בן פורת ניסן השקעות בע"מ נ' זעפרני

1.בתביעה על פי שטר חוב לביטחון שניתן במסגרת הסכם שכירות לצרכי הפעלת נגריה מבקשת התובעת להיפרע מעושה השטר בנוסף לאחר .

רקע 

2.התובעת בעלת זכויות במקרקעין בשטח של כ- 400 מ"ר עליו מבנה בחלקה *** גוש **** שנמצאים ברח' **** בכפר סבא (להלן – "המושכר").

הנתבע ובן דודו מר זעפרני יוסף, ביקשו לשכור את הנכס הנ"ל על מנת להפעיל בו עסק של נגריה ומצבעה וביום 22.6.06 נכרת ביניהם לבין התובעת הסכם שכירות בלתי מוגנת להשכרת הנכס לטובת הפעלת עסק (להלן "הסכם השכירות ")תמורת דמי שכירות חדשיים של 1400 $ + מע"מ.הסכם השכירות נחתם ע"י שני בני הדודים כשוכרי המושכר.

בין היתר, נקבע בהסכם השכירות כי תקופת השכירות היא של 24 חודשים החל מיום 1.8.06 עד יום 31.7.08 ולשוכרים ניתנת אופציה לשכור את המושכר לתקופה של 8 שנים ובתנאי שהודיעו מראש בהודעה של 90 יום על כך. עוד סוכם כי בתקופת האופציה דמי השכירות יוגדלו ב- 5% לחודש וכך כל שנה ושנה .

3.בהתאם לנקבע בהסכם השכירות, מסרו השוכרים בד בבד עם כריתת הסכם השכירות - שטר בטחון בלתי סחיר בסך 100,000 ₪ לפקודת התובעת.

4.ביום 12.4.09 נשלחה הודעה לתובעת מטעם השוכרים החתומים על ההודעה הנ"ל, לפיה בהתאם לזכותם לפי הסכם השכירות מיום 22.6.06, הם מודיעים על מימוש האופציה לשכירות של שנה נוספת החל מיום 1.8.09 ועד 31.7.10 וזאת "מבלי לוותר על זכותנו למימוש תקופות האופציה הנוספות" .

5.ביום 14.6.11 נכרת הסכם בין מר יוסף זעפרני לבין הנתבע ("הסכם הפירוד"), לפיו הואיל והצדדים שותפים בנגריה בכפר סבא הרשומה כשותפות בשם "זעפרן בית העץ"; הואיל והצדדים הקימו חברה בשם "זעפרן בית העץ בע"מ" והסכימו להעביר את כלל הפעילות של השותפות לידי חברת זעפרן כאשר חלוקת המניות היא 50% לכל אחד מהצדדים יועברו מניותיו של הנתבע בחברה הנ"ל למר יוסף זעפרני.

6.הנתבע שלח לאחר ההסכם מול בן דודו וביום 24.10.11 ,מכתב לעיריית כפר סבא לפיה פינה את המושכר לטובת יוסף זעפרני וכי הוראת הקבע לגבי המושכר נותרת ללא שינוי על שם מר יוסף זעפרני וביקש ששמו יוצא . אין חולק כי מכתב או הודעה דומה לא נשלחה על ידו לתובעת.

7.מכתב משנת 2012 הנושא לוגו של חברת זעפרן בית העץ נשלח לתובעת ובמסגרתו הודעה כי בהתאם לזכותו של מר יוסף זעפרני תמומש האופציה לשנה נוספת החל מ 1.8.12 ועד ל 31.7.13.

8.הודעה נוספת מיום 28.4.13 נשלחה לתובעת ממר זעפרני יוסף בדבר מימוש האופציה לשנה נוספת החל מ 1.8.13 ועד ל 31.7.14 .

9.ביום 5.4.16 כרתו התובעת ומר יוסף זעפרני מסמך שכותרתו "תוספת לחוזה" לפיו נוכח כך שתקופת השכירות לפי הסכם השכירות עומדת להסתיים ביום 31.7.2016 והשוכר מעוניין לשכור את הנכס לתקופה נוספת - תוארך תקופת השכירות לשנה אחת החל מיום 1.8.16 עד יום 31.7.17 תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 12,500 ₪ בצירוף מע"מ. עוד צוין כי 4 חודשים לפני תום תקופת השכירות הנוספת (באפריל 2017), "יודיעו הצדדים בכתב, אם בכוונתם להאריך את חוזה השכירות לתקופת האופציה", שאחרת תסתיים תקופת השכירות הנוספת בסוף יולי 2017 . עוד הובהר כי בגין תקופת האופציה הנ"ל (מיום 1.8.17 עד 31.7.18) דמי השכירות החודשיים יהיו בסך 13,500 ₪ ( להלן- "התוספת להסכם השכירות").

