שני ערבים חתמו על ערבות לזוג שרכש דירה ונקלע לקשיים כלכליים. אולם הערבים לא ישלמו אפילו שקל, לאחר שהשופטת קבעה כי "אין לפני כל נתון המעיד כי הבנק הסביר לערבים את מהות ההלוואה והסיכונים הכרוכים בה".
השופטת שולמית ברסלב מבית משפט השלום בחיפה דחתה לאחרונה את תבעיתו של בנק מזרחי טפחות נגד שני ערבים להלוואה שלא שולמה. התוצאה היא כי הערבים לא יצטרכו לשלם דבר, אף שחתמו על ערבות להלוואה של מאות אלפי שקלים.
תחילתה של הפרשה בהלוואה שבני זוג שעלו מחבר העמים לקחו ב-1999 מהבנק, בסכום של 343,000 שקל לצורך רכישת דירה, ששועבדה לבנק לצורך הבטחת ההלוואה.
בשלב מסוים, לאחר שההלוואה לא שולמה, הבנק נקט בהליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה, והיא נמכרה ב-2009 תמורת 210,000 שקל.
ב-2011 ניתן פסק דין נגד מי שלקח את ההלוואה, במסגרתו חויב לשלם לבנק סכום של 196,660 שקל, בצירוף ריביות ושכר טרחה.
בהמשך הבנק הגיש תביעה נגד שני ערבים, שבשנת 2005 חתמו על ערבות להלוואה (אחד מהם היה גם ערב לפני כן, והשני החליף ערבים אחרים). בתביעתו, הבנק דרש לחייב אותם בסכום של כ-224,000 שקל.
הנתבעים מצד הודו שחתמו על כתבי הערבות, אך טענו בין היתר כי החתימה על כתבי הערבות בוצעה במאוחד, תוך דקות, מבלי שניתן להם זמן לקרוא את כל המסמכים, ללא תרגום לשפתם (רוסית) וללא כל הסבר. בכלל זה, לטענתם לא ניתן להם מידע בנוגע לשווי הדירה, שהסתבר כי לא היוותה בטוחה מספקת.
בנוסף, הם טענו כי מסמכי הגילוי לוקים בחסר שיש בו כדי לפטור אותם מערבותם, כלומר לא הוסבר להם האם הערבות היא לחוב חדש או לחוב קיים, לא ניתן מידע ביחס לעמידת הלווה בתשלומים, פיגורים וכיוצא באלה, לא נרשם במפורש שהם ערבים מוגנים.
רובריקות ריקות
לאורך פסק דינה, השופטת ברסלב הבהירה כי לבנקים יש "חובת גילוי רחבה" כלפי ערבים, הכוללת את החובה לגלות כל פרט לגבי תוכן הערבות, התנאים, המחיקים, הסיכונים האפשריים, ועוד.
בעניין זה השופטת ציינה כי "רף ההתנהגות הגבוה" הזה שהוטל על בנקים, נובע מהפער שבין יחסי הכוחות ופערי הידע, שבין הבנק לערב.
בהמשך הבהירה השופטת כי "הפרה של חובות תום הלב, הזהירות, והנאמנות, עשויה לגרום, בנסיבות ממסוימות, ובשים לב לטיב פרט המידע שלא נמסר לערב, לפטור מלא או חלקי של הערב מערבותו".
לגופו של עניין, לאחר שניתחה את המסמכים באופן מדוקדק, השופטת קבעה כי בנקודות מסוימות הקשורות בגילוי המצב לנתבעים, הבנק פשוט כשל במילוי חובתו.
בין היתר, השופטת ציינה כי "עיון בהודעה לערבים מעלה כי הבנק לא הקפיד למלא אחר פרטי המידע המהותי הנדרשים; וכי מרבית הפרטים בטופס זה שערך הבנק, לא מולאו ולא סומנו במקומות המיועדים לכך ועל פי ההוראות הנקובות בו, והרובריקות נותרו ריקות".
כמו כן, השופטת ציינה כי לא הוכח שהבנק יידע את הנתבעים בדבר שווי הדירה לפני נטילת ההלוואות, וכי הדירה שועבדה כבטוחה להשבת שתיהן.
השופטת סיכמה והבהירה כי הגילוי צריך לא להיות טכני, אלא הבנק צריך להסביר את מהות העסקה. "הבנק כשל בכך. אין לפני כל נתון המעיד כי הבנק הסביר לערבים את מהות ההלוואה והסיכונים הכרוכים בה", קבעה.
בסיכומו של דבר נקבע כי הבנק הפר את חוק הערבות ואף את חובת הגילוי על פי דיני החוזים, ולכן הערבים-הנתבעים פטורים מערבותם.
- ב"כ התובע: עו"ד שינדלהיים ואח'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שי יטיב ואח'
עו"ד יוסי רובין
עוסק/ת ב-
בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.