, בנסיבות ובמקרים המתאימים, ליישם את דוקטרינת האשם התורם בדיני החוזים, ולהורות על חלוקת האחריות בין הצדדים, על מנת להביא לתוצאה צודקת (ראו: עניין צוברי, שם, שם, על האסמכתאות הנקובות בו; ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (28.12.09); והשוו: ענין מרטין, שם, שם).

  בהתאמה, הייתי מוצאת לנכון להחיל אשם תורם משמעותי ביותר על הבנק במקרה דא. ברם, משהבנק חדל לגלות גם פרט הנקוב בסעיף 22 לחוק הערבות, שהסנקציה בצדו פטור מלא - אין אני נדרשת לכך. עם זאת, הדבר יבוא לביטוי בסוגיית ההוצאות.

   

  52.לפיכך, אני מורה כי הנתבעים פטורים מערבותם.

   

  53.לאור התוצאה אליה הגעתי, אין אני נדרש לדון ביתר טענות הנתבעים, לרבות בדבר אי מתן הודעות, והנזק שנגרם להם כמו גם שווי המכירה, ושיהויי. עם זאת, לא אסיים בטרם אתייחס, על קצה המזלג, לחמישה:

  -האחד, הוכח כי הבנק המציא לנתבעים הודעות, ובכלל זה בדבר אי קיום החיוב על ידי הלווה מיכאל, נקיטה בהליכים כנגדו, מכירת הדירה, ומיצוי ההליכים, אך הם בחרו שלא לנקוט בכל פעולה. בסופו של יום, ולאחר הצגת גרסאות שונות, הנתבעים הודו כי קבלו הודעות, אך לא מצאו לנכון לעשות דבר ו/או אינם זוכרים, תלוי לפי איזו גרסה (ראו למשל: עדות אלכסנדר בעמוד 18 לפרוטוקול שורה 20 עד עמוד 19 לפרוטוקול שורה 5; ועדות פליקס בעמוד 24 לפרוטוקול שורה 7 עד עמוד 25 לפרוטוקול שורה 24). מכאן, ניתנה לנתבעים הזדמנות למנוע, ולמצער לצמצם, את השינויים בחוב לו ערבו, וכפועל יוצא את הסיכונים המוטלים עליהם, אך מטעמיהם הם, הם בחרו שלא לעשות כן.

  -השני, גם אם הייתי מוצאת כי באחד מהצמתים לאחר חתימת כתבי הערבות, חדל הבנק מלעמוד בחובות היידוע החלות עליו מכוח סעיף 26(א) לחוק הערבות - היה על הנתבעים להוסיף ולהוכיח את הנזק הכלכלי שנגרם להם, או למי מהם, בשל אי מתן ההודעה במועד, והם כשלו בכך. לעניין זה אין די בטענות בעלמא כי הנזק עומד על כל יתרת החוב, אלא עליהם להוכיח את הנזק ואת הקשר הסיבתי למחדל הבנק. "עניין לנו, בשאלת הערכת יכולתה של המבקשת לגרום לכיסוי החוב, באופן מלא או חלקי, אלמלא חדל הבנק מליידעה במועד אודות מצב ההלוואה" (ראו: רע"א 1044/02 עמר נ' בנק דיסקונט בע"מ (17.12.02)).

  מה גם שבסופו של יום, הנתבעים הודו כי לא היה ביכולתם להיכנס לנעלי הלווה מיכאל, לפרוע את החוב ו/או לרכוש את הדירה (ראו למשל: עדות אלכסנדר בעמוד 20 לפרוטוקול שורה 19 עד עמוד 21 לפרוטוקול שורה 2 כי אין לו דירה, אין לו חסכונות, והוא לא יכול היה לפרוע את החוב, הגם שבאותה נשימה טען כי יכול היה לרכוש את הדירה באמצעות הלוואה; ועדות פליקס בעמוד 25 לפרוטוקול שורות 25-34). כך גם אין די בטענת אלכסנדר (החלופית) כי היה ברצונו לרכוש את הדירה, אלא היה עליו להוכיח אפשרות כלכלית לעשות כן במועד הרלוונטי, והוא חדל גם בכך. מנגד, הוכח, כאמור, כי נתנו לנתבעים הזדמנויות לפירעון החוב, אך הם נמנעו מלנצלן. מכל מקום, ההפטר הוא רק כמידת הנזק שנגרם לנתבעים, ובהעדר הוכחתו - אין מקום לפטרם מערבותם באופן מלא או חלקי (וראו למשל: ענין חבה ו-דנ"א 2858/13 חבה נ' בנק הפועלים בע"מ (1.4.14)).

  ודוקו: גרסאות הנתבעים בכל הקשור לסוגיה זו, אך פגמו באמינותם, וזאת מעבר להתרשמותי הבלתי אמצעית מעדותם.

  -השלישי, לא הוכח כי הדירה נמכרה בשווי מופחת. לעניין זה יש לזכור כי המדובר בטענת הגנה ועל כן, שומה היה על הנתבעים, שהטענה משרתת אותם, להוכיחה; והם חדלו בכך (ראו למשל: ע"א 895/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ (2.11.14)); ע"א 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני (13.5.12)).

  - הרביעי, כל טענה כנגד המכירה היה על הנתבעים להעלות בפורום המתאים, במועד ובטרם אישור המכירה, אלא שהם בחרו, כאמור, לא להגיב וחלף זאת להעלות בשלב מאוחר זה טרוניה גם לעניין זה. אין להסכין עם התנהלות זו.

  -והחמישי, אישור מיצוי הליכים ניתן ביום 9.9.14 והתביעה הוגשה ביום 21.5.15. מכל מקום, גם אם הייתי מוצאת כי הבנק השתהה באחד הצמתים (נקיטה בהליכי הוצל"פ למימוש הדירה, הגשת תביעה נגד הלווה, נקיטה בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק הדין נגד הלווה עד האישור וכו'), בשים לב לשליטתו על הליך ההוצאה לפועל, בהפירו את חובת תום הלב כלפי הערב - לא היה בכך, בנסיבות, כדי לפטור את הנתבעים מערבותם, אלא לכל היותר להפחית את הריבית שהצטברה בתקופת העיכוב (ראו: רע"א 8688/07 רובין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.12.10)).

   

  סוף דבר

  60.דין התביעה להידחות. עם זאת, בנסיבות, לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים.

   

  לצדדים נתונה זכות ערעור.

   

  המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

  ניתן היום, י"ח אלול תשע"ח, 29 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.