אציין כי הגם שבכותרת מסמך התוספת להארכת הסכם השכירות צוינו כצדדים התובעת מזה ומר יוסף זעפרני מזה, המסמך הנ"ל נחתם בתחתיתו על ידי התובעת ועל ידי חברת זעפרן.

10.לפי הנטען ע"י התובעת , ביום 25.10.16 (כלומר כשלושה חודשים לאחר שהחלה תקופת השכירות הנוספת), ננטש המושכר ללא כל הודעה מוקדמת לתובעת , תוך שחוללו 3 שיקים שניתנו לה עבור החודשים אוגוסט-ספטמבר-אוקטובר 2016. ודוק: 3 ההמחאות הנ"ל שחוללו הן עבור תקופת השכירות לפי התוספת להסכם השכירות שנכרתה ביום 5.4.16.

ביני לביני, ביום 15.11.16 הושכר הנכס על ידי התובעת לשוכרת חדשה היא חברת תעשיות מתכת כפר סבא בע"מ לתקופת שכירות שנקבעה עד יום 31.12.17 ותמורת דמי שכירות חודשיים בסך 12,000 ₪. עם זאת, הוראת סעיף 7.4 בהסכם השכירות האמור קובעת כי מאחר והשוכר החדש "מאחסן במושכר מטלטלין השייכים לשוכר קודם קרי יוסי זעפרני ו/או נגריית זעפרני בע"מ, במשך תקופת האחסנה ישיב המשכיר לשוכר דמי אחסנה ופינוי בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין וזאת עד תום תקופת מועד האחסנה או עד ה- 30.11.2017 הראשון מביניהם".

11.הנתבע הותרה ע"י התובעת בדבר הפרת ההסכם ,חילול השיקים ונטישת המושכר כאמור (ביום 25.10.16), ונדרש להסדיר את החוב כלפי התובעת שהועמד על סך 85,000 ₪. הנתבע הכחיש חבות במענה וטען כי השותפות של ה"ה זעפרני פורקה ביום 14.6.11 וכי מאז כל החוב חל על מר זעפרני יוסף ואין בידי התובעת הזכות להפעיל את שטר החוב כלפיו. התובעת מצדה עמדה על ביצוע השטר משלא הודע לה אחרת ע"י הנתבע עוד משנת 2011 ,עת נטען כי ההתקשרות הסתיימה ועל כן הגישה את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ( ב 5.2.17).

12.ביום 11.1.17 הגיש מר יוסף זעפרני בקשה לבית המשפט המחוזי ליתן צו כינוס לנכסיו ולהכריזו פושט רגל וביום 8.2.17 ניתן צו כינוס ומונה מנהל מיוחד לנכסי מר יוסף זעפרני .התובעת הגישה תביעת חוב כנגדו .

המחלוקת

13.הנתבע העלה בהתנגדותו מספר טענות הגנה בגינן ניתנה לאחר הדיון (בפני כב' הרשם הבכיר איתי רגב )הרשות להתגונן כנגד חוב על פי השטר בסך של 89,615 ₪.

 כך טען ראשית,לכישלון תמורה היות שלא קיבל מהתובעת כל תמורה, למצער לאחר שנת 2011 ובכל מקרה, הסכם השכירות משנת 2006 כולל תקופת שכירות של שנתיים שלאחריה אופציות חידוש למשך 8 שנים נוספות מדי שנה, אשר משנת 2011 ואילך מומשו על ידי יוסף זעפרני בלבד, ללא מעורבות הנתבע.

שנית, אי הפיכת השטר לשיק רגיל - נטען כי הגם שהנתבע היה צד להסכם השכירות משנת 2006, הרי שהתקיימו התנאים המונעים מהשטר להפוך לשיק רגיל. זאת, לפי הנטען, נוכח כך שביום 5.4.16 נכרתה התוספת להסכם השכירות בין התובעת לבין מר יוסף זעפרני בלבד (אשר הנתבע אינו צד לה).

שלישית,אי סחירות השטר - נטען כי השטר ניתן כשטר ביטחון בלתי סחיר. לפיכך, התובעת או מר יוסף זעפרני לא היו רשאים לסחרו לטובת התוספת להסכם השכירות מיום 5.4.16 שנכרת מול מר יוסף זעפרני בלבד.

רביעית, פקיעת תוקפו של השטר - נטען כי תוקף השטר פקע עם הפירוד בין השותפים בשנת 2011; לחלופין, כי תוקף השטר פקע עם כריתת התוספת להסכם השכירות עם מר יוסף זעפרני משתמה תקופת השכירות המקסימאלית לפי הסכם השכירות משנת 2006.

דיון

14. אין חולק כי שטר החוב נשוא המחלוקת הוא שטר שניתן על תנאי כשטר בטחון .

קווי האיפיון של שטר כנ"ל פורטו בע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל (4.7.10) (פסקה 17)בהסבר כדלקמן:

"שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סיחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של אירוע מסוים (תנאי מתלה) או מסכים כי הזכות לסחר את השטר או לתבוע את פירעונו תחדל אם יתקיים אירוע מסוים (תנאי מפסיק). גם שטר כזה קרוי "שטר ביטחון" (לרנר, שטרות, בעמ' 361) "

באשר לנטל המוטל על החייב השטרי של שטר כנ"ל נאמר ע"י כב' השופט יצחק עמית בשבתו בבית המשפט המחוזי בעניין ע"א (חי') 3876/06 רמקו בע"מ נ' שטרית אבי (17.1.08), שניתן כשנתיים קודם לכן, (שאף עליו ביקשה התובעת להסתמך ):

"9.שטר חוב הוא לרוב מסמך המחזק את חיובו של הצד האחר לעסקת היסוד. .......ככלל, לאוחז בשטר זכות תביעה כנגד חותם השטר מבלי שיהיה עליו להוכיח את זכותו על פי עסקת היסוד. הנטל על העושה או המושך של שטר ביטחון המתנגד למימושו הוא כפול: עליו להוכיח שהשטר נמסר בכוונה להצמיח על פיו חבות הכפופה לתנאי, ועליו להוכיח כי התנאי לא התקיים ...זאת, לאור הרציונל הטמון בבסיס מתן השטר – לאפשר לאוחז בשטר יתרונות שונים שלא היו עומדים לו על פי העילה החוזית לבדה –'מדיניות הפסיקה היא להעביר את כלל נטלי הראיה בתביעה שטרית לשכמו של הנתבע, כדי להעמיק את הפער בין העילה השטרית לבין העילה החוזית." 

יחד עם זאת , שעה שעסקינן בצדדים קרובים לשטר מצאה הפסיקה להכיר במקרים כנ"ל בתחולת דיני החוזים והתירה לחייב השטרי להעלות כנגד התביעה השטרית טענות הגנה חוזיות מובהקות על פי עסקת היסוד.

[ראה ש.לרנר דיני שטרות בעמ' 288-290.]

15.מסכת הראיות שהציגו הצדדים וטעוניהם המשפטיים מובילים למסקנה כי אין התובעת יכולה להפרע על פי שטר החוב כלפי הנתבע.

אין חולק כי בענייננו מדובר בצדדים קרובים לשטר, ולכן יש לבחון את השטר על רקע הסכם השכירות משנת 2006 - המסמך שבהקשר אליו נמסר השטר - על פי אומד דעת הצדדים ובהתאם לכללי פרשנות חוזיים.

סעיף 7 בהסכם השכירות הנ"ל מורה כי השטר דנן נועד להבטחת התחייבויות השוכר, כאשר במועד כריתת הסכם השכירות ועריכת השטר נמנו על השוכרים גם הנתבע וגם זעפרני יוסף .מובן שהגשת תביעה על פי השטר מותנית בהנתן אירוע של הפרת הסכם השכירות ע"י השוכרים.

ודוק:אין בפי התובעת טענה שהסכם השכירות משנת 2006 הופר במשך תקופות השכירות שמשנת 2006 ועד לסוף יולי שנת 2016 (שנתיים של תקופת שכירות ועוד 8 שנות מימוש אופציה). סכום החוב בתיק ההוצל"פ בו הוגשה בקשת הביצוע של שטר הביטחון דנן מעוגן בטענה לחוב בגין חילול 3 המחאות עבור חודשים אוגוסט-ספטמבר-אוקטובר 2016שניתנו במסגרת עריכת התוספת להסכם השכירות ונזקי נטישת הנכס בשלהי אוקטובר 2016 הכוללים הפרשי שכירות בעבור 8 חדשים בין התוספת לחוזה לבין הסכם השכירות החדש , דמי אחסנה של המטלטלין ( כמפורט בהסכם השכירות מול השוכר החדש ) ופיצוי מוסכם .מכאן שהחוב הנטען נוצר לכאורה לאחר שתמו הן תקופת השכירות והן 8 שנות האופציה לפי הסכם השכירות משנת 2006.

16. על פי הצהרת נציג התובעת במועד החתימה על הסכם השכירות עסקו השוכרים בנגריה באמצעות שותפות ועל כן דרש כי כל אחד מהם יחתום על ההסכם וכי יהיה ערב אישית. על פי עדותו כל ההתקשרות בנוגע למושכר נעשתה על ידי התובעת מול יוסף זעפרני ומעולם לא נוהל קשר פעיל עם הנתבע. עוד הודה כי ידע שהשוכרים התאגדו בשם חברה וכי תשלומי השכירות מבוצעים על ידה ,אולם סמך על הבטחתם שלא לדאוג היות שיש כיסוי לשיקים של החברה שנמסרו בידיו. יחד עם זאת התובעת לא ידעה על הפירוד של השותפים ולא הודע לה על כך. כמו כן התובעת לא הייתה מודעת למכתב שנשלח ע"י הנתבע לעירית כ"ס בדבר פינוי המושכר על ידו ואת המכתב לעיריה הנ"ל מצא נציגה על רצפת המושכר לאחר כניסה אליו משננטש ע"י השוכרים.

נציג התובעת הודה כי התנהל מול יוסף זעפרני גם בהקשרים אחרים וערך לו מתוקף היותו גם סוכן ביטוח, ביטוחים שונים. לגרסתו לא הודיע לו יוסף זעפרני כי הנתבע נפרד מעסקי השותפות או החברה. כשפנה האחרון בשם החברה בבקשה לשכור את המושכר לאחר תקופת האופציה וידע כי מדובר בשוכרים טובים הסכים לכך וערך את התוספת להסכם מיום 5.4.16 .לדידה של התובעת נערך הסכם שכירות אחד ואילו תוספותיו היו הארכות של התקופה , מה גם שסעיף 2 לתוספת מותיר את תנאי השכירות המקוריים על כנם.

הנתבע בעדותו אישר כי מעת שהחברה נוסדה על ידו ובן דודו ,שימשה החברה כשוכרת המושכר אם כי לא נחתם עמה הסכם שכירות ואף לא העמידה בטחונות להסכם השכירות והצדדים המשיכו להתנהל באופן רגיל על פי ההסכם.

למעשה הפגין הנתבע בעדותו אדישות להסתמכותה של התובעת על שטר החוב ,ולטעמו יצא ידי חובתו בחתימה על הסכם הפירוד מול שותפו שעליו ביקש לגלגל כל חבות מאוחרת למועד הפירוד.

הנסיון לדלות מזכרונו מה היה אורך תקופת השותפות בינו לבין בן דודו או באם טרח לשלוח הודעה לתובעת לא עלה יפה ,ולבסוף הודה כי לא שלח לתובעת הודעה על הפירוד בין השותפים או על פינוי המושכר מצדו , כפי ששלח לעירית כ"ס.לטענתו השטר פקע בשנת 2011 ומאז לא היה במושכר או בעסק ולכן גם לא ידע על עריכת התוספת להסכם השכירות שנחתמה עם יוסף זעפרני.

הנתבע ביקש להסתייע בהוכחת עובדה זו בעדות בנו שאישר כי אביו החל לעבוד בנגריה בבעלותו כשכיר החל מ ספט 2011 כנשקף מטפסי 106.

17. בחינת המסמכים שנחתמו בנוגע למושכר מעידים כי על הסכם השכירות חתמו הנתבע ובן דודו

בנפרד וכך גם חתמו על שטר החוב .בהסכם השכירות נקבע כי בכל הנוגע לשינוי בו כי "כל שינוי בתנאי הסכם זה יעשה בכתב ובחתימת הצדדים" .

ההודעה הראשונה על מימוש האופציה מיום 12.4.09 נחתמה ע"י שני השוכרים.

על פי הסכם הפירוד והקמת החברה מיום 14.6.11 , המאוחר להסכם השכירות,סוכם כי הנתבע יעביר את כל מניותיו בחברה ללא תמורה וכי:

א.כי העברת המניות כאמור תבוצע תוך 120 יום ממועד כריתת הסכם זעפרני;

ב.כי חברת זעפרני "תישא בכל החובות הכספיים ו/או אחרים וכל הזכויות הכספיות, החוזיות ואחרות ללא קשר להעברת המניות".

ג.כי שמו של הנתבע יוסר מכל מסמך ו/או התחייבות של חברת זעפרני, וככל שלא יהי ניתן לעשות זאת, הרי ש"כל חיוב אשר צד ב' [הנתבע] יאלץ לשאת בהוצאותיו כתוצאה מאי הסרת שמו, ישופה ע"י צד א' [יוסף זעפרני]", וכן כי "אף תביעת חוב ו/או תביעות משפטיות אשר יוגשו כנגד צד ב' [הנתבע] בגין היותו שותף בשותפות ישופו ע"י צד א' [יוסף זעפרני] באופן אישי" .

ד.כי "כל חוב עבר, לרבות, ...חובות בגין ערבות אישית בקשר עם השותפות ו/או עם החברה הינם באחריותו המלאה והגמורה של צד א' [יוסף זעפרני] החברה והשותפות בהתאמה ולמען הסר ספק יובהר כי ממועד 31.7.11 פטור צד ב' [הנתבע] מכל חוב כאמור" .

ה.כי "למען הסר ספק יובהר כי החל ממועד 31.7.2011 ולאחר העברת המניות מצד ב' [הנתבע] לצד א' [יוסף זעפרני] יהא צד ב' [הנתבע] פטור מכל חיוב עבר ו/או חיוב עתידי בגין חלקו בשותפות ו/או בחברה בכל צורה ואופן ללא כל סייג".

בהודעת מימוש האופציה משנת 2012 הנושאת לוגו של "זעפרן בית העץ" ובתחתיתה מופיע חותמת באותו שם - ללא שצוין אם מדובר בחברה בע"מ - ושעליה חתימה בכתב יד), צוין כי בהתאם לזכותו של יוסף זעפרני "מודיעים בזאת על מימוש האופציה לשכירות של שנה נוספת במושכר החל מיום 01/08/12 ועד ליום 31/07/13, וזאת מבלי לוותר על זכותנו למימוש תקופות האופציה הנוספות על פי חוזה השכירות".

גם בהודעה מיום 28.4.13 שוב, נשלחה הודעה לתובעת, מטעם מר יוסף זעפרני בלבד (על גבי ההודעה מופיע לוגו של "זעפרן בית העץ" ובתחתיתה מופיע חותמת של חברת "זעפרן בית העץ בע"מ שעליה חתימה בכתב יד), לפיה "בהתאם לזכותנו עפ"י חוזה שכירות... מודיעים בזאת על מימוש האופציה לשכירות של שנה נוספת במושכר החל מיום 01/08/13 ועד ליום 31/07/14, וזאת מבלי לוותר על זכותנו למימוש תקופות האופציה הנוספות על פי חוזה השכירות".

משמע שבתקופת הסכם השכירות היו שינויים שהתובעת יכלה לדעת או התוודעה לשינוי בזהות השוכרים ומאידך, גם הנתבע טרח להבטיח עצמו מול שותפו ולגלגל עליו חבות בנוגע להתחייבויותיו האישיות של הנתבע בקשר עם השותפות והחברה. לפיכך, כל עוד לא באה על השינוי הודעה מסודרת לתובעת ,יכולה הייתה לעמוד לאחרונה הטענה כי השטר האמור נועד "לכסות" את נזקיה שנגרמו בתוך תקופת השכירות הכוללת שתמה בסוף יולי 2016. דא עקא שבתום התקופה הנ"ל ,הלכה למעשה כרתה התובעת הסכם שכירות "חדש" החל מאוגוסט 2016 - מול מר יוסף זעפרני בלבד והשינוי בעניין זה מול הסכם השכירות משנת 2006 ניכר בזהות השוכר. חתימה על התוספת להסכם מצדו של יוסף זעפרני אינה מעידה על התקשרות כשלוח של הנתבע ואף לא נטען כך. על כן ככל שנטלה התובעת סיכון בהסתמכות על הבטחותיו של יוסף זעפרני ,ככל שהיו, ובמיוחד כשנציגה הודה כי לא היו ביניהם יחסים מיוחדים ( למרות הנטען בתצהיר) אין לה להלין אלא על עצמה.

לכן, מקובלת עליי עמדת הנתבע כי תוקפה של התחייבותו על פי שטר החוב פקעה עם כריתת התוספת להסכם השכירות עם מר יוסף זעפרני, משהסתיימה תקופת השכירות לפי הסכם השכירות משנת 2006 ואילו התוספת להסכם השכירות אינה אלא הסכם שכירות חדש מול מר יוסף זעפרני. בכל מקרה, הסכם השכירות משנת 2006 כולל תקופת שכירות של שנתיים שלאחריה אופציות חידוש למשך 8 שנים נוספות מדי שנה, וכי תקופת השכירות הכוללת את כל תקופות האופציה תמה ממילא בסוף יולי 2016.

ודוק: על גבי השטר, בסעיף 4 נכתב "את התמורה קיבלתי" ואז הוסף בכתב יד: "הסכם שכירות". כלומר, מבחינת אומד דעת הצדדים במעמד עריכת השטר (בד בבד עם כריתת הסכם השכירות בשנת 2006), השטר ניתן כביטחון להבטחת נזקי התובעת בקשר עם הסכם השכירות אשר תקופת השכירות המרבית לפיו, אף לאחר מימוש כל אופציות ההארכה, תמה ביום 31.7.16.אשר על כן, ברור כי עם תום תקופת השכירות המקסימאלית ביום 31.7.16, ומשאין בפיה טענות על הפרות שהתרחשו בתוך תקופת השכירות הנ"ל, לא יכולה הייתה התובעת "להאריך" את תקופת תוקפו של שטר הביטחון שנמסר לה עשור קודם לכן. למצער, היא לא יכלה לעשות כן ללא ידיעתו והסכמתו של הנתבע.

[ראה מקרים דומים שנדונו בפסיקה, שבהם בתי משפט אחרים הלכו בתלם דומה:תא"מ (י-ם) 38865-07-15‏ שלמה פרשווטר נ' אברהם משה סורוצקין (21.11.16), ותא"מ (ראשל"צ) 2432-02-12 א.ג.ט.א.ל. בע"מ נ' עליזה פיק (23.12.13) שצוטט , ת"א ( ראשל"צ ) 52087-04-13 ראשל "צ יזום וניהול נכסים בע"מ נ' מוסך 2000 ראשן לציון גולן כהן (27.7.15)]

18.באשר לטענה כי עסיקנן בערבות של הנתבע לחוב , שלטעמי מיותרת נוכח היותו עושה השטר ,גם זו לא ניתנת להארכה ללא הסכמתו ,ויפים לכאן דברי ביהמ"ש בבש"א( ת"א) 155000/06מלמד נ' ציפורן ( 22.10.06) (שצוטט):

"מעקרונות אלה יוצא שאם משכיר ושוכר חפצים בהארכת השכירות, ובהארכת תוקפה של הערבות לחיובים הקשורים בשכירות, עליהם לצרף להסכמתם זו את הערב. אחרת, יהיה הערב רשאי לטעון כי הסיכון הכרוך בערבות הוגדל ללא הסכמתו, ולפיכך אין הוא נושא בחבות בגין כך. …במועד ההתקשרות המקורית ערך הערב לעצמו את החשבון של יכולת ההחזר הצפויה של הנערב, על בסיס מצבו הכלכלי של הנערב אז, וגם של מידת המוטיבציה של הערב לערוב לנערב, על בסיס הקשר ביניהם אז... מי שהיו קרובי-משפחה המצויים ביחסים טובים עלולים להתרחק, ואף להפוך לקרובי משפחה לשעבר. לא ניתן לומר באופן גורף, אפוא, כי הארכת השכירות אינה אמורה לחולל כל שינוי בתוקפה של הערבות'.

[ראה גם ת"א (ת"א) 30996/06 קנטי טרי נ' רוזנברג הדסה (11.7.06),ת"א (חי') 12877/04 זבולון גולדמן נ' מפעלי אומן אדן בכר 1990 בע"מ (5.3.06), וכן ת"א (י-ם) 12376/04‏ ‏ בועז יחזקאל נ' עקיבא חי עזרא (23.5.06),שצוטט].

לסיכום

19.לאור האמור, התביעה כנגד הנתבע נדחית.

אינני עושה צו להוצאות בנסיבות שתוארו.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ט, 23 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